×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַעֲשֵׂה שַׁבָּת לִיתַּסְרוּ דְּהָא תִּיעַבְתִּי לְךָ הוּא.
then let the product of an action that desecrates Shabbat, e.g., food cooked on Shabbat, be prohibited for consumption, as desecration of Shabbat is a practice of which God states: I have made it abominable to you, in that it is prohibited to cook on Shabbat. How can this food be prohibited only to the one who cooked it as a penalty by rabbinic law, but be permitted to others (see 15a)?
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מעשה שבת – כגון המבשל בשבת ליתסרו באכילה לכל ישראל דהא הזהרתיך לתעבו ולהתרחק ממנו ואנן תנן במזיד לא יאכל הוא משום קנס אבל אחרים אוכלין בפ״ק (לעיל טו.).
ליתסרו – הזרעים והדישה דהא הרחקתיך מהם כל הנך דקאמר ליתסרו באכילה ובהנאה קאמר דליתסרו.
מעשה שבת כגון המבשל בשבת וכיוצא בו אע״פ שנתחייב העושה בנפשו מעשה שלו מותר על הצדדין שביארנו בפרק ראשון:
אמר קרא היא קודש ואין מעשה קודש – וא״ת ודלמא אתא קרא למישרי בהנאה אבל באכילה אסור משום לא תאכל תועבה וכדפרכינן ליה גבי כלאי זרעים וי״ל דלהיתר הנאה כתיב לכם שלכם תהא: וכי כתיב קודש הוא למישרי אף באכילה.
תד״ה היא קודש כו׳ ותימה לרבי יוחנן ל״ל למימר מקודש כו׳ עכ״ל וכן איכא לאקשויי לר׳ יוחנן חורש בחמור כו׳ ליתסרו דליכא למשרי מק״ו משבת דשבת גופה אסור באכילה ולמאי דלא גרסי השתא ומה שבת כו׳ אלא השתא לגבוה שרי כו׳ כמ״ש התוס׳ לקמן ניחא וק״ל:
מעתה גם מעשה שבת (הדברים הנעשים בחילול שבת, וכגון שהתבשלו בשבת), ליתסרו [שייאסרו] לאכילה המאכלים שהתבשלו בשבת, ולא רק לזה שבישל (במזיד), דהא [שהרי] בכלל ״כל שתיעבתי לך״ הוא, והרי זה שלא כדברי רב אשי!
then let the product of an action that desecrates Shabbat, e.g., food cooked on Shabbat, be prohibited for consumption, as desecration of Shabbat is a practice of which God states: I have made it abominable to you, in that it is prohibited to cook on Shabbat. How can this food be prohibited only to the one who cooked it as a penalty by rabbinic law, but be permitted to others (see 15a)?
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר קְרָא {שמות ל״א:י״ד} כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם הִיא קֹדֶשׁ וְאֵין מַעֲשֶׂיהָ קֹדֶשׁ.

The Gemara answers: A product of the desecration of Shabbat is an exception to the rule, as the verse states with regard to Shabbat: “For it is sacred to you” (Exodus 31:14). One may infer: It, Shabbat itself, is sacred, but the products of actions that desecrate it are not sacred, i.e., not prohibited.
תוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1היא קדש ואין מעשיה קדש – וא״ת ואימא למשרי בהנאה אבל באכילה אסירי כדפריך בסמוך גבי זרעים וי״ל דהיתר הנאה נפקא לן מלכם כדאמר במרובה (ב״ק דף עא.) ובאלו נערות (כתובות לד.) אפילו לרבי יוחנן הסנדלר דאוסר במבשל בשבת וקצת תימה לרבי יוחנן למה ליה למימר מקדש דמעשה שבת אסירי תיפוק ליה מכל שתיעבתי והיתר הנאה מלכם.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״כל שתיעבתי״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף קי״ד:.
חורש בשור וחמור בחוסם פי פרה ודש בה ליתסרו דתועבתי לך היא – פירש״י ז״ל שתהא החרישה והדישה שנעשו על ידם אסור ואלו שור ופרה גופייהו שהיו מותרין ליכא למימר שיאסרו מפני שנעבדה בהם עבירה גרס׳ רש״י ז״ל ומה שבת דהחמירו אמר׳ היא קודש ואין מעשי׳ קודש הני לא כ״ש ע״כ.
וא״ת א״כ בשר בחלב נמי לישתרי מהאי ק״ו וכ״ת דהא כתיב לא תאכל כל תועבה לבשר בחלב. א״כ מאי הדר פרכי׳ מכלאי זרעים מאותו ואת בנו ושלוח הקן ניעבד ק״ו כי הכא. תירץ רש״י ז״ל דסברא הוא לאוקמי קרא דכל תועבה לבשר בחלב שהוא עצמו אסור ואכיל המתועב גופי משא״כ בחורש וחוסם שאינו אוכל אלא הדבר שבא על ידה. וילפינן משבת ק״ו להתירא דמעשה הבא מכח שבת קדוש ואפ״ה מותר באכילה והיינו דפרכי׳ שפיר מכלאי זרעים ואותו ואת בנו שנעשה בגופם האיסור ודמי׳ לבשר בחלב שבא לאכול הבש׳ עצמו שנתערב. ואי נמי דבדין הוא דמצי למימר בכל הני מה שבת דחמיר׳ וכו׳. ומיהו מידי דמשכח פירוק׳ מגופי׳ להיתרא לא יליף מאחרינא ע״כ. וקשה לפי שיטה זו מעשה שבת למה לא יחשב תועבה כמו בשר וחלב בעצמו וכ״ת משום דבשר וחלב ניכ׳ האיסור והתיעוב וכו׳ משא״כ במעשה שבת וחורש וחוסם והשתא היינו דפרכי׳ מכלאי הכרם ומיהו קשה מאותו ואת בנו ושלוח הקן ומאי דתירץ ז״ל דבדין הוא דמצי לומר מעשה שבת יוכיח מיהו קשה דקארי ליה מאי קארי ליה דהא דמיא למעשה שבת ועוד קשה לפי זה היכי עבדי׳ בנין אב ממעשה שבת דאיהו לגופי׳ בלחוד יצא להיתרא דשריי׳ קרא ואידך כולהו הרי קם בכלל לא תאכל כל תועבה. ויש גרס׳ אחרת בספרי כולם דכי פרכינן מחורש וחוסם הכי מתרצינן ק״ו ומת לגבוה שרי להדיוט אסור ולגבוה מנלן דשרי דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה מכל אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבירה. ולהאי גרסא כי פרכינן דליתסרו השור והפרה עצמה שנעבדה בהם עבירה דאלו המעשה הבא על ידם ליכא למיסר כיון שהם עצמם לא נתעבו. ופרקינן דאשכחן שהשור ופרה הללו מותרין לגבוה אף על פי שנעבדה בהם עבירה מדכתיב את כל אלם. וכיון דכן ק״ו דשרי להדיוט. ומיהו מהאי קרא ליכא למעוטי אלא בעלי חיים דומי׳ דמעוך וכתות דמישתעי בי׳ קרא ושלוח הקן נמי ליכא למשמע מהכא דקרא בבהמה משתעי ולא בעוף. וא״ת ולמה ליה למשרי לגבוה מאלה. תיפוק ליה מדאיצטרך קרא למיכתב מן הבהמה ומן הבקר למעוטי נרבע ונעבד ונ״ל דהתם בתר דכתיב אלה להיתרא הוא דדרשינן ליה הכי. ופריך בגמרא כלאי זרעים ליתשרי ומשני מדגלי רחמנא בכלאי הכרם פן תקדש מכלל דבכלאי זרעים שרי וכו׳ וא״ת ודלמא לא אתי למעוטי כלאי זרעים משריפ׳ דדוקא בכלאי הכרם אמרינן תוקדש תוקד אש אבל אל בכלאי זרעי׳. וי״ל דא״כ לימא קרא פן תשרף אמאי אמר רחמנא פן תקדש ודאי לאסרו בהנאה כקדש ואכולי׳ פן תוקדש מיעט רחמנא כלאי זרעים.
בד״ה חורש בשור כו׳ וכ״ת דלא אתא מן הבהמה אלא לאשמועינן מכלל דלהדיוט שרי כו׳ מ״מ נילף חורש כו׳ ושרי להדיוט וי״ל דאי לאו אלה כו׳ עכ״ל ביאור דבריהם וכ״ת דלא אתא מן הבהמה אלא דאי מכל שתעבתי הוה אסור רובע נמי להדיוט ואתא קרא לאשמועינן דדוקא לגבוה ולא להדיוט דמכל מקום אף לפי זה נילף חורש בשור כו׳ מק״ו מרובע דשרי להדיוט דלא אסירי מכל שתעבתי וא״כ מהיכי תיתי לאסור נמי כמו לגבוה כיון דלהדיוט שרי דכל שתעבתי בהדיוט מיירי קרא ומרובע נמי לא אתי דמה לרובע שהוא במיתה ותירצו דודאי מכל שתעבתי ליכא לאסור לגבוה כיון דלהדיוט שרי אלא דהוה אסרנא ליה לגבוה ממן הבקר כו׳ ודו״ק:
ומשיבים: אין מעשה שבת בכלל ״כל שתיעבתי לך הריהו בבל תאכל״, שכן בענין השבת אמר קרא [הכתוב]: ״כי קדש היא לכם״ (שמות לא, יד) — והרי זה לשון מיעוט: דווקא השבת עצמה היא קדש, ואין מעשיה נעשים קדש לענין שייאסרו באכילה לכול.
The Gemara answers: A product of the desecration of Shabbat is an exception to the rule, as the verse states with regard to Shabbat: “For it is sacred to you” (Exodus 31:14). One may infer: It, Shabbat itself, is sacred, but the products of actions that desecrate it are not sacred, i.e., not prohibited.
תוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר וְחוֹסֵם פִּי פָרָה וְדָשׁ בָּהּ לִיתַּסְרוּ דְּהָא תִּיעַבְתִּי לְךָ הוּא.

The Gemara raises another difficulty: If one plows with an ox and with a donkey together, thereby violating the prohibition in Deuteronomy 22:10, or if one muzzles the mouth of a cow and threshes with it, thereby violating the prohibition in Deuteronomy 25:4, the seeds or threshed grain should be prohibited for consumption according to the above principle, as these are both practices I have made abominable to you.
תוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה ליתסרו – פי׳ השור והחמור ויש ספרים דגרסי השתא לגבוה שרו להדיוט מבעיא ולגבוה מנא לן דשרו דכתיב (ויקרא כג) ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה מכל אלה אי אתה מקריב פי׳ מעוך וכתות ונתוק וכרות אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבירה וא״ת הזרעים והדישה ליתסרו דמקרא דאלה על כרחך לא מישתרו לגבוה אלא בעלי חיים דאי כל מילי א״כ כל מעשה שבת נמי תיפוק ליה מאלה ול״ל היא קדש וי״ל דלא שייך מכל שתיעבתי לך הזרעים והדישה דלא תחסום אסור משום בהמה וכן לא תחרוש ולא משום חרישה וזריעה דאפילו בלאו חרישה אסור להנהיג בשור וחמור וא״ת ובסמוך בסוגיין פריך שילוח הקן ליתסר תיפוק ליה דאף לגבוה שרי מהאי קרא דאלה וי״ל דקרא דאלה בבהמה כתיב ולא בעופות ועוף מבהמה לא אתי משום דאין גדלות וקטנות פוסל בבהמה כמו בתורים ובני יונה וא״ת למה לי קרא דאלה הא מדאיצטריך קרא בפרק כל האסורין (תמורה כח:) מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מכלל דשאר קדשים שנעבדה בהן עבירה לא אסירי מכל שתיעבתי וכי תימא דלא אתא מן הבהמה אלא לאשמעינן מכלל דלהדיוט שרי ולא מיתסר מכל שתיעבתי מ״מ נילף חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה בק״ו מרובע ונרבע דבמיתה ושרי להדיוט וי״ל דאי לאו אלה הוה אסרינן להו מדכתיב מן הבקר כי היכי דממעטינן מיניה נעבד ואית ספרים דגרסי ומה שבת דחמירא אמרת היא קדש ואין מעשיה קדש הני לא כל שכן וכן גריס בקונטרס ופי׳ דבבשר וחלב לא אמרינן האי קושיא דמסתברא דכל שתיעבתי עליה רמינן דקא אכיל תועבה גופה אבל האי לא אכיל החרישה עצמה וכן חוסם לאו חסימה גופה קאכיל אלא הבא על ידה ממנה וילפינן משבת דאין הבא מכחה קודש וקשה דלמה לא יחשב בישול של שבת תועבה גופה כמו בישול של בשר בחלב ונראה דהיינו טעמא משום דבבשר בחלב הבישול ניכר אבל מעשה שבת אין ניכר שנעשה בשבת ואותו ואת בנו ושילוח הקן דפריך ליה מינייהו צ״ל דניכר בהם האיסור יותר ממה שניכר בחורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה.
חורש בשור ובחמור אע״פ שעבר לא נאסרו הבהמות וכן לא נאסר לזרוע במקום שנחרש וכן חוסם פי פרה ודש בה לא נאסרה הפרה ולא התבואה שנידושה:
בהמה שרבעה או שנרבעה אסורה לגבוה וכן כלאים ומחוסר זמן אבל נעבדה בה עבודה כגון שנעשה בה מלאכה בשבת מותרת אף לגבוה:
ומקשים עוד מדינו של החורש בשור ובחמור (ועבר על הכתוב ״לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו״, דברים כב, י), וכן מדינו של החוסם פי פרה ודש בה (ועבר על הנאמר בתורה ״לא תחסום שור בדישו״. שם כה, ד) ליתסרו [שייאסרו] הזרעים והדישה באכילה ובהנאה, דהא [שהרי] ״תיעבתי לך״ הוא!
The Gemara raises another difficulty: If one plows with an ox and with a donkey together, thereby violating the prohibition in Deuteronomy 22:10, or if one muzzles the mouth of a cow and threshes with it, thereby violating the prohibition in Deuteronomy 25:4, the seeds or threshed grain should be prohibited for consumption according to the above principle, as these are both practices I have made abominable to you.
תוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַשְׁתָּא וּמָה שַׁבָּת דַּחֲמִירָא מַעֲשֶׂיהָ מוּתָּרִים הָנֵי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

The Gemara responds: Now that it has been established that products of desecration of Shabbat are permitted, one can derive the following using an a fortiori inference: Just as with regard to Shabbat, which is treated more stringently, the products of prohibited actions are permitted; is it not all the more so with regard to these prohibitions of plowing with an ox and a donkey and threshing with a muzzled animal, which are treated less stringently, that the products of prohibited actions should be permitted?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הני לא כ״ש – אבל בבשר בחלב לא אמרינן האי ק״ו דהא כתיב לא תאכל כל שתיעבתי לך ומסתברא דאיסורא דקרא עליה קאמר דהא אכיל תועבה גופה אבל האי לא אכיל החרישה עצמה אלא הבא ממנה והחוסם והדש נמי לאו חסימה גופה קאכיל אלא מעשה הבא על ידה וילפינן משבת דאין הבא מכחה קדש.
אע״פ שכלאי זרעים אסור לזרען אם עבר וזרע אע״פ שהוא לוקה בארץ ישראל מותרין באכילה אף לעובר וכן המרכיב אילנו כלאים וכן המרכיב שני מיני בהמות היוצא מהן מותר אבל כלאי הכרם אם זרעו בארץ ישראל הרי הכל אסור בהנאה ואותו ואת בנו ששחטן כבר התבאר שהם מותרין באכילה:
שלוח האם מעל הבנים מצוה כמו שיתבאר נטל האם והבנים ובא לבית דין והזהירוהו לשלח את האם ושלחה וניצודה ביד אחר מותרת ואע״פ שנעשית בנטילתה עבירה שלא אמרה תורה שלח לתקלה:
יש אומרים מכח סוגיא זו שכל שנעשה בגופו עבירה חוץ מדברים אלו שהזכרנו הרי הוא באיסור אכילה ואפי׳ נעשה על ידי גוי וקשה להם אכילת התרנגולים המסורסים שפשט היתרם ומ״מ יראה לקצת מפרשים שאין סוגיא זו שנויה דרך פסק ומכאן סמכו לומר שאע״פ שהסירוס נאסר אם עבר וסירס או שנסתרס ביד גוי מותר המסורס באכילה אע״פ שנעברה בו עבירה:
ומשיבים: אין זו קושיה, שכן השתא [עכשיו] שלמדנו כי מעשה שבת אינם אסורים באכילה לכול, אפשר ללמוד מקל וחומר מענין מעשה שבת לענין חסימה וחרישה: ומה שבת, דחמירא היא חמורה] מאיסור חסימה ומאיסור חרישה בשור וחמור, בכל זאת מעשיה מותרים. הני [אלה, חרישה וחסימה], שקלים הם ממעשה שבת, לא כל שכן שהם מותרים!
The Gemara responds: Now that it has been established that products of desecration of Shabbat are permitted, one can derive the following using an a fortiori inference: Just as with regard to Shabbat, which is treated more stringently, the products of prohibited actions are permitted; is it not all the more so with regard to these prohibitions of plowing with an ox and a donkey and threshing with a muzzled animal, which are treated less stringently, that the products of prohibited actions should be permitted?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כִּלְאֵי זְרָעִים לִיתַּסְרוּ דְּהָא תִּיעַבְתִּי לְךָ הוּא מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי כִּלְאֵי הַכֶּרֶם {דברים כ״ב:ט׳} פֶּן תִּקְדַּשׁ פֶּן תּוּקַד אֵשׁ מִכְּלָל דְּכִלְאֵי זְרָעִים שְׁרוּ.

The Gemara challenges: Diverse kinds of seeds sown together should be prohibited for consumption, as this is a matter whose practice I have made abominable to you. The Gemara explains: One learns otherwise from the fact that the Merciful One revealed with regard to diverse kinds in a vineyard: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed; lest the growth of the seed that you will sow be forfeited [pen tikdash]” (Deuteronomy 22:9). The Sages read the phrase “be forfeited [pen tikdash]” as though it states: Lest it be burned [pen tukad esh], indicating that diverse kinds in a vineyard must be destroyed so that no benefit is derived from them. Since this is stated specifically with regard to a vineyard, one can conclude by inference that other diverse kinds of seeds are permitted.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלאי זרעים – הן עצמן תועבה וליתסרו.
פן תקדש פן תוקד אש – וא״ת והא איצטריך לאשמועינן דמצותו בשריפה הא כלאי זרעים אין מצותן בשריפה אבל בהנאה אסירי וי״ל דבלאו הכי פריך שפיר א״נ ליכתוב פן תשרף ומדכתיב תקדש משמע דאתא לאסור הנאה כקדש.
ושואלים עוד על שיטת רב אשי: כלאי זרעים ליתסרו [שייאסרו], דהא [שהרי] בכלל ״תיעבתי לך״ הוא! ומשיבים: אין לומר כן, כי מדגלי רחמנא [מכיון שגילתה התורה] גבי [אצל] כלאי הכרם ״לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם״ (דברים כב, ט). והלשון ״פן תקדש״ מובנה: פן תוקד אש, שצריך לשרוף את הכל, כיון שהדבר הגדל הריהו אסור בהנאה. והדברים נאמרו דווקא באיסור כלאי הכרם, מכלל זה אתה למד שכלאי זרעים שרו [מותרים].
The Gemara challenges: Diverse kinds of seeds sown together should be prohibited for consumption, as this is a matter whose practice I have made abominable to you. The Gemara explains: One learns otherwise from the fact that the Merciful One revealed with regard to diverse kinds in a vineyard: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed; lest the growth of the seed that you will sow be forfeited [pen tikdash]” (Deuteronomy 22:9). The Sages read the phrase “be forfeited [pen tikdash]” as though it states: Lest it be burned [pen tukad esh], indicating that diverse kinds in a vineyard must be destroyed so that no benefit is derived from them. Since this is stated specifically with regard to a vineyard, one can conclude by inference that other diverse kinds of seeds are permitted.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֵימָא כִּלְאֵי כֶרֶם אֲסוּרִין בֵּין בַּאֲכִילָה בֵּין בַּהֲנָאָה כִּלְאֵי זְרָעִים בַּאֲכִילָה אֲסִירִי בַּהֲנָאָה שְׁרוּ אִיתַּקּוּשׁ לְכִלְאֵי בְהֵמָה דִּכְתִיב {ויקרא י״ט:י״ט} בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם מָה בְּהֶמְתְּךָ הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה מוּתֶּרֶת אַף שָׂדְךָ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ מוּתָּר.

The Gemara objects: But say instead that the uniqueness of diverse kinds in a vineyard is that they are prohibited both for consumption and for benefit, whereas diverse kinds of seeds are prohibited for consumption but are permitted for benefit. The Gemara responds: One cannot say that diverse kinds of seeds are prohibited for consumption, as they are juxtaposed in the Torah to diverse kinds of animals, whose offspring are permitted. As it is written: “You shall not let your cattle mate with a diverse kind; you shall not sow your field with two kinds of seed” (Leviticus 19:19). The juxtaposition teaches that just as with regard to your cattle, the animal that comes from diverse species is permitted, so too, with regard to your field, that produce that comes from diverse seeds is permitted.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלאים – אסירי לגבוה דתניא שור או כשב או עז פרט לכלאים בגמרא דהשוחט (לעיל לח:).
כלאי זרעים באכילה אסירי בהנאה שרו – וא״ת לקמן (דף קטז.) גבי מעביר עציץ דלא מיתסר כי אם בהוסיף מאתים אבל לא הוסיף שרי באכילה מדכתיב תרי קראי המלאה והזרע נימא ה״מ בהנאה אבל באכילה אסירי מכל שתעבתי לך כדבעי למימר הכא וי״ל דמאחר דאשכחן כלאי זרעים דשרו באכילה דאיתקוש לבהמה וכלאי הכרם אסורין אם כן סברא הוא בלא הוסיף כיון דלא מיתסר לגמרי כשאר כל כלאי הכרם יש לו להתיר אף באכילה כמו בכלאי זרעים.
ומקשים על הסבר זה, ואימא [ואמור] באופן שונה: כלאי כרם אסורין בין באכילה בין בהנאה, ואילו כלאי זרעים באכילה אסירי [אסורים], בהנאה שרו [מותרים]! ומשיבים: אין לומר כי כלאי זרעים יהיו אסורים באכילה, שכן איתקוש [הוקשו] לכלאי בהמה. דכתיב כן נאמר] בכתוב אחד ״בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים״ (ויקרא יט, יט), להורות: מה בהרבעת כלאיים בבהמתךהיוצא (הוולדות שנולדו) ממנה (מהרבעה אסורה זו) הריהי מותרת. אף שדך שנזרעו בו כלאי זרעים — היוצא ממנו מותר.
The Gemara objects: But say instead that the uniqueness of diverse kinds in a vineyard is that they are prohibited both for consumption and for benefit, whereas diverse kinds of seeds are prohibited for consumption but are permitted for benefit. The Gemara responds: One cannot say that diverse kinds of seeds are prohibited for consumption, as they are juxtaposed in the Torah to diverse kinds of animals, whose offspring are permitted. As it is written: “You shall not let your cattle mate with a diverse kind; you shall not sow your field with two kinds of seed” (Leviticus 19:19). The juxtaposition teaches that just as with regard to your cattle, the animal that comes from diverse species is permitted, so too, with regard to your field, that produce that comes from diverse seeds is permitted.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְכִלְאֵי בְהֵמָה גּוּפַיְיהוּ מְנָא לַן מִדַּאֲסַר רַחֲמָנָא כִּלְאַיִם לַגָּבוֹהַּ מִכְּלָל דִּלְהֶדְיוֹט שְׁרֵי.

The Gemara asks: And with regard to diverse kinds of animals themselves, from where do we derive that their offspring is permitted? The Gemara answers: From the fact that the Merciful One prohibits the offspring of diverse kinds of animals for sacrifice to the Most High upon the altar (see 38b), learn by inference that they are permitted to ordinary people for consumption.
תוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי – וא״ת ודלמא איצטריך קרא להקדישה ואח״כ הרביעה כלאים כדאמר פרק כל האסורים (תמורה כט.) גבי טרפה דאיצטריך לאסור לגבוה היכא דהקדישה ואח״כ נטרפה וי״ל דמ״מ הכא אי אתינן למיסר של הדיוט מכל שתעבתי לך כ״ש דלגבוה אסירא מכל שתעבתי לך אע״ג דהוקדש תחלה וכן י״ל גבי אותו ואת בנו בסמוך אי נמי מדגלי לך בטרפה שאין חילוק ה״ה בכלאים ומחוסר זמן.
מדאסר רחמנא כלאי בהמה לגבוה מכלל דלהדיוט שרי – וא״ת ודילמא כי איצטריך קרא לגבוה לאסרוה קדשה ולבסוף הורבעה כדאמרינן בפרק כל האיסורים דאיצטרך למיסר טרפה לגבוה להיכא דהוקדש ואח״כ נטרפה. וי״ל דהא ליתא דעל כורחין אי איתא דהא בכלל מה שתעבתי. אפי׳ כשהוקדשה תחלה אית לן למיסר נמי. והיינו טעמא דאותו ואת בנו דבסמוך. אי נמי מדלא חלק הכתוב בטרפה ה״ה בכלאים ומחוסר זמן.
ומבררים: וכלאי בהמה גופייהו מנא לן [עצמם מנין לנו] שוולדותיהם מותרים? ומשיבים: מדאסר רחמנא [מכיון שאסרה התורה] ולד הנולד מכלאים לצרכי גבוה (בית המקדש, שהריהם אסורים בהקרבה) — מכלל שלצרכי להדיוט, כאכילה, שרי [מותרים] הוולדות הנולדים מכלאי בהמה.
The Gemara asks: And with regard to diverse kinds of animals themselves, from where do we derive that their offspring is permitted? The Gemara answers: From the fact that the Merciful One prohibits the offspring of diverse kinds of animals for sacrifice to the Most High upon the altar (see 38b), learn by inference that they are permitted to ordinary people for consumption.
תוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לִיתְּסַר מִדַּאֲסַר רַחֲמָנָא מְחוּסַּר זְמַן לַגָּבוֹהַּ מִכְּלָל דִּלְהֶדְיוֹט שְׁרֵי.

The Gemara raises another difficulty: A mother and its offspring slaughtered on the same day should be prohibited for consumption, as this too is a practice made abominable. The Gemara answers: From the fact that the Merciful One prohibits an animal whose time has not yet arrived, i.e., that is less than eight days old, as an offering to the Most High (Leviticus 22:27), learn by inference that such animals are permitted to ordinary people for consumption. The offspring of a mother slaughtered that day is also considered an animal whose time has not yet arrived, since the prohibition against slaughtering it is limited to that day.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה – דכתיב מיום השמיני והלאה:
אותו ואת בנו – אינו אלא מחוסר זמן שהיום אסור ומחר מותר.
מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה – דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה דאמר לעיל בפרק אותו ואת בנו (חולין פא.) נתקו הכתוב ללאו דאותו ואת בנו לעשה.
מדאסר רחמנא מחוס׳ זמן לגבוה – פי׳ מדכתיב ומיום השמיני והלאה ירצ׳ ואמרי לעיל בפרק אותו ואת בנו שהכתוב נתקו ללאו לעשה. והא דאמרי׳ שלוח הקן ליתס׳ פי׳ שאם נטל האם מעל הבנים ע״מ שלא לשלוח תהא אסור׳ מיד באכיל׳ אף על פי ששלח דהא נעבדה עבירה ותעבתי לך הוא וכשנטלו ע״מ לשלחו פשיטא ליכא תועבתי לך כלל וקשי׳ ליה לרש״י ז״ל שהצבור שהיתה קודם לכן מותרת האיך תאסור מפני שנעבד׳ בה עבירה דבהא לא קאמר רב אשי שיאס׳ דבר שהיה מותר שנעבדה בו עבירה אלא בשקבל בו שום שינוי דא״כ החורש בשור ובחמור והחוסם פי פרה יאסרו השור והפרה. ואלו אנן לא פרכינן אלא מן היוצא מהן שיהא אסור כגון שבא לעולם ע״י עבירה. ופי׳ הוא ז״ל דה״ק שהצפור הזה כשהיתה על אפרוחיה נאסרה מיד מדכתיב לא תקח האם וא״כ ליתס׳ לעולם ואפילו שלחה דהא תועבתי לך הוא כשאמרתי לך לא תקח ואין צורך לכל זה לפי הפי׳ והגר׳ שכתבנו לעיל. ומהדרי׳ לא אמרה תורה שלח לתקלה והקשה בתוספ דבפ׳ האיש מקדש גבי צפור מצורע דדריש כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת ואת זה לא תאכלו לרבות השחוטה. פריך תלמודא ואיפך אנא ומשני רבין לא אמרה תורה שלח לתקלה ולמה קרא דכל צפור טהורה תאכלו להיתרא תיתי מהאי סברא לחוד כדאמרינן הכא וי״ל דכיון דכתב קרא לא תאכלו לאסו׳ האחת ה״א דאידך נמי אסורה דאיתקוש צפרים להדדי אי לאו דאיכא יתורא אחריני למשריי ולא דמי לכל תיעבתי לך דהכא דלא כהיב בהדיא על שלוח הקן.
ה״א באכילה – פי׳ ואפי׳ לר׳ אבהו דשאני הכא דאסמכי׳ קרא אלא תאכל דם למיגמר מיני׳ דלא ליתס׳ בהנאה ורבי בהנאה מנ״ל נאמר כאן כי עם קדוש ונאמר להלן לא יהיה קדש׳ מה להלן אסור בהנאה פרש״י ז״ל דבעילה הנאה היא ותימי׳ מה ענין עם קדוש אצל לא יהיה קדש׳. וי״ל דסמך כל דהוא הוי וה״ק כי עם קדוש אתה כשאתה מקדש עצמך מטומאה ומאיסור בשר וחלב שהאיסור נקרא קדוש ומיהו משום דלא הוי דרשא רוויחא בעי ר׳ קרא לאיסורי באכילה.
ועוד שואלים על שיטת רב אשי: אלא מעתה, אותו ואת בנו ששחטם ביום אחד ליתסר [שייאסרו] משום ״כל שתיעבתי לך״! ומשיבים: אין לומר כן, כי מדאסר רחמנא [מכיון שאסרה התורה] מחוסר זמן (קרבן שעדיין אינו בן שמונה ימים) לגבוה (להקרבה במקדש), מכלל הדברים נלמד שלצורך הדיוט שרי [מותר], ובכלל זה גם הנשחט ביום אחד עם אמו, שהרי אף הוא מחוסר זמן (שכן אם היה שוחט את הבן ביום המחרת — אין כל איסור בדבר. ומעתה שנשחט היום, הריהו ״מחוסר זמן״, שלא המתינו בשחיטתו ליום המחרת).
The Gemara raises another difficulty: A mother and its offspring slaughtered on the same day should be prohibited for consumption, as this too is a practice made abominable. The Gemara answers: From the fact that the Merciful One prohibits an animal whose time has not yet arrived, i.e., that is less than eight days old, as an offering to the Most High (Leviticus 22:27), learn by inference that such animals are permitted to ordinary people for consumption. The offspring of a mother slaughtered that day is also considered an animal whose time has not yet arrived, since the prohibition against slaughtering it is limited to that day.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) שִׁילּוּחַ הַקֵּן לִיתְּסַר לֹא אָמְרָה תּוֹרָה שַׁלַּח לְתַקָּלָה.

The Gemara raises a final difficulty: If one violated the mitzva that mandates sending away the mother bird from the nest, as it is stated: “You shall not take the mother with the young. You shall in any way let the mother go” (Deuteronomy 22:6–7), and the court instructed him to set the mother bird free, that mother bird should be prohibited to all, as this practice is also abominable. The Gemara responds: The Torah did not say: Send it away, if doing so could lead to a mishap. If the bird were prohibited, the Torah would not have commanded one to send it away, as others might eat it unwittingly.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שילוח הקן ליתסר – כגון נטל את האם מעל הבנים ובא לפנינו וחייבנוהו לשלח כדתנן לקמן (דף קמא.) משלח ואינו לוקה תאסר לאכילה עולמית דהא נעבדה בה עבירה.
לא אמרה תורה שלח לתקלה – וכאן הרי אמרה שלח דכתיב (דברים כב) לא תקח האם והדר שלח תשלח דאם לקחת אותה חזור ושלחה ואם היתה אסורה לא היה אומר לך שלחנה ויכשלו בה בני אדם וה״ה דמצי למימר נמי בכל הני מה שבת דחמירא כו׳ ומיהו מידי דמשכח פירוקא מגופיה לא יליף מאחריני לישנא אחרינא שילוח הקן ליתסר כל שילוח הקן ליתסר האם לעולם ואפילו שלחה דהא כל שתיעבתי לך הרי הוא לך לעולם בבל תאכל והרי אסרתיה לך באותה שעה וזה נראה לי עיקר דהא לא קאמר רב אשי דכל דבר שנעבדה בו עבירה ומתחלה הוא מותר אסור דאם כן החורש בשור וחמור והמרביע כלאים והחוסם יאסרו הבהמות ואנן לא פרכינן מינייהו מידי אלא מן היוצא מהן.
לא אמרה תורה שלח לתקלה – תימה דשרינן הכא מהא סברא בלא שום קרא ובסוף פרק שני דקדושין (קידושין נז.) גבי צפרי מצורע דריש כל צפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת וזאת אשר לא תאכלו לרבות השחוטה ופריך ואיפוך אנא ומשני רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה והשתא למה לן קרא דכל צפור טהורה תאכלו להתיר דהכא שרינן מהאי טעמא שילוח הקן וי״ל דהתם כיון דכתיב לא תאכלו לאסור האחת הוה אמינא דאידך נמי אסירא משום דאתקוש צפרים אהדדי ולא הוה שרינן מטעם דלא אמרה תורה שלח לתקלה אי לאו דאיכא עדיין יתורא דכל צפור טהורה תאכלו ולא דמי לכל שתעבתי לך דהכא דלא כתיב בהדיא אשלוח הקן ומהך סברא איכא לאוקומי במילי אחריני.
ועוד שואלים על שיטת רב אשי: אלא מעתה, זה שנטל ציפור מעל בניה, ועבר בכך על איסור התורה, ככתוב במצות שילוח הקן ״לא תקח האם על הבנים״ (דברים כב, ו). ובאה לפני בית דין והורו לו לשלח את הציפור, ליתסר [שתיאסר] הציפור לכול, שהרי נעברה בה עבירה, ובכלל ״כל שתיעבתי לך״ היא! ומשיבים: אין לומר שתהא הציפור אסורה לכל המוצא אותה, שהרי לא אמרה תורה שלח באופן שיכול הדבר להביא לתקלה, אלא בוודאי אין בזה איסור.
The Gemara raises a final difficulty: If one violated the mitzva that mandates sending away the mother bird from the nest, as it is stated: “You shall not take the mother with the young. You shall in any way let the mother go” (Deuteronomy 22:6–7), and the court instructed him to set the mother bird free, that mother bird should be prohibited to all, as this practice is also abominable. The Gemara responds: The Torah did not say: Send it away, if doing so could lead to a mishap. If the bird were prohibited, the Torah would not have commanded one to send it away, as others might eat it unwittingly.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִנַּיִן לְבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁאָסוּר ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:ט׳} אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר מְבוּשָּׁל מָה תַּלְמוּד לוֹמַר מְבוּשָּׁל לוֹמַר לְךָ יֵשׁ לְךָ בִּשּׁוּל אַחֵר שֶׁהוּא כָּזֶה וְאֵי זֶה זֶה בָּשָׂר בְּחָלָב.

§ Reish Lakish says: From where is it derived that meat cooked in milk is prohibited for consumption? The verse states with regard to the Paschal offering: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way” (Exodus 12:9). As there is no need for the verse to state: “Boiled in any way,” since it could simply have stated: “Boiled.” What is the meaning when the verse states: “Boiled in any way?” It is included to tell you that there is another manner of cooking, the product of which is prohibited like this one. And which cooking is this? This is meat cooked in milk.
רש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהוא כזה – שאסור באכילה כזה.
שאין ת״ל מבושל – לית ליה לר״ל הנך דרשות דדרשינן בסוף פרק כל שעה (פסחים דף מא.) מינה צלאו ואח״כ בשלו או לשאר משקים כו׳.
שאיןא תלמוד לומר מבושל ומה ת״ל מבושל. איכא למידק הא אפיקתיה בשלהי פרק כל שעהב אין לי אלא במים שאר משקין מנין ת״ל ובשל מבושל מכל מקום. וכי תימא סבר לה כמאן דמפיק לה התם מקל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמן וכו׳, הא איהו נמי דריש ליה לבין בשלו ואחר כך צלאו בין צלאו ואחר כך בשלוג. ואיכא למימר הכי דריש ריש לקיש, לימא קרא בשל בשל או מבושל מבושל, מאי בשל מבושל, שמע מינה תרתי. ואע״ג דהא נמי דריש לה רבי התםד לבישלו מבעוד יום, ריש לקיש סבר לה כרבנן דמפקי לה מכי אם צלי אש.
א. בכתה״י דבור זה מופיע לאחר הדבור הבא.
ב. פסחים מא, א.
ג. בתוס׳ ד״ה שאין כתבו שר״ל לית ליה הנך דרשות.
ד. פסחים שם ע״ב.
א למעלה הובאו דברי רב אשי באשר למקור איסור אכילה בבשר בחלב, ובענין זה אמר ריש לקיש: מנין לבשר בחלב שאסור? תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) בקרבן פסח ״אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל״ (שמות יב, ט), שכן יש לשאול: אין תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״מבושל״ דבר חדש, שהרי כבר נאמר ״ובשל״. ואם כן, מה תלמוד לומר ״מבושל״לומר לך כי יש לך בשול אחר שהוא כזה, שגם הוא אסור, ואי זהזה בשר בחלב.
§ Reish Lakish says: From where is it derived that meat cooked in milk is prohibited for consumption? The verse states with regard to the Paschal offering: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way” (Exodus 12:9). As there is no need for the verse to state: “Boiled in any way,” since it could simply have stated: “Boiled.” What is the meaning when the verse states: “Boiled in any way?” It is included to tell you that there is another manner of cooking, the product of which is prohibited like this one. And which cooking is this? This is meat cooked in milk.
רש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן

Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לו ר׳ יוחנן לריש לקיש בתמיהה:
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קטו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), מיוחס לר׳ גרשום חולין קטו., רש"י חולין קטו., תוספות חולין קטו., רמב"ן חולין קטו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי חולין קטו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קטו., מהרש"א חידושי הלכות חולין קטו., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קטו., אסופת מאמרים חולין קטו.

Chulin 115a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Attributed to R. Gershom Chulin 115a, Rashi Chulin 115a, Tosafot Chulin 115a, Ramban Chulin 115a, Meiri Chulin 115a, Ritva Chulin 115a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 115a, Steinsaltz Commentary Chulin 115a, Collected Articles Chulin 115a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144