(1) 
פרק ט – מעשר בהמה
Chapter 9
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : מַעְשַׂר א בְּהֵמָה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁים וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן ואין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
MISHNA: The mitzva of animal tithe is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of, i.e., in the time of, the Temple and not in the presence of the Temple. It is in effect with regard to non-sacred animals but not with regard to sacrificial animals. And it is in effect with regard to the herd and the flock, but they are not tithed from one for the other; and it is in effect with regard to sheep and goats, and they are tithed from one for the other.
מעשר בהמה כו׳ – בכל מקום רגיל להזכיר בכור ומעשר ופסח ששוין במתנותיהן להכי תנא מעשר אגב בכור ופסח דנפישי מיליה תנא בפסחים.
נוהג בארץ ובחוצה לארץ – הא דאמרי׳ בריש שילוח הקן (חולין דף קלח:) דכל היכא דתנא בארץ ובחוצה לארץ שלא לצורך לבד מראשית הגז היינו בהנהו דתנן בההיא מכילתא אבל הכא לצורך הוא.
Chapter 9
MISHNA: The mitzva of animal tithe is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of, i.e., in the time of, the Temple and not in the presence of the Temple. It is in effect with regard to non-sacred animals but not with regard to sacrificial animals. And it is in effect with regard to the herd and the flock, but they are not tithed from one for the other; and it is in effect with regard to sheep and goats, and they are tithed from one for the other.
הכל
(3) בֶּחָדָשׁ וּבַיָּשָׁן וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה אֵינָם מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה כְּבָשִׂים וְעִזִּים שֶׁהֵן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהוּ מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ז:ל״ב} וְצֹאן מַשְׁמַע כׇּל צֹאן אֶחָד.: א
And it is in effect with regard to animals from the new flock and with regard to animals from the old flock, but they are not tithed from one for the other. As by right, it should be inferred: If in the case of animals from the new flock and the old flock, which do not carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other because they are one species, are nevertheless not tithed from one for the other, then with regard to sheep and goats, which do carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other, is it not right that they will not be tithed from one for the other? Therefore, the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32), indicating that with regard to animal tithe, all animals that are included in the term flock are one species.
And it is in effect with regard to animals from the new flock and with regard to animals from the old flock, but they are not tithed from one for the other. As by right, it should be inferred: If in the case of animals from the new flock and the old flock, which do not carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other because they are one species, are nevertheless not tithed from one for the other, then with regard to sheep and goats, which do carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other, is it not right that they will not be tithed from one for the other? Therefore, the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32), indicating that with regard to animal tithe, all animals that are included in the term flock are one species.
ונוהג בחדש ובישן, בולדות שנולדו בשנים שונות, ואינן מתעשרין מזה על זה. שהיה בדין (מן הסברה) לומר: ומה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה, שמין אחד הם — בכל זאת אינם מתעשרין מזה על זה, כבשים ועזים שהן כלאים זה בזה — אינו דין שלא יהו מתעשרין מזה על זה? תלמוד לומר: ״וצאן״ (״וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה׳ ״, ויקרא כז, לב), משמע מכך שכל ״צאן״ הריהו מין אחד לענין מצות מעשר בהמה, ומתעשרים מזה על זה.
And it is in effect with regard to animals from the new flock and with regard to animals from the old flock, but they are not tithed from one for the other. As by right, it should be inferred: If in the case of animals from the new flock and the old flock, which do not carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other because they are one species, are nevertheless not tithed from one for the other, then with regard to sheep and goats, which do carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other, is it not right that they will not be tithed from one for the other? Therefore, the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32), indicating that with regard to animal tithe, all animals that are included in the term flock are one species.
הכל
(4) גמ׳ גְּמָרָא : לֵימָא מתני׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּתַנְיָא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יָכוֹל יַעֲלֶה אָדָם מַעְשַׂר בְּהֵמָה מֵחוּצָה לָאָרֶץ וְיַקְרִיבֶנּוּ ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ב:ו׳} וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עולותיכם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם.
GEMARA: The mishna teaches that the mitzva of animal tithe is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: One might have thought that a person must bring up his animal tithe from outside of Eretz Yisrael and sacrifice it in the Temple. Therefore, the verse states: “And you shall bring there your burnt offerings, and your offerings, and your tithes, and the offering of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:6).
GEMARA: The mishna teaches that the mitzva of animal tithe is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: One might have thought that a person must bring up his animal tithe from outside of Eretz Yisrael and sacrifice it in the Temple. Therefore, the verse states: “And you shall bring there your burnt offerings, and your offerings, and your tithes, and the offering of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:6).
רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם מעשר כו׳ – בתמורה בסוף אלו קדשים (דף כא:) קאמר נמי רבי עקיבא הכי דבכור הבא מחוצה לארץ אינו קרב דמוקי התם מתני׳ דמס׳ חלה (משנה חלה ד׳:י״א) דבן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלום ממנו כר׳ עקיבא.
ב גמרא על מה ששנינו שמעשר בהמה נוהג בחוצה לארץ, שואלים: לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] היא שלא כדעת ר׳ עקיבא? דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ עקיבא אומר: יכול יעלה אדם לירושלים מעשר בהמה מחוצה לארץ ויקריבנו במקדש? תלמוד לומר: ״והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם״ (דברים יב, ו), ומלשון רבים של ״מעשרותיכם״ יש לדייק כי
GEMARA: The mishna teaches that the mitzva of animal tithe is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: One might have thought that a person must bring up his animal tithe from outside of Eretz Yisrael and sacrifice it in the Temple. Therefore, the verse states: “And you shall bring there your burnt offerings, and your offerings, and your tithes, and the offering of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:6).
הכל
(5) בִּשְׁתֵּי מַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶחָד מַעְשַׂר בְּהֵמָה וְאֶחָד מַעְשַׂר דָּגָן מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה מַעְשַׂר דָּגָן אַתָּה מַעֲלֶה מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמִמְּקוֹם שֶׁאִי אַתָּה מַעֲלֶה מַעְשַׂר דָּגָן אִי אַתָּה מַעֲלֶה מַעְשַׂר בְּהֵמָה.
Rabbi Akiva explains: The plural form “tithes” indicates that the verse is speaking of two tithes; one is the animal tithe, and the other one is the second tithe of grain, i.e., produce. Since these two tithes are included in the same word, it is derived from here that from the place where you bring up the tithe of grain, i.e., Eretz Yisrael, as the obligation to separate tithe of grain applies only there, you also bring up the animal tithe; but from a place where you do not bring up the tithe of grain, i.e., outside of Eretz Yisrael, you do not bring up the animal tithe either. This baraita, which states the opinion of Rabbi Akiva, apparently contradicts the ruling of the mishna.
Rabbi Akiva explains: The plural form “tithes” indicates that the verse is speaking of two tithes; one is the animal tithe, and the other one is the second tithe of grain, i.e., produce. Since these two tithes are included in the same word, it is derived from here that from the place where you bring up the tithe of grain, i.e., Eretz Yisrael, as the obligation to separate tithe of grain applies only there, you also bring up the animal tithe; but from a place where you do not bring up the tithe of grain, i.e., outside of Eretz Yisrael, you do not bring up the animal tithe either. This baraita, which states the opinion of Rabbi Akiva, apparently contradicts the ruling of the mishna.
ממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן – מחוצה לארץ לארץ וכל היכא דכתיב מעשר ותרומה באוריית׳ משמע בדגן שבארץ דסמיך ליה ארצם או נחלה כגון כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו נתתי ללוים על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. וכגון כי תכלה לעשר וגו׳ השקיפה וגו׳ אי אתה מעלה מעשר בהמה ומתניתין דקתני נוהג בארץ ובחוצה לארץ:
מעשר דגן – אינו נוהג אלא בארץ דקאמרינן בפ״ק דקדושין (דף לז.) כל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ וילפינן ליה מקראי.
בשתי מעשרות שונים הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר שני של דגן, שאת שניהם יש להעלות למקום המקדש ולאוכלם, והכתוב מקישם זה לזה, ולפיכך: ממקום שאתה מעלה מעשר דגן, כלומר, מארץ ישראל, שרק שם יש חיוב מעשר — משם אתה מעלה גם מעשר בהמה, וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן, מחוצה לארץ — אי (אין) אתה מעלה גם מעשר בהמה. והרי במשנתנו נאמר שהוא נוהג בחוצה לארץ!
Rabbi Akiva explains: The plural form “tithes” indicates that the verse is speaking of two tithes; one is the animal tithe, and the other one is the second tithe of grain, i.e., produce. Since these two tithes are included in the same word, it is derived from here that from the place where you bring up the tithe of grain, i.e., Eretz Yisrael, as the obligation to separate tithe of grain applies only there, you also bring up the animal tithe; but from a place where you do not bring up the tithe of grain, i.e., outside of Eretz Yisrael, you do not bring up the animal tithe either. This baraita, which states the opinion of Rabbi Akiva, apparently contradicts the ruling of the mishna.
הכל
(6) אפי׳ אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא כָּאן לִיקְרַב כָּאן לִיקְדַּשׁ דַּיְקָא נָמֵי דְּקָא נָסֵיב לַהּ תַּלְמוּדָא וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara responds: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as the baraita and the mishna are referring to different cases. The baraita there is referring to the requirement to bring the animal tithe to Jerusalem for it to be sacrificed on the altar. By contrast, the mishna here is speaking of the status of every tenth animal; these animals are to be separated and consecrated. The Gemara adds that the language of the baraita is also precise, as it adduces a derivation from the phrase “and you shall bring there.” Conclude from this citation that the baraita is referring specifically to the requirement to bring the animal tithe and sacrifice it in Jerusalem.
The Gemara responds: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as the baraita and the mishna are referring to different cases. The baraita there is referring to the requirement to bring the animal tithe to Jerusalem for it to be sacrificed on the altar. By contrast, the mishna here is speaking of the status of every tenth animal; these animals are to be separated and consecrated. The Gemara adds that the language of the baraita is also precise, as it adduces a derivation from the phrase “and you shall bring there.” Conclude from this citation that the baraita is referring specifically to the requirement to bring the animal tithe and sacrifice it in Jerusalem.
אפי׳ תימא ר׳ עקיבא כאן ליקרב כאן ליקדש – האי דקאמר רבי עקיבא אי אתה מעלה מחוצה לארץ ליקרב קאמר אבל מיקדש קדיש אפי׳ בחוצה לארץ:
דיקא נמי – דקרא ליקרב קאמר דכתיב והבאתם ומהקרבה הוא דמעטיה אבל מקדושה לא:
ליקרב – לאו קדוש. ומתני׳ דקתני נוהג ליקדש קאמר ומפרש בסמוך למאי הלכתא קדוש.
דיקא נמי – דר״ע מהקרבה הוא דקממעט לה מדנסיב הש״ס למילתיה מוהבאתם שמה דהיינו הקרבה.
ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כדעת ר׳ עקיבא, יש לחלק: כאן בברייתא, הכוונה היא שאין מעלים אותו לירושלים כדי ליקרב על המזבח, כאן במשנתנו, ששנינו שהוא נוהג בחוצה לארץ, הרי זה ליקדש, שצריך לעשר את הבהמות, ולקדש את העשירי. ומעירים: דיקא נמי [מדויק גם כן] הדבר מדברי ר׳ עקיבא, דקא נסיב לה תלמודא [שמביא את הלימוד] ממה שנאמר ״והבאתם שמה״, שמע מינה [למד מכאן], שהוא ממעט את חוץ לארץ רק מחובת הבאתו לירושלים.
The Gemara responds: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as the baraita and the mishna are referring to different cases. The baraita there is referring to the requirement to bring the animal tithe to Jerusalem for it to be sacrificed on the altar. By contrast, the mishna here is speaking of the status of every tenth animal; these animals are to be separated and consecrated. The Gemara adds that the language of the baraita is also precise, as it adduces a derivation from the phrase “and you shall bring there.” Conclude from this citation that the baraita is referring specifically to the requirement to bring the animal tithe and sacrifice it in Jerusalem.
הכל
(7) אִי הָכִי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ קָרֵב אַמַּאי קָדוֹשׁ לְנֶאֱכָל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים.:
The Gemara asks: If so, since animal tithe outside of Eretz Yisrael is not sacrificed on the altar, why is it consecrated? What is the significance of its sanctity? The Gemara answers that it is consecrated to the extent that it may be eaten by its owner only when it develops a blemish.
The Gemara asks: If so, since animal tithe outside of Eretz Yisrael is not sacrificed on the altar, why is it consecrated? What is the significance of its sanctity? The Gemara answers that it is consecrated to the extent that it may be eaten by its owner only when it develops a blemish.
ושואלים: אי הכי [אם כך], מאחר שאינו קרב, אמאי [על מה, לאיזה ענין] הוא קדוש? ומשיבים: להיות נאכל במומו לבעלים, שבעליו רשאים לאוכלו רק לכשיפול בו מום.
The Gemara asks: If so, since animal tithe outside of Eretz Yisrael is not sacrificed on the altar, why is it consecrated? What is the significance of its sanctity? The Gemara answers that it is consecrated to the extent that it may be eaten by its owner only when it develops a blemish.
הכל
(8) בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.: אִי הָכִי אפי׳ אֲפִילּוּ הָאִידָּנָא נָמֵי כִּדְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא גְּזֵירָה מִשּׁוּם יָתוֹם.
§ The mishna teaches that the animal tithe is in effect both in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple. The Gemara challenges: If so, then even nowadays the halakha of the animal tithe should be in effect. Why then do people not remove every tenth animal from their flock or herd? The Gemara answers: The reason is in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna says: This is a rabbinic decree due to an orphan, i.e., a baby animal whose mother died before it was born, lest it be included with the other animals to be tithed; the obligation of animal tithe does not apply to it.
§ The mishna teaches that the animal tithe is in effect both in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple. The Gemara challenges: If so, then even nowadays the halakha of the animal tithe should be in effect. Why then do people not remove every tenth animal from their flock or herd? The Gemara answers: The reason is in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna says: This is a rabbinic decree due to an orphan, i.e., a baby animal whose mother died before it was born, lest it be included with the other animals to be tithed; the obligation of animal tithe does not apply to it.
אי הכי אפי׳ האידנא נמי – בזמן הזה יהא נוהג:
גזירה משום יתום – שלא יכניסו לדיר להתעשר ולאו בר עשורי הוא כדתנן במתניתין:
כדרב הונא דאמר – לקמן בהאי פירקא (דף נח:).
גזירה משום יתום – ה״נ גזרה משום יתום שלא יכניס יתום לדיר להתעשר דאמר במתני׳ הכל נכנסים לדיר להתעשר חוץ מכלאים וטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום. ולהכי נקט רב הונא יתום טפי מכל הני משום דהתם גבי מילתיה לא שייך למימר אלא לקוח ויתום לקמן בהאי פירקא. יתום שמתה אמו בשעת לידה זה פירש למיתה וזה פירש לחיים.
כרב הונא דאמר רב הונא גזירה משום יתום – דרב הונא לקמן בפירקין (בכורות נח:) כיצד מעשרן ושם לא שייך למיגזר משום כלאים וטריפה ויוצא דופן אבל כאן שייך למיגזר משום הנהו כמו משום יתום אלא איידי דנקט רב הונא התם נקטה הכא ומיהו תימה דלא נקט לקוח ויתום כדנקט התם לכך נראה לי לפרש דנקט הכא דוקא יתום דטעו ביה טפי מבאחריני משום דלא בקיאי דיתום נמי לא משכחת ליה אלא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים.
גמ׳ גזירה משום יתום אי הכי כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה לימא כו׳ לארץ הס״ד ואח״כ מ״ה מעשר כו׳ בפרקא קמא דקדושין כל כו׳ ובד״ה כדרב הונא כו׳ פירקא הס״ד ובד״ה משום תקלה כו׳ בלא מום הס״ד ובד״ה בכור כו׳ בתמיה הס״ד ובד״ה ה״ק כו׳ הד״א כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ר״ע כו׳ דבן אנטיגנוס העלה בכורות כו׳ ובד״ה כרב הונא כו׳ לא צריך למגזר משום כו׳ כדנקט התם כו׳ ובד״ה אלא תקלה כו׳ ולאחר החורבן היה דרכן כו׳ ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך כו׳ ובד״ה ואין מחרימין כו׳ אי הואי התם הוה כו׳ דבלאו הכי מקשה רבי׳ תם כו׳ שרי התם על ידי פדיה דלישקול כו׳ איסור עולם כל שכן כו׳ במקרקע נמי הוה משמע כו׳ אלא ממקרקע לבד וכ״ש כו׳ ובד״ה מעות כו׳ וכן בעלמא הפריש מעות לנזירותו כו׳ ואידך לישתרו ושמא התם כו׳ ובד״ה ואיזהו עיקור כו׳ ולהמתין לכהן שירצה כו׳ דלא משתמיט בשום דוכתא למתני הכי בזמן הזה דבכור דשרי כו׳ כצ״ל:
ג שנינו במשנתנו שמעשר בהמה נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית. ושואלים: אי הכי [אם כך], אפילו האידנא נמי [בזמן הזה גם כן] יהיה נוהג, ומדוע אין אנו נוהגים במעשר בהמה? ומשיבים: הטעם הוא כדברי רב הונא, שאמר רב הונא בענין אחר: גזירה היא שגזרו חכמים משום יתום (ולד שמתה אמו קודם שנולד), שמא יכניסו אותו עם שאר הבהמות להתעשר, למרות שאינו חייב במעשר בהמה. ואף כאן, אחר חורבן הבית, חששו חכמים שמא יעשרו בשוגג גם את היתום.
§ The mishna teaches that the animal tithe is in effect both in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple. The Gemara challenges: If so, then even nowadays the halakha of the animal tithe should be in effect. Why then do people not remove every tenth animal from their flock or herd? The Gemara answers: The reason is in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna says: This is a rabbinic decree due to an orphan, i.e., a baby animal whose mother died before it was born, lest it be included with the other animals to be tithed; the obligation of animal tithe does not apply to it.
הכל
(9) אִי הָכִי מֵעִיקָּרָא נָמֵי לָא אֶלָּא אֶפְשָׁר בְּהַכְרָזָה הָכָא נָמֵי אֶפְשָׁר בְּהַכְרָזָה.
The Gemara challenges: If so, then even originally, when the Temple stood, the practice should have also been not to separate animal tithe in case an orphaned animal was included in the counting. Rather, the Gemara explains that there was no concern for an orphaned animal when the Temple stood, as it was possible to remove this concern by issuing an announcement to everyone that an orphaned animal is exempt from animal tithe. The Gemara suggests: Here too, it is possible to remove the concern by means of an announcement that an orphaned animal is exempt from animal tithe.
The Gemara challenges: If so, then even originally, when the Temple stood, the practice should have also been not to separate animal tithe in case an orphaned animal was included in the counting. Rather, the Gemara explains that there was no concern for an orphaned animal when the Temple stood, as it was possible to remove this concern by issuing an announcement to everyone that an orphaned animal is exempt from animal tithe. The Gemara suggests: Here too, it is possible to remove the concern by means of an announcement that an orphaned animal is exempt from animal tithe.
מעיקרא נמי – כשהמקדש קיים נגזור משום יתום.
אלא – להכי לא גזרינן בזמן בית המקדש דאפשר בהכרזת ב״ד שלא יכניס אדם יתום לדיר להתעשר הילכך האידנא נמי ליפרשו ואפשר בהכרזה.
ושואלים: אי הכי [אם כך], מעיקרא נמי [מתחילה גם כן], בזמן הבית, לא יפרישו מעשר בהמה, גזירה שמא יפרישו גם מן היתום! אלא, מדוע לא חששו לכך — מפני שאפשר בהכרזה שיכריזו שיתום פטור ממעשר בהמה. אם כן הכא נמי [כאן גם כן], אחר החורבן — אפשר בהכרזה!
The Gemara challenges: If so, then even originally, when the Temple stood, the practice should have also been not to separate animal tithe in case an orphaned animal was included in the counting. Rather, the Gemara explains that there was no concern for an orphaned animal when the Temple stood, as it was possible to remove this concern by issuing an announcement to everyone that an orphaned animal is exempt from animal tithe. The Gemara suggests: Here too, it is possible to remove the concern by means of an announcement that an orphaned animal is exempt from animal tithe.
הכל
(10) אֶלָּא אָמַר רַבָּה מִשּׁוּם תַּקָּלָה וּמְנָא תֵּימְרָא דְּחָיְישִׁינַן לְתַקָּלָה (דִּתְנַן) ב אֵין מַקְדִּישִׁין וְאֵין מַעֲרִיכִין וְאֵין מַחְרִימִין בַּזְּמַן הַזֶּה.
Rather, Rabba says: The reason animal tithe is no longer separated is due to concern that a mishap might occur. And from where do you say that we are concerned for a mishap after the destruction of the Temple? As we learned in a baraita: One may neither consecrate items, nor valuate an item’s worth based on its appraisal, nor dedicate items for sacred use (see Leviticus, chapter 27) and dedicate its monetary worth to the Temple treasury, in the present time, when the Temple is no longer standing.
Rather, Rabba says: The reason animal tithe is no longer separated is due to concern that a mishap might occur. And from where do you say that we are concerned for a mishap after the destruction of the Temple? As we learned in a baraita: One may neither consecrate items, nor valuate an item’s worth based on its appraisal, nor dedicate items for sacred use (see Leviticus, chapter 27) and dedicate its monetary worth to the Temple treasury, in the present time, when the Temple is no longer standing.
משום תקלה – דשמא לא יכול להמתין עד שיומם ויאכלנו תם. ובזמן בהמ״ק ליכא למיחש לתקלה דהא מצי מקריב (לאימוריו) [לגבוה] בשעה שירצה ומצי למיכליה:
אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה – דכל הני הוו לבדק הבית ואי אפשר למיצנעינהו עד שיבנה הבית ואתי בהו לידי תקלה הלכך [אם הקדיש] בהמה תעקר כו׳:
משום תקלה – דאין לנו על מה להקריב וצריך לשהויי עד שיומם ואתי ביה לידי תקלה דגיזה ועבודה או שוחטו בלא מום.
ואין מחרימין – דחרם הויא קדש כהקדש דכתיב כל חרם קדש קדשים וגו׳.
אלא משום תקלה – משמע הכא דאין מעשר בהמה נוהג בזמן הזה משום תקלה והקשה ר״ת בפרק במה בהמה יוצאה (שבת נד:) דרבי אלעזר בן עזריה הוה מעשר תריסר אלפי עגלי מעדריה בכל שתא ולאחר החורבן היה דרבן יוחנן בן זכאי שהוא נשיא היה לאחר חורבן ואחריו רבן גמליאל ובימי רבן גמליאל מנו את ר׳ אלעזר בן עזריה נשיא כדאי׳ בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) ובן י״ח שנה היה ואין לפרש כלל דאיירי בעישור שנותנין למלך כמו ארנונא ודוחק נמי לפרש דאפוטרופוס היה לו כשהוא קטן שהיה מעשר ושמא לא בטלו מעשר בהמה כ״כ סמוך לחורבן.
ואין מחרימין בזמן הזה – אפילו למ״ד (ערכין דף כט.) סתם חרמים לכהנים אפי׳ במפרש לכהנים איכא למיגזר משום תקלה דכל זמן שהם ביד בעלים הרי הן הקדש כדאיתא לעיל בריש כל פסולי המוקדשין (דף לב.) ובפ״ק דע״ז (דף יג.) פרש״י דקסבר סתם חרמים לבדק הבית ואי נמי כדפרי׳ והא דאמר עולא בערכין בסוף פרק המקדיש שדהו (ערכין כט.) אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהן דקסבר סתם חרמים לכהנים גבי ההוא גברא דאחרימנהו לנכסיה יש לחלק דהיינו במקרקעי דבלאו הכי מקשה ר״ת רב יהודה דסבר התם סתם חרמים לבדק הבית היכי שרי התם ע״י פדייה דלישקול ארבע זוזי ושדי בנהרא ואומר רבינו תם דהתם במקרקעות דאי אסרת להו איסור עולם כ״ש דאתי לידי תקלה טפי ומיהו קשה דמשמע התם דאיירי במטלטלין דפריך עלה מהא דתניא דאין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ומשני הא במקרקעי הא במטלטלי וי״ל דמקרקעי חוצה לארץ קרי מטלטלי כדמסיק התם דכמטלטלי דמו ואע״ג דקאמר והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה משמע מדקאמר נמי דהוה במקרקעי ובמטלטלי מ״מ לא התיר אלא המקרקעי לבד וכל שכן דניחא השתא דמכח זה פשיטא ליה להש״ס דבקרקעי נמי הוה עובדא דאי לא הוה התם אלא מטלטלי לא הוה שרי להו.
אלא אמר רבה: הטעם הוא משום תקלה, שהואיל ואין מקריבים בזמן הזה, והמעשר נשאר בבית בעליו — עלול הוא לבוא לידי תקלה, לשוחטו ולאוכלו קודם שיפול בו מום. ומוסיפים: ומנא תימרא דחיישינן [ומנין אתה אומר שחוששים אנו] לתקלה אחר החורבן — דתניא [ששנויה ברייתא]: אין מקדישין ואין מעריכין (נודרים ערכו של אדם להקדש), ואין מחרימין בזמן הזה, מחשש שמא תיגרם תקלה של מעילה בהקדש,
Rather, Rabba says: The reason animal tithe is no longer separated is due to concern that a mishap might occur. And from where do you say that we are concerned for a mishap after the destruction of the Temple? As we learned in a baraita: One may neither consecrate items, nor valuate an item’s worth based on its appraisal, nor dedicate items for sacred use (see Leviticus, chapter 27) and dedicate its monetary worth to the Temple treasury, in the present time, when the Temple is no longer standing.
הכל
(11) וְאִם הִקְדִּישׁ וְהֶעֱרִיךְ וְהֶחְרִים בְּהֵמָה תֵּיעָקֵר פֵּירוֹת כְּסוּת וְכֵלִים יֵרָקְבוּ מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת יוֹלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח וְאֵיזֶהוּ עִיקּוּר נוֹעֵל דֶּלֶת בְּפָנֶיהָ וְהִיא מֵתָה מֵאֵילֶיהָ.ב
The baraita continues: And if one did consecrate, or valuate, or dedicate items for sacred use, the presence of these items might lead to the mishap of the violation of the prohibition against using consecrated property. Therefore, if one dedicated an animal it should be destroyed. If he dedicated produce, garments, or vessels made from materials that decompose, he should store them until they decompose. And if he dedicated money or metal vessels, he should take them and cast them into the Dead Sea. The Gemara adds: And in the case of an animal, what constitutes uprooting? He locks the door before it, and it dies on its own from hunger. This baraita indicates that animals that cannot be sacrificed nowadays must be left to die so that they are not used improperly.
The baraita continues: And if one did consecrate, or valuate, or dedicate items for sacred use, the presence of these items might lead to the mishap of the violation of the prohibition against using consecrated property. Therefore, if one dedicated an animal it should be destroyed. If he dedicated produce, garments, or vessels made from materials that decompose, he should store them until they decompose. And if he dedicated money or metal vessels, he should take them and cast them into the Dead Sea. The Gemara adds: And in the case of an animal, what constitutes uprooting? He locks the door before it, and it dies on its own from hunger. This baraita indicates that animals that cannot be sacrificed nowadays must be left to die so that they are not used improperly.
מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח – משמע דוקא לים המלח ולא סגי בשאר נהרות וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כח.) דבשאר נהרות בעיא שחיקה אבל לים המלח מטיל בעיניה וכן בעלמא הפריש מעות לנזירותו ומת אמרינן יוליך הנאה לים המלח ותימה דבההוא עובדא דערכין (דף כט.) קאמר שקיל ארבע זוזי ושדי בנהרא וכן ביומא בפרק הוציאו לו (יומא נה:) קאמר ונשקול ארבעה זוזי ונשדי בנהרא ואידך לישתרו ושמא התם איירי על ידי שחיקה ועכשיו כשאדם בא לחלל כרם רבעי או נטע רבעי צריך לשחוק הנהו זוזי ומחלל עלייהו ולשדי בנהרא.
ואי זהו עיקור נועל דלת כו׳ – בבכור בזמן הזה לא הוה שרינן למיעבד הכי דלא מיבעיא ישראל שיש לו לקיים מצות נתינה ולהמתין לכהן שירצה לקבלו אפי׳ יותר משלשים יום בדקה וחמשים בגסה דהא דתנן (לעיל דף כו:) עד כמה חייב ליטפל היינו אפי׳ בא כהן לקבלו תוך הזמן הזה כדקתני אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן אלא אפי׳ קבלו הכהן לא שרי ליה כהן לכונסו לכיפה דלא מישתמיט בשום דוכתא למתני הכי גבי בכור ולעיל (דף לה.) תנן בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל משמע שהיו רגילין להמתין עד שיפול בו מום ויש לחלק בין בכור למקדיש בזמן הזה דבכור דשרי בנפילת מום בלא פדייה איכא הפסד קדשים אם היה כונסו לכיפה אבל מקדיש דאפי׳ נפל בו מום לא שרי בלא פדיון ואי פריק ליה מיבעי להשליך הדמים לאיבוד הילכך כשכנסו עכשיו לכיפה אין כאן הפסד קדשים.
ואם הקדיש או העריך או החרים בזמן הזה, בהמה — תיעקר, פירות כסות וכלים — יניחם שירקבו, מעות וכלי מתכות — יוליך לים המלח ושם יתאכלו. ואיזהו עיקור בבהמה? נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה ברעב.
ושואלים: אי הכי [אם כך], שאחר החורבן חוששים דלתקלה, בכור נמי לא ליקדש [גם כן לא יתקדש]! ומשיבים: וכי בכור בדידן תליא מילתא [בנו תלוי הדבר] להקדישו? והרי ביציאתו מה רחם קדוש מעצמו! ומשיבים: לא זו היתה השאלה, אלא הכי קאמר [כך הוא אומר]: אם אתה חושש לתקלה, ליקנינהו לאודנייהו [שיקנה את אוזניהם] של המבכירות או של העוברים לפני לידתם, לגוים, כדי שלא ליקדש מעיקרא [שלא יתקדש הבכור בהם מתחילה], בגלל שותפות הגוי, ולא יבואו בהם לידי תקלה!
The baraita continues: And if one did consecrate, or valuate, or dedicate items for sacred use, the presence of these items might lead to the mishap of the violation of the prohibition against using consecrated property. Therefore, if one dedicated an animal it should be destroyed. If he dedicated produce, garments, or vessels made from materials that decompose, he should store them until they decompose. And if he dedicated money or metal vessels, he should take them and cast them into the Dead Sea. The Gemara adds: And in the case of an animal, what constitutes uprooting? He locks the door before it, and it dies on its own from hunger. This baraita indicates that animals that cannot be sacrificed nowadays must be left to die so that they are not used improperly.
The Gemara challenges: If so, then a firstborn should also not be consecrated, as this too could lead to a mishap. The Gemara responds: Does the matter of the consecration of a firstborn depend on us? The animal is automatically consecrated upon its exit from the womb. The Gemara answers that this is what the questioner is saying: Let us sell the ears of all firstborn animals to gentiles before their births, so that they are not consecrated from the outset. A firstborn animal that is jointly owned by a Jew and a gentile does not become consecrated as a firstborn.
הכל
(12) אִי הָכִי בְּכוֹר נָמֵי לָא לִיקְדֹּשׁ בְּכוֹר בְּדִידַן תַּלְיָא מִילְּתָא בְּרֶחֶם קָדוֹשׁ הָכִי קָאָמַר לִיקְנִינְהוּ לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹיִם1 דְּלָא לִיקְדֹּשׁ מֵעִיקָּרָא
The Gemara challenges: If so, then a firstborn should also not be consecrated, as this too could lead to a mishap. The Gemara responds: Does the matter of the consecration of a firstborn depend on us? The animal is automatically consecrated upon its exit from the womb. The Gemara answers that this is what the questioner is saying: Let us sell the ears of all firstborn animals to gentiles before their births, so that they are not consecrated from the outset. A firstborn animal that is jointly owned by a Jew and a gentile does not become consecrated as a firstborn.
The Gemara challenges: If so, then a firstborn should also not be consecrated, as this too could lead to a mishap. The Gemara responds: Does the matter of the consecration of a firstborn depend on us? The animal is automatically consecrated upon its exit from the womb. The Gemara answers that this is what the questioner is saying: Let us sell the ears of all firstborn animals to gentiles before their births, so that they are not consecrated from the outset. A firstborn animal that is jointly owned by a Jew and a gentile does not become consecrated as a firstborn.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובדי כוכבים״.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות נג. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות נג., עין משפט נר מצוה בכורות נג. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות נג., הערוך על סדר הש"ס בכורות נג., רש"י בכורות נג., תוספות בכורות נג., מהרש"א חידושי הלכות בכורות נג., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות נג., אסופת מאמרים בכורות נג.
Bekhorot 53a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 53a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 53a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 53a, Collected from HeArukh Bekhorot 53a, Rashi Bekhorot 53a, Tosafot Bekhorot 53a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 53a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 53a, Collected Articles Bekhorot 53a
פרק ט