×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַלְמָא מַתָּנוֹת דְּכֹהֵן לָא מְזַבֵּין אִינִישׁ הָכָא נָמֵי מַתָּנוֹת דְּכֹהֵן לָא מְזַבֵּין אִינִישׁ הִלְכָּךְ שִׁיֵּיר הַמּוֹכֵר מוֹכֵר חַיָּיב דְּאָמַר לֵיהּ לוֹקֵחַ מַתָּנָה דְּכֹהֵן גַּבָּךְ הִיא לֹא שִׁיֵּיר לוֹקֵחַ חַיָּיב דְּאָמַר לֵיהּ מוֹכֵר מַתָּנָה דְּכֹהֵן לָא זַבֵּנִי לָךְ.:
Evidently, a person does not sell the gifts belonging to the priest, and therefore they are not included in the sale of the innards unless they were sold by weight. Here too, with regard to the first sheared wool, a person does not sell the gifts belonging to the priest. Therefore, if the seller left wool in his possession, the seller is obligated to give the first sheared wool from the remaining wool for that which he sold, as the buyer can say to the seller: The gift of the priest is in your possession, since you did not sell me everything. If the seller did not leave any wool in his possession, the buyer is obligated to give the first sheared wool and he does not deduct its value from the price, as the seller can say to him: I did not sell the gift of the priest to you, i.e., there was no obligation to give the gifts to a priest when I sold the wool to you, and therefore the buyer is required to give the gifts to the priest.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה חולין יב:א}1 שילוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין חומר בכיסוי הדם מבשילוח2 הקן שכיסוי הדם נוהג בחיה ובעוף במזומן3 ושאינו4 מזומן ושילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן5 ואיזה הוא שאינו מזומן
כגון אווזין ותרנגולין שקיננו [בפרדס]⁠6 קיננו בבית וכן יונים7 רודסיות8 פטור מלשלח:
{משנה חולין יב:ב} מתני׳ עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור [וטהור רובץ על ביצי עוף טמא]⁠9 פטור מלשלח קורא זכר רבי אליעזר10 מחייב וחכמים פוטרין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1. בבבלי הוא פרק שנים עשר.
2. מבשילוח: וכן בכ״י פריס ממשקל: ״בכיסוי״. גקה גקי, כ״י נ, דפוסים: ״משילוח״, גתי: ״משלוח״ כברמב״ם פיהמ״ש.
3. במזומן: גתי: ״ובמזומן״.
4. ושאינו: וכן גקה גקי, כ״י נ. גתי, כ״י פריס, דפוסים: ״ובשאינו״, כברמב״ם פיהמ״ש.
5. בשאינו מזומן: כ״י נ: ״במזומן״.
6. בפרדס: גקה גקי גתי, כ״י פריס, כ״י נ, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש, כבברייתא כאן בהמשך. כ״י א: ״בפרדסין״.
7. יונים: כ״י פרמא, דפוסים: יוני.
8. רודסיות: וכן גקה גקי, כ״י פריס, כבערוך (יון, רדס), וברמב״ם פיהמ״ש מנוקד: ״רודָסִיות״. גתי: ״רדסיות״. כ״י נ, דפוס קושטא-ויניציאה: הרדסיות, גם בערוך שם. כ״י פרמא, דפוסים: הרדסיאות.
9. וטהור... טמא: גקו גקי גתי, כ״י פריס, כ״י נ, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י א.
10. רבי אליעזר: גקי: ״ר׳⁠ ⁠״, אך בגמרא הסמוכה השלים גם שם.
אלמא מתנות דכהן לא מזבני אינשי – פירוש לא מזבני כמו לא זבני דכי היכי דכשלקח ממנו במשקל מנכה לו משום דכשאמר ליה מכור לי ליטרא בשר לא רצה לקנות מתנות ה״נ מתני׳ שייר אצל מוכר הוי כלוקח הימנו במשקל ולא זבין מתנה דכהן אבל בשלא שייר כלום לא שייך לומר לא זבין שהרי קנה הכל ומיהו הא דקאמר דא״ל מוכר מתנה דכהן לא זבני לך לא א״ש.
פרק שנים עשר בעזר הצור:
רש״י בד״ה וגבי ראשית כו׳ לאו מילתא היא והכא היא כדרבא כצ״ל והס״ד והד״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלמא [מכאן] שמתנות של כהן לא מזבין איניש [אין אדם מוכר], כלומר, אינו יכול למכור, הכא נמי [כאן גם כן] מתנות של כהן לא מזבין איניש [אין אדם יכול למכור]. הלכך [על כן]: אם שייר המוכר — הרי המוכר חייב, דאמר ליה [שאמר לו] הלוקח: מתנה של הכהן גבך [אצלך] היא, אבל אם לא שייר שום דבר לעצמו — לוקח חייב, דאמר ליה [שאומר לו] המוכר: מתנה של הכהן לא זבני [מכרתי] לך, אלא אתה צריך להפריש אותם משלך.
Evidently, a person does not sell the gifts belonging to the priest, and therefore they are not included in the sale of the innards unless they were sold by weight. Here too, with regard to the first sheared wool, a person does not sell the gifts belonging to the priest. Therefore, if the seller left wool in his possession, the seller is obligated to give the first sheared wool from the remaining wool for that which he sold, as the buyer can say to the seller: The gift of the priest is in your possession, since you did not sell me everything. If the seller did not leave any wool in his possession, the buyer is obligated to give the first sheared wool and he does not deduct its value from the price, as the seller can say to him: I did not sell the gift of the priest to you, i.e., there was no obligation to give the gifts to a priest when I sold the wool to you, and therefore the buyer is required to give the gifts to the priest.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
פרק יב – שילוח הקן
(2) מַתְנִי׳: שִׁילּוּחַ הַקֵּן נוֹהֵג בָּאָרֶץ ובחו״לוּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אבְּחוּלִּין אֲבָל לֹא בְּמוּקְדָּשִׁין חוֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁילּוּחַ הַקֵּן שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף בִּמְזוּמָּן וּבְשֶׁאֵין מְזוּמָּן וְשִׁילּוּחַ הַקֵּן אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּעוֹף וְאֵינוֹ נוֹהֵג באֶלָּא בְּשֶׁאֵינוֹ מְזוּמָּן.

Chapter 12
MISHNA: The mitzva of sending away the mother bird from the nest applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, and in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple. It applies to non-sacred birds, but it does not apply to sacrificial birds. There are more stringent elements in the covering of the blood than in the sending away of the mother bird from the nest, as the covering of the blood applies to undomesticated animals and birds, to animals and birds that are readily available in one’s home, and to animals and birds that are not readily available and are hunted in the wild; and the sending of the mother bird from the nest applies only to birds, and applies only to birds that are not readily available.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1מתני׳ שילוח הקן.
אבל לא במוקדשין – בגמ׳ מפרש היכי דמי מוקדשין.
ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן – דכתיב (דברים כב) כי יקרא.
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן שלושה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בסוף דף קל״ח.
מתני׳ שילוח הקן.
פרק שלוח הקן
שילוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ וכו׳. כל מקום ששנינו בכסוי הדם ובאותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים ובראשית הגז ובשילוח הקן, דתנן בכלהו בארץ ובחוצה לארץ, לא אצטריך למתני דהא פשי׳ הוא, דחובת הגוף הן וכל חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ כדתנן בקדושין, כל מצוה שהיא תלויה בארץ וכו׳, חוץ מראשית הגז, דאיצטריך למיתני לאפוקי מדר׳ אלעאי דאמ׳ ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, דיליף מתרומה ראשית ראשית, ואיידי דתנא בראשית הגז לצורך, תנא נמי בכלהו.
וכל היכא דתנן בפני הבית ושלא בפני הבית, שלא לצורך, חוץ מאותו ואת בנו, סלקא דעתך הואיל ובענינא דקדשים כתי׳ כקדשים דמי, ובזמן דאיכא קדשים נינהוג ובזמן דליכא קדשים לא לינהוג, קמ״ל שנוהג. ואיידי דתנא באותו ואת בנו לצורך, תנא בכלהו.
וכל היכא דתנן בחולין ובמוקדשין, לצורך, או בחולין אבל לא במוקדשין, לצורך, לבד מגיד הנשה דפשיטא הוא, דמשום דאקדשיה פקע איסור גיד הנשה מיניה. ואע״ג דאוקימנא בולדות קדשים, ובא להשמיענו דולדות קדשים לאו במעי אמן הם קדושים אלא כשיצאו לאויר העולם, ואיסור גיד הנשה נוהג בשליל, וסד״א דלא ליחול איסור מוקדשין על איסור גיד הנשה, וקמ״ל דחייל, דהא איסור מוקדשין איסור חמור הוא וחייל אאיסור קל, אפילו הכי לא איצטריך לאשמועינן הכא, דלכאורה פשיטא הוא, ולישמעינן הא בסדר קדשים, אלא תנייה איידי דתנא בשאר פרקי׳ לצורך, תנייה נמי בגיד הנשה.
בחולין אבל לא במוקדשין. ובגמרא מוקים לה במקדיש פירות שובכו, שחל קדושה עליהן, שהרי ברשותו היו, וכגון שמרדו וברחו וקננו באילנות היער, דלאו מזומן הוא, ושמא תאמר כיון שמרדו ליחייבי בשלוח, קמ״ל שלח תשלח, מי שאתה מצווה לשלחו, יצא זה שאין אתה מצווה לשלחו, אלא להביאו לב״ד.
ואפי׳ לא יהיו הביצים של אלו עופות המוקדשין אלא של עוף אחר, דלא קדישי, פטור מלשלח, משום ריבוי שלח תשלח, כדאשכחן בקורא שחייב לשלח אע״פ שרובץ על ביצי עופות אחרים טהורים, דאי מיירי שהביצים שלהם אמאי חזי מקרא שלח תשלח, אפי׳ לא הוה כתי׳ אלא חד קרא לא מיחייב, שהרי הביצים קדושים, וכתו׳ תקח לך, ולא מי שאסור בהנאה.
ב. חומר בכסוי הדם וכו׳, שכסוי הדם נוהג בשאינו מזומן ובמזומן. דהא כתי׳ כי יצוד, ומרבוי ציד מרבי׳ ניצודין ועומדין. ובחיה ובעוף, דכתי׳ אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו׳ ושפך את דמו וכסהו. ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף. דהא כתי׳ קן צפור. ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. דהא כתיב כי יקרא, פרט למזומן. שקננו בתוך הפרדס. שבטורח גדול ורב הן ניצודין.
שילוח הקן
האא דתנן חומר בכסוי הדם שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף. קשיאב אמאי לא קתני נוהג בזכרים ובנקבות מה שאין כן בשלוח הקן. ואיכא למימר דלאו חומרא היא אלא במקום שחוששין לזרעו, כגון אותו ואת בנו ושלוח הקן, אבל בכסוי הדם למה לא יהא שוה בזכרים ובנקבות. אי נמיג משוםד קורא זכר ואליבא דר׳ אליעזר.
מוקדשין מאי טעמאה לא. תימהו והיכי קא סלקא דעתין למימר דמשלח האם, דהא שלז הקדש היא. ואיכא למימרח משום דלא יקח אדם אם על הבנים ואפילו לדבר מצוהט, אי נמי שלא יקח הבנים כיון שאינו יכול לשלח האם, קמ״ל קרא שלח תשלח פרט לזה שאתה מצווה להביאו לידי גזברי. ואיכא דקשיא ליהכ ותיפוק לי מתקח לך, כדפטרינן מיניה לקמןל טהור רובץ על ביצי טמא, והכא הרי אסורין הן. ואיכא למימר כי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהן ומדרבנן אסירי ביציהןמ, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהן לא צריך קרא, וברייתא לכולי עלמא בקדשי מזבח מתוקמאנ.
א. בכי״י דיבור זה מופיע להלן קלט, ב. ואפשר שלפני רבינו היתה חלוקת המשניות שונה (וכן לפני התוספות שפירשוהו להלן שם ד״ה שכסוי).
ב. כן הקשו תוס׳ שם.
ג. וכן תירצו בחידושי הרשב״א והריטב״א והר״ן.
ד. בחידושי הריטב״א: היינו דלא מיתני ליה, שהרי שילוח הקן נוהג לר״א בקורא זכר. וראה תורת חיים.
ה. כן הגירסא בכי״מ, ראה דק״ס אות ט. לפנינו: אמאי לא.
ו. כל הדיבור הובא בחידושי הרשב״א, הריטב״א והר״ן.
ז. כי״ל: לא. וכנראה היא ט״ס. [ואפשר שהכוונה בתמיה, ולא הקדש היא].
ח. תירוץ זה לא הובא ברשב״א ובראשונים הנ״ל.
ט. להלן קמא, א. ועי׳ מנ״ח מצוה תקמה.
י. משמע שבמקום שניתן לשלח את האם אסור מן התורה לקחת את הבנים. וראה מנ״ח שם שנסתפק אם לקיחת הבנים קודם שילוח האם אסורה מן התורה או מדרבנן, עיי״ש. וראה בריטב״א הוצ׳ הר״ש רפאל הערה 12 שהוכיח מדברי רבינו שהיא מן התורה, עיי״ב.
כ. כן הקשו ותירצו תוד״ה יצא בשם הקונטרס (ולפנינו ברש״י ליתא, והביאו המהרש״ל בשם רש״י ישן).
ל. קמ, א.
מ. ראה מעילה יב, ב ותוס׳ וקרן אורה שם.
נ. ראה חידושי הרשב״א שהוסיף לתרץ.
ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. וא״ת ליתני נמי חומר בכסוי הדם שנוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות, י״ל משום דהא איכא ר׳ אליעזר דמחייב בקורא זכר.
שלוח הקן וכו׳ כונת הפרק לבאר ענין מצות שלוח הקן על תכלית השלמות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים:
הראשון לבאר שלוח הקן באיזה מקום נוהג ובאיזה זמן השני באיזה מין נוהג ובאיזה שבאותו המין השלישי לבאר אף במין שהוא נוהג בו איזה מפקיע מצוה זו ממנו ואיזה צד אינו מפקיע הרביעי בעונש העובר על מצוה זו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים כמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה אמנם תיוחד לבאר באיזה מקום ובאיזה זמן ובכלל זה אם בחולין אם במוקדשין ואמר על זה שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחלין אבל לא במוקדשין אמר הר״מ פי׳ אפשר שיהא זה במוקדשין כמו שאני אומר והוא שאם הקדיש עוף לבדק הבית והוא ברשותו ואחר כך עף ויצא מרשותו והיה מכירו ואחר כך מצאו רובץ על הביצים חייב להביא הכל על ידי גזבר שאינו נוהג במוקדשין זו הלכה היא שנאמרה בתלמוד והוא שאפשר להיות ואי אפשר זולתו כפי העיקר שבידינו שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו מוסף על מה שהתבאר בפרק הזה:
אמר המאירי מצות שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בין בפני הבית ר״ל במציאות הבית וקיומו בין שלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין פי׳ בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדק הבית כמו שיתבאר בגמ׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק יב

(3) א משנה דין שילוח הקן האמור בתורה נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ. וכמו כן נוהג דין זה בין בפני הבית (בזמן שבית המקדש קיים) ובין שלא בפני הבית. ואולם נוהג דין זה דווקא בעופות של חולין אבל לא בעופות המוקדשין. ומציינים: יש חומר (חומרה) בדין כסוי הדם מדין שילוח הקן, שכן דין כסוי הדם נוהג גם בחיה וגם בעוף, בין שהיה בעל חיים זה מזומן לו, שגדל ברשותו, ובין שאין מזומן לו. ואילו דין שילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף בלבד ולא בחיה, וכן אינו נוהג אלא בשאינו מזומן.

Chapter 12

(3) MISHNA: The mitzva of sending away the mother bird from the nest applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, and in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple. It applies to non-sacred birds, but it does not apply to sacrificial birds. There are more stringent elements in the covering of the blood than in the sending away of the mother bird from the nest, as the covering of the blood applies to undomesticated animals and birds, to animals and birds that are readily available in one’s home, and to animals and birds that are not readily available and are hunted in the wild; and the sending of the mother bird from the nest applies only to birds, and applies only to birds that are not readily available.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזוּמָּן כְּגוֹן אֲוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס אֲבָל אִם קִנְּנוּ בַּבַּיִת וְכֵן יוֹנֵי הַרְדָּסִיָּאוֹת פָּטוּר מִשִּׁילּוּחַ געוֹף טָמֵא פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ דעוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ קוֹרֵא זָכָר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב הוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.:

What are considered birds that are not readily available? They are any birds, even domesticated, that may fly away at any time, such as geese or chickens that nested in the orchard [pardes]. But if geese or chickens nested in the house, and likewise, with regard to domesticated pigeons [yonei hardisei’ot], one is exempt from sending away the mother bird. With regard to the nest of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the mother bird. In a case where a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, or a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the bird. With regard to a male pheasant [korei], which is known to sit upon the eggs like the female of its species, Rabbi Eliezer deems one obligated to send it away, and the Rabbis deem one exempt from sending it away.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קרא
קראא(חולין קלח:) קורא זכר ר״א מחייב (א״ב שם עוף טהור והוא לשון מקרא קורא דגר והוא עוף טהור כדמוכח בהדיא בגמ׳ שם הוא טהור וטהור חייב דלמא בקירא וכן פי׳ שם הקונטריס וכן בפירושו על המקרא כאשר ירדף הקורא מפרש שהוא העוף הנקרא פרדיץ ולכן יש לומר שיש טעות בגרסאות בפי׳ הקונטריס במשנה קורא זכר טמא הוא ולא נהירא אלא יש לגרוס טהור הוא אך יש לתמוה שרש״י פי׳ בפסוק קורא דגר שהוא קיקו והוא עוף טמא):
ערך יון
יוןב(ברכות נג: שבת מט.) מהיונה זו כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן מאי שנא יונה שכנפיה מגינות עליה יותר משאר עופות פי׳ (בראשית רבה בריש ויאמר ה׳ אל אברם ואומר מי יתן לי אבר כיונה) למה כיונה רבי עזריה בשם רבי יודן בר סימון אומר לפי שכל העופות בשעה שיגעין הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן ונתפשין אבל היונה בשעה שיגיעה היא קופצת אחת מאגפיה ופורחת באחת והיא נצולת ואינה נתפסת. (חולין קלח) וכן יונים דורסיות פטור מלשלח גמ׳ מאן דתני הורדוסיות על שם הורדוס פי׳ הורדוס המלך הביא יונים מן המדבר וגידל אותם בישוב ונעשו תרבות ונקראו על שמו הורדסיות ומאן דתני דורסיות על שם המקום שהביא׳ משם:
ערך פקע
פקעג(שבת לח:) לא יפקיענה בסודרין פי׳ מביאין סודר או מטלית ומניחין אותם בשמש עד שמתחממות יפה וכורכין הביצה בהן ושונין ומשלשין עד שתתגלגל (כלים פ״י) הכדור והפקעת של גמי (כלים פי״ז) החמת שיעורה כפקעיות של שתי (חגיגה יב.) בשעה שברא הקב״ה את עולמו היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי (בראשית רבה י) ויכלו כיצד ברא הקב״ה את עולמו נטל שתי פקעיות אחת של אש ואחת של שלג ופתכן זה בזה ובהן נברא העולם (בראשית רבה י״ב) אלה תולדות נטל פקעיות של גמי וקשרם כנגד הפתח התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת (חולין קלח) ר׳ אליעזר אומר כפקעיות של שתי (בסוף גמ׳ דבבא קמא) ולא שירי פקעיות פי׳ קיבורא בארמית וסיסא בלישנא דרבנן וי״א פיקא בלא עין ע׳ מובלעת (א״ב תרגום בפסוק בימים ההם כשבת מפקע במנגנון ענין סבוב ואולי לשון מקרא זה פקעים ופקועות כי עגולים הם וכן נקרא כדור עשוי מן מטוה או מן גמי):
ערך קלה
קלהד(פסחים לט:) יוצאין בהן ובקלח שלהן (פרה פי״א) מצות אזוב ג׳ קלחין ובהן ג׳ גבעולין פי׳ כשיצאו ב׳ וג׳ קנים משורש אחד שמן קלחין (נדרים כ) שמואל הוה בדיק נפשיה בקלחא פי׳ היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו ומפשפש כל מעיו (עירובין טז.) בשליפין בקנים ובקלחות פי׳ כמו קלח של כרוב קלחים של ירקות שנתעבו ונתקשו ונעשו יבשין. (חולין קכא) בקלחא ומשום יד פירוש הקנה שלהן כגון קלח של כרוב ומשום יד של כלים שרוצה להשתמש בקלחים הללו. (יומא מא: בבא קמא סא) כאן בקולחת כאן בנכפפת. ס״א קולטת ס״א קודחת וכבר פי׳ בערך קדח (חולין קלח) אמר רב חסדא רבי יהודה היא דתנן (משנה פאה ג) המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה וכו׳:
א. [איין ארט פייגיל.]
ב. [טויב.]
ג. [איין וויקלען.]
ד. [שטרענגעל.]
שקננו בפרדס – שמרדו ויצאו מן הבית ואין חוזרות לבית ונעשו מדבריות ופרדס לאו מזומן הוא שיכולים הם לברוח אבל אם בבית קננו פטור.
קננו בתוך הבית – שלא מרדו.
וכן יוני הרדסיאות – שדרכם ליגדל עם בני אדם פטור.
עוף טמא פטור – כדמפרש בגמרא צפור טהורה ולא טמאה.
עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור – אע״ג דמינא דאפרוח בר שילוח הוא.
פטור – דקן צפור בעינן שתהא האם המקננת צפור טהורה. ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא נמי אע״ג דקן צפור הוא פטור כדמפרש בגמרא ואת הבנים תקח לך ולא לכלביך ובגמרא פריך מכלל דעוף טהור הרובץ על ביצי מין אחר כמותו טהור חייב.
קורא – עוף טמא הוא ודרכו לרבוץ על ביצי אחרים.
זכר פטור מלשלח – כדיליף טעמא בגמ׳.
ג. עוף טמא פטור מלשלח. דכתי׳ קן צפור, וצפור, טהורה משמע, טמאה לא משמע, כדכת׳ שתי צפורים חיות טהורות.
ד. עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור, פטור מלשלח. דאע״ג דבעוף טהור לא בעי׳ שיהו הביצים מן הנקבה הדוגרת עליהן, שאע״פ שהביצים מעוף אחר טהור חייב לשלח, מדכתי׳ על האפרוחים או על הביצים, ולא כתי׳ על אפרוחיה או על ביציה, אפי׳ הכי אם תהיה האם הדוגרת מעוף טמא, פטור מלשלח. והא לא איצטריך למיתני, דהא תנא ליה עוף טמא פטור מלשלח, אלא משום סופא נקט ליה, שאם היה עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח, מדכתי׳ ואת הבנים תקח לך, ולא לכלביך, וכיון שהביצים הם טמאין אינן ראויין לו, אלא לכלבו בלבד.
ה. קורא זכר וכו׳. כלומ׳ שאין הביצים שלו, אלא של עוף אחר טהור הוא. ולהכי נקט קורא לפי שדרכו לעשות כך. ולהכי נקט זכר, שאם היתה נקבה אפי׳ רבנן מודו דחייב לשלח, דהא אם כתי׳, אבל כיון דזכר הוא דלאו בר דגירה הוא, פטרי רבנן. ור׳ אליעזר נמי לא הוה מחייב בזכר דעלמא, אלא בקורא לחוד, דדרכו לרבוץ על הביצים כנקבה. וקורא בלע׳ פרדיז, והוא עוף טהור, ולא אותו עוף שקורין קוגול, שהרי עוף טמא הוא, ועוף טמא הא אמרי׳ דפטור מלשלח.
[מי שקורא לקורא קוגול טועה הוא]
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרטים: איזהו (מיהו המוגדר) שאינו מזומן? כל עופות, ואפילו אלה שהם עופות ביתיים כגון אווזין ותרנגולים שברחו מן הבית וקננו בפרדס, שנחשב כמי שאינו מזומן, שכן יכול הוא לפרוח משם. אבל אם קננו בבית, וכן יוני הרדסיאות (סוג יונים הגדל בבתי אדם) — הרי אלה נחשבים כמזומנים, ולפיכך הריהו פטור משילוח האם. וכן אם היה זה עוף טמא — הוא פטור מלשלח את האם. ואף אם היה זה עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, וכן עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמאפטור מלשלח את האם. סוג העוף הנקרא קורא, שדרכו של הזכר שגם הוא דוגר על הביצים, כדרכה של הנקבה — ר׳ אליעזר מחייב לשלח את הקורא הזכר, וחכמים פוטרין.
What are considered birds that are not readily available? They are any birds, even domesticated, that may fly away at any time, such as geese or chickens that nested in the orchard [pardes]. But if geese or chickens nested in the house, and likewise, with regard to domesticated pigeons [yonei hardisei’ot], one is exempt from sending away the mother bird. With regard to the nest of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the mother bird. In a case where a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, or a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the bird. With regard to a male pheasant [korei], which is known to sit upon the eggs like the female of its species, Rabbi Eliezer deems one obligated to send it away, and the Rabbis deem one exempt from sending it away.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גְּמָ׳: רַבִּי אָבִין ור׳וְרַבִּי מְיָישָׁא חַד אָמַר כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן בָּאָרֶץ ובחו״לוּבְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ לְבַד מֵרֵאשִׁית הַגֵּז לְאַפּוֹקֵי מדר׳מִדְּרַבִּי אִלְעַאי דְּאָמַר רֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ.

GEMARA: The mishna contains several phrases related to the mitzva of sending away the mother bird from the nest that also appear in the first mishna of several other chapters of this tractate. With regard to this, Rabbi Avin and Rabbi Meyasha made the following statements. One of them said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, it is stated needlessly, as those mitzvot are not related to land, such that there is no need to teach that they apply outside of Eretz Yisrael as well. This is true except for the mitzva of the first shearing of wool, which one must give to a priest. It was necessary to teach that that mitzva applies even outside of Eretz Yisrael, to exclude the opinion of Rabbi Ilai, who said: The first shearing is in effect only in Eretz Yisrael.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ רבי אבין ורבי מיישא – מפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן דתנן בכולהו בארץ ובחו״ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין מר פריש חדא ומר פריש חדא ולא פליגי ותרוייהו קא מפרשי לאידך וצריכין אנו לומר דבר בשם אומרו.
כל היכא דתנן בארץ ובחו״ל – בהנך פרקין.
שלא לצורך – הוא דלאו חובת קרקע נינהו אלא חובת הגוף ונוהגת בכל מושבות כדיליף בפ״ק דקדושין (דף לז.).
לבד מראשית הגז לאפוקי מדרבי אלעאי – דמקיש לה לתרומה. וה״ה נמי במתנות נשנית לצורך דהא רבי אלעאי יליף מתנות מראשית הגז והא דנקט ראשית הגז משום דעלה א״ר אלעאי בהדיא כדאמר לעיל רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינה נוהגת אלא בארץ.
לבד מראשית הגז – וה״ה לבד ממתנות וחדא מינייהו נקט.
גמרא: לבר מראשית הגז לאפוקי מדרב אלעאי. פרש״י ז״ל וה״ה דהוי מצי לומר ולבר ממתנות, אלא משום דבראשית הגז אמר ר׳ (אלעזר) [אלעאי] בהדיא וכבר כתבתי למעלה (חולין קלו:) בפרק ראשית הגז דאינו מחוור, דאדרבה רישא דברייתא דרבי אלעאי במתנות פתח ברישא, אלא יש לפרש משום דנהוג עלמא כותיה דרבי אלעאי בראשית הגז נקיט ליה תנא לאפוקי מינה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה לבד מראשית הגז כו׳ דהא רבי אילעאי יליף מתנות מראשית הגז כו׳ משום דעלה אמר רבי אילעאי בהדיא כו׳ עכ״ל מפירושו זה נראה דלא הוה גרס לעיל בפ׳ ראשית הגז בברייתא אין מתנות נוהגין אלא בארץ אלא ראשית הגז גרס לחוד בברייתא ויליף ראשית הגז מתרומה בנתינה נתינה והדר יליף מתנות מראשית הגז דסגירת לישנא דתלמודא הוא לעיל לגבי בהמת שותפין וק״ל:
בד״ה לצורך דאותו כו׳ אבל לא במוקדשין לצורך כו׳ כצ״ל:
ב גמרא שנינו במשנתנו וכן בכמה פרקים קודמים ביטויים זהים בדינים אלה שהם נוהגים בכולם, ״בארץ ובחוצה לארץ״; ״בפני הבית ושלא בפני הבית״; ״בחולין ובמוקדשין״, ועל כך אמרו ר׳ אבין ור׳ מיישא, חד [אחד] מהם אמר כי כל היכא דתנן [מקום ששנינו] במשניות הללו שנוהג הדין האמור בהם בארץ ובחוצה לארץ — הרי זה שלא לצורך. כיון שמצוות אלה אינן חובות הארץ אלא חובות הגוף, שברור שנוהגות אף בחוצה לארץ. לבד [חוץ] ממה ששנינו בענין ראשית הגז, שהיה צורך לשנות כן, כדי לאפוקי [להוציא, לשלול] מדעת ר׳ אלעאי, שאמר כי דין ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ בלבד.
GEMARA: The mishna contains several phrases related to the mitzva of sending away the mother bird from the nest that also appear in the first mishna of several other chapters of this tractate. With regard to this, Rabbi Avin and Rabbi Meyasha made the following statements. One of them said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, it is stated needlessly, as those mitzvot are not related to land, such that there is no need to teach that they apply outside of Eretz Yisrael as well. This is true except for the mitzva of the first shearing of wool, which one must give to a priest. It was necessary to teach that that mitzva applies even outside of Eretz Yisrael, to exclude the opinion of Rabbi Ilai, who said: The first shearing is in effect only in Eretz Yisrael.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְחַד אָמַר כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ לְבַד מֵאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְּקָדָשִׁים כְּתִיב בִּזְמַן דְּאִיכָּא קָדָשִׁים נִנְהוֹג בִּזְמַן דְּלֵיכָּא קֳדָשִׁים לָא נִנְהוֹג קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

And the other one said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, it is stated needlessly, as these mitzvot are requirements of the object itself, and there is no need to teach that they apply even after the destruction of the Temple. This is true except for the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day. It was necessary to teach that this mitzva applies even after the destruction of the Temple, because it might enter your mind to say: Since this prohibition is written in a passage in the Torah (Leviticus 22) discussing the matter of sacrificial animals, at a time when there are sacrificial animals, i.e., when the Temple is standing, we will abide by it, but at a time when there are no sacrificial animals, after the destruction of the Temple, we will not abide by it. Therefore, that mishna teaches us that this is not so.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחד [ואחד] מהם אמר כי כל היכא דתנן [מקום ששנינו] במשניות הללו את הלשון ״בפני הבית ושלא בפני הבית״ — הרי זה שלא לצורך, שהרי חובות הגוף הן, וברור שהן נוהגות אף לאחר החורבן. לבד [חוץ] מאיסור ״אותו ואת בנו״, שנצרכה לשון זו בעניינו, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי הואיל ובענינא [ובענין, בפרשת] קדשים כתיב [נאמר] איסור זה (ויקרא פרק כב), מעתה יש לומר כי דווקא בזמן דאיכא [שיש] קדשים, כשבית המקדש קיים — ננהוג [ננהג] באיסור זה, ואולם בזמן דליכא [שאין] קדשים, בעת שאין בית המקדש קיים — לא ננהוג [לא ננהג] איסור זה, לכך קא משמע לן [התנא משמיע לנו] שנוהג איסור ״אותו ואת בנו״ אף בזמן שאין בית המקדש קיים.
And the other one said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, it is stated needlessly, as these mitzvot are requirements of the object itself, and there is no need to teach that they apply even after the destruction of the Temple. This is true except for the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day. It was necessary to teach that this mitzva applies even after the destruction of the Temple, because it might enter your mind to say: Since this prohibition is written in a passage in the Torah (Leviticus 22) discussing the matter of sacrificial animals, at a time when there are sacrificial animals, i.e., when the Temple is standing, we will abide by it, but at a time when there are no sacrificial animals, after the destruction of the Temple, we will not abide by it. Therefore, that mishna teaches us that this is not so.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְתַרְוַיְיהוּ אָמְרִי כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן בְּחוּלִּין וּבְמוּקְדָּשִׁים לְצוֹרֶךְ לְבַד מִגִּיד הַנָּשֶׁה פְּשִׁיטָא מִשּׁוּם דְּאִיקַּדַּשׁ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּר גִּיד הַנָּשֶׁה מִינֵּיהּ.

And both of them said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both to non-sacred animals and to sacrificial animals, it is stated necessarily. This is the case except for the mishna discussing the sciatic nerve, as it is obvious that the prohibition applies to sacrificial animals as well. Can it enter one’s mind to say that because it was consecrated, the prohibition of eating the sciatic nerve is abrogated from the animal?
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכל היכא דתני בחולין ובמוקדשין – דהיינו גיד הנשה ואותו ואת בנו.
לצורך – דאותו ואת בנו אי לאו דאשמועינן ליה הוה אמינא דאינו נוהג אלא במוקדשין דהא בקדשים כתיב הילכך אשמועינן דנוהג הוא בחולין כדאמר התם ושור הפסיק הענין וכ״ש הנך דתנן אבל לא במוקדשין לצורך הוא דאשמועינן חילוק.
בר מגיד הנשה – דשלא לצורך תנייה דנוהג הוא דפשיטא לן דמשום דאקדשיה לא לפקע איסור גיד הנשה מיניה.
כל היכא דתנן בחולין ובמוקדשין לצורך כו׳ – תימה כיון דאין חילוק בין חולין ומוקדשים אלא בגיד הנשה ובאותו ואת בנו א״כ הכי נמי הוה מצי למימר איפכא שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו וי״ל דכיון דחדוש הוא באותו שהוא שלא לצורך כדמפרש ואזיל ולאו מי אוקימנא כו׳ ניחא טפי לומר לבד מאותו דבר שהייתי סבור שהוא לצורך והוא שלא לצורך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה כל היכי דתנן כו׳ אם כן ה״נ המ״ל איפכא שלא לצורך כו׳ עכ״ל ונראה ליישב דנקט בכה״ג משום דהשתא כולהו הוו לצורך לבד מגיד הנשה ונקט בהנך דתני חולין ומוקדשין לצורך ומכ״ש בהני דתני בחולין ולא במוקדשין כפרש״י כולהו שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו לא הוה מצי למפרך דבכל הני דקתני ולא במוקדשין ודאי דהוי לצורך כפירוש רש״י וק״ל:
ותרוייהו אמרי [ושניהם אמרו] כי כל היכא דתנן [מקום ששנינו] במשניות הללו ״בחולין ובמוקדשים״ (בדין ״אותו ואת בנו״ ובדין גיד הנשה) — הרי זה לצורך, שכן לא היינו יודעים כי נוהג דין זה אף במוקדשים אלמלא השמיעתנו כן המשנה, לבד מגיד הנשה, שלא היה צורך להשמיענו שנוהג אף במוקדשים, שהרי פשיטא [פשוט] שכן הוא! וכי משום דאיקדש פקע ליה [שהוקדש פקע לו] איסור גיד הנשה מיניה [ממנו]?
And both of them said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both to non-sacred animals and to sacrificial animals, it is stated necessarily. This is the case except for the mishna discussing the sciatic nerve, as it is obvious that the prohibition applies to sacrificial animals as well. Can it enter one’s mind to say that because it was consecrated, the prohibition of eating the sciatic nerve is abrogated from the animal?
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְלָאו אוֹקֵימְנָא בְּוַלְדוֹת קָדָשִׁים.

The Gemara asks: But didn’t we establish that the mishna there (Chulin 89b) is referring to offspring of sacrificial animals? Without the mishna, one might have thought that since the offspring was already prohibited as a sacrificial animal before its sciatic nerve was even formed, the prohibition with regard to the latter does not take effect where the former prohibition already exists. If so, it was in fact necessary to teach this halakha.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולאו מי אוקימנא ליה – בפרק גיד הנשה (לעיל דף פט:).
בולדות קדשים – דאתא לאשמועינן דחייב משום גיד ומוקדשין דכיון דאיסור מוקדשין קדים כדמפרש התם שיצירת הולד קודמת לגידין איצטריך לאשמועינן דאתי איסור גיד וחייל עלייהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: ולאו אוקימנא [והאם לא העמדנו] (לעיל פט,ב) את דברי אותה משנה שבענין גיד הנשה שהריהי עוסקת בולדות קדשים, ובאלה איסור מוקדשים קודם לאיסור גיד הנשה. והיה איפוא מקום לומר שאין נוהג בהם איסור גיד הנשה, שאין איסור חל על איסור, ונצרכה המשנה להשמיענו אף בגיד הנשה שהריהו נוהג במוקדשים!
The Gemara asks: But didn’t we establish that the mishna there (Chulin 89b) is referring to offspring of sacrificial animals? Without the mishna, one might have thought that since the offspring was already prohibited as a sacrificial animal before its sciatic nerve was even formed, the prohibition with regard to the latter does not take effect where the former prohibition already exists. If so, it was in fact necessary to teach this halakha.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמַאי טַעְמָא אוֹקֵימְנָא לָאו מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לַן לָא לִיתְנֵי מֵעִיקָּרָא נָמֵי לָא תִּקְשֵׁי לָךְ אַיְּידֵי דִּתְנָא לְצוֹרֶךְ תְּנָא נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.:

The Gemara responds: But what is the reason we interpreted that mishna as referring to offspring of sacrificial animals? Is it not due to the fact that the question: Let the mishna not teach that the prohibition applies to both non-sacred and sacrificial animals, is difficult for us? It is in response to this question that Rabbi Avin and Rabbi Meyasha stated that even from the outset, this should not pose a difficulty for you. Rather, since the phrase: Applies to both non-sacred and sacrificial animals, is taught necessarily with regard to the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring, it is also taught needlessly with regard to the prohibition against eating the sciatic nerve, to parallel the formula of the other mishna.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשני מ״ט – דוחקת לאוקמה בהכי משום דהיה קשיא לך למאי הלכתא תנינהו והשתא אתו רבי אבין ורבי מיישא להנך למימר לא תדחק לאוקמה בהכי דמעיקרא כי מקשת התם פשיטא לאו קושיא היא דהא איכא טובא דמתני שלא לצורך ואיידי דתנינהו כל חדא וחדא בחדא לצורך תנא נמי בהן באידך שלא לצורך וה״ה למוקדשין איידי דתנייה בכולהו לצורך תנייה נמי בהן שלא לצורך וכן בפני הבית משום אותו ואת בנו תנייה בכולהו וכן חו״ל משום ראשית הגז.
מאי טעמא אוקימנא לאו משום דקשיא לן כו׳ – דהא דאשמועינן דולדות קדשים במעי אמן או בהוייתן הן קדושין הוה מצי לאשמועינן בעלמא בלא גיד הנשה אלא איידי דתנא לצורך תנא נמי שלא לצורך ומ״מ מוקמינן לה בולדות קדשים כיון דמצינן לפרושי דאשמועינן חדוש קצת.
ומאי טעמא אוקימנא לה לאו משום דקשיא לן. ואם תאמר והא איצטריך לאשמועינן דולדות קדושים ממעי אמן קדשים, יש לומר אי משום הא לישמעינן בעלמא בלא גיד הנשה.
מוקדשין מאי טעמא לא. איכא למידק והיכי סלקא דעתך למימר דמשלח האם דהא של הקדש היא, יש לומר דהוה אפשר לומר דלא יקח הבנים כיון שאינו יכול לשלח את האם קמשמע לן קרא שלא תשלח פרט לזו שאתה מצווה להביא לידי גזבר.
ואיכא דקשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך פרט לזה שאי אתה יכול ליקח לעצמך כדמפקינן מינה לקמן (חולין קמ:) טהור רובץ על ביצי עוף טמא. ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהן ומדרבנן בלחוד הוא דאסרי ביציהן, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהן לא צריך קרא, וברייתא לכולי עלמא בקדשי מזבח מיתוקמא, עוד נראה לי דנפקא מינה ביונה של הקדש הרובצת על ביצי חסיל דעלמא חייב לשלח כדאסיקנא לקמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מאי טעמא אוקימנא לאו כו׳ ולדות קדשים במעי אמן כו׳ עכ״ל הכי הוה בעי למימר מעיקרא התם אבל במסקנא התם לא מתוקמא אלא כמ״ד בהוייתן הן קדושים ע״ש:
ומשיבים: מאי טעמא אוקימנא [מה טעם העמדנו] את דברי המשנה בולדות קדשים? לאו [האם לא] משום דקשיא לן [שהיה קשה לנו] על דברי המשנה שלא ליתני [שלא ישנה] כלל דין זה שנוהג בחולין ובמוקדשים, שהרי זה שלא לצורך. לכך אמרו ר׳ אבין ור׳ מיישא כי קושיה זו שהיתה קשה לנו על דברי אותה משנה מעיקרא [מתחילה] כשסברנו שמדובר בה בבהמה שהוקדשה נמי לא תקשי [גם כן לא יקשה] לך, שכן איידי דתנא [מתוך ששנה] התנא את הלשון ״בחולין ובמוקדשין״ לצורך (לענין ״אותו ואת בנו״) תנא נמי [שנה גם כן] לשון זו שלא לצורך (לענין גיד הנשה).
The Gemara responds: But what is the reason we interpreted that mishna as referring to offspring of sacrificial animals? Is it not due to the fact that the question: Let the mishna not teach that the prohibition applies to both non-sacred and sacrificial animals, is difficult for us? It is in response to this question that Rabbi Avin and Rabbi Meyasha stated that even from the outset, this should not pose a difficulty for you. Rather, since the phrase: Applies to both non-sacred and sacrificial animals, is taught necessarily with regard to the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring, it is also taught needlessly with regard to the prohibition against eating the sciatic nerve, to parallel the formula of the other mishna.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּחוּלִּין אֲבָל לֹא בְּמוּקְדָּשִׁים.: אַמַּאי לָא דְּאָמַר קְרָא {דברים כ״ב:ז׳} שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם בְּמִי שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּוה לְשַׁלְּחוֹ יָצָא זֶה שֶׁאִי אַתָּה מְצֻוֶּוה לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ לִידֵי גִּזְבָּר.

§ The mishna states that the mitzva of sending away the mother bird from the nest applies to non-sacred birds, but not to sacrificial birds. The Gemara asks: Why does this mitzva not apply to sacrificial birds? The Gemara responds: As the verse states: “You shall send the mother” (Deuteronomy 22:7). The verse refers only to a bird that you are commanded to send away, i.e., a non-sacred bird; that excludes this sacrificial bird, which you are not commanded to send away, but rather to bring it to the custody of the Temple treasurer.
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יצא זה שאין אתה מצווה לשלחו אלא להביאו ליד גזבר – פ״ה דטעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה וקשה חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד דמסיק ומוקי לה בלא נגמר דינו וא״כ אין בו תקלה ונראה דפשטיה דקרא דריש דמשמע דבמידי שיכול לשלחו משתעי אבל הקדש מצוה להביאו ליד גזבר ופירש בקונטרס מתקח לך לא מצי לאתויי דהא ביצי תורים לא מועלים ולא נהנים ואע״ג דבקדשי בדק הבית מועלים מתניתין איירי בקדשי מזבח לכ״ע ולא פליגי בסמוך אלא בקדשי בדק הבית ולהכי לא מצי ממעט מתקח לך ומיהו לשון להביאו ליד גזבר אין מיושב כל כך דגזבר לא שייך אלא בקדשי בדק הבית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה יצא זה כו׳ פ״ה דטעמא משום דלא כו׳ לכולי עלמא ולא פליגי כו׳ עכ״ל כצ״ל קצרו בפירוש הקונט׳ דלפירוש זה היינו טעמא נמי בעוף שהרג הנפש ואהכי קשיא להו ועוד דמסיק כו׳ וכל זה אינו בפרש״י שלפנינו ומהרש״ל הביאו מפירוש ישן ע״ש:
ג שנינו במשנתנו כי מצות שילוח הקן נוהגת דווקא בחולין אבל לא במוקדשים, ושואלים: אמאי [מדוע] לא נוהגת המצוה אף במוקדשים? ומשיבים: שכן אמר קרא [הכתוב]: ״שלח תשלח את האם״ (דברים כב, ז) — אין המדובר אלא במי (בעוף) שאתה מצווה לשלחו, יצא (התמעט) זה העוף המוקדש שאי (שאין) אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר.
§ The mishna states that the mitzva of sending away the mother bird from the nest applies to non-sacred birds, but not to sacrificial birds. The Gemara asks: Why does this mitzva not apply to sacrificial birds? The Gemara responds: As the verse states: “You shall send the mother” (Deuteronomy 22:7). The verse refers only to a bird that you are commanded to send away, i.e., a non-sacred bird; that excludes this sacrificial bird, which you are not commanded to send away, but rather to bring it to the custody of the Temple treasurer.
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רָבִינָא והִלְכָּךְ עוֹף טָהוֹר שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ מ״טמַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם בְּמִי שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּוה לְשַׁלְּחוֹ יָצָא זֶה שֶׁאִי אַתָּה מְצֻוֶּוה לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ לב״דלְבֵית דִּין הֵיכִי דָמֵי אִי דִּגְמַר דִּינֵיהּ

Ravina says: Therefore, with regard to a kosher bird that killed a person and must now be executed, one is exempt from sending it away. What is the reason for this? It is as the verse states: “You shall send the mother.” The verse is referring only to a bird that you are commanded to send away, which excludes this bird that you are not commanded to send away, but rather to bring it to court. The Gemara asks: What are the circumstances of this case, i.e., how is this bird that killed a person now resting on its eggs? If this is a case where its verdict of execution was issued,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהרג את הנפש – ואח״כ מרד ונמצא בקן.
פטור מלשלח – הואיל ובר קטלא הוא והכי דרשת ליה דקא בעי לשלח למקום הצלה והפקר והאי לאו בר הכי הוא והכי דריש קרא שלח תשלח את הראוי לשלחו ואת שאין ראוי לשלחו אל תשלחנו.
עוף שהרג את הנפש ואחר כך הלך ונמצא על הקן והוכר שהוא הוא שהרג ונטל את הבנים פטור מלשלחו ואע״פ שלא נגמר דינו עדין שהרי מצוה להביאו לבית דין לדונו ליהרג:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבינא: הלכך [משום כך], לפי נימוק זה, עוף טהור שהיה בבית ויש לו בעלים, שהרג את הנפש, והריהו עתה חייב מיתה — פטור משלוח, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? שכן אמר קרא [הכתוב]: ״שלח תשלח את האם״ — דווקא במי שאתה מצווה לשלחו, יצא זה העוף שהרג שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לבית דין. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה דבר זה] לגבי העוף שהרג והיה רובץ על הביצים? אי דגמר דיניה [אם שכבר נגמר דינו למיתה]
Ravina says: Therefore, with regard to a kosher bird that killed a person and must now be executed, one is exempt from sending it away. What is the reason for this? It is as the verse states: “You shall send the mother.” The verse is referring only to a bird that you are commanded to send away, which excludes this bird that you are not commanded to send away, but rather to bring it to court. The Gemara asks: What are the circumstances of this case, i.e., how is this bird that killed a person now resting on its eggs? If this is a case where its verdict of execution was issued,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קלח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין קלח:, עין משפט נר מצוה חולין קלח: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קלח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס חולין קלח:, רש"י חולין קלח:, תוספות חולין קלח:, ר"י מלוניל חולין קלח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין קלח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קלח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קלח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין קלח:, מהרש"א חידושי הלכות חולין קלח:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קלח:, אסופת מאמרים חולין קלח:

Chulin 138b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 138b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 138b, Rif by Bavli Chulin 138b, Collected from HeArukh Chulin 138b, Rashi Chulin 138b, Tosafot Chulin 138b, Ri MiLunel Chulin 138b, Ramban Chulin 138b, Rashba Chulin 138b, Meiri Chulin 138b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 138b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 138b, Steinsaltz Commentary Chulin 138b, Collected Articles Chulin 138b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144