לאייתויי שבחא דממילא – דלא תימא בשבח שהשביחו יתומים לא שקלי אלא אפי׳ בשבחא דממילא לא שקלי:
כגון חפורה – חזיז כלומר אם היתה התבואה חזיז כשמת ובשעת חלוקה הוי שובלי:
או שלפופי – הניח תמרים קטנים ונעשו תמרי רברבי קודם חלוקה לא שקלי:
(1) 
לְאֵיתוֹיֵי שְׁבָחָא דְּמִמֵּילָא חֲפוּרָה וַהֲווֹ שׁוּבְלֵי שַׁלְפּוּפֵי וַהֲווֹ תַּמְרֵי.:
לְאֵיתוֹיֵי שְׁבָחָא דְּמִמֵּילָא חֲפוּרָה וַהֲווֹ שׁוּבְלֵי שַׁלְפּוּפֵי וַהֲווֹ תַּמְרֵי.The Gemara explains that this halakha is repeated in order to include an enhancement that occurs by itself after the death of the father or husband, for instance in a case when fodder [ḥafura], i.e., produce that has grown stalks but is not yet ripe, becomes full ears, or when date flowers [shalpufei] become fully developed dates. Despite the fact that in such cases the property became enhanced by itself, without any effort on the part of the other brothers, the firstborn may not claim his double portion from that enhancement, and the same applies in the other cases mentioned in the mishna.
ערך חפר
חפר – א(בבא בתרא קכד. בכורות נב:) חפורה והוו שיבלי שלופפי והוי תמרי פי׳ כגון שחח ונעשה שבלים וכיוצא בו שופפי והוי תמרי. (יבמות סג) אמר רבא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה פי׳ מי שיש לו במאה זוזי חיטי נזרעין בקרקע אינו מרויח שיאכל אלא מלח וירק. (בסוף פסיקתא דעשר תעשר) אם נתת לי מן התפוריות ומן הקטניות אף אני יש לי ליתן לך מן החפוריות ומן הקוטניות. יתן יי את מסר ארצך אבק ועפר בא לוי אצלך וכו׳.
א. [קארטאפעל.]
שבחא דממילא – שלא טרח בה אחיו.
כגון חפורה והוו שובלי – שהיתה התבואה שחת בשעת מיתתו ועכשיו נעשו שבלים.
או שלפופי והוו תמרי – סמדר ועכשיו נעשו תמרים גדולים. וקמ״ל דאפי׳ בהאי שבחא לא שקיל בכור אלא כאחד מן האחין ושמין אותן מה היו שוין כשמת האב ובהנהו דמי׳ שקיל פי שנים דאי מרישא ה״א אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ה״מ בשבח שטרחו בו אחים כגון זיבול שדות וקשקוש ועידור.
לאיתויי שבחא דממילא חפורה והוו שובלי כו׳ – כרבנן אתיא מתני׳ דפליגי רבי ורבנן גבי בכור אם נוטל בשבח אם לאו ומסיק התם ובחפורה והוי שובלי שלפופי והוו תמרי פליגי והתם נמי קאמר רבא דאסור לעשות כדברי רבי.
גמ׳ אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן כו׳ שהורישתו אשתו בית הקברות כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה או שלפופי כו׳ וקמ״ל כו׳ ובד״ה אף חלק כו׳ דאורייתא ויבם בכור כו׳ ובד״ה טובה חכמה כו׳ הא דרביה ולא הוה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה לאתויי שבחא דממילא חפורה כו׳ ובד״ה בכור לתת כו׳ רחמנא למאי הלכתא כו׳ לגריעותא כו׳ ובד״ה אמר רבי אסי כו׳ ומה שקשה אדר׳ אסי כו׳ כקנין הגוף וא״כ לא משכחת לה דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד כו׳ הכל פי׳ בפ׳ כו׳ דמחזירין ביובל רק ר׳ יוחנן לבדו ודוקא כו׳ ורגליו דתלוי חוזרות כו׳ כדאמר לעיל וכדאמר נמי כו׳ חלקו המגיע משעה כו׳ דאין חוזר מטעם דפרישית כו׳ חלוקות ירושה מחלוקת כו׳ ואפילו הכי מודה בה ר״י כו׳ ובאורים ותומים ובגזירת הכתוב כו׳ הכא רב הושעיא על ר״י ממתניתין כו׳ הבכורה ואיכא כו׳ ובד״ה קרי רב חמא כו׳ ומימרא דרבין כו׳ ובד״ה באין בני כו׳ קברו ודרכו וכן כו׳ אין שומעין לו דבעי הוא שיקברוהו אלא כו׳ כצ״ל:
ומבארים שהלכה זו חוזרת ונשנית לאיתויי שבחא דממילא [להביא שבח שבא מעצמו], לאחר מות האב או הבעל, כגון שהיתה חפורה והוו שובלי [שחת, תבואה לא בשלה, בזמן שמת האב, ונעשתה שיבולים], או שלפופי והוו תמרי [פרחי הדקל ונעשו תמרים], לומר שלמרות שהנכסים השביחו מעצמם ושאר האחים לא טרחו בדבר — אין גובים מהשבח.
The Gemara explains that this halakha is repeated in order to include an enhancement that occurs by itself after the death of the father or husband, for instance in a case when fodder [ḥafura], i.e., produce that has grown stalks but is not yet ripe, becomes full ears, or when date flowers [shalpufei] become fully developed dates. Despite the fact that in such cases the property became enhanced by itself, without any effort on the part of the other brothers, the firstborn may not claim his double portion from that enhancement, and the same applies in the other cases mentioned in the mishna.
הכל
(2) וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק.: לְאֵיתוֹיֵי נִכְסֵי דַּאֲבִי אַבָּא.:
With regard to the repetition of the statement: Nor does he take twice the portion in property due the father as he does in property in his possession, this serves to include property of the father’s father, in a case where the father died before his own father. The firstborn does not receive his portion in such property, despite the fact that it will certainly come into the father’s possession, as this too is considered property that is due the father, not property in his possession. The same halakha applies also in the case of property due the wife, the daughters, or a yavam.
With regard to the repetition of the statement: Nor does he take twice the portion in property due the father as he does in property in his possession, this serves to include property of the father’s father, in a case where the father died before his own father. The firstborn does not receive his portion in such property, despite the fact that it will certainly come into the father’s possession, as this too is considered property that is due the father, not property in his possession. The same halakha applies also in the case of property due the wife, the daughters, or a yavam.
לאיתויי נכסי דאבא – דלא תימא בנכסי דאחוה דאבוה לא שקיל פי שנים משום דהנהו הוו ראוי ולא מוחזק דאביו לא היה יודע שימות אחיו בלא זרע ולא היה דעתו כלל על ירושתו אבל בנכסי דאבי אביו שאביו היה דעתו עליהן ליורשו אימא אע״ג דמת הוא קמי אביו כמוחזק הוו קמ״ל דלא:
נכסי דאבי אבא – אם היה אבי אביהם חי בשעת מיתת אביהם והיו נכסים ראוין ליפול להם כשימות אע״ג דודאי עתידים ליפול להם ואפי׳ יש לו בן אחד יטלו אלו חלק אביהם וסד״א כמוחזק דמו וקמ״ל סיפא דאי מרישא ה״א ראוי דקתני רישא דאין הבכור נוטל בו כגון שנפלו לו נכסי אחי אביהם שהיה לו בנים בשעת מיתת אביהם של אלו ומתו בניו ואח״כ מת הוא דנכסים הללו לא היו ראוין להם בשעת מיתת אביהם אלא מספק.
ומה ששנינו שוב: וכולם לא נוטלים בראוי כבמוחזק, בא לאיתויי נכסי דאבי אבא [להביא נכסים של אבי האב] כשמת האב קודם לאביו, לומר שהבכור אינו נוטל בהם פי שנים (וכן האשה אינה נוטלת בכתובתה, והבנות במזונותיהן, והיבם), למרות שנכסים אלו עתידים בודאות ליפול לידי הבנים, מפני שגם נכסים אלו נחשבים ״ראוי״, ולא מוחזק.
With regard to the repetition of the statement: Nor does he take twice the portion in property due the father as he does in property in his possession, this serves to include property of the father’s father, in a case where the father died before his own father. The firstborn does not receive his portion in such property, despite the fact that it will certainly come into the father’s possession, as this too is considered property that is due the father, not property in his possession. The same halakha applies also in the case of property due the wife, the daughters, or a yavam.
הכל
(3) מתני׳ מַתְנִיתִין : וְאֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל אהַבְּכוֹרָה בוְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ גוְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו.
MISHNA: And these are the people whose properties, unlike an ancestral field, do not return to their original owners in the Jubilee Year: The firstborn who inherited his father’s property by the right of primogeniture need not return the extra portion for redistribution among the brothers; and one who inherits his wife’s property need not return it to her family; and one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother and gains the right to his brother’s property need not return it for redistribution among the brothers.
MISHNA: And these are the people whose properties, unlike an ancestral field, do not return to their original owners in the Jubilee Year: The firstborn who inherited his father’s property by the right of primogeniture need not return the extra portion for redistribution among the brothers; and one who inherits his wife’s property need not return it to her family; and one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother and gains the right to his brother’s property need not return it for redistribution among the brothers.
ואלו שאין חוזרין ביובל – אע״ג דכתב במכר ויצא ביובל ושב לאחוזתו הבכורה והיורש כו׳. ירושת הבעל דאורייתא כדדרשינן ונתתם את נחלתו שארו לו שארו זו אשתו:
א משנה ואלו נכסים שאין חוזרין ביובל כמו המוכר את שדהו שחוזר אליו ביובל: חלק הבכורה, שאינו חוזר ומתחלק בין האחים ביובל, והיורש את אשתו, שאינו מחזיר את הקרקע למשפחתה, והמייבם את אשת אחיו, וזכה בחלקו בנכסי האב — אין חלק זה חוזר ומתחלק בין האחים,
MISHNA: And these are the people whose properties, unlike an ancestral field, do not return to their original owners in the Jubilee Year: The firstborn who inherited his father’s property by the right of primogeniture need not return the extra portion for redistribution among the brothers; and one who inherits his wife’s property need not return it to her family; and one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother and gains the right to his brother’s property need not return it for redistribution among the brothers.
הכל
(4) וְהַמַּתָּנָה דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דהַמַּתָּנָה כַּמֶּכֶר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוּלָּם חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר (אַף) הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַחְזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וִינַכֶּה מֵהֶן אֶת הַדָּמִים.:
And likewise, a gift of land need not be returned to the original owners in the Jubilee Year; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The halakhic status of a gift is like that of a sale, and it must be returned. Rabbi Elazar says: All these lands return in the Jubilee Year. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even one who inherits his wife’s property must return the land to the members of her father’s family and should deduct from them the monetary value of the land, as the Gemara will explain.
And likewise, a gift of land need not be returned to the original owners in the Jubilee Year; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The halakhic status of a gift is like that of a sale, and it must be returned. Rabbi Elazar says: All these lands return in the Jubilee Year. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even one who inherits his wife’s property must return the land to the members of her father’s family and should deduct from them the monetary value of the land, as the Gemara will explain.
מתנה כמכר – ויוצאה ביובל.
היורש את אשתו יחזיר – קרקעות לבני משפחתה בדמים וינכה להם מן הדמים. ובגמ׳ מפרש לה.
והמתנה שקיבל אדם שדה מחבירו — אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: המתנה דינה כמכר, וחוזרת ביובל. ר׳ אלעזר אומר: כולם חוזרין ביובל. ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: היורש את אשתו יחזיר את הקרקע לבני משפחה, כלומר, למשפחת אביה, וינכה מהן את הדמים, דמי הקרקע.
And likewise, a gift of land need not be returned to the original owners in the Jubilee Year; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The halakhic status of a gift is like that of a sale, and it must be returned. Rabbi Elazar says: All these lands return in the Jubilee Year. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even one who inherits his wife’s property must return the land to the members of her father’s family and should deduct from them the monetary value of the land, as the Gemara will explain.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מֶכֶר הוּא דְּאָמַר רַחֲמָנָא לֶיהְדַּר בַּיּוֹבֵל מַתָּנָה וִירוּשָּׁה לָא וְהָנֵי מִיְּרוּשָּׁה יְרוּשָּׁה דְּמַתָּנָה מַתָּנָה בְּכוֹר {דברים כ״א:י״ז} לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַתָּנָה קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא.:
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Meir, who holds that none of these items return in the Jubilee Year? The Gemara answers: It is with regard to land acquired specifically by means of a sale that the Merciful One states that it should be returned during the Jubilee Year (see Leviticus 25:28), whereas a gift and an inheritance are not returned. And these cases listed in the mishna that are derived from the halakha of an inheritance have the status of an inheritance, and those that are derived from a gift have the status of a gift. The Gemara elaborates: With regard to a firstborn, it is stated: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17); here the Merciful One calls the portion of a firstborn a gift, an item that is given.
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Meir, who holds that none of these items return in the Jubilee Year? The Gemara answers: It is with regard to land acquired specifically by means of a sale that the Merciful One states that it should be returned during the Jubilee Year (see Leviticus 25:28), whereas a gift and an inheritance are not returned. And these cases listed in the mishna that are derived from the halakha of an inheritance have the status of an inheritance, and those that are derived from a gift have the status of a gift. The Gemara elaborates: With regard to a firstborn, it is stated: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17); here the Merciful One calls the portion of a firstborn a gift, an item that is given.
בכור לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא – תימה בפרק שני דיבמות (יבמות כד:) דמסיק גבי יבם אלא בכור דקרייה רחמנא למאי הלכתא לגריעותא דאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמאי לא קאמר לחשיבותא דאינה חוזרת ביובל בבכורה וי״ל משום דאיכא ר׳ אלעזר דפליג הכא ואמר כולן חוזרין ביובל.
ב גמרא שואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ מאיר שכל אלו חוזרים ביובל? ומשיבים: מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר [שאמרה התורה שיחזור] ביובל (ויקרא כה, כז), אבל מתנה וירושה לא חוזרים, והני [ואותם] שבמשנתנו הלמדים מירושה דינם כירושה, ואותם שבמשנתנו הלמדים ממתנה דינם כמתנה. ומבארים: בבכור נאמר ״לתת לו פי שנים״ (דברים כא, יז), ואם כן, מתנה קרייה רחמנא [קראה אותו התורה] לחלק הבכורה,
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Meir, who holds that none of these items return in the Jubilee Year? The Gemara answers: It is with regard to land acquired specifically by means of a sale that the Merciful One states that it should be returned during the Jubilee Year (see Leviticus 25:28), whereas a gift and an inheritance are not returned. And these cases listed in the mishna that are derived from the halakha of an inheritance have the status of an inheritance, and those that are derived from a gift have the status of a gift. The Gemara elaborates: With regard to a firstborn, it is stated: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17); here the Merciful One calls the portion of a firstborn a gift, an item that is given.
הכל
(6) וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ.: יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא.: וְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו.: בְּכוֹר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא.:
And one who inherits his wife’s property need not return it to her family in the Jubilee Year, as Rabbi Meir maintains that the inheritance of a husband is by Torah law, not a rabbinic enactment, and land acquired through inheritance is not returned. And likewise, one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother need not return the brother’s property for redistribution among the brothers. This is because the Merciful One calls the yavam a firstborn, in the verse: “And it shall be, the firstborn” (Deuteronomy 25:6), and Rabbi Meir holds that the portion of the firstborn is not returned in the Jubilee Year, as explained earlier.
And one who inherits his wife’s property need not return it to her family in the Jubilee Year, as Rabbi Meir maintains that the inheritance of a husband is by Torah law, not a rabbinic enactment, and land acquired through inheritance is not returned. And likewise, one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother need not return the brother’s property for redistribution among the brothers. This is because the Merciful One calls the yavam a firstborn, in the verse: “And it shall be, the firstborn” (Deuteronomy 25:6), and Rabbi Meir holds that the portion of the firstborn is not returned in the Jubilee Year, as explained earlier.
גמ׳ ירושת הבעל דאורייתא – לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו ביש נוחלין (ב״ב קיא:).
והיורש את אשתו אינו מחזיר ביובל, מפני שר׳ מאיר סבור שירושת הבעל דאורייתא [מן התורה היא], וירושה אינה חוזרת, והמייבם את אשת אחיו אינו מחזיר — מפני ש״בכור״ קרייה רחמנא [קראה לו התורה] ליבם, ור׳ מאיר לשיטתו, שחלק הבכורה אינו חוזר ביובל.
And one who inherits his wife’s property need not return it to her family in the Jubilee Year, as Rabbi Meir maintains that the inheritance of a husband is by Torah law, not a rabbinic enactment, and land acquired through inheritance is not returned. And likewise, one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother need not return the brother’s property for redistribution among the brothers. This is because the Merciful One calls the yavam a firstborn, in the verse: “And it shall be, the firstborn” (Deuteronomy 25:6), and Rabbi Meir holds that the portion of the firstborn is not returned in the Jubilee Year, as explained earlier.
הכל
(7) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַתָּנָה כְּמֶכֶר.: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן {ויקרא כ״ה:י״ג} תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה.
The mishna further teaches: And the Rabbis say: The halakhic status of a gift is like that of a sale, and must be returned. The Gemara asks: What is the reason of the Rabbis? The Gemara answers that the term “you shall return” in the verse: “In the Jubilee Year you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:13), is superfluous, as it is already stated: “It shall be a Jubilee for you, and you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:10). Therefore, this term serves to include a gift, which is also returned in the Jubilee Year.
The mishna further teaches: And the Rabbis say: The halakhic status of a gift is like that of a sale, and must be returned. The Gemara asks: What is the reason of the Rabbis? The Gemara answers that the term “you shall return” in the verse: “In the Jubilee Year you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:13), is superfluous, as it is already stated: “It shall be a Jubilee for you, and you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:10). Therefore, this term serves to include a gift, which is also returned in the Jubilee Year.
תשובו – איש אל אחוזתו קרא יתירא הוא דהא כבר נאמר (ויקרא כה) ושבתם איש אל אחוזתו והלכך לרבות את המתנה.
ועוד שנינו במשנה: וחכמים אומרים מתנה כמכר, וחוזרת ביובל. ושואלים: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] שהם חולקים על ר׳ מאיר דוקא בענין מתנה? ומשיבים: המלה ״תשבו״ (בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו״, ויקרא כה, יג) מיותרת, שהרי כבר נאמר מתחילה: ״...יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו״ (ויקרא כה, י); והם סבורים שהיא באה לרבות את המתנה שחוזרת ביובל.
The mishna further teaches: And the Rabbis say: The halakhic status of a gift is like that of a sale, and must be returned. The Gemara asks: What is the reason of the Rabbis? The Gemara answers that the term “you shall return” in the verse: “In the Jubilee Year you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:13), is superfluous, as it is already stated: “It shall be a Jubilee for you, and you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:10). Therefore, this term serves to include a gift, which is also returned in the Jubilee Year.
הכל
(8) וְהָנֵי כּוּלְּהוּ יְרוּשָּׁה נִינְהוּ.
And these other cases listed in the mishna are all considered as an inheritance, and consequently they are not returned in the Jubilee Year. With regard to the husband’s inheritance of his wife’s property, the Rabbis, like Rabbi Meir, maintain that it applies by Torah law, and they agree that the yavam is considered like a firstborn with respect to his portion.
And these other cases listed in the mishna are all considered as an inheritance, and consequently they are not returned in the Jubilee Year. With regard to the husband’s inheritance of his wife’s property, the Rabbis, like Rabbi Meir, maintain that it applies by Torah law, and they agree that the yavam is considered like a firstborn with respect to his portion.
והני [ואלה] האחרים שבמשנתנו כולהו [כולם] ירושה נינהו [הם], ולכן אינם חוזרים ביובל; לגבי ירושת הבעל — סבורים חכמים שהיא מן התורה; ובמה שנוטל היבם הוא נחשב כבכור, וב
And these other cases listed in the mishna are all considered as an inheritance, and consequently they are not returned in the Jubilee Year. With regard to the husband’s inheritance of his wife’s property, the Rabbis, like Rabbi Meir, maintain that it applies by Torah law, and they agree that the yavam is considered like a firstborn with respect to his portion.
הכל
(9) בְּכוֹר אָמַר קְרָא לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַקִּישׁ חֵלֶק בְּכוֹרָה לְחֵלֶק פָּשׁוּט מָה חֵלֶק פָּשׁוּט יְרוּשָּׁה אַף חֵלֶק בְּכוֹרָה יְרוּשָּׁה.:
As for a firstborn, the verse states: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17), and the Rabbis disagree with Rabbi Meir, who derives from this verse that the portion of the firstborn has the status of a gift. Rather, they maintain that the verse juxtaposes the extra portion of the firstborn to the portion he receives as an ordinary brother: Just as the portion of an ordinary brother is not redistributed among the brothers in the Jubilee Year, but rather is an inheritance, as it is stated: “On the day that he causes his sons to inherit” (Deuteronomy 21:16), so too the portion of the firstborn is an inheritance, and is not returned in the Jubilee Year.
As for a firstborn, the verse states: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17), and the Rabbis disagree with Rabbi Meir, who derives from this verse that the portion of the firstborn has the status of a gift. Rather, they maintain that the verse juxtaposes the extra portion of the firstborn to the portion he receives as an ordinary brother: Just as the portion of an ordinary brother is not redistributed among the brothers in the Jubilee Year, but rather is an inheritance, as it is stated: “On the day that he causes his sons to inherit” (Deuteronomy 21:16), so too the portion of the firstborn is an inheritance, and is not returned in the Jubilee Year.
פי שנים – מקיש חלקיו זה לזה דמה חלק פשיטותו הוי ירושה כדכתיב ביום הנחילו את בניו.
אף חלק בכורתו ירושה – וירושת הבעל דאורייתא ויבם בכור קרייה רחמנא.
בכור אמר קרא [המקרא]: ״לתת לו פי שנים״. וחכמים חולקים על ר׳ מאיר הלמד מכתוב זה כי יש לבכורה דין מתנה, אלא לדעתם מקיש (משווה) הכתוב חלק בכורה לחלק שנוטל הבכור כאח פשוט, מה חלק פשוט הוא ירושה, ואינו חוזר ומתחלק בין האחים ביובל, אלא מה שקיבל כל אח הוא נחלתו, שנאמר: ״ביום הנחילו את בניו״ (דברים כא, טז), אף חלק בכורה הוא ירושה, ואינו חוזר ביובל.
As for a firstborn, the verse states: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17), and the Rabbis disagree with Rabbi Meir, who derives from this verse that the portion of the firstborn has the status of a gift. Rather, they maintain that the verse juxtaposes the extra portion of the firstborn to the portion he receives as an ordinary brother: Just as the portion of an ordinary brother is not redistributed among the brothers in the Jubilee Year, but rather is an inheritance, as it is stated: “On the day that he causes his sons to inherit” (Deuteronomy 21:16), so too the portion of the firstborn is an inheritance, and is not returned in the Jubilee Year.
הכל
(10) רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוּלָּם חוֹזְרִים בַּיּוֹבֵל.: סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה וְהָנֵי כּוּלְּהוּ מַתָּנָה נִינְהוּ בְּכוֹר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַתָּנָה קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא.
The mishna further teaches that Rabbi Elazar says: All these lands return in the Jubilee Year. The Gemara explains that Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say that the term “you shall return” serves to include a gift, and he further maintains that these cases listed in the mishna are all considered gifts. The Gemara elaborates: With regard to a firstborn it is stated: “By giving him a double portion.” Through the use of the term “giving,” the Merciful One calls his portion a gift.
The mishna further teaches that Rabbi Elazar says: All these lands return in the Jubilee Year. The Gemara explains that Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say that the term “you shall return” serves to include a gift, and he further maintains that these cases listed in the mishna are all considered gifts. The Gemara elaborates: With regard to a firstborn it is stated: “By giving him a double portion.” Through the use of the term “giving,” the Merciful One calls his portion a gift.
ועוד שנינו במשנתנו: ר׳ אלעזר אומר: כולם חוזרים ביובל. ומבארים: סבר לה כרבנן [סבור הוא כשיטת חכמים] דאמרי [שאומרים] ״תשבו״ — לרבות את המתנה שחוזרת ביובל, והני כולהו [ואלה כולם] שבמשנתנו, מתנה נינהו [הם]. ומבארים: בבכור נאמר ״לתת לו פי שנים״, הרי שמתנה קרייה רחמנא [קראה לו התורה] לחלק הבכורה,
The mishna further teaches that Rabbi Elazar says: All these lands return in the Jubilee Year. The Gemara explains that Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say that the term “you shall return” serves to include a gift, and he further maintains that these cases listed in the mishna are all considered gifts. The Gemara elaborates: With regard to a firstborn it is stated: “By giving him a double portion.” Through the use of the term “giving,” the Merciful One calls his portion a gift.
הכל
(11) וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנַן וְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו בְּכוֹר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא.
And with regard to one who inherits his wife’s property, Rabbi Elazar maintains that the inheritance of a husband is by rabbinic law, and therefore it does not have the status of an inheritance that does not return in the Jubilee Year. And finally, one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother returns the property for redistribution among the brothers, as the Merciful One calls him a firstborn, and Rabbi Elazar rules that the portion of the firstborn is returned in the Jubilee Year.
And with regard to one who inherits his wife’s property, Rabbi Elazar maintains that the inheritance of a husband is by rabbinic law, and therefore it does not have the status of an inheritance that does not return in the Jubilee Year. And finally, one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother returns the property for redistribution among the brothers, as the Merciful One calls him a firstborn, and Rabbi Elazar rules that the portion of the firstborn is returned in the Jubilee Year.
ובדין היורש את אשתו סבור ר׳ אלעזר שירושת הבעל דרבנן [מדברי חכמים] היא, ואין דינה כירושה שאינה חוזרת ביובל. והמייבם את אשת אחיו, חלק אחיו חוזר ביובל, שהרי ״בכור״ קרייה רחמנא [קראה אותו התורה], ולשיטתו חלק הבכורה חוזר ביובל.
And with regard to one who inherits his wife’s property, Rabbi Elazar maintains that the inheritance of a husband is by rabbinic law, and therefore it does not have the status of an inheritance that does not return in the Jubilee Year. And finally, one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother returns the property for redistribution among the brothers, as the Merciful One calls him a firstborn, and Rabbi Elazar rules that the portion of the firstborn is returned in the Jubilee Year.
הכל
(12) אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ההָאַחִין שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת הֵן וּמַחְזִירִין זֶה לָזֶה בַּיּוֹבֵל מוֹתֵיב רַב הוֹשַׁעְיָא וְאֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל הַבְּכוֹרָה.
§ Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Brothers who divided property received as an inheritance are considered purchasers from each other, i.e., one does not say they each received the exact inheritance to which they were entitled. And as purchasers of land, they must return the portions to each other in the Jubilee Year, at which point they redistribute the property. Rav Hoshaya raises an objection from the mishna: And these are the people whose properties do not return to their original owners in the Jubilee Year: The firstborn who inherited his father’s property by the right of primogeniture.
§ Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Brothers who divided property received as an inheritance are considered purchasers from each other, i.e., one does not say they each received the exact inheritance to which they were entitled. And as purchasers of land, they must return the portions to each other in the Jubilee Year, at which point they redistribute the property. Rav Hoshaya raises an objection from the mishna: And these are the people whose properties do not return to their original owners in the Jubilee Year: The firstborn who inherited his father’s property by the right of primogeniture.
לקוחות הן – דלא אמרינן יש ברירה שכל אחד יורש חלקו מן התורה אלא אין ברירה והרי הן כלקוחות ומחזירין זה לזה ביובל וכשמחזירין אין מתבטל חלק הבכורה אלא כשחוזרין וחולקין אחר היובל נוטל הבכור חלק בכורתו כבתחילה:
אמר רבי אסי אמר ר׳ יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן – ומה שקשה אדר׳ אסי דריש פירקין (בכורות מח.) דאמר מחצה יורשין ומה שמקשה ר״ת היאך מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש דקי״ל כרבי יוחנן דלקוחות הן וכריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף וא״כ לא משכחת לך דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון הכל פירשתי בפ׳ החובל (ב״ק פח: ד״ה הכי) (ובפ׳ בית כור) (קו) ויש לפרש דאע״ג דאית ליה לקוחות הן וכל הנהו נמי דאית להו אין ברירה לא אמרו דמחזירין ביובל רק רבי יוחנן לבדו ודוקא על ר׳ יוחנן דייק בסוף השולח (גיטין דף מח.) היאך מצא ידיו ורגליו דהרי חוזרת ביובל בכך אבל כולהו אחריני סברי אע״ג דלקוחות הן דאין ברירה מכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ביובל ירושה ומתנה לא כדאמר לעיל וכדאמר נמי לקמן בפרק בתרא (בכורות נו:) דאע״ג דא״ר יוחנן דאפילו חלקו ט׳ כנגד ט׳ וי׳ כנגד י׳ אין אומרים הוא חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך אפ״ה אצטריך לאשמועי׳ דלקוחות הוו וחוזרים ביובל דסלקא אדעתין דאין חוזר מטעם דפרישית אי נמי ילפינן כל חלוקת ירושה מחלוקת יהושע דאמר ביש נוחלין (ב״ב דף קיט:) דירושה היא להם מאבותיהם ואפ״ה מודה בה ר׳ יוחנן דלא חזרה ביובל כדקאמר חד בר חד עד יהושע בן נון דסברא הוא דלא חזרה כיון שחלקו על פי נביאים ובאורים ותומים ובגזירת הכתוב ובהך סברא פליגי שאר אמוראי על רבי יוחנן וניחא השתא הא דפריך הכא רב אושעיא על רבי יוחנן ממתניתין דקתני ואלו שאין חוזרין ביובל הבכורה ואיכא אמוראי דאית להו לקוחות הן ואין ברירה ולא פריך עלייהו אלא דווקא על רבי יוחנן משום דאמר חוזרין וא״ת מאי קשה לרבי יוחנן הא רבי מאיר קתני לה למתני׳ דאית ליה ברירה גבי לוקח יין מבין הכותיים (תוספתא דדמאי פ״ז מ״ד) וי״ל דחכמים נמי לא פליגי עליה בבכור אלא ר״א ועוד דאע״ג דאית ליה ברירה היכא דמברר הספק ע״פ תנאו דלמא לית ליה בעלמא שיש לחלק כדפרשי׳ לעיל (דף מח. ד״ה דכולי).
ג אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: האחין שחלקו ביניהם את נכסי האב — אין אומרים שהוברר הדבר שהגיע כל אחד לנחלתו, אלא כלקוחות הן, שקנו זה מזה את חלקו, ומחזירין זה לזה ביובל את החלקים שקיבלו. מותיב [מקשה] על כך רב הושעיא ממשנתנו: ואלו שאין חוזרין ביובל — הבכורה!
§ Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Brothers who divided property received as an inheritance are considered purchasers from each other, i.e., one does not say they each received the exact inheritance to which they were entitled. And as purchasers of land, they must return the portions to each other in the Jubilee Year, at which point they redistribute the property. Rav Hoshaya raises an objection from the mishna: And these are the people whose properties do not return to their original owners in the Jubilee Year: The firstborn who inherited his father’s property by the right of primogeniture.
הכל
(13) אֲמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי אֵין חוֹזְרִין ואֵין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת מִכְּלָל דְּמַאן דְּאָמַר חוֹזְרִין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה קָאָמַר.
Rabbi Elazar said to Rav Hoshaya: What is the meaning of the clause: They do not return? It means that they do not return for naught, i.e., the firstborn does not forfeit the double portion; rather, when they redistribute the property he again receives a double portion. Rav Sheshet objects to this: By inference from this answer, should one conclude that the one who says the portion of the firstborn returns in the Jubilee Year is saying that it returns for naught? Why should the firstborn lose his double portion?
Rabbi Elazar said to Rav Hoshaya: What is the meaning of the clause: They do not return? It means that they do not return for naught, i.e., the firstborn does not forfeit the double portion; rather, when they redistribute the property he again receives a double portion. Rav Sheshet objects to this: By inference from this answer, should one conclude that the one who says the portion of the firstborn returns in the Jubilee Year is saying that it returns for naught? Why should the firstborn lose his double portion?
מתקיף לה רב ששת מכלל – כיון דאוקמת הא אלו שאינן חוזרין אין חוזרין לבטלה מכלל דר׳ אלעזר דפליג עליה דאמר כולן חוזרין חוזרין לבטלה קאמר ואמאי יפסיד חלק בכורתו אלא ש״מ ליתיה להאי תירוץ דר׳ אלעזר וקשיא דרב אסי:
אין חוזרין לבטלה – שיהא מאבד בכורתו אבל חוזרין וחולקין ונוטל פי שנים כבתחלה.
מכלל דר׳ אלעזר דאמר חוזרין לבטלה קאמר – בתמיה.
אמר ליה [לו] ר׳ אלעזר: מאי [מה פירוש] ״אין חוזרין״ — אין חוזרין לבטלה, שאין הבכור מפסיד את הבכורה, אלא לאחר שיחזרו ויחלקו ביניהם את הנכסים — יטול פי שנים. מתקיף לה [מקשה על כך] רב ששת: מכלל הדברים עולה דמאן דאמר [שמי שאומר] במשנתנו שחוזרין — חוזרין לבטלה קאמר [הוא אומר], שהבכור שוב אינו נוטל פי שנים? ומדוע יפסיד את בכורתו?
Rabbi Elazar said to Rav Hoshaya: What is the meaning of the clause: They do not return? It means that they do not return for naught, i.e., the firstborn does not forfeit the double portion; rather, when they redistribute the property he again receives a double portion. Rav Sheshet objects to this: By inference from this answer, should one conclude that the one who says the portion of the firstborn returns in the Jubilee Year is saying that it returns for naught? Why should the firstborn lose his double portion?
הכל
(14) קָרֵי רַב חָמָא עֲלֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת {קהלת ז׳:י״א} טוֹבָה חׇכְמָה עִם נַחֲלָה וְלָא שְׁמִיעַ (לְהוּ) הָא דְּכִי אָתֵי רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאָמְרִי לַהּ ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ מַאי חוֹזְרִין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה.:
Rav Ḥama read the verse about Rav Sheshet: “Wisdom is good with an inheritance” (Ecclesiastes 7:11), i.e., it is not enough to inherit knowledge of baraitot, as does Rav Sheshet; rather, one must also be expert in the wisdom of amora’im. Rav Ḥama explained: Didn’t Rav Sheshet hear this matter, that when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says, and some say that Rabbi Elazar said it in the name of Rabbi Elazar ben Shammua, who is the tanna Rabbi Elazar in the mishna: What is the meaning of the clause: They return in the Jubilee Year? It means that they return for naught, and they forfeit that which they received.
Rav Ḥama read the verse about Rav Sheshet: “Wisdom is good with an inheritance” (Ecclesiastes 7:11), i.e., it is not enough to inherit knowledge of baraitot, as does Rav Sheshet; rather, one must also be expert in the wisdom of amora’im. Rav Ḥama explained: Didn’t Rav Sheshet hear this matter, that when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says, and some say that Rabbi Elazar said it in the name of Rabbi Elazar ben Shammua, who is the tanna Rabbi Elazar in the mishna: What is the meaning of the clause: They return in the Jubilee Year? It means that they return for naught, and they forfeit that which they received.
טובה חכמה – דשפיר אתקיף:
ואכתי אמאי אתקיף עלה ולא שמיע להו לרב ששת ולרמי בר חמא הא דכי אתא רבין וכו׳ – דר׳ אלעזר במתניתין חוזרין לבטלה קאמר ותנא קמא ור׳ מאיר אין חוזרין לבטלה קאמר ולא קשיא לרב אסי:
טובה חכמה עם נחלה – טוב טעם חכמת חריפות האמורה עם נחלת הברייתות שהיה רב ששת בעל ברייתות דאי הוה שמיע ליה לרב ששת הא דרביה לא הוה פריך מידי.
קרי רב חמא עליה דרב ששת טובה חכמה עם נחלה – רב ששת בעל ברייתות הוה כדאמר בפ׳ הדר (עירובין דף סז.) דרב חסדא מרתען שפוותיה (ממתניתין) דרב ששת ולה״ק טובה חכמה מימרא דרבין א״ר יוחנן עם נחלה קבלות הרבה שהיו לו שנויות בברייתא.
קרי [קרא] רב חמא עליה [עליו] על רב ששת פסוק זה: ״טובה חכמה עם נחלה״ (קהלת ז, יא), שלא די להיות בעל נחלת ברייתות, כרב ששת, שהיה בקיא בברייתות, אלא נצרכת גם בקיאות בדברי החכמה של האמוראים; ולא שמיע להו הא [ולא שמעו דבר זה] דכי אתי [שכאשר בא] רבין אמר בשם ר׳ יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שר׳ אלעזר אמר הלכה זו, משום (בשם) ר׳ אלעזר בן שמוע (שהוא התנא ר׳ אלעזר במשנתנו): מאי [מה פירוש] חוזרין ביובל — חוזרין לבטלה, ויפסידו מה שקיבלו.
Rav Ḥama read the verse about Rav Sheshet: “Wisdom is good with an inheritance” (Ecclesiastes 7:11), i.e., it is not enough to inherit knowledge of baraitot, as does Rav Sheshet; rather, one must also be expert in the wisdom of amora’im. Rav Ḥama explained: Didn’t Rav Sheshet hear this matter, that when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says, and some say that Rabbi Elazar said it in the name of Rabbi Elazar ben Shammua, who is the tanna Rabbi Elazar in the mishna: What is the meaning of the clause: They return in the Jubilee Year? It means that they return for naught, and they forfeit that which they received.
הכל
(15) ר״י רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר (אַף) הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַחְזִיר לִבְנֵי וְכוּ׳.: מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא אַמַּאי יַחְזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וְאִי קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנַן דָּמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ.
§ The mishna teaches that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even one who inherits his wife’s property must return the land to the members of her father’s family and should deduct from them the monetary value of the land. The Gemara asks: What does Rabbi Yoḥanan ben Beroka hold? If he holds that the inheritance of a husband is by Torah law, why must he return the property to the members of his wife’s family? An inheritance by Torah law is not given back in the Jubilee Year. And if he holds that the inheritance of a husband is by rabbinic law, what is the purpose of the money he receives from his wife’s relatives? Since the property belongs to them, they should not have to pay him anything.
§ The mishna teaches that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even one who inherits his wife’s property must return the land to the members of her father’s family and should deduct from them the monetary value of the land. The Gemara asks: What does Rabbi Yoḥanan ben Beroka hold? If he holds that the inheritance of a husband is by Torah law, why must he return the property to the members of his wife’s family? An inheritance by Torah law is not given back in the Jubilee Year. And if he holds that the inheritance of a husband is by rabbinic law, what is the purpose of the money he receives from his wife’s relatives? Since the property belongs to them, they should not have to pay him anything.
ד שנינו במשנתנו, ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה מהן את הדמים. ושואלים: מאי קסבר [מה הוא סבור]? אי קסבר [אם סבור הוא] שירושת הבעל דאורייתא [מן התורה היא], אמאי [מדוע] יחזיר לבני משפחה? ואי קסבר [ואם סבור הוא] שירושת הבעל דרבנן [מדברי חכמים], אם כן הדמים שנוטל מבני משפחת אשתו מאי עבידתייהו [מה מעשיהם], מדוע לא יחזיר בחינם?
§ The mishna teaches that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even one who inherits his wife’s property must return the land to the members of her father’s family and should deduct from them the monetary value of the land. The Gemara asks: What does Rabbi Yoḥanan ben Beroka hold? If he holds that the inheritance of a husband is by Torah law, why must he return the property to the members of his wife’s family? An inheritance by Torah law is not given back in the Jubilee Year. And if he holds that the inheritance of a husband is by rabbinic law, what is the purpose of the money he receives from his wife’s relatives? Since the property belongs to them, they should not have to pay him anything.
הכל
(16) לְעוֹלָם קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דאוריית׳ דְּאוֹרָיְיתָא וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן זשֶׁהוֹרִישַׁתּוּ אִשְׁתּוֹ בֵּית הַקְּבָרוֹת וּמִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה אֲמוּר רַבָּנַן לִשְׁקוֹל דְּמֵי וְלַיהְדַּר.
The Gemara answers: Actually, Rabbi Yoḥanan ben Beroka holds that the inheritance of a husband is by Torah law, and what are we dealing with here? We are dealing with a case where his wife bequeathed to him her family’s graveyard. And due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name, if the wife’s family would be buried in plots belonging to others, the Sages said he should take money from them and return the graveyard.
The Gemara answers: Actually, Rabbi Yoḥanan ben Beroka holds that the inheritance of a husband is by Torah law, and what are we dealing with here? We are dealing with a case where his wife bequeathed to him her family’s graveyard. And due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name, if the wife’s family would be buried in plots belonging to others, the Sages said he should take money from them and return the graveyard.
ומשיבים: לעולם קסבר [סבור הוא] שירושת הבעל היא דאורייתא [מן התורה], ומעיקר הדין אינו צריך להחזיר. והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים] — במקרה מיוחד, כגון שהורישתו אשתו בית הקברות של משפחתה, ומשום פגם משפחה, שלא יהיו קבורים בנחלה השייכת לאדם זר, אמור רבנן [אמרו חכמים]: לשקול דמי וליהדר [שיקח מעות ויחזיר להם אותה הקרקע].
The Gemara answers: Actually, Rabbi Yoḥanan ben Beroka holds that the inheritance of a husband is by Torah law, and what are we dealing with here? We are dealing with a case where his wife bequeathed to him her family’s graveyard. And due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name, if the wife’s family would be buried in plots belonging to others, the Sages said he should take money from them and return the graveyard.
הכל
(17) וְכִדְתַנְיָא הַמּוֹכֵר חקִבְרוֹ וְדֶרֶךְ קִבְרוֹ מְקוֹם מַעֲמָדוֹ וּבֵית הֶסְפֵּדוֹ בָּאִים בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִים אוֹתוֹ בְּעַל כׇּרְחוֹ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה וּמַאי יְנַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ.:
And this is as it is taught in a baraita discussing halakhot connected with burial that serve to uphold family honor: In the case of one who sells his grave, or the path to his grave, or the place where visitors would stand to comfort the mourners, or the place of his eulogies, the members of his family may come and bury him in his ancestral plot against the purchaser’s wishes, due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name. And what is the meaning of the clause: And deduct for them part of the monetary value of the property? It means that he must deduct the monetary value of his wife’s grave from the value of the field, as a husband is obligated to pay for his wife’s burial (see Ketubot 47b).
And this is as it is taught in a baraita discussing halakhot connected with burial that serve to uphold family honor: In the case of one who sells his grave, or the path to his grave, or the place where visitors would stand to comfort the mourners, or the place of his eulogies, the members of his family may come and bury him in his ancestral plot against the purchaser’s wishes, due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name. And what is the meaning of the clause: And deduct for them part of the monetary value of the property? It means that he must deduct the monetary value of his wife’s grave from the value of the field, as a husband is obligated to pay for his wife’s burial (see Ketubot 47b).
וינכה להן קצת מן הדמים – מן הפדיון:
וכיון דיורש מדאורייתא אמאי מנכה להן משום דנקבר אשתו שנקברת שם שהוא חייב בקבורתה:
הדרן עלך יש בכור לנחלה
מקום מעמדו – שעושין מעמדות שבעה למת.
בעל כרחו – של לוקח.
דמי קבר אשתו – דהוא חייב בקבורתה כדאמר במסכת כתובות (דף מז:).
באין בני המשפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה – בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מו: ושם) מבעיא לן קבורה משום בזיונא או משום כפרה נפקא מינה דאמר לא תקברוניה דאי משום בזיונא לאו כל כמיניה וליכא למיפשט מידי מהכא דלא קאמר הכא דלא ליקברוהו כלל אלא זוזי אנסוהו למכור קברו ודרכו וכן מההיא דכתובות (דף מח.) נמי ליכא למיפשט מינה דקאמר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו דבעי הוא שיקברוהו אלא מתכוין להפיל עצמו על הציבור ולהעשיר את בניו.
וכדתניא [וכמו ששנינו בברייתא]: המוכר קברו או את הדרך לקברו, או את מקום מעמדו, שמתקבצים שם אנשים כדי לקונן ולנחם את האבלים לאחר הקבורה, או את בית הספדו — באים בני משפחה וקוברים אותו, את המוכר, בקבר המשפחה, בעל כרחו של הקונה, ונותנים לו את דמי הקבר או דרך הקבר, משום שיש בזה פגם משפחה. ולפי זה, מאי [מה פירוש] ״ינכה להם מן הדמים״ שבמשנתנו? לא הדמים שנוטל מן המשפחה, אלא שינכה מהדמים שמקבל מהם את דמי קבר אשתו,
And this is as it is taught in a baraita discussing halakhot connected with burial that serve to uphold family honor: In the case of one who sells his grave, or the path to his grave, or the place where visitors would stand to comfort the mourners, or the place of his eulogies, the members of his family may come and bury him in his ancestral plot against the purchaser’s wishes, due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name. And what is the meaning of the clause: And deduct for them part of the monetary value of the property? It means that he must deduct the monetary value of his wife’s grave from the value of the field, as a husband is obligated to pay for his wife’s burial (see Ketubot 47b).
הכל
(18)
הדרן עלך יש בכור
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות נב: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות נב:, עין משפט נר מצוה בכורות נב: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות נב:, הערוך על סדר הש"ס בכורות נב:, רש"י בכורות נב:, תוספות בכורות נב:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות נב:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות נב:, אסופת מאמרים בכורות נב:
Bekhorot 52b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 52b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 52b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 52b, Collected from HeArukh Bekhorot 52b, Rashi Bekhorot 52b, Tosafot Bekhorot 52b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 52b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 52b, Collected Articles Bekhorot 52b