Arakhin 32b – ערכין לב:‏ – Shas HaMeforash

(1)

אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר עַד גַּמְלָא בַּגָּלִיל עַד גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְחָדִיד וְאוֹנוֹ וִירוּשָׁלַיִם בִּיהוּדָה.

Abaye said: This is what the baraita is saying: Until Gamla in the Galilee, i.e., all towns in the Galilee from Gamla southward were surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun; and likewise, all towns until Gedod in Transjordan, which is the easternmost city, were surrounded by a wall; and Ḥadid and Ono and Jerusalem in Judea were surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

[קצרה הישנה שבתחום ציפורי]:

עד גמלא בגליל – כלומר כל העיירות שבגליל שיתירות מגמלא ועד גמלא בכלל שגמלא היו בה ג׳ חצרות של [ב׳] ב׳ בתים והן מוקפין חומה מימות יהושע בן נון נידונין כבתי ערי חומה למעוטי הקטנות מגמלא [שאין נידונין] וכן עד גדוד בעבר הירדן וחדיד ואונו וירושלים ביהודה שכל אותן שהן גדולות כיוצא בהן או יתירות מהן ומוקפות חומה מימות יהושע בן נון נדונין (כערי) [כבתי] ערי חומה. [רבא אמר. הא דתנא גמלא בגליל לאפוקי גמלא שיש בשאר ארצות שאינן מוקפות מימות יהושע ואף לא גדוד דשאר ארצות. והנך קצרה וחקרה ויודפת דמוקפות חומה מימות יהושע דלא איכא דכוותיה בשאר ארצות שיהא להן שמות הללו ואין מוקפות חומה לא איצטריך ליה לאדכורי בתוספת׳:

עד גמלא – כל עיירות שבגליל עד גמלא היו מוקפות חומה מימות יהושע.

אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: עד גמלא בגליל, כלומר, כל העיירות שבגליל מגמלא ולדרום היו מוקפות חומה מימות יהושע, וכן כל העיירות עד גדוד בעבר הירדן, שהיא המזרחית לכולן, וכן חדיד ואונו וירושלים בארץ יהודה הריהן מוקפות חומה מימות יהושע.

Abaye said: This is what the baraita is saying: Until Gamla in the Galilee, i.e., all towns in the Galilee from Gamla southward were surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun; and likewise, all towns until Gedod in Transjordan, which is the easternmost city, were surrounded by a wall; and Ḥadid and Ono and Jerusalem in Judea were surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun.

מאמרים באתר אסיף

קידוש הארץ ומקרא מגילה / עדיאל קדרי (עלון שבות 124, הר עציון תשמ״ט)

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) רָבָא אָמַר גַּמְלָא בַּגָּלִיל לְאַפּוֹקֵי גַּמְלָא דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְאַפּוֹקֵי גְּדוֹד דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אִינָךְ דְּלָא אִיכָּא דִּכְוָתַיְיהוּ לָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ.

Rava said a different explanation: The baraita is elucidating the mishna, which mentions these cities. The baraita is teaching that the Gamla referred to in the mishna is the one in the Galilee, to the exclusion of any Gamla found in other lands, i.e., Judea and Transjordan. Likewise, Gedod is the one in Transjordan, to the exclusion of Gedod in other lands, Judea and the Galilee. In the same vein, Ḥadid, Ono, and Jerusalem are specifically the cities in Judea known by those names. With regard to those other cities mentioned in the mishna, e.g., Yodfat, since there are no cities in other lands with similar names, it was not necessary for the tanna of the baraita to state them.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

רבא אמר – האי תנא אתא לפרושי מתני׳ והכי קאמר גמלא דקתני מתני׳ דהוות מוקפת חומה מימות יהושע היינו גמלא דגליל.

לאפוקי – דאי איכא גמלא בעבר הירדן וביהודה לא הויא מוקפת חומה מימות יהושע וכן גדוד וכן חדיד וירושלים ביהודה לאפוקי עיירות שבגליל ועבר הירדן שנקראו חדיד ואונו וירושלים אינן מוקפות מימות יהושע.

אינך דליכא כותייהו – אינך דקא חשיב במתני׳ כגון קצרה ויודפת דליכא בדוכתא אחריתי דמסקי כשמתייהו לא איצטריך למיתני ברייתא בהי ארעא קיימי.

רבא אמר: כוונת הברייתא לפרש את משנתנו ולומר כי גמלא שנזכרה במשנה כמוקפת חומה מימות יהושע, היא זו שבגליל, לאפוקי [להוציא] כל עיר אחרת בשם גמלא שנמצאת בשאר ארצות (יהודה ועבר הירדן), וכן גדוד היא זו שבעבר הירדן, לאפוקי [להוציא] כל עיר אחרת בשם גדוד שנמצאת בשאר ארצות (יהודה וגליל), וכן חדיד ואונו וירושלים הן אלו שביהודה — להוציא ערים בשם דומה שנמצאות בגליל ובעבר הירדן. ואילו אינך דלא איכא דכותייהו לא איצטריך ליה [הערים האחרות שנזכרו במשנה, כגון יודפת, שאין עיר כמותן בשאר ארצות באותו שם, לא הוצרך לו לתנא לומר].

Rava said a different explanation: The baraita is elucidating the mishna, which mentions these cities. The baraita is teaching that the Gamla referred to in the mishna is the one in the Galilee, to the exclusion of any Gamla found in other lands, i.e., Judea and Transjordan. Likewise, Gedod is the one in Transjordan, to the exclusion of Gedod in other lands, Judea and the Galilee. In the same vein, Ḥadid, Ono, and Jerusalem are specifically the cities in Judea known by those names. With regard to those other cities mentioned in the mishna, e.g., Yodfat, since there are no cities in other lands with similar names, it was not necessary for the tanna of the baraita to state them.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וִירוּשָׁלַיִם מִי מִיחֲלַט בַּהּ וְהָתַנְיָא עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם ^אאֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ.

The Gemara asks: And is ownership of a house in Jerusalem transferred in perpetuity to the buyer after one year, in the manner of houses of walled cities? But isn’t it taught in a baraita: Ten matters were stated with regard to Jerusalem, one of which is that ownership of a house situated in Jerusalem is not transferred in perpetuity one year after its sale?

א. רמב״ם הלכות בית הבחירה ז׳:י״ד

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות בית הבחירה ז׳:י״ד

עשרה דברים נאמרו בירושלים – פרטן בפרק מרובה:

עשרה דברים – מפרש בב״ק בפרק מרובה (דף פב:) וזה אחד מהם.

אין הבית חלוט – משום דכתיב (ויקרא כה) לקונה אותו לדורותיו וקסבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ומאן קא מקני ליה.

ושואלים: וירושלים שמוזכרת במשנה מי מיחלט [האם חלוט] בה הבית לקונה לאחר שנה כדין עיר חומה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: עשרה דברים נאמרו בירושלים, ואחד מהם שאין הבית חלוט בה!

The Gemara asks: And is ownership of a house in Jerusalem transferred in perpetuity to the buyer after one year, in the manner of houses of walled cities? But isn’t it taught in a baraita: Ten matters were stated with regard to Jerusalem, one of which is that ownership of a house situated in Jerusalem is not transferred in perpetuity one year after its sale?

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כִּירוּשָׁלַיִם דְּמוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְלֹא כִּירוּשָׁלַיִם דְּאִילּוּ יְרוּשָׁלַיִם אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ וְאִילּוּ הָכָא הַבַּיִת חָלוּט בהן רַב אָשֵׁי אָמַר לָאו אָמַר רַב יוֹסֵף תְּרֵי קָדֵשׁ הֲווֹ ה״נהָכָא נָמֵי תְּרֵי יְרוּשָׁלַיִם הֲווֹ.

Rabbi Yoḥanan said: The tanna means that ownership of a house may be transferred in perpetuity in any city that is like Jerusalem, i.e., which is surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun, but the halakha with regard to such a city is not like Jerusalem itself, since while with regard to Jerusalem, ownership of a house inside it is not transferred in perpetuity, here, with regard to cities similar to Jerusalem, a house in them may be transferred in perpetuity to the buyer. Rav Ashi said a different answer: Didn’t Rav Yosef say in resolution of another difficulty: There were two places called Kadesh? Here, too, one can say that there were two places called Jerusalem in Judea, and the mishna is referring to the one where ownership of houses transfers in perpetuity.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״ר יוחנן כירושלים – כלומר כעין ירושלים בעינן שיהא מוקפת חומה מימות יהושע ולא כירושלים עצמה דאין הבית חלוט בה שהיא של כל ישראל:

ואילו הכא – גבי אלו מקומות שהזכרנו:

תרתי קדש הוו – (קאמר) במסכת מכות בפרק אלו הן הגולין:

לאו מי אמר רב יוסף וכו׳ – במס׳ מכות בפ׳ אלו הן הגולין (דף י.).

הכא נמי תרתי ירושלים הוו – ותימה דלרבא נמי אנו צריכין לומר כן דתרי ירושלים הוו וי״ל דלרבא אין אנו צריכין לומר ביהודה תרי ירושלים הוו אלא בשאר ארצות אבל לרב אשי צ״ל ביהודה תרי ירושלים הוו.

אמר ר׳ יוחנן: כוונת התנא לומר שהבית חלוט בכל עיר שהיא כגון ירושלים, שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואולם לא שדינה כירושלים עצמה, שאילו ירושלים עצמה אין הבית חלוט בה, ואילו הכא [כאן], בערים שדומות לה, הבית חלוט בהן. רב אשי אמר תירוץ אחר: לאו [וכי לא] אמר רב יוסף בתירוץ קושיה אחרת: תרי [שתי] ערים בשם קדש הוו [היו]? הכא נמי [כאן גם כן] צריך לומר שתרי [שתי] ערים בשם ירושלים הוו [היו] ביהודה, ומשנתנו עוסקת בירושלים האחרת, שבה הבית נחלט.

Rabbi Yoḥanan said: The tanna means that ownership of a house may be transferred in perpetuity in any city that is like Jerusalem, i.e., which is surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun, but the halakha with regard to such a city is not like Jerusalem itself, since while with regard to Jerusalem, ownership of a house inside it is not transferred in perpetuity, here, with regard to cities similar to Jerusalem, a house in them may be transferred in perpetuity to the buyer. Rav Ashi said a different answer: Didn’t Rav Yosef say in resolution of another difficulty: There were two places called Kadesh? Here, too, one can say that there were two places called Jerusalem in Judea, and the mishna is referring to the one where ownership of houses transfers in perpetuity.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) תַּנְיָא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם אֲבָל רִאשׁוֹנוֹת בָּטְלוּ מִשֶּׁבָּטְלָה קְדוּשַּׁת הָאָרֶץ קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.

§ With regard to the cities listed in the mishna, it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says: Why did the Sages count specifically these cities as those walled since the days of Joshua, son of Nun? They counted them because when the exiles ascended to Eretz Yisrael from Babylonia, they discovered these cities and sanctified them; but the sanctity of the first walled cities was nullified when the sanctity of the land was nullified and the Jewish people were exiled. The Gemara notes: Apparently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, holds that the initial consecration of Eretz Yisrael in the days of Joshua consecrated it for its time, until the exile, but did not consecrate Eretz Yisrael forever.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

למה מנו חכמים את אלו – יודפת וגמלא כו׳]:

וקידשום לשמיטה ויובלות ולמעשרות (ולתודות) [ולתורת] בתי ערי חומה:

[אבל הראשונות – שהיו קדושות כבר והן מוקפות חומה מימות יהושע בטלה קדושתן משבטלה הארץ משגלו]:

מדקאמר קידשום קסבר קדושה הראשונה – שקידשם יהושע:

קידשה לשעתה – כל זמן שהיו בה עד (שגלו) [שעת החורבן]:

ולא קידשה לעתיד לבוא – שאין אותה [קדושה] נוהגת כשחזרו מן הגולה:

את אלו – המנויות במשנתינו.

וקידשום – מפרש במסכת שבועות (דף טז.) דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכו׳.

בטלו – שאין קדושת הארץ נוהגת בהן ואין בהן דין ערי חומה.

משבטלה קדושת הארץ – בחורבן ראשון.

קדושה ראשונה – שקידשה יהושע.

א בענין הערים ששנינו במשנתנו תניא [שנה בברייתא], ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: למה מנו חכמים את אלו שבמשנה, מכל שאר הערים מוקפות החומה שהיו בארץ בזמן יהושע בן נון? שכשעלו בני הגולה מבבל לאחר חורבן הבית הראשון מצאו את אלו וקידשום, אבל הערים הראשונות בטלו מקדושתן משבטלה קדושת הארץ כשחרב המקדש הראשון. ומבארים, קסבר [סבור הוא]: קדושה ראשונה שנתקדשה הארץ בימי יהושע — קידשה לשעתה, עד שגלו מן הארץ, ולא קידשה לעתיד לבא.

§ With regard to the cities listed in the mishna, it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says: Why did the Sages count specifically these cities as those walled since the days of Joshua, son of Nun? They counted them because when the exiles ascended to Eretz Yisrael from Babylonia, they discovered these cities and sanctified them; but the sanctity of the first walled cities was nullified when the sanctity of the land was nullified and the Jewish people were exiled. The Gemara notes: Apparently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, holds that the initial consecration of Eretz Yisrael in the days of Joshua consecrated it for its time, until the exile, but did not consecrate Eretz Yisrael forever.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) וּרְמִינְהִי א״ראָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי וְכִי אֵלּוּ בִּלְבַד הָיוּ וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {דברים ג׳:ד׳} שִׁשִּׁים עִיר כׇּל חֶבֶל אַרְגּוֹב כׇּל אֵלֶּה עָרִים בְּצוּרוֹת אֶלָּא לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם קִידְּשׁוּם הָא אָמְרִינַן דְּלָא צְרִיךְ לְקַדּוֹשִׁינְהוּ אֶלָּא מְנָאוּם.

The Gemara asks: But raise a contradiction from another baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: And were these cities enumerated in the mishna the only walled cities from the days of Joshua? But isn’t it already stated: “There was not a city that we took not from them; sixty cities, all the region of Argob…all these cities were fortified with high walls, gates, and bars” (Deuteronomy 3:4–5)? Rather, why did the Sages specifically count these cities? They counted them because when the exiles ascended from Babylonia they discovered these and sanctified them. The Gemara interjects: Can the baraita really mean that they sanctified them? But we say later in the same baraita that it is not necessary to sanctify them. Rather, the baraita means that they found these cities and counted them in the mishna.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וכי אלו בלבד – שהוזכרו למעלה היו מוקפות חומה מימות יהושע והלא כבר [נאמר ששים עיר וגו׳ וכתיב כל אלה חומה גבוהה]:

הא אמרי׳ (השתא) לקמן דלא צריך לקדושינהו. כדקאמר מפני שקדושה הראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא:

אלא מצאו אלו שלא נשתנו מכמות שהיו [ומנאום להילכותיהן]:

הא אמרת – לקמן בסוף דהא מילתא דלא צריכי לקדושי דקתני סיפא ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה בידך כו׳ שקידשה לשעתה ולעתיד לבא.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] לכך ממה שאמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: וכי אלו בלבד שנמנו במשנתנו היו מוקפות חומה מימי יהושע? והלא כבר נאמר: ״לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר כל חבל ארגב... כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח״ (דברים ג, ד—ה)! אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו שהיו בנויות וקידשום. ותוהים: האם ייתכן שכוונת הברייתא שקידשום? הא אמרינן [הרי אומרים אנו] בהמשך הברייתא שלא צריך לקדושינהו [לקדשם]! אלא כוונתה שמנאום במשנה זו.

The Gemara asks: But raise a contradiction from another baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: And were these cities enumerated in the mishna the only walled cities from the days of Joshua? But isn’t it already stated: “There was not a city that we took not from them; sixty cities, all the region of Argob…all these cities were fortified with high walls, gates, and bars” (Deuteronomy 3:4–5)? Rather, why did the Sages specifically count these cities? They counted them because when the exiles ascended from Babylonia they discovered these and sanctified them. The Gemara interjects: Can the baraita really mean that they sanctified them? But we say later in the same baraita that it is not necessary to sanctify them. Rather, the baraita means that they found these cities and counted them in the mishna.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד אֶלָּא ^בכֹּל שֶׁתַּעֲלֶה לְךָ מָסוֹרֶת בְּיָדְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כׇּל מִצְוֹת הַלָּלוּ נוֹהֲגוֹת בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.

The baraita continues: And not only these; rather, with regard to any city for which you receive a tradition from your ancestors that it is surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, all these mitzvot of walled cities are observed in it, due to the fact that the initial consecration of Eretz Yisrael consecrated it for its time and consecrated it forever. Evidently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, holds that the initial consecration of Eretz Yisrael is eternal.

ב. רמב״ם הלכות שמיטה ויובל י״ב:ט״ו

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות שמיטה ויובל י״ב:ט״ו

כל מצות הללו – שנוהגות בעיירו׳ שמוקפות חומה [מימות יהושע] נוהגות בהן. כדתנן בטהרות עיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון מקודשות ממנה:

ערך קדש

קדש – ^א(ירושלמי בפרק הרואה) כי אלהים קדושים הוא קדוש בכל מיני קדושות (בסוף גמ׳ דסוטה) אלא עלמא אמאי מקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא פי׳ החובה ק״ש בברכותיה והתפלה מפני שמוסיפין האידנא ואומרין מזמור ארוממך אלהי המלך ובא לציון וקרא זה אל זה ועונין קדושה וגם קורין משנה או תלמיד ואומר קדיש ועונין יהא שמיה רבא על אלו שמוסיפין על החובה בהן מיקיים עלמא האידנא ופי׳ צלמות ולא סדרים ומפני מה הארץ צלמות לפי שאין בה סדרים כגון קידושא דסדרא ויהא שמיה רבא מכלל אי הוו בה הני סדרים ותופע כמו אור אחרי האופל אסמכתא בעלמא (יבמות מו. כתובות נט: נדרים פו: בבא קמא פט:) כדרבא דאמר רבא הקדש החמץ ושיחרור מפקיעין מיד שעבוד פירוש כגון ישראל דשעבוד חמצו של נכרי והגיע שעת הביעור לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לנכרי והגיע שעת הביעור דנכרי הוא אלא חייל עליה איסור הקדש מידי דהוה אקדושת הגוף כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמלתא וכו׳ ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף וכן אמר רב אשי קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור (יבמות מה) א״ר חמא הלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין וכו׳ קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא (מכות יט. מגילה י. חגיגה ג: ערכין לב: זבחים קיב) קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל על שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבא לאחר שנחרב (כתובות כד:) כמה הייתם אוכלין בגולה בקדשי הגבול. עשר בגבולין כבר פי׳ בערך עשר (ערכין יט) ביד עד האציל ורמינהי קדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק וכו׳. (קידושין ג) מעיקרא תני לישנא דאורייתא והיא האשה נקנית ולבסוף תני לישנא דרבנן האיש מקדש דאסר לה אכולי עלמא כהקדש ובזו ההלכה נותן הבעל קדושין ואומר הרי את מקודשת לי נתנה היא ואמרה היא הריני מקודשת לך אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא חוששין מדרבנן (ובגמ׳) בביאה כי יקח איש אשה ובעלה קדושין המסורין לביאה הוי קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין עוד (קידושין נב) עוד (קידושין יג.) קדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת עוד (קידושין סה) המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין ואפי׳ שניהם מודין.

א. [הייליגען. טרויען.]

וממשיכה הברייתא: ולא אלו בלבד, אלא כל עיר שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון — כל מצות הללו של ערי חומה נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. הרי יש סתירה בין הברייתות בדברי ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, האם קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא או לא!

The baraita continues: And not only these; rather, with regard to any city for which you receive a tradition from your ancestors that it is surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, all these mitzvot of walled cities are observed in it, due to the fact that the initial consecration of Eretz Yisrael consecrated it for its time and consecrated it forever. Evidently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, holds that the initial consecration of Eretz Yisrael is eternal.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אִיבָּעֵית אֵימָא תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאִיבָּעֵית אֵימָא חַד מִינַּיְיהוּ ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אַמְרַהּ דְּתַנְיָא ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן.

The Gemara responds: If you wish, say that this is a dispute between two tanna’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. And if you wish, say instead that one of the baraitot, specifically the second one, was actually said by Rabbi Elazar bar Yosei. As it is taught in a baraita that Rabbi Elazar bar Yosei says: Since the verse states: “Which has [lo] a wall,” with lo written with an alef, according to which the verse may also be taken to mean: Which does not have a wall, this indicates that even if a city does not have a wall now, but it had a wall before, in the era of Joshua, son of Nun, it retains its status as a walled city.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[תרי תנאי ואליבא דר׳ ישמעאל בר׳ יוסי – מר אמר קידשה לעתיד לבוא ומר אמר לא קידשה]:

אשר לו חומה אע״פ שאין לו עכשיו – דלא כתיב והיה לו חומה אלא אשר לו משמע דאפי׳ היה לו קודם לכן נחשב ערי חומה אלמא קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא:

חדא מינייהו – הך דקתני קידשה לעתיד לבא ר׳ אלעזר בר יוסי אמרה כי היכי דקאמר אע״פ שאין לו עכשיו ואע״ג דחרוב לא בטלה קדושתיה.

ומשיבים, איבעית אימא [אם תרצה אמור]: תרי תנאי [מחלוקת שני תנאים] יש כאן ואליבא [ולפי שיטתו] של ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: חד מינייהו [אחת מהן, מהברייתות], זו האומרת כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא, ר׳ אלעזר בר יוסי אחיו הוא שאמרה. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אלעזר בר יוסי אומר: נאמר בתורה ״אשר לוא חומה״ (ויקרא כה, ל), כאילו נכתב ״לו חומה״ ו״לא חומה״, ללמד שלא רק שיש לו עכשיו חומה, אלא אף על פי שאין לו עכשיו חומה והיה לו קודם לכן, בימות יהושע בן נון, נידון המקום כבית עיר חומה.

The Gemara responds: If you wish, say that this is a dispute between two tanna’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. And if you wish, say instead that one of the baraitot, specifically the second one, was actually said by Rabbi Elazar bar Yosei. As it is taught in a baraita that Rabbi Elazar bar Yosei says: Since the verse states: “Which has [lo] a wall,” with lo written with an alef, according to which the verse may also be taken to mean: Which does not have a wall, this indicates that even if a city does not have a wall now, but it had a wall before, in the era of Joshua, son of Nun, it retains its status as a walled city.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מַאי טַעְמָא דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא דִּכְתִיב {נחמיה ח׳:ט״ז,י״ז,י״ח} וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סוּכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יהושע בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד אֶפְשָׁר בָּא דָּוִד וְלֹא עָשׂוּ סוּכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא.

§ The Gemara asks: What is the reasoning of the one who says that the initial consecration of Eretz Yisrael consecrated it for its time, but did not consecrate it forever? As it is taught in a baraita: It is written with regard to the return from Babylonia: “And all the congregation of those that were coming back out of the captivity made sukkot, and dwelt in sukkot, for since the days of Joshua, son of Nun, unto that day the children of Israel had not done so. And there was very great joy” (Nehemiah 8:17). Now, is it possible that King David came and the Jews in his time and all subsequent generations did not make sukkot, until Ezra came?

מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אפשר בא דוד ולא עשו סכות כו׳. ולא קאמר באו זקנים אחר יהושע בא שמואל ושאול ולא עשו סכות ואפשר דבימי הזקנים ושמואל ושאול היו טרודים במלחמה ולא אפשר להם לעשות כולם סכות כזה שבימי עזרא דהטרוד פטור מן הסוכה אבל דוד בסוף ימיו היה לו מנוחה מכל אויביו סביביו כמפורש בקרא וכי לא עשה סכות כזה לכל ישראל אלא מקיש כו׳ וק״ל:

ב ושואלים: מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם, המקור בכתוב של מי שאומר]: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בזמן שיבת ציון: ״ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סכות וישבו בסכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד״ (נחמיה ח, יז). ולכאורה, תמוה הדבר: אפשר בא דוד ומלך על ישראל, וכן שלמה אחריו, ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?

§ The Gemara asks: What is the reasoning of the one who says that the initial consecration of Eretz Yisrael consecrated it for its time, but did not consecrate it forever? As it is taught in a baraita: It is written with regard to the return from Babylonia: “And all the congregation of those that were coming back out of the captivity made sukkot, and dwelt in sukkot, for since the days of Joshua, son of Nun, unto that day the children of Israel had not done so. And there was very great joy” (Nehemiah 8:17). Now, is it possible that King David came and the Jews in his time and all subsequent generations did not make sukkot, until Ezra came?

מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אֶלָּא ^גמַקִּישׁ בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָה בִּיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה.

Rather, when the verse states: “For since the days of Joshua,” it means to compare their arrival in Eretz Yisrael in the days of Ezra to their arrival in the days of Joshua: Just as with regard to their arrival in the days of Joshua, they counted Sabbatical Years and Jubilee Years and they sanctified walled cities, so too, with regard to their arrival in the days of Ezra, they counted Sabbatical Years and Jubilee Years and they sanctified walled cities.

ג. רמב״ם הלכות שמיטה ויובל י״ב:ט״ו

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות שמיטה ויובל י״ב:ט״ו

אלא מקיש ביאתם בימי עזרא כו׳ – דהא כי לא עשו לאו אסוכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קדושת הארץ.

מנו שמיטין – שהתחילו למנות שמיטין ונתחייבו במעשר.

וקדשו ערי חומה – פי׳ לענין מכירת בית בבתי ערי חומה ולענין שילוח מצורעים חוץ לעיר דדוקא בבתי ערי חומה צריך לשלוח המצורעים חוץ לחומה אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ואבנים מנוגעות צריך לשלוח חוץ לעיר ואפי׳ לא היו מוקפות מימות יהושע והכי תניא בתורת כהנים אתהן חוץ לעיר ואין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד וא״ת מנלן הא לא כתיב בית חומה גבי אדם מצורע ואומר הרב רבינו יצחק דגמרינן חוץ למחנה מושבו דכתיב ביה במצורע (ויקרא יג) ממושב דכתיב בית מושב עיר חומה (שם כה) ופירש רש״י כאן דמקדש ליה (לארעא) בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן כדאיתא בשבועות (דף טז. ושם) ובמס׳ שבועות פירש״י דאשכחן שהיו מקדשין חומות ירושלים בשתי תודות ובשיר כשבאו להוסיף על העיר ועל (העיירות) [העזרות] אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ידעתי היאך היו מקדשין אותן.

אלא מקיש (משווה) ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, לא לענין הישיבה בסוכות, אלא: מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו אז ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה,

Rather, when the verse states: “For since the days of Joshua,” it means to compare their arrival in Eretz Yisrael in the days of Ezra to their arrival in the days of Joshua: Just as with regard to their arrival in the days of Joshua, they counted Sabbatical Years and Jubilee Years and they sanctified walled cities, so too, with regard to their arrival in the days of Ezra, they counted Sabbatical Years and Jubilee Years and they sanctified walled cities.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) וְאוֹמֵר {דברים ל׳:ה׳} וֶהֱבִיאֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ מַקִּישׁ יְרוּשָּׁתְךָ לִירוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ מָה יְרוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ בְּחִידּוּשׁ כׇּל דְּבָרִים הַלָּלוּ אַף יְרוּשָּׁתְךָ בְּחִידּוּשׁ כׇּל דְּבָרִים הַלָּלוּ.

And so it says with regard to the return of the Jews from exile: “And the Lord your God will bring you into the land that your fathers possessed, and you shall possess it” (Deuteronomy 30:5). The verse compares your possession to the possession of your fathers: Just as the possession of your fathers came with the renewal of all these matters, i.e., the Sabbatical Year and the Jubilee Year, and terumot and tithes, so too your possession comes with the renewal of all these matters, as the initial consecration was nullified.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בחידוש כל הדברים – [הללו אלמא] הוצרכו לקדש פעם שניה:

והביאך ה׳ אלהיך וגו׳ – בשובם מן הגלות משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה (דברים ל) ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך.

וכן אומר הכתוב בשיבת ישראל מן הגלות: ״והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה״ (דברים ל, ה), מקיש ירושתך (״וירשתה״) לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך היתה מלווה בחידוש כל דברים הללו, שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות, אף ירושתך — בחידוש כל דברים הללו, מפני שבטלו הראשונות.

And so it says with regard to the return of the Jews from exile: “And the Lord your God will bring you into the land that your fathers possessed, and you shall possess it” (Deuteronomy 30:5). The verse compares your possession to the possession of your fathers: Just as the possession of your fathers came with the renewal of all these matters, i.e., the Sabbatical Year and the Jubilee Year, and terumot and tithes, so too your possession comes with the renewal of all these matters, as the initial consecration was nullified.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְאִידַּךְ דבעי רַחֲמֵי עַל יֵצֶר דַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבַטְּלֵיהּ וְאַגֵּין זְכוּתָא עֲלַיְיהוּ כִּי סוּכָּה.

The Gemara asks: And the tanna who maintains the other opinion, that the initial consecration of Eretz Yisrael is eternal, how does he interpret the verse in Nehemiah? The Gemara answers that when the verse states: “For since the days of Joshua,” this is not referring to actual sukkot; rather, the verse means that Ezra prayed for mercy with regard to the evil inclination of idol worship and nullified it, and the merit of his prayer protected them like a sukka.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואידך – מאן דאמר דקידשה נמי לעתיד [לבוא] במאי מוקים ויעשו כל הקהל השבים [סכות וישבו בסכות:

קסבר לאו סוכות ממש קאמר אלא דאגין זכותיה דעזרא עלייהו כי סוכה משום דבטיל יצרא דע״ז מנייהו כדמפרשי׳ במס׳ סנהדרין בפ׳ ארבע מיתות:

ואידך – לעולם כי לא עשו אסוכות קאי ולאו סוכות ממש אלא דבעא עזרא רחמי איצרא דעבודה זרה ואימסר בידיה כדאמר בסנהדרין (דף סד.).

ואגין זכותא – דעזרא עלייהו.

כי סוכה – כי לא עשו דבר זה בימות יהושע כן והיינו דקפיד קרא לאדכורי יהושע טפי מהאחרים וקא מדכר ליה בלשון גנאי.

שם דבעי רחמי על יצרא דע״ז ובטלוה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה כו׳. מפורש פ׳ ד׳ מיתות דאנשי כנסת הגדולה שהם עזרא וסיעתו בעו רחמי על יצרא דע״ז ובטלוה ומשום דעון ע״ז איתא נמי בהרהור קאמר דתגין עלייהו האי זכותא דתפלת רחמים בא״י דלא ליתי גם לידי הרהור כסוכה זו שמגינה וקאמר דיהושע נמי היה לו לבקש רחמים על כך בזכותא דא״י ולא עשה כן ולכך נפחת לו היו״ד שהוסיף לו משה בבקשתו רחמים עליו י״ה יושיעך מעצת מרגלים בזכותא דא״י ודו״ק:

ושואלים: ואידך [והחכם האחר], שלדעתו לא הוצרכו לחזור ולקדש בימי עזרא, כיצד הוא מפרש כתוב זה? ומשיבים: מה שנאמר שעולי הגולה עשו סוכות, ולא נעשה כן מימות יהושע, כוונתו דבעי רחמי [שביקש עזרא רחמים, התפלל] על יצר של עבודה זרה, ובטליה [וביטל אותו], ואגין זכותא עלייהו כי סוכה [והגנה זכות התפילה עליהם כמו סוכה].

The Gemara asks: And the tanna who maintains the other opinion, that the initial consecration of Eretz Yisrael is eternal, how does he interpret the verse in Nehemiah? The Gemara answers that when the verse states: “For since the days of Joshua,” this is not referring to actual sukkot; rather, the verse means that Ezra prayed for mercy with regard to the evil inclination of idol worship and nullified it, and the merit of his prayer protected them like a sukka.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וְהַיְינוּ דְּקָא קָפֵיד קְרָא עִילָּוֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ דִּבְכֹל דּוּכְתָּא כְּתִיב יְהוֹשֻׁעַ וְהָכָא כְּתִיב {נחמיה ח׳:ז׳} יֵשׁוּעַ בִּשְׁלָמָא מֹשֶׁה לָא בְּעָא רַחֲמֵי דְּלָא הֲוָה זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה לֵיהּ זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַמַּאי לָא לִיבְעֵי רַחֲמֵי.

The Gemara adds: And this is the reason that the verse criticizes Joshua for not praying for the removal of this inclination himself. How is this criticism indicated in the verse? As in every other place in the Bible, his name is written as: Yehoshua, and here it is written: Yeshua. The Gemara explains why the verse singles out Joshua for criticism: Granted, Moses, the first leader of the Jewish people, did not pray for mercy that this inclination should be removed, as at the time there was no merit of Eretz Yisrael; but Joshua, who had the merit of Eretz Yisrael, why didn’t he pray for mercy that this inclination should be nullified?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והיינו דקא קפיד קרא עילויה – דמחסרו וקראו ישוע דלא בעא רחמי ולא בטליה ליצר דע״ז:

ולהאי תנא והכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה דמקיש אף ירושתך בחידוש כל הדברים אלמא דצריכה לקדושי דלא קידשה לעתיד לבוא הכי קאמר. אמר לך הכי דריש לקרא כיון דירשו אבותיך ירשתה אף [אתה] באותה קדושה עצמה ואי אתה צריך לקידוש אחר]:

דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא ישוע – משום דאיהו הוה ליה למיבעי רחמי עלה דמילתא דבשלמא משה לא בעא רחמי כו׳.

ומוסיפים: והיינו דקא קפיד קרא עילויה [וזהו שמקפיד הכתוב שם על] יהושע, על שלא עשה כן בימיו, ומנין? דבכל דוכתא כתיב [שהרי בכל מקום במקרא נאמר]: ״יהושע״, והכא כתיב [וכאן נאמר]: ״כי לא עשו כן מימי ישוע בן נון״, הרי שחיסר הכתוב אות משמו. שכן בשלמא [נניח] משה, מנהיגם הראשון של ישראל, לא בעא רחמי [לא ביקש רחמים] שיתבטל יצר זה, מפני דלא הוה זכותא [שלא היתה אז זכות] של ארץ ישראל, שהרי עדיין לא נכנסו אליה, אלא יהושע דהוה ליה זכותא [שהיתה לו זכות] של ארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי [מדוע לא ביקש רחמים שיתבטל]?

The Gemara adds: And this is the reason that the verse criticizes Joshua for not praying for the removal of this inclination himself. How is this criticism indicated in the verse? As in every other place in the Bible, his name is written as: Yehoshua, and here it is written: Yeshua. The Gemara explains why the verse singles out Joshua for criticism: Granted, Moses, the first leader of the Jewish people, did not pray for mercy that this inclination should be removed, as at the time there was no merit of Eretz Yisrael; but Joshua, who had the merit of Eretz Yisrael, why didn’t he pray for mercy that this inclination should be nullified?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וְהָא כְתִיב אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ הָכִי קָאָמַר כֵּיוָן דְּיָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ יָרַשְׁתָּ אַתְּ.

The Gemara asks: But according to the opinion that the initial consecration was not nullified, isn’t it written: “Which your fathers possessed and you shall possess it”? This verse apparently indicates that it was necessary to sanctify Eretz Yisrael a second time. The Gemara answers: According to this opinion, this is what the verse is saying: Since your fathers possessed the land, you too possess it, and there is no need to sanctify it again.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ירשתה אתה – באותה קדושה ואין צריך לחזור ולקדש.

ושואלים: ולשיטת הסבור שלא הוצרכו לחזור ולקדש בימי עזרא, והא כתיב [והרי נאמר]: ״אשר ירשו אבתיך וירשתה״, ומכאן משמע שצריך לקדש ערי חומה בשנית, כפי שנאמר לעיל! ומשיבים, הכי קאמר [כך אומר] הכתוב: כיון שירשו אבותיך — ירשת את [יורש אתה], ואינך צריך לחזור ולקדש.

The Gemara asks: But according to the opinion that the initial consecration was not nullified, isn’t it written: “Which your fathers possessed and you shall possess it”? This verse apparently indicates that it was necessary to sanctify Eretz Yisrael a second time. The Gemara answers: According to this opinion, this is what the verse is saying: Since your fathers possessed the land, you too possess it, and there is no need to sanctify it again.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) וּמִי מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת הַשְׁתָּא מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת עֶזְרָא דִּכְתִיב בֵּיהּ {עזרא ב׳:ס״ד} כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים הֲוָה מָנֵי.

The baraita cited earlier teaches that the Jews began counting the Jubilee Year upon their return from exile. The Gemara asks: But did they count Sabbatical Years and Jubilee Years in the days of Ezra? Now, if from the time that the tribe of Reuben and the tribe of Gad and half the tribe of Manasseh were exiled (see I Chronicles 5:26) the counting of Jubilee Years was nullified, despite the fact that a majority of Jews lived in Eretz Yisrael, then in the time of Ezra, about which it is written: “The whole congregation together was 42,360” (Ezra 2:64), would they have counted Jubilee Years?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כל הקהל כאחד ארבע ריבוא – דאפי׳ עישור מישראל לא היו במקומן דהכי גמירי [דלעולם] אין ישראל פחותים מששים ריבוא כ״ש דלא מנו יובלות:

משגלו שבט ראובן – בימי סנחריב.

ושואלים על הברייתא: ומי [והאם] מנו בימי עזרא שמיטין ואפילו יובלות? השתא [עכשיו, הרי] משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה (ראה דברי הימים א ה, כו) כבר בטלו היובלות, למרות שרוב ישראל עדיין ישבו במקומם, עזרא דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים״ (עזרא ב, סד) כלומר, כארבעים אלף איש, הוה מני [היה מונה יובלות]?

The baraita cited earlier teaches that the Jews began counting the Jubilee Year upon their return from exile. The Gemara asks: But did they count Sabbatical Years and Jubilee Years in the days of Ezra? Now, if from the time that the tribe of Reuben and the tribe of Gad and half the tribe of Manasseh were exiled (see I Chronicles 5:26) the counting of Jubilee Years was nullified, despite the fact that a majority of Jews lived in Eretz Yisrael, then in the time of Ezra, about which it is written: “The whole congregation together was 42,360” (Ezra 2:64), would they have counted Jubilee Years?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) דְּתַנְיָא ^דמִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:י׳} וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכׇל יוֹשְׁבֶיהָ בִּזְמַן שֶׁכֹּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ וְלֹא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ מִקְצָתָן.

As it is taught in a baraita: From the time that the tribe of Reuben and the tribe of Gad and half the tribe of Manasseh were exiled, the counting of Jubilee Years was nullified, as it is stated: “And you shall proclaim liberty throughout the land to all its inhabitants; it shall be a Jubilee for you” (Leviticus 25:10), indicating that the halakhot of the Jubilee Year apply only when all its inhabitants are in Eretz Yisrael, and not when some of them have been exiled.

ד. רמב״ם הלכות שמיטה ויובל י׳:ח׳

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות שמיטה ויובל י׳:ח׳

דתניא [ששנויה ברייתא]: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: ״וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם״ (ויקרא כה, י), ולמדים משם שבזמן שכל יושביה עליה נוהגים דיני היובל, ולא בזמן שגלו מקצתן.

As it is taught in a baraita: From the time that the tribe of Reuben and the tribe of Gad and half the tribe of Manasseh were exiled, the counting of Jubilee Years was nullified, as it is stated: “And you shall proclaim liberty throughout the land to all its inhabitants; it shall be a Jubilee for you” (Leviticus 25:10), indicating that the halakhot of the Jubilee Year apply only when all its inhabitants are in Eretz Yisrael, and not when some of them have been exiled.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) יָכוֹל הָיוּ עָלֶיהָ וְהֵן מְעוֹרָבִין שֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה וְשֵׁבֶט יְהוּדָה בְּבִנְיָמִין יְהֵא יוֹבֵל נוֹהֵג תַּלְמוּד לוֹמַר לְכׇל יוֹשְׁבֶיהָ בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ כְּתִיקּוּנָן וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְעוֹרָבִין.

The baraita continues: One might have thought that if all the Jews were living in Eretz Yisrael, but they are intermingled, e.g., the tribe of Benjamin is living in the portion of the tribe of Judah, and the tribe of Judah in the portion of the tribe of Benjamin, that the Jubilee Year should be in effect. Therefore, the verse states: “To all its inhabitants,” which teaches that the Jubilee Year applies only when its inhabitants are living according to their proper arrangment, and not when they are intermingled. How, then, could those who returned from exile have counted the Jubilee Years?

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[והיו מעורבבים בחלוקת שבט יהודה בבנימין:

יכול אם היו יושבים עליה כל ישראל, והן מעורבין, שבט בנימין ביהודה, ושבט יהודה בבנימין, ולא כל שבט בנחלתו, יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: ״לכל ישביה״ — בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין. ואם כן, כיצד ייתכן ששבי הגולה המועטים מנו יובלות?

The baraita continues: One might have thought that if all the Jews were living in Eretz Yisrael, but they are intermingled, e.g., the tribe of Benjamin is living in the portion of the tribe of Judah, and the tribe of Judah in the portion of the tribe of Benjamin, that the Jubilee Year should be in effect. Therefore, the verse states: “To all its inhabitants,” which teaches that the Jubilee Year applies only when its inhabitants are living according to their proper arrangment, and not when they are intermingled. How, then, could those who returned from exile have counted the Jubilee Years?

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) א״ראָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מָנוּ יוֹבְלוֹת לְקַדֵּשׁ שְׁמִיטִּין

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They counted Jubilee Years in order to sanctify Sabbatical Years. That is, at the end of every seven cycles of the Sabbatical Year they would count the fiftieth year as a Jubilee Year, so that the next Sabbatical cycle would begin in its proper time, in the fifty-first year. Nevertheless, the halakhot of the Jubilee Year were not in effect.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רב יצחק מנו] – יובלות לצורך לקדש שמיטין [לפי שהשמיטין לא בטלו אלא היובלות בלבד ולכך היו מונין יובלות כדי לקדש שמיטין] בזמנן לפי שאין שנת היובל בחשבון שני השבוע לפיכך הוצרכו למנות ולידע מתי הוא יובל לפי שאחר ז׳ שמיטין הוא יובל ויש להן לעשות שמיטה שמינית לאחר ח׳ (ימים) [שנים] לפי שאין שנת יובל עולה לחשבון השמיטה:

מנו יובלות לקדש שמיטין – ודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרים משום יובל ולא שדות של מכר חוזרות אבל שמיטין היו נוהגים לשמט כספים ולשמט מזרע וקציר דהא צריכין למנות שנת יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן שלסוף ז׳ שמיטות היו מניחין שנת נ׳ שלא היו מונין אותה לשמיטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל ושנה של אחריה מתחיל המנין דאם לא היו מונין יובלות היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין והוו השמיטין שלא במקומן.

מנו יובלות לקדש שמיטין – מכאן תימה לברייתא דתני בירושלמי דמסכת גיטין ורש״י כתב בפ׳ השולח (גיטין דף לו.) דתניא בירושלמי וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחד שמיטת יובל ואחד שמיטת שביעית בזמן שאתה משמט [יובל] אתה משמט [שביעית] בזמן שאי אתה משמט יובל אי אתה משמט שביעית וכאן אומר דלא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין ופירש רש״י פ׳ השולח (גיטין לו.) דההיא דערכין דמדרבנן היא ואין משמע כן בת״כ (ואומר אני דתנאי היא (עכ״ל רש״י) (דהא דירושלמי רבי היא) ועוד אור״ת דהך ברייתא דמייתי) ריש פרק השולח (גיטין לו.) וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים והא דירושלמי רבי היא אבל רבנן פליגי עליה דרבי ואמרי מנין דיש שמיטה אף על פי שאין יובל ת״ל (ויקרא כה) והיו לך שבע שבתות השנים ומנין שיעשה יובל אע״פ שאין שביעית ת״ל (שם) והיו לך תשע וארבעים שנה [וסוגיא] דהכא אתיא כרבנן מיהו יש ליישב ההיא דתורת כהנים אפי׳ כר׳ והא דתני שביעית אע״פ שאין יובל יש לפרשה אע״פ שלא נהגו יובל והניחו בחטאם וכדתני בפ״ק דראש השנה (דף ט: ושם) יובל היא אע״פ שלא שמטו ואע״פ שלא תקעו יכול אע״פ שלא שלחו ת״ל היא דברי ר׳ יהודה רבי יוסי אומר יובל אע״פ שלא שמטו ואע״פ שלא שלחו יכול אף על פי שלא תקעו ת״ל היא.

אמר רב נחמן בר יצחק: אמנם לא נהגו דיני היובל, אלא שמנו יובלות כדי לקדש שמיטין, כלומר, בסוף כל ארבעים ותשע שנים של שבעה מחזורי שמיטה מנו את שנת החמישים כיובל, כדי ששנת השמיטה הבאה תחול בזמנה, בשנה החמישים ואחת.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They counted Jubilee Years in order to sanctify Sabbatical Years. That is, at the end of every seven cycles of the Sabbatical Year they would count the fiftieth year as a Jubilee Year, so that the next Sabbatical cycle would begin in its proper time, in the fifty-first year. Nevertheless, the halakhot of the Jubilee Year were not in effect.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערכין לב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערכין לב:, מיוחס לר׳ גרשום ערכין לב:, הערוך על סדר הש"ס ערכין לב:, רש"י ערכין לב:, תוספות ערכין לב:, מהרש"א חידושי אגדות ערכין לב:, פירוש הרב שטיינזלץ ערכין לב:, אסופת מאמרים ערכין לב:

Arakhin 32b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Arakhin 32b, Attributed to R. Gershom Arakhin 32b, Collected from HeArukh Arakhin 32b, Rashi Arakhin 32b, Tosafot Arakhin 32b, Maharsha Chidushei Aggadot Arakhin 32b, Steinsaltz Commentary Arakhin 32b, Collected Articles Arakhin 32b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון