×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מֵעוֹלָם לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה וְלֹא עָלוּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קט״ו:ט״ז} הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.
and it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The Divine Presence never actually descended below, and Moses and Elijah never actually ascended to heaven on high, as it is stated: “The heavens are the heavens of the Lord, and the earth He gave to the children of man” (Psalms 115:16), indicating that these are two distinct domains. Apparently, from ten handbreadths upward is considered a separate domain. Consequently, any sukka that is not at least ten handbreadths high is not considered an independent domain and is unfit.
ר׳ חננאלרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ותניא ר׳ יוסי אומר מעול׳ לא ירדה שכינה למטה ולא והכתיב וירד י״י על הר סיני והא כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא ושנינן למעלה מעשרה טפחים ולא עלו משה ואליהו למרום והכתיב ומשה עלה אל האלהים וכתיב ויעל אליהו בסערה השמים ושנינן למטה מעשרה.
ותניא מעולם לא ירדה שכינה למטה – וקרא כתיב דעל כפורת ירד ש״מ למעלה מעשרה מיפסקא רשותא.
ותניא מעולם לא ירדה שכינה למטה – וכתיב דעל הכפרת נחתא אלמא עשרה טפחים הויא מחיצה.
ירדה – וקרא כתיב שעל הכפורת ירדה, אלמא למעלה מעשרה מפסקא רשותא, ומכאן למדנו שיעור סוכה בעשרה טפחים.
גמ׳ ואמר ר׳ תנחום נ״ב צ״ל האמר ר׳ תנחום:
רש״י בד״ה ותניא מעולם לא ירדה שכינה כו׳ ש״מ למעלה מעשרה איפסקא רשותא כצ״ל:
ולא עלה כו׳. מה שיש לדקדק בזה מפורש פ׳ הפועלים:
ותניא [ושנויה ברייתא]; ר׳ יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה ממש, ולא עלו משה ואליהו למרום ממש, שנאמר: ״השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם״ (תהלים קטו, טז), ששני אלה הם שני תחומים מוגדרים ומובדלים. הרי שהחל מגובה עשרה טפחים הרי זו רשות לעצמה, ולכן אף בסוכה, כל שאינה גבוהה עשרה טפחים, אינה נחשבת כרשות לעצמה ואינה כשרה.
and it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The Divine Presence never actually descended below, and Moses and Elijah never actually ascended to heaven on high, as it is stated: “The heavens are the heavens of the Lord, and the earth He gave to the children of man” (Psalms 115:16), indicating that these are two distinct domains. Apparently, from ten handbreadths upward is considered a separate domain. Consequently, any sukka that is not at least ten handbreadths high is not considered an independent domain and is unfit.
ר׳ חננאלרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה וְהָכְתִיב {שמות י״ט:כ׳} וַיֵּרֶד ה׳ עַל הַר סִינַי לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְהָכְתִיב {זכריה י״ד:ד׳} וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.

The Gemara asks: And did the Divine Presence never descend below ten handbreadths? But isn’t it written: “And God descended onto Mount Sinai” (Exodus 19:20)?
The Gemara answers: Although God descended below, He always remained ten handbreadths above the ground. Since from ten handbreadths and above it is a separate domain, in fact, the Divine Presence never descended to the domain of this world.
The Gemara asks: But isn’t it written: “And on that day His feet will stand on the Mount of Olives” (Zechariah 14:4)? The Gemara answers: Here, too, He will remain ten handbreadths above the ground.
רש״יר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למעלה מעשרה טפחים – תירוצא הוא.
למעלה מעשרה – תירוצא הוא.
ושואלים: וכי לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים? והכתיב [והרי נאמר]: ״וירד ה׳ על הר סיני״ (שמות יט, כ)! ומשיבים: אמנם ה׳ ירד ממרומיו, אבל היה זה למעלה מעשרה טפחים מעל לארץ, ומגובה עשרה טפחים ומעלה הרי זו רשות בפני עצמה, ואכן למטה ממש לא ירדה שכינה מעולם. ועוד מקשים: והכתיב [והרי נאמר]: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ (זכריה יד, ד)! ומשיבים: אף כאן היה זה למעלה מעשרה טפחים.
The Gemara asks: And did the Divine Presence never descend below ten handbreadths? But isn’t it written: “And God descended onto Mount Sinai” (Exodus 19:20)?
The Gemara answers: Although God descended below, He always remained ten handbreadths above the ground. Since from ten handbreadths and above it is a separate domain, in fact, the Divine Presence never descended to the domain of this world.
The Gemara asks: But isn’t it written: “And on that day His feet will stand on the Mount of Olives” (Zechariah 14:4)? The Gemara answers: Here, too, He will remain ten handbreadths above the ground.
רש״יר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְלֹא עָלוּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם וְהָכְתִיב {שמות י״ט:ג׳} וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה וְהָכְתִיב {מלכים ב ב׳:י״א} וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה וְהָכְתִיב {איוב כ״ו:ט׳} מְאַחֵז פְּנֵי כִּסֵּא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ וְאָמַר ר׳רַבִּי תַּנְחוּם מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׂ שַׁדַּי מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ וַעֲנָנוֹ עָלָיו לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה.

The Gemara asks: And did Moses and Elijah never ascend to the heavens on high? But isn’t it written: “And Moses went up to God” (Exodus 19:3)?
The Gemara answers: Nevertheless, he remained below ten handbreadths adjacent to the ground.
The Gemara asks: But isn’t it written: “And Elijah went up by a whirlwind heavenward” (II Kings 2:11)?
The Gemara answers: Here, too, it was below ten handbreadths.
The Gemara asks: But isn’t it written: “He grasps the face of the throne, and spreads His cloud upon him” (Job 26:9)? And Rabbi Tanḥum said: This teaches that the Almighty spread of the radiance of His Divine Presence and of His cloud upon him. Apparently, Moses was in the cloud with God.
The Gemara answers: Here, too, it was below ten handbreadths.
ר׳ חננאלרש״יר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והכתיב מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. וא״ר נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו עליו.
[למטה מעשרה] מכל מקום מאחז פני כסא [כתיב]. מכלל שיש שם אחיזת יד ושנינן אישתרבובי אישתרבב לו הכסא ואחז בו אלא משה לא עלה אלא למטה מעשרה טפחים.
שפירש שדי מזיו שכינתו – פרשז נוטריקון קא דריש.
מלמד – נוטריקון דריש מפרשז.
מלמד שפירש שדי מזיו כו׳. מפורש בפ׳ ר״ע ע״ש:
ושואלים: וכי לא עלו משה ואליהו למרום? והכתיב [והרי נאמר]: ״ומשה עלה אל האלהים״ (שמות יט, ג)! ומשיבים: בכל זאת היה זה למטה מעשרה טפחים סמוך לארץ. ומקשים: והכתיב: [והרי נאמר]: ״ויעל אליהו בסערה השמים״ (מלכים ב׳ ב, יא)! ומשיבים: אף כאן למטה מעשרה. ומקשים: והכתיב [והרי נאמר]: ״מאחז פני כסא פרשז עליו עננו״ (איוב כו, ט) ואמר ר׳ תנחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו, על משה, הרי שהיה משה בענן עם הקדוש ברוך הוא! ומשיבים: אף כאן למטה מעשרה.
The Gemara asks: And did Moses and Elijah never ascend to the heavens on high? But isn’t it written: “And Moses went up to God” (Exodus 19:3)?
The Gemara answers: Nevertheless, he remained below ten handbreadths adjacent to the ground.
The Gemara asks: But isn’t it written: “And Elijah went up by a whirlwind heavenward” (II Kings 2:11)?
The Gemara answers: Here, too, it was below ten handbreadths.
The Gemara asks: But isn’t it written: “He grasps the face of the throne, and spreads His cloud upon him” (Job 26:9)? And Rabbi Tanḥum said: This teaches that the Almighty spread of the radiance of His Divine Presence and of His cloud upon him. Apparently, Moses was in the cloud with God.
The Gemara answers: Here, too, it was below ten handbreadths.
ר׳ חננאלרש״יר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִכׇּל מָקוֹם מְאַחֵז פְּנֵי כִּסֵּא כְּתִיב אִישְׁתַּרְבּוֹבֵי אִישְׁתַּרְבַּב לֵיהּ כִּסֵּא עַד עֲשָׂרָה וּנְקַט בֵּיהּ.

The Gemara asks: In any case: “He grasps the face of the throne,” is written, indicating that Moses took hold of the Throne of Glory. The Gemara rejects this: The throne was extended for him down to ten handbreadths and Moses grasped it; however, he remained below ten handbreadths. And since the Divine Presence speaks to Moses from above the Ark cover ten handbreadths above the ground, clearly a height of ten handbreadths is a distinct domain.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: מכל מקום ״מאחז פני כסא״ כתיב [נאמר], לומר שמשה אחז בכסא הכבוד! ודוחים: אישתרבובי אישתרבב ליה [השתרבב לו] הכסא וירד עד עשרה טפחים. ונקט ביה [והחזיק בו] משה מלמטה, והוא עצמו לא עלה למעלה מעשרה. וכיון שהשכינה מדברת עם משה מעל הכפורת הרי מכאן מובן כי הכפורת היא למעלה מעשרה טפחים. ומכאן אנו למדים שעשרה טפחים הם רשות מובדלת לעצמה.
The Gemara asks: In any case: “He grasps the face of the throne,” is written, indicating that Moses took hold of the Throne of Glory. The Gemara rejects this: The throne was extended for him down to ten handbreadths and Moses grasped it; however, he remained below ten handbreadths. And since the Divine Presence speaks to Moses from above the Ark cover ten handbreadths above the ground, clearly a height of ten handbreadths is a distinct domain.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בִּשְׁלָמָא אָרוֹן תִּשְׁעָה דִּכְתִיב {שמות כ״ה:י׳} וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אׇרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קוֹמָתוֹ אֶלָּא כַּפּוֹרֶת טֶפַח מְנָלַן דְּתָנֵי רַבִּי חֲנִינָא כׇּל הַכֵּלִים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה נָתְנָה בָּהֶן תּוֹרָה מִדַּת אׇרְכָּן וּמִדַּת רׇחְבָּן וּמִדַּת קוֹמָתָן כַּפּוֹרֶת מִדַּת אׇרְכָּהּ וּמִדַּת רׇחְבָּהּ נָתְנָה מִדַּת קוֹמָתָהּ לֹא נָתְנָה.

The Gemara wonders about the proof offered: Granted, the height of the Ark was nine handbreadths, as it is written: “And they shall make an Ark of acacia wood; two cubits and a half shall be its length, and a cubit and a half its breadth, and a cubit and a half its height” (Exodus 25:10), and one and a half cubits equal nine handbreadths. However, from where do we derive the fact that the thickness of the Ark cover was one handbreadth? The Torah never states its dimensions explicitly, as Rabbi Ḥanina taught: For all the vessels that Moses crafted for the Tabernacle, the Torah provided in their regard the dimension of their length, the dimension of their width, and the dimension of their height. However, for the Ark cover, the Torah provided the dimension of its length and the dimension of its width; but the Torah did not provide the dimension of its height.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא ארון ט׳ טפחים דכתיב ביה אמה וחצי קומתו כל אמה ו׳ טפחים נמצא קומת הארון ט׳ טפחים אלא פרוכת מנלן ואסיקנא יליף מפחות שבכלים והוא המסגרת דכתיב ועשית לו מסגרת טופח ואקשינן ונילף מציץ דתניא ציץ דומה כמין טס של זהב רחבו ב׳ אצבעות מוקף מאזן לאוזן וכתוב עליו ב׳ שיטין ה׳ מלמעלה וקודש למ״ד למטה.
מדת קומתה לא נתנה – מדת עוביה היא קומתה שהיא היתה לארון ככסוי תיבה.
כל הכלים שעשה משה נתנה תורה בהם מדה ואע״פ שהמנורה לא נכתבה בה מדה סמכוה בסדר קדשים לגובה שמונה עשרה מוזה מעשה המנורה וזה בגמטריא שמנה עשרה וכפרת מדת ארכה ורחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה אלא שהקבלה שהארון תשעה וכפרת טפח והרי כאן עשרה:
מדת קומתה – מדת עובייה היא קומתה, שהיא היתה לארון ככסוי לתיבה.
על ראיה זו תוהים: בשלמא [נניח] ארון תשעה טפחים, דכתיב [שנאמר]: ״ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו״ (שמות כה, י), ומספר הטפחים באמה וחצי הוא תשעה. אלא שעוביה של כפורת טפח, מנלן [מנין לנו]? והלא לא נתפרש הדבר בכתוב! דתני [ששנה] ר׳ חנינא: כל הכלים שעשה משה במשכן נתנה בהן התורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן, ואילו בכפורת, מדת ארכה ומדת רחבה — נתנה התורה, ואילו מדת קומתה לא נתנה.
The Gemara wonders about the proof offered: Granted, the height of the Ark was nine handbreadths, as it is written: “And they shall make an Ark of acacia wood; two cubits and a half shall be its length, and a cubit and a half its breadth, and a cubit and a half its height” (Exodus 25:10), and one and a half cubits equal nine handbreadths. However, from where do we derive the fact that the thickness of the Ark cover was one handbreadth? The Torah never states its dimensions explicitly, as Rabbi Ḥanina taught: For all the vessels that Moses crafted for the Tabernacle, the Torah provided in their regard the dimension of their length, the dimension of their width, and the dimension of their height. However, for the Ark cover, the Torah provided the dimension of its length and the dimension of its width; but the Torah did not provide the dimension of its height.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) צֵא וּלְמַד מִפָּחוּת שֶׁבַּכֵּלִים שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ה:כ״ה} וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב מָה לְהַלָּן טֶפַח אַף כָּאן טֶפַח וְנֵילַף מִכֵּלִים גּוּפַיְיהוּ תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּ תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ.

The Gemara answers: Go out and learn from the smallest dimension mentioned in connection with any of the Tabernacle vessels, as it is stated with regard to the shewbread table: “And you shall make unto it a border of a handbreadth around” (Exodus 25:25). Just as there, the frame measures one handbreadth, so too, here, the thickness of the Ark cover measures a single handbreadth. The Gemara asks: And let us derive the thickness of the Ark cover from the vessels themselves, the smallest of which measures a cubit. The Gemara answers: If you grasped many, you did not grasp anything; if you grasped few, you grasped something. If there are two possible sources from which to derive the dimension of the Ark cover, then without conclusive proof one may not presume that the Torah intended to teach the larger dimension. Rather, the presumption is that the Torah is teaching the smaller dimension, which is included in the larger measure.
רש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסגרת – שפה כעין לבזבזין סביב השלחן.
תפשת מרובה כו׳ – כל דבר שמשמעו מרובה ומועט אם תפשת את המועט יפה תפשת דבציר מהכי לא משמע ואם ימצא שהיה לך לתפוס המרובה הרי הוסיפו לך ולא נטלו ממה שבידך כלום ואם תפשת המרובה לא תפשת שאתה נראה כשקרן בדבריך ושמא המועט יש לך לתפוס ואתה הרבית לתפוס חסרו לך ממה שבידך והיינו לא תפשת אבל כשתתפוש המועט אם יוסיפו טוב ואם לאו מה שתפשת תפשת ומשל הוא.
מה להלן טפח אף כאן טפח. וליליף מכל הכלים תפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת – פירוש: גבי קרא דואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים אמרינן ימים שנים רבים שלשה ופרכינן ואימא טפי ופרקינן תפשת מועט וכו׳. וטעמא דמלתא אמרינן התם בתורת כהנים לפי שלמרובה אין לו שיעור ולמועט יש לו שיעור. ועוד שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש. ואף על גב דהכא יש לו שיעור למרובה דנילף מגדול שבכולם אף על פי כן כיון שמדה היא בתורה כך יש לנו לדון בודאי בכל מקום.
מעשה הציץ הוא שלוקח טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן וכתוב עליו שתי שטין קודש למ״ד מלמטה ויהו״ה מלמעלה כגון זה קודש ליהו״ה דפירשו בתלמוד המערב כמלך היושב בקתדרא שלו ומ״מ אם כתבו בשיטה אחת כשר כמו שיתבאר במקומו:
השלחן כבר נתפרשה בתורה מדתו ומסגרת שלו שיעורו טפח ונחלקו חכמי ישראל במקום עמידתו של מסגרת מהם שאמרו שעל השלחן היה כמין לבזבזין והזר עליו ברוחב משהו ומהם שאמרו שהמסגרת למטה היתה תקועה בין רגל לרגל ובראש הרגלים ודף השלחן מונח עליו והזר בשפת המסגרת:
מסגרת – שפה סביבות השולחן.
תפסת מרובה – אין לך לתפוס השיעור הגדול אלא המעוט, דאי אתי תנא דתנא מדה מרובה הרי מדתך עומדת, שיש בכלל מרובה המועט.
ומשיבים: צא ולמד מפחות שבכלים, מן השיעור הקטן ביותר שנאמר באחד מכלי המשכן, שנאמר בשולחן הפנים: ״ועשית לו מסגרת טפח סביב״ (שמות כה, כה), מה להלן במסגרת השלחן, שיעורה טפח — אף כאן שיעור עובי הכפורת טפח. ומקשים: ונילף [ונלמד] מן הכלים גופייהו [עצמם], שהקטן בשיעוריהם הוא אמה! ומשיבים: תפשת מרובה — לא תפשת, תפשת מועט — תפשת. כלומר, אם רוצים אנו ללמוד מידת דבר מה, מוטב ללמוד מן המועט שבשיעורים, שהרי בכלל השיעורים הגדולים נכלל אף שיעור קטן זה, ובעוד האחרים ספק — הרי זה ודאי.
The Gemara answers: Go out and learn from the smallest dimension mentioned in connection with any of the Tabernacle vessels, as it is stated with regard to the shewbread table: “And you shall make unto it a border of a handbreadth around” (Exodus 25:25). Just as there, the frame measures one handbreadth, so too, here, the thickness of the Ark cover measures a single handbreadth. The Gemara asks: And let us derive the thickness of the Ark cover from the vessels themselves, the smallest of which measures a cubit. The Gemara answers: If you grasped many, you did not grasp anything; if you grasped few, you grasped something. If there are two possible sources from which to derive the dimension of the Ark cover, then without conclusive proof one may not presume that the Torah intended to teach the larger dimension. Rather, the presumption is that the Torah is teaching the smaller dimension, which is included in the larger measure.
רש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְנֵילַף מִצִּיץ דְּתַנְיָא אצִיץ דּוֹמֶה כְּמִין טַס שֶׁל זָהָב וְרָחָב ב׳שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת וּמוּקָּף מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְכָתוּב עָלָיו ב׳שְׁתֵּי שִׁיטִין יו״ד ה״א מִלְּמַעְלָה וְ׳קֹדֶשׁ לָמֶ״ד׳ מִלְּמַטָּה וא״רוְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲנִי רְאִיתִיו בְּרוֹמִי וְכָתוּב עָלָיו וְ׳קֹדֶשׁ לַה׳⁠ ⁠׳ בְּשִׁיטָה אַחַת.

The Gemara asks: If so, let us derive the thickness of the Ark cover from the frontplate, which is even smaller than a handbreadth, as it is taught in a baraita: The frontplate is a type of plate made of gold that is two fingerbreadths wide and stretches from ear to ear. And written upon it are two lines: The letters yod, heh, vav, heh, the name of God, above; and the word kodesh, spelled kuf, dalet, shin, followed by the letter lamed, below. Together it spelled kodesh laHashem, meaning: Sacred to the Lord, with yod, heh, vav, heh written on the upper line in deference to the name of God. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, said: I saw the frontplate in the emperor’s treasury in Rome, where it was taken together with the other Temple vessels when the Temple was destroyed, and upon it was written: Sacred to the Lord, on one line. Why not derive the thickness of the Ark cover from the frontplate and say that it was only two fingerbreadths?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וא״ר יוסי אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קודש לי״י בשיטה אחת ודחינן ציץ וזר תכשיטין ואין דנין כלי מתכשיט.
ונילף מציץ – שהוא מועט ממסגרת.
קדש למ״ד מלמטה גרסינן.
אני ראיתיו ברומי – שהכניסוהו לאוצר המלך כדאמרינן במעילה (דף יז:) בבן תלמיון.
יו״ד ה״א מלמעלה – אע״פ שיו״ד ה״א שם גמור אין זה הוגה שם באותיותיו אם מזכיר שתי אותיות כיון דאינו מזכירם לשם שם שלם ועוד ההוגה שם באותיותיו פירש בקונטרס שדורש אותיות של שם בן ארבעים ושתים ואעפ״כ נזהרין בכל השמות.
קדש למ״ד מלמטה – י״מ למטה ממש זה למעלה מזה ולא מיסתבר דאין זה כדרך קריאתו אלא יש לפרש זה שלא כנגד זה קדש למ״ד בתחילת שיטה התחתונה ושם בסוף שיטה עליונה.
ונילף מציץ דתניא ציץ דומה כמין טס של זהב רחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן. וכתוב עליו שני שטים. שהם יו״ד1 ה״א וי״ו2 ה״א מלמעלה וקדש למ״ד מלמטה – פירוש: קד״ש למ״ד בראש שיטה תחתונה וש״ם בסוף שיטה עליונה כדי שיהא נקרא עמו.
1. כן צ״ל. בכ״י מוסקבה 185: ״יה״ו״.
2. כן צ״ל. בכ״י מוסקבה 185: ״וה״ו״.
ברומי – שהכניסוהו לאוצר המלך, כדאמרינן במעילה.
תכשיט – מלבוש אדם.
יו״ד ה״א מלמעלה כו׳. שם של ד׳ היה כתוב בו ולא נקט התנא במלתיה רק חצי שם ולדברי התוס׳ ניחא דלא נקט התנא השם שלם בארבע אותיותיו משום דהוה הוגה השם באותיותיו דאסור ואין לו חלק לעוה״ב. ולפ״ה שכתבו התוס׳ דלא אמרו הוגה באותיותיו אלא בשם של מ״ב מ״מ איסורא נמי איכא בשם של ד׳ כדאמרי׳ לעלם כתיב וטעם הענין שאין זה כבוד השם שיהיה קדש למ״ד כתוב קודם השם בשיטה אחת ולהקדים השם קודם לקדש למ״ד אין זה דרך קריאתו אבל קדש למ״ד בתחלת שיטה התחתונה והשם בסוף שיטה העליונה הוה שפיר דרך קריאתו כמ״ש התוס׳ וא״ל דבכמה מקומות בתורה שמקדימין דברים אחרים לפני השם בשיטה אחת וכבר אמרו במס׳ ידים שהשיבו הפרושים למין הגלילי שכותבין המושל מלמעלה ואת השם מלמטה שנאמר ויאמר פרעה מי ה׳ אשר וגו׳ דהתם כיון דיש בתורה סיפור דברים לפני השם ולאחריו ואין לחוש בקדימה ובלמעלה משא״כ הכא בציץ דלא כתיב ביה רק תיבה אחת והשם יש לחוש בקדימת התיבה לפני השם ומשום דרך קריאתו כתבו בב׳ שיטות דרך קריאתו כמ״ש התוס׳:
ומקשים: אם כן ונילף [ונלמד] מן הציץ ששיעורו קטן עוד מזה. דתניא כן שנינו בברייתא]: ציץ היה דומה כמין טס (חתיכה שטוחה) של זהב, ורחב שתי אצבעות והיה מוקף (מגיע) מאזן לאזן, וכתוב עליו שתי שיטין (שתי שורות) ״יו״ד ה״א״ (שם ה׳) מלמעלה ו״קדש למ״ד״ מלמטה, שהיה כתוב בו ״קודש לה׳⁠ ⁠״ אלא שהשם היה גבוה יותר, והמילים האחרות נמוכות יותר. ואמר ר׳ אליעזר בר׳ יוסי: אני ראיתיו את הציץ באוצר המלך ברומי, שנלקח לשם יחד עם שאר כלי המקדש, וכתוב עליו ״קדש לה׳⁠ ⁠״ בשיטה [בשורה] אחת, ומדוע לא נלמד מכלי זה, שהיה רחב שתי אצבעות בלבד!
The Gemara asks: If so, let us derive the thickness of the Ark cover from the frontplate, which is even smaller than a handbreadth, as it is taught in a baraita: The frontplate is a type of plate made of gold that is two fingerbreadths wide and stretches from ear to ear. And written upon it are two lines: The letters yod, heh, vav, heh, the name of God, above; and the word kodesh, spelled kuf, dalet, shin, followed by the letter lamed, below. Together it spelled kodesh laHashem, meaning: Sacred to the Lord, with yod, heh, vav, heh written on the upper line in deference to the name of God. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, said: I saw the frontplate in the emperor’s treasury in Rome, where it was taken together with the other Temple vessels when the Temple was destroyed, and upon it was written: Sacred to the Lord, on one line. Why not derive the thickness of the Ark cover from the frontplate and say that it was only two fingerbreadths?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דָּנִין כְּלִי מִכְּלִי וְאֵין דָּנִין כְּלִי מִתַּכְשִׁיט.

The Gemara answers: One derives the dimension of a vessel from the dimension of a vessel, and one does not derive the dimension of a vessel from the dimension of an ornament. The frontplate is not one of the Tabernacle vessels but one of the ornaments of the High Priest.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תכשיט – מלבוש לאדם.
ומשיבים: דנין [למדים] כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט, שהרי הציץ אינו מכלי המשכן אלא מתכשיטי הכהן הגדול.
The Gemara answers: One derives the dimension of a vessel from the dimension of a vessel, and one does not derive the dimension of a vessel from the dimension of an ornament. The frontplate is not one of the Tabernacle vessels but one of the ornaments of the High Priest.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְנֵילַף מִזֵּר דְּאָמַר מָר זֵר מַשֶּׁהוּ דָּנִין כְּלִי מִכְּלִי וְאֵין דָּנִין כְּלִי מֵהֶכְשֵׁר כְּלִי אִי הָכִי מִסְגֶּרֶת נָמֵי הֶכְשֵׁר כְּלִי הוּא מִסְגַּרְתּוֹ לְמַטָּה הָיְתָה.

The Gemara suggests: Let us derive the thickness of the Ark cover from the crown featured atop several of the Tabernacle vessels, as the Master said: This crown, with regard to which the Torah did not specify its dimensions, could be any size. The Gemara answers: One derives the dimension of a vessel from the dimension of a vessel, and one does not derive the dimension of a vessel from the dimension of the finish of a vessel that serves decorative purposes. The Gemara asks: If it is so that one does not derive the dimensions of a vessel from the dimensions of the finish of a vessel, then how can dimensions be derived from the border of the table, which is also the finish of a vessel and not an integral part of the table? The Gemara answers: The border of the table was below, between the legs of the table, and the tabletop rested upon it. As it supports the table, it is an integral part of the table and not merely decoration.
רש״יתוספותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מזר – של ארון או של מזבח או של מסגרת זר אינו כלי אלא תיקון כלי לקשטן.
מסגרת נמי הכשר – קישוט שלחן הוא.
למטה היתה – מרגל לרגל היתה נתונה בראשם ודף השלחן מונח עליו.
מסגרתו למטה היתה – משמע מכאן דלדידיה לא היתה מסגרת הכשר כלי שלא היתה מסגרת בשלחן אלא ברגל היתה מונחת בראשה ודף השלחן מונחת עליה ולא כמו שמפרש ר״ת דלמאן דאמר למטה היתה מחוברת נמי בשלחן משום דקשי׳ ליה הא דאמר ר׳ יוחנן פרק שתי הלחם (מנחות דף צו:) למאן דאמר למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה ובפרק אלו מומין (בכורות דף לח.) לא משכחת טומאה דאורייתא לאין לו תוך בכלי שטף אלא בהנך דחזו למדרסות ובפרק המוכר את הבית (ב״ב דף סו.) גבי דף של נחתומין מסקינן שאני פשוטי כלי עץ דרבנן ולא מיסתבר למימר דאתא כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה דלההוא נמי אמר במנחות (דף צו:) טבלא המתהפכת תיבעי ומתוך כך היה דוחק רבינו תם דלמאן דאמר מסגרתו למטה היתה היה לה בית קיבול מלמטה והיינו מתהפכת שאם היתה מתהפכת היה לה בית קיבול מלמעלה ולכך טמאה טפי משאר פשוטי כלי עץ וזה לא יתכן כדמוכח הכא וצריך לומר דהא דאמרינן גבי דף של נחתומין דרבנן היינו כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה דמדרבנן טמאה ומדאורייתא תיבעי ור׳ אליעזר דמיקל משום דשמא מדאורייתא טהורה א״נ ההוא שנויא דפ׳ המוכר את הבית דלא כרבי יוחנן ומסקנא לא קאי וכן פירש שם רשב״א דההיא מסקנא לא קיימא ועוד י״ל דהא דמיבעיא לן בטבלא המתהפכת היינו משום דמשמשת את האדם ומשמשי משמשי אדם כדתניא בתורת כהנים פרשת ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף הסולם והקולב והנחותא והמנורה ת״ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השלחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת״ל כל כלי ריבה מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת״ל שק מה שק מיוחד שמשמש אדם ואת משמשי אדם אף אני מרבה את השלחן ואת הטבלא ואת הדולבקי שמשמש אדם ואת משמשי אדם ומוציא אני את הסולם שמשמש אדם ואינו משמש חת משמשי אדם וקולב והנחותא והמנורה שמשמש את משמשי אדם ואינו משמש אדם ועל כרחין כשאין ראוין למדרס מיירי מדלא נקט מטה כסא וספסל ועוד דהוי מצי לרבויינהו ממשכב וכשאין להם בית קיבול נמי מיירי מדלא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקן ומיבעיא לן במנחות (מנחות צו:) אי דרשה גמור׳ או אסמכתא בעלמא משום דעל כרחיך אפילו למ״ד מסגרתו למטה אע״פ שכל הדרשות צריכות ההיא דת״כ לרבויי משמשי אדם ומשמשי משמשי אדם והשלחן הטהור אצטריך ללמד שמגביהין אותו לעולי רגלים מ״מ לענין טבלא לאו דרשה גמורה דטבלא המתהפכת נפקא לן משלחן הטהור והשתא דף של נחתומין דפשיטא לן שהיא מדרבנן אינה משמשת אדם ומשמשי אדם והא דמשמע בכל דוכתא דפשוטי כלי עץ אפילו טומאה דרבנן לית בהו כדמשמע בריש חולין (דף ג. ושם) דקאמר טמא במוקדשין שבדק קרומית של קנה ושחט בה ועל כורחין כשעשאה כלי מיירי דעולה טעונה כלי ובפ׳ בכל מערבין (עירובין דף לא.) דשקיל ליה בפשוטי כלי עץ ובפרק כל הכלים (שבת דף קכג:) גבי קנה של זיתים דפריך בגמרא פשוטי כלי עץ הוא ובפ״ק דשבת (דף טז.) כלי עץ וזכוכית פשוטיהן טהורין אפילו מדרבנן דומיא דכלי זכוכית ולקמן בפירקין (סוכה יב:) דאמר סיככה בחצים זכרים כשירה ואי מקבלי טומאה אפילו מדרבנן הוו פסולין לסיכוך דאפילו מטלניות שאין בהן שלש על שלש ואניצי פשתן פסלינן אף על גב דלא מקבלי טומאה כל הני לא דמו לדף של נחתום מחמת שהדפין רחבין וראוי להניח עליהן דבר גזרו עליהן דדמו לבית קיבול כדפירש בקונטרס במנחות (דף צו:) דמהאי טעמא טמאה טבלא המתהפכת מדאורייתא למ״ד מסגרתו למטה היתה ואי הוה מצי למימר דף של נחתומין הוה כטבלא המשמשת אדם ומשמשי אדם כל שכן דניחא טפי דלא דמו לכל הני דאפילו מדרבנן טהורין.
זר – אינו כלי אלא תיקון כלי לקשטו.
ואמר מר – במסכת יומא. וג׳ זרים היו, זו ארון, וזר שולחן, וזר מזבח הקטורת.
למטה היתה – מרגל לרגל היתה נתונה בראשם, ודף השולחן נתונה עליו, ולאו הכשר כלי הוא.
תוס׳ בד״ה מסגרתו למטה היתה כו׳ הא דא״ר יוחנן בפרק שתי הלחם כו׳ כצ״ל:
בא״ד שאני פשוטי כלי עץ כו׳ נ״ב פי׳ שמשני התם טעמא דר׳ אלעזר דמיקל בטומאת דף של נחתומין:
בא״ד והקולב והנחותא כו׳ נ״ב קולב הוא כמין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומטלטל והחנוני מעמידו לפני חנותו ומסמרים תחובים בו ותולה בהן אבנטים ורצועות למכור רש״י פרק במה אשה (שבת דף ס׳.) והנחותא פי׳ בערוך חתיכת לוח שנפל מן הנגרים:
בא״ד ואת הדולבקי נ״ב [פאלסטי״ר] של עור ואוכלין עליו רש״י פרק שתי הלחם (מנחות דף צ״ו:)
בא״ד ומיבעיא לן במנחות נ״ב פי׳ הא דאמר לעיל למ״ד מסגרתו למעלה היתה תיבעי הכי איבעי ליה כו׳:
בסה״ד ואי הוה מצי למימרא כו׳ נ״ב נ״ל דמשנים התוספות איך הקשו לעיל והא דמשמע בכל דוכתא דפשוטי כלי ען כו׳ הלא בלאו הא דלעיל נמי קשה אהדדי גמ׳ דפרק המוכר את הבית אסוגיא דגמרא דמטהר פשוטי כלי עץ אפילו מדרבנן ודו״ק לכך מתרצין בלא זאת לא היה קשה אם לא הא דלעיל וק״ל:
בד״ה מסגרתו למטה היתה כו׳ ואי המ״ל דף של נחתומין הוה כטבלא המשמשת אדם כו׳ עכ״ל והיינו לפי תירוצם קמא דהך דדף של נחתומין כמ״ד מסגרתו למעלה ומדרבנן טמאה ומדאורייתא תבעי דהשתא שפיר איכא למימר דדף של נחתומין הוה כטבלא מתהפכת וק״ל:
בתוס׳ בד״ה ומסגרתו למטה כו׳ ובפרק המוכר את הבית גבי דף של נחתומין מסקינן כו׳ עכ״ל. נראה דהא דפשיטא להו השתא דדף של נחתומין הוי כטבלא המתהפכת שראוי להשתמש משני צדדין וחלקה היא משני צדדין היינו משום דמסיק התם שאני פשוטי כלי עץ דמדרבנן ואי אינה מתהפכת אפילו מדרבנן לא הוי מטמאת כדמסקו התוספות בסוף דבכל הש״ס משמע דפשוטי כלי עץ אינו מטמא אפילו מדרבנן אלא ע״כ משום דמתהפכת ולפי זה מצינו למימר דלמאי דפסקו התוס׳ בסוף הדיבור דאיכא למימר דדף של נחתומין משמשת אדם ומשמשי אדם ומש״ה מיטמאת מדרבנן שפיר מצינן למימר דאינה מתהפכת כגון שאינה חלקה משני צדדים דבהדיא כתב רש״י ז״ל במנחות דטבלא המתהפכת היינו דוקא שחלקה משני צדדין ומעתה אין צורך לידחק כמ״ש תוס׳ בסוף הדיבור דאי הוי דף של נחתומין משמש אדם ומשמשי אדם הוי ניחא טפי וכתב מהרש״א ז״ל היינו כשינויא קמא דסוגיא דפרק המוכר את הבית היינו כמ״ד מסגרתו למעלה היה ומדרבנן טמאה ומדאורייתא תיבעי וזה דוחק דהא השתא קיימו התוס׳ בשינויי אחרינא ולמאי דפרישית א״ש אפילו למ״ד מסגרתו למטה היתה ואפ״ה לא הוי אלא מדרבנן דדף אינה מתהפכת כן נ״ל לכאורה אלא דלפ״ז קשה מה הועיל ר״ת בפירושו דסוגיא דטבלא המתהפכת במנחות היינו דוקא כאותה של שלחן שיש לה בית קיבול מלמטה לצד שני ולא דמי לדף של נחתומים דא״כ אכתי אמאי מטמאים חכמים בדף מדרבנן הא בכל דוכתי פשיטא לן דפשוטי כלי עץ אינה מטמאה אף מדרבנן ואי ס״ל לר״ת האי סברא משמשת אדם ומשמשי אדם וס״ל דאסמכתא בעלמא היא מדרבנן אם כן מעיקרא לא קשיא מידי דהא איכא למימר דדף של נחתומין אינה מתהפכת ואפ״ה טמאה מדרבנן לכך נראה דר״ת סבר בפשיטות דדף של נחתומין ראויה להשתמש משני צדדין שחלקה היא למטה כמו למעלה וזה דוחק. מיהו בתירוץ שני של תוס׳ שפיר איכא למימר כדפרישי׳ מעיקרא ודוק היטב:
בא״ד וצ״ל דהא דאמרינן בדף כו׳ עכ״ל והא דלא חייש לקושיא קמייתא דר״ת מהא דאמרינן בפ׳ אלו מומין בהנך דחזו למדרסות דוקא י״ל דאינה קושיא כ״כ דאיכא למימר דטבלא המתהפכת שראויה להשתמש משני צדדין כשיש לה תוך חשיבי וכ״כ התוס׳ במנחות ע״ש:
בא״ד ועוד י״ל דהא דמבעיא לן בטבלא המתהפכת היינו משום דמשמשת אדם כו׳ עכ״ל נראה דהשתא משמע להו דתרתי בעינן שהיא מתהפכת ושתהא ראויה לשמש אדם ומשמשי אדם והא דקאמר בת״כ ומה ראית היינו משום דסולם וקולב נמי ראוין להשתמש משני צדדים כן נ״ל. מיהו למאי דפרישית בסמוך בשיטת ר״ת דהא דאמרינן במנחות טבלא המתהפכת היינו משום דסתם טבלא מתהפכת והיינו דקשיא להו מדף של נחתומין בפשיטות א״כ י״ל השתא בתירוץ זה של תוספת נמי אין לחלק בטבלא בין מתהפכת לאינה מתהפכת וא״כ צריך לפרש במסקנת התוס׳ כפירוש מהרש״א ז״ל אבל כבר כתבתי שזה דוחק לכך נראה כפירוש ראשון שכתבתי ודו״ק:
והא דקשיא להו מכל הנך דאפילו מדרבנן אינן מטמאין היינו משום דכל הנך לא שייך לחלק בין מתהפכת דראויין משני צדדין לכך הוכרחו לחלק דאינן משמשי אדם כיון דקושטא דמלתא הכי הוא כן נ״ל ודו״ק:
ומקשים: ונילף [ונלמד] מזר שהיה על גבי כמה מכלי המשכן. שאמר מר [החכם] זר זה שלא נתפרש שיעורו בתורה גובהו משהו! ומשיבים: דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מהכשר כלי מדבר שאינו אלא בבחינת קישוט לכלי. ומקשים אי הכי [אם כך] שאין אתה לומד מדבר שהוא הכשר כלי, מסגרת השולחן נמי [גם כן] הכשר כלי הוא, ולא חלק מן הכלי! ומשיבים מסגרתו של השולחן למטה היתה בין רגלי השולחן, וטבלת השולחן היתה מונחת עליה ואם כן היתה המסגרת חלק ממבנה השולחן, ולא שימשה כקישוט בלבד.
The Gemara suggests: Let us derive the thickness of the Ark cover from the crown featured atop several of the Tabernacle vessels, as the Master said: This crown, with regard to which the Torah did not specify its dimensions, could be any size. The Gemara answers: One derives the dimension of a vessel from the dimension of a vessel, and one does not derive the dimension of a vessel from the dimension of the finish of a vessel that serves decorative purposes. The Gemara asks: If it is so that one does not derive the dimensions of a vessel from the dimensions of the finish of a vessel, then how can dimensions be derived from the border of the table, which is also the finish of a vessel and not an integral part of the table? The Gemara answers: The border of the table was below, between the legs of the table, and the tabletop rested upon it. As it supports the table, it is an integral part of the table and not merely decoration.
רש״יתוספותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַטָּה הָיְתָה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַעְלָה הָיְתָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הַאי הֶכְשֵׁר כְּלִי הוּא.

The Gemara asks: This works out well according to the one who said that its border was below the tabletop; however, according to the one who said that its border was above the tabletop, what can be said? According to that opinion, this border is indeed the finish of a vessel.
ר׳ חננאלרש״ירא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפילו למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה והכשר כלי הוא.
הניחא כו׳ – פלוגתא במנחות (דף צו:).
מאי איכא למימר – אדיליף מינה נילף מזר.
1הניחא למאן דאמר מסגרת למטה היתה – ודף השלחן מונח עליה דהויא עיקר כלי ושפיר מצי למיגמר מינה.
1. ביאור זה מופיע בכ״י מוסקבה 185 לאחר הביאור לדף ה׳: ״ואימא״.
קדש לי״י למעלה – גרסינן.
הניחא – פלוגתא היא במנחות.
ומקשים: הניחא [דבר זה נוח] למאן דאמר שיטת מי שאומר] כי מסגרתו של השולחן למטה בין רגליו היתה, אלא למאן דאמר שיטת מי שאומר] כי מסגרתו למעלה היתה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הלא האי [זה] הכשר כלי הוא!
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that its border was below the tabletop; however, according to the one who said that its border was above the tabletop, what can be said? According to that opinion, this border is indeed the finish of a vessel.
ר׳ חננאלרש״ירא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא דָּנִין דָּבָר שֶׁנָּתְנָה בּוֹ תּוֹרָה מִדָּה מִדָּבָר שֶׁנָּתְנָה בּוֹ תּוֹרָה מִדָּה וְאַל יוֹכִיחוּ צִיץ וְזֵר שֶׁלֹּא נִתְּנָה בָּהֶן תּוֹרָה מִדָּה כְּלָל.

Rather, the thickness of the Ark cover must be derived from a different source. One derives the missing dimensions of an object for which the Torah provided part of its dimension, e.g., the Ark cover, for which the Torah provided the dimensions of length and width, from an object for which the Torah provided its dimension, e.g., the border of the table. And the frontplate and the crown, for which the Torah did not provide any dimension at all, and their dimensions were determined by the Sages, will not prove anything. It is certainly appropriate to derive the dimension of the thickness of the Ark cover from that which was stated clearly in the Torah.
ר׳ חננאלתוספותרא״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכל מקום נתנה תורה בעיקר השלחן מדה ונתנה תורה בעיקר הארון מדה ודומה זה לזה לאפוקי ציץ וזר דלא נתנה תורה בהן מדה כלל.
ירושלמי מנא לן דלמעלה מעשרה רשות אחרת. ר׳ אבהו בשם ר׳ שמעון בן לקיש ונועדתי לך שם. וכתיב אתם ידעתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דבור האמור להלן רשות אחרת אף דבור האמור כאן מעל הכפורת רשות אחרת.
ואל יוכיח ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה – והא דאמר לעיל דציץ רחב שתי אצבעות אין זה אלא מדרבנן משום דכתיב (שמות כח) על מצחו שיעור מצחו וסתם מצח רוחב שתי אצבעות ומיהו ריב״א מפרש הציץ היה מונח בראש משום דקשיא ליה מאי שנא גבי כהן גדול דקראה מצנפת כדכתיב (שם כט) ושמת המצנפת על ראשו וכתיב (ויקרא טז) ובמצנפת בד יצנף ואמר פ״ק דגיטין (דף ז. ושם) בזמן שהמצנפת בראש כהן גדול תהא עטרה בראש כל אדם ובכהן הדיוט קראה מגבעות כדכתיב (שמות כח) (ועשית להם מגבעות) אלא ודאי משונות היו זו מזו דשל כהן הדיוט גדולה משל כהן גדול שהציץ היה דוחה אותה וכן התפלין כדאמרינן בפרק שני דזבחים (זבחים יט.) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפלין וכהן הדיוט אע״ג דהוה ליה נמי תפלין היה יכול להניחם במקום שכהן גדול מניח את הציץ דיש מקום בראש שראוי להניח בו שני תפלין כדאמרינן בריש המוצא תפילין (עירובין דף צה:) ואע״ג דגבי ציץ כתיב מצח ומתרגמינן בין עינוהי ואמרינן פרק האומר (קידושין סו.) גבי ינאי המלך הקם להם בציץ שבין עיניך והאי בין עיניך משמע כמו בין עיניך דכתיב גבי תפלין שהכל בגובה של ראש ומיהו אינו מתישב כל כך משום דתפלין יליף בסוף הקומץ רבה (מנחות דף לז:) בגזרה שוה שבין עיניך בגובה הראש מלא תשימו קרחה בראשם במקום שער ומ״מ אפילו היה ציץ על המצח ממש מ״מ היה צריך לקשור הציץ והתפלין מאחורי ראשו והיו שניהם דוחין שם את המצנפת והא דאמרינן בפרק ראשון דיומא (יומא יב:) דבגדי כה״ג ביה״כ כשרין לכהן הדיוט אע״ג דבבגדי לבן כתיב מצנפת בשאר בגדים איירי חוץ מן המצנפת ומיהו בלשון גמ׳ אשכחן דקרי מצנפת לההיא דכהן הדיוט דאמרינן בפ׳ בראשונה (שם כה. ושם) גבי פייס שנוטל מצנפתו של אחד מהם ועוד קשה דלא היה ציץ ביוה״כ בבגדי לבן ולמה קרי ליה מצנפת ושמא אעפ״כ היתה קטנה כמצנפת של כל השנה [ועי׳ תוספות עירובין צה: ד״ה מקום].
דנין כלי שנתנה בו תורה מדה – פירוש: בקצתו דהיינו כפרת שנתנה בו תורה מדת ארכו ומדת רחבו מכלי שנתנה בו תורה מדה וכו׳.
אלא עלינו לחזור בנו מטעמים אלה ולהביא ראיה אחרת לעובי הכפורת: דנין דבר שנתנה בו התורה מדה ככפורת, שנתנה התורה מידת ארכה ורחבה במפורש, מדבר שנתנה בו תורה מדה המסגרת שאף לה נתנה התורה מידה מפורשת, ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כלל ורק החכמים פירשו את שיעורם, וראוי ללמוד דווקא מדבר שנתפרש בתורה עצמה.
Rather, the thickness of the Ark cover must be derived from a different source. One derives the missing dimensions of an object for which the Torah provided part of its dimension, e.g., the Ark cover, for which the Torah provided the dimensions of length and width, from an object for which the Torah provided its dimension, e.g., the border of the table. And the frontplate and the crown, for which the Torah did not provide any dimension at all, and their dimensions were determined by the Sages, will not prove anything. It is certainly appropriate to derive the dimension of the thickness of the Ark cover from that which was stated clearly in the Torah.
ר׳ חננאלתוספותרא״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב הוּנָא אָמַר מֵהָכָא {ויקרא ט״ז:י״ד} עַל פְּנֵי הַכַּפּוֹרֶת קֵדְמָה וְאֵין פָּנִים פָּחוֹת מִטֶּפַח.

Rav Huna said that the thickness of the Ark cover is derived from here: “Upon the face of [penei] the Ark cover on the east” (Leviticus 16:14), and there is no face [panim] of a person that measures less than one handbreadth.
ר׳ חננאלרש״יר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב הונא אמר כפורת טפח מהכא דכתיב אל פני הכפורת קדמה וכתיב אל פני הכפורת יהיו פני הכרובים וגמירי דאין פני הכרובים פחותים מטפח. ואקשינן ממאי דחלל הסוכה בעינן עשרה טפחים זולתי הסככה. אימא עשרה טפחים בהדי סככה הן.
ואין פנים – של אדם פחותין מטפח.
ואין פנים – של אדם פחותין מטפח.
רב הונא אמר ראיה אחרת לעוביה של הכפורת, מהכא [מכאן], נאמר: ״על פני הכפרת קדמה״ (ויקרא טז, יד) ואין פנים של אדם פחות מטפח, שהרי מן הכתוב משמע שעובי (״קומת״) הכפורת יכול להקרא ״פנים״, ושיעור פנים של אדם הוא לפחות טפח.
Rav Huna said that the thickness of the Ark cover is derived from here: “Upon the face of [penei] the Ark cover on the east” (Leviticus 16:14), and there is no face [panim] of a person that measures less than one handbreadth.
ר׳ חננאלרש״יר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאֵימָא כְּאַפֵּי

The Gemara asks: And why say that the face in the verse is specifically the face of a person? Say that the Ark cover is like the face
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: מדוע נאמר שפנים הם דווקא כפני אדם, ואימא [ונאמר] שהוא כאפי [כפני] העוף הענקי
The Gemara asks: And why say that the face in the verse is specifically the face of a person? Say that the Ark cover is like the face
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה ה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה ה., ר׳ חננאל סוכה ה., רש"י סוכה ה., תוספות סוכה ה., רא"ה סוכה ה., בית הבחירה למאירי סוכה ה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה ה. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה ה., מהרש"א חידושי הלכות סוכה ה., מהרש"א חידושי אגדות סוכה ה., פני יהושע סוכה ה., פירוש הרב שטיינזלץ סוכה ה., אסופת מאמרים סוכה ה.

Sukkah 5a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 5a, R. Chananel Sukkah 5a, Rashi Sukkah 5a, Tosafot Sukkah 5a, Raah Sukkah 5a, Meiri Sukkah 5a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 5a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 5a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 5a, Maharsha Chidushei Aggadot Sukkah 5a, Penei Yehoshua Sukkah 5a, Steinsaltz Commentary Sukkah 5a, Collected Articles Sukkah 5a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144