×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נָתְנוּ אעֵירוּבָן בַּחִיצוֹנָה וְשָׁכַח אֶחָד בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה וּבֵין מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת נָתְנוּ עֵירוּבָן בַּפְּנִימִית וְשָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בבָּזוֹ פְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְחִיצוֹנָה אֲסוּרָה.
That was also taught in a baraita: If they placed their eiruv in the outer courtyard, and one person forgot to contribute to the eiruv, whether he is a resident of the outer courtyard or of the inner one, they are both prohibited. If they put their eiruv in the inner courtyard, and one resident of the inner courtyard forgot to contribute to the eiruv, they are both prohibited. Similarly, if one of the residents of the outer courtyard did not contribute to the eiruv, they are both prohibited. This is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis disagree and say: In this case, where the eiruv was deposited in the inner courtyard and the person who forgot to contribute to the eiruv was a resident of the outer one, the inner courtyard is permitted and the outer one is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא נמי הכי נתנו עירובן בחיצונה ושכח בין מן הפנימית [ובין] מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות. נתנו את עירובן בפנימית ושכח אחד ולא עירב בין מן הפנימית בין מן החיצונית שתיהן אסורות. דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים בזו ששכח אחד מן החיצונית ולא עירב פנימית מותרת והחיצונה אסורה ואקשינן לרבנן מאי שנא פנימית דשריא דאמרי אחדא לדשא ומשתמשא לעצמה.
{בבלי עירובין עה ע״ב} ואם היו של-יחידים אינן צריכין לערב: אמר רב ביבי משמיה דרב אדא בר אהבה שלשה אסורין: {פירוש ר״ח} פיר׳ אין נקראין יחידים אלא בזמן שהן שתי חצירות ובכל חצר וחצר דר אחד שנמצאו כולן שנים אבל אם היו1 כולן שלוש2 חצירות ובכל חצר וחצר דר אחד שנמצאו כולן שלושה אסורין מאי טעמא הואיל ואני קורא רבים בחיצונה דכל שלושה רבים הם וכיון ששלשה [דורסין]⁠3 בחיצונה הרי הן רבים ואסורין ושמואל אמר לעולם מותרין4 עד שיהו [בפנימית]⁠5 שנים6 {פירוש ר״ח} ולא7 עירבו לפיכך אסורין8 בחיצונה:
אמר ר׳ אלעזר גוי הרי הוא כרבים ואוסר ומאי שנא ישראל דיחיד לא אסר
{כפירוש ר״ח} דכל מאן דחזי ליה דמטלטל אי ידע דיחיד הוא הא ידע [דכל יחיד]⁠9 שרי ליה לטלטולי ואי לא [ידע אמר בדעתיה לא מטלטל אלא10] משום דעירבו בהדי הדדי אי הכי גוי נמי נימא אי ידע דיחיד הוא הא ידע דכל יחיד שרי לטלטולי ואי לא11 ידע אמ׳ בדעתיה [האי]⁠12 דמטלטל משום דאגר מיניה הוא סתם גוי אי איתיה13 דאגר מפעא פאעי {ר״ח} וכיון דלא פאעי אמרי מטלטל במקום גוי הוא [לפיכך אסור]⁠14:
סליק פירקא
רי״ף מסכת עירובין פרק ז – חלון
1. היו: וכן גכד. כ״י נ: ״הם״, עיתים, גכב: ״הן״. חסר בר״ח.
2. שלוש: דפוסים: שלשה.
3. דורסין: כ״י נ, גכב גכד, דפוסים. כ״י א: ״דורכין״. עיתים: ״דרין״.
4. לעולם מותרין: דפוסים: מותרין לעולם.
5. בפנימית: כ״י נ, גכב גכד, עיתים, ר״ח, דפוסים. כ״י א: ״בפנימיות״.
6. בפנימית שנים: וכן בר״ח. דפוסים: שנים בפנימית, בהתאם ללשון שבגמרא.
7. ולא: גכב: ״שלא״.
8. אסורין: כ״י נ: ״אוסרין״.
9. דכל יחיד: כ״י נ, גכב גכד, עיתים, דפוסים. כ״י א: ״דיחיד״.
10. ידע... אלא: כ״י נ, גכב גכד, עיתים, דפוסים, כבר״ח. חסר בכ״י א, כנראה מחמת הדומות.
11. ידע אמר...ואי לא: יתכן שאף הוא מלשון הר״ח, והושמט מכה״י מחמת הדומות.
12. האי: כ״י נ, גכב גכד, עיתים, דפוסים, ר״ח. כ״י א: ״הא״.
13. אי איתיה: עיתים, דפוסים: ״אם אית׳⁠ ⁠״.
14. לפיכך אסור: כ״י נ, גכב, דפוסים, ר״ח, עיתים. כ״י א: ״ואסור״.
תניא נמי הכי – כרב יהודה דהא מקום אחד דמתני׳ בחיצונה קאמר.
ובין מן הפנימית כו׳ שתיהן אסורות – כדפרשינן.
נתנו את עירובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית שתיהן אסורות – דחיצונה מיתסרא בשכחה דפנימית דלא מצי אסתלוקי מינה ועוד דליתיה לעירובה גבה.
שתיהן אסורות דברי ר״ע – ולא אמרי׳ תסתלק פנימית מינה כדמפרש לקמיה דעירוב החיצונה המונח לתוכה מרגילה שם.
בזו פנימית מותרת – דמשום שכחה דחיצונה לא מיתסרא אלא אחדא דשא ומסתלקא מינה.
ואם עירבו ב׳ חצירות יחד, ושכח אחד מבני החצר ולא עירב לא עם בני חצירו ולא עם בני חצר אחרת, חצר המותרת שעירבו כולן יסגרו את הפתח שביניהן ותאמר לתקוני שיתפתוך ולא לעותי. אבל אם יש לחצר האסורה דריסת הרגל על (המותרי׳) [המותרת], אסורה בעל כרחה. ואם אותה שדריסת הרגל עליה היא האסורה, המותרת תסגר פתחה ותשמש.
[עה, ב, רי״ף שם]
עשרה בתים זה לפנים מזה בחצר אחת והחיצון פתוח לחצר ויש בחצר דיורין אחרים מלבד אלו שהם צריכים לערב עמהם והרי כל אותם הבתים שהם זו לפנים מזו דריסת רגל על החיצון ונמצאת דריסת הפנימי על כלן נחלקו בה שמואל ור׳ יוחנן שלדעת שמואל פנימי נותן עירובו ודיו והותרו כל החיצונים עם שאר הדיורין בנתינת עירוב של זה שהרי כלן נעשין בית שער לפנימי ואינן אוסרין על בני חצר וכמו שאמרו בפרק שתוף (עירובין פ״ה:) הנותן עירובו בבית שער אינו עירוב והדר שם אינו אוסר ומעתה כשבאים שאר דיורי חצר לערב עם אלו פנימי זה נותן עירוב ודים ור׳ יוחנן אמר אפי׳ חיצון ר״ל שאף החיצון צריך ליתן עירוב ולא חיצון ממש שהרי בית שער של רבים הוא אלא חיצון של פנימי ר״ל הסמוך לו שאינו בית שער אלא לפנימי לבד ובית שער של יחיד אינו בית שער הא כל שאר החיצונים פטורים שהרי הם בית שער של רבים זה של שנים וזה של שלשה וכן כלם:
ולענין הלכה גדולי המפרשים פסקו כשמואל ואע״פ שאמרו שמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן בזו הלכה כשמואל ולא מטעם הלכה כדברי המיקל בעירוב שלא נאמר אלא במחלוקת התנאים אבל במחלוקת אמוראים לא וכן כתבוה גדולי המפרשים בפרק שתוף אלא שטעם דבריהם ממה שאמר רב בפרק שתוף שם כל מקום שאמרו הדר שם אינו אוסר הנותן עירובו לשם אינו עירוב חוץ מבית שער של יחיד אלמא בית שער של יחיד אינו אוסר ונמצאו רב ושמואל כנגד ר׳ יוחנן והרי הוא יחיד במקום רבים ולא אמרו לדעתם רב ושמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן אלא בשחלק עליו אחד לבד ומ״מ לגדולי הדור ראיתי שכתבו בשם גאונים שאף בשנחלקו עליו שניהם הלכה כר׳ יוחנן ובתוספות פרשו שזו של פרק שתוף אף לדעת ר׳ יוחנן נאמר׳ ובית שער האמור שם הוא בית שער של חצר שאינו ראוי לדירה כלל וכמו שאמרו בפ׳ זה מי שיש לו בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר חברו אינו אוסר אבל זו שעשויה לדירה הואיל ואינה אלא בית שער של יחיד אוסרת וא״כ בזו אף חיצון ר״ל חיצון של פנימי אוסר וצריך ליתן עירוב עם שאר דיורי החצר אבל בית שער של חצר אינו אוסר ואינו צריך ליתן את העירוב:
שתי חצרות ושלשה בתים ביניהם ר״ל שתי חצרות בצד צפון של מבוי והרבה דיורין בתוכם ויש בין החצרות שלשה בתים מזו לזו בית אחד פתוח לחצר זה ובית אחד פתוח לחצר אחרת והאמצעי פתוח לשני הבתים מכאן ומכאן והחצרות רוצות לערב זו עם זו ונמלכו להניח עירובן בבית אמצעי ובני חצר זה באים דרך הבית הפתוח לחצרם ומניחין עירובם באמצעי ובני חצר אחרת באים דרך הבית הפתוח לחצרם ומניחין עירובם גם כן באמצעי כל דיורי שלשה בתים אלו פטורים מליתן פת בעירוב השנים הסמוכים לחצרות מפני שנעשו בית שער כל אחד לחצר הפתוח לו שהם רבים ואמצעי מפני שהניחו שם את העירוב ובית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן פת ולמדנו שאף בית שער ליום אחד בקרא בית שער שהרי לא עשאוה בית שער אלא לשבת ולתקון עירוביהם:
תניא נמי הכי כו׳ – עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם כו׳ פרש״י ז״ל עד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרין אהדדי ע״י הרגל עירוב וכי אמרי אלא בשתי חצרות זו בצד זו ופתח ביניהן ולא ערבו והפי׳ הזה נכון הולך לפי שטת רבא דקאמר לעיל בפרקין אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ולדבריו לא אמרו בברייתא זו דמבטלין אלא בסיפא דאמר רבי עקיבא שתיהן אסורות כלומר אסורות עד שתבטל החיצונה לפנימית דלא אסרה לפנימית אלא ע״י הרגל עירוב ופנימית אחדא דשא ומשתמשין וכדאי׳ לעיל ובהא הוא דאיפש׳ בבטול אבל פנימית לחיצונה דאסרה בדריסת הרגל לא מבטל שאין ביטול מחצר לחצר ולפי שטה זו יפה פי׳ רבי׳ ז״ל שלא אמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות דלא אסרן אהדדי אפילו ע״י הרגל עירוב לא אמר וכ״ש שלא אמר כן בשתי חצרות דאסרן ע״י דריסת הרגל כגון פנימי׳ לחיצונה אבל הסוגיא הזאת דאביי היא ואליבא דידיה הוא דשקלי׳ וטרי׳ השתא ולאביי כל מאי דתני במתנייתא אסורו׳ סגי להו ביטול אפי׳ אליבא דשמואל דבכל שתי חצרות זו לפנים מזו מודה שמואל דמבטלא ומהני לה ביטול כל היכא דערובה וא״כ לפי שטתו יכולנו לפרש בכאן עד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות זו דאסרן אהדדי הן ע״י דריסת רגל הן ע״י הרגל העירוב אבל שתי חצרות זו לפנים מזו דלא ערבו ולא אסרן אהדדי כלל לא וכן פי׳ בתוספות ומיהו עדיין אפשר לומר דאפילו לפי שטתו של אביי נפרש כמו שפרש״י ז״ל דאע״ג דלאביי הכי נמי דלשמואל מבטלא פנימית לחיצונה כיון דהשתא דר׳ עקיבא ורבנן שקלי׳ וטרי׳ ופלוגתייהו אינו אלא בביטול חיצונה לפנימית שאוסרן ע״י הרגל עירוב נקטי׳ מאי דאמר ר״ע בהא כנ״ל.
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] כדברי ר׳ יהודה ש״מקום אחד״ הכוונה לחיצונה: נתנו עירובן בחיצונה, ושכח אחד, בין מן החיצונה ובין מן הפנימית, ולא עירב — שתיהן אסורות, אם נתנו עירובן בפנימית, ושכח אחד מן הפנימית ולא ערב — שתיהן אסורות. שכח אחד מן החיצונה ולא עירב — שתיהן אסורות, אלו דברי ר׳ עקיבא. וחכמים אומרים: בזו כאשר העירוב מונח בפנימית והשוכח דר בחיצונה, פנימית מותרת וחיצונה אסורה.
That was also taught in a baraita: If they placed their eiruv in the outer courtyard, and one person forgot to contribute to the eiruv, whether he is a resident of the outer courtyard or of the inner one, they are both prohibited. If they put their eiruv in the inner courtyard, and one resident of the inner courtyard forgot to contribute to the eiruv, they are both prohibited. Similarly, if one of the residents of the outer courtyard did not contribute to the eiruv, they are both prohibited. This is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis disagree and say: In this case, where the eiruv was deposited in the inner courtyard and the person who forgot to contribute to the eiruv was a resident of the outer one, the inner courtyard is permitted and the outer one is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר חָנָן לְאַבָּיֵי מַאי שְׁנָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי פְּנִימִית מוּתֶּרֶת מִשּׁוּם דְּאָחֲדָא דַּשָּׁא ומשתמש׳וּמִשְׁתַּמְּשָׁא לְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי תֵּיחַד דַּשָּׁא וּתְשַׁמֵּשׁ אֲמַר לֵיהּ עֵירוּב מַרְגִּילָהּ.

Rabba bar Ḥanan said to Abaye: What is different according to the Rabbis, who say that the inner courtyard is permitted? It is because the residents of the inner courtyard can shut the door of their courtyard to the members of the outer one and use the inner courtyard on their own. But if so, according to Rabbi Akiva as well, let the residents of the inner courtyard shut the door of their courtyard to the members of the outer one and use their courtyard on their own. Abaye said to him: If the eiruv of the outer courtyard was not placed in the inner courtyard, your argument would be valid. But the fact that the eiruv is deposited in the inner courtyard accustoms the residents of the outer courtyard to enter it.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לר׳ עקיבא נמי נימא הכי אמאי תני שתיהן אסורות ודחינן סבר ר״ע [עירוב] מרגילה כלומר עירובה מכניס רגלי החיצונה בפנימית ופרקי׳ רבנן סברי יכולה לומר לה לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי כי א׳ שליח לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבה בר חנן לאביי: מאי שנא לרבנן דאמרי [מה שונה לשיטת חכמים שאומרים] שהחצר הפנימית מותרת — משום דאחדא דשא ומשתמשא [שמחזיקה דלתה סגורה בפני בני החיצונה, ומשתמשת בחצר בעצמה], לר׳ עקיבא נמי [גם כן]: תיחד דשא ותשמש [תאחוז, תסגור, דלתה ותשתמש]! אמר ליה [לו]: עירוב מרגילה, שלולא היה העירוב מונח בה, אפשר היה לטעון כן. אבל עתה כיון שהעירוב מונח בה, נעשית החיצונה רגילה לבוא אליה.
Rabba bar Ḥanan said to Abaye: What is different according to the Rabbis, who say that the inner courtyard is permitted? It is because the residents of the inner courtyard can shut the door of their courtyard to the members of the outer one and use the inner courtyard on their own. But if so, according to Rabbi Akiva as well, let the residents of the inner courtyard shut the door of their courtyard to the members of the outer one and use their courtyard on their own. Abaye said to him: If the eiruv of the outer courtyard was not placed in the inner courtyard, your argument would be valid. But the fact that the eiruv is deposited in the inner courtyard accustoms the residents of the outer courtyard to enter it.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְרַבָּנַן נָמֵי עֵירוּב מַרְגִּילָהּ דְּאָמְרָה לְתַקּוֹנֵי שַׁיתַּפְתִּיךְ וְלָא לְעַוּוֹתֵי.

The Gemara asks: If so, according to the Rabbis as well we should say that the placement of the eiruv in the inner courtyard accustoms the residents of the outer courtyard to enter it. The Gemara answers: The reasoning of the Rabbis is that the members of the inner courtyard can say to the members of the outer one: We joined with you in a single eiruv to our benefit, and not to our detriment. Since one of your residents forgot to contribute to the eiruv, we no longer acquiesce to this partnership.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והקשו: אם כן, לרבנן נמי [לחכמים גם כן] אפשר לומר עירוב מרגילה! ומשיבים: דאמרה [שאומרת אז] החצר הפנימית לחיצונה: לתקוני שם תיקון] שיתפתיך שיתפנו אתכם בעירוב אחד, ולא לעוותי שם קלקול]. וכיון ששכח אחד מכם, אין אנו מסכימים עוד בשותפות זו.
The Gemara asks: If so, according to the Rabbis as well we should say that the placement of the eiruv in the inner courtyard accustoms the residents of the outer courtyard to enter it. The Gemara answers: The reasoning of the Rabbis is that the members of the inner courtyard can say to the members of the outer one: We joined with you in a single eiruv to our benefit, and not to our detriment. Since one of your residents forgot to contribute to the eiruv, we no longer acquiesce to this partnership.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לר״עלְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי תֵּימָא לְתַקּוֹנֵי שַׁיתַּפְתִּיךְ וְלָא לְעַוּוֹתֵי דְּאָמְרָה לַהּ מְבַטְּלִינַן לָךְ רְשׁוּתִי וְרַבָּנַן אֵין בִּיטּוּל רְשׁוּת מֵחָצֵר לְחָצֵר.

The Gemara asks: According to Rabbi Akiva as well, let the residents of the inner courtyard say to the residents of the outer courtyard: We joined with you to our benefit and not to our detriment. The Gemara answers that according to Rabbi Akiva, the case is that the residents of the outer courtyard said to the residents of the inner courtyard: We renounce our rights in your favor, in which case the inhabitants of the inner courtyard are permitted to carry in their own courtyard. Consequently, his ruling that the inner courtyard is also prohibited applies only before the residents of the outer courtyard renounce their rights. And the Rabbis hold that there is no renunciation of rights from courtyard to courtyard.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מבטלינן לך – וכי אמר ר״ע פנימית אסורה עד שתבטל לה חיצונה רשות הרגל עירובה קאמר.
אין ביטול רשות מחצר לחצר – ואי אמרת תיסר עלה מעוותא לה הלכך אמרה לה לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: לשיטת ר׳ עקיבא נמי תימא [גם כן תאמר] החצר הפנימית: לתקוני [לתיקון] שיתפתיך ולא לעוותי [לקלקול]? ומשיבים: דאמרה [שאומרת] לה חצר חיצונה לפנימית: מבטלינן [מבטלים אנחנו] לך רשותי (לכם את רשותנו), ואז מותר לבני פנימית לטלטל בחצרם. ודברי ר׳ עקיבא הם עד שביטלו. ורבנן [וחכמים], לדעתם אין ביטול רשות מחצר לחצר.
The Gemara asks: According to Rabbi Akiva as well, let the residents of the inner courtyard say to the residents of the outer courtyard: We joined with you to our benefit and not to our detriment. The Gemara answers that according to Rabbi Akiva, the case is that the residents of the outer courtyard said to the residents of the inner courtyard: We renounce our rights in your favor, in which case the inhabitants of the inner courtyard are permitted to carry in their own courtyard. Consequently, his ruling that the inner courtyard is also prohibited applies only before the residents of the outer courtyard renounce their rights. And the Rabbis hold that there is no renunciation of rights from courtyard to courtyard.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לֵימָא שְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבָּנַן ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא קָא מִיפַּלְגִי דִּשְׁמוּאֵל אָמַר כְּרַבָּנַן וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא.

The Gemara asks: Let us say that Shmuel and Rabbi Yoḥanan, who disagree about whether there is renunciation of rights from one courtyard to another, disagree about the same point that was the subject of a disagreement between the Rabbis and Rabbi Akiva. As Shmuel said that there is no renunciation of rights from one courtyard to another, in accordance with the opinion of the Rabbis, and Rabbi Yoḥanan said that such renunciation is valid, in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ עקיבא אמר לך כי האי גוונא לא מקריא עוות דאמרה לה חיצונה מבטילנא לך רשותאי וכאלו הרשות כולה לפנימית והנה (יש הן) [יש כאן] מי שלא עירב ואוסר עליה ורבנן [ס״ל] אין ביטול רשות מחצר לחצר כרבנן ור׳ יוחנן דאמר מבטלין רשות מחצר לחצר כרבי עקיבא ופרקינן לעולם רבי יוחנן (עקיבא) ואפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אין ביטול רשות מחצר לחצר אלא משום דאמרה להאי (מבטלת) [אדמבטלת] לי בטולי רשותיך הא (אם) [קא] אסרת עלי אבל מחצר לחצר כגון ב׳ חצרות ופתח ביניהן מאי קאסר עלה הלכך אפילו רבנן סברי מבטלין רשות מחצר לחצר וקיימא לן כר׳ יוחנן דכל היכא דפליגי רב ושמואל ור׳ יוחנן הלכתא כר׳ יוחנן.
לימ׳ שמואל ור׳ יוחנן בפלוגתא דר׳ עקי׳ ורבנן קא מיפלגי והיינו חלוקתם בזה הפרק לשעבר אמ׳ שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר:
סליק הדר
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמואל ורבי יוחנן – דאיפלגו לעיל בפרקין (עירובין סח.) בבטול מחצר לחצר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: לימא [האם לומר] כי שמואל ור׳ יוחנן החולקים (לעיל סח,א) אם יש ביטול מחצר לחצר בפלוגתא דרבנן [במחלוקת של חכמים] ור׳ עקיבא קא מיפלגי [נחלקו]. ששמואל הסבור שאין ביטול רשות מחצר לחצר אמר כרבנן [כחכמים], ור׳ יוחנן הסבור שיש ביטול רשות אמר כר׳ עקיבא?
The Gemara asks: Let us say that Shmuel and Rabbi Yoḥanan, who disagree about whether there is renunciation of rights from one courtyard to another, disagree about the same point that was the subject of a disagreement between the Rabbis and Rabbi Akiva. As Shmuel said that there is no renunciation of rights from one courtyard to another, in accordance with the opinion of the Rabbis, and Rabbi Yoḥanan said that such renunciation is valid, in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל אֲנָא דַּאֲמַרִי אפי׳אֲפִילּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא ע״כעַד כָּאן לָא קָאָמַר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הָכָא אֶלָּא בִּשְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ דְּאָסְרָן אַהֲדָדֵי אֲבָל הָתָם מִי קָא אָסְרָן אַהֲדָדֵי.

The Gemara responds: Shmuel could have said to you: What I said is even in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rabbi Akiva stated his opinion that there is renunciation of rights from one courtyard to another only here, with regard to two courtyards, one within the other, which render each other prohibited. However, there, where they disagree about two adjacent courtyards, do the courtyards render each other prohibited? Consequently, even Rabbi Akiva would agree that there is no renunciation of rights from one courtyard to another.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאסרן אהדדי – ע״י הרגל העירוב ומתוך שאוסרין מבטלין וכי אמרי אנא בשתי חצירות ופתח ביניהן ולא עירבו והוצרכה זו לטלטל לרשות של זו אין מבטלין.
עד כאן לא קאמר ר״ע הכא אלא בב׳ חצירות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי – יש לישב הך סוגיא נמי אליבא דרבא דאמר לעיל (דף סו.) לשמואל דבשתי חצירות זו לפנים מזו פעמים אין מבטלין אע״ג דאסרן אהדדי דהכא קאמר דאסרן אהדדי בפשיעות בני חיצונה שהורגלו עירובן בפנימית דשכח א׳ מהן ולא עירב אבל בכל הנהו דאמר שמואל אין מבטלין מי אסרן אהדדי בפשיעה דכי נתנו עירובן בחיצונה ושכח אחד מהן ולא עירב אין האיסור בא ע״י שפשעו במה שהרגילו עירובן ושכח אחד מהם ולא עירב דבלאו הכי היה להם דריסת הרגל ואין לתמוה היאך מתוקם לרבא שמואל כר״ע וכרבנן הא ע״כ כר״ע דוקא ס״ל כדפי׳ בקונטרס לעיל דמ״מ בעיקר פלוגתייהו דאין ביטול רשות מחצר לחצר מוקמי נפשיה בכולהו וא״ת ולאביי דאמר שתי חצירות זו לפנים מזו דמבטלין בכל ענין לשמואל (מי נימא) שמואל כר״ע ולא כרבנן דלרבנן ב׳ חצירות זו לפנים מזו אין מבטלין וי״ל דהוה מפרש כר׳ יוחנן דבסמוך עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דאמר׳ לה אדמבטלת לי קאסרת עלי בפשיעותא שהרגלת עירובך ושכח אחד מכם.
אמר לך שמואל אנא דאמרי אפילו לר׳ עקיבא ע״כ לא קאמר ר׳ עקיבא התם אלא דשתי חצרות זו לפנים מזו דקא אסרן אהדדי. קשיא לי והא חיצונה היא דמבטלת לפנימית דלא אסרה עלה אלא משום דרגל ערובה בלבד, וא״כ אפילו שתי החצרות הפתוחות לרשות הרבים ופתח אחד ביניהן כמו שעירבו ושכח אחד מבני החצר שאין העירוב אצלה יבטל לבני אותה שהעירוב אצלה. וכי תימא הכי נמי א״כ למה לי דנקט שתי חצרות זו לפנים מזו, לימא ע״כ לא קאמר ר׳ עקיבא אלא כגון שתי חצרות שעירבה זו עם זו דקאסרן אהדדי. ויש לומר דהוא הדין דהוה מצי למימר הכין, אלא משום דעל שתי חצרות זו לפנים מזו קאי נקט הכין, וה״ה לכל דדמי לה. וכן נראה מלשון רש״י ז״ל שפירש דאסרן אהדדי ע״י הרגל עירוב, וכי אמרי אנא בשתי חצרות ופתח אחד ביניהן ולא עירבו ע״כ.
אבל הכא מי קא אסרה עילויה. דלימא לה כיון דמקלקלת עלויי לא ממתינא לך ולביטולך לא צריכנא, הא ודאי צריכה היא לביטולה וביטול מיהא סגי לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ע״כ לא קאמר כו׳ ושכח א׳ מהן. נ״ב פי׳ מן הפנימית:
בא״ד ולא עירב דבלאו הכי כו׳ מוקי נפשייהו ככולהו כו׳ כצ״ל:
בא״ד מי נימא נמחק:
תוס׳ בד״ה ע״כ לא כו׳ וי״ל דהוה מפרש כר״י כו׳ אדמבטלת לי קאסרת עלי כו׳ עכ״ל [א] לאו ממש כר״י דאליביה בכל זו לפנים מזו אין מבטלין לרבנן כדקאמר סתם אדמבטלת לי קאסרת עלי אבל לאביי אליבא דשמואל בכל זו לפנים מזו מבטלין חוץ מהך דנתנו עירובן בפנימית והחיצונה לא עירבה דאין מבטלין מה״ט דקאמרי אדמבטלת קאסרת עלי בפשיעותך כו׳ ויש לדקדק דלפ״ז לאביי נמי הל״ל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין בזו לפנים מזו כמו לרבא דבכולן אין מבטלין חוץ מהך דאסרת בפשיעה ה״נ לאביי בהיפך בכולן מבטלין חוץ מהך דאסרת עלי בפשיעה וי״ל דמלתיה דאביי לעיל אליביה דר״ע הוא דבכולן מבטלין וכן מלתיה דרבא לעיל אליביה דר״ע דלרבנן בכולן אין מבטלין וה״ה דה״מ למיפלג לעיל אליבא דרבנן לאביי בכולן מבטלין חוץ מהך דאסרת עלי בפשיעה ולרבא בכולן אין מבטלין ומיהו ק״ק לפי זה בעיקר קושייתם דלק״מ דאימא אביי לעיל אליבא דר״ע אמר למלתיה אבל לרבנן בכולן אין מבטלין ובהא לא פליגי עליה דרבא אלא אליבא דר״ע פליגי לעיל ודו״ק:
ודוחים: אמר לך שמואל [יכול היה שמואל לומר לך] אנא דאמרי [אני שאמרתי] את דברי, אפילו לשיטת ר׳ עקיבא אמרתי. עד כאן לא שמענו שאמר ר׳ עקיבא הכא [כאן] שיש ביטול רשות מחצר לחצר אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, דאסרן אהדדי הן אוסרות זו על זו], אבל התם [שם] שנחלקו בשתי חצירות סמוכות, מי קא אסרן אהדדי [האם הן אוסרות זו על זו]? ולכן שם אין צורך כלל לבטל רשות, אף לשיטה זו.
The Gemara responds: Shmuel could have said to you: What I said is even in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rabbi Akiva stated his opinion that there is renunciation of rights from one courtyard to another only here, with regard to two courtyards, one within the other, which render each other prohibited. However, there, where they disagree about two adjacent courtyards, do the courtyards render each other prohibited? Consequently, even Rabbi Akiva would agree that there is no renunciation of rights from one courtyard to another.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן ע״כעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָכָא אֶלָּא דְּאָמְרָה לַהּ אַדִּמְבַטְּלַתְּ לִי קָא אָסְרַתְּ עִלַּאי אֲבָל הָתָם מִי קאסרת עֲלַהּ.:

And Rabbi Yoḥanan could have said: What I said is even in accordance with the opinion of the Rabbis. The Rabbis stated their opinion that there is no renunciation of rights from one courtyard to another only in the case here, as the residents of the inner courtyard said to the residents of the outer courtyard: Until you renounce your rights in our favor, you render it prohibited for us to carry, and therefore, we will have no connection with you and forgo both the renunciation and the prohibition. But there, does one courtyard prohibit the other? Since it does not, even the Rabbis would agree that there is renunciation from one courtyard to another.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו לרבנן – דרבנן נמי מודו דיש ביטול ואפילו הכי עיוות קרי ליה.
דאמרה לה – פנימית.
אדמבטלית לי – בעוד שלא בטלתה את אוסרת עלי הלכך דל אנת ודל ביטולך דלא בעינא ליה.
מי קאסרת – חצר על חברתה בפתח שביניהן בלא עירוב דאי אמרת תבטיל ניהוי עיוות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבי יוחנן אמר אנא דאמרי – פרש״י ז״ל מי אוסרה חצר על חברתה בפתח שביניהן בלא עירוב דאי אמרת להוי עוות עכ״ל ולפי פשוטו כן מוכיח לשון הש״ס כפירושו ומיהו קשה דמשמע מהכא דלא אמרי׳ מבטלין מחצר לחצר אלא בשתי חצרות זו בצד זו ופתח אח׳ ביניהן ולא ערבו אבל לא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי וזה אינו אפילו לשטתו של רבא שלא מצינו שחלק הוא לרבי יוחנן בזה וכ״ש לאביי דאמר דאפילו לשמואל מבטלין שתי חצרות זו לפנים מזו והכא ה״פ אבל הכא מי אסרה עליה שיהא האיסור בא מחמת הביטול דאלו במשנתינו אם אתה אומר שאין מבטלין אינה אוסרת על הפנימית דפנימית אחדא דשא ומשתמשא ואמר לה לתקוני שדרתיך עמי ולא לעוותי וכסברא דרבנן אלא שר״ע קאמר דכיון דערובה מרגילה ואפשר בביטול תיבטל נמצא שהעובדי כוכבים ומזלות איסורה על הפנימית הוא מפני שאתה מצריכה ביטול אבל בעלמא אין הביטול גורם האיסור דאלו בשתי חצרות זו לפנים מזו והרי הפנימית מדינא אוסרת על החיצונה מפני דריסת סרגל ואם לא תבטל כ״ש שתהא החיצונה אסורה ובשתי חצרות זו בצד זו אם ערבו הרי הן מוסרות זו על זו מן הדין אם שכח אחד מהם ולא עירב ואם לא ערבו בין שתבטל ובין שלא תבטל אינם אוסרות זו על זו וזה ברור וכן פיר׳ בתוספות ואף פרש״י ז״ל יש להלום לשטה זו ולאו דוקא נקט חצרות שפתח אחד ביניהן אלא חדא מינייהו נקט והיינו דאמר מר״ן ז״ל דהכא ליכא למומר דאי אמרת תבטל להוי עוות וזה עולה למה שפירשנו. פרש״י ז״ל וכן בתוספו׳ אמר רב יוסף תני ר׳ אם היו ג׳ אוסרין זה על זה. ופי׳ הוא ז״ל אם היו ג׳ בשתי החצרות אוסרין הפנימיי׳ על החיצונה ולא מבעיא בשהשנים בפנימי׳ שאוסרין זה על זה וה״ל רגל האוסרת במקומה שאוסרת שלא במקומה אלא אפילו אחד בפנימית ושתים בחיצונה שהפנימי מותר במקומה אפ״ה אוסר על החיצונ׳ ואפילו להאי תנא דס״ל דרגל המותר׳ אינה אוסרת מ״ט גזירה שנים בחיצונה אטו שנים בפנימית. ושמואל א״א ולא גזרי׳. ולעולם מותרין עד שיהו שנים בפנימית שהוא רגל האסורה במקומה א״ר אלעא עובדי כוכבי׳ ומזלות הרי הוא כרבים כלומר שאם היה עובדי כוכבי׳ ומזלות דר בפנימית אפי׳ יחיד ושני ישראלים בחיצונה הרי הוא אוסר עליהם כדי שישכרו ממנו דחשבינן ליה כאלו דר עמה בחיצונ׳ כיון שדריסת רגלו עליהם. אבל כשאין שני ישראלי׳ בחיצונה אינו אוסר עליה׳ דקי״ל כר׳ אליעזר בן יעקב דאמר דבעי׳ שני ישראלי׳ אוסרין זה על זה. והא דר׳ אלעא בשטת שמואל היא דאמר דישראל א׳ בפנימית ושנים בחיצונה אינו אוסר עובדי כוכבי׳ ומזלות יחיד אוסר כדי שלא ידור עמו וילמדנו ממעשיו. דאילו לרב יוסף מאי אירי׳ עובדי כוכבי׳ ומזלות בפנימי׳ אפי׳ ישראל נמי כיון שיש שנים בחיצונה וכיון דכן שמעי׳ מינה דהלכת׳ כשמואל זו היא שטתו של רש״י ז״ל ורבותינו בעלי התוספו׳ ז״ל. ויש שסוברין לדקדק מכאן דלית׳ לההוא עובדא דאמרי׳ בפרקין גבי ישראל עובדי כוכבי׳ ומזלות בפנימית ואחר בחיצונ׳ ובעיא דישראל ועובדי כוכבי׳ ומזלות בחיצונה דישראל בפנימית ואסרו התם ר׳ חייא דהא הכא אין העובדי כוכבי׳ ומזלות אוסר אלא בשיש שני ישראלים אוסרין זה על זה וי״ל שזו אינה ראיה כלל דלעול׳ אימא לך דה״ה להנהו דהתם כיון דאיכא טעמא דדייר התם ישראל עם העובדי כוכבים ומזלות משום דעובדי כוכבי׳ ומזלות מרתת דאוסרין זה על זה לאו דוקא והא דנקטה הכא ר׳ אלעא בשיש שני ישראלים בחיצונה משום דרבותא דההיא דלעיל דשרי שמואל בישראל אחת בפנימית ושנים בחיצונה נקטה ולעולם לאשמעי׳ דכה״ג עובדי כוכבים ומזלות הרי הוא כרבים דאע״ג שאין ישראל דר עמו בחצר כאחת כדי שילמוד ממעשיו. אפ״ה אסור אבל לעולם אימא לך דה״ה בהנהו התם ויש ספרים שגורסין כאן אמר רב יוסף אם היו ג׳ אוסרין ויש שגורסין אם היו ג׳ אסורות כלומר אסורות החצרות ואף לפרש״י ז״ל יש לפרש כן ואסורות דקתני לאו דוקא אלא לומר שהחיצונ׳ אסורה ור״ח והר״ף ז״ל פי׳ בע״א כמו שהיו באלנות ואינו נכון.
גמ׳ ע״כ לא קאמרי רבנן הכא אלא דאמר לה אדמבטלת לי קא אסרת עלי אבל התם מי קאסרת כו׳ כצ״ל:
ור׳ יוחנן אמר: אנא דאמרי [אני שאמרתי] את דברי אפילו לרבנן שיטת חכמים] אמרתי, עד כאן לא קאמרי רבנן הכא [אמרו חכמים כאן] שאין חצר יכולה לבטל רשותה לחצר שניה אלא משום דאמרה [שאומרת] החצר הפנימית לה: אדמבטלת [עד שאת מבטלת] לי רשות, קא אסרת עלאי [הרי את אוסרת עלי], ומוותרים אנו על הביטול ועל האיסור. אבל התם, מי קאסרת עלה [שם, האם אוסרת עליה]? וכיון שכך לא אמרו חכמים שאין לבטל.
And Rabbi Yoḥanan could have said: What I said is even in accordance with the opinion of the Rabbis. The Rabbis stated their opinion that there is no renunciation of rights from one courtyard to another only in the case here, as the residents of the inner courtyard said to the residents of the outer courtyard: Until you renounce your rights in our favor, you render it prohibited for us to carry, and therefore, we will have no connection with you and forgo both the renunciation and the prohibition. But there, does one courtyard prohibit the other? Since it does not, even the Rabbis would agree that there is renunciation from one courtyard to another.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים וְכוּ׳.: אָמַר רַב יוֹסֵף תָּנֵי רַבִּי הָיוּ ג׳שְׁלֹשָׁה אֲסוּרִין.

We learned in the mishna: And if the courtyards belonged to individuals, i.e., if only one person lived in each courtyard, they are not required to establish an eiruv. Rav Yosef said: Rabbi Yehuda HaNasi teaches that if there were three people living in the two courtyards, whether two people lived in the outer courtyard and one person in the inner one, or two people lived in the inner courtyard and one person lived in the outer one, they are prohibited from carrying without an eiruv.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיסקא ואם היו של יחידים אין צריכין לערב. אמר רב יוסף אמר רב ג׳ אסורין פי׳ אין ניתרין יחידים אלא בזמן שהן ב׳ חצרות ובכל חצר דר אחד. אבל בג׳ חצירות ובכל חצר דר אחד שנמצאו כולן ג׳ אסורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף תני רבי אם היו ג׳ – בין ב׳ החצירות אוסרין ולא מיבעיא שנים בפנימית דהויא רגל האסורה אלא אפי׳ שנים בחיצונה אסור עד שעירבו שתיהן יחד גזירה משום רבים בפנימית.
(8-9) אמר רב יוסף תני רבי אם היו שלשה אוסרין זה על זה. פירוש: אם היו שלשה בין שתי החצרות, ולא מיבעיא אם היו שנים בפנימית ואחד בחיצונה דרגל האסורה אוסרת, אלא אפילו היו שנים בחיצונה ואחד בפנימית, משום שאני קורא רבים בחיצונה וגזירה משום רבים בפנימית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב – פי׳ והבתי׳ הם פתוחי׳ זה לזה ופתוחי׳ לחצרות והם לתשמיש החצרות ושתי חצרות אלו באו לערב ביחד ונתנו עירובן באמצעית וכלה פשוטה היא. בדיק להו רחבה לרבנן פי׳ הא מיירי בשערבה כל חצר לעצמה ויש לכל אחת זכות בבתים ההם שפתוחי׳ להו כל אחת מהן נותנה העירוב בבית הסמוך לחברת׳ ועוש׳ מן הבית הסמוך לה בית שער נמצא כל בית ובית מהם שזו עוש׳ אות׳ בית שער וזו עושה אותו בית שמניחין בה עירוב דבעי׳ דלא להוי בית שער ובודאי כל שאתה עושה אותו בית אסור לטלטל ולהכניס ולהוציא לשם שהרי לא ערבו אותו ואם אתה אומר לזה שהביא הסמוכ׳ לא נידונית כבית נמצא שערובו רחוק ממנו שהרי הבית האסו׳ מפסיק בינו ובין עירובו וא״א לו להביאו אצלו ודוק.
א נאמר במשנה: ואם היו החצירות של יחידים אין צריכים לערב. אמר רב יוסף, תני [שנה] רבי: היו שלשה אנשים בשתי החצירות — אסורין בלא עירוב. בין שהיו שנים בחיצונה ואחד בפנימית, ובין שהיו שנים בפנימית ואחד בחיצונה.
We learned in the mishna: And if the courtyards belonged to individuals, i.e., if only one person lived in each courtyard, they are not required to establish an eiruv. Rav Yosef said: Rabbi Yehuda HaNasi teaches that if there were three people living in the two courtyards, whether two people lived in the outer courtyard and one person in the inner one, or two people lived in the inner courtyard and one person lived in the outer one, they are prohibited from carrying without an eiruv.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר לְהוּ רַב בִּיבִי לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ אֲנָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵהּ וּמִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵהּ הוֹאִיל וַאֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן רַבִּים בַּחִיצוֹנָה אָמַר רַב יוֹסֵף מָרֵיהּ דְּאַבְרָהָם רַבִּים בְּרַבִּי אִיחַלַּף לִי.

Rav Beivai said to the Sages: Do not listen to him, as he is mistaken. I told it to him, and I told it to him in the name of Rav Adda bar Ahava, not Rabbi Yehuda HaNasi, but due to his illness Rav Yosef forgot this detail. And the reason that the residents of both courtyards are prohibited from carrying if two people are living in the outer courtyard is that since I call them many in the outer courtyard, the Sages issued a decree prohibiting carrying, due to a case in which there are two people living in the inner courtyard. When he heard this, Rav Yosef said in astonishment: Master of Abraham! I mistook the word Rabbi for the word many [rabbim]. He now realized that he had mistakenly understood this ruling as attributed to Rabbi Yehuda HaNasi rather than a halakha regarding many, an error that led to his inaccurate version of the teaching.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רב ביבי אנא אמרתה ליה ומשמיה דרב אדא בר אהבה אמרת ליה ולא משמיה דר׳ ומאי טעמא ג׳ חצירות ובכל חצר שוכן יחיד אסורין הואיל ואני וקורא רבים בחיצונה כי כל שלשה רבים הם ועכשיו שנמצאו דורסין אותה שלשה והן רבים אסורין [אמר רב יוסף] מארי דאברהם רבים ברבי איחלף לי. כלומר אמר לי רב ביבי רבים ונתחלף לי וקבעתי שמועה זו ברבי ושמואל אמר לעולם מותרין עד שיהו בפנימית ב׳ ולא עירבו לפיכך אסורין בחיצונית שהן רגל האסורה. אר״א נכרי הרי הוא כרבים ואוסר ואמרינן מאי שנא דישראל יחיד לא אסר דכל מאן דחזי ליה דמטלטל אמרינן אי ידע דיחיד הוא הא ידע ואי לא אמר בדעתיה האי דמטלטל משום דאגר מיניה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא תציתו ליה – למאי דתני לה משמיה דרבי דלאו מתני׳ היא אלא שמעתא (דרב יוסף) היא.
ואנא אמריתה ניהלה משמיה דרב אדא – ומן הטעם הזה אמרתי לו הואיל ואני קורא רבים בחיצונה גזרי׳ משום רבים בפנימית. רב יוסף חלה ושכח תלמודו.
רבים ברבי אחלף לי – הטעם שאמר לי רבים בחיצונה נתחלף לי ברבי כששכחתי הדבר בחליי וחזרתי לגירסתי הראשונה נזכרתי שהוזכר לי רבים בדבר וסבור הייתי שנאמר לי בשם רבי.
ואני קורא בהם רבים בחיצונה – ויסברו שיש כמו כן שנים בפנימית ולא עירבו אבל כשיש שנים בפנימית ועירבו לא גזרינן אטו לא עירבו דעירבו אטו לא עירבו לא גזרינן אבל כשיש אחד בפנימית ולא עירבו יסברו שהם שנים כמו בחיצונה והרי לא עירבו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] רב ביבי לחכמים: לא תציתו ליה, אנא אמריתה ניהלה [אל תקשיבו לו, שטעות בידו, כי אני אמרתי אותה לו], ומשמיה [ומשמו] של רב אדא בר אהבה אמריתה ניהלה [אמרתי אותה לו], אלא משום שחלה רב יוסף נשתכח ממנו דיוק הדברים, והנוסח הנכון היה כך: אם היו שנים בחיצונה אסור, הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה, וגזרו חכמים שיהיו רבים אלה אוסרים את הפנימית. אמר רב יוסף בהשתוממות כששמע זאת: מריה [ריבונו] של אברהם! ׳רבים׳ ב׳רבי׳ איחלף [התחלף] לי, שכשהחל להיזכר בתלמודו מחדש נדמה היה לו בטעות כי הלכה זו נאמרה בשם ״רבי״, במקום שנאמרה בדין ״רבים״, ובשל טעות זאת יצר אותה גירסה מדומה.
Rav Beivai said to the Sages: Do not listen to him, as he is mistaken. I told it to him, and I told it to him in the name of Rav Adda bar Ahava, not Rabbi Yehuda HaNasi, but due to his illness Rav Yosef forgot this detail. And the reason that the residents of both courtyards are prohibited from carrying if two people are living in the outer courtyard is that since I call them many in the outer courtyard, the Sages issued a decree prohibiting carrying, due to a case in which there are two people living in the inner courtyard. When he heard this, Rav Yosef said in astonishment: Master of Abraham! I mistook the word Rabbi for the word many [rabbim]. He now realized that he had mistakenly understood this ruling as attributed to Rabbi Yehuda HaNasi rather than a halakha regarding many, an error that led to his inaccurate version of the teaching.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּשְׁמוּאֵל אָמַר גלְעוֹלָם מוּתָּרוֹת עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנַיִם בַּפְּנִימִית וְאֶחָד בַּחִיצוֹנָה.

And Shmuel said: Actually, they are permitted, unless there are two people living in the inner courtyard and one in the outer one.
עין משפט נר מצוהרי״ףבעל המאורראב״ד כתוב שםרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{המשך שמעתא דדריסת רגל בחצר ובאור הפלוגתא בהיו ג׳}
והכין אסקה שמואל: לעולם מותרין עד שיהו שנים בפנימית ואחד בחיצונה – אבל שנים בחיצונה ואחד בפנימית, אף על פי שהם שלשה ואני קורא בהם רבים בחיצונה, אינן אסורין. דשמעת מינה רגל האסורה אוסרת, רגל המותרת אינה אוסרת.
[במאור דף כג: ד״ה כי אתא רבין. לרי״ף סי׳ תרמח (עירובין דף עה:)]
[כתוב שם:] וא״ר אלעזר גוי הרי הוא כרבים, שאם היה וכו׳.
ושמואל אמר לעולם מותרות עד שיהיו שנים בפנימית ואחד בחיצונה. דלא גזרינן וכדמפרש טעמא בסמוך דאי ידע, ואי לא ידע אמר עירובי עירוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושמואל אמר: לעולם מותרות, עד שיהו שנים בפנימית ואחד בחיצונה.
And Shmuel said: Actually, they are permitted, unless there are two people living in the inner courtyard and one in the outer one.
עין משפט נר מצוהרי״ףבעל המאורראב״ד כתוב שםרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דוְגוֹי1 הֲרֵי הוּא כְּרַבִּים מַאי שְׁנָא יִשְׂרָאֵל דְּלָא אָסַר דְּמַאן דְּיָדַע יָדַע וּמַאן דְּלָא יָדַע סָבַר עָירוֹבֵי עָירֵב גּוֹי2 נָמֵי אָמְרִינַן דְּיָדַע יָדַע דְּלָא יָדַע סָבַר אֲגִירֵי אוֹגַר.

Rabbi Elazar said: And a gentile is considered like many, i.e., if a gentile lives in the inner courtyard, the gentile’s right of way in the outer courtyard renders it prohibited to carry there. The Gemara asks: What is different about an individual Jew living in the inner courtyard, that he does not prohibit the resident of the outer courtyard? Because one who knows that only one person lives there knows this fact, and one who does not know this thinks that an eiruv has been established. If so, in the case of a gentile also, we should say that one who knows that only one person lives there knows, and one who does not know this thinks that the Jew must have rented the domain from the gentile.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ונכרי״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי הוא כרבים – אם דר נכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה אוסרת דריסת רגלו עליהן עד שישכיר ואליבא דשמואל אמרה ר״א למילתיה דאי לרב אדא מאי איריא נכרי אפילו ישראל נמי אסר כי הוו שנים בחיצונה והא ליכא למימר דביחיד בחיצונה אסר דהשתא אפילו דר עמו בחצר עצמה הא קי״ל כר״א בן יעקב דאמר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה דריסת רגלו לא כל שכן דלא אסרה.
דידע – שהוא שם יחידי וידע שאין רגל המותרת אוסרת ולא נפקא מינה חורבה.
נכרי הרי הוא כרבים – אליבא דשמואל קאמר כדפי׳ בקונט׳ דליכא למימר דביחיד בחיצונה נמי אסר דאפי׳ היה דר עמו בחצר לא אסר דקיימא לן כראב״י כ״ש דריסת רגל דלא אסרה וכן מוכחא בהדיא לעיל גבי ישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה דאי ליכא ישראל בפנימית אלא נכרי לחודיה לא אסר וא״ת ולמה ליה למימר הרי הוא כרבים אפילו לא הוו כרבים אסר דכיון דיש שני ישראלים בחיצונה ואוסרין זה על זה ויש לו דריסת רגל עליהן וי״ל כיון דישראל לא אסר נכרי נמי לא אסר דאין להחמיר בנכרי יותר מבישראל אי לאו דהוו כרבים.
ואמר ר׳ אלעזר: גוי הרי הוא כרבים – שאם היה גוי בפנימית ושני ישראל בחיצונה, דריסת הגוי אוסרתה עד שישכור. ובהא אפי׳ שמואל מודה, ואפי׳ לרבנן, דאמרי, רגל המותרת אינה אוסרת, גזירה דילמא איכא מאן דלא ידע ביה בההוא גוי שהוא יחיד במקומו וקסבר שישראל דר עמו, ואמר, הא קא מטלטלי1 בלא עירוב ובלא שכירות. דאם איתא דאוגר ליה גוי רשותיה מיפעא פאעי, ואין עירוב מועיל במקום גוי.
כל הדין סוגיא כת״ק דר׳ עקיבא היא, ומשום הכי נקיטינן כוותיה.
{שמעתא דב׳ חצרות וג׳ בתים}
1. בכתי״ס: מטלטלי מזו לזו
אמר אברהם: זה מאופל דבריו1, ולא אמר רבי אלעזר אלא בשלשה חצרות של אחד אחד וגוי באחת מהן2.
1. עיין לעיל בתחילת פרק זה בהשגתו.
2. עיין ברשב״א דף עה: ד״ה א״ר אלעזר.
אמ׳ ר׳ אליעזר1 גוי2 הרי הוא כרבים. פיר׳3 אם דר גוי בפנימית ושני ישראל⁠[׳] 4 בחיצונה,5 אוסרת דריסת (רגלן) רגלו עליהם עד שישכרו6.
ומאי [שנא]⁠7 ישראל דיחי⁠[ד]⁠ים8 לא אסר וכו׳. פיר׳9, ומאי אריא גוי, אפי׳ ישראל נמי אסרי כי הוו שנים החיצונה10. והא ליכא למימ׳ דביחיד בחיצונה אסר11, דהשתא אפי׳ דר עמו בחצר עצמה קמ״ל12 כר׳ אליעזר בן יעקב דאמ׳ עד שיהו שני ישראל אוסרין זה על זה, דריסת רגלן לא כל שכל דלא א⁠(מ)[ס]⁠רה.
(או) אי ידע13 דיחיד הוא וכו׳. פיר׳14 דידע שהוא שם יחידי, ידע15 שאין רגל המותרת במקומה אוסרת, ולא נפקא חורבה מינה. (ואו) ואי לא ידע וכו׳. עד מיפעא פאעי. פיר׳16 ד⁠[קלא אית] ליה וכיון17 דלא פאעי אמרי מטלטל במקום גוי הוא18 ואסיר. רשצז״ל אמ׳19, והני לא אוגיר. ומאן דלא ידע שהוא דר שם יחידי סבר דאין דריסת הרגל אוסרת, (או) אי נמי עירוב של פנימיים וחיצונים מועיל במקום גוי בלא שכירות.
סליק פירקא
1. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳ר׳ אלעזר׳.
2. כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳ונכרי׳.
3. רש״י רד״ה הרי הוא כרבים. [יל״ע, דכאן נקט רבינו ל׳ רש״י, אף דלעיל חלק רש״י על הרי״ף בביאור דעת רב יוסף. דלרי״ף (וכ״ה גם בר״ח וספר העתים): ׳ג׳ אסורין׳ פירושו ׳שלשה חצרות ובכל חצר וחצר דר אחד׳. ואילו לרש״י (ד״ה אמר רב יוסף אם היו): ׳ג׳ בין ב׳ החצירות׳ (וע״ע בהע׳ לקמן)].
4. כצ״ל וכ״ה ברש״י .
5. מן הלשון: ׳שני ישראל בחיצונה׳ משמע לכאורה, דבישראל אחד לא גזרינן. והרמב״ם (עירובין ד, כב) כתב: ׳ואם היה גוי בפנימית אף על פי שהוא אחד, הרי הוא כרבים ואוסר על החיצונה עד שישכרו מקומו׳. ופי׳ הב״י (סי׳ שפב, יז) דס״ל, דנאסר אפילו כשרק ישראל אחד בחיצונה. ואילו במעשה רוקח דייק ממש״כ: ׳עד שישכרו מקומו׳ דאיירי בשני ישראלים. וכ״פ ריב״ח, שמוסיף על לשון הרמב״ם: ׳ואם היה בפנימית גוי הרי הוא כרבים ואוסר על החיצונה עד שישכרו ממנו הישראלים שבחיצונה׳. ופי׳ הטעם דבעינן תרי: ׳ודוקא כשהיו שני ישראלים בחיצונה הוא שאוסר עליהם הגוי שבפנימית, אבל כשלא היה בחיצונה כי אם ישראל אחד אין הגוי אוסר עליו אפי׳ היו דרין בחצר אחת, משום דמילתא דלא שכיחא היא, דקי״ל כראב״י׳ (אבל הט״ז והמ״א פי׳ דבכה״ג הוה מילתא דשכיחא, וגזרו אפילו בישראל אחד) ובלשון רחב״ש יש להסתפק. שכתב: ׳אם היה גוי דר בפנימית חשבינ׳ ליה כישראלים רבים שלא עירבו ואוסר בדריסתו על החיצונ׳⁠ ⁠׳, וי״ל או ׳חיצונ⁠[ה]׳ - חד, או ׳חיצונ⁠[ות]׳- תרי.
6. רבינו השמיט מרש״י תי׳: ׳ואליבה דשמואל אמרה ר״א למילתיה׳, אולי משום דלפי הרי״ף ר״א אמרה למילתיה אף לרב אדא, כמוש״כ הרא״ש (ס״ס כא) להדיא: ד׳לפירוש רב אלפס ז״ל (ראה לעיל הע׳ 589) אתיא ר״א שפיר כרב אדא, דרב אדא איירי בג׳ חצירות ור׳ אלעזר איירי בשתי חצירות׳. והקרן אורה מקשה ע״ז וכ׳: ׳ויש לדקדק, כיון דהוא אוסר אפילו בג׳ יחידים כש״כ בשנים בחיצונה דאני קורא רבים בחיצונה׳ (וע״ע לקמן (הע׳ 601).
7. כ״ה בגמ׳ וברי״ף.
8. כן נראה דצ״ל. וברי״ף: ׳מ״ש ישראל דיחיד לא אסר׳, ובגמ׳: ׳מ״ש ישראל דלא אסר׳. ושמא נקט ל׳ המשנה: ׳ואם היו של יחידים א״צ לערב׳ (וכ״פ רחב״ש: ׳ומאי שנא ישראל דיחיד דלא אסר, כדאמרי׳ במתני׳, ואם היו של יחידים וגו׳⁠ ⁠׳).
9. רבינו נקט לשון רש״י שבאד״ה הרי הוא כרבים (שראשיתו צוטט לעיל, עי״ש הע׳ 595) ומובנו שם שונה, דמוכיח בדרך זו דר״א ע״כ כשמואל אמרה למילתיה ולא כרב אדא, ואילו בפי׳ שלפנינו הגמ׳ מניחה לכאורה דר״א ס״ל אף כרב אדא (ראה לעיל הע׳ 598), ורק שואלת מה בין ישראל לנכרי?!
10. ברש״י שם: ׳בחיצונה׳.
11. ר״ל כפי׳ הב״י ברמב״ם (שהו״ל בהע׳ 597).
12. במשנה לעיל סא, ב (וברש״י לפנינו: ׳קי״ל׳).
13. ל׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳דמאן דידע ידע וכו׳⁠ ⁠׳.
14. רש״י ד״ה דידע (בשינוי מועט).
15. לפנינו ברש״י: ׳וידע׳, ובפי׳ רבינו יהונתן כתב: דאי ידע שהוא שם יחידי, ידע שאין רגל המותרת אוסרת, משמע דהא בא תליא, וכ״נ מגי׳ רבינו ברש״י.
16. רש״י ד״ה מפעא פעי.
17. לשון הרי״ף.
18. לפנינו ברי״ף: ׳ולפיכך׳ אסור.
19. המשך ל׳ רש״י מהע׳ 608.
גוי נמי אי ידעי ידעי כול׳ – פירוש: אי ידעי דגוי בלחודיה דייר בפנימית ידעי שאין דירתו חשובה דירה בלא ישראל עמו ואינו אוסר את החיצונה ואי לא ידעי אלא סוברים שיש ישראל עמו בפנימית שאוסר אותם מפני ישראל שעמו אמרי מיגר אגר.
אמר ר׳ אלעזר וגוי הרי הוא כרבים. כלומר: אם היה גוי דר בפנימית ושני ישראלים בחיצונה, דריסת רגלו אוסרת עליהן. ואע״פ שאינו דר עמהן וישראל דכוותיה אינו אוסר, אפילו הכי גוי אוסר וכדמפרש טעמא משום גזירת הרואין, דאיכא דלא ידע וסבר דגוי [אינו] אוסר אפילו בשיש שני ישראלים אוסרין זה על זה דרין עמו, דמימר אמר גוי לא השכיר דאם איתא מיפעא פעי. ור׳ אלעזר אליבא דשמואל אמרה לשמעתיה, דאי לרב מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי אסר כי הוו שנים בחיצונה וכמו שפירש רש״י ז״ל. והלכך קיימא לן כשמואל, זו היא שיטתו של רש״י ז״ל. ולפי שיטה זו ההוא עובדא דישראל וגוי בפנימית ובעיא דישראל וגוי בחיצונה וישראל בפנימית שבתחילת פירקין (עירובין סה:), אפשר לומר שאין הלכה כרב ור׳ חייא דאסרו ואף על גב דהוו רבים בחיצונה. משום דלא אמרו כאן אלא בשיש שני ישראלים בחיצונה וגוי בפנימית, דמכל מקום הא איתא בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה.
אבל הראב״ד וגם ר״ח ז״ל פירשו: אם היו שלשה אסורין, כלומר: שלש חצרות ובכל חצר אחד ונמצא בחיצונה שלשה שהם רבים. ושמואל פליג בישראלים ואמר שאינן אוסרין עד שיהיו שנים בפנימית דרגל האסורה אוסרת אבל רגל המתרת אינה אוסרת. ור׳ אלעזר קאי כשמואל בישראלים, אבל גוי הרי הוא כרבים שאם דר גוי בפנימית ושני ישראלים בשתים החיצונים אחד בכל חצר הרי אוסר עליהן. ולפי פירוש זה ההיא דלעיל דרב ור׳ חייא דישראל וגוי בפנימית וישראל בחיצונה, ואי נמי ישראל וגוי בחיצונה וישראל בפנימית החיצונה אסורה כרב ור׳ חייא וכמו שכתב הראב״ד ז״ל שם במקומה. וכבר כתבתיה משמו למעלה בס״ד (שם בד״ה אמר ליה). והתימא מן הרב אלפאסי ז״ל שפירש כאן כפירושו של ר״ח ז״ל ועם כל זה לא כתבן להנהו דרב ור׳ חייא ור׳ אלעזר בהלכות (עירובין סה:), דנראה שדחאן מהלכתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ש ישראל דלא וכו׳ – פי׳ דאי ידע מאן דחזו להו לישראל אחד בפנימית אינו אוסר כיון דהוי רגל המותרת במקומה ניחא ואי לא ידע יאמר דעירוב עירוב כלהו עובדי כוכבי׳ ומזלות נמי כולי כלומר אי דידע הרואה שאין העובדי כוכבי׳ ומזלות ראוי לאסור כיון שאינו דר עמהם בתצר ולא ילמדו ממעשיו ידע ואי לא ידע אלא שהוא סבור שאף זו היה לו לאסור מ״מ הרי הוא אומר מגר אגריה מיניה ופרקי׳ דסתם עובדי כוכבי׳ ומזלות דמגר מבעיא בעי ומפרסם הדבר. במאי קמפלגי כו׳ פרש״י ז״ל דדוקא בהאי שהוא בית עשוי לדיר׳ אבל בבית שער בעלמ׳ שאינו עשוי לדירה דכ״ע אינו אוסר ואף על פי שדרין שם וכדתניא לעיל בבית שער אכסדרה ומפרסת אינו אוסר וסתם בית שער דיחיד הוא מעתה הא דאמר רב יהודה אמר רב בפ׳ כיצד משתתפין חוץ מבי׳ שער דיחיד דאלמא בית שער דיחיד אינו אוסר אפי׳ כר׳ יוחנן היא ולאו משום דס״ל כשמואל דדעת רבים. הילכך אפי׳ תימא דכי פליג ר׳ יוחנן על רב ושמואל תרוייהו אין הלכ׳ כר׳ יוחנן כמו שסובר הראב״ד ז״ל הלכה כר׳ יוחנן דלא קאי רב עם שמואל וכ״ש לדעת הגאונים ז״ל שאומרי׳ דהלכה כר׳ יוחנן אפי׳ לגבי רב ושמואל תרוייהו.
אמר ר׳ אלעזר: וגוי הרי הוא כרבים, שאם בפנימית גר גוי, ובחיצונה שני ישראלים, אוסרת דריסת רגלו על שניהם. ומקשים: מאי שנא [במה שונה] יחיד מישראל שלא אסר [אוסר] על חבירו, דמאן דידע [שמי שיודע] שבפנימית אין אלא יחיד — ידע [יודע], ומאן דלא ידע [ומי שלא יודע] — סבר: עירובי עירב [סבור: עירב]. אם כן, גוי נמי [גם כן], אמרינן: דידע — ידע, דלא ידע — סבר: אגירי אוגר [אומרים אנו: מי שיודע שהוא יחידי יודע גם שאינו אוסר כשהוא יחידי, ומי שאינו יודע יחשוב שודאי שכר מן הגוי]!
Rabbi Elazar said: And a gentile is considered like many, i.e., if a gentile lives in the inner courtyard, the gentile’s right of way in the outer courtyard renders it prohibited to carry there. The Gemara asks: What is different about an individual Jew living in the inner courtyard, that he does not prohibit the resident of the outer courtyard? Because one who knows that only one person lives there knows this fact, and one who does not know this thinks that an eiruv has been established. If so, in the case of a gentile also, we should say that one who knows that only one person lives there knows, and one who does not know this thinks that the Jew must have rented the domain from the gentile.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) סְתָם גּוֹי1 אִי אִיתָא דְּאוֹגַר מִיפְעָא פָּעֵי.

The Gemara answers: This is not so, as a typical gentile, if he had rented out his domain, he would chatter about it, and everyone would know. If he has not talked about it, everyone will assume that he did not rent out his domain.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחינן סתם גוי לא שתיק אלא פעי ומכריז מלשון כיולדה אפעה. כלומר צועק ואומר אנא אוגרית רשותי להאי ישראל וכיון דלא פעי ידעיה דלא אגר ואמרי מטלטל במקום נכרי הוא לפיכך אסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפעא פעי – קלא אית ליה והני לא איגור ומאן דלא ידע שהוא דר שם יחידי סבר דאין דריסת הרגל אוסרת א״נ עירוב של פנימים וחיצונים מועיל במקום נכרי בלא שכירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אין לומר כן כי סתם גוי, אי איתא דאוגר — מיפעא פעי [אם אמנם שהשכיר — היה מפטפט], והיו הכל יודעים זאת. ואם לא סיפר — יודעים שלא השכיר.
The Gemara answers: This is not so, as a typical gentile, if he had rented out his domain, he would chatter about it, and everyone would know. If he has not talked about it, everyone will assume that he did not rent out his domain.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל י׳עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה פְּנִימִי נוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ וְדַיּוֹ.

Rav Yehuda said that Shmuel said: If there are ten houses, one within the other, so that the person living in the innermost house must pass through all the rest in order to reach the courtyard, the innermost one alone contributes to the eiruv for the courtyard, and it is enough. The residents of the other houses are considered as living in the gatehouse and corridor of the innermost one, and therefore they do not have to contribute to the eiruv.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר שמואל י׳ בתים זה לפנים מזה הפנימי נותן עירובו ודיו. פי׳ כיון שדורסין כולן [על החיצונים] כאילו רשותו הן ורשות אחת הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

י׳ בתים זה לפנים מזה – חיצון פתוח לחצר וכולן דריסת רגלו עליו ופנימי דורס על כולן שאין לו יציאה אלא דרך זו כולן נעשין בית שער לו ואינן אוסרין על בני חצר אלא פנימי לבדו כדאמרן בפירקין (עירובין עב:) והדר שם אינו אוסר הלכך כשבאין שאר דיורין הפתוחין לחצר ולערב את חצירן פנימי זה נותן פת והשאר אין צריכין.
עשרה בתים זה לפנים מזה כול׳ – מיכן מוכיח ומשתי הצרות ושלשה בתים ביניהן שכל דבר שאינו אוסר בחצר מותר לטלטל מן החצר לתוכו וקשיא למורה שפירש לעיל שאסור לטלטל מחצר לחורבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה י׳ בתים כו׳ כדאמרן בפירקין והדר שם כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ שבית שער אינו אוסר:
בד״ה שלשה בתים כו׳ לחצר זו וזה לזו כו׳ כצ״ל:
ב אמר רב יהודה אמר שמואל: עשרה בתים זה לפנים מזה ואין הפנימי יכול לצאת לחצר אלא אם כן עובר על פני כולם, פנימי לבדו נותן את עירובו בחצר, ודיו. והדרים בשאר הבתים הרי הם כדרים בבית שער ומסדרון לבית הפנימי, והדרים בבית שער אינם צריכים לתת.
Rav Yehuda said that Shmuel said: If there are ten houses, one within the other, so that the person living in the innermost house must pass through all the rest in order to reach the courtyard, the innermost one alone contributes to the eiruv for the courtyard, and it is enough. The residents of the other houses are considered as living in the gatehouse and corridor of the innermost one, and therefore they do not have to contribute to the eiruv.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ חִיצוֹן חִיצוֹן בֵּית שַׁעַר הוּא החִיצוֹן שֶׁל פְּנִימִי.

And Rabbi Yoḥanan said: Even the outer one must contribute to the eiruv. The Gemara asks: The outer residence is a gatehouse in relation to the inner ones, so why should it have to contribute to the eiruv? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan was referring to the outer house of the innermost one. In other words, even the second-to-last house, the outer one only in relation to the innermost house, must contribute to the eiruv, as it is not viewed as a gatehouse.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בית שער
בית שער – (עירובין עה: סוטה מג.) בית שער אכסדרה ומרפסת פי׳ יש למגדלים ב׳ שערי׳ זה לפני׳ מזה והריוח שבאמצע נקר׳ בית שער:
ערך סבכא
סבכאא(שבת קיא:) חוטי סבכה של פסיקיא פי׳ קושרת אשה מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן וסבכ׳ שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה והכי משמע וחוטים של פסיקיא שהוא חוגרת שקושרות במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן. (שבת סה.) כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאה בו. (שבת פט) בגד קטן כסבכה. (בבא בתרא קמו) בייבא וסבכתא כבר פי׳ בערך ייבא. (כלים פכ״ד) ג׳ סבכות הן של ילדה טמאה מדרס של זקנה טמאה טמא מת של יוצאות החוץ טהורה מכלום פי׳ בל׳ ישמעאל וקאיאת ובלעז קי״ולה ושל יוצאות החוץ היינו הסודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק (כלים פרק כח) סבכה שנקרע׳ אם אינה יכולה לקבל את רוב השער טהורה. פי׳ אם אינה מכסה רוב שיער האשה (עירובין עה) א״ר יהודה הסבך פי׳ גדיל סבכות. השביסים והשהרנים תרגום שביסיא וסיבכיא:
א. [נעטץ, פערמיגע הויב.]
אפילו חיצון – צריך ליתן את הפת.
חיצון של פנימית – בית התשיעי לחצר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יוחנן אמר: אפילו החיצון חייב לערב. ומקשים האיך אפשר לומר כן הלא דירת חיצון בית שער הוא לפנימיים לו! ומדוע יתן עירוב? ומסבירים הכוונה היא חיצון של פנימי שהתכוון לומר שאף הבית התשיעי מבחוץ שהוא חיצון לבית אחרון, נותן עירוב ואינו כבית שער.
And Rabbi Yoḥanan said: Even the outer one must contribute to the eiruv. The Gemara asks: The outer residence is a gatehouse in relation to the inner ones, so why should it have to contribute to the eiruv? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan was referring to the outer house of the innermost one. In other words, even the second-to-last house, the outer one only in relation to the innermost house, must contribute to the eiruv, as it is not viewed as a gatehouse.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר בֵּית שַׁעַר דְּיָחִיד שְׁמֵיהּ בֵּית שַׁעַר ומ״סוּמָר סָבַר לָא שמי׳שְׁמֵיהּ בֵּית שַׁעַר.

The Gemara explains: With regard to what principle do they disagree? One Sage, Shmuel, holds that the gatehouse of an individual is considered a gatehouse, and therefore the ninth house, i.e., the second innermost is also a gatehouse, as it serves as a passageway for the individual living in the innermost house, and one Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that the gatehouse of an individual is not considered a gatehouse, and therefore the ninth house must also contribute to the eiruv.
רי״ףתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבי יוחנן סבר בית שער דיחיד לא הוי בית שער – והא דאמר בפ׳ כיצד משתתפין (לקמן דף פה:) כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר הנותן שם עירובו אינו עירוב חוץ מבית שער דיחיד פי׳ דאף על גב דהדר שם אינו אוסר הנותן שם עירובו הוי עירוב אתי נמי כר׳ יוחנן דהתם איירי בבית שער דחצר כדפי׳ שם בקונטרס דאינו עשוי לדירה אבל הכא העשוי לדירה אוסר.
מר סבר בית שער דיחיד שמיה בית שער ומר סבר לא שמיה בית שער. כתב הראב״ד ז״ל: אע״ג דשמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן, הכא הלכה כשמואל משום דקאי רב כשמואל, וכדאמרינן לקמן בפרק כיצד משתתפין (עירובין פה:) אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר עליו הנותן שם את עירובו אין עירובו עירוב חוץ מבית שער דיחיד. דאלמא בית שער דיחיד הדר שם אינו אוסר ואין צריך ליתן עירוב. וזה כשיטתו של הראב״ד ז״ל שפוסק כרב ושמואל לגבי ר׳ יוחנן כשאר רבים דעלמא לגבי יחיד, ולא אמרו שמואל ור׳ יוחנן ורב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן אלא בשלא נחלק עליו אלא האחד מהם. אבל הגאונים ז״ל פסקו בכל מקום כר׳ יוחנן ואפילו במקום שניהם. ובתוספות כתבו דההיא דרב אפילו כר׳ יוחנן אתיא, דההוא בית שער היינו בית שער דחצר שאינו עשוי לדירה אלא לבית שער, וכי הא דאמרינן לעיל (עירובין עב:) מי שיש לו בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר חבירו אינו אוסר. אבל האי דהכא דשני בתים זו לפנים מזו שהחיצון עשוי לדירה לא הוי כשאר בית שער דיחיד והדר שם אוסר. ונראין דבריהם מדקאמר רב כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר עליו, דמשמע דמילתא פשיטא היא לכולי עלמא. והלכך בשני בתים זו לפנים מזו אפילו החיצון אוסר כיון דעשוי לדירה ואינו בית שער אלא ליחיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וטעם הדברים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עיקרון, הם נחלקו] מר [חכם זה, שמואל] סבר: בית שער דיחיד שמיה [נחשב] בית שער ואם כן הבית התשיעי נידון כבית שער, שהרי משמש הוא דרך מעבר ליחיד הגר לפנים ממנו. ומר [וחכם זה, ר׳ יוחנן] סבר: לא שמיה [אינו נחשב] בית שער ולכן חייב אף הוא לערב.
The Gemara explains: With regard to what principle do they disagree? One Sage, Shmuel, holds that the gatehouse of an individual is considered a gatehouse, and therefore the ninth house, i.e., the second innermost is also a gatehouse, as it serves as a passageway for the individual living in the innermost house, and one Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that the gatehouse of an individual is not considered a gatehouse, and therefore the ninth house must also contribute to the eiruv.
רי״ףתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״ראָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב וב׳שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת וג׳וּשְׁלֹשָׁה בָּתִּים בֵּינֵיהֶן זֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה וְנוֹתֵן עֵירוּבוֹ בָּזֶה וְזֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה וְנוֹתֵן עֵירוּבוֹ בָּזֶה

Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Rav said: With regard to two courtyards that have three houses between them, and a resident of this courtyard comes through this house that opens to his courtyard and places his eiruv in that middle house, and a resident of this other courtyard comes through this house that opens to his courtyard and places his eiruv in that middle house,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג׳ בתים ביניהן – בית זה פתוח לחצר זו וזה לזו ובית אמצעי פתוח לב׳ הבתים.
זה בא בדרך זה – בן חצר זו בא דרך בית הפתוח לו ונתן עירובו באמצעי ועשה בית הפתוח לו כבית שער לעבור דרך עליו לאמצעי וכן בן חצר האחרת עשה בית הפתוח לו כבית שער ועירב באמצעי חצר האחרת אין אחד מדיורי הבתים האלה צריך ליתן פת אלו משום בית שער ואמצעי משום בית שמניחין בו עירוב.
והא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב (בבלי עירובין ע״ה:): ב׳ חצרות וג׳ בתים ביניהם וכו׳, עד סוף פירקא – השמיטה הרי״ף ז״ל מלכתוב. אף על פי כן הלכה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: שתי חצירות ושלשה בתים ביניהן, זה, בן חצר אחת, בא דרך זה, הבית הסמוך לו, ונותן עירובו בזה, בבית האמצעי. וזה, בן החצר האחרת, בא דרך זה, הבית הסמוך לחצר שלו, ונותן עירוב אף הוא בזה האמצעי.
Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Rav said: With regard to two courtyards that have three houses between them, and a resident of this courtyard comes through this house that opens to his courtyard and places his eiruv in that middle house, and a resident of this other courtyard comes through this house that opens to his courtyard and places his eiruv in that middle house,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין עה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין עה:, ר׳ חננאל ערובין עה:, ר׳ נסים גאון ערובין עה:, רי"ף ערובין עה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין עה:, רש"י ערובין עה:, ראב"ן ערובין עה: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ערובין עה:, בעל המאור ערובין עה: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם ערובין עה: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ספר הנר ערובין עה: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין עה:, רשב"א ערובין עה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין עה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין עה:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין עה:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין עה:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין עה:

Eiruvin 75b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 75b, R. Chananel Eiruvin 75b, R. Nissim Gaon Eiruvin 75b, Rif by Bavli Eiruvin 75b, Collected from HeArukh Eiruvin 75b, Rashi Eiruvin 75b, Raavan Eiruvin 75b, Tosafot Eiruvin 75b, Baal HaMaor Eiruvin 75b, Raavad Katuv Sham Eiruvin 75b, Sefer HaNer Eiruvin 75b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 75b, Rashba Eiruvin 75b, Meiri Eiruvin 75b, Ritva Eiruvin 75b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 75b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 75b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 75b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144