×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָאֶמְצָעִי אָסוּר.
and the middle ruin is prohibited to both of them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי׳ כחצובה מתלת להדף כשורה עומדת על הסדר אחת עם אחת.
{משנה עירובין ח:ד} [מתני׳] הנותן את1 עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אין עירובו עירוב והדר שם אינו אוסר עליו בית התבן בית הבקר בית העצים ובית2 האוצרות הרי זה עירוב והדר שם אוסר3 עליו (ו)⁠ר׳4 יהודה אומר אם יש שם5 תפוסת6 יד של-בעל הבית אינו אוסר עליו:
{בבלי עירובין פה ע״ב} [גמ׳] אמר רב יהודה אמר רב בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום פת שעל השולחן סומכין עליה משום עירוב ואמרי לה משום שתוף אמר רבא ולא7 פליגי כאן שמסובין בבית וכאן שמסובין8 בחצר דתניא עירובי חצרות בבית שבחצר ושתופי מבוי בחצר שבמבוי:
{בבלי עירובין פה ע״ב-פו ע״א}9 ר׳ יהודה אומר אם יש שם10 תפוסת11 יד וכו׳12: [היכי דאמי תפוסת יד]⁠13 אמ׳ ר׳ חנינה14 כגון חצירו של-בן ניוס15 פיר׳ בן ניוס {כפירוש ר״ח} היה16 עשיר וכל בית שהיה לו בחצר17 היה לו בו18 סחורה ומיני פרקמטיה. ורבה בר רב חייה19 אמר אפילו יתד של-מחרשה אמר רב נחמן הני דבי שמואל20 תאני דבר שניטל21 בשבת אוסר שאינו ניטל בשבת אינו אוסר. תניא נמי הכי יש לו טבל ועששית וכל דבר שאינו ניטל בשבת אינו אוסר:
1. את: חסר בדפוסים.
2. בית, בית, בית, ובית: גכה, גכז, כ״י נ: ״בית, ובית, ובית, ובית״. גכד: ״בבית, ובבית, ובבית, ובית״. גלג: ״בבית, ובית, ובית, ובית״. רמב״ם פיהמ״ש: ״בבית, בבית, בבית, בבית״. דפוס קושטא: בבית, ובבית, ובבית, ובבית. דפוסים: בבית, בבית, ובבית, ובבית.
3. אוסר: גכז לפני הגהה: ״אינו אוסר״.
4. ור׳: גכד, גכה, גכז, גלג, כ״י נ, דפוסים: ״ר׳⁠ ⁠״. וכן רמב״ם פיהמ״ש.
5. שם: חסר ב-גלג. דפוסים: עליו.
6. תפוסת: וכן גכז, ו-גכד לפני הגהה. (וכן אף גכה בגמרא הסמוכה), כברמב״ם פיהמ״ש. גכה, כ״י נ, דפוסים: ״תפיסת״. וכן גכד אחר הגהה.
7. ולא: חסר בכ״י נ.
8. שמסובין, שמסובין: כ״י נ: ״שסמוכין, שסמוכין״.
9. ב-גכה, גלג, דפוס קושטא יש כאן ציון לפיסקאה.
10. שם: דפוסים: עליו.
11. תפוסת: כ״י נ, דפוסים: ״תפיסת״.
12. וכו׳: גכד, גכה: ״של בעל הבית״. גלג ״לבעל הבית אינו א⁠[וסר ע]⁠ל⁠[יו]״, כ״י נ: ״לבעל הבית״.
13. היכי דאמי תפוסת יד: גכד, גכה, גלג. כבר״ח. ובדפוסים: היכי דמי תפיסת יד. חסר בכ״י א, כ״י נ.
14. אמ׳ ר׳ חנינה: חסר בדפוסים אבל נמצא בר״ח ובכתבי יד של התלמוד והרי״ף. כ״י נ: ״אמ׳ ר׳ חנינא״.
15. ניוס: דפוסים: נינם. וכן בסמוך.
16. היה: וכן בר״ח. חסר ב-גכד לפני הגהה.
17. שהיה לו בחצר: וכן גכד: ״שהיה לו בחצירו״, וכן גכה אחר הגהה. גלג: ״שהיתה לו בחצירו״. משמע שהוא בעל כל הבתים ולא רק החצר. ר״ח: ״שבחצירו״. גכה: ״שהיה בחצרו״. כ״י נ, דפוסים: ״שהיתה בחצרו״.
18. בו: גכד, גלג, כ״י נ, דפוסים: ״בה״.
19. רב חייה: גכד, כ״י נ, דפוסים: ״חייא״.
20. שמואל: כ״י נ: ״מר שמואל״.
21. שניטל: כ״י נ: ״הנטל״.
ואמצעי אסור – לקמיה מפרש טעמא דעבידא כחצובה ושניהם הבתים סמוכים ואע״ג דאיכא לאקשויי דבור דלעיל דמי לאמצעי שהרי שני הבתים סמוכין לאויר המבוי ואי משום שיש הפסק ארבעה בינו לכל אחד הכא נמי איכא הפסק כל חלל חורבה האמצעית וכולה אסורה לזה ולזה אפילו רחבה כמה אמות וגבי חלל המבוי נמי ליסרו אהדדי לא תיקשי דאלו חורבה משתמשין בה תשמישות הרבה בין בסמוך בין ברחוק אבל הכא ליכא תשמיש אלא מילוי וההוא על ידי הפלגת אויר ארבעה הוא.
[במאור דף כז: ד״ה והא דאמר ליה רב פפא. (עירובין דף פה:)]
[כתוב שם:] ואילו לשמואל צריך זיז אחר [כל שהוא]⁠1 להתירו2.
אמר אברהם: בחיי ראשי אין לזה לא טעם ולא ריח3.
1. נוסף מהנדפס.
2. בנדפס: להיכירא.
3. עיין במאירי עירובין דף פה. ד״ה ויש מפרשים שזיז.
[פה, ב, רי״ף סי׳ תרנ״ח]
משנה ד
והאמצעי — אסור לשניהם.
and the middle ruin is prohibited to both of them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) יָתֵיב רַב בְּרוֹנָא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר בֵּי רַב אָמַר רַב הָכִי א״לאֲמַר לֵיהּ אִין אַחְוִי לִי אוּשְׁפִּיזֵיהּ אַחְוִי לֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב א״לאֲמַר לֵיהּ אֲמַר מָר הָכִי א״לאֲמַר לֵיהּ אִין.

Rav Beruna sat and stated this halakha in the name of Rav. Rabbi Elazar, a student of the Torah academy, said to him: Did Rav actually say this? Rav Beruna said to him: Yes, he did. He said to him: Show me his place of lodging, and I will go and ask him myself. He showed him where Rav lived. Rabbi Elazar came before Rav and said to him: Did the Master actually say this? He said to him: Yes, I did.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב הכי – בתמיה דר״א סבר מדאמר רב אמצעי אסור ואע״פ שיש הפסק אויר חורבה בינו ולבתים ש״מ אדם אוסר על חברו דרך אויר סבירא ליה וטעמא דסמוכין מותרין משום דתשמישן קשה לחיצונים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יתיב [ישב] רב ברונא וקאמר להא שמעתא [ואמר את ההלכה הזו] בשם רב. אמר ליה [לו] ר׳ אלעזר בר בי [בן בית המדרש] של רב: האם אמר רב הכי [כך]? אמר ליה [לו]: אין [כן], אמר לו: אחוי [הראה] לי את אושפיזיה [מקום דירתו]. אחוי ליה [הראה לו]. אתא לקמיה [בא לפני] רב, אמר ליה [לו]: וכי אמר מר הכי [אדוני כן]? אמר ליה [לו]: אין [כן],
Rav Beruna sat and stated this halakha in the name of Rav. Rabbi Elazar, a student of the Torah academy, said to him: Did Rav actually say this? Rav Beruna said to him: Yes, he did. He said to him: Show me his place of lodging, and I will go and ask him myself. He showed him where Rav lived. Rabbi Elazar came before Rav and said to him: Did the Master actually say this? He said to him: Yes, I did.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר לָזֶה בְּשִׁלְשׁוּל וְלָזֶה בִּזְרִיקָה שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין.

Rabbi Elazar then said to Rav: Since you prohibit using the middle ruin, you evidently maintain that one person renders it prohibited for another by way of the air. That being the case, it must be that you permit the resident of each house to use the adjacent ruin because one’s use of the ruin, while not convenient for him, is more convenient than the other person’s usage. But wasn’t it the Master himself who said: With regard to a place that can be used by the residents of the one courtyard only by lowering an object down to it and by the residents of another courtyard only by throwing an object on top of it, so that neither courtyard has convenient access to it, both sets of residents are prohibited from using it, although lowering an object is more convenient than throwing it?
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא מר הוא דאמר כו׳ – אלמא אף על גב דשלשול נוח מזריקה הואיל דאינו ממש לאחד מהן כפתח לא שרינן ליה לחד מינייהו והכא נמי מאחר דאינו כפתח לא לזה ולא לזה אע״ג דנחת לזה מזה ליתסרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא מר הוא דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שתיהן אסורות. תמיהה לי מאי שלשול דקאמר והאמר רב זה משתמש בסמוך לו ע״י זריקה וזה בזריקה קאמר, ועדיפא מיניה הוה ליה לאקשויי והא לזה בזריקה ולזה בזריקה הוא ושניהן אסורין לכ״ע. וניחא לי דהכי קאמר ליה אפילו תמצא לומר דזריקה דהאי זריקה בנחת וזריקה דהא בקשה, אפילו הכי לא עדיף מלזה בשלשול ולזה בזריקה דשניהם אסורין למר.
אמר ליה [לו]: והא [והרי] מר [אדוני] הוא זה שאמר: לזה בשלשול ולזה בזריקה — שניהן אסורין! ומדוע לא תאסור גם בשתי החורבות הסמוכות, שאף בהן אין השימוש נוח?
Rabbi Elazar then said to Rav: Since you prohibit using the middle ruin, you evidently maintain that one person renders it prohibited for another by way of the air. That being the case, it must be that you permit the resident of each house to use the adjacent ruin because one’s use of the ruin, while not convenient for him, is more convenient than the other person’s usage. But wasn’t it the Master himself who said: With regard to a place that can be used by the residents of the one courtyard only by lowering an object down to it and by the residents of another courtyard only by throwing an object on top of it, so that neither courtyard has convenient access to it, both sets of residents are prohibited from using it, although lowering an object is more convenient than throwing it?
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ דְּקָיְימִי כְּשׁוּרָה לָא דְּקָיְימִי כַּחֲצוּבָה.

Rav said to him: Do you think that we are dealing with a case of three ruins positioned alongside each other in a straight line? No. They are arranged in the form of a tripod, i.e. in a triangular form. In other words, two of the ruins, each adjacent to one of the houses, are located next to each other; the third is positioned adjacent to one side of the other two, near both houses. The middle ruin is prohibited to the residents of both houses because both houses have equally inconvenient but direct access to it. However, each of the other ruins is permitted to the resident of the adjacent house, as he has direct access to it, while the resident of the other house can reach it only through the air of the ruin nearest to him, and Rav maintains that one person does not render it prohibited for use by another by way of the air.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חצב
חצבא(עירובין פה:) מי סברת דעבידא כשורה לא דעבידא כי חצובה פי׳ כשורה כסדר כחצובה דעבידא כמין כ׳ יוני והאמצעית היא בין שתי חצרות ושתים החיצונות נמשכות ויוצאות מחוץ לחצרות ואין משתמשות החצרות הללו בתוך שני החרבות הללו אלא על ידי זריק׳ מיהו זריק׳ מן החצר על החרבה תבוא מלמעלה למטה וזריקה מן החרבה לחצר היא ממטה למעלה לפיכך זריקה של חצר היא בנחת וקרובה היא לשלשול לפיכך נותנין לה וזריקה של חרבה בקושי היא פי׳ כחצובה כג׳ רגלי קנקן כשורה עומדת על הסדר אחת עם אחת (בבא מציעא כה.) בעי רבי ירמיה כשיר מהו וכו׳ פי׳ כשיר עגול כצמידין כשורה זה בצד זה כחצובה זה למעלה מזה במקום מורד כסולם נתונין כסדר בארץ והפרש ביניהן פי׳ אחר כחצובה נעוצין על דופנן וזקופין על הארץ כדלי שחוצבין בו מים מן הנהר כסולם שמונחין מקצת זה על זה ויוצאין זה מזה בשליבות ובמעלות הוי דרך הינוח או דרך נפילה (בבא בתרא פג) כיצד הן עומדין רב אמר כשורה ושמואל ואיתימא רבי יוחנן אמר כחצובה פי׳ שהן משולשין שנים זה כנגד זה והג׳ יוצא זנב כמו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. פי׳ אחר כמו בקבוק שהוא עגול כן הן עומדים בעגול ושני הפירושים ענין אחד הן:
א. [אויסהוען דרייא פיס.]
מי סברת דעבידי כי שורה – זו אצל זו שתהא החיצונה מפסקת בין הבית ולאמצעי דתיסק אדעתך אדם אוסר דרך אויר סבירא לי דתיקשי לך סמוכין נמי ליתסרו.
לא דעבידי כחצוב׳ – ושלשתן סמוכין לבתים האמצעי כנגד השתים כשלשה רגלי הקנקן הלכך הסמוכין מותרין דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר והאמצעי אסור דשניהן משתמשין בה בשלשול ורשות שניהם היא ואף על גב דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסר לא אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושני ליה: מי סברת דעבידא כשורה לא דעבידן כחצובא. כזה: והחורבה האמצעית משותפת בין שניהם הרי ראובן שבבית הצפוני משתמש מביתו דרך זריקה לחורבה שכנגדו בצד ימין, ואף ע״פ שאי אפשר לו להשתמש שם אלא דרך אויר החורבה האמצעית שהיא אסורה לשניהם, אפילו הכי שרי משום דס״ל דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר. וכן נמי שמעון בחורבה שבצד שמאל.
וקשיא לי א״כ אפילו ראובן משתמש בחורבה שבצד שמאל ושמעון משתמש בחורבה שבצד ימין, לפי שאין אחד משתמש שם אלא דרך אויר, ואין אדם אוסר על חברו דרך אויר, דומיא דבור מופלגת מכותל זה בארבעה ומכותל זה בארבעה, דשרי לרב אפילו בלא זיז ובלא קנה. וי״ל דמיירי כשחורבה שבימין מיוחדת לראובן ושל שמאל מיוחדת לשמעון, ולא אמר רב שאין אדם אוסר דרך אויר אלא באויר משותף, כההיא דבור וחורבה אמצעית ואויר רשות הרבים, אבל באויר דמיוחד לאחד מהם ודאי אוסר אפילו לרב. כנ״ל.
שלש חורבות אלו. פירש רש״י ז״ל: שהן של בעלי בתים אלו. משמע מתוך דבריו שאלו היו של בעלים אחרים היו שניהם אסורין בהן, דאף ע״ג דחורבה אינה אוסרת מ״מ אסורה היא. והכין ודאי מכרעא פשטה דההיא דפרק הדר (עירובין עד.) גבי מבוי דאמרינן ר׳ יוחנן אמר אפילו חצר אחת וחורבה אחת, ואמרינן עלה ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה דלא גזר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר, הכא נמי לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה. אלמא אסור לעיולי מאני דבתים לחורבה של חברו. וכן דעת הראב״ד ז״ל וכמו שכתב גבי מי שהניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו. אבל בתוספות אמרו דמסתברא דכל שאינו אוסר אינו אסור, וההיא דפרק הדר בשבית הבעלים פתוח לחורבה. וא״ת א״כ תיפוק ליה משום בית והיינו דשמואל דאמר אפילו חצר אחד ובית אחד. י״ל בשהיה הבית פתוח מצד אחד לרשות הרבים או למבוי אחר ואינו רגיל לצאת בפתח שבחורבה. וכן ודאי נראה לי מתוך הירושלמי (ה״ג) דגרסינן התם ר׳ אלעזר בשם רב הושעיא היו שלש זה משתמש בחורבה דרך פתחו וזה משתמש בחורבה דרך פתחו והאמצעית אסורה, אימתי, בזמן שהאמצעית של שניהן אבל אם היתה האמצעית של אחד מן השוק זה משתמש באחד וזה משתמש בשתים ע״כ. ומכל מקום מהא דאמרינן בשלהי פרק הדר (עירובין עה:) עשרה בתים זה לפנים מזה אינו נותן עירוב אלא הפנימי בלבד, כלומר: ועל ידי עירוב של פנימי משתמשין בכל העשרה בתים, אין להביא ראיה דכל שאינו אוסר אינו אסור. דשאני התם דכיון דבית שער לפנימי ופנימי נתן את העירוב הרי זה כאלו נתנו כולן את העירוב ועל ידי העירוב הוא שהותרו לכולן.
גמ׳ לא דקיימי כחצובה כו׳ נ״ב כזה *:
שם חצירו של בן בוניים בן בוניים אתא לקמיה דר׳ כו׳ כצ״ל. ונ״ב ס״א בוניים בן בוניים אבל הרי״ף והרא״ש גורסים בן בוניים:
אמר ליה [לו]: מי סברת דקיימי [האם סבור אתה שהיו שלוש החורבות עומדות] זו ליד זו כשורה אחת? לא — דקיימי היו עומדות] כחצובה, כלומר, שתי החורבות הסמוכות צמודות זו לזו, והשלישית נמצאת בצידן. ששתי החורבות משמשות בנוחות לבעלי הבתים הסמוכים להן, והרי כל אחת מהן כפתח לאחד וזריקה לאחר. וחורבה אמצעית קשה שימושה לשניהם בשוה, ומשום כך נאסרת על שניהם. ומתוך שהסמוכות מותרות לבית הסמוך להן, למדנו את שיטת רב שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר.
Rav said to him: Do you think that we are dealing with a case of three ruins positioned alongside each other in a straight line? No. They are arranged in the form of a tripod, i.e. in a triangular form. In other words, two of the ruins, each adjacent to one of the houses, are located next to each other; the third is positioned adjacent to one side of the other two, near both houses. The middle ruin is prohibited to the residents of both houses because both houses have equally inconvenient but direct access to it. However, each of the other ruins is permitted to the resident of the adjacent house, as he has direct access to it, while the resident of the other house can reach it only through the air of the ruin nearest to him, and Rav maintains that one person does not render it prohibited for use by another by way of the air.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא לֵימָא שְׁמוּאֵל לֵית לֵיהּ דְּרַב דִּימִי דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ ד׳אַרְבַּע עַל ד׳אַרְבַּע מוּתָּר לִבְנֵי רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים וְלִבְנֵי רה״ירְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַתֵּף עָלָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ.

Rav Pappa said to Rava: Let us say that Shmuel, who maintains that one renders it prohibited for another by way of the air, does not agree with the opinion of Rav Dimi. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: A place less than four by four handbreadths in size is an exempt domain with respect to carrying on Shabbat. Consequently, if this place is located between a public domain and a private domain, it is permitted for both the people in the public domain and the people in the private domain to adjust the burden on their shoulders in it, as long as they do not exchange objects with each other by way of the exempt domain. According to Shmuel’s opinion this should be prohibited due to the air of a different domain.
רי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא שמואל – דאמר אדם אוסר על חברו דרך אויר.
לית ליה דרב דימי – דהא מקום שאין בו ארבעה כיון דלית ביה שיעור מקום הנחה דידיה לאו הנחה היא והרי הוא כאויר בעלמא וקאמר מותר בלא שום תיקון ושמואל הוצאת זיז בעי.
לימא שמואל לית ליה דרב דימי – פירוש רש״י נראה עיקר דקאי אההיא דבור שבין ב׳ חצירות דקסבר שמואל אדם אוסר על חבירו דרך אויר אע״פ שהוא תשמיש גרוע ומשני התם רשויות דאורייתא וליכא למיחש שמא מתוך כך יבא לטלטל מרה״י לרה״ר דאיסורא דאורייתא מידע ידע אבל הכא דאי לאו דאסרי אהדדי שמא מתוך כך יטלטל מחצר לחצר ור״ת פירש בע״א ואין נראה פירושו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא שמואל לית ליה דרב דימי דכי אתא רב דימי אמר וכו׳. פירש רש״י ז״ל: משום דתשמיש מקום שאין בו ארבעה על ארבעה הוי תשמישו גרוע ומותר לזה ולזה, ותשמיש שבזריקת אויר נמי תשמיש גרוע הוא ושרי. ופריק: כי אמר שמואל ברשויות דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ואע״ג דרב נמי אית ליה בריש פרק חלון (עירובין עז.) כי האי סברא דרב דימי ברשויות דאורייתא אבל ברשויות דרבנן לא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. הא דשמואל עדיפא מדרב. דאלו רב לא קאמר אלא שלא להשתמש בו ממש אבל בתשמיש אויר כי הא לא גזרו.
לימא שמואל לית ליה דרב דימי – פרש״י ז״ל דהא תשמיש שאין בו ד׳ על ד׳ כיון שאין בו הנחה גמורה הרי הוא תשמיש גרוע וכתשמיש אויר חשוב ואפ״ה אשכחן שהוא מותר לזה ולזה בלא הכירא דזיז וקניא שאני הכא וכו׳ ורב למה הוא מתיר בלא היכרא דלא אשכחן ליה כי האי סברא בריש פרק חלון דרב דימי ברשויות דאורייתא אבל ברשויות דרבנן חכמים עשו חזוק י״ל דרב סבר דתשמיש אויר גריע טובא ולא חשיב תשמיש כלל ולא בעי היכרא וחזוק מי אמר רבה שאין אדם אוסר לחבירו דרך אויר והא איתמר וכו׳ פירש ושניהם לאדם אחד רב אמר אסור לזרוק מזו לזו פירש והשתא משמע לן דכיון דמרשותו לרשות שלו הוא זורק ודרך מקום פטור שהוא למעלה מעשרה לרשות הרבים ע״כ ליכא טעמא למיסר אלא משום דאויר רשות הרבים שולט ביניהם כי בני רשות הרבים משתמשין באותו אויר לפעמים ואוסרין אותו עליו וכאלו זורק בדרך חצר המשותפת ומ״ה פרכי׳ מינה לרב בכל דכן דכיון דתשמיש אויר כזה אוסר עליו כ״ש תשמיש אויר דלעיל דחשיב טפי והיינו דלא פרכינן מינה דשמואל אדשמואל דלעיל אסר והכא שרי א״ל ולאו מי אוקימנא כגון דמדלי חד ומחתי חד ושמואל דלא גזר בהכין לטעמיה דאמר רב רשויות דאורייתא לא גזרינן וכן פרש״י ז״ל והלכתא כרב דהלכתא כרב באסורי והא לאו מהלכות עירוב הוא דנימא הלכה כדברי המקל וכן שהוגנין משופעין ביום כאלו מדלי חד ומחתי חד נראין דברי הראב״ד ז״ל שסובר שלא אמר רב אלא בכלים שאם נופלין בארץ אינם נשברין דאלו בכלים הנשברים ליכא למיחש דאי נפלי ומתברו דאתי לאתויי הנשברים דהתם כלים הנשברים הם כלי חרס כלי סרית דלא חייש על הנשברים וקי״ל נמי שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר הילכך א״צ אפילו קנה בבור שבין שתי חצרות כדלעיל. וק״ל נמי כרב דאויר דלזה בשלשול ולזה בזריקה שניהם אסורים אפי׳ בשני כחות וכח אחד וכדכתיבנ׳ לעיל: חוץ מבית שער דיחיד פי׳ שאף על פי שאינו אוסר ראוי הוא להניח בו עירוב כיון שאינו בית שער לרבים וכן הלכה אבל מניחין בו שתוף פי׳ דערובי חצרות לעירובי בתים הוא בא וכאלו כלם דרים בבית שהעירוב שם ולפיכך בעינן בית דירה אבל שתוף שאינו אלא לערב החצרות לא בעינן אלא שיניחוהו במקום המשתמר ושאר כל הסוגיא כבר פירשנוה בפר׳ הדר בס״ד.
א אמר ליה [לו] רב פפא לרבא: לימא [האם נאמר] ששמואל שלדעתו אוסר אדם דרך אויר לית ליה [אין לו, אינו מקבל] את שיטת רב דימי. שכן, דכי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר בשם ר׳ יוחנן: מקום בין רשות הרבים לרשות היחיד שאין בו ארבע על ארבע טפחים ואינו אלא כאויר — מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו חפצים ביניהם.
Rav Pappa said to Rava: Let us say that Shmuel, who maintains that one renders it prohibited for another by way of the air, does not agree with the opinion of Rav Dimi. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: A place less than four by four handbreadths in size is an exempt domain with respect to carrying on Shabbat. Consequently, if this place is located between a public domain and a private domain, it is permitted for both the people in the public domain and the people in the private domain to adjust the burden on their shoulders in it, as long as they do not exchange objects with each other by way of the exempt domain. According to Shmuel’s opinion this should be prohibited due to the air of a different domain.
רי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָתָם רְשׁוּיוֹת דְּאוֹרָיְיתָא הָכָא רְשׁוּיוֹת דְּרַבָּנַן וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה.

Rava replied: There, Rabbi Yoḥanan is dealing with an exempt domain situated between a public domain and a private domain, the two existing domains by Torah law. In that case, the Sages did not prohibit the use of the place due to the air. By contrast, here, with regard to the air between private domains, we are dealing with domains between which carrying is prohibited by rabbinic law, and the Sages reinforced their statements even more than those of the Torah; they added preventive measures in order to safeguard their decrees. Consequently, according to Shmuel, the Sages indeed decreed that one renders it prohibited for another by way of the air.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רשויות דרבנן – שניהן רה״י ואין אוסרין מזה לזה אלא מדרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ התם רשויות דאורייתא הכא רשויות דרבנן וחכמים כו׳ בכה״ג משני נמי בפ׳ חלון אליבא דרב גבי כותל שאין בו ד׳ דאמר רב לא יזוז בו כו׳ ויש לדקדק תקשי ליה דרב אדרב ברשויות דרבנן דהכא סבר אין אדם אוסר דרך אויר והתם גבי כותל שאין בו ד׳ דלית ביה שיעור מקום ולאו הנחה היא והרי הוא כאויר ואמאי לא יזוז בו אליבא דרב וי״ל דודאי הנחה ממש אף שאין בו מקום ד׳ הוה תשמיש חשוב ולכך לא יזוז בו אבל הכא דרך אויר ממש לא הוה תשמיש חשוב כ״כ לרב אבל לשמואל פריך שפיר מהא דרב דימי במכ״ש כיון דאוסר דרך אויר ממש מכ״ש שיהיה שיתוף אסור אף שאין בו ארבע ומיהו ק״ק הא דפריך מדרב אדרב מההיא דשני גגין אהך דהכא תקשי ליה כולה ברשויות דאורייתא מההיא דב׳ גגין אהך דרב דימי דרב אית ליה דרב דימי כדאמר פ׳ חלון ודו״ק:
ולשיטת שמואל צריך היה לאסור משום אויר של רשות אחרת, וענה לו רבא: התם [שם] בדברי ר׳ יוחנן — ברשויות דאורייתא [שמן התורה] שהיו מצויות משני צידי מקום פטור, ולא גזרו ואסרו משום אויר. ואילו הכא [כאן] באויר שבין שני רשות היחיד — ברשויות דרבנן [שמדברי סופרים], שהרי איסור טלטול שבין רשות היחיד אחת לחבירתה אינו אלא מדבריהם. וחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל דברי תורה כדי שיתקיימו, ולכן אמרו, כדברי שמואל, שאדם אוסר על חבירו דרך אויר.
Rava replied: There, Rabbi Yoḥanan is dealing with an exempt domain situated between a public domain and a private domain, the two existing domains by Torah law. In that case, the Sages did not prohibit the use of the place due to the air. By contrast, here, with regard to the air between private domains, we are dealing with domains between which carrying is prohibited by rabbinic law, and the Sages reinforced their statements even more than those of the Torah; they added preventive measures in order to safeguard their decrees. Consequently, according to Shmuel, the Sages indeed decreed that one renders it prohibited for another by way of the air.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא מִי אָמַר רַב הָכִי וְהָא אִיתְּמַר שְׁנֵי בָתִּים מִשְּׁנֵי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב אאָסוּר לִזְרוֹק מִזֶּה לָזֶה וּשְׁמוּאֵל אָמַר מוּתָּר לִזְרוֹק מִזֶּה לָזֶה.

Ravina said to Rava: But did Rav actually say this, that one person does not render it prohibited for use by another by way of the air? But wasn’t it stated that amora’im disagreed with regard to two houses belonging to one person that stood on two opposite sides of a public domain. Rabba bar Rav Huna said that Rav said: It is prohibited to throw an object from one house to the other; and Shmuel said that it is permitted to throw from one to the other. Rav apparently forbade the act of throwing due to the prohibited air of the public domain that lies between the two houses.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשינן ומי אמר רב הכי והא והאתמר ב׳ בתים בב׳ צידי רשות הרבים רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי אמר רב הכי – זה משתמש בסמוך לו על ידי זריקה ואין חבירו אוסר עליו דרך אויר.
שני בתים – של אדם אחד אסור לזרוק ואע״ג דכי סגי באויר רה״ר למעלה מעשרה קא סגי וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רה״ר אע״פ שאין להם כאן תשמיש.
ומי אמר רב הכי – פי׳ דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר והא אתמר שני בתים כו׳ וקס״ד טעמא דאוסר לזרוק משום דסגי באויר רה״ר למעלה מעשרה וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רה״ר אף על פי שאין להם כאן תשמיש וכן פי׳ בקונטרס ומדשמואל אדשמואל לא מצי למיפרך דאין תשמיש דאויר הכא חשיב כההיא דלעיל אבל לרב פריך מכל שכן ורש״י פירש דלא פריך שמואל אדשמואל משום דברשויות דאורייתא מודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא איתמר שני גגין בשני צידי רשות הרבים אמר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר. וקס״ד משום דאויר רשות הרבים אוסר עליו הוא ואע״פ שזורק למעלה מעשרה טפחים. ושני ליה דלאו משום איסור האויר הוא אלא בדמדלי חד ומתתי חד דגזרינן דילמא מיגרר ואתי לאתויי, הא בשוין שרי. וכתב הראב״ד ז״ל: דבגגין משופעין אפילו שוין זה כנגד זה אסור דמשופעין עביד לאגרורי. ודוקא בכלים שאינן נשברין אבל בכלים הנשברין ככלי חרס דליכא למיחש להכי דאי נפלי מתברי ולא אתי לאיתויי, אפילו רב שרי וכאותה שאמרו לקמן בפרק המוציא תפלין (עירובין צח:) גבי זיז. ומיהו דשמואל אדשמואל לא קשיא וכטעמא דשנו לעיל לא אחמיר אלא ברשויות דרבנן ולא ברשויות דאורייתא. כן פירש רש״י ז״ל.
ולענין פסק הלכה: קיימא לן כרב דאמר דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר. והלכך בלא זיז ובלא קנה שרי, וזה ממלא מחלונו וזה ממלא מחלונו. ולענין שלשול וזריקה קיימא לן כרב דאמר כל לזה בשלשול ולזה בזריקה כלזה בזריקה ולזה בזריקה ושניהם אסורין. ואפילו לזה בשלשול ולזה בזריקת הפלגה ושלשול. אבל לזה בזריקת הפלגה וזריקת גובה ושלשול ולזה בשלשול כלזה בפתח ולזה בשלשול דמי, כפי פירושו של רש״י ז״ל.
תוספתא (פ״ח, ה״ב): שלש (דירות) [דיוטות] זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והעליונה והתחתונה של א׳ והאמצעית של אחר לא ישלשל מן התחתונה לעליונה דרך אמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות, אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונה שלא בדרך האמצעית. משלשל אדם קדרה של בשר ונותנה על גבי הזיז שרחב ארבעה טפחים. היתה חלון באמצע ארבעה על ארבעה טפחים אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות.
ולענין רשות גגין בשני רשויות הרבים, כל שהן שוין ואינן משופעין מותר לזרוק מזה לזה אם הם שלו, ואפילו אינן זה כנגד זה, ואפילו היו שניהם בדיוטא אחת כגון ששניהם לארך רשות הרבים. והוא הדין להושיט מזה לזה בשהן בשתי דיוטות. ומה ששנינו בפרק הזורק (שבת צו.) המושיט פטור דמשמע פטור אבל אסור, התם כשהם של שנים ומשום שהוא מעביר את הרשויות, אבל בששניהם שלו מותר. והכין איתא התם במקומה בפרק הזורק.
אמר ליה [לו] רבינא לרבא: מי [האם] אמר רב הכי [כן] והא איתמר [והרי נאמר] שנחלקו בבעיה זו, שני בתים שהיו משני צידי רשות הרבים, והיו שייכים לאדם אחד, רבה בר רב הונא אמר רב: אסור לזרוק מזה לזה, ושמואל אמר: מותר לזרוק מזה לזה! ואם כן לכאורה נראה שמה שרב אוסר לזרוק הוא משום אויר אסור של רשות הרבים שבאמצע.
Ravina said to Rava: But did Rav actually say this, that one person does not render it prohibited for use by another by way of the air? But wasn’t it stated that amora’im disagreed with regard to two houses belonging to one person that stood on two opposite sides of a public domain. Rabba bar Rav Huna said that Rav said: It is prohibited to throw an object from one house to the other; and Shmuel said that it is permitted to throw from one to the other. Rav apparently forbade the act of throwing due to the prohibited air of the public domain that lies between the two houses.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ לָאו מִי אוֹקֵימְנָא בדְּמִדְּלֵי חַד וּמִתַּתֵּי חַד זִימְנִין דְּמִגַּנְדַּר וְנָפֵיל וְאָתֵי לְאֵיתוֹיֵי.:

Rava said to him: Wasn’t it established that one house was relatively higher and the other one was lower than the first? Rav prohibited throwing from one domain to the other, not due to the air of the public domain, but rather due to the difficulty of throwing from a low place to a higher one, as the thrown object might sometimes roll and fall back into the public domain and people might come to pick it up and carry it from the public domain to the private domain. It was for this reason that Rav prohibited throwing an object from one house to another.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפרקינן ולאו אוקימנא דחד מדלי וחד מיתתי וזימנין דמיגנדר ואתי לאתויי א״ל רבינא לרבא נימא שמואל דאמר גג הסמוך לרשות הרבים צריך סולם קבוע א) להתירו בטלטול מרשות הרבים לית ליה הא דכי אתא רב דימי א״ר יוחנן מקום שאין בו אלא ד׳ על ד׳ מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. אמר ליה ברשויות של תורה הכי נמי דאית ליה כי קאמרי׳ הכא ברשות דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ותוב אמרינן ומי אמר רב אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר והא איהו דאמר בב׳ גגין בב׳ צידי רשות הרבים אסור לזרוק מזה לזה ודחינן ולאו מי אוקימנא כגון חד מידלי וחד מיתתי כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמידלי חד ומיתתי חד – א׳ גבוה וא׳ נמוך שמא יזרוק מן הנמוך לגבוה ולא יגיע ויפול לרה״ר ולשמואל דאמר מותר לא קשיא דידיה אדידיה דאמר אדם אוסר על חבירו דרך אויר דהא אמרינן ברשויות דאורייתא שמואל מודי.
לאו מי אוקימנא כו׳ – בשבת פרק הזורק (שבת צז.) מוקי לה הכי משום פירכא אחריתי וק״ק דהתם נמי קאמר ולאו מי אוקימנא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: לאו מי אוקימנא דמדלי חד ומתתי חד [האם לא העמדנו, הסברנו, את הדבר שהיה בית אחד מוגבה יותר ואחד נמוך יותר], ולא אסר רב משום אויר רשות הרבים, אלא טעם הדבר משום הקושי שבזריקה מן הנמוך לגבוה, וזימנין דמגנדר ונפיל, ואתי לאיתויי [פעמים שמתגלגל ונופל לרשות הרבים, ויבואו להרימו] ויכניסנו מרשות הרבים לרשות היחיד, ומשום טעם זה גזר רב.
Rava said to him: Wasn’t it established that one house was relatively higher and the other one was lower than the first? Rav prohibited throwing from one domain to the other, not due to the air of the public domain, but rather due to the difficulty of throwing from a low place to a higher one, as the thrown object might sometimes roll and fall back into the public domain and people might come to pick it up and carry it from the public domain to the private domain. It was for this reason that Rav prohibited throwing an object from one house to another.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: גהַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת אֵינוֹ עֵירוּב דוְהַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו.

MISHNA: With regard to one who placed his eiruv of courtyards in a gatehouse or in a portico, a roofed structure without walls or with incomplete walls, or one who deposited it in a balcony, this is not a valid eiruv. And one who resides there, in any of these structures, does not render it prohibited for the homeowner and the other residents of the courtyard to carry, even if he did not contribute to the eiruv.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני׳] הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב. והדר שם אינו אוסר. אמרי משמיה דרב כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר על בני חצר [הנותן עירובו שם אינו עירוב] חוץ מבית שער של יחיד ובית שער דקתני במתני׳ בית שער דרבים.
ירושלמי הדא את אמרת בבית שער של יחיד אבל בבית שער של רבים הרי זה עירוב והדר שם הרי זה אוסר עליו. ב) דבי ר׳ ינאי אמרי אפילו יתד לתלות בו מנעלו ואפילו טבלא או עשתות רב [אמר] ובלבד דבר הניטל בשבת כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ את עירובו – עירובי חצירות.
והדר שם – בבית שער שבחצר.
אינו אוסר – על בעל חצר ואין צריך ליתן את הפת דלאו דירה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳, הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת וכו׳. רשצז״ל פיר׳1, הנותן את עירובו, עירובי חצירות. והדר שם אינו אוסר עליו. פיר׳2 והדר בבית שער שבחצר, אינו אוסר3 על בעל החצר ואין צריך ליתן את הפת, דלאו דירה היא.
1. ד״ה את עירובו.
2. רש״י ד״ה והדר שם.
3. רש״י ד״ה אינו אוסר.
ויתיב רב ברונא ואמר לי׳ והא מר הוא דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שתיהן אסורות ואע״פ שיש כאן נחת לאחד יותר מחברו ואף באלו הואיל ואין זריקת שמעון לחורבא הסמוכה לראובן אסורה מצד עצמה שהרי אין העברתה באויר אמצעית אוסרת שאין אויר אוסר נמצא שאין בין תשמיש שמעון לסמוכה לו לתשמישו לסמוכה לראובן אלא שלזו תשמישה בשלשול ובקושי מועט ולזה בזריקה ובקושי מרובה ולדעתך תשמיש שוה הוא שאינך מדקדק בין קשה לקשה הימנו והיה לך לאסרם אף בסמוכות ופירש לו שבודאי כך הוא הדין ולא התיר בסמוכות אלא בעשויות כחצובא כגון זאת הצורה וראובן משתמש דרך זריקה מביתו לחורבה שכנגדו אל הימין וכן שמעון משתמש דרך זריקה מביתו לחורבה שכנגדו אל השמאל ואע״פ שאין אחד מהם יכול להשתמש באחת מהחרבות אלא דרך אויר החורבה האמצעית האסורה לשתיהם אין אדם אוסר דרך אויר ומ״מ אין כאן לומר שיהא שמעון יכול לזרוק בשל ראובן ולא ראובן בשל שמעון שהרי אי אפשר לו לצמצם שלא להעבירה דרך רה״ר שבין שני הבתים או שבין שתי החורבות וכן הלכה וגדולי הדור פרשו בה לענין פסק דוקא בשחורבה אמצעית לבד היא המשותפת אבל חורבא שבימין מיוחדת לראובן ושל שמאל מיוחדת לשמעון ולפיכך כל אחד משתמש בשלו אע״פ שמשתמשים דרך אויר האמצעית שאין אוסרים דרך אויר אבל אם היו החורבות החיצונות משותפות אין כאן איסור דרך אויר לבד אלא איסור רשות המשותף זה על זה וכמו ששנינו באנשי חצר ומרפסת ששכחו ולא עירבו וכו׳ פחות מכן לחצר ופרשו בה אף לחצר ושניהם אסורים אלמא אע״פ שאין בני המרפסת משתמשין אלא דרך אויר אוסרין על בני חצר שלא אמרו שלא לאסור דרך אויר אלא כשהוא משתמש דרך אויר למקום שאינו משותף אלא של הפקר או מיוחד לאחד מהן שאין אדם אוסר על חברו מלהשתמש מרשותו לרשותו דרך אויר המשותף אבל אם הוא רוצה להשתמש דרך אויר למקום שהוא משותף אע״פ שאין משתמשין בו אלא דרך אויר אסור וכן י״מ שלא נאמר שלא לאסור דרך אויר אלא למעלה מעשרה הא למטה מעשרה לא ואף למעלה מעשרה לא נאמרה ברה״י מקורה:
זהו ביאור השמועה לפי מה שקבלנו וגדולי המפרשי׳ האריכו בה בדרך אחרת ואף אנו נמשכנו אחר דבריהם בעשויות כחצובא לפרש טעם איסורן מפני שאי אפשר לאחד לזרוק בחורבא של צד חברו מפני הפסק רה״ר אע״פ שהם פרשוה בדרך אחרת וגדולי הדור מ״מ מקשים בה שאפי׳ זורק דרך אויר רה״ר או כרמלית מה בכך והא לזרוק מגגו לגגו דרך רה״ר מותר אא״כ האחד גבוה והאחד נמוך שיש לחוש שמא יזרוק מנמוך לגבוה ולא יגיע ויפול ברה״ר וכן אם היו משפעים אפי׳ בשוים שהרי מתגלגלים הם הא כל שהם שוים ואינם משפעים זורק מזה לזה הואיל ולמעלה מעשרה הוא ואין בני רה״ר אוסרין דרך אויר אלא שנראה לי בקושיא זו שלא נאמרה אלא בגגין שלו וכן יש שואלין לדעת רב והרי הוא עצמו אמר בכותל שבין שתי חצרות שאין בו ארבעה אויר שתי רשויות שולטות בו ולא יזיז בו אפי׳ כמלא נימא ואף בזו נראה שלא מטעם שאדם אוסר אויר על חברו אלא שכל שהוא בין שתי חצרות ואין בו ארבעה אינו חשוב להיותו רשות בפני עצמו ובטל אצל שניהם:
זה שפסקנו בבור זה שאף בלא זיז ממלאין הימנו זה מחלונו וזה מחלונו כתבו גדולי המפרשי׳ דוקא כשנחלק הבור מתוכו שאם לא כן אף בהוצאת זיז אוסר שאינו יכול להחליף אף דרך מקום פטור ונמשכים בזו ממה שפירשו בהוצאת זיז מפני שהוא מקום פטור והרי למדנו שאף במקום פטור להחליף מיהא אסור ומאחר שנחלק הרי הוא מרשותו לרשותו דרך מקום פטור ולדעת רב שהלכה כמותו כשנחלק מיהא מותר בלא זיז וכן כתבו דוקא שלא יניחו הדלי על שפת הבור:
זה שאנו קורין בשלש חורבות תשמיש של שמעון לחורבא הסמוכה לראובן זריקה אע״פ שמ״מ מלמעלה למטה הוא טעם הדבר מפני שכל שהוא מפליג לזרוק כנגדו שלא בסמוך לו זריקה היא כאלו זורק מלמטה למעלה ולא עוד אלא שאף בסמוך לו כל שהדבר יוצא מתחת ידו לאלתר נקרא זריקה כמו שאמרו בגט הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה ואין נקרא שלשול אלא בסמוך לו ושאגדו בידו ולפעמים הוא תופש לשון שלשול וזריקה על דמיון תשמיש קשה לקשה הימנו:
המשנה השלישית הנותן את עירובו בבית שער או באכסדרה ובמרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסר עליו בבית התבן בבית הבקר בבית העצים בבית האוצרות הרי זה עירוב והדר שם אוסר עליו ר׳ יהודה אומ׳ אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו אמר הר״ם בית שער הוא מבא החצר והוא מקום שבו נכנסין כל בני החצר לבתיהם והאכסדרה מקום מוקף משלש רוחות ומרפסת מקום הדריסה לכל כאשר ביארנו קודם ותפיסת יד שמושו הוא שיהיה לו באותו מקום כלים יהיו אסורים לטלטל [כיתד של מחרישה] ודומיהם אז יהיה הדר שם כמו אורח מן האורחים ולא מאנשי הבית ולפיכך אינו אוסר והלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר הנותן עירובו בבית שער אכסדרא ומרפסת אינו עירוב ר״ל בעירובי חצרות מפני שדינם להיותם מונחים בבית אחד מבתי החצר הואיל ולהתיר בתים זה עם זה הוא נעשה ואכסדרא ומרפסת אינו קרוי בית ואף בית שער אע״פ שיש לו ארבע מחיצות ומקורה הואיל ובני החצר עוברים דרך בה ליכנס לבתיהם אין נותנין עירוב בתוכה ואם נתן אינו עירוב ויתבאר בגמ׳ דוקא בית שער של רבים כגון בית שער זה שממנו נכנסין כלם לבתיהם אבל בית שער של יחיד כגון שבתי החצר פתוחים זה לזה ונכנסי׳ לבתיהם זה דרך ביתו של זה שנמצא שחיצון של פנימי ר״ל הסמוך לו נקרא בית שער של יחיד שאינו בית שער אלא לפנימי הנותן שם את עירובו הרי זה עירוב:
והדר שם אינו אוסר ר״ל הדר בבית שער אכסדרא ומרפסת אינו אוסר על בני חצר שאינה קרויה דירה ואינו צריך ליתן חלקו בעירוב וכבר ביארנו בסוף פרק הדר שאם בית שער של רבים הוא אפי׳ ראוי לדירה אינו אוסר כגון בית שער של חצר או כגון חמשה בתים הפתוחים זה לזה שאינו אוסר אלא פנימי וחיצון שלו ר״ל הסמוך לו ואם בית שער של יחיד הוא אם ראוי לדירה אוסר לדעתנו וא״כ משנתנו בבית שער שבחצר שאפי׳ היתה של יחיד הואיל ואינה ראויה לדירה אינה אוסרת ויש פוסקים שאף הראויה לדירה הואיל ושל יחיד היא אינה אוסרת כמו שביארנו שם:
בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות שבחצר כגון בית שבחצר שהיה מיוחד לאחת מאלו אם נתן עירוב בתוכו הרי זה עירוב שהרי מ״מ לדירה הוא ובית הוא נקרא והדר שם אוסר עליו שדירה היא ואפי׳ הוא עשוי מענפי אילנות ומקנים שאינו בית של קבע כל כך ודוקא כשהוא דר שם ובשעה שהוא דר שם ר״ל שקבע אכילתו לשם שמקום הפת גורם כמו שהתבאר הא אם לא היה דר שם אינו אוסר אלא שמ״מ לאותו בית מיהא אסור להשתמש בו ר׳ יהודה אומ׳ אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר פי׳ זו של ר׳ יהודה אינו מוסב על בית התבן לבד אלא על כל מי ששכר בית בחצר מבעל החצר שנמצא השוכר מצריכו בעירוב אם השאיר לעצמו תפיסת יד בבית ר״ל רשות להצניע שם סחורתו או כליו הרי הוא כאורח אצלו ואינו מזקיקו לעירוב ואפי׳ השכירם לרבים הואיל והשאיר לעצמו תפיסת יד בכלם ופרשוה בגמ׳ דוקא במיני כלים או סחורות שאינן ניטלין בשבת כגון טבל וכלים המוקצים ופרשו בה אפי׳ היו נטלין לצרך גופם ומקומם כגון כלי שמלאכתו לאיסור וי״מ דוקא שאינו ניטל כלל ופרשו בעששית עששיות של ברזל שאין עליו תורת כלי אבל כלים הנטלין בשבת אינו כלום שהרי סומך הוא ליטלם בשבת ומ״מ במשכיר לעכו״ם כבר ביארנו בשם התוספתא שאף בלא תפיסת יד אינו אוסר וא״ת מה בין זה לזה ישראל שכשהיא שלו אוסר מן הדין בשוכר אוסר עד שיהא למשכיר בו תפיסת יד עכו״ם שאף בשלו אינו אוסר מן הדין שהרי דירת עכו״ם לא שמה דירה שוכר ושואל מיהא אין אוסרים אף בשלא השאיר לעצמו תפיסת יד ועוד שהרי כל עצמו של איסור אינו אלא שלא ילמד ממעשיו ומאחר שאין דרכו של ישראל להשאיל ולהשכיר מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ומ״מ בתלמוד המערב מוכיח שכל שנכנס ברשות אוסר לאחר שלשים ומ״מ בישראל השוכר שכתבנו שאם יש לו תפיסת יד אינו אוסר י״מ דוקא בשאין שם דיורים אחרים האוסרים וכמו שאמרו בגמ׳ היכי דמי תפיסת יד כגון חצרו של בן ניאוס והוא אדם אחד שהיה עשיר ובעל חצרות והיה משכיר או משאיל בחצר שהיה הוא דר בו בתים והיה משאיר לעצמו בכלם מקום הנחת סחורות ומיני כלים אבל אם היו שאר דיורין בחצר שאוסרים ויש לו לזה באותה חצר שנים או שלשה בתים והשכיר מהם והשאיר לעצמו תפיסת יד הואיל והאחרים אוסרים עליו אף אלו אוסרים עליו ואפי׳ בטלו לו האחרים את רשותם ואין הדברים נראין:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא בארנוהו במשנה אלו הם:
כל מקום שאמרו חכמי׳ הדר שם אינו אוסר הנותן בו עירובו אינו עירוב חוץ מבית שער של יחיד שאע״פ שאינו אוסר על הדרכי׳ שביארנו והוא כשאינו ראוי לדירה אם נתן עירובו לשם הרי זה עירוב וכשם שאין נותנין אותו בבית שער אכסדרא ומרפסת כך אין נותנין אותו בחצר וכן לא בבית שבחצר אחרת אלא בבית שבחצר עצמה ובכל אלו נותנין בו שתוף מבוי שאף באויר החצר נותנין אותו ובלבד בחצר שבאותו מבוי ופתוחה לאותו מבוי וכל שכן בבית שהוא שמור בו יותר אבל אין נותנין אותו באויר של מבוי שאינו נשמר כלל ולא בחצר שאינה פתוחה לאותו מבוי שהרי נעשה הוא להזכיר שאין מטלטלין בו בלא שתוף וכשאינה פתוחה למבוי אין כאן שום זכר:
זה שכתבנו בעירובי חצרות בבית שבחצר ובשתופי מבואות בחצר שבמבוי ופרשנו בו שבשתוף מיהא כל שכן בבית יש חולקי׳ לומר שהכל נאמר בדוקא וכשם שבעירוב אם נתנו בחצ׳ אין סומכין עליו משום עירוב כך בשתוף אם נתנו בבית אין סומכין עליו משום שתוף ושמועת בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום שאמרו פת שעל השלחן סומכין עליו משום עירוב ר״ל הואיל וכלם יש להם רשות לאכלו ואמרי לה משום שתוף ואמ׳ רבה ולא פליגי כאן במסובין בבית כאן במסובין בחצר כלומר שבמסובין בבית הואיל ודין הנחת העירוב בבית סומכין עליו משום עירוב אבל אם מסובין בחצר אינו עולה להם אלא משום שתוף הם מפרשים שבמסובי׳ בבית אין סומכין עליו משום שתוף ומ״מ אנו מפרשי׳ שבמסובין בבית סומכין עליהם משום עירוב וכל שכן משום שתוף אם אינם צריכים אלה לשתוף אבל מסובין בחצר אין סומכין בו לעולם משום עירוב ולדעתנו שתוף מבוי בחצר שבמבוי לא נאמר אלא לרבותא כלו׳ שאין צריך בית והוא שאמרו כל מקום שאמרו אין מניחין בו עירוב מניחין בו שתוף חוץ מאויר של מבוי ואם כדבריהם היה לו לומר כל מקום שמניחי׳ בו עירוב אין מניחין בו שתוף ומה שאמר ר׳ מאיר אין סומכין על עירוב משום שתוף פירושו כשהניחו סתם משום עירוב אבל אם הניחו בפירוש משום עירוב ומשום שתוף סומכין עליו אף משום שתוף ומה שאין כן במניחו בחצר שאין סומכין עליו לעולם משום עירוב וכן בירושלמי אמרו שתוף אינו צריך בית אלמא אם נתנו בבית כל שכן שמועיל וכן המנהג ליתן עוגת העירוב ועוגת השתוף יחד בבית שבחצר:
כבר ביארנו בפרק רביעי שבית של קטן מניחין בו את העירוב שאין העירוב משום קנין שנאמר שאין הקטן בר הקנאה אלא משום דירה וכל שנראין כדרים שם ואוכלים סתם לשם יחד הועיל ובמסכת סוכה (ג׳:) התבאר שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב מפני שאינו ראוי לדירה ומ״מ דוקא עירוב אבל שתוף מניחין בו שהרי מניחין אף באויר חצר:
במסכת גיטין פרק נזקין התבאר שהבית שהורגלו ליתן העירוב בתוכה אסור לשנות וליתנו בבית אחרת שבחצר מפני דרכי שלום וכן ביארנו שם בפרק התקבל דין מערב בגזל ודין ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרת ודין ערב לי במגדל ועירב לו בשובך ודין מניח עירובו ברשות חברו שלא מדעתו ובפרק רביעי של מסכתא זו ביארנו שאין חולקין את העירוב ליתנו בשני בתים ואם עשו כן אינו עירוב:
ב משנה הנותן את עירובו (עירוב חצירות) בבית שער שהוא כעין חדר קטן הנמצא מסביב לשער, או באכסדרא שהיא כעין מרפסת מקורה שבפתח הבית, או מרפסת — אינו עירוב. והדר שם באחד מכל אלה — אינו אוסר עליו על הדר בבית ואינו נחשב כדייר נוסף בחצר.
MISHNA: With regard to one who placed his eiruv of courtyards in a gatehouse or in a portico, a roofed structure without walls or with incomplete walls, or one who deposited it in a balcony, this is not a valid eiruv. And one who resides there, in any of these structures, does not render it prohibited for the homeowner and the other residents of the courtyard to carry, even if he did not contribute to the eiruv.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בֵּית הַתֶּבֶן וּבֵית הַבָּקָר וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הָאוֹצָרוֹת הֲרֵי זֶה עֵירוּב וְהַדָּר שָׁם אוֹסֵר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ אוֹסֵר.:

If, however, one deposited his eiruv in a hay shed or in a cowshed or in a woodshed or in a storehouse, this is a valid eiruv, as it is located in a properly guarded place. And one who resides there with permission, if he neglected to contribute to the eiruv, he renders it prohibited for the homeowner and the other residents of the courtyard to carry. Rabbi Yehuda says: If the homeowner has there, in the hay shed or the other places listed above, a right of usage, i.e., if he is entitled to use all or part of the area for his own purposes, then the one who lives there does not render it prohibited for the homeowner, as the area is considered the homeowner’s quarters, and the person living there is classified as a member of his household.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״ד כתוב שםספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך תפס
תפסא(עירובין פה:) רבי יהודה אומר אם יש תפיסה של יד בעל הבית אינו אוסר עליו פי׳ דאית ליה לבעל הבית מקצת כלי תשמיש באותן בתים דכיון דלא עקר דעתיה מנהון ההוא איניש דדר שם לא אסר מאן דאחית עירוב. (נדרים מו.) אם יש לו בהן תפוסת יד אסור (גמרא) כמה תפיסת יד אמר רב נחמן למחצה לשליש ולרביע אבל בבצים מותר פי׳ שייר לעצמו הבצים שגובין במרחץ פי׳ אחר אם שייר לעצמו מקום במרחץ כדי ליבש שם בצים של יוצר והן עיגולין קטנים של אדמה שעושין מהן כלי חרס (פסחים סה) תפיסה בעלמא פי׳ היה מתפישו ד״א כגון צרור וכיוצא בו כנגד הכוליא לעמוד על המנין (בבא בתרא קלו) האחין שקנו אתרוג מתפוסת הבית פי׳ קודם שיחלוקו האחין בנכסי האב קנו אתרוג מן הערבון של אביהן קנו מתפוסת הבית חייבין כבר פירשנו בערך קלבון (עבודה זרה מה) מפני מה האשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם פ׳ בגמ׳ כל שיש בה תפיסת ידי אדם לאיתויי מאי לאו לאיתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו (סנהדרין מה) והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו פי׳ בד׳ אמות דיליה כדגרסינן מת תופש ד׳ אמות דיליה (כתובות מו) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת פי׳ לא נתפשה באונס אלא ברצונה מסרה עצמה לביאה אסורה. (שבת ז) ותופשת עד עשר׳ פי׳ דעד עשר׳ הויא כרמלית אבל למעלה רשות היחיד וי״מ מקום פטור הוא (א״ב לשון פסוק אבי כל תופש):
א. [טרגרייפען.]
והדר שם – אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לאחר לדור שם אוסר עליו בחצר הואיל ופתוח לחצר.
אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית – שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע.
אינו אוסר עליו – דכל רשותא דחצר דידיה הוא כאילו דר עמו בבית.
בית התבן כו׳ הרי זה עירוב – ואפילו אין שם תבן דלענין הנחת עירוב לא בעי אלא דחזי לדירה אבל הא דקאמר בפ׳ הדר (לעיל דף עב:) דבית התבן אוסר היינו דוקא כשיש שם תבן כמו שלר׳ יהודה אינו אוסר אלא מקום דירה והיינו דוקא כשדר שם בשבת דבעינן מקום פיתא או מקום לינה והא דקתני הכא הדר שם אוסר עליו דווקא שאין לבעל הבית שם תבן דאם יש שם תבן הוי כאילו דר עמו שם בבית לר׳ מאיר דחשיב בית התבן כמקום דירה בפרק הדר ולא אסרי אהדדי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בית התבן ובית (הקבר) [הבקר] 1 וכו׳. עד והדר שם2 אוסר3 עליו בחצר, הואיל ופתוח בחצר4. ר׳ יהודה אומ׳, אם יש שם תפוסת יד של בעל הבית, אינו אוסר עליו5. פיר׳6 שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע, אינו אוסר עליו7 דכל רשותא דחצר [דידיה הוא], 8 וכאלו דר עמו בבית.
רמז״ל פיר׳9, בית שער, אסטואן (לפנינו: ׳דהליז׳) אל דאר ואכסדרה אל ברטל (לפנינו: ׳אל צפה׳). ומרפסת מוצ׳ע אל אסתטראק ללגמיע (לפנינו: ׳לאלג׳מיע כמא בינא קבל). ותפוסת יד תצרף, והוא אן יכון לה פי דלך אל מוצ׳ע אואני לא יגוז תנקילהא פי אל סבת ונחו דלך פי ציר אל סאכן הנאך כאנה ציף מן אל אט׳יאף (לפנינו: אלאצ׳יאף) וליס מן אהל אל דאר ולדלך אינו אוסר, והילכ׳ כר׳ יהודה.
[גמ׳ ורי״ף שם] [גמ׳] 10אמ׳ ר׳ יהודה וכו׳ עד שהיו מסובין וקדש עליהם היום. פיר׳11 מסובין בבית, משום12 עירוב. פת שעל השלחן סומכין עליה13 וכו׳ עד בבית שבחצר פיר׳ עירובי חצירות, בבית שבחצר14, לאפוקי בית שבחצר אחרת, ושתופי15 מבוי בחצר שבמבוי16, לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו.
[פה, ב - פו, א, רי״ף, שם]
פיס׳17, ר׳ יהודה אומ׳ וכו׳, עד כגון חצירו של בן נינם18. פיר׳19 בן נינם עשיר היה ומשאיל בתים שבחצירו, והיו לו כלים בכולם20, מתוך עושרו היו לו כלים הרבה. ורבה21 בר ר׳ הונא22 אמ׳, אפי׳23 יתד של מחרישה. פיר׳24, הויא תפוסת יד. אמ׳ ר׳ נחמן25 דבר הניטל בשבת אוסר וכו׳. פיר׳26, דבר הניטל27 בשבת לאחר תפיסת יד, ואוסר, (דאו) דאי בעי שקיל⁠(ו) [ו]⁠שדי ליה לבראי. תניא נמי הכי יש לו טבל28 ועששיות29. פיר׳30 עששית של ברזל חתיכות גדולות.
1. כ״ה במשנה.
2. רש״י ד״ה והדר (בשינוי, ראה הע׳ הבאה).
3. רבינו השמיט מרש״י (שם) תחילת הדיבור: ׳אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לאחר לדור שם׳. ואפשר דס״ל כר״י מלוניל (ד״ה והדר שם) דפי׳ דלא איירי במשאיל אלא בכל מי שדר שם (וכ״מ מהרמב״ם, הל׳ עירובין ד, ח).
4. לפנינו ברש״י: ׳לחצר׳.
5. כגי׳ בכי״מ (ראה דק״ס, ת). ולפנינו (וכן בפיה״מ לרמב״ם המובא להלן) ליתא תי׳ ׳עליו׳. ועי׳ בפי׳ הר״י מלוניל שכתב, ד׳יש מן הרבנים׳ שגרסו תי׳ ׳עליו׳ ודייקו ׳דדוקא על בעל הבית אינו אוסר.. אבל אם יש שם עוד דיורן בחצר והעירוב נמצא אצל אחד השכנים, מתוך שאוסר עליהן אוסר על בעל הבית׳. וכ״פ הרמ״א סי׳ שע והמ״ב (שם, ס״ק יג), אבל החזו״א (סי׳ צ [כו], ס״ק מ) מוכיח מן הרשב״א דדברי הרי״י מלוניל אינם להלכה.
6. רש״י ד״ה אם יש שם תפיסת יד.
7. רש״י ד״ה אינו אוסר עליו.
8. כ״ה ברש״י.
9. תרגום של הרב י׳ קאפח: בית שער מבוא החצר. ומרפסת מקום דריסה לכל (כמו שביארנו לעיל). ותפוסת יד השתמשות, כלמר שיש לו באותו המקום כלים שאסור לטלטלן בשבת וכיוצא בזה, שנעשה הדר שם כאלו הוא אורח מכלל האורחים ואינו מאנשי החצר, ולפיכך אינו אוסר. והלכה כר׳ יהודה.
10. כן נראה להשלים.
11. רש״י ד״ה מסובין בבית (וכ״ה בגמ׳ לקמן: ׳כאן במסובין בבית׳).
12. פי׳, ׳משום עירוב׳, שרוצים לערב.
13. כגי׳ הרי״ף וכ״ה בכ״י מינכן (ראה דק״ס, ז). ולפנינו בגמ׳, ד״ו: ׳עליהן׳ (ובמהד׳ ׳עוז והדר׳ הגיה כגי׳ רבינו בלי לציין לכך).
14. רש״י ד״ה בבית שבחצר.
15. כגי׳ ברי״ף. ולפנינו בגמ׳: ׳שיתופי מבואות׳.
16. עפ״י רש״י ד״ה בחצר שבמבוי.
17. לפנינו ליתא תי׳ ׳פיס׳⁠ ⁠׳ (וראה מבוא).
18. כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳בונייס בן בונייס׳.
19. רש״י ד״ה בן בונייס.
20. כעי״ז פי׳ הרי״ף: ׳היה עשיר וכל בית שהיתה בחצרו היה לו בה סחורה ומני פרקמטיא׳.
21. כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: רבה.
22. כגי׳ בכי״מ (דק״ס, ס). ולפנינו: בגמ׳, ׳בר בר חנה׳. וברי״ף, ׳..בר חייא׳.
23. כגי׳ ברי״ף ובר״ח ובגמ׳: ׳כגון׳ (וראה בק״א סברת הירושלמי).
24. רש״י ד״ה כגון יתד של מחרישה (בהשמטת הלוע״ז).
25. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳תנא דבי שמואל׳.
26. רש״י ד״ה דבר הניטל בשבת.
27. פי׳, גם לאחר שכבר נעשה בו ׳תפיסת יד׳, אוסר, ׳דאי בעי שקיל..׳. ונקט ל׳ רש״י (שם), ופי׳ באו״א (וראה מבוא).
28. כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: יש לו טבל יש לו עשישית.
29. כגי׳ רש״י ולפנינו בגמ׳: ׳עששית׳, וברי״ף: ׳ועששית׳.
30. רש״י ד״ה עששיות.
המניח את עירובו בבית התבן וכן בבית הבקר וכן בבית העצים וכן בבית האוצרותהרי זה עירוב שהוא מקום הנשמר, והדר שם ברשות — אוסר על בעל הבית. ר׳ יהודה אומר: אם יש שם בביתו של הדייר תפיסת יד של בעל הבית, שיש לו חפצים שם ורשות שימוש מסויימת באותו בית — הרי זה כאילו היה עדיין הבית שלו, והדייר אינו אוסר על בעל הבית.
If, however, one deposited his eiruv in a hay shed or in a cowshed or in a woodshed or in a storehouse, this is a valid eiruv, as it is located in a properly guarded place. And one who resides there with permission, if he neglected to contribute to the eiruv, he renders it prohibited for the homeowner and the other residents of the courtyard to carry. Rabbi Yehuda says: If the homeowner has there, in the hay shed or the other places listed above, a right of usage, i.e., if he is entitled to use all or part of the area for his own purposes, then the one who lives there does not render it prohibited for the homeowner, as the area is considered the homeowner’s quarters, and the person living there is classified as a member of his household.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״ד כתוב שםספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ הַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ אֵינוֹ עֵירוּב חוּץ מִבֵּית שַׁעַר דְּיָחִיד וְכׇל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב המַנִּיחִין בּוֹ שִׁיתּוּף חוּץ מֵאֲוִיר מָבוֹי.

GEMARA: Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said: Any place with regard to which the Sages said that one who resides there does not render it prohibited for the other residents of the courtyard to carry, one who places his eiruv there, his is not a valid eiruv, except for a gatehouse that belongs to an individual. If a structure is used as a passageway by only one person, he does not render it prohibited for the other residents of the courtyard, and an eiruv placed there is a valid eiruv. And any place with regard to which the Sages said that a joining of courtyards may not be placed there, a merging of alleyways may be placed there, except for the airspace of an alleyway, which is not inside one of the courtyards.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[וכל מקום שאמרו אין מניחין בו עירוב וכו׳] בו עירוב כגון אכסדרה ומרפסת וכיוצא בהן עירוב אין מניחין בהן אבל מניחין בהן שיתופי מבוי חוץ מן אויר (למבוי) [המבוי] שאפילו שיתופי מבוי לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ חוץ מבית שער דיחיד – דחצר של יחיד ומתני׳ בבית שער דחצר דרבים עסקינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג גמרא אמר רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת: כל מקום שאמרו שהדר שם אינו אוסר, גם הנותן את עירובו שם אינו עירוב. חוץ מבית שער של יחיד, חדר המשמש מקום מעבר רק לאדם יחיד שהחצר שייכת רק לו, הדר שם אינו אוסר והנותן בו עירובו הריהו עירוב. וכל מקום שאמרו חכמים שאין מניחים בו עירוב חצירות, מניחים בו שיתוף מבואות. חוץ מאויר (חלל) המבוי שלא בתוך החצירות.
GEMARA: Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said: Any place with regard to which the Sages said that one who resides there does not render it prohibited for the other residents of the courtyard to carry, one who places his eiruv there, his is not a valid eiruv, except for a gatehouse that belongs to an individual. If a structure is used as a passageway by only one person, he does not render it prohibited for the other residents of the courtyard, and an eiruv placed there is a valid eiruv. And any place with regard to which the Sages said that a joining of courtyards may not be placed there, a merging of alleyways may be placed there, except for the airspace of an alleyway, which is not inside one of the courtyards.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת אֵינוֹ עֵירוּב עֵירוּב הוּא דְּלָא הָוֵי הָא שִׁיתּוּף הָוֵי.

The Gemara asks: What is he teaching us by this? We have already learned this in the mishna: With regard to one who placed his eiruv in a gatehouse or in an portico or in a balcony, it is not a valid eiruv. It can be inferred from the mishna that an eiruv, it is not, a merging of the alleyway, it is. What, then, is novel in this statement?
רי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עירוב משום דירה – דמערב להו לבתי דירה כאילו כל בני הבתים דרין כאן הלכך אי לא חזי לדירה לא מצי שרי אבל שיתוף לאו משום דירה הוא דהא לא בתים שייכי ביה אלא חצירות הלכך לאו דירה בעינן אלא מקום המשתמר כגון חצר אבל אויר דמבוי לאו משתמר הוא.
עירוב הוא דלא הוי הא שיתוף הוי – קשה דאשכחן דקרי עירוב לשיתוף בפ׳ הדר (לעיל דף עא.) בעל הבית שהיה שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין אין צריכין לערב ולקמן בפרק כל גגות (עירובין צא:) קאמר מאי לא עירבו לא נשתתפו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה עירוב משום דירה כו׳ והוי כאילו כל כו׳ כצ״ל:
בד״ה בוניים נמחק ומתחיל הדבור בן בוניים כו׳. בפירושים אחרים נמצא זה בפי׳ רש״י בן בוניים תלמידו של רבי אתא לקמיה לבית המדרש אמר רבי לתלמידיו פנו מקום לבן מאתים סבור היה רבי שזה עשיר יותר מבן בוניים. אביו של זה בוניים יש לו אלף כלומר עשיר יותר אמר לו לר׳ ישמעאל כשאתה מגיע אצל אביו לבוניים אמור לו כו׳:
ושואלים: מאי קא משמע לן [מה משמיע לנו בכך]? והלוא תנינא [שנינו דברים אלו]: הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה או מרפסת — אינו עירוב. ונדייק: עירוב הוא דלא הוי [שאיננו], הא [אבל] שיתוף הוי [יהיה]! אם כן מה חידש בדבריו?
The Gemara asks: What is he teaching us by this? We have already learned this in the mishna: With regard to one who placed his eiruv in a gatehouse or in an portico or in a balcony, it is not a valid eiruv. It can be inferred from the mishna that an eiruv, it is not, a merging of the alleyway, it is. What, then, is novel in this statement?
רי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בֵּית שַׁעַר דְּיָחִיד וַאֲוִיר דְּמָבוֹי אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ דְּלָא תְּנַן תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת וּבְחָצֵר וּבְמָבוֹי ה״זהֲרֵי זֶה עֵירוּב וְהָתְנַן אֵין זֶה עֵירוּב אֵימָא ה״זהֲרֵי זֶה שִׁיתּוּף.

The Gemara answers: It was necessary for him to teach the halakha of a gatehouse that belongs to an individual and the halakha of the airspace of an alleyway, which we did not learn in the mishna. This was also taught in a baraita: One who placed his eiruv in a gatehouse, or in a portico, or in a balcony, or in a courtyard, or in an alleyway, this is a valid eiruv. But didn’t we learn in the mishna that this is not an eiruv? Rather, you must say that the baraita should read: This is a valid merging of the alleyway.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא נמי הכי כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא נמי הכי – דמניחין בו שיתוף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם תנ״ה הנותן כו׳ והתנן אין זה עירוב אימא ה״ז שיתוף כו׳ [א] קצת קשה דמאי אולמיה ליה מברייתא כיון דבלאו מתניתין ליכא לאוכוחי מברייתא מידי טפי עדיף לאתויי ליה ממתניתין גופה לחוד כדלעיל מדקתני אין עירוב הא שיתוף הוי וק״ל:
ומשיבים: בית שער של יחיד ואויר של מבוי איצטריכא ליה [הוצרכה לו] לומר, שכן אותם לא תנן [שנינו] כלל. וכן תניא נמי הכי [שנויה גם כן כך בברייתא]: הנותן את עירובו בבית שער אכסדרא או מרפסת, ובחצר ובמבוי — הרי זה עירוב. ויש להקשות: והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: אין זה עירוב! אלא אימא [אמור, תקן]: הרי זה שיתוף.
The Gemara answers: It was necessary for him to teach the halakha of a gatehouse that belongs to an individual and the halakha of the airspace of an alleyway, which we did not learn in the mishna. This was also taught in a baraita: One who placed his eiruv in a gatehouse, or in a portico, or in a balcony, or in a courtyard, or in an alleyway, this is a valid eiruv. But didn’t we learn in the mishna that this is not an eiruv? Rather, you must say that the baraita should read: This is a valid merging of the alleyway.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שִׁיתּוּף בְּמָבוֹי לָא מִינְּטַר אֵימָא בְּחָצֵר שֶׁבְּמָבוֹי.

The Gemara raises a difficulty: But if one places the food of the merging of the alleyway in the alleyway itself, it is not properly guarded, which means that it is as though he has not placed the merging of the alleyway there at all. Rather, you must say that the baraita should read: If he placed his merging of the alleyway in a courtyard in the alleyway, it is valid.
רי״ףראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אם ישים את מזון השיתוף במבוי עצמו, הרי לא מינטר [נשמר], ושיתוף שישימו בו הרי זה כאילו לא הניחוהו כלל. אלא אימא [אמור, תקן] שמדובר שהניחוהו בחצר שבמבוי.
The Gemara raises a difficulty: But if one places the food of the merging of the alleyway in the alleyway itself, it is not properly guarded, which means that it is as though he has not placed the merging of the alleyway there at all. Rather, you must say that the baraita should read: If he placed his merging of the alleyway in a courtyard in the alleyway, it is valid.
רי״ףראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל ובְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם פַּת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם עֵירוּב וְאָמְרִי לַהּ מִשּׁוּם שִׁיתּוּף.

Rav Yehuda said that Shmuel said: If there were a group of people who were dining together on Shabbat eve, and the day became sanctified for them, i.e., Shabbat began while they were eating, they may rely upon the bread on the table for an eiruv of courtyards, so that they are all permitted to carry in the courtyard. And some say they may rely on the bread for a merging of the alleyway.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר רב בני חבורה שהיו מסובין וקדש היום עליהם פת שעל השלחן סומכין עליו משום עירוב. והני מילי במסובין בבית שבחצר ושיתופי מבוי בחצר שבמבוי. ר׳ יהודה אמר אם יש שם תפיסת יד של בעה״ב אינו אוסר עליו פי׳ אם יש בית בחצר שדר בן אדם אחד ויש שם באותו הבית לבעל החצר כלים או סחורה מונחין באותו הבית ומשתמש בה זכה כיון שיש שם מקצת רשות לבעל החצר הדר שם אינו אוסר עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סובין בבית – משום עירוב.
מי מינטר ל״ג דטעמא לאו משום נטירותא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום. כבר כתבתיה בפרק הדר (עירובין ע״ג: ד״ה כאן במסובין) בסייעתא דשמיא.
(פה.) ורב יהודה אמר אפי׳ קניא – וא״ת ומה הוסיף רב יהודה בזה על דברי שמואל תירץ מורי הרשב״א דאנן דילמא הוה ס״ד דזיז כל שהוא היינו שיש בו טפח דחשיב קצת ועביד היכרא וכאותה שאמר בפרק חלון וכמה כל שהוא קמ״ל דאפי׳ קניא בעלמא וכל שהוא ממש קאמר ואינו מחוור בעיני דכיון דשינה לשונו מזיז דקניא משמע שהשנוי הוא בגופם ולא בשעורם לכך נראה לי דזיז כל שהוא משמע דבר קבוע כעין סתם זיז ורב יהודה פירש אפי׳ קניא שנתנו שם עראי לפי שעה כסתם קניא א״ל אביי כו׳ פי׳ אין אדם אוסר לחבירו בדבר שאין תשמישו אלא בדרך אויר כלומר בהפלגת אויר ד׳ טפחים כי הכא שמפלגת החלון מן הכתל ד׳ אבל בזריקת גובה אויר ודאי אוסר כשאינה מופלגת ואפי׳ לזה בשלשול ולזה בזריקה אוסר לרב אלא ודאי כדאמרן ופשוט הוא אלא שראיתי לא׳ מן הגדולים שהוקשה לו כתל שבין שתי חצרו׳ גבוה עשרה ורחב ד׳ ששניהם אסורין ואף על פי שהם משתמשים בו דרך זריקה ולפום חורפיה לא דק בה מרן דהתם זריקת גניבה והכא זריקת הפלגה וכדמוכח׳ סוגיין כלה דשמואל מאי היא פרש״י ז״ל כי כשנאמרו דברי רב יהודה לפני אביי ורב יוסף לא נאמרו עם דברי שמואל אלא באנפי נפשייהו בלחוד.
אמר רב יהודה אמר שמואל: בני חבורה שהיו מסובין לסעודה וקדש עליהן היום (השבת), פת שהיתה על השלחן סומכין עליהן משום עירוב ומותרים כולם לטלטל בחצר. ואמרי לה [ויש אומרים] שסומכים על הפת משום שיתוף.
Rav Yehuda said that Shmuel said: If there were a group of people who were dining together on Shabbat eve, and the day became sanctified for them, i.e., Shabbat began while they were eating, they may rely upon the bread on the table for an eiruv of courtyards, so that they are all permitted to carry in the courtyard. And some say they may rely on the bread for a merging of the alleyway.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַבָּה וְלָא פְּלִיגִי כָּאן בִּמְסוּבִּין בַּבַּיִת כָּאן בִּמְסוּבִּין בֶּחָצֵר.

Rabba said: The two versions do not disagree with regard to whether the bread counts as an eiruv or a merging of the alleyway. Rather, here, the teaching that states it can be used as an eiruv, is referring to a case where they are dining in the house, as food deposited in a house can be used as an eiruv for the courtyard. By contrast, there it is referring to a situation where they are dining in the courtyard, and they may therefore rely on the bread only as a merging of the alleyway but not as an eiruv.
רי״ףראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה: ולא פליגי [נחלקו] שתי הלשונות בהלכה, אלא כאן שסומכים משום עירוב — מדובר כשהיו מסובין בבית, ופת שבבית מועילה לעירוב. כאן — שהיו מסובין בחצר, אינם יכולים לסמוך משום עירוב, אלא משום שיתוף.
Rabba said: The two versions do not disagree with regard to whether the bread counts as an eiruv or a merging of the alleyway. Rather, here, the teaching that states it can be used as an eiruv, is referring to a case where they are dining in the house, as food deposited in a house can be used as an eiruv for the courtyard. By contrast, there it is referring to a situation where they are dining in the courtyard, and they may therefore rely on the bread only as a merging of the alleyway but not as an eiruv.
רי״ףראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת בֶּחָצֵר וְשִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בַּמָּבוֹי וְהָוֵינַן בַּהּ עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת בֶּחָצֵר וְהָתְנַן הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת אֵינוֹ עֵירוּב אֵימָא עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת בַּבַּיִת שֶׁבֶּחָצֵר שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בֶּחָצֵר שֶׁבַּמָּבוֹי.:

Abaye said to Rabba: A baraita was taught that supports you. Joinings of courtyards are deposited in a courtyard, and mergings of alleyways are placed in an alleyway. And we discussed this baraita and raised a difficulty: How can it be that eiruvin of courtyards are deposited in a courtyard? But didn’t we learn in the mishna: If one deposited his eiruv in a gatehouse, or in a portico, or in a balcony it is not a valid eiruv? The mishna clearly indicates that the eiruv may not be deposited in the airspace of a courtyard. Rather, you must say that the baraita should read as follows: Eiruvin of a courtyard are placed in a house in that courtyard; whereas mergings of alleyways are placed in a courtyard that opens into that alleyway.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בבית שבחצר – לאפוקי בית שבחצר אחרת.
בחצר שבמבוי – לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ שיתופי מבואות בחצר שבמבוי. עיין לעיל דף סח ע״א תד״ה וניקני להו. ועוד לעיל דף עא ע״ב תד״ה בפת:
אמר ליה [לו] אביי לרבה: תניא דמסייע [שנויה ברייתא שמסייעת] לך לשיטתך, ששנינו: עירובי חצרות בחצר, ושיתופי מבואות במבוי, והוינן [ועסקנו] בה בבעיה זו, כיצד אפשר לומר עירובי חצרות בחצר? והתנן [והרי שנינו במשנה] הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב, וכל שכן שאין להניחו בחלל החצר! אלא אימא [אמור, תקן] כך: עירובי חצרות — מניחים בבית שבאותה חצר, שיתופי מבואות — די שמניחים אותה בחצר שבאותו מבוי.
Abaye said to Rabba: A baraita was taught that supports you. Joinings of courtyards are deposited in a courtyard, and mergings of alleyways are placed in an alleyway. And we discussed this baraita and raised a difficulty: How can it be that eiruvin of courtyards are deposited in a courtyard? But didn’t we learn in the mishna: If one deposited his eiruv in a gatehouse, or in a portico, or in a balcony it is not a valid eiruv? The mishna clearly indicates that the eiruv may not be deposited in the airspace of a courtyard. Rather, you must say that the baraita should read as follows: Eiruvin of a courtyard are placed in a house in that courtyard; whereas mergings of alleyways are placed in a courtyard that opens into that alleyway.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד וְכוּ׳.: הֵיכִי דָּמֵי תְּפִיסַת יָד כְּגוֹן חֲצֵירוֹ שֶׁל בּוֹנְיָיס.

We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: If the homeowner has there, in the hay shed or one of the other places listed, a right of usage, the person living there does not render the courtyard prohibited. The Gemara asks: What are the circumstances of a right of usage? The Gemara answers: For example, the courtyard of a man named Bonyas, an extremely wealthy individual who allowed various people to take up residence on his property, and he kept some of his many possessions in the living quarters assigned to those people. As he retained the right to remove his articles from their apartments, those areas continued to be regarded as quarters belonging to Bonyas and the people living there were deemed members of his household.
רי״ףראב״ד כתוב שםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כגון חצרו של בן בונינוס – פי׳ שהיה עשיר גדול וכשהיה משאיל או משכיר בתים היה מניח שם כליו בדרך קבע כל השנה וכאלו לא נתרוקנה רשותו משם דמי ולפיכך הדר שם עמו בחצר אינו אוסר ואסיקנא דאפי׳ לא הניח שם אלא יתד של מחרישה או כיוצ׳ בו מדבר שאינו ניטל בשבת שוב אין הדר שם אוסר עליה ואסיקנ׳ דהלכתא כר״ש דאפי׳ הלך אצל בתו בעיר אינו אוס׳ ודוק׳ אצל בתו אבל הלך אצל בנו וכ״ש שאר הקרובי׳ שבעיר הרי זה אוס׳ ובהולך אצל בתו וחזר אצל בתו בשבת נחלקו המפרשים ז״ל אם הוא אוסר עליהם באותו יום או אמרי׳ כיון שהותר׳ שבת הותרה וי״א שהיא אוסר דהא עובדי כוכבים ומזלות כי ליתיה לא אסר ואם בשבת אוסר וכן המבטל רשו׳ דקי״ל שאם הוציא במזיד אוס׳ ואחרי׳ פירשו דאינו אוס׳ דשאני הכ׳ שהסיע דירתו מדעתו לגמרי באותו שבת משא״כ בעובדי כוכבים ומזלות דלא הסיע מלבו דכיון דאפשר ליה דאתי ביומיה ומבטל רשות כיון שחזר בו הרי גלה דעתו שלא הסיע דירתו מלבו. והטעם הראשון נ״ל יותר נכון.
ד שנינו במשנה: ר׳ יהודה אומר כי אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית במקום, שוב אין הדייר אוסר. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] תפיסת יד? ומשיבים: כגון חצרו של אותו אדם הנקרא בונייס שהיה עשיר ביותר, והיו בחצרו דיירים שונים שדרו שם ברשותו. וכיון שהיו חפציו מרובים, היו לו חפצים אף באותן דירות שדרו בהן אחרים. וכיון שמותר לו לקחת את חפציו משם, הריהו נחשב כבעל הבית בכל הדירות כולן.
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: If the homeowner has there, in the hay shed or one of the other places listed, a right of usage, the person living there does not render the courtyard prohibited. The Gemara asks: What are the circumstances of a right of usage? The Gemara answers: For example, the courtyard of a man named Bonyas, an extremely wealthy individual who allowed various people to take up residence on his property, and he kept some of his many possessions in the living quarters assigned to those people. As he retained the right to remove his articles from their apartments, those areas continued to be regarded as quarters belonging to Bonyas and the people living there were deemed members of his household.
רי״ףראב״ד כתוב שםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בֶּן בּוֹנְיָיס אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַר לְהוּ פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן מֵאָה מָנֶה אֲתָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אֲמַר לְהוּ

The Gemara relates another incident involving Bonyas and his wealth: The son of Bonyas came before Rabbi Yehuda HaNasi. Realizing from his visitor’s clothing that he was dealing with a wealthy individual, Rabbi Yehuda HaNasi said to his attendants: Make way for one who possesses one hundred maneh, i.e., one hundred times one hundred zuz, as one of this status deserves to be honored in accordance with his riches. Later, another person came before him, and Rabbi Yehuda HaNasi once again turned to his attendants and said to them:
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סבן
סבןא(גיטין נח.) שיגר לו בן ננס לרבי סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה. סובני וחומס סובני כאמגוזא ופלגו אמגוזא. סלסלה ומלמלא כפיסתקא ופלגו פיסתקא מאי מלמלה דבר הנמלל ונמתח אמר הגאון הכין לישנא דגמרא (עירובין פה:) בן ננס איקלע לקמיה דרבי ואמר דהאי לשון אחרת הוא ולאו לשון חכמים הוא ופי׳ סובני בגד דק מאד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בקליפת אגוז וחומס סובני בגד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בחצי קליפת אגוז ודומה כי סובני שם האגוז בלשון זה וחומס חצי בל׳ זה וכן סלסלה שמו של פיסתקא והוא בל׳ ערבי פיסתקא. וכן שיגר לו קליפת אגוז שיש בה בגד וחצי קליפת אגוז שיש בה בגד ופיסתקא שיש בה בגד. ומלמלה הוא מל׳ מלתחה שאם נמלל יהא קטן ואם נמתח יהא גדול ור״ח פי׳ סובני הוא לשון יון כגון סבניתא שמתעטף בה כשיוצא מהמרחץ כל אדם לפי כבודו וז״ש סלסלה ומלמלה כי אמגוזא ופלגי אמגוזא כי פיסתקא ופלגו פיסתקא יתכן שיהו בגדים דקים נתונים בקליפת אגוז הבאים מהינדי שהן גדולים ורבי׳ גרשם פי׳ לישנא דגמרא שיגר לו בונייס בן בונייס לרבי סובני וחומס סלסלה ומלמלה פי׳ סדינין דקין הרבה לצורך מלבושין וקורין הכי לשמות אותן סדינים סבני וכל כך דק שמקופל הוא שיעור אגוז ומלבוש ששמו חומס היה דק ממנו שקיפולו אינו אלא כחצי אגוז סלסלה ומלמלה היו כמו כן תכשיטין דקין שקיפול סלסלה כשיעור פוסתקא גרעיני פרי שקורין גלדנש. ומלמלה מחזיק קיפולו חצי פיסתקא דבר הנמלל ונמתח שהיה מפשתן טוב ודק וכשטווה אותו נמתח החוט כמו מאליו (שבת קמו:) סבניתא אמר רבי יוחנן צריך לקשור שני ראשיה למטה פי׳ סדין שמתעטפין בה צריך לקשר שני ראשיה למטה שמא תפול ואתי לאיתויי למטה מכתפים צריך להתעטף ולקשר דאי לא מיחזי כמשאוי ובלעז סנדנ״י (בפסיקתא ויהי בשלח פרעה) אפי׳ סבניתא לא הוה יכול. (ירושלמי בפרק במה אשה) המטפחות סבניי׳ רברבן (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מין בגד):
א. [ארט פיינעטע וועב.]
(בונייס) בן בונייס – עשיר הוה ומשאיל בתים שבחצר לאחרים והיו לו כלים בכולן שמתוך עושרו היו לו כלים הרבה.
פנו מקום לבן מאה מנה – כלומר מקום חשוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שהוזכר בונייס ועושרו מספרים מעשה הקשור בו: בן בונייס אתא לקמיה [בא לפני] רבי, אמר להו [להם] רבי לעומדים לפניו כשהכיר בו לפי לבושיו שהוא עשיר: פנו מקום לבן מאה מנה, שראוי אדם כזה שיתנו לו כבוד לפי ערך עשרו. אחר כך אתא איניש אחרינא [בא אדם אחר], אמר רבי לתלמידיו:
The Gemara relates another incident involving Bonyas and his wealth: The son of Bonyas came before Rabbi Yehuda HaNasi. Realizing from his visitor’s clothing that he was dealing with a wealthy individual, Rabbi Yehuda HaNasi said to his attendants: Make way for one who possesses one hundred maneh, i.e., one hundred times one hundred zuz, as one of this status deserves to be honored in accordance with his riches. Later, another person came before him, and Rabbi Yehuda HaNasi once again turned to his attendants and said to them:
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין פה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערובין פה:, עין משפט נר מצוה ערובין פה:, ר׳ חננאל ערובין פה:, רי"ף ערובין פה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין פה:, רש"י ערובין פה:, תוספות ערובין פה:, ראב"ד כתוב שם ערובין פה: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ספר הנר ערובין פה: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), רשב"א ערובין פה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין פה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין פה:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין פה:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין פה:, גליון הש"ס לרע"א ערובין פה:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין פה:

Eiruvin 85b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Eiruvin 85b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 85b, R. Chananel Eiruvin 85b, Rif by Bavli Eiruvin 85b, Collected from HeArukh Eiruvin 85b, Rashi Eiruvin 85b, Tosafot Eiruvin 85b, Raavad Katuv Sham Eiruvin 85b, Sefer HaNer Eiruvin 85b, Rashba Eiruvin 85b, Meiri Eiruvin 85b, Ritva Eiruvin 85b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 85b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 85b, Gilyon HaShas Eiruvin 85b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 85b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144