×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אבְּבֵיצַת אֶפְרוֹחַ אֲבָל טְמֵאָה לָא.
an egg that contains a chick, as the chick imparts flavor to the food in which the egg is cooked. But with regard to an egg that does not contain a chick but is from a non-kosher bird, it does not impart flavor to the food with which it is cooked.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין צח ע״א} ההוא כי זיתא1 תרבא2 דנפל לדקולא דבשרא סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלע דיקולא אמרו ליה רבנן לרב אשי האי [דיקולא]⁠3 דהיתרא בלע דאיסורא4 לא בלע.
ההוא כי פלגי5 דזיתא דתרבא6 דנפל לדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין [פלגי זיתי]⁠7 אמ׳ ליה אבוה לא תזלזל [בשיעורא]⁠8 דרבנן ועוד הא אמר ר׳ יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה:
1. כי זיתא: וכן גיא, כ״י פריס, וכן בה״ג. גיח: ״בי זיתא״. דפוסים: כזיתא.
2. תרבא: גא, גיא, גיח, כ״י פריס. כ״י פרמא, ר״ן, דפוסים: ״דתרבא״, כבה״ג.
3. דיקולא: גא, גיח, כ״י פריס, דפוסים, וכן בה״ג. חסר בכ״י פרמא.
4. דהיתרא בלע דאיסורא: כ״י פריס: ״איסורא בלע התירא״.
5. פלגי: וכן גיא, גיח, כ״י פריס. דפוסים: פלגא, כבה״ג.
6. דזיתא דתרבא: גא, גיח: ״דזיתא תרבא״. כ״י פריס: ״זיתא תרבא״.
7. פלגי זיתי: גא, גיח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י פרמא רק: ״דזיתא״.
8. בשיעורא: גא, גיח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י פרמא ״באסור׳⁠ ⁠״.
אפרוח – שהבשר נותן טעם ולא שנא טמאה ול״ש טהורה דנבלה היא.
אבל טמאה – בלא אפרוח לא.
בביצת אפרוח – וה״ה בשאר בנמצא בה דם דשדא תיכלא בכולה ונראה דטמאה שהיא קלופה אפשר דאסורה ובירושלמי גבי גיעולי ביצים משמע דיש חילוק בין קלופות לשאין קלופות ושמא לענין זה נמי יש חילוק והא דלא משני הכא הא בקלופה הא בשאינה קלופה משום דסתם ביצים מבשלים אותן בקליפתן.
לא בביצה שאין בה אלא מימיה, כי אם בביצת אפרוח, כלומר, בביצה שכבר היה בה אפרוח, שכיון שהוא בשר הריהו נותן טעם, אבל ביצה טמאה סתם (ביצת עוף טמא, האסורה באכילה) שאין בה אפרוח — לא נותנת טעם במתבשל עימה, ואינה אוסרתו.
an egg that contains a chick, as the chick imparts flavor to the food in which the egg is cooked. But with regard to an egg that does not contain a chick but is from a non-kosher bird, it does not impart flavor to the food with which it is cooked.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֵיתִיבֵיהּ בֵּיצִים טְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן עִם בֵּיצִים טְמֵאוֹת אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם כּוּלָּן אֲסוּרוֹת הָכָא נָמֵי בְּבֵיצַת אֶפְרוֹחַ וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ טְמֵאָה כֵּיוָן דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ קָרֵי לַהּ טְמֵאָה.

Rav Idi bar Avin raised an objection to this answer based on a baraita (Tosefta, Terumot 9:5): With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. This indicates that eggs from non-kosher birds do have flavor. Abaye answered: Here, too it is referring to an egg from a kosher bird that contains a chick. And why does the baraita call this a non-kosher egg, indicating that it is an egg from a non-kosher species? Since it has a chick inside, which causes the egg to be forbidden, the baraita calls it non-kosher.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון דאית בה אפרוח קרי לה טמאה – ואפילו של עוף טהור.
איתיביה [הקשה לו] רב אידי בר אבין לאביי ממה ששנינו בברייתא: ביצים טהורות (כשרות לאכילה) ששלקן (בישל אותן) עם ביצים טמאות (אסורות באכילה), אם יש בהן (בביצים האסורות) כשיעור שיש בו בנותן טעם בביצים הכשרות — כולן אסורות. הרי איפוא שאף ביצים סתם, בלא אפרוח, נותנות טעם! השיב לו אביי: אין זו שאלה, שכן הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בביצת אפרוח. ואמאי קרי [ומדוע קורא] התנא לה לביצה האסורה באכילה בכינוי ״טמאה״, אף שהיא באה מעוף טהור? כיון דאית [שיש] בה אפרוח, לכך קרי [קורא] לה ״טמאה״, שמחמת האפרוח הריהי אסורה באכילה.
Rav Idi bar Avin raised an objection to this answer based on a baraita (Tosefta, Terumot 9:5): With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. This indicates that eggs from non-kosher birds do have flavor. Abaye answered: Here, too it is referring to an egg from a kosher bird that contains a chick. And why does the baraita call this a non-kosher egg, indicating that it is an egg from a non-kosher species? Since it has a chick inside, which causes the egg to be forbidden, the baraita calls it non-kosher.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא בֵּיצִים שֶׁשְּׁלָקָן וְנִמְצָא אֶפְרוֹחַ בְּאַחַת מֵהֶן אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם כּוּלָּן אֲסוּרוֹת מִכְּלָל דְּרֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ עָסְקִינַן.

The Gemara objects: But from the fact that the latter clause teaches: With regard to eggs that one boiled and a chick was found in one of them, if they have a ratio that allows the chick to impart flavor to them, they are all forbidden, it may be inferred that in the first clause we are dealing with an egg that does not have a chick inside.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביצים – טהורות ששלקן כו׳.
מכלל דרישא – דנקט טמאה טמאה ממש קאמר ולאו אפרוח דאי בטהורה ואפרוח תרתי למה לי.
ביצה שיש בה אפרוח או קורט דם שבשלה עם האחרות אפי׳ בשלן בקליפתן צריך ששים ואחת של היתר לבטלה הן לבטל את הביצה עצמה אם לא הוכרה הן לבטל פליטתה אם הוכרה שמאחר שיש בה אפרוח הרי הוא כבשר האיסור שפולט והאחרות בולעות מצד שהיא פליטת בשר ומפני מה הוסיפו בשיעור זה חלק אחד פירשו חכמי האחרונים מפני שהביצים אינם שוים אלא קצתם גסים וקצתם דקים הוסיפו בו אחד להשוות השיעורין אבל ביצת עוף טמא או של טרפה אם נתבשלה בקליפתה אינה אוסרת כלל אם הוכרה ואם לא הוכרה הרי היא בטלה ברוב לדעת קצת כמו שהתבאר למעלה שלא נאמרה באפרוח אלא מפני שהבשר מפליטתה ומבלעת את האחרות כמו שנאמר בסוגיא והדם דינו כבשר אלא שיש חולקים בדם לומר שאינו כבשר אלא שרוב מפרשים מוחים בה אבל של עוף טמא או של טרפה אין בו טעם וכמו שאמרו מיא דביעי וכל שלא הוכרה בטילה ברוב כדין יבש ביבש במינו במה שאינו דבר חשוב וכן פרשוה כאן גדולי המפרשים במה ששאלו למימרא דיהיב טעמא והא אמרי אינשי מיא דביעי בעלמא וכו׳ והקשו הם ולימא ליה לבטולי גופה ובשאין מכירה ותירצו בה דאי הכי ברובא בטילה ויש מתרצין בה דהיא גופה לא בטילא משום דבריה היא וזו היא שכתבנו למעלה שיש למדין כן מסוגיא זו אלא שלדעתנו אינה בריה כמו שכתבנו:
ושואלים על תירוץ זה: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנה בסופה של אותה ברייתא]: ביצים ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהן, אם יש בהן בביצים הללו שיעור בכדי שהאפרוח נותן טעם בהן — כולן אסורות, מכלל הדברים אתה למד דרישא [שבראשה, בתחילת אותה ברייתא], באופן דלית [שאין] בה אפרוח עסקינן [עוסקים אנו], ואיסורה באכילה משום שהיא באה מעוף טמא!
The Gemara objects: But from the fact that the latter clause teaches: With regard to eggs that one boiled and a chick was found in one of them, if they have a ratio that allows the chick to impart flavor to them, they are all forbidden, it may be inferred that in the first clause we are dealing with an egg that does not have a chick inside.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ בֵּיצִים טְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן עִם בֵּיצִים טְמֵאוֹת אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם כּוּלָּן אֲסוּרוֹת כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁשְּׁלָקָן וְנִמְצָא אֶפְרוֹחַ בְּאַחַת מֵהֶן.

The Gemara explains that this is an incorrect inference, as the latter clause is explaining the first clause, so that the baraita should be read as follows: With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. How so? It can be referring to a case where one boiled them and a chick was found in one of them.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיצד ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהם – וזו היא טומאתו וכולן מן הטהור.
פירושי קא מפרש – הכא לא פריך א״ה אסורות אסורות למה לי וכן בכמה דוכתין ובכמה דוכתין פריך.
ודוחים: לא, אין לדייק כן. כיון שאין סוף הברייתא בא כדין נפרד, אלא פירושי קא מפרש [פירוש הוא שמפרש], את ששנינו קודם. וכך יש לשנות את הברייתא: ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות, אם יש בהן בנותן טעםכולן אסורות, כיצד? כגון ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהן.
The Gemara explains that this is an incorrect inference, as the latter clause is explaining the first clause, so that the baraita should be read as follows: With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. How so? It can be referring to a case where one boiled them and a chick was found in one of them.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ה״נהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ רֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ הַשְׁתָּא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ אֲסוּרָה דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ מִיבַּעְיָא.

The Gemara adds: So too it is reasonable to explain the baraita in this manner, as if it would enter your mind to say that the first clause is referring to a case where there is no chick in the egg, the latter clause is redundant: Now that the tanna has taught that in a case where there is no chick inside, the non-kosher egg imparts flavor to the kosher eggs and renders them forbidden, is it necessary for the tanna to teach that an egg that has a chick inside imparts flavor to the kosher eggs?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא דלית בה אפרוח – אשמועינן דיהבא טעמא ואסורה ואע״ג דמיא בעלמא הוא.
יש בה אפרוח – אפילו טהורה.
מיבעיא – כ״ש דיהבא טעמא דהא אפרוח נבלה היא.
ומוסיפים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] להעמיד את הברייתא, שסופה מפרש את תחילתה: דאי סלקא דעתך כן אם עולה על דעתך] לומר כי רישא דלית [ראשה, תחילתה מדברת בביצה שאין] בה אפרוח, אלא הבאה מעוף טמא, אם כן יש לתהות: השתא [עכשיו] ששנינו כבר כי ביצה זו דלית [שאין] בה אפרוח, הריהי אסורה (ואוסרת את הביצים הטהורות, בנתינת טעם). ביצה דאית [שיש] בה אפרוח, מיבעיא [נצרכה לומר] שהריהי אוסרת?! אלא יש לומר שסוף הברייתא בא לפרש את ראשיתה, ולהעמידה בביצה הבאה מעוף טהור שיש בה אפרוח.
The Gemara adds: So too it is reasonable to explain the baraita in this manner, as if it would enter your mind to say that the first clause is referring to a case where there is no chick in the egg, the latter clause is redundant: Now that the tanna has taught that in a case where there is no chick inside, the non-kosher egg imparts flavor to the kosher eggs and renders them forbidden, is it necessary for the tanna to teach that an egg that has a chick inside imparts flavor to the kosher eggs?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא שֶׁלֹּא תֹּאמַר רֵישָׁא דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ אֲבָל לֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ שַׁרְיָא תְּנָא סֵיפָא דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ מִכְּלָל דְּרֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ וַאֲפִילּוּ הָכִי אֲסִירָא.

The Gemara rejects this argument: If it is due to that reason, there is no conclusive argument, i.e., the proof of the argument is inconclusive. The reason is that one can say that the tanna taught the latter clause to reveal the meaning of the first clause. The latter clause was stated so that you would not mistakenly say that the first clause is referring only to a case where the egg has a chick inside, but if there is no chick inside the kosher eggs would be permitted. Therefore, the tanna teaches the latter clause and specifies that it is referring to an egg that has a chick inside. By inference the first clause is referring to a case of an egg that does not have a chick inside, and even so it renders all of the other eggs forbidden.
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן: היא משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא וכו׳ תנא סיפא דאית בה אפרוח מכלל דרישא דלית בה אפרוח ואפילו הכי אסורה. לאו למימרא דהכין הלכתא, אלא למאי דקאמר הכי נמי מסתברא הוא דמהדר ליה הכין, כלומר דמהא לא תסברא, אלא מיהו לענין הלכתא אסיקנא דמיא דביעי בעלמא. וכבר הארכתי בה בפרק אלו טריפות (חולין סד:) גבי געולי ביצים מותרין.
ודוחים הוכחה זו: אי משום הא, לא איריא [אם משום כך, ראיה זו בלבד, הסקנו כי סוף הברייתא מפרשת את תחילת הברייתא, אינו שייך], שכן באותה מידה ניתן לומר כי תנא סיפא לגלויי רישא [שנה את סוף הברייתא כדי לגלות על התחלת הברייתא], ולומר שדווקא סוף הברייתא עוסקת בביצת אפרוח ולא תחילתה. וכדי שלא תאמר כי רישא [תחילת] הברייתא מדברת בביצה דאית [שיש] בה אפרוח, אבל ביצה שלית [אין] בה אפרוח — הריהי שריא [מותרת, שאינה אוסרת את שאר הביצים], לכך תנא סיפא דאית [שנה בסוף הברייתא במפורש שמדובר בביצה שיש] בה אפרוח, ומכלל הדברים אתה למד דרישא [שתחילת הברייתא] עוסקת בביצה דלית [שאין] בה אפרוח, ואפילו הכי אסירא [כך היא אסורה, אוסרת].
The Gemara rejects this argument: If it is due to that reason, there is no conclusive argument, i.e., the proof of the argument is inconclusive. The reason is that one can say that the tanna taught the latter clause to reveal the meaning of the first clause. The latter clause was stated so that you would not mistakenly say that the first clause is referring only to a case where the egg has a chick inside, but if there is no chick inside the kosher eggs would be permitted. Therefore, the tanna teaches the latter clause and specifies that it is referring to an egg that has a chick inside. By inference the first clause is referring to a case of an egg that does not have a chick inside, and even so it renders all of the other eggs forbidden.
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָהוּא כְּזֵיתָא תַּרְבָּא דִּנְפַל בְּדִיקּוּלָא דְּבִשְׂרָא סָבַר רַב אַסִּי לְשַׁעוֹרֵיהּ בְּמַאי דִּבְלַע דִּיקּוּלָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב אָשֵׁי באַטּוּ דְּהֶיתֵּרָא בָּלַע דְּאִיסּוּרָא לָא בָּלַע.

§ The Gemara continues discussing the nullification of forbidden foods. There was once a certain olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Rav Asi thought to measure the volume of the kosher meat together with that which the pot had absorbed. The Rabbis said to Rav Ashi: Is that to say that the pot absorbed the permitted meat but did not absorb the forbidden fat?
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבעל המאורר״י מלונילרמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלע נמי דיקולא – כלומר דיקולא היה רותח ונפל כזיתא תרבא לתוך דיקולא רותח וסבר רב אשי לשעוריה ששים במאי דבלע כו׳. ההוא (כי) פלגא זיתא כו׳ כלומר נפל לדיקולא רותח. לשעוריה בתלתין פלגי דזיתי כלומר דאי היו שם שלשים חצאי זיתא דבישרא היה מתירו שהיה מקיל ביותר. ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל. כלומר חצי זית חלב שנפל לתוך יורה של בשר רותחת. אבא לא שיער כו׳ שהיה מקיל בחצי שיעור:
בדיקולא – קלחת.
סבר רב אשי לשעוריה – היתרא ולאוסופי עלה מה שבלעה קדרה כדי לבטל את האיסור והאיסור היה משער כמו שהוא בא לפנינו מצומקת.
רבנן – תלמידים.
דאיסורא לא בלע – בתמיה. אף האיסור נצטמק וכשנפל היה בו יותר אלא הכל משערים כמות שאנו רואים.
דנפל בדיקולא דבשרא – בערוך חברו בהדי היא ניימא ודיקולא שפיל פירוש קלתא וכתוב בתשובת הגאונים דהכי קאמר דנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור דיקולא וקשה כיון דלאו לדיקולא נפל מאי קאמר סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלעה דיקולא ובקונטרס פירש דיקולא קלחת וקלחת הוא כלי שמבשלין בה בשר כדאמר בהמוכר את הספינה (ב״ב עד.) כל שלשים יום מהפך להם גיהנם כבשר בקלחת ואפשר דקרי ליה דיקולא משום הרתיחות שעולות בתוכו שנקראים דקולי כדאמר פרק כל שעה (פסחים דף לט:) אמר רב יוסף לא ליחלט איניש תרתי חיטי בהדי הדדי דילמא אזל חדא בצדי דחברתה ולא סליק ליה דיקולא דמיא מד׳ רוחתא.
{שמעתא דכזיתא תרבא דנפל לדיקולא דבשרא}
וההוא כזיתא תרבא דנפל לדיקולא דבשרא – סל היה שהיו רגילים למלוח בו בשר, ונמלח בו כזית חלב. וסבר רב אשי לשעוריה במאי דבלע דיקולא מקודם לכן, שהוא פולטו עכשיו בשעת המליחה ונמצא הרוטב בשולי הסל. אמרי ליה רבנן, אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע. שהרי עשוי הוא לבלוע גם את הדם. הלכך, אין זו הפליטה מבטלת האיסור.
וה״ר שלמה ז״ל לא פי׳ כן.
ההוא כזיתא דתרבא. כלומ׳ כזית מצאנו בו עכשיו, אך לא ידענו כמה היה שיעורו כשנפל שם. בדיקולא. קלחת. סבר רב אשי. למימר ולשעורי קדרה ולאוסופי עליה מה שבלעה קדרה כדי לבטל האיסור שנמצא שם, והאיסור היה משער כמו שבא לפנינו מצומק. אמרו ליה רבנן לרב אשי, האי דיקולא דהתירא בלע דאיסורא לא בלע. בתמיהא, דילמא אף האיסור הוא מצומק, וכשנפל היה בו יותר, אלא הכל משערינן כמות שאנו רואין. והאי פירושא ליכא למיסמך עליה, דכיון דלא ידעינן כמה נפל שם, אסור הוא, דשמא יותר ויותר נפל שם. אלא טוב שבפירושין ששמענו בו כך הוא, וכתוב הוא בספר המאור. וההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא, סל היה, שהיו רגילין למלוח בו הבשר, ונמלח בו כזית חלב, וסבר רב אשי לשעורי׳ במאי דבלע דיקולא מקודם לכן, שהוא פולטו עכשיו בשעת המליחה, ונמצא הרוטב בשולי הסל. אמרו ליה רבנן, תלמידיו, אטו דהתירא בלע דאיסורא לא בלע, שהרי הוא עשוי לבלוע גם את הדם, הילכך אין הפליטה מבטלת האיסור. שבזאת הפליטה הנמצאת בשולי הסל איסורא אחרת נתערבה בו, ואין ראוי שיבוא איסור ויבטל איסור, אלא כד משערינן, בחתיכות לבדן משערינן. אבל בקדרה שלא בלעה אלא התירא לבדה, יש לנו לשער בכל הרוטב שנמצא בו.
בששים והיא. כלומר שאין בהיתר אלא ששים לבדן, אסורה. אבל כדאיכא ששים ואחת מהיתר לבדו, מלבד האיסור, מותרת הקדרה. ומשמע מיהא דלכל איסורין שבתורה דפסקינן בששים, לאו דוקא ששים, אלא ששים ואחת בעינן.
ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא. פי׳ דיקולא סלא, כדאמרינןב ריש תורא בדיקולא. ופי׳ הענין לא שהיה כזית ידוע בשעת נפילה, אלא עכשו מצאו בו כזית וידע רב אשי שבשעה שנפל שם היה בבשר ששים במה שמצא עכשו בחלב, אלא שעכשו נתמעט נפח הבשר ונצטמק מחמת מלחוג שהוציא ממנו המיחל ויבש ונתמעט, וסבר להוסיף עליו במאי דבלע דיקולא כלישנא בתרא דלעילד, ולא היה נותן לב לחוש שמא יותר חלב נפל שם, ואמרו לו רבנן שמא אף החלב נצטמק לפי חשבון מחמת המלח שנמלח עם הבשר, וכשם שאין בבשר ששים בו עכשו כך לא היה בו ששים בשעת נפילה.
ורש״י ז״ל פירש דיקולא קלחתה, והזקיקו לפרש כןו שהואז סבור שהבשר והחלב מין במינו הואח, והלכה כר׳ יהודה דאמר מין במינו לא בטילט, וכיון שכן על כרחין לא שיער רב אשי אלא ברוטב שבקלחת מין בשאינו מינוי. וכן ראיתי לגאון ז״לכ שאמר דיקולא דבשרא שיעורא הוא, כלומר מלא סל של בשר והוא מתבשל בקדרה, ומאי דבלע דיקולא לא גרסינן, אלא מאי דבלעה קדרה, והיינו מה שבלוע בדופני קדרה כדפרישית לעילל. ובעל הלכות גדולות ז״ל כתבמ אמרי ליה רבנן לרב אשי האי דיקולא דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע, כיון דכל יומא קא שדי ביה כי היכי דבלע מהאי בלע נמי מהאי. פירוש לפירושו שכזית חלב ידוע נפל שם ורב אשי היה סבור לשער במה שבלעה הדיקולא פעמים אחרות מן ההיתר, ואמרי ליה רבנן לא, שכשם שעכשו נפל שם חלב זה אף בכל יום ויום נופל שם והוא בולע ממנו, ואין אנו יודעין עכשיו כמה היתר וכמה איסור בלוע בה. ואע״פ שאין אוסרין הדיקולא עצמה שיהא אסור למלוח בה בשר מספקנ, שתולין לקולא ואומרים שיש בה שיעור מהיתר בלוע לבטל האיסור שבהס, אבל לא ידעינן כמה הוא שמא אינו יותר מששים באיסור בלבד וכיון דלא ידעינן לא משערינן ביהע שכל מה שהוא ספק ואינו לפנינו אינו מצטרף להיתר, כנ״ל בפירוש דבריו. ולמדת שמשערין במאי דבליע בדפניה מתבשיל זה.
א. כ״פ הערוך ע׳ דקל א, וראה תוס׳ ד״ה דנפל ועה״ש שם. ובחידושי הרשב״א: ׳ועל שם שעושין אותו מחריות של דקל קורין אוו דיקולא׳.
ב. פסחים קיב, ב.
ג. ׳וסל היה שהיו מולחין בו בשר׳ – חידושי הרא״ה. [ראה מרדכי סי׳ תרפד שכן פי׳ בה״ג. וכוונתו לפירוש המובא להלן].
ד. צז, ב.
ה. ראה ב״ב עד, א ותוס׳ ד״ה דנפל.
ו. אע״פ שבהרבה מקומות פירש שהוא סל, ראה שבת קי, א ד״ה דיקולא, לעיל לב, א ד״ה אלמא. וראה ריטב״א שכתבו בלשון תימה שפירש כאן קלחת שבכל התלמוד פירושו סל. [וכן פירש רש״י לפי הענין בבכורות יב, א ד״ה בדיקולא שדיקולא הוא קלחת. עיי״ש].
ז. בכי״פ: מה שהוא.
ח. ראה דברי רבינו לעיל צז, א ד״ה ההוא כחוש והערה 256 שם, ולהלן קג, א.
ט. ׳ורש״י ז״ל לטעמיה שפסק [להלן קט, א ד״ה ותו] כרבי יהודה׳ – חידושי הרשב״א.
י. ובאו״ז סי׳ תנח כתב על דברי רש״י: ׳ולא רצה לפרש דיקולא סל כמו כל דיקולא שבתלמוד משום דאי הוה מיירי בסל שנמלח בה בשר הוה לי׳ להצריך ששים בחתיכה שהכזית חלב מונח עליה׳. ועי׳ ריטב״א.
כ. הובאה בערוך שם ובתוס׳ שם בשמו.
ל. ראה לעיל צז, ב סוד״ה בקדרה.
מ. הל׳ חלב סי׳ סד (ד״ו קלב ע״ג, הוצ׳ מכון ירושלים עמ׳ תרמא, הוצ׳ הילדסהיימר ירושלים ח״ג עמ׳ 203).
נ. בדברי רבינו מפורש שהנידון בה״ג הוא הבשר שבדיקולא, אבל הדיקולא עצמה לכו״ע מותר למלוח בה. אבל הראב״ד (בספר איסור משהו פ״ב, הובא בספר המאורות וברשב״א) פירש שרב אשי בא להתיר הדיקולא, וע״ז אמרו לו רבנן שהיא אסורה, אבל בתבשיל לכו״ע אסור. וסיים בספר המאורות שם: ׳וכתב כי הוציאו מהלכות גדולות׳.
ס. כי״ל: שלה.
ע. כי״ל: בה.
ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא. פירש רש״י ז״ל דיקולא קלחת כגון שנפל שם חלב ולא נודע שיעורו בשעת נפילה, ועכשיו כשבא לפנינו נמצא כזית (או) [ו]⁠לא היה עכשיו בקלחת ששים זיתים לבטל האיסור, ורצה רב אשי לשער הכזית כמות שהוא עכשיו [ו]⁠ההיתר (בשעת) [כשעת] נפילה ולצרף מה שבלעה הקדרה, ואמרו לו רבנן כשם שנצטמק ההיתר כך נצטמק האיסור והכל כשעה שבא לפנינו משערין אותו. ומיהו קשה קצת שאין הלשון מיושב היטב, דההיא כזיתא דנפל משמע דבשעת נפילה היה כזיתא ונודע שיעורו, ועוד דדיקולא אינו קלחת אלא סל, וע״ש שעושין אותו מחריות של דקל קורין אותו דיקולא, אלא שהוצרך רש״י ז״ל לפרש כך שאם נפל הכזיתא על בשר שנמלח לא היה מצטרפות האחרות שבסל לבטל הכזיתא, לפי שאין איסור הנופל ביבש יוצא מחתיכה לחתיכה, ואף על פי שחתיכות נוגעות זו בזו, ואפילו חם בצד חם, כמו שעתידין אנו לכתוב בע״ה בפרק כל הבשר (חולין קח.), דכיון שאין האיסור יוצא מחתיכה לחתיכה לאסור אם כן אם אין שם רוטב לצרף לא היו מצטרפין החתיכות לבטל הכזיתא, וזה הצריכו לרש״י ז״ל לפרש דיקולא קלחת שיש שם רוטב, ואם כן בשלא נודע באיזו חתיכה נפל והיו כולן באותו ספק ואפילו אלף כולן אסורות כדעת ר״י דאמר מין במינו לא בטיל, ורש״י ז״ל לטעמיה שפסק כר״י, ולפיכך הוצרך להעמידה בקלחת ובשיש שם רוטב וסלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו מבטלו.
והראב״ד פי׳ באיסור משהו כי להתיר ולאסור הדיקולא הנזכר (בענין) [בעינן], וכגון שנפל שם כזית ידוע (ונפל לפי חשבון ההיתר) [וכנפלה היה לפי חשבון ס׳ בההיתר] ועכשיו לא היה ששים בהיתר לבטל את האיסור, [ו]⁠היה כל הבשר והרוטב שבסל אסור לדברי הכל, אלא שהיה סבור רב אשי להכשיר הסל ולומר דכיון (שנעשה) [שבשעת] נפילה היה שם ס׳ לבטלו כל מה שבלע הדיקולא היתרא בלע, ולא היה נותן דעתו על השהיה ששהה האיסור לתוך ההיתר ונאסר הכל לאחר [ש]⁠בלע הדיקולא מן האיסור, ואמרו ליה רבנן וכי הדיקולא בפעם אחת בלעם הכל ובעוד [כ]⁠שהיה כל מה שבסל היתר, כלומר שהיה בו ס׳ בלעה דאיסורא [לא] בלע [כ]⁠לומר גם לאחר שנתמעט ההיתר וחזר האיסור לאסור הכל בלעה, אם כן הדיקלא אסורה ועלתה השמועה לאסור כו שהקשו על רב אשי, אבל אם לא היה האסור בעין והיה הדבר ידוע שהיה בשעת נפילה ששים בהיתר לבטלו היה הכל מותר התבשיל והקדרה, ולא היינו חוששין שמא לא היה מתמעט לפי חשבון, אלא מעמידין הדבר על חזקתו והכל מותר.
ההיא כזיתא דתרב׳ דנפל לדיקולא דבישרא – פרש״י ז״ל דיקולא קלחת וכתבו בתו קלחת היא יורה גדולה שמבשלין בה בשר כי האי דאמרינן בפ׳ המוכר את הספינה כל שלשים יום מהפך להו גיהנם כבשר בקלחת. ואפשר דקרו ליה דיקולא על שם הרתיחות שעולות מתוכו דדיקולא הוא לשון רתיחה כדאשכחן בפ׳ כל שעה אמר ר׳ יוסף לא ליחלוט אינש חיטי בהדי הדדי דדילמא אזל חדא בצידי דחברתה ולא תלך לה דיקוליה מארבע רוחותיה ע״כ ותימא מי הביאו לרש״י ז״ל לפרש בכאן דיקולי קלחת שהרי בכל התלמוד הוא לשון סל על שם שעשוי מחריות של דקל וכדאמרינן ריש פרק אין עומדין ריש תורא בדיקולא ובריש גמ׳ דסנהדרין היא ניימא ודיקול׳ שפילי ובפ׳ לא יחפור הנהו דיקוליא. והרבה כיוצא בזה וכל אלו לשון סל וקלתותיהם וכן פרש״י ז״ל וי״א שהכריחו לרש״י ז״ל לומר כן משום דס״ל דהלכתא כר׳ יהודה דאמר מין במינו לא בטיל ואם החלב הזה נפל בסל של מליחה שאין בו רוטב הרי חלב עם הבשר מין במינו הוא כדאמרינן לעיל בריש שמעתין גבי שמנונית דגיד הנשה וכדמשמע נמי בסוף פירקן בפלוגתא דריש לקיש ור׳ יוחנן מאי האי דמשע׳ רב אשי והני רבנן דהא מין במינו לית ליה שיעור׳ אלא ביורה היא שיש בה רוטב דחשיב עם החלב מין בשא״מ וסילק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ועי״ל דס״ל למרן ז״ל מאי דכתיבנא לעיל דע״י מליחה או צלי כיון שאין בו רוטב ואין בו ניער וכיסה אין שום איסור מתבטל בס׳ אפילו לרבנן. הילכך אם החלב הזה נודע מקומו בקליפה או בנטילת מקום סגי ואם לא נודע מקומו אין לו ביטיו ואסור אף על פי שיש בו ס׳ ואסור לבשל בקדרה של רוטב כדי שיתבטל ע״י ניער דה״ל כמבטל איסור לכתחילה.
והא דאמרינן סבר רב אשי לשיעורא במאי דבלע דיקולא – פי׳ רש״י ז״ל שהיה תולה להקל לשער בס׳ מאי דבלע דיקולא כדי לבטל איסור והי׳ משער איסור כמות שהוא עכשיו ואמרו ליה רבנן אטו דיקולא דהתירא בלע דאיסורא לא בלע כשם שנצטמק הבשר כך נצטמק האיסור ותמי׳ מלתא האיך טעה רב אשי בזה ועוד לעיל בר׳ חנינא דאמרי לה במאי דבלעה קדרה אמאילא פריך תלמודא הכי ולא משמע דתרי לישנא דר׳ חנינא הוי בפלוגתא דרב אשי והני רבנן מדלא מפרש תלמודא. אבל י״ל דהא דהכא לא נודע שיעורו של חלב כמה היה בתחלת נפילתו ומשום דס׳ שיעורא דרבנן היא דמדאורייתא חד בתרי בטיל היה מיקל רב אשי לשער אותו כשעת מציאתו כיון שלא שהם שם הרבה אבל הרוטב שבקדרה שנודע בתחלה שיעורו וידענו ודאי שנצטמק הוה משער כדמעיקר׳ וכלישנא בתרא דר״ח דלעיל דהנהו תרי לישנא לא פליגי ומ״ד בקדירה היינו משום דלא משערינן הרוטב שכבר נשרף ואינו עומד לפלוט ומ״ד במאי דבלעי הקדירה היינו הבליעה העומדת לפלוט. ואמרו ליה רבנן לרב אשי דהכא אע״ג דספק הוא לא נזלזל בשיעור דרבנן וכיון שדרך החלב הנופל בקדירה להצטמק חיישינן שמא נצטמק וגם בשעת נפילה לא הי׳ ס׳ ודיקולא זו אסורה ומאי דאמר ר״ח דמשערינן במאי דבלעה קדירה היינו כי משערינן נמי בליעה דאיסורא שנודע שיעורו של איסור ואפ״ה יש בו ס׳ דהיתרא עם מאי דבלעה קדירה. והא דאמרינן האי כזיתא דתרבא פירושו שהי׳ נראה קרוב לזית או פחות או יותר ולאו מלישנא דייקינן ליה דהא כל מקום שאמרו כזית וכביצה יש בו שיעור זית וביצה גמור אלא שהענין מכריח לפי שיטה זו שזה הלשון כך פירושו בכאן והלשון נמי יפה כך נראה לפרש שיטת רש״י ז״ל ובמקום אחר כתבתי פי׳ רבינו והתוס׳ בקיצור.
א ועוד בדרך ביטול איסור בהיתר. ההוא כזיתא תרבא דנפל בדיקולא דבשרא [כזית אחד של חלב שנפל בתוך סיר של בשר], סבר רב אסי שיש לשעוריה במאי דבלע דיקולא [לשער אותו, את ההיתר הנמצא בתוך הסיר, בבשר ובמה שבלע הסיר מהבשר שהתבשל בו], אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים] לרב אשי בשאלה: אטו דהיתרא [וכי של היתר] בלבד בלע הסיר, ואילו דאיסורא [של איסור, החלב] לא בלע הסיר?
§ The Gemara continues discussing the nullification of forbidden foods. There was once a certain olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Rav Asi thought to measure the volume of the kosher meat together with that which the pot had absorbed. The Rabbis said to Rav Ashi: Is that to say that the pot absorbed the permitted meat but did not absorb the forbidden fat?
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבעל המאורר״י מלונילרמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָהוּא פַּלְגָא דְּזֵיתָא דְּתַרְבָּא דִּנְפַל בְּדִיקּוּלָא דְּבִשְׂרָא סָבַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי לְשַׁעוֹרֵיהּ בִּתְלָתִין פַּלְגֵי דְּזֵיתָא אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ לָאו אָמֵינָא לָךְ גלָא תְּזַלְזֵל בְּשִׁיעוּרִין דְּרַבָּנַן וְעוֹד הָאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן דחֲצִי שִׁיעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה.

The Gemara relates a similar incident: There was once a certain half-olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Mar bar Rav Ashi thought to measure the amount of kosher meat needed to nullify the forbidden fat as thirty half-olive-bulks, rather than sixty. His father, Rav Ashi, said to him: Have I not told you: Do not treat measures lightly even with regard to rabbinic prohibitions? And furthermore, didn’t Rabbi Yoḥanan say: A half-measure is prohibited by Torah law? Consequently, the half-olive-bulk of forbidden fat is nullified only in sixty times its volume of permitted meat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתלתין פלגי דזיתי – משום דלא היה כשיעור היה מזלזל בבטולו ולא בעי ששים.
לא תזלזל בשיעורי דרבנן – כלומר אפילו במידי דלא מיתסר מדאורייתא לא תזלזל בשיעוריה ועוד הא מדאורייתא אסור דחצי שיעור אסור מן התורה וחצי שיעור מנין ת״ל כל חלב בפרק בתרא דיומא (דף עד.).
בתלתין פלגי זיתי. כלומר לפי שלא נפל בו אלא חצי שיעור, לא מחמרינן ביה כל כך דניבעי ששים כמוהו, אלא שלשים כמוהו. אמ׳ ליה אבוה לא תזלזל בשיעורא דרבנן. דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון. ועוד, שאסור מן התורה הוא אע״פ שאין לוקין עליו.
נתבשלה בלא קליפה וכן האחרות הרי היא נותנת טעם וכן אם נטרפה עם האחרות וצריך להיתרה ששים ואחת והיא וכן יראה מתלמוד המערב במסכת תרומות ויש אומרים שאף אם נתבשלו בלא קליפה אינה נותנת טעם כלל ואם הוכרה זורקה והשאר מותר ומ״מ אם לא הוכרה צריך ששים ואחת והיא וכבר כתבנו מזה בפרק אלו טרפות (חולין ס״ד:) ובמסכת יום טוב (ביצה ג׳:):
ועוד מסופר, ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא [חצי זית אחד של חלב שנפל בסיר של בשר], ומאחר והיה בו כחצי זית בלבד, סבר מר בר רב אשי כי די לשעוריה בתלתין פלגי דזיתא [לשער אותו לענין ביטולו בשלושים חצאי זיתים], ולא בששים חצאי זיתים. אמר ליה אבוה [לו אביו] רב אשי: לאו אמינא לך [וכי לא אמרתי לך] לא תזלזל בשיעורין באיסורים מדרבנן [של חכמים]? שאף חצי זית של איסור, גם כן יש להצריך פי ששים כדי לבטלו. ועוד, האמר [הרי אמר] ר׳ יוחנן כי חצי שיעור הריהו אסור מן התורה ולא מדברי חכמים בלבד. ולכך אין להתיר את הבשר שנפל בו חצי זית של חלב, אלא בזמן שיש בו פי ששים נגד חצי זית זה.
The Gemara relates a similar incident: There was once a certain half-olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Mar bar Rav Ashi thought to measure the amount of kosher meat needed to nullify the forbidden fat as thirty half-olive-bulks, rather than sixty. His father, Rav Ashi, said to him: Have I not told you: Do not treat measures lightly even with regard to rabbinic prohibitions? And furthermore, didn’t Rabbi Yoḥanan say: A half-measure is prohibited by Torah law? Consequently, the half-olive-bulk of forbidden fat is nullified only in sixty times its volume of permitted meat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַב אִידִי בַּר אִידִי בַּר גֵּרְשֹׁם אָמַר לֵוִי בַּר פְּרָטָא אָמַר רַבִּי נַחוּם אָמַר רַבִּי בִּירְיָים מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה אָמְרוּ בֵּיצָה בס׳בְּשִׁשִּׁים אֲסוּרָה בס׳בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת מוּתֶּרֶת.

§ The Gemara continues its discussion of nullifying forbidden foods. Rav Shemen bar Abba says that Rav Idi bar Idi bar Gershom says that Levi bar Perata says that Rabbi Naḥum says that Rabbi Biryam says in the name of a certain elder, and his name was Rabbi Ya’akov, that the Sages in the house of the Nasi said: If a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ משים זקן אחד ורבי יעקב שמיה כו׳ כצ״ל:
ב ועוד בדיני ביטול איסור בהיתר. אמר רב שמן בר אבא, אמר רב אידי בר אידי בר גרשם, אמר לוי בר פרטא, אמר ר׳ נחום, אמר ר׳ ביריים משום (בשם) זקן אחד, ור׳ יעקב שמיה [שמו], דבי נשיאה אמרו [בבית הנשיא היו אומרים]: ביצה האסורה באכילה שהתערבה בששים ביצים — תערובת זו אסורה, ואולם אם התערבה ביצת האיסור בששים ואחת ביצים — התערובת מותרת.
§ The Gemara continues its discussion of nullifying forbidden foods. Rav Shemen bar Abba says that Rav Idi bar Idi bar Gershom says that Levi bar Perata says that Rabbi Naḥum says that Rabbi Biryam says in the name of a certain elder, and his name was Rabbi Ya’akov, that the Sages in the house of the Nasi said: If a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבִּי זֵירָא לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא רְאֵה שֶׁאַתָּה מֵטִיל בָּהּ גְּבוּל הֶיתֵּר שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר לֹא פֵּירְשׁוּ אֶת הַדָּבָר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי תַּרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי בֵּיצָה בס׳בְּשִׁשִּׁים אֲסוּרָה בס׳בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת מוּתֶּרֶת.

Rabbi Zeira said to Rav Shemen bar Abba: See, one can infer from your words that you fix a limit to permit the eggs if there is a total of sixty-one eggs, including the non-kosher egg. This is a revelation, because the two most eminent Sages of the generation did not clarify this matter. These two eminent Sages were Rabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Naḥmani, and both of them said in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: In a case where a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראה שאתה מטיל בה גבול – ראה מה אתה עושה שלא תטעה ותכשיל הסמוכים עליך שאתה מטיל בה גבול להתירה בס׳ ואחת ואינך מפרש אי בהדי דידה אי לבר מינה והשומעים יעלה על דעתם בהדי דידה והרי שני גדולי הדור נשאלה מהם ולא פירשוה ומאן נינהו רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני.
ראה שאתה מטיל בה גבול היתר – פי׳ רש״י שמא תכשיל את הרבים במה שאתה סותם את דבריך שהרי שני גדולי הדור וכו׳ ותימא האיך יכשלו בדבריו דהא פשוט דלישנא להחמיר היא דכל היכא דאמרי בס׳ או בס׳ ואחת בר מאיסורא משמע וזהו להחמיר וי״ל דהיינו דקאמר דכיון דשני גדולי הדור היו מסופקים בלשון זה אם להקל ולא איפשט לית ליה למינקט האי לישנא בפשיטותי׳ בדלא מפרש לי׳. וא״ת ולמה לא הקשה על ר׳ יהושע בן לוי עצמו שלא פי׳ דבריו וי״ל שגם ר׳ יהושע הי׳ מסופק כן פי׳ בתוס׳ ותו לא מידי אבא לא שיער במ״ז ואני אשער במ״ה פי׳ רש״י ז״ל שתי לשונות הפי׳ הראשון וכי לא שיער במ״ז אלמא לא בעינן ס׳ וגם אני אשער במ״ה ומיירי בפלגא זיתא והפי׳ השני אבא לא רצה לשער אפי׳ במ״ז ואני אשער במ״ה בתמי׳ הא ודאי ששים בעינן.
אמר ר׳ זירא לרב שמן בר אבא: ראה (שים לב לדבריך) שאתה מטיל (קובע) בה בתערובת זו מהו גבול היתר, בששים ואחת ביצים. ואולם לא פירשת בדבריך אם ששים ואחת אלה כוללים את ביצת האיסור או שאינם כוללים אותה. שהרי שני גדולי הדור דנו בדבר זה, והם לא פירשו את הדבר. ומיהם שני גדולי הדור הללו? ר׳ יעקב בר אידי ור׳ שמואל בר נחמני, תרוייהו משמיה [שניהם משמו] של ר׳ יהושע בן לוי אמרי [אומרים] כך: ביצה של איסור שהתערבה בששים ביצים — התערובת אסורה, ביצה של איסור שהתערבה בששים ואחת ביצים — התערובת מותרת.
Rabbi Zeira said to Rav Shemen bar Abba: See, one can infer from your words that you fix a limit to permit the eggs if there is a total of sixty-one eggs, including the non-kosher egg. This is a revelation, because the two most eminent Sages of the generation did not clarify this matter. These two eminent Sages were Rabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Naḥmani, and both of them said in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: In a case where a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִיבַּעְיָא לְהוּ בס׳בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת בַּהֲדֵי דִּידַהּ אוֹ דִילְמָא לְבַר מִינַּהּ וְלָא פשיט וּמָר פָּשֵׁיט לַהּ מִפְשָׁט.

And a dilemma was raised before these Sages: When Rabbi Yehoshua ben Levi said they are permitted if there are sixty-one eggs, does that mean there are sixty-one eggs altogether, with the non-kosher egg, or does it perhaps mean that there must be sixty-one kosher eggs aside from the non-kosher egg? And they did not resolve this dilemma. And yet, it appears as though the Master, Rav Shemen, has resolved the dilemma, because you implied that the mixture is kosher if there are a total of sixty-one eggs including the non-kosher egg.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעיא להו גרסינן.
פשיט מיפשט – שאינך מטיל שום ספק בדבר לומר ואיני יודע אם היא מן המנין של ס״א או לא.
ואיבעיא להו בששים ואחד כו׳ – ומדלא פירש בהדיא בששים והיא מותרת ליכא למיפשט מידי דשמא רבי יהושע בן לוי עצמו הוא מסופק ומיהו קשה דלקמן קאמר רבי יהושע בן לוי כל איסורין שבתורה בששים משמע בששים של היתר כמו גיד בששים ואין גיד מן המנין ויש לומר דהתם משמיה דבר קפרא קאמר לה אבל הכא מדקאמר בששים אסור משמע שפיר דבששים של היתר נמי אסור להכי אית לן למימר דלדידיה הוה מספקא ליה.
תד״ה ואיבעיא להו בס׳ ואחד כו׳ דשמא ריב״ל הוא עצמו מסופק עכ״ל ואיבעיא להו בס״א כו׳ דקאמר היינו נמי משמיה דריב״ל הוא אבל רב שמן בר אבא אי הוה נמי מסופק הוה להו למבעי הכי בהדיא כדאבעיא להו משמיה דריב״ל ודו״ק:
ואיבעיא להו [ונשאלה להם] השאלה למה הכוונה בששים ואחת, האם בהדי דידה [יחד איתה], עם ביצת האיסור, או דילמא לבר מינה [שמא חוץ ממנה]? ולא פשיט [פתרו] את הבעיה, ומר פשיט לה מפשט [ואדוני אומר כדבר פתור, הפשוט וברור, אותה, את הבעיה הזו], שעשוי שמדבריך משמע שהכוונה לששים ואחת כולל ביצת האיסור. שהרי לא אמרת שיש ספק בדבר!
And a dilemma was raised before these Sages: When Rabbi Yehoshua ben Levi said they are permitted if there are sixty-one eggs, does that mean there are sixty-one eggs altogether, with the non-kosher egg, or does it perhaps mean that there must be sixty-one kosher eggs aside from the non-kosher egg? And they did not resolve this dilemma. And yet, it appears as though the Master, Rav Shemen, has resolved the dilemma, because you implied that the mixture is kosher if there are a total of sixty-one eggs including the non-kosher egg.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִתְּמַר אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא הבֵּיצָה בס׳בְּשִׁשִּׁים וְהִיא אֲסוּרָה בס׳בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת וְהִיא מוּתֶּרֶת.

The Gemara continues: It was stated that Rabbi Ḥelbo says that Rav Huna says: If a non-kosher egg becomes mixed with kosher eggs, if there are sixty kosher eggs in addition to that non-kosher egg, the entire mixture is forbidden. But if there are sixty-one kosher eggs in addition to that one non-kosher egg, the mixture is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בס׳ ואחת והיא – דהוו להו ס״ב.
איתמר אמר ר׳ חלבו אמר רב הונא ביצה בס׳ והיא אסורה בששים ואחת והיא מותרת. רבינו אלפסי ז״ל פסק כי הא דרבי חלבו. והקשה עליו הראב״ד ז״ל מדפסק ההיא דרב נחמן דלעיל דאמר גיד בס׳ ואין גיד מן המנין, ובביצה פסק בס׳ והיא אסורה, ואין אנו יודעין מאיזה טעם פסק בזה בס׳ והיא, ובזו בששים ואחת והיא, ויש מתרצים שמפני חשיבותיה של ביצה החמירו בה להוסיף אחת כשיעורה, ואינו מחוור כלל כי לא באנו כאן לבטל את הביצה בעצמה אלא פליטתה, דכולה שמעתין בהכי קא מיירי ובביצת אפרוח, ואי נמי בטמאה קלופה וכדעת הירושלמי (תרומות פ״י, ה״ו) ופליטתה אינו דבר חשוב ואפילו מפרש בבטול הביצה בעצמה וכגון שנטרפו בקערה כיון שנטרפה בטל חשיבותיה כדאמרינן באגוזי פרך וברמוני באדן כנ״ל. והרמב״ם ז״ל כתב (פט״ו מהל׳ מאכלות אסורות הי״ט) מפני שהוא בריה בפני עצמו עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה, כלומר שיש אפרוח שהוא בריה שלמה וכ״כ (ה״כ) אבל אם נתערבה ביצת עוף טמא או ביצת טריפה עם ביצים אחרים שיעורן בס׳, כלומר בשטרפן אלו עם אלו, גם זה אינו מחוור בעיני, ומן הטעם שכתבתי דפליטת הבריה בטלה היא בששים כשאר האיסורין, והרמב״ן ז״ל כתב די״ל דלפי שיש בבצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות ממש, לפיכך הוסיפו אחת ולא הצריכו לשער (על) כל אחת ואחת ע״כ.
ובענין זה מביאים נוסח הוראה מוגדר, אתמר [נאמר], שכך אמר ר׳ חלבו, אמר רב הונא: ביצה של איסור שהתערבה בששים ביצים והיא — התערובת אסורה, ואולם אם התערבה בששים ואחת ביצים והיא — התערובת מותרת.
The Gemara continues: It was stated that Rabbi Ḥelbo says that Rav Huna says: If a non-kosher egg becomes mixed with kosher eggs, if there are sixty kosher eggs in addition to that non-kosher egg, the entire mixture is forbidden. But if there are sixty-one kosher eggs in addition to that one non-kosher egg, the mixture is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דר״גדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּא לֹא שִׁיעֵר בְּאַרְבָּעִים וָשֶׁבַע וַאֲנִי אֲשַׁעֵר בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ.

§ There was a certain person who came before Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi with a half-olive-bulk of non-kosher food that had been mixed with a larger amount of kosher food. Rabban Gamliel said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-seven times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-five times the volume of the non-kosher food.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההוא דאתא כו׳ – פלגא דזיתא דאיסורא הוה וכן עובדא דר״ש בר רבי.
אבא – הלא בא מעשה כזה לפניו ולא מצא אלא מ״ז והתיר שמע מינה לאו ס׳ בעי אף אני מתיר בזה שאיני מוצא בו אלא מ״ה. ולי נראה דהכי קאמר אבא לא שיער בארבעים ושבע אני אשער במ״ה בתמיה אבא בא לפניו מעשה והיה יכול לבטלו במ״ז ולא שיערו להתיר ואסר ואני אתירנו במ״ה וללשון זה אין צריך לפרש בחצי זית אלא אף בשיעור שלם.
ג ועוד בדיני ביטול איסור בתערובת היתר. ההוא דאתא לקמיה [אדם אחד שבא לפני] רבן גמליאל בר רבי, ובידו דבר איסור בשיעור חצי זית שהתערב בהיתר. אמר לו רבן גמליאל לאותו אדם: אף לפני אבא (רבי) בא מעשה כזה, והוא לא שיער בהיתר אלא פי ארבעים ושבע כנגד האיסור, והתיר על סמך זאת. ואף אני מתיר לך תערובת זו, אף שאשער בהיתר שבה רק פי ארבעים וחמש כנגד האיסור.
§ There was a certain person who came before Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi with a half-olive-bulk of non-kosher food that had been mixed with a larger amount of kosher food. Rabban Gamliel said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-seven times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-five times the volume of the non-kosher food.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּא לֹא שִׁיעֵר במ״ה וַאֲנִי אֲשַׁעֵר במ״ג.

Similarly there was a certain person who came before Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Shimon said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-five times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-three times the volume of the non-kosher food.
רי״ףרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונראה לי שאף הכילכית באלפס וכלא האיסורין שמכירין אותן, איןב משערין אותן אלא צירן ורוטבן בנותן טעם בלבד הוא וסמכינן אקפילא, ולא החמירו בששים אלא כשהוא אוכל את האיסור עצמו כגון גריסין עם העדשים, אבל כילכית באלפס מי ידעינן כמה הוי רוטב שלה, ולחומרא משערינן בדידה כי לא משכחינן קפילאג, הא איכא קפילא וליכא טעמא שרינן ליהד דומיא דקדרהה. דאי לא תימא הכי, כילכית באלפס בששים שערוה, ואם לא היה שם קפילא מותרת, וקפילא להחמיר באו, והיכי מוכח רבא מיניה דסמכינן עליהז, דודאי כילכית באלפס נכרת היא דאי לבטולי כילכית גופה, בריה היא ולא בטלה.
וכן יראה לומר באיסורין עצמן דטעמא בעי ששים וששים לא בעי טעמא, כלומר דאפי׳ טעמיניה וליכא נותן טעם בעינן ששים ולא משתרי בפחות מיכן, והיינו מתניתין אין בהן בנותן טעם וכו׳ ופרישנא בגמ׳ בששים, אבל היכא דשערינן ליה בששים לא צריכינן לאהדורי בתר קפילא ולמטעם ליה כלל והיינו דאמרינן הכא ובעבודה זרהח דכל איסורים שבתורה בששים, ומיהו היכא דטעמיניה ואשכחן דיהיב טעמא הוא ודאי טעמא לא בטילט.
א. כי״ל: וכן.
ב. כי״ל: ואין.
ג. כי״ל: כי לא משכחת.
ד. וכן כתב רבינו לעיל, ראה הערה הבאה. ופירוש הדברים: מעיקר הדין אין אנו צריכין לשער אלא כנגד הטעם שנבלע, ולא כנגד כל האיסור, אלא שאין אנו יודעים כמה טעם נבלע ואנו מחמירים לשער כנגד כל האיסור, וכדי לקבוע שיעור הבליעה, מהני טעימת הקפילא, אף לדעת רש״י שיש להחמיר בששים. ראה ריטב״א לעיל צז, א ד״ה סמכינן: ׳ותירץ ז״ל... דהא דאמרינן דסמכינן אקפילא, היינו דלהיכא דלא ידעינן שיעורו של איסור לשערי׳ בס׳, כי הא דקדירה דלא ידעינן כמה פלטה, ולכי צריכין קפילא, וכי אמר דלא יהיב טעמיה, סמכינן עלוי ותלינן דיש בו ס׳⁠ ⁠׳. וראה טור יו״ד סי׳ צח בשם רבינו וב״י שם.
ה. כן כתב רבינו לעיל צז, ב ד״ה בדידיה: ׳ובודאי היכא דאיכא קפילא טעים קפילא וכי ליכא טעמא שרינן ליה, ולא אמרינן הא ליכא ששים בדידיה, דהא ידעינן כמה הוי בטעמא, אלא היכא דליכא דטעים ליה דבעינן לשעוריה חיישינן לכוליה׳. וראה רשב״א ור״ן בשם רבינו.
ו. כי״פ: בה.
ז. פירש הרא״ש (סימן כט): ׳וההיא דכילבית באילפס היה בו ששים ואמר רבי יוחנן ליטעמיה קפילא ואם נותן טעם היה אוסרו אע״פ שהיה בו ששים. ולישנא דסמכינן אקפילא לא משמע כן. דאם היה בו ששים מאי רבותא דסמכינן עלה, אלא משמע דסמכינן אטעימה דידיה אפילו בפחות מששים׳. וכן הביאו דברי רבינו הרשב״א והר״ן. וראה בחידושי הרשב״א הוצ׳ הרי״ד אילן הערה 371 ו372.
ח. סט, א.
ט. וראה עוד רמב״ם הל׳ מאכ״א פט״ו וב״י סי׳ צח, שו״ע שם ס״א, ועי׳ ש״ך שם ס״ק ד.
ובדומה לזה מסופר, ההוא דאתא לקמיה [אדם אחד שבא לפני] ר׳ שמעון בר רבי, ובידו תערובת איסור והיתר. אמר לו ר׳ שמעון בר רבי לאותו אדם: אף לפני אבא (רבי) בא מעשה שכזה, והוא לא שיער בהיתר אלא פי ארבעים וחמש כנגד האיסור. ואף אני אתיר לך תערובת זו, אף שאשער בהיתר שבה רק פי ארבעים ושלש כנגד האיסור.
Similarly there was a certain person who came before Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Shimon said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-five times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-three times the volume of the non-kosher food.
רי״ףרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא א״לאֲמַר לֵיהּ כְּלוּם יֵשׁ שְׁלֹשִׁים.

There was a certain man who came before Rabbi Ḥiyya with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Ḥiyya said to him: Is there even thirty times the volume of permitted food as forbidden food? Clearly, the mixture is forbidden.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זהו שאמרנו בביצה טמאה שאין פליטתה כלום לא שלא תהא פולטת כלל שהרי החוש מראה לעין שהיא מזיעה ופולטת כשאדם מניחה אצל האור אלא שאין פליטתה דבר בנותן טעם והוא ענין מיא דביעי וכן האחרות שנשלקו עמה בולעות אלא שאין בליעתם כלום הא בביצת אפרוח פליטתה פליטת איסור ובליעת האחרות בליעת איסור ונאסרו כלם אלא בשיעור ששים ואחת כנגדה ואפי׳ היו כלן בקליפתן וזהו שאמרו ביצים טהורות ששלקן עם טמאות אסורות והעמדנוה כאן בביצת אפרוח ושלקן בקליפתן משמע ואם כן כל ששלק ביצה בקדרה אסורה בת יומה אסורה וכל שכן בתוך תבשיל האסור וכן אם נתבשלה בקדרה תבשיל שיש בו בשר אף בקליפתה אסור לאכילה עם גבנה הא בקדרה של בשר ולא היה בה בשר בשעת הבשול אף בבת יומא מותר דנותן טעם בר נותן הוא שמותר בבשר בחלב כמו שיתבאר וקצת רבני צרפת אסרו אף פליטת ביצת עוף טמא ושל טרפה ודחו מה שהעמדנוה כאן בביצת אפרוח כמו שביארנו בפרק טרפות ואין דבריהם נראין ומ״מ ביצת אפרוח או מרוקמת בקורט דם שנמצאת במחבת שניטגנה עם האחרות דינה כצלי וזורקה וקולף את הסמוכות לה והאחרות מותרות וכן היו רבותי מורים בה למעשה:
חצי שיעור אסור מן התורה אע״פ שאין שם מלקות ולא כרת ומתוך כך נפל חצי זית חלב בקדרה צריך לשיעור ששים והוא שלשים זיתים של תבשיל ולא סוף דבר מפני שהוא מן התורה אלא אף באיסורי סופרים אנו מצריכים ששים להיתר את תערובתן אלא אם כן הוא איסור חכמים שאין לו עקר מן התורה כמו שביארנו למעלה ועל זו אמרו ההוא פלגא זיתא דנפל לדיקולא דבישרא סבר רב אשי לשעורה בתלתין פלגי זיתא כלומר שאחר שלא היה בו שיעור איסור לא היה מצריך אלא חצי ששים כנגד האיסור ואמרו ליה לא תזלזל בשיעורא דרבנן כלומר שאף באיסור סופרים צריך ששים של היתר כנגד האיסור ועוד דהא אמר ר׳ יוחנן חצי שיעור דאוריתא:
סל שרגילין למלוח בו בשר ונמלח בו עם הבשר כזית של איסור ואין בבשר ששים כנגד האיסור אין אומרין שהלחות הפולט מן הסל יצטרף להעלות את ההיתר שהרי כשם שפולט מלחות ההיתר שבלע כך הוא פולט מן הדם שבלע ואין איסור מעלה היתר ואפי׳ היה איסור זה חלב שאינו מפעפע שאמרנו בצלי ובמליח שאינו אוסר מ״מ בכיוצא בזה יש מי שאוסר ולא נאמר כן לדעתו אלא בחלב הדבוק כגון שנצלה הגדי שלם או חתיכה ממנו שלימה והראיה שהרי צריך להניח כדי קליפה סמוך לחלב אבל כזית חלב גמור שנצלה או נמלח עם בעור מתמסמס הוא ונבלע בבשר ולפיכך משערין אותו בששים ועוד שהרוטב שבשולי הסל מוליך הטעם ומערבו ולא נאמר כן לדעתו אלא במליח שאין הרוטב מתעכב לשם ויש חולקים באלו:
לפי דרכך אתה למד דרך פירושנו בההוא זיתא דתרבא דנפל לדיקולא שלא כדברי גדולי הרבנים שהזכרנו פירושם למעלה ושפירשו דיקולא קלחת שאע״פ שלענין פסק נראין דבריהם לענין פי׳ מיהא דיקולא אינו קלחת אלא לשון סל ועל הדרך שביארנו ומ״מ גדולי המפרשים דחו פי׳ זה מפני שאם היה אותו סל הסל שמולחין בו המליחה הראשונה הרי צריך שיהא אותו הכלי מנוקב ואין מתעכב בו כלום ואם הוא הסל שמולחין בו המליחה השניה הרי אין בו איסור כלל ועוד שאף הלשון אינו מוכיח בפירוש זה שלפירוש זה היה לו לומר אטו דהיתרא פליט דאיסורא לא פליט ומתוך כך פירשו בזה דיקולא קלחת של תבשיל כפי׳ גדולי הרבנים ולא בא כלל להתיר התבשיל דודאי לענין התבשיל הכל לפי מה שרואין אותו עכשיו אלא על היתר הדיקולא אמרה שבשעה שנפל כזית זה לתוך הקלחת של תבשיל היה בו ששים או יתר מששים ועכשיו אע״פ שנימוח שיעור הזית התבשיל נצטמק יותר עד שאין בו ששים כנגד הנשאר משיעור הזית של חלב והתבשיל אף רב אשי היה אוסרו אלא שהיה סבור להתיר את הקלחת לומר שאינו בולע עכשיו כלום משנאסר מפני שכבר בלע הרבה בעוד שהיה בו ששים ואמרו ליה וכי מהיכן אתה יודע שלא בלע בשעת האיסור כמו שבלע בשעת ההיתר הילכך אף הכלי אסור:
לפי דרכך למדת שאע״פ שבשעה שנפל האיסור היה שם ששים כל שנצטמק ההיתר עד שאין בו עכשיו ששים חוזר ואוסרו מכאן כתבו קצת רבני צרפת שכל שנפל איסור לתוך התבשיל ויש בו ששים יוציא האיסור תחלה קודם שיערה מן התבשיל שאם יערה תחלה שמא ישאר האיסור בפחות מששים ויחזור ויאסור ומ״מ אם נימוח האיסור כבר הותר הכל וכבר הוזכרו דברים אלו למעלה:
ועוד מסופר, ההוא דאתא לקמיה [אדם אחד שבא לפני] ר׳ חייא, ובידו תערובת איסור והיתר. אמר לו ר׳ חייא לאותו אדם: כלום (האם) יש בהיתר שבתערובת זו שיעור פי שלשים כנגד האיסור?
There was a certain man who came before Rabbi Ḥiyya with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Ḥiyya said to him: Is there even thirty times the volume of permitted food as forbidden food? Clearly, the mixture is forbidden.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) טַעְמָא דְּלֵיכָּא שְׁלֹשִׁים הָא אִיכָּא שְׁלֹשִׁים מְשַׁעֲרִין אָמַר ר׳רַבִּי חֲנִינָא גּוּזְמָא.

The Gemara seeks to clarify: This indicates that the reason that he prohibited the mixture is that there was not thirty times as much kosher food as non-kosher food. But it may then be inferred that if there is thirty times as much kosher food as non-kosher food, one may assess, i.e., permit, the mixture. And this contradicts the halakha that non-kosher food is nullified only in a mixture containing sixty times as much kosher food as non-kosher food. Rabbi Ḥanina said: Rabbi Ḥiyya did not make this statement to set a halakhic principle, but merely as an exaggeration. There was not even thirty times the volume of kosher food, so it was obvious that the mixture was forbidden.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא איכא שלשים משערינן – בתמיה וכולי האי מי מזלזלין.
גוזמא – כלומר למה באת לישאל עליו והלא אפילו שלשים אין בו בהיתר כמות האיסור ולאו דוקא קאמר ליה אלא דבר שאינו יכול לעמוד כלומר כלום יש שם אפילו שלשים ואע״פ שאינו ניתר בכך.
רש״י בד״ה הא איכא כו׳ בתמיה וכולי האי מי מזלזלינן כצ״ל:
ודנים בדבריו: האם יש לומר כי טעמא דליכא [הטעם לאסור את התערובת הוא רק משום שאין] בהיתר שיעור פי שלשים. נגד האיסור. ואולם הא איכא [הרי אם יש] שיעור פי שלשיםמשערין אנו כן, ומתירים את התערובת? אמר ר׳ חנינא: לא לשם דיוק ההלכה אמר ר׳ חייא כן, אלא גוזמא (בהפרזה) אמר, שאפילו שלושים אין בה, ובוודאי לא שישים שאפשר יהיה להתיר.
The Gemara seeks to clarify: This indicates that the reason that he prohibited the mixture is that there was not thirty times as much kosher food as non-kosher food. But it may then be inferred that if there is thirty times as much kosher food as non-kosher food, one may assess, i.e., permit, the mixture. And this contradicts the halakha that non-kosher food is nullified only in a mixture containing sixty times as much kosher food as non-kosher food. Rabbi Ḥanina said: Rabbi Ḥiyya did not make this statement to set a halakhic principle, but merely as an exaggeration. There was not even thirty times the volume of kosher food, so it was obvious that the mixture was forbidden.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בס׳בְּשִׁשִּׁים אָמַר לְפָנָיו ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק רַבִּי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן הָכִי אָמַר רַב אַסִּי אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בְּמֵאָה.

§ Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is sixty times their volume. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: My teacher, you say this citing Rabbi Yehoshua ben Levi, who said that bar Kappara said it. But this is what Rav Asi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is one hundred times their volume.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בס׳ – היכא דבדקניה ולא יהיב טעמא אי נמי ליכא למיקם אטעמא כגון מין ומינו אבל היכא דבדקניה ויהיב טעמא לעולם טעמא לא בטיל כדאמר בכמה דוכתין ולקמן (דף צט.) נמי אמרינן יש בהן בנותן טעם בין שיש להעלות במאה ואחד ובין שאין כו׳ אסור וכי לא יהיב טעמא בעינן ששים לבטוליה כדלקמן דקתני אין בהן בנ״ט בין שיש להעלות כו׳ מותר דאמרינן אין בהן להעלות בק״א אלא במאי לאו בששים אלמא כי לא יהיב טעמא נמי בעינן ששים למר ומאה למר.
כל איסורין שבתורה בששים – פירש בקונטרס דאף כי לא יהיב טעמא בעי ששים ואין נראה ומה שהביא ראיה מלקמן אפרש לקמן בעזרת הש״י.
כל איסורין שבתורה בששים. פי׳ בין במינן בין שלא במינן בדליכא למיקם אטעמא. ורש״י ז״לא פי׳ אפי׳ טעמיניה ולא יהיב טעמא בעינן ששים, אבל נתן טעם אפי׳ באלף לא בטיל כדאמרינן בכמה דוכתי, ולקמןב נמי אמרינן יש בהן בנותן טעם בין שיש בהן להעלות וכו׳, אלמא טעמא לא בטיל וקתניג סיפא אין בהן בנותן טעם בין שיש בהן לעלותד בין שאין בהן להעלות באחד ומאה מותרין, ואוקימנא בששים אלמא כי לא יהיב טעמא הוי בששיםה. זה פירש הרב ז״ל, והנה אמת הנה נכון. והא דאמר רבא לעילו אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששים, שיעורי דקיימי כל חד באפי נפשיה קחשיב, דקדרה שבשל בה בשר ליכא למיקם עלה בששים אלא בקפילא ובטעמא וסמכינן עליהז, ומין במינו אי נמי בשאינו מינו וליכא קפילא ליכא למיקם עליה בטעמא וסמכינן אששיםח, הא בדאפשר בעינן טעמא ושיעורא, והיינו כילכית באלפס דר׳ יוחנןט.
א. ד״ה בס׳.
ב. צט, א.
ג. כי״ל: דקתני.
ד. כי״פ נשמטה תיבה זו.
ה. רש״י שם צח א, ועי׳ רא״ש ור״ן בשמו. וראה תוד״ה כל ורא״ש סי׳ כט.
ו. צז, א-ב.
ז. כי״פ: עלייהו.
ח. כי״פ: בששים.
ט. דלעיל צז, א.
כל איסורין שבתורה בס׳. פירש רש״י ז״ל אפילו טעמיניה ולית ביה טעמיה בששים אבל נתן טעם אפילו באלף לא בטיל כדאמרינן בכמה דוכתי דטעמא לא בטיל, ולקמן (חולין צט.) נמי אמרינן יש בה בנ״ט בין יש בהן להעלות באחד ומאה בין אין בהן להעלות באחד ומאה אסור, אלמא טעמא לא בטיל, וקתני סיפא אין בהן בנותן טעם בין יש בהן להעלות באחד ומאה בין אין בהן להעלות באחד ומאה מותרין ואוקימנא בששים, אלמא כי אין בהן בנותן טעם הוי בששים. ומדברי רש״י ז״ל נלמוד דכל היכא דאיכא למיקם אטעמא אף בס׳ אין מתירין עד דטעים ליה קפילא, והיינו כלכית באלפס דרבי יוחנן, והא דאמר רבא לעיל (חולין צז.) אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בס׳, היינו במין ומינו, דליכא למיקם אטעמיה וכגון דליכא קפילא, וכתב עליו הרמב״ן ז״ל אם כן כלכית באלפס בס׳ שיעורה, ואם לא היה שם קפילא מותרת, וקפילא לא בא אלא להחמיר, אם כן היכי מוכח מינה רבה דסמכינן אקפילא. אלא נראה שהענין כך הוא, כל איסורין שמכירין אותן ולא נתערב בהיתר אלא צירן ורוטבן, והיה מן הדין שלא לשער אלא במאי דנפיק מינייהו, אלא דלא ידעינן כמה הוא, בכי הא אזלינן בטעמא, וטעים ליה קפילא, ואי לית ביה טעמא בידוע שנתבטל ציר ורוטבו במיעוט בתוך ההיתר, וסמכינן בהא אקפילא, ואף על גב דליכא ס׳ כשיעור גופו וממשו של איסור שנפל שם והיינו כלכית באלפס, אבל בשגוף האיסור נתערב ונמוח שם או שאינו ניכר וצריכין אנו לבטלו, אז אין סומכין אטעימת קפילא לפחות מס׳, ולעולם בס׳, ואף על גב דליכא טעמא, וכן נמי אין אנו צריכין לחזור אחר קפילא כלל אלא מתירין אותו מיד, והיינו דכיילינן בכוליה תלמודא כל איסורין שבתורה בס׳, כאן, ובעבודה זרה (עבודה זרה סט.) נמי אמרינן גבי עכברא בשיכרא, והילכתא בס׳, וכן לכל איסורים שבתורה, אלא מיהו אם נמצא וניכר בו טעם האיסור אסור דטעמא לא בטיל וזה נכון.
כל איסורין שבתורה בס׳ – פי׳ בין במינו בין שלא במינו מדכייל ואמר לה סתמא וכן פרש״י ז״ל ודוקא דאי איכא טעמא לא בטיל כדאמרינן בכמה דוכתי ולקמן נמי אמרינן יש בהן בנ״ט אפי׳ יש בהן בק״א כולן אסורות וכי ליכא טעמא נמי בעי ס׳ כדאמרינן לקמן אין בהן בנ״ט אף על פי שאין בהן להעלות בק״א וכו׳ ואמרינן דק״א ליכא אבל ס׳ איכא וכן פרש״י ז״ל.
ד ועוד בדין ביטול איסור בתערובת היתר. אמר ר׳ חייא בר אבא, אמר ר׳ יהושע בן לוי משום (בשם) בר קפרא: כל איסורין שבתורה שבדקנום ואין הם נותנים טעם בהיתר, או אלה שאין אפשרות לבודקם אם נתנו טעם (כגון תערובת מין במינו) — הריהם בטלים בששים. אמר לפניו ר׳ שמואל בר רב יצחק: רבי, אתה אומר כן בשמו של ר׳ יהושע בן לוי שאמר בשמו של בר קפרא? ואולם הכי [כך] אמר רב אסי, אמר ר׳ יהושע בן לוי משום (בשם) בר קפרא: כל איסורין שבתורה — בטלים במאה!
§ Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is sixty times their volume. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: My teacher, you say this citing Rabbi Yehoshua ben Levi, who said that bar Kappara said it. But this is what Rav Asi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is one hundred times their volume.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה דִּכְתִיב {במדבר ו׳:י״ט} וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה וְגוֹ׳ וְתַנְיָא בְּשֵׁלָה

The Gemara adds: And both of them learned their principles of nullification only from the term: “Cooked foreleg,” as it is written with regard to the nazirite’s ram: “And the priest shall take the cooked foreleg of the ram” (Numbers 6:19). And it is taught in a baraita: The verse states: “Cooked,”
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושניהם לא למדוה כו׳ – ואע״ג דאי אתי למילף מיניה מצית למילף אפילו היכא דיהיב טעמא דהא הכא איכא למימר דאי שלא במינו הוה יהיב טעמא אפילו הכי רבנן אחמור ואמור טעמא לא בטיל.
זרוע של איל נזיר הוא המורם ממנו ומניפין אותו וניתן לכהן ואסור לזרים והאיל כולו נאכל לבעליו דהא שלמים הוא.
ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה – פי׳ מזרוע בשלה דשלמי נזיר שהבשר נאכל לבעלים חוץ מן הזרוע שהוא לכהנים ואסור לזרים ואף על פי שנתבשל עם האיל מותר האיל לבעליו מר סבר שיש באיל מאה ומר סבר שאין באיל מאה אלא ס׳ כדמפרש תלמודא בסמוך וכתב רש״י ז״ל ואע״ג דאי אתית למילף מיני׳ שרית אפי׳ דיהיב טעמא דהא הכא איכא למימר דאי שלא במינו הוי יהיב טעמא אפ״ה רבנן אחמור ואמרי טעמא לא בטיל ע״כ וק״ל דא״כ דהתם הוי יהיב טעמא שלא במינו כיון דאמור רבנן דטעמא לא ליבטול היכי ילפינן מיניה למישרי מין בשא״מ בס׳ או במאה דהא אפשר דהתם יהיב טעמא ושרי׳ רחמנא משום דכל מין במינו דלא מינכר טעמי חד בתרי בטיל. וכי הוי מין בשא״מ דיהיב טעמא לא ואשמעתי׳ נמי ק״ל דהא רבנן בעי בטולי טעמא בין במינו בין שלא במינו ולהכי בעי ס׳ או מאה כדאמרן וא״כ מנלן דהתם לא יהיב טעמא בשא״מ בס׳ דדילמא יהיב טעמא ושרי׳ רחמנא דכל בדאורייתא כל שהוא מין במינו חד בתרי בטיל ואע״ג דאי הוי שלא במינו הוי יהיב טעמא ודאי והנכון בזה מ״ש תוס׳ שלא למדוה מזרוע בשלה דרשה גמורה אלא דמאה או ששים קבלה היתה בידם דבטיל בי׳ טעמו וכן היתה קבל׳ בידם דאהאי קרא אסמכי רבנן מ״ס דאסמכתא לששים הוא ומ״ס דאסמכתא למאה הוא ודכ״ע דשיעור שיש בזה הותירו רבנן בכל האיסורים. והיינו דפרכינן לקמן מדתניא זהו היתר מכלל איסור וכו׳ ר״ל שיעור כזה אסור הוא בעלמא מדרבנן מיהת שעדיין יש בו טעם.
בד״ה זרוע של כו׳ שלמים הוא והס״ד:
בד״ה בהדי איל כו׳ וקרא משמע דאם כו׳ כצ״ל והדבור שייך לעמוד השני קודם דבור המתחיל תנא קמא:
תוס׳ בד״ה רבא אמר כו׳ במאה וששים כזרוע בשלה כו׳ כצ״ל:
ומעירים: ושניהם לא למדוה את ההלכה הזו אלא מהכתוב ״זרוע בשלה״ האמור בתורה בדין קרבנות הנזיר. שבין הקרבנות שהריהו מביא עם גמר נזירותו, מביא קרבן איל לשלמים. וקרבן זה נאכל לבעליו (ככל קרבן שלמים), מלבד זרוע האיל המונפת וניתנת לכהן לאכילה, וישראל אסור באכילתה. דכתיב כן נאמר] ״ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל... והניף אותם הכהן תנופה לפני ה׳ קודש הוא לכהן״ (במדבר ו, יט—כ), ותניא [ושנויה ברייתא] על כתוב זה: ״בשלה״
The Gemara adds: And both of them learned their principles of nullification only from the term: “Cooked foreleg,” as it is written with regard to the nazirite’s ram: “And the priest shall take the cooked foreleg of the ram” (Numbers 6:19). And it is taught in a baraita: The verse states: “Cooked,”
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין צח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין צח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין צח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין צח., רש"י חולין צח., תוספות חולין צח., בעל המאור חולין צח. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין צח. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין צח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין צח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין צח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין צח., מהרש"ל חכמת שלמה חולין צח., מהרש"א חידושי הלכות חולין צח., פירוש הרב שטיינזלץ חולין צח., אסופת מאמרים חולין צח.

Chulin 98a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 98a, Rif by Bavli Chulin 98a, Attributed to R. Gershom Chulin 98a, Rashi Chulin 98a, Tosafot Chulin 98a, Baal HaMaor Chulin 98a, Ri MiLunel Chulin 98a, Ramban Chulin 98a, Rashba Chulin 98a, Meiri Chulin 98a, Ritva Chulin 98a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 98a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 98a, Steinsaltz Commentary Chulin 98a, Collected Articles Chulin 98a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144