×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְרַבּוֹת אֶפְרוֹחִים שֶׁלֹּא נִפְתְּחוּ עֵינֵיהֶם אמִדְּרַבָּנַן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.
serves to include chicks of pigeons whose eyes have not yet opened in the prohibition against consuming swarming things. The Gemara responds: This prohibition is by rabbinic law, and the verse cited is a mere support for it. One who eats the embryo of a kosher bird is not liable to receive lashes.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין סד ע״ב} תנו רבנן ביצים מוזרות הנפש1 היפה תאכל אותם נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר והוא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה [כולה]⁠2 אסורה מאי טעמ׳ משום דסריך בכולה3:
תניא {ויקרא יא:מא} כל השרץ השורץ4 לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם דברי ר׳ אליעזר בן יעקב ורבנן סברי כיון שיצא לאויר העולם שרי וכן הילכתא:
אמר חזקיה מנין לביצת טמאה5 שאסורה מן התורה שנאמר {ויקרא יא:טז} ואת בת היענה וכי בת יש לה6 ליענה אלא זו7 ביצה8.
{הלכות גדולות9} גרסינן10 אמר ר׳ יצחק11 אמר ר׳ יוחנן ביצת טרפה אסורה אפרוח של-[ביצת טרפה]⁠12 מותרת מאי טעמ׳ דכמה דלא מסרח לא גביל ובעדנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא:
1. הנפש: וכן גג, גד, גו, גח, דפוס קושטא, וכן בה״ג (הל׳ ביצים). כ״י פריס, ר״י נרבונא, דפוסים: נפש.
2. כולה: גג, גד, גח, כ״י פריס, דפוסים, אשכול (הל׳ סימני ביצים). חסר בכ״י א, כפי שחסר גם בה״ג.
3. בכולה: וכן גח, כ״י פריס, אשכול. גג: ״בכוליה״. דפוסים: בכולהו.
4. כ״י פריס ממשיך: ״על הארץ״.
5. טמאה: וכן כ״י פריס, דפוסים, בה״ג, רמב״ם משנ״ת הל׳ מאכלות אסורות (ג:א). גח: ״טרפה״. דפוס קושטא: הטרפה.
6. לה: חסר ב-גח, ר״י אלמדארי.
7. זו: חסר ב-גח.
8. ביצה: וכן גח, כ״י פריס, בה״ג. דפוסים: ביצתה, ראה רמב״ם שם.
9. כלשון שבה״ג הל׳ יו״ט והל׳ ביצים (ע״פ בבלי תמורה לא ע״א). מובא גם בהלכות בכורות לרמב״ן פרק א (מציין מקורו: ״במסכת כריתות״). תוספות כאן (סד ע״ב סוף ד״ה שאם ריקמה ואכלה) מביאו כלשונו, בלי ציון המקור, וכן באו״ז הל׳ טריפות סי׳ תלו.
10. גרסינן: גח, דפוס קושטא: ״גרסין״. דפוסים: גרסינן בתמורה. ראבי״ה הל׳ יו״ט (סי׳ תשכד) מציין לתמורה, אבל בתשובותיו (סי׳ תתקמה) נאמר שמקורו בהלכות גדולות.
11. אמר ר׳ יצחק: חסר ב-גח.
12. של ביצת טרפה: גג, גד, גח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״של-ביצה טמאה״.
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כלומר ביצת השרץ שריקמה וניקבה ואכלה לוקה משום שרץ השורץ על הארץ מדאורייתא אבל אפרוחים שלא נפתחו עיניהם מדרבנן לוקה דקרא אסמכתא בעלמא:
1מדרבנן – הא דרבי אליעזר בן יעקב מדרבנן הוא דקאסר בטהורין אבל טמאין שרץ גמור הוא ולוקה לדברי הכל וכי לא ריקמה איסורא איכא מלקות ליכא דלאו שרץ הוא.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ס״ד.
לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם – לא גרסינן ביה דברי רבי אליעזר בן יעקב דעלה אמר בפ״ק דביצה (דף ו:) מני ראב״י היא.
אפרוח שלא יצא לאויר העולם ועדין הוא בתוך הביצה אסור משום שרץ הארץ ומ״מ אין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים אבל אם יצא לאויר העולם מותר אע״פ שלא נתפתחו עיניו ויש אוסרין ומפני שמשנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי ומ״מ גדולי הפוסקים התירוה שלא נאמר לדעתם שהלכה כר׳ אליעזר בן יעקב אלא במשנה אבל בבריתא לא וכן כתבוה בתוספת וראיה להם בהיתר זה שהרי במסכת ביצה פליגי באפרוח שנולד ביום טוב הא בחול מותר לדברי הכל ואף ביום טוב הלכה כר׳ יוחנן דשארי לדעת קצת אע״פ שאין אנו פוסקים כן כמו שביארנו שם הא מ״מ כל שלא יצא יראה מכאן שאיסורו משום שרץ הארץ וגדולי המחברים כתבו בכיוצא בה בביצת עוף טמא שריקמה שלוקה עליה משום שרץ העוף והדברים מתמיהים דהא אפי׳ אפרוח שהוא דומה לעוף יותר מן הביצה מקרא דשרץ הארץ אפקוה בסוגיא זו אלמא כל שלא יצא לאויר העולם אין בו דין שרץ העוף אע״פ שסופו לפרוח וכן זיזין שבעדשין וחבריהם משרץ הארץ אפקינהו ולא עוד אלא שגדולי הדור סוברים שאינו לוקה בה אף משרץ הארץ שאם כן כשאמרו בסוגיא זו בחלבון וחלמון מעורבין שהיא ביצת השרץ וללמד שאם ריקמה לוקה משום שרץ הארץ אם אכלה לימא ליה אפי׳ דעוף נמי אלא דוקא אמרוה בשל שרץ שהולכין בה גם כן אחר רקום לטומאה כדאיתא בפרק רוטב אבל ביצת עוף טמא שריקמה אינו לוקה בה כלל ובריקום של טהורה מיהא אסורה מדין שרץ הארץ ומדברי סופרים ובתוספות כתבו שאיסור שרץ הוא בו מדברי סופרים אבל איסור נבלה מיהא יש בו מן התורה ודברים זרים הם שאם כן למה נשמט בעל התלמוד מלהזכירה:
לרבות לאיסור אכילה אפרוחים של יונים ועוד שלא נפתחו עיניהם! ומשיבים: איסור זה הוא מדרבנן [מדברי חכמים], וקרא [והמקרא] שהבאנו הוא אסמכתא בעלמא [בלבד], שחכמים הסמיכו עליו את איסורם. אבל האוכל ביצת שרץ שריקמה — לוקה עליה משום ״השרץ השורץ על הארץ״.
serves to include chicks of pigeons whose eyes have not yet opened in the prohibition against consuming swarming things. The Gemara responds: This prohibition is by rabbinic law, and the verse cited is a mere support for it. One who eats the embryo of a kosher bird is not liable to receive lashes.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תָּנוּ רַבָּנַן בגִּיעוּלֵי בֵּיצִים מוּתָּרוֹת גבֵּיצִים מוּזָרוֹת נֶפֶשׁ יָפָה תֹּאכְלֵם דנִמְצָא עָלֶיהָ קוֹרֶט דָּם זוֹרֵק אֶת הַדָּם וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר.

§ The Sages taught in a baraita: Kosher eggs that have been boiled with non-kosher eggs are permitted. Unfertilized eggs are permitted, and one of strong constitution may eat them, even if the hen has sat on them for a long period of time. If a drop [koret] of blood is found on it, one discards the blood, which is the first stage of an embryo’s development, and eats the rest.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גיעולי ביצים מאכל שנתבשלו בו ביצים טמאין – ביצים המוזרות קובדיץ והוא שנמצא דם על קשר שלו כלומר מה שאני א׳ זורק את הדם ואוכל את השאר שנמצא דם על קשר שלו. דשדא תיכלא בכולה. כלומר כבר מפוזר הדם על כל הביצה כולה ודמי כמו שיש בו אפרוח:
גיעולי ביצים – ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה.
מותרות – הטהורין דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא באחרנייתא.
ביצים מוזרות – שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם.
נפש יפה תאכלם – שאינו אסטניס ואין דעתו קצה בהם תאכלם ואע״פ שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים.
וגיעולי ביצים מותרין. פירושא עוף שהפליט ביצה בלא קליפה החיצונהב שלא נגמרה מותרת. ולא אמרינן לאו ביצה היא אלא אבר מן החי הוא, אלא ודאי ביצה היא ומותר. כמו תפלט פרתו (איוב כא י) וכמו ולא יגעיל (איוב כא י). ויש מפרשין גיעולי ביצים כגון של טמאה שנתבשלה עם בצים טהורים, מה שהפליט הטמאה אין אוסר דמיא בעלמא הוא ולא איסור.
ואם יש בו דם או אפרוח ודאי אסורג. וכן ביצה של עוף טהור שיש בו דם או אפרוח שנתבשלה עם בצים טהורות אוסרת הטהורות שאין בהן אפרוח עד [ס׳]⁠ד דהא יהבה טעם.
וביצה המאדמתה מותרת.
וביצה שנמצא דם על חלמון שלה אסורה. אם נמצא על הקשר של חלמוןו דם, קשר הוא מעט לבן שהוא זרע של תרנגול הקשור ודבוק בחלמון מיכן ומיכן כלפי הכד של ביצה וכלפי החדז ומאותו זרע נעשית הביצה ונגמרת ושם מתחיל יצירת האפרוח, הילכך נמצא שם שלא נתפשט עדיין אל החלמון, זורק את הדם ואוכל את השאר, והיינו דאמר ר׳ זירא1 והוא שנמצא על קשר שלו דהואח אותו חלמון, אבל נתפשט מן הקשר אל החלמון הוי כאילו כולו אפרוח ואסור. והכי מוכח בתרומות ירושלמי (ירושלמי תרומות י׳:י׳) תניא ר׳ חלפתא בן שאול אומר נמצא על חלמון אסור על חלבון מותר אמר ר׳ זירא הוא דאתא בחלמון אסור כשנמצא במקום זכרותו של חלמון שממנו נוצר האפרוח, והכי פירושו שנמצא הדם שנתפשט מן החלבון שהוא זרע הזכר אל החלמון במקום דבוקן יחד החלבון והחלמון. ובתלמוד שלנו אשמעינן ר׳ זירא שאם נמצא על הקשר לחוד שהביצה מותרת, ובירושלמי אשמעינן שאם נתפשט אל החלמון מעט שהביצה אסורה. ודבריו אחד הם. וממילא דאם נמצא דם על החלמון או על החלבון שלא במקום הקשר שהביצה מותרת דלאו אפרוח הוא.
א. כן פירשו הגאונים [כמש״כ בהגמ״י פט״ו מהל׳ מאכ״א ה״כ ובעו״ר] והערוך [כמש״כ שם ובתוס׳ ובערוך דידן ליתא] וכ״ה בה״ג סי׳ סג. עי׳ פר״ח סו יא. והיש מפרשין דלהלן הוא פירוש רש״י.
ב. וכ״ה ברוקח סי׳ תמו: ביצים שהקרימו מותרות פי׳ שנולדו בקרום בעלמא אעפ״י שאינה קליפה אבל בלא קרום אסור דהוי אמ״ה. ועמד על דברי רבינו בפר״ח סי׳ פו סקי״א.
ג. בכת״י ודאי אוסר. ולפי״ז הוא המשך של הדיבור הקודם.
ד. בכת״י ׳בו׳. ועי׳ להלן סי׳ רפג.
ה. ל״מ חבר לדבר זה. [ובכ״י המארמת]. ואולי טס״ה וצ״ל ׳המוזרת׳ והיינו דאמרינן בסוגיין ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם. ומסתבר שרבינו יביא דין זה כמו שהביא כל דיני ביצה שבסוגיין.
ו. ר״ל הקשור ודבוק לחלמון ועדיין אינו מן החלמון וכדלהלן. [ויותר נראה שצ״ל חלבון. עי׳ כנפי יונה שם שכתב ׳שיש קצת ט״ס בדפוס׳. ואולי לזה כונתו].
ז. הובא ביד יהודה סי׳ סו פיה״ק אות ה ובכנפי יונה שם דל״ז רע״ד.
ח. קרי: דאותו חלמון. [ויותר נראה שצ״ל חלבון].
1. בעדי נוסח של הגמרא: ״ירמיה״.
גיעולי ביצים מותרות – פירש בקונטרס ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה מותרין הטהורים דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא כלל באחרנייתא ולקמן בפרק גיד הנשה (חולין צח.) ודאי איירי שם בהכי וגם מחלק שם בין שלקו עם ביצים שיש שם אפרוח לשלקו עם הטמאים אבל הכא לא מסתברא לר״ת לאוקמי בהכי דלא שייך האי דינא הכא ונראה לי כמו שפירש בערוך שהכו התרנגולת על בית רחמה ומפלת ביצים שלא נגמרו ולא איירי מידי בבישול ולשון גיעול שייך עליה כמו (איוב כא) שורו עיבר ולא יגעיל והוי השתא מעין ביצים המוזרות דמיירי השתא בהיתר ביצים גופייהו ואתא לאשמועינן דלא חשיב אבר מן החי אע״פ שלא נגמרו לגמרי ובירושלמי דמסכת תרומות לענין ביצים ששלקן ונמצא בהן אפרוח דאיירי בהו התם גרסינן לעיל מהא מילתא שמעון בר אבא אמר רבי חנינא מעשה בא לפני רבן גמליאל ברבי ואמר אבא הורה בארבעים ושבע ואנא מורינא במ״ה ואמר רבי חייא בר חנינא מעשה בא לפני רב הונא ואמר קליפי איסור מעלין את ההיתר הדא דתימא הוא ששלקן בקליפיהן או קלופות בקלופות אבל אי שלק ביצים קלופות בשאינן קלופות או שאינן קלופות בקלופות צריך שיעור אחר מפני גיעולי ביצים שורו עיבר ולא יגעיל ביצים שהרקימו אסורות ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם מצא בהם דם קולף מקום הדם עד כאן לשון הירושלמי משמע כפי׳ הקונט׳ דאיירי בביצים שלוקות אבל תימה דמייתי התם קרא דשורו עיבר ולא יגעיל ודומה שאינו מסוגית הירושלמי ושום תלמיד הגיהו ובתוספתא במסכת תרומה בפ׳ דג טמא משמע כמו שפירש הערוך והכי תניא התם ביצים [טהורות] ששלקן עם ביצים טמאים אם יש בהן בנ״ט אסורין ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרים באכילה ביצים ששלקן ומצא בא׳ מהם אפרוח אם יש בהן בנ״ט אסורות ואם לאו מותרות ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם ואם מצא בא׳ מהן דם זורק הדם ואוכל את השאר אוכל דם דגים או חגבים בין חיים בין מתים ואינו חושש משמע בהדיא דגיעולי ביצים וביצים ששלקן תרי מילי נינהו.
ביצים מוזרות. שאינן של זכר, אלא בדספנא מארעא, ואין אפרוח קלוט בהן לעולם. נפש היפה. שאינו אסתניס ואין דעתו קצה בהן. תאכלם. אע״פ שישבה עליהן התרנגולת ימים רבים. נמצא עליה קורט דם. והוא הדם על קשר שלה, הוא זרע של תרנגול הקשור בראש הכד של ביצה, ומשם יצירת האפרוח מתחלת, וכיון דעדיין הוא שם ולא נתפזר בשאר הביצה, הילכך אוכל את השאר. אבל נמצא על חלמון שלה, כולה אסורה, משום דשדא תיכלא בכולה. נתפשט הקלקול בכולה, ואיכא איסורא דרבנן, דדמי לריקמה. על חלבון. על הקשר.
תניא גיעולי ביצים מותרין. פירש רבינו שלמה ז״ל ביצים טמאים שנתבשלו עם טהורים. ויש מן הגאונים שפירשו גיעולי ביצים תרנגולת שפלטה ביצתה קודם זמנה, כמה דאת אמר שורו עבר ולא יגעיל, וקמ״ל שאין בהן משום אבר מן החי. ירושלמי במסכת תרומות פרק [עשירי] בצל שנתנו לתוך העדשים ר׳ הונא אומר קליפי איסור מצטרפת עם היתר אמר ר׳ זעירא והוא ששלקן בקליפיהן אבל שלק ביצים קלופות [בשאינן קלופות] או שאינן קלופות [בקלופות] צריכות שיעור אחר, גיעולי ביצים הרי אלו מותרין שורו עבר ולא יגעיל, ביצים שרקמו הרי אלו אסורות, מוזרות הנפש היפה תאכל, מצא בה [דם] קולף מקום (הכף) [הדם].
גיעולי ביצים. פרש״י ז״לא ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה כדאמרי אינשיב מיא דביעי בעלמאג. ואינוד מחוור, משום דבפ׳ גיד הנשהה אמר רב נחמן ביצה בששים ושקלינן וטרינן בה טובא ולא מייתי להך ברייתא דקתני גיעולי ביצים מותרות. ושמעתי שנמצא בתשובות הגאונים ז״לו גיעולי ביצים כגון שהכה את התרנגולת ויצתה ממנה ביצתה שלא בזמנה, מותרתז אע״פ שלא נגמרה לגמרי, ואין בה משום אבר מן החי כיון שאינה מעורה בגידיןח, והוא מלשון שורו עבר ולא יגעילט. וכן מצאתי בהלכות גדולותי, והני ביעי דלא גמרן דרמיא תרנגולתא דקרו לה אינשי דשיחלאכ, לא תימא כיון דלא גמרן אבר מן החי הוא ואסירא, אלא שריא דתניא געולי ביצים מותרות. ובירושלמי דמס׳ תרומות בפ׳ בצלל גיעולי ביצים מותר, שורו עבר ולא יגעילמ. ובתוספתאנ מצאו שם דתניא ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בהם בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות, גיעולי ביצים מותרין באכילה, ביצים ששלקן ומצא באחת מהן אפרוח אם יש בהם בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות, ביצים מוזרות נפש היפה תאכל, מצא באחת מהן דם וכו׳ס.
א. ד״ה גיעולי.
ב. להלן צז, א. תיבות אלו ליתא ברש״י.
ג. וכן פירש רגמ״ה.
ד. דברי רבינו הובאו גם בחידושי הרשב״א ובר״ן כב, א.
ה. להלן צח, א.
ו. בספר התרומה סי׳ כז ובחידושי הרשב״א: בתשובת הגאונים [וראה ׳מספרות הגאונים׳, ירושלים תרצ״ג, עמ׳ 229]. וכן פירש הערוך ע׳ געל, הובא בתוד״ה גיעולי, וכן הסכימו בעלי התוספות שם, וכ״ה בתוס׳ הרא״ש ובמרדכי סי׳ תרלט. וכ״כ ראבי״ה תשובות וביאורי סוגיות סי׳ אלף צא בשם רבינו חננאל.
ז. כי״פ: מותרות.
ח. וכן פירשו רוב הראשונים, ראה תוס׳ הנ״ל, ראב״ן חולין סי׳ רסו, ספר העיטור הכשר הבשר יא, ב, ספר התרומה הל׳ איסור והיתר סי׳ כז, רוקח איסור והיתר סי׳ תמו, סמ״ג לאוין קלב, ראבי״ה שם, או״ז סי׳ תלו. ארחות חיים איסורי מאכלות אות לא ועוד.
ט. איוב כא, י.
י. ד״ו קלא, ג; הוצ׳ רע״ה ירושלים ח״ג עמ׳ 189. הובא גם בספר הישר סי׳ תנב.
כ. לפנינו שם: חטא, ובש״נ שם: חדא.
ל. פ״י ה״ו.
מ. ראה תוד״ה גיעולי.
נ. תרומות פ״ט ה״ה.
ס. ראה עוד חידושי הרשב״א, מאירי כאן ובביצה ג, ב. וע״ע ספר האורה ח״א סי׳ קו,
תנו רבנן גיעולי ביצים מותרת. פירש רש״י ז״ל ביצים טמאים שנתבשלו עם הטהורין אין פליטת האסורין אוסרת את הטהורים כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צז:) דאמרי אינשי מיא דביעי בעלמא הוא, כלומר ואין בהן טעם, והקשו עליו רבותינו הצרפתים ז״ל דהא בפרק גיד הנשה (חולין צז:) אמר רב נחמן ביצה בששים, וסלקא דעתין דביצה טמאה קאמר, ושקלינן וטרינן עליה טובא, ופרכינן עליה טובא ולא פרכינן עליה מהא ברייתא, ולא מייתינן לה התם לסיועי ולאתובי מיניה כלל, אלמא דלא מיירי בהאי עניינא כלום. ועוד כתב הרב בעל התרומות ז״ל דלענין דינא נמי אין הולכין בו אחר לשון בני אדם דקרו ליה מיא בעלמא, דהא מקשינן עלה בפרק גיד הנשה מהא דתניא ביצים טמאות ששלקן עם הטהורות אם יש בנותן טעם אסורות, ואף על גב דשנינן ליה בביצה שיש בה אפרוח, שינויא היא ואשינויי לא סמכינן, וברייתא דהכא דקתני גיעולי ביצים מותרין מפרשי ליה בתשובת הגאונים זצ״ל מלשון שורו עבר ולא יגעיל (איוב כא, י), כלומר ביצה שהגעילה אותה התרנגולת קודם זמנה מכח הכאה, [מ]⁠הא קא משמע לן דאף על גב דיצאתה קודם זמנה אין בה משום אבר מן החי כיון שאינה מעורה בגידים. ומיירי באיסור הביצה עצמה דומיא דסיפא דקתני ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותם. מיהו בירושלמי דמסכת תרומות פרק בצל (ירושלמי תרומות י׳:ו׳) משמע כפירוש רש״י ז״ל דגרסינן התם גיעולי ביצים מותרות אמר רבי זירא הא דאיתמר מותרות הוא ששלקן בקליפיהן, אבל קלופות עם אינן קלופות צריכות שיעור אחר, אלמא בנתינת טעם של טמאה בטהורה מיירי כדברי רש״י ז״ל. אלא דקשה קצת דמייתי אחר כך בירושלמי שורו עבר ולא יגעיל, ועוד דתניא בתוספתא דתרומות (פ״ט, ה״א) דג טמא שכבשו עם דג טהור ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בה בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרות באכילה, דמשמע בהדיא דגיעולי ביצים לאו היינו טמאות ששלקן עם הטהורות שאלו מותרות ואלו אסורות. ומיהו לענין ביצים טמאות ששלקן עם הטהורות פסק רבינו אלפסי ז״ל להתיר, כדאמרי אינשי (חולין צז:) דמיא דביעי בעלמא הוא, ודוקא בקליפיהן, אבל קלופות לכולי עלמא צריכות שיעור כדקתני בהדיא בירושלמי אמר רבי זירא הא דאיתמר דמותרות הוא ששלקן בקליפיהן, אבל קלופות אם אינן קלופות צריכות שיעור אחר, ותמיהא לי למה השמיטה רבינו אלפסי ז״ל כאן והביא סיפא דברייתא דתניא ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותם ונמצא עליה קורט דם, והשמיט רישא דברייתא דגיעולי ביצים מותרין, ומצאתי כמה ספרים שאין בברייתא שהביא כאן גיעולי ביצים מותרין, והכי תניא תנו רבנן ביצים מוזרות וכו׳, ונראה שבנוסחת הרב ז״ל לא היה כן.
ביצים מוזרות. פירש רש״י ז״ל ביצים שאינן של זכר אלא דספנא מארעא, ואף על פי שישבה עליה תרנגולת כמה ימים מותרות דלעולם לא יהא בה אפרוח.
נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר ואמר רבי ירמיה והוא שנמצא על הקשר שלה תני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפילו ביצה אסורה מאי טעמא דסירך תכלא בכולא. כך הנוסחאות במקצת הספרים, ולא גרסי במימריה דר׳ ירמיה אבל נמצא על חלמון שלה. וכן נראה מדברי רבינו שלמה ז״ל, וכן בספר התרומה, והוא הנכון ועולה כהוגן, והכי פירושו אמר ר׳ ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה לבד שהוא ראשה החד, ששם זרע הזכר ניכר, ומשם הולד מתחיל להתרקם, דאף על פי שנמצא שם הדם, כיון שעדיין לא נתפשט משם ולחוץ אין הביצה אסורה אלא הדם בלבד, אבל אם נתפשט מן הקשר לחוץ אפילו הביצה כולה אסורה, כדתני דוסתאי אבוה דר׳ אפטוריקי, דר׳ ירמיה ור׳ אפוטורוקי לא פליגי כלל, ור׳ דוסתאי אבוה דר׳ אפטוריקי דתני לא שאנו אלא שנמצאת על חלבון על קשר של חלבון לבד קאמר דאז זורק את הדם ואוכל את השאר אבל על קשר של חלמון אף על פי שלא נתפשט ממנו לחוץ ביצה אסורה, והוא הדין דהוה מצי לאיפלוגי בחלבון עצמו ולמימר לא שאנו אלא על קשר של חלבון אבל נתפשט מן הקשר ולחוץ אפילו ביצה כולה אסורה. מאי טעמא סביך תכלתא בכולה, אלא דעדיפא ליה לאשמועינן דפעמים אפילו כי לא נתפשט חוץ מן הקשר הביצה כולה אסורה, והיינו כשנמצא על קשר של חלמון, כך נראית שיטתו של רש״י ז״ל. לפי פירוש זה אין לך דם בכל מקום שבביצה שהוא מותר, דכי נמצא על הקשר של חלבון ולא נתפשט בחוץ הדם אסור וזרקו ואוכל את השאר, וכן הדין בשנמצא בחלבון לבדו ולא על הקשר ואם נמצאת על קשר של חלמון כולה אסורה, אף על פי שלא נתפשטו כלום בחוץ, אבל נמצא על חלבון בעצמו שלא במקום הקשר גם כן נראה שזורק את הדם ואוכל את השאר, דהא לא אסרינן לכולה ביצה אלא בשנמצא על הקשר וחוץ מן הקשר ואפילו הכי זורק את הדם, והילכך כשנמצא על החלבון לבד לא שנא, וברייתא דקתני בכריתות (כריתות כ:) כל דם לא תאכלו שומע אני אפילו דם ביצים ודם דגים תלמוד לומר לעוף ולבהמה, אוציא דם דגים שכולו מותר אוציא דם ביצים שאין מין בשר, התם מדאורייתא אבל מדרבנן אסור, וכדתנן התם במתניתין דם ביצים ודם דגים אין חייבין עליו, דמשמע הא איסורא מיהא איכא, דהא בדם דגים נמי בשכנסו איסורא איכא, וכשנמצא על הקשר ונתפשט לחוץ או על קשר של חלמון אפילו דאורייתא אסור, דמין בשר הוא, שהרי התחיל ריקומו של ולד, ודם עוף הוא. ורבותינו הצרפתים ז״ל פירשו עוד בענין אחד ואמרו דאין לך דם ביצים אסור מן התורה כפשטה דברייתא דפרק דם שחיטה (כריתות כ:), דאף על גב שהתחיל להתפשט מכל מקום עדיין אין אני קורא בו דם עוף ולא מין בשר היא, והלכך כשנמצא על הקשר לבדו זורק את הדם ואוכל את השאר, ואם נתפשט ממנו ולחוץ הכל אסור, ואם נמצא על החלבון לבדו ולא על הקשר אפילו הדם מותר, ואמרו בירושלמי דמסכת תרומות (שם) משמע קצת כפירוש זה (המילים האלו ואמרו בירושלמי, מה אמרו, מוזרות קצת). ומיהו קשה לי לפירושם ולפירושו של רש״י ז״ל דאם כן הא דתני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי היכי סתים הכי ותני לא שנו אלא שנמצא על חלבון אבל נמצא על חלמון אסורה, ולא אדכר קשר לא בזה ולא בזה, ולפיכך נראה דהא דתני דוסתאי פליגא אדרבי ירמיה, ואפשר דר׳ ירמיה לא שמיע ליה הא דתני, [ו]⁠דוסתאי לא מפליג בין על הקשר לשלא על הקשר, אלא החלבון לעולם מותרת וזורק את הדם ואוכל את השאר, ועל החלמון לעולם כולה אסורה, דכיון שנתפשט הדם בחלמון ועבר מן החלבון ולפנים ודאי סריך תכלא בכולה, וכן נראה מדברי [רבינו] אלפסי ז״ל שלא כתב כלל הא דר׳ ירמיה ולא הזכיר בהלכותיו הקשר כלל אלא הא דתני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי לבד הוא שכתב, ועל הדרך הזה כתב גם כן הרב רבינו משה בר מיימון ז״ל (פ״ג מהל׳ מאכלות אסורות ה״ט) ולא הזכיר כלל אם נמצא על הקשר וחוץ מן הקשר, וכן נראה מלשון רבינו חננאל ז״ל שכתב כך זורק את הדם ואוכל שאר הביצה אבל נמצא קורט דם בחלמון אפילו ביצה אסורה, הרי שלא חלק בנמצא בחלבון בין קשר לשאר הביצה בין יצא לחוץ בין לא יצא וכן בחלמון, נראה שכך דעת רבותינו ז״ל כמו שכתבתי. ומיהו לענין פסק הלכה. יש לחוש לכל הפירושים ואם נמצא על קשר של חלבון ונתפשט בחוץ כולה אסורה כדברי הפירושים הראשונים שכתבתי, אבל לא לפירוש האחרון שנראה מדברי רבינו אלפסי ז״ל והרב רבינו משה ב״ר מיימון ז״ל. נמצא על קשר של חלבון לבד ולא יצא לחוץ אי נמי נמצא על החלבון לבד ולא על הקשר שלה, זורק את הדם ואוכל את השאר כדברי הפירוש הראשון, ולפי הפירוש השני אם נמצאו על החלבון לבד ולא על הקשר אפילו הדם מותר. נמצא על החלמון לבד ולא על הקשר שלה אסורה כמו שנראה מדברי רבינו אלפסי ז״ל והרב רמב״ם ז״ל, אבל לפירושי הראשונים ז״ל נראה שזורק את הדם ואוכל את השאר. נמצא לפי הפירושין שאין מתירין ביצה שנמצאת טיפת דם עליה אלא היכא דנמצא הדם בחלבון שלא בקשר אי נמי בקשר החלבון ושלא נתפשט כלום חוץ מן הקשר דכיוצא בשני ענינין אלו מותרות לכולי עלמא, אבל שאר כל המקומות ביצה עצמה אסורה, דשדא תכלא בכולה. והני מילי בביצה דלא ספנא מארעא. אבל ביצה דספנא מארעא לעולם מותרת, דכל שלא נולדה מזכר אינה מגדלת אפרוח ואין זה דם ריקום והיינו ביצים מוזרות, וכן פירש רבינו שלמה ז״ל כמו שכתבנו למעלה.
עוף שהוא ספק לנו אם טמא אם טהור אין סומכין על סימני ביצים שלו להתירו שהרי יש ביצי טמאים שהם על תכונת הטהורים כמו שביארנו:
קרבי דגים סימניהם כסימני ביצים ראשן אחד כד וראשן אחד חד אבל הטמאים יש מחלקת בין המפרשים יש מי שאומר שכולן שני ראשיהן כדין או חדין ואין בהם דומה לטהור כלל ואם כן ניקחין מן הגויים בסתם ולא עוד אלא שאם נסתפק לנו בדג זה אם טמא אם טהור כגון שאין לו עכשיו קשקשת אלא שאנו מסופקים אם היתה לו ונפלה הימנו או אם היה עתיד לגדלה אחר זמן נבדוק בביציו ואם ביציו על תכונה זו טהור וכן דעת גדולי המפרשים וסוגיא שבמסכת ע״ז מוכחת כן שהעמידה רבינא כשנימוחו כמו שכתבנו ובתוספות חולקין בה לדמותן לסימני ביצים מכל וכל כלומר שיש בטמאים דומים לטהורים ואין סומכין על הסימנין ואין ניקחין מן הסתם אלא מן המומחה ר״ל ישראל הבקי ואם לקחן מגוי צריך שיאמר לו של דג פלוני טהור הוא הכל כמו שביארנו בביצים והם מפרשים שהסוגיות חולקות זו עם זו ורבינא דאוקמה בנימוחו הא לא נימוחו סמכינן אסימנין חולק הוא עם ר׳ זירא שתירץ כאן סימנין לאו דאוריתא ואין סומכין עליהם ופוסקין כר׳ זירא ואע״ג דרבינא בתרא משום דהכא הוה ליה דוכתא ועוד דר׳ זירא טעמא דמסתבר קאמר כלומר דאי לא תימא הכי שמנה ספקות ליבדוק בביצה דידהו ואף דעת גדולי הפוסקים נראה כן שהביאו שם במסכת ע״ז השמועה בסתם ר״ל קרבי דגים אין ניקחין אלא מן המומחה ולא הזכירו קושיא דליבדוק בביצים דידהו ולא תירוצא דבנימוחו ובפרק זה הביאו זו של סימנין לאו דאוריתא ויש מפרשים שהסוגיאות חולקות ופוסקים כרבינא מפני שהוא בתרא וסומכין על הסימנין ודברים רחוקים הם:
מה שביארנו במומחה שהוא ישראל הבקי יש חולקים ומפרשים מומחה מוחזק בכשרות על הדרך האמור שם בתכלת ואף בתלמוד המערב הוזכרו כאחד אין לוקחין קרבי דגים ותכלת אלא מן המומחה ור״ל מומחה בכשרות ונאמן ואין נראה כן שהרי שם שאלו אין שם מומחה מאי וודאי פירושו אין שם בקי:
תוס׳ בד״ה גיעולי ביצים כו׳ ושום תלמיד הגיהו. נ״ב פי׳ אלא הכא גרסי׳ גיעולי ביצים מותרות שורו עיבר ולא יגעיל ול״ג מפני וק״ל:
בד״ה גיעולי ביצים כו׳ ששלקן בקליפיהן אבל אי שלק ביצים קלופות בקלופות או קלופות בשאינן כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד ודומה שאינו מסוגיית הירושלמי ושום תלמיד הגיהו כו׳ עכ״ל פי׳ דהאי קרא שורו עיבר ולא יגעיל אינו מסוגיית הירושלמי אלא ששום תלמיד הגיהו כן ע״פ פירוש הערוך וכ״ה בהדיא בספר התרומה ומהרש״ל פי׳ ששום תלמיד הגיהו ע״פ פרש״י ולא ידענא מי הכריחו לכך וק״ל:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: גיעולי ביצים, ביצים טהורות שהתבשלו עם הטמאות — מותרות. ביצים מוזרות שלא הופרו במעי התרנגולת על ידי זכר, ואין אפרוח נוצר בהן — מותרות, למרות שהתרנגולת ישבה עליהן ימים רבים, ונפש יפה (אדם שאינו איסטניס) תאכלם. נמצא עליה על ביצה קורט (מעט) דםזורק את הדם, שהוא תחילת ריקום האפרוח, ואוכל את השאר.
§ The Sages taught in a baraita: Kosher eggs that have been boiled with non-kosher eggs are permitted. Unfertilized eggs are permitted, and one of strong constitution may eat them, even if the hen has sat on them for a long period of time. If a drop [koret] of blood is found on it, one discards the blood, which is the first stage of an embryo’s development, and eats the rest.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְהוּא שֶׁנִּמְצָא עַל קֶשֶׁר שֶׁלָּהּ תָּנֵי דּוֹסְתַּאי אֲבוּהּ דר׳דְּרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי הלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא עַל חֶלְבּוֹן שֶׁלָּהּ אֲבָל נִמְצָא עַל חֶלְמוֹן שֶׁלָּהּ אפי׳אֲפִילּוּ בֵּיצָה אֲסוּרָה מַאי טַעְמָא דִּשְׁדָא תִּכְלָא בְּכוּלַּהּ א״לאֲמַר לֵיהּ רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל לְרַב אָשֵׁי אִיפְּכָא תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי וְאַבָּיֵי הוּא דְּתָרְצַהּ נִיהֲלֵיהּ הָכִי.

Rabbi Yirmeya said: And this applies when the blood is found on its knot, i.e., the place in the albumen where the embryo begins to develop, since this proves that tissue has not developed elsewhere in the egg. And so taught Dostai, father of Rabbi Aptoriki: The Sages taught that one may eat the rest of the egg only when the blood is found on its albumen, i.e., the knot; but if it is found on its yolk, even the rest of the egg is forbidden. What is the reason for this? It is that the decay has spread through all of it. Rav Geviha from Bei Ketil said to Rav Ashi: A tanna taught the opposite before Abaye, that one may eat the rest of the egg only when the blood is found on its yolk, and it is Abaye that corrected it in this manner.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל תנא איפכא תנא קמיה דאביי כלומר הכי תנא קמיה לא שנו אלא שנמצא דם על חלמון שלו אבל נמצא דם על חלבון שלו אסור ואביי תירצה הכי:
והוא שנמצא הדם על הקשר שלה – הוא זרע של תרנגול הקשור בראש הכד של ביצה ומשם יצירת האפרוח מתחלת וכיון דעדיין הוא שם לא נתפזר בשאר הביצה הלכך אוכל השאר אבל נמצא על חלמון שלה כולה אסורה כדמפרש לקמן דשדא תיכלא בכולה נתפשט הקלקול בכולה.
על חלבון – על הקשר כדאמרן.
תכלא – לשון שיכול וריעותא.
איפכא תני תנא קמיה דאביי – תנא אחד היה שונה אותה לפניו איפכא לא שנו אלא שנמצא על חלמון שלה.
ואביי הוא דתרצה הכי – כדאמרינן לא שנו אלא על חלבון.
והוא שנמצא בקשר שלה – פירש הקונטרס דכה״ג אוכל השאר כיון דנמצא על הקשר והוא זרע תרנגול הקשור בראש הכד של ביצים ומשם יצירת האפרוח מתחיל וכיון דעדיין הוא שם ולא נתפזר בכל הביצה הלכך אוכל השאר אבל אם נמצא על חלמון שלה הביצה כולה אסורה כדמפרש לקמן דשדא תיכלא בכולה פי׳ נתפשט הקלקול בכולה והא דלא נקט בלשון לא שנו כדנקט אבוה דרבי אפטוריקי ולימא הכי לא שנו אלא שנמצא על הקשר שלה אבל יצא חוץ לקשר שדא תיכלא בכולה מצינן למימר דאין לשון כל חכמים שוין בענין אחד ומיהו קשה לפירושו מדאמר בפרק דם שחיטה בכריתות (כריתות כא.) דקתני בברייתא יצא דם ביצים שאינן מין בשר יצא דם חגבים שכולו היתר ומשמע דכי היכי דשרי דם חגבים ודגים כל זמן שישנו עליהם וניכר שהוא מהן הוא הדין נמי דם ביצים וי״ל דמדרבנן החמירו בדם ביצים גזירה אטו דם עוף שהביצה בא ממנו ומדאורייתא שרי אע״פ שהאפרוח נוצר משם דהיינו על קשר שלה ואע״ג דהוי אפרוח לבסוף השתא מיהא לא הוו מין בשר שאין כאן עדיין בשר כלל ועוד י״ל דדם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר ממנו דהא דשרי במסכת כריתות (כריתות כא.) דם ביצים היינו כשאין דם בקשר אלא במקום אחר שמאותו דם אין האפרוח נוצר ולא חשיב מין בשר ומצוי הוא פעמים רבות אפי׳ לאלתר סמוך ללידת הביצה ואותו דם אינו בא מחמת נשיכת תרנגול לתרנגולת ומה שפי׳ בקונטרס דם שהוא חוץ לקשר הכל אסורה זהו כשישנו בקשר ונתפזר עד שהוא חוץ לקשר אבל כשאין דם כלל על הקשר אלא במקום אחר מותר כדפרישית ואין להקשות לפ״ז בתר הכי דמפליג אבוה דר׳ אפטוריקי בין חלבון לחלמון הוה ליה לאפלוגי בחלבון גופיה בין על הקשר לשאין על הקשר כמו רבי ירמיה דלאו פירכא היא דהא מפליג בין נמצא על הקשר של חלבון לנמצא על הקשר של חלמון ועוד י״ל הך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כי ההיא דכריתות (כריתות כא.) והכי קאמר והוא שנמצא על הקשר שלה אז זורק את הדם ואוכל את השאר אבל אם אין הדם על הקשר אלא במקום אחר מותר אפילו הדם ואין צריך לזורקו וכן משמע בירושלמי דתרומות דקאמר בתר ההיא שהבאתי לעיל מביצים מוזרות מצא בהם דם קולף הדם ובירושלמי אינו מזכיר כלל מאכילת שאר הביצים אלא מזריקת הדם משמע דכל החילוק שאומרים אמוראים אחרי כן על הדם עצמו כדפי׳ בשמעתין ר׳ זירא סליק למבקרא לר׳ חייא בריה דר׳ יצחק אשכחיה דיתיב וקאמר לא שנו אלא חלמון אבל חלבון מותר והוא סבר דהוא גמיר מן דאבהתי׳ אתא ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן בין בחלבון בין בחלמון אסור תני ר׳ חלפתא בר׳ שאול חלמון מותר אמר רבי זעירא הא דאמר חלמון אסור בשנמצא במקום זכרותו של חלמון ואפילו חלבון והוא שנמצא במקום זכרותו של מוחו שממנו נולד ע״כ לשון הירושלמי משמע דאמאי דקתני בברייתא קולף מקום הדם קאמר בתר הכי ל״ש אלא חלמון אבל חלבון מותר ומשמע מותר וא״צ לקלוף ובתר הכי מייתי דר׳ יוחנן דאמר בין חלבון ובין חלמון אסור ובתר הכי מייתי ברייתא דר׳ חלפתא בר׳ שאול דאומר חלמון מותר ודומה בזה שהוא טעות סופר ויש לגרוס חלמון אסור וחלבון מותר ובדם גופיה קאמר הכי כדפרישית ועלה קאי דר׳ זעירא דאמר הא דאמר חלמון אסור כשנמצא במקום זכרותו של חלמון פירוש זכרותו קשר שלו כי גם בחלמון ישנו הקשר אבל שלא במקום הקשר מותר אפילו הדם ובא ר׳ זעירא לסתור מה שאמר בברייתא חלמון אסור חלבון מותר ולומר שגם חלמון שאסור זהו דוקא במקום זכרותו כי גם במקום אחר דם ביצים מותר אפילו בחלמון וכה״ג אפילו בחלבון אסור הדם וקם ליה ר׳ זעירא בשיטתיה דר׳ יוחנן דלעיל מיניה וברייתא דר׳ חלפתא ברבי שאול כשיטתיה דרבי חייא בר׳ יצחק.
ולענין השאלה תירצו בה עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן והענין בשלא נימוחו שאם נימוחו הקרבים אין נאמן עליהם לא גוי ולא ישראל חשוד שהרי לבו בטוח בשקר ואינו מתירא שמא יתבדה אבל כשלא נימוחו וסימנין מוכיחין עליהן אם אמר של דג פלוני טהור נאמן כמו שביארנו וכל שכן אם אמר אלו דגים ואלו קרביהם ויש מפרשים שלא הותר בדג פלוני טהור שאין הדבר בא לידי בירור כביצת העוף עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן ואיני מודה בכך שלא נאמר אלו דגים ואלו קרביהם אלא מפני שהענין מצוי כן שהן נמכרין במקולין עם הדגים עצמם הא כל שאמר של דג פלוני וטהור נאמן:
אמר קרבים אלו של דג טהור ואני הוצאתים מן הדגים ומלחתים וידעתי שטהורים הם ולא הזכיר שם הדג נאמן אפי׳ בגוי שאינו משקר כל כך וישראל חשוד כגוי בכל ענינים אלו ומגדולי המפרשים חולקים לומר שהגוי והחשוד אין נאמנין באני מלחתים אלא מי שאינו מומחה ואינו חשוד הוא שהקלו לסמוך עליו בכך אבל גוי וחשוד עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהם או של דג פלוני וטהור כמו שביארנו ועקרי דברים במסכת ע״ז:
כל מה שכתבנו הוא בקרבי דגים אבל עוברי דגים והם הביצים יש מי שאומר שאף הם דיניהם כדין הקרבים והם סוברים שאף קצת הטמאים מטילין ביצים ולא כדעת האומר דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים ורוב מפרשים הסכימו להתירן שלא בשום סימן אף מן הגוי שאין דג טמא מטיל ביצים לעולם לדעתם אלא משריץ ר״ל שהדג עצמו נוצר במעיו ונמצא שאין ביצת דג אלא בטהורה:
דברים הללו ראוי לתלמיד חכם שלא לסמוך בבדיקה אלא אם כן יודע בעצמו שהוא בקי בדבר שהדבר קרוב לטעות בו הרי ביארנו שכל הטהורים ראשן אחד חד וראשן אחד כד ואין בהם אחד דומה לטמאים אע״פ כן הביאו בתלמוד המערב במסכת ע״ז על אחד מחכמיהם שהיה משבח עצמו בבחינה זו בביצי הדגים ולדעת האומרים שאף הטמא מטיל ביצים ואחד מחבריו הראה לו ביצי דג טהור אחד ושאלו עליהן וטעה בדבר ונסח הדברים ר׳ נתן אומר קומי שמואל ידענא לאפרושי בין עוברי דגים טמאים לשל טהורים טמאים עגולים טהורים ארוכים אחוי ליה חדא צליפתא אמר ליה כזה מהו אמר ליה טמא אמר ליה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא מפני שסופך לומר על טמא טהור:
דג טמא הנמצא במעי דג טהור ודג טהור הנמצא במעי דג טמא טהור שלא גדל זה בגוף הטמא אלא שבלעו וכך היא כתובה בספרי פרשת שמיני:
גיעולי ביצים ר״ל ביצה שפלטתה התרנגולת קודם זמנה מכח הכאה ולשון גיעול בזה נגזר מלשון שורו עבר ולא יגעיל מותרות הן ופירשוה בתשובות הגאונים דוקא בשנגמרו במקצת אע״פ שלא נגמרה קליפתם הא אם היו עדין מעורות בגידין הרי הן כבשר הפורש מן החי ואסורין וגדולי הרבנים פירשו גיעולי ביצים ביצה האסורה שנשלקה עם הביצים הטהורות או עם התבשיל ומותר שאין פליטתה פליטה אלא זיעא בעלמא ובתוספתא של תרומות פרק דג טמא נראה כפי׳ ראשון שאמרו שם ביצים טהורות ששלקן עם הטמאות בנותן טעם אסורות גיעולי ביצים מותרים באכילה אלמא גיעולי ביצים אינו ביצים טהורות שנשלקו עם הטמאות ואף בתלמוד המערב שבמסכת תרומות פרק בצל מצאתי שהביאו עליו מקרא זה ר״ל שורו עבר ולא יגעיל אלא שאינו מתישב בה עד שנראה נמוגה שם על פי תשובת הגאונים ולענין הדין מיהא מה שפירשו בה גדולי הרבנים אע״פ שלא מקומה כאן אלא בפרק גיד הנשה וכן שלענין ביאור נראה כפירוש ראשון להיתר ביצה עצמה מאיסור עצמה כדין ביצים מוזרות הסמוך לה פירוש שלהם מ״מ הלכה הוא וכמו שאמרו עליהם כדאמרי אינשי מיא דביעי ומה שאמרו בבריתא של תרומות ביצים טהורות ששלקן עם הטמאות בנותן טעם אסורות כבר הקשו ממנה בפרק גיד הנשה והעמידוה בביצת אפרוח שפליטתה פליטת בשר אבל ביצה טמאה לא ומ״מ בקצת חבורי רבני צרפת כתבו שאין הולכין באיסורין אחר לשון בני אדם ר״ל מה שבני אדם אומרים מיא דביעי ומה שתירצו בה בביצת אפרוח שנויא הוא ולא סמכינן עליה והלכה כבריתא דבנותן טעם אסורות אלא שלדעתנו ולשטתנו תלמוד שלנו עקר שענינו לבאר המשניות והבריתות והרי רב אידי ואביי שניהם נסכמו לפרשה בביצת אפרוח ואין להם חולק הא ביצה מותרת ומ״מ יש מי שאומר דוקא בשהטמאה עם קלפתה אבל אם היתה קלופה הרי היא כשאר האיסורין אף אם נתערבה בביצים שאין קלופות וכן פירשו בתלמוד המערב בסדר זרעים במסכת תרומות והוא שאמרו שם בפרק בצל הדא דתימא בששלקן בקלפיהן אבל קלופות עם שאינן קלופות צריכות שיעור אמר כלומר שהולכין בהם לנתינת טעם וחכמי האחרונים מקילין אף בקלופות ונותנין טעם לדבריהם שאם לא כן למה טרחו להעמיד הבריתא בביצת אפרוח יעמידוה בקלופה עד שכתבו בחבוריהם שבלוניל אירע מעשה בביצה שנולדה ביום טוב שהניחוה בטפילה של בשר והורו חכמי העיר לאכל הבשר ולהניח הביצה עד הערב ומפני שדעתם שאינה פולטת אף בקלופה ומ״מ אין לדחות סוגית תלמוד המערב בסברות שאין בהם הכרח ובקלופה ודאי ראוי לאסור וביצה שיש בה אפרוח מיהא אוסרת תערובתה כשאר האיסורין אע״פ שאינה קלופה אין זה פליטת ביצה אלא פליטת בשר כמו שביארנו וכן הדין בביצה שנמצא עליה קורט דם במקום שנאסרה בו ויש מפקפקים בזו:
ביצים שישבה עליהם תרנגולת ימים ולא ריקמו עדין והם הנקראים ביצים מוזרות הן שיהו ביצי תרנגולת שנתחממה בקרקע שאינה מרקמת לעולם הן שיהו ביצי היולדת מן הזכר ולא ריקמו עדין מותרין באכילה אלא שהדבר מאוס:
ביצי ספנא מארעא כבר ביארנו שאינה מתרקמת לעולם הילכך אפי׳ נמצא עליה קורט דם מותרת באיזה מקום שימצא בה שאין בה ספק רקום וזורק את הדם ואוכל את השאר שהרי מן התורה דם ביצים הואיל ואינו ממין בשר כגון שאין בו חשש ריקום מותר אלא שמדברי סופרים נאסר ומתוך כך זורקו ואוכל את השאר וחכמי האחרונים כתבו שאם נתערב דם זה בהיתר אינו אוסר את תערובתו:
ביצה שקלטתה התרנגולת מן הזכר היא הראויה להתרקם ומתוך כך אם נמצא עליה קורט דם יש מקומות בביצה שיש לחוש בה שהוא תחלת רקום ואסורה כדם גמור ויש שאין לחוש בה בכך וזורק את הדם ואוכל את השאר וכיצד הוא דין זה יש בראש החד של ביצה על החלבון רושם אחד הנקרא קשר בלשון תלמוד ששם זרע הזכר ניכר ומשם מתחיל האפרוח להתרקם ונקרא קשר מפני שכח הזרע נקשר לשם וכחו דבוק בו נמצא שם דם ולא נתפשט חוץ לקשר כלל אין כאן רקום אלא טבע הקשר להיות שם דם אף בלא רקום וזורקו ואוכל את השאר:
נמצא דם על החלבון ושלא במקום הקשר אין כאן רקום אלא קורט הדם שבטבעו להיות על הקשר מתגלגל והולך על החלבון אלא שאף זה לדעתנו זורקו ואוכל את השאר שהרי על הקשר היה ואף כשתאמר ששם נוצר מ״מ דם ביצים אסור מדברי סופרים אע״פ שאין בו טבע רקום ומ״מ גדולי המפרשים מתירין בזו אף הדם עצמו ולא נאמר לדעתם בדם ביצים שאסור מדברי סופרים אלא כשהוא על הקשר אבל נמצא דם על הקשר ונתפשט חוצה לו אפי׳ משהו כל הביצה אסורה:
נמצא קורט דם בחלמון אפי׳ שלא כנגד הקשר אע״פ שיצירת הולד מן החלבון אין זה אלא טבע הרקום שהוא מתחיל ומתוך חמום (ילדה) [ירדה] לה לעמק החלמון ואסורה כלה זו היא שטתנו ואנו גורסין אמר ר׳ ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה כלומר שלא נתפשט לחוץ וכל שכן אם נמצאת בחלבון שלה בקשר הא נמצאת בקשר ונתפשטה לחוץ כלה אסורה:
תני דרוסאי והוא שנמצא על החלבון כלומר חלוק זה שנתן ר׳ ירמיה ומזקיק לאיסור זה שתמצא במקום הקשר ושתתפשט ממנו ולחוץ דוקא כשהיא בחלבון אבל כשהיא בחלמון אסורה בלא שום חילוק אף כשאינה כנגד הקשר וכל שכן אם היא כנגד הקשר אע״פ שלא נתפשטה מחוץ לכנגד הקשר ור׳ ירמיה ודרוסאי לא נחלקו ודברי שניהם מתקיימין ומ״מ יש מפרשים לשטה זו שאף דרוסאי בשנמצאת החלמון כנגד הקשר אמרה אע״פ שלא נתפשטה חוץ מכנגד הקשר הא כל שלא כנגד הקשר אף בחלמון מותרת ואף בתלמוד המערב שבמסכת תרומות פרק בצל אמרו בחלמון אסור כשנמצא במקום זכרותו ומ״מ לפי סוגיא זו אין נראה כן שאלו כן למה אמרה בסתם ומ״מ יש פוסקים בדרך אחרת שלא נחלק בקשר כלל אלא כל שבחלבון אף בנתפשט חוץ לקשר מותרת וכל שבחלמון אסורה ומפרשים דדרוסאי פליג אדר׳ ירמיה והלכה כדרוסאי וכן כתבוה גאוני הראשונים בפירוש ואף גדולי הפוסקים נסכמו עמהם ומ״מ אף לפי׳ זה ראוי לחוש לדברי שניהם ולפסוק כמו שכתבנו שאף כשתאמר שנחלקו מה ראיה לפסוק בזה יותר מחברו וכל שכן שהלשון מוכיח שאינו מחלוקת אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא וכן עקר ומ״מ קצת חכמי אשכנז שאלו לי כמתמיהים היאך אפשר להחמיר בחלמון יותר מבחלבון והרי האפרוח מן החלבון הוא מתיצר ולא מן החלמון עד שאף לאחר שנולד נמצא בבטנו החלמון כלו במלואו כמה ימים ואע״פ שהשבתי להם מה שכתבתי שמתוך החמום ירדה לה לעמק החלמון באמת דחק הוא עד שמתוך כך התעוררתי לומר שזהו שאמרו אמר ליה רב גביהא מבי כתיל תנא איפכא תנא קמיה דאביי ואביי הוא דתירצה הכי כלומר אבל הבריתא בהפך היא ר״ל לא שנו שנמצאת בחלמון אבל בחלבון אסורה אם בקשר לדעת קצת אם אף שלא בקשר לדעת האחרים ומתוך כך יש להחמיר אף בחלבון ושמא כל שכן הוא לדעת זה או שמא הואיל ותירצה אביי לא לחנם תירצה ומתוך בקיאותו תירצה אלא שמתוך שהדבר מוכיח כן לעין ראוי לחוש אע״פ שלא ראיתיה לשום אדם:
וקשר זה לפעמים נמצא בראשה הכד ולא עוד אלא שיש מפרשים שרוב פעמים הוא כן ואותו עגול שיש בראשם החד כעין פרוטה שהנשים מעיינות בו כשרוצות להושיב התרנגולת עליהם אינו אצלם מקום הקשר ואומרים שתחלת היצירה מראשו הכד ולקצת מפרשים ראיתי שהעידו שלפעמים נמצא קורט דם אף בביצה בת יומא ואף בזו הם אומרים אותה כשנמצאת על החלמון ויש חולקים להתיר והעד לדבריהם במסכת בכורות אלא שאין בה הכרח:
ביצת עוף טמא וביצים התלויים באשכול וקרבי דגים טמאים ועובריהם למי שסובר שיש להם ביצים כלן איסורן מן התורה ויש חולקים בביצתם לומר דוקא מדברי סופרים אבל ביצת עוף טהור שהתחיל להתרקם איסורו מדברי תורה כשם שביצת הטרפה והנבלה אסורה כמו שהתבאר כך חלבה אסור ומקום ביאורה בפרק כל הבשר:
כלל גדול בדין כל היוצא מן הטמא טמא ולא הותר הדבש מן הדבורים אלא מפני שהדבר ידוע שאינו תמצית גופן אלא מיץ הפרחים שהן מוצצות ומקבצות לתוך פיהן ושם הוא מתמתק ומקיאות אותו דרך הפה לצורך עצמן להכין להם מזון לימות הגשמים:
בד״ה והוא שנמצא כו׳ ועלה קאי דר׳ זעירא דאמר כו׳ כצ״ל:
בא״ד והוא שנמצא בקשר כו׳ ואין להקשות לפי׳ זה כו׳ ה״ל לאפלוגי בחלבון גופיה כו׳ עכ״ל פירוש דהיינו לפרש״י בין לתירוץ ראשון ובין לתירוץ שני ביצא ונתפשט חוץ לקשר לחלבון נמי שדי תיכלא בכולה כמ״ש הרא״ש בהדיא לפירוש רש״י וכן נראה מדבריהם שכתבו לעיל לפרש״י והא דלא נקט בלשון ל״ש כו׳ אבל יצא חוץ לקשר שדא כו׳ ולא קאמרי לפי׳ זה אלא לאפוקי לפירושם לקמן ורש״י דנקט בפירושו בדברי ר׳ ירמיה אבל נמצא על החלמון שלה כולה אסורה כו׳ משום דההיא דשדא תיכלא בכולה איתאמרא בחלמון מיהו ה״ה נמי בחלבון בחוץ לקשר דשדא תיכלא בכולה ודו״ק:
בא״ד ועי״ל דהך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כו׳ עכ״ל לתירוצם שני שכתבו לפרש״י נמי שרי דם ביצה לגמרי כשאין דם על הקשר אלא במקום אחר כמ״ש הרא״ש אלא דר״ל לפרש״י לא נחית תלמודא הכא להכי אבל עוד י״ל דנחית תלמודא הכא נמי למשרי דם ביצים לגמרי וה״ק והוא שנמצא על כו׳ ועוד נראה להאי פירושא אית לן למשרי הדם אפי׳ ביצא חוץ לקשר ועל הקשר גופיה אינו אלא מדרבנן מיהו בס״ה נראה דלתירוץ שני שכתבו התוס׳ לפרש״י נמי יש לאסור מיהת מדרבנן כשאין הדם על הקשר ותו לא מידי וק״ל:
בא״ד ובירושלמי אינו מזכיר כלל מאכילת שאר ביצים אלא מזריקת הדם כו׳ עכ״ל פי׳ דלא הזכיר שם אלא בזריקת הדם ואם כן מאן דמתיר אף הדם גופיה מתיר מיהו הירושלמי מצי נמי סבר דזימנין דאף הביצה אסורה כשנמצא על החלמון כההיא דדוסתאי דאבוה דרבי אפוטריקי אלא דלא איירי שם בהכי ודו״ק:
אמר ר׳ ירמיה: והוא שנמצא הדם על קשר שלה, במקום בחלבון שבו מתחילה יצירת האפרוח, שדבר זה מוכיח שלא נתפשט הריקום לשאר הביצה. וכן תני [שנה] דוסתאי אבוה [אביו] של רב אפטוריקי בברייתא: לא שנו שזורק את הדם והשאר מותר, אלא שנמצא הדם על חלבון שלה, כלומר, במקום הקשר, אבל נמצא על חלמון שלהאפילו ביצה עצמה (ולא רק הדם) אסורה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — מורה הדבר דשדא תכלא [שנתפשט הקלקול] בכולה. אמר ליה [לו] רב גביהה מבי כתיל לרב אשי: איפכא תני תנא קמיה [ההיפך שנה התנא לפני] אביי: לא שנו אלא שנמצא על חלמון שלה, אבל נמצא על חלבון שלה — אפילו ביצה אסורה. ואביי הוא דתרצה ניהליה הכי [שתירץ, יישב, אותה כך].
Rabbi Yirmeya said: And this applies when the blood is found on its knot, i.e., the place in the albumen where the embryo begins to develop, since this proves that tissue has not developed elsewhere in the egg. And so taught Dostai, father of Rabbi Aptoriki: The Sages taught that one may eat the rest of the egg only when the blood is found on its albumen, i.e., the knot; but if it is found on its yolk, even the rest of the egg is forbidden. What is the reason for this? It is that the decay has spread through all of it. Rav Geviha from Bei Ketil said to Rav Ashi: A tanna taught the opposite before Abaye, that one may eat the rest of the egg only when the blood is found on its yolk, and it is Abaye that corrected it in this manner.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר חִזְקִיָּה ומִנַּיִן לְבֵיצַת טְמֵאָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״א:ט״ז} וְאֶת בַּת הַיַּעֲנָה וְכִי בַּת יֵשׁ לָהּ לַיַּעֲנָה אֶלָּא אֵיזוֹ זוֹ בֵּיצָה טְמֵאָה וְדִלְמָא הַיְינוּ שְׁמַיְיהוּ לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב {איכה ד׳:ג׳} בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר.

§ Ḥizkiyya says: From where is it derived that the egg of a non-kosher bird is prohibited by Torah law? As it is stated: “And the daughter [bat] of the ya’ana (Leviticus 11:16). But does the ya’ana have a daughter whose forbidden status would be different from that of its mother? Both daughter and mother should be included in the same prohibition. Rather, which is this? This is a non-kosher egg. The Gemara challenges: But perhaps this is their name, i.e., the bird is called bat ya’ana. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “The daughter of my people has become cruel, like the ye’enim in the wilderness” (Lamentations 4:3).
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ס״ד דכתי׳ כיענים במדבר – כלומר ודאי לית שמה בת יענה דקא חזינן דכתיב יענים ולא כתב בת:
כיענים – אלמא יענה שמה ולא בת היענה.
לביצת טרפה שאסורה מן התורה. כיון דאתיא ממקום אסור, ולא ילפינן מן החלב שהוא בא מכח אבר מן החי ושרי. דכתי׳ ואת בת היענה. וכיון דביצת טמאה אסורה הואיל ובאה מכח אסורא, הם הכי נמי ביצת טרפה, בין דשיחלא קמא, משום דהיא וולדה נטרפה והיא וולדה נתנבלה, בין דשיחלא בתרא לדברי האומר יולדת ומשבחת, משום דאתי מכח איסור.
וחלב טרפה אסור. אע״ג דאישתרי דבר הבא מכח אבר מן החי, לא אישתרי דבר הבא מן הטמא, משום דאסור אבר מן החי אית ליה תקנתא בשחיטה, מה שאין כן בטמאה ובטרפה.
ובעידנא דקא גביל, עפרא בעלמא הוא. דילפינן מנבלה מוסרחת דשריא, דכתי׳ לא תאכלו כל נבלה לגר וכו׳, נבלה הראויה לגר קרויה נבלה, שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה.
מנין לביצה טמאה שהיא אסורה. איכאא למידק הא למה לי קרא, כל היוצא מן הטמא טמאב, ואפילו דבש קס״ד למיסר במסכת בכורותג אלא משום דאסיקנא דלאו מגופיהד הוא. ואיכא למימר נהי דאסר מלקא מנא לקי. ושמעתי שמתרצים סד״א ביצה טהורה דשרא רחמנא חדוש הוא, דהוה לן למיסר משום אבר מן החי, ביצה טמאה תשתרי, קמ״ל, והכי אמרי׳ התם במס׳ בכורותה גבי חלב, סלקא דעתך אמינא כיון דחלב טהורה חדוש הוא דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב, דטמאה נמי תשתרי, קמ״ל קראו. והיכאז גלי רחמנא דביצה טהורה שריא, מדכתיבח תקח לך, לעצמך ולא לכלביך, כדאיתא בפ׳ שלוח הקןט. ובהלכות גדולות בהלכות גידי כתוב ביצהכ טהורה מנא לן דשריא, מדגלי רחמנא גבי טמאה דאמר חזקיה וכו׳ ש״מ דביצה טהורה מותרת ואינה אסורה משום אבר מן החיל. ואם תאמר למה לן כל הני טעמי, אם ביצה טהורה אסורה, אם כן עוף היוצא ממנה היאך הוא מותר, הרי כל היוצא מן הטמא טמאמ. זה אינו מספיק, שהרי אמרו אפרוח של טרפה מותר, מאי טעמא כמה דלא מסרח לא גביל, וכי גביל עפרא בעלמא הואנ כדאיתא במסכת (כריתות) [תמורהס].
וכי בת יש לה ליענה. ישע מפרשים מפני שהעופות מטילין ביצים ואינן יולדין עופות לפיכך אין לומר בהם בת ובן כאדם ובקר וצאןפ. ואם תאמר והרי בני יונה. וי״ל התם נמי לדרשא אתאצ. ויש מפרשים וכי בת יש לה ליענה שיהא דינה חלוק מאמה כדי שיאמר הכתוב בת לאסור הבת ולהתיר האם, וכן בבני יונה אנו דורשין כןק קטנים ולא גדולים, וכל לשון בן ובת קטנים במשמער ולא גדולים.
א. כן דן בזה רבינו בהלכות בכורות (ו, ב).
ב. בכורות ה, ב.
ג. שם ז, ב.
ד. בנדפס: מגופייהו.
ה. ו, ב.
ו. כי״פ: קראי.
ז. כ״כ תוס׳ לעיל ע״א ד״ה שאם, רא״ש בכורות פ״א סי׳ ה. וראה מ״מ מאכ״א פ״ג ה״ו בדעת הרמב״ם.
ח. דברים כב, ב.
ט. להלן קמ, א.
י. ד״ו קלה, ב; הוצ׳ רע״ה ירושלים ח״ג עמ׳ 230, והובא בתוס׳ שם [וכן יש להגיה שם, כאשר כתבו המפרשים].
כ. כי״פ: דביצה.
ל. ראה הלכות בכורות שם שאחר שהקשה רבינו על דברי הבה״ג, הסיק שהעיקר כדבריו.
מ. כ״כ רבינו בהלכות בכורות שם בשם הגאונים, ודחה דבריהם כדלהלן. בחידושי הרא״ה דחה: ׳הא ליתא, ולאו מילתא היא, דאפשר ביצה אסורה משום דחשיבא כאבר מן החי, ואפרוח שלה מותר שחזר לטהרתו משום דאיתיה בתורת שחיטה׳. והאחרונים האריכו לדון בדברי רבינו, מאי ק״ל, הרי הוא ניתר בשחיטה, ראה בענין זה ובגדר יוצא מן הטמא אם הוא איסור הטמא עצמו או שהוא איסור מחודש - ראשית בכורים בכורות ז, ב, חידושי רבינו חיים הלוי מאכ״א פ״ג ה״א, שו״ת צפנת פענח סי׳ מח, קובץ ביאורים בכורות שם, חידושי הגרי״ז שם, קה״י שם סי׳ ו, אבי עזרי מאכ״א שם, כנסת הראשונים תמורה שם אות צ, משא יד ח״ב פרשת וירא.
נ. בהוצ׳ מערבא (בסוף המסכת) נדפסה הערת בעל השואל ומשיב: ׳גם בהלכות בכורות לרמב״ן שנדפס מחדש כתב בזה ועמ״ש בחיבורי יד שאול סי׳ רצב בזה. והנה הקשה אותי אחד על דברת הרמב״ן דכי מסרח גביל, והרי ביצה אסור משום אבר מן החי, והרי בתרווד רימה ס״ל לר״א דאסור משום אבר מן החי, וא״כ גם אפרוח מהראוי לאסור. והשבתי דלא קשה, דכל דלכי מסרח גביל, מה מועיל אבמה״ח לזה וגם אינו נאסר מתחילת ברייתו, ודו״ק. ועי׳ ש״ך יו״ד סי׳ ק סק״ב׳.
ס. לא, א. וראה רגמ״ה והגהת רש״ק שם.
ע. דברי רבינו הובאו בר״ן (כב, ב). וראה עוד שו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ קע.
פ. כי״פ: כבקר וצאן.
צ. קטנים ולא גדולים (ר״ן), וכדלהלן בדברי רבינו.
ק. לעיל כב, ב.
ר. ראה ב״ק מג, ב.
ב אמר חזקיה: מנין לביצת עוף טמאה (של עוף טמא) שהיא אסורה באכילה מן התורה? שנאמר: ״ואת בת היענה״ (ויקרא יא, טז), וכי בת יש לה ליענה? אלא איזו? זו ביצה טמאה, שהיא נקראת בת היענה. ושואלים: ודלמא היינו שמייהו [ושמא זהו שמם] של עופות אלו, בת היענה! ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דכתיב [שהרי נאמר]: ״בת עמי לאכזר כיענים במדבר״ (איכה ד, ג), משמע ששמן הוא יענה.
§ Ḥizkiyya says: From where is it derived that the egg of a non-kosher bird is prohibited by Torah law? As it is stated: “And the daughter [bat] of the ya’ana (Leviticus 11:16). But does the ya’ana have a daughter whose forbidden status would be different from that of its mother? Both daughter and mother should be included in the same prohibition. Rather, which is this? This is a non-kosher egg. The Gemara challenges: But perhaps this is their name, i.e., the bird is called bat ya’ana. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “The daughter of my people has become cruel, like the ye’enim in the wilderness” (Lamentations 4:3).
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלָא וְהָא כְּתִיב {מיכה א׳:ח׳} אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה כְּיַעֲנָה זוֹ שֶׁמִּתְאַבֶּלֶת עַל בָּנֶיהָ וְהָא כְּתִיב {ישעיהו י״ג:כ״א} וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה כְּיַעֲנָה זוֹ שֶׁשּׁוֹכֶנֶת עִם בָּנֶיהָ.

The Gemara persists: And is bat ya’ana not its name? But isn’t it written: “I will make a wailing like the jackals, and a mourning like the daughters [benot] of the ya’ana (Micah 1:8)? The Gemara responds: The verse means: I will make mourning like this ya’ana that mourns for its children. The Gemara asks: But isn’t it written: “And benot ya’ana shall dwell there” (Isaiah 13:21)? The Gemara responds: Here too, the verse means: And they shall dwell there like this ya’ana that dwells with its children.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואבל כבנות יענה – ואי ביצים נינהו כלום יש לה⁠{ם} פה.
כיענה זו כו׳ – והכי משמע כאבל העשוי על בני יענה.
ומוסיפים ושואלים: ולא בת יענה שמם? והא כתיב [והרי נאמר]: ״אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה״ (מיכה א, ח)! ומשיבים: הכוונה היא כיענה זו שמתאבלת על בניה, כלומר: אעשה אבל כאבל היענה על בנות היענה. ושואלים עוד: והא כתיב [והרי נאמר]: ״ושכנו שם בנות יענה״ (ישעיה יג, כא), הרי שזהו שמם! ומתרצים, גם כאן הכוונה היא: ושכנו שם כיענה זו ששוכנת עם בניה.
The Gemara persists: And is bat ya’ana not its name? But isn’t it written: “I will make a wailing like the jackals, and a mourning like the daughters [benot] of the ya’ana (Micah 1:8)? The Gemara responds: The verse means: I will make mourning like this ya’ana that mourns for its children. The Gemara asks: But isn’t it written: “And benot ya’ana shall dwell there” (Isaiah 13:21)? The Gemara responds: Here too, the verse means: And they shall dwell there like this ya’ana that dwells with its children.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָכְתִיב {ישעיהו מ״ג:כ׳} תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בֵּיצָה בֵּיצָה בַּת מֵימַר שִׁירָה הִיא אֶלָּא כְּתִיב הַיַּעֲנָה וּכְתִיב בַּת הַיַּעֲנָה.

The Gemara asks: But isn’t it written: “The animals of the field shall honor Me, the jackals and the benot ya’ana (Isaiah 43:20)? And if it enters your mind that the term bat ya’ana is referring to an egg, can an egg sing a song of praise to God? Rather, one must say: The ya’ana is written, and the bat ya’ana is also written, and both are acceptable names for this bird.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תכבדני וגו׳ – ואי ביצים מאי כבוד ידעי למעבד.
ומוסיפים להקשות: כיצד ניתן לפרש ש״בת היענה״ היא ביצת היענה? והכתיב [והרי נאמר]: ״תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה כי נתתי במדבר מים נהרות בישימון להשקות עמי״ (שם מג, כ), שבעלי החיים שוכני המדבר יהללו את הקדוש ברוך הוא על החסד שהוא עושה לעמו. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] שבת היענה היא ביצה, וכי ביצה בת מימר [יכולה לומר] שירה היא, שתכבד את ה׳ בשירתה? אלא צריך לומר כך: כתיב [נאמר] בכתוב ״היענה״, וכתיב [ונאמר] גם ״בת היענה״, ושניהם שמות אפשריים של עוף זה, ולכאורה אין מכאן ראיה.
The Gemara asks: But isn’t it written: “The animals of the field shall honor Me, the jackals and the benot ya’ana (Isaiah 43:20)? And if it enters your mind that the term bat ya’ana is referring to an egg, can an egg sing a song of praise to God? Rather, one must say: The ya’ana is written, and the bat ya’ana is also written, and both are acceptable names for this bird.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְשָׁאנֵי הָכָא דְּפָסֵק סָפְרָא לִשְׁתֵּי תֵּיבוֹת וּמִדְּפָסֵיק לְהוּ סָפְרָא

And still, the name here is different from those of other animals, in that the scribe splits it into two words: Bat ya’ana, even though it is one species. And from the fact that the scribe splits it
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם שאני הכא [שונה כאן], הכתוב משנה כאן מהרגלו בשמות בעלי חיים, דפסק ספרא [שפוסק הסופר] את שם העוף לשתי תיבות, ״בת היענה״, למרות שמדובר בעוף אחד, ומדפסיק להו ספרא [ומכיון שפוסק אותם הסופר]
And still, the name here is different from those of other animals, in that the scribe splits it into two words: Bat ya’ana, even though it is one species. And from the fact that the scribe splits it
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין סד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין סד: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין סד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין סד:, רש"י חולין סד:, ראב"ן חולין סד: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין סד:, ר"י מלוניל חולין סד: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין סד: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין סד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין סד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין סד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין סד:, מהרש"א חידושי הלכות חולין סד:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין סד:, אסופת מאמרים חולין סד:

Chulin 64b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 64b, Rif by Bavli Chulin 64b, Attributed to R. Gershom Chulin 64b, Rashi Chulin 64b, Raavan Chulin 64b, Tosafot Chulin 64b, Ri MiLunel Chulin 64b, HaHashlamah Chulin 64b, Ramban Chulin 64b, Rashba Chulin 64b, Meiri Chulin 64b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 64b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 64b, Steinsaltz Commentary Chulin 64b, Collected Articles Chulin 64b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144