×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי תָּנָא דְּבֵי רַב וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ קָמִיפַּלְגִי.
The Gemara asks: With regard to what do the tanna of the study hall, who taught the first baraita above, and the tanna of the school of Rabbi Yishmael disagree? They disagree with regard to a grasshopper whose head is long. According to the tanna of the study hall it is prohibited, and according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael it is permitted.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין סו ע״א-סז ע״א} ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת וכו׳1. תנו רבנן אין2 לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר3 זמן כגון הסולתנית והאפין מותר4 יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן הים5 כגון אקונס ואטונס וכוליה6 מותר כל7 שיש לו קשקשת יש לו סנפיר8 ויש שיש לו9 סנפיר ואין לו קשקשת. תנו רבנן ממשמע שנאמר אכול את שיש לו שומע אני לא10 תאכל את שאין לו וממשמע שנאמר לא11 תאכל את12 שאין לו שומע אני אכול את שיש לו ולמה נשנו לעבור עליו13 בעשה ולא תעשה. {ויקרא יא:ט} את זה תאכלו מכל אשר במים מה תלמוד14 הואיל והתיר בסתם והתיר15 במפורש מה כשהתיר במפורש לא התיר אלא שבכלים16 אף כשהתיר בסתם17 לא התיר אלא שבכלים מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע תלמ׳ לומ׳ תאכלו18
מכל אשר במים והיכן התיר בכלים דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו בימים ובנחלים הוא דאית ליה אכול דלית ליה לא תיכול הא בכלים אע״ג דלית ליה אכול במים כלל בימים ובנחלים19 פרט במים חזר וכלל20 כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעין מאי רבי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא ואימעיטו להו בורות שיחין ומערות להתירא. דבי ר׳ ישמעאל תאנא21 במים במים שתי22 פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה23 במים ריבה בימים ובנחלים מיעט במים חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי24 חריצין ונעיצין לאיסורא ומאי מעיט מעיט25 בורות שיחין ומערות להתירה ותאני יהודה בן מתתיה ומה ראית לרבות בורות שיחין ומערות להתירא ולהוציא חריצין ונעיצין לאיסורא מרבה אני בורות שיחין ומערות שהן עצורין ככלין ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין26 עצורין ככלים
1. וכו׳: דפוסים, וכן כ״י פריס: ״כול׳⁠ ⁠״. בכ״י א, גח אין רמז להמשך.
2. אין: כ״י פריס: ״אע״פ שאין״.
3. לאחר: וכן כ״י פריס. גח, דפוסים: ״אחר״.
4. מותר: חסר בכ״י א לפני הגהה, כ״י פריס.
5. שעולה מן הים: כ״י א לפני הגהה: ״שעלה מן המים״.
6. ואטונס וכוליה: כ״י פריס. דפוסים: ואכספתית ואטונס. כ״י א, גח רק: ״וכוליה״.
7. כל: וכן גח. כ״י פריס, דפוסים: ״וכל״.
8. קשקשת...סנפיר: כ״י פריס: ״סנפיר...קשקשת״.
9. לו: חסר ב-גח.
10. לא: כלשון שבספרא (שמיני פרשה ג׳). גז, גח, כ״י פריס: ״אל״. וכן בהמשך שם.
11. לא: כלשון המקרא (ויקרא יא:יא). גז, גח, כ״י פריס, דפוסים: ״אל״.
12. את: חסר בדפוסים.
13. עליו: וכן גז, גח. כ״י פריס: ״עליהן״. דפוסים: עליה.
14. מה תלמוד: חסר ב-גז. דפוסים: מה תלמוד לומר.
15. והתיר: כ״י פריס: ״התיר״.
16. שבכלים: כ״י פריס: ״מה שבכלים״. וכן בהמשך שם.
17. מה כשהתיר במפורש, אף כשהתיר בסתם: וכן גז, גח, כ״י פריס, ר״י נרבונא, וכן בספרא שם. דפוסים: מה כשהתיר בסתם, אף כשהתיר במפורש.
18. תאכלו: חסר בכ״י פריס.
19. בימים ובנחלים: כ״י א לפני הגהה רק: ״בנחלים״. כ״י פריס רק: ״בימים״.
20. חזר וכלל: כ״י פריס: ״כלל״.
21. דבי...תנא: כ״י פריס: ״תנא דבי ר׳ ישמעאל״.
22. שתי: גח, דפוסים: ״שני״.
23. וריבה: גח, דפוסים. חסר בכ״י א לפני הגהה. חסר בכ״י פריס.
24. רבי: כ״י פריס, דפוסים: ריבה ריבה.
25. מעיט מעיט: גקסה, כ״י פריס, דפוסים: ״מיעט מיעט״.
26. חריצין ונעיצין שאין: כ״י פריס: ״בורות שיחין ומערות שאינן״.
במאי קא מיפלגי תנא דבי ר׳ ישמעאל – דמייתי ליה סלעם לרבויי ראשו ארוך ואייתר ליה חגב למעוטי צרצור ותנא דברייתא קמייתא דמיבעי ליה כולהו לגופייהו.
תנא דבי רב – קרי לברייתא קמייתא ששנויה בתורת כהנים דמקרי ספרא דבי רב לפי שהיה שגור בבית המדרש בפי כולם אבל ברייתא דתנא דבי ר״י לא היתה שגורה אלא בפי תלמידיו.
מצינו בתוספתא דרבי חייא בענין דגיםא, כמה קשקשין יהיו בו רבי יהודה אומר שני קשקשים רבי יוסי אומר אפילו אחד תחת לחיו ואחד תחת זנבו ואחד תחת סנפיר שלו. והלכה כרבי יוסי.
א. בסוף פ״ג דמכילתין. ולפנינו בנ״א: כמה קשקשים יהיו בו אפילו אחת תחת לחיו ואחת תחת זנבו ואחת תחת סנפיר שלו ר׳ יהודה אומר שנים. ופסקו הראשונים כת״ק אלא שנחלקו ראשונים בפירוש הברייתא, יש שפירשו שלת״ק בעינן שלשה קשקשים אחד בכל אחד מהמקומות שנזכרו ואילו לר׳ יהודה בעינן ששה, שנים בכל מקום. (ר״ח ודעימיה). ויש שפירשו שת״ק מצריך אחד בסך הכל ואו או קתני ור׳ יהודה שנים בס״ה (רמב״ן ודעימיה. עי׳ כ״ז בטוב״י רס״י פג). וגירסת ספרנו מכרעת את הפירוש, שהרי לפי נוסח ספרנו א״א לפרש בדברי ר׳ יהודה דבעי שנים בכל מקום, שהרי אכתי לא הזכירה הברייתא ג׳ מקומות ועל כרחין ר׳ יהודה מצריך שנים בס״ה, ולפי״ז ר׳ יוסי שאומר אפילו אחד וכו׳, שלשון אפילו בא למעט, בע״כ ס״ל אחד בלבד ואו או קתני, וכשיטת הרמב״ן.
במאי קמיפלגי – וא״ת אמאי לא מפרש דאיכא בינייהו שאר חגבים שאינן ממין אותם הכתובים שיש להם ארבעה סימנים הכתובים במתני׳ ואין ראשו ארוך דלתנא דבי רב אסירי אע״פ שיש להם ד׳ סימנים דמתני׳ דאין בכלל אלא מה שבפרט וי״ל דשמא ליכא שום חגב שיהא בו ה׳ סימנים שלא יהא ממין אותם הכתובים במתני׳ א״נ רבותא נקט דאפי׳ בראשו ארוך שרי תנא דבי ר׳ ישמעאל:
בסוף שמעתא פי׳ בקונטרס דחגבים הללו אין טעונין שחיטה שהרי אחר דגים הזכירן הכתוב וזאת תורת הבהמה כמשמעו והעוף כמשמעו ולא שרץ העוף דהיינו מינים קטנים וכל נפש החיה הרומשת במים אלו דגים ולכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים בהלכות גדולות כך פי׳ בקונטרס ולא הוצרך להביא בקונטרס מה״ג אלא משום דדריש ליה מקרא דבכמה מקומות בש״ס מוכח דשרו בלא שחיטה בסוף פ׳ ר׳ עקיבא (שבת דף צ:) חגב טמא אין מצניעין לקטן דלמא מיית ואכיל ליה אבל חגב טהור אין לחוש ובריש פ׳ דם שחיטה (כריתות דף כא.) קאמר אוציא דם דגים וחגבים שכולם היתר ומפרש דאין טעונין שחיטה ובפ׳ אין מעמידין (ע״ז דף לח. ושם ד״ה לעולם) דאמר רב עובדי כוכבים שהציתו את האור באגם כל החגבים אסורים ומפרש טעמא דלא ידיע הי טמא והי טהור אבל לשחיטה לא חיישינן ועוד התם בסוף פירקא חגבים הבאים מן ההפתק ומן האוצר מותרים ליקח מן העובד כוכבים וכן הבאין מן הסלולה ולפני חנוני אסורין מפני שמזלף עליהם יין ולעיל הבאתי ברייתא דתוספתא דקתני אוכל אדם דגים וחגבים בין חיים ובין מתים ואינו חושש ואע״ג דאוכל לאו דוקא דבחיים איכא משום בל תשקצו כדמוכח בפ׳ ר׳ עקיבא בשבת (שבת צ:) מ״מ נקט אוכל למימר דליכא איסור אבר מן החי דלא בעי שחיטה. [וע״ע תוס׳ ע״ז לח. ד״ה לעולם].
המשנה התשיעית והכונה בה ככונת מה שלפניה ולבאר בפרט סימני דגים ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר׳ יהודה אומר שני קשקשים וסנפיר אחד ואלו הן קשקשים הקבועים בו וסנפרין הפורח בהן אמר הר״מ פי׳ הלכה כר׳ יוסי גם כן כמו שאמר שני קשקשים ודע שאם נמצאו לאותו המין קשקשים אבל אינם רואים בו אלא לאחר שיגדיל או נושרין ממנו כשצדין אותו (וצאתו) [בצאתו] מן המים ויש הרבה כזה באותו המין מותר ואפי׳ באותו הזמן שאין לו קשקשים:
ואומרים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה מקרה חלוקים] תנא דבי [התנא מבית מדרשו] של רב, ששנה את הברייתא הראשונה (לעיל סה,א), ותנא דבי [והתנא מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל? בחגב שראשו ארוך קמיפלגי [חלוקים הם], שלדעת תנא דבי רב הוא אסור, ולדעת תנא דבי ר׳ ישמעאל הוא מותר.
The Gemara asks: With regard to what do the tanna of the study hall, who taught the first baraita above, and the tanna of the school of Rabbi Yishmael disagree? They disagree with regard to a grasshopper whose head is long. According to the tanna of the study hall it is prohibited, and according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael it is permitted.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) תָּנָא דְּבֵי רַב סָבַר אֲשֶׁר לוֹ כְּרָעַיִם כָּלַל אַרְבֶּה סׇלְעָם חַרְגּוֹל חָגָב לְמִינֵהוּ פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט דְּמִינֵיהּ אִין דְּלָאו דמיניה לָא וּמְרַבֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ מִשְּׁנֵי צְדָדִין.

The Gemara elaborates: The tanna of the study hall holds that the previous verse, permitting all species “which have jointed legs” (Leviticus 11:21), is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav, and the phrase “after its kinds,” that appears after each, are a detail. As a rule, in any instance of a generalization and a detail, the generalization includes only that which is spelled out in the detail. Therefore, only grasshoppers of the same species as those detailed in the verse are kosher. Grasshoppers that are not of the same species as them are not kosher. And the phrase “after its kinds” amplifies the halakha to include grasshoppers that are similar to the named species in two aspects, i.e., that are very similar to them. Since all the named species have short heads, grasshoppers with long heads are forbidden.
רי״ףרש״יראב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא דבי רב סבר – למינהו דכל חד לא משתמע כללא למהוי כלל ופרט וכלל דלתרבי סלעם וחגב בכעין הפרט דניהוי קראי יתירי משום דקסבר דלא דיינינן בתרי כללי אא״כ דמי כללא בתרא לכללא קמא והכא לא דמי דכללא קמא לא קפיד אלא אכרעים ולמינהו אי כללא קרינן ליה קפיד דלהוי דמי לארבה דאית ליה ארבעה סימנין.
דלאו דמיניה לא – הלכך חד מחבריה לא אתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא ומרבי דדמי ליה בב׳ צדדין כו׳ ומרבי כל דדמי ליה בחד צד כו׳ פי׳ ב׳ צדדין היינו חד צד הוא דד׳ סימנין ובעי נמי אידך צדדא דאין ראשו ארוך ולתנא דבי רבי ישמעאל דקאמר דמרבינן כל דדמי ליה בחד צד היינו דמסלעם מרבינן ראשו ארוך ולא דמי ליה אלא בחד צד דה ינו ד׳ סימנים וכ״ה בילקוט בהדיא דהך חד צד היינו ד׳ סימנין ומשום שהן צדדין חשובים ושוים חשיב להו בחד צדדא כמ״ש התוס׳ ודו״ק:
ודע שרש״י פי׳ בחומש וז״ל ממעל לרגליו סמוך כו׳ אבל אין אנו בקיאין שד׳ סימני טהרה כו׳ אבל יש שראשן ארוך ויש שאין להם זנב וצריך שיהא שמו חגב ובזה אין אנו יודעין להבדיל כו׳ עכ״ל ולא ידענא להולמו לפום סוגיא דשמעתין דמה צריך להבדיל באין להן זנב דליכא מאן דמפליג בהכי דהא ארבה וסלעם אין להם זנב והרב המגיד כתב שהרמב״ן נסתפק בכוונת פי׳ רש״י בשמעתין כדעת המפרשים דלא בעינן שמו חגב אלא בראשו ארוך ויש לו זנב ולפי זה נראה לקיים גם פרש״י בחומש ולהגיה ויש להן זנב במקום שאין להם כו׳ ודו״ק:
ומפרטים: תנא דבי [התנא מבית מדרשו] של רב סבר [סבור] שכך יש לדרוש את הכתובים: ״את זה תאכלו וכו׳ אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ״ (ויקרא יא, כא) — הרי זה כלל, ״ארבה״ ״סלעם״ ״חרגול״ ״חגב״, וגם ״למינהו״ הכתוב אחר כל אחד מהם — כל אחד מהם הוא פרט, ולפי כללי מדרש ההלכה כלל ופרטאין בכלל אלא מה שבפרט, ונמצא שרק דמיניה [מה שהוא מינו] של כל אחד מן הפרטים המפורשים בכתוב — אין [כן], טהור, אבל כל דלאו דמיניה [שאינו מינו]לא. ומ״מינהו״ שנאמר אחרי כל אחד מן הפרטים הוא מרבי דדמי ליה [מרבה את מה שדומה לו] משני צדדין, כלומר, רק מה שהוא דומה לו לגמרי. והואיל ולכל אחד מן הפרטים המפורשים בכתוב יש ראש קצר, נמצא שחגב שראשו ארוך אסור באכילה.
The Gemara elaborates: The tanna of the study hall holds that the previous verse, permitting all species “which have jointed legs” (Leviticus 11:21), is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav, and the phrase “after its kinds,” that appears after each, are a detail. As a rule, in any instance of a generalization and a detail, the generalization includes only that which is spelled out in the detail. Therefore, only grasshoppers of the same species as those detailed in the verse are kosher. Grasshoppers that are not of the same species as them are not kosher. And the phrase “after its kinds” amplifies the halakha to include grasshoppers that are similar to the named species in two aspects, i.e., that are very similar to them. Since all the named species have short heads, grasshoppers with long heads are forbidden.
רי״ףרש״יראב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם כָּלַל אַרְבֶּה סׇלְעָם חַרְגּוֹל חָגָב פָּרַט לְמִינֵהוּ חָזַר וְכָלַל כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט וּמְרַבֵּי כֹּל דְּדָמֵי לֵיהּ בְּחַד צַד.

By contrast, the tanna of the school of Rabbi Yishmael holds that the phrase “which have jointed legs” is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav are a detail. And by the phrase “after its kinds” after each species, it then generalized again. In any instance of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. And the verse therefore amplifies the halakha to include any grasshopper that is similar to the named species in even one aspect, i.e., that has the four signs listed in the mishna, even if its head is long.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל דדמו ליה – הלכך סלעם אתי מארבה וחרגול כדאמרן ואייתרא ליה לראשו ארוך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו תנא דבי [התנא מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל סבר [סבור] שכך יש לדרוש את הכתוב: ״אשר לו כרעים״ — הרי זה כלל, ״ארבה״ ״סלעם״ ״חרגול״ ״חגב״פרט, ״למינהו״ האמור בכל אחד מהם — חזר וכלל, ואם כן יש לנו כלל ופרט וכלל, ולפי כללי מדרש ההלכה — אי (אין) אתה דן אלא כעין הפרט, ומרבי כל דדמי ליה בחד צד [ומרבה כל שדומה לו, לפרט, אפילו בצד אחד], כלומר, שיש לו ארבעה סימנים, שהוא הצד המשותף לכל החגבים שהזכיר הכתוב במפורש, למרות שראשו ארוך.
By contrast, the tanna of the school of Rabbi Yishmael holds that the phrase “which have jointed legs” is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav are a detail. And by the phrase “after its kinds” after each species, it then generalized again. In any instance of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. And the verse therefore amplifies the halakha to include any grasshopper that is similar to the named species in even one aspect, i.e., that has the four signs listed in the mishna, even if its head is long.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא קַמָּא לִכְלָלָא בָּתְרָא כְּלָלָא קַמָּא אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם אָמַר רַחֲמָנָא דְּאִית לֵיהּ אֱכוֹל דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל כְּלָלָא בָּתְרָא עַד דְּשָׁווּ בְּאַרְבָּעָה סִימָנִין.

The Gemara asks: But how can this be considered a generalization, a detail, and a generalization? The first generalization is not similar to the latter generalization. In the first generalization, the Merciful One states: “Which have jointed legs,” indicating that you may eat a grasshopper that has jointed legs, but you may not eat one that does not have jointed legs, irrespective of any other sign. However, the latter generalization: “After its kinds,” indicates that no grasshopper is kosher unless it shares all four signs with the named species.
רי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: לדעת תנא דבי ר׳ ישמעאל, כיצד ניתן לדרוש כאן במידת כלל ופרט וכלל? והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא [והרי אינו דומה הכלל הראשון לכלל האחרון]! שכן כללא קמא [הכלל הראשון]״אשר לו כרעים ממעל לרגליו״ אמר רחמנא [אמרה התורה], דאית ליה אכול דלית ליה לא תיכול [כל שיש לו כרעיים אכול, שאין לו כרעיים אל תאכל], ומשמע שאין צורך בסימנים נוספים, ואילו כללא בתרא [הכלל האחרון], ״למינהו״, מלמד שאינם כשרים עד דשוו [שיהיו שווים] בארבעה סימנין, כפי שלמדנו מן הצד השווה שבכולם!
The Gemara asks: But how can this be considered a generalization, a detail, and a generalization? The first generalization is not similar to the latter generalization. In the first generalization, the Merciful One states: “Which have jointed legs,” indicating that you may eat a grasshopper that has jointed legs, but you may not eat one that does not have jointed legs, irrespective of any other sign. However, the latter generalization: “After its kinds,” indicates that no grasshopper is kosher unless it shares all four signs with the named species.
רי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא דָּאֵין ודאמרי׳וּדְאָמְרִינַן נָמֵי בְּעָלְמָא דְּדָאֵין תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא מֵהָכָא.:

The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, even if the generalizations are not similar to one another. The Gemara notes: And that which we also say generally, that the tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, is derived from here.
רי״ףרש״יראב״ןרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא דבי ר׳ ישמעאל כי האי גוונא דאין – ומהכא שמעינן ליה דהא קחזינן דדריש להו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשכחן דדאין תנא דבי ר׳ ישמעאל בכללי ופרטי. כי האי גונא איכא במס׳ זבחים בפ׳ קמאא וכן אמרו שם אשכחן תנא דבי ר׳ ישמעאל דדריש כי האי גונא.
א. ד, ב. כי״פ: ראשון.
ומשיבים: תנא דבי [התנא מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל בכללי ופרטי כי האי גוונא דאין [בכללים ופרטים כגון זה הוא דן], שלמרות שהכללים אינם שווים הוא דן במידת כלל ופרט וכלל. ומעירים: ודאמרינן נמי בעלמא דדאין תנא דבי [ומה שאנו אומרים בכלל, בכמה מקומות בתלמוד, שדן התנא מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל בכללי ופרטי כי האי גוונא [בכללים ופרטים כגון זה], דבר זה נלמד מהכא [מכאן].
The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, even if the generalizations are not similar to one another. The Gemara notes: And that which we also say generally, that the tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, is derived from here.
רי״ףרש״יראב״ןרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר מָר אִי שְׁמוֹ חָגָב יָכוֹל אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לְמִינֵהוּ עַד שֶׁיְּהוּ בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי אַרְבֶּה וְחַרְגּוֹל כְּתִיב.

The Gemara analyzes the baraita of the school of Rabbi Yishmael: The Master said: If its name must be ḥagav, one might have thought that any ḥagav is kosher, even if it does not have all these four signs. Therefore, the verse states: “After its kinds,” indicating that it is not kosher unless it has all these signs. The Gemara asks: From where would this be derived, that a grasshopper is kosher even if it does not have all these signs? How could one entertain this possibility? Arbeh and ḥargol are written beforehand, indicating that all kosher grasshoppers must share the signs they both possess.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארבה וחרגול כתיב – וכעין הפרט בעינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודנים במה שאמר מר [החכם], התנא דבי ר׳ ישמעאל בסוף הברייתא: מ״חגב״ שנזכר בפסוק זה למדנו שאינו כשר עד שיהא שמו חגב. ויש לשאול: אי (אם) שמו חגב יכול יהא כשר גם אם אין בו כל הסימנין הללו המשותפים למינים המפורשים בפסוק — ארבעה רגלים וארבע כנפיים, וקרצוליים, וכנפיו חופים את רובו? תלמוד לומר ״למינהו״עד שיהו בו כל הסימנין הללו. ושואלים: ואם אין בו כל הסימנין הללו מהיכא תיתי [מהיכן תבוא, תלמד] שיהיה מותר? הלא ארבה וחרגול כתיב [נאמר תחילה], ויש בהם כל אותם סימנים!
The Gemara analyzes the baraita of the school of Rabbi Yishmael: The Master said: If its name must be ḥagav, one might have thought that any ḥagav is kosher, even if it does not have all these four signs. Therefore, the verse states: “After its kinds,” indicating that it is not kosher unless it has all these signs. The Gemara asks: From where would this be derived, that a grasshopper is kosher even if it does not have all these signs? How could one entertain this possibility? Arbeh and ḥargol are written beforehand, indicating that all kosher grasshoppers must share the signs they both possess.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי לָא כְּתִיב סׇלְעָם כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב סׇלְעָם לְרַבּוֹיֵי רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ אֵימָא לִירַבֵּי נָמֵי כֹּל דְּהוּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara responds: If solam had not been written as well, it would be as you said. But now that it is written: “Solam,” to include long-headed grasshoppers even though none of the named species have long heads, I will say: Let us also include any grasshopper that is called ḥagav. Therefore, the phrase “after its kinds” teaches us that this is not so.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל דהו – ואפי׳ לא דמו ליה אלא בחד סימן דהא שמעינן סלעם דלא בעינן דמי לפרט בכל צדדין מדאיתרבי ראשו ארוך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אי לא כתיב [אם לא היה כתוב] סלעם — הייתי מפרש כדקאמרת [כמו שאתה אומר]. השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] סלעם, ממנו למדנו לרבויי [לרבות] זה שראשו ארוך, ואינו דומה לכל הפרטים המנויים בפסוק זה, אם כן אימא לירבי נמי כל דהו [אמור שנרבה גם כן כל שהוא], גם זה שאין בו סימנים אלה, אם שמו חגב — על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שלא.
The Gemara responds: If solam had not been written as well, it would be as you said. But now that it is written: “Solam,” to include long-headed grasshoppers even though none of the named species have long heads, I will say: Let us also include any grasshopper that is called ḥagav. Therefore, the phrase “after its kinds” teaches us that this is not so.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי שְׁנָא הָתָם דְּאָמְרַתְּ סׇלְעָם זֶה רָשׁוֹן חַרְגּוֹל זֶה נִיפּוּל וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּאָמְרַתְּ סׇלְעָם זֶה נִיפּוּל חַרְגּוֹל זֶה רָשׁוֹן מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ.:

The Gemara asks: What is different there, in the baraita of the study hall, that you say that the solam is the rashon, and the ḥargol is the nippul, and what is different here, in the baraita of the school of Rabbi Yishmael, that you say: The solam is the nippul, and the ḥargol is the rashon? The Gemara responds: This Sage refers to them in accordance with the custom of his locale and that Sage refers to them in accordance with the custom of his locale.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומ״ש התם סלעם זה רשון כו׳ תנא קמא דר׳ ישמעאל מר כי אתריה כו׳. כלומר באתריה דמר קרו הכי ובאתריה דמר קרו הכי:
[כתוב בגליון] פירוש גבחת גבהות בשדרה שלו כעין גמל – ארבה אין לו גבחת ולא זנב. סלעם יש לו גבחת ויש לו זנב. חרגול יש לו גבחת ויש לו זנב. ארבה זה גובי אין לו גבחת. סלעם זה רשון יש לו גבחת. חרגול זה נפיל יש לו גבחת ויש לו זנב. חגב זה נדיין. ד׳ פעמים למינהו להביא צפורת (ברודי) [כרמים] ויוחנה ירושלמית וערצוביה והרזבנית. ואלו הן ד׳ סימנין. ד׳ רגלים וד׳ כנפים וקרסולים וכנפיו חופות רוב עוביו ורוב אורכו [אחרת]. כללא קמא אשר לוא כרעים כללא בתרא למינהו להביא את שיש לו ד׳ סימנין:
ומר כי אתריה – רשון דתנא דבי רב הוא ניפול דתנא דבי רבי ישמעאל ורשון דתנא דבי ר׳ ישמעאל הוא ניפול דתנא דבי רב ובין למר ובין למר סלעם אין לו זנב וחרגול יש לו זנב. וחגבים הללו אין טעונין שחיטה שהרי אחר דגים הזכירן הכתוב זאת תורת הבהמה כמשמעו והעוף כמשמעו עוף ולא שרץ העוף דהיינו מינים קטנים וכל נפש החיה הרומשת במים אלו דגים ולכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים. בהלכות גדולות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי בדגים סימן טהרתם נזכר בתורה והוא סנפיר וקשקשת ור׳ יהודה אומר שני קשקשים פי׳ מתוך שאמרה תורה קשקשת אל תטעה להתיר באחת שאין קשקשת אלא לשון כלל ואין מתירין אלא בשנים אבל בסנפיר אחד מותר ואיזהו קשקשת אלו הן הקבועים בו וסנפירים הוא הפורח בהן:
ולענין פסק צריכין אנו לגלגל בה מה שנאמר בתוספתא כמה קשקשים יהיו לו ויהא מותר אחת תחת זנבו ואחת תחת לחיו ואחת תחת סנפירו ור׳ יהודה אומר שנים מעתה יש מי שפירש בכאן שדעת תנא קמא של משנה זו כדעת תנא קמא של תוספתא וצריך שלשה קשקשים אחת תחת לחיו ואחת תחת זנבו ואחת תחת סנפירו ואחת דקאמר פירושו אחת בכל מקומות אלו וכן כתבוה גדולי הגאונים ור׳ יהודה מצריך שנים בכל אחד מן המקומות והלכה כחכמים ויש מפרשים לדעת תנא קמא שדי לנו באחת ובלבד באיזה מאלו השלשה מקומות ולר׳ יהודה שנים באיזה מקום מאלו גם כן והלכה כחכמים ודי לו באחת ובלבד במקומות אלו הא במקום אחר חוששין שמא אחר שניצוד נתערב עם האחרים ונדבק בו ומ״מ רוב פוסקים הביאו המשנה כצורתה לומר שאף בקשקשת אחת בכל מקום שהיא טהור:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן הרבה מיני דגים יש שאין להם קשקשת עכשיו ועתידים להביא לאחר זמן וכן שהיתה להם והשירוה בשעה שעלו מן הים כל שנודע כן במסורת מותרים ואין להרהר בהיתרן כלל:
ושואלים על סתירה שיש לכאורה בין הברייתות: מאי שנא התם דאמרת [במה שונה שם בברייתא של תנא דבי רב שאתה אומר]: סלעםזה רשון, חרגולזה ניפול. ומאי שנא הכא דאמרת [ומה שונה כאן בברייתא של תנא דבי ר׳ ישמעאל שאמרת]: סלעםזה ניפול, חרגולזה רשון? ומשיבים: מר כי אתריה ומר כי אתריה [חכם זה כלשון מקומו וחכם זה כמקומו].
The Gemara asks: What is different there, in the baraita of the study hall, that you say that the solam is the rashon, and the ḥargol is the nippul, and what is different here, in the baraita of the school of Rabbi Yishmael, that you say: The solam is the nippul, and the ḥargol is the rashon? The Gemara responds: This Sage refers to them in accordance with the custom of his locale and that Sage refers to them in accordance with the custom of his locale.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.: תָּנוּ רַבָּנַן אאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעַפְיָאן ה״זהֲרֵי זֶה מוּתָּר יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁירָן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַמַּיִם כְּגוֹן

§ The mishna states: And with regard to fish, any fish that has a fin and a scale is kosher. The Sages taught in a baraita: If a fish does not have scales now but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afyan fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the water, such as
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אפיין
אפייןא(חולין סו.) ת״ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והאפיין (א״ב: פי׳ בלשון יוני ורומיי מין דג קטן לבן ועיניו גדולות):
א. [קליינר העריג. סארדעל.]
הפורח בהן – שט בהן על פני המים.
הקבועין בו – יותר מן הסנפירין שאין זזין מאליהן אלא בידים אבל כל הסנפירין הוא יכול לכשכשן.
הסולתנית – מין דגים קטנים בלעז טונינ״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הסולתנית. מין דגים קטנים הם.
והא דתנן ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר׳ יהודה אומר שני קשקשים. אין ספק שאין הלכה כר׳ יהודה, אלא אפי׳ בקשקשת אחת מותר. והכי נמי תניא בסיפראא אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפירין כגון כפונותב זו שביםג, מנין אפילו אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחת, ת״ל וקשקשת, ר׳ יהודה אומר וכו׳. אבל תמה אני במה שמצאתי בתוספתאד וכמה קשקשים יהיו לו, אחד תחת זנבו ואחד תחת לחיו ואחד תחת סנפיר שלוה, ר׳ יהודה אומר וכו׳. ומתוך הדוחק יש לי לומר דאו או קתניו, ומה שפירש מקומות הללו, מפני שבמקומות אחרים יש לחוש שמא עם דגים טהורים נתערב ונשרה קשקשת מהן ונדבקהז בזהח, אבל באותן מקומות ידוע הוא דשלו היו. ושמעתי שיש מינין שאין להם קשקשים אלא אחת בזנבוט.
א. שמיני פרשה ג ה״ה.
ב. לפנינו בתו״כ: קיפונות. ובתו״כ כ״י רומי: כפונית. וברא״ש: כטפא. ובר״ן: כפופת. [וכנראה בשניהם ט״ס].
ג. תיבות אלו אינן לפנינו בתו״כ, אלא בתו״כ כ״י רומי.
ד. פ״ג ה״ט.
ה. כי״ל: סנפירו.
ו. כן פירש דברי התוספתא בסמ״ג עשין סב (קלט, ד), ומוכיח כן מן התו״כ כדברי רבינו. וכן הוא בפשטות בחינוך מצוה קנה, עיי״ש. וכן פסק הרא״ש סי׳ סז (וראה להלן). ועי׳ ראב״ן הל׳ טריפות סי׳ רסח. אכן, הרשב״א בחידושיו ובתוה״ב דחה דברי רבינו דהא לא או או קתני, וכתב שמדברי ר״ח נראה שצריך ג׳ קשקשים.
ז. כי״ל: ונדבק.
ח. וכן הוא ברא״ש שם: ׳ובתוספתא קובע לו מקום כשאין לו אלא קשקשת אחת׳. ואפשר שכוונתו שמדינא דווקא במקומות אלו. אכן, ראה ר״ן (כג, א) שאינו מחוור, דמתניתין סתמא קתני דמשמע דבחדא סגיא ובכל מקום שהיא ושכ״נ מדברי הרי״ף שהביא משנתינו כצורתה, ושכ״נ מדברי הרמב״ם הל׳ מאכ״א פ״א הכ״ד [עיי״ש במ״מ]. וראה טור וב״י סי׳ פג אות א.
ט. נראה שרבינו בא להוכיח פירושו ש׳או או קתני׳, שלא תאמר שלא ייתכן לפרש כן, שכן א״א שתהיה הקשקשת רק תחת זנבו, שהרי מצינו מינים כאלו.
וכתב רש״י ז״ל וחגבים הללו אין טעונין שחיטה שהרי אחר דגי הים הזכירם הכתוב דכתיב (ויקרא יא, מו) זאת תורת הבהמה כמשמעה והעוף כמשמעו עוף ולא שרץ העוף דהיינו מינין קטנים וכל נפש החיה הרומשת במים אלו דגים, מכל נפש השורצת על הארץ אלו החגבים בהלכות גדולות ע״כ לשון רש״י ז״ל. ובתוס׳ [כ׳] שלא הוצרך רש״י ז״ל להביא מהלכות גדולות אלא משום דדריש ליה מקרא אבל בכמה מקומות מפורש בתלמוד שאין חגבים טעונין שחיטה, כדאמרינן בשבת (שבת צ:) חגב טמא אין מצניעין אותו לקטן דילמא מאית ליה ואכיל ליה, אבל חגב טהור אין לחוש, ובעבודה זרה (עבודה זרה לח.) דאמר רב נכרי שהצית את האור באגם כל החגבים אסורין, ומפרש התם טעמא דלא ידע הי טהור והי טמא, אבל לשחיטה לא חיישינן דבין חיים בין מתים מותרין. ועוד אמרו שם (מ:) חגבים הבאים מן ההפתק ומן האוצר מותרין ליקח מן הנכרי והבאים מן הסלילה אסורין מפני שמזלף עליהן יין, ובתוספתא דתרומות נמי קתני אוכל אדם דגים וחגבים בין חיים בין מתים.
מתני׳: ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת רב יהודה אומר שני קשקשים. משמע דר׳ יהודה דריש ליה משום דמשמע לי קשקשת תרתי, ותנא קמא סבר דאפילו קשקשת אחת מותרת באיזה מקום שתהיה, וקיימא לן כתנא קמא, והכי תניא בסיפרא אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפירים כגון כנופת זו שבים מנין, (אין לו אלא סנפיר) [אפילו אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחת תלמוד לומר וקשקשת רבי יהודה אומר וכו׳. וכתב הרמב״ן ז״ל תמה אני במה שמצאתי בתוספתא (פ״ג, ה״ט) וכמה קשקשים יהיו לו אחד תחת זנבו ואחד תחת לחיו ואחת תחת סנפיר שלו, ר״י אומר וכו׳. ומתוך הדוחק יש לי לומר דאו או קתני. ומה שפירש מקומות הללו, מפני שבמקומות אחרים יש חוש שמא עם דגים נתערב ונשרה קשקשת מהן ונדבקת בזה, אבל באותן מקומות ידוע הוא דשלו היו ע״כ. ואין הענין הזה מתישב היטב, דהא או או לא קתני, ואפשר דהא דקתני בספרא אין לו אלא סנפיר וקשקשת אחת בכל אחד מאותן שלשת המקומות קאמר, ואף על גב דסתים ותני קשקשת אחת ולא פירש בכל מקום ומקום, הרי שאתה צריך לדחוק ג״כ ולפרש דאחת דקתני לא בכל מקום קאמר אלא באחד מאותן שלשה המקומות כדברי התוספתא. וכן נראה מדברי ר״ח ז״ל שכתב בסוף פירקין תנא אלו הן הקשקשים שמלובש בהן וסנפירים (ששנו) [ששט] בהם וכמה קשקשים יהיו בהם אחת תחת לחיו ואחת תחת זנבו ואחת תחת סנפירו, ר׳ יהודה אומר שנים ולא חלק ולא פירש בו רבינו ז״ל כלום, ונראה דכפשוטה של ברייתא הוא מפרש דברי תנא קמא דאחת ואחת בכל שלשת המקומות הללו קאמר, ורבי יהודה בעי ששה שנים בכל אחד מאותן המקומות.
גמרא: תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן מותר. ואם תאמר וכי מאין זו, בשלמא גבי חגבים כתיב (ויקרא יא, כא) אשר לו כרעים, וכתיב לא באלף, ודרשינן אשר אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן, כדדרשינן (ערכין לב.) באשר (אין) לו חומה אבל בדגים מנ״ל. יש לומר דגבי דגים כתיב (ויקרא יא, י) כל אשר אין לו, ודרשינן אין לו ע⁠(ד)⁠יין עליו אף על פי שאין לו עכשיו אם עתיד לגדל אחר זמן מותר.
מכדי אנן אקשקשת סמכינן ליכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר, אי כתיב קשקשת ולא כתיב סנפיר, הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר כתב רחמנא סנפיר וקשקשת. ואף על גב דאמרינן בפרק קמא (חולין כב:) גבי תחילת הצהוב שבזה ושבה אי אמרת ספיקא הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא, וכן בהרבה מקומות, לא דמי לדהכא דכל שהוא ספק נולד מדעת בני האדם כגון זאת שהיינו מסתפקין בפירוש קשקשת, ודאי איצטריך קרא לפרשו וכגון שנולד בין השמשות, דמיעטה קרא דאינו דוחה את השבת, כדתניא בשבת (שבת קלה.) דמילה לפי שאי אפשר לעמוד עליו מן התורה, אבל תחלת הצהוב אפשר היה לעמוד עליו אם דינן בגדולים או בקטנים, ומשום הכי מקשינן אי משום ספיקא מעטינהו קרא מחוורין ומבני יונה מי איכא ספיקא כלפי שמיא. ורבותינו בעלי התוס׳ ז״ל תירצו דהכא שאני לפי שהיה לשון קשקשת מורה דבר שאינו חלק אלא ענין שהיד מסתבכת בו כעין הסנפירין, ולפיכך היה הלשון מטע׳ שאין קשקשת אלא סנפיר, ומשום הכי איצטריך קרא למכתב סנפיר וקשקשת, ואסיקנא דקשקשת לשון מבואר הוא, שהוא אלו שהוא מלובש בהן כדכתיב (שמואל א יג, ה) ושריון קשקשים הוא לבוש, וכתב רחמנא סנפיר לכדתניא דבי ר׳ ישמעאל יגדיל תורה ויאדיר.
א שנינו במשנה: ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת. תנו רבנן [שנו חכמים]: אין לו עכשיו קשקשים ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן, שאין להם קשקשים בצעירותם — הרי זה מותר. וכן אם יש לו קשקשים עכשיו ועתיד להשירן בשעה שהוא עולה מן המים, כגון
§ The mishna states: And with regard to fish, any fish that has a fin and a scale is kosher. The Sages taught in a baraita: If a fish does not have scales now but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afyan fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the water, such as
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין סו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין סו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין סו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין סו., הערוך על סדר הש"ס חולין סו., רש"י חולין סו., ראב"ן חולין סו. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין סו., ר"י מלוניל חולין סו. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין סו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין סו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין סו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין סו., פירוש הרב שטיינזלץ חולין סו.

Chulin 66a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 66a, Rif by Bavli Chulin 66a, Attributed to R. Gershom Chulin 66a, Collected from HeArukh Chulin 66a, Rashi Chulin 66a, Raavan Chulin 66a, Tosafot Chulin 66a, Ri MiLunel Chulin 66a, Ramban Chulin 66a, Rashba Chulin 66a, Meiri Chulin 66a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 66a, Steinsaltz Commentary Chulin 66a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144