{רא״ש ברכות ט׳:י״ז}

מתני׳ מברך על הרעה מעין הטובה ועל הטובה מעין הרעה והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא כיצד היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכרהרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי ה״ז תפלת שוא:

גמ׳ על הטובה מעין הרעה היכי דמי כגון דאשכח מציאה אע״ג דלקמיה שמע שלטון ושקיל לה מיניה פירוש הוא דואג שמא ישמע השלטון ויקחנה ממנו וגם שמא יעליל עליו לקחת שאר ממונו השתא מיהא טובה הוי ולבו שמח ובוטח כי שמא לא ישמע בבית השלטון ועל הרעה מעין הטובה כגון דשקל בדקא בארעיה אף על גב דלקמי׳ מסקא ארעא שרטון השתא מיהא רעה היא:

היתה אשתו מעוברת וכו׳ הרי זו תפלת שוא ודוקא אחר מ׳ יום אבל תוך ארבעים יום מועלת התפלה דשמא הזריעו שניהם בבת אחת:

{רא״ש ברכות ט׳:י״ט}

מתני׳ הנכנס לכרך מברך שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בן עזאי אומר ד׳ שתים בכניסתו ושתים ביציאתו ונותן הודאה לשעבר וצועק על העתיד לבוא:

גמ׳ ת״ר בכניסתו מהו אומר י״ר מלפניך ה׳ אלהינו שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום בקש לצאת אומר י״ר מי״א שתוציאני מכרך זה לשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהוצאתני מכרך זה בשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך:

{רא״ש ברכות ט׳:כ׳}

ת״ר הנכנס לבית המרחץ אומר י״ר מי״א שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מן האור הזה וכיוצא בו לעתיד לבוא וכי נפיק מאי אומר א״ר אחא ברוך שהצלתני מן האור הזה:

{רא״ש ברכות ט׳:כ״ב}

הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהי ישראל שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני והמתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם כד נפיק אומר בא״י אמ״ה אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה בא״י רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות:

{רא״ש ברכות ט׳:כ״א}

הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה וכי קאי מאי אומר אמר רבא ברוך רופא חנם:

{רא״ש ברכות ט׳:כ״ג}

הנכנס לישן על מטתו אומר שמע עד והיה אם שמוע ור״ח ז״ל כתב גם פרשה שניה לפי שיש בה בשכבך ובקומך ואפשר דגרסינן שמע והיה אם שמוע ומברך ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי י״ר מי״א שתשכיבני לשלום ותעמידני לחיים ולשלום ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים ותהא מטתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישן המות בא״י המאיר לעולם כולו בכבודו וכי מיתער לימא הכי אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה ואתה יצרתה ואתה נפחתה בי עד בא״י המחזיר נשמות לפגרים מתים וכי שמע קול תרנגולא לימא ברוך שנתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע״י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שתרנגול מבין גם כן ובערבי קורין לתרנגול שכוי התקינו ברכה זו לאומרה בשמיעת קול התרנגול ומיהו אם לא שמע קול התרנגול יכול לברך ברכה זו שאינה אלא הודאה למקום שנתן לנו בינה והבנה וברא לנו כל צרכינו דאף אם ישן אדם בבית אפל יבחין ביאת היום ע״י קול התרנגול וכי לובש לימא ברוך מלביש ערומים וכי מנח ידיה לעיניה אומר ברוך פוקח עורים וכי תריץ ויתיב אומר ברוך מתיר אסורים וכי זקיף אומר ברוך זוקף כפופים וכי נחית לארעא אומר ברוך רוקע הארץ על המים וכי מסיים מסאני אומר ברוך שעשית לי כל צרכי וכי מסגי אומר ברוך המכין מצעדי גבר וכי אסר המייניה אומר ברוך אוזר ישראל בגבורה וכי פריס סודרא ארישיה אומר ברוך עוטר ישראל בתפארה כי משי ידיה אומר ברוך אקב״ו על נטילת ידים לפי שידיו של אדם עסקניות הם ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה. תיקנו ברכה קודם שיקרא ק״ש ויתפלל וראוי היה לברך על נקיות ידים אלא על שם שתיקנו בנטילת ידים לאכילה לברך ענט״י לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא לכך תיקנו נמי לברך על נטילת ידים. ונראה שאם אין לו מים ומנקה את ידיו בצרור ועפר שמברך על נקיות ידים דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפלה כדאמר לעיל פ״ב (ברכות דף טו.) דכתיב ארחץ בנקיון כפי. מזה יש ללמוד דהוא הדין בתפלת המנחה ובתפלת הערבית אם עשה צרכיו ונוטל ידיו מברך על נטילת ידים אבל כל היום כשעושה צרכיו אין צריך לברך כי אם אשר יצר דלא נתקנה ברכת על נטילת ידים כי אם לסעודה ולתפלה כי הך דהכא. כי משי אפיה אומר ברוך המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עבירה ועון ולא לידי בזיון ולא לידי נסיון ולא ישלוט בי יצר הרע וכוף את יצרי להשתעבד לך ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמלני חסדים טובים ברוך אתה ה׳ גומל חסדים טובים לעמו ישראל ולעיל בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מו.) פירשו התוספות שיש בברכה זו מעין פתיחה סמוך לחתימה כל הנך ברכות שהן להנאתו כמו מלבוש ערומים ועוטר את ישראל ושעשית לי כל צרכי אם אין נהנה מהם כגון ששכב על מטתו ערום אינו מברך אותם והאידנא נהגו לברך אלו הברכות על הסדר אחר שנטל ידיו דכל זמן שאין ידיו נקיות אין לברכן והא דאמרינן פסחים ז:

כל הברכות כולן מברכים עליהם עובר לעשייתן היינו ברכת המצות שאומר בהן וצונו צריך לברך להקדוש ברוך הוא תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל ברכה של הודאה ושבח כגון אלו יכול לברך אחר כן. מיהו מלשון שסדרם הגמרא משמע שיכול לברך כל אלו הברכות קודם נטילת ידים וזהו סעד לדברי שלא תקנו נטילת ידים אלא לק״ש ולתפלה: