Zevachim 95a – זבחים צה.‏ – Shas HaMeforash

(1)

מִדְּרַבָּנַן הוּא.:

The Gemara answers that Rav Huna’s statement means that it is ritually impure by rabbinic law, since the Sages decreed the small cloth impure lest one fail to tear a garment enough to render it truly pure. By Torah law, this small cloth is torn enough to be ritually pure, so that one may bring it back into the Temple courtyard to launder it.

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך רצף

רצף – ^א(יומא יט:) עמד והפג אחת על הרצפה (שקלים פרק ו) מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה את הרצפה משונה (בריש תמיד) הגיע לרצפה והפך פניו לצפון (מגילה כב:) רצפה של אבנים הואי וכדתניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבנים שבמקדש וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תור׳ אלא רצפה של אבנים ואמר עולא לא אסרה תורה אלא פשוט ידים ורגלים ולמה נקרא שמה רצפה שהיה עשוי קרקע העזרה מאבני שיש חשובים קטנים מגוונים הרבה והיו רצופין ונראין כאחד (בפרק אחרון דאהלות) הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן פי׳ שוטח שם אבני שיש כדכתי׳ ואת הים הוריד מעל הבקר הנתשת אשר תחתיה ויתן אותו על מרצפת אבנים ואומר נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה בכל הבגדים (נגעים פי״א) שתי אם הוה רצוף מטמא פי׳ לאלתר כשמסיך המסכת מאספו ומגלגלו על מנור אורגי׳ (נדה מג) דאשתכח מאכולת רצופה אימור שמש רצפה פי׳ דחקה (בבא בתרא לז) אכלן רצופין אין לו חזקה מכרן רצופין אין לו קרקע פי׳ קרובין בטועין זה בצד זה בלי הפרש בינתים כלו׳ מעורבין זה לזה (שבת טז) איכא ביניייהו דרצפינהו מרצף פי׳ כגון שפוד שנרצף ששוקע כתלי הכלי בתוכו ונעשה כאלו נשברו כתליו לאביי דחייש שמא יקבנו בכדי טהרתו אע״ג דרצפיה חייש ועדיין טומא׳ ישנה עליו לרבא פרחה טומאתו דהא רצוף ולאו כלי הוא פ״א דרצפינהו מירצף ששיברו מהכל למאן דאמר שלא יקבנו בכדי טהרתו ליכא למחן דאמר שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה איכא דרצפינהו כמו מאכולת רצופה (זבחים צה.) פותחו והא כלי אמר רחמנא ולא כלי הוא דרציף ליה מירצף (בראשית רבה פ״ז) רצוף רצפך דהיא טבא באולפנא כלומר רבוע לך ושטח עצמך כארץ.

א. [געפלאסטערטער באדען. דורך אנאנדער.]

מדרבנן – גזירה דילמא לא אתיא למיקרע רובה אבל מדאורייתא טהורה ומותר להכניסה משום מצות כיבוס.

נראה בעיני שחסר מן הספרים דגבי כלי חרס לא שייך לשנויי דמרצף ליה מרצף והאי שינויא גבי כלי נחשת הוא והכי פריך פוחתו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא בשעת מריקה ושטיפה.

ומשיבים: זה שאמר רב הונא שעדיין טמא הוא, הרי זה מדרבנן [מדברי חכמים] הוא, שגזרו חכמים עליו טומאה, שמא לא יקרע מספיק. ואולם מדין תורה נטהר הבגד, ולכן רשאים להכניסו לעזרה לשם כיבוס דם החטאת.

The Gemara answers that Rav Huna’s statement means that it is ritually impure by rabbinic law, since the Sages decreed the small cloth impure lest one fail to tear a garment enough to render it truly pure. By Torah law, this small cloth is torn enough to be ritually pure, so that one may bring it back into the Temple courtyard to launder it.

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא כּוּ׳.: כְּלִי אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא כְּלִי הוּא ^אשֶׁנִּיקַּב בְּשׁוֹרֶשׁ קָטָן.:

§ The mishna teaches: With regard to an earthenware vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains and became ritually impure outside the curtains, one punctures the vessel to render it ritually pure, brings the vessel back into the courtyard, and breaks it there. The Gemara asks: Why is there a need to break the earthenware vessel after puncturing it? The Merciful One states: “The earthenware vessel…shall be broken” (Leviticus 6:21), and, once it is punctured, it is not a vessel. The Gemara explains: When it is punctured with a hole only the size of a small root, the earthenware vessel is purified from the ritual impurity it contracted, but it remains a vessel for other purposes, such as holding fruit.

א. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:כ״א

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:כ״א

א עוד שנינו במשנה כי כלי חרס שבושל בו בשר חטאת ויצא חוץ לעזרה ונטמא שם, יש לנוקבו תחילה כדי להוציאו מטומאתו, ואחר כך מכניסו ושוברו במקדש. ושואלים על כך אותה שאלה: והרי בדין זה של שבירה, ״כלי״ אמר רחמנא [אמרה התורה], וזה לאחר שניקב לא כלי הוא! ומשיבים: מדובר שניקב רק כשיעור שורש קטן, שאמנם מיטהר בכך כלי החרס מטומאתו, לפי ששוב אינו ראוי לבישול, אבל עדיין הוא נחשב כלי לצרכים אחרים, כגון להניח בו פירות.

§ The mishna teaches: With regard to an earthenware vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains and became ritually impure outside the curtains, one punctures the vessel to render it ritually pure, brings the vessel back into the courtyard, and breaks it there. The Gemara asks: Why is there a need to break the earthenware vessel after puncturing it? The Merciful One states: “The earthenware vessel…shall be broken” (Leviticus 6:21), and, once it is punctured, it is not a vessel. The Gemara explains: When it is punctured with a hole only the size of a small root, the earthenware vessel is purified from the ritual impurity it contracted, but it remains a vessel for other purposes, such as holding fruit.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) כְּלִי נְחֹשֶׁת [כּוּ׳] פּוֹחֲתוֹ [וְכוּ׳].: וְהָא לָאו כְּלִי הוּא ^בדְּרָצֵיף מִרְצָיף (הוּא).

The mishna teaches: With regard to a copper vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains and became ritually impure outside the curtains, one breaks the vessel by boring a large hole in it to render it ritually pure, brings the vessel back into the courtyard, and scours and rinses it there. The Gemara asks: Why should the copper vessel be scoured and rinsed? After all, once the hole is bored, this is not a vessel anymore. The Gemara explains: When he hammers it and refashions it into a vessel, he must scour and rinse it.

ב. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:כ״א

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:כ״א

ומשני: דרצף ליה מרצף – אחר שפוחתו מכין עליו בקורנס ומחברו וחזר שם כלי עליו וגבי כלי חרס איכא למימר דניקבו דמתניתין במוציא משקה ליטהר ועדיין כלי הוא לקבל זיתים במס׳ שבת בפרק המצניע (שבת צה:).

ועוד שנינו במשנה כי כלי נחשת שבושל בו בשר חטאת, ויצא אל מחוץ לעזרה ונטמא שם, יש לפוחתו תחילה, ואחר כך להכניסו לעזרה, ולמורקו ולשוטפו שם. ושואלים שוב: והא [והרי] לאחר שפוחתו, מעתה לאו [לא] כלי הוא! ומשיבים: דרציף מרציף [שמרקעו ומחברו] (הוא), והוא חוזר להיות כלי, ואז מורקו ושוטפו.

The mishna teaches: With regard to a copper vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains and became ritually impure outside the curtains, one breaks the vessel by boring a large hole in it to render it ritually pure, brings the vessel back into the courtyard, and scours and rinses it there. The Gemara asks: Why should the copper vessel be scoured and rinsed? After all, once the hole is bored, this is not a vessel anymore. The Gemara explains: When he hammers it and refashions it into a vessel, he must scour and rinse it.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ ^גמְעִיל שֶׁנִּיטְמָא מַכְנִיסוֹ בְּפָחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וּמְכַבְּסוֹ מִשּׁוּם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ח:ל״ב} לֹא יִקָּרֵעַ.

§ Earlier (94b–95a), the Gemara discusses a garment upon which the blood of a sin offering has sprayed; if it has contracted ritual impurity outside of the Temple courtyard, it must be torn before it is brought back into the courtyard to be laundered. Reish Lakish says: If the robe of the High Priest upon which the blood of a sin offering has sprayed has contracted ritual impurity outside of the Temple courtyard, one does not tear it; rather, he brings it in to the courtyard gradually, in portions less than the measure of a garment susceptible to impurity, which is three by three fingerbreadths, and he launders it section by section as the robe crosses the threshold. The ritually impure robe must be brought into the courtyard in this manner because it is stated with regard to the High Priest’s robe: “It shall not be torn” (Exodus 28:32).

ג. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:כ׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:כ׳

מעיל – של בגדי כהונה שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים ונטמא מכניס מקום הדם לפנים.

בפחות משלש על שלש – שאינו מכניס שיעור בגד טמא לעזרה לפי שאי איפשר לקורעו ולהכניסו משום שנאמר לא יקרע.

מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו – בסוף כירה (שבת דף מז.) גבי בגד עניים לעניים משמע מתוך פירוש הקונטרס בשלש על שלש ביד עשיר דלא מקבל טומאה כלל והא דתנן (כלים פרק כז מ״ב) שלש על שלש לטמא מת היינו דוקא בעניים אבל בעשירים בעי שלשה על שלשה וקשה לר״ת מהך דמעיל דפריך עלה רב אדא מההיא דעבין והרכין והשתא למה לי לאקשויי מההיא והא בגדי כהונה בגדי עשירים הם דאין עניות במקום עשירות ושיעורן בשלשה על שלשה ועוד תניא בפ׳ במה מדליקין (שבת דף כו:) שלש על שלש מניין ת״ל והבגד והתם לא מפליג בין עניים לעשירים לא בקרא ולא בשמעתא ואומר ר״ת דלענין טומאת מת ושרץ אין חילוק בין עניים לעשירים אלא לענין מדרס איירי התם דבעי שלשה על שלשה לעשירים והיינו טעמא דמדרס בייחוד תליא מילתא ואין דרך עשיר לייחד למדרס פחות משלשה על שלשה ואפילו ייחד בטלה דעתו ועוד הביא ר״ת ראיה דבטומאת מדרס הוא דמפלגי בין עניים לעשירים דבמס׳ כלים (פרק כז מ״ב) תנן דבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס משום שלש על שלש לטמא מת ובעל כרחין בעשירים איירי דאי בעניים הא תנן בפ׳ (כח מ״ח) בגדי עניים אע״פ שאין בהם שלשה על שלשה טמאין מדרס ויש משניות שכ׳ בהן אע״פ שאין בהן שלש על שלש ודומה שהוא טעות סופר.

מכניסו פחות משלש – אפילו למאן דאמר בריש כל הפסולין (לעיל דף לב:) ביאה במקצת שמה ביאה שאני בגד הואיל ויכול לחותכו לא חשיב כאילו נכנס כולו.

ב על מה ששנינו במשנה, שבגד שניתז עליו דם חטאת, ויצא ונטמא — קורעו ונכנס ומכבסו, אמר ריש לקיש: מעיל של כהן גדול שניתז עליו דם חטאת, ויצא וניטמא — אינו קורעו, אלא מכניסו לעזרה שלב שלב, כאשר בכל פעם מכניס בפחות משיעור בגד טמא, שהוא שלש אצבעות על שלש אצבעות, ומכבסו לאותו חלק. שכן לקרוע את המעיל אי אפשר, משום שנאמר במעיל: ״לא יקרע״ (שמות כח, לב).

§ Earlier (94b–95a), the Gemara discusses a garment upon which the blood of a sin offering has sprayed; if it has contracted ritual impurity outside of the Temple courtyard, it must be torn before it is brought back into the courtyard to be laundered. Reish Lakish says: If the robe of the High Priest upon which the blood of a sin offering has sprayed has contracted ritual impurity outside of the Temple courtyard, one does not tear it; rather, he brings it in to the courtyard gradually, in portions less than the measure of a garment susceptible to impurity, which is three by three fingerbreadths, and he launders it section by section as the robe crosses the threshold. The ritually impure robe must be brought into the courtyard in this manner because it is stated with regard to the High Priest’s robe: “It shall not be torn” (Exodus 28:32).

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) מוֹתֵיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה ^דהֶעָבִין וְהָרַכִּים אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ.

Rav Adda bar Ahava raises an objection based upon a mishna (Kelim 28:8): The particularly thick garments and the soft garments are not subject to the standard measure of three by three fingerbreadths, with regard to determining their susceptibility to becoming ritually impure. Because of their particular qualities, such garments are useful only when they are larger and are not considered significant items when they measure three by three. Since the High Priest’s robe is a thick garment, why must one bring it into the courtyard only in portions of less than three by three?

ד. רמב״ם הלכות כלים כ״ב:ב׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות כלים כ״ב:ב׳

העבים – בגד עב.

והרכין – פלטר״א שאינו ארוג.

אין בהן משום שלש על שלש – דלאו ללבישה חזו ולאו לתקן בהן חלוק אלא לישב עליו וצריך שלשה על שלשה ומעיל עב הוא כדקי״ל בסדר יומא (דף עא:) חוטן כפול שנים עשר ואפי׳ שלש על שלש יכניס.

מותיב [מקשה] על כך רב אדא בר אהבה ממה שנינו במשנה: הבגדים העבין ביותר והרכים כגון מיני לבד, אין בהן קבלת טומאה משום שלש אצבעות על שלש אצבעות, שהוא שיעור טומאה של בגד שמשתמשים בו כטלאי וכיוצא בו, משום שאינם ראויים לכלום בשיעור זה, אלא רק בשיעור גדול יותר. וכיון שהמעיל של כהן גדול הוא בגד עבה, בו אין טומאה בשיעור של שלוש על שלוש, ולמה מכניסו לעזרה דווקא בפחות משיעור זה!

Rav Adda bar Ahava raises an objection based upon a mishna (Kelim 28:8): The particularly thick garments and the soft garments are not subject to the standard measure of three by three fingerbreadths, with regard to determining their susceptibility to becoming ritually impure. Because of their particular qualities, such garments are useful only when they are larger and are not considered significant items when they measure three by three. Since the High Priest’s robe is a thick garment, why must one bring it into the courtyard only in portions of less than three by three?

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אַגַּב אֲבִיהֶן חֲשִׁיבִי.

The Gemara answers: With regard to the whole robe of the High Priest, which is a garment of particular significance, even the small portions of the robe are significant due to their source garment, and are susceptible to impurity in portions measuring three by three fingerbreadths.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אגב אבוהון – כשהוא מחובר בבגד חשוב ג׳ על ג׳ דידיה.

ומשיבים: חלקי המעיל הללו, אגב אביהן (המעיל) שהוא בגד חשוב, אף הם הריהם חשיבי [חשובים] ומקבלים טומאה בשיעור שלוש אצבעות, אף שהם עבים.

The Gemara answers: With regard to the whole robe of the High Priest, which is a garment of particular significance, even the small portions of the robe are significant due to their source garment, and are susceptible to impurity in portions measuring three by three fingerbreadths.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וְהָא בָּעֵי שִׁבְעַת סַמְמָנִין דא״רדְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ ^הדַּם חַטָּאת ^ווּמַרְאוֹת נְגָעִים צְרִיכִין שִׁבְעַת סַמְמָנִין וְתַנְיָא אֶלָּא ^זשֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם לַמִּקְדָּשׁ

§ The Gemara asks a fundamental question with regard to the procedure for laundering a garment upon which the blood of a sin offering has sprayed: But isn’t it so that laundering requires seven abrasive substances? As Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Blood of a sin offering that has sprayed on a garment, and shades of leprous marks on garments, which are subject to laundering (see Leviticus 13:54), require the seven abrasive substances used as laundering agents; and these substances include urine (Nidda 61b). And it is taught in a baraita: But urine is not brought into the Temple, because it is inappropriate for the Temple, although urine is theoretically suitable for use in the preparation of the incense spices. Accordingly, how is a garment laundered in the Temple?

ה. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:י׳

ו. רמב״ם הלכות טומאת צרעת י״ב:ה׳

ז. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:י׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:י׳

ו רמב״ם הלכות טומאת צרעת י״ב:ה׳

ז רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳:י׳

והא בעי – דם חטאת שבעה סממנים השנויין במס׳ נדה (דף סא:) לענין כתמים רוק תפל ומי רגלים ונתר ובורית ואהל וקמוניא ואשלג והיכי מעיילינן מי רגלים לעזרה ואמתני׳ קפריך.

ומראות נגעים – שהזקיק הכתוב נגעי בגדים לכיבוס דכתיב וכבסו את אשר בו הנגע.

ותניא – בפיטום הקטרת [כריתות ו.] שאין מכניסין מי רגלים למקדש.

והא בעי שבעה סממנין – פי׳ בקונטרס דאמתניתין פריך וקשה דלעיל הוה ליה לאקשויי ונראה דלריש לקיש דוקא פריך דאיירי בבגדי כהונה בהדיא אבל מתני׳ איכא לאוקומה בבגדי הדיוט שיכול להעביר ולכבס ע״י צפון אבל מעיל דכהן גדול אינו יכול לכבסו ע״י צפון משום דאמרינן במסכת נדה (דף סב.) דאפילו צבעא נמי מעבר מיהו אמילתא דרבה בר אבוה גופא דקאמר דם חטאת ומראות נגעים צריכין ז׳ סממנין [נמי] הוה מצי לאקשויי הא אין מכניסין מי רגלים למקדש.

ג ובאים לדון בעצם דין הכיבוס של דם חטאת בעזרה: והא בעי [והרי צריך] לכבס את הדם על ידי שבעת סממנין (חומרי הכיבוס). שכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: דם חטאת שניתז על הבגד ומראות נגעים של בגדים, שנאמר בהם דין כיבוס (ויקרא יג, כד) — צריכין שבעת סממנין המנויים במשנה שהם מעבירים את דם הנדה (נדה סא,ב), ובין הסממנים הללו יש גם מי רגלים. ותניא [ושנויה ברייתא] לענין עשיית הקטורת, שמי רגלים יפים לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני כבוד המקדש. ואם כן כיצד אפשר לכבס דם חטאת במקדש?

§ The Gemara asks a fundamental question with regard to the procedure for laundering a garment upon which the blood of a sin offering has sprayed: But isn’t it so that laundering requires seven abrasive substances? As Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Blood of a sin offering that has sprayed on a garment, and shades of leprous marks on garments, which are subject to laundering (see Leviticus 13:54), require the seven abrasive substances used as laundering agents; and these substances include urine (Nidda 61b). And it is taught in a baraita: But urine is not brought into the Temple, because it is inappropriate for the Temple, although urine is theoretically suitable for use in the preparation of the incense spices. Accordingly, how is a garment laundered in the Temple?

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים צה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים צה. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים צה., רש"י זבחים צה., תוספות זבחים צה., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים צה.

Zevachim 95a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 95a, Collected from HeArukh Zevachim 95a, Rashi Zevachim 95a, Tosafot Zevachim 95a, Steinsaltz Commentary Zevachim 95a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון