×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִי אִיכָּא מִידֵּי דַּאֲנַן לָא מָצֵינַן לְמֶעְבַּד וּשְׁלוּחֵי דִידַן מָצוּ עָבְדִי הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ עַל דַּעְתֵּינוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין.:
is there any matter that we are unable to perform and our agents are able to perform? The role of the agent is to perform a task on behalf of the one who commissioned him. The agent cannot perform a task that the one who commissioned him is unable to perform. Since it is prohibited for Israelites to enter the priests’ courtyard and to perform the sacrificial rites, clearly the priests are not agents representing the Israelites. The language of the mishna in which the court Elders address the High Priest as their agent apparently contradicts that understanding. The Gemara answers: This is what they say to him: We administer an oath to you according to our understanding and the understanding of the court, cautioning him that he cannot rationalize violating the oath by claiming that he took the oath based on his own interpretation. He is bound by the understanding of the court. The mishna does not address the nature of the High Priest’s agency.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יומא יט ע״ב} גרסינן ביומא1 [תנו רבנן2] ודברת3 בם בם ולא בתפלה ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים ודברת בם (בם)⁠4 עשה אותם קבע.
1. גרסינן ביומא: כ״י נ: ״גרסינן במסכת יומא״. כ״י פריס 312, כ״י קרפנטרץ: ״וגרסי׳ נמי ביומא״. גיז: ״גרסינן [נמי] התם״.
2. תנו רבנן: גיז, כ״י פריס 312, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה.
3. ודברת: כ״י א: ״ודברתה״.
4. בם: חסר ב-גיז, כ״י פריס 312, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה.
הכי קאמרי ליה – האי דקאמרי ליה אתה שלוחנו לאו בעבודה קאמרי ליה אלא לענין קבלת שבועה כלומר לא לפי מחשבה שבלבך אם באת להערים בקבלת השבועה אנו משביעין אותך לפי דעתינו ודעת בית דין.
מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד כו׳ – תימה דבפרק אין בין המודר (נדרים דף לה:) מיבעיא לן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו וקאמר ת״ש ת״ש טובא התם ולבסוף לא איפשיטא ואמאי לא פשיט לה מדרב הונא בריה דרב יהושע דהכא י״ל דלא בעי למיפשט מדברי אמוראים אלא ממתני׳ וברייתא וכי האי גוונא צ״ל אהא דמיבעיא לן בפ״ק דב״מ (יז: ושם) ובפ׳ הכותב (כתובות פט:) אי אלמנה מן האירוסין אית לה כתובה ולא איפשיטא אע״ג דבכמה דוכתי בש״ס משמע בפרק נערה (שם מד. ושם) ובפרק האומר (קדושין דף סה. ושם) דאית לה כתובה כמו שהוכיח שם ר״י אלא לא בעי למיפשט אלא ממתני׳ וברייתא. ולי נראה דלעולם פשיטא ליה מדרב הונא בריה דרב יהושע דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס״ד שלוחי דידן דווקא נינהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי כו׳ והתם מיבעיא ליה אי שלוחי דידן קצת דהוו להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דווקא והא לא מצי למיפשט מדרב הונא דאפילו אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אע״ג דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו ומילתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר [לאו] שלוחי דידן נינהו לא נפקא מיניה מידי לענין מודר הנאה דבין אי שלוחי דידן דווקא נינהו בין אי שלוחי דרחמנא נמי נינהו אסור במודר הנאה דקא מהני ליה אלא נראה דנפקא מינה אי אמר בעל הקרבן לא בעינא דלקרביה [כהן] שבאותו משמר אלא כהן אחר אי אמרינן שלוחי דידן דווקא הא אמר לא בעינא ולא נקריב ליה כהן שבאותו משמר בעל כרחו ואי אמרינן שלוחי דרחמנא נינהו נהי נמי דמפרשינן אף שלוחי דרחמנא נינהו עיקרם שלוחי דרחמנא נינהו ולאו כל כמיניה לעכב על ידם שלא יקריבוהו כהני משמר.
חשש זה שהיו חוששין בכ״ג סרך הדברי׳ על הרוב היתה מחמת חשש דעות הצדוקים שהיו משבשים את הדעות בכמה ענינים והזכירו מהם אחת בענין הקטורת שהיו מתקנין את הקטורת מבחוץ ר״ל נתינת הקטורת על הגחלי׳ ואח״כ מכניסין אותו בפנים והיו דורשים בענן אראה כלומר שתהא הקטורת בענן ר״ל בתימורת קודם שיראה בפנים וממה שראיתי משיבושי קצת אמונות מן המקטרים לצבא השמים יראה לי שהיה זה רמז אצלם להיות רומזים בזה לשתי הקטרות אחת מבחוץ ואחת בפנים והוא העיקר ובין זה ועל דבר זה היתה אזהרת הפרושים חמורה על זה והוא שאמרו בכהן שעשה כן שמצאו רגל עגל בין כתפיו ר״ל סיבת העגל ושרש עניינו מצאו בשעה שחקרוהו ונשאו ונתנו עמו:
ה״ק משביעים אנו עליך על דעתינו – פי׳ דלאו שלוחנו להקרבה קאמרי׳ אלא שלוחנו לשבועה זו שאתה נשבע אותה על דעתנו שהוא במקום דעת ב״ד שאנו שלוחיהם.
בפרש״י בד״ה הכי קאמרי ליה האי כו׳ ובד״ה שחשדוהו צדוקי לתקן הקטורת כו׳ מחתת האש בהיכל כו׳ ובד״ה שלא יתקן כו׳ הקטרת על האש וגו׳ מבחוץ כו׳ שהיו דורשין אל יבא כי אם בענן כי בענן אראה וכתיב כו׳ ובד״ה צרתה דדא כו׳ היה מחברו לאגודל בחזקה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מי איכא כו׳ ומלתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר לאו שלוחי דידן כו׳ אלא נראה דנ״מ כו׳ הא אמר לא בעינא ולא כו׳ עכ״ל כצ״ל ודברי התוס׳ פ״ק דקדושין מגומגמים בזה בדברים מהופכים ויש להגיה בהן כדברי התוס׳ דהכא ע״ש:
מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד ושלוחי דידן מצו עבדי [האם יש דבר שאנו עצמנו איננו יכולים לעשות, ואילו השלוחים שלנו יכולים לעשות]? שהרי תפקיד השליח הוא למלאות את מקום המשלח, וכיון שאנו, הישראלים, אסורים בכניסה לקודש ובעשיית עבודה, לכן אין לומר שהכהנים נחשבים כשלוחים שלנו. ולשון המשנה שזקני בית דין אומרים לכהן הגדול שהוא שלוחם, סותרת לכאורה שיטה זו! ומתרצים: הכי קאמרי ליה [כך אומרים לו], כלומר, זו היא כוונת הדברים: משביעין אנו עליך על דעתנו ועל דעת בית דין לומר לו שלא יעבור על השבועה באומרו שנתכוון בלבו לדבר אחר, אלא הוא נשבע לפי הבנת הדברים על ידי בית הדין. ואין מכאן ראיה איפוא לענין שליחותו של הכהן.
is there any matter that we are unable to perform and our agents are able to perform? The role of the agent is to perform a task on behalf of the one who commissioned him. The agent cannot perform a task that the one who commissioned him is unable to perform. Since it is prohibited for Israelites to enter the priests’ courtyard and to perform the sacrificial rites, clearly the priests are not agents representing the Israelites. The language of the mishna in which the court Elders address the High Priest as their agent apparently contradicts that understanding. The Gemara answers: This is what they say to him: We administer an oath to you according to our understanding and the understanding of the court, cautioning him that he cannot rationalize violating the oath by claiming that he took the oath based on his own interpretation. He is bound by the understanding of the court. The mishna does not address the nature of the High Priest’s agency.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין וְכוּ׳.: הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה אשֶׁחֲשָׁדוּהוּ צַדּוּקִי וְהֵם פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין דא״רדְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ.

§ The mishna continues: After this oath, he would leave them and cry and they would leave him and cry. The Gemara explains: He turned aside and cried due to the indignity that they suspected him of being a Sadducee; and they turned aside and cried, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who suspects the innocent of indiscretion is afflicted in his body. The High Priest might in fact be beyond reproach and they may have suspected him falsely.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוא פורש ובוכה שחשדוהו בצדוקי. והן בוכין שכל החושד בכשרים לוקה בגופו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שחשדוהו צדוקי – לתקן הקטורת ולתת אותה על מחתת האש בהיכל ולהכניסה אחרי כן לבית קדשי הקדשים שכן אומרים הצדוקים כדלקמן.
החושד בכשרים לוקה בגופו – דכתיב (שמות ד) הן לא יאמינו לי וגו׳ וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג.
א אמרנו שהוא הכהן הגדול פורש ובוכה והן בית הדין פורשין ובוכין. ומסבירים: הוא פורש ובוכה משום העלבון שחשדוהו שהוא צדוקי, והם פורשין ובוכין — שכן אמר ר׳ יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו, ושמא הכהן הגדול כשר היה וחשדו בו לחינם.
§ The mishna continues: After this oath, he would leave them and cry and they would leave him and cry. The Gemara explains: He turned aside and cried due to the indignity that they suspected him of being a Sadducee; and they turned aside and cried, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who suspects the innocent of indiscretion is afflicted in his body. The High Priest might in fact be beyond reproach and they may have suspected him falsely.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכׇל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּדּוּקִין עוֹשִׂין.

The Gemara asks: And why were the Elders so insistent that the High Priest take an oath? The Gemara explains: So that he would not prepare the incense and light it outside in the Sanctuary, before entering the Holy of Holies, and bring the coal pan with the incense already burning on it into the Holy of Holies in the manner that the Sadducees did. Since the High Priest is alone inside the Sanctuary and there is no way to ascertain whether he is in fact performing the service in the proper manner, the Elders insisted that he take an oath to perform it according to their instructions.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל כך למה שלא יתן את הקטורת על המחתה בהיכל ויכניס לפני ולפני׳ שדורשין כי בענן אראה על הכפורת. כלומר צריך לתת הקטורת [מבחוץ] ומכניס בבית קדשי הקדשים. והענן כבר עלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכל כך למה – השבועה הזאת למה.
שלא יתקן – הקטורת מלא חפנים הניתנת ביוה״כ על המחתה כדכתיב (ויקרא טז) ומלא חפניו וגו׳ ונתן את הקטורת על האש וגו׳.
מבחוץ – בהיכל היו נותנין אותה צדוקין על האש ואח״כ מכניסין שהיו דורשין אל יבא כי אם בענן כי בענן אראה (שם) וכתיב ברישא דקרא ואל יבא בכל עת אל הקדש ומשמע כי בענן עשן הקטרת יבא ואז אראה על הכפרת.
ושואלים: וכל כך למה מקפידים עליו להשביעו? ומסבירים: כדי שלא יתקן את הקטורת וידליקנה מבחוץ בהיכל לפני הכניסה לקודש הקדשים ויכניס את המחתה כאשר הקטורת בוערת אל קודש הקדשים, כדרך שהיו הצדוקין עושין. וכיון שהכהן הגדול נמצא שם לבדו ואי אפשר לבדוק זאת — יש צורך להשביעו על כך.
The Gemara asks: And why were the Elders so insistent that the High Priest take an oath? The Gemara explains: So that he would not prepare the incense and light it outside in the Sanctuary, before entering the Holy of Holies, and bring the coal pan with the incense already burning on it into the Holy of Holies in the manner that the Sadducees did. Since the High Priest is alone inside the Sanctuary and there is no way to ascertain whether he is in fact performing the service in the proper manner, the Elders insisted that he take an oath to perform it according to their instructions.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּצַדּוּקִי אֶחָד שֶׁהִתְקִין מִבַּחוּץ וְהִכְנִיס בִּיצִיאָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה פָּגַע בּוֹ אָבִיו אָמַר לוֹ בְּנִי אַף עַל פִּי שֶׁצַּדּוּקִין אָנוּ מִתְיָרְאִין אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים אָמַר לוֹ כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה {ויקרא ט״ז:ב׳} כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת אָמַרְתִּי מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ עַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ.

The Sages taught in the Tosefta: There was an incident involving a certain Sadducee who was appointed as High Priest, who prepared the incense outside and then brought it into the Holy of Holies. Upon his emergence he was overjoyed that he had succeeded. The father of that Sadducee met him and said to him: My son, although we are Sadducees and you performed the service in accordance with our opinion, we fear the Pharisees and do not actually implement that procedure in practice. The son said to his father: All my days I have been troubled over this verse: “For I will appear in the cloud above the Ark cover” (Leviticus 16:2). The Sadducees interpreted this verse to mean that God will appear above the Ark cover, i.e., will enter the Holy of Holies, only after the incense cloud is already there. I said: When will the opportunity become available to me, and I will fulfill it according to the Sadducee interpretation? Now that the opportunity has become available to me, will I not fulfill it?
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעשה בצדוקי אחד כ״ג שעשה כך ובא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו הכהנים [ומצאו] מכה כמין כף רגל עגל בין כתפיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: מעשה בצדוקי אחד שנתמנה לכהונה גדולה שהתקין את הקטורת מבחוץ ורק אחר כך הכניס לבית קודש הקדשים. ביציאתו היה שמח שמחה גדולה שהצליח בכך. פגע (פגש) בו באותו צדוקי אביו ואמר לו: בני, אף על פי שצדוקין אנו ולדעתנו כך צריכים לעשות, מתיראין אנו מן הפרושים ואיננו נוהגים הלכה למעשה כשיטתנו. אמר לו הבן: כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה: ״כי בענן אראה על הכפרת״ (ויקרא טז, ב) שהצדוקים מבינים שלאחר שכבר קיים ענן הקטורת אז ״אראה על הכפורת״, — אכנס לבית קודש הקדשים, אמרתי: ״מתי יבוא לידי לקיים פסוק זה כפי שיטתנו ואקיימנו, עכשיו שבא לידי — לא אקיימנו״?
The Sages taught in the Tosefta: There was an incident involving a certain Sadducee who was appointed as High Priest, who prepared the incense outside and then brought it into the Holy of Holies. Upon his emergence he was overjoyed that he had succeeded. The father of that Sadducee met him and said to him: My son, although we are Sadducees and you performed the service in accordance with our opinion, we fear the Pharisees and do not actually implement that procedure in practice. The son said to his father: All my days I have been troubled over this verse: “For I will appear in the cloud above the Ark cover” (Leviticus 16:2). The Sadducees interpreted this verse to mean that God will appear above the Ark cover, i.e., will enter the Holy of Holies, only after the incense cloud is already there. I said: When will the opportunity become available to me, and I will fulfill it according to the Sadducee interpretation? Now that the opportunity has become available to me, will I not fulfill it?
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמְרוּ לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִין עַד שֶׁמֵּת וְהוּטַל בָּאַשְׁפָּה וְהָיוּ תּוֹלָעִין יוֹצְאִין מֵחוֹטְמוֹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים בִּיצִיאָתוֹ נִיגַּף דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא כְּמִין קוֹל נִשְׁמַע בַּעֲזָרָה שֶׁבָּא מַלְאָךְ וַחֲבָטוֹ עַל פָּנָיו וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּמָצְאוּ כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל בֵּין כְּתֵפָיו שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל א׳:ז׳} וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל.:

The Sages said: Not even a few days passed until he died and was laid out in the garbage dump, and worms were coming out of his nose in punishment for his actions. And some say that he was struck as soon as he emerged from the Holy of Holies, as Rabbi Ḥiyya taught: A type of sound was heard in the Temple courtyard, as an angel came and struck him in the face. And his fellow priests came in to remove him from there and they found the likeness of a footprint of a calf between his shoulders. That is the mark left by an angel striking, as it is stated with regard to angels: “And their feet were straight feet, and the sole of their feet was like the sole of a calf’s foot” (Ezekiel 1:7).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדכתיב ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל.
אם היה חכם דורש. ואם לאו ת״ח קורין לפניו כו׳. ירושלמי אעפ״כ היו קורין לפניו המקרא הזה אם י״י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם י״י לא ישמר עיר שוא וגו׳. תני במשלי ובתהלים מפני שטעמן מפיג את השינה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחוטמו – שהוא ראשון לאברים ליכנס לבית לפי שהוא בולט לפניו כדאמר נמי במס׳ שבועות (דף יז:) הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור אלמא הבא דרך אחוריו נכנס חוטמו אחרון.
והיו תולעים יוצאין מחוטמו. מדה כנגד מדה שהריח שלא לצורך ובקונטרס פירש שחוטמו נכנס קודם לפני ולפנים מיהו ידיו שנטלו הכף והמחתה נכנסו קודם:
כמין רגל עגל. בירושלמי פריך והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד ואפילו אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם ומתרץ שזה הקטורת לא נעשה כמדתו ולקמן גבי מעשה דשמעון הצדיק פרק טרף בקלפי (דף לט:) שהיה נכנס עמו זקן לפני ולפנים פריך בירושלמי כה״ג ומתרץ כבוד הקב״ה היה:
והיו תולעין יוצאין מחוטמו – פירוש: משום שהריח ריח הקטורת קודם שהכניסו לפניי לפנים.
והיו תולעין יוצאין מחוטמו – פי׳ רש״י ז״ל כי מפני שחוטמו נכנס שם בתחלה לפיכך נדון תחלה ואחרים פי׳ לפי שהריח מריח הקטורת חוץ לקדש הקדשים.
ומצאו רגל עגל בין כתיפיו שנאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל. ההשו בירושלמי דהכתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לשרת בקדש ודרשי׳ אפילו אותם שנאמר עליהם ודמות פניהם פני אדם ותירצו דשניא הא דהכא שלא נעשה הקטורת כמצותו. עוד הקשו כן על מעשה דשמעון הצדיק שבשלהי מסכת מנחות ולקמן בפרק טרף בקלפי שהיה רואה שם ביום הכפורים כאיש לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמו ויוצא עמו. ותירצו דכבוד שכינה היה נראה שם כעין איש לבוש לבנים.
ה״ג וכן גרש״י ז״ל מתני׳ רב נחמן בר חייא לחייא בר רב קפוטל בפ״ה ומחזי ליה רב קבוטל בבי״ת. ויש שגורסי׳ דמתני ליה קבוטל ואחוי ליה קפוטל: ולא נהירא דא״כ בכל המשניות שאנו גורסי׳ קבוטל בטעות׳ גרסי׳ ליה.
וכי האי גוונא מי שרי והתניא הקורא את שמע כו׳ ושמעינן מהא שאסו׳ לקרוץ ולרמוז אפילו בדבר מצוה ומיהו לאפרושי מאיסורא דלית ליה תקנתא מותר לרמוז ואפילו להפסיק ולומר לו. דלא גרע מן המפסיק לקרוא שלום מפני היראה או מפני הכבוד דכבוד שמים עדיף.
הא בפרק ראשון הא בפרק שני יש שפי׳ דהא דנקטינן פרק ראשון היינו לרב דס״ל דבעי כונה בפרק ראשון. אבל אנן דקיימא לן כרבא שאין חובת כונה מעכבת אלא בפסוק ראשון הכא נמי בפסוק א׳. ויש אומרים דלענין דלא לשוויי עראי בקריצה וברמיזה אפי׳ רבא מודה דכוליה פרק ראשון אסור וזה דעת הגאונים ז״ל וכבר פריש׳ לה בפר׳ מי שמתו בס״ד.
והיו תולעין יוצאין מחוטמו כו׳. פרש״י שהוא ראשון לאברים שנכנס לבית כו׳ ע״ש והריטב״א מפרש לפי שהריח מריח הקטרת חוץ לקדשי קדשים ע״ש:
רגל עגל כו׳. כתב הריטב״א הקשו התוס׳ דהא כתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וגו׳ ודרשינן אפי׳ אותם שנאמר עליהם ודמות פניהם פני אדם ותירצו דשאני הכא שלא נעשה הקטורת כמצותה עכ״ל והוא דחוק אבל הנראה דלא קאמר דבכניסתו לקדשי קדשים ניגף מה״ט שלא היה רשות שם למלאך ליכנס שם לנוגפו אבל דקדק לומר דביציאתו מבית ק״ק ובא להיכל שם ניגף ע״י מלאך שאז היה רשות למלאך לבא לאהל מועד כדכתיב עד צאתו וז״ש כששמעו אחיו הכהנים בעזרה קול יוצא מהיכל נכנסו להיכל במקום שהותרו ליכנס ומצאו כף רגל כו׳ ותו לא מידי ובירושלמי מצאתי כמ״ש התוס׳:
אמרו: לא היו ימים מועטין שעברו עד שמת אותו צדוקי והוטל באשפה, והיו תולעין יוצאין מחוטמו כעונש על מה שעשה. ויש אומרים: כבר ביציאתו מן הקודש ניגף, שכן תני [שנה] ר׳ חייא: כמין קול נשמע בעזרה משום שבא מלאך וחבטו על פניו. ונכנסו אחיו הכהנים להוציאו משם ומצאו סימן ככף רגל עגל בין כתפיו, והוא סימן למכת המלאך, שהרי נאמר במלאכים: ״ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל״ (יחזקאל א, ז).
The Sages said: Not even a few days passed until he died and was laid out in the garbage dump, and worms were coming out of his nose in punishment for his actions. And some say that he was struck as soon as he emerged from the Holy of Holies, as Rabbi Ḥiyya taught: A type of sound was heard in the Temple courtyard, as an angel came and struck him in the face. And his fellow priests came in to remove him from there and they found the likeness of a footprint of a calf between his shoulders. That is the mark left by an angel striking, as it is stated with regard to angels: “And their feet were straight feet, and the sole of their feet was like the sole of a calf’s foot” (Ezekiel 1:7).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל וְכוּ׳.: מַתְנֵי לֵיהּ רַב חָנָן בַּר רָבָא לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב א״ראָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן קְפוּטָל וּמַחְוֵי לֵיהּ רַב בִּידֵיהּ קְבוּטָל וְנֵימָא לֵיהּ מֵימָר ק״שקְרִיאַת שְׁמַע הֲוָה קָרֵי.

§ It was taught in the mishna that Rabbi Zekharya ben Kevutal says: Many times I read before the High Priest from the book of Daniel. Rav Ḥanan bar Rava taught this to Ḥiyya bar Rav before Rav in the following manner: Rabbi Zekharya bar Kefutal said, and Rav demonstrated with his hand that the name should be pronounced Kevutal. The Gemara asks: Why did Rav demonstrate his point with a gesture? Let him simply say it. The Gemara answers: Rav was reciting Shema at that moment and could not interrupt Shema by speaking.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוה מתני רב חנן לחייא כו׳ כלומר היה מלמדו המשנה ושונה א׳ זכריה בן קפוטר. והיה רב מתפלל וקורא ק״ש ולא היה יכול לומר לו (כמו) כי טעיתה והיה מראה לו באצבעו בית כלומר קבוטר הוא. ואקשינן וכי שרי לקורא ק״ש למעבד הכי. והתניא ר׳ אלעזר הסמא אומר הקורא ק״ש ומרמז בעיניו [ומקרץ] בשפתיו ומורה באצבעו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב וגו׳ ופרקינן כי תניא ההיא בפרק ראשון שהוא משמע עד והיה אם שמוע. ורב כי עבד בפרק ב׳ עבד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני ליה לחייא בר רב א״ר זכריה בן קפוטל – בפ״א ומחוי ליה רב בבי״ת עשה לו סימן שהוא קבוטל בבי״ת.
הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה הא בשאר פרשיות מותר ויש מתירין אף בפרשה ראשונה מפסוק ראשון ואילך וכבר כתבנוה במס׳ ברכות (י״ג:):
כל העוסק בדברי תורה צריך להגביה קולו בהם מעט כבר אמרו (ערובין נ״ד.) כי חיים הם למוצאיהם אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאהם בפה הא כל שהוא מתפלל כל שאומד בדעתו שיכול לכוין בלחש נוח לו להתפלל בלחש הא אם אינו אומד כן בדעתו מתפלל על הדרך שהוא מכוין בה ביותר וכבר ביארנוה במסכת ברכות:
ב במשנה נזכר שאמר ר׳ זכריה בן קבוטל שהוא עצמו היה קורא לפני הכהן הגדול בספר דניאל. מתני ליה [משנה, מלמד היה לו], רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה [לפני] רב בלשון זו: אמר ר׳ זכריה בן קפוטל, ומחוי ליה רב בידיה [והיה רב מראה לו בידו] שלא כך צריך לגרוס אלא קבוטל בב׳. ושואלים: מדוע הראה לו כן? ונימא ליה מימר [שיאמר לו אמירה מפורשת]! ומשיבים: קריאת שמע הוה קרי [היה קורא] רב באותה שעה, ולכן לא יכול היה להפסיק בדיבור.
§ It was taught in the mishna that Rabbi Zekharya ben Kevutal says: Many times I read before the High Priest from the book of Daniel. Rav Ḥanan bar Rava taught this to Ḥiyya bar Rav before Rav in the following manner: Rabbi Zekharya bar Kefutal said, and Rav demonstrated with his hand that the name should be pronounced Kevutal. The Gemara asks: Why did Rav demonstrate his point with a gesture? Let him simply say it. The Gemara answers: Rav was reciting Shema at that moment and could not interrupt Shema by speaking.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי והא״ר יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא בהַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע לֹא יִרְמוֹז בְּעֵינָיו וְלֹא יִקְרוֹץ בְּשִׂפְתוֹתָיו וְלֹא יוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא אוֹמֵר הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וּמְרַמֵּז בְּעֵינָיו וּמְקָרֵץ בְּשִׂפְתוֹתָיו וּמַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר {ישעיהו מ״ג:כ״ב} וְלֹא אוֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב.

The Gemara asks: And is interrupting in a manner of that sort, by gesturing, permitted during Shema? Didn’t Rabbi Yitzḥak bar Shmuel bar Marta say: One who is reciting Shema should neither make allusions with his eyes, nor open and close his mouth with his lips to convey a message, nor gesture with his fingers? And it was taught in a baraita that Rabbi Elazar Ḥisma says: Concerning one who recites Shema and makes allusions with his eyes, or opens and closes his mouth with his lips, or gestures with his fingers, the verse says: “And you did not call out to Me, O Jacob” (Isaiah 43:22). By signaling while reciting Shema he behaves contemptuously toward God, and it is tantamount to not having recited Shema before Him. How, then, could Rav gesture while reading Shema?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ירמוז יקרוץ יורה – כולן לשון אחד הן אלא שזה נופל על העינים וזה נופל על האצבעות שנאמר (משלי ו) קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו.
ולא אותי קראת יעקב כו׳. מבואר בכמה מקומות ששם ישראל ע״ש המעלה והחשיבות ושם יעקב ע״ש העקב ושפלות ולזה בק״ש מתחיל שמע ישראל באם קרא כדינו אבל כשאינו קורא כהוגן כהך דקורא ק״ש ומרמז בעיניו כו׳ נקרא בשם יעקב וקאמר ולא אותי קראת בק״ש שלא נתכוונת בקריאתך ושמעתי בזה ע״פ המדרש כשבא יעקב למצרים כתיב וירא יוסף וגו׳ ויבך על צואריו וגו׳ ויעקב לא נפל שקרא את שמע ע״כ וז״ש ולא אותי קראת יעקב שלא רמז בעיניו כו׳ ולא הפסיק בק״ש וק״ל:
ושואלים: וכי האי גוונא מי שרי [ובכגון זה האם מותר] להפסיק ולרמוז בתוך הקריאה? והאמר [והרי אמר] ר׳ יצחק בר שמואל בר מרתא: הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו באותה שעה, ולא יקרוץ (יסגור, ויפתח לרמז) בשפתותיו, ולא יורה באצבעותיו. וכיוצא בו תניא [שנינו בברייתא]: ר׳ אלעזר חסמא אומר: הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו — עליו הכתוב אומר: ״ולא אתי קראת יעקב״ (ישעיה מג, כב), שמראה שאין לפניו כבוד שמים, וכביכול אינו קורא לפני הקדוש ברוך הוא. ואם כן כיצד רמז רב בקריאת שמע?
The Gemara asks: And is interrupting in a manner of that sort, by gesturing, permitted during Shema? Didn’t Rabbi Yitzḥak bar Shmuel bar Marta say: One who is reciting Shema should neither make allusions with his eyes, nor open and close his mouth with his lips to convey a message, nor gesture with his fingers? And it was taught in a baraita that Rabbi Elazar Ḥisma says: Concerning one who recites Shema and makes allusions with his eyes, or opens and closes his mouth with his lips, or gestures with his fingers, the verse says: “And you did not call out to Me, O Jacob” (Isaiah 43:22). By signaling while reciting Shema he behaves contemptuously toward God, and it is tantamount to not having recited Shema before Him. How, then, could Rav gesture while reading Shema?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לָא קַשְׁיָא הָא בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן הָא בְּפֶרֶק שֵׁנִי.

The Gemara answers: This is not difficult. This prohibition to interrupt one’s recitation of Shema with a gesture applies in the course of reciting the first paragraph of Shema, which is more fundamental; that case where Rav gestured was in the course of reciting the second paragraph of Shema, where gesturing to convey a significant message is permitted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרק ראשון – צריך בו כוונה שנאמר בו (דברים ו) והיו הדברים האלה על לבבך.
לעולם יזהר אדם שלא להיות ביושבי קרנות ושלא לדבר בשיחה בטלה אלא כפי מה שיכריחנו הצורך דרך צחות אמרו השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים:
ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זה] שאמרנו שאסור להפסיק אפילו ברמיזה בלבד הוא בפרק ראשון של קריאת שמע שחמור ועיקרי יותר, הא [זה] שאמרנו שרימז רב בידו בשעת קריאת שמע היה זה בפרק שני ובו מותר להפסיק באופן זה לצורך דבר חשוב.
The Gemara answers: This is not difficult. This prohibition to interrupt one’s recitation of Shema with a gesture applies in the course of reciting the first paragraph of Shema, which is more fundamental; that case where Rav gestured was in the course of reciting the second paragraph of Shema, where gesturing to convey a significant message is permitted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים ו׳:ז׳} וְדִבַּרְתָּ בָּם בָּם וְלֹא בִּתְפִלָּה וְדִבַּרְתָּ בָּם בָּם יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.

Apropos interruptions in the course of reciting Shema, the Gemara cites a baraita in which the Sages taught: “And these words, which I command you this day, shall be upon your heart; and you shall teach them diligently unto your children, and you shall talk of them when you sit in your house, and when you walk by the way, and when you lie down, and when you arise” (Deuteronomy 6:6–7). This means that in the course of reciting them, the study of Torah and the recitation of Shema, it is permitted to interrupt to state a significant matter, but not in the course of reciting the Amida prayer, which may not be interrupted for any kind of speech. Another interpretation of the verse is: And you shall talk of them is to emphasize that it is permitted to interrupt Shema to speak these matters of Torah, but not to speak other matters that may lead to levity.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן ודברת בם בם ולא בתפלה. בקול ולא בלחש. בם יש לך רשות לדבר ולפסוק מן התלמוד ולא בדברים אחרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בם
בםאולא בתפלה (יומא יט:) פי׳ בקריאת שמע אתה קורא בקול רם אבל לא בתפלה בקול אלא בלחש בם יש לך רשות לדבר ולפסוק מן התלמוד ולא בדברים אחרים. בם עשה קבע אמר רבא המפסיק בשעה שקורא בתלמוד וסח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם בם יש לך רשות להפסיק ולקרוא קרית שמע ולא בדברים אחרים. פי׳ אחר ודברת בם בם ולא בתפלה שבק״ש אתה יכול להפסיק בין פרשה לפרשה ולהחזיר שלום לכל אדם דתנן (ברכות יג.) ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם (ירושלמי) ר׳ הונא בשם ר׳ יוסף ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר אבל בתפלה אי אתה יכול להפסיק בין פ׳ לפ׳ ולהחזיר שלום דתנן (ברכות לד:) אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו איכא דאמרי ולא בתפלה שלא יאריך בתפלה שחיי שעה היא לבטל התורה שהיא חיי עולם:
א. [אין דיעזעס. אינהאלט.]
בם – שיש לך להשמיע מה שאתה מוציא מפיך.
ולא בתפלה – שהתפלה בלחש שנאמר (שמואל א א) וקולה לא ישמע כך מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון.
בם – בדברי תורה.
ולא בדברים אחרים – שיחת הילדים וקלות ראש.
בם ולא בתפלה – נראה לי בם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה דאמרינן (ברכות דף ל:) אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו אפי׳ נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק.
ודברת בם ולא בתפלה. פי׳ בקונטרס שהתפלה בלחש ועוד נוכל לפרש ודברת בם שאילת שלום ומשיב מפני הכבוד וכן מפרש בירושלמי [פרק היה קורא] ועוד יש לפרש כדאמרינן בפ״ק דשבת (דף יא.) חבירים שהיו עסוקים בתורה מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה:
בם ולא בתפלה – פרש״י ז״ל בם הדבור בקול מותר ואריך. ולא בתפלה שהתפל׳ צריכה בלחש כדכתיב וקולה לא ישמע. ואחרים פירשו לענין שאלת שלום. דבק״ש מותר להפסיק אבל לא בתפלה שאפילו נחש כרוך על כתפו לא יפסיק וכן פי׳ בירושלמי ואחרים פירשו שזה לענין אותה שאמרו בפ׳ יציאות השבת חברים העוסקים בתורה מפסיקים לק״ש ואין מפסיקים לתפלה. אי נמי שלא יאריך בתפלה יותר מדאי שיתבטל הרבה מתורתו שלא להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה.
ולא בתפלה כו׳. עיין בפרש״י והתוס׳ פירשו שם שואל מפני היראה כו׳ ולא בתפלה כו׳ ע״ש וכה״ג יש לפרש לענין האומנים קורין בראש האילן מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה ועוד יש דברים מותרים בק״ש ולא בתפלה:
כיון שהזכרנו את הענין מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: נאמר ״והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם״ (דברים ו, ו-ז) משמע: ״ודברת״ — הותר לך לצרכים מסויימים לדבר בם — בתוך דברי תורה וקריאת שמע, מותר להפסיק ולדבר בהם לעת צורך חשוב, אבל לא בתפלה, שבה אסור להפסיק בדיבור לכל צורך שהוא. ופירוש אחר: ״ודברת בם״ הכוונה להדגיש: בם בדברי תורה דווקא יש לך רשות לדבר אבל לא בדברים אחרים, כגון בדברים המביאים לידי קלות ראש.
Apropos interruptions in the course of reciting Shema, the Gemara cites a baraita in which the Sages taught: “And these words, which I command you this day, shall be upon your heart; and you shall teach them diligently unto your children, and you shall talk of them when you sit in your house, and when you walk by the way, and when you lie down, and when you arise” (Deuteronomy 6:6–7). This means that in the course of reciting them, the study of Torah and the recitation of Shema, it is permitted to interrupt to state a significant matter, but not in the course of reciting the Amida prayer, which may not be interrupted for any kind of speech. Another interpretation of the verse is: And you shall talk of them is to emphasize that it is permitted to interrupt Shema to speak these matters of Torah, but not to speak other matters that may lead to levity.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי אַחָא אוֹמֵר וְדִבַּרְתָּ בָּם עֲשֵׂה אוֹתָן קֶבַע וְאַל תַּעֲשֵׂם עֲרַאי אָמַר רָבָא גהַשָּׂח שִׂיחַת חוּלִּין עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר וְדִבַּרְתָּ בָּם בָּם וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת א׳:ח׳} כׇּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר.:

Rabbi Aḥa says: Talk of them means one must render them, the words of Torah, a permanent fixture, and not render them a temporary exercise. Rava said: One who engages in idle chatter without Torah or any particular purpose violates a positive commandment, as it is stated: And you shall talk of them; talk of them and not of other matters. Rav Aḥa bar Ya’akov said: Furthermore, one even violates a negative commandment, as it is stated: “All these matters are wearisome; no man can ever state them” (Ecclesiastes 1:7). The phrase: No man can ever state them, is understood as a prohibition against engaging in idle chatter.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בם עשאם קבע. אמר רב המפסיק בעת שקורא בתלמוד ושח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם. בם יש לך להפסיק ולקרות ק״ש ולא בדברים אחרים. רב אחא אמר עובר בלאו שנאמר כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר.
פי׳ צרדה צרת גודל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא יוכל איש לדבר – אין לו רשות.
עשה אותן קבע כו׳. מפורש בילקוט שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם כו׳ שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אומות העולם כו׳ ע״ש:
עובר בלאו שנאמר כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר. ויהיה לא יוכל כמו לא תוכל לאכול בשעריך וגו׳ דלפי פשוטו דלא יוכל שא״א מפני רבויים לא איצטריך דהא כבר אמר שהם יגעים מלדבר ועוד אם המניעה בהם שא״א מפני רבויים ה״ל למיכתב לדברם שהמניעה תלוי בהם אבל לדבר משמע שהמניעה תלוי בו מפני איסורו ודו״ק:
ר׳ אחא אומר: ״ודברת בם״ כוונתו: עשה אותן את דברי התורה קבע ואל תעשם ארעי. אמר רבא: השח שיחת חולין שאין בה מדברי תורה ואין בה צורך מיוחד עובר על מצות עשה, שנאמר: ״ודברת בם״ וכוונתו: בם — ולא בדברים אחרים. רב אחא בר יעקב אמר: יתר על כן, עובר אף בלאו, שנאמר: ״כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר״ (קהלת א, ח), לומר שהמדבר דברים בטלים — עובר על לאו זה, ש״לא יוכל״ משמעו — אינו רשאי.
Rabbi Aḥa says: Talk of them means one must render them, the words of Torah, a permanent fixture, and not render them a temporary exercise. Rava said: One who engages in idle chatter without Torah or any particular purpose violates a positive commandment, as it is stated: And you shall talk of them; talk of them and not of other matters. Rav Aḥa bar Ya’akov said: Furthermore, one even violates a negative commandment, as it is stated: “All these matters are wearisome; no man can ever state them” (Ecclesiastes 1:7). The phrase: No man can ever state them, is understood as a prohibition against engaging in idle chatter.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: דבִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם פִּרְחֵי כְהוּנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָא וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה.:

MISHNA: If the High Priest sought to sleep at night, the young priests would snap the middle [tzerada] finger against the thumb before him, and they would say to him every so often: My Master, High Priest. Stand from your bed and chill yourself once on the floor and overcome your drowsiness. And they would engage him in various ways until the time would arrive to slaughter the daily offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עמוד והפג על הרצפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פג
פגא(יומא יט:) עמוד והפג אחת על הרצפה (בויקרא רבה אמור אל הכהנים) בסוף פרשת צדקתך כהררי אל ובפסקתא דשור או כבש לא בעי אלא לאיתפוגגא עם בנוי פ׳ לעלוץ (א״ב פי׳ הפג בלשון יוני לך וטייל עיין ערך הפג):
ערך רצף
רצףב(יומא יט:) עמד והפג אחת על הרצפה (שקלים פרק ו) מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה את הרצפה משונה (בריש תמיד) הגיע לרצפה והפך פניו לצפון (מגילה כב:) רצפה של אבנים הואי וכדתניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבנים שבמקדש וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תור׳ אלא רצפה של אבנים ואמר עולא לא אסרה תורה אלא פשוט ידים ורגלים ולמה נקרא שמה רצפה שהיה עשוי קרקע העזרה מאבני שיש חשובים קטנים מגוונים הרבה והיו רצופין ונראין כאחד (בפרק אחרון דאהלות) הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן פי׳ שוטח שם אבני שיש כדכתי׳ ואת הים הוריד מעל הבקר הנתשת אשר תחתיה ויתן אותו על מרצפת אבנים ואומר נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה בכל הבגדים (נגעים פי״א) שתי אם הוה רצוף מטמא פי׳ לאלתר כשמסיך המסכת מאספו ומגלגלו על מנור אורגי׳ (נדה מג) דאשתכח מאכולת רצופה אימור שמש רצפה פי׳ דחקה (בבא בתרא לז) אכלן רצופין אין לו חזקה מכרן רצופין אין לו קרקע פי׳ קרובין בטועין זה בצד זה בלי הפרש בינתים כלו׳ מעורבין זה לזה (שבת טז) איכא ביניייהו דרצפינהו מרצף פי׳ כגון שפוד שנרצף ששוקע כתלי הכלי בתוכו ונעשה כאלו נשברו כתליו לאביי דחייש שמא יקבנו בכדי טהרתו אע״ג דרצפיה חייש ועדיין טומא׳ ישנה עליו לרבא פרחה טומאתו דהא רצוף ולאו כלי הוא פ״א דרצפינהו מירצף ששיברו מהכל למאן דאמר שלא יקבנו בכדי טהרתו ליכא למחן דאמר שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה איכא דרצפינהו כמו מאכולת רצופה (זבחים צה.) פותחו והא כלי אמר רחמנא ולא כלי הוא דרציף ליה מירצף (בראשית רבה פ״ז) רצוף רצפך דהיא טבא באולפנא כלומר רבוע לך ושטח עצמך כארץ:
א. [איבר געהן אונטערהאלטין.]
ב. [געפלאסטערטער באדען. דורך אנאנדער.]
מתני׳ אצבע צרדא – מפרש בגמ׳.
והפג – טייל להפיג שינה מעיניך עמוד והפג אחת שחוק לנו פעם אחת על הרצפה להפיג שינתך ובגמרא מפרש מאי היא.
ומעסיקין אותו – בהפיגותם ובטיוליהם שלא יישן עד שמגיע זמן שחיטת תמיד של שחרית שהוא בהאיר המזרח.
צרדא. פירש בקונטרס שהוא אצבע שני לגודל ורבינו תם פירש כי זו היא אמה וצרדא צרתה דדא שהיא אגודל וכן שנינו בתוספתא (פ״א) איזהו אצבע צרדא אצבע גדולה של ימין וכן נשמע יותר הקול וכן יסד הפייט [בפרשת שקלים] גיא וכל עפרה בצרדא הכילו וזהו לפי שדורש וכל בשליש עפר הארץ ובאצבע שלישי בראו ובשום מדרש מצא:
עמוד והפג אחת על הרצפה – פי׳ הפג וסלק שינה מעיניך והלך על הרצפ׳ שמצננת הרגלים ומנדדת השינה.
ג משנה אם בקש הכהן הגדול להתנמנם בלילה, פרחי (צעירי) כהונה היו מכין לפניו באצבע צרדא ומשמיעים רעש, ואומרים לו מפעם לפעם: אישי (אדוני) כהן גדול! עמוד ממטתך והפג (צנן) את עצמך פעם אחת על הרצפה, ותסיר ממך את השינה. ומעסיקין אותו בדרכים שונות עד שיאיר המזרח ויגיע זמן השחיטה של התמיד של שחר.
MISHNA: If the High Priest sought to sleep at night, the young priests would snap the middle [tzerada] finger against the thumb before him, and they would say to him every so often: My Master, High Priest. Stand from your bed and chill yourself once on the floor and overcome your drowsiness. And they would engage him in various ways until the time would arrive to slaughter the daily offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: מַאי צְרָדָא אָמַר רַב יְהוּדָה צָרָתַהּ דְּדָא מַאי הִיא גּוּדָל מַחְוֵי רַב הוּנָא וְאָזֵל קָלָא בְּכוּלֵּי בֵּי רַב.:

GEMARA: The Gemara asks: What is the tzerada finger mentioned in the mishna? Rav Yehuda said: It is the rival [tzara] of that [da] one. Which finger is it? Tzerada is the rival of the thumb; it is the middle finger. The middle finger would be strongly positioned against the thumb, and when one separates them, the finger hits the palm, creating a sound. Rav Huna demonstrated the loud noise that could be achieved by snapping with the middle finger, and the sound traveled throughout Rav’s study hall. The sound created was loud enough to keep the High Priest awake.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך צרדה
צרדהאבפרק קמא דיומא (משנה יומא א׳:ז׳) מכין לפניו באצבע צרדה. (יומא יט:) אמר רב יהודה צרתה דדא מאי היא גודל. (תוספתא) איזהו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין. (מנחות לה:) אמר ריש לקיש עד אצבע צרדה ומאי צרדה אמצעית פי׳ היא אצבע הארוכה:
א. [צייגעפינגער.]
גמ׳ צרתה דדא – צרתה של זו אצבע תהי צרה לזו ומאי היא זו גודל באצבע הסמוכה לגודל היה מחברו לאגודל בחזקה ושומטה ומכה על כפו ונשמע הקול.
בכוליה בי רב – בית המדרש.
מה שביארנו במשנה שמתעסקין היו עמו עד זמן שחיטה לא בנבל ולא בכינור ולא בכלי ניגון אלא בפה ומה היו אומרים אם ד׳ לא יבנה בית וגומר ומיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה כדי שתהא שם קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו ואף לאחר חרבן היו עושין כן בקצת מקומות בגבולין זכר למקדש אלא שהיו באים לידי חטא מצד פריצותם:
מאי צרדא אמר רב הונא צרתא דדא – פרש״י ז״ל האצבע שהוא סמוך לגודל והוא שני לו אבל ר״ת ז״ל פי׳ כי היא האצבע הארוכה שהיא כנגד הגודל ובו נשמע הקול יותר. וכן יסד הפייט הקלירי תבל וכל עפרה בצרדה הכילו וזה לפי שדורש וכל בשליש עפר הארץ כי באצבע שלישי בראו וקורא לאצבע שלישי צרדה וכן הוא בתוספתא איזו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין. וכן בילמדנו בס׳ בוא אל פרעה ושיעור רצועה של יד אמ׳ ריש לקיש עד אצבע צרדה. ומאי אצבע צרדה אמצעית פי׳ אצבע צרודה וכן פירש בעל הערוך ז״ל.
צרדא אמר ר״י צרתה דדא כו׳. פרש״י באצבע הסמוכה לגודל היה מחבר לאגודל כו׳ ע״ש אבל בערוך פי׳ שהיא אצבע הארוכה האמצעית ועי׳ בתוס׳ פרק הקומץ:
ד גמרא שואלים: מאי [מה הוא] אצבע צרדא שהוזכרה במשנה? אמר רב יהודה: צרתה דדא [של האצבע הזאת], מאי [ומה] היא האצבע הזאת — גודל, וצרדא — צרתה, היא האצבע האמצעית ביד. שהיו מצמידים את האצבע לאגודל בעוצמה, ומשהפרידום היתה האצבע מכה על כף היד והיתה משמיעה קול. וכדי להוכיח מאי עוצמת הקול הנוצרת מהכאה באצבע צרדה, מחוי [היה מראה] רב הונא כיצד מכים כך באצבע צרדא ואזל קלא בכולי בי [והלך ונשמע הקול בכל בית המדרש] של רב. ויש איפוא בקול כזה כדי לגרום לכהן הגדול להתעורר מתרדמתו.
GEMARA: The Gemara asks: What is the tzerada finger mentioned in the mishna? Rav Yehuda said: It is the rival [tzara] of that [da] one. Which finger is it? Tzerada is the rival of the thumb; it is the middle finger. The middle finger would be strongly positioned against the thumb, and when one separates them, the finger hits the palm, creating a sound. Rav Huna demonstrated the loud noise that could be achieved by snapping with the middle finger, and the sound traveled throughout Rav’s study hall. The sound created was loud enough to keep the High Priest awake.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל הָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה וְכוּ׳.: אָמַר רַב יִצְחָק עַל חֲדַת מַאי הִיא אָמְרִי לֵיהּ אַחְוִי קִידָּה.:

It was taught in the mishna that they said to him: My Master, High Priest. Stand from your bed and chill yourself once on the floor and overcome your drowsiness. Rav Yitzḥak said that they said to the High Priest: Introduce something new. The Gemara asks: What is it that they asked him to introduce? They say to him: Demonstrate how to perform the ceremonial bowing [kidda]. This was a form of bowing that was difficult to perform, in which the High Priest was expert. The thought was that the exercise would keep him awake.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יצחק על חדת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על חדת – דרך חידוש הראה לנו.
אחוי קידה – נועץ גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה ועומד כך מפורש במס׳ סוכה (דף נג.).
אמר רבי יצחק (עוד) על חדת – כלומר עוד עושה דבר אחר על הרצפה מאי היא אמרו ליה אחוי קידה פי׳ ולזה רמז התנא כשאמר הפג אחת על הרצפה.
על חדת מאי היא כו׳. אחוי קידה כו׳. שהוא דבר חידוש כמ״ש פ׳ החליל דרשב״ג עביד קידה ואין כל בריה היה יכולה לעשות כן בדורו וק״ל:
ה שנינו במשנה כי היו אומרים לו אישי (אדוני) כהן גדול הפג (צנן) את עצמך פעם אחת על הרצפה והתעורר. אמר רב יצחק: על חדת [הבא, הכנס משהו חדש]. ושואלים: מאי היא [מה הוא] דבר זה של חידוש שביקשו ממנו? אמרי ליה [היו אומרים לו]: אחוי [הראה לנו כיצד עושה אתה] קידה, שזהו דרך השתחוויה מיוחד שהיה הכהן הגדול בקי בו, וקשה מאוד לעשותו, ועל ידי מאמץ זה היה מתעורר.
It was taught in the mishna that they said to him: My Master, High Priest. Stand from your bed and chill yourself once on the floor and overcome your drowsiness. Rav Yitzḥak said that they said to the High Priest: Introduce something new. The Gemara asks: What is it that they asked him to introduce? They say to him: Demonstrate how to perform the ceremonial bowing [kidda]. This was a form of bowing that was difficult to perform, in which the High Priest was expert. The thought was that the exercise would keep him awake.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה (וְכוּ׳).: תָּנָא לֹא הָיוּ מַעֲסִיקִין אוֹתוֹ לֹא בְּנֵבֶל וְלֹא בְּכִנּוֹר אֶלָּא בַּפֶּה וּמָה הָיוּ אוֹמְרִין {תהלים קכ״ז:א׳} אִם ה׳ לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ.

The mishna continues: And they would engage him in different ways until the time to slaughter the daily offering would arrive. It was taught: They would not occupy him with a harp or a lyre, which may not be played on a Festival, but would sing with their mouths. And what would they say? They would say this verse: “Unless the Lord builds the house, its builders labor in vain on it; unless the Lord watches over the city, the watchman keeps vigil in vain” (Psalms 127:1). The message to the High Priest was that his service must be performed for the sake of Heaven for it to be accepted by God; otherwise his efforts would be in vain.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעסקין אותו עד זמן שחיטה. תנא אין מעסקין אותו לא בנבל ולא בכינור אלא בפה ומה היו אומרים אם י״י לא יבנה בית שוא וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בפה – היו משוררין לפניו.
אם ה׳ לא יבנה בית וגו׳ – כלומר הזהר בעבודתך שתהא לשם שמים שתהא לרצות שאם אינה רצויה אין טורחך עולה לכלום.
שוא עמלו בוניו בו – בחנם יגעים בבנין שלא יתקיים.
לא בנבל ולא בכנור כו׳. גם שהם כלי זמר שמפיגין השינה כמ״ש עורה כבודי עורה הנבל וכנור וגו׳ לא היו מנערין ומפיגין שינת הכ״ג אלא בפה:
ומה היו אומרים אם ה׳ לא יבנה בית וגו׳. זה המזמור נאמר על בנין הבית ומסיים ענין זה שהיה להם ביוה״כ ואמר שוא לכם משכימי קום ביוה״כ לבא למקדש כמו בשאר ימים וכן מאחרי שבת בשאר הימים שהיו אוכלים לחם העצבים אבל ביוה״כ שהוא יום שאין בו אכילה אינו כן אלא כן יתן לידידו שנה למנדדים שינתן כל הלילה זו וכה״ג דרשינן ליה לגבי ת״ח בפ׳ יוה״כ:
ו נאמר במשנה כי היו מעסיקין אותו עד שיגיע זמן שחיטה. תנא [שנה החכם]: לא היו מעסיקין אותו לא בנבל ולא בכנור שאסור לנגן בהם בחג, אלא בפה היו שרים, ומה היו אומרין — פסוק זה: ״אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה׳ לא ישמר עיר שוא שקד שומר״ (תהלים קכז, א), לרמז שצריך הכהן להזהר בעבודתו שתהא לשם שמים, כדי שתעלה לרצון, שאם לא יעשה כן — תהא כל טרחתו לשוא.
The mishna continues: And they would engage him in different ways until the time to slaughter the daily offering would arrive. It was taught: They would not occupy him with a harp or a lyre, which may not be played on a Festival, but would sing with their mouths. And what would they say? They would say this verse: “Unless the Lord builds the house, its builders labor in vain on it; unless the Lord watches over the city, the watchman keeps vigil in vain” (Psalms 127:1). The message to the High Priest was that his service must be performed for the sake of Heaven for it to be accepted by God; otherwise his efforts would be in vain.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ יְשֵׁנִין כׇּל הַלַּיְלָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל קוֹל הֲבָרָה וְלֹא תְּהֵא שֵׁינָה חוֹטַפְתּוֹ תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אָמַר אַף בִּגְבוּלִין הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא שֶׁהָיוּ חוֹטְאִין.

The Gemara relates that the prominent men of Jerusalem would not sleep the entire night but instead engaged in Torah study, so that the High Priest would hear the sound of noise in the city and sleep would not overcome him in the silence of the sleeping city. It was taught in a baraita that Abba Shaul said: They would do so even in the outlying areas and stay awake all night in acknowledgment of the Temple; however, the result was that they would sin, as the men and women would participate in games together to pass the time, leading to transgression.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיקירי ירושלים לא היו ישינים כל הלילה תניא אבא שאול אומר אף בגבולין והיא נהרדעא היו עושין כן אלא שהיו חוטאין. כדאמר להו אליהו כמה בתולות איבעול בנהרדעא ביומא דכיפורי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיקירי ירושלים – מחשובי ירושלים עושין כך שלא היו ישנים.
אלא שהיו חוטאין – משחקין אנשים ונשים יחד ובאין לעבירה.
ומספרים: מיקירי (חשובי) ירושלים לא היו ישנין כל הלילה ועוסקים בתורה כדי שישמע כהן גדול קול הברה (רעש) מן העיר ולא תהא שינה חוטפתו מחמת השקט, כשכל העיר כולה רדומה. תניא [שנינו בברייתא], אבא שאול אומר: אף בגבולין (חוץ לירושלים) היו עושין כן להיות נעורים כל הלילה זכר למקדש, אלא שהיו חוטאין, שהיו הגברים והנשים משחקים במשחקים משותפים והגיעו בשל כך לידי עבירה.
The Gemara relates that the prominent men of Jerusalem would not sleep the entire night but instead engaged in Torah study, so that the High Priest would hear the sound of noise in the city and sleep would not overcome him in the silence of the sleeping city. It was taught in a baraita that Abba Shaul said: They would do so even in the outlying areas and stay awake all night in acknowledgment of the Temple; however, the result was that they would sin, as the men and women would participate in games together to pass the time, leading to transgression.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תַּרְגּוּמָא נְהַרְדְּעָא דא״לדַּאֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא אָמְרִיתוּ אַמַּאי לָא אָתֵי מָשִׁיחַ וְהָא הָאִידָּנָא יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הוּא וְאִבְּעוּל כַּמָּה בְּתוּלָתָא בִּנְהַרְדְּעָא אֲמַר לֵיהּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאי אָמַר אֲמַר לֵיהּ

Abaye said, and some say it was Rav Naḥman bar Yitzḥak who said: Interpret that statement as referring to Neharde’a, as Elijah the Prophet said to Rav Yehuda, brother of Rav Salla Ḥasida: You have said and wondered: Why has the Messiah not come? Why is that surprising? Isn’t today Yom Kippur, and relations were had with several virgins in Neharde’a, as the men and women stayed awake all night and that led to promiscuity? Rav Yehuda said to him: What did the Holy One, Blessed be He, say about those sins committed by the Jewish people? He said: This is what God said:
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והקב״ה מאי אמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרגומא – להאי בגבולים היכא היו חוטאין בנהרדעא.
אמריתו אמאי לא אתי משיח כו׳. משמע שהם חשבו בדור ההוא שראוי שיבא משיח וקשה אם לפי הזמן הא אמרי׳ ובעונותינו שיצאו מה שיצאו ואם סמכו עצמם בדור ההוא על זכות וכמ״ש זכו אחישנה זה אין סברא גם אם ידעו בנגלות מי יוכל לידע בנסתרות ונראה מתוך דבריהם שהיה זה ביוה״כ שהש״י מכפר עונם ומנוקים מכל עון כמה״ש וחשבו אמאי לא אתי משיח מיד בצאת יוה״כ שהרי עתה אין להם חטא שנתכפר להם ביוה״כ וע״ז השיב להם דאל תחשבו כן דהא האידנא יוה״כ כו׳ וחוטאים וזה ודאי לא נתכפר דיוה״כ אינו מכפר אלא ע״י תשובה. ואמר
הקב״ה אומר לפתח חטאת וגו׳. פרש״י יצה״ר מחטיאן בע״כ עכ״ל גם שניתן לאדם הבחירה וכמו שכתוב ואתה תמשול בו וגו׳ מ״מ יש להם קצת התנצלות בזה שהקב״ה ברא היצה״ר ואילו לא נברא לא חטאו כדאמרי׳ אלמלא ג׳ פסוקים הללו נתמוטטו ח״ו רגלי שונאיהם של ישראל דכתיב ואשר הרעותי וכתיב כי הנה כחומר וגו׳ וכתיב והסירותי לב האבן וגו׳ ועי״ל דה״ק לפתח שיתנו לבא לידי חטאת רובץ ומביא לידי חטא וע״ד שאמרו פרצה קוראה לגנב שע״י שאינן ישינים בביתם בלילה ומשחקין ביחד וחושבים לעשות מצוה זכר למקדש זה מביא להם לידי עבירה זו. ואמר
והשטן מאי אמר כו׳. גם שהוא מפורסם במדרשות שביוה״כ אין רשות לשטן לקטרג לפי שהם מנוקים מעון אבל האידנא שיש כמה עונות ביוה״כ ע״י נדנוד השינה מאי קאמר השטן. והשיב אעפ״כ אין לו רשות ביוה״כ דהשטן גימטריא שס״ד וכו׳ מפורש בנדרים פ״ד:
אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב נחמן בר יצחק: תרגומא [תרגם], אמור את הדברים כלפי העיר נהרדעא, שבה היה מצוי דבר זה. כפי המסופר: שאמר לו אליהו הנביא לרב יהודה אחוה [אחיו] של רב סלא חסידא [החסיד]: אמריתו [אומרים אתם] ומתפלאים: ״אמאי לא אתי [מדוע לא בא] משיח״? ומה פלא, והא האידנא יומא דכיפורי הוא [והרי עכשיו יום הכיפורים הוא] ואבעול כמה בתולתא [ונבעלו בלילה זה כמה בתולות] בנהרדעא, כפי שאמרנו שהיו נעורים בלילה ומגיעים לידי פריצות. אמר ליה [לו] רב יהודה: הקדוש ברוך הוא מאי אמר [מה אומר] הוא על חטאים אלה שעושים בני ישראל? אמר ליה [לו], כך הוא אומר:
Abaye said, and some say it was Rav Naḥman bar Yitzḥak who said: Interpret that statement as referring to Neharde’a, as Elijah the Prophet said to Rav Yehuda, brother of Rav Salla Ḥasida: You have said and wondered: Why has the Messiah not come? Why is that surprising? Isn’t today Yom Kippur, and relations were had with several virgins in Neharde’a, as the men and women stayed awake all night and that led to promiscuity? Rav Yehuda said to him: What did the Holy One, Blessed be He, say about those sins committed by the Jewish people? He said: This is what God said:
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא יט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא יט:, עין משפט נר מצוה יומא יט:, ר׳ חננאל יומא יט:, רי"ף יומא יט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא יט:, רש"י יומא יט:, תוספות יומא יט:, תוספות ישנים יומא יט:, תוספות רי"ד יומא יט:, בית הבחירה למאירי יומא יט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא יט:, מהרש"א חידושי הלכות יומא יט:, מהרש"א חידושי אגדות יומא יט:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא יט:, אסופת מאמרים יומא יט:

Yoma 19b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 19b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 19b, R. Chananel Yoma 19b, Rif by Bavli Yoma 19b, Collected from HeArukh Yoma 19b, Rashi Yoma 19b, Tosafot Yoma 19b, Tosefot Yeshanim Yoma 19b, Tosefot Rid Yoma 19b, Meiri Yoma 19b, Ritva Yoma 19b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 19b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 19b, Steinsaltz Commentary Yoma 19b, Collected Articles Yoma 19b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144