×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) נֶהֱרָג עָלָיו.
he is executed for killing him even though he acted in self-defense, and a descendant of Noah is also killed for this.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
נהרג עליו – היינו כיוצא בו דשפיכות דמים דהוי קרוב להתיר ואינו מותר כותי בכותי וכותי בישראל חייב וכן ישראל בישראל אבל ישראל בכותי פטור ואליבא דרבי יונתן אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר גמור הוא וליכא כיוצא בו.
וכן לענין שפיכות דמים אפילו הרג עובר שבמעי אמו מה שאין כן בישראל עד שיצא מכלל נפל אפילו הרג טרפה או כפתו לפני ארי או הרג רודף שהיה יכול להצילו באחד מאיבריו וכן כל כיוצא אלו שחייבין מיתה בישראל אלא שאין בית דין ממיתין אותן בבני נח נהרגין שהרי אף בישראל רשאי המלך להרגן כמו שיתבאר וישראל בגוי כל שלא היה מקיים שבע מצות פטור שהרי מעובדי האלילים הוא אלא שאעפ״כ אסור שהגוים ורועי בהמה דקה אין גורמין להם מיתה ולא משתדלין להם בהצלה אבל אם היו ממקיימי שבע מצות הרי הוא בכלל בעלי דת ואף גדולי המחברים כתבו שכבישת שכרו באיסור עשה דביומו תתן שכרו ואע״פ ששיטת הסוגיא בזו מראה לך פנים אחרים הזהר שלא לטעות ולפרשה בדרך אחרת:
נהרג עליו אף שעשה זאת מתוך הגנה עצמית, וגם בן נח נהרג על כך.
he is executed for killing him even though he acted in self-defense, and a descendant of Noah is also killed for this.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אַשְׁכַּח ר׳רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא דַּהֲוָה כְּתִיב בְּסֵפֶר אַגַּדְתָּא דְּבֵי רַב אבֶּן נֹחַ נֶהֱרָג בְּדַיָּין א׳אֶחָד וּבְעֵד אֶחָד שֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה מִפִּי אִישׁ וְלֹא מִפִּי אִשָּׁה וַאֲפִילּוּ קָרוֹב מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ באַף עַל הָעוּבָּרִין.

§ Rabbi Ya’akov bar Aḥa found that it was written in a book of Aggadot in the study hall of Rav: Contrary to the halakha with regard to a Jew, a descendant of Noah is executed on the basis of the verdict of even one judge, and by the testimony of even one witness, and without being given forewarning before committing the transgression. He can be judged or testified against only by the mouth of a man and not by the mouth of a woman; but even a relative may judge his case or testify against him. The Sages said in the name of Rabbi Yishmael that a descendant of Noah is executed even for killing fetuses.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפי איש – על ידי דיין איש או עד איש.
אף על העוברין – הכה את האשה ויצאו ילדיה נהרג עליהן ובישראל עד שיצא לאויר העולם כדתנן במס׳ [נדה] (דף מד.) תינוק בן יום אחד ההורגו חייב היכא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל.
כתיב בספר אגדתא דבי רב בן נח נהרג כו׳ משום ר׳ ישמעאל אמרו אף על העוברין שבמעי אמן שאם הכה את האשה ויצאו ילדיה ומתו חייב דאלו ישראל לא מיקטיל אעוברין שנאמר כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון כלומר באשה ענוש יענש על העוברין כאשר ישית עליו בעל האשה אלמא אעוברין פטור ולא מיקטלא ליה עד שיהא תינוק בן יום אחד והוא דקים ליה בגוויה שכלו חדשיו כדתנן במסכת נדה תינוק בן יום אחד ההורגו חייב. מנא הני מילי אמר קרא אדרוש אפי׳ בדיין אחד כו׳ כוליה קרא יתירה הוא דמכדי כתיב שופך דם האדם כו׳ אידך למה לי שמע מינה לדרשא אדרוש לשון יחיד משמע והא קמ״ל שיש לכם לדרוש בדיין אחד כמו שאני דורשו יחיד מיד כל חיה אפי׳ שלא בהתראה דחיה משמע אפי׳ חיות השדה והתם לא שייך התראה ומדאקיש דרישה דאדם לדחיה ש״מ דאפי׳ שלא בהתראה מיהת מיחייב חדרשנו אפי׳ בעד אחד דאם אינו ענין לדם האדם דהא כתיב ביה דמכם אדרוש תנהו ענין לדרישת העדים ומדאפקיה בלשון יחיד ולא כתיב אדרשם ש״מ אפי׳ בעד אחד מיד איש כוליה קרא בעדים קא דריש ליה ופשוטה היא. ואית דמפרשי אדרוש אדרשנו דרישה כל שהוא ומדלא כתיב היטב ולאו מילתא היא. מתיב רב המנונא ואשה לא מיפקדא אדינין דקא דרשת מיד איש ולא מיד אשה אלמא ולא מיפקדא לא לאסהודי ולא למידן דהא לאו בת הכי היא והכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו לעשות צדקה ומשפט. הוא מותיב לה והוא מפריק לה בניו לדין ביתו לצדקה. אית דאמרי דהאי צדקה פשרה היא כדאמרינן (לעיל ו׳:) ויהי דוד עושה צדקה ומשפט ומסתברא לי לצדקה ממש קאמר והאי דלא חשיב לה גבי המצות משום דמצות עשה היא:
תנו רבנן איש מה ת״ל איש איש תרי זימני לרבות את הכותים ואוקי׳ איצטריך לאיחיובי אעריות דידן כגון אשת איש ישראל ומשכב זכור דקתני סופא בא על העריות ישראל נידון בדיני ישראל ואיבעיא לן למאי הילכתא וסברינן למימר שאם בא על עריות ישראל אינן נידון אלא בעדה ועדים והתראה ומתמהינן השתא מיגרע גרעי עריות ישראל מעריות כותים והלא אם בא על עריות כותים נידון בדיין אחד ובעד אחד שלא בהתראה כלומר וכי לפי שבא על עריות ישראל נקל עליו. אלא אמר ר׳ יוחנן לא נצרכה אלא לנערה מאורסה דלדידהו לית להו אלא בעולת בעל וכיון דלא מיחייבי עלה אלא מריבוייא דאיש איש על כרחיך דיינינן ליה בדינא דידן בסקילה אבל בעדה ועדים והתראה [לא] מרבינן ליה. למילתא דכתיבא גבי עריות מרבינן. עדה ועדים והתראה גבי עריות לא כתיב. ודייקינן עלה דהא מילתא [מהא] דאמרינן לקמן האי תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא חנק דאלמא ליכא חילוק בין היכא דנידון בדיני ישראל ובין היכא דנידון בדיני בני נח אלא לענין גופה דמיתה מכלל דבין הכי ובין הכי בעד אחד ודיין אחד דיינינן ליה כדבעינן לברורי לקמן. אבל בא על ישראלית אשת איש בדינא דידהו קטלינן ליה בסייף אפי׳ דיין אחד ועד אחד שלא בהתראה כי קושיין:
ומקשינן עלה והתניא בא על אשת איש נדון בחנק ואוקימנא כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה דלדידהו לית להו שנאמר והיא בעולת בעל ולא כתיב אשת איש ולדילן אית לן שהכל היו בכלל נואף ונואפת בחנק ולא הוציא הכתוב לסקילה אלא בתולה מאורסה אבל בתולה והיא נשואה אי נמי מאורסה והיא בעולה הרי היא בכלל נואף ונואפת בחנק הילכך אם בא על בת ישראל שנכנסה לחופה ולא נבעלה דיינינן ליה בדינא דידן בחנק דאתרבו להו נמי מאיש איש ואע״ג דמפקינן ליה מסייף לחנק לאו גריעותא היא דהא בעריות דידהו כי האי גוונא פטור הוי לגמרי וכי בא על עריות ישראל כי האי גוונא קטלינן ליה:
בן נח נהרג וכו׳ אף על העוברין כו׳ בזה אמרתי ליישב בפ׳ שמות שדקדק הכתוב לאמר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות דודאי פרעה לא שאל מהם להרוג הזכרים בידים דבן נח מוזהר על שפיכות דמים ולכך לא אמר כן למילדות המצריות שהוזהרו על שפיכות דמים אפילו בעוברים אבל למילדות העבריות אמר שהותר לכם להרוג עובר במעי אמו וראיתם על האבנים קודם שיצא לאויר העולם אם בן הוא וגו׳ וכיון שאי אפשר בהם לפטור משפיכות דמים רק בתחילת יציאת הולד קודם שיצא ראשו או רובו הוצרך לתת להם סימנין כמו שכתוב בפרק קמא דסוטה וראיתם על האבנים סימן גדול מסר להם כו׳ יריכותיה מצטננות כו׳ וכן פניו למעלה כו׳ עיין שם ודו״ק:
א אשכח [מצא] ר׳ יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי [שהיה כתוב בספר אגדה שהיה בבית מדרשו] של רב: בן נח נהרג אפילו בדיין אחד, ובעד אחד שלא בהתראה, ואולם בעדות מפי איש ולא מפי אשה, אבל אפילו קרוב מעיד בבני נח. שכל אלה אף שאינם ראויים לדון דין שכזה בישראל, הריהם ראויים לדון בבן נח. משום (בשם) ר׳ ישמעאל אמרו: בן נח נהרג אף על העוברין שהמית.
§ Rabbi Ya’akov bar Aḥa found that it was written in a book of Aggadot in the study hall of Rav: Contrary to the halakha with regard to a Jew, a descendant of Noah is executed on the basis of the verdict of even one judge, and by the testimony of even one witness, and without being given forewarning before committing the transgression. He can be judged or testified against only by the mouth of a man and not by the mouth of a woman; but even a relative may judge his case or testify against him. The Sages said in the name of Rabbi Yishmael that a descendant of Noah is executed even for killing fetuses.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב יְהוּדָה דְּאָמַר קְרָא {בראשית ט׳:ה׳} אַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרוֹשׁ אֲפִילּוּ בְּדַיָּין אֶחָד.

The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Yehuda says: They are derived from that which the verse states: “And your blood of your lives I will require; at the hand of every animal I will require it; and at the hand of man, even at the hand of every man’s brother, I will require the life of man” (Genesis 9:5). It is derived from the term “I will require,” which is stated in the singular, that a descendant of Noah is executed on the basis of the verdict of even one judge.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: מנהני מילי [מנין דברים אלה] שהיו כתובים באותו ספר? אמר רב יהודה: שאמר קרא [הכתוב] ״ו אך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם״ (בראשית ט, ה). וממה שנאמר ״אדרש״ בלשון יחיד, משמע אפילו בדיין אחד.
The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Yehuda says: They are derived from that which the verse states: “And your blood of your lives I will require; at the hand of every animal I will require it; and at the hand of man, even at the hand of every man’s brother, I will require the life of man” (Genesis 9:5). It is derived from the term “I will require,” which is stated in the singular, that a descendant of Noah is executed on the basis of the verdict of even one judge.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {בראשית ט׳:ה׳} מִיָּד כׇּל חַיָּה אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה {בראשית ט׳:ה׳} אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם אֲפִילּוּ בְּעֵד אֶחָד {בראשית ט׳:ה׳} מִיָּד אִישׁ וְלֹא מִיַּד אִשָּׁה אֶחָיו אֲפִילּוּ קָרוֹב.

It is derived from the phrase “at the hand of every animal” that one is executed even without forewarning, as an animal certainly cannot forewarn someone. It is derived from the phrase “I will require it; and at the hand of man,” with “I” stated in the singular, that the sentence is issued on the basis of the testimony of even one witness. It is derived from the phrase “at the hand of every man,” that the judgment and testimony must be at the hand of a man, but not at the hand of a woman. It is derived from the term “his brother” that the testimony of the witness is accepted even if he is a relative of the defendant.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיד כל חיה – מיד כל דבר חי.
ומה שנאמר ״מיד כל חיה״ — הרי זה בא ללמד שנידונים אפילו שלא בהתראה, שהרי חיה ודאי אינה בת התראה. ומה שנאמר ״אדרשנו ומיד האדם״, שנאמר בלשון יחיד, משמע: אפילו בעד אחד. ״מיד איש״ולא מיד אשה. ומ״אחיו״ — נדקדק: אפילו היה קרוב לו.
It is derived from the phrase “at the hand of every animal” that one is executed even without forewarning, as an animal certainly cannot forewarn someone. It is derived from the phrase “I will require it; and at the hand of man,” with “I” stated in the singular, that the sentence is issued on the basis of the testimony of even one witness. It is derived from the phrase “at the hand of every man,” that the judgment and testimony must be at the hand of a man, but not at the hand of a woman. It is derived from the term “his brother” that the testimony of the witness is accepted even if he is a relative of the defendant.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ אַף עַל הָעוּבָּרִין מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דִּכְתִיב {בראשית ט׳:ו׳} שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ אֵיזֶהוּ אָדָם שֶׁהוּא בָּאָדָם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה עוּבָּר שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ.

It is stated in that book of Aggadot that the Sages said in the name of Rabbi Yishmael: A descendant of Noah is executed even for killing fetuses. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yishmael? The Gemara answers: It is derived from that which is written: “One who sheds the blood of a person, by a person [ba’adam] his blood shall be shed” (Genesis 9:6). The word ba’adam literally means: In a person, and is interpreted homiletically: What is a person that is in a person? You must say: This is a fetus that is in its mother’s womb. Accordingly, a descendant of Noah is liable for killing a fetus.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שופך דם האדם באדם – שבתוך האדם דמו ישפך.
רש״י בד״ה שופך דם האדם באדם שבתוך כו׳ כצ״ל:
באותו ספר אגדה נאמר שמשום ר׳ ישמעאל אמרו שחייב אף על העוברין. ושואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר׳ ישמעאל? ומשיבים: דכתיב [שנאמר]: ״שפך דם האדם באדם דמו ישפך״ (בראשית ט, ו), והוא מפרש: איזהו אדם שהוא באדם? הוי אומר: זה עובר שבמעי אמו, שחייב בן נח על הריגתו.
It is stated in that book of Aggadot that the Sages said in the name of Rabbi Yishmael: A descendant of Noah is executed even for killing fetuses. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yishmael? The Gemara answers: It is derived from that which is written: “One who sheds the blood of a person, by a person [ba’adam] his blood shall be shed” (Genesis 9:6). The word ba’adam literally means: In a person, and is interpreted homiletically: What is a person that is in a person? You must say: This is a fetus that is in its mother’s womb. Accordingly, a descendant of Noah is liable for killing a fetus.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְתַנָּא קַמָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא דְּאָמַר כׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה לִבְנֵי נֹחַ אֵינוֹ אֶלָּא חֶנֶק וּשְׁדִי לֵיהּ הַאי בָּאָדָם אַסֵּיפֵיהּ דִּקְרָא וּדְרוֹשׁ בֵּיהּ הָכִי בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ אֵיזֶהוּ שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל אָדָם שֶׁהוּא בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה חֶנֶק.

The Gemara comments: And the first tanna, who does not derive the halakha concerning fetuses, is the tanna of the school of Menashe, who says that all death penalties stated with regard to the descendants of Noah are referring to nothing other than strangulation. And he interprets this verse as follows: Cast, i.e., redirect, this term: “In a person,” and explain it with regard to the latter part of the verse, and interpret it homiletically like this: “In a person, his blood shall be shed.” In what manner is a person’s blood shed while it is in the person’s body, without external bleeding? You must say that this is strangulation. It is therefore derived that the execution of a descendant of Noah is by strangulation.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זה חנק – דאין דמו יוצא לחוץ.
כל שאמרנו עליו שבן נח מוזהר בו אף הנשים בכלל ואין חלוק ביניהם כלל:
ומעירים: והתנא קמא [הראשון] שאינו מקבל הסבר זה, התנא דבי [מבית מדרשו] של מנשה הוא, שאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק, ושדי ליה האי [וזרוק, צרף, לו מלה זו] ״באדם״ שנאמרה אסיפיה דקרא [על סופו של הכתוב], ודרוש ביה הכי [בו כך]: ״באדם דמו ישפך״, איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם, שאין דמו יוצא החוצה? הוי אומר זה חנק, וחלוקה כזו של הפסוק מלמדת אותנו כי כל בן נח היוצא ליהרג — יהרג בחנק.
The Gemara comments: And the first tanna, who does not derive the halakha concerning fetuses, is the tanna of the school of Menashe, who says that all death penalties stated with regard to the descendants of Noah are referring to nothing other than strangulation. And he interprets this verse as follows: Cast, i.e., redirect, this term: “In a person,” and explain it with regard to the latter part of the verse, and interpret it homiletically like this: “In a person, his blood shall be shed.” In what manner is a person’s blood shed while it is in the person’s body, without external bleeding? You must say that this is strangulation. It is therefore derived that the execution of a descendant of Noah is by strangulation.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא וְאִשָּׁה לָא מִפַּקְדָה וְהָכְתִיב {בראשית י״ח:י״ט} כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ׳.

Rav Hamnuna raises an objection to the statement in the book of Aggadot that a descendant of Noah can be judged or testified against only by a man and not by a woman: And is a woman who is a descendant of Noah not commanded to establish courts of judgment? But isn’t it written with regard to Abraham, who at that point had the status of a descendant of Noah: “For I have known him, to the end that he may command his sons and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice” (Genesis 18:19). The word “household” is referring to the women, indicating that they are also commanded to execute justice.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואשה – בת נח לא מפקדה על הדין.
ביתו – היינו נשים.
מתיב [מקשה] רב המנונא: ואשה מבני נח לא מפקדה [אינה מצווה] על הדינים? והכתיב [והרי נאמר] באברהם שהיה אז בגדר בן נח ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״ ((בראשית ט, יח, יט), ״ביתו״ הן הנשים.
Rav Hamnuna raises an objection to the statement in the book of Aggadot that a descendant of Noah can be judged or testified against only by a man and not by a woman: And is a woman who is a descendant of Noah not commanded to establish courts of judgment? But isn’t it written with regard to Abraham, who at that point had the status of a descendant of Noah: “For I have known him, to the end that he may command his sons and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice” (Genesis 18:19). The word “household” is referring to the women, indicating that they are also commanded to execute justice.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ בָּנָיו לְדִין בֵּיתוֹ לִצְדָקָה.

He raises the objection and he resolves it: Abraham commanded his sons to carry out justice, whereas his household, the women in his family, he commanded to give charity; the Hebrew word for righteousness [tzedek] can also mean charity [tzedaka].
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשמע שאף הן בציווי של עשיית משפט! הוא מותיב לה [מקשה אותה קושיה] והוא עצמו מפרק לה [פותר אותה]: את בניו ציוה אברהם לעשות דין (״משפט״), ואילו ביתו, כלומר, את בנות ביתו ציוה לעשות צדקה.
He raises the objection and he resolves it: Abraham commanded his sons to carry out justice, whereas his household, the women in his family, he commanded to give charity; the Hebrew word for righteousness [tzedek] can also mean charity [tzedaka].
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר לֵיהּ רַב אַוְיָא סָבָא לְרַב פָּפָּא אֵימָא בַּת נֹחַ שֶׁהָרְגָה לֹא תֵּיהָרֵג מִיָּד אִישׁ וְלֹא מִיַּד אִשָּׁה כְּתִיב אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם מִכׇּל מָקוֹם.

Rav Avya the Elder said to Rav Pappa: Why not say that a female descendant of Noah who killed someone should not be executed; as it is written: “At the hand of every man,” and not “at the hand of every woman”? Rav Pappa said to him: This is what Rav Yehuda says: It is derived from the phrase “one who sheds the blood of a person” that one who murders is liable to be executed in any case, whether that person is male or female.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו] רב אויא סבא [הזקן] לרב פפא: אימא [אמור] אם כן, כי בת נח שהרגה לא תיהרג, שהרי ״מיד איש״ ולא ״מיד אשה״ כתיב [נאמר]! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב יהודה: נאמר שם ״שפך דם האדם״ בלא פירוט, משמע כל מי ששופכו מכל מקום נהרג, בין איש ובין אשה.
Rav Avya the Elder said to Rav Pappa: Why not say that a female descendant of Noah who killed someone should not be executed; as it is written: “At the hand of every man,” and not “at the hand of every woman”? Rav Pappa said to him: This is what Rav Yehuda says: It is derived from the phrase “one who sheds the blood of a person” that one who murders is liable to be executed in any case, whether that person is male or female.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֵימָא בַּת נֹחַ שֶׁזִּינְּתָה לֹא תֵּיהָרֵג דִּכְתִיב {בראשית ב׳:כ״ד} עַל כֵּן יַעֲזׇב אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה {בראשית ב׳:כ״ד} וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד הֲדַר עָרְבִינְהוּ קְרָא.

Rav Avya asked further: Why not say that a female descendant of Noah who committed adultery should not be executed, as it is written: “Therefore a man shall leave his father and his mother, and shall cleave to his wife, and they shall be one flesh” (Genesis 2:24); a man, but not a woman? Rav Pappa said to him: This is what Rav Yehuda says: At the end of the verse it states: “And they shall be one flesh.” The verse then combines men and women, indicating that the same halakha applies to both.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: לפי עקרון זה אימא [אמור] כי בת נח שזינתה לא תיהרג, דכתיב [שנאמר]: ״על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ ((בראשית ט, ב, כד), ואף כאן תאמר איש ולא אשה! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב יהודה: נאמר בסוף הפסוק ״והיו לבשר אחד״הדר ערבינהו קרא [חזר ועירבם הכתוב] וגילה שדינם שווה, כי הם ״בשר אחד״.
Rav Avya asked further: Why not say that a female descendant of Noah who committed adultery should not be executed, as it is written: “Therefore a man shall leave his father and his mother, and shall cleave to his wife, and they shall be one flesh” (Genesis 2:24); a man, but not a woman? Rav Pappa said to him: This is what Rav Yehuda says: At the end of the verse it states: “And they shall be one flesh.” The verse then combines men and women, indicating that the same halakha applies to both.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אִישׁ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ח:ו׳} אִישׁ אִישׁ גלְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִים1 שֶׁמּוּזְהָרִין עַל הָעֲרָיוֹת כְּיִשְׂרָאֵל.

§ The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “No one [ish ish] shall approach any that is kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6): The verse could have stated: One [ish] shall not approach. Why must the verse state “no one”? It is to include the gentiles, who are prohibited from engaging in forbidden sexual relations, as Jews are.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הכותים״.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה תלמוד לומר איש איש – אל כל שאר בשרו וגו׳.
ב תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: ״איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה״ (ויקרא יח, ו), ודי היה לומר ״איש״, מה תלמוד לומר: ״איש איש״?לרבות את הגויים שמוזהרין על העריות כישראל.
§ The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “No one [ish ish] shall approach any that is kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6): The verse could have stated: One [ish] shall not approach. Why must the verse state “no one”? It is to include the gentiles, who are prohibited from engaging in forbidden sexual relations, as Jews are.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא לֵאמֹר זֶה גִּילּוּי עֲרָיוֹת.

The Gemara asks: But is it derived from here? It is derived from there, from the verse that was already interpreted as teaching this halakha: “And the Lord God commanded the man, saying” (Genesis 2:16), this alludes to forbidden sexual relations (see 56b).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: והא מהכא נפקא דבר זה מכאן, מפסוק זה יוצא, נלמד]? והרי מהתם נפקא [משם, מפסוק אחר יוצא, נלמד], שכבר דרשנו: ״לאמר״ זה רמז לאסור גילוי עריות (ראה לעיל דף נו,ב).
The Gemara asks: But is it derived from here? It is derived from there, from the verse that was already interpreted as teaching this halakha: “And the Lord God commanded the man, saying” (Genesis 2:16), this alludes to forbidden sexual relations (see 56b).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָתָם בַּעֲרָיוֹת דִּידְהוּ וְהָכָא בַּעֲרָיוֹת דִּידַן דְּקָתָנֵי סֵיפָא בָּא עַל עֲרָיוֹת יִשְׂרָאֵל נִידּוֹן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל.

The Gemara answers: There, the verse is referring to their women, gentiles, with whom relations are forbidden. And here it is referring to our women, Jews, with whom relations are forbidden. In other words, a gentile who engages in intercourse with a married Jewish woman is liable. As it is taught in the latter clause of the baraita: If a gentile engages in intercourse with those Jewish women with whom relations are forbidden, i.e., a married Jewish woman, he is judged according to the halakhot of the Jews.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעריות דידן – באשת איש ישראל.
ומשיבים: התם [שם] אותו כתוב מדבר בעריות דידהו [שלהם], באותן שהם אסורים בהן, והכא [וכאן] מדובר בעריות דידן [שלנו], שאם בא הגוי על אשה ישראלית שהיא נשואה על פי דיני ישראל — נענש על כך, דקתני סיפא [ששנינו בסוף אותה ברייתא]: בא הגוי על עריות ישראלנידון בדיני ישראל.
The Gemara answers: There, the verse is referring to their women, gentiles, with whom relations are forbidden. And here it is referring to our women, Jews, with whom relations are forbidden. In other words, a gentile who engages in intercourse with a married Jewish woman is liable. As it is taught in the latter clause of the baraita: If a gentile engages in intercourse with those Jewish women with whom relations are forbidden, i.e., a married Jewish woman, he is judged according to the halakhot of the Jews.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לָעֵדָה וְעֵדִים וְהַתְרָאָה.

The Gemara asks: With regard to what halakha is this gentile judged according to the halakhot of the Jews? Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The statement of the baraita is necessary only to teach these halakhot: That he must be judged by a Sanhedrin, and that he is punished only if two witnesses testify concerning him, and only if he was issued a forewarning before his transgression.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למאי הלכתא – נדון בדיני ישראל.
שצריך עדה ועדים והתראה – כישראל.
מגרע גרע – זה הבא על אשת ישראל מהבא על אשת כותי שנהרג בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתראה. מגרע גרע לשון קולא ובתמיהה.
גמרא לא נצרכה אלא לעדה ועדים כו׳ למאי דלא חש לקושיית דמגרע גרע לא בעי לאוקמה בפשיטות אפילו למאן דאמר דסייף חמור לא נצרכה אלא לאשת איש דבעכו״ם בסייף ואם בא על בת ישראל נידון בחנק כישראל דניחא ליה לאוקמא בהכי אפילו לתנא דבי מנשה דס״ל מיתת העכו״ם בחנק וק״ל:
תוס׳ בד״ה הורתו שלא כו׳ ומותר אפילו באחותו מן האם כו׳ שלא יאמרו באנו כו׳ עכ״ל דבריהם אלו לפירש״י דאחותו מן האם אסור לבן נח אבל לדברי התוס׳ לקמן דבן נח לא אסור באחותו מן האם ולא שייך בו שמא יאמרו כו׳ אלא משום אחלופי כמו שכתבו התוס׳ לקמן ויש לומר בתירוצם באחות אביו דאסור מדאורייתא וק״ל:
בא״ד ועוד יש לומר דהורתו ולידתו בקדושה נמי כך דינו כו׳ עכ״ל לכאורה קשה לדבריהם דלא תירצו אלא דלא תני הורתו ולידתו בקדושה אבל בעיקר קושיית פירוש הקונטרס אמאי לא קתני הורתו ולידתו שלא בקדושה לא תירצו כלום גם מה הכריחם לומר בתירוץ זה והא דלא נקטיה לרבותא כו׳ דמאיזה טעם הוי רבותא דהא לפי פירוש הקונטרס ודאי לא הוי רבותא ונראה לומר דבתירוצם קמא שכתבו ויש לומר איפכא כו׳ דהנהו ודאי כשני אמהות דמו עכ״ל איכא למימר בקושיית פירש הקונטרס בפשיטות טפי דלכך לא נקט הורתו ולידתו שלא בקדשוה אלא לידתו בקדושה משום דהוי רבותא דאפילו בכהאי גוונא דלידתו בקדושה דכשני אמהות דמי אפילו הכי אסור באחותו מאמו וכן כתבו התוס׳ בהדיא בפרק נושאין ע״ש אלא שהוצרכו לומר דיש לומר איפכא בהורתו ולידתו בקדושה דשרי לגמרי דאם לא כן ליתני רבותא טפי דאפילו בלידתו וגם הורתו בקדושה דהוו טפי כשני אמהות דאסור ואהא קאמרי ועוד יש לומר לפי אותה סברא דהוי לידתו בקדושה רבותא משום דכשני אמהות דמי יש לומר דהורתו וגם לידתו בקדושה כך דינו ואסור ולא תקשי לך דליתני רבותא טפי דאפילו גם לידתו בקדושה דטפי דמי לשני אמהות דאסור דיש לומר משום דלא פסיקא ליה כו׳ ור״ל דבהורתו ולידתו בקדושה אחותו שנולד לאביו אחריו בקדושה אסור לו מדאורייתא מה שאין כן בהורתו שלא בקדושה הגם שלידתו בקדושה מותרת לו אחותו שנולדה אחריו מאביו כיון דהורתו מאביו היה שלא בקדושה והדברים ברורים למבין ודו״ק:
ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] אמרו שנידון בדיני ישראל? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא נצרכה אלא לומר שגוי זה נידון בדיני ישראל בעדה (בסנהדרין), ועדים, והתראה.
The Gemara asks: With regard to what halakha is this gentile judged according to the halakhot of the Jews? Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The statement of the baraita is necessary only to teach these halakhot: That he must be judged by a Sanhedrin, and that he is punished only if two witnesses testify concerning him, and only if he was issued a forewarning before his transgression.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מִגְרָע גָּרַע.

The Gemara asks: Should the halakha of a gentile who engaged in intercourse with a forbidden Jewish woman be less stringent than that of a gentile who engaged in intercourse with a forbidden gentile woman, in which case these conditions do not apply?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נצרכה – האי דקתני נידון בדיני ישראל.
בד״ה מיגרע גרע כו׳ בעד אחד ובדיין אחד כצ״ל:
ושואלים: וכי דינו מגרע גרע [נעשה גרוע יותר], שאם היה עובר עבירה זו בבת נח לא היו מזקיקים אותו לכל אלה, ועכשיו שפגע בישראל לא יתחייב אלא אם כן נתמלאו כל התנאים הללו?!
The Gemara asks: Should the halakha of a gentile who engaged in intercourse with a forbidden Jewish woman be less stringent than that of a gentile who engaged in intercourse with a forbidden gentile woman, in which case these conditions do not apply?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא א״ראָמַר רַב יוֹחָנָן לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה דִּלְדִידְהוּ לֵית לְהוּ דְּדָיְינִינַן לְהוּ בְּדִינָא דִּידַן.

Rather, Rabbi Yoḥanan says: The statement of the baraita is necessary only to teach the halakha in the case of a gentile who engages in intercourse with a betrothed young Jewish woman, which does not apply to gentiles. By halakha, only marriage applies to gentiles, not betrothal. Therefore, we judge them according to our halakha in that case.
רש״יתוספותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – שבא על נערה המאורסה ישראלית.
דלדידהו לית להו – מיתה בנערה המאורסה אלא בבעולת בעל וגבי ישראל נהרג מריבויא דאיש איש על כרחך האי דקטלוה משום דאתרביה באיש איש כישראל ולגבייהו לאו אשת איש דנחייב קטלא דידהו אלא נידון בסקילה אבל אין צריך עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו.
אבל – בא על אשת איש ישראל בדינא דידהו דיינינן ליה בתמיה.
לנערה המאורסה דלדידהו לית להו – והא דאמר בסוף פ״ק דב״ב (דף טז: ושם) אותו היום עבר אותו הרשע חמש עבירות בא על נערה המאורסה אע״ג דלא נצטוו דבר מכוער הוא דקחשיב נמי ושט את הבכורה אע״פ שלא הוזהרו על כך ואשכחן נמי שסיפר הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה לאסור דאמרי׳ לקמן (נח:) כותי מותר בבתו ובפ׳ כהן משוח (הוריות י:) אמרי׳ לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם.
אלא אמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לנערה המאורסה, דלדידהו לית להו, דדיינינן להו בדינא דידן. אבל אשת איש בדינא דידהו דיינינן להו, והתניא בא על נערה המאורסה נידון בסקילה, על אשת איש נידון בחנק. ואי בדינא דידהו סייף הוא, אמר רב נחמן בר יצחק מאי אשת איש דקתני כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה, דלדידהו לית להו, דיינינן להו בדינא דידן. דתני רבי חנינא בעולת בעל יש להן, נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן.
ופרש״י (בד״ה דלדידהו לית להו) וז״ל מיתה בנערה המאורסה אלא בבעולת בעל, וגבי ישראל נהרג מריבויא דאיש איש, על כרחך האי דקטלוה משום דאתרביה באיש איש כישראל, ולגבייהו לאו אשת איש דנחייב קטלא דידהו אלא נידון בסקילה, אבל אין צריך עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו עכ״ל. אמנם עיין ברמב״ם (פ״ט מהל׳ מלכים ה״ז) וז״ל אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה, אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה, שנאמר והיא בעולת בעל, במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח, אבל עכו״ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב, ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל, בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל, אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו״ם חבירו ויהרג בסייף עכ״ל. ומשמע שנחלקו רש״י והרמב״ם, דלרש״י בן נח שבא על נערה מאורסה ישראלית נידון בסקילה כדין עריות דישראל אך לא בעי ב׳ עדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו. אמנם מלשון הרמב״ם משמע דנידון בב׳ עדים ובהתראה כדיני ישראל דכתב הרמב״ם ״נסקל עליה כדיני ישראל״, ומשמע דבעי עדים והתראה וב״ד של כ״ג כדיני ישראל.⁠א ונראה דרש״י והרמב״ם נחלקו ביסוד הדין דב״נ נידון בעד א׳ ובדיין אחד בלא התראה האם זוהי הלכה בדין של גברא דבן נח – דעכו״ם נידון בעד אחד ובדיין א׳ בלי התראה, או דזה דין במעשה עבירה שהיא מפרשה דבן נח – דעבירה שהיא מפרשת בן נח נידונית בע״א ובדיין א׳ בלי התראה. דלרש״י דין זה הוי דין בגברא דבן נח ולכן אף כשנידון על שבא על נערה מאורסה דישראל דנידון בסקילה, מ״מ נידון בע״א ובלא התראה כדין ב״נ. משא״כ הרמב״ם סובר שזוהי הלכה בחלות שם עבירה דב״נ – דהיינו שהעבירה היא מפרשת איסור דב״נ ובקיום העונש דעבירת ב״נ דוקא, ואילו כשבא על נערה מאורסה דישראל דנידון על עבירה מפרשת עריות דישראל אזי דינו בב׳ עדים וב״ד של כ״ג כדין ישראל מכיון דהוי חלות שם עבירת ישראל לכל דיניה.
והנה יש לעיין למה הוצרכה הגמ׳ למילף מריבוי ד״איש איש״ דעכו״ם הבא על נערה מאורסה ישראלית חייב מיתה כדין ישראל, דתיפוק לן משום דהויא אשת איש, דגבי ישראל חל חלות אישות ודין אשת איש באירוסין, וא״כ נימא דעכו״ם הבא על נערה מאורסה ישראלית יהיה חייב מדין איסור אשת איש דעלמא ותהיה מיתתו בסייף כדין ב״נ הבא על אשת איש. דלכאורה הא דאין נערה המאורסה בעכו״ם היינו משום דלית להו קידושין ולא חלה בב״נ חלות אישות באירוסין אבל בישראלית שפיר חלה חלות אישות באירוסין והויא אשת איש, וא״כ נימא דעכו״ם הבא על נערה המאורסה ישראלית יהיה חייב מיתת סייף משום שבא על אשת איש. וי״ל דבאמת אף בעכו״ם חל חלות אישות באירוסין ובנכנסה לחופה ולא נבעלה, דחל חלות אישות בעכו״ם ע״י ייחוד (וכדנתבאר לעיל בשיעורים דף נז. ד״ה כיוצא ביפת תואר)⁠ב. ונראה דהא דבעינן בעכו״ם בעולת בעל הוי תנאי מסוים בחיוב מיתה - שאין ממיתין עכו״ם אלא א״כ האשה היא בעולת בעל וכדכתיב (בראשית כ:ג - ו) ״ויבא אלהים אל אבימלך וגו׳ ויאמר הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל״. אמנם אף בעכו״ם חל חלות שם אישות ביחוד להיות אשתו, ואין דין בעולת בעל דין ושיעור בחלות אישות דבן נח, אלא דזוהי הלכה מסוימת בחיוב מיתה, שאין ממיתין ב״נ אא״כ בעל אשה שהיא בעולת בעל. וסמך לזה מדכתיב (בראשית ב:כ״ד) ״על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו״, ובמדרש רבה (בראשית פי״ח:ה) איתא ״על כן יעזוב איש וכו׳ ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן אמר בני נח על הנשואות חייבין ועל הארוסות פטורין״, ומשמע דיש גזה״כ מיוחדת דחייבין על הנשואות (בעולת בעל) ופטורין על הארוסות מאחר שאינן בעולת בעלג, אך מעיקר הדין חל חלות אישות ושם אשת איש אף על הארוסות. וכן משמע קצת נמי ממש״כ רש״י (בד״ה בעולת בעל יש להם) וז״ל דכתיב (בראשית כ) והיא בעולת בעל ולא כתיב והיא אשת איש, אלמא הנך מת משום בעילתו של בעל ולא מפני קדושין וחופתו עכ״ל, ומבואר דחיוב מיתה תלוי בבעולת בעל אך חלה חלות אישות בקידושין וחופתו. וכן משמע ממש״כ רש״י (בד״ה דלדידהו לית להו) וז״ל ולגבייהו לאו אשת איש דנחייב קטלא דידהו עכ״ל, כלומר דלא הויא אשת איש לחייב מיתה דידהו אלא א״כ היא בעולת בעל אבל מ״מ הרי היא חלות שם אשת איש, דאף בעכו״ם חל חלות אישות באירוסין. ולפי״ז נראה לבאר דהו״א דעכו״ם שבא על ישראלית ארוסה או נכנסה לחופה ולא נבעלה שלא יתחייב מיתה מאחר דלא הויא בעולת בעל, שהרי אף בעכו״ם חלה אישות באירוסין אלא שאינו נהרג אלא על ביאה של בעולת בעל, וס״ד אמינא דה״ה שאינו נהרג כשבא על נערה מאורסה ישראלית, קמ״ל מריבוי קרא ד״איש איש״ שחייב מיתה כשבעל נערה מאורסה ישראלית אע״פ שאינה בעולת בעל. אולם אין הפשט דנתחדש מריבוי דקרא ד״איש איש״ שעכו״ם חייב על איסור ערוה חדש שנוהג בישראל ולא בעכו״ם, אלא דילפינן דעל איסור ערוה זו שאין עכו״ם חייב מיתה עליה מאחר שיש תנאי דחיוב מיתה חל רק בבעולת בעל, דאין תנאי זה נוהג בנערה מאורסה ישראלית, ועכו״ם שבא עליה חייב מיתה כדין ישראל (בסקילה) אע״פ שאינה בעולת בעל. אבל בנוגע לאיסור ערוה שאינו נוהג כלל בבן נח לא ילפינן מ״איש איש״ דעכו״ם חייב מיתה, וכגון בעכו״ם שבועל נדה או הבא על בתו, דלא ילפינן מאיש איש דחייב מיתה אלא באיסור עריות שנוהגות בעכו״ם.
אמנם צ״ע אליבא דהרמב״ם, דנתבאר לעיל (בשיעורים דף נז. ד״ה כיוצא ביפת תואר) דלהרמב״ם בייחד שפחה לעבדו ב״נ חייב עליה מיתה משום איסור עריות דאשת איש, דחל חלות אישות בייחוד, ולשיטתו י״ל דדין בעולת בעל אינה רק תנאי בחיוב מיתה אלא בעולת בעל הוי אופן אחד של חלות אישות בב״נ, אבל חל נמי חלות אישות לב״נ מדין ייחוד לבעל, וב״נ נהרג ע״ז בסייף אפילו כשאינה בעולת בעל. ולפי״ז צ״ע לשיטתו למה בעינן ריבוי מיוחד מקרא ד״איש איש״ לרבות נערה מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה, דתיפוק לן דהויא אשת איש מדין ייחוד לבעל, וחייב עליה מיתה מדין איסור עריות דב״נ דהויא אשת איש. ובשלמא אליבא דרש״י לא קשיא, דלשיטתו החיוב מיתה בייחד שפחה לעבדו הוא מדין גזל ולא משום עריות, וי״ל דלשיטת רש״י ליכא חלות חיוב מיתה באישות שחל מדין ייחוד דחיוב מיתה תלוי בבעולת בעל, ומשו״ה בעינן ריבוי ד״איש איש״ לחייבו מיתה אע״פ שאינה בעולת בעל. אולם להרמב״ם צ״ע מ״ט בעינן רבוי דקרא דאיש איש לרבות נערה מאורסה ישראלית ונכנסה לחופה ולא נבעלה דתיפוק ליה דלא גרע מייחד שפחה לעבדו, דעכו״ם חייב עליה מיתה מדהויא אשת איש מדין ייחוד לבעלה, וצ״עד.
א. ועיין בירושלמי קידושין (פ״א ה״א) וז״ל איש מה תלמוד לומר איש איש אלא להביא את הגוים שבאו על עריות האומות שידונו כדיני האומות ואם באו על העריות ישראל שידונו אותם כדיני ישראל אמר ר׳ לעזר מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד שאם בא על ארוסת ישראל חייב על ארוסת גוים פטור אם בא על ארוסת ישראל חייבין במה הוא מתחייב בדיניהן בדיני ישראל אין תימר בדיני ישראל בשני עדים ובעשרים ושלשה דיינים ובהתרייה ובסקילה ואין תימר בדיניהן בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתרייה ובסייף עכ״ל, ועיין בפירוש המראה פנים שם ד״ה במה הוא מתחייב שפירש דרש״י והרמב״ם נחלקו האם נידון בעד א׳ כדיני ב״נ או בב׳ עדים והתראה כדיני ישראל ומקורו של הרמב״ם הוא מהירושלמי הנ״ל.
ב. וסמוכים לכך דבאדה״ר כתיב ״ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה וגו׳ על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד״, דנעשית אשתו ע״י ייחוד. (רבינו זצ״ל)
ג. ועיי״ש בפירוש עץ יוסף, אמנם מפרש״י על המדרש שם מבואר דליכא חלות אישות בב״נ אלא לאחר ביאה.
ד. ועיין לקמן בשיעורים לדף נח: (ד״ה כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, בן נח שייחד שפחה לעבדו) שתירץ רבינו קושיא זו עפי״ד הר״ן בסוגיא שם.
אלא אמר ר׳ יוחנן: לא נצרכה אלא לגוי הבא על נערה המאורסה בת ישראל, דלדידהו לית להו [שלהם אין להם], שבבני נח יש רק נישואין גמורים ואין מעמד ביניים של אירוסין, דדיינינן להו בדינא דידן [שדנים אותם בדין שלנו] במקרה כזה.
Rather, Rabbi Yoḥanan says: The statement of the baraita is necessary only to teach the halakha in the case of a gentile who engages in intercourse with a betrothed young Jewish woman, which does not apply to gentiles. By halakha, only marriage applies to gentiles, not betrothal. Therefore, we judge them according to our halakha in that case.
רש״יתוספותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲבָל אֵשֶׁת אִישׁ בְּדִינָא דִּידְהוּ דָּיְינִינַן לְהוּ וְהָתַנְיָא דבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה נִידּוֹן בִּסְקִילָה עַל אֵשֶׁת אִישׁ נִידּוֹן בְּחֶנֶק וְאִי בְּדִינָא דִּידְהוּ סַיִיף הוּא.

The Gemara asks: And with regard to gentiles who engage in intercourse with a married Jewish woman, do we judge them according to their halakha? But isn’t it taught in a baraita: If a gentile engages in intercourse with a betrothed young Jewish woman, he is punished by stoning; if he engages in intercourse with a married Jewish woman he is punished by strangulation? The Gemara explains its question: And if they are judged according to their halakha, he would be executed by the sword.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא על נערה המאורסה נידון בסקילה – כישראל דהא בדינא דידהו סייף הוא דכל מיתת בן נח אינו אלא סייף לרבנן דפליגי אתנא דבי מנשה.
נכנסה לחופה ולא נבעלה – בדיני ישראל חנק הוא כשאר אשת איש דגבי סקילה כתיב נערה בתולה מאורסה וגו׳ ודרשינן (כתובות דף מח.) בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה ומאי נשואה אילימא נשואה ונבעלה מבתולה ולא בעולה נפקא אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה ומעטה קרא מסקילה וישנה בחנק דהכל היו בכלל נואף ונואפת ויצאה ארוסה לידון בעצמה וזו שלא יצאה עמדה בכללה.
ואי בדינא דידהו סייף הוא – המ״ל דתנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח חנק.
ושואלים: אבל אם בא הגוי על אשת איש מישראל, בדינא דידהו דיינינן להו [בדין שלהם אנו דנים אותם]?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בא גוי על נערה המאורסה מישראל — נידון בסקילה, בא על אשת אישנידון בחנק. ואי בדינא דידהו [ואם בדינם שלהם], הלא בסייף הוא דינם!
The Gemara asks: And with regard to gentiles who engage in intercourse with a married Jewish woman, do we judge them according to their halakha? But isn’t it taught in a baraita: If a gentile engages in intercourse with a betrothed young Jewish woman, he is punished by stoning; if he engages in intercourse with a married Jewish woman he is punished by strangulation? The Gemara explains its question: And if they are judged according to their halakha, he would be executed by the sword.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק המַאי אֵשֶׁת אִישׁ דְּקָתָנֵי כְּגוֹן שֶׁנִּכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה דִּלְדִידְהוּ לֵית לְהוּ דָּיְינִינַן לְהוּ בְּדִינָא דִּידַן.

Rav Naḥman bar Yitzḥak says: What is the meaning of the phrase: A married woman, which the tanna teaches? It is referring to a case where the woman had entered the wedding canopy but had not yet engaged in intercourse with her husband, in which case she is considered married according to the halakhot that apply to Jews but not according to the halakhot that apply to gentiles. Since with regard to gentiles, marriage has not yet taken effect, we judge them according to our halakhot. Therefore, a gentile who engages in intercourse with such a Jewish woman is executed by strangulation.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעולת בעל יש להם – דכתיב (בראשית כ) והיא בעולת בעל ולא כתיב והיא אשת איש אלמא הנך מת משום בעילתו של בעל ולא מפני קדושין וחופתו.
אמר רב נחמן בר יצחק: מאי [מה פירוש] ״אשת איש״ דקתני [ששונה]? — כאן מדובר במקרה מיוחד: כגון שנכנסה אותה אשה לחופה ועדיין לא נבעלה, שהיא נחשבת כבר כנשואה בדיני ישראל. דלדידהו לית להו [שלהם אין להם] מעמד כגון זה ועדיין אינה קרוייה אשתו, לכן דיינינן להו בדינא דידן [דנים אנו אותם בדין שלנו], והבא על אשת איש — נידון בחנק.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: What is the meaning of the phrase: A married woman, which the tanna teaches? It is referring to a case where the woman had entered the wedding canopy but had not yet engaged in intercourse with her husband, in which case she is considered married according to the halakhot that apply to Jews but not according to the halakhot that apply to gentiles. Since with regard to gentiles, marriage has not yet taken effect, we judge them according to our halakhot. Therefore, a gentile who engages in intercourse with such a Jewish woman is executed by strangulation.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) דְּתָנֵי ר׳רַבִּי חֲנִינָא ובְּעוּלַת בַּעַל יֵשׁ לָהֶן נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה אֵין לָהֶן.

As Rabbi Ḥanina teaches: Gentiles can have the status of a married woman who has engaged in intercourse with her husband, i.e., such a woman is considered married according to their laws, but they cannot have the status of a married woman who has entered the wedding canopy but has not engaged in intercourse with her husband.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא כוותיה דרבי יוחנן – דאמר בא על עריות ישראל דקתני נידון בדיני ישראל לא מתוקמא אלא בנכנסה לחופה או בנערה המאורסה וכו׳ דלדידהו לית להו.
דתני [ששנה] ר׳ חנינא: בעולת בעליש להן, שכיון שנבעלה אשה לשם נישואין הרי היא נעשית אשת איש, אבל נכנסה לחופה ולא נבעלהאין להן, שלדיניהם אינה נחשבת כאשה נשואה.
As Rabbi Ḥanina teaches: Gentiles can have the status of a married woman who has engaged in intercourse with her husband, i.e., such a woman is considered married according to their laws, but they cannot have the status of a married woman who has entered the wedding canopy but has not engaged in intercourse with her husband.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן כׇּל עֶרְוָה שב״דשֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ אֵין ב״דבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ אֵין בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַרְבֵּה עֲרָיוֹת יֵשׁ שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן וּבֶן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Any forbidden sexual relations for which a Jewish court administers capital punishment are prohibited to a descendant of Noah, and any forbidden sexual relations for which a Jewish court does not administer capital punishment are not prohibited to a descendant of Noah; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: There are many types of forbidden sexual relations for which a Jewish court does not administer capital punishment and are nevertheless prohibited to a descendant of Noah.
רש״יתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין ב״ד של ישראל ממיתין עליה – כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו.
אין בן נח מוזהר עליה – כדמפרש לקמן דר׳ מאיר אליבא דר״ע אמרה דנפקי ליה עריות בבני נח מעל כן יעזב איש וגו׳ והתם חייבי מיתות הוא דכתיבי.
הרבה עריות יש – כגון כל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהם דלרבנן אתרבו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור״מ לא דריש איש איש לרבויי.
בא על עריות ישראל – עבריות.
וחכמים אומרים הרבה עריות – פ״ה כגון כל חייבי כריתות דלרבנן איתרבו להו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור״מ לא דריש איש איש לרבויא אע״ג דלעיל (דף נו:) גבי ברכת השם דריש ר״מ איש איש ומשמע דמאן דדריש חדא דריש כולהו דמתוך כך מסיק לעיל על שבע מצות בני נח נהרג התם משמיה דנפשיה והכא ר״מ אליבא דר׳ עקיבא כדמוקי לה בסמוך מיהו הא דמרבינן לעיל נכרי מאיש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו נ״ל מדכתיב לאמר א״כ בין לר׳ מאיר בין לרבנן הא דדריש איש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו מדכתיב לאמר ודרשי להו רבנן לכל עריות דידהו אבל לר״מ ס״ל כיון שפירש בבני נח על כן יעזב איש דהיינו חייבי מיתות הן הן העריות שמוזהרין עליהן ואין להרבות יותר.
תניא כותיה דרבי יוחנן דאמר לא נצרכה אלא לנערה מאורסה כל ערוה שב״ד ישראל ממיתין עליה ב״נ מוזהר עליה כו׳ דברי ר״מ ולקמן מפרש דר״מ אליבא דר״ע אמרה דנפקא ליה עריות דב״נ מעל כן יעזוב איש והתם חייבי מיתות כתיבי וחכמים אומרים הרבה עריות יש שאין ב״ד של ישראל ממיתין עליהן כגון חייבי כריתות גרידי אחותו ואחות אביו ואשת אחי אביו ובן נח מוזהר עליהן דנפקא להו מריבוייא דאיש איש לכל האמור בפרשה. בא על עריות ישראל כו׳ ואין לנו שאם בא על עריות ישראל נדון בדיני ישראל אלא נערה המאורסה בלבד דכיון דלדידהו לית להו דיינינן ליה בדינא דידן ויש אומרים ואין לנו שיהא בן נח חלוק בין ישראלית לכותית אלא נערה המאורסה בלבד. ומקשינן וליחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה כדאמרינן לעיל ומפרקינן האי תנא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לב״נ אינה אלא חנק הילכך אידי ואידי חנק הוא ואין כאן חלוק בין שיהא נדון בדיני ישראל בין בדיני בני נח. מיהא שמעינן דלעולם לא צריך עדה ועדים והתראה דאי אמרת היכא דלדידהו לית להו דיינינן בהו בעדה ועדים והתראה כדינא דידן אכתי קשיא ליחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה שנידון בעדה ועדים והתראה ואפי׳ לתנא דבי מנשה דמוקים לה כותיה קשיא דהא שמעינן ליה לעיל דקאמר דבן נח נהרג בדיין אחד כו׳ ואוקימנא דתנא דבי מנשה הוא אלא ודאי ש״מ מחוורתא כדאמרינן:
בד״ה הרבה עריות כו׳ איש לרבויי הס״ד:
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה תוספתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן: כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליהבן נח מוזהר עליה, וכל ערוה שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהאין בן נח מוזהר עליה, אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: הרבה עריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן, ובכל זאת בן נח מוזהר עליהן.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Any forbidden sexual relations for which a Jewish court administers capital punishment are prohibited to a descendant of Noah, and any forbidden sexual relations for which a Jewish court does not administer capital punishment are not prohibited to a descendant of Noah; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: There are many types of forbidden sexual relations for which a Jewish court does not administer capital punishment and are nevertheless prohibited to a descendant of Noah.
רש״יתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) בָּא עַל עֲרָיוֹת יִשְׂרָאֵל נִידּוֹן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל בָּא עַל עֲרָיוֹת בֶּן נֹחַ נִידּוֹן בְּדִינֵי בֶּן נֹחַ וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה בִּלְבַד.

If a gentile engages in intercourse with those Jews with whom relations are forbidden, he is judged according to the halakhot of the Jews. If he engages in intercourse with those descendants of Noah with whom relations are forbidden, he is judged according to the halakhot of the descendants of Noah. And we have only the case of a betrothed young woman as a case where a gentile is judged according to the halakhot of the Jews, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עריות בני נח – כותיות.
ואנו אין לנו – שיהא בן נח חלוק בין ישראלית לכותית אלא נערה המאורסה משום דלדידהו לית להו קטלינן ליה בקטלא דידן.
אידי ואידי חנק הוא – דיננו ודיניהן שוין בה.
בד״ה בא על עריות ישראל עבריות הס״ד:
בד״ה עריות בני נח עובדי כוככים הס״ד:
תוס׳ בד״ה וחכ״א כו׳ איש איש ומשמע כו׳ לאמור ודרשי להו כצ״ל:
ועוד: אם בא על עריות ישראלנידון בדיני ישראל, בא על עריות בן נחנידון בדיני בן נח. ואנו אין לנו דוגמה לעריות ישראל אלה, שאם בא גוי עליהן הינו נידון בדיני ישראל, אלא נערה המאורסה בלבד, כדברי ר׳ יוחנן.
If a gentile engages in intercourse with those Jews with whom relations are forbidden, he is judged according to the halakhot of the Jews. If he engages in intercourse with those descendants of Noah with whom relations are forbidden, he is judged according to the halakhot of the descendants of Noah. And we have only the case of a betrothed young woman as a case where a gentile is judged according to the halakhot of the Jews, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְנִחְשׁוֹב נָמֵי נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה הַאי תַּנָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא דְּאָמַר כׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה לִבְנֵי נֹחַ אֵינוֹ אֶלָּא חֶנֶק אִידֵּי וְאִידֵּי חֶנֶק הוּא.

The Gemara suggests: And let the tanna also count the case of a woman who had entered the wedding canopy but had not yet engaged in intercourse with her husband. The Gemara explains: This tanna is the tanna of the school of Menashe, who says that all death penalties stated with regard to the descendants of Noah are referring to nothing other than strangulation, and since the punishment in Jewish halakha for engaging in intercourse with a married woman is also strangulation, both this punishment and that punishment are strangulation; there is no difference between the halakha for Jews and the halakha for gentiles in such a case.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ונחשוב נמי [ושימנה גם כן] דין אשה שנכנסה לחופה ולא נבעלה! ומשיבים: האי [זה] התנא, תנא דבי [מבית מדרשו] של מנשה הוא, שאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק, וכיון שנכנסה אותה אשה ישראלית לחופה אשת איש היא ודינה בחנק, אידי ואידי [זה וזה] חנק הוא ואין הבדל בין דיננו לדיניהם במקרה זה.
The Gemara suggests: And let the tanna also count the case of a woman who had entered the wedding canopy but had not yet engaged in intercourse with her husband. The Gemara explains: This tanna is the tanna of the school of Menashe, who says that all death penalties stated with regard to the descendants of Noah are referring to nothing other than strangulation, and since the punishment in Jewish halakha for engaging in intercourse with a married woman is also strangulation, both this punishment and that punishment are strangulation; there is no difference between the halakha for Jews and the halakha for gentiles in such a case.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר כׇּל עֶרְוָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ וְהָא תַּנְיָא גֵּר

With regard to the opinion of Rabbi Meir stated in the first clause of the baraita, the Gemara asks: And does Rabbi Meir hold that any forbidden sexual relations for which a Jewish court administers capital punishment is prohibited to a descendant of Noah? But isn’t it taught in a baraita: With regard to a convert
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בברייתא זו הובאה שיטת ר׳ מאיר, ושואלים: וכי סבר ר׳ מאיר כי כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליהבן נח מוזהר עליה? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: גר
With regard to the opinion of Rabbi Meir stated in the first clause of the baraita, the Gemara asks: And does Rabbi Meir hold that any forbidden sexual relations for which a Jewish court administers capital punishment is prohibited to a descendant of Noah? But isn’t it taught in a baraita: With regard to a convert
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין נז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין נז:, רש"י סנהדרין נז:, תוספות סנהדרין נז:, רמ"ה סנהדרין נז:, בית הבחירה למאירי סנהדרין נז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין נז:, מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין נז:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין נז:, רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין נז: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין נז:, אסופת מאמרים סנהדרין נז:

Sanhedrin 57b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 57b, Rashi Sanhedrin 57b, Tosafot Sanhedrin 57b, Ramah Sanhedrin 57b, Meiri Sanhedrin 57b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 57b, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 57b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 57b, Reshimot Shiurim Sanhedrin 57b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 57b, Collected Articles Sanhedrin 57b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144