×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף רִידְיָיא וּבְעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי אַנְּשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאָה מִן הַגּוּף וּבַטְּלוּהּ.
And some say: The sound of Ridya as well. Ridya is the angel tasked with irrigating the earth, who calls to the heavens and to the aquifers to provide their water. The Gemara comments: And the Sages asked for mercy so that the sound of the soul at the moment that it leaves the body would no longer be heard to that extent, and God eliminated it. In any event, clearly this baraita understands keriat hagever as the proclamation of the Temple crier, in support of the opinion of Rav.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך רד
רדא(יומא כא.) ג׳ קולן הולך מסוף העולם ועד סופו וכו׳ עד וי״א אף רדיא פי׳ זה דומה לרידיא דתענית (תענית כד) ושם מפורש דדמי לעגלא תולתא והיינו קול התור נשמע בארצנו ופי׳ תור היינו עגל שהוא עגלא תולתא בן ג׳ שנים (א״ב תרגום ונוזלים מתוך בארך ורדיא מן בירך ויהיה פי׳ רדיא זרם מים והמלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים ממעל ומן התהום מתחת נקרא כן שהוא ממונה על הנוזלים ורש״י פי׳ שנקרא רידיא לשון שור חורש שהיא דומה לעגלא ותרגום לא תחרוש לא תרדי):
א. [שטראם וואסער.]
וי״א אף רידייא – מלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים ממעל ומן התהום מתחת וקורא להן שנאמר תהום אל תהום קורא כדאמרי׳ במס׳ [תענית דף כד. ודף כה:] ואמרינן התם דדמי לעגלא ולכך נקרא רידייא לשון שור החורש מתרגמינן לא תחרוש לא תירדי (דברים כב).
לא נמצא פסול בעומר. לפי שלא היו יכולין להביא אחר כדפי׳ בקונטרס ואע״ג דאמרינן לעיל (דף ז.) גבי עומר אומר ומביאין אחרת תחתיה מ״מ לא שכיח למצוא אחרת:
וי״א אף קול רידייא – פי׳ במסכת תענית אמרי׳ לה לענין גבורת גשמים ושם מפורש דדמי לעיגלא תליתא והיינו וקול התור נשמע בארצנו וכדמתרגמי׳ לשור תורא ולהכי קרו ליה רידיא כשם שור החורש.
וי״א אף רדיא. שהוא מלאך הממונה להביא המטר שמנהיגו מארץ לארץ עד סוף עולם. ואמר
דבעו רבנן רחמי אנשמה כו׳. דהיינו לבטלה שיהיה לה הפסק כמו שמצינו בכמה מקומות דרבנן בתפלתן בטלו גזירת מיתה בעולם ודו״ק:
ויש אומרים: אף רידייא קול המלאך הממונה על השקיית האדמה, כשהוא קורא לשמים ולמעיינות תהום לתת ממימיהם להשקות את הארץ. ומעירים: ובעו רבנן רחמי [ובקשו חכמים רחמים] על קול זה של הנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה [ובטלוהו] שלא יישמע כל כך. על כל פנים מדברי הברייתא שהובאה נשמע כי קריאת הגבר, הכוונה להכרזת כרוז מיוחד, וכדברי רב.
And some say: The sound of Ridya as well. Ridya is the angel tasked with irrigating the earth, who calls to the heavens and to the aquifers to provide their water. The Gemara comments: And the Sages asked for mercy so that the sound of the soul at the moment that it leaves the body would no longer be heard to that extent, and God eliminated it. In any event, clearly this baraita understands keriat hagever as the proclamation of the Temple crier, in support of the opinion of Rav.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי שֵׁילָא הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ קוֹדֶם קְרִיאַת הַגֶּבֶר דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּשְׁנֶה וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ וּבְאֵיזֶה תַּרְנְגוֹל אָמְרוּ בְּתַרְנְגוֹל בֵּינוֹנִי.

A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Sheila: With regard to one who sets out on the path at night before keriat hagever and is killed by demons, his blood is on his own head, i.e., he is at fault. Rabbi Yoshiya says: The prohibition of traveling at night is in effect until the rooster crows twice. And some say: Until he crows three times. And with regard to what rooster did these Sages state this advisory? It is with regard to a rooster of medium size. Clearly, this baraita understands keriat hagever as the crow of the rooster.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היוצא קודם קרות הגבר דמו בראשו.
כוותיה דר׳ שילא – דאמר קרות הגבר קרא תרנגולא.
היוצא יחידי לדרך דמו בראשו – מפני המזיקין.
דמו בראשו – עון מותו על ראשו מוטל שהוא המית עצמו.
בתרנגול בינוני – שאינו ממהר קריאתו ולא מאחר.
היוצא לדרך קודם קריאת הגבר דמו כו׳. ובכמה מקומות תלה הדבר בכי טוב שהוא אור והיינו הך שיעורא עד שישלש ובתרנגול בינוני וק״ל:
תניא כותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ שילא: היוצא לדרך בחשיכה קודם קריאת הגבר והרגוהו המזיקים — דמו בראשו (עוון מיתתו חל על ראשו), לפי שהוא גרם דבר זה לעצמו. ר׳ יאשיה אומר: איסור זה קיים עד שישנה התרנגול ויקרא, ויש אומרים: עד שישלש. ובאיזה תרנגול אמרו — בתרנגול בינוני, ומשמע מכאן כי קריאת הגבר — קריאת התרנגול היא.
A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Sheila: With regard to one who sets out on the path at night before keriat hagever and is killed by demons, his blood is on his own head, i.e., he is at fault. Rabbi Yoshiya says: The prohibition of traveling at night is in effect until the rooster crows twice. And some say: Until he crows three times. And with regard to what rooster did these Sages state this advisory? It is with regard to a rooster of medium size. Clearly, this baraita understands keriat hagever as the crow of the rooster.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל עוֹמְדִין צְפוּפִין וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָוחִים וְנִמְשָׁכִין אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת מַאי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְשָׁכִין אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת וְעוֹמְדִים צְפוּפִין כְּשֶׁהֵן מִשְׁתַּחֲוִין מִשְׁתַּחֲוִין רְוָוחִים וְזֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּמִּקְדָּשׁ.

§ Rav Yehuda said that Rav said: When the Jewish people ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festivals they stand crowded, but when they bow during confession they are spaced so that no one hears the confession of another. And due to the large crowd they extend eleven cubits behind the Hall of the Ark Cover, the Holy of Holies. The Gemara asks: What is he saying in the reference to eleven cubits behind the Holy of Holies? The Gemara explains that this is what he is saying: Even though the crowd is so large that the people extend eleven cubits behind the Hall of the Ark Cover and people stand crowded, still, when they bow, they bow spaced. And that is one of the ten miracles that were performed in the Temple.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב כשהיו ישראל עולים לרגל היו עומדין צפופין ומשתחוים רווחין. ואף על פי שנמשכין י״א אמה אחורי בית הכפרת. וזה אחד מי׳ נסים שבמקדש דתנן במסכת אבות פרק אחרון עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש כו׳ ואקשינן פתח וא׳ עשרה נסים שבמקדש. ואו׳ בכללן שנים בירושלים הזיק נחש ועקרב.
צפופים – לשון צף מרוב העם היו נדחקים איש באחיו ואין לו מקום לנטות על צדו לכאן ולכאן וזקוף כקורה אף רגליו ניטלים מעל הארץ.
משתחוים רווחים – וכשמשתחוים ונופלים נעשה להם נס והמקום מרחיב עד שיש ביניהן ארבע אמות שלא ישמע איש וידוי של חבירו שלא יכלם.
נמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת – נמשכין מתוך דוחקן ומתפזרין על פני אורך כל י״א אמה של מקום דריסת רגלי ישראל לצפון ולדרום ויוצאין ממקום דריסת רגליהם ונכנסין דרך בית החליפות בין צידי ההיכל לכותלי העזרה לצפון ולדרום ומשם נכנסין למערב באחת עשרה אמה שיש אויר אחורי בית הכפורת עד כותל מערבי של עזרה כדתנן במסכת מדות (פ״ה משנה א) ואמרינן לה לעיל בפרקין (יומא טז:).
מאי קאמר – מאחר שמשתחוים רווחים ונתרווח המקום על ידי הנס אתה מזקיקו לימשך ולהתפשט אחורי בית הכפורת.
הכי קאמר כו׳ – האי ונמשכים אחורי כו׳ ארישא קאי קודם השתחואה והכי קאמר אע״פ שנמשכין אחורי הכפורת והיו צריכין לעמוד צפופים מרוב דוחקן אפילו הכי כשהיו כולם משתחוים באים למזרח המזבח מתוך העזרה ומשתחוים לפני ההיכל ובריוח.
ה״ק אף על פי שעומדין צפופין ונמשכין אחת עשרה אמה אחורי הכפורת כשהן משתחוין משתחוין רוחין – פי׳ אף על פי שכשעומדין בלא השתחואה היתה עזרה קטנה מהכיל אותה ועומדין בדוחק גדול עד שצפין ונגבהין רגליהם מן הקרקע והיו צריכין לצאת משם מקצתם להתרחב בחיל שבצידי העזרה עד שנכנסין דרך בית החליפו׳ לי״א אמה שאחורי הכפורת מ״מ בשע׳ תפל׳ והשתחוא׳ היה נעשה להם נס יכולים באים לעזרה למזרח להשתחוות למערב ומשתחוין רווחין שיש לכל א׳ ד׳ אמות כשיעור מקום תפלה שלא ישמע אחד וידויו ושאלת צרכיו של חבירו.
בפרש״י בד״ה נמשכין י״א כו׳ ומשם נכנסין למערב בי״א אמה כו׳ ואמרי׳ לה לעיל כו׳ ובד״ה ה״ק כו׳ האי ונמשכים אחורי ארישא קאי קודם כו׳ אע״פ שנמשכין אחורי כו׳ לפני ההיכל ובריוח הס״ד כצ״ל:
משתחוים רווחים כו׳. עיין פרש״י שהמקום מרחיב עד שיש ביניהם ד׳ שלא כו׳ עכ״ל גם שאמרו בפ׳ א״ל הממונה דוידוי של כ״ג היה בעמידה מ״מ וידוי של כ״א מישראל היה בהשתחויה משום שכ״א פרט חטאו שלא יכלם מחבירו מיהו בלאו הכי בהשתחואה כשהיו שומעים את השם מפי כ״ג היו צריכין הרווחה ד׳ אמות שהשתחואה בשיטוח פניו על הארץ דהאדם מחזיק ד׳ אמות בכ״מ וק״ל:
א אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שישראל עולין לרגל, הריהם עומדין צפופין ומשתחוים בשעת הוידוי כשהם רווחים, כדי שלא ישמע האחד את וידויו של חבירו, ונמשכין מצד ריבוי הקהל עד אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת (מקום קודש הקדשים). ושואלים: מאי קאמר [מה אמר]? מה פירושו של משפט זה? ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין: אף על פי שמרוב ריבוי הקהל אינם עומדים רק בצידה האחד של העזרה אלא נמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת, ועומדים צפופין, בכל זאת כשהן משתחוין — משתחוין רווחים, וזה אחד מעשרה נסים שנעשו במקדש.
§ Rav Yehuda said that Rav said: When the Jewish people ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festivals they stand crowded, but when they bow during confession they are spaced so that no one hears the confession of another. And due to the large crowd they extend eleven cubits behind the Hall of the Ark Cover, the Holy of Holies. The Gemara asks: What is he saying in the reference to eleven cubits behind the Holy of Holies? The Gemara explains that this is what he is saying: Even though the crowd is so large that the people extend eleven cubits behind the Hall of the Ark Cover and people stand crowded, still, when they bow, they bow spaced. And that is one of the ten miracles that were performed in the Temple.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דִּתְנַן עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וְלֹא אֵירַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא נִמְצָא פְּסוּל בָּעוֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָוחִים וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.

As we learned in a mishna: Ten miracles were performed in the Temple. No woman miscarried from the aroma of the sacrificial meat, as a pregnant woman craves various foods and occasionally that craving leads to miscarriage. And the sacrificial meat never putrefied. And no fly was seen in the slaughterhouse, although flies are generally attracted to a place where there is flesh and blood. And a seminal emission did not befall the High Priest on Yom Kippur. And no disqualification was found in the omer or the two loaves, which are communal offerings, or in the shewbread. And the Jewish people stand crowded but bow spaced. And neither a snake nor a scorpion ever harmed anyone in Jerusalem. And a person never said to another: There is no room for me to stay overnight in Jerusalem.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וצר לי מקום.
ערך לן
לןא(עירובין פב) מקום לינה גורם (משנה אבות פ״ה יומא כא.) צר לי המקום שאלין בירושלים פי׳ לא אמר אדם אין לי מקום ללון בירושלים שהמקום צר:
א. [איבערנעכטיגען.]
לא הפילה אשה – עוברה שנתאותה לאכול מבשר הצלי כשמעלה ריח.
בבית הטבחים – של עזרה.
ולא נמצא פסול בעומר – שאם יארע בו פסול אין אחר להביא תחתיו שהוא נקצר בליל מוצאי י״ט ואין מרבין לקצור אלא כפי השיעור של עשרון מנופה בי״ג נפה וכן שתי הלחם נאפין מערב י״ט ואין אפייתן דוחה יום טוב ואם יפסל לא יאפו אחרת בי״ט וכן לחם הפנים שנאפה מע״ש ואם יפסל אין חילוף והשלחן עומד ריקם עד שבת הבאה.
צר לי המקום – מזונותי דחוקים דירתי דחוקה.
ולא אירע קרי לכהן גדול. אבל מיהא [טומאות אחרות] אירעו כדאשכחן לקמן (דף מז.) ובכמה דוכתי ונתזה צינורא כו׳ אבל פסול קרי דגנאי הוא לא אירע ובירושלמי גר׳ מעשה ואירע קרי לכהן גדול ונכנס יוסף בן אולם כו׳ ויש לומר כדפי׳ בירושלמי דבמקדש ראשון דוקא קאמר1 דתניא מעולם לא כיבו גשמים אש כו׳ מוכח הכי דלא תנן להו במשנה דאבות:
1. כאן הוא סה״ד ואח״כ מה״ד דתניא וי״ג והא דתניא כו׳ והד״א.
הרבה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ואלו הן:
א. לא הפילה אשה מריח בשר קדש.
ב. שלא הסריח בשר קדש מעולם אע״פ שהיו שם שלמים שזמנן שני ימים ולילה א׳ ופעמים שהיה החום מתגבר ואעפ״כ לא היה הבשר מסריח וי״מ שלא הסריח את ידי הכהנים הממשמשין בבשר תמיד.
ג. שלא נראה זבוב בבית המטבחים אע״פ שדרכן בכך.
ד. שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים וזה שאמרו (יומא י״ב:) ביוסף בן אילס שאירע פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו לא קרי היה אלא פסול מגע של טומאה ויש אומרים שניסים אלו לא נאמרו אלא במקדש ראשון ומעשה יוסף בן אילס היה בבית שני.
ה. שלא נמצא פסול בעומר שאלו היה כן לא היו יכולים עוד לקצרו ולהביאו שאע״פ שקצירתו דוחה שבת מ״מ לא היו מוצאין ממנו כל כך אלא בריחוק מקום.
ו. שלא אירע פסול בשתי הלחם שאילו אירע כן לא היו יכולים להביא אחרים שלא היתה אפייתם דוחה יו״ט.
ז. שלא אירע פסול בלחם הפנים שאילו אירע בו פסול אף בחול היה השלחן לן שעה אחת בלא לחם.
ח. עומדין צפופים ומשתחוים רווחים ר״ל כשהיו ישראל עולין לרגל עומדים צפופים ר״ל בדוחק כאדם שצף ומגביה את עצמו מרוב הדוחק עד שאף רגליו אין יכולות לעמוד בקרקע על שטח אורכן ורחבן אלא שסומכי׳ על גודלן שמתוך דוחקן היו מתפשטים לצד המערב בי״א אמה אויר שהיו אחורי הכפורת שתחילה היו מתכנסים על י״א אמה של דריסת רגלי ישראל ומשם נכנסין דרך בית החליפות בין צדי ההיכל לכותל העזרה עד שכל אותן אוירים מתמלאים מהם ומשם מתפשטין עוד לי״א אמה אויר שאחורי הכפורת ובכל מקומות אלו עומדי׳ צפופים ואעפ״כ נעשה להם נס בשעת השתחואה שהיה המקום מתרחב להם ארבע אמות בין כל אחד ואחד כדי שלא ישמע אחד וידויו של חבריו כדי שלא יתבייש.
ט. שלא הזיקו נחש ועקרב בירושלים אע״פ שהיו שם מצויים הרבה.
י. שלא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים אלא אלך ואלין חוץ לירושלים.
יא. שמעולם לא כבו גשמים אש של מערכה ומכאן אתה למד שמזבח החיצון שבעזרה לא היה מקורה.
יב. שעשן המערכה היה עולה ביושר ולא היו כל רוחות שבעולם מזיזות אותו.
יג. ששברי כלי חרס היו נבלעים במקומן מפני שצריכים היו ליגנז במקום קדוש דכתיב ואשר יזה מדמה ר״ל של חטאת על הבגד יכבס במקום קדוש ונאמר אח״כ וכלי חרס אשר יבושל בו ישבר ר״ל במקום קדוש גם כן ואלו לא היו נבלעין במקומן היו עושין שם אשפה.
י״ד וט״ו [וט״ז] וי״ז הם בענין זה והוא שמוראה ונוצה של עולת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעים במקומן ר״ל במקום שהוא נותנן והוא במזרחו של כבש וכמו שאמרו במסכת תמיד פ״א מ״ד הגיע לרצפה הפך פניו לצפון והולך למזרחו של כבש שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון המזבח הפנימי והמנורה ועל זה נאמר במקרא במוראה ונוצה והשליך אל המזבח קדמה אל מקום הדשן.
י״ח. בלחם הפנים שסילוקו היה כסידורו שנאמר לחם חם ביום הלקחו.
י״ט. שמקום ארון לא היה מן המדה שהרי בית קדשי הקדשים לא היה אלא כ׳ אמה על כ׳ אמה והארון היה עומד באמצע הכותל וארכו אמתים וחצי ואעפ״כ כשהיה אדם מודד מצדו של ארון עד הכותל מכל צד היה שם עשר אמות ריוח כדתנן (מגילה י׳:) ארון יש לו עשר אמות לכל רוח =.
כ. שגוף הכרובים היה עומד בנס דכתיב וכנפיהם עשרים אמות פרוסות מקיר אל קיר חמש אמות כנף הכרוב האחד וחמש אמות כנף הכרוב השני (וכתיב) עשר אמות מקצות כנפיו [ו]⁠עד קצות כנפיו נמצאו הכנפים מחזיקות כל החלל ונמצא עובי גופן אינו מחזיק כלום אלא בנס היה עומד.
כ״א. שהיה אש יורד מן השמים על המזבח:
לא הפילה אשה מריח בשר הקדש – פי׳ מתאות בשר הקדש שהיה מוטל על גבי גחלים שבמערכה ונצלו שם.
ולא הסריח בשר הקדש מעולם – פי׳ כשלא היה להם פנאי להקטיר כל הלילה כל האברים שנותרו מבערב שבת מעלין אותן בראשו של מזבח והיו עומדי׳ שם שנים או שלשה ימים עד שהיו פנויין לפי שאינה מועלת בראשו של מזבח ואעפ״כ לא הסריח מעולם.
ולא נראה זבוב בבית המטבחים שבעזרה ששם היו שולחנות של שיש שהיו מדיחין בהן את הקרבנות.
ולא אירע קרי אבל שאר טמאות אירעו לפי שהקרי היה מגונה ומכוער שפורש מגופו מה שאין כן בשאר טמאות דשרץ ונבלה וטמא מת וכגון יוסף בן אלפס שניתזה צינורא של עם הארץ על בגדיו.
ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים – פי׳ לפי שאלו היה בהם שום פסול של טומא׳ או לעשותם שלא כהלכה לא היה לדבר תקנה שהרי העומר אי אפשר לקצירתו ולקיטתו אלא במוצאי יום טוב ראשין שהוא ליל י״ו כדאיתא במנחות ושתי הלחם צריכין לאפות מבעוד יום שאין אפייתן דוחה יום טוב כדאיתא התם ובפסחים וכן לחם הפנים ואלו היה בו פסול היה נדחה עד שבת הבאה שהרי אין סדורו אלא בשבת וא״ת ולמה אין תקנה לפסול העומר והא תניא לעיל שאם נטמאת אומר ואם יש שם אחרת מביאין תחתיה. י״ל כי פעמים שהיו קוצרין הרבה וטוחנין כדי שני שיעורים אבל זה לא היה מצוי על הרוב מפני שהיו צריכין לנפותו בי״ג נפה וטורח גדול היה בו כדאי׳ במנחות.
לא הפילה אשה כו׳ ולא הסריח בשר הקדש כו׳. מכלל נסי בהמ״ק קחשיב להו גם שהיה בשר קדש כגון קדשים קלים נאכלין בכל העיר אפשר שלא היו נסים אלו אלא בקדשי קדשים או גם בקדשים קלים ובמקדש:
ולא נראה זבוב בבית המטבחיים כו׳. כדאמרי׳ פ״ק דגיטין זבוב משום מאיסות:
ולא אירע קרי לכ״ג ביוה״כ כו׳. ודאמרי׳ לעיל שלא היו מאכילין אותו ביוה״כ דבר המביא לידי קרי היינו משום דלא סמכינן אנס והכי איתא בירושלמי:
נחש ועקרב וכו׳. שאר מיתות שמתו בחטא היה שם אבל מיתת נחש הוא הוראה בלא חטא כלל בעטיו של נחש כדאמרי׳ פ׳ במה בהמה זו המיתה לא היה שם בירושלים שהיתה מגינה על מיתה זו:
לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים כו׳. משום שבירושלים בעי לינה נקט האי לישנא וק״ל:
דתנן כן שנינו במשנה]: עשרה נסים נעשו בבית המקדש: לא הפילה אשה הרה את עוברה מריח בשר הקדש, שאשה הרה מתאוה למאכלים שונים, ופעמים שמגיעה על ידי כך לידי הפלה. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים, אף שדרכם של זבובים להיות במקום בו יש דם ובשר. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא נמצא פסול בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים שהם קרבנות ציבור. והיו ישראל עומדים צפופים, ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים.
As we learned in a mishna: Ten miracles were performed in the Temple. No woman miscarried from the aroma of the sacrificial meat, as a pregnant woman craves various foods and occasionally that craving leads to miscarriage. And the sacrificial meat never putrefied. And no fly was seen in the slaughterhouse, although flies are generally attracted to a place where there is flesh and blood. And a seminal emission did not befall the High Priest on Yom Kippur. And no disqualification was found in the omer or the two loaves, which are communal offerings, or in the shewbread. And the Jewish people stand crowded but bow spaced. And neither a snake nor a scorpion ever harmed anyone in Jerusalem. And a person never said to another: There is no room for me to stay overnight in Jerusalem.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) פֶּתַח בְּמִקְדָּשׁ וְסִיֵּים בִּירוּשָׁלַיִם אִיכָּא תַּרְתֵּי אַחְרָנְיָיתָא בְּמִקְדָּשׁ דְּתַנְיָא מֵעוֹלָם לֹא כִּבּוּ גְּשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה אפי׳אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וּמְנַשְּׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.

The Gemara notes: This list opened with miracles that occurred in the Temple, and closed with miracles that occurred in Jerusalem. Apparently there were not actually ten miracles performed in the Temple. The Gemara answers: There are two other miracles in the Temple, as it was taught in a baraita: Rain never extinguished the fire of the arrangement of wood on the altar, despite the fact that the altar stood in the courtyard, exposed to the elements. And with regard to the smoke of the arrangement, even if all the winds in the world come and blow it, they do not move it from its place and it rises directly heavenward.
ר׳ חננאלריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושני איכא תרתי אחרינייתא במקדש והן שלא כיבו גשמים אש המערכה ולא הזיזה הרוח עשן המערכה ותו ליכא והא תני רב שמע בקל. פי׳ כך שמו ומפורשים בזבחים פרק דם חטאת שניתז. וכי עושין אשפתות בעזרה אשמיטתיה הא רב שמע בקל שברי כלי חרס נבלעין במקומן.
איכא תרתי אחרנייתא דהוו במקדש דתניא וכו׳ – בכמה נוסחאות במשנת אבות גורסי׳ במשנה עצמה הני תרתי ומכאן נראה דטעותא היא וליתנהו במתני׳ דתנא דמתני׳ קצר בה ולא תני להו משום דהוו ידיעי טובא.
לא כבו גשמים כו׳. היינו דאפי׳ אש דהדיוט שהיה שם לא כבה דבהכי מוקי לקמן הך דעשן המערכה כו׳ דקתני נמי הכא:
על רשימה זו מעירים: פתח בניסים שהיו במקדש, וסיים בניסים שהיו בירושלים; ואם כן לא היו במקדש עצמו עשרה ניסים! ומשיבים: איכא תרתי אחרנייתא [יש שני ניסים אחרים] במקדש ואלו הם: דתניא כן שנינו בברייתא]: מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה, אף על פי שהמזבח היה עומד בעזרה בלא גג. ועשן המערכה, ואפילו כשכל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו — אין מזיזות אותו ממקומו, אלא מיתמר ועולה למעלה.
The Gemara notes: This list opened with miracles that occurred in the Temple, and closed with miracles that occurred in Jerusalem. Apparently there were not actually ten miracles performed in the Temple. The Gemara answers: There are two other miracles in the Temple, as it was taught in a baraita: Rain never extinguished the fire of the arrangement of wood on the altar, despite the fact that the altar stood in the courtyard, exposed to the elements. And with regard to the smoke of the arrangement, even if all the winds in the world come and blow it, they do not move it from its place and it rises directly heavenward.
ר׳ חננאלריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְתוּ לֵיכָּא וְהָתַנְיָא רַב שְׁמַעְיָה בְּקַלְנְבוֹ שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן וְאָמַר אַבָּיֵי מוּרְאָה וְנוֹצָה וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן.

The Gemara asks: And are there no more miracles in the Temple? But didn’t Rav Shemaya teach in a baraita in the city of Kalnevo: Shards of earthenware vessels were swallowed in the earth in their places, and there was no need to dispose of them. The vessels used for cooking the meat of the offerings of the most sacred order absorbed some of the meat. The meat that was absorbed became notar when the period during which the offering may be eaten concludes. One was required to break those vessels in which the meat was absorbed. The shards of those vessels were miraculously swallowed in the earth where they were smashed. And similarly, Abaye said: The crop and feathers of sacrificial birds, and the ashes of the inner altar, and the ashes of the candelabrum, which were not removed to the place of ashes outside the Temple like the ashes of the outer altar, were also swallowed in the earth in their places. Apparently, there were more than ten miracles in the Temple.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן אמר אביי מוראה ונוצה כו׳.
בקלנבו – שם מקום.
שברי כלי חרס – שמבשלים בהן קדשי קדשים ובליעתן נאסרת משום נותר וטעונין שבירה כדכתיב (ויקרא ו) וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ושבירתו במקום קדוש כדאמרי׳ התם בזבחים בפרק דם חטאת (דף צג:) ואם אין נבלעין נמצאו אשפתות של שברים בעזרה.
מוראה ונוצה – של עולת העוף.
ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה – בכל בקר נותנן עם תרומת הדשן במזרח של כבש כדתנן גבי תרומת הדשן (תמיד פ״א משנה ד) הגיע לרצפה הפך פניו לצפון והולך במזרחו של כבש כעשר אמות מקום שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה וקרא נמי דמוראה ונוצה הכי כתיב והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן (ויקרא א).
נבלעין במקומן – פירש הרב פורת דהוא הדין דישון מזבח החיצון ואין נראה לרבינו תם דמנא ליה האי סברא כיון דלא חשיב ליה בהדי הנך ועוד הא אמרי׳ בפרק כל שעה (פסחים דף כו.) ובשילהי תמורה (דף לד.) ואפר הקדש לעולם אסור באותן שטעונין גניזה כדתניא ושמו בנחת ושמו שלא יפזר אלמא דלא הוי נבלע במקומן מדטעון גניזה מיהו יש לומר קרא לאו אניסא סמך וה״ק אי לאו הוה ניסא שיהא נבלע במקומן טעון גניזה אי נמי נראה לי אם חפר שם והוציא אותו קאמר דאפר הקדש לעולם אסור וכן פירש רש״י בסוף תמורה.
שברי כלי חרס וכו׳. פ׳ דם חטאת (זבחים צד:) מוכח ששבירתן במקום קודש אבל לא ידעינן מקרא מנלן שאחר שבירתן אינו יכול להוציאן משם:
מוראה ונוצה. פי׳ ה״ר יוסף דהוא הדין תרומת הדשן וקשה אמאי לא חשיב לה ור״ת אומר דודאי לא היתה נבלעת ולהכי דרשי ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר דאיכא איסור הנאה ואי נבלעת למה טעונה גניזה ושמא אם לא אירע הנס קאמר דהכי נמי מסיק במעילה פרק וולד חטאת (דף יב.) איסור הנאה בדישון מזבח הפנימי והמנורה מיהו לקמן בפ׳ הוציאו לו (דף נט: ד״ה והרי) פירשתי דהיינו קודם דישון ומ״מ אחר דישון קתני לא נהנין ולא מועלין:
שברי כלי חרס נבלעי׳ במקומן – פי׳ דכתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ושבירתן במקום קדוש דהיינו עזרה ובגמ׳ גמירי לה שאין להוציאן לחוץ לאחר שנשברו וכדי שלא תהא עזרה כאשפה נעשה בהן נס שנבלעין במקומן.
ואמר אביי מוראה ונוצה של קרבן העוף – ודישון מזבח הפנימי והמנורה נבלעין במקומן וא״ת והא אמרי׳ במעילה פרק ולד חטאת שיש איסור הנאה בדישון מזבח הפנימי וי״ל דההיא קודם בליעה או קודם דישון ומכאן קשה למה שפי׳ רש״י ז״ל במשנתינו וכן יוסי וקצת הגאו׳ ז״ל כי תרומת הדשן היתה נבלעת במקומה. א״כ אמאי לא מני לה אביי. ור״ת ז״ל פי׳ שלא היתה נבלעת ותדע דכתיב ושמו בנחת כדי שלא יתפזר דאיכא איסור הנאה ואם נבלעה מה איסור הנאה יש בה ולמה טעון גניזה ואחרי׳ פירשו דפעמים נבלעת ופעמים לא יארע בה נס ולא היתה נבלעת כלל או שלא היתה נבלעת לאלתר אלא אחר זמן ויש בה איסור הנאה ולהכי לא מני לה הכא.
תוס׳ בד״ה והיה קולו כו׳ וי״ל דבעשרה פרסאות לא היו מבינין כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ושואלים: ותו ליכא [ויותר אין] ניסים במקדש? והתניא [והרי שנינו בברייתא] כי רב שמעיה דרש בעיר קלנבו: שברי כלי חרס שבהם היו מבשלים את קרבנות קדשי הקדשים הנאכלים, וצריכים לשברם אחר כך מחמת שבלעו מן הקרבן ובחלוף זמנם נעשו נותר, היו הם נבלעין במקומן ולא היו נזרקים, וכן אמר אביי: מוראה ונוצה של עולות העוף ודישון אפר מזבח הפנימי, ודישון אפר המנורה, שלא נאמר שמוציאים אותם לבית הדשן כאפר המזבח החיצון, היו נבלעין במקומן בנס. הרי שהיו יותר מעשרה ניסים במקדש! ומשיבים: פסולי
The Gemara asks: And are there no more miracles in the Temple? But didn’t Rav Shemaya teach in a baraita in the city of Kalnevo: Shards of earthenware vessels were swallowed in the earth in their places, and there was no need to dispose of them. The vessels used for cooking the meat of the offerings of the most sacred order absorbed some of the meat. The meat that was absorbed became notar when the period during which the offering may be eaten concludes. One was required to break those vessels in which the meat was absorbed. The shards of those vessels were miraculously swallowed in the earth where they were smashed. And similarly, Abaye said: The crop and feathers of sacrificial birds, and the ashes of the inner altar, and the ashes of the candelabrum, which were not removed to the place of ashes outside the Temple like the ashes of the outer altar, were also swallowed in the earth in their places. Apparently, there were more than ten miracles in the Temple.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) פְּסוּלֵי תְּלָתָא הָווּ חַשְׁבִינְהוּ בְּחַד אַפֵּיק תְּרֵי וְעַיֵּיל תְּרֵי אִי הָכִי בְּלוּעִין נָמֵי תְּרֵי הָווּ חַשְּׁבִינְהוּ בְּחַד חָסְרוּ לְהוּ אִיכָּא נָמֵי אַחֲרִיתִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נֵס גָּדוֹל הָיָה נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים סִלּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א כ״א:ז׳} לָשׂוּם לֶחֶם חוֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ.

The Gemara answers: The disqualifications mentioned that never occurred in the Temple, in the omer, the two loaves, or the shewbread, were three; consider them as one miracle. Eliminate two from the total and introduce these two to complete the list of ten miracles. The Gemara asks: If similar miracles are combined and considered as one, the swallowing of the earthenware, crops, feathers, and ashes are also two similar miracles that should be considered as one, the result being that they are lacking one miracle to complete the total of ten. The Gemara responds: There is also another miracle, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A great miracle was performed with regard to the shewbread in the Temple, that the bread was as hot at its removal on Shabbat, after a week on the table, as it was at its arrangement, as it is stated: “To put out hot bread on the day it was taken away” (I Samuel 21:7).
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחי׳ פסולי תלתא הוו והם עומר ושתי הלחם ולחם הפנים חשבינהו כחד. וכן הבלועין נמי תרתי חשבינהו כחד חסר חד עייל נס דלחם הפנים שהיה נשאר בחמימו ח׳ ימים שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו פי׳ לחם חום היה מסתלק כיום סדורו.
פסולי תלתא הוו – פסול עומר ושתי הלחם ולחם הפנים תלת ניסי חשבתינהו.
בלועין תרי הוו – דשברי כלי חרס הוה חד ומוראה ונוצה וכל הניתנים שם חד הוה.
סילוקו כסידורו – כשמסלקין אותו עדיין הוא חם.
חום ביום הלקחו – שהוא חם ביום שנלקח משם והאי קרא בלחם הפנים כתיב בספר שמואל.
פסולי תלתא הוו אחשובינהו בחד – פי׳ דפסול עומר ושתי הלחם ולחם הפנים אע״ג דתלתא מילי נינהו לא חשיבי אלא בחד דשם פסול אחת הוא.
נס גדול נעשה בלחם הפנים סלוקו כו׳. מפורש ספ״ב דחגיגה:
תלתא הוו [פסולים שלושה הם] שהרי מנו שלא היה פסול בשלושה דברים — בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים — חשבינהו כחד [חשוב אותם כנס אחד] שלא נמצא פסול בקרבנות צבור, אפיק תרי ועייל תרי [הוצא שנים והכנס שנים] אלה, והרי הם בסך הכל עשרה ניסים. ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה חושב ומצרף ניסים הדומים זה לזה, אם כן בלועין נמי תרי הוו [גם כן שנים הם], בליעת כלי החרס ובליעת המוראה ונוצה, ואם כן חשבינהו בחד חסרו להו [חשוב אף אותם כנס אחד] והרי חסר מן הרשימה! ומשיבים: איכא נמי אחריתי [יש עוד אחר], שאמר ר׳ יהושע בן לוי: נס גדול היה נעשה בלחם הפנים שבמקדש, שבשעת סלוקו בסוף השבוע מהשולחן היה עדיין חם כבשעת סדורו, שנאמר: ״לשום לחם חם ביום הלקחו״ (שמואל א׳ כא, ז), כלומר: אף ביום הלקחו היה עדיין חם.
The Gemara answers: The disqualifications mentioned that never occurred in the Temple, in the omer, the two loaves, or the shewbread, were three; consider them as one miracle. Eliminate two from the total and introduce these two to complete the list of ten miracles. The Gemara asks: If similar miracles are combined and considered as one, the swallowing of the earthenware, crops, feathers, and ashes are also two similar miracles that should be considered as one, the result being that they are lacking one miracle to complete the total of ten. The Gemara responds: There is also another miracle, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A great miracle was performed with regard to the shewbread in the Temple, that the bread was as hot at its removal on Shabbat, after a week on the table, as it was at its arrangement, as it is stated: “To put out hot bread on the day it was taken away” (I Samuel 21:7).
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְתוּ לֵיכָּא וְהָאָמַר ר׳רַבִּי לֵוִי דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ מְקוֹם אָרוֹן אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה וְאָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל כְּרוּבִים בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין.

The Gemara asks: And were there no more miracles in the Temple? But didn’t Rabbi Levi say that this matter is a tradition that we received from our ancestors: The place of the Ark of the Covenant is not included in the measurement of the Holy of Holies. Based on that measurement, the Ark should not have fit inside the hall. The Holy of Holies measured twenty cubits by twenty cubits (see I Kings 6), and a baraita states that there were ten cubits of space on either side of the Ark. Therefore, it was only through a miracle that the Ark fit in the Holy of Holies. And Rabbenai said that Shmuel said: It was through a miracle that the cherubs that Solomon placed in the Holy of Holies would stand. Their wingspan was twenty cubits, and since the length of the chamber was the same, there was no room for the bodies of the cherubs. There were additional miracles performed in the Temple.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקול המונה של רומי. וקול הנשמה כשיוצאה מן הגוף. וי״א קול רידיא – פירוש: רידיא הא דגרסי׳ באחרית פרק סדר תעניות האלו האחרון. אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא רידיא ודמי לעיגלא תילתא. ופריקה שפותיה וקאי בין תחומא עילאה לתתאה. לתהומא תתאה אמר (בעמימך) [אבע] ולעילאה אמר חשור מימך שנאמר הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו פי׳ התור עגל שהוא שור.
מקום ארון אינו מן המדה – אינו תופס למעט ממדת החלל של בית כלום דתניא ארון שעשה משה יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת והרי כל החלל לא היה אלא כ׳ על כ׳ שנאמר (מלכים א ו) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום.
כרובין בנס היו עומדין – גופי הכרובים שעשה שלמה עומדין בארץ אצל ארון אחד בצפון ואחד בדרום (שם) ובכנפיהם עשרים אמה פרושות מקיר אל קיר כדכתיב כנף הכרוב חמש אמות נמצאו הכנפים מחזיקים את כל החלל נמצא עובי הגוף אינו מן המדה.
מקום ארון כו׳. תימה כיון דפריך השתא מנסים שהיו בבית ראשון כגון ארון ומגדים דשלמה אם כן ניחשוב נמי נסי דלקמן (דף לט.) דתנן מ׳ שנה ששימש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין כו׳ וכל שכן בבית ראשון1 שנהגו שהיו אז חשובים יותר יש לומר כי גם במקדש ראשון פעמים שלא היה עולה2 (וה״ה) דודאי בארון ומגדים שייך להקשות יותר לפי שכל שעה שהיו בבית המקדש נתקיים נס שלהם אבל הני דלקמן פרק טרף בקלפי פסקו בזמן שראויין להיות ומהאי טעם נמי ניחא טפי הא דקשיא לי אמאי לא חשיב נמי הא דאמרינן בתמיד נשחט (דף סד:) גבי שלש כתות דאיכא למ״ד עזרה ננעלת מאליה תנן על ידי נס דהא מיהא ניסא דלא קביע שהיה פוסק:
1. צ״ל שכהנים.
2. והר״א תירץ.
מקום ארון אינו מן המדה כו׳ וכרובים בנס היו עומדין כו׳. מפורש פ׳ המוכר פירות:
ושואלים: ותו ליכא [ועוד אין] מעשי נס במקדש? והאמר [והרי אמר] ר׳ לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון הברית עצמו בקודש הקדשים — אינו מן המדה, כי לפי החשבון לא היה יכול להיכנס שם. שהרי מידת קודש הקדשים עשרים אמה על עשרים אמה (מלכים א, ו) ואמרו בברייתא כי בכל צד מצידי הארון היו עשר אמות אויר, שם עשרים אמה בלא מקום הארון עצמו, אלא נס היה בו כאילו לא תפס מקום כלל. ואמר רבנאי אמר שמואל: כרובים שהיו על ארון הברית — בנס היו עומדין ולא תפסו מקום, שהרי אורך כנפיהם עשרים אמה (ראה מלכים א, ו) כמדת חלל קודש הקדשים וזאת בלא לחשב את מדת גופם, הרי שהיו עוד ניסים במקדש!
The Gemara asks: And were there no more miracles in the Temple? But didn’t Rabbi Levi say that this matter is a tradition that we received from our ancestors: The place of the Ark of the Covenant is not included in the measurement of the Holy of Holies. Based on that measurement, the Ark should not have fit inside the hall. The Holy of Holies measured twenty cubits by twenty cubits (see I Kings 6), and a baraita states that there were ten cubits of space on either side of the Ark. Therefore, it was only through a miracle that the Ark fit in the Holy of Holies. And Rabbenai said that Shmuel said: It was through a miracle that the cherubs that Solomon placed in the Holy of Holies would stand. Their wingspan was twenty cubits, and since the length of the chamber was the same, there was no room for the bodies of the cherubs. There were additional miracles performed in the Temple.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) נִיסֵּי דְבָרַאי קָא חָשֵׁיב נִיסֵּי דְגַוַּאי לָא קָא חָשֵׁיב אִי הָכִי לֶחֶם הַפָּנִים נָמֵי נִיסֵּי דְגַוַּאי הוּא לֶחֶם הַפָּנִים נִיסֵּי דְבָרַאי הוּא דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב {ויקרא כ״ד:ו׳} עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר טָהוֹר מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא

The Gemara responds: The tanna counts miracles that were performed outside the Sanctuary and were visible to all, but he does not count miracles that were performed inside the Sanctuary and were not visible to all. The Gemara asks: If so, the shewbread is also a miracle performed on the table inside the Sanctuary and is not visible to all, yet the miracle that the bread’s heat did not dissipate was listed among the miracles. The Gemara answers: The shewbread was a miracle performed outside, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “Place them on the pure table before the Lord in two rows, six to a row” (Leviticus 24:6)? From the emphasis that the Torah places on the fact that the table was ritually pure, it can be learned by inference that it indicates that it could become impure as well.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבראי – מבחוץ בעזרה נסים הידועים לכל.
מכלל שהוא טמא – שמקבל טומאה.
נמי נסי דגוואי כו׳. ק״ק ואימא דגוואי לפני ולפנים דהיינו ארון וכרובים שהיו בקדשי קדשים משא״כ לחם הפנים דלא בא בקדשי קדשים אלא בהיכל ומקרי בראי לגבי קדשי קדשים ודו״ק:
ומשיבים: ניסי דבראי [ניסים שמחוץ לעזרה] שהכל רואים — קחשיב [מנה], ניסי דגואי [ניסים שבפנים בקודש] שאין הכל יכולים לראות — לא קחשיב [מנה]. ומקשים: אי הכי [אם כך] לחם הפנים נמי [גם כן] ניסי דגואי [נסים של פנים] הוא, שהרי לחם הפנים היה בתוך ההיכל ואין הכל יכולים לראות זאת, ובכל זאת הדבר נמנה בין עשרת הניסים! ומשיבים: לחם הפנים ניסי דבראי [נסים של חוץ] הוא, לפי שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני ה׳⁠ ⁠״ (ויקרא כד, ו), ומתוך שהודגש בכתוב ״טהור״ — מכלל [מכאן] שהוא יכול להיות גם טמא,
The Gemara responds: The tanna counts miracles that were performed outside the Sanctuary and were visible to all, but he does not count miracles that were performed inside the Sanctuary and were not visible to all. The Gemara asks: If so, the shewbread is also a miracle performed on the table inside the Sanctuary and is not visible to all, yet the miracle that the bread’s heat did not dissipate was listed among the miracles. The Gemara answers: The shewbread was a miracle performed outside, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “Place them on the pure table before the Lord in two rows, six to a row” (Leviticus 24:6)? From the emphasis that the Torah places on the fact that the table was ritually pure, it can be learned by inference that it indicates that it could become impure as well.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא כא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל יומא כא., הערוך על סדר הש"ס יומא כא., רש"י יומא כא., תוספות יומא כא., תוספות ישנים יומא כא., בית הבחירה למאירי יומא כא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא כא., מהרש"א חידושי הלכות יומא כא., מהרש"א חידושי אגדות יומא כא., פירוש הרב שטיינזלץ יומא כא., אסופת מאמרים יומא כא.

Yoma 21a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Yoma 21a, Collected from HeArukh Yoma 21a, Rashi Yoma 21a, Tosafot Yoma 21a, Tosefot Yeshanim Yoma 21a, Meiri Yoma 21a, Ritva Yoma 21a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 21a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 21a, Steinsaltz Commentary Yoma 21a, Collected Articles Yoma 21a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144