×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּטַשָׁה בֵּיהּ אֲמַרָה לֵיהּ לֹא כָּךְ כָּתוּב {שמואל ב כ״ג:ה׳} עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה אאִם עֲרוּכָה בִּרְמַ״ח אֵבָרִים שֶׁלְּךָ מִשְׁתַּמֶּרֶת וְאִם לָאו אֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת תָּנָא תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה בְּלַחַשׁ לְאַחַר ג׳שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ.
She kicked him and said to him: Isn’t it written as follows: “Ordered in all things and secure” (ii Samuel 23:5), which indicates that if the Torah is ordered in your 248 limbs, i.e., if you exert your entire body in studying it, it will be secure, and if not, it will not be secure. The Gemara relates that it was similarly taught in a baraita: Rabbi Eliezer had a student who would study quietly, and after three years he forgot his studies.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ברוריה (בנושא) [בטשא] בההוא תלמוד דהוה גריס בלחישה אמרה ליה כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ״ח אברים נשמרת בלב ואם לאו אינה נשמרת.
בטשה ביה – בעטה בו.
לעולם יהא אדם מוציא גרסתו בפה ושלא יגרוס בלחש דרך הערה אמרו ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה במאתים וארבעי׳ ושמנה איברים שמורה היא בלב ואם לאו אינה שמורה בלב:
ואל יתרשל בלימודו שמא לא יפנה דרך הערה אמרו חטוף ואכול חטוף ושתי דהדין עלמא כהלולא דמי כלומר כחופת חתן שהולכת מהר וכן לא יניח דברי תורה אף לצורך סעודתו אא״כ לפי הצרך ההכרחי דרך הערה דרשו חיתך ישבו בה אם משים עצמו כחיה זו שמסרחת אכילתה תלמודו מתקיים:
ערוכה בכל כו׳ דריש לי׳ אלימוד תורה דכתיב לעיל מיניה כי ברית עולם שם לי דהיינו התורה שנאמר בה אם לא בריתי יומם וגו׳ ואמר ערוכה בכל דהיינו בכל רמ״ח אברים שהדיבור בקול רם מביא הרגשה ותנועה לכל האברים וק״ל:
בטשה ביה, [בעטה בו] אמרה ליה [לו]: לא כך כתוב ״ערוכה בכל ושמרה״ (שמואל ב׳ כג, ה), משמע אם ערוכה התורה במאתים ארבעים ושמונה איברים שלך — כלומר שאתה מתאמץ בה גם בגופך משתמרת, ואם לאו — אינה משתמרת. ומעין זה תנא [שנה]: תלמיד אחד היה לר׳ אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר שלש שנים שכח תלמודו.
She kicked him and said to him: Isn’t it written as follows: “Ordered in all things and secure” (ii Samuel 23:5), which indicates that if the Torah is ordered in your 248 limbs, i.e., if you exert your entire body in studying it, it will be secure, and if not, it will not be secure. The Gemara relates that it was similarly taught in a baraita: Rabbi Eliezer had a student who would study quietly, and after three years he forgot his studies.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תָּנָא תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁנִּתְחַיֵּיב בִּשְׂרֵיפָה לַמָּקוֹם אָמְרוּ הַנִּיחוּ לוֹ אָדָם גָּדוֹל שִׁמֵּשׁ.

Incidental to the story cited above involving a student of Rabbi Eliezer, the Gemara cites the following episode: It was taught in a baraita: Rabbi Eliezer had a student who was liable for the punishment of death by burning, for his sins against God, but the Rabbis said: Let him alone and do not punish him as he deserves, because he served a great person.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שריפה למקום כו׳ נראה דשייך אדלעיל שתלמיד אחד שכח תלמודו ונתחייב עי״ז שריפה למקום כמו ששנינו השוכח דבר אחד מתלמודו מתחייב בנפשו ונקט חיוב שריפה ע״פ מ״ש פ״ק דתענית ב׳ ת״ח המהלכין בדרך ואין ביניהן ד״ת ראויין לישרף כו׳ ע״ש ואמרו הכא שהניחו לו שאדם גדול שמש וע״ז אמרו גדולה שימושה יותר מלמודה שהלימוד עשוי להשתכח וק״ל:
ותוריך כו׳ לכאורה מקרא דמייתי כי חיים הם וגו׳ לא שמעינן אלא דתוריך חיי אבל דתתקיים ביך לא שמעינן וי״ל ע״פ מ״ש לעיל בשוכח תלמודו שמתחייב בנפשו קאמר הכא דע״י דתפתח פומך ולא תלמוד בלחיש׳ תתקיים התורה שלא תשכח אותה ותוריך חיי משא״כ אם לא תוציאה בפה תשכח ולא תתקיים ביך ולא תוריך חיי וק״ל:
ואגב מעשה זה בתלמיד ר׳ אליעזר מסופר גם: תנא [שנה], תלמיד אחד היה לר׳ אליעזר שנתחייב בעונש שריפה למקום (שכינה) בגלל חטאיו אך אמרו: הניחו לו ולא תענישוהו כדינו משום שאדם גדול שמש.
Incidental to the story cited above involving a student of Rabbi Eliezer, the Gemara cites the following episode: It was taught in a baraita: Rabbi Eliezer had a student who was liable for the punishment of death by burning, for his sins against God, but the Rabbis said: Let him alone and do not punish him as he deserves, because he served a great person.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינָּנָא פְּתַח פּוּמָּיךְ קְרִי פְּתַח פּוּמָּיךְ תְּנִי כִּי הֵיכִי דְּתִתְקַיַּים בָּיךְ וְתוֹרִיךְ חַיֵּי שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ד׳:כ״ב} כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכׇל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא אַל תִּקְרֵי לְמֹצְאֵיהֶם אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה.

The Gemara cites instructions issued by Shmuel that are similar to those of Berurya. Shmuel said to Rav Yehuda: Keen scholar [shinnana], open your mouth and read from the Torah, open your mouth and study the Talmud, in order that your studies should endure in you and that you should live a long life, as it is stated: “For they are life to those who find them, and health to all their flesh” (Proverbs 4:22). Do not read: “To those who find them [lemotzeihem],” but rather “to those who express them [lemotzi’eihem],” with their mouth.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל רב שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומך קרי ותני כי היכי דתוריך חיי שנאמר כי חיים הם למוצאיהם בפיו. תנא תלמיד היה לר׳ אליעזר שנתחייב שרפה למקום ואמרו (המקום) הניחו לו אדם גדול שימש.
תוריך חיי – שתאריך ימים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיננא פתח כו׳ שיננא חטוף כו׳ הערוך בערך שן פי׳ מחודד כמו חץ שנון וי״א גדול השיניים כו׳ ע״ש:
ומעין אותה הוראה של ברוריה אמר שמואל לרב יהודה: שיננא [גדול השינים], פתח פומיך קרי [פיך וקרא], פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי [פיך ושנה כדי שתתקיים התורה בך ותאריך ימים] שנאמר ״כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא״ (משלי ד, כב) אל תקרי תקרא] ״למצאיהם״ אלא ״למוציאיהם בפה״.
The Gemara cites instructions issued by Shmuel that are similar to those of Berurya. Shmuel said to Rav Yehuda: Keen scholar [shinnana], open your mouth and read from the Torah, open your mouth and study the Talmud, in order that your studies should endure in you and that you should live a long life, as it is stated: “For they are life to those who find them, and health to all their flesh” (Proverbs 4:22). Do not read: “To those who find them [lemotzeihem],” but rather “to those who express them [lemotzi’eihem],” with their mouth.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינָּנָא חֲטוֹף וֶאֱכוֹל חֲטוֹף וְאִישְׁתִּי דְּעָלְמָא דְּאָזְלִינַן מִינֵּיהּ כְּהִלּוּלָא דָּמֵי.

The Gemara cites additional instructions issued by Shmuel: Shmuel said to Rav Yehuda, his beloved student: Keen scholar, grab and eat, grab and drink, as the world from which we are departing is like a wedding feast, whose joy is only temporary, and one who does not take pleasure in it now will not be able to do so in the future.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך הלולא
הלולאא(עירובין נד.) חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מניה כהלולא דמי פי׳ חופה והענין שהיו משוררים בעת החופה הלולים לשבח החתנים וזה פי׳ ובתולותיו לא הוללו לא הגיעו לחופה לדעת קמחי:
א. [הויך צייט.]
חטוף אכול – אם יש לך ממון להנות עצמך אל תמתין עד למחר שמא תמות ושוב אין לך הנאה.
דעלמא דאזלינן מיניה גרסינן.
כהלולא דמי – היום ישנו ולמחר איננו דומה לחופה שהולכת מהר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כהלולא דמי כפרש״י. ואמר
וא״ת אניח לבני חוק גם בספר קהלת אמר כיוצא בזה דכתיב ואבד העושר ההוא וגו׳ והוליד בן ואין בידו מאומה וגו׳ אלא שהוא הוסיף כפרש״י חוק מזון דהיינו אפי׳ רק כדי מזונו של בנו ומלת חוק לא יצא ממשמעו דהיינו לחם חקו כמו הטריפני לחם חקי:
ועוד הוראה אמר שמואל לרב יהודה תלמידו החביב עליו: שיננא [גדול השינים], חטוף ואכול חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי [ושתה, שהעולם שאנו הולכים ממנו כמשתה חתונה הוא] ששמחתו רק לפי שעה, ואם אינו נהנה עכשיו לא יוכל ליהנות לאחר מכן.
The Gemara cites additional instructions issued by Shmuel: Shmuel said to Rav Yehuda, his beloved student: Keen scholar, grab and eat, grab and drink, as the world from which we are departing is like a wedding feast, whose joy is only temporary, and one who does not take pleasure in it now will not be able to do so in the future.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב הַמְנוּנָא בְּנִי אִם יֵשׁ לָךְ הֵיטֵב לָךְ שֶׁאֵין בַּשְּׁאוֹל תַּעֲנוּג וְאֵין לַמָּוֶת הִתְמַהְמֵהַּ וְאִם תֹּאמַר אַנִּיחַ לְבָנַי חוֹק בַּשְּׁאוֹל מִי יַגִּיד לָךְ בְּנֵי הָאָדָם דּוֹמִים לְעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה הַלָּלוּ נוֹצְצִין וְהַלָּלוּ נוֹבְלִין.

Similarly, Rav said to Rav Hamnuna: My son, if you have money, do well for yourself. There is no point waiting, as there is no pleasure in the netherworld, and death does not tarry. And if you say: I will save up in order to leave for my children, who told you the law of the netherworld, i.e., how do you know which of you will die first (Arukh)? People are similar to grass of the field, in that these blossom, i.e., grow, and their actions are blessed, and these wither and die.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חק
חקא(עירובין נד.) א״ל רב לרב המנונא ברי אם יש לך אוטיב לך כי אין בשאול תענוג ולמות יתמהמה וחם תאמר מה אניח לבני ולבנותי חק בשאול מי יודה לך פי׳ חוקם ועסקם בקבר מי יגיד לך שתדע היאך עמידתם פי׳ אחר מזון אם יהיה להן מי יגיד לך כמו לחם חקי:
ערך צץ
צץב(עירובין נד.) בני אדם דומין לעשב השדה הללו נוצצין והללו נובלין פי׳ נוצצין צומחין כמו ויצץ ציץ כלומר שמתעשרין נובלין צומקין כלומר מתענין (שבת קמה:) יצץ ופרח לישראל תני רב יוסף אילו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה פי׳ שמגדילין מדרשות:
א. [בעשטוממונג. שפייז.]
ב. [שפראטצען.]
אם יש לך – ממון.
ואין למות התמהמה – עיכוב כי פתאום האדם מת.
חוק – מזון.
מי יגיד לך – אם נשאר בידם שמא יאבדוהו.
הללו נוצצין – כלומר כשהן גדילין גדילה פרנסתן ועושרן עמהן ואינך צריך להדאג עליהן.
והללו נובלין – מתים לשון והעלה נבל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היטב לך כו׳ גם בספר קהלת בכמה מקראות אמר כן לפי פשטן דכתיב הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות וגו׳ וכתיב אשר אין טוב באדם וגו׳ כי אם לאכול ולשתות וגו׳ אלא שהוא הוסיף בטעם הדבר כי אין בשאול תענוג ואין למות וגו׳ שאל יחשוב האדם למחר אעשה כן להטיב לי דשמא היום ימות וז״ש ג״כ לעיל חטוף ואכול כו׳. ואמר
בני האדם דומין לעשבי השדה כו׳ פרש״י דגדילה פרנסתן עמהן וא״צ לדאוג עליהם עכ״ל ויותר נראה לפרש דקאי אדלעיל מי יגיד לך שיהא נשאר ביד בנך דהללו אחרים נוצצין להרויח והללו בניו נובלין לאבד ירושתן וכמ״ש בקהלת וכיוצא בזה בכמה מקראות:
גמ׳ א״ל רב לרב המנונא. עיין לקמן דף סג ע״א תד״ה רב המנונא:
ובדומה לכך אמר לו רב לרב המנונא: בני, אם יש לך ממון — היטב לך לעצמך, ואין טעם להמתין שאין בשאול תענוג, ואין למות התמהמה, ואם תאמר אחסוך כדי שאניח לבני — חוק בשאול מי יגיד לך מי משניכם יקדים למות (ערוך): שהרי לענין מיתה בני אדם דומים לעשבי השדה הללו נוצצין גדלים ומתברכים מעשיהם והללו נובלין מתים.
Similarly, Rav said to Rav Hamnuna: My son, if you have money, do well for yourself. There is no point waiting, as there is no pleasure in the netherworld, and death does not tarry. And if you say: I will save up in order to leave for my children, who told you the law of the netherworld, i.e., how do you know which of you will die first (Arukh)? People are similar to grass of the field, in that these blossom, i.e., grow, and their actions are blessed, and these wither and die.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ לְוָיָיה יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {משלי א׳:ט׳} כִּי לִוְיַת חֵן הֵם.

Having expounded the verse “For they are life to those who find them” as referring to the Torah, the Gemara cites another teaching related to this verse that praises the Torah. Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who is walking along the way without a companion and is afraid should engage in Torah study, as it is stated with regard to the words of Torah: “For they shall be a graceful wreath [livyat ḥen] for your head, and chains about your neck” (Proverbs 1:9). The word livyat is understood here as a reference to levaya, accompaniment, so that the verse is interpreted to mean that Torah is a graceful accompaniment to one who is traveling.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי לוית חן כו׳ דעסק התורה נותנת לו חן בדרך בעיני כל רואיו כמ״ש בתפלת הדרך ותתננו לחן ולחסד כו׳ בעיניך ובעיני כל רואינו כו׳ וק״ל:
א כיון שנדרש פסוק ״כי חיים הם למוצאיהם״ לענין תורה מביאים דרשה נוספת בשבח התורה הקשורה בפסוק זה. אמר ר׳ יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו בן לוייה ומפחד — יעסוק בתורה, שכן נאמר על דברי תורה ״כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך״ (משלי א ט).
Having expounded the verse “For they are life to those who find them” as referring to the Torah, the Gemara cites another teaching related to this verse that praises the Torah. Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who is walking along the way without a companion and is afraid should engage in Torah study, as it is stated with regard to the words of Torah: “For they shall be a graceful wreath [livyat ḥen] for your head, and chains about your neck” (Proverbs 1:9). The word livyat is understood here as a reference to levaya, accompaniment, so that the verse is interpreted to mean that Torah is a graceful accompaniment to one who is traveling.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ יַעֲסוֹק בְּתוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ חָשׁ בִּגְרוֹנוֹ יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ חָשׁ בְּמֵעָיו יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ חָשׁ בְּעַצְמוֹתָיו יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ חָשׁ בְּכׇל גּוּפוֹ יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכׇל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא.

One who feels pain in his head should engage in Torah study, as it is stated: “For they shall be a graceful wreath for your head.” One who feels pain in his throat should engage in Torah study, as it is stated: “And chains about your neck.” One who feels pain in his intestines should engage in Torah study, as it is stated: “It shall be health to your navel” (Proverbs 3:8). One who feels pain in his bones should engage in Torah study, as it is stated: “And marrow to your bones” (Proverbs 3:8). One who feels pain in his entire body should engage in Torah study, as it is stated: “And health to all their flesh” (Proverbs 4:22).
הערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חש
חשא(עירובין נד.) חש בראשו יעסוק בתורה שנא׳ כי לוית חן הם לראשך וגו׳ כי יתחמץ לבבי תרגום ארום יחוש לבי. (שבת קמ.) אשקיין חד כסא וחשאי בנפשי מבינתא דרישי עד טופרא דכרעאי פי׳ נצטננתי מסתפינא דילמא מנכו לי מזכוותאי שמאד הייתי מצטנן ועושין לי נס שאנצל ומנכין לי מזכיותי. פי׳ אחר חשאי בנפשי נהניתי מאד ומר עוקבת׳ דדש ביה ולא הוה ליה הנאה כל כך:
א. [שמערצען, ליידען.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חש בראשו וכו׳ יש לפרש דנקט אלו משום דרפואתן קשה דאין להן בן גילו שנוטל א׳ מס׳ מחליו כדאמרי׳ פ׳ אין בין המודר אין מבקרין חולי מעים משום כיסופא וחולי ראש אין מבקרין משום דדיבורא קשה ליה מכ״ש חש בגרונו דדיבורא ודאי נמי קשה ליה וק״ל:
רפאות תהי וגו׳ ולא שייך בזה אסור לאדם להתרפאות בד״ת כדאמרינן בפ״ק דשבועות י״ל דהיינו שמתכוין לומר פסוק לרפואה אבל דרך למודו ודאי דשרי ועי״ל דהכא לא בחלה ראשו כבר קאמר אלא בחש בראשו שלא יבא לידי חולי ממש ולאגוני בעלמא בד״ת שרי כדאמרינן התם ומזה יתיישב הא דחש בראשו יעסוק בתורה והרי אמרו בנדרים דחולי ראש הדבור קשה לו אלא ע״כ דהכא לא איירי בחלה ממש כבר בראשו אלא דחש קצת בראשו ועדיין לא חלה ונפל למטה כדמשמע פ׳ במה מדליקין דאמרינן התם חש בראשו יהי דומה כו׳ עלה למטה ונפל יהי כו׳ דהיינו חלה ממש ועד״ז י״ל הא דכתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך ה״פ והי׳ אם שמוע תשמע וגו׳ לעסוק בתורה כל המחלה דהיינו חולי ממש שהיה במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאיך את המיחוש שלא תבא לידי חולי ממש ע״י עסק התורה וק״ל:
שם חש בראשו יעסוק בתורה. עי׳ תורת חיים שבועות דף טו ע״ב ד״ה אסור להתרפאות:
חש בראשו — יעסוק בתורה, שנאמר ״כי לוית חן הם לראשך״. חש בגרונו — יעסוק בתורה, שנאמר ״וענקים לגרגרתיך״. חש במעיו — יעסוק בתורה, שנאמר ״רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך״ (משלי ג, ח). חש בעצמותיו — יעסוק בתורה, שנאמר ״ושקוי לעצמותיך״. חש בכל גופו — יעסוק בתורה, שנאמר ״ולכל בשרו מרפא״ (משלי ד, כב).
One who feels pain in his head should engage in Torah study, as it is stated: “For they shall be a graceful wreath for your head.” One who feels pain in his throat should engage in Torah study, as it is stated: “And chains about your neck.” One who feels pain in his intestines should engage in Torah study, as it is stated: “It shall be health to your navel” (Proverbs 3:8). One who feels pain in his bones should engage in Torah study, as it is stated: “And marrow to your bones” (Proverbs 3:8). One who feels pain in his entire body should engage in Torah study, as it is stated: “And health to all their flesh” (Proverbs 4:22).
הערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב יְהוּדָה בר׳בְּרַבִּי חִיָּיא בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם מִדַּת בָּשָׂר וָדָם אָדָם נוֹתֵן סַם לַחֲבֵירוֹ לָזֶה יָפֶה וְלָזֶה קָשֶׁה אֲבָל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל סַם חַיִּים לְכׇל גּוּפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכׇל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא.

Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, said: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. The attribute of flesh and blood is that when a person gives a drug to his fellow, it is good for this part of his body and it is harmful to that other part of his body. But the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not so; He gave the Torah to the Jewish people, and it is a drug of life for one’s entire body, as it is stated: “And health to all their flesh.”
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יפה – לחולי זה וקשה לחולי זה יפה ללב ורע לעינים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתן תורה לישראל סם חיים כו׳ והכי אמרינן פ״ק דקדושין ושמתם סם תם נמשלה תורה לסם חיים כו׳ ובפ׳ בא לו אמרינן זאת התורה אשר שם וגו׳ זכה נעשית לו סם חיים כו׳ ע״ש:
אמר רב יהודה בר׳ חייא: בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו — לזה לחלק זה בגוף יפה, ולזה קשה ומזיק. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, נתן תורה לישראל — סם חיים לכל גופו, שנאמר ״ולכל בשרו מרפא״.
Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, said: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. The attribute of flesh and blood is that when a person gives a drug to his fellow, it is good for this part of his body and it is harmful to that other part of his body. But the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not so; He gave the Torah to the Jewish people, and it is a drug of life for one’s entire body, as it is stated: “And health to all their flesh.”
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַב אַמֵּי מ״דמַאי דִּכְתִיב {משלי כ״ב:י״ח} כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכּוֹנוּ יַחְדָּיו עַל שְׂפָתֶיךָ אֵימָתַי ד״תדִּבְרֵי תוֹרָה נעי׳נְעִימִים בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ וְאֵימָתַי תִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ בִּזְמַן שֶׁיִּכּוֹנוּ יחדיו עַל שְׂפָתֶיךָ.

The Gemara continues with praise for Torah study and knowledge. Rav Ami said: What is the meaning of that which is written: “For it is a pleasant thing if you keep them within you; let them be firmly attached together to your lips” (Proverbs 22:18)? When are words of Torah pleasant? When you keep them within you and know them. And when will you keep them within you? When they will be attached together to your lips, i.e., when you articulate them audibly and expound them.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב נעים כי תשמרם בבטנך אימתי דברי תורה נעימים בשעה שתשמרם בבטנך. כיצד בעת שיכונו יחדו על שפתיו.
שתשמרם בבטנך – שהן שמורים בידך שאין משתכחין ממך.
יכונו יחד – שאתה סודרן ומוציאן בפה ולא בגימגום ובלחישה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולשבחם של לימוד תורה וידיעתה אמר ר׳ אמי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״כי נעים כי תשמרם בבטנך יכנו יחדו על שפתיך״ (משלי כב, יח) אימתי דברי תורה נעים — בזמן שתשמרם בבטנך ותדעם, ואימתי תשמרם בבטנך — בזמן שיכנו יחדו על שפתיך ואתה הוגה בקול ודורש בהם.
The Gemara continues with praise for Torah study and knowledge. Rav Ami said: What is the meaning of that which is written: “For it is a pleasant thing if you keep them within you; let them be firmly attached together to your lips” (Proverbs 22:18)? When are words of Torah pleasant? When you keep them within you and know them. And when will you keep them within you? When they will be attached together to your lips, i.e., when you articulate them audibly and expound them.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ר׳רַבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא {משלי ט״ו:כ״ג} שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב אֵימָתַי שִׂמְחָה לָאִישׁ בִּזְמַן שֶׁמַּעֲנֶה בְּפִיו ל״אלָשׁוֹן אַחֵר אֵימָתַי שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו בִּזְמַן שֶׁדָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב.

Rabbi Zeira said that this idea is derived from here: “A man has joy in the answer of his mouth; and a word in due season, how good it is” (Proverbs 15:23). When does a man have joy? When an answer related to Torah study is in his mouth. Another version: When does a man have joy in the answer of his mouth? When he experiences the fulfillment of: A word in due season, how good it is, i.e., when he knows when and how to address each issue.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב שמחה לאיש במענה פיו אימתי בעת שדבר בעתו מה טוב.
אימתי שמחה וכו׳ בזמן – שיודע לדרוש הלכות חג בחג דבר אחר אימתי שמחה לאיש אימתי אדם שמח בתלמודו בזמן שיש לו מענה כששואלין ממנו דבר הלכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימתי שמחה לאיש בזמן כו׳ לשון רש״י בספר משלי בעלי גרסא אם מוצאים בפיהם מענה אז תתקיים בם וישמחו כו׳ ע״ש:
ל״א אימתי שמחה כו׳ בזמן שדבר בעתו מה טוב כו׳ ר״ל דהיינו בשואל מענינו הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג דהיינו בעתו ובזמנו וק״ל:
ור׳ זירא אמר אותו רעיון מהכא [מכאן]: ״שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב״ (משלי טו, כג), אימתי ״שמחה לאיש״ — בזמן שמענה של דברי תורה בפיו. לישנא אחרינא [לשון אחרת]: אימתי שמחה לאיש במענה פיו — בזמן שדבר בעתו מה טוב כלומר, יודע מתי וכיצד לומר כל דבר.
Rabbi Zeira said that this idea is derived from here: “A man has joy in the answer of his mouth; and a word in due season, how good it is” (Proverbs 15:23). When does a man have joy? When an answer related to Torah study is in his mouth. Another version: When does a man have joy in the answer of his mouth? When he experiences the fulfillment of: A word in due season, how good it is, i.e., when he knows when and how to address each issue.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ר׳רַבִּי יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא {דברים ל׳:י״ד} כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ אֵימָתַי קָרוֹב אֵלֶיךָ בִּזְמַן שֶׁבְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ.

Rabbi Yitzḥak said that this idea is derived from here: “But the matter is very near to you, in your mouth and in your heart, that you may do it” (Deuteronomy 30:14). When is it very near to you? When it is in your mouth and in your heart, that you may do it, i.e., when you articulate your Torah study.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יצחק אמר מהכא כי קרוב אליך הדבר מאד בשעה שבפיך ובלבבך לעשותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימתי קרוב כו׳ בזמן שבפיך ובלבבך וגו׳ ר״ל בזמן שערוכה בפיך הרי הדבר קרוב אליך להיות שמור בלבבך לעשותו ואם לאו הרי תשכח מלבבך ולא תבא לידי עשיה וק״ל:
ר׳ יצחק אמר אותו רעיון מהכא [מכאן] שנאמר: ״כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל, יד) אימתי ״קרוב אליך״ — בזמן ש״בפיך ובלבבך לעשותו״ שאתה עוסק בהם בפיך.
Rabbi Yitzḥak said that this idea is derived from here: “But the matter is very near to you, in your mouth and in your heart, that you may do it” (Deuteronomy 30:14). When is it very near to you? When it is in your mouth and in your heart, that you may do it, i.e., when you articulate your Torah study.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רָבָא אָמַר מֵהָכָא {תהלים כ״א:ג׳} תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה אֵימָתַי תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ בִּזְמַן שֶׁאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה.

Rava said that this idea is actually derived from here: “You have given him his heart’s desire, and have not withheld the request of his lips, Selah” (Psalms 21:3). When have You given him his heart’s desire? When You have not withheld the request of his lips, Selah, i.e., when he converses in words of Torah.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תאות לבו נתתה לו אם זכה ואם לא זכה ארשת שפתיו בל מנעת סלה.
שארשת – ספירת שפתיו בל תמנע סלה כשנתת בו דעת להוציא בשפתיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימתי תאות לבו כו׳ נראה דלענין תפלה אמרו כן זכה תאות לבו נתת לו קודם שהוציא תפלתו מפיו כמ״ש טרם יקראו ואני אענה לא זכה צריך לתפלה בפה דהיינו וארשת שפתיו וגו׳ ודו״ק:
רבא אמר אותו ענין מהכא [מכאן, מפסוק אחר] שנאמר: ״תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה״ (תהילים כא, ג), אימתי תאות לבו נתתה לו — בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה, והוא מדבר בדברי תורה.
Rava said that this idea is actually derived from here: “You have given him his heart’s desire, and have not withheld the request of his lips, Selah” (Psalms 21:3). When have You given him his heart’s desire? When You have not withheld the request of his lips, Selah, i.e., when he converses in words of Torah.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רָבָא רָמֵי כְּתִיב תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וּכְתִיב וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה זָכָה תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לוֹ לֹא זָכָה וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה.

Rava raised an internal contradiction in that very verse: In the beginning of the verse it is written: “You have given him his heart’s desire,” implying that it is enough for one to request in his heart, whereas in the end of the verse it is written: “And You have not withheld the request of his lips, Selah,” indicating that one must express his prayers verbally. Rava himself resolved the contradiction: If one is fortunate, “You have given him his heart’s desire,” even if he does not give verbal expression to his wants. But if he is not fortunate, at least “You have not withheld the request of his lips, Selah.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכה – אם יש לו מזל טוב תאות לבו נתת לו שבעוד שהוא מתאוה באה לו תאותו עד שלא ישאלנה.
לא זכה – צריך להתמקמק ולהצטער.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא רמי [הקשה, הראה סתירה] מאותו פסוק על עצמו: כתיב [נאמר] ״תאות לבו נתת לו״ משמע שדי לו לאדם לבקש בלבו. ואילו בסופו כתיב [נאמר] ״וארשת שפתיו בל מנעת סלה״ משמע שצריך לבטא תפילתו בפיו. והשיב בעצמו: אם זכה אדם — תאות לבו נתתה לו, ואינו צריך אף לבטא את תפילתו בפיו. ואם לא זכה — הרי לפחות ארשת שפתיו בל מנעת סלה. ולסיומו של פסוק זה.
Rava raised an internal contradiction in that very verse: In the beginning of the verse it is written: “You have given him his heart’s desire,” implying that it is enough for one to request in his heart, whereas in the end of the verse it is written: “And You have not withheld the request of his lips, Selah,” indicating that one must express his prayers verbally. Rava himself resolved the contradiction: If one is fortunate, “You have given him his heart’s desire,” even if he does not give verbal expression to his wants. But if he is not fortunate, at least “You have not withheld the request of his lips, Selah.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תָּנָא דְּבֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר נֶצַח סֶלָה וָעֶד אֵין לוֹ הֶפְסֵק עוֹלָמִית נֶצַח דִּכְתִיב {ישעיהו נ״ז:ט״ז} כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף.

With regard to the end of this verse, a Sage of the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught the following baraita: Wherever it states netzaḥ, Selah, or va’ed, the matter will never cease. Netzaḥ, as it is written: “For I will not contend forever; neither will I be eternally [lanetzaḥ] angry” (Isaiah 57:16), which demonstrates that netzaḥ bears a similar meaning to forever.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא כל מקום שנאמר לנצח כגון ולא לנצח אקצוף. סלה כגון אלהים יכוננה עד עולם סלה. ועד כגון י״י ימלוך לעולם ועד אין להם הפסק לעולם.
כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף – אלמא לנצח לשון עולם הוא מדסמיך ליה וכן עד עולם סלה אלמא סלה לשון לעולם משמע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כ״מ שנאמר נצח סלה ועד כו׳ פי׳ רש״י מדסמיכי לעולם אלמא לעולם משמע עכ״ל ואין זה מוכרח דהא מלת עולם גופיה מצינו שיש לו הפסק כמו ועבדו לעולם ובנו ממך חרבות עולם וגו׳ ועוד דלא הול״ל אלא כ״מ שנאמר נצח סלה ועד עולמית הוא וע״כ נראה דה״ק מדכתיב כי לא לעולם אריב ע״כ הא דכתיב בתר הכי ולא לנצח אקצוף הוא דבר נוסף והוא שלעולם לא יהיה לו הפסק וכן סלה ועד מדכתיבי בתר לעולם הם בנין אב לכ״מ שנאמר נצח סלה ועד גם אי לא כתיבי בתר לעולם הוה פירושם אין להם הפסק עולמית דהא מייתי ליה אדלעיל דמייתי קרא וארשת שפתיו בל מנעת סלה דלא כתיב ביה לעולם ודו״ק:
תנא [שנה] דבי [החכם מבית מדרשו] של ר׳ אליעזר בן יעקב: כל מקום שנאמר ״נצח או ״סלה״ או ״ועד״ — אין לו הפסק עולמית. וראיה לדבר ״נצח״ דכתיב [שנאמר] בפסוק אחד: ״כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף״ (ישעיה נז, טז) הרי שנצח משמעו כמו ״לעולם״.
With regard to the end of this verse, a Sage of the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught the following baraita: Wherever it states netzaḥ, Selah, or va’ed, the matter will never cease. Netzaḥ, as it is written: “For I will not contend forever; neither will I be eternally [lanetzaḥ] angry” (Isaiah 57:16), which demonstrates that netzaḥ bears a similar meaning to forever.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) סֶלָה דִּכְתִיב {תהלים מ״ח:ט׳} כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר ה׳ צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה וָעֶד דִּכְתִיב {שמות ט״ו:י״ח} ה׳ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.:

Selah, as it is written: “As we have heard, so have we seen in the city of the Lord of Hosts, in the city of our God; may God establish it forever, Selah” (Psalms 48:9), which demonstrates that Selah means forever. Va’ed, as it is written: “The Lord shall reign forever and ever [va’ed]” (Exodus 15:18).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סלהדכתיב [שנאמר] ״כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה׳ צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה״ (תהילים מח, ט) הרי שסלה פירושו ״עד עולם״. ״ועד״ — שנאמר: ״ה׳ ימלך לעלם ועד״ (שמות טו, יח).
Selah, as it is written: “As we have heard, so have we seen in the city of the Lord of Hosts, in the city of our God; may God establish it forever, Selah” (Psalms 48:9), which demonstrates that Selah means forever. Va’ed, as it is written: “The Lord shall reign forever and ever [va’ed]” (Exodus 15:18).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) (סִימָן עֲנָקִים לְחָיָיו לוּחוֹת חָרוּת).: א״ראָמַר רַבִּי אל⁠(י)⁠עזר1 מַאי דִּכְתִיב {משלי א׳:ט׳} וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּעֲנָק זֶה שֶׁרָף עַל הַצַּוָּאר וְנִרְאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ וְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ.

In light of the previous discussion, the Gemara cites several expositions of verses proposed by Rabbi Eliezer, while first providing them with a mnemonic: Chains, cheeks, tablets, engraved. Rabbi Eliezer said: What is the meaning of that which is written: “And chains about your neck” (Proverbs 1:9)? If a person makes himself like a chain that hangs loosely on the neck, i.e., if a scholar is not pushy and disruptive to others, and he is also seen but not seen, i.e., just as a chain is covered by clothes and hair, so too, the scholar does not let himself be seen, his Torah study will endure. But if not, if he acts in a rude and arrogant manner, his Torah study will not endure.
1. בכ״י מינכן 95: ״אלעזר״. בדפוס ונציה, וילנא: ״אליעזר״.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שרף לצואר – שאינו מצומצם בדוחק סביב הצואר אלא שרפוי בריוח כך הוא נעים ומרוצה לבריות.
ונראה ואינו נראה – כשמגביה צוארו נראה מתחת זקנו ורוב פעמים שסנטרו וזקנו מכסין אותו כך אם תלמיד חכם הוא אינו רודף לצאת ולבא בשוק אלא יושב ומחזר על תלמודו מתקיים בידו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כענק כו׳ ר״ל שהוא במקום גבוה ואעפ״כ הוא רך לצואר כן הת״ח גם שהוא חשוב וגדול יהא נוח לבריות וק״ל:
ב בעקבות הפסוקים שעסקנו בהם ובמדרשם מביאים כמה מדרשי פסוקים שאמר ר׳ אליעזר וסימן נותנים להם ״ענקים״ ״לחייו״ ״לוחות״ ״חרות״. אמר ר׳ אליעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״וענקים לגרגרתיך״ (משלי א, ט), ופירושו: אם משים אדם עצמו כענק זה שרף (רופף) על הצואר כן גם התלמיד חכם אינו דוחק או מפריע לאחרים, אף נראה ואינו נראה שהוא מכוסה בבגדים ובשיער כן גם התלמיד חכם שנמנע מלהיראות — תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו, שהיה נוהג בגסות הרוח, אין תלמודו מתקיים בידו,
In light of the previous discussion, the Gemara cites several expositions of verses proposed by Rabbi Eliezer, while first providing them with a mnemonic: Chains, cheeks, tablets, engraved. Rabbi Eliezer said: What is the meaning of that which is written: “And chains about your neck” (Proverbs 1:9)? If a person makes himself like a chain that hangs loosely on the neck, i.e., if a scholar is not pushy and disruptive to others, and he is also seen but not seen, i.e., just as a chain is covered by clothes and hair, so too, the scholar does not let himself be seen, his Torah study will endure. But if not, if he acts in a rude and arrogant manner, his Torah study will not endure.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאָמַר ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי דִּכְתִיב {שיר השירים ה׳:י״ג} לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם באִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּעֲרוּגָה זוֹ שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בָּהּ וּכְבוֹשֶׂם זֶה שֶׁהַכֹּל מִתְבַּשְּׂמִין בָּהּ תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים וְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים.

And Rabbi Eliezer also said: What is the meaning of that which is written: “His cheeks are like a bed of spices” (Song of Songs 5:13)? If a person makes himself humble like this garden bed upon which everyone treads, and like this spice with which everyone perfumes himself, i.e., which benefits not only the one who wears it, his Torah study will endure. But if not, his Torah study will not endure.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהכל דשין אותו – שאין לו גסות.
שהכל מתבשמין ממנו – שמלמד תורה לתלמידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם משים אדם עצמו כערוגה כו׳ ויהיה לחיו מלשון חיות שאינו מחשיב חיות עצמו רק כערוגה כו׳:
ועוד אמר ר׳ אליעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״לחיו כערוגת הבשם״ (שיר השירים ה, יג) אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין ועודרים בה, וכבושם זה שהכל מתבשמין בה והנאתו לא רק למתבשם בו — תלמודו מתקיים, ואם לאו — אין תלמודו מתקיים.
And Rabbi Eliezer also said: What is the meaning of that which is written: “His cheeks are like a bed of spices” (Song of Songs 5:13)? If a person makes himself humble like this garden bed upon which everyone treads, and like this spice with which everyone perfumes himself, i.e., which benefits not only the one who wears it, his Torah study will endure. But if not, his Torah study will not endure.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וא״רוְאָמַר רַבִּי אל⁠(י)⁠עזר1 מ״דמַאי דִּכְתִיב {שמות ל״א:י״ח} לוּחוֹת אֶבֶן אִם אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ אֶת לְחָיָיו כְּאֶבֶן זוֹ שֶׁאֵינָהּ נִמְחֵית תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ וְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ.

And Rabbi Eliezer further said: What is the meaning of that which is written: “Tablets [luḥot] of stone” (Exodus 31:18)? If a person makes his cheeks [leḥayav] like this stone that does not wear away, his Torah study will endure. But if not, i.e., if he is not diligent in his studies, his Torah study will not endure.
1. בכ״י מינכן 95: ״אלעזר״. בדפוס ונציה, וילנא: ״אליעזר״.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאבן זו שאינה נמחת – מפני דריסת רגלי בני אדם כך לחייו אינן נלאין מלחזר על למודו וללמד לאחרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ד לוחות אבן כו׳ דלא ה״ל להזכיר כלל שהיו אבן ועוד דסנפירין היו ולא ה״ל למכתב בהו אבן סתם וק״ל:
ואמר ר׳ אליעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״לחת אבן״ (שמות לא, יח), אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו, שאינה נמחית — תלמודו מתקיים בידו, ואם אינו כך, ואינו מתמיד עד כדי כך — אין תלמודו מתקיים בידו.
And Rabbi Eliezer further said: What is the meaning of that which is written: “Tablets [luḥot] of stone” (Exodus 31:18)? If a person makes his cheeks [leḥayav] like this stone that does not wear away, his Torah study will endure. But if not, i.e., if he is not diligent in his studies, his Torah study will not endure.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וא״רוְאָמַר רַבִּי אל⁠(י)⁠עזר1 מַאי דִּכְתִיב {שמות ל״ב:ט״ז} חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת אִלְמָלֵי לֹא נִשְׁתַּבְּרוּ לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל.

And, lastly, Rabbi Eliezer said: What is the meaning of that which is written: “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, engraved upon the tablets” (Exodus 32:16)? This teaches that had the first tablets, the subject of this verse, not been broken, the Torah would never have been forgotten from the Jewish people, as the Torah would have been engraved upon their hearts.
1. בכ״י מינכן 95: ״אלעזר״. בדפוס ונציה, וילנא: ״אליעזר״.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נשתכחה – חרות משמע חקוק ואינו נמחק לעולם על ידי הלוחות היתה תורה חקוקה לישראל מהשתכח מהן עולמית.
על הלוחות – בשביל הלוחות היו בני ישראל בני חורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חרות על הלוחות. דה״ל למימר חקוק על הלוחות דכן נאמר בכמה מקומות בלשון החקיקה אבל חרות בלב קאמר ועל הלוחות כמו על לחייו כפרש״י לעיל שאינן נלאין מלחזר אחר תלמודו כו׳ אז נעשה חרות ושמור בלב להתקיים בידו ומ״ד נמי אל תקרי חרות אלא חירות כו׳ נמי מדלא כתיב חקוק דרש ליה:
ואמר ר׳ אליעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״והלוחות מעשה אלוהים המה והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלחת״ (שמות לב, טז). משמעו: אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונים שדבר זה נאמר בהם — לא נשתכחה תורה מישראל, והיו דברי התורה חרוטים וחקוקים בלבבות.
And, lastly, Rabbi Eliezer said: What is the meaning of that which is written: “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, engraved upon the tablets” (Exodus 32:16)? This teaches that had the first tablets, the subject of this verse, not been broken, the Torah would never have been forgotten from the Jewish people, as the Torah would have been engraved upon their hearts.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר אֵין כׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר חָרוּת אַל תִּיקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת.

Rav Aḥa bar Ya’akov said: Had the tablets not been broken, no nation or tongue would ever have ruled over them, as it is stated: “Engraved”; do not read it engraved [ḥarut] but rather freedom [ḥeirut].
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אחא בר יעקב אמר: אלמלא לא נשתברו אותם לוחות אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר ״חרות״, אל תיקרי ״חרות״ אלא חירות.
Rav Aḥa bar Ya’akov said: Had the tablets not been broken, no nation or tongue would ever have ruled over them, as it is stated: “Engraved”; do not read it engraved [ḥarut] but rather freedom [ḥeirut].
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רַב מַתְנָה מַאי דִּכְתִיב {במדבר כ״א:י״ח} וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בּוֹ תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ וְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ.

Similarly, Rav Mattana said: What is the meaning of that which is written: “The well that the princes dug out, that the nobles of the people delved, with the scepter, with their staves. And from the wilderness they went to Mattanah” (Numbers 21:18)? If a person makes himself humble like this wilderness, which is open to all and upon which everyone treads, his Torah study will endure and be given to him as a gift [mattana]. And if not, his Torah study will not endure.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממדבר מתנה – אם כמדבר הוא תורה נתונה לו במתנה ולא ישכח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ד וממדבר מתנה כו׳ כל הסוגיא עד ואם חוזר בו מגביהו כו׳ מפורש בנדרים פ׳ הנודר:
ובאותו ענין אמר רב מתנה: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענתם וממדבר מתנה״ (במדבר כא, יח), — אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהוא הפקר לכל — שהכל דשין ודורכים בו — תלמודו מתקיים בידו וניתן לו כמתנה. ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו.
Similarly, Rav Mattana said: What is the meaning of that which is written: “The well that the princes dug out, that the nobles of the people delved, with the scepter, with their staves. And from the wilderness they went to Mattanah” (Numbers 21:18)? If a person makes himself humble like this wilderness, which is open to all and upon which everyone treads, his Torah study will endure and be given to him as a gift [mattana]. And if not, his Torah study will not endure.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא הֲוָה לֵיהּ מִלְּתָא לְרַב יוֹסֵף בַּהֲדֵיהּ כִּי מְטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי אֲמַר אֵיזִיל וַאֲפַיְּיסֵיהּ אֲזַל אַשְׁכְּחֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ דְּקָא מָזֵיג לֵיהּ כָּסָא אֲמַר ליה הַב לִי וְאֶימְזְגֵיהּ אֲנָא יְהַב לֵיהּ מַזְגֵיהּ כִּדְטַעְמֵיהּ אָמַר דָּמֵי הַאי מְזִיגָא לִמְזִיגָא דְּרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא הוּא.

The Gemara relates that Rav Yosef had a grievance against Rava, son of Rav Yosef bar Ḥama, who is usually referred to in the Gemara simply as Rava, and as a result of the grievance the two would never meet. When the eve of Yom Kippur arrived, Rava said: I will go and appease him. He went and found Rav Yosef’s attendant mixing him a cup of wine. He said to the attendant: Give it to me, and I will mix it. He gave it to Rava, and Rava mixed it. Rav Yosef was blind and could not see his visitor, but when he tasted the wine he said: This mixture is similar to the mixture of Rava, son of Rav Yosef bar Ḥama, who would add extra water to the wine. Rava said to him: It is I.
ר׳ נסים גאוןרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא הויא ליה מילתא לרב יוסף בהדיה תמצא פירוש הדברים שאירעו ביניהן בפר׳ הנודר מן הירק בנדרים מר שמואל מר פקיד דליתנון תליסר אלפי זוזי לרבא מן אללתא דנהר פניא שלחה רבא לקמיה דרב יוסף אללתא היכי מיקריא אמ׳ רב יוסף ושוין בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בה׳ המינים אמ׳ ליה אביי מי דמי הכו אקלא משמע אלא ה׳ המינין אללתא כל מילי דשמעא אהדרוה לקמיה דר׳ אבא אמ׳ להון הדא לא איבעיא לי דאללתא כל מילי משמע הדא היא דאיבעיא לי שכר בתים ושכר ספינות מאי מי אמרי׳ כיון דפחתן לאו אללתא היא או דילמ׳ כיון דלא ידיע פחתיהו כי אללתא היא אמרוה קמיה דרב יוסף וכי מאחר דלא צריך לן אמאי שלח לן איקפד רב יוסף שמע רבא ואתא לקמיה ביומא דכיפורי:
מילתא – כעס.
אמר – רבא איזיל אפייסיה לרב יוסף.
מזוג – במים.
רב יוסף סגי נהור הוה ולא היה רואהו והכירו בטעם היין שהוא מזגו לפי שהיה מכיר רב יוסף במזגו של רבא מתחילה שהיה בקי ליתן מים במדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: רבא בריה [בנו] של רב יוסף בר חמא הוא רבא סתם הוה ליה מלתא [היה לו דבר תרעומת] לרב יוסף בהדיה [עליו] ומשום כך לא היו נפגשים, כי מטא מעלי יומא דכיפורי [כאשר הגיע ערב יום הכפורים] אמר רבא: איזיל ואפייסיה [אלך ואפייסהו] אזל, אשכחיה לשמעיה דקא מזיג ליה כסא [הלך מצא את שמשו של רב יוסף שהוא מוזג לו כוס יין] אמר ליה [לו לשמש]: הב [תן] לי ואימזגיה אנא. יהב ליה, מזגיה [ואמזגהו אני. נתן לו ומזגו] ורב יוסף עיוור היה ולא ראה את האורח, כדטעמיה [כאשר טעם] מן היין אמר: דמי האי מזיגא למזיגא [דומה מזיגה זו למזיגה] של רבא בריה [בנו] של רב יוסף בר חמא. שהיה מוסיף מים יתרים ליין. אמר ליה [לו]: אנא [אני] הוא
The Gemara relates that Rav Yosef had a grievance against Rava, son of Rav Yosef bar Ḥama, who is usually referred to in the Gemara simply as Rava, and as a result of the grievance the two would never meet. When the eve of Yom Kippur arrived, Rava said: I will go and appease him. He went and found Rav Yosef’s attendant mixing him a cup of wine. He said to the attendant: Give it to me, and I will mix it. He gave it to Rava, and Rava mixed it. Rav Yosef was blind and could not see his visitor, but when he tasted the wine he said: This mixture is similar to the mixture of Rava, son of Rav Yosef bar Ḥama, who would add extra water to the wine. Rava said to him: It is I.
ר׳ נסים גאוןרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) א״לאֲמַר לֵיהּ לָא תִּתֵּיב אַכַּרְעָיךָ עַד דִּמְפָרְשַׁתְּ לִי הָנֵי קְרָאֵי מַאי דִּכְתִיב וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא.

Rav Yosef said to him: Do not sit on your knees until you have explained these verses to me: What is the meaning of that which is written: “And from the wilderness to Mattanah; and from Mattanah to Nahaliel; and from Nahaliel to Bamoth; and from Bamoth to the valley in the field of Moab, to the top of Pisgah, which looks out toward the desert” (Numbers 21:19–20)?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: לא תתיב אכרעיך עד דמפרשת לי הני קראי [לא תשב על רגליך עד שתפרש לי פסוקים אלה]: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימון״ (במדבר כא, יט-כ)?
Rav Yosef said to him: Do not sit on your knees until you have explained these verses to me: What is the meaning of that which is written: “And from the wilderness to Mattanah; and from Mattanah to Nahaliel; and from Nahaliel to Bamoth; and from Bamoth to the valley in the field of Moab, to the top of Pisgah, which looks out toward the desert” (Numbers 21:19–20)?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) א״לאֲמַר לֵיהּ אִם אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בּוֹ תּוֹרָה נִיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה וְכֵיוָן שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה נְחָלוֹ אֵל שֶׁנֶּאֱמַר וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וְכֵיוָן שֶׁנְּחָלוֹ אֵל עוֹלֶה לִגְדוּלָּה שֶׁנֶּאֱמַר וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת.

Rava said to him: If a person makes himself humble like this wilderness, which is open to all and upon which everyone treads, the Torah will be given to him as a gift [mattana]. And once it is given to him as a gift, he inherits it [neḥalo] and God [El] makes it His inheritance, as it is stated: “And from Mattanah to Nahaliel.” And once God has made it His inheritance, he rises to greatness, as it is stated: “And from Nahaliel to Bamoth,” which means heights.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו — תורה ניתנת לו במתנה. וכיון שניתנה לו במתנה — נחלו ועשה אותו האל חלקו, שנאמר ״וממתנה נחליאל״. וכיון שנחלו אל — עולה, שנאמר ״ומנחליאל במות״ שהן בגובה.
Rava said to him: If a person makes himself humble like this wilderness, which is open to all and upon which everyone treads, the Torah will be given to him as a gift [mattana]. And once it is given to him as a gift, he inherits it [neḥalo] and God [El] makes it His inheritance, as it is stated: “And from Mattanah to Nahaliel.” And once God has made it His inheritance, he rises to greatness, as it is stated: “And from Nahaliel to Bamoth,” which means heights.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וְאִם מֵגֵיס לִבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא וְאִם חוֹזֵר בּוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ׳:ד׳} כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא.

And if he becomes haughty, the Holy One, Blessed be He, lowers him, as it is stated: “And from Bamoth to the valley.” And if he repents, the Holy One, Blessed be He, raises him back up, as it is stated: “Every valley shall be exalted” (Isaiah 40:4).
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל גיא ינשא – אף על גב דלאו גבי הני קראי כתיב דרשי ליה דמי שבא לידי גיא שהושפל חוזר ומתנשא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם מגיס לבו (מתגאה) — הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר ״ומבמות הגיא״. ואם חוזר בו ומתחרט — הקדוש ברוך הוא מגביהו, שנאמר ״כל גיא ינשא״ (ישעיה מ, ד)
And if he becomes haughty, the Holy One, Blessed be He, lowers him, as it is stated: “And from Bamoth to the valley.” And if he repents, the Holy One, Blessed be He, raises him back up, as it is stated: “Every valley shall be exalted” (Isaiah 40:4).
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) אָמַר רַב הוּנָא מ״דמַאי דִּכְתִיב {תהלים ס״ח:י״א} חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים גאִם אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּחַיָּה זוֹ שֶׁדּוֹרֶסֶת וְאוֹכֶלֶת וְאִיכָּא דְּאָמְרִי שֶׁמַּסְרַחַת וְאוֹכֶלֶת תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ וְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ סְעוּדָה בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים.

Rav Huna said: What is the meaning of that which is written: “Your flock found a dwelling in it; You, O God, prepare of Your goodness for the poor” (Psalms 68:11)? If a person makes himself like an animal that tramples its prey and eats it immediately, without being particular about its food, i.e., if a scholar immediately reviews what he has heard from his teacher; and some say, like an animal that soils and eats, i.e., if a scholar is not particular about maintaining his honor during his Torah study, just as an animal is not particular about the quality of its food, his Torah study will endure. And if not, his Torah study will not endure. And if he does so, the Holy One, Blessed be He, will Himself prepare him a feast, as it is stated: “You, O God, prepare of Your goodness for the poor,” indicating that God in His goodness will Himself prepare a feast for that pauper.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שדורסת ואוכלת – מיד לאחר הריגתה שאינו מקפיד על תענוגים אלא אוכל בשר בלא תבלין וכן שאר עינוגין.
שמסרחת – בטיט היינו מי שאינו הולך אחר גבהות לקוץ במאכלו אם לא נתבשל כל צרכו ל״א שדורסת ואוכלת לאחר הריגתה אוכלת מיד כך תלמיד חכם מחזר על תלמודו מיד כשמקבלו מרבו מסרחת מנבל עצמו על דברי תורה לשון זה נראה בעיני לפי שמצינו בכל הש״ס שדרך תלמידי חכמים להקפיד על מאכלן דרך גדולה וכבוד ועל מלבושיהן כדכתיב (משלי ח) ולמשנאי אהבו מות.
לעני – לזה ששם עצמו כעני וללישנא בתרא ששם עצמו כעני לחזר עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ד חיתך ישבו בה גו׳ בענין נתינת התורה משתעי האי קרא דלעיל מיניה כתיב זה סיני מפני וגו׳ וקרא את ישראל חיה לגבי קיום התורה חיתך ישבו בה בתורה להתקיים בידם ע״ש אם משים עצמו כחיה זו כו׳:
ואם עושה כן הקב״ה עושה לו סעודה כו׳ מזה השכר ונר׳ לפרש דורסת ואוכלת מסרחת ואוכלת כפשטיה כפי׳ הראשון בפרש״י ומה שדחה פי׳ ההוא לפי שמצינו שדרך הת״ח להקפיד על מאכלן כו׳ ע״ש יש ליישב דודאי כן הוא דבמתכוין מקפידין ת״ח על מאכלן אבל הכא איירי דע״י דטרידי בתורתן שלא במתכוין אין מקפידין על מאכלן כחיה וכההיא דמייתי לקמן באהבתה תשגה תמיד שתעשה עצמך שוגה ופתי כו׳ כפי׳ רש״י ומייתי עלה עובדא דר״א דע״י טרדת לימודו שבק סדינו בשוק עליון של צפורי וק״ל:
עושה לו סעודה בעצמו כו׳ יש לפרש לעצמו של עני וכעין שאמרו דכל צדיק וצדיק עושה לו הקב״ה מדור בפני עצמו ומפיק ליה מדכתיב ברישא דקרא חיתך ישבו בה בלשון רבים ובסיפא דקרא מסיים בל׳ יחיד לעני ועי״ל בעצמו דקאמר ר״ל דהקב״ה כביכול בעצמו עושה לו סעודה ולא על ידי שליח ונפקא ליה מדכתיב בטובתך לעני אלהים דמלת אלהים מיותר לדרוש דאלהים בעצמו מכין לו אותה סעודה וק״ל:
אמר רב הונא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים״ (תהילים סח, יא)אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת, מיד ואינה מקפידה על אכילתה וכן הוא, אם מחזר אחר תלמודו מיד לאחר ששמעו מפי רבו, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שמסרחת ואוכלת ואינה מקפידה על טיב מאכלה וכן היא, אם אינו מקפיד ומבזה את עצמו על תלמודו — תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו — אין תלמודו מתקיים בידו. ואם עושה כן — הקדוש ברוך הוא עושה לו סעודה בעצמו, שנאמר ״תכין בטובתך לעני אלהים״, הקדוש ברוך הוא מכין לו בטובו סעודה לאותו עני.
Rav Huna said: What is the meaning of that which is written: “Your flock found a dwelling in it; You, O God, prepare of Your goodness for the poor” (Psalms 68:11)? If a person makes himself like an animal that tramples its prey and eats it immediately, without being particular about its food, i.e., if a scholar immediately reviews what he has heard from his teacher; and some say, like an animal that soils and eats, i.e., if a scholar is not particular about maintaining his honor during his Torah study, just as an animal is not particular about the quality of its food, his Torah study will endure. And if not, his Torah study will not endure. And if he does so, the Holy One, Blessed be He, will Himself prepare him a feast, as it is stated: “You, O God, prepare of Your goodness for the poor,” indicating that God in His goodness will Himself prepare a feast for that pauper.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {משלי כ״ז:י״ח} נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כִּתְאֵנָה מָה תְּאֵנָה זוֹ

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “He who guards the fig tree shall eat its fruit” (Proverbs 27:18)? Why were matters of Torah compared to a fig tree? Just as this fig tree,
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תאנה – אילן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״נצר תאנה יאכל פריה״ (משלי כז, יח) למה נמשלו דברי תורה כתאנה — מה תאנה זו
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “He who guards the fig tree shall eat its fruit” (Proverbs 27:18)? Why were matters of Torah compared to a fig tree? Just as this fig tree,
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144