Yevamot 89a – יבמות פט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה מִכְּלָל דְּלָא בָּעֲיָא גֵּט דְּאִי בָּעֲיָא גֵּט אַמַּאי לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה אֶלָּא סֵיפָא אָמְרִי קִידּוּשֵׁי טָעוּת הֲווֹ.

the last one gave her a bill of divorce, he has not disqualified her from marrying into the priesthood, as she is not considered a divorcée at all, this proves by inference that she does not require a bill of divorce from him. The reason is that if she requires a bill of divorce, even if it is only due to uncertainty, why has he not disqualified her from marrying into the priesthood? A bill of divorce of any validity would bar her from marrying a priest. Rather, a bill of divorce given by a man to a woman who is not his wife is clearly of no account, and the reason for the ruling in the latter clause, with regard to betrothal, is that people will say there was no need for a bill of divorce because it was a mistaken betrothal.

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

{רי״ף יבמות כ״ח.}

{בבלי יבמות פט ע״א} ואין לה כתובה¹: מאי טעמ׳ תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא תהא קלה בעיניו להוציאה:

ולא מזונות ולא פירות ולא בלאות²: מאי טע׳ תנאי כתובה ככתובה דאמו³ וכיון דלית לה כתובה לית לה⁴ תנאיה⁵:

ולא פירות: פיר׳ פירות⁶ שאכל הבעל מנכסי מלוג לאחר שנישאת לשני.

ולא בלאות: מה שבלה מנכסי צאן ברזל ואבד לגמרי אינו משלם לה תחתיו אבל הבלאות⁷ שהן קיימין יש לה ונוטלתן⁸ כדגרסינן בכתובות בפרק אלמנה ניזונת {בבלי כתובות קא ע״א-ע״ב} והיוצאה⁹ משום שם רע נוטלת מה שבפניה¹⁰ ויוצאה מסייעא ליה לרב הונא דאמר זינתה לא

{רי״ף יבמות כ״ח:}

הפסידה בלאותיה הקיימין¹¹:

{ירושלמי יבמות י:א¹²} ירוש׳ ולא פירות אמר ר׳ אבינא שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל הדא דתימר¹³ בשנטלה כתובה¹⁴ או מזונות משבא הראשון¹⁵ אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון¹⁶ כמה דלא מפקה¹⁷ מיניה כך לא מפיק [מינה]⁠¹⁸:

1. כתובה: כ״י פרמה: ״לא כתובה״, כבמשנה.

2. ולא מזונות... בלאות: כ״י פרמה עד: ״מזונות״.

3. דאמו: כ״י פרמה, דפוסים: ״דמי״. ראה לעיל פרק ו (דף כא ע״א).

4. לה: כ״י פרמה: ״ליה״.

5. תנאיה: כ״י נ: ״תנאה״. כ״י פרמה, דפוסים: ״תנאי״.

6. פירות: חסר בכ״י נ.

7. הבלאות: כ״י פרמה, דפוסים: ״בלאות״.

8. יש לה ונוטלתן: כ״י פרמה: ״נוטלתן״.

9. והיוצאה: דפוסים: ״היוצאת״.

10. מה שבפניה: חסר בכ״י פרמה.

11. קיימין: כ״י פרמה, דפוסים: ״קיימין״.

12. ראה תוספות פה ע״א ד״ה אלמנה.

13. דתימר: וכן כ״י פרמה. כ״י נ, דפוסים: דתימא.

14. כתובה: כ״י פרמה, דפוס קושטא: ״כתובתה״.

15. הראשון: דפוסים: ראשון.

16. הראשון: כ״י נ: ״ראשון״.

17. מפקה: כ״י פרמה: ״מפיקנ׳⁠ ⁠⁠״.

18. כך לא מפיק מינה: דפוסים, וכן בירושלמי לפנינו, וברשב״א (לעיל פז ע״ב, גיטין עט ע״ב) ורא״ש כאן. כ״י נ: ״כך היא לא מפקינן מיניה״. כ״י בהמ״ל 695: ״כך לא מפיק מיניה״. חסר בכ״י פרמה.

שנתן לה אחרון גט – שאירסה.

מכלל דלא בעיא גט – אפילו מדרבנן דאי בעיא גט הא קי״ל (לקמן דף צד.) דאפי׳ ריח הגט פוסל לכהונה.

סיפא – לגבי קידושין ודאי כדקאמרת דלא בעיא גט ודקשיא לך שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו׳ לא אתי למימר הכי אלא אמרי מדנפקא בלא גט קידושי טעות הוו כגון על מנת שאני כהן ונמצא ישראל.

אמרי קידושי טעות – פי׳ בקונטרס כגון ע״מ שאני כהן ונמצא לוי וקשה דאם כן היכי פריך רישא נמי נשואי טעות הא אמרי׳ לקמן דאין תנאי בנשואין ואר״י דקידושי טעות היינו שסבורה שמת בעלה ולא מת כמו שהוא אמת והשתא פריך שפיר רישא נמי נשואי טעות וא״ת ולימא טעמא דסיפא משום קדושי טעות דכהן ונמצא לוי ולא יוכל להקשות מרישא דאין תנאי בנישואין ואר״י דקידושי טעות לא שכיחי דלא חיישינן לשמא יתלו בקידושי טעות ורבי עקיבא לחודיה הוא דחייש להכי לקמן בפרקין (יבמות צד:) גבי רבי עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה אבל רבנן לא חיישי.

כבר פירשנו במשנתנו בהלך בעלה ואמרו לה שמת ונשאת ואחר כך בא שאין לה פירות ופירשנוה שאינה מוציאה ממנו פירות שאכל וכן יראה מתלמוד המערב כמו שביארנו במשנה ואם כן דוקא פירות שאכל דליתנהו אבל איתנהו אע״פ שכבר נטלם בעל שני הרי היא מוציאתם מתחת ידו ומכל מקום דוקא בשני שלא היה לבעל זכות בפירות כלל אבל ראשון הואיל ונתלשו קודם שתאסר היא עליו נוטלם ולא תפשוה בפירות שאכל אלא משום סרכא דשני דבדידיה מיהא כל שלא אכל מוציאה ולעיקר הפירוש מיהא קשה לפרש מהו שנאמר הטעם משום דתנאי כתובה ככתובה ומהיכן אשה באה להוציא פירות שאכל בעלה מכח תנאי כתובה ואדרבה איפכא מסתברא דכיון דלית לה כתובה הוה ליה נמי איהו לגבי פירי כאיניש דעלמא ושתוכל להוציאם איפשר דהאי טעמא אמזונות ובלאות קאי וכבר ביארנו שיש מפרשים בה דין פירות ר״ל שאינה פודה מפני שהפדיון תנאי כתובה ומאחר שהפסידה כתובתה הופקעו תנאיה:

אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה שהרי מן התורה תרומה היא שאין דינה אלא כרעה על היפה ובשוגג מיהא אוקמוה אדאוריתא במזיד מה שהרים תרומה היא וקדושת תרומה עליה ומכל מקום מדברי סופרים לא נתקנו השירים בכך וצריך לחזור ולתרום ואף השוגג שביארנו שתרומתו תרומה דוקא בשלא ידע הטומאה אבל ידע בטומאה אלא ששגג לומר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא קרוב למזיד ויחזור ויתרום וכן התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומתו תרומה שאף זו רעה על היפה היא אלא שאע״פ ששגג צריך לחזור ולתרום מפני שקרוב למזיד הוא שהיה לו לטעום ממנו מעט בתקון עצמו ולא טעם ויש לפקפק בזו של קישות קצת דברים וכבר ביארנום בשני של קדושין (מ״ו:):

אין תורמין מדבר שחיובו מן התורה על דבר שחיובו מדברי סופרים וכן בהפך שהרי זה כמן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב תרם משאינו נקוב שחיובו מדברי סופרים על הנקוב שחיובו מן התורה הרי זו תרומה ביד כהן ויחזור בעל הבית ויתרום ויש אומרין שהוא הדין שהכהן מוציא תרומה משאינו נקוב אלא שלא חש להזכירה אחר שאין בה חיוב תורה ושמא בכיוצא בזו לא הצריכו סופרים לתרום משאינו נקוב תרם מן הנקוב על שאינו נקוב הרי היא תרומה ביד כהן אלא שאינה נאכלת אחר שהיא מחויבת מצד עצמה עד שיפריש עליה הכהן ממקום אחר שהרי טבל היא בידו ולאו דוקא ממקום אחר אלא אף מיניה וביה ואף בזו יש אומרים שאף הישראל צריך לחזור ולתרום את שאינו נקוב אלא שמאחר שאין בו חיוב תורה לא חש להזכירה או שמא בכיוצא באלו לא גזרו לתרום משאינו נקוב כמו שביארנו ולפי דרכך למדת שהתורם מן הרעה על היפה הואיל ומכל מקום מין אחד הוא תרומתו תרומה וכבר ביארנוה בשני של קדושין:

קדושי טעות הוו. פי׳ ר״ש¹ שקדשה על מנת שהוא כהן ונמצא ישראל, ולא אתי למימר אשת איש יוצאה בלא גט ולא מחזיר גרושתו משנתקדשה. נשואי טעות הוו. ואעפ״י שיוצאה הימנו בלא גט לא אתי למימר אשת איש יוצאה בלא גט. ואע״ג דקיימ׳ לן אין תנאי בנשואין, כדאמרי׳ לקמן פרק ב״ש², ואמרי׳ התם דב״ש סברי דנשואה אינה ממאנת כשהיא קטנה גזירה שמא יאמרו יש תנאי בנשואין. י״ל דהאי טעות דנשואין לאו דומיא דטעות דקדושין הוא. אלא טעות דקדושין הוא כדפרישנא על [מנת] שהוא כהן ונמצא שאינו, והואיל וכנס הלך לו תנאו, ומהא מילתא אמרינן אין תנאי בנשואין. והאי נשואי טעות דקאמ׳ הכא הוא מגופה דענינא ששמעו שמת ונשאה זה ובא בעלה עתה. והכי קא מותיב הואיל וכי קדשה אחר אמרת שאינה צריכה גט משיני ולא אתי למימר אשת איש יוצאה בלא גט, דתלית ואמרת דאמרי אינשי דתנאי היה בקדושין וקדושי טעות היו, אעפ״י שלא יצא קול לתנאי זה, [אם כן] אפי׳ סופא לא תצטרך גט משיני, שיש לנו לתלות ולומר דלא אמרי אינשי שגרשה ראשון, אלא נשואי טעות הוו, שחשב שמת בעלה, וזנות בעלמא הוא. דאי תלית לקולא במה שאינו, כל שכן שיש לתלות במה שהוא אמת. ואם תרצה לפרש קדושי טעות כמו נשואי טעות, דלא אמרי שגירשה אלא דשמע בעלה, אין נזק בזה, דהא הכי מתרצי בסופא. ר״ש לא פי׳ לנשואי טעות כלל, ומשום דקנסוה רבנן ולא תלינן לה דנימרו אינשי הכי. ומותיב סופא נמי כשקדשה לא נימא דנמרו אינשי דקדושי טעות הוו. ומשני רישא שזינתה עם השיני לא תלו בה חכמים לקולא דלימרו אינשי שלא גירשה אלא שמע בו שמת ולא תצטרך גט משיני, אלא אמרו חכמים שתהא צריכה גט דדלמ׳ אמרי גירש ראשון. אבל בסופא שלא זינתה שלא נשאה אינה צריכה גט, דתלינן בה דהכי אמרי אינשי שלא גירשה אלא שמע בו שמת.

1. ד״ה סיפא.

2. קז, א.

רש״י בד״ה קנסוה רבנן ולא תנינן לקולא. נ״ב פי׳ שיאמרו קדושי טעות הוו אלא יאמרו שמא גירש זה כו׳:

שנתן לה אחרון גט — לא פסלה מן הכהונה, ואינה נחשבת כלל כגרושה, מכלל הדברים אתה למד דלא בעיא [שאינה צריכה] גט ממנו, דאי בעיא [שאם צריכה] היא גט אפילו מפני הספק, אמאי [מדוע] אם כן לא פסלה מן הכהונה? שהרי כאשר יש לגט תוקף כלשהו, דיו כדי לפסול מכהונה! אלא ודאי יש לומר כי גט שנותן לאשה שאינה אשתו, אין בו כל ממש. אלא כך צריך לומר: סיפא [בסוף המשנה], במקרה של קידושין, אמרי [אומרים] אנשים קידושי טעות הוו [היו], שאנשים סבורים שנתברר שהיתה טעות בקידושין, ולכן בטלו הקידושין מעיקרם ללא צורך בגט.

the last one gave her a bill of divorce, he has not disqualified her from marrying into the priesthood, as she is not considered a divorcée at all, this proves by inference that she does not require a bill of divorce from him. The reason is that if she requires a bill of divorce, even if it is only due to uncertainty, why has he not disqualified her from marrying into the priesthood? A bill of divorce of any validity would bar her from marrying a priest. Rather, a bill of divorce given by a man to a woman who is not his wife is clearly of no account, and the reason for the ruling in the latter clause, with regard to betrothal, is that people will say there was no need for a bill of divorce because it was a mistaken betrothal.

מאמרים באתר אסיף

נאמנות עד אחד במיתת הבעל / הרב בנימין קלמנזון (גולות ג, עתניאל תשנ״ה)

שב ואל תעשה בכבשי עצרת / דוד פוקס (מאמר יבמין, הר עציון תשס״ד)

האשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת / יניב חסאן (יוצרות ב, אור יוסף - בית חגי תש״ע)

אישות וזנות - מציאות ודין / הרב עודד מכמן (חמדת הארץ ד, ארץ חמדה תשס״ו)

עקירת דבר מן התורה / עשהאל שמלצר (מאבני המקום יד, בית אל תשס״ג)

מקור דין כתובה וביאור שיטת ר׳ מאיר, ר׳ יהודה, ר׳ יוסי והרמבם - מה היא סיבת התקנה של הכתובה / הרב רא״ם הכהן (אורות עציון יט, אור עציון תשנ״א)

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) רֵישָׁא נָמֵי אָמְרִי נִישּׂוּאֵי טָעוּת הֲווֹ קַנְסוּהָ רַבָּנַן סֵיפָא נָמֵי לִיקְנְסוּהָ רֵישָׁא דַּעֲבַדָא אִיסּוּרָא קַנְסוּהָ סֵיפָא דְּלָא עֲבַדָא אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן.:

The Gemara asks: If so, in the first clause too, they will say it was a mistaken marriage. The Gemara answers: The Sages penalized her by requiring her to receive a bill of divorce, lest people say she divorced this man and went back and married the first one. The Gemara counters: If so, in the latter clause of the mishna let us also penalize her. The Gemara responds: The first clause involves a situation where she violated a prohibition through her intercourse, and therefore the Sages penalized her. Conversely, in the latter clause, when she did not violate a prohibition, as she simply became betrothed, the Sages did not penalize her.

רי״ףרש״יתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קנסוה רבנן – ולא תלינן לקולא.

רישא דעבדא איסורא קנסוה רבנן – וא״ת והא אמרינן לקמן אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה ואח״כ באת אשתו מותרת לחזור לו ואינה צריכה האחרת גט ואמאי הרי עבד איסורא שהרי בא עליה וי״ל דהכא סמיך אשנוייא דלעיל דאמר גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט וגם עבד איסורא ומש״ה צריכה גט אבל לקמן ליכא אלא טעמא דעבד איסורא דהא לא שייך לומר גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דהתם אפי׳ גירש לא מצי למנסב אחותה דאסירא בחייה ואפי׳ נתגרשה ומ״ה אינה צריכה גט:

א) עוד י״ל דהכא איכא טעמא רבא שהרי הכל יודעים שאין קישות מרה ואבטיח סרוח מהני כמו אינך ולכך בשוגג תרומתו תרומה ובמזיד אינה תרומה דקנסינן ליה. אבל גבי חומץ ויין איכא דניחא ליה בחלא ואיכא דניחא ליה בחמרא וא״כ כשיודע שהוא חומץ ומפריש ממנו על היין טוב הדבר שהרי אמרי׳ דניחא ליה בחלא אבל כשסבר שהוא יין ונמצא חומץ הוי תרומה בטעות ואינה תרומה:

רישא דעבדא איסורא קנסוה רבנן – [פירש רש״י ז״ל^א, ולא תלינן לקולא]⁠^ב, פי׳ לפירושו, (שקדשו) [שהרשו]⁠^ג לה בית דין להנשא על פי עד אחד משום עיגונא, משום תקנת עגונא כדלעיל^ד, והצריכו׳ גט כדי להוציא עליה קול, שיאמרו גירש זה ונשא זה, ותהא לראשון כאלו מחזיר גרושתו מן הנשואין, כדי שלא יעבור ויחזירנה. ומפורש בירושלמי^ה, כדי לברר איסורו של ראשון^ו.

א. ד״ה קנסוה רבנן.

ב. נראה שכצ״ל, ע״פ הרשב״א.

ג. נראה שכצ״ל.

ד. פח א.

ה. פ״י ה״א.

ו. קטע זה מבואר באריכות ברשב״א, בכי״א ובנדפס חסרו כאן כמה שורות בתחילת הקטע ובסופו. ועיין בריטב״א ובנמוק״י וברא״ש ובמאירי. ולפי המתבאר בקטע זה, לא גרס רבינו ״אלא״ כהרי״ף, אלא כרש״י וכמו שפירש הרשב״א. ועיין בישרש יעקב מש״כ בזה באריכות.

כך היא גירסת הספרים: רישא קנסוה רבנן. ולא גרסי אלא וכן מצאתיה בספר מוגה בישיבה. וכן נראה מדברי רש״י שכתב רישא קנסוה רבנן ולא תלינן לקולא. פירוש לפירושו לעולם משני דצריכה גט דטעמא משום שמא גירש זה ונשא זה מאי אמרת הא נתקדשה דלא חיישינן ולא צריכה גט, התם משום דלא עבדא איסורא תלינן להקל דאמרי קדושי טעות הוו, אבל נשאת דעבדא איסורא כדי לאוסרה על הראשון תלינן להחמיר דלמא אמרי גרש זה ונשא זה והלכך צריכה גט וכולי האי משום קנס כדי לברר איסורו של ראשון וכדגרסינן בירושלמי (ה״א) משני צריכה גט כדי לברר איסורו של ראשון. ומיהו היכא דליכא למיחש לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה, כגון אשת אח ואחות אשה כדלקמן לא צריכה גט. אבל בהלכות רבינו אלפסי ז״ל גריס אלא רישא קנסוה רבנן, ומשמע לפי גירסא זו דכל עיקר לא הצריכוה גט משני אלא משום קנס בלבד וכדי לברר איסורו של ראשון, ולאו משום דאיכא למיחש כלל לשמא יאמרו גרש זה ונשא זה, דכולי עלמא תלו טפי בנשואי טעות ולא בהתר א״א בלא גט.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם כן, רישא נמי בתחילה גם כן] אמרי [אומרים] נישואי טעות הוו [היו]? ומשיבים: קנסוה רבנן [חכמים] בכל זאת שתצטרך גט, משום החשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה. ושואלים: אם כן סיפא נמי ליקנסוה [במקרה שבסוף המשנה גם כן שיקנסוה]! ומשיבים: רישא, דעבדא איסורא [במקרה שבתחילה, שעשתה איסור], שנבעלה באיסור — קנסוה חכמים, ואולם סיפא [במקרה שבסוף], שלא עבדא איסורא [עשתה איסור] בקידושין בלבד — לא קנסוה רבנן [חכמים].

The Gemara asks: If so, in the first clause too, they will say it was a mistaken marriage. The Gemara answers: The Sages penalized her by requiring her to receive a bill of divorce, lest people say she divorced this man and went back and married the first one. The Gemara counters: If so, in the latter clause of the mishna let us also penalize her. The Gemara responds: The first clause involves a situation where she violated a prohibition through her intercourse, and therefore the Sages penalized her. Conversely, in the latter clause, when she did not violate a prohibition, as she simply became betrothed, the Sages did not penalize her.

רי״ףרש״יתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.: מַאי טַעְמָא תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן כְּתוּבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ הָא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ.:

§ The mishna taught that this woman does not have, i.e., she is not entitled to, the payment of her marriage contract. The Gemara explains: What is the reason that the Sages instituted a marriage contract in general, for an ordinary woman? So that she will not be demeaned in his eyes such that he will easily divorce her. The necessity to find money for her marriage contract will prevent a hasty decision to divorce her. However, in the case of this woman, on the contrary, the Sages actually prefer that she will be demeaned in his eyes such that he will easily divorce her, as the marriage was forbidden and she may not remain with him. Consequently, they eliminated her marriage contract to encourage him to divorce her.

רי״ףתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא תקינו לה רבנן כתובה כו׳ – אע״ג דקי״ל כתובה דאורייתא שכותבין בכתובות כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא הכא אמר ר״י דה״פ מ״ט תקינו לה רבנן לאלמנה כתובה שהיא דרבנן לד״ה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכי נמי אפי׳ בתולה שיש לה כתובה מן התורה קנסוה בכתובה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה וכענין זה אשכחן לקמן (דף צ:) גבי הפרת נדרים דאית ספרים דגרסי מ״ט אמור רבנן דבעל מיפר אע״ג דבעל מיפר מן התורה אלא ה״ק מאי טעמא אמור רבנן בעל מיפר היכא דאין מיפר מן התורה כי ההיא דפ׳ ד׳ אחין (לעיל כט: ושם) גבי שומרת יבם דאמר כדרב פנחס כל הנודרת על דעת בעלה נודרת משום שלא תתגנה וכיון דאיכא טעמא דתתגנה אם כן אפילו בדאורייתא כמו הכא אמרו חכמים שלא יפר כדי שתתגנה.

אין לה כתובה, כתובה מ״ט תקינו רבנן כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הא תהא קלה בעיניו להוציאה:

ולא פירות ואל בלאות ולא מזונות מ״ט תנאי כתובה ככתובה דמי, ירושלמי ולא פירות תני ר״א שא״י להוציא ממנו פירות שאכל הד״ת מה שאכל עד שלא בא הראשון, אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה, ולא מזונות אפי׳ לותה ואכלה, ולא בלאות, פי׳ ר׳ יצחק ז״ל מה שבלה מנצ״ב ואבד לגמרי אינו משלם לה תחתיו אבל הבלאות שהן קיימים נותן לה ונוטלתן כדגרסי׳ בכתובות בפ׳ א״נ והיוצאה משום ש״ר נוטלת מה שבפניו ויוצאה מסייעה לי׳ לר״ה דאמר זינתה לא הפסיידה בלאותי׳ קיימים. ואינו נ״ל דהכא אפילו זנות ליכא דהא מדאורייתא שרי׳ לי׳ דאנוסה היא אלא רבנן הוא דקנסוה משום דלא דייקא שפיר וכיון דקנסוה הוא ליכא לדמויי להתם דהתם הוא דדיינינן לה בקושטא דדיני׳ אבל הכא דלא דיינינן לה בקושטא דדינא. וכל מאי דעבדי׳ לה קנסה הוא, וקנסא מדינא לא ילפינן. הלכך אפילו הבלאות שהן קיימין אין לה, ואלו כדבריו הו״ל לשנות וי״ל בלאות והוה משמע שמה שבלה ואבד אינו משלם לה אלא נוטלת בלאותיה ויוצאה כדקתני בכל דוכתא, השתא דתני אין לה בלאות הכי משמע דאפי׳ בלאותיה קיימים א״ל חדא דטפי קנסי׳ ומחמרי׳ בהא מזונה ודאי דאילו א״א שזינתה ולא רצה בעלה לגרשה אין הולד ממזר ואפילו לר״ע דאמר לעיל בהחולץ יש ממזר מח״ל,

אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאנן הולד ממזר נדה דהא תפסי בה קידושין, סוטה נמי דהא אשתו היא תל״ה הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוהט ועל ש״י שאין הודל ממזר ואילו הכא תנן והולד ממזר מזה ומזה ש״מ דטפי קנסינן הכא מזונה ודאי:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שאשה זו אין לה כתובה. ומסבירים: מאי טעמא תקינו [מה טעם תיקנו] לה רבנן [חכמים] כתובה לאשה בכלל — כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, שמתוך שצריך לטרוח להשיג כסף לפרעון כתובתה, הריהו מהרהר ומתחרט, אולם הא [אשה זו] אדרבא רצו חכמים שתהא קלה בעיניו להוציאה, שהרי נישואיה באיסור, ואסור לה להיות עמו, ולכן קנסוה שתצא בלי כתובה, כדי שימהר לגרש אותה.

§ The mishna taught that this woman does not have, i.e., she is not entitled to, the payment of her marriage contract. The Gemara explains: What is the reason that the Sages instituted a marriage contract in general, for an ordinary woman? So that she will not be demeaned in his eyes such that he will easily divorce her. The necessity to find money for her marriage contract will prevent a hasty decision to divorce her. However, in the case of this woman, on the contrary, the Sages actually prefer that she will be demeaned in his eyes such that he will easily divorce her, as the marriage was forbidden and she may not remain with him. Consequently, they eliminated her marriage contract to encourage him to divorce her.

רי״ףתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אֵין לָהּ פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת.: תְּנַאי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמֵי.:

§ The mishna further states that she does not have claim to profits, or sustenance, or worn clothes. Why not? Because the stipulations in the marriage contract, i.e., all the rights of a wife stemming from the stipulations that are part of a marriage contract, are considered like the marriage contract itself. Since she has no marriage contract, she does not have the stipulations in a marriage contract either.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנאי כתובה – מזונייכי וכסותייכי ופירות שאכל נמי לא משלם אע״ג דאין לה כתובה משום דרבנן קנסוה. ומשום דאשכחן באלמנה דיש לה פירות שאכל הוא דאיצטריך למימר הכא דאין לה.

ולא פירות ולא בלאות. פירוש אינה מוציאה ממנו פירות שאכל. והכין איתא בגמרא דבני מערבא (ה״א) וכן פירש כאן רש״י ז״ל (ע״ט: ד״ה ולא פירות) אף על פי שלא פירש כן בפרק הזורק בגיטין (בד״ה תנאי כתובה). ותמיהא לי בפירות שאכל דלא מפקא מאי תנאי כתובה איכא וכי מי איכא דמפקא להו בתנאי כתובתה. ושמא נאמר דמשום שהוא חייב לפדותה מתנאי כתובה תחת פירות, ועכשיו עשו אותה כאלו אינה אשתו ואלו נשבית אינו פודה, היה בדין דתיפוק מיניה פירות שאכל, אלא דמימר אמר לה אנא כדין אכלי, והאי דלא פריקנא משום דכתובה אין לך ותנאי כתובה נמי אין לך. ושמא לזה נתכוון רש״י ז״ל שפירש בגיטין פרק הזורק ולא פירות לא דין פירות, כלומר אם נשבית אינו פודה לפי שעיקר מה שאינה מוציאה ממנו פירות שאכל היינו משום שאין לה דין פירות כנ״ל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנאי כתובה. אמזונות דוקא קאי שהם תנאי כתובה. ור״ש פי׳¹ דאמזונות ובלאות קאי דתנאי כתובה נינהו מזונייכי וכסותייכי. ונמשך אחר דעתו שפי׳² בלאות שחקי בגדים שהיו [לה] אינה נוטלן. ולא נהיר, כדכתבינן במתני׳. פירות ובלאות משום קנסא דקנסוה רבנן.

ירוש׳³. נטלה משיני קודם שבא הראשון, ואחר כך בא, אין השיני יכול להוציא מידה.

1. ד״ה תנאי.

2. במשנה לעיל פז, ב ד״ה בלאות.

3. פ״י ה״א.

בפרש״י בד״ה תנאי כתובה כו׳ אע״ג דאין לה כתובה משום דרבנן קנסוה ומשום דאשכחן באלמנה דיש לה פירות כו׳ עכ״ל הא ודאי מהאי טעמא לחוד דאין לה כתובה ולא הויא כאשתו איצטריך למימר דאין לה פירות ולא משלם לה פירות שאכל אלא לרווחא דמלתא קאמר ומשום דאשכחן באלמנה דיש לה כו׳ דהשתא הוה לן למימר מק״ו הכא דיש לה פירות דהא אלמנה יש לה כתובה והויא כאשתו ואפ״ה משלם לה הפירות שאכל זו שאין לה כתובה ולא הויא כאשתו אינו דין שמשלם לה הפירות שאכל ומש״ה איצטריך לן למימר דאין לה:

ב עוד שנינו במשנה שאין לה פירות ולא מזונות ולא בלאות. ומדוע — תנאי כתובה, כלומר, כל הזכויות שיש לאשה שהן כתנאי נוסף על הכתובה, ככתובה דמי [הן נחשבות], וכיון שאין לה כתובה — גם תנאי כתובה אין לה.

§ The mishna further states that she does not have claim to profits, or sustenance, or worn clothes. Why not? Because the stipulations in the marriage contract, i.e., all the rights of a wife stemming from the stipulations that are part of a marriage contract, are considered like the marriage contract itself. Since she has no marriage contract, she does not have the stipulations in a marriage contract either.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה.: פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּתָפְשָׂה לָא מַפְּקִינַן מִינַּהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

§ The mishna also teaches that if she took any of the above from this man or from that one she must return anything she took. The Gemara comments: This is obvious. Since she is not entitled to these articles, of course she must give them back. The Gemara explains: It is necessary, lest you say that since she has already taken hold of them we do not remove them from her possession, as this is merely a penalty and she obtained nothing that did not legally belong to her. The tanna therefore teaches us that the court requires her to return even these items.

רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם נטלה מזה ומזה תחזור. פשיטא מ״ד כיון דתפסה תפסה קמ״ל. ירושלמי הד״ת כשנלה כתובתה או מזונות משבא הראשון אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון כמה דנא מפיק מיני׳ כך לא מקפינן מיבם:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג עוד שנינו שאם נטלה מזה ומזה, מחזירה לזה ולזה. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! כיון שאמרנו שאין לה זכות לכך — ודאי שצריכה להחזיר! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי כיון שתפשה כבר לא מפקינן מינה [מוציאים ממנה], שהרי רק קנס היה הדבר, ולא נטלה מה שלא היה שייך לה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף מוציאים ממנה.

§ The mishna also teaches that if she took any of the above from this man or from that one she must return anything she took. The Gemara comments: This is obvious. Since she is not entitled to these articles, of course she must give them back. The Gemara explains: It is necessary, lest you say that since she has already taken hold of them we do not remove them from her possession, as this is merely a penalty and she obtained nothing that did not legally belong to her. The tanna therefore teaches us that the court requires her to return even these items.

רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) הַוָּלָד מַמְזֵר.: תְּנַן הָתָם ^אאֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר וְאִם תָּרַם בְּשׁוֹגֵג תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה בְּמֵזִיד לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם מַאי לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם א״ראָמַר רַב חִסְדָּא לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם כׇּל עִיקָּר דַּאֲפִילּוּ הָהִיא גְּרִיוָא הָדַר לְטִיבְלֵיהּ.

§ The mishna taught that the child of either of the men is a mamzer. To clarify this issue, the Gemara cites a different discussion. We learned in a mishna elsewhere (Terumot 2:2): One may not separate teruma from ritually impure produce in order to exempt ritually pure food, and if he separated teruma from impure food unwittingly, his teruma is considered teruma. If he acted intentionally, he has done nothing, that is, his action is of no effect. The Sages debated: What is the meaning of the expression: He has done nothing? Rav Ḥisda said: He has done nothing at all, meaning that even that griva of produce he set aside as teruma returns to its former untithed state, as his entire act is completely disregarded.

א. רמב״ם הלכות תרומות ה׳:ח׳
טור יורה דעה של״א:נ״ב
שולחן ערוך יורה דעה של״א:נ״ב

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות תרומות ה׳:ח׳
טור יורה דעה של״א:נ״ב
שולחן ערוך יורה דעה של״א:נ״ב

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין תורמין מן הטמא כו׳ – משום הפסד כהן.

בשוגג תרומתו תרומה – כדרבי אלעאי לקמן.

ההיא גריוא – דתרומה.

אין תורמין מן הטמא על הטהור – ריב״ן פירש משום דכתיב (דברים יח) תתן לו ולא לאורו ואי אפשר לומר כן דבפרק כל שעה (פסחים לג. ושם) פריך עלה ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ואמאי לימא לו ולא לאורו ומשני התם שהיתה לו שעת הכושר ותתן לו ולא לאורו בשלא היתה לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר או שתלשה טמא ומשקה טופח עליה והתם אפי׳ בדיעבד אין תרומתו תרומה והכא היינו טעם דלכתחלה אין תרומה משום הפסד כהן כדפי׳ בקונטרס אי נמי היכא שהיתה לו שעת הכושר גזרו דלכתחלה לא יתרום אטו היכא דלא היתה לו שעת הכושר ועוד אר״י משום מכל חלבו צריך לתרום מן היפה ומן הטמא על הטהור הוי מן הרעה על היפה ואע״ג דבמן הרעה על היפה אפילו במזיד תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום כדתנן במסכת תרומות (משנה תרומות ב׳:ו׳) מן הרעה על היפה תרומתו תרומה ולא קתני ויחזור ויתרום בטמא החמירו טפי משום דלא חזי לאכילה כלל אבל רעה חזיא קצת והיינו טעמא דקישות ונמצאת מרה דצריך לחזור ולתרום משום דלא חזיא לאכול כמו שאר רעה כדמוכח בירושלמי דקרי לה ספק אוכלין.

אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד לא עשה ולא כלום. קשיא לן דהכא משמע דשוגג הויא תרומה טפי מבמזיד וכל שהוא שוגג גמור הויא תרומה טפי כדאיתא בסמוך דהכא דחשבינן ליה שוגג גמור תרומתו תרומה ואינו צריך לחזור ולתרום. ובתורם קישות ונמצאת מרה מפני שהיא קצת קרוב למזיד צריך לחזור ולתרום. ואלו בתוספתא דבתרומות משמע בהפך דגרסינן התם (פ״ד ה״א) היה בלבו לתרום מיין על יין ומה שבידו חומץ אין תרומתו תרומה מה שבידו יין היין תורם ויחזור ויתרום את החומץ. פירוש כשהיו לפניו שלש חביות והיה סבור שהן של יין והפריש אחת מהם ואמר הרי היא תרומה על שתים אלו ואחר כך נמצאת שהיא של חומץ אין תרומתו תרומה כלל, לפי שדעתו להפריש יין על יין והרי הוא חומץ וטעות הוא בידו לפיכך אינה תרומה כלל. היתה אותה שבידו יין ואחת מן השתים של חולין חומץ, היין תרום ויחזור ויתרום את החומץ לפי שתרומתו בטעות לגבי חבית של חומץ נמצא החבית המפרשת תרומה לפי חשבון של חבית יין של חולין. היה בלבו לתרום חומץ על חומץ כלומר שהיה סבור ששלשתן של חומץ ונמצאת אחת מהן של יין, אם אותה שעלתה בידו שקרא עליה שם תרומה היא של חומץ החומץ תרום ויחזור ויתרום מן היין על היין. אלמא בטעות אין תרומתו תרומה כלל אפילו לדברי חכמים דס״ל כר׳ אלעא שהתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה במתכוין. ומצאתי בשם רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל (ר״י בתוס׳ ד״ה קישות) דהכא שתרם מן הטמא על הטהור ואי נמי בקישות ונמצאת מרה לא חשבינן לה בטעות כיון שכיון להפריש אותו פרי עצמו שהוא מפריש, אבל יין ונמצא חומץ שתי שמות הן וחלופיהן טעות. ואם תאמר אם כן במזיד אמאי אינו תרומה וביין וחומץ הויא תרומה. יש לומר שכיון שאינה ראויה לאכילה כלל אין תרומתו תרומה לרב חסדא כדאית ליה ולרב נתן כדאית ליה. וקישות מרה נמי אינו ראויה לאכילה. ומפני שפשע ולא טעמו חשבינן ליה כעין מזיד וצריך לחזור ולתרום. אבל חומץ משובח הוא כיין בעתו ושעתו כדאמרינן התם (ב״ב פד:) איכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא, והא דתנן במסכת תרומות פרק התורם חבית של יין ונמצא של חומץ (פ״ג מ״א) אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אין תרומתו תרומה, אפילו לדברי חכמים היא וכשנודע אחר כך שהיתה של חומץ לגמרי בשעה שתרמה ומשום טעות נגעו בה כמו שכתבנו. דאלו היה יודע שהיתה של חומץ לא היה עושה תרומה ואם משתרמה החמיצה הרי זו תרומה, ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום את הראשון (ועיין רשב״א נדה ב׳: ד״ה הא דתנן וב״ב שם ד״ה עד).

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנן התם. בתרומות פרק ב׳¹. אין תורמין. משום הפסד כהן דתרומה טמיאה אינה ראויה לאכילה לכהן טהור, דהא טמיאה היא, וקאי עלה בעשה בפרק הערל², ולא לכהן טמא דקדשים בטומאת הגוף במיתה, דלא חלק הכתוב לגבי טומאת הגוף בין קדשים טמאים ובין קדשים טהורים. והא דדרשי׳ גבי תרומה טמיאה תתן לו ולא לאורו, אוקימנא בפרק כל שעה³ שלא היה לה שעת הכושר. גריוה. ההיא מדה שהפריש להיות תרומה, דאי הויא תרומה לא ירצה להפריש עוד, שהרי מה שהפריש הוא תרומה. השירים. מה שנשאר מהכרי. אבל מה שתרם הוי תרומה, דמדאוריתא תורמין מן הרעה על היפה.

1. מ״ב.

2. לעיל

3. פסחים לג, א.

תנן התם אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומ׳ במזיד אין תרומתו תרומ׳ – הק׳ בתוס׳ מ״ש מן התורם מן החומץ על היין דבשוגג אין תרומתו תרומה כלל כדמוכח מההוא דהבודק את חביתו להיות מפריש עליו והולך ואחר כך נמצאת חומץ שבפ׳ המוכר פירות וכדאיתא נמי בתוספת דמסכת תרומות כהא דתניא היה בלבו לתרום מיין על יין ונמצא חומץ אין תרומתו תרומה וכשהו׳ במזיד אשכחן לרבנ׳ דאמרי בפ׳ המוכ׳ שהתור׳ מן היין על חומץ תרומתו תרומ׳ מדר׳ אילעא ולא קנסי ליה רבנן כלל ואלו הכי גבי טמא וטהור אמרי׳ איפכ׳ דבשוגג תרומתו תרומ׳ ואפי מדר׳ ובמזיד אין תרומתו תרומ׳ מדרב׳ מיה׳ ותי׳ דהכא החמירו כשהוא במזיד לקנסו משום שהטמ׳ הפסדו מרובה דלא חזי אלא להסקה מש״כ התם דאיכא דניחא ליה בחלא טפי מחמרא ולגבי שוגג כיון דטמא וטהור הם שם א׳ ומין א׳ לא חשיבא הפרשה בטעו׳ ותרומתו תרומה אבל יין וחומץ אף על פי שהם מין א׳ לרבנן מ״מ שני שמות הם ומה שהוציא בשפתיו היה טעות והפרש בטעות לא הויא הפרשה. ואבטיח וקשות שנמצאו מרים או סרוחים הרי הם כטהור מ״מ אף על פי שהפסידם מרובה אבל הם שם אחד ומין אחד.

ד שנינו במשנה שהולד ממזר מזה ומזה. לשם בירור הענין מביאים סוגיה אחרת, תנן התם [שנינו במשנה שם]: אין תורמין תרומה מן הטמא על הטהור, ואם תרם דבר טמא, בשוגג — תרומתו תרומה. ואם עשה במזיד — לא עשה ולא כלום. ונחלקו בשאלה: מאי [מה] פירוש לא עשה ולא כלום? אמר רב חסדא: לא עשה ולא כלום כל עיקר, ופירושו: שאפילו ההיא גריוא הדר לטיבליה [אותה סאה שתרם, שהפרישה לתרומה חזרה להיות טבל], כמו שהיתה לפני כן, שאנחנו אומרים שכל מעשה התרומה בטל מעיקרו לגמרי.

§ The mishna taught that the child of either of the men is a mamzer. To clarify this issue, the Gemara cites a different discussion. We learned in a mishna elsewhere (Terumot 2:2): One may not separate teruma from ritually impure produce in order to exempt ritually pure food, and if he separated teruma from impure food unwittingly, his teruma is considered teruma. If he acted intentionally, he has done nothing, that is, his action is of no effect. The Sages debated: What is the meaning of the expression: He has done nothing? Rav Ḥisda said: He has done nothing at all, meaning that even that griva of produce he set aside as teruma returns to its former untithed state, as his entire act is completely disregarded.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) רַב נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר ^בלֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם לְתַקֵּן אֶת הַשִּׁירַיִם אֲבָל תְּרוּמָה הָוֵי רַב חִסְדָּא לָא אָמַר כְּרַב נָתָן בר׳בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא דְּאִי אָמְרַתְּ הָוֵי תְּרוּמָה זִימְנִין דְּפָשַׁע וְלָא מַפְרֵישׁ.

Rav Natan, son of Rabbi Oshaya, said: He has done nothing with regard to preparing the remaining produce from which he separated teruma, but the fruit he separated is itself teruma. Although the portion he set aside is sanctified as teruma, this does not exempt him from separating more teruma from ritually pure produce. The Gemara clarifies the two opinions: Rav Ḥisda did not say his opinion in accordance with the opinion of Rav Natan, son of Rabbi Oshaya, as, if you say it is teruma, on occasion he will be negligent and not separate anything more, assuming that if the portion he set aside has the status of teruma he must certainly have done everything required.

ב. רמב״ם הלכות תרומות ה׳:ח׳
טור יורה דעה של״א:נ״ב
שולחן ערוך יורה דעה של״א:נ״ב

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות תרומות ה׳:ח׳
טור יורה דעה של״א:נ״ב
שולחן ערוך יורה דעה של״א:נ״ב

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

את השירים – את הטהור שזה היה עושה אותו שירים.

אבל תרומה הוי – וקדשה ויחזור ויתרום מן הטהור.

דלמא פשע – ולא הדר מפריש מן הטהור. ולקמן פריך כיון דמדאורייתא תרומה היא מדקתני בשוגג תרומתו תרומה היכי מפקעינן לה מקדושתה משום דלמא פשע.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב נתן בר׳ אושעיא אמר: לא עשה ולא כלום, הוא לענין, לתקן את השירים, את התבואה שנשארה לאחר שהפריש ממנה תרומה, אבל תרומה הוי [הריהי], שחלה קדושת תרומה על מה שהפריש, אבל אין זה מועיל לתקן את תבואת החולין הטהורה. ומסבירים את שיטותיהם: רב חסדא לא אמר כרב נתן בר׳ אושעיא, דאי אמרת [שאם אומר אתה] הוי [הריהי נעשית] תרומה, יש לחשוש שמא זימנין דפשע [פעמים שהוא מתרשל] ולא מפריש עוד, מפני שהוא סבור שמאחר שתפסה קדושת תרומה במופרש, בודאי גם ניתקן כל מה שהיה צריך לתקן ונמצא שאוכל טבל.

Rav Natan, son of Rabbi Oshaya, said: He has done nothing with regard to preparing the remaining produce from which he separated teruma, but the fruit he separated is itself teruma. Although the portion he set aside is sanctified as teruma, this does not exempt him from separating more teruma from ritually pure produce. The Gemara clarifies the two opinions: Rav Ḥisda did not say his opinion in accordance with the opinion of Rav Natan, son of Rabbi Oshaya, as, if you say it is teruma, on occasion he will be negligent and not separate anything more, assuming that if the portion he set aside has the status of teruma he must certainly have done everything required.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן ^גהַתּוֹרֵם קִישּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה אֲבַטִּיחַ וְנִמְצֵאת סָרוּחַ תְּרוּמָה וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם שׁוֹגֵג אַמֵּזִיד קָרָמֵית שׁוֹגֵג לָא עֲבַד אִיסּוּרָא מֵזִיד קָעָבֵד אִיסּוּרָא.

The Gemara asks: In what way is this case different from that which we learned in a mishna (Terumot 3:1): With regard to one who separates teruma from a serpent melon [kishut] and it was discovered to be bitter, or from a watermelon and it was discovered to be spoiled, it is teruma, and yet he must go back and separate teruma from another serpent melon or watermelon. No concern is expressed in this mishna that one might neglect to set aside teruma a second time. The Gemara answers: Are you raising a contradiction between the case of an unwitting sinner and that of an intentional sinner? There is a difference between them, as one who was unwitting did not commit a transgression and consequently does not deserve to be penalized, whereas one who was an intentional sinner did commit a transgression.

ג. רמב״ם הלכות תרומות ה׳:כ״ב
טור יורה דעה של״א:ס״ה
שולחן ערוך יורה דעה של״א:ס״ה

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות תרומות ה׳:כ״ב
טור יורה דעה של״א:ס״ה
שולחן ערוך יורה דעה של״א:ס״ה

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונמצאת מרה – שוגג הוא מדקתני נמצאת מכלל דמעיקרא לא הוה ידע.

קישות ונמצאת מרה – בשוגג איירי כדמוכח בשמעתין וא״ת דבתורם יין על יין ונמצא חומץ אין תרומתו תרומה לפי שלא נתכוין לעשות חומץ תרומה כדתנן במסכת תרומות בפ׳ התורם קישות התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה וגבי קישות נמי אמאי הויא תרומה כיון שאין חפץ לעשות תרומה גרועה כל כך ואין לומר דהתם כרבי דאמר יין וחומץ שני מינין בהמוכר את הספינה (ב״ב דף פד: ושם) דא״כ אפילו במתכוין לתרום מן החומץ על היין או מן היין על החומץ לא תהא תרומה כדתנן במסכת תרומות (משנה תרומות ב׳:ד׳) אין תורמין ממין על שאין מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה ואפילו מן היפה על הרעה כדקתני התם ואר״י דיין וחומץ אע״פ שהם מין אחד מכל מקום שני שמות הן זה יין וזה חומץ ולכך הוי טעות טפי ולא הויא תרומה אבל קישות ונמצאת מרה לא הוי טעות כל כך דלקישות נתכוין והרי היא קישות וכן מן הטמא על הטהור בשוגג תרומתו תרומה דתרם אותו שם שנתכוין לו מיהו בתוספתא משמע דההיא חומץ על יין דלא הויא תרומה כרבי אתיא דמסיים בה בהדיא דברי רבי שרבי אומר יין וחומץ שני מינין וחכמים אומרים מין אחד ואפשר דלרבנן דאמרי מין אחד במתכוין לתרום מן יין ונמצא חומץ הוי תרומה ויחזור ויתרום כמו בתורם קישות ונמצאת מרה ואפי׳ לרבי אם במתכוין תורם מן החומץ על היין הויא תרומה דמדאורייתא הוי מין אחד וכן משמע בהדיא בירושלמי ספ״ב דתרומות דפליג רבי אר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שאמר משום אביו תורמין מיין על חומץ ורבי אומר דאין תורמין וקאמר ר׳ יהושע בן לוי מסתברא יודה רבי לדברי תורה ומאי טעמא דרבי שאם אתה אומר שמותר לתרום מיין על חומץ אף הוא סבר שמותר לתרום חומץ על יין אע״ג דלא גזר בעלמא מן היפה על הרעה אטו דלמא אתי לתרום מן הרעה על היפה גבי חומץ איכא למיגזר טפי משום דאיכא דניחא ליה בחלא טפי מבחמרא כדאמר בהמוכר את הספינה (ב״ב דף פד:) ושני מינין דקאמר רבי היינו שעשאוהו חכמים כשני מינין ולא הויא תרומה היכא דטעה שהיה מתכוין ליין ונמצא חומץ.

מזיד עבד איסורא – ולכך שויוה רבנן כאילו לא תרם כלל והדר ההוא גריוא לטיבלא דאי אמרת תרומה הוא אתי למיפשע דהא שוי נפשיה רשע שוגג לא עבד איסורא מדעת הלכך לא חשיד דלמא פשע כן פי׳ ריב״ן אבל אין לפרש דשוגג לא עבד איסורא לא קנסוה אבל מזיד קנסו דאין זה קנס דהדר לטיבלה דטפי דמי קנס הא דאמר דיחזור ויתרום שצריך להפריש שתי תרומות.

שוגג אמזיד קא רמית שוגג לא עבד איסורא. פירוש וכיון דנתכוון להפריש מן הטמא והזיד בכך חשדינן ליה דאי אמרת הויא תרומה פשע ולא מפריש, אבל התם דלא נתכוון לכך לא חשדינן ליה ואפילו אמרת ליה תרומה ויחזור ויתרום ציית ולא פשע. ותמיהא לי ודקארי לה מאי קארי לה, והא נמצאת מרה שוגג ודאי הוא ומאי קא רמי להו אמזיד. ויש לומר דמקשה סבר כמזיד גמור חשבינן ליה דכיון דדרכן של קשואין להיות מרים והוה ליה למיטעמיה ולא טעמיה גלי אדעתיה דאם נמצאת מרה אינו חושש וניחא ליה. ואהדר ליה רב חסדא דלא מזיד הוא אלא שוגג, ומשום הכי אקשינן תו ורמי שוגג אשוגג, כלומר אי שוגג חשבת ליה אמי חוזר ותורם, ופריק אנא נמי לאו שוגג גמור חשיבנא ליה אלא שוגג קרוב למזיד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שוגג אמזיד קא רמית שוגג לא עבד איסור׳ – פי׳ וכיון דלא עבד איסורא במתכוין לא חשדינן ליה דפשע ולא מפרש אי הויא תרומתו תרומה. וא״ת ודקארי לה מאי קארי לה דהא ודאי כיון דקתני ונמצאת מכלל דשוגג היה וי״ל דאיהו סבר דכיון דרובא של קשואי׳ מרים ואבטחים סרוחי׳ איבעי ליה למידע וכיון דלא דק מזיד הוא ואנן משני׳ דמ״מ דכיון דעשה שלא במתכוין שוגג הוא והשתא קס״ד דשוגג גמור קאמר ולהכי הדר פרכי דא״כ קשי׳ שוגג אשוגג ופרקי׳ דלאו שוגג גמור קאמרי אלא שוגג קרוב למזיד.

דאיבעי ליה למטעמיה – והאי טעמ׳ ודאי שפיר הוה ידעי מעיקר׳ ומשום הכי הוה חשבי ליה מזיד גמור אלא דמקשה פריך סתם ולא אדכרי׳ לה״ט בהדיא אדכרי׳ אידך השתא והכין אורחא דתלמודא.

ושואלים: מאי שנא מהא דתנן [במה שונה הדבר מזו ששנינו במשנה]: התורם קישות (מלפפון) ונמצאת מרה, או אבטיח ונמצאת סרוח — הרי זו תרומה, ובכל זאת יחזור ויתרום פעם נוספת קישות או אבטיח ראוי, ואין חוששים שמא לא יחזור ויתרום! ומשיבים: משוגג על מזיד קרמית [אתה מטיל, מראה סתירה]? הרי יש לחלק ביניהם כי שוגג לא עבד איסורא [עשה איסור] בכוונה ולא קנסוהו, מה שאין כן מזיד קעבד איסורא [עשה איסור].

The Gemara asks: In what way is this case different from that which we learned in a mishna (Terumot 3:1): With regard to one who separates teruma from a serpent melon [kishut] and it was discovered to be bitter, or from a watermelon and it was discovered to be spoiled, it is teruma, and yet he must go back and separate teruma from another serpent melon or watermelon. No concern is expressed in this mishna that one might neglect to set aside teruma a second time. The Gemara answers: Are you raising a contradiction between the case of an unwitting sinner and that of an intentional sinner? There is a difference between them, as one who was unwitting did not commit a transgression and consequently does not deserve to be penalized, whereas one who was an intentional sinner did commit a transgression.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וּרְמִי שׁוֹגֵג אַשּׁוֹגֵג הָכָא קָתָנֵי בְּשׁוֹגֵג תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה הָתָם קָתָנֵי תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם.

And the Gemara raises a contradiction between this ruling involving an unwitting sinner and another halakha of an unwitting sinner: Here, it is taught that if the one who separated ritually impure produce instead of ritually pure produce was unwitting, his teruma is teruma, which indicates that he does not have to separate teruma again. However, there, with regard to rotten fruit, it is taught that it is teruma and yet he must separate teruma again.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמי [ומטילים, מראים סתירה] בין ענין שוגג אשוגג [על שוגג]: הכא קתני [כאן שנה] שאם תרם מן הטמא על הטהור בשוגג — תרומתו תרומה, משמע לגמרי, שאינו צריך לחזור ולתרום, ואילו התם קתני [שם בפרי שהיה מקולקל שנה] שהוא כן תרומה, ויחזור ויתרום!

And the Gemara raises a contradiction between this ruling involving an unwitting sinner and another halakha of an unwitting sinner: Here, it is taught that if the one who separated ritually impure produce instead of ritually pure produce was unwitting, his teruma is teruma, which indicates that he does not have to separate teruma again. However, there, with regard to rotten fruit, it is taught that it is teruma and yet he must separate teruma again.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) הָתָם שׁוֹגֵג קָרוֹב לְמֵזִיד דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיטְעֲמֵיהּ.

The Gemara explains: There, his was an unwitting act that is close to an intentional one, as he should have tasted it first to ensure that he was separating quality fruit. His failure to do so renders him virtually a willful sinner, and therefore the Sages penalized him by obligating him to set aside teruma again. In the case of impure teruma, in contrast, he may not have been able to investigate the matter when he separated the portion.

רי״ףתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעי ליה למיטעמיה – כלומר יפריש על מה שהוא מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: התם [שם] במקרה שהפרי היה מקולקל — הרי זה שוגג קרוב למזיד, דאיבעי ליה למיטעמיה [שהיה צריך לטעום אותו] תחילה וליבדוק מה הוא תורם, וכיון שלא בדק, יש בזה צד קרוב למזיד, ולכן קנסוהו שיחזור ויתרום, מה שאין כן בתרומה טמאה, שאינו יכול תמיד לברר את הדבר בשעת הפרשה.

The Gemara explains: There, his was an unwitting act that is close to an intentional one, as he should have tasted it first to ensure that he was separating quality fruit. His failure to do so renders him virtually a willful sinner, and therefore the Sages penalized him by obligating him to set aside teruma again. In the case of impure teruma, in contrast, he may not have been able to investigate the matter when he separated the portion.

רי״ףתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) וּרְמִי מֵזִיד אַמֵּזִיד הָכָא קָתָנֵי בְּמֵזִיד לֹא עָשָׂה כְּלוּם הָתָם תְּנַן ^דהַתּוֹרֵם מִשֶּׁאֵין נָקוּב עַל נָקוּב תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם.

And the Gemara also raises a contradiction between one case involving an intentional sinner and another case of an intentional sinner. Here, it is taught that in the case of an intentional sinner who separates teruma, he has done nothing. There, we learned in a mishna (Demai 5:10), that with regard to one who separates teruma from produce growing in a vessel that is not perforated, for produce that grew in a perforated vessel, which is considered connected to the ground, it is teruma, but he must go back and separate teruma a second time. This ruling is based on the principle that anything that grew in a pot without a hole does not require separation of teruma by Torah law. In this case, the fact that he must again set aside teruma does not mean that the portion he separated is not consecrated at all.

ד. רמב״ם הלכות תרומות ה׳:ט״ז

עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות תרומות ה׳:ט״ז

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(11-12) ורמי מזיד אמזיד הכא קתני במזיד לא עשה ולא כלום והתם תנן משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום. ופריק בתרי מאני ציית בחד מנא לא ציית. משמע מהכא דרב נתן בר׳ הושעיא סבר דאפילו בחד מאנא ציית, ואנן קיימא לן כרב נתן בר הושעיא דסוגיין כותיה אזלא. ועוד דאקשי רבא עליה דרב חסדא (יבמות פט:) דאין בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה וקיימא לן כרבא. וכן פסק המרב״ם ז״ל (הלכות תרומות פ״ה ה״ח) כרב נתן בר הושעיא. וקשיא לי דהא ודאי בעלמא הכי משמע דבחד מאנא לא ציית דתנן (חלה פ״ב מ״ה) המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן. ואקשינן עלה בקדושין פרק האיש מקדש (קידושין מו:) גבי התקדשי לי בתמרה זו לשמואל דאמר המקדש את אחותו מעות מתנה הכא נמי אמאי גזל ביד כהן נימא אדם יודע שאין מפרישין חלה מקמח וגמר ונתן לשם מתנה. ופרקינן שאני התם דנפיק מיניה חורבה דזמנין דאית ליה לכה פחות מחמשת רבעים קמח והאי ליש לה בהדי הדדי וסבר נתקנה עסתו וקאתי למיכלה בטבלה, ותהוי תרומה ויחזור ויתרום מי לא תנן מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ממקום אחר, ופרקינן בתרי מאני ציית בחד מאנא לא ציית. ואף על גב דאיכא דאמרי דכהן ציית, מכל מקום בישראל אסיקנא התם דבתרי מאני ציית בחד מאנא לא ציית. ואי אפשר לומר דסוגיא דהתם אליבא דרב חסדא היא מדאקשינן התם ובחדא מאנא לא ציית והא תנן התורם קישות ונמצאת מרה תרומה ויחזור ויתרום, ופרקין שאני התם דמדאורייתא תרומה מעליא היא, כלומר ואפילו לא ציית לא איכפת לן שכבר נתקן. ואלו לרב חסדא הא פריקנא הכא דלא דמי דהכא שוגג ומיצת ציית. ועוד דמכל מקום מתניתין דחלה היכי מתרץ לה רב נתן אמאי גזל ביד כהן, תהא תרומה ולא יאכל עד שיוציא עליה חלה ממקום אחר. ויש לומר דלכולי עלמא בחד מאנא לא ציית, אלא דרב חסדא סבר כיון דלא ציית אף על גב דמדאורייתא תרומתו תרומה התנו בית דין לעקור דבר מן התורה כי היכי דלא ליפשע ולא תרים. ורב נתן סבר כיון דאפילו כי פשע ולא הדר ותרם תרומתו תרומה דבר תורה לא חיישינן לה, ומוטב שיפשע ולא יתרום משנוציא תרומה לחולין. אבל במפריש חלתו קמח כיון דבחד מאנא לא ציית וכי מפקינן האי קמח לחולין כדין עבדינן, דהא דבר תורה אין חלתו חלה, בכי האי ודאי חיישינן לדלמא פשע ולא ציית כנ״ל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ורמי מזיד אמזיד כו׳ בתרי מאני ציית כו׳ עיין פרש״י משמע מזה דבמזיד לא ציית בחד מנא אבל בשוגג כמו בתורם קישות ודאי ציית ובפרק האיש מקדש דקאמרינן נמי בתרי מאני לא ציית ופריך מההיא דתורם קישות כו׳ אע״ג דהוה שוגג צ״ל דההיא סוגיא אליבא דרב נתן בר אושעיא אזלא דאינו מחלק בין שוגג למזיד והא דמשנינן נמי התם שאני התם דמדאורייתא תרומה מעליא ופרש״י הלכך לא מצי למימר ליהדרה להיות טבל כו׳ היינו נמי לרב נתן בר אושעיא אבל לרב חסדא א״נ דמדאורייתא תרומה מעליא הדרה להיות טבל כדקאמר דאפילו ההוא גריוא הדר לטיבליה אלא דלרב חסדא צ״ל התם דיש לחלק בין שוגג למזיד ודו״ק:

ורמי [ומטילים, מראים סתירה] ממזיד על מזיד: הכא קתני [כאן שנה] שאם תרם במזיד לא עשה כלום, התם תנן [שם במשנה שנינו] במקרה אחר: התורם מדבר הצומח בכלי שאין (שאינו) נקוב (שכיון שאין הכלי נקוב, אינו חייב בתרומה מן התורה כלל) על מה שצמח בכלי נקוב הנחשב כמחובר לקרקע, ונדון כמוה — הרי זו תרומה, ויחזור ויתרום, ואין אומרים שכיון שצריך לחזור ולתרום לא תחול תרומה גם ממה שהפריש!

And the Gemara also raises a contradiction between one case involving an intentional sinner and another case of an intentional sinner. Here, it is taught that in the case of an intentional sinner who separates teruma, he has done nothing. There, we learned in a mishna (Demai 5:10), that with regard to one who separates teruma from produce growing in a vessel that is not perforated, for produce that grew in a perforated vessel, which is considered connected to the ground, it is teruma, but he must go back and separate teruma a second time. This ruling is based on the principle that anything that grew in a pot without a hole does not require separation of teruma by Torah law. In this case, the fact that he must again set aside teruma does not mean that the portion he separated is not consecrated at all.

עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) בִּתְרֵי מָאנֵי צָיֵית בְּחַד מָנָא לָא צָיֵית.

The Gemara answers: In a case involving two vessels he will listen. Since the difference between the two vessels is clear to the eye, if the owner is told he must separate teruma again, it can be assumed that he will comply. In contrast, in the case of one vessel he will not listen, as ritually impure and pure produce look the same to him. Consequently, if he is informed that he must set aside teruma a second time despite the fact that the produce he already set aside has the status of teruma, he will take no notice.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתרי מאני ציית – כלומר התם כיון דמתרי מאני כי אמרת ליה הדר תרום מאידך ציית לך וליכא למגזר דלמא פשע אבל מטמא על הטהור דתרוייהו בחד מנא רבו בעציץ נקוב כי אמרת ליה תן זו וחזור והפרש אחרת אינו שומע לך ונותן את הטמאה לכהן ומוטב תחזור זו לטיבלה ויתן טהורה לכהן.

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 11]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתרי מני ציית בחדא מנא לא ציית – פי׳ דבתרי מני כי התם שפיר משמע ליה כי הדין נותן שלא תהא תרומתו תרומ׳ אבל בטמא וטהור שאין עדין א׳ וכלי א׳ איהו טעי וסבר דתרומתו תרומ׳ וחד מנא ותרי מני דאמרי׳ לאו דוקא אלא לומר ענין א׳ ומיהו רב נתן בר הושעי׳ סבר דאפי׳ בחדא מנא ציית והלכתא כוותיה דסוגיי׳ כוותיה אזלא ורבא פריך עליה דרב חסדא דאין ב״ד מתנין לעקור דבר מן התורה במקום עשה ולדורות כה״ג וק״ל כרבא וכפ׳ הרמב״ם ז״ל ומה דקשה על הא מסוגיי׳ דקדושי׳ בפ״ב בשמעת׳ דמפריש חלתו קמח כבר פרשתיה שם בס״ד.

בד״ה בתרי מאני כו׳ רבו בענין נקוב כו׳. נ״ב לאו דוקא שתיהן בארץ ודו״ק:

ומשיבים: בתרי מאני [במקום שיש בו שני כלים] — ציית [מציית], כיון שרואה שאחד נקוב ואחד איננו נקוב, אנחנו מניחים שאם נחייב אותו לחזור ולתרום יציית לדברי חכמים, מפני שהוא מבין את ההבדל, מה שאין כן בחד מנא לא ציית [בכלי אחד שאיננו מציית], כיון שהטמא והטהור נראים בעיניו דומים זה לזה, ואם יאמרו לו שחלה קדושת תרומה על המופרש ובכל זאת צריך לחזור לתרום לא יציית לדברי חכמים ולא יתרום.

The Gemara answers: In a case involving two vessels he will listen. Since the difference between the two vessels is clear to the eye, if the owner is told he must separate teruma again, it can be assumed that he will comply. In contrast, in the case of one vessel he will not listen, as ritually impure and pure produce look the same to him. Consequently, if he is informed that he must set aside teruma a second time despite the fact that the produce he already set aside has the status of teruma, he will take no notice.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וּלְרַב נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם לְתַקֵּן שִׁירַיִם אֲבָל תְּרוּמָה הָוֵי

The Gemara asks another question: And according to the opinion of Rav Natan, son of Rabbi Oshaya, who said that he has done nothing with regard to preparing the remaining produce but it is nevertheless teruma,

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל תרומה הוי – והכהן מדליקה מיד.

לרב נתן בר׳ אושעיא – דאמר לא עשה ולא כלום לתקן את השירים אבל תרומה הוי ומיתקן ההוא גריוא מאי שנא מהא דתנן מן הנקוב על שאינו נקוב כו׳ דההוא גריוא גופיה לא מיתקן משום דמדאורייתא לא הוי תרומה הכי נמי מן הטמא על הטהור כיון דמדאורייתא לא הוי מתוקן כדסלקא דעתך השתא אמאי משוי ליה מתוקן מדרבנן להפקיע איסור מדאורייתא אבל לרב חסדא דמשוי ליה טבל ניחא והאי דבשוגג תרומתו תרומה היינו משום דלא קפיד קרא אלא אמזיד כדכתיב ולא תשאו עליו חטא (במדבר יח) דמשמע מזיד דאיכא נשיאות חטא אבל בשוגג הוי תרומה וא״ת ומאי נפקא לן מינה במן הטמא על הטהור במאי דהוי תרומה ואין צריך לחזור ולתקן ההיא גריוא והא בכל ענין אסור באכילה וי״ל דנפקא לן מינה לענין הסקה דמותר להסיק בתרומה טמאה ואין מדליקין בטבל טמא כדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כו. ושם).

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים מצד אחר: ולדעת רב נתן בר׳ אושעיא, שאמר כי לא עשה ולא כלום כוונתו לענין לתקן שירים, אבל תרומה הוי [הריהי] נעשית, אם כן

The Gemara asks another question: And according to the opinion of Rav Natan, son of Rabbi Oshaya, who said that he has done nothing with regard to preparing the remaining produce but it is nevertheless teruma,

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות פט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות פט., רי"ף יבמות פט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות פט., תוספות יבמות פט., תוספות ישנים יבמות פט., פסקי רי"ד יבמות פט., רמב"ן יבמות פט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות פט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות פט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות פט. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות פט., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות פט., מהרש"א חידושי הלכות יבמות פט., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות פט., אסופת מאמרים יבמות פט.

Yevamot 89a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 89a, Rif by Bavli Yevamot 89a, Rashi Yevamot 89a, Tosafot Yevamot 89a, Tosefot Yeshanim Yevamot 89a, Piskei Rid Yevamot 89a, Ramban Yevamot 89a, Rashba Yevamot 89a, Meiri Yevamot 89a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 89a, Ritva Yevamot 89a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 89a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 89a, Steinsaltz Commentary Yevamot 89a, Collected Articles Yevamot 89a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון