×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא קידושין מ״ו:גמרא
;?!
אָ
וּשְׁמַע מִינַּהּ אמָעוֹת בְּעָלְמָא חוֹזְרִים.: אִיתְּמַר הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ רַב אָמַר מָעוֹת חוֹזְרִים וּשְׁמוּאֵל אָמַר במָעוֹת מַתָּנָה רַב אָמַר מָעוֹת חוֹזְרִים אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם פִּקָּדוֹן וְלֵימָא לַהּ לְשׁוּם פִּקָּדוֹן סָבַר לָא מְקַבְּלָה. וּשְׁמוּאֵל סָבַר מָעוֹת מַתָּנָה אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם מַתָּנָה וְנֵימָא לַהּ לְשׁוּם מַתָּנָה סָבַר כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא. מֵתִיב רָבִינָא גהַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח אינו חַלָּה וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן וְאַמַּאי גָּזֵל בְּיַד כֹּהֵן נֵימָא אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים חַלָּה קֶמַח וְנָתַן לְשֵׁם מַתָּנָה. שָׁאנֵי הָתָם דְּנָפֵיק חוּרְבָּה מִינַּהּ זִימְנִין דְּאִית לֵיהּ לְכֹהֵן פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ רְבָעִים קֶמַח וְהַאי אָלֵישׁ לֵיהּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְקָסָבַר נִתַּקְּנָה עִיסָּתוֹ וְאָתֵי לְמֵיכְלַהּ בְּטִיבְלַהּ. וְהָאָמְרַתְּ אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים חַלָּה קֶמַח יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישׁ חַלָּה קֶמַח וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דְּסָבַר טַעְמַיְיהוּ מַאי מִשּׁוּם טִירְחָא דְכֹהֵן וְטִירְחָא דְכֹהֵן אַחֵילְתֵּיהּ. וְתִיהְוֵי תְּרוּמָה וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ חַלָּה מִמָּקוֹם אַחֵר מִי לָא תְּנַן דמִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב תְּרוּמָה וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם אַחֵר. בִּתְרֵי מָנֵי צָאֵית בְּחַד מָנָא לָא צָאֵית. וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם כֹּהֵן מֵיצָת צָיֵית וְקָסָבַר בַּעַל הַבַּיִת נִתַּקְּנָה עִיסָּתוֹ וְאָתֵי לְמֵיכַל בְּטִיבְלָא. וְהָאָמְרַתְּ אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה קֶמַח יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה קֶמַח וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דְּסָבַר טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם טִירְחָא דְכֹהֵן טִירְחָא דְכֹהֵן קַבְּלַהּ עֲלֵיהּ. וְתִיהְוֵי תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם מִי לָא תְּנַן מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם הָא אוֹקֵימְנָא בִּתְרֵי מָאנֵי צָאֵית בְּחַד מָנָא לָא צָאֵית. וְלָא צָאֵית וְהָתְנַן ההַתּוֹרֵם קִישּׁוּת וְנִמְצָא מָרָה אֲבַטִּיחַ וְנִמְצֵאת סָרוּחַ תְּרוּמָה וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם שָׁאנֵי הָתָם דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא תְּרוּמָה מְעַלְּיָא הִיא. מִדְּרַבִּי אִלְעַאי דא״רדְּאָמַר רַבִּי אִלְעַאי ומִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ח:ל״ב} וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ אִם אֵינוֹ קָדוֹשׁ נְשִׂיאוּת חֵטְא לָמָּה מִכָּאן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אָמַר רָבָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ושמע מינה [ולמד מכאן]: מעות בעלמא [סתם] של קידושין שלא חלו — חוזרים, שאם נתן לאשה מעות לשם קידושין, ולא חלו הקידושין — אין אנו אומרים שנתן לה את המעות הללו כמתנה, אלא הרי הם כמלוה וחייבת להחזירם. שהרי במשנתנו התמרים שאכלה אינן נחשבות לה כנתינה לשם קידושין אלא כמלוה, ואינה מתקדשת אלא בתמרה אחרונה באם שווה פרוטה. א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה זו: המקדש אחותו ונתן לה כסף קידושין, וללא ספק אין כאן קידושין שהרי היא ערוה עליו; רב אמר: מעות הקידושין חוזרים, שחייבת האחות להחזיר את המעות הללו שנתן לה כביכול לשם קידושין. ושמואל אמר: מעות אלה מתנה הן והריהן שלה. ומסבירים את טעמיהם: רב אמר: מעות חוזרים; וטעמו — אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר בדעתו ונתן לה את המעות לשום (לשם) פקדון. ומקשים: ולימא [ושיאמר] לה במפורש שנותן לה לשום פקדון? ומשיבים: סבר [סבור הוא] שלא מקבלה [תקבל] ממנו, ולכן אמר בלשון זו. ושמואל סבר: מעות מתנה הן, ומאותו טעם: אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום מתנה. ושואלים: ונימא [שיאמר] לה במפורש שהוא נותן לה לשום מתנה? ומשיבים: סבר [סבור הוא]: כסיפא [בושה] יש לה מילתא [בדבר] ולכן לא תרצה לקבל את הכסף ולפיכך נתן לה בדרך זו. מתיב [מקשה] על כך רבינא ממה ששנינו במשנה: המפריש חלתו כשהיא קמח, ועדיין לא נעשתה עיסה — מה שהפריש אינו חלה, כיון שאמרה תורה ״ראשית עריסותיכם״, שאין מפרישים אלא מן העיסה, ומה שנתן הוא גזל ביד הכהן, אם אין הכהן מחזירו. ויש לשאול: ואמאי [ומדוע] הוא גזל ביד הכהן? נימא [נאמר] גם כאן כסברת שמואל: אדם יודע שאין מפרישים חלה בעודה קמח, ואם כן מה שנתן — נתן לשם מתנה, ולא לשם חלה! ומשיבים: שאני התם [שונה שם] שאנו מחייבים אותו להחזיר, שאם לא כן נפיק חורבה מינה [פעמים יוצאת תקלה מזה]. כיצד? זימנין דאית ליה [פעמים שיש לו] לכהן פחות מחמש רבעים של קב קמח ובפחות משיעור זה אין חובת חלה על העיסה, והאי את הקמח הזה] שקיבל לשם חלה, אליש ליה בהדי הדדי [ילוש אותו יחד] עם הקמח שלו, וקסבר הוא סבור] נתקנה עיסתו לענין חלה, שאין צורך להפריש ממנה, שהקמח שלו עצמו לא היה חייב בחלה, ומה שהוסיף הוא חלה ואתי למיכלה בטיבלה [ויבוא לאכול אותה בעודה טבל (בלתי מתוקנת)], שכן קמח זה שקיבלו באמת אינו חלה, והוא מצטרף עם הקמח שלו לחייב הפרשת חלה מן העיסה. ומקשים: והאמרת [והרי אמרת] שאדם יודע שאין מפרישים חלה בעודה קמח, וכיצד יכול גם הכהן לטעות בכך? ומשיבים: אמנם אדם יודע ואולם אינו יודע מספיק; יודע הוא שאין מפרישים חלה בעודה קמח, ואינו יודע לגמרי, דסבר הוא סבור]: טעמייהו מאי [טעמם של החכמים מהו], מדוע אמרו שאין מפרישים חלה מן הקמח — משום טירחא [וטירחה] של הכהן שרוצים למנוע ממנו את הטירחה ללוש בעצמו, ולכן אמרו שיקבל עיסה גמורה וטירחא את הטירחה] של הכהן אחילתיה [מחלתי] בעצמי. ומקשים מצד אחר: ומדוע נטריח את הכהן להחזיר את הקמח לבעליו ותיהוי [ותהיה] הפרשה זו של קמח נחשבת מדברי חכמים תרומה, ולא תאכל על ידי הכהן עד שיוציא עליה חלה ממקום אחר לתקן אותה. מי [האם] לא תנן [שנינו במשנה] כיוצא בזה: אם נתן תרומה מן הצמחים שצמחו בכלי הנקוב שדינם כגידולי קרקע ממש וחייבים בהפרשת תרומות ומעשרות מן התורה, על מה שצמח בכלי שאינו נקוב, שמדין תורה אינו חייב כלל בהפרשת תרומות ומעשרות — למרות שמעיקר הדין לא עשה כלום והם עדיין טבל, הרי זו תרומה ונשארת ברשות הכהן, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר מפירות שצמחו במקום אחר החייב מן התורה בהפרשת תרומות ומעשרות, ומדוע לא אמרו גם בחלה כעין זה? ומשיבים: לגבי דבר שנמצא בתרי מני [בתרי כלים] לחוד — צאית [מציית] הכהן, שמאחר שהוא יודע שהיו כאן שני כלים, וכגון בהפרשת תרומות ומעשרות שיש הבדל ברור בין הכלי נקוב לכלי שאינו נקוב, מבין הכהן את הדבר ומקבל את דברי חכמים, אבל אם היה הדבר בחד מנא [בכלי אחד]לא צאית [איננו מציית], וכגון בהפרשת חלה שאינו מבין את ההבדל אם קיבל קמח או עיסה, ולכן לא יציית לדברי חכמים ומשום כך הצריכוהו להחזיר את הקמח לבעלים. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שהתנא חושש מטעם אחר: לעולם תפרש כי הכהן מיצת ציית [ודאי יציית] גם בכלי אחד ואין לחשוש לתקלה שתגרם על ידי הכהן, ואולם החשש הוא אחר, כי קסבר [סבור הוא] בעל הבית שהפריש את חלתו קמח שנתקנה בכך עיסתו, ואתי למיכל בטיבלא [ויבוא לאכול אותה בעודה טבל]. ומקשים: והאמרת [והרי אמרת] אדם יודע שאין מפרישין חלה בעודה קמח! ומשיבים: יודע ואינו יודע; יודע שאין מפרישין חלה קמח, ואינו יודע מספיק. דסבר טעמא מאי [שסבור הוא שהועם מהו]משום טירחא [הטירחה] של הכהן, ואת הטירחא של הכהן הרי קבלה עליה [קיבל עליו] הכהן, שהרי לא החזיר לו את הקמח וסבור שחלה היא. ומקשים: ומדוע לא נאמר ותיהוי [ותהא זו] תרומה, ויחזור ויתרום. מי [האם] לא תנן [שנינו] כיוצא בזה בהלכות תרומות: אם תרם מפירות שצמחו בכלי שאינו נקוב על פירות שצמחו בכלי הנקוב — הרי זו תרומה, ויחזור ויתרום! ומשיבים: הא אוקימנא [הרי כבר העמדנו] שבתרי מאני צאית, בחד מנא לא צאית [בשני כלים נבדלים ניכר לו ההבדל ביניהם ומציית, בכלי אחד אינו מציית]. על ההנחה הזו תוהים: וכי לא צאית [מציית] אדם לחזור ולתרום אפילו בדבר אחד?! והתנן [והרי שנינו במשנה]: התורם קישות מן הקישואין לכהן ונמצא שאותה קישות מרה היתה, שאינה ראויה לאכילה, או תרם אבטיח מן האבטיחים ונמצאת סרוח — מה שתרם הרי זה תרומה, ואולם יחזור ויתרום! ומשיבים: שאני התם [שונה שם] דמדאורייתא [שמן התורה] תרומה מעליא [מעולה, גמורה] היא ולכן גם אם לא יציית ולא יתרום לא תצא תקלה מזה. וכיצד יודעים שתרומה גמורה היא — מדברי ר׳ אלעאי. שאמר ר׳ אלעאי: מנין לתורם ונותן מן התבואה הרעה על (עבור) היפה שתרומתו תרומהשנאמר בענין תרומה: ״ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו״ (במדבר יח, לב), ו״חלבו״ הכוונה לחלק הטוב, המובחר שבו, ומכאן הוא מדייק, שהתורה אומרת שצריך לתת את הדבר הטוב כתרומה, ואם נתן דבר גרוע משמע שעושה בכך עבירה (״תשאו עליו חטא״). אך מכל מקום אפשר להבין מכאן שתרומה זו נחשבת, כי אם אינו קדוש ולא חלה התרומה נשיאות חטא למה? שאם לא עשה דבר בהפרשת תרומה זו, נמצא שלא חטא. מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. אמר רבא:מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144