גמרא
פירוש
שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה מִכְּלָל דְּלָא בָּעֲיָא גֵּט דְּאִי בָּעֲיָא גֵּט אַמַּאי לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה אֶלָּא סֵיפָא אָמְרִי קִידּוּשֵׁי טָעוּת הֲווֹ.
רֵישָׁא נָמֵי אָמְרִי נִישּׂוּאֵי טָעוּת הֲווֹ קַנְסוּהָ רַבָּנַן סֵיפָא נָמֵי לִיקְנְסוּהָ רֵישָׁא דַּעֲבַדָא אִיסּוּרָא קַנְסוּהָ סֵיפָא דְּלָא עֲבַדָא אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כבר פירשנו במשנתנו בהלך בעלה ואמרו לה שמת ונשאת ואחר כך בא שאין לה פירות ופירשנוה שאינה מוציאה ממנו פירות שאכל וכן יראה מתלמוד המערב כמו שביארנו במשנה ואם כן דוקא פירות שאכל דליתנהו אבל איתנהו אע״פ שכבר נטלם בעל שני הרי היא מוציאתם מתחת ידו ומכל מקום דוקא בשני שלא היה לבעל זכות בפירות כלל אבל ראשון הואיל ונתלשו קודם שתאסר היא עליו נוטלם ולא תפשוה בפירות שאכל אלא משום סרכא דשני דבדידיה מיהא כל שלא אכל מוציאה ולעיקר הפירוש מיהא קשה לפרש מהו שנאמר הטעם משום דתנאי כתובה ככתובה ומהיכן אשה באה להוציא פירות שאכל בעלה מכח תנאי כתובה ואדרבה איפכא מסתברא דכיון דלית לה כתובה הוה ליה נמי איהו לגבי פירי כאיניש דעלמא ושתוכל להוציאם איפשר דהאי טעמא אמזונות ובלאות קאי וכבר ביארנו שיש מפרשים בה דין פירות ר״ל שאינה פודה מפני שהפדיון תנאי כתובה ומאחר שהפסידה כתובתה הופקעו תנאיה:
אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה שהרי מן התורה תרומה היא שאין דינה אלא כרעה על היפה ובשוגג מיהא אוקמוה אדאוריתא במזיד מה שהרים תרומה היא וקדושת תרומה עליה ומכל מקום מדברי סופרים לא נתקנו השירים בכך וצריך לחזור ולתרום ואף השוגג שביארנו שתרומתו תרומה דוקא בשלא ידע הטומאה אבל ידע בטומאה אלא ששגג לומר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא קרוב למזיד ויחזור ויתרום וכן התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומתו תרומה שאף זו רעה על היפה היא אלא שאע״פ ששגג צריך לחזור ולתרום מפני שקרוב למזיד הוא שהיה לו לטעום ממנו מעט בתקון עצמו ולא טעם ויש לפקפק בזו של קישות קצת דברים וכבר ביארנום בשני של קדושין (מ״ו:):
אין תורמין מדבר שחיובו מן התורה על דבר שחיובו מדברי סופרים וכן בהפך שהרי זה כמן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב תרם משאינו נקוב שחיובו מדברי סופרים על הנקוב שחיובו מן התורה הרי זו תרומה ביד כהן ויחזור בעל הבית ויתרום ויש אומרין שהוא הדין שהכהן מוציא תרומה משאינו נקוב אלא שלא חש להזכירה אחר שאין בה חיוב תורה ושמא בכיוצא בזו לא הצריכו סופרים לתרום משאינו נקוב תרם מן הנקוב על שאינו נקוב הרי היא תרומה ביד כהן אלא שאינה נאכלת אחר שהיא מחויבת מצד עצמה עד שיפריש עליה הכהן ממקום אחר שהרי טבל היא בידו ולאו דוקא ממקום אחר אלא אף מיניה וביה ואף בזו יש אומרים שאף הישראל צריך לחזור ולתרום את שאינו נקוב אלא שמאחר שאין בו חיוב תורה לא חש להזכירה או שמא בכיוצא באלו לא גזרו לתרום משאינו נקוב כמו שביארנו ולפי דרכך למדת שהתורם מן הרעה על היפה הואיל ומכל מקום מין אחד הוא תרומתו תרומה וכבר ביארנוה בשני של קדושין:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה שהרי מן התורה תרומה היא שאין דינה אלא כרעה על היפה ובשוגג מיהא אוקמוה אדאוריתא במזיד מה שהרים תרומה היא וקדושת תרומה עליה ומכל מקום מדברי סופרים לא נתקנו השירים בכך וצריך לחזור ולתרום ואף השוגג שביארנו שתרומתו תרומה דוקא בשלא ידע הטומאה אבל ידע בטומאה אלא ששגג לומר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא קרוב למזיד ויחזור ויתרום וכן התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומתו תרומה שאף זו רעה על היפה היא אלא שאע״פ ששגג צריך לחזור ולתרום מפני שקרוב למזיד הוא שהיה לו לטעום ממנו מעט בתקון עצמו ולא טעם ויש לפקפק בזו של קישות קצת דברים וכבר ביארנום בשני של קדושין (מ״ו:):
אין תורמין מדבר שחיובו מן התורה על דבר שחיובו מדברי סופרים וכן בהפך שהרי זה כמן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב תרם משאינו נקוב שחיובו מדברי סופרים על הנקוב שחיובו מן התורה הרי זו תרומה ביד כהן ויחזור בעל הבית ויתרום ויש אומרין שהוא הדין שהכהן מוציא תרומה משאינו נקוב אלא שלא חש להזכירה אחר שאין בה חיוב תורה ושמא בכיוצא בזו לא הצריכו סופרים לתרום משאינו נקוב תרם מן הנקוב על שאינו נקוב הרי היא תרומה ביד כהן אלא שאינה נאכלת אחר שהיא מחויבת מצד עצמה עד שיפריש עליה הכהן ממקום אחר שהרי טבל היא בידו ולאו דוקא ממקום אחר אלא אף מיניה וביה ואף בזו יש אומרים שאף הישראל צריך לחזור ולתרום את שאינו נקוב אלא שמאחר שאין בו חיוב תורה לא חש להזכירה או שמא בכיוצא באלו לא גזרו לתרום משאינו נקוב כמו שביארנו ולפי דרכך למדת שהתורם מן הרעה על היפה הואיל ומכל מקום מין אחד הוא תרומתו תרומה וכבר ביארנוה בשני של קדושין:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush