×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָכִי קָאָמַר מַחְצֶלֶת הַקָּנִים גְּדוֹלָה עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ טַעְמָא דַּעֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה הָא סְתָמָא נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ לְסִיכּוּךְ מְסַכְּכִין בָּהּ (קְטַנָּה עֲשָׂאָהּ לְסִיכּוּךְ מְסַכְּכִין בָּהּ טַעְמָא דַּעֲשָׂאָהּ לְסִיכּוּךְ הָא סְתָמָא נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ) וַאֲתָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה סְתָמָא כְּשֵׁרָה לְסִיכּוּךְ.
And this is what the mishna is saying: With regard to a large mat of reeds, if one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity, and one may not roof a sukka with it. The reason is that one produced it specifically for the purpose of lying upon it; however, by inference, a mat that one produced without designation becomes as a mat produced for roofing, and one may roof a sukka with it. With regard to a small mat of reeds, if one produced it for roofing, one may roof a sukka with it. The reason is that one produced it specifically for roofing; however, by inference, a mat that one produced without designation becomes as a mat produced for the purpose of lying upon it, and one may not roof a sukka with it. And Rabbi Eliezer comes to say that both a small mat and a large one produced without designation are fit for roofing.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלומר דין הקטנה כדין הגדולה סתם לסיכוך. ועוד הא אשכחן בהדיא דרבי אליעזר לחומרא הוא דתניא מחצלת קנים גדולה מסככין בה.
{בבלי סוכה כ ע״א} פיס׳ מחצלת קנים ומחצלת גדולה כו׳: אסקה רב פפא דבקטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיבה היא1 כי פליגי בגדולה תנא קמא סבר סתם גדולה לסיכוך ור׳ אליעזר סבר סתם גדולה נמי2 לשכיבה והלכתא כתנא קמא:
תנו רבנן מחצלת של-חשיפה3 ושל-גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה.
1. היא: חסר בכ״י נ. דפוסים: קאי.
2. נמי: וכן בר״ח. חסר בכ״י נ.
3. חשיפה: וכן בתוספתא כאן ובפירוש גאונים לטהרות סוף פרק ט בהפנייה לסוגייתנו ׳בלישנא דרבנן׳. כ״י נ, דפוסים: ״שיפה״, כבה״ג ור״ח, (ובערוך, שף י״ג), ריצ״ג תרכ״א עמ׳ פא, רא״ה.
ערך בדיא
בדיאא(סוכה כ.) מסככין בה פי׳ מחצלת של קנים דאית לה גדנפא שכופפין ארבע קצוותיה ואוגדין ותופרין והכפופה והתפורה האלה נקראים קיר וכשתהא תפורה וכפופה תהא אסורה לסכך בה וכשתהא פשוטה ואינה כפופה ותפורה כשרה לסיכוך. (בבא מציעא פו.) האי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקי אפילו מתמרי דעל בודיא פירוש מן התמרים שעל המחצלות הפשוטות תחת הדקלים ליפול עליהם התמרים שגודרין מן הדקלין ובלעז שמה בוד״ה (כתובות כ) זילו שימו מתמרי דאבודי:
א. [מאטע. דעקע.]
והכי קאמר – עשאה לשכיבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואם אנו יכולין לומר בה שהיא לסיכוך והיכי דמי כגון דלא פריש מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ובגדולה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לסיכוך דבין תנא קמא ובין ר׳ אליעזר תנא גדולה ואמרינן דסתמא לסיכוך כי פליגי בקטנה תנא קמא שיירה לקטנה ולא תנייה משום דסבר גדולה הוא דאמרת בה סתמא לסיכוך הא קטנה סתמא לשכיבה.
ואתא ר׳ אליעזר למימר – קטנה כגדולה דאם עשאה לשכיבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואם יש לומר בה שהיא לסיכוך והיכי דמי כגון שעשאה סתם מסככין בה ואין מקבלת טומאה.
מחצלת קנים ומחצלת גדול, עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה. (קטנה) [גדולה] סתמא לסיכוך, (גדולה) [קטנה] סתמא לשכיבה. מחצלת של שיפה ושל גמי, גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה. מסככין בבוריא, והוא דלית לה גדנפא. הני בורייתא דמחוזא אלמלא קיר שלהן מסככין בהן. ואע״ג דשקיל לגדנפא לא מסככינן בה, מידי דהוה אבליות של כלים שאין מסככין בהן, כתוב בהשלמה פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה, מאי היא, קנים היוצאים לאחר הסוכה. והוא דאיכא בהו שלש דפנות והכשר סוכה והוי צלתה מרובה מחמתה. ואע״ג דהני דפנות לגואי עבידי, לבראי לא עבידי כיון דעבידי לשום צל תו לא צריך. וקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכה ואזלה חדא דופן בהדייהו כשירה, ולא אמרינן לחודה קיימא. וסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה, לא אמרינן דהאי לחודיה קיימא והאי לחודיה קיימא ותפסל בהאי פורתא, אלא הכל נדון כסוכה וכשירה. וסכך פסול פחות משלשה בסוכה קטנה נדון כסוכה וכשר. וכי תימא פשיטא, לא יהא אלא אויר, ואויר פחות משלשה מי פסיל. איכא למימר זה מצטרף וישנין תחתיו וזה מצטרף ואין ישנין תחתיו. פירוש אויר החמור מצטרף ואין ישנין תחתיו, סכך פסול הקל מצטרף וישנין תחתיו. והכי איתא בירושלמי (ירושלמי סוכה ז׳:א׳). וגמרא דידן הכי מוכח שהאויר חמור מסכך פסול. ומקשי ומי איכא מידי דאיצטרופי מצטרף והוא עצמו אינו כשר. ומשני טיט הנרוק יוכיח שמצטרף לארבעים סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה.
סליק פרקא סוכה שהיא גבוהה
והכי קאמר – עשאה לשכיבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ואם אנו יכולים לומר בה שעשאה לסיכוך. והיינו כגון דלא פריש למאי עשאה מסככין בה. ושיירה ת״ק לקטנה ולא תניא משום דסבירא ליה גדולה סתמה לסיכוך, הא קטנה סתמא לשכיבה.
ואתא רבי אליעזר למימר – קטנה כגדולה, שאם עשאה לשכיבה בהדיא מקבלת טומאה ואם יש לומר שעשאה לסיכוך, והיינו שעשאה סתם, מסככין בה.
אחת קטנה ואחת גדולה מיבעיא ליה – דהואיל ובקטנה פליגי הוה ליה למידכר ברישא מאי דאתא לאפליגי עלייהו.
גמ׳ קטנה עשאה לסיכוך מסככין בה טעמא דעשאה לסיכוך הא סתמא נעשה כמי שעשאה לשכיבה ואין מסככין בה כל זה נמחק. ונ״ב נ״ל דלא גרסי׳ אלא לפי׳ התוס׳ ודו״ק:
והכי קאמר [וכך אמר], כך יש להבין את לשון משנתנו: מחצלת הקנים גדולה אם עשאה לשכיבה — מקבלת טומאה ואין מסככין בה. טעמא [הטעם דווקא] שעשאה לשכיבה, הא [הרי] אם עשאה סתמא [בסתם]נעשה כמי שעשאה לסיכוך, ומסככין בה. ואילו מחצלת קטנה, אם עשאה לסיכוך דווקא — מסככין בה, וטעמא [הטעם, דווקא] שעשאה לסיכוך, הא [הרי] אם עשאה סתמא [בסתם]נעשה כמי שעשאה לשכיבה, ואין מסככין בה. ואתא [ובא] ר׳ אליעזר למימר [לומר]: אינו כן, אלא אחת קטנה ואחת גדולה כשעשאה סתמא [בסתם]כשרה לסיכוך.
And this is what the mishna is saying: With regard to a large mat of reeds, if one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity, and one may not roof a sukka with it. The reason is that one produced it specifically for the purpose of lying upon it; however, by inference, a mat that one produced without designation becomes as a mat produced for roofing, and one may roof a sukka with it. With regard to a small mat of reeds, if one produced it for roofing, one may roof a sukka with it. The reason is that one produced it specifically for roofing; however, by inference, a mat that one produced without designation becomes as a mat produced for the purpose of lying upon it, and one may not roof a sukka with it. And Rabbi Eliezer comes to say that both a small mat and a large one produced without designation are fit for roofing.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי הָכִי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה מִיבְּעֵי לֵיהּ.

Abaye said to him: If so, if their dispute is only with regard to a small mat, then instead of saying: Rabbi Eliezer says: Both a small mat and a large mat, the mishna needed to say: Both a large mat and a small mat. In a phrase with the format: Both this and that, one typically mentions the more obvious item first. Why then, does Rabbi Eliezer mention the small mat first, if it is with regard to the small mat that they disagree?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה [מסככין בה].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי – דרבי אליעזר קטנה כגדולה אתא לאשמועינן אחת גדולה ואחת קטנה בתמיה דכי תנא הכי משמע דגדולה כקטנה אתא לאשמועינן כך כתובה הגירסא ולי נראה איפכא דגרס במתני׳ אחת קטנה ואחת גדולה והכי פריך אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה דאי כדגרסינן לה לא ידענא פירכא מאי היא דאחת גדולה ואחת קטנה משמע קטנה כגדולה דהכי משמע אחת היא הגדולה ואחת היא הקטנה כלומר כמוה היא ואינה חלוקה לדין שני וכן דרכי התנאים בכל מקום דההיא דפשיטא ליה תנא ברישא ואותו השני כשבא להשמיענו שהוא שוה לו הוא שונה אחריו כדתנן בר״ה (דף כט:) אחד יבנה ואחד כל מקום כו׳ ובבבא קמא (דף נ:) אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה כו׳ ובמסכת סוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש וטובא תנן התם גבי מערכי המלחמה הכי.
אחת קטנה ואחת גדולה מיבעי ליה – פירש בקונטרס דאיפכא גרסינן ובמתניתין גרסינן אחת קטנה ואחת גדולה ופריך דאחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה דדרך התנאים בכל מקום דההוא דפשיטא ליה תני ברישא כדתנן בר״ה (דף כט:) אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין ובבבא קמא (דף נ:) אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה ובמסכת סוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש וטובא תנן התם גבי מערכי מלחמה ונראה דאין ראיה מבור ובונה לכאן דהכי נמי תנן בסנהדרין (דף לב.) אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ותנן נמי בפ׳ החולץ (יבמות מא.) גבי הבחנה אחד בתולות (ואחד קטנות) ואחד בעולות ובפרק הבא על יבמתו (שם דף נג:) אחד המערה ואחד הגומר ובפרק המפקיד (ב״מ דף מ:) תניא אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים ומפרש התם כי היכי דמפקיד מקבל פקטים לוקח נמי מקבל פקטים בכל הני מזכיר הפשוט באחרונה אבל ההיא דיבנה ראיה היא דלפי תנא קמא שאמר אין תוקעין אלא ביבנה קא מהדרי ליה אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין וכן ביבמות פרק האשה (יבמות קטז.) דקאמרי בית הלל לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להו ב״ש אחת באה מן הקציר ואחת באה מן הזיתים וה״נ הזכיר ת״ק מחצלת גדולה ועל זה שייך לאהדורי אחת היא גדולה ואחת היא קטנה כלומר כמוה היא הקטנה ואינה חלוקה לדין שני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה אביי אי הכי ר׳ אליעזר אחת גדולה ואחת קטנה. אחת קטנה ואחת גדולה מבעי ליה – פירוש: לעולם ודאי דחמיר טפי תאני בסיפא כי הכא דקטנה דחמירה טפי תאני בסיפא אלא הכי קאמר כיון דקטנה באה ללמוד מן הגדולה הלמד היה לו לומר בראש ואשכחן דכותה בתלמודא דמסכת זבחים אי הכי א׳ הנאכלות וא׳ הפנימיות א׳ הפנימיות וא׳ הנאכלות מבעי ליה.
ג״ה א״ה אחת גדולה ואחת קטנה אחת קטנה וא׳ גדולה מבעי ליה וק״ל לרש״י ז״ל דהא קטנה דחמירא לרבנן אבעי ליה למתני בבתרייתא דלא מבעיא גדולה אלא אפילו קטנה דפסלי רבנן מכשר איהו מן הסתם ורבינו ז״ל מפיך לה אחת קטנה ואחת גדולה אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה ואין צורך דזמנין דפריך תלמודא הכי דכיון דבקטנה פליגי ובא לומר שהקטנה כגדולה ה״ל למיתני אחת קטנה ואחת גדולה ומצינו שמדקדק כן בזבחים פרק דם חטאת דפרכינן א״ה אחד הנאכלות ואחד הפנימיו׳ אחד הפנימיו׳ ואחד הנאכלות מיבעי ליה.
תוס׳ בד״ה אחת קטנה ואחת גדולה כו׳ אחת באה מן הקציר אחת באה מן הזיתים כו׳ והכא נמי כו׳ כצ״ל:
בתוס׳ בד״ה אחת קטנה ואחת גדולה מיבעי ליה פי׳ בקונט׳ כו׳ אבל האי דיבנה ראיה היא דלפי ת״ק כו׳ עס״ה. נראה דמהאי ראיה דיבנה הסכימו לפי׳ הקונ׳ דאיפכא גרסינן ואין להקשות דאכתי מה מקשה בגמרא א׳ גדולה וא׳ קטנה מיבעי ליה דהא אשכחן נמי טובא איפכא כגון האי דסנהדרין ובכל הנך שהביאו התוס׳ אלא דאפשר דאכתי לא דמי דבהנך לית בהו פלוגתא דתנאי מש״ה לא חש התנא להקדים איזה שירצה משא״כ במשנתינו דבמילתא דת״ק לא נזכר קטנה במשנה כלל אלא גדולה לחוד א״כ מקשה שפיר דלא הו״ל לר״א למימר א׳ קטנה ואחת גדולה אלא איפכא אחת גדולה ואחת קטנה כיון דת״ק איירי בגדולה והוי שפיר דומיא האי דיבנה כנ״ל:
אמר ליה [לו] אביי: אי הכי [אם כך] כדבריך, שנחלקו בענין מחצלת קטנה סתם, הרי הלשון ״ר׳ אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה״ אינה מדוייקת, שהרי לפי זה ״אחת גדולה ואחת קטנה״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! שהרי הוא אומר ״אחת זו ואחת זו״ ודרכו להתחיל בדבר הפשוט והמוסכם ולסיים בדבר שיש בו מחלוקת. ואילו לשיטתך, הלא בגדולה לא נחלקו כלל, ובקטנה היא המחלוקת!
Abaye said to him: If so, if their dispute is only with regard to a small mat, then instead of saying: Rabbi Eliezer says: Both a small mat and a large mat, the mishna needed to say: Both a large mat and a small mat. In a phrase with the format: Both this and that, one typically mentions the more obvious item first. Why then, does Rabbi Eliezer mention the small mat first, if it is with regard to the small mat that they disagree?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְעוֹד כִּי פְּלִיגִי בִּגְדוֹלָה הוּא דִּפְלִיגִי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְחוּמְרָא דְּתַנְיָא מַחְצֶלֶת הַקָּנִים בגדולה מְסַכְּכִין בָּהּ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה מְסַכְּכִין בָּהּ.

And furthermore, there is proof that when they disagree, it is with regard to a large mat, and Rabbi Eliezer’s opinion is a stringency and not a leniency, as it is taught in a baraita: In the case of a reed mat, with a large mat one may roof a sukka. Rabbi Eliezer says: If it is not susceptible to ritual impurity, one may roof his sukka with it. Apparently, Rabbi Eliezer holds that without designation, one may not roof his sukka with a large mat.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם אינה מקבלת טומאה – כלומר אם בפירוש עשאה לסיכוך אין אי לא לא אלמא לתנא קמא סתם גדולה לסיכוך ולר׳ אליעזר סתמא לשכיבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד דכי פליגי בגדולה הוא דפליגי ור׳ אליעזר לחומרא דתניא מחצלת קנים גדולה מסככין בה ר׳ אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה מסככין בה. אלא אסיק רב פפא דלא פליגי בקטנה דכולי עלמא סתמא לשכיבה, כי פליגי בגדולה – ור׳ אליעזר לחומרא. דת״ק סבר סתם גדולה לסיכוך ור׳ אליעזר סבר סתם גדולה נמי לשכיבה ומאי עשה לשכיבה סתם עשייתה לשכיבה עד שיעשנה לסיכוך.
אם אינה מקבלת טומאה – כלומר שעשאה בפירוש לסיכוך אין, ואי לא לא. אלמא ת״ק סבירא ליה דסתמא לסיכוך.
בגמ׳ ועוד כי פליגי בגדולה כו׳ דתניא מחצלת הקנים כו׳ ר״א אומר אם אינה מקבלת טומאה מסככין בה. ולכאורה מהך ברייתא אכתי לא פסיקא דר״א לחומרא הוא דפליג ובגדולה קאי דהא אדרבה פשטא דלישנא דר״א משמע דאקטנה דסמיך ליה פליג דשמעי׳ לת״ק דלעולם אין מסככין בקטנה ובהא פליג ר״א ואמר זימנין דאין מסככין אפילו בקטנה אם אינה מקבלת טומאה כגון שהיא גדולה כדמשמע בברייתא דלקמן בסמוך בפלוגתא דר׳ דוסא וחכמים דלפירש״י והתוספת בקטנה איירי וטפי הו״ל לתלמודא לאתויי הכא מאידך דר״א מברייתא דמייתי הש״ס לעיל דף י״ח דפליגי נמי ר״א וחכמים בשל קנים דחכמים סברי בגדולה מסככין ובקטנה אין מסככין ור״א אומר אף היא מקבלת טומאה ואין מסככין בה והאי לישנא ודאי משמע דר״א אגדולה קאי ולחומרא:
והנלע״ד בזה דודאי הכי הוא דהא דמקשה הש״ס מברייתא דהכא היינו משום דסמיך נמי אאידך ר״א דברייתא דלעיל דמסתמא בחד גוונא איירי אלא דמברייתא דלעיל לחוד לא פסיקא ליה לאקשויי דכיון דברישא דברייתא דלעיל קתני של שיפה ושל גמי ולא מפליג בין גדולה לקטנה כדמפליג ת״ק בברייתא דבסמוך ובסיפא דשל קנים מפליג בין גדולה לקטנה ומייתי נמי פלוגתא דר״א ומדלא נקטינהו לכולהו בחדא בבא הוי משמע דעיקר פלוגתא דר״א וחכמים היינו בשל קנים כשהיא ארוגה דהך מילתא לא שייך בשל שיפה ושל גמי אלא בשל קנים דכיון דת״ק סתמא קאמר גדולה אין מסככין בה דמשמע אפילו בארוגה ובהא פליג ר״א ואמר אף היא מקבלת טומאה כשהיא ארוגה ומשו״ה אין מסככין בה לכך הוצרך הש״ס לאתויי נמי הך ברייתא דהכא דמהנך תרתי ברייתות שפיר שמעינן דעיקר פלוגתא דר״א וחכמים היינו לענין סתמא דכיון דת״ק מפליג בין גדולה לקטנה ע״כ לענין סתמא איירי דבעשאה לשכיבה אפילו גדולה נמי אין מסככין ובעשאה לסיכוך אפילו קטנה נמי מסככין אלא ודאי דלענין סתמא איירי א״כ שפיר פליג ר״א וקאמר דדוקא אם ידוע שאינה מקבלת כגון שעשאה לסיכוך הוא דמסככין אבל בסתמא אין מסככין ובהאי ענינא אמרו נמי בברייתא דלעיל אף היא מקבלת טומאה ואין מסככין בה כנ״ל ודו״ק:
ועוד: הרי יש ראיה כי פליגי [כאשר נחלקו], באמת במחצלת גדולה הוא דפליגי [שנחלקו] ודעת ר׳ אליעזר לחומרא היא ולא להקל, כפי שפירשת. דתניא הרי שנינו בברייתא]: מחצלת הקנים, בגדולה מסככין בה. ר׳ אליעזר אומר: אם אינה מקבלת טומאה — מסככין בה. משמע שבסתם מחצלת גדולה אין מסככים!
And furthermore, there is proof that when they disagree, it is with regard to a large mat, and Rabbi Eliezer’s opinion is a stringency and not a leniency, as it is taught in a baraita: In the case of a reed mat, with a large mat one may roof a sukka. Rabbi Eliezer says: If it is not susceptible to ritual impurity, one may roof his sukka with it. Apparently, Rabbi Eliezer holds that without designation, one may not roof his sukka with a large mat.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא בִּקְטַנָּה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּסְתָמָא לִשְׁכִיבָה כִּי פְּלִיגִי בִּגְדוֹלָה ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר סְתַם גְּדוֹלָה לְסִיכּוּךְ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר סְתַם גְּדוֹלָה נָמֵי לִשְׁכִיבָה.

Rather, Rav Pappa said: Rava’s proposed resolution is rejected. Rather, with regard to a small mat, everyone agrees that if it was produced without designation, presumably it is for the purpose of lying upon it. When they disagree, is with regard to a large mat: The first tanna holds that a large mat produced without designation is presumably for roofing, and Rabbi Eliezer holds that a large mat produced without designation is also presumably for the purpose of lying upon it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר רב פפא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיב׳. כי פליגי בגדולה. תנא קמא סבר סתם גדולה לסיכוך. ור׳ אליעזר סבר סתם גדולה נמי לשכיבה. והכי קתני ר׳ אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה סתם עשייתן לשכיבה עד שיפרש לשם סיכוך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב פפא כו׳ – ומאי עשאה לשכיבה דקתני במילתיה דרבי אליעזר הכי קאמר עיקר עשייתה לשכיבה עד דעביד ליה לסיכוך כו׳ ומילתיה דתנא קמא הכי מיפרשא כדאוקימנא מעיקרא רישא בגדולה כדקתני בהדיא וסיפא בקטנה והכי קאמר ואם קטנה היא ועשאה בפירוש לסיכוך מסככין בה הא סתמא לשכיבה ואתא ר׳ אליעזר למימר אף גדולה שוה היא לקטנה דכי עביד לה סתם הוי עשאה לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה אבל עשאה בפירוש לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בקטנה לא פליגי – דסתמא לשכיבה. ופירושא דמילתייהו דרבנן כדאוקימנא לעיל, רישא בגדולה וסיפא בקטנה. וסיפא הכי קאמר ואם קטנה היא ועשאה לסיכוך בפירוש מסככין בה, הא סתמא לשכיבה. ואתא רבי אליעזר למימר אף גדולה שוה היא לקטנה. ומאי עשאה לשכיבה דקאמר רבי אליעזר סתם עשייתה לשכיבה. ועד דפריש בה בהדיא דלסיכוך עבדה אין מסככין בה. והלכתא כת״ק וכדאוקים רב פפא. וכן פסקו הרי״ף והר״ם פרק ה.
גדולה – מעשה גדיל, שהיא עבה ואינה חלקה, ולא קיימא לשכיבה.
אלא אמר ר״פ בקטנה כ״ע לא פליגי דסתמא לשכיבה ובגדולה הוא דפליגי רבנן סברי סתמא לסיכוך ומפרקא מתני׳ לדידהו כדמעיקר׳ ורבי אליעזר אומר דבין גדולה ובין קטנה שעשאן סתם הרי הוא כאלו עשאן לשכיבה בפי׳ ואין מסככין בה. אבל עשאן בפי׳ לסיכוך מסככין בה ומאי עשאה לשכיבה דקתני רבי אליעזר ברישא סתם עשייתה לשכיבה וסיפא עשאה אבל בפירק׳ קמא הוה אמרינן איפכא דרישא עשאה דוקא וסיפא סתם עשייתה לסיכוך.
רש״י בד״ה אלא אמר רב פפא כו׳ דר״א ה״ק כו׳ כצ״ל והד״א:
בפרש״י בד״ה אלא אמר רב פפא כו׳ ומלתא דת״ק הכי מפרשא כדאוקימנא מעיקרא רישא בגדולה כו׳ עכ״ל אע״ג דהשתא נמי איכא לפרש לסיכוך דבמילתיה דת״ק אסתמא קאי לגבי גדולה כפרש״י לרבא ניחא ליה לפרש הכא כדמעיקרא משום דהשתא הוי לסיכוך דבמילתיה דת״ק ממש כלסיכוך דבמילתיה דר״א דהיינו כדפריש לסיכוך אבל לרבא אדרבה ניחא ליה לפרושי דלסיכוך במילתיה דת״ק אסתמא קאי דומה לסיכוך דבמילתיה דר״א דקאי נמי אסתמא ודו״ק:
אלא אמר רב פפא: יש לדחות את דברי רבא ולומר כי במחצלת קטנה — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שסתמא עומדת לשכיבה ופסולה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בגדולה, תנא קמא [התנא הראשון, סתם משנה] סבר: סתם גדולה מיועדת ודאי לסיכוך, ור׳ אליעזר סבר: סתם גדולה נמי [גם כן] לשכיבה היא מיועדת.
Rather, Rav Pappa said: Rava’s proposed resolution is rejected. Rather, with regard to a small mat, everyone agrees that if it was produced without designation, presumably it is for the purpose of lying upon it. When they disagree, is with regard to a large mat: The first tanna holds that a large mat produced without designation is presumably for roofing, and Rabbi Eliezer holds that a large mat produced without designation is also presumably for the purpose of lying upon it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמַאי עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה דְּקָאָמַר הָכִי קָאָמַר סְתַם עֲשִׂיָּיתָהּ נָמֵי לִשְׁכִיבָה עַד דְּעָבֵיד לְסִיכּוּךְ.

What, then, is the meaning of: If one produced it for the purpose of lying upon it, that Rabbi Eliezer states? This is what he is saying: Making mats without designation is also for the purpose of lying upon it, until one makes it specifically for roofing.
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי [מה פירוש] עשאה לשכיבה דקאמר [שהוא אומר]הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין]: סתם עשייתה נמי [גם כן] לשכיבה היא, עד דעביד [שעושה] מלכתחילה לשם סיכוך.
What, then, is the meaning of: If one produced it for the purpose of lying upon it, that Rabbi Eliezer states? This is what he is saying: Making mats without designation is also for the purpose of lying upon it, until one makes it specifically for roofing.
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַחְצֶלֶת שֶׁל שִׁיפָה וְשֶׁל גֶּמִי גְּדוֹלָה מְסַכְּכִין בָּהּ קְטַנָּה אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חִילָת גְּדוֹלָה מְסַכְּכִין בָּהּ אֲרוּגָה אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.

§ The Sages taught in the Tosefta: In the case of a mat [maḥatzelet] woven of papyrus or bulrushes, if it is a large mat, one may roof a sukka with it, as it is not typically produced for the purpose of lying upon it. If it is a small mat, one may not roof a sukka with it, as it is typically produced for the purpose of lying upon it. However, with regard to a mat produced of ordinary reeds or reeds specifically used for plaiting, if the mat is plaited with a large, coarse weave, one may roof a sukka with it, as it was certainly not produced for the purpose of lying upon it. If it is woven with a small, fine weave, one may not roof the sukka with it, as typically mats of this sort are woven only for the purpose of lying upon them.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה. קטנה אין מסככין בה. ושל קנים ושל הילף גדולה מסככין בה. ארוגה אין מסככין בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חלף
חלףא(פי״ז בכלים) מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. (סוטה מח) של קנים ושל חילף מותר (סוכה כ.) של קנים ושל חילוף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה פי׳ עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל׳ ישמעאל חלפה וי״א שהיא אותה שקורין בלעז קרט״קא וי״א שהיא מין ערבה (סוכה לד.) כי תניא האי בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. (שבת עז) מ״ט קרנא דקמצא רכיבא דדיירא בחליפי יאי קשיא ניידא ומתעורר:
ערך שף
שףב(במכשירין פרק ה) השיפה של לבנים אינן בכי יותן מים פי׳ מחצלת שבה מכסין הלבנים שלא יזיקם המטר והיא כמו הא דגרסינן (סוכה כ.) מחצלת של שיפה ושל גמי פי׳ של חלף ממין גמי עיין כערך לולב:
א. [מאטטע שילף.]
ב. [איין מאטטע וואס מען פער דעקט דיא ציגעל.]
שיפה – פווי״ל.
גמי – יונ״ק דהן רכין הלכך סתם קטנה יש בהן לשכיבה לא שנא גדולה מעשה שרשרות שהיא עבה ואינה חלקה לא שנא ארוגה שהיא חלקה והיינו דקתני גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ואין חילוק בין גדולה לארוגה אבל של קנים הן קשים וכן של חילת לשק״א והקלח שלה עב.
גדולה – מעשה עבות וקליעה מסככין בה אפי׳ קטנה דאינה לשכיבה לפי שהיא עבה ואינה חלקה ועץ שלהן קשה.
ארוגה אין מסככין בה – דסתמא לשכיבה דלא היו רגילין לאורגה אלא לשכיבה שתהא חלקה ונוחה.
של שיפה ושל גמי – בסיפא פליגי ר׳ דוסא ורבנן בשל קנים ושל חילת משמע בשל שיפה ושל גמי לא פליגי ולא אשכחן בהדיא דפליגי בשל גמי לענין מדרס והא דלא תני ליה הכא למאן דאמר מאי חוצלות מזבלי ניחא דאין זה מחצלת ואפילו לריש לקיש דאמר מחצלת ממש לא תני לה הכא משום דלא איתשיל הכא אלא לאשמועינן במה מכסין ובמה אין מכסין.
ושל חילת – בקטנה מיירי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה – דסתמא לסיכוך.
קטנה אין מסככין בה – דסתמא לשכיבה.
של קנים ושל חילת גדולה – מלשון גדילים.
מסככין בה – פירוש: שאינה עשויה לשכיבה.
ארוגה – פירוש: מתוקנת ועשויה בעינן אין מסככין בה דסתמא לשכיבה.
ארוגה – היא חלקה וקיימא לשכיבה. ומחצלת גדולה קאמר.
ת״ר מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה – פי׳ מעשה עבות דלא חזיא לישיבה מסככין בה ארוגה שעשוין בעיון וראוין לישיבה אין מסככין בה.
תוס׳ בד״ה של שיפה ושל גמי כו׳ ואפילו לר״ל דאמר מחצלת ממש לא תני לה כו׳ עכ״ל כצ״ל דשל קנים שכתוב בכל הספרים אין לו מקום כאן ואין להקשות דמאי קא קשיא להו לר״ל דהא כיון דמוקמינן הך ברייתא לקמן בדלית ליה גדנפא אימא דחכמים דאית להו בדאית ליה גדנפא דטמא מדרס מודו הכא ומש״ה לא פליגי ברישא בשל גמי לענין מדרס די״ל דלענין טומאת מדרס אין לחלק בין אית ליה גדנפא ללית ליה ועוד נראה לקמן מתוך שמעתין דגבי גמי ושיפה ליכא לפלוגי בין אית ליה גדנפא ללית ליה דהא בתר דמפלגינן בין אית ליה גדנפא דעשוי לקבל פירות ללית ליה פרכינן למ״ד מחצלת ממש של גמי למאי חזי ודו״ק:
בד״ה ושל חילת בקטנה מיירי עכ״ל והוא כפרש״י ולדבריהם תנא דמתני׳ דסבר בקטנה סתמא אין מסככין ע״כ לא סבר כרבי יוסי וכרבי דוסא דאמרי אחת זו ואחת זו מסככין אבל הרא״ש כתב דת״ק דמתני׳ דלא מחלק במחצלת קנים אלא בין גדולה לקטנה סבר כרבי יוסי וכרבי דוסא ולדבריו צ״ל דהך פלוגתא דשל קנים וחילת בגדולה מיירי וגדולה פירושה גדולת השטח וזה דעת הרמב״ם כמ״ש המ״מ ע״ש:
שם ת״ר מחצלת של שיפה ושל גמי כו׳ וקנים של חוליות גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בה. ולפירש״י והתוס׳ הא דאמרינן בגדולה מעשה שרשרות מסככין אקטנה דסמיך ליה קאי וכמו שפירש״י טעמא דמילתא כיון שאינה חלקה אינה ראויה לשכיבה מש״ה לא דמי לקטנה דשל שיפה ושל גמי דראויה לשכיבה. ולכאורה נראה דכולה ברייתא דהכא לענין סתמא איירי ולפ״ז ע״כ דמחצלת של קנים דאיירי בה ת״ק דמתניתין היינו בארוגה דראויה לשכיבה אלא דלפי׳ הרא״ש בשיטת הרי״ף משמע דהא דמפלגינן הכא בין גדולה לארוגה היינו בגדולה ולא בקטנה וכ״כ הפוסקים בשם הרמב״ם והכריחם לפרש כן כי היכי דתיתוקם מתניתין דמחצלת קנים בכל ענין בין שהיא גדולה ובין שהיא ארוגה וסבר ת״ק דמתניתין כרבי יוסי וכר׳ דוסא אלא דאכתי טעמא דמילתא לא ידענא דמה סברא יש להחמיר בארוגה של קנים גדולה יותר מבשל שיפה ושל גמי דראויין יותר לשכיבה ואפילו הכי מסככין בגדולה. ואפשר דכיון דשל קנים עבין אינן ראוין לאריגה אלא ע״י טורח גדול משום הכי כיון דטרח בהו לאורגן מסתמא לשכיבה קא בעי להו אף על פי שהיא גדולה כן נראה לי בטעם מחלוקתן:
אלא דקשיא לי על שיטת הרי״ף והרמב״ם ז״ל דאם כן מעיקרא מאי קשיא ליה לתלמודא לעיל מעיקרא דקאמר הא גופא קשיא דיוקא דסתמא אסתמא ואמאי לא מפרש לה בפשיטות דמתניתין הכי קאמר דבגדולה שעשאה לשכיבה לעולם אין מסככין בה ל״ש גדולה מעשה עבות ול״ש ארוגה וכשעשאה לסיכוך לעולם מסככין בין בארוגה ובין בגדולה אבל בסתמא זימנין דמסככין וזימנין דאין מסככין דבגדולה מעשה עבות מסככין ובארוגה אין מסככין. דלפ״ז הוי ת״ק דמתניתין כת״ק דברייתא בשלמא לפירש״י והתוס׳ ניחא דלא שייך לחלק בין ארוגה לגדולה מעשה עבות אלא בקטנה וא״כ מתני׳ בגדולה איירי דלא שייך לחלק אבל לשיטת הרי״ף והרמב״ם ז״ל קשה ויש ליישב דלשיטתם כיון דבארוגה של קנים לפירושם איכא טירחא טובא ואין דרך לאורגם אלא לשכיבה א״כ הוי בכלל עשאה לשכיבה דמתני׳ כנ״ל ועדיין צ״ע ודו״ק:
בתוספות בד״ה של שיפה ושל גמי כו׳ משמע דבשל שיפה ושל גמי לא פליגי ולא אשכחן כו׳ עס״ה. עיין בחידושי מהרש״א ומהר״ם מה שכתבו בגירסת לשון התוס׳. מיהו בעיקר כוונת התוס׳ נראה דמה שהוצרכו לפרש דבשל שיפה ושל גמי לא פליגי היינו כי היכי דלא נימא דהא דקאמרי ר׳ יוסי ור׳ דוסא אחת זו ואחת זו מסככין ארישא דשל שיפה ושל גמי קאי ולא משמע להו לחלק בין גדולה לקטנה וע״ז כתבו התוס׳ דמשמע דבשל שיפה ושל גמי לא פליגי את״ק ובמ״ש התוס׳ לא אשכחן דפליגי לענין מדרס צ״ע בלשון הרמב״ם בהלכות כלים דמשמע מדבריו דאפילו של שיפה ושל גמי אין מטמאין מדרס וצ״ע ואין להאריך כאן יותר:
סליק פירקא
א תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: מחצלת של שיפה (מיני קנים ארוגים) ושל גמי (קנים רכים ארוגים) אם היתה גדולה מסככין בה שסתמה אינה עשויה למשכב. ואם היתה קטנה — אין מסככין בה, שסתמה עשויה ודאי למשכב. ואילו מחצלת של קנים עבים ושל חילת (קנים המיועדים לקליעה) שגם היא מחצלת גסה, אם גדולה — שעשויה מעשה קליעה, והיא גסה — מסככין בה, שודאי אינה מיועדת לשכיבה. ואם היא ארוגה — אין מסככין בה, שלא היו אורגים מחצלות אלא לצרכי שכיבה.
§ The Sages taught in the Tosefta: In the case of a mat [maḥatzelet] woven of papyrus or bulrushes, if it is a large mat, one may roof a sukka with it, as it is not typically produced for the purpose of lying upon it. If it is a small mat, one may not roof a sukka with it, as it is typically produced for the purpose of lying upon it. However, with regard to a mat produced of ordinary reeds or reeds specifically used for plaiting, if the mat is plaited with a large, coarse weave, one may roof a sukka with it, as it was certainly not produced for the purpose of lying upon it. If it is woven with a small, fine weave, one may not roof the sukka with it, as typically mats of this sort are woven only for the purpose of lying upon them.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ מְסַכְּכִין בָּהּ וְכֵן הָיָה רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר כִּדְבָרָיו.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: Both with this plaited mat and with that woven mat, one may roof a sukka, as without specific designation otherwise they are not produced for the purpose of lying upon them, and therefore they are ritually pure. And likewise, Rabbi Dosa would say in accordance with his statement.
ר׳ חננאלרי״ףהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוסי אומר משום אביו אחת זו ואחת זו מסככין בהן. וכן היה ר׳ דוסא אומר כדבריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אומר משום אביו אחת זו ואחת זו מסככין בה וכן היה ר׳ דוסא אומר כדבריו. תנן התם כל החוצלאות טמאות טמא מת דברי ר׳ דוסא – יש שמטמא טמא מת ואינו מטמא שאר טומאות, כלומר דאינו מטמא טומאת מדרס דגבי מדרס בעינן מיוחד לישיבה. וסבר ר׳ יוסי דהני לא קיימן לישיבה כדלקמן.
אחד זה – בין עשויה מעשה גדיל בין עשויה מעשה אורג, הואיל וגדולה היא סתמא דמחצלת גדולה לסכך קיימא. וכן הלכתא דהא רבי דוסא קאי כותיה. וכן נראה דעת הרי״ף שלא הביא מזו הברייתא אלא גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה.
ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אומר משום אביו: אחת זו ואחת זו מסככין בה, שסתמן של אלה לא לשכיבה הן עומדות, וטהורות הן. וכן היה ר׳ דוסא אומר כדבריו.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: Both with this plaited mat and with that woven mat, one may roof a sukka, as without specific designation otherwise they are not produced for the purpose of lying upon them, and therefore they are ritually pure. And likewise, Rabbi Dosa would say in accordance with his statement.
ר׳ חננאלרי״ףהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תְּנַן הָתָם כׇּל הַחוֹצָלוֹת מְטַמְּאִין טְמֵא מֵת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי דּוֹסָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִדְרָס.

We learned in a mishna there: All types of ḥotzalot can become ritually impure with impurity imparted by a corpse. Since their legal status is that of a vessel, they become a primary source of ritual impurity. This is the statement of Rabbi Dosa. And the Rabbis say: They become impure with the impurity imparted by treading. If a zav lies or sits on one of the ḥotzalot, they become a primary source of ritual impurity, like a chair or bed of a zav.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם כל החוצלות טמאות טמא מת דברי ר׳ דוסא וחכמים אומרים אף מדרס. כדתנן במסכת נדה כל המטמא מדרס מטמא טמא מת מאי חוצלות א״ר אבא מזבלי. פי׳ עושין כמין יריעות קצרות ואחר כך תופרין אותן ועושין מהן כפיפות וכסויין. ריש לקיש אמר מאי חוצלות מחצלות ממש דאמר הריני כפרת ר׳ חייא ובניו שבתחלה נשתכחה תורה מישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל חוצלות – לקמן מפרש מאי היא.
מטמאות טמא מת – כלומר כלי הם מן הסתם ומקבלות טומאה והאי דנקט טמא מת משום דבעי אפלוגי במדרס שהוא אב הטומאה נקט נמי טמא מת שהוא אב הטומאה והכי קאמר החוצלות כלי הם לטומאה אבל אינם מיוחדות לשכיבה שהן נעשות אב הטומאה במדרס הזב ואין אתה מוצא שיהו אב הטומאה אלא ע״י המת עצמו שיהיו הן טמאות מת דברי ר׳ דוסא.
וחכמים אומרים טמאות מדרס – על ידי מדרס נעשות אב הטומאה לפי שעשויות לשכיבה.
תנן התם כל החוצלות – משנה במסכת עדיות פרק שלישי מיטמא טומאת מת בדאית ליה גדנפא מוקמי לה דחשיב בית קיבול ואע״ג דפשוטי כלי עץ הרחבים העשוים להניח עליהם דבר כדף של נחתומין מטמאין מדרבנן כדאמר פרק המוכר את הבית (ב״ב דף סו. ושם) הכא היכא דלית להו גדנפא עשוין לסיכוך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחכמים אומרים מדרס – דסברי דמיוחדת לישיבה. כל שמטמא מדרס מטמא שאר טמאות ואפילו פשוטי כלי עץ שאינן מקבלין טומאה כשמשתמש בהן בשום מלאכה אם ייחדן לישיבה מטמאין מדרס ואחר שהגיעו לטומאת מדרס. וכן כל שאר טומאות דתנן כל המטמא מדרס מטמא טמא מת.
הרבה כלים מיטמאין במת ושאר הטומאות שאינו מטמא מדרס שאין טומאות מדרס אלא בכלי המיוחד לישיבה אבל כל המיטמא מדרס מיטמא בשאר הטמאות שכל העשוי לשכיבה וישיבה כלי הוא ואפי׳ הן בפשוטי כלי עץ כמו שהתבאר במסכת שבת אחר שהם כלי מעתה כל מחצלת שאינה ראויה לשכיבה אנו רואים אם היא ראויה ליקרא כלי מצד אחר ליטמא בטמא מת ומתוך כך מחצלת של שק והוא נוצה של עזים או של ספירא והוא זנב הסוס מתוך שהם נארגים היטב אם הם כעין כלים כגון כלים של חוצלות שהרועים עושין ומשימין אותם תחת ראשיהם הרי הם ראויים לגוולקי וחוצני והם מיני קטניות דקים ושל שעם ושל גמי שאין נארגים היטב מ״מ ראויין הם לכנתא דפירי ר״ל לפירות הגסים הבאים בסלים ואם אינם כלים המקבלים אלא כעין חוצלות של שק ושל ספירא הם ראויים לפרסי ר״ל ווילון ומחיצה ולנפוותא ר״ל לרקד בהם את הקמח ושל שעם ושל גמי ראויים לנזייתא ר״ל לפרשם על הגיגית של שכר וכן אתה דן לכל כיוצא בזה וכל שהוא ראוי לשכיבה מיהא אי אתה צריך בה לדבר אחר:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
החוצלות – לקמן מפרש מאי היא.
טמא מת – אבל אינה מיוחדת לשכיבה, שיהיו נעשות אב הטומאה כמדרס הזב.
מדרס – על ידי מדרס נעשות אב הטומאה, דסתמא לשכיבה קיימי.
טמא מת לא – בתמיה, אטו לאו כלי נינהו.
תנן התם כל החוצלאו׳ וכו׳ – פירוש כל הראוי למדרס יחדו למדרס או שסתם עשייתו לישיבה אף על פי שהן פשוטי עץ מטמי מדרס וכל הטומאות כולן אפילו אב הטומאה ואי לא חזו למדרס או שעשאן שלא למדר׳ אין מטמאין מדרס ואי אית להו גדנפ׳ או קבול אחר מטמאין שאר טומאות אבל לא מדר׳ ובהכי רהט׳ כולה שמעתא ופירוש מזיבלי ילקוטי הרועים שמניחים לפעמים תחת מראשותם ולפיכך הם טמאות מדר׳ וכל שאר טמאות והא דאמרינן בפרסי שמקבלין טומאה טעמא מפני שהשמש מתחמם בו לפעמים וכדאמרינן בי״ט מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו ודאמרי׳ בשל שעם ושל גמי דחזי לכסויי נזייתא אפשר שיש להם קבול דאי לא הא אמרינן במסכת כלים שהמחצלאות העשויות לסכך בהם שכר טהורות מכלום ופיר׳ ספירא שער שמספרין מהבהמה.
תנן התם [שנינו שם במשנה]: כל החוצלות (מין מחצלות) מטמאין טמא מת. שיש להן דין כלי, ואם נגעו במת בכל דרך שהיא — הרי הן נטמאות ונעשות אב הטומאה, אלו דברי ר׳ דוסא. וחכמים אומרים: טמאות טומאת מדרס, כלומר: אם שכב או ישב עליהן הזב — נטמאו בגדר כלי מושבו ומשכבו של זב.
We learned in a mishna there: All types of ḥotzalot can become ritually impure with impurity imparted by a corpse. Since their legal status is that of a vessel, they become a primary source of ritual impurity. This is the statement of Rabbi Dosa. And the Rabbis say: They become impure with the impurity imparted by treading. If a zav lies or sits on one of the ḥotzalot, they become a primary source of ritual impurity, like a chair or bed of a zav.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִדְרָס אִין טְמֵא מֵת לָא וְהָא אֲנַן תְּנַן אכׇּל הַמִּטַּמֵּא מִדְרָס מִטַּמֵּא טְמֵא מֵת אֵימָא באַף מִדְרָס.

The Gemara asks: Impurity imparted by treading, yes; impurity imparted by a corpse, no? But didn’t we learn in a mishna: Any item that becomes ritually impure with impurity imparted by treading also becomes ritually impure with other types of impurity, including impurity imparted by a corpse, although the reverse is not necessarily so. The opinion of the Rabbis is difficult. The Gemara explains: Emend the mishna and say: They become ritually impure even with the impurity imparted by treading. These mats are not merely nondescript vessels, which become primary sources of ritual impurity through exposure to a corpse, they are vessels designated for sitting and lying upon them, and therefore they also become primary sources of ritual impurity if a zav sits or lies upon them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדרס אין טמא מת לא – בתמיה.
והתנן כל המטמא מדרס מטמא טמא מת – והוא הדין לכל הטומאות כגון נוגע בשרץ ובנבילה והאי דנקט טמא מת משום דבאב הטומאה מיירי והכי קאמר כל הנעשה אב הטומאה על ידי מדרס נעשה אב הטומאה כשהוא טמא מת דאין לך מיטמא מדרס אלא המיוחד לשכיבה וכיון דשוי לתשמיש כלי הוא וכל שהוא כלי למדרס מיטמא בכל טומאה ואפילו הוא פשוטי כלי עץ דילפינן ליה בק״ו במסכת שבת (דף פד.) מפץ במת מנין ודין הוא כו׳ וסיפא דההיא משנה ויש שהוא מטמא טמא מת ואינו מטמא מדרס והיינו מה שהוא כלי אבל אינו מיוחד לשכיבה דמטמא בכל טומאות חוץ מטומאת מדרס שאם שכב עליו הזב ולא נגע בו טהור דלגבי מדרס מיוחד לכך בעינן כדאמרי׳ יצא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו.
אימא אף במדרס – שכלי הן ועשויין לשכיבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על לשון המשנה תוהים: האם בטומאת מדרס — אין [כן] הם כן מיטמאים, אבל בטומאת טמא מת — לא? והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: כל דבר המטמא טומאת מדרס — מטמא לכל שאר סוגי הטומאה ונעשה אף טמא מת. אבל ההיפך אינו נכון תמיד. ואם כן, לכאורה אין טעם למחלוקתם בניסוח זה! ומתקנים: אימא [אמור] ותקן בלשון זו: טמאות אף מדרס. כלומר: החוצלות אינן רק כלי פשוט המקבל טומאת מת, אלא יש להן גם דין כלי המיוחד למושב, הנטמא אף בטומאת זב.
The Gemara asks: Impurity imparted by treading, yes; impurity imparted by a corpse, no? But didn’t we learn in a mishna: Any item that becomes ritually impure with impurity imparted by treading also becomes ritually impure with other types of impurity, including impurity imparted by a corpse, although the reverse is not necessarily so. The opinion of the Rabbis is difficult. The Gemara explains: Emend the mishna and say: They become ritually impure even with the impurity imparted by treading. These mats are not merely nondescript vessels, which become primary sources of ritual impurity through exposure to a corpse, they are vessels designated for sitting and lying upon them, and therefore they also become primary sources of ritual impurity if a zav sits or lies upon them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי חוֹצָלוֹת אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר הַמְדּוּרֵי מַרְזוֹבְלֵי מַאי מַרְזוֹבְלֵי אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא מַזְבְּלֵי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר מַחְצָלוֹת מַמָּשׁ.

The Gemara asks about the term used in the mishna: What is the meaning of ḥotzalot? Rav Avdimi bar Hamduri said: They are marzovelei. The Gemara is unfamiliar with the term and asks: What is the meaning of marzovelei? Rabbi Abba said: They are called mezablei in Babylonia. They are leather sacks used by shepherds to feed their animals. Shepherds place them under their heads when lying down. Rabbi Shimon ben Lakish says: Ḥotzalot are a different term for actual mats.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מזבלי
מזבליא(סוכה כ.) מאי חוצלות מזבלי פי׳ עושין כמין יריעות ואח״כ תופרין אותן ועושין מהן כפיפות וכסויין:
א. [מאטטע.]
מזבלי – בולו״ס ועשוי לרועה להניחן תחת ראשו ולשכב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי חוצלות, מזבלי – פירוש: כלי הרועים ופעמים שמניחים תחת מראשותיהם ולפיכך הן מטמאות מדרס.
ריש לקיש אמר מחצלות ממש, ואזדא לטעמיה דאמר ריש לקיש הריני כפרת ר׳ חייא ובניו שבתחלה נשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה – כדאמרינן נתעלמה הלכה מבני בתירה והלל החזירה חזרה ונשתכחה עלו ר׳ חייא ובניו ויסדוה. לאו דוקא יסדוה שהרי בימי ר׳ חייא תמן הוה רבי וגדולי חכמי התלמוד אלא מפני שמעתא זו שאמרו שישרה בעיניו אמר דיסדוה.
מרוזבלי – פירש רבנו שלמה עשוי לרועה שנותן תחת ראשו לשכב.
במשנה הזכרנו חוצלות, ושואלים מאי [מה הן] חוצלות אלה? אמר רב אבדימי בר המדורי: אלו הן מרזובלי. אולם גם מלה זו לא היתה ידועה בכל מקום, ושאלו מאי [מה פירוש] מרזובלי? אמר ר׳ אבא: הוא הדבר הקרוי בבבל מזבלי. והן כעין כרים הארוגים מקני סוף. ר׳ שמעון בן לקיש אומר: החוצלות הן מחצלות רגילות ממש ולא מין מיוחד, ואין כאן אלא שינוי לשון בלבד.
The Gemara asks about the term used in the mishna: What is the meaning of ḥotzalot? Rav Avdimi bar Hamduri said: They are marzovelei. The Gemara is unfamiliar with the term and asks: What is the meaning of marzovelei? Rabbi Abba said: They are called mezablei in Babylonia. They are leather sacks used by shepherds to feed their animals. Shepherds place them under their heads when lying down. Rabbi Shimon ben Lakish says: Ḥotzalot are a different term for actual mats.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאַזְדָּא רֵישׁ לָקִישׁ לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הֲרֵינִי כַּפָּרַת רַבִּי חִיָּיא וּבָנָיו שֶׁבִּתְחִלָּה כְּשֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וְיִסְּדָהּ חָזְרָה וְנִשְׁתַּכְּחָה עָלָה הִלֵּל הַבַּבְלִי וְיִסְּדָהּ חָזְרָה וְנִשְׁתַּכְּחָה עָלוּ רַבִּי חִיָּיא וּבָנָיו וְיִסְּדוּהָ וְכֵן אָמַר רַבִּי חִיָּיא וּבָנָיו לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי דּוֹסָא וַחֲכָמִים עַל מַחְצָלוֹת שֶׁל אוּשָׁא

The Gemara notes: And Reish Lakish follows his line of reasoning stated elsewhere, as Reish Lakish said: I am the atonement for Rabbi Ḥiyya and his sons, as initially, when some of the Torah laws were forgotten from the Jewish people in Eretz Yisrael, Ezra ascended from Babylonia and reestablished the forgotten laws. Parts of the Torah were again forgotten in Eretz Yisrael, and Hillel the Babylonian ascended and reestablished the forgotten sections. When parts of the Torah were again forgotten in Eretz Yisrael, Rabbi Ḥiyya and his sons ascended and reestablished the forgotten sections. This expression of deference toward Rabbi Ḥiyya introduces the halakha that Reish Lakish is citing in his name. And so said Rabbi Ḥiyya and his sons: Rabbi Dosa and the Rabbis did not disagree concerning the soft mats of Usha,
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עלה עזרא מבבל ויסדה. חזרה ונשתכחה עלה ר׳ חייא ובניו ויסדוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הריני כפרת – יסורין הבאין עלי לכפרתו של ר׳ חייא ובניו יהיו ולשון כבוד הוא זה כשהוא מזכיר אביו או רבו לאחר מיתתו צ״ל כן.
כשנשתכחה תורה מישראל – לא נשתכחה כולה קאמר אלא הלכות שכוחות מבני בתירא שהיו ראשי ארץ ישראל כדאמרי׳ בפסחים באלו דברים (פסחים סו.).
עלה הלל הבבלי – שמיום שגלה יכניה החרש והמסגר עמו היתה ישיבה מצויה בבבל.
עלה הלל מבבל ויסדה – שלמד משמעיה ואבטליון כדאיתא בפסחים פרק אלו דברים (פסחים סו:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן אמר ר׳ חייא ובניו לא נחלקו ר׳ דוסא וחכמים על מחצלות של אושא שהן טהורות – דלא עבידי כלל למדרס.
הרני כפרת – כלומר יסורין הבאין עלי לכפרת ר׳ חייא ובניו יהיו. ועל דרך כבוד הוא אומר כך.
כשנשתכחה תורה מישראל – לא נשתכחה בולה קאמר, אלא קצת הלכות היו שכוחות.
והא דאמרינן חזרו ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה לא מצינו שנשתכחה תורה בדורו של רבי חייא שהרי בדורו היה רבינו הקדוש וחבריו שהיו גדולי ישראל אלא אמר כך בשביל מה שחדשו בהלכה זו שכל המקיים הלכה אחת שלא תשתכח ה״ה כאלו מיסד כל התורה כולה ובכלל דבריו ג״כ שראוים ליסדם בכח זכרונות שבהם כדקאמר בפרק השוכר את הפועלים אנא עבידנא שלא תשתכח תורה מישראל.
ומעירים, ואזדא [והולך] ריש לקיש לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר ריש לקיש: הריני כפרת ר׳ חייא ובניו, כלומר, אמר בלשון כבוד שהוא מכבדם עד כדי כך שהיה מוכן להיות תמורתן וכפרתן לסבול יסורים במקומם, ומדוע שבתחלה כשנשתכחה חלק מהלכות התורה מישראל שבארץ ישראל — עלה עזרא מבבל ויסדה. חזרה התורה ונשתכחה בארץ ישראל — עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה התורה ונשתכחה — עלו ר׳ חייא ובניו ויסדוה. וכל זה הקדים לחשיבותם ר׳ חייא ובניו, שבא לומר דבר הלכה בשמם, וכן אמר ר׳ חייא ובניו: לא נחלקו ר׳ דוסא וחכמים על סוג המחצלות של אושא, על סוג המחצלות הרכות כעין אלה שעושים בעיר אושא.
The Gemara notes: And Reish Lakish follows his line of reasoning stated elsewhere, as Reish Lakish said: I am the atonement for Rabbi Ḥiyya and his sons, as initially, when some of the Torah laws were forgotten from the Jewish people in Eretz Yisrael, Ezra ascended from Babylonia and reestablished the forgotten laws. Parts of the Torah were again forgotten in Eretz Yisrael, and Hillel the Babylonian ascended and reestablished the forgotten sections. When parts of the Torah were again forgotten in Eretz Yisrael, Rabbi Ḥiyya and his sons ascended and reestablished the forgotten sections. This expression of deference toward Rabbi Ḥiyya introduces the halakha that Reish Lakish is citing in his name. And so said Rabbi Ḥiyya and his sons: Rabbi Dosa and the Rabbis did not disagree concerning the soft mats of Usha,
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה כ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה כ., ר׳ חננאל סוכה כ., רי"ף סוכה כ. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה כ., רש"י סוכה כ., תוספות סוכה כ., המאורות סוכה כ. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רא"ה סוכה כ., בית הבחירה למאירי סוכה כ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה כ. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה כ., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה כ., מהרש"א חידושי הלכות סוכה כ., פני יהושע סוכה כ., פירוש הרב שטיינזלץ סוכה כ.

Sukkah 20a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 20a, R. Chananel Sukkah 20a, Rif by Bavli Sukkah 20a, Collected from HeArukh Sukkah 20a, Rashi Sukkah 20a, Tosafot Sukkah 20a, HaMeorot Sukkah 20a, Raah Sukkah 20a, Meiri Sukkah 20a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 20a, Ritva Sukkah 20a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 20a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 20a, Penei Yehoshua Sukkah 20a, Steinsaltz Commentary Sukkah 20a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144