×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאוֹתְבֵיהּ בְּכִיסְתֵּיהּ דְּאִי מִפַּיְּיסָהּ תִּיפַּיַּיס מַאי.
and puts it in his pocket without giving it to her, as he thought that if she appeases [mippayyesa] him he will be appeased, what is the halakha when he then does give it to her? Since the date on the document is incorrect, did the Sages institute an ordinance that such a bill of divorce should not be used?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין יח ע״א} איתמר מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה תניא כותיה דשמואל המשליש1 גט לאשתו ואמר אל תתנו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת לינשא2 מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וכן הילכתא3
אמר שמואל כתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין4 בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה כתובתיה5 דחייא בר רב אכתיב6 ביממא ואיחתים7 בליליא הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי לימא כשמואל סבירא ליה לא עסיקין8 באותו ענין הוו9 ותניא אמר רבי אלעזר בר צדוק לא שנו אלא שאין עסיקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר:
1. המשליש: גו: ״המשלש״.
2. לינשא: גה, גו, כ״י נ: ״להנשא״.
3. הילכתא: כ״י נ: ״הלכה״.
4. נכתבין ביום ונחתמין: כ״י נ: ״נכתב ביום ונחתם״.
5. כתובתיה: דפוסים: כתובתה.
6. איכתיב: וכן גג, גה, גו. כ״י נ: ״אי כתיבא״. דפוסים: אכתיב.
7. ואיחתים: כ״י נ: ״ואחתימה״.
8. לא עסיקין: וכן גה, דפוס קושטא. גג: ״לעסיקינן״. כ״י נ, דפוסים: ״לא עסוקין״. וכן בהמשך המאמר.
9. הוו: גג: ״היו״.
ערך זקף
זקףא(משנה עדיות פרק ג) אין זוקפין את המנורה ביום טוב (ביצה כג.) בפרק יום טוב בגמ׳ הכא במנורה של חליות עסקינין דמחזי כבונה. (סוטה מד.) ובעקיבו של עם היו מעמידין זקיפין לפניהן ואחרים מאחוריהן פי׳ עקיבו לסוף החיל זקיפין גבורין עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן כלומר שתי שורות היו אותן זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט מן הפנימים יבא לאחרונים. (פסחים מ) זיקפא אסיר פי׳ שמתקבצין לתוך המים ומחמיצין (פסחים קי) לינקוט זיקפא דידא דימיניה בידא דשמאלי׳ זיקפא דידא דשמאלי׳ בידא דימיניה פי׳ יתפוש בוהן ידו הימנית בתוך ידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בתוך ידו הימנית ואי דחיל מעינא בישא דיליה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה פי׳ ואם מתיירא מעין של עצמו יביט בצד חוטמו השמאלית (גיטין יח) מאימתי כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע״פ שלא זקפה זקפה אע״פ שלא פגמה (בבא מציעא עב) אם משנתגייר זקפן עליו במלוה (א״ב פי׳ נתן להם קיום והעמד׳ בדין מלו׳ לעשותו בעל חוב שיגב׳ ממשעבדי):
א. [אויף ריכטען.]
ואותביה בכיסתיה – ימים רבים.
דאי מפייסה – בהדיה בקטטות שביניהם.
תיפייס – ולא יגרשנה ולא איפייסה וגרשה ומכי מטא גיטה לידה הוא דאגרשה.
ואנחיה בכיסתיה מאי – פירש בקונטרס מה הועילו חכמים בתקנתם בין לענין זנות בין לענין פירות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה אע״ג דלעיל אמר ריש לקיש דיש לבעל פירות עד שעת חתימה הכא מודה דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דאי מפייסה תיפייס ומיהו ההוא דגיטין הבאין ממדינת הים דפירש בקונטרס דלתרווייהו פריך קצת קשה דלמה לא יפסיד משעת חתימה לריש לקיש כיון שאם היתה אצלו היה מגרשה לאלתר ועוד קשה לר״י דמה הועילו חכמים בתקנתם משמע דהשתא איכא למיחש כאילו לא היה בו זמן וזה אינו דבאין בו זמן חוששים שלא תפסיד האשה וחששא דהכא לא משום אשה אלא משום לקוחות ונראה לר״י דהנך תרי פירכי למאן דאמר שמא יחפה אבל למאן דאמר משום פירי ניחא דבדין מפסידין הלקוחות משעת חתימה.
גמ׳ והלכתא משעת כתיבה. נ״ב ובאשר״י פוסק משעת נתינה:
תוספות בד״ה ואותביה בכיסתיה כו׳ פי׳ בקונטרס כו׳ קצת קשה דלמה לא יפסיד לריש לקיש כו׳ עכ״ל. ויש לדקדק דהא לעיל בד״ה ריש לקיש כתבו התוס׳ דלר״ל אין להאשה פירות אלא משעה שראוי לגרש ויצא הקול אליבא דרבנן וא״כ שפיר מקשה הש״ס הכא דבגיטין הבאין ממדינת הים אין לנו להפסיד ללקוחות שלא כדין שהרי לא יצא הקול במקום האשה משעת החתימה אלא משעת המסירה וע״ק דאמאי הוצרכו התוספות לפרש דקושיית הש״ס למ״ד משום בת אחותו לחוד דהא למ״ד משום פירות נמי יש לומר דהכי קשיא ליה לתלמודא דבגיטין הבאין ממ״ה מה הועילו בתקנתן פירוש למה הוצרכו לתקן זמן באותן הגיטין כיון דלא שייך לומר דנ״מ לפירי דמשעת הכתיבה עד שעת הנתינה שהרי הבעל הוא במדינת הים ולא יוכל למכור פירות קודם שעת המסירה ואי משום הני פירות שלאחר המסירה שמא יבא הבעל ויטרוף להא ליכא למיחש לשיטת התוספות שהאשה תקח כתב מב״ד או מהעדים מתי נמסר כמו שכתבו בכולי שמעתין ובהכי ניחא דלא קשיא לתלמודא אשאר שטרות הבאין ממ״ה דבהנהו ודאי הוצרכו לתקן זמן לגבות מזמן המסירה ואילך וללקוחות דביני ביני לא חיישינן וע״ז הוי משני הש״ס שפיר הנהו קלא אית להו והיינו ע״י הזמן כמ״ש התוספות בדיבור שאחר זה. מיהו יש ליישב דהתוספות סברי דעיקר חשש פירות בגיטין הבאין ממ״ה היינו דזימנין שהאשה יש לה נכסים במקום הבעל במ״ה ואם כן שפיר מקשו דבהנהו טריף הבעל כדין משעת חתימה שראוי לגרש ויש לו קול מ״מ נתבאר מתוך מה שכתבנו שיש ליישב שיטת רש״י ז״ל ודו״ק:
ואותביה בכיסתיה [ושם אותו בכיסו] ולא נתנו בינתיים, כיון שחשב דאי מפייסה, תיפייס [שאם תתפייס עימו, תתפייס] ולא יתן לה את הגט, ולבסוף לא התפייסו, ונתן לה את הגט, מאי [מה]? והרי אותם חששות שבגללם התקינו לכתוב זמן בגט קיימים אף שיש בו זמן!
and puts it in his pocket without giving it to her, as he thought that if she appeases [mippayyesa] him he will be appeased, what is the halakha when he then does give it to her? Since the date on the document is incorrect, did the Sages institute an ordinance that such a bill of divorce should not be used?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ לָא מַקְדֵּים אִינָשׁ פּוּרְעָנוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ.

Rava said to him: A person does not hasten a calamity on himself and will not ordinarily prepare a bill of divorce in advance. Rather, he will wait until he is ready to divorce his wife. Since this scenario is unlikely, the Sages did not see a need to institute an ordinance pertaining to it.
רי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא מקדים כו׳ – לא רגילי למיעבד הכי לאנוחי בכיסתיה דכיון דלא ניחא ליה בגירושין פורענות הוא לגביה ולא מקדים ליה.
א״ל רבינא לרבא כתביה ואותביה בכיסיה דאי מיפייסה ניפייס מאי. פי׳ כתבו וחתמו ליתנו לה ואחר לתתו לה שמא תתפייס עמו מן הקטטות שביניהן ולא נתפייסו ונתנו לה ואינה מגורשת אלא משעה שיתננו לה מה הועילו חכמים בתקנתם. פי׳ לר׳ יוחנן מקשה דאמר משום בת אחותו דאי לר״ל האמר דמשעת החתימה יש לה פירות ואע״פ שאיחר נתינת הגט דעדיו בחותמיו זכין לו:
ומשני לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. כלומר, ולא מקדים ליה. וקשיא לי דהא עיקר תקנה לריש לקיש משום חשש זה הוא דפעמים כותבו בניסן ואינו נותנו עד תשרי ומפסיד לה פירות דמשעת כתיבה עד שעת נתינה, ועוד דלפי מה שפירש רש״י ז״ל למעלה גבי רבי יוחנן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וכל אימת דמפקא גיטא אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך משמע דאף רבי יוחנן אית ליה דחוששין למקדים וכותב קודם נתינתו, ומיהו איכא למימר דלא אמרינן לא מקדים וכתיב אלא במי שלא גמר בדעתו לגרשה אלא אם לא תתפייס יגרשנה ובכי הא הוא דקרי ליה פורענותא ובכי הא לא מקדים לה אינשי אנפשיה וכן פירש רש״י ז״ל.
ומיהו לפום הדין פירושא אכתי תקשי לי מתניתין דגט פשוט (ב״ב קסז.) דתנן כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא יתן עד תשרי וכבר הקשינוה למעלה (רשב״א גיטין יז: בד״ה ור״י) ופירקנוה דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה כדאמרינן הכא, ואי לא קרי׳ פורענותא אלא בכותב על הספק הדרא קושיין לדוכתא אלא אם כן נתרץ על דרך תירוץ הלשון האחרון שכתבנו שם, וצריך עיון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבא: לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה [אדם פורענות לעצמו], שאין אדם רגיל להכין גט מראש, שאין אדם טורח בדבר שאינו נעים לו להקדימו, ועושה אותו רק כאשר הוא נזקק לכך, ומשום כך לא חששו חכמים למקרה שכזה.
Rava said to him: A person does not hasten a calamity on himself and will not ordinarily prepare a bill of divorce in advance. Rather, he will wait until he is ready to divorce his wife. Since this scenario is unlikely, the Sages did not see a need to institute an ordinance pertaining to it.
רי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי גִּיטִּין הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם דְּמִיכַּתְבִי בְּנִיסָן וְלָא מָטוּ עַד תִּשְׁרֵי מָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָם אֲמַר לֵיהּ אהָנְהוּ קָלָא אִית לְהוּ.

Ravina said to Rav Ashi: When there are bills of divorce that come from a country overseas which are written, for example, in the month of Nisan, and they do not reach the woman until the month of Tishrei, what did the Sages accomplish with their ordinance to date the bill of divorce? All of the concerns about an undated bill of divorce still apply. He said to him: Concerning these bills of divorce from overseas, it is public knowledge that they do not take effect from the date on which they were written. Therefore, if there is a conflict over produce the husband has sold, the woman must bring witnesses to testify as to when she received her bill of divorce.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה הועילו חכמים בתקנתן – בין לענין פירות בין לענין זנות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה.
קלא אית להו – ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה.
הנהו קלא אית להו – פירש בקונטרס דבעיא לאיתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה תימה דלענין זנות דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו מ״מ יכול לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה כמו קודם שתיקנו זמן ואור״י קלא אית להו כשרואין בזמן שזמן הכתיבה היא קודם המסירה אית ליה קלא למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום המסירה וא״ת ובההוא למה תיקנו זמן וי״ל ע״י הזמן יש לו קול לפי שרואים ע״י הזמן שבו שהנתינה אינה ביום הכתיבה וא״ת ומאן דאמר משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין זמן בגיטין דאפי׳ בזמן הזה משמע דבעי זמן כדתנן (לקמן דף פו.) ג׳ גיטין פסולים וי״ל גזירה שמא יחפה על בניה ממזרים אי נמי מהרה יבנה בית המקדש א״נ שלא יאמרו זינתה אחר גירושין ויחזירנה דגרושה שזינתה מותרת לחזור כדאמרינן בפ״ב דסוטה (דף יח:).
אמר ליה לא מקדם [איניש] פורענותא לנפשיה. פי׳ אין לחוש לכך שאין אדם מקדים לכתוב גט שפורענות הוא לו ואינו כותבו אלא בשעה שרוצה ליתנו:
א״ל רבינא לרב אשי גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא מטו עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתם:
גיטין הבאין ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתן, הנהו קלא אית להו. פירש רש״י ז״ל (כאן) ובין לענין זנות בין לענין פירות בעי לאיתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה. ותימה דלענין זנות אף על פי שידוע שנכתב קודם מסירתו מכל מקום ספק נפשות להקל ויכולה לומר דקודם שזינתה נתנו לה. ויש לפרש (כן תי׳ התוס׳) הני קלא אית להו דכיון שרואין שזמן הגט מוקדם לנתינתו אית לה קלא למלתא ורמו אנפשיהו ומדכר דכירי מתי נמסר לה.
וקשיא לי, אם כן גט מוקדם אמאי פסול שהרי כיון שזמנו קודם לנתינתו קול יוצא ורמו אנפשייהו ומדכרי, ושמא נאמר דלא סמכו על יציאת קול אלא בגיטין הבאין ממדינת הים דאי אפשר בלאו הכי ומשום עגונה הקלו אבל בגיטין דעלמא דאפשר ליתנו ביום כתיבתו לא הקילו, אלא דמשליש גט לאשתו קשיא דאפשר בלאו הכי.
אלא נראה כלשון הראשון שכתבתי למעלה (רשב״א גיטין יז: ד״ה ור״י) דדוקא בגט המשתלח או הניתן על ידי שליש הוא דאמרינן דיש לו קול אבל בגיטין דעלמא לא, ולפי פירוש זה אף גט מוקדם אם נתנו לה על ידי שליח כשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה הנהו קלא כו׳ וא״ת ובההוא למה תקנו זמן כו׳ עכ״ל ר״ל בגיטין הבאים ממדינת הים כיון דקלא ממש אית ליה למלתא שזמן הכתיבה קודם למסירה ואסקי אדעתייהו יום המסירה בלא זמן נמי ליכא למיחש לשמא יחפה ותירצו דעל ידי זמן יש לו קול כו׳ וק״ל:
בד״ה הנהו קלא אית להו פי׳ בקונטרס כו׳ תימא דלענין זנות כו׳ עכ״ל. ולענ״ד יש ליישב שיטת רש״י ז״ל דכיון דגיטין הבאין ממ״ה אית להו קלא שפיר קטלינן לה אי לא מייתי ראיה דכיון דבשעה שזינתה לא היה שום קול גירושין שהרי התרו בה העדים והיא גם היא קבלה התראה וכיון דרוב נשים המתגרשות ע״י שליח אית להן קול וזו לית לה קול ממילא מוקמינן לה אחזקת פנוייה דמעיקרא ולא שייך לאוקמי למפרע החזקה דהשתא דאיתרע לה לענין למפרע כיון דלית לה קול כדאמרינן בעלמא אף לענין רובא דעדיף מחזקה דכיון דרוב אחר כנגדה שיש לו קול איתרע ליה האי רובא דהאידנא כיון דלית לה קול כדאיתא בריש פ׳ האשה שנתארמלה כ״ש דיש לומר כן לענין חזקה כנ״ל נכון ודו״ק:
בא״ד וא״ת ומ״ד משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין זמן כו׳ עכ״ל. ויש לתמוה דלעיל בתחלת הסוגיא דקאמר רבי יוחנן משום בת אחותו הוי להו לדקדק כן. והנלע״ד בזה דמעיקרא לא קשיא להו הכי דאיכא למימר כיון דבזמן הבית ניתקן הזמן לאחר זמן הבית נמי לא זזה תקנה ממקומה וכיון שכבר ניתקן לכתחילה פסול נמי אף בדיעבד באין בו זמן ובמוקדם דלא פלוג רבנן וכמו שנפרש ג״כ בהכרח למסקנת התוספות ועוד דמצינן למימר דכיון שכבר תקנו לכתחלה אף בזמן הזה ממילא דפסול נמי בדיעבד אליבא דר׳ יוחנן משום פירות שתפסיד שלא כדין דנהי דלרבי יוחנן לא שייך לתקן זמן משום פירות לכתחילה היינו משום דאי לאו שתקנו זמן בגוף הגט והיו הנשים המתגרשות נזהרות ליקח כתב מב״ד או מעדים מתי נמסר הגט שמאותו זמן טורפות לר״י מעיקר הדין וכמ״ש התוספות בד״ה משעת נתינה אבל כיון שכבר תיקנו זמן בכל הגיטין ממילא אותה שאין בגיטה זמן לא תזהר ליקח כתב וא״כ תפסיד שלא כדין. ואין להקשות לפ״ז א״כ מאי מקשה הש״ס מגיטין הבאים ממ״ה דהא אמרינן לא פלוג רבנן אלא דבזה מצינן למימר דעיקר הקושיא בגיטין הבאים ממ״ה דבהנהו אדרבא יותר ראוי שלא לתקן זמן כדי שלא תטרוף שלא כדין מהלקוחות מזמן הכתיבה לרבי יוחנן לשיטת התוספות דבסתם גיטין אמרינן ביום שנכתב נמסר ולשיטת רש״י ז״ל אליבא דר״ל דמודה בכה״ג דמצד הדין אין לה לטרוף משעת החתימה דלית ליה קלא וכמו שכתבתי בסמוך וכן לענין בת אחותו נמי יש לומר דמקשה הש״ס דבגיטין הבאים ממ״ה יותר ראוי שלא לתקן זמן דא״כ תזהר בנפשה לזנות ולא תסמוך על בעלה שיחפה עליה דנהי דמספיקא לא קטלינן לה מ״מ מידי ספיקא מיהא לא נפקא לאיסור כהונה ולעז נמי איכא כיון שכבר יצא עליה קול זנות קודם קול הגירושין משא״כ כשנכתב הזמן מניסן ומטא לידה בתשרי נתירנה שלא כדין ונוציאנה מידי לעז בחנם וע״ז משני הש״ס שפיר דקלא אית ליה ותו לא שייכי הני חששי וממילא יותר ראוי לתקן זמן כמו בכל הגיטין דלא פלוג רבנן כקושיית התוספות דנהי דע״פ קול כזה לא קטלינן לה מ״מ כיון דהזמן לא מגרע מידי כתבינן ליה כמו בכל הגיטין דלא פלוג וכבר אפשר שלזו הסברא בעצמה כיון רש״י ז״ל שלא הזכיר באלו הקושיות ענין קטלא ועפ״ז נתיישב כל מה שהקשו התוספות על שיטת רש״י ז״ל דוק ותמצא. נמצא דלפ״ז לא היה מקום להקשות למה כותבין זמן בזמן הזה משום דלא פלוג רבנן וכמ״ש משא״כ למה שכבר קדמו התוספות בהצעה דאין לפרש כן משום דלשון הש״ס דמקשה מה הועילו בתקנתן משמע שאין תועלת כלל בכתיבת הזמן ולא משום דמגרע כח הלקוחות וא״כ לפ״ז ע״כ דהא דמשני נמי הנהו קלא אית להו היינו דיום המסירה עמו יש לו קול וא״כ מקשו שפיר למה תקנו בזמן הזה דתו לא מצינן למימר משום דלא פלוג רבנן דא״כ מה מקשה מה הועילו בתקנתן דנהי שאין תועלת אפ״ה תקנו משום דלא פלוג אע״כ דלא בעי למימר משום לא פלוג דלא הוי לן למיפסל בדיעבד ואנן פסלינן אפילו בדיעבד בגיטין הבאים ממ״ה והיינו למאי דמסיק הש״ס דאית להו קלא וכשיטת התוספות דע״י הזמן יש לו קול וא״כ בדליכא זמן לית ליה קלא ופסול ובזה א״ש דבגט מוקדם כתבו הפוסקים דבגיטין הבאים ממ״ה כשר והיינו משום שאין לנו טעם לפסול שהרי כל שכן כיון שהזמן מוקדם יש לו קול גמור מזמן המסירה ומשום לא פלוג לא משמע להו לפסול בדיעבד וא״כ מקשו שפיר דבזמן הזה אמאי פסלינן אפילו בדיעבד דהא משום לא פלוג לא שייך לפסול בדיעבד והיינו דמייתי ראיה ממתניתין דג׳ גיטין פסולין דאיירי בזמן הזה בימי רבי שסידר המשנה ואפ״ה קתני פסולין בדיעבד והא דלא מייתי מתניתין דנכתב ביום ונחתם בלילה דמסתמא איירי בזמן הזה וקתני פסול משום דבמוקדם ודאי פסול משום חששא דפירות אף לר׳ יוחנן. ואף דלפמ״ש לעיל בשיטת מהרש״א ז״ל דמשום פירות לא שייך כלל לפסול במוקדם אף בנכתב ביום אליבא דר׳ יוחנן משום דאיכא מיהא קלא קצת שלא נמסר ביום הכתיבה אפ״ה לא פסיקא להו להתוספות לאתויי מהכא כיון דאיכא למידחי ומש״ה מייתי ממשנה דג׳ גיטין פסולין כן נ״ל נכון. ואם אמנם אפשר בעלי התוס׳ לא נחתו להכא מ״מ הסברות נכונים וברורים בעזה״י ולדעתי אפשר להעמיד הדבר בכוונת התוספות ודוק היטב ועיין בסמוך:
בא״ד וי״ל גזירה שמא יחפה על בנים ממזרים כו׳ עד סוף הדיבור. וקשה א״כ מאי הוצרכו לפרש בשמעתין דהנהו קלא אית להו ומסקו אדעתייהו זמן המסירה שזה נראה דוחק גדול דעיקר החששא בכולה שמעתין דזימנין שאין ע״מ לפנינו ואמאי לא מפרשי בפשיטות דכיון דגיטין הבאין ממ״ה אית להו קלא שלא נמסרו בשעת הכתיבה הועילו בתקנתן לענין שלא תוכל לחפות על בניה הממזרים שאם תזנה בינתיים כל זמן דלא מייתי ראיה הויין בניה ספק ממזרין לפי מה שביארתי באריכות דחזקה קמייתא קאי במקום חזקה דהשתא והו״ל פלגא ופלגא וכן לענין שאין רשאי להחזירה דהו״ל ספק סוטה. מיהו יש ליישב דודאי לא סגי בהני טעמי לחוד לתקן זמן כמ״ש הרא״ש ז״ל אלא לאחר שתקנו משום חיפוי לענין קטלא מהני הני טעמי לאחר זמן הבית כיון דאכתי מיהא איכא הני טעמי ותו לא פלוג רבנן. ובעיקרא דמילתא נראה לי דלא שייך לתקן זמן בתחלה משום הני טעמי לחוד משום דלרמאי ולרשיעי לא חיישינן שיחפה הבעל על בת אחותו ולהרבות ממזרים בישראל שהרי ע״פ דבורו נאמן להתיר ולאסור כגון לומר זה בני ממזר או כשר דילפינן מיכיר יכירנו כו׳ וכן להחזיר ולישא אשה שזינתה תחתיו. משא״כ החששא דבת אחותו לענין קטלא ודאי חיישינן שבזה אין עושה כלום רק שמגרשה באמת שהרי חייב לגרשה ובמה שנותן לה גט בלא זמן אינו סובר שיש שום איסור בזה ובשתיקתו היא נצולת ותו לא מהימן עלה. מיהו במה שכתבו התוס׳ שיחפ׳ על בניה ממזרין קשיא לי שהרי אם זינתה תחתיו נמי אין בניה ממזרים דרוב בעילות אחר הבעל ומכ״ש אם רוצה לחפות השתא נמי דתקון זמן יחפה ויאמר שממנו נתעברה ואף אם נאמר שאין דבריהם בזה אלא בגיטין הבאים ממ״ה וכגון דאשתהי זמן רב עד שאין לתלות שממנו נתעברה וא״כ ע״כ יחפה לומר שגירשה קודם הזנות ומה שתקנו זמן בגיטין שמוסר הבעל לאשתו היינו משום חששא שמא יחזירנה לאחר שזינתה. מיהו גם בזה קשה דאף כשהבעל במדינת הים אם יאמר בפירוש שבצינעא בא ובעל נאמן להכשיר הבנים ואפשר דבזה כיון שיש עדים שזינתה תו לא שייך לומר רוב בעילות אחר הבעל כיון שאין מצוי כלל במדינה וצ״ע. ועי״ל דלא ניחא ליה לומר שממנו נתעברה כדי שלא יירש בנכסיו ומש״ה חיישינן שפיר שיחפה לומר שגירשה קודם שזינתה כדי להכשיר הולד וק״ל:
שם בגמרא מתקיף לה ר׳ נתן בר׳ הושעיא לשמואל יאמרו שתי נשים בחצר א׳ כו׳ ויש לדקדק דלרב נמי תיקשי להיפך שאם מגרש אחת בגט מאוחר שכשר לכתחלה ואחת מגרש מהיום דאותה צריכה להמתין שלשה חדשים אחר זמן מאוחר שכתוב בגט דמיקרי יום הנתינה כמו שכתבו התוספות לעיל ואם כן יאמרו שתי נשים בחצר א׳ מאי אמרת דזמן גיטה מוכיח שהוא מאוחר א״כ הכי נמי לשמואל. מיהו נראה דלרב אם מגרש בגט מאוחר אף שאין הגט חל עד הזמן הכתוב בו אפילו הכי אינה צריכה להמתין אלא משכלו ג׳ חדשים מיום המסירה בשעת הזמן הכתוב בו מותרת לינשא מיד ואף שלא נזכר בפוסקים נראה שהדעת מכרעת כן:
שם תניא כוותיה דרב השולח גט אשתו. ויש לדקדק דלשיטת רוב הפוסקים דגט על ידי שליח כשר אף במוקדם כיון דזמן הכתיבה לא מהני ביה מידי דיום המסירה אית ליה קלא ואם כן מאי סייעתא מייתי הכא לרב דלמא שאני הכא בגט על ידי שליח שצריכה להמתין מיום הנתינה משום דיום הכתיבה לא מוכח ביה ולא מידי דשמא מוקדם הוא מה שאין כן בגט שנכתב באותו מקום שנמסר דלמא מודה ובהכי הוי אתי שפיר דלא קשיין ברייתא אהדדי. מיהו יש לומר כיון דגט מוקדם לא שכיח לא חיישינן לענין הבחנה כדמצינו שם להדיא דלא גזרו בכמה דברים דלא שכיחי. ובזה יש ליישב ההיא דגט מאוחר שכתבתי בסמוך וק״ל:
תוספות בד״ה המשליש פי׳ בקונטרס כו׳ עיין מ״ש הר״ן ז״ל בזה ליישב שיטת רש״י ז״ל:
אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: גיטין הבאים ממדינת הים, דמיכתבי [שכתובים] זמניהם בחודש ניסן ולא מטו [מגיעים] לידי האשה עד חודש תשרי ורק אז הם חלים. אם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם? שהרי כל החששות בגט שאין בו תאריך מצויים גם בזה! אמר ליה [לו]: הנהו, קלא אית להו [אלה, קול, פירסום, יש להם], שגט הבא ממדינה רחוקה הכל יודעים שלא חל מזמן כתיבתו, וכשיבוא הדבר לדיון, על האשה להביא עדות על זמן מסירתו.
Ravina said to Rav Ashi: When there are bills of divorce that come from a country overseas which are written, for example, in the month of Nisan, and they do not reach the woman until the month of Tishrei, what did the Sages accomplish with their ordinance to date the bill of divorce? All of the concerns about an undated bill of divorce still apply. He said to him: Concerning these bills of divorce from overseas, it is public knowledge that they do not take effect from the date on which they were written. Therefore, if there is a conflict over produce the husband has sold, the woman must bring witnesses to testify as to when she received her bill of divorce.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיתְּמַר מֵאֵימָתַי מוֹנִין לַגֵּט רַב אָמַר מִשְּׁעַת נְתִינָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר מִשְּׁעַת כְּתִיבָה.

§ The Sages decreed that it is prohibited for a woman to remarry within three months of her divorce or her becoming a widow, in order to prevent a situation of doubt concerning the paternity of a child. It was stated: From when does one begin counting the three months with regard to a bill of divorce? Rav says: From the time of the giving of the bill of divorce, and Shmuel says: From the time of the writing of the bill of divorce.
רי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאימתי מונין לגט – ג׳ חדשים שהאשה צריכה להמתין.
מאימתי [מונין לגט. ג׳ חדשים שהאשה צריכה להמתין] להנשא אחר מיתת בעלה, או [אם] נתגרש⁠[ה כדי] להבחין בין [זרע] ראשון לזרע שני כדאמרי׳ ביבמות בפרק החולץ.
משעת כתיבה וחתימה. אע״פ ש⁠[לא הגיע] לידה אלא לאחר חדש, דכיון שאינו רשאי לבא עליה, כי היכי דלא יפסל גיטה שטרח עליו להכתיבו ולהחתימו, שאם (יצא) [יבא] עליה מיפסיל משום גט ישן, כדתניא איזהו גט ישן, שנתעכב עמה משכתבו לה, ומפרש בגמ׳ דשמא יאמרו גיטה קודם לבנה, כלומר שיאמרו שזנתה אחר שנתגרשה עם אחד (עם) [מן] (הפרוצה) [הפרוצים], בין שהן כשרין לה בין שאינן כשרין לה, ונתעברה ממנו, שבני העולם סבורין לה⁠[ם] (שתגיע) [שהגיע] גט לידה באותו יום עצמו שנכתב ונחתם, והיא (לא) נתעברה ממנו ולא מבעלה.
משעת נתינה. כלומר משעת נתינת הגט לידה, אע״פ שלא בא עליה זה כמה ימים, דגזרי׳ הא אטו אשה אחרת שנבעלה לבעלה ביום שגרשה, כי היכי דגזרי׳ בעקרות ובשאינן ראויות לילד אטו אותן (שאינן) שראוייות לילד.
והלכתא משעת כתיבה. ולא גזרי׳ להא אטו אתתא אחריתי, דאע״ג דאשכחן בעקרות ושאינן ראויות לילד [דגזרי׳], לא דמו, דהתם לא ידיע, אבל בהאי ידיע לכל קטטה שנפלה ב⁠[י]⁠ניהם שנצטרך הבעל לכתוב לה גט, וכולי עלמא ידעי שלא נבעלה אחר כן. אי נמי איכא למימר דמילתא דעקרות ואילוניות ושאינן ראויות, מילתא דשכיחא הוא כולא שתא; ואי לא גזרי׳ בהו, לא קיימא גזירה דשאר נשים. אבל ה⁠(ו)⁠א לא שכיח שיכתוב גט לאשתו חדש אחד קודם מסירתו, דלא מקדים איניש פורענות לנפשיה, שמתיירא שיפסיד זכותו שהיה לו בפירות שלה, כדאשכחן תנא דסבירא ליה דמפסיד הבעל פירות משעת כתיבה וחתימה. הילכך לא חיישי׳ להא למגזר אטו שאר נשים.
א״ל הנהו קלא אית להו. פי׳ ובעיא לאתויי עדים אימתי מטא גיטה לידה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א איתמר [נאמר] שנחלקו חכמים בשאלה: מאימתי מונין לגט? כיון שאסרו חכמים לאשה גרושה להינשא עד שיעברו שלושה חודשים מאז שנתגרשה, ממתי מונים שלושה חודשים אלה? רב אמר: משעת נתינה של הגט, ושמואל אמר: משעת כתיבה של הגט.
§ The Sages decreed that it is prohibited for a woman to remarry within three months of her divorce or her becoming a widow, in order to prevent a situation of doubt concerning the paternity of a child. It was stated: From when does one begin counting the three months with regard to a bill of divorce? Rav says: From the time of the giving of the bill of divorce, and Shmuel says: From the time of the writing of the bill of divorce.
רי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְקֵיף לַהּ רַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא לִשְׁמוּאֵל יֹאמְרוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּחָצֵר אַחַת זוֹ אֲסוּרָה וְזוֹ מוּתֶּרֶת אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי זוֹ זְמַן גִּיטָּהּ מוֹכִיחַ עָלֶיהָ וְזוֹ זְמַן גִּיטָּהּ מוֹכִיחַ עָלֶיהָ.

Rav Natan bar Hoshaya objects to this: According to the statement of Shmuel, now people will say: If two women who live in one courtyard received their bills of divorce at the same time, but the first document was written at the time of the divorce and the second one was written earlier, then this woman is still prohibited from remarrying, as three months have not yet passed from when her bill of divorce was written; and that woman is already permitted to remarry. This does not seem reasonable. Abaye said to him: This is not difficult. With regard to this woman, the date of her bill of divorce proves concerning her that she may not remarry yet; and with regard to that woman, the date on her bill of divorce proves concerning her that she may remarry already.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב׳ נשים בחצר אחת – של אדם א׳ שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש ולשמואל זו תינשא לסוף ב׳ חדשים וזו לסוף ג׳ יתמהו בני אדם שראו שנתגרשו ביום א׳.
כבר ידעת שכל אשה שנתאלמנה או נתגרשה צריכה להמתין שלשה חדשים ובמגורשת מיהא נחלקו רב ושמואל מאמתי מונין לה דלרב משעת נתינה ולשמואל משעת כתיבה ונמצא לדעת שמואל שתי נשים בחצר אחת מתגרשות ביום אחד אלא שהגט האחד מוקדם מחבירו אלא שניתנו ביום אחד שזו אסורה עד לאחר שלשה וזו מותרת בתוך שלשה לפי קדימת כתיבת הגט שזו זמן גיטה מוכיח עליה וזו זמן גיטה מוכיח עליה ואע״ג דהא איסורא היא הא אפסיקא בגמרא בהדיא כשמואל וכן אמרו המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים כשנתנו לה מותרת להנשא מיד ולגט ישן אין חוששין ר״ל שיכול הוא לגרשה לכתחלה בגט זה שאין חוששין לגט ישן שהרי לא נתיחד עמה וכל שלא נתיחד אחר הכתיבה מגרשין בו לכתחלה הא אם נתיחד אין מגרש בו לכתחלה ואם גרש בו הרי היא מגורשת ולא סוף דבר שנודע בודאי שלא נתיחד אלא אף מן הסתם הואיל והגט נכתב ונחתם אינו מתיחד אחר כן וכן נראה מלשון גדולי המחברים ומה שאמרו למטה לדעת ר׳ שמעון המכשיר במוקדם שלדעת ריש לקיש לא הכשיר אלא לאלתר ר״ל נכתב ביום ונחתם בלילה אבל נכתב ביום ונחתם לעשרה ימים לא דחיישינן שמא פייס ואתה סבור לומר שאע״פ שאין הלכה כר׳ שמעון מכל מקום מדידיה נשמע לרבנן לומר דכל שנתרחק הזמן חיישינן שמא פייס התם הרי ר׳ יוחנן חלוק לומר אפי׳ מכאן עד עשרה דאף לר׳ שמעון דלמא התם בנכתב ולא נחתם הוא שהרי אמרוה בנכתב ולא נחתם עד עשרה ימים כמי שכתבנו ומכל מקום יש חולקין לומר מפני קושיא זו שאף מן הסתם חוששין אלא אם כן ידוע בודאי שלא נתיחד ופרשו למטה חיישינן שמא פייס שפייס ובעל והוי גט ישן ומשום דבההיא הואיל והוא בעיר יש לחוש לפיוס ולא אמרו לגט ישן אין חוששין אלא כשנודע שלא נתיחד כגון שלא היה בעיר הא כל שהוא בעיר אף בנכתב ונחתם חוששין שמא פייס ר״ל שמא נתייחד ומכל מקום יש לסתור את שתיהן ולומר שאף כשאינו בעיר וכשנכתב ונחתם יש לחוש לפיוס שהרי בשלישי של מסכתא זו אמרו ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר לא תותביה ניהליה עד תלתין יומין ואתניס ואמרו ליה מסור מילך קמן דלבתר תלתין משוינן שליחא ויהיב לה נהליה ואקשינן עלה ניחוש שמא פייס ואוקמה באומר נאמנת עלי שלא באתי אי נמי בארוסה הא לאו הכי חיישינן לפיוס אע״ג דנכתב ונחתם ואע״פ שאינו בעיר ואע״פ שאפשר לפרשה כשהוא בעיר הדברים מוכיחים יותר שלא היה שם ואף זו קשיא לר׳ יוחנן דאמר אם איתא דפייס קלא אית ליה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רב נתן בר הושעיא: לדברי שמואל, מעתה יאמרו אנשים בתמיהה: שתי נשים הגרות בחצר אחת שקיבלו גיטיהן באותו זמן, וגט אחד נכתב מוקדם, והשני נכתב מאוחר יותר, זו אסורה עדיין (כי טרם עברו שלושה חודשים מזמן כתיבת גיטה) וזו כבר מותרת!? אמר ליה [לו] אביי: אין זו קושיה, כי זו זמן גיטה מוכיח עליה, וזו זמן גיטה מוכיח עליה.
Rav Natan bar Hoshaya objects to this: According to the statement of Shmuel, now people will say: If two women who live in one courtyard received their bills of divorce at the same time, but the first document was written at the time of the divorce and the second one was written earlier, then this woman is still prohibited from remarrying, as three months have not yet passed from when her bill of divorce was written; and that woman is already permitted to remarry. This does not seem reasonable. Abaye said to him: This is not difficult. With regard to this woman, the date of her bill of divorce proves concerning her that she may not remarry yet; and with regard to that woman, the date on her bill of divorce proves concerning her that she may remarry already.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְנִשְׁתַּהָה שָׁלִיחַ בַּדֶּרֶךְ ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים כְּשֶׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ.

The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel. The Gemara explains: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav that the three-month count begins from when the bill of divorce is given: In the case of one who sends a bill of divorce to his wife, and the agent tarries on the way for three months, once the bill of divorce reaches her hand she must wait three months before remarrying. And one need not be concerned that it is an outdated bill of divorce, i.e., that the husband and wife were secluded after it was written, rendering the bill of divorce invalid, because he was not secluded with her during the time the bill of divorce was being delivered.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גט ישן – לקמן (דף עט:) תנינא דאין אדם מגרש בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא שמא יאמרו גיטה קודם לבנה שמא תתעבר ותלד בין כתיבתו לנתינתו ולאחר זמן יאמרו הגט קדם ובזנות נתעברה.
השולח גט לאשתו כו׳ ולגט ישן אין חוששין – פירוש אע״פ שצריכה להמתין שלשה חדשים לאו משום דחיישינן שמא בתוך כך יבא עליה דהא לגט ישן אין חוששין אלא כדאמרינן לעיל שמא יאמרו שתי נשים בחצר כו׳.
ולגט ישן אין חוששין. לקמן תנינן לה, דאין אדם מגרש את אשתו בגט ישן. ואיזהו גט ישן, כל שנתייחד [עמה] מאחר שכתבו לה. וטעמא מפרש בגמרא שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, כלומר שמא תתעבר בין כתיבתו לנתינתו, [ו]⁠לאחר זמן יוציאו עליה לעז הגט קודם ובזנות עברה, ואיפשר לאחד מן הפסולין נבעלה.
איתמר מאימתי מונין לגט. פי׳ ג׳ חדשים שהיא צריכה להמתין עד שלא תנשא רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה פי׳ שמשעת כתיבתו אין לו להתיחד עמה וזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה ואמרו חכמים אין אדם פוטר את אשתו בגט ישן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה שמא תתעבר בין כתיבתו לנתינתו ולאחר זמן יאמרו הגט קודם ובזנות נתעברה וכיון שאין מתגרשת בגט ישן לא חיישינן שמא בא עליה והלכך מונין משעת כתיבה (וכ״כ חייש שמא בא עליה ואינו חושש לגרשה בו דהא אמרי׳ אם נתגרשה בו תנשא לכתחלה):
תניא כותיה דרב השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך ג׳ חדשים משהגיע גט לידה צריכה להמתין ג׳ חדשים ולגט ישן אין חוששים שהרי לא נתייחד עמה. מיכן מוכיח שאם היו בעיר א׳ ורוצה לגרש את אשתו בגט שנכתב זה כמה ימים אע״פ שהוא אומר לא נתיחדתי עמה אין מניחים אותו לגרש בו דחיישינן שמא נתייחד עמה:
ונראין הדברים בכלל דברים אלו שכל ששולח סתם אין חוששין שמא פייס ואפי׳ נכתב ולא נחתם לדעת המכשיר במוקדם או בשעת הדחק אבל כל שנותן ואומר דברים שמראה בהם שמשייר לעצמו המלכה כגון הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום האמור בפרק קורדיקוס או שאומר לא תתביה נהליה עד תלתין יומין מוכחא מילתא שאינו גומר בדעתו לגרש ודעתו לפייסה ואין אומרין בזו קלא אית ליה דעבידי אינשי דמפייסי בצנעא ואם כן זו שנזכרה כאן ר״ל המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה פירושה באומר נאמנת עלי שלא פייסתי כדרך שאמרוה בהרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש שהעמדנוה באומר נאמנת עלי שלא באתי או שמא בזו של משליש גט לאשתו האמורה כאן אינו אומר דרך שיור המלכה אלא כמי שאומר אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים כדי שתנשא לאלתר ויש מפרשים שמא פייס ובטל את הגט ולפסלו לגמרי מפני שהם אומרים אם החשש הוא מפני שיבא עליה היאך ראוי לומר נאמנת עלי וכו׳ והלא החשש לתועלת האשה הוא שמא בעל ויאמרו גיטה קודם לבנה אלא שיש לפרש שהחשש הוא שמא יבא בעל ויאמר גט ישן הוא ולא תתנוהו שאין ראויה להתגרש בו לכתחלה וכיון שאמר נאמנת עלי אין יכול עוד לערער ומאחר שאין הוא מערער אף אנו אין חוששין ולעולם חשש פיוס מטעם יחוד הוא ומדין גט ישן ונראה לי לחזוק הענין שאם תאמר משום חשש בטול מה חשש יש בגט הנשואה יותר מבגט הארוסה עד שאמרו בפרק שלשי אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה וכו׳ אלא שאפשר שבארוסה אין הפיוס מצוי בה כלל וכבר כתבנו בענין זה בפרק קורדיקוס:
הכתובה לא סוף דבר שבעוד שהאשה ברשות בעלה אינה משמטת שהרי אין קורין בה לא יגוש שהרי עכשו לאו בת נגישה היא והרי הוא כמלוה שקבע זמן שלה לעשר שנים שאין שביעית שבתוכן משמטתה אלא אף בשמת או שגירשה אין שביעית משמטתה עד שתצא מתורת כתובה ויבא לכלל חוב וכל שזקפה עליו במלוה הרי היא כחוב וכן כל שפגמה אע״פ שלא זקפה הואיל וקבלה מיניה קצת פירעון הרי היא כשאר שטרי חוב וכן קנסות של אונס ומפתה ומוציא שם רע אין נשמטין ואם זקפם במלוה נשמטים ומאימתי אתה קורא אותם נזקפים במלוה משעת העמדה בדין וכן הדין לפגמן שנשמטין ויש חולקין בזו ובמקומו יתבאר שהקפת החנות ושכר שכיר אין נשמטין ואם זקפן במלוה נשמטין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב, תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל. ומפרטים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב שמונים משעת הנתינה: השולח גט לאשתו ונשתהה השליח בדרך שלשה חדשים, כשהגיע גט לידהצריכה להמתין שלשה חדשים נוספים, ולגט ישן (גט שנכתב בשעתו ואחר כך חזר האיש ובא על אשתו) אין חוששין, שהרי לא נתייחד עמה במשך הזמן הזה.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel. The Gemara explains: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav that the three-month count begins from when the bill of divorce is given: In the case of one who sends a bill of divorce to his wife, and the agent tarries on the way for three months, once the bill of divorce reaches her hand she must wait three months before remarrying. And one need not be concerned that it is an outdated bill of divorce, i.e., that the husband and wife were secluded after it was written, rendering the bill of divorce invalid, because he was not secluded with her during the time the bill of divorce was being delivered.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הַמַּשְׁלִישׁ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לוֹ אַל תִּתְּנֵהוּ לָהּ אֶלָּא לְאַחַר ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מִשֶּׁנְּתָנוֹ לָהּ מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא מִיָּד וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ.

It is taught in another baraita in accordance with the opinion of Shmuel that the count begins from the time of the writing: In the case of one who is about to travel and deposits a bill of divorce for his wife with a trustee and says to him: Give it to her only after three months, once he gives it to her, she is permitted to marry immediately and is not required to wait an additional three months. And one need not be concerned that it is an outdated bill of divorce, as he was not secluded with her in the interim.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשליש – מסר הגט לשליש כדי לגרשה בו לסוף ג׳ חדשים והוא הלך לדרכו.
מותרת לינשא מיד – דמשעת כתיבה מנינן.
המשליש גט לאשתו – פירש בקונטרס והוא הלך לדרכו ובחנם פירש כן אלא מיירי אפילו הוא בעיר ונקט הך ברייתא המשליש לרבותא דאע״פ שהוא בעיר מותרת לינשא מיד ואין חוששים לגט ישן ולעיל נקט השולח לרבותא דאע״פ שאינו בעיר צריכה להמתין שלשה חדשים.
המשליש גט לאשתו. כלומר מסר הגט לשליח כדי לגרשה בו לבסוף שלשה חדשים, והוא הולך (לבר) [לדרכו].
מותרת לינשא לעלמא מיד, כלומר דמשעת כתיבה מנינן.
המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת לינשא ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. פירש רש״י ז״ל המשליש גט לאשתו והוא הלך לדרכו. ואינו מחוור, דאף על פי שהוא בעיר אין חוששין שמא נתייחד עמה והיינו רבותא דלגט ישן אין חוששין דנקט הכא, ובאידך ברייתא דלעיל נמי נקט אין חוששין לגט ישן לרבותא דלא תימא כיון דצריכה להמתין שלשה חדשים, אלמא לשמא נתייחד עמה חיישינן אם כן היכי מגרשא בזה דגט ישן הוא. לא היא דודאי לגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה ומיהו צריכה להמתין כדי שלא יאמרו שתי נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאידך גיסא: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל שמונים משעת כתיבה: המשליש (מניח בידי שליש, ממונה) גט לאשתו, ואמר לו לשליש: אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים, משנתנו להמותרת לינשא מיד ואינה צריכה להמתין עוד שלושה חודשים, ולגט ישן אין חוששין, שהרי לא נתייחד עמה.
It is taught in another baraita in accordance with the opinion of Shmuel that the count begins from the time of the writing: In the case of one who is about to travel and deposits a bill of divorce for his wife with a trustee and says to him: Give it to her only after three months, once he gives it to her, she is permitted to marry immediately and is not required to wait an additional three months. And one need not be concerned that it is an outdated bill of divorce, as he was not secluded with her in the interim.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַב כָּהֲנָא וְרַב פַּפֵּי וְרַב אָשֵׁי עָבְדִי מִשְּׁעַת כְּתִיבָה רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָבְדִי מִשְּׁעַת נְתִינָה בוְהִלְכְתָא מִשְּׁעַת כְּתִיבָה.

It is told that Rav Kahana and Rav Pappi and Rav Ashi would in practice count three months from the time of the writing, but Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, would in practice count these three months from the time of the giving. And the halakha is that the counting begins from the time of the writing.
עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כותיה דשמואל המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנו לה אלא לאחר ג׳ חדשים פי׳ והוא הלך לדרכו משנתנו לה מותרת להנשא מיד ולגט ישן אין חוששים שהרי לא נתיחד עמה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר כי רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי [היו עושים] הלכה למעשה שימתינו שלושה חודשים רק משעת הכתיבה, ואילו רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע עבדי [היו עושים] שימתינו שלושה חודשים משעת נתינה. והלכתא [וההלכה] בענין זה, שמונים את הזמן משעת כתיבה.
It is told that Rav Kahana and Rav Pappi and Rav Ashi would in practice count three months from the time of the writing, but Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, would in practice count these three months from the time of the giving. And the halakha is that the counting begins from the time of the writing.
עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיתְּמַר מֵאֵימָתַי כְּתוּבָּה מְשַׁמֶּטֶת.

§ The Gemara discusses another dispute between Rav and Shmuel with regard to documents. According to the terms of a marriage contract, a widow is entitled to payment of its value upon the death of her husband. By Torah law, all outstanding debts are canceled at the close of the Sabbatical Year. A woman need not take her marriage settlement as soon as her husband dies. The issue at hand is at what point the marriage contract generates a concrete debt that will be canceled by the Sabbatical Year. It was stated: From when is the debt established by a marriage contract canceled in the Sabbatical Year?
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאימתי כתובה – כשאר שטר חוב ומשמטתה שביעית.
מאימתי כתובה משמטת – הא דאמר בריש פ׳ אע״פ (כתובות נה.) תנאי כתובה ככתובה דמי לשביעית קשה לר״י מאי איריא דאין תוספת כתובה משמטת משום דתנאי כתובה ככתובה דמי והוי כמעשה ב״ד תיפוק ליה דלא משמט כתובה ותוספת מידי דהוה אשכר שכיר והקפת החנות דאיכא מ״ד במסכת שביעית (פ״י מ״א) דלא משמט אלא מלוה וכ״ש כתובה ותוספת ודוחק לומר דאתיא כרבי יוסי דפליג התם ואמר דמשמט ונראה לר״י דהא דקאמר לשביעית היינו שפגמה וזקפה כתובה לרב או פגמה או זקפה לשמואל דמשמטת נמי תוספת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ומביאין מחלוקת נוספת של רב ושמואל בענייני שטרות. איתמר [נאמר] שנחלקו בשאלה: מאימתי ההתחייבות הכלולה בכתובה לשלם לאשה סכום מסויים במקרה של גירושין או מות הבעל משמטת? כלומר, ממתי חל עליה דין חוב העומד לפרעון, וכמו כל שאר החובות, שנת השמיטה משמטת גם אותו? לפי שכל זמן שאין השטר עומד לגבייה אין שביעית משמטת אותו.
§ The Gemara discusses another dispute between Rav and Shmuel with regard to documents. According to the terms of a marriage contract, a widow is entitled to payment of its value upon the death of her husband. By Torah law, all outstanding debts are canceled at the close of the Sabbatical Year. A woman need not take her marriage settlement as soon as her husband dies. The issue at hand is at what point the marriage contract generates a concrete debt that will be canceled by the Sabbatical Year. It was stated: From when is the debt established by a marriage contract canceled in the Sabbatical Year?
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב אָמַר מִשֶּׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף וּשְׁמוּאֵל אָמַר גפָּגְמָה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זָקְפָה זָקְפָה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגְמָה.

Rav says: The marriage contract becomes like a debt and will be canceled in the Sabbatical Year from the time when the woman collects partial payment and establishes the rest as a debt in court. And Shmuel says: This occurs when she either collects partial payment although she did not establish it as debt, or she established the entire value of the marriage contract as a debt in court although she did not collect partial payment.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משתפגום – שתפרע קצת דגלי דעתה דעומדת ליגוש וליפרע.
ותזקוף – עליו המותר במלוה דנפקא לה משום כתובה ומעשה ב״ד שאינו משמט וחל עלה שם שטר חוב.
פגמה – כיון דגלי דעתיה בפרעון קרינא ביה לא יגוש.
זקפה – במלוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אמר: משתפגום, משעה שתיקח חלק מן הכתובה את שאר הכסף המגיע לה, ואת שאר הכסף המגיע לה תזקוף כחוב בבית דין, ואז דינו של שטר הכתובה כשאר שטרי חוב, ושביעית משמטתו. ושמואל אמר: אם פגמה (לקחה מקצת) אף על פי שלא זקפה, או שזקפה את כל הכלול בכתובה כחוב אף על פי שלא פגמה — נעשה בכך כחוב ומשמטתו שביעית.
Rav says: The marriage contract becomes like a debt and will be canceled in the Sabbatical Year from the time when the woman collects partial payment and establishes the rest as a debt in court. And Shmuel says: This occurs when she either collects partial payment although she did not establish it as debt, or she established the entire value of the marriage contract as a debt in court although she did not collect partial payment.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב מֵאֵימָתַי כְּתוּבָּה מְשַׁמֶּטֶת מִשֶּׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף פָּגְמָה וְלֹא זָקְפָה זָקְפָה וְלֹא פָּגְמָה אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת עַד שֶׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף.

With regard to this dispute, it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav: From when is the debt established by a marriage contract canceled? From when she accepts partial payment and establishes the rest as a debt in court. However, if she accepted partial payment but did not establish the debt, or established the debt but did not accept partial payment, then it is not canceled until she accepts partial payment and establishes the debt.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל השטרות שנכתבו ביום ולא נחתמו עד הלילה אע״פ שנכתב בסוף היום ונחתם בתחילת הלילה הסמוך לה פסולין משום מוקדם הואיל ולא קנו מבעוד יום ואם היו עסוקים באותו ענין עד שנכנס הלילה וחתמום כשרים שהרי ודאי לא מכר בנתים הואיל ועסוקים היו באותו ענין ומעשה בית דין נכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואע״פ שטורף משעת כתיבה שהגמר דין קנין הוא ובדין הוא טורף משעת פסק דין אע״פ שלא נחתם עדין:
וכתובה יש דנין אותה כמעשה בית דין כשמואל דהלכתא כותיה ונכתבת ביום ונחתמת בלילה אע״פ שאין עסוקין באותו ענין ויש חולקין לדונה כשאר שטרות וכן דעת גדולי המחברים ואף גדולי הפוסקים כתבוה בתשובת שאלה ואע״פ שהלכה כשמואל בדיני מכל מקום טעמא דמסתבר לאוקומי כתובה כדין שאר שטרות דמאי פסקא ובגט שנקדם יש אומרים כל זמן שעסוקין באותו ענין כשר וכן כתבוה גדולי הדורות וגדולי המחברים כתבו שהוא פסול הואיל ומשום בת אחותו הוא אין ענין להכשירו בעסוקים באותו ענין:
מגאוני הראשונים כתבו בגט חליצה שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר שאינו אלא ראיה בעלמא וכן אינה צריכה להמתין שלשה חדשים משבא גט לידה שהרי המתינה קודם חליצה וקצת גאונים כתבו שכל שאנו מכשירין בכך בלא עסק ענין כגון כתובה לדעת הפוסקין כשמואל וכגון גט חליצה דוקא בלילה הסמוך ליום הכתיבה וכעין מעשה בית דין שאין בית דין מתרשלין בחתימה וכל שאנו מכשירין מוקדם בעסוקין דוקא בדרך שכתבנו ר״ל שנכתב ביום ואחר כך עסקו בענין וחתמו בלילה אבל אם התעסקו בענין כל היום ובלילה כתבו וחתמו וכתבו הזמן מן היום על סמך מה שנתעסקו בענין כל היום ודאי פסול:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואף במחלוקת זו תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב, ותניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב: מאימתי כתובה משמטת? - משתפגום ותזקוף. אבל אם פגמה ולא זקפה, או זקפה ולא פגמהאינה משמטת, עד שתפגום ותזקוף.
With regard to this dispute, it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav: From when is the debt established by a marriage contract canceled? From when she accepts partial payment and establishes the rest as a debt in court. However, if she accepted partial payment but did not establish the debt, or established the debt but did not accept partial payment, then it is not canceled until she accepts partial payment and establishes the debt.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל דאוֹנֶס וּקְנָס וּפִיתּוּי וּכְתוּבַּת אִשָּׁה שֶׁזְּקָפָן בְּמִלְוָה מְשַׁמְּטִין וְאִם לָאו אֵין מְשַׁמְּטִין מֵאֵימָתַי נִזְקָפִים בְּמִלְוָה מִשְּׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין.

It is taught in another baraita in accordance with the opinion of Shmuel: If the fine and damages paid by one who commits rape; or the fine paid by one who falsely claims his wife was not a virgin at the time of their wedding; or the fine paid for seduction; or the debt established by a woman’s marriage contract was established as a loan, then the Sabbatical Year cancels it. And if one did not establish these payments as loans, then the Sabbatical Year does not cancel them. From when is it considered that these payments have been established as a loan? From the time of standing trial, because the abstract obligation to pay becomes a debt once the court ruled that one is required to pay.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אונס – את הבתולה חייב חמשים כסף.
וקנס – דמוציא שם רע.
מאימתי נזקפין – כלומר מאימתי הויא כזקיפה.
העמדה – הרי היא כזקיפה.
אונס קנס ופתוי – קנס הוא מוציא שם רע ומשום דלית ביה אלא קנס קרי ליה קנס אבל באונס יש בו בושת ופגם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל: אונס, כלומר, הכסף שמשלם האונס (קנס ושאר נזיקין), וקנס שמשלם המוציא שם רע על אשתו, ופיתוי (הקנס שמשלם המפתה), וכתובת אשה, שזקפן במלוהמשמטין בשביעית, ואם לאו [לא] זקפם במילווה — אין משמטין. מאימתי נזקפים במלוה, מתי נחשבים כענין של הלוואה? — משעת העמדה בדין, שברגע שעמד הנתבע לדין ופסקו בית דין שצריך לשלם, הרי זה נעשה כחוב.
It is taught in another baraita in accordance with the opinion of Shmuel: If the fine and damages paid by one who commits rape; or the fine paid by one who falsely claims his wife was not a virgin at the time of their wedding; or the fine paid for seduction; or the debt established by a woman’s marriage contract was established as a loan, then the Sabbatical Year cancels it. And if one did not establish these payments as loans, then the Sabbatical Year does not cancel them. From when is it considered that these payments have been established as a loan? From the time of standing trial, because the abstract obligation to pay becomes a debt once the court ruled that one is required to pay.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר שְׁמוּאֵל כְּתוּבָּה כְּמַעֲשֵׂה ב״דבֵּית דִּין דָּמְיָא מָה מַעֲשֵׂה ב״דבֵּית דִּין נִכְתָּבִין בַּיּוֹם וְנֶחְתָּמִין בַּלַּיְלָה אַף כְּתוּבָּה נִכְתֶּבֶת בַּיּוֹם וְנֶחְתֶּמֶת בַּלַּיְלָה כְּתוּבְּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר רַב אִיכְּתוּב בַּיּוֹם וְאִיחֲתוּם בַּלַּיְלָה הֲוָה רַב הָתָם וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי.

§ The Gemara discusses other aspects of the marriage contract. Shmuel said: A marriage contract is considered to be like a court enactment. Just as court enactments may be written during the day and then signed at night, and the fact that the writing and signing were not performed on the same day does not present a problem, so too, a marriage contract may be written during the day and then signed at night. It is told: Rabbi Ḥiyya bar Rav’s marriage contract was written during the day and then signed at night, and Rav was there and he did not say anything to the people who wrote and signed it. This indicates that Rav agrees with the ruling of Shmuel.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילפסקי רי״דרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמעשה ב״ד דמיא – דתנאי ב״ד היא.
מה מעשה ב״ד – חיוביה משום פסק דין הוא ואע״ג דלא איחתים הלכך אין שם הקדמה ונכתבים ביום ונחתמין בלילה.
אף כתובה – משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקירוב חתנות הוא חייל שעבודה ואע״ג דלא אחתים.
וגט שנכתב בלילה ונחתם ביום למחרתו כשר שהרי כתיבה וחתימה ביום אחד. נכתב ביום ונחתם בלילה אחר היום פסול שאין כתיבה וחתימה ביום אחד. אבל כתובה כמעשה בית דין דמיא ונכתבת ביום ונחתמת בלילה.
מה מעשה בית דין נכתב ביום כו׳ – דמשעת פסק דין איכא קלא כמו בשטר כדאמרינן בכל דוכתא כשעמד בדין דגבי ממשעבדי.
אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה – יש מקומות שנוהגין לכתוב הכתובה בע״ש ולחותמה במוצאי שבת ואין נכון לעשות כן משום תוספת דדלמא לית ליה קלא ומיהו היכא דקנו מיניה ליכא למיחש מידי כדאמרינן בב״ב (דף קעב.) אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו יומא דאקניתו ביה.
כתובה כמעשה ב״ד דמיא, מה מעשה ב״ד חייב משעת פסק דין, ואע״ג דלא איחתם, הילכך אין שם הקדמה ונכתבין ביום ונחתמין בלילה.
אף כתובה. משעת (נתינה) [כתיבה] דנכנסה לחופה (דקיימ׳ חקרוה) [דקירוב חתנות הוא] חייל שעבודיה ואע״ג דלא החתים.
רב כהנא ורב אשי עבדי משעת נתינה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת כתיבה והלכתא משעת כתיבה. איתמר מאימתי כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע״פ שלא זקפה זקפה אע״פ שלא פגמה ומאימתי נזקפי׳ במלוה משעת העמדה בדין על כתובה לא קיימא לגוביינא מיד אלא למזונות והלכך כל זמן שניזונית ואינה תובעת כתובה לא קרינא בה לא יגוש ומ״ה אינה משמטת ורב סבר משתפגום. תפרע מקצתה והשאר תתבעם בדין אז קרינן בה לא יגוש ומשמטת אבל בפגימה לחוד לא. שי״ל לא בעיא למיגבי שארא השתא אלא מזונות היא רוצה כרבנן דאמרי בפ׳ אלמנה ניזונית שאע״פ שנפרעה קצת מכתובתה עדיין יש לה מזונות הלכך אם לא תתבעם בדין על השאר לא קרינא ביה לא יגוש ואם לא פגמה אע״פ שתבעתם בדין אינה משמטת עדיין דשמא נתפשרו ולא תגבה עכשיו כתובתה ותהיה ניזונית מהן מ״ה בעי תרוייהו פגימה וזקיפה ושמואל סבר בין פגימה בלחוד בין בזקיפה בלחוד גליא דעתה דבעיא לגבות כתובתה וקרינא ביה לא יגוש ומשמטת ותניא כותיה דרב ותניא כותיה דשמואל וכיון דתניא כתרוייהו הדרינן לכלל דרב ושמואל הלכה כשמואל בדיני:
אף כתובת אשה נכתבת ביום ונחתמת בלילה – לא מפניא שהיא תנאי ב״דב, אלא משום ההיא הנאה דקא מחתני אהדדי גמרי ומשעבדי נפשייהו, כמו שפי׳ רש״י ז״לג. וי״אד דוקא בשאין בה תוספת אבל יש בה תוספת לא, ואע״ג דקי״ל תנאי כתובה ככתובה דמי, ה״מ למאי דתני התם בריש אע״פה אבל לא בשאר מילי, ולא מחוור דאפילו תוספת נמי קני משעת כתיבהו, דאיכא למימר ביה נמי בהאי הנאה דקא מחתני אהדדי גמרי ומקנו כדאמרי׳ התםז, והשתא דנהוג למקנא מיניה לית לן בה דמשעת קנייה קנהח. ונראה מדברי רבינו הגדול ז״לט שאין הלכה כשמואל, וכך נמצא בתשובה שלוי, ואיני יודע למה שאפילו היה רב חולק בפי׳ עליו היתה הלכה נקבעת כשמואל וכ״ש שלא חלק עליו בפירושכ. והא דר״א בר צדוקל גבי גט תניא, ואמתני׳ קיימין דקאמר לא שנו, והיינו דקתני כשר וה״ה לשטרות וכדפי׳ רש״ימ ז״ל. ואולי הוא דוחה אותה מדקא מתמה עלה בגמ׳ לימא כשמואל ס״ל, ודחו ליה לרב מינה, ש״מ דלא לימא איניש הכי קאמרי, ואין זה מספיקנ.
א. בתוס׳ רי״ד משמע משום שהוא תנאי בי״ד. וכן פירש הראבי״ה סי׳ תתקי ותתקיט.
ב. דלפי טעם זה פשוט שאין תוספת בכלל שאינה תנאי בי״ד, ורבינו ס״ל דאף תוספת בכלל. ועיין משכנות יעקב אבהע״ז סי׳ כג שהסביר דלרי״ף טעמא דשמואל משום תנאי בי״ד ולכן השמיטה הרי״ף, ורבינו ס״ל דהלכה כשמואל.
ג. ד״ה אף כתובה.
ד. כ״כ הרשב״א וקרשקש, ובתוד״ה אף נסתפקו בזה.
ה. כתובות נד ב. ובנדפס: ברישא.
ו. וצ״ל דסובר רבינו דיש לתוספת קול, וכ״ד האור זרוע הל׳ גיטין סי׳ תשיב הובא בהגהות אשר״י.
ז. אפשר כוונת רבינו לגמ׳ כתובות קב, ב. וכ״כ באור זרוע שם.
ח. וכ״כ הרשב״א הריטב״א הר״ן והתוס׳ והנמוק״י.
ט. רי״ף בסוגיין, וראייתם מזה שהביא הרי״ף את המעשה של ר׳ חייא בר רב. ועיין רשב״א ורא״ש סי׳ ז שדחו ראיה זו.
י. שו״ת הרי״ף סי׳ מ, וגם הרא״ש הביא בשם תשובת הרי״ף. וכן הוא בשו״ת הר״י מיגש סי׳ קנט.
כ. וכ״ה בשא״ר, והוסיפו דקי״ל הלכה כשמואל בדיני.
ל. כוונת רבינו דאין להוכיח מהא דהביאו בגמ׳ דברי ר״א ב״ר צדוק משום שלא קאי אכתיבה אלא אגט ושאר שטרות. וכ״ה ברשב״א וברא״ש וכדהוכיח בבעל העיטור.
מ. ד״ה לא שנו, והמדייק יראה שיש הבדל בין השיטות דלרבינו קאי גם אגט וגם אשאר שטרות ולרש״י משמע שרק אשאר שטרות אבל בגט נכתב ביום ונחתם בלילה יהא פסול אפילו עסוקין באותו ענין. ועיין בשו״ע קכז סעיף ב׳ שפסק לפסול בגט בכל אופן. ובביהגר״א סק״ג ציין לרש״י הנ״ל, והביא שהתוס׳ יז א חולקים וסוברים דיהיה כשר בגט בעסוקין באותו ענין, וכ״מ מרבנו.
נ. עיין ש״ך חו״מ סי׳ מג ס״ק לד דלהלכה הוא מחלוקת הפוסקים.
מה מעשה בית דין נכתב ביום ונחתם בלילה. משום דמשעת פסק דין אית ליה קלא וגבי ממשעבדי, כדקיימא לן בכמה דוכתין (ב״מ טו.) אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. דכתובה כמעשה בית דין דמיא ומשום איחתוני הוא וכיון דאיחתני להו גמר ומשעבד נפשיה, ומיהו דוקא עיקר כתובה הוא דאמרינן דהוי כמעשה בית דין ונכתבת ביום ונחתמת בלילה אבל תוספת לא, ותדע דהתם בכתובות (כתובות נד.) לא מני להא בהדי אינך כולהו והדין נותן דמנה מאתים כיון שהקול יוצא שנכתבה כתובה הכל יודעין אם בתולה היא שכתובתה מאתים ואם אלמנה היא שכתובתה מנה אבל תוספת, עדים הוא דמפקי קלא בסך הכתובה דיש כתובתה מרובה ויש כתובתה מועטת, ומיהו אם קנו ממנו בשעת כתיבה שפיר דמי דמשעת קנין שיעבד נפשיה.
כתובתא דחייא בר רב איכתיב ביום ואחתום בלילה, הוה רב התם ולא אמר להו מידי. לימא כשמואל סבירא ליה דאמר כתובה כמעשה בית דין, לא, עסוקין באותו ענין הוו דתניא אמר ר״א בר׳ יצחק לא שנו כל הגט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר. ואף על גב דדחינן דרב לית ליה דשמואל קיימא לן בהא כשמואל דקיימא לן כותיה (בכורות מט:) בדיני בין לקולא בין לחומרא. והרב אלפסי ז״ל (כאן) וכן הרב הלכות גדולות ז״ל שהביאו שקלא וטריא זו בהלכותיהן לאו למימרא שנדחו דברי שמואל בכך, אלא ללמוד מהן שאר שטרות בשעוסקין בהן.
ומיהו תמיהא לי היאך דחה התלמוד בדרך פשיטות דרב לית ליה דשמואל ומעשה שהיה משום שעסוקין באותו ענין הוי דאלמא משמע לכאורה דקיימא לן הכי דדוקא בעסוקין אבל בשאין עסוקין לא, דאם איתא דקיימא לן כשמואל הוה להו למידחי בדרך דילמא משום דעסוקין באותו ענין הוה אבל השתא דאמרינן לא עסוקין באותו ענין הוה, נראה שכך היה דעת התלמוד וצריך עיון.
ואולי נאמר דמעשה שהיה ודאי כן היה וידוע היה להן והכי קאמר לא מעשה שהיה עסוקין באותו ענין הוה והילכך ליכא למשמע מינה אי סבירא ליה כשמואל או לא.
וגט מוקדם כגון שנכתב ביום ונחתם בלילה אם עסוקין באותו ענין כשר כאילו נכתב ונחתם ביום וכדתניא הכא אמר רבי אלעזר וכו׳, והרמב״ם ז״ל שכתב (בהל׳ גירושין פ״א הכ״ח) שהוא פסול לא נתברר לי טעמו וצריך עיון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אף כתובה כו׳ לכתוב הכתובה בע״ש ולחותמה במוצ״ש ואין נכון לעשות כן משום תוספת כו׳ עכ״ל דמשום כתובה אין לחוש דהלכה כשמואל דמשעת כתיבה חל שיעבודא דאית ליה קלא כיון שהוא תנאי בית דין אבל בנותן לה תוספת יש להסתפק אם יש לה קול על ידי כתיבה דאין כל אדם נותן לאשתו תוספת וק״ל:
ג ועוד בענייני כתובה, אמר שמואל: כתובה כמעשה בית דין דמיא [היא נחשבת], מה כל מעשה בית דין נכתבין ביום ויכולים שיהיו נחתמין גם בלילה שלאחריו, ואין מקום לחשש שאין זה אותו תאריך, אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. מסופר: כתובתיה [כתובתו] של ר׳ חייא בר רב איכתוב [נכתבה] ביום ואיחתום [ונחתמה] בלילה, הוה [היה] רב התם [שם] ולא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר, כלום].
§ The Gemara discusses other aspects of the marriage contract. Shmuel said: A marriage contract is considered to be like a court enactment. Just as court enactments may be written during the day and then signed at night, and the fact that the writing and signing were not performed on the same day does not present a problem, so too, a marriage contract may be written during the day and then signed at night. It is told: Rabbi Ḥiyya bar Rav’s marriage contract was written during the day and then signed at night, and Rav was there and he did not say anything to the people who wrote and signed it. This indicates that Rav agrees with the ruling of Shmuel.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילפסקי רי״דרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לֵימָא כִּשְׁמוּאֵל סְבִירָא לֵיהּ העֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן הֲווֹ דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי צָדוֹק לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּשֶׁאֵין עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן אֲבָל עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן כָּשֵׁר.:

The Gemara asks: Shall we say he holds in accordance with the opinion of Shmuel? The Gemara rejects this: This cannot be proven from here because the scribe and witnesses were continuously engaged in that matter of writing the marriage contract, from when it was written in the day until they signed it at night, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar bar Rabbi Tzadok said: The Sages taught that a document written during the day and signed at night is invalid only when the scribe and witnesses were not continuously engaged in that matter, but if they were continuously engaged in that matter until nightfall, then it is valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עסוקים באותו ענין הוו – מכתיבה עד חתימה ואפי׳ בשאר שטרות כשר.
לא שנו – דשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים.
אבל עסוקים באותו ענין – כיון שהעדים מזומנים לחתום אלא שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אע״ג דאיתרמי ליה חתימה לאורתא.
כשר – שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא.
ועוד דהא עסוקין כל היום בענין הכתובה והנשואין, ותניא א״ר אלעזר בר צדוק לא שנו, דגטא שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול, אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין ולא הספיקו לכותבו עד הלילה וחתמוהו בלילה כשר. להכי נהגינן שלא לכתוב שריר וקיים עד שעת חתימה כדי שתהא עסק ענין כתיבת הכתובה עד שעת חתימה שאם תתחתם בלילה כשירה. ועוד שאם תמצא בה דילוג תיבה או שתים, שיתלוה ביני חטי ויקימוה לפני שריר וקיים.
א. דלא כהרמב״ם דס״ל דברייתא דר״א בר צדוק לא קאי אגט אלא אשטרות וכדפירש רש״י. עי׳ ב״י אעה״ז סי׳ קכז ס״ב.
אבל עסוקין באותו ענין כשר – דאית ליה קלא כאילו חתמו כיון שהם מזומנים לחתום כדפרישית לעיל.
עסוקין באותו ענין הוה. מכתיבה ועד חתימה, ואפי׳ בשאר שטרות כשר.
לא שאנו. ששטרות הנכתבין ביום ונחתמין בלילה פסולין.
אלא שאין עסוקין באותו ענין. ויש לחוש שמא חזר בו בין כך ובין כך, הילכך לא נגמר הדבר אלא בשעת החתימה, ומיום החתימה יש לנו למנות.
אבל [עסוקים באותו ענין]. כיון שעסוקין באותו ענין, עדיין דעתייהו שלא חזרו בהן, [אלא] שמיישבין הדבר. הילכך דין הוא שמיום שנכתב נתחיל למנות, לפי שמאותה [שעה נגמר המעשה].
כתב רבינו בתשובה דלית הילכתא כשמואל, אלא הוי כתובה כשאר שטרות, שאין נכתבין ביום ונחתמין [ב]⁠לילה, אלא אם כן עסוקין באותו ענין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: לימא [האם לומר, אפשר להסיק], שכשמואל סבירא ליה [סבור הוא] בענין זה? ודוחים: מכאן אין להוכיח, כי עסוקין באותו ענין של הכתובה הוו [היו] עד שעת החתימה בלילה, ובמקרה זה הכל מודים. דתניא כן שנינו בברייתא]: אמר ר׳ אלעזר בר ר׳ צדוק: לא שנו ששטר הנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אלא כשאין עסוקין העדים באותו ענין אבל אם עסוקין הם באותו ענין עד הלילה — כשר.
The Gemara asks: Shall we say he holds in accordance with the opinion of Shmuel? The Gemara rejects this: This cannot be proven from here because the scribe and witnesses were continuously engaged in that matter of writing the marriage contract, from when it was written in the day until they signed it at night, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar bar Rabbi Tzadok said: The Sages taught that a document written during the day and signed at night is invalid only when the scribe and witnesses were not continuously engaged in that matter, but if they were continuously engaged in that matter until nightfall, then it is valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.: אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָסָבַר כֵּיוָן שֶׁנָּתַן עֵינָיו לְגָרְשָׁהּ שׁוּב אֵין לוֹ פֵּירוֹת.

§ The mishna taught that Rabbi Shimon deems valid a bill of divorce written during the day and signed at night. Rava said: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? He holds that once the husband has decided to divorce her, he no longer has the rights to the produce from his wife’s property, and it is clear that he has decided to divorce her when he writes a bill of divorce. Consequently, the woman obtains the rights to the produce from the moment the bill of divorce was written, regardless of when it was signed.
רי״ףרש״יפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין לו פירות – וכי טרפה מזמן כתיבה בדין טרפה.
אמר שמואל כתובה כמעשה ב״ד דמיא מה מעשה ב״ד נכתבים ביום ונחתמים בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. פי׳ הכתובה תנאי ב״ד היא ואע״ג דלא כתב לה כתובה (ככתובתה) [ככתב] דמיא דכל מעשה ב״ד אעפ״י שקדמה כתיבה לחתימה אין בכך כלום דחיוביה משעת פסק דין ב״ד הוא ואע״ג דלא איחתים הלכך אין שם הקדמה ונכתבים ביום ונחתמים בלילה וכתובה נמי משעת כניסה לחופה חייב זוז בו מאתים שעבודא עליה ואע״ג דלא איחתם שטרא דהעיקר זמן [השעבוד] כניסתה לחופה הוא ואם תקדים כתיבה לחתימה אין בכך כלום וה״ה נמי לשטרי אקנייתא שנכתב ביום ונחתמים בלילה מפני שאין שעבודם תלוי בחתימת העדים אלא משעת הקנין שאם הקנה ראובן נכסיו לשמעון ע״י סודר בניסן ולא נכתב השטר עד אייר מניסן קנה שמעון הנכסים ואם מכרן ראובן ללוי קודם שיגיע שטר ליד שמעון אין מכירתו מכירה שאין קנין הנכסים תלוי בהגעת השטר ליד שמעון אלא משעת קנין הסודר קנאם והשטר אינו אלא לראיה בעלמא וזמן השטר לאו מאייר כתבי׳ אלא מניסן הלכך אם קדמה כתיבתו לחתימה אין בכך כלום שהרי מניסן צריך לכתוב. והאי דתנן כל השטרות שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין לא מיירי אלא באותן השטרות שאין בהן קנין שעיקר קניינם תלוי בחתימתן כגון שטר מכר או שטר מתנה שרוצה להקנות לו שדהו ע״י הגעת השטר ליד המקבל כדקי״ל דקרקע נקנית בשטר ואעפ״י שאיחרה מסירת השטר ליד המקבל לזמן חתימתו אמרי׳ עדים בחתומיו זכין לו וכן נמי בשטרי הודאות והלואות שאין בהן קנין שאע״פ שראו העדים ההלואה שהיתה בניסן או הודה בפניהם בניסן ואמר להם אתם עדי הוה לה מלוה על פה ולא טרפא ממשעבדי ואם אמר לעדים תכתבו לי שטר למלוה וגם ראו ההלואה בעיניהם והם אחרו לכותבו עד אייר אין כותבים מניסן אלא מאייר שאין הנכסים משתעבדים לטרוף הלקוחות בדבור פיו או בנתינת המעות כ״א בחתימת העדים בשטר דמפקי ליה לקלא והלכך אין כותבין לו אלא מאייר בשעה שחותמין ואם קדמה כתיבתו לחתימתו פסול מפני שהוא מוקדם וטורף שלא כדין. כתובתיה דרבי חייא בר רב איכתיבא ביממא ואיחתמא בליליא הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי לימא כשמואל סבירא ליה לא עסוקין באותו ענין היו דתניא א״ר אלעזר בר צדוק ל״ש אלא שאין עסוקים באותו ענין אבל עסוקים באותו ענין אפילו בשאר שטרות נמי כשר והלכתא כשמואל דכתובה כמעשה ב״ד דמיא ואע״ג שקדמה כתיבתה לחתימת׳ כשרה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אמר רבא מ״ט דר״ש קסבר כו׳ כבר כתבתי דלמאי דקי״ל כר׳ יוחנן דמשום בת אחותו איתקן א״כ צ״ל דמילתא דרבא מפרשינן בענין זה דמקשה מ״ט דר׳ שמעון דע״כ לית ליה טעמא דבת אחותו א״כ למה תקנו זמן כלל וע״ז מסיק משום דקסבר כיון שנתן עיניו לגרשה וכמו שהארכתי בזה לעיל ע״ש:
ד שנינו במשנה שגט שנכתב ביום ונחתם בלילה — ר׳ שמעון מכשיר. אמר רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ שמעון שמכשיר? קסבר [סבור הוא]: כיון שנתן הבעל עיניו לגרשה, שוב אין לו פירות, ואין הוכחה ברורה יותר שנתן עיניו לגרשה מזה שכותב לה גט. ולשיטתו עולה כי לא זמן החתימה הוא הקובע, אלא זמן כתיבת הגט, ולכן גם אם נחתם לאחר מכן, לא יגרום הדבר נזק שלא כדין ללקוחות, כי ממילא זכות הבעל לפירות כבר פקעה.
§ The mishna taught that Rabbi Shimon deems valid a bill of divorce written during the day and signed at night. Rava said: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? He holds that once the husband has decided to divorce her, he no longer has the rights to the produce from his wife’s property, and it is clear that he has decided to divorce her when he writes a bill of divorce. Consequently, the woman obtains the rights to the produce from the moment the bill of divorce was written, regardless of when it was signed.
רי״ףרש״יפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא הִכְשִׁיר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא לְאַלְתַּר אֲבָל מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים לֹא

Reish Lakish says: Rabbi Shimon deems such a bill of divorce valid only if it is signed immediately, when the witnesses signed the bill of divorce during the night after it was written. However, if the delay in signing was from now, i.e., when the bill of divorce was written, until ten days have elapsed, i.e., when there is an extended delay, he does not deem it valid.
רי״ףפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור״ש מכשיר מ״ט דר״ש קסבר כיון דנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. פי׳ והלכך המוקדם כשר דמשעת כתיבת הגט אע״פ שלא חתמו הפסיד הפירות ואי טרפא משעת כתיבה בדין טרפא:
אר״ל לא הכשיר ר״ש אלא לאלתר אבל מיכן ועד י׳ ימים לא חיישינן שמא פייס. פי׳ שמא יתפייס עמה ואינו רוצה לגרשה ולא הפסיד הפירות דאימתי אמרינן משעה שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות בשאינו מתחרט וגמר ומגרש אבל אם מתחרט ואינו רוצה לגרש לא הפסיד הפירות ואם נמלך עוד וגירשה בגט זה לא הפסיד הפירות אלא משעת נתינה והלכך זה הגט פסול דאתיא למיטרף ביה לקוחות שלא כדין ולקוחות לא ידעו שנתפייס עמה וחזרו הפירות לבעל ור׳ יוחנן אמר אפילו מיכן ועד י׳ ימים [אם] איתא דפייס קלא אית לה למילתא. פי׳ שהשכנים יודעים התגר והקטטה שבין איש לאשתו וכשמתפייסים הכל יודעים והלכך ליכא למיחש דאי ידעי שנתפייסו ואח״כ גירשה בגט זה ואתיא למיטרף לקוחות מזמן כתיבת הגט אמרי׳ לה הבא ראיה אימת מטא גיטה לידך ואע״פ שר׳ יוחנן ור״ל פרשו דברי ר״ש אין הלכה כמותו דיחיד ורבים הלכה כרבים ולא הפסיד בעל הפירות עד שעת נתינה דהא אינהו דפרשי מילתיה דר״ש לא סברי כותיה דר״ל אמר משעת חתימה ולא משעת כתיבה ור׳ יוחנן אמר משעת נתינה:
איתמר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי ר׳ יוחנן אמר שנים משום עדים וכולן משום תנאי ור״ל אמר כולן משום עדים ה״ד אילימא דלא אמר להו כולכם והתנן אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותבו ושנים חותמין אלא דאמר להו כולכם ותנן לקמן בפ׳ התקבל אמר לעשרה כתבו גט לאשתי א׳ כותב ושנים חותמין. כולכם כתובו אחד כותב וכולן חותמין. לפיכך אם מת א׳ מהן הרי הגט בטל מאי בינייהו א״ב דחתים חד מינייהו ביומיה ואידך מכאן ועד י׳ ימים מאן דאמר משום תנאי כשר ומ״ד משום עדים פסול אי נמי כגון שנמצא א׳ מהן קרוב או פסול מ״ד משום תנאי כשר ומ״ד משום עדים פסול וקי״ל ר״ל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ומשום דקי״ל כר׳ יוחנן שמכשיר קרוב או פסול בעי מחתם בתחלה קרוב או פסול מאי. אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר דמשום תנאי הוא ואמרי לה פסול דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרא דעלמא פי׳ כשיראו שהקרוב [או] הפסול חותם תחלה יבואו להכשירו בשאר שטרות ואי ק׳ והא אפילו בשאר שטרות נמי אמרינן בגט פשוט אמר חזקיה מלאהו בקרובים כשר ומסייעים ליה ממתניתא דתניא היו חתומים עליו ארבעה וחמשה עדים ונמצא א׳ מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר ואמאי לא גזרינן התם דילמא אתו למיחתם קרובים בלחוד כדגזרינן הכא תשובה התם כשמלאוהו בקרובים הכשרים חתומים תחילה והרואה עכשיו שחותמים הקרובים אחריהם לא יכשירם לעלמא שאומר בלבו על הכשרים הן סומכים אבל כשחתם תחילה קרוב או פסול דילמא מאן דחזי ליה לא ממתין עד דליחזי דחתמי נמי בו כשרים דמיקיים על פומייהו אלא סבור שעל יד זה מתקיים הגט ויבא להכשיר קרוב או פסול לכל עדות דעלמא. אי נמי התם דיעבד דהא מילאהו קאמר דמשמע דיעבד והכא לכתחלה דמיחתם לכתחלה משמע אבל לעולם אי מיקרי וחתם לכתחלה קרוב או פסול כשר ותתקיים העדות בשאר כדכתיב התם בגט פשוט. ההוא דאמר להו לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי חתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד י׳ ימים אתא לקמיה דריב״ל אמר כדאי הוא ר״ש לסמוך עליו בשעת הדחק פי׳ לאחר שנשאת והאר״ל לא הכשיר ר״ש אלא לאלתר אבל מיכן ועד עשרה ימים לא בההוא כר׳ יוחנן ס״ל דאמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים והא״ר יוחנן שנים משום עדים וכולן משום תנאי בההוא כר״ל ס״ל ואפ״ה הלכה כר׳ יוחנן כדקי״ל בכל דוכתא ותו דבעיא לעיל אתיא כר׳ יוחנן:
אמר רבי שמעון בן לקיש לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא חיישינן שמא פייס. פירש רש״י ז״ל שמא פייס את אשתו בתוך כך ובא עליה והוי גט ישן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ריש לקיש: לא הכשיר ר׳ שמעון אלא לאלתר, שחתמו את הגט בלילה שלאחר תאריך כתיבתו, אבל מכאן ועד עשרה ימיםלא התיר, ומדוע?
Reish Lakish says: Rabbi Shimon deems such a bill of divorce valid only if it is signed immediately, when the witnesses signed the bill of divorce during the night after it was written. However, if the delay in signing was from now, i.e., when the bill of divorce was written, until ten days have elapsed, i.e., when there is an extended delay, he does not deem it valid.
רי״ףפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין יח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין יח., רי"ף גיטין יח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין יח., רש"י גיטין יח., ראב"ן גיטין יח. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין יח., ר"י מלוניל גיטין יח. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד גיטין יח., רמב"ן גיטין יח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין יח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין יח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין יח., מהרש"א חידושי הלכות גיטין יח., פני יהושע גיטין יח., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין יח., אסופת מאמרים גיטין יח.

Gittin 18a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 18a, Rif by Bavli Gittin 18a, Collected from HeArukh Gittin 18a, Rashi Gittin 18a, Raavan Gittin 18a, Tosafot Gittin 18a, Ri MiLunel Gittin 18a, Piskei Rid Gittin 18a, Ramban Gittin 18a, Rashba Gittin 18a, Meiri Gittin 18a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 18a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 18a, Penei Yehoshua Gittin 18a, Steinsaltz Commentary Gittin 18a, Collected Articles Gittin 18a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144