×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ.
because of sins that he has. According to this interpretation, one who stole another’s real estate should return home from war because of his guilt, which would seem to contradict the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סוטה מג ע״ב-מד ע״א1} ולא מיבעיא מקרב למיתא2 ומינגע ביה3 דאסיר4 אלא אפילו ליכנס לתוך5 ארבע אמות שלו אסור דאמר ר׳ יצחק אמר ר׳ יוחנן
משום רבי אלעזר6 בן יעקב מת תופש ארבע אמות לטומאה וכן לקרית שמע.
{שאילתות אמור, הלכות גדולות הלכות טומאה} והיכא דמיחת מת תותי טללא [אסיר ליה לכהן7 למיעל תותי ההוא טללא]⁠8 ואפילו תותי אילן [המיסך]⁠9 על הארץ ואפילו אבנים היוצאות מן הגדר. כדתנן {משנה אהלות ח:א-ב} בפרק יש מביאין את הטומאה וחוצצין הזיזין והגזריות10 והשובכות והשקיפין והסלעין והגחירין11 השננים12 והסככות13 והפרעות שהן יכולין לקבל מעזיבה רבה14 דברי ר׳ מאיר וחכמ׳ אומ׳ מעזיבה בינונית. אלו הן הסככות15 אילן שהוא מיסך על הארץ פרעות16 [אבנים]⁠17 היוצאות מן הגדר.
{שאילתות אמור שאילתא קג, הלכות גדולות סימן כב הלכות טומאה} והיכא דמיחת מת בביתא ופתיחא18 כותא מן ההוא ביתא לביתא אחרינא [ו]⁠ההוא ביתא [ל]⁠ביתא אחרינא19 וכן עד כמה בתי אי הויאן20 הנהו כוי21 בכל חדא מיניהו טפח על טפח איתסרו להו22 הנך בתי כולהו לכהנא למיעל לגוייהו23 וכן עליתא24 דעל גבי ביתא אי איכא ארובה בין ביתא לעילתא בפותח טפח25 והוה מיתא26 בחד מיניהו איתסר ליה לכהנא27 למיעל לתרוייהו28.
{שאילתות אמור שאילתא קג, הלכות גדולות סימן כב הלכות טומאה} ואי סכר לה לההיא כותא29 בעצים או באבנים או בדבר שאינו מקבל טומאה איפסיקא30 לה31 טומאה ושרי ליה לכהנא למיעל לההוא32 ביתא דלית ביה מיתא.
והיכא דאיכא דרתא דמוקפת זיזין אי-נמי33 [דמוקפת]⁠34 אכסדרא והוה מיתא בחד ביתא מהנך בתי דההיא35 דרתא איתסר ליה לכהנא למיעל תותי הנך [כולהו] [זיזין דמארבע רוחי דרתא או הנך אכסדרואתא אבל ודאי אי הוה מיתא תותי הנהו]⁠36 זיזין או גו ההיא37 אכסדרה שרי38 ליה לכהנא למיתב בגו ביתא שדרך טומאה לצאת ואין דרכה [להכנס]⁠39 כדתנן {משנה אהלות יד:ד} זיז שהוא סובב את כל הבית ואוכל בפתח שלש אצבעות טומאה בבית כלים שתחתיו
טמאים טומאה תחתיו ר׳ אליעזר מטמא את הבית ור׳ יהושע מטהר40
{שאילתות אמור שאילתא קג} והיכא דנפל איניש ונשברה מפרקתו ונחתך עמה רוב בשר אף על גב דלא נפקא נשמתיה מת הוא ומטמא באהל {בבלי חולין כא ע״א41} דאמר רב יהודה אמר שמואל נשברה מפרקת42 ורוב בשר עמה43 מטמא באהל דהוה44 [ליה]⁠45 כמאן46 דהותז כוליה רישיה ותנן {בבלי חולין כא ע״א ע״פ משנה אהלות א:ו} הותזו ראשיהן אע״פ שמפרכסין טמאים כגון זנב הלטאה שהיא מפרכסת. ואם תאמר מעשה דעלי47 דמפרקת בלא רוב48 בשר הוה זקנה שאני דכתיב {שמואל א ד:יח} כי זקן האיש וכבד49 ואמר50 ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יוחנן51 קרעו כדג מטמא באהל אמר ר׳ שמואל בר רב52 יצחק ומגבו. אבל גוסס אינו מטמא53 עד שתצא נפשו54 דתנן {משנה אהלות א:ו} אדם אין מטמא עד שתצא נפשו55 ואפילו מגוייד ואפילו גוסס {בבלי יבמות קכ ע״ב56} והיכא דשחט בו שנים או רוב שנים57 אינו מטמא באהל עד שתצא נפשו58 דאמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים59 ורמז ואמר כתבו ותנו גט60 לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו.
{שאילתות אמור שאילתא קג61} ואסור62 ליה לכהן63 למיעל לבית הקברות {בבלי נזיר נג ע״ב} דקבר מטמא כמת שנא׳64 {במדבר יט:טז} וכל אשר יגע על פני השדה [בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא]⁠65 ואפילו לבית הפרס נמי66 אסיר ליה למיעל ומאי היא (בית הפרס67) שדה שנחרש בה קבר68 כדתנן {משנה אהלות יז:א} החורש את הקבר69 הרי זה70 עושה בית הפרס71 ועד72 כמה הוא73 עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה בית ארבעת סאין74 דהויא מאה על מאה75.
{שאילתות אמור שאילתא קג, הלכות גדולות סימן כב הלכות טומאה76} ואי אזיל לדבר מצוה כגון מינסב77 איתתא או ללמוד תורה78 וליכא אורחא אחריתי שרי ליה79 למיזל80 בבית הפרס {בבלי עבודה זרה יג ע״א} דתנו רבנן הולכין ליריד של גויים ולוקחין מהן עבדים81 ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה82 בערכאות83 מפני שהוא כמציל84 מידן ואם כהן הוא מיטמא לדון ולערער עמהן בחוצה לארץ וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות בבית85 הקברות סלק׳ דע׳ אלא בבית הפרס דרבנן86 ומיטמא ללמוד תורה ולישא אשה87 אמר ר׳ יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד88 אבל מוצא ללמוד לא יטמא ר׳ יוסי אומר [אפילו מוצא ללמוד]⁠89 יטמא לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי:
1. כבשאילתות אמור (סי׳ קכ), ממנו רבינו מביא את המאמר שלאחריו. אבל ההקדמה שם בלשון אחר.
2. למיתא: כ״י נ: ״לגבי מתא״.
3. ומינגע ביה: חסר בכ״י נ לפני הגהה.
4. דאסיר: כ״י נ: ״הוא דאסור״.
5. לתוך: כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, אשכול, דפוסים: ״תוך״.
6. אלעזר: כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, דפוסים: אליעזר.
7. ליה לכהן: גד, כ״י לייפציג UB 5, אשכול, כבשאילתות ובה״ג. גג, כ״י נ רק: ״ליה״. דפוסים רק: לכהן.
8. אסיר...טללא: חסר בכ״י א (כנראה מחמת הדומות).
9. המיסך: כ״י א: ״הסמוך״, וכן גד לפני הגהה. בגמרא שבהמשך גם בכ״י א: ״מיסך״.
10. והגזריות: ב-גג,גד, כ״י לייפציג UB 5: ״גיזראות״, כמו במילון הגאונים לטהרות. דפוס קושטא: והגיריות. דפוסים: והגזיריות. אשכול: ״והגזוזטראות״, כבערוך.
11. והגחירין: (או: ״גחורין״) וכן בכ״י לייפציג UB 5, גד, ואפשר שגם כ״י נ, כבמילון הגאונים. בערוך: ״גחרים״. דפוס קושטא: והנחירין. דפוסים: והגהירין. אשכול: (והגדרים).
12. השננים: כ״י לייפציג UB 5: ״והשננים״, ונראה שכן היה לפני כ״י נ.
13. והסככות: וכן בערוך. דפוס קושטא: והסבכות. וכן בהמשך שם.
14. רבה: דפוסים: רכה.
15. הסככות: גג, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5: ״סככות״.
16. פרעות: וכן בכ״י לייפציג UB 5. גג, גד, כ״י נ, אשכול, דפוסים: ״והפרעות״.
17. אבנים: גד, דפוסים. חסר בכ״י א, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5. אינו במשנה. נראה שהוא תוספת פירוש לצורך התאמה ללשון הגאונים שבראש המאמר.
18. ופתיחא: דפוס קושטא: ותפיחא ההיא.
19. וההוא ביתא לביתא אחרינא: גג, גד. חסר בכ״י נ. כ״י לייפציג UB 5, דפוסים: ״וההוא ביתא אחרינא פתיחא לביתא אחרינא״. בה״ג: ״מן ביתא לביתא״. אשכול: ״וההוא אחרינא לאחרינא״. דפוסים: ״ההוא ביתא ביתא אחרינא״.
20. הויאן: כ״י נ: ״חזיאן״. כ״י לייפציג UB 5: ״הויין״.
21. כוי: חסר ב-גג. כ״י לייפציג UB 5, אשכול: ״כווי״.
22. להו: חסר בכ״י לייפציג UB 5.
23. לכהנא למיעל לגוייהו: אשכול: ״לכהנא למיעל בגויהו״. כ״י נ: ״למיעל כהן בגויהו״.
24. עליתא: וכן באשכול. גד, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, דפוסים: ״עיליתא״. וכן בהמשך שם.
25. טפח: דפוסים: טפח למיעל.
26. מיתא: כ״י נ: ״מת״. כ״י לייפציג UB 5: ״ביתיה״.
27. לכהנא: כ״י נ: ״לכהן״. וכן בהמשך שם.
28. לתרוייהו: גד: ״לגויהו״, כבמאמר הקודם. וכן בהעתקה הראשונה של כ״י א, ושם חזר על כל המשפט: ״וכן עליתא...לתרוייהו״.
29. לההיא כותא: גד, דפוסים: ״לכותא״, וכן בשאילתות ובאשכול. גג, כ״י לייפציג UB 5: ״לה לכותא״. כ״י נ: ״ליה לכותא״. בה״ג: ״לכוותא״.
30. איפסיקא: גד, דפוס קושטא, שאילתות. כ״י א: ״איעסקא״. גג, כ״י נ: ״אפסיקא״. דפוסים: ״איפסיקאי״.
31. לה: גג, כ״י נ: ״ליה״.
32. לההוא: כ״י נ: ״בההוא״.
33. דמוקפת זיזין אי נמי: חסר בדפוס קושטא.
34. דמוקפת: חסר רק בכ״י א.
35. דההיא: גד, כ״י לייפציג UB 5, אשכול: ״דבההיא״.
36. כולהו...הנהו: וכן גד, דפוסים. סופו נעתק גם בר׳ יונתן. חסר בכ״י א (שמא מחמת דומות, שגרס גם כאן ״תותי הנך״). כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, אשכול רק: ״כולהו״.
37. גו ההיא: גד, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, דפוסים רק: ״גו״. אשכול רק: ״ההיא״.
38. שרי: כ״י לייפציג UB 5: ״ושרי״.
39. להכנס: גד, כ״י נ, אשכול. כ״י לייפציג UB 5: ״להיכנס״.דפוסים: ליכנס. כ״י א: ״להכניס״.
40. מטהר: כ״י לייפציג UB 5, ר׳ יונתן: ״מתיר״.
41. ובמקביל ברי״ף חולין סוף פרק א.
42. מפרקת: כ״י נ: ״מפרקתו״, כבשאילתות.
43. עמה: חסר ב-גג.
44. דהוה: כ״י לייפציג UB 5: ״דהות״.
45. ליה: גג, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, דפוסים. חסר בכ״י א.
46. כמאן: כ״י לייפציג UB 5: ״כמה״.
47. דעלי: כ״י נ: ״עלי״.
48. רוב: חסר בדפוסים
49. כי זקן האיש וכבד: גג משלים מתחילת הפסוק: ״ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפול [וג׳]״. ראה ברי״ף חולין סוף פרק א. כ״י נ: ״כי זקן האיש וכבד מאד״. אשכול: ״כי האיש זקן מאד״.
50. ואמר: כ״י נ: ״אמ׳⁠ ⁠״.
51. יוחנן: וכן במקביל ברי״ף חולין סוף פרק א, בכ״י זה וברוב עדי הנוסח. גג, גה, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, אשכול, דפוסים: ״יונתן״. וכן בשאילתות, וכן ברוב מקומות בש״ס.
52. רב: חסר ב-גה, כ״י לייפציג UB 5.
53. מטמא: גה: ״מטמא באהל״.
54. נפשו: גה: ״נשמתו״. וכן בהמשך שם. גם בשאילתות יש נוסחאות שגרסו כן.
55. דתנן...נפשו: חסר בכ״י א, גג (שמא מחמת הדומות).
56. ובמקביל ברי״ף שם פרק טז (מה ע״ב).
57. או רוב שנים: וכן בשאילתות. חסר בדפוס קושטא.
58. נפשו: גה: ״נשמתו״.
59. או רוב שנים: אשכול, דפוסים. וכן במקביל ברי״ף יבמות שם. חסר בכ״י א, גה, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, וכנראה חסר גם ב-גג. ואפשר שרבינו מעתיק מהשאילתות ולאו דוקא מהתלמוד שם.
60. כתבו ותנו גט: גה רק: ״תנו גט״. גג, אשכול, ר׳ יונתן רק: ״כתבו גט״, וכן במקביל ברי״ף יבמות שם. שאלתות:״כתבו גט ותנו״.
61. חלק מהמאמר מובא גם בה״ג הלכות טומאה.
62. ואסור: כ״י נ: ״אסיר״.
63. לכהן: חסר ב-גג, גה.
64. שנא׳: כ״י נ: ״דכת׳⁠ ⁠״.
65. וכל אשר...יטמא: דפוסים. כ״י א עד: ״פני השדה וג׳⁠ ⁠״. גג עד: ״או בקבר״, וכן בשאילתות. דפוסים עד: יטמא. גה עד: ״יטמא וגו׳⁠ ⁠״. כ״י נ ממשיך: ״שבעת ימים״. כ״י לייפציג UB 5 ממשיך: ״שבעת ימים וג׳⁠ ⁠״. באשכול ובה״ג הושמט הפסוק.
66. נמי: חסר ב-גה.
67. בית הפרס: רק בכ״י א.
68. גה מוסיף: ״או שנאבד בה קבר״, ראה משנה אהילות יח:ג, תלמוד מועד קטן ה ע״ב.
69. את הקבר: כ״י נ: ״בקבר״.
70. זה: גג: ״הוא״.
71. הפרס: כ״י לייפציג UB 5: ״פרס״.
72. ועד: וכן באשכול, כבשאילתות ובה״ג. גג, גה, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, דפוסים: ״עד״.
73. הוא: דפוסים, וכן באשכול. חסר ב-גה, כ״י א, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5.
74. ארבעת סאין: כ״י לייפציג UB 5: ״ארבעים סאים״. דפוס קושטא: ארבעים סאה. דפוסים: ארבע סאה. בשאילתות ובה״ג: ״לכל רוח ורוח דקבר״.
75. מאה: כ״י לייפציג UB 5: ״מאה אמה״.
76. הפתיחה נמצאת רק בשאילתות, ושם היא מנוסחת כחלק מהקושיא, כדרכו שם. תחילת המאמר מהמקור בבבלי עבודה זרה ישנה רק בה״ג. מ-{וכשם שמיטמא} ואילך נמצא בשניהם.
77. מינסב: גג: ״מסב״. כ״י לייפציג UB 5: ״מנסב״.
78. מינסב איתתא או ללמוד תורה: גה: ״ללמוד תורה ולישא אשה״ כבה״ג.
79. ליה: חסר ב-גה.
80. למיזל: כ״י נ: ״למיעל״, כבמאמר הקודם.
81. עבדים: וכן ב-גה, דפוסים. גג, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, אשכול: ״בהמה ועבדים״, וכן בה״ג.
82. ומעלה: כ״י לייפציג UB 5: ״ומעלים״.
83. בערכאות: כ״י נ: ״בערכין״. כ״י לייפציג UB 5, דפוס קושטא: ״בערכים״. גה, אשכול: ״בערכות שלהן״.
84. כמציל: וכן בכ״י לייפציג UB 5. כ״י נ: ״מציל״.
85. בבית: גה: ״בית״.
86. דרבנן: גג: ״דרבנן הוא״.
87. ללמוד תורה ולישא אשה: גה: ״לישא אשה וללמוד תורה״.
88. ללמוד: כבשאילתות. כ״י לייפציג UB 5: ״ללמוד תורה״, כבה״ג.
89. אפילו מוצא ללמוד: גג, גה, כ״י נ, דפוסים, כבה״ג. וכן בשאילתות, ובאשכול: ״אף בזמן שמוצא ללמוד״. כ״י לייפציג UB 5: ״אפי׳ מוצא ללמוד תורה״. דפוס קושטא: אפילו מוצא ללמוד לא. כ״י א: ״בין כך ובין כך״.
מעבירות שבידו – והאי אית ליה למיהדר משום הירא ורך הלבב.
הרכבה והברכה יש צדדין שהן חייבין בערלה ויש צדדין שהם פטורין וכבר ביארנו ענין הרכבה והברכה והצדדין שהם חייבים בערלה או פטורים בכדי הצורך בראשון של ראש השנה (ט׳:) ולענין חזרה מעורכי המלחמה כבר ביארנו במשנתנו שאינו חוזר אלא בהברכה והרכבה המחייבות בערלה ואם כן בהברכה אינה בדין חזרה אלא לאחר שנפסקה מן האם או שידוע שאינה יונקת ממנו על הדרך שביארנו שם ובהרכבה אם היא ילדה בילדה ר״ל שאף זו הראשונה שנסתבכה האחרת בתוכה עדיין לא הגיע לחלול ר״ל לשנה רביעית אין צורך להזכירה שהרי חוזר הוא מצד הראשונה ואם תאמר שהרכיב ילדה חדשה בילדה בת שתי שנים ולסוף שנה נעשית הראשונה זקנה הרי מ״מ זמן השניה נגרר אחר הראשונה ואף לענין ערלה שיעור השניה נגרר אחר הראשונה ואם ילדה בזקנה היא אף זו אינה בדין חזרה שהרי ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה אצל זקנה ואין ערלה נוהגת בה כלל ואף לנדון שלפנינו אינה בדין חזרה:
מעבירות שבידו, שאם הוא עבריין, כגון גזלן, חוזר מן המלחמה משום שהוא עבריין!
because of sins that he has. According to this interpretation, one who stole another’s real estate should return home from war because of his guilt, which would seem to contradict the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי כְּגוֹן דַּעֲבַד תְּשׁוּבָה וִיהַב דְּמֵי אִי הָכִי הָוֵה לֵיהּ לוֹקֵחַ וְלֶיהְדַּר כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא בְּתוֹרַת גְּזֵילָה אֲתָא לִידֵיהּ לָא.:

The Gemara answers: Even if you say that this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, Rabbi Eliezer ben Ya’akov still needs to exclude one in possession of a stolen house, as in a case where one repented and gave money to the owners of the house that he stole. Although in such a case he is not considered a criminal, the house was originally stolen, and therefore he must remain among the military ranks. The Gemara challenges this: If so, i.e., he repaid the owners, he is now a legal purchaser of the house and he should return from the military ranks. The Gemara answers: Since initially it entered his possession with the status of stolen property, he does not return.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] כשיטת ר׳ יוסי הגלילי, מדובר במקרה כגון דעבד [שעשה] תשובה ויהב דמי [ונתן כסף] עבור הבית שגזל, ולכן צריך היה להשמיענו שאף על פי כן אינו חוזר משום הבית הגזול. ומקשים: אי הכי [אם כך] ששילם את דמי הבית הוה ליה [נעשה לו, הריהו] כלוקח וליהדר [ויחזור] ממערכי המלחמה בתור קונה בית! ומשיבים: כיון דמעיקרא [שמתחילה] בתורת גזילה אתא לידיה [בא הדבר לידו] — לא יחזור.
The Gemara answers: Even if you say that this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, Rabbi Eliezer ben Ya’akov still needs to exclude one in possession of a stolen house, as in a case where one repented and gave money to the owners of the house that he stole. Although in such a case he is not considered a criminal, the house was originally stolen, and therefore he must remain among the military ranks. The Gemara challenges this: If so, i.e., he repaid the owners, he is now a legal purchaser of the house and he should return from the military ranks. The Gemara answers: Since initially it entered his possession with the status of stolen property, he does not return.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {דברים כ׳:ו׳} וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר נָטַע אֵין לִי אֶלָּא נָטַע לָקַח וְיָרַשׁ וְנִיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע.

§ The Gemara continues its discussion of those who return from the ranks. “And what man is there that has planted a vineyard, and has not used the fruit thereof (Deuteronomy 20:6). The Sages taught: From the phrase “that has planted,” I have derived only that it applies to one who actually planted a vineyard. From where is it derived that the military exemption likewise includes one who purchased it, one who inherited it, and one to whom it was given as a gift? The verse states: “And what man is there that has planted.” By not merely stating: One that has planted, but using the expanded “what man is there that has planted,” the verse includes any of these circumstances.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א עוד שנינו במשנה בין הדברים הנאמרים ליוצאים למלחמה: ״ומי האיש אשר נטע כרם״ כו׳ (דברים כ, ו). תנו רבנן [שנו חכמים]: ״אשר נטע״ — אין לי אלא נטע ממש, ואולם אם לקח (קנה) או ירש או ניתן לו במתנה, מנין שגם הוא חוזר ממערכי המלחמה — תלמוד לומר: ״ומי האיש אשר נטע
§ The Gemara continues its discussion of those who return from the ranks. “And what man is there that has planted a vineyard, and has not used the fruit thereof (Deuteronomy 20:6). The Sages taught: From the phrase “that has planted,” I have derived only that it applies to one who actually planted a vineyard. From where is it derived that the military exemption likewise includes one who purchased it, one who inherited it, and one to whom it was given as a gift? The verse states: “And what man is there that has planted.” By not merely stating: One that has planted, but using the expanded “what man is there that has planted,” the verse includes any of these circumstances.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כֶּרֶם אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם מִנַּיִן לְרַבּוֹת חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל וַאֲפִילּוּ מִשְּׁאָר מִינִין תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר נָטַע יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק תַּלְמוּד לוֹמַר כֶּרֶם.

From the specific term “vineyard,” I have derived only a vineyard; from where do I derive that it comes to include five fruit trees even from other species? The verse states: “That has planted,” to include different types of trees. Might I include even one who plants only four fruit trees and one who plants five or more non-fruit bearing trees? The verse states: “Vineyard.” The term excludes a quantity of trees that is too few to qualify as a vineyard, as well as trees that do not yield fruit at all.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלמוד לומר אשר נטע – מדלא כתיב אשר כרם נטע דרוש ביה נמי נטע מכל מקום ואפי׳ אינו כרם שהרי לא הזכיר כרם עדיין.
תלמוד לומר כרם – דדמי לכרם ופחות שבכרמים חמשה גפנים הם.
כרם״ שהוא לשון ריבוי. אין לי אלא כרם של עצי גפן, מנין לרבות חמשה אילני מאכל ואפילו משאר מינין שאף עליו חוזר — תלמוד לומר ״אשר נטע״ — לרבות מיני אילנות אחרים. יכול שאני מרבה אף הנוטע רק ארבעה אילני מאכל, או אפילו חמשה אילני סרק — תלמוד לומר: ״כרם״ למעט דבר שאינו בגודל של כרם או שאינו עושה פרי ככרם.
From the specific term “vineyard,” I have derived only a vineyard; from where do I derive that it comes to include five fruit trees even from other species? The verse states: “That has planted,” to include different types of trees. Might I include even one who plants only four fruit trees and one who plants five or more non-fruit bearing trees? The verse states: “Vineyard.” The term excludes a quantity of trees that is too few to qualify as a vineyard, as well as trees that do not yield fruit at all.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כֶּרֶם כְּמַשְׁמָעוֹ לֹא חִילֵּל וְלֹא חִילְּלוֹ פְּרָט לְמַבְרִיךְ וּלְמַרְכִּיב וְהָא אֲנַן תְּנַן אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא אכָּאן בְּהַרְכָּבַת אִיסּוּר כָּאן בְּהַרְכָּבַת הֶיתֵּר.

Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The word “vineyard” is to be understood as it indicates, and it is referring only to a grape vineyard. And since the verse does not state merely: “And has not used the fruit,” but rather: “And has not used the fruit thereof,” it excludes one who layers the vine or branch and one who grafts different trees onto one another. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: He is released if he is one who plants, or if he is one who layers, or if he is one who grafts trees? Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: This is not difficult. Here, in the case where one does not return from the ranks, the man has performed forbidden grafting; there, in the case where one does return from the ranks, he has performed permitted grafting.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כרם כמשמעו – ולא שאר אילנות.
חיללו – משמע מיעוטא לזה ולא לאחר.
כאן בהרכבת איסור – ברייתא בהרכבת איסור מין בשאינו מינו ומעטיה קרא כדמעיט ולא חנכו גבי בית פרט לגזלן.
מבריך – שכופף [הזמורה או היחור] בארץ.
מרכיב – שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו וישראל מותר להרכיב משני אילנות שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין דהוו ממין אחד זה בזה.
ומ״מ יש מפרשים כאן לעולם ילדה בילדה וכגון דנטעה לקמייתא לסייג ולקורות וכיוצא בה חייבת הא ילדה בזקנה אע״פ שנטע הראשונה לסייג ולקורות פטורה מן הערלה ואינה גם כן בדין חזרה ועל זו שאל מאי שנא ילדה בזקנה דבטלה ליפטר מן הערלה ושלא לחזור אע״פ שניטעה הראשונה לסייג ולקורות ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה מיהא לענין ערלה הואיל והראשונה פטורה ופירש הטעם הואיל ואף הראשונה אפשר לחזור לחיוב והדברים נראין:
זה שביארנו בנטעה לסייג ולקורות שאם חישב עליה בתוך שלש לאכילה חייבת צריך שתדע שמיום נטיעתה מונין לה ואם ניטעה משלש ולמעלה פטורה לגמרי וכן היא בתלמוד המערב:
הרכבה זו שאנו עסוקים בה פירושו בהרכבה המותרת כגון שהבד שהוא מביא מבחוץ לתחבו בגופו של אילן זה דרך נקב שעשה בו הוא ממין אותו האילן אלא שזה המורכב פירותיו גסים וטוען מאותו המין ביניקתו של זה אבל הרכבה של איסור כגון שהרכיב מין בשאינו מינו או ירק באילן או אילן בירק שלוקה עליה בכל מקום אינו חוזר עליה אע״פ שהפירות מיהא מותרין באכילה אף לעובר עצמו ולענין ביאור זה שאמרו רב נחמן אמר במבריך אילן בירק תירוץ הוא למה ששאל למעלה לרבי אליעזר בן יעקב שהמבריך והמרכיב אינו חוזר והקשו לו ממשנתנו שאמרה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ותירצו בה כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור ותירץ הרכבת היתר היכי דמיא שיהא חוזר עליה וכבר תירצנוה בשנטע את הראשונה לסייג ולקורות ובא רב נחמן ותירצה במבריך אילן בירק כגון בחלק גס של כרוב וכיוצא בו שאינו חוזר מצד הראשון וחוזר מצד השני ואע״פ שהיא הרכבת איסור הוא מייתי לה מדרשב״ג שמתיר בכך ואין הלכה כמותו ואף אילן בירק אסור כמו שביארנו:
ולענין הברכה מיהא לא תירצו בה בסוגיא דבר וסומכים הם על מה שנתפרש בה במקום אחר שדין ערלה שבו תלוי בהפסקה על הדרך שביארנו למעלה:
ילדה שהיא פחותה מטפח ר״ל שהיא שפלת קומה בפחות מטפח חייבת בערלה כל שנותיה אפי׳ לאחר שהזקינה שהכל סבורים בה שהיא בת שנתה ואם רואים שאדם אוכל פירותיה יאמרו שערלה מותרת ודוקא גפן אחת או אפילו היה שם כרם עליהן כל שאינה אלא כרם מצומצמת ר״ל שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל אם היה כרם שלם וכלו בגפנים פחותים מטפח מונין לה שלש שנים כשאר האילנות שהרי יש לה קול עד שכל בני אדם אומרין יש לפלוני כרם שנטיעותיה משונות וגוצות בפחות מטפח ולא נפיק מיניה חורבא ובסמוך גם כן אמרו על גפן ילדה פחותה מטפח שסבכה על הזרעים אינה מקדשתם וכן אם זרע בתוך כרם שגפניה בדרך זה כל שאין שם אלא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הא מ״מ אם היה כל הכרם בדרך זה וזרע בתוכה קדש:
המת תופס ארבע אמות לקריאת שמע ר״ל שכל שהוא סמוך לו בתוך ארבע אמות אינו קורא את שמע והוא הדין לתפלה והוא הדין לילך בתוך ארבע ותפלין בראשו וספר תורה בזרועו וכלם מדכתי׳ לועג לרש חרף עושהו הא חוץ לארבע אמות מותר וכן הדין בקבר שהמת בתוכו וכבר ביארנוה בשלישי של ברכות:
חורגתא ר״ל בת אשת האב שנולדה לה מבעל אחר הגדילה בין האחים שהם מאשה אחרת מותרת להנשא לאחים ואין חוששין למראית העין שמא יחשבו בני אדם בה שהיא אחותם שבודאי קול יש לה ובהלכות גדולות פסקוה לאיסור ולא יראה כן ובתלמוד המערב שבמסכת יבמות פרק שני אמרו בענין השניות אשת חמיו אסורה מפני מראית העין ואם תאמר תורה הרי דוד נשא רצפה בת איה שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדניך בחיקך שני חורגים שגדלו בבית ר״ל זכר ונקבה אסורין זה לזה מפני מראית העין רבי חנינא אומר יסבון באתרא דלא חכמין להון ושמא על זו סמכו בהלכות גדולות ואסרו ומ״מ יראה לדעתנו לפסוק כתלמוד שלנו וסומכין על שיש לדבר קול ומתירין ואף אשת חמיו יש לה קול שלא היתה חמותו ומ״מ בתוספות העידו באחד שהיה נושא אשת חמיו והיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומיחו קצת רבנים בדבר ולא חששו להפסד הוצאתו:
הלקט והשכחה והפאה או הפרט והעוללות אפי׳ היו לה הרבה מהם פטורין מן התרומות ומן המעשרות שנאמר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך במה שאין לו חלק ונחלה עמך הוא נוטל מעשר ראשון יצאו לקט שכחה ופאה שיש לו נחלה עמך שאף עניים שבהם נוטלין ואם עשה מהן גורן הוקבעו למעשר ומפריש מהן תרומות ומעשרות מפני החשד שהרואים סבורים שבשדהו גדלו אבל אם עשה מהן גורן בעיר פטורין שהרי קול יש להם והכל יודעין שהם לקט או שכחה ופאה וכיוצא בהן:
רש״י בד״ה מרכיב שנוקב האילן ונוטל מן הרך כו׳ זה בזה כצ״ל והס״ד ואח״כ מ״ה האי הרכבת כו׳ בה היכי דמי כו׳ הרכבה הס״ד והד״א:
גמ׳ ל״ק כאן בהרכבת איסור כאן כו׳ והכא לא מקשינן לימא דלא כר״י דאמר הירא ורך הלבב הירא מעבירות שבידו דאפשר דהוא לא עביד איסורא כגון דאריסא דידיה הרכיב מין בשאינו מינו וק״ל:
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: כרם הוא כמשמעו דווקא כרם של גפנים ולא דבר אחר. ומזה שלא נכתב ״לא חילל״, ונכתב ״ולא חללו״ (דברים כ, ו) למדנו: דווקא זה שנטע כרם, פרט למבריך ולמרכיב שהם אינם חוזרים. ומקשים: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב כולם חוזרים! אמר ר׳ זירא אמר רב חסדא: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן בהרכבת איסור — אינו חוזר, כאן בהרכבת היתר — חוזר.
Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The word “vineyard” is to be understood as it indicates, and it is referring only to a grape vineyard. And since the verse does not state merely: “And has not used the fruit,” but rather: “And has not used the fruit thereof,” it excludes one who layers the vine or branch and one who grafts different trees onto one another. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: He is released if he is one who plants, or if he is one who layers, or if he is one who grafts trees? Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: This is not difficult. Here, in the case where one does not return from the ranks, the man has performed forbidden grafting; there, in the case where one does return from the ranks, he has performed permitted grafting.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הַאי הַרְכָּבַת הֶיתֵּר הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא יַלְדָּה בְּיַלְדָּהּ תִּיפּוֹק לי׳לֵיהּ דְּבָעֵי מֶיהְדָּר מִשּׁוּם יַלְדָּה רִאשׁוֹנָה אֶלָּא יַלְדָּה בִּזְקֵינָה וְהָאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ ביַלְדָּה שֶׁסִּיבְּכָה בִּזְקֵינָה בָּטְלָה יַלְדָּה בַּזְּקֵינָה וְאֵין בָּהּ דִּין עׇרְלָה.

The Gemara asks: With regard to this permitted grafting, what are the circumstances? If we say that it is a young tree grafted together with another young tree, then let him derive the halakha that one must return from the ranks due to the first young tree. One should be exempt because of his first tree, which is young, and the grafted tree is irrelevant. Rather, it is a case in which a young tree is grafted with an old tree. The Gemara objects: But didn’t Rabbi Abbahu say: With regard to a young tree that was entangled, i.e., grafted, with an old tree, the young one is negated by the old one, and the law of orla does not apply to it. Therefore, the grafted tree should likewise lose its status as a young tree, and one in this situation should not return from the ranks.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ילד
ילדא(נדרים נז:) ילדה שסיבכ׳ בזקינה ובה פירות אף על פי שהוסיפה מאתים אסור פי׳ ילדה נטיעה של ערלה שהיו בה פירות ערלה שסבכה בזקינה שהרכיבה בתוך אילן זקן של היתר אף על פי שהוסיפה שוב שהורכבה בזקינה מאתים ממה שהיתה בשעת הרכבה אף על גב דשאר ערלה בטלה במאתים אסור. (סוטה מג:) ילדה שסיבכה בזקנה בטלה פי׳ בטלה מדין ערלה וכיון דבטלה לא הוי נטיעה ולא ישוב עליו מעורכי מלחמה:
א. [יונגע פפלאנצע.]
האי הרכבת היתר – דאוקמת מתני׳ בה היכי דמי דחוזר מפני חילול ההרכבה.
אי נימא ילדה בילדה – שאף זו שבקרקע שהרכיב את הענף בה נטיעה היא ועדיין לא הגיעה לשנה רביעית לחללה הא לאו משום הרכבה הדר דבלאו הרכבה נמי בעי למיהדר מן המלחמה משום ילדה ראשונה.
בזקינה – שכבר נתחללה.
שסיבכה – לשון נאחז בסבך (בראשית כב) שעשאה ענף בזקינה.
בטלה לגבי זקינה – ואינה חייבת בערלה ואין בה דין רבעי וכי תנן במסכת ערלה דמרכיב חייב בערלה [זקינה] בילדה תנן שאף אותו ענף חייב בערלה ואע״ג שקצצו מזקינה נעשה עכשיו ילדה שזו היא נטיעתו.
אלא על כל פנים צריך אתה להעמידה בענין שאין לו חזרה מצד הראשונה וכגון שניטעה הראשונה לסייג ולקורות ולא לכונת פירות שנמצאת הראשונה אינה נטיעה לחזור עליה ולא לחיוב ערלה שהנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה אלא אם כן נמלך עליה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות וחוזר לו משום ילדה וכן לענין ערלה חייבת שאינה בטלה אצל הראשונה הן ילדה בילדה הן ילדה בזקנה וכן הלכה ומה שאמר כאן לעולם ילדה בילדה ושנטע הראשונה לסייג ולקורות לא לומר שאם הרכיב ילדה בזקנה ונטע את הראשונה לסייג ולקורות תהא הילדה פטורה מן הערלה ושאף הוא לא יחזור אלא פירושה אף ילדה בילדה ובא ללמד שאין לו חזרה מצד הראשונה אע״פ שהיא ילדה הואיל ולסייג ולקורות ניטעה ואינו חוזר גם כן מצדה וכן מה ששאל מאי שנא ילדה בזקנה דבטלה ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה לא לומר שילדה בזקנה כשהראשונה ניטעת לסייג ולקורות תהא בטלה אלא כך פירושו מאי שנא ילדה בזקנה ר״ל שהזקנה ניטעת לפירות שהילדה בטלה אצלה ומאי שנא ילדה בילדה ר״ל כשהראשונה ניטעה לסייג ולקורות הן ילדה הן זקנה שלא תפטור זו אגבה והרי שתיהן הרכבת חייב בפטור הוא ומה בין הפטורה מצד זמנה לפטורה מצד נטיעתה ופירש בה שכל שהראשונה נטועה לפירות והיא זקנה ופטורה מצד שנותיה אין בה צד לבא לחיוב ערלה אבל כשהוא מרכיב ילדה בילדה שהראשונה פטורה מצד נטיעתה הרי אף הראשונה יכולה לבא תוך שנותיה לחיוב ערלה וכגון שיחשוב עליה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות ואע״פ שבשעת נטיעה לא נתכוון לכך הוה ליה אילן שעלה מאיליו שלא היתה שום כוונה בנטיעתו ואעפ״כ חייב בערלה ואע״פ שאינו נמלך הואיל ופת בסלו הוא הרי הוא בחיובו כמי שנעשה ואפי׳ לא הרכיב עד שעברו לראשונה שני ערלה הואיל ומ״מ לא היה לראשונה שייכות בערלה אין זו בטלה אצלו כך קבלנו בפירושה מצד מה שראינו לרוב פוסקים בכמה מקומות שפסקו שכל המרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות חייב בערלה אפי׳ ילדה בזקנה:
בד״ה אי נימא כו׳ לחללה הא לאו כו׳ הד״א:
ושואלים: האי [זו] הרכבת היתר שחוזר בגללה היכי דמי [כיצד היא בדיוק]? אילימא [אם תאמר] שמרכיב ילדה בילדה (נטיעה צעירה בנטיעה צעירה) אחרת — תיפוק ליה דבעי מיהדר [תצא, תילמד לו שהוא צריך לחזור] משום ילדה ראשונה שעדיין לא נתחללה ולא משום הענף שהרכיב עליה! אלא כשהרכיב ילדה בזקינה — והאמר [והרי אמר] ר׳ אבהו: ילדה שסיבכה, כלומר, הרכיב אותה בזקינה — בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה ואף כאן לא תיחשב זו כנטיעה חדשה, ולא יחזור!
The Gemara asks: With regard to this permitted grafting, what are the circumstances? If we say that it is a young tree grafted together with another young tree, then let him derive the halakha that one must return from the ranks due to the first young tree. One should be exempt because of his first tree, which is young, and the grafted tree is irrelevant. Rather, it is a case in which a young tree is grafted with an old tree. The Gemara objects: But didn’t Rabbi Abbahu say: With regard to a young tree that was entangled, i.e., grafted, with an old tree, the young one is negated by the old one, and the law of orla does not apply to it. Therefore, the grafted tree should likewise lose its status as a young tree, and one in this situation should not return from the ranks.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לְעוֹלָם יַלְדָּה בְּיַלְדָּה וּכְגוֹן דִּנְטַע לְהָךְ קַמַּיְיתָא לִסְיָיג וּלְקוֹרוֹת דִּתְנַן גהַנּוֹטֵעַ לִסְיָיג וּלְקוֹרוֹת פָּטוּר מִן הָעׇרְלָה.

Rabbi Yirmeya said: Actually, one returns home if he grafts a young tree with another young tree, and it is a case in which he planted this first one for a fence or for beams, so that he is exempt from battle only because of the second tree, which he grafts for fruit. As we learned in a mishna (Orla 1:1): In a case of one who plants a tree for a fence or to yield wood for beams, the tree is exempt from the halakhot of orla.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם ילדה בילדה – ודקשיא לך בלא הרכבה נמי בעי למיהדר ממערכי המלחמה אקמייתא.
כגון דנטעה לקמייתא לסייג – כגון שהיתה פרצה בגדר שדהו ונטעה בפרצה לסתום לשון סוגה בשושנים (שיר השירים ז) גדורה בשושנים.
ולקורות – לקוץ ממנה קורות לכשתגדל.
בד״ה לעולם כו׳ המלחמה אקמייתא הס״ד ואח״כ כגון דנטעה קמייתא ג״כ הס״ד:
אמר ר׳ ירמיה: לעולם תפרש שחוזר מערכי המלחמה כשהרכיב ילדה בילדה, ומדוע אינו חוזר משום הראשונה — כגון שנטע להך קמייתא [את זו הראשונה] לסייג (לגדר) או לשם קורות, ואחר כך הרכיב עליה נטיעה אחרת לשם פירות. דתנן כן שנינו במשנה]: הנוטע אילנות לסייג ולעשות מהם קורות — פטור מן הערלה ושואלים:
Rabbi Yirmeya said: Actually, one returns home if he grafts a young tree with another young tree, and it is a case in which he planted this first one for a fence or for beams, so that he is exempt from battle only because of the second tree, which he grafts for fruit. As we learned in a mishna (Orla 1:1): In a case of one who plants a tree for a fence or to yield wood for beams, the tree is exempt from the halakhot of orla.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמַאי שְׁנָא יַלְדָּה בִּזְקֵינָה דְּבָטְלָה וּמַאי שְׁנָא יַלְדָּה בְּיַלְדָּה דְּלָא בָּטְלָה.

The Gemara asks: And what is different about the case of a young tree paired with an old tree such that the young tree is negated, and what is different about the case of a young tree being planted for fruit paired with a young tree planted for wood such that the fruit tree is not negated?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי שנא ילדה בילדה – כי הך ילדה קמייתא דכזקינה היא לענין ערלה (דלא בטלה הרכבה בה להפטר מן הערלה כמותה.
בד״ה ומאי שנא כו׳ לענין ערלה דבטלה הרכבה כו׳ כצ״ל:
בד״ה התם גבי כו׳ להכי נטעה הס״ד:
ומאי שנא [ומה שונה] ילדה בזקינה שהיא בטלה בה, ומאי שנא [ומה שונה] ילדה בילדה שלא בטלה?
The Gemara asks: And what is different about the case of a young tree paired with an old tree such that the young tree is negated, and what is different about the case of a young tree being planted for fruit paired with a young tree planted for wood such that the fruit tree is not negated?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָתָם אִי מִימְּלִיךְ עֲלַהּ לָאו בַּת מֶיהְדָּר הִיא הָכָא אִי מִימְּלִיךְ עֲלַהּ בַּת מֶיהְדָּר הִיא [דְּהָא מֵעִיקָּרָא לְפֵירֵי קָיְימָא] מִידֵּי דְּהָוֵה אַעָלוּ מֵאֵילֵיהֶן דִּתְנַן דעָלוּ מֵאֵילֵיהֶן חַיָּיבִין בְּעׇרְלָה.

The Gemara answers: There, in the case of an older tree, if one changes his mind about it and wants it to be a young tree obligated in orla, it cannot return to its previous state, as he has grafted it. Therefore, it is exempt from the halakhot of orla. Here, when a tree is planted for wood, if he changes his mind and decides to grow it for fruit, it can return to its default state of being planted for fruit, because initially it stands to be used for fruit. Therefore, it is not exempt from the halakhot of orla. This ruling is just as it is concerning trees that grew by themselves, which are subject to orla although they were not consciously planted for their fruit. As we learned in a mishna (Orla 1:2): Fruit trees that grew by themselves are obligated in orla although the landowner did not plant them himself.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם – גבי זקנה לאו בת אימלוכי היא לחזור ולהיות ילדה על שום מחשבה אבל נטע לסייג אי ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות חייבת בערלה הילכך ילדה דקא מרכיב בגוה לאכילה חייבת בערלה ואע״ג דלא אימליך אקמייתא הא מיהא לאכילה הוא ומהניא מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוה חשיב עלה הוה מהני מחשבה ואע״ג דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה.
מידי דהוה אעלו מאיליהן – דבשעת נטיעה ליכא כוונה.
גמרא לאו בת מיהדר היא הכא אי מימלך עלה בת מיהדר היא דהא מעיקרא לפירי קיימא מידי דהוה כו׳ כצ״ל:
ומשיבים: התם אי מימליך עלה [שם, בנטיעה זקינה, אם היה רוצה להימלך עליה] ותיחשב כנטיעה ילדה החייבת בערלה — לאו [לא] בת מיהדר [חזרה] היא, הכא [כאן], בנוטע לסייג ולקורות, אי מימליך עלה [אם רוצה להימלך עליה] ולייעד אותה לפירות — בת מיהדר [חזרה] היא ותתחייב בערלה, [דהא מעיקרא לפירי קיימא [שהרי מתחילה לפירות היא עומדת]], מידי דהוה [כמו שהוא הדין] באילנות שעלו מאיליהן החייבים בערלה אף שלא ניטעו בכוונה לשם פירות. דתנן כן שנינו במשנה]: אילנות פרי שעלו מאיליהן, אף על פי שלא נטעם בעצמו — חייבין בערלה.
The Gemara answers: There, in the case of an older tree, if one changes his mind about it and wants it to be a young tree obligated in orla, it cannot return to its previous state, as he has grafted it. Therefore, it is exempt from the halakhot of orla. Here, when a tree is planted for wood, if he changes his mind and decides to grow it for fruit, it can return to its default state of being planted for fruit, because initially it stands to be used for fruit. Therefore, it is not exempt from the halakhot of orla. This ruling is just as it is concerning trees that grew by themselves, which are subject to orla although they were not consciously planted for their fruit. As we learned in a mishna (Orla 1:2): Fruit trees that grew by themselves are obligated in orla although the landowner did not plant them himself.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלוֹקְמַהּ בְּכֶרֶם שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין דְּהַאי הָדַר אַדִּידֵיהּ וְהַאי הָדַר אַדִּידֵיהּ אָמַר רַב פָּפָּא זֹאת אוֹמֶרֶת הכֶּרֶם שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין אֵין חוֹזְרִין עָלָיו מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה.

The Gemara asks: Why is there a need to establish the mishna as discussing a case where one planted the first tree for a fence or for beams? But let the mishna be established as referring to a vineyard belonging to two partners, where the two trees involved in the grafting were co-owned by partners, and both trees were young. As in this case this one man returns due to his tree and that other man returns due to his tree. Rav Pappa says: Since the Gemara avoids the scenario of the vineyard belonging to partners in favor of discussing a case where one planted the first tree for a fence or for beams, that is to say if there is a vineyard belonging to two partners, evidently they do not return for the vineyard from the ranks of soldiers waging war.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולוקמה בכרם של שני שותפין – למה לי לאהדורי אשינויא דחיקא בנוטע לסייג ולקורות לוקמה בנוטע לאכילה ודקשיא לך תיפוק לי משום דבעי למהדר משום ראשונה לישני כגון שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו.
זאת אומרת כרם של ב׳ שותפין לאו דוקא נקט זאת אומרת דאמתני׳ לא קאי אלא הני אמוראי דבי מדרשא דלא בעו לשנויי הכי סבירא להו הכי:
ושואלים: לשם מה צריך להעמיד בנוטע לקורות, ולוקמה [ושיעמידנה] את הרכבת ההיתר שבגללה חוזרים מערכי המלחמה בכרם של שני שותפין, והרכיב אחד מהם את שלו בנטיעה של חבירו דהאי הדר אדידיה והאי הדר אדידיה [שזה חוזר על הנטיעה שלו וזה חוזר על שלו]? מתוך שאלה זו אמר רב פפא: זאת אומרת כרם של שני שותפין — אין חוזרין עליו מערכי המלחמה.
The Gemara asks: Why is there a need to establish the mishna as discussing a case where one planted the first tree for a fence or for beams? But let the mishna be established as referring to a vineyard belonging to two partners, where the two trees involved in the grafting were co-owned by partners, and both trees were young. As in this case this one man returns due to his tree and that other man returns due to his tree. Rav Pappa says: Since the Gemara avoids the scenario of the vineyard belonging to partners in favor of discussing a case where one planted the first tree for a fence or for beams, that is to say if there is a vineyard belonging to two partners, evidently they do not return for the vineyard from the ranks of soldiers waging war.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמַאי שְׁנָא מֵחֲמִשָּׁה אַחִין וּמֵת אֶחָד מֵהֶן בַּמִּלְחָמָה ודְּכוּלָּן חוֹזְרִין הָתָם כׇּל חַד וְחַד קָרֵינָא בֵּיהּ אִשְׁתּוֹ הָכָא כׇּל חַד וְחַד לָא קָרֵינָא בַּיהּ כַּרְמוֹ.

The Gemara asks: And in what way is the case of partners different from the following case: If there are five brothers and one of them dies in the war, the halakha is that they all return. Just as each brother returns because of his shared responsibility to perform levirate marriage or ḥalitza for the widow, each partner should return for his share in the young tree that was grafted. The Gemara answers: There, each and every one is considered one who must return for his wife, as any of them could readily marry her. However, here, each and every one is not considered one who must return for his vineyard because it does not belong exclusively to either of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי שנא מחמשה אחין – ברייתא היא לקמן בפרקין (סוטה מד.).
כולן חוזרין – מפני שהיא שומרת יבם לכולם.
קרינא ביה אשתו – שמא לזה תתייבם.
כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו – המיוחד לו שאין לך בה גפן שאין לשנים חלק בה.
ושואלים: ומאי שנא במה שונה] דין זה מחמשה אחין ומת אחד מהן במלחמה, שכולן חוזרין מפני שכל אחד מהם ראוי לייבם את אשת האח המת, ואף כאן שייכת לשניהם הילדה שהרכיב? ומשיבים: התם [שם] כל חד וחד קרינא ביה [אחד ואחד מהם קוראים אנו בו] ״אשתו״, שהרי אם ישאנה אחד מהם תהיה זו אשתו גמורה, הכא [כאן] — כל חד וחד לא קרינא ביה [אחד ואחד אין אנו קוראים בו] ״כרמו״, שהרי אין הכרם מיוחד לאחד מהם.
The Gemara asks: And in what way is the case of partners different from the following case: If there are five brothers and one of them dies in the war, the halakha is that they all return. Just as each brother returns because of his shared responsibility to perform levirate marriage or ḥalitza for the widow, each partner should return for his share in the young tree that was grafted. The Gemara answers: There, each and every one is considered one who must return for his wife, as any of them could readily marry her. However, here, each and every one is not considered one who must return for his vineyard because it does not belong exclusively to either of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר בְּמַבְרִיךְ אִילָן בְּיָרָק וְהַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא הַמַּבְרִיךְ אִילָן בְּיָרָק רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גַּמְדָּא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ זוַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In accordance with the baraita mentioned above, one does not normally return for a grafted or layered tree. However, the mishna states that one does return for a grafted or layered tree in a case where one layers a tree and grafts it with a vegetable plant. And that ruling is in accordance with this tanna, Rabbi Yehuda ben Gamda, as cited in a baraita. As it is taught in a baraita (Tosefta, Kilayim 1:12): With regard to one who layers a tree and grafts it with a vegetable plant, the tanna’im engaged in a dispute concerning whether this kind of breeding is permitted. Rabban Shimon ben Gamliel, speaking in the name of Rabbi Yehuda ben Gamda of the village of Akko, permits one to do so, and the Rabbis prohibit it. Therefore, one would return from the ranks for a tree grafted to a vegetable plant, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Gamda, although he would not return for the vegetable itself.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב נחמן אמר – הא דקתני מתני׳ מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלא בעי למיהדר משום קמא ואם תאמר מין בשאינו מינו הוא ואימעיטא לה הרכבת איסור מולא חיללו פרט למבריך ומרכיב האי תנא הוא דאמר מותר.
כפר עכו – כן שמה.
שם בגמרא במבריך אילן בירק והאי תנא כו׳ והכא לא מקשינן מ״ש ילדה בזקנה דבטיל ומ״ש אילן בירק דלא בטיל דהא אילן בירק נמי אי ממליך עלה לאו בת מיהדר היא די״ל דילדה בזקנה כיון דמינה היא בטיל לגבה משא״כ אילן בירק כיון דלא בת מינה הוא לא בטיל לגביה וק״ל:
רב נחמן בר יצחק אמר, כך יש ליישב את הסתירה בין המשנה לברייתא לגבי הרכבה: כשאמרו במשנה שחוזר בהרכבה, מדובר במבריך אילן בירק, והאי תנא הוא שיטת תנא זה היא], המתיר הרכבת אילן בירק. דתניא כן שנינו בברייתא]: המבריך אילן בירק, רבן שמעון בן גמליאל מתיר משום (בשם) ר׳ יהודה בן גמדא איש כפר עכו, וחכמים אוסרין. הרי שלשיטת ר׳ יהודה בן גמדא יחזור הלה מערכי המלחמה בגלל האילן שהבריך אף שמשום הירק אינו חוזר.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In accordance with the baraita mentioned above, one does not normally return for a grafted or layered tree. However, the mishna states that one does return for a grafted or layered tree in a case where one layers a tree and grafts it with a vegetable plant. And that ruling is in accordance with this tanna, Rabbi Yehuda ben Gamda, as cited in a baraita. As it is taught in a baraita (Tosefta, Kilayim 1:12): With regard to one who layers a tree and grafts it with a vegetable plant, the tanna’im engaged in a dispute concerning whether this kind of breeding is permitted. Rabban Shimon ben Gamliel, speaking in the name of Rabbi Yehuda ben Gamda of the village of Akko, permits one to do so, and the Rabbis prohibit it. Therefore, one would return from the ranks for a tree grafted to a vegetable plant, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Gamda, although he would not return for the vegetable itself.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא לָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָתָם כֶּרֶם כְּמַשְׁמָעוֹ הָכָא נָמֵי נָטַע כְּמַשְׁמָעוֹ נוֹטֵעַ אִין מַבְרִיךְ וּמַרְכִּיב לָא.

The Gemara offers another alternative resolution to the contradiction over whether one returns for a grafted tree. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: In accordance with whose opinion is this statement, which says that one does not return for a grafted tree? It is the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. He explains: Didn’t Rabbi Eliezer ben Ya’akov say there in the baraita cited earlier: The word vineyard is to be understood as it indicates, i.e., that the exemption is only for a grape vineyard? Here too, the word planted is to be understood as it indicates; with regard to one who plants, yes, he does return, but one who grafts or layers a tree does not return.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא מני – דקתני פרט למבריך ומרכיב לאו סתמא היא אלא סיפא דמילתא דרבי אליעזר בן יעקב היא ואפי׳ הרכבת היתר לא הדר עלה.
כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן: הא מני [שיטה זו שהמרכיב אינו חוזר מערכי המלחמה כמי היא] — דעת ר׳ אליעזר בן יעקב היא. וראיה לדבר: האם לא אמר ר׳ אליעזר בן יעקב התם [שם] ״כרם״ כמשמעו דווקא? הכא נמי [כאן גם כן] ״נטע״ כמשמעו, ולכן נוטע — אין [כן] חוזר, מבריך ומרכיב — לא.
The Gemara offers another alternative resolution to the contradiction over whether one returns for a grafted tree. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: In accordance with whose opinion is this statement, which says that one does not return for a grafted tree? It is the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. He explains: Didn’t Rabbi Eliezer ben Ya’akov say there in the baraita cited earlier: The word vineyard is to be understood as it indicates, i.e., that the exemption is only for a grape vineyard? Here too, the word planted is to be understood as it indicates; with regard to one who plants, yes, he does return, but one who grafts or layers a tree does not return.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב חיַלְדָּה פְּחוּתָה מִטֶּפַח חַיֶּיבֶת בְּעׇרְלָה כׇּל שְׁנוֹתֶיהָ דְּמִתְחַזְיָא כְּבַת שַׁתָּא טוְהָנֵי מִילֵּי שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב אֲבָל כּוּלֵּיהּ כֶּרֶם קָלָא אִית לֵיהּ.

§ After citing Rabbi Yoḥanan’s interpretation of the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, the Gemara cites a string of other rulings that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: The Sages decreed that if there is a young grapevine less than one handbreadth tall, it is obligated in orla all its years, even after the three years mandated by the Torah, because it appears like a vine of one year. The Sages were concerned that if they permitted one to eat from such a vine, people would also eat true orla. And this prohibition applies to a very small section of two grapevines opposite two grapevines and one more vine emerging and growing between them, in the formation of a tail. But if the entire vineyard grows so short, it generates publicity, and people know that the vines are old enough to no longer be subject to orla.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פחותה מטפח – שהיא שפל קומה ולא תגבה לעולם עד טפח.
כל שנותיה – מדרבנן כל הימים ערלה נוהגת בה דמתחזיא כבת שתא והרואה שאוכלין פירותיה אומר שפירות ערלה מותרין.
קלא אית ליה – הכל אומרים כרם יש לפלוני משונה מכל הכרמים ויודעין שהיא זקינה להכי נקט שתים כו׳ דסבר לה כמאן דאמר במסכת ברכות (דף לה.) כרם רבעי תנן שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם.
וה״מ שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב כזה. ולהכי נקט שתים כנגד שתים דסבי׳ ליה כמ״ד בברכות כרם רבעי שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם:
ב כיון שהובאו דברים שאמר ר׳ יוחנן משמו של ר׳ אליעזר בן יעקב, מביאים עוד דברים שמסר ר׳ יוחנן בשמו, ובענין אחר. כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר בשם ר׳ יוחנן משום ר׳ אליעזר בן יעקב: ילדה (גפן צעירה) שהיא פחותה בגובהה מטפח — גזרו חכמים שחייבת בערלה כל שנותיה אפילו לאחר שנות הערלה, משום דמתחזיא [שנראית] כבת שתא [שנה] ואם יתירוה באכילה יבואו לאכול גם פירות ערלה ממש. והני מילי [ודברים אלה] אמורים דווקא בכרם קטן ביותר שעשוי שתים (שתי גפנים) כנגד שתים, ואחת יוצאה זנב (באמצע, ממולן). אבל אם כוליה [כל] הכרם כך הוא — קלא אית ליה [קול יש לו] ויודעים שהכרם כבר יצא מזמן הערלה.
§ After citing Rabbi Yoḥanan’s interpretation of the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, the Gemara cites a string of other rulings that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: The Sages decreed that if there is a young grapevine less than one handbreadth tall, it is obligated in orla all its years, even after the three years mandated by the Torah, because it appears like a vine of one year. The Sages were concerned that if they permitted one to eat from such a vine, people would also eat true orla. And this prohibition applies to a very small section of two grapevines opposite two grapevines and one more vine emerging and growing between them, in the formation of a tail. But if the entire vineyard grows so short, it generates publicity, and people know that the vines are old enough to no longer be subject to orla.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מֵת יתּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת לק״שלִקְרִיאַת שְׁמַע דִּכְתִיב {משלי י״ז:ה׳} לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עוֹשֵׂהוּ.

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A corpse occupies four cubits with regard to the exemption from the recitation of Shema, so that it is prohibited to recite Shema within this space, as it is written in the verse: “Whoever mocks the poor blasphemes his Maker” (Proverbs 17:5). Because the deceased cannot perform mitzvot, one who performs a mitzva in front of them is considered to be mocking them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקריאת שמע – שאסור לקרות בארבע אמותיו משום לועג לרש שזה קורא וזה אינו יכול לקרות.
כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר בשם ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ אליעזר בן יעקב: מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע, שבתוך ארבע אמות מן המת אסור לקרוא קריאת שמע, דכתיב [שנאמר]: ״לעג לרש חרף עשהו״ (משלי יז, ה), שכיון שהמת אינו יכול לקיים מצוות הרי זה שמקיים מצווה לידו נחשב כלועג לו.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A corpse occupies four cubits with regard to the exemption from the recitation of Shema, so that it is prohibited to recite Shema within this space, as it is written in the verse: “Whoever mocks the poor blasphemes his Maker” (Proverbs 17:5). Because the deceased cannot perform mitzvot, one who performs a mitzva in front of them is considered to be mocking them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב חוּרְגְּתָא הַגְּדֵילָה בֵּין הָאַחִין אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא לָאַחִין דְּמִתְחַזְיָא כִּי אֲחָתַיְיהוּ כוְלָא הִיא קָלָא אִית לַיהּ לְמִילְּתָא.

Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: With regard to a man’s stepdaughter who grows up among the brothers from a different marriage, she is eligible to be married to them in principle, because they are not actually her siblings. Nevertheless, she is prohibited to be married to the brothers, because she appears as though she is their sister. The Gemara comments: And that is not so; such a marriage is not prohibited because the matter generates publicity, and the public knows that they are not truly related.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות איווראגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חורגתא – בת אשתו.
שגדלה בין האחין – בני הבעל מאשה אחרת.
דמתחזיא כי אחתייהו – מי שאינו מכיר בה ורואה אותה שגדלה אצלו כסבור שהיא אחותו ואומר שנושא אחותו.
חורגתא הגדילה בין האחין אסורה להנשא לאחין פ״ה בת אשתו הגדילה בין בני הבעל שיש לו מאשה אחרת דאיתחזיא כי אחתיהו מי שאינו מכיר בה סבור שנשא אחותו. ולא היא דחורגתא קלא אית לה ומותרת. ותי׳ לר״י דאמר בירושלמי אשת (חורגו) [חמיו] אסורה מפני מראית העין וכמאן אתיא וצ״ל דאתיא כר׳ אליעזר בן יעקב. ור״י אומר דאפי׳ למסקנא דהכא אתי שפיר דהאי חורגתא כשהיא גדילה בין האחין יודעין העולם שאינה אחותם אבל אשת (חורגו) [חמיו] שאינה עומדת אצלו אין נותנין העולם לב להבחין א״כ (איכא לאו כיון) [אתו למימר] שאשתו של זה אמו של זו. אבל אמרי׳ בירושלמי החורג והחורגת שגדלין זה עם זה אסורין לינשא ר׳ חנינא בן יודן או׳ יתנסבון באתרא דלא חכמין להון פי׳ ינשאו עצמן במקום שאין מכירים אותן וחולק על תלמוד שלנו שמתירן בלאו הכי:
גמ׳ ולא היא קלא אית ליה. עיין יבמות דף כא ע״א תד״ה ומותר:
אמר ר׳ יצחק אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ אליעזר בן יעקב: חורגתא (בת חורגת, כגון בת אשת האב מבעל אחר) הגדילה בין האחין, אף על פי שאינה אסורה להם מן הדין משום אחות, שהרי אינה אחותם — מכל מקום אסורה לינשא לאחין, דמתחזיא כי אחתייהו היא נראית כאחותם]. ומעירים: ולא היא, אין ההלכה כן, כי קלא אית ליה למילתא [קול יש לו לדבר], שדבר זה שאין היא אחותם נודע לרבים, ואין מקום לחשוש.
Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: With regard to a man’s stepdaughter who grows up among the brothers from a different marriage, she is eligible to be married to them in principle, because they are not actually her siblings. Nevertheless, she is prohibited to be married to the brothers, because she appears as though she is their sister. The Gemara comments: And that is not so; such a marriage is not prohibited because the matter generates publicity, and the public knows that they are not truly related.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות איווראגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב ללֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁעֲשָׂאָן בְּגוֹרֶן הוּקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר אָמַר עוּלָּא לָא אֲמַרַן מאֶלָּא בַּשָּׂדֶה אֲבָל בָּעִיר קָלָא אִית לֵיהּ לְמִלְּתָא.

And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: With regard to gleanings (Leviticus 19:9, 23:22), forgotten sheaves (Deuteronomy 24:19), or produce in the corner of the field which is given to the poor [pe’a] (Leviticus 19:9, 23:22), three obligatory agricultural gifts that must be given to the poor, if one gathered them into the threshing floor, the produce was thereby rendered obligated for tithes. Although one does not take tithes from produce for the poor, onlookers are likely to presume that this is his own produce. Ulla said: We stated this halakha only when the granary is in the field, but in the city, the matter generates publicity. People see that the produce was gathered in small quantities from different places, and they know that this produce is for the poor. In that case, one need not separate tithes.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקט שכחה ופאה שעשאן – העני גורן שכינס הרבה כאחד ועשה מהן כרי.
הוקבעו למעשר – מדרבנן דמאן דחזי סבור שגדל בשדהו.
וה״מ בשדה – שלא ידעו הכל שנכנסו מעט מעט וסבורין שגדל שם אבל בעיר כל שכיניו ראו שכינס על יד על יד ויודעין שהן של לקט שכחה ופאה ופטור מן המעשר כדתניא בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין לו בו חלק ונחלה עמך הוא בא ונוטל מעשר ראשון שלו יצא לקט שכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך שאף לעניים לוים הם מופקרים כשאר עניי ישראל.
לקט שכחה ופיאה שעשאן בגורן הוקבעו. פ״ה עני שכנס הרבה ביחד ועשה מהן כרי הוקבעו למעשר מדרבנן דמאן דחזי סבר שגדל בשדהו. וה״מ בשדה שכינסן בשדה ולא ידעו הכל שנתכנס מעט מעט וסבורין שגדל שם אבל בעיר כל שכניו ראו שכינם על יד על יד ויודעין שהם של לקט שכחה ופאה ופטור מן המעשר כדאמרי׳ בסיפרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך מי שאין לו חלק ונחלה הוא בא ונוטל מעשר ראשון שלו יצאו לקט שכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך שאף לעניי לוים הם מופקרין כלשאר עניי ישראל ל״ה:
ואמר ר׳ יצחק אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ אליעזר בן יעקב: לקט שכחה ופאה שעשאן (אסף אותן) בגורן — הוקבעו למעשר, וצריך להפריש מהן מעשרות, למרות שכרגיל אין מפרישים מעשרות ממתנות עניים, משום שסבורים האנשים שמפירות שדהו עשה גורן זו. אמר עולא: לא אמרן [אמרנו] הלכה זו אלא כשהיתה זו גורן בשדה, אבל בעיר — קלא אית ליה למלתא [קול יש לו לדבר], שרואים כיצד הביאם מעט מעט ממקומות שונים ויודעים שהן מתנות עניים, ואינו צריך להפריש מהן מעשר.
And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: With regard to gleanings (Leviticus 19:9, 23:22), forgotten sheaves (Deuteronomy 24:19), or produce in the corner of the field which is given to the poor [pe’a] (Leviticus 19:9, 23:22), three obligatory agricultural gifts that must be given to the poor, if one gathered them into the threshing floor, the produce was thereby rendered obligated for tithes. Although one does not take tithes from produce for the poor, onlookers are likely to presume that this is his own produce. Ulla said: We stated this halakha only when the granary is in the field, but in the city, the matter generates publicity. People see that the produce was gathered in small quantities from different places, and they know that this produce is for the poor. In that case, one need not separate tithes.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב ניַלְדָּה הַפְּחוּתָה מִטֶּפַח אֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת אֶת הַזְּרָעִים סוְהָנֵי מִילֵּי שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב אֲבָל כולי כֶּרֶם מְקַדֵּישׁ.

And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: If there is a young grapevine less than one handbreadth tall, it does not render the seeds that are planted next to it forbidden. Normally, diverse kinds of produce may not be planted in close proximity, but this vine is too small to qualify as a prohibited vineyard. The Gemara limits the scope of this statement: And this statement applies to a very small section of two grapevines opposite two grapevines and one more vine emerging and growing between them, in formation of a tail. But if the entire vineyard grows so short, a vine of this size does render the other seeds planted at its side forbidden.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינה מקדשת את הזרעים – משום כלאי הכרם דכתיב בהו תקדש המלאה הזרע ונראה לי דקסבר כדאמרינן במנחות (דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן נינהו ובכי האי כרם לא גזור רבנן אשאר זרעים.
אבל כוליה כרם – גדול שהיא שפלת קומה הואיל וחשיבה גזור עליה.
ואמר ר׳ יצחק אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ אליעזר בן יעקב: ילדה (גפן צעירה) הפחותה בגובהה מטפח — אינה מקדשת (אוסרת) את הזרעים שזורעים סמוך לה משום כלאי הכרם שמפני קוטנה אינה קרויה כרם. ושוב מצמצמים את הדבר: והני מילי [ודברים אלה] אמורים דווקא שהיה כרם זה של שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, אבל כולי [כל] הכרם עשוי כך — מקדיש [אוסר].
And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: If there is a young grapevine less than one handbreadth tall, it does not render the seeds that are planted next to it forbidden. Normally, diverse kinds of produce may not be planted in close proximity, but this vine is too small to qualify as a prohibited vineyard. The Gemara limits the scope of this statement: And this statement applies to a very small section of two grapevines opposite two grapevines and one more vine emerging and growing between them, in formation of a tail. But if the entire vineyard grows so short, a vine of this size does render the other seeds planted at its side forbidden.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב

And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ יצחק אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ אליעזר בן יעקב:
And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה מג:, רי"ף סוטה מג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוטה מג:, רש"י סוטה מג:, תוספות איוורא סוטה מג:, בית הבחירה למאירי סוטה מג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה מג:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה מג:, גליון הש"ס לרע"א סוטה מג:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מג:, אסופת מאמרים סוטה מג:

Sotah 43b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 43b, Rif by Bavli Sotah 43b, Collected from HeArukh Sotah 43b, Rashi Sotah 43b, Tosefot Evreux Sotah 43b, Meiri Sotah 43b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 43b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 43b, Gilyon HaShas Sotah 43b, Steinsaltz Commentary Sotah 43b, Collected Articles Sotah 43b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144