×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַאן אַמְרְיָךְ (לְהָא) דְּאִימָּרַיְיתְּ וּמַאן אֲתָא עֲלָךְ דְּאִיפַּיַּיסְתְּ.
Who angered you, i.e., the Ark, so much that you became so angry that you gave yourself into captivity? And who came to you to appease you?
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מאן אמריך דאימריית – מי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן השבייה ועתה מי מפייסך כשנתפייסת לבא מאליך.
מאן אמרייך דאמרת. מי הכעיסך שהכעסת ולא הצלת את עמך מן השביה. ועוד מי פייסך שנתפייסת. ל״ה. כתיב כידון בדברי הימים ויבאו עד גורן כידון ובשמואל כתיב גורן נכון. בתחלה כשבא הארון שם נעשה להם ככידון ההורג שהרג את עוזה ולאחר שנשתהה שם ו׳ חדשים בבית עובד אדום נעשה להם נכון שהכין את ביתו כדכתיב ויברך ה׳ את עובד אדום. ושמעתי בשם רבי מנחם בר׳ חלבו גרן נכון הוא גרן ארונה היבוסי. וא״כ הוא (גרן) [ה״ג] בתחלה נכון ולבסוף כידון על שם המזבח שתחלתו בנוי ולבסוף חרוב וכידון לשון שבר וחורבן הוא כמו יראו עיניו כידו. כפ״ה:
וכתבו להם למטה למען אשר לא ילמדו אתכם וגו׳. לעיל מיניה [כתיב] כי החרם תחרימם ודבר זה כתבו למטה להודיע לז׳ אומות היושבין חוץ מגבולי ארץ ישראל שלא נצטוינו להחרימם אלא על אותם שבתוך הגבולים נצטוינו להחרימם כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלין אבל אותן היושבין בחוצה לארץ אם חוזרין בתשובה נקבל אותם ושבתוכה אין מקבלין דמחמת יראה הם עושים וה״ג בתוס׳ אם אתם חוזרין בכם אנו מקבלין אתכם. ל״ה:
רש״י בד״ה מאן אמריך כו׳ את עצמך מן השבייה כו׳ כצ״ל:
מאן אמריך (להא) דאימריית ומאן אתא עלך דאיפייסת [מי הרגיזך שכעסת ונתת עצמך לשבי, ומי בא עליך שהתפייסת].
Who angered you, i.e., the Ark, so much that you became so angry that you gave yourself into captivity? And who came to you to appease you?
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) {שמואל א ו׳:י״ט} וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים1 אֶלֶף אִישׁ רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אָמַר שִׁבְעִים אִישׁ הָיוּ וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כַּחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְחַד אָמַר חֲמִשִּׁים אֶלֶף הָיוּ וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כְּשִׁבְעִים סַנְהֶדְרִין.

The verse states: “And He smote of the people seventy men, fifty thousand men” (I Samuel 6:19). Rabbi Abbahu and Rabbi Elazar disagree over the interpretation of the verse. One says that there were seventy men, and each and every one of them was equivalent to fifty thousand men. And one says that there were fifty thousand men, and each and every one was equivalent to the seventy men in the Sanhedrin.
1. כן בכ״י מינכן 5 ועדי נוסח נוספים וכן בפסוק. בדפוס וילנא: ״וחמשים״.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש גו׳. מדלא כתיב וחמשים אלף איש בוי״ו גם מדכתיב איש איש בכל פרט משמע להו דהיינו השבעים איש היינו החמשים אלף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דאל״כ לכתוב נ׳ אלפים שבעים איש ויונתן תרגם וקטל בסבי עמא שבעין גברי כו׳ ובקהלא נ׳ אלפים יתיישב לפי דבריו דנקט איש בכל פרט אבל לא יתיישב דה״ל למכתב וחמשים בוי״ו ודו״ק:
על מה שנאמר שם ״ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש״ (שמואל א ו, יט), ר׳ אבהו ור׳ אלעזר נחלקו בכך, חד [אחד] מהם אמר: שבעים איש היו, וכל אחד ואחד מהם שקול היה כחמשים אלף איש. וחד [ואחד] מהם אמר: חמשים אלף היו, וכל אחד ואחד מהם שקול היה כשבעים איש שהיו בסנהדרין.
The verse states: “And He smote of the people seventy men, fifty thousand men” (I Samuel 6:19). Rabbi Abbahu and Rabbi Elazar disagree over the interpretation of the verse. One says that there were seventy men, and each and every one of them was equivalent to fifty thousand men. And one says that there were fifty thousand men, and each and every one was equivalent to the seventy men in the Sanhedrin.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {שמואל ב ו׳:י״ג} וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נוֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה׳ שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וּכְתִיב {דברי הימים א ט״ו:כ״ו} שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים אָמַר רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל עַל כׇּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שׁוֹר וּמְרִיא עַל כׇּל שֵׁשׁ וְשֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.

With regard to David’s journey with the Ark to Jerusalem, the verse states: “And when they who carried the Ark of the Lord had gone six paces, he sacrificed an ox and a fatling” (II Samuel 6:13). And it is written elsewhere that he sacrificed “seven oxen and seven rams” (I Chronicles 15:26). Rav Pappa bar Shmuel says: For each and every step David took, he sacrificed an ox and a fatling, and for every six steps that he took, he sacrificed seven oxen and seven rams.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מריא
מריאא(סוטה לה:) ויזבח שור ומריא על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא פי׳ בובלות:
א. [מאסט קאלב.]
וכתיב שבעה פרים ושבעה אילים – בדברי הימים והכי רישיה דקרא ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה׳ ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים.
על כל פסיעה ופסיעה שור כו׳. וצ״ל דה״ק דבכל אחד מששה צעדים שור ומריא ולא נקט ששה אלא משום ז׳ פרים וז׳ אילים דמפורש באידך קרא דדה״י. ולמ״ד על כל שש פסיעות שור ומריא. ניחא טפי דנקט בהאי קרא ששה צעדים וקרא דהתם ז׳ פרים וז׳ אילים היינו על כל ו׳ סדרים כו׳ אע״ג דלא מפורש התם כלום נלמד סתום מן המפורש מה הכא בשור ומריא ששה אף התם בז׳ פרים ששה ודו״ק:
נאמר כאשר העלה דוד את הארון לירושלים: ״ויהי כי צעדו נשאי ארון ה׳ ששה צעדים ויזבח שור ומריא״ (שמואל ב ו, יג), וכתיב [ונאמר] במקום אחר שזבח ״שבעה פרים ושבעה אילים״ (דברי הימים א טו, כו). אמר רב פפא בר שמואל: על כל פסיעה ופסיעה זבח שור ומריא, על כל שש ושש פסיעות — שבעה פרים ושבעה אילים.
With regard to David’s journey with the Ark to Jerusalem, the verse states: “And when they who carried the Ark of the Lord had gone six paces, he sacrificed an ox and a fatling” (II Samuel 6:13). And it is written elsewhere that he sacrificed “seven oxen and seven rams” (I Chronicles 15:26). Rav Pappa bar Shmuel says: For each and every step David took, he sacrificed an ox and a fatling, and for every six steps that he took, he sacrificed seven oxen and seven rams.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא אִם כֵּן מִילֵּאתָ אֶת כׇּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּמוֹת אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא עַל כׇּל שֵׁשׁ וְשֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא עַל כׇּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.

Rav Ḥisda said to him: If that is so, and he sacrificed an offering for every step that he took, you have filled all of Eretz Yisrael with altars, as they had to build a new altar for each offering. Rather, Rav Ḥisda said: For every six steps he sacrificed an ox and a fatling, and for every six sets of six steps he sacrificed seven oxen and seven rams.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מילאת כל ארץ ישראל במות – מזבחות דעל כל פסיעה מזבח.
אמר ליה [לו] רב חסדא: אם כן, שעל כל פסיעה ופסיעה הקריבו קרבנות, מילאת את כל ארץ ישראל במות, שהיו צריכים לבנות במה (מזבח) בכל פעם! אלא אמר רב חסדא: על כל שש ושש פסיעות — שור ומריא, על כל ששה סדרים של שש פסיעות — שבעה פרים ושבעה אילים.
Rav Ḥisda said to him: If that is so, and he sacrificed an offering for every step that he took, you have filled all of Eretz Yisrael with altars, as they had to build a new altar for each offering. Rather, Rav Ḥisda said: For every six steps he sacrificed an ox and a fatling, and for every six sets of six steps he sacrificed seven oxen and seven rams.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּתִיב {דברי הימים א י״ג:ט׳} כִּידוֹן וּכְתִיב {שמואל ב ו׳:ו׳} נָכוֹן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּתְּחִלָּה כִּידוֹן וּלְבַסּוֹף נָכוֹן.:

It is written that Uzzah died “when they came to the threshing floor of Chidon” (I Chronicles 13:9), and elsewhere it is written that it was “the threshing floor of Nacon” (II Samuel 6:6). Rabbi Yoḥanan says: At first the Ark was similar to a javelin [kidon], as it caused Uzzah’s death. But ultimately, after the people asked for forgiveness, it was established [nakhon], i.e., placed, in the house of Obed Edom, where it was a source of blessing.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב כידון – בדברי הימים כתיב ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא וגו׳ ובשמואל כתיב גורן נכון.
בתחלה – כשבא הארון שם נעשה להם ככידון ההורג שהרג עוזא.
ולבסוף – לאחר שנשתהה שם ששה חדשים בבית עובד אדום נעשה נכון שהכין את ביתו דכתיב (שמואל ב ו) ויברך ה׳ את עובד אדום (אשתו ושמנה כלותיה) אשתו של עובד אדום ושמנה כלותיה ילדו ששה ששה בכרס אחד והיינו דכתיב פעלתי השמיני כי ברכו אלהי׳ (דברי הימים א כו) וכתיב אח״כ ששים ושנים לעובד אדום ושמעתי בשם ר׳ מנחם בר׳ חלבו גורן נכון הוא גורן ארונה היבוסי וא״כ הוא ה״ג בתחילה נכון ולבסוף כידון על שם המזבח שתחילתו בנוי וסופו חרב וכידון לשון שבר וחורבן הוא כמו יראו עיניו כידו (איוב כא).
בד״ה כתיב כידון כו׳ ברך ה׳ את בית עובד אדום כו׳ פעולתו השמיני כי ברכו אלהים כו׳ כצ״ל. ונ״ב פעולתו השמיני שם בנו השמיני:
בתחלה כידון ולבסוף נכון כו׳. פי׳ שני שפרש״י בשם ר׳ מנחם גורן נכון הוא גורן ארונה היבוסי כו׳ ע״ש הוא דחוק דמשמע מתוך המקראות דשמואל ודה״י שאחר שפרץ בעזה שם הטהו בדרך לבית עובד אדום הגתי ושוב שהה שם ג׳ חדשים ואח״כ העלוהו לעיר דוד גם פי׳ ראשון הוא דחוק לפרש כידון על פרץ עזה ונכון על בית עובד שאין זה ענין אחד אבל הנראה כידון ע״ש פרץ עזה כשנשאוהו בעגלה וגורן נכון על שנשאוהו משם לעיר דוד על נכון על כתפיים כדינו כמפורש במקראות וק״ל:
כתיב [כתוב] במקום אחד על המקום שמת בו עוזה ״ויבואו עד גורן כידן״ (דברי הימים א יג, ט), וכתיב [ונאמר] במקום אחר ״גורן נכון״ (שמואל ב ו, ו). אמר ר׳ יוחנן: בתחלה היה הארון כעין כידון, שהוא כלי זין ההורג נפשות, שנהרג עוזה על ידו, ולבסוף, לאחר שביקשו מחילה, היה נכון (מבוסס, מיושב) בבית עובד אדום ובאה ברכה בגללו.
It is written that Uzzah died “when they came to the threshing floor of Chidon” (I Chronicles 13:9), and elsewhere it is written that it was “the threshing floor of Nacon” (II Samuel 6:6). Rabbi Yoḥanan says: At first the Ark was similar to a javelin [kidon], as it caused Uzzah’s death. But ultimately, after the people asked for forgiveness, it was established [nakhon], i.e., placed, in the house of Obed Edom, where it was a source of blessing.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֲבָנִים הָיוּ אֶחָד שֶׁהֵקִים מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מוֹאָב שֶׁנֶּאֱמַר {דברים א׳:ה׳} בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר וְגוֹ׳ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {דברים כ״ז:ח׳} וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְגוֹ׳ וְאָתְיָא בֵּאֵר בַּאֵר.

§ The Gemara returns to the discussion of how the Ark was brought into Eretz Yisrael. You are found saying that there were three sets of stones. One is a set that Moses erected in the land of Moab, as it is stated: “Beyond the Jordan, in the land of Moab, Moses took upon himself to expound [be’er] this law, saying” (Deuteronomy 1:5). And it states there with regard to the mitzva to erect the stones on Mount Ebal: “And you shall write on the stones all the words of this law clearly elucidated [ba’er]” (Deuteronomy 27:8). It is derived through a verbal analogy between the word be’er that appears with regard to Moses, and the word ba’er that appears with regard to the mitzva to write the Torah on the stones on Mount Ebal that Moses also wrote down the Torah on stones.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמצאת – סיפא דברייתא דלעיל הוא אלא משום דתנא בה ועל דבר זה נענש עוזא אפסקיה בכל הני.
שהעמיד משה בעבר הירדן בערבות מואב – ותנא דברייתא כי קאי בארץ כנען קרי עבר המזרח עבר הירדן וכי קאי בערבות מואב או בשאר המסעות קרי ארץ כנען עבר הירדן והוא עבר המערבי.
שלשה מיני אבנים היו – ירושלמי ג׳ מיני אבנים הן אבני המלון ואבנים שהניחום יהושע תחת כפות רגלי הכהני׳ ואיסטליות שנתן להם משה אמר רבי יצחק פשוט לן ארבעה מיני אבנים הוה אמר ר׳ סימן בר זבידא ויאות אין תימר אבני המלון לשעה היו ונגנזו אין תימר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים משוקעות הן במים אין תימר איסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהן לארץ אלא אם כן במה אנו קיימין באבנים שהקים יהושע להן על גב הירדן.
תוס׳ בד״ה שלשה מיני אבנים היו כו׳ א״ר יצחק פשוט לן ארבעה כו׳ כצ״ל:
בא״ד נכנסו עמהן לארץ. נ״ב פי׳ לארץ סיחון ועוג וכן מצאתי בילקוט כבר נכנסו עמם לארץ העמים:
בא״ד אא״כ במה אנו קיימים באבנים שהקים כו׳ כצ״ל. ונ״ב פירוש א״כ על מה נכתבה התורה ודו״ק:
נמצאת אתה אומר ג׳ מיני אבנים היו א׳ שהקים משה כו׳. יש לעיין בזה מה טעם אבנים של משה שהקים דאותן של יהושע בגלגל מפורש כי ישאלון גו׳ אשר נכרתו מי הירדן גו׳ לזכרון לבני ישראל עד עולם וכן שהניחם במי הירדן קאמר מטעם זה ויהיו שם עד היום הזה גם אינו מענין סיפורו של הברייתא דמיירי כולו במעשה יהושע בעברו הירדן הכוונה בו ידוע כמ״ש בעל העקרים באמונתינו שלשה הם העיקרים ויסודי האמונה והם תורה מן השמים ומציאתו ית׳ ב״ה המחדש עולמו ושכר ועונש והאבן הוא רמז בכ״מ על היסוד ועיקר כמו אבן פנה משם רועה אבן גו׳ וקאמר ג׳ מיני אבנים לרמוז על הג׳ יסודי האמונה אבנים של משה לרמוז על יסוד התורה שנכתב עליהן מפי משה שהורידה משמים ובאותם שבגלגל והן עצמן שבנו מהן מזבח בהר עיבל אשר שם נאמרו הקללות והברכות שהם השכר והעונש בקיום התורה ובהעברת התורה שנכתבה עליהן ואותן שהקים בתוך הירדן להורות על מציאותו ויכלתו לחדש עולם באות אשר נכרתו מי הירדן מפני ארון גו׳ וק״ל:
א ושוב לענין הביאה לארץ נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו: אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר: ״בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה״ (דברים א, ה), ולהלן בציווי על הקמת האבנים בהר עיבל הוא אומר ״וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת באר היטב״ (דברים כז, ח), ואתיא [ובא, נלמד] בגזירה שווה ״באר״ ״באר״, שגם משה כתב את דברי התורה על האבנים.
§ The Gemara returns to the discussion of how the Ark was brought into Eretz Yisrael. You are found saying that there were three sets of stones. One is a set that Moses erected in the land of Moab, as it is stated: “Beyond the Jordan, in the land of Moab, Moses took upon himself to expound [be’er] this law, saying” (Deuteronomy 1:5). And it states there with regard to the mitzva to erect the stones on Mount Ebal: “And you shall write on the stones all the words of this law clearly elucidated [ba’er]” (Deuteronomy 27:8). It is derived through a verbal analogy between the word be’er that appears with regard to Moses, and the word ba’er that appears with regard to the mitzva to write the Torah on the stones on Mount Ebal that Moses also wrote down the Torah on stones.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאֶחָד שֶׁהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ד׳:ט׳} וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְאֶחָד שֶׁהֵקִים בַּגִּלְגָּל שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ד׳:כ׳} וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ וְגוֹ׳.

And there is one set that Joshua erected in the Jordan, as it is stated: “Joshua also set up twelve stones in the midst of the Jordan, in the place where the feet of the priests that bore the Ark of the Covenant stood, and they are there to this day” (Joshua 4:9). And there is one set that Joshua erected in Gilgal, as it is stated: “And these twelve stones, which they took out of the Jordan, Joshua set up in Gilgal” (Joshua 4:20).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בגלגל – לאחר שבנו מהן המזבח בהר עיבל קיפלום והביאום לגלגל וקבעום שם.
בד״ה בגלגל לאחר שבנו כו׳. נ״ב מה שפרש״י לעיל שהן אותן אבנים שהקים יהושע בירדן קשה למה פלגינן לתרי הקמות ולא קחשיב נמי הקמה בהר עיבל ואין לומר דלא קחשיב מאחר שקיפלו וסתרו הקמתו א״כ למה חשיב הקמה בתוך הירדן ואפשר דלא חשיב אלא תחלה וסוף אבל הקמה אמצעי שאינה לקיום בטל לגבייהו ודו״ק:
בד״ה וכתבו מלמטה וסוף הס״ד:
שהקים בגלגל כו׳. פרש״י לאחר שבנו מהן מזבח בהר עיבל קפלום והביאום לגלגל כו׳ עכ״ל. והכי מוכח הסוגיא לקמן דאותן של הר עיבל הן בעצמן שהביאו אח״כ לגלגל ודברי רש״י בחומש תמוהין בזה שכתב נמצאת אתה אומר ג׳ מיני אבנים היו בירדן וכנגדן בגלגל וכנגדן בהר עיבל כדאיתא במסכת סוטה עכ״ל וזה אינו דהיינו של עיבל היינו של גלגל אלא דג׳ מיני אבנים האמור בשמעתין היינו עם אבנים של משה וכבר כתב הרא״ם דצ״ע:
ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר: ״ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן... ויהיו שם עד היום הזה״ (יהושע ד, ט). ואחד שהקים יהושע בגלגל, שנאמר: ״ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל ״(יהושע ד, כ).
And there is one set that Joshua erected in the Jordan, as it is stated: “Joshua also set up twelve stones in the midst of the Jordan, in the place where the feet of the priests that bore the Ark of the Covenant stood, and they are there to this day” (Joshua 4:9). And there is one set that Joshua erected in Gilgal, as it is stated: “And these twelve stones, which they took out of the Jordan, Joshua set up in Gilgal” (Joshua 4:20).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד כָּתְבוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַל גַּבֵּי אֲבָנִים כְּתָבוּהָ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ז:ח׳} וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ סָדוּ אוֹתָן בְּסִיד.

The Sages taught: How did the Jewish people write the Torah? Rabbi Yehuda says: They wrote it on stones, as it is stated: “And you shall write on the stones all the words of this law” (Deuteronomy 27:8). And afterward they plastered them over with plaster.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיצד כתבו – על המזבח בהר עיבל.
כיצד כתבו ישראל את התורה – בתוספתא רבי יהודה אומר על גבי המזבח כתבוה אבל בירושלמי תני על אבני המלון נכתבו דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אמר על אבני מזבח נכתבו מאן דאמר על אבני המלון בכל יום ויום אומות העולם היו משלחין נוטירין ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון מ״ד על אבני המזבח לא לשעה היו ונגנזו [עוד הוא מעשה נסים נתן הקב״ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בע׳ לשון מ״ד על אבני המלון נכתבו ניחא ושדת אותם בסיד אלא] מאן דאמר על אבני המזבח [נכתבו מאי] ושדת בסיד בין כל אבן ואבן.
בד״ה כיצד כו׳ לא לשעה היו ונגנזו עוד הוא מעשה ניסים נתן הקב״ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה כולה מ״ד על אבני המלון נכתבו ניחא ומדת אותם בסיד אלא מ״ד על אבני המזבח נכתבו מאי וסדת בסיד כו׳ כצ״ל:
שנאמר וכתבת על האבנים כו׳ ואח״כ סדו אותן בסיד כו׳. ולא מייתי קרא דלעיל מיניה והקמות לך אבנים גו׳ וכתבת עליהן את כל דברי גו׳ משום דמינה משמע כר״ש דכתיב וסדת אותם בסיד וכתבת עליהם גו׳ דמשמע סיד ואח״כ הכתיבה אבל מהאי קרא וכתבת על האבנים משמע הכתיבה על האבנים ממש ואח״כ הסיד ואין מוקדם ומאוחר בתורה ולכך פריך לקמן מ״ט דר״ש דעל האבנים משמע ממש על האבנים ודו״ק:
תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד כתבו ישראל את התורה? ר׳ יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר: ״וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת״ (דברים כז, ח) ואחר כך סדו אותן בסיד.
The Sages taught: How did the Jewish people write the Torah? Rabbi Yehuda says: They wrote it on stones, as it is stated: “And you shall write on the stones all the words of this law” (Deuteronomy 27:8). And afterward they plastered them over with plaster.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן לִדְבָרֶיךָ הֵיאַךְ לָמְדוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 תּוֹרָה אָמַר לוֹ בִּינָה יְתֵירָה נָתַן בָּהֶם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשִׁיגְּרוּ נוֹטֵירִין שֶׁלָּהֶן וְקִילְּפוּ אֶת הַסִּיד וְהִשִּׂיאוּהָ וְעַל דָּבָר זֶה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם לִבְאֵר שַׁחַת שֶׁהָיָה לָהֶן לִלְמֹד וְלֹא לָמְדוּ.

Rabbi Shimon said to him: According to your statement that they plastered over the writing, how did the nations of the world study Torah? He said to him: The Holy One, Blessed be He, granted them an extra degree of understanding, and they sent their scribes [noteirin], and they peeled off the plaster and copied it down. And on account of this matter their decree to be sent to the pit of destruction was sealed, as once the Torah was in their possession they should have studied it, and they did not study.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״של אותו הזמן״.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נטרין
נטריןא(סוטה לה:) היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן להם הקב״ה ושיגרו נוטרין שלהן וקילפו את הסיד וכתבוה פ׳ בל׳ יון ובל׳ לעז קורין לסופרין נוטרין:
ערך בעל
בעלב(ריש פי״ו דכלים) כל כלי בעלי בתים שיעורן ברימונין (שבת צה:) נקב במוציא רמון טהור מכלום (עירובין ד: סוכה ו.) רמון דתנן כל כלי ב״ב שיעורן ברימונים וכן (ברכות מא) פי׳ כל כלי ב״ב כלים שיש להם בית קיבול (סוטה לה) כי חזק הוא ממנו מנו לא נאמר אלא ממנו כביכול אפי׳ בעל הבית אינו יכול להוציא את כליו משם. פירוש ממנו משמע מדידן דממנו דגש משמע כלפי למעלה כביכול אילמלא שאי אפשר לומר דבר זה כלפי שכינה:
א. [געשווינדשרייבען.]
ב. [הער.]
היאך למדו אומות העולם – העתיקות תורה הלא לא נצטוו לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם האומות לומר לא היה לנו מהיכן ללומדה.
נוטירין שלהן – סופרים שלהם והם קורין אותן נוטירין.
והשיאוה – והעתיקוה כלומר נטלוה משם ע״י העתקה.
ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת – ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקב״ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי״ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ״ק דמסכת ע״ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.
א״ל בינה יתירה כו׳ וקלפו את הסיד והשיאוה ועד״ז כו׳. נראה דלר״י אצטריך למימר והשיאוה דהיינו העתיקוה ונשאוה משם לכ״ע דע״י קילוף לאו כ״ע ידעי לקרות בו אבל לר״ש דלא היה בו קילוף כ״ע ידעי לקרות בו משם גם מ״ש ר״י ועד״ז נתחתם גזר דינם כו׳ ראיה קצת לדברי ר״י שהעתקה הזה היה מצוי לכ״ע אבל לר״ש בלא העתקה לא היו נענשים כ״כ לילך לשם לקרות בו וק״ל:
אמר לו ר׳ שמעון: לדבריך שסדו בסיד על הכתב, היאך למדו אומות העולם תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין (סופרים) שלהן, וקילפו את הסיד והשיאוה (והעתיקו אותה). ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שכיון שהיתה התורה בידיהם היה להן ללמד ולא למדו.
Rabbi Shimon said to him: According to your statement that they plastered over the writing, how did the nations of the world study Torah? He said to him: The Holy One, Blessed be He, granted them an extra degree of understanding, and they sent their scribes [noteirin], and they peeled off the plaster and copied it down. And on account of this matter their decree to be sent to the pit of destruction was sealed, as once the Torah was in their possession they should have studied it, and they did not study.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַל גַּבֵּי סִיד כְּתָבוּהָ וְכָתְבוּ לָהֶן למטה {דברים כ׳:י״ח} למען אשר לא ילמדו אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל וְגוֹ׳ הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הָיוּ חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתָן.

Rabbi Shimon says: That is not what happened. Rather, the Jewish people wrote the text of the Torah on top of the plaster, and they wrote below for the gentiles to read that the verse commands the Jewish people to destroy the gentile inhabitants of Eretz Yisrael: “Lest they teach you to do like all their abominations” (Deuteronomy 20:18). You derive from the fact that they wrote this verse that if the gentiles who lived in Eretz Israel would have repented, the Jews would have accepted them, i.e., allowed them to live in Eretz Yisrael.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתבו מלמטה – בסוף הדף למען אשר לא ילמדו עוד וגו׳ לעיל מיניה כתיב כי החרם תחרימם ודבר זה כתבו למטה להודיע לשבעה אומות היושבים חוץ מגבולי ישראל שלא נצטוו להחרימם אלא אותן שבתוך גבולם נצטוו להחרים כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים אבל אתם היושבים חוצה לה אם אתם חוזרין בתשובה נקבל אתכם ושבתוכה אין מקבלין שמחמת יראה עושין וה״ג לה בהדיא בתוספתא (פ״ח) אם אתם חוזרין בכם אנו מקבלים אתכם.
וכתבו להם למטה למען אשר לא ילמדו גו׳. נראה לפרש לר״י דכתבוה על האבנים כדי שסופרי עובד כוכבים יעתיקוה לכל העולם לא היה כתוב האי קרא למטה דאיירי דוקא בז׳ עממים כפרש״י אבל לר״ש דלא העתיקוה משם אלא כדי שיקראוה שם על הסיד אין סברא דמשום רחוקים שיבואו שם לחוד נכתבה שם אלא משום ז׳ עממין שבתוכה נמי וזה שכתוב האי קרא למטה למען אשר לא ילמדו גו׳ הוא הטעם אשר נכתבה על הסיד שם כדי שילמדו ז׳ עממין ג״כ ולא ילמדו אתכם גו׳. וז״ש הא למדת שאם היו חוזרין כו׳. שהרי העיקר בשבילם נכתבה שם והיינו דוקא לאותן שהלכו מא״י חוץ לגבול א״י אבל שבתוכה אין מקבלין שמחמת יראה עושין כפרש״י ולא למדנו מהאי קרא אלא מאותן ז׳ עממים שהלכו מעצמם מחוץ לגבול כגון הגרגשי שפנה אבל שהלכו בע״כ כגון כנענים שנשבו לא משתמע מיניה להכי איצטריך ושבית שביו דאפילו שבאו חוץ לגבול בע״כ ע״י שבי מקבלין אותן ובזה יפול קושית התוס׳ לקמן גם מה שהקשו התוס׳ בענינא דהכא למה קבלו את רחב שהרי בתוך א״י היתה נראה דלאו קושיא היא דמפני השבועה שנשבעו לה הב׳ שלוחים הוצרכו לקיימה כמו באנשי גבעון שנאמר בהם ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם ונתנום לחוטבי עצים ולשואבי מים מפני שהטעו את בני ישראל כמפורש בקרא אבל השבועה לרחב היתה כהוגן מפני פקוח נפשם גם שראו בה שחזרה בתשובה גמורה כמ״ש כי ה׳ אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וק״ל:
ר׳ שמעון אומר: לא כך היה, אלא על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה ״למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם״ (דברים כ, יח). הא למדת [הרי אתה לומד] מכך שכתבו פסוק זה שאם היו הגוים שבארץ ישראל חוזרין בתשובה — היו מקבלין אותן.
Rabbi Shimon says: That is not what happened. Rather, the Jewish people wrote the text of the Torah on top of the plaster, and they wrote below for the gentiles to read that the verse commands the Jewish people to destroy the gentile inhabitants of Eretz Yisrael: “Lest they teach you to do like all their abominations” (Deuteronomy 20:18). You derive from the fact that they wrote this verse that if the gentiles who lived in Eretz Israel would have repented, the Jews would have accepted them, i.e., allowed them to live in Eretz Yisrael.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רָבָא בַּר שֵׁילָא מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּכְתִיב {ישעיהו ל״ג:י״ב} וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת סִיד עַל עִסְקֵי סִיד.

Rava bar Sheila said: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? As it is written: “And the peoples shall be as the burnings of plaster” (Isaiah 33:12). This is homiletically interpreted to mean that the nations were punished on account of matters of plaster, i.e., they did not study the Torah that was written on plaster.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מ״ט דר״ש – דאמר על גבי סיד כתבוה.
על עסקי סיד – שהתורה נכתבה עליו והיתה מגולה לפניהם ולא למדוה.
אמר רבא בר שילא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ שמעון — דכתיב [משום שנאמר]: ״והיו עמים משרפות שיד״ (ישעיה לג, יב)על עסקי סיד, שנענשו על שלא למדו את התורה שנכתבה על גבי הסיד.
Rava bar Sheila said: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? As it is written: “And the peoples shall be as the burnings of plaster” (Isaiah 33:12). This is homiletically interpreted to mean that the nations were punished on account of matters of plaster, i.e., they did not study the Torah that was written on plaster.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה כִּי סִיד מָה סִיד אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא שְׂרֵיפָה אַף אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 אֵין לָהֶם תַּקָּנָה אֶלָּא שְׂרֵיפָה.

The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda, who holds that the Torah was not written on plaster, interpret this verse? The Gemara answers: He explains that the gentiles are like plaster; just as plaster has no remedy but burning, i.e., it is created by burning stone, so too, the nations of the world have no remedy other than burning in Gehenna.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״אותם הכותים״.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא שריפה – גיהנם שכל זמן שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין חלקם אלא משרפות הסיד.
והיו עמים משרפות גו׳ אין לו תקנה אלא שריפה כו׳. פרש״י גיהנם כו׳ עכ״ל מפירושו נראה דלר״ש דדריש על עסקי סיד לא יהיה פירוש משרפות שריפת גיהנם ואפשר דאיכא לפרושי ע״פ מ״ש ברפ״ק דע״ז שהקב״ה דן את העובדי כוכבים שלא למדו תורה דהיינו על עסקי סיד ואמר התם דמצווה להם מצות סוכה ומקדיר להם חמה בתקופת תמוז כו׳ והיינו משרפות אבל לר״י ליכא לפרושי הכי דסיד דקאמר מאי היא אבל על שריפת גהינם ניחא כמו שתיקון הסיד אינו אלא ע״י שריפה כך תיקון של עובד כוכבים אינו אלא ע״י שריפת גיהנם וק״ל:
ור׳ יהודה מפרש: כי [כמו] סיד, מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה — אף אומות העולם אין להם תקנה אלא שריפה.
The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda, who holds that the Torah was not written on plaster, interpret this verse? The Gemara answers: He explains that the gentiles are like plaster; just as plaster has no remedy but burning, i.e., it is created by burning stone, so too, the nations of the world have no remedy other than burning in Gehenna.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא {דברים כ״א:י׳} וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ לְרַבּוֹת כְּנַעֲנִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאִם חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה מְקַבְּלִין אוֹתָן

In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: The verse states: “When you go forth to battle against your enemies, and the Lord your God delivers them into your hands, and you take them captive” (Deuteronomy 21:10), implying that there is no obligation to destroy them, to include not only gentiles who are not Canaanites, but even Canaanites that are living outside of Eretz Yisrael, as, if they repent, they are accepted and allowed to live in Eretz Yisrael.
רש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: ושבית שביו לרבות כנענים שבחו״ל – דקרא בחו״ל כתיב כי תצא למלחמה מארץ לחוצה לארץ והכי תניא בספרי כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר דכי תצא משמע כשתעלה על דעתך לצאת ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה בא הכתוב להתיר כנענים שבחוצה לארץ ולקיים מהם יפת תואר שלא יהיו בכלל לא תחיה כל נשמה דהאי ושבית קרא יתירא הוא.
לרבות כנענים שבחוצה לארץ – תימה היאך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה כדאיתא בספרי בפרשת בהעלותך ומה אם מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה [על שקירבה עצמה כך קירבה המקום] וארחב קאי ואמרינן נמי במס׳ מגילה (דף יד:) שנתגיירה ונסבה יהושע והכא משמע דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין מקבלין אותן ושמא על פי הדיבור היה ואמר לו שקודם שהתחילו המלחמה היו מקבלין שהרי כתיבת התורה על גבי האבנים היה קודם שהתחילו במלחמה ואפילו הכי לא היו מקבלין אלא היושבים חוץ לגבול ישראל כמו שפרש״י ואי הוה מצינו למימר דאם היו חוזרין אז בתשובה בשעה שכתבו את התורה אפילו כנענים שבתוכה היו מקבלין ואפילו לר׳ יהודה ולמען אשר לא ילמדו אתכם לעשות קאי נמי אשבעה אומות והכי משמע נמי לשון הספרי בפרשת שופטים ושוטרים למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות [מלמד] שאם עושין תשובה אין נהרגין אין מקבלין אותן לא קתני אלא אין נהרגין משמע אותם שצוה הקב״ה לא תחיה כל נשמה אין נהרגין ולא נאמר לא תחיה כל נשמה אלא לאחר שהתחיל יהושע במלחמה שהרי יהושע שלח שלש פרוזטגמאות הרוצה להשלים ישלים להלחם ילחם אלמא אותן שהיו רוצין להשלים לא היה הורגן [וצריך לומר] אותן שהיו רוצין להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב קיבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אלא באותן כנענים שחוץ לגבולים אם מקבלים אותם לאחר מכאן דרבי שמעון לא איצטריך למימר הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלין אותן אלא אכנענים שבחוצה לארץ ולאחר שהתחילו במלחמה שדינם כדין [שאר] אומות שמקבלין מהן לעולם.
ה״ג ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ. [דקרא בחו״ל כתיב] כי תצא למלחמה מארץ לחוצה לארץ והכי תני בספרי כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר כי תצא משמע כשתעלה על דעתך [לצאת]:
ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכם. בא הכתוב להתיר כנענים שבחוצה לארץ ולקיים מהם יפת תואר שלא יהא בכלל לא תחיה כל נשמה:
בד״ה לרבות כו׳ כל נשמה על שקירבה עצמה כך קירבה המקום ישראל כו׳ ושמא ע״פ הדיבור היה ואמר לו שקודם שהתחילו כו׳ ואי הוה מצינו למימר כו׳ אין נהרגין אין מקבלין אותן כו׳ לא היה הורגן וצ״ל אותן כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה ה״ג ושבית שביו כו׳ במלחמות הרשות הכתוב מדבר דכי תצא משמע כשתעלה על דעתך כו׳ עכ״ל ובחומש פי׳ בע״א שבמלחמות א״י אין לומר ושבית שביו דכבר נאמר לא תחיה כו׳ עכ״ל:
תוס׳ בד״ה לרבות כנענים כו׳ ושמא ע״פ הדבור היה ואין לומר קודם כו׳ כמו שפרש״י ומיהו מצינן למימר כו׳ במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ור״ש כו׳ עכ״ל כצ״ל:
כמאן אזלא הא דתניא שיטת מי הולכת זו ששנינו בברייתא] על הנאמר ״כי תצא למלחמה על אויביך... ושבית שביו״ (דברים כא, י), שאין אתה מצווה להשמידו — לרבות כנענים שבחוצה לארץ, שאם חוזרין בתשובה — מקבלין אותן?
In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: The verse states: “When you go forth to battle against your enemies, and the Lord your God delivers them into your hands, and you take them captive” (Deuteronomy 21:10), implying that there is no obligation to destroy them, to include not only gentiles who are not Canaanites, but even Canaanites that are living outside of Eretz Yisrael, as, if they repent, they are accepted and allowed to live in Eretz Yisrael.
רש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144