×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְגִיגִית סְדוּקָה מוּנַּחַת עַל גַּבָּן וּפָקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בַּטָּפִיחַ אוְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקִידָּה בְּגֶמִי לֵידַע אִם יֵשׁ שָׁם בְּגִיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו.:
and there was a cracked roofing placed atop the two houses. If the roofing was intact it would have the legal status of a tent over a corpse, rendering everything in the alleyway, and, through the windows, everything in the houses, ritually impure. However, since the roofing was cracked and the corpse was directly beneath the opening, if the opening was the size of a handbreadth or more, the entire alleyway and the houses would not become impure. Only the area directly over the corpse extending through the opening is impure. And that is the reason that they sealed the window of the house with an earthenware vessel, so that the ritual impurity would not enter the houses, and they tied an earthenware shard with a long reed-grass inserted into the opening in the roofing in order to ascertain whether or not it there is an opening there in the roofing the size of a handbreadth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וחד אמר במוקצה [מחמת] מיאוס נמי הלכתא כוותיה לבר ממוקצה מחמת איסורו כגון הנר שהדליקו בה באותה שבת וכיוצא בו אבל מוקצה [מחמת] חסרון כיס אפילו ר״ש מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה וקיימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכתא כדברי המיקל ואסקינן בה הלכה למעשה. שהלכה כרבי שמעון בהלכות שבת כולן ואין הלכה כרבי יהודה אלא במוקצה מחמת איסורו ואשכחנן ר׳ יוחנן דאמר מודה ר׳ שמעון בזה. דגרסינן בפרק כירה א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן אין מוקצה לר׳ שמעון אלא כעין שמן שבנר בשעה שדולק הואיל והוקצה לאיסורו והוקצה למצוותו ומוקצה מחמת חסרון כיס דברי הכל מוקצה הוא ואסור וקשיא לן הדא הלכתא דאמרינן בפ׳ כירה (שבת ד׳ מ״ה) כי אתא ר׳ יצחק בר יוסף אמר הלכה כר׳ יהודה. וריב״ל אמר הלכה כר״ש וכו׳ וצריכא עיונא. (ואם) [ואכן] יש לומר הא ר׳ יצחק בר יוסף א״ר יוחנן הלכה כר׳ יהודה. הא ריב״ל פליג עליה ואמר הלכתא כר״ש ואף על גב [דאמר] רב יוסף [התם] היינו דאמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן אמרו הלכה כר׳ שמעון וליה לא ס״ל (דא״ל) [וא״ל] אביי לרב יוסף ואת לא תסברא דר׳ יוחנן כר׳ יהודה סבירא ליה הני כולהו שמעתתא לא דייקינן.
מתני׳ מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת ומבעיא לן האי דקתני מפירין נדרים בשבת לצורך הוא אבל שלא לצורך השבת לא אלמא הפרת נדרים מעת לעת או דלמא כי קתני לצורך אשאלה בלבד. אבל הפרת נדרים אפילו שלא לצורך השבת מפירין. אלמא הפרת נדרים כל אותו היום בלבד וסלקא כתנאי דתניא הפרת נדרים כל אותו היום. ר׳ יוסי בר יהודה ור׳ אלעזר בר שמעון אומר מעת לעת והלכתא הפרת נדרים כל היום בלבד וגרסינן בפ׳ נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה פי׳ שמועה זו והכי פסקה לה [התם] ר״ש בן פזי אריב״ל אין הלכה כאותו הזוג. ונשאלין לנדרים לצורך השבת. ומיבעיא לן בשלא היה לו פנאי מערב שבת או דלמא אפילו היה לו פנאי ופשטנא אפילו היה לו פנאי מערב (יום) [שבת] והוה אפשר להו לשאל נשאלין בשבת ושפיר דמי. מפירין נדרים שמפר הבעל לאשתו ונשאלין לנדרים שאילה לחכמים ומפרשינן בפרק נערה המאורסה סבר רב יוסף למימר נשאלין נדרים ביחיד מומחה בשבת ביחיד מומחה אין [בשלשה הדיוטות] לא דמורה בי דינא א״ל אביי כיון דסבירא לן אפילו מעומד ואפילו בקרובין ואפילו בלילה לא מחזי בי דינא. אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא נשאלין נדרים מעומד יחידי ובלילה ובשבת ובקרובין ואפילו אפשר להן מבעוד יום.
פוקקין את המאור. פירוש מניחין בגג מקום פתוח כגון זרת הן חסר הן יתיר ליכנס ממנו אור ונקרא מאור ותנן [פרק י״ג] העושה לו מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור רום אצבעיים על רוחב גודל. ואם רוצה בשבת לסותמו מותר ועל זה שנינו פוקקין את המאור ופירושו סותמין את המאור כאשר פירשנו ומודדין את המטלית ואת המקוה אם הוא אמה על אמה ברום שלש ראוי לטבול בו.
פקקו את המאור בטפיח – פירוש: טפיח כלי חרס קטן והוא כגון פתיא [וברבים] נקראין פתוותא כדגרסינן בע״ז בגמרא אלו דברים של נכרים אוסרין ואיסורן איסור הנאה [ד׳ ל״ג ע״ב] וכדתנן זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת וקושרין את המקידה בגמי פי׳ מקידה כלי חרס כגון זה ששנינו בפ׳ היה מביא את מנחתה היה מביא את מנחתה פיילי של (חדשה) [חרס] ונותן בתוכה חצי לוג מים מן הכיור. וזו שאמר רב יהודה אמר רב הילקטי קטנה היתה בין ב׳ בתים וגיגית סדוקה מונחת על גבן ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת וכך פירושו היה שם ב׳ בתים. והילקטי מלשון תל המתלקט והוא כמין קיר חוצצין ביניהן.
וגיגית כלי כמין פתיא סדוק או כמין כפושא מפולשת והיה קבוע בכותל (חלול) [חלון] פתוח ובאותה שבת היה המת מוטל בבית אחד ובבית האחר היו רוצים להכנס בו כהנים ולא היו יודעים בבירור אם יש בגיגית פותח טפח ומביא את הטומאה אם לאו שכך שנו במשנתנו. טפח על טפח על רום טפח מביא את הטומאה. ועוד שנינו פרק העושה מאור [פי״ג משנה ד׳] לזון את עיניו ולדבר עם חבירו ולתשמיש בפותח טפח וסתמו את המאור בטפיח הוא כמין כלי לכסות את המאור הפתוח שלא יאהילו העומדים על הגג באותו המאור ויטמאו מן הטומאה המוטלת בתוך הבית כנגד המאור שהיה נפתח המאור יתר ממלא מקדח גדול של לשכה שזה שיעורו ומפורש במשנתנו פרק [הנזכר] לפיכך הוצרכו לסותמו. ואותה הגיגית היתה בכותל גבוהה מקומת אדם ופישוט זרועותיו ולמטה מן הגג מכדי תליית אדם ופישוט זרועותיו ולקחו מקידה שהיא כלי חרס ויש בה בכולה טפח וקשרוה בגמי ושלשלוה והעמידה כנגד פי הגיגית לראות אם פי הגיגית נתמלאה הנה יש בה טפח ומביאה הטומאה מבית לבית ואם היא פחותה ממלא הגיגית נתברר שאין בגיגית פותח טפח ואינה מביאה הטומאה. ויש אומרים קשרו המקידה בגמי בראש הקנה ושיעור פתחה של גיגית אם יש בה פותח טפח ואם לאו.
אם יש בגיגית. עיקר דיליה במס׳ אהלות (פרק ג משנה ו) כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד׳ טפחים להציל את הטומאה על הפתחים אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח.
אמר ליה אנא מתעסק בעלמא אנא. עיקר שלו כבר פירשנו בפרק כלל גדול שהמתעסק פטור לענין שבת כמו שאמרו בכריתות בפרק אכל חלב (דף יט) אמר רב נחמן אמר שמואל מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכבר נהנה מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה ובגמרא דהזורק דבני מערבא (סוף פירקא) גרסי המתעסק בשבת פטור היך עבידה אמר הריני קוצר חצי גרוגרת וקצר כגרוגרת פטור:
סליק מי שהחשיך וסליקא לה מסכתא דשבת בסייעתא דשמיא.
{בבלי שבת קנז ע״ב} ומודדין את המטלית ואת המקוה: עולא איקלע1 לבי ריש גלותא חזייה לרבא בר בר חנה דיתיב באודנא2 דמיא וקמשח לה אמ׳ ליה אימור דאמור רבנן מדידה דמצוה מדידה דלא מצוה מי אמור אמר ליה מתעסק אנא בעלמא3:
(סיום)
סליקא לה הילכות
שבת ברחמי שמ׳
וברוך העוזר עבדו
בן אמתו
1. איקלע: חסר בדפוס קושטא. .
2. באודנא: וכן בר״ח. ריבב״ן: ״באוונא״. דפוסים: באגנא.
3. אנא בעלמא: ריבב״ן, דפוסים: בעלמא אנא. וכן בר״ח.
וגיגית סדוקה מונחת על גביו – והמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית [כנגד] הסדק ולפני מות המת פקקו בשבת המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח ונמצא המת מוטל באהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה וחור שבין שני בתים מכניס את הטומאה לצד שני במלא אגרוף לפיכך סתמוהו בכלי חרס וגבו כנגד ההילקט וכלי חרס אינו מטמא מגבו וחוצץ.
וקשרו מקידה – שהיא רחבה טפח.
בגמי לידע – אם תכנס בסדק הגיגית ובמסכת אהלות (פ״י) שנינו (דאין) חילוק בארובה שבתוך הבית וטומאה מקצתה כנגד ארובה ומקצתה בתוך הבית בין יש בארובה פותח טפח לאין בארובה פותח טפח ואני לא יכולתי להבין בו ולהכי נקט גמי שראוי למאכל בהמה ולא מיבטל ליה להיות קשר של קיימא דמנתק כשיבש.
וגגית סדוקה מונחת על גבן ופקקו את המאור בטפ⁠[י]⁠חא וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו, מדבריהםב למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת.
[דף קנז.]
[וכך פירושו,]⁠ג היו [שם]⁠ד שני בתים, והילקטי מלשון תל⁠(מוד)⁠ה המתלקט והוא כמין קיר חוצץ ביניהם.
[דף קנז:]
וגיגית, כלי כמין פתיא סדוק או כמין כפישאו מפולשת. [ו]⁠היהז קבוע בכותל חלול פתוח. ובאותה שבת היה מת מוטל בבית האחד ובבית האחר היו רוצים ליכנס בו כהנים, ולא היו יודעים בבירור אם יש בגיגית פותח טפח ומביא את הטומאה אם לאו, שכך שנינו במשנהח טפח על טפח ברוםט טפח מביא את הטומאה. ועוד שנינוי [פרק]⁠כ העושה מאור, לזון את עיניו ולדבר עם חבירו ולתשמיש בפותח טפח.
וסתמול המאור בטפ⁠[י]⁠ח,⁠מ היא כמין כלי, לכסות המאור הפתוח בתוך הביתנ שלא יאהילו העומדים על הגג באותו המאור ויטמאו מן הטומאה המוטלת בתוך הבית כנגד המאור. שהיה בפתחו של מאורס יתיר ממלא (מקידה) [מקדח]⁠ע גדול של לשכה, שזה שיעורו ומפורש במשנה פרק (*?) [הנזכר],⁠פ לפי׳ הוצרכו לסתמו.
ואותה הגיגית הייתה בכותל גבוהה מקומת אדם ופישוט זרועותיו.⁠צ ולקחו מקידה, שהיא כלי חרש ויש בה בכולה טפח, וקשרוה בגמי ושילשלוה והעמי/דוה כנגד פי הגיגית לראות, אם פי הגיגית (/כמל/ואה) [כמליאה],⁠ק הנה יש בה טפח ומביאה [הטומאה]⁠ר מבית לבית. ואם היא (פתוחה) [פחותה]⁠ש ממלא הגיגית, נתברר שאין בגיגית פותח טפח ואינה מביאה הטומאה. ויש אומ׳ קשרו המקידה [בגמי]⁠ת בראש קנה ושיע⁠(ו)⁠רוא פתחה של גיגית אם יש [בה]⁠ב פותח טפח אם לאו.
עולא איקלע לבי ריש גלותא חזאג לרבאד בר רב הונא דיתיב באוזנאה דמיא והיה מודד המים גובה המים ורחבו. אמ׳ ליה אימור דאמרי/׳ שהתירו חכמים מדידה דמצוה כגון מדידה של מקוה שצריך לטבילת מצוה, מדידה דלאו מצוה מי אמור. אמ׳ לו מתעסק בעלמא אנא, כלומ׳ (אינו) [איני]⁠ו מודד ולא מתכוין למדידה אני. עד הנה מדברי רחז״ל.
[דף קנז.]
מפירין נדרים בשבת
{ספר הנר}
פיר׳ נדרים בשבת, נדרים שנדרה אשה בינה לבין בעלה.
ונשאלין, פיר׳ נשאלין לחכם, כלומ׳ שואלין לחכם.
{רש״י}
שהן לצורך השבת, כגון שנדר שלא יאכל היום.⁠ז
ופוקקין את המאור, כרבנן דאמריח פוקקין פקק החלון.
ומודדין את המקוה, במידה שיהא שםט ג׳ אמות מים ברוחבי אמה על אמה.
ואת המטלית, שיהא בה (שם?) [ג׳ על]⁠כ ג׳ אצבעות, כגון אם הייתה טמאה ונג⁠(ב)⁠עהל בטהרות.
בטפיח, (כך) [פך]⁠מ של חרש.
מקידה, כלי חרש.
לידע אם יש בגיגית פותח טפח,נ
הילקטי קטנה, שביל קטן בין שני בתים.
[דף קנז:]
וגיגית סדוקה מונחת על גבן,ס והמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית כנגד (הסקר) [הסדק].⁠ע ולפני [מות]⁠פ המת פקקוצ המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח. ונמצא המת מוטל באהל [שאין לו מקום לצאת דרך מעלה],⁠ק וחור שבין שני בתים מכניס הטומאה לצד השני כמלאר אגרוף. לפיכך סתמוהו בכלי חרש וגבו כנגד ההלקט, וכליש חרש אינו מטמא מגבו וחוצץ.
וקשרו המקידה,ת שהיא רחבה טפח.
בגמי לידע, אם תכנס בסדק הגיגית. ובמסכת אהלות שנינוא חילוק בארובה שהוא בתוך הבית וטומאה מקצתה כנגד הארובה ומקצתה בבית, בין יש בארובה פותח טפח לאין בארובה פותח טפח. (עסיקותו) ולא יכ/ולת/י (להכין) [להבין].⁠ב ולהכי נקיט גמי, שראוי למאכל בהמה ולא מבטל ליה להיות קשר של (קיימה) [קיימא]⁠ג דמנתק כשיבש.
באוזנאד דמיא, פיר׳ בגיגית מליאה מים. עד הנה מדברי רשצז״ל.
מקצת פיר׳: אוזנאה דמיא, בלשון ישמעאל חוץ מא [=בריכת מים].
מדידה דמצוה, פיר׳ מדידת מקוה והמטלית והגיגית.
נשלמה מסכת שבת
בעזרת אלהא עילאה
(סיום)
ליקוטים מגליון הערוך
ברכות מג.ו – ערך כשר- (פי*) [פיר׳] (* *ם) [רבי׳ עמרם] בר שישנא גאון:ז קשרתא,ח קסט [=קוסטוס] בלשון הגרי.
עירובין קד. – ערך דיופי – [ואותבינן עליה דרבה מיהא דתניא מעלין]ט בדיופי, פיר׳ בדיופי,⁠י דיו בלשון יון שנים. וזה הכלי ששמו דיופי יש לו שתי פיות כזה, ומעלין בו [יין] מחבית לחבית על ידי זה הכל⁠[י],⁠כ מניח ראשו האחת בחבית מליאהל (ומוצין) [ומוצץ]⁠מ בפיו בראש הקנה האחר עד שמושך מעט מן היין שבחבית ומניחו ב⁠[ח]⁠בית הר⁠[י]⁠קה והייןנ עולה וי⁠[ו]⁠צאס כולו מאיליוע לחבית האחרת וכול׳.⁠פ
ומטיפין (ל)⁠מוארקצ לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא. ומטיפין מוארקק לחולה, כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הואר ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקים, (וממלאן)⁠ש [וממלאו] מים וסותם פיו העליון, וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאים בנקבים התחתונים, וכשרוצה נוטל [פקק] העליון והמים יוצאים בנקביםת טיפי אחר טיפי ונותן כלי מתכות (ו**תן) [וכופתן]⁠א (תחתיהם)⁠ב [תחתיו] וקולן נשמע \לחול⁠[ה].⁠ג
הא קא מתכוין לעוררו על ידי קול זה, (שמתיראת) [שמתיראין]⁠ד להקיצו בידים שמא יבעת,⁠ה וכיון דלהקיץ הוא לאו בנעימות ובנחת נשמע, ואפי׳ הכי לבריא לא, ואיך אמרת כי השמעת קול בשבת זולתיו קול שיר מותר, והרי אינ\הז שהוא משמיע קול ולא הותר בשבת אלא לחולה בלבד אבל לבריא לא, דאלמא (אולו\רי) [אולודי]⁠ח קלא אסיר אע״פ שאינו קול של שיר וכול.⁠ט
{סוכה –ערך תבר [או הקודם]– ועוד פירש בסוף מסכת סוכה באגמ׳ ר׳ זכריה ז״ל.⁠י }
מגילה יט.כ – ערך קלקנתוס – קלקנתום,ל בלש׳ ישמ׳ (קלקנד) [קלקנת] [=גפרת נחושת].
{כתובות ג. – ערך עשר ב׳ – [מתקנת עזרא ואילך כו׳],⁠מ י׳ תקנות תיקן עז׳ מפורש בר׳ מסכת כתובות רבתי אגמאתי.⁠נ }
כתובות ח. – ערך אסינתא – [מכי רמו שערי באסינתא,ס פיר׳] מכי שארו השעורים בכלים לעשות שכר בשביל החופה. ויש מפרשי׳ שהיו נותנין שעורים בתוך כלי אחד ונותנין מים עליהן משום סימן, כלומ׳ כשם שהשעורים צומחים כך יהיה זרעם צומח ועולה וג׳.
כתובות יז. – ערך אבל א׳– מאבולא ועד סיכרא וכו׳, פי׳ אם יש עם המת מאנשי העיר שעושין מחיצה מכאן ומכאן מבי** דאבולא ועד סיכרא פיר׳ בלשון יון (קור*) [קורין] לדרך אבל כדאמרינן בעיר⁠[ובין]⁠ע (תני) [הני]⁠פ אבולאיצ (דמ*) [דמחוזא].⁠ק
עד סיכרא, פיר׳ עד הקבר. ויש אומ⁠[׳] אבולא וסכרא שם מקומות ידועין הם בארץ בבל והן קרובין זה לזה.
ועוד לו סיכרא, פיר׳ שם מקום.
כתובות יז: – ערך הנמא– רחז״ל:ר הינומה,⁠ש פיר׳ לשון יון היא, תורתה,⁠ת כלומ׳ חוק הבתולות. מאיא הינומא תנורא דאסא (אי) [או]⁠ב קרייתאג דמנמנמא בהד כלתא.
רבסז״ל פיר׳: תנורא דאסא, קובה אל רייחאן יע׳ (אלאם) [אלאס] [=כיפהה של צמחים ריחניים כלומר ההדס].
קרייתא דמנמנמא בה (קלתה) [כלתא],ו יע׳ מתל קובה בי\ל עֿרוס [=כלומר כמו כיפתז התאוששות של כלה].
הלכות טומאהח – ערך תבס – פיר׳ דם תֿבוסה, הוא דם אל תצריב [אלדי יצינו] ואל תכליט (אלדי יצינו) מן אל חיוה ואל מות ישתוק [=הוא דם המכה המכלהו, והמעורבת מהחיים והמות נגזר] מןט מתבוססת בדמיך וג׳.
א. ד׳.
ב. אינו מובן למה הוסיף זאת דאינו בגמ׳.
ג. ד׳.
ד. ד׳.
ה. ד׳.
ו. מלשון כפיסין שהוא לבינה החצויה.
ז. ד׳.
ח. אהלות פ״ג מ״ז.
ט. בד׳, על רום.
י. אהלות פ׳ י״ג מ״ד.
כ. ד׳.
ל. בד׳ מוסיף, את.
מ. ד׳.
נ. נדצ״ל, לתוך הבית. ובד׳ ליכא ב׳ המילים.
ס. בד׳, נפתח המאור.
ע. ד׳.
פ. אהלות פ׳ י״ג מ״א.
צ. בד׳ מוסיף, ולמטה מן הגג מכדי תליית אדם ופישוט זרועותיו.
ק. בד׳, נתמלא.
ר. ד׳.
ש. ד׳.
ת. ד׳.
א. ד׳.
ב. ד׳.
ג. נדצ״ל כד׳, חזייה.
ד. בד׳, לרבה.
ה. כ״ה בר״פ. ובד׳, באדנא.
ו. בד׳, אני.
ז. כ״ה בנ״י. ובד׳, לאכול.
ח. קכה:.
ט. בד׳ מוסיף, עמוק.
י. בד׳, ורוחב.
כ. כד׳.
ל. ד׳.
מ. ד׳.
נ. השמיט דברי רש״י ע״ז, בגמרא מפרש לה.
ס. כ״ה לפנינו. ובד׳, גביו.
ע. ד׳.
פ. ד׳.
צ. כ״ה בנ״י. ובד׳ מוסיף, בשבת.
ק. ד׳.
ר. כ״ה בנ״י. ובד׳, במלא.
ש. נדצ״ל, דכלי.
ת. לפנינו, את המקידה. ובד׳, מקידה.
א. פ״י מ״א וג׳.
ב. ד׳.
ג. ד׳.
ד. כ״ה בר״פ. ובד׳, באוונא.
ה. בר״פ, באוזנא. לפנינו, באונא.
ו. לא נכתב שם שהוא מהנר, וגם אינו בנר למסכת ברכות שלפנינו. אך נוטה שהוא ממנו.
ז. לא מצאתי כן לרע״ג, אך כן פרשו בפי׳ הגאונים לטהרות ובפיה״מ לרמב״ם עוקצין פ״ג מ״ה, ובערוך ערך קשט א׳ ובתשובה לגאון הנמצא בתורתן של גאונים ח״ז עמ׳ 644.
ח. לפנינו, כשרתא
ט. ד׳
י. בד׳, בדיופין
כ. בד׳, הבל
ל. בד׳, מלאה
מ. ד׳
נ. בד׳, ויין
ס. ד׳
ע. בד׳, מאליו
פ. בד׳ ליתא
צ. בד׳, למי אדק
ק. בד׳, מיאדק
ר. בד׳, היא
ש. בד׳, וממלאין
ת. בד׳, בנקביו
א. ד׳
ב. בד׳, תחתיהן
ג. בד׳, לקול
ד. ד׳
ה. בד׳, יבעות
ו. בד׳ מוסיף, של
ז. בד׳, אידך
ח. ד׳
ט. בד׳ ליתא
י. איני יודע על מה קאי
כ. נמצא גם בשבת קד:
ל. במשניות הרמב״ם ובערוך ערך קלקנתוס גרסו, ובקלקנתוס. ולפנינו, ובקנקנתום
מ. לפנינו
נ. בנר לב״ק פב. האריך בהם
ס. לפנינו
ע. ו:
פ. שם
צ. לפנינו, אבולי
ק. שם
ר. הובא בערוך ערך הנמא
ש. שם, הינומא
ת. שם, הוא תורתא
א. שם מקדים, גמר׳
ב. שם, ור׳ יוחנן אמר
ג. שם, קריתא
ד. שם, בא
ה. יתכן, אהל
ו. לפנינו ולעיל
ז. יתכן, אהל
ח. אינו בהל׳ טומאה לפנינו. ועיקרו באהלות פ״ג מ״ה ובנדה ע״א
ט. יחזקאל ט״ז ו׳
ונשוב לדברינו והוא שקשרו את המקידה והוא שבר כלי חרס בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו ופי׳ בגמ׳ בענין זה הילקטי קטנה היתה בין שני בתים וגיגית סדוקה מונחת על גבן ופקקו את המאור וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו ופירשו בה גדולי הרבנים שהילקטי זה הוא שביל קטן שהיה בין שני בתים וגיגית סדוקה ר״ל שהיה בה נקב היתה מונחת על גבי אותה שביל וסותמת כל האויר שביניהם והמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית כנגד הסדק ולפני מותו סתמו מאור שהיה בכותל הבית שחששו שמא אין בנקב שהמת כנגדו פותח טפח ומצא המת מוטל באהל והטומאה נכנסת בבית דרך המאור ומתוך כך סתמוהו בכלי חרס שגבו לצד ההילקטי וחרס אינו מטמא מגבו וחוצץ ואח״כ קשרו את המקידה בשיעור טפח בגמי לח שהוא ראוי לבהמה ומותר לטלטלו וקשרוהו בראש הקנה עד שהגיעה בסדק הגיגית אם יוכל לצאת דרך הסדק עד שאם מצאו שיש בו טפח שיטלו הטפיח ויפתח את המאור וי״מ בקשירת מקידה בגמי שחתיכת החרס היתה נתונה לשם ושבר כלי חרס אינו ראוי לטלטל והקיפוהו בגמי לידע אם יש בהקפו שלשה טפחים וזו היא הקשירה וגדולי הרבנים פירשו בקשירה זו שלא נעשית בגמי לח אלא מפני שראוי למאכל בהמה ואינו מבטלו לשם עד שיהא הקשר עושהו קשר של קיימא וקשה לפרש שאם אין תחת הגיגית כנגד הנקב אלא כזית טומאה הרי אמרו בארובה שטומאה כנגדה לבד אפי׳ באין בה פותח טפח שכל הבית טהור ואם היה מת שלם ונמצאת מקצת הטומאה תחת האהל ומקצתה תחת הארובה הרי אף בפותח טפח כל הבית טמא ומ״מ ראיתי מי שפי׳ שהטומאה תחת הנקב לבד היתה והמקידה היתה כבר באותו הנקב וכל שיש בארובה טפח ונתן עליו מקידה הרי הוא אהל ועירב את הטומאה וטימא את הכל ואם לא היה שם טפח הרי אין המקידה אהל וכמי שאינה ומתוך כך קשרו את המקידה כדי למדוד הקיפה והם מדמים ענין המקידה לנתן אדם רגלו בארובה האמור באהלות והדברים זרים ונראה לומר על משנה זו שלענין טומאה לא כהלכה נשנית אלא שלענין שבת למדנו ממנה שלשה דברים והם פוקקין ומודדין וקושרין קשר שאינו של קיימא בשבת ומ״מ דוקא במדידת מצוה אבל שאינה של מצוה אסור אם כונתו למדידה לצורך אבל אם אינו מתכוין למדידה אלא שהוא מתעסק בעלמא אף בשאינה של מצוה מותר:
במסכת קדושין התבאר שהאשה שנדרה ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה הפרתו הפרה אלא שאם עברה עליו צריכה כפרה אחר שהזידה מתוך מחשבתה ועל זה נאמר אישה הפרה ויי׳ יסלח לה כמו שיתבאר במקומו בעזרת הצור ובישועתו אמן ואמן סלה:
ונשלם הפרק תהלה לאל ונשלמה המסכתא ת״ל ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו במסכת שבת תהלה לאל יבא אמריו מה שיראה לכללו במסכת עירובין בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה.
בפרש״י בד״ה וקשרו כו׳ ובמסכת אהלות שנינו דאין חילוק בארובה שבתוך הבית וטומאה מקצתה כו׳ ואני לא יכולתי להבין כו׳ עכ״ל מזה נמי נראה שר״ל שהיה מת שלם ודו״ק:
וגיגית סדוקה היתה מונחת על גבן של הבתים. ואילו היתה הגיגית סתומה היתה משמשת כאהל על בשר המת, ומטמאה כל מה שבסמטה, ואף מטמאה דרך החלונות את שני הבתים שלידה. ואולם, כיון שהיה סדק והיה בשר המת מונח בדיוק מתחתיו, ואם היה הסדק גדול עד כדי טפח (״פותח טפח״) אין הטומאה פושטת בכל הסימטה ובבתים, אלא רק מעל לאותו סדק בלבד, ולכן פקקו את המאור (החלון) של בית בטפיח (בכד חרס) שלא תכנס הטומאה בו, וקשרו את המקידה בגמי (קנה קש ארוך) והכניסו את המקידה בתוך סדק הגיגית כדי לברר ולידע (לדעת) אם יש שם בסדק הגיגית פותח טפח אם לאו [לא].
and there was a cracked roofing placed atop the two houses. If the roofing was intact it would have the legal status of a tent over a corpse, rendering everything in the alleyway, and, through the windows, everything in the houses, ritually impure. However, since the roofing was cracked and the corpse was directly beneath the opening, if the opening was the size of a handbreadth or more, the entire alleyway and the houses would not become impure. Only the area directly over the corpse extending through the opening is impure. And that is the reason that they sealed the window of the house with an earthenware vessel, so that the ritual impurity would not enter the houses, and they tied an earthenware shard with a long reed-grass inserted into the opening in the roofing in order to ascertain whether or not it there is an opening there in the roofing the size of a handbreadth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת.: עוּלָּא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא חַזְיֵיהּ לְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּיָתֵיב בְּאַוָּונָא דְמַיָּא וְקָא מָשַׁח לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ באֵימַר דְּאָמְרִי רַבָּנַן מְדִידָה דְמִצְוָה דְּלָאו מִצְוָה מִי אֲמוּר אֲמַר לֵיהּ מִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא אֲנָא.:

The mishna concludes: And from their statements and their actions, we derived that one may seal a window, and measure, and tie a knot on Shabbat. The Gemara relates: Ulla happened to come to the house of the Exilarch. He saw Rabba bar Rav Huna sitting in a tub [avna] of water and measuring it. He said to Rabba bar Rav Huna: Say that the Sages said that it is permitted to measure on Shabbat only a measurement for a mitzva. However, with regard to a measurement like this one, which is not for a mitzva, did they say that it is permitted? Rabba bar Rav Huna said to him: I am merely acting unawares and am not at all interested in the measurements. Therefore, it is not prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולא איקלע לבי ריש גלותא חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באדנא דמיא והיה מודד המים גובה במים ורוחבו. אמר לו אימר דאמרינן שהתירו חכמים מדידה דמצוה כגון מדידה של מקוה שצריך לטבילת מקוה מדידה דלאו מצוה מי אמור א״ל מתעסק בעלמא אנא כלומר אני מודד ולא מתכוון למדידה אני.
הדרן עלך מי שהחשיך בדרך. תהלה לעל במתי עב דורך.
גירסא ירושלמי בראש השנה פרק אם אין מכירין בתחלתו. אמר עד אחד נולד לאיש פלוני בשבת מלין אותו על פיו חשכה מוצאי שבת מטלטלין אותו על פיו. ר׳ חייא אמר מטלטלין אפומא (דימלותא) [דמלייתא]. רבי מתניאה מטלטל על אברתיה דזיהרא. ר׳ (ממל) [אמי מל] על פי נשים דאמרי שמשא הות בסוסיתא.
סליקא לה מסכת שבת. משירי אהודנו צח דודי. כי כביר מצאה ידי.
מי שזיכני להתחיל והוא יזכני לסיים. חזק ונתחזק הכותב לעד לא יוזק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באוונא – בגיגית מלאה מים.
מתעסק – שלא לצורך אלא לאיעסוקי בעלמא.
באוונא דמיא – אמבטי של מים וכך פירש בערוך.
מדידה דמצוה דלאו דמצוה מי אמור כו׳ – בפקיקה לא בעינן של מצוה כדפירש׳ לעיל בשילהי כל הכלים (דף קכו:) אלא דווקא במדידה בעינן של מצוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באתוא דמיא. בגיגית מליאה מים.
מדידה דמצוה. כגון מקוה אם יש בו (מ)⁠מים שיעור ארבעים סאה שהן מוחזקין באמה על אמה ברום שלש אמות.
הדרן עלך מי שהחשיך וסליקא מסכתא דשבת
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מתעסק שלא לצורך כו׳ עכ״ל דאין פירושו מתעסק לצורך היתר ועלה לו איסור כמו שנתכוין לחתוך תלוש וחתך את המחובר דקרי ליה מתעסק דהכא לא נתכוין כלל אלא מתעסק שלא לצורך וזה שדקדק לומר מתעסק בעלמא אנא וק״ל:
סליק פרק מי שהחשיך וסליקא לה מסכת שבת
א שנינו במשנה ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. מסופר: עולא איקלע לבי ריש גלותא [לבית ראש הגולה]. חזייה [ראהו] לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא וקא משח ליה [שיושב באמבטיה של מים ומודד אותה]. אמר ליה [לו] עולא לרבה בר רב הונא: אימר דאמרי רבנן [אמור שאמרו חכמים] שמותרת המדידה בשבת, רק במדידה של מצוה אמרו, ואולם בזו דלאו [שאינה] של מצוה מי אמור [האם אמרו]? אמר ליה [לו] רבה בר רב הונא: אינני מודד ממש אלא מתעסק בעלמא אנא.
The mishna concludes: And from their statements and their actions, we derived that one may seal a window, and measure, and tie a knot on Shabbat. The Gemara relates: Ulla happened to come to the house of the Exilarch. He saw Rabba bar Rav Huna sitting in a tub [avna] of water and measuring it. He said to Rabba bar Rav Huna: Say that the Sages said that it is permitted to measure on Shabbat only a measurement for a mitzva. However, with regard to a measurement like this one, which is not for a mitzva, did they say that it is permitted? Rabba bar Rav Huna said to him: I am merely acting unawares and am not at all interested in the measurements. Therefore, it is not prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3)

הדרן עלך מי שהחשיך

רי״ףספר הנרבית הבחירה למאיריעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רי״ףספר הנרבית הבחירה למאיריהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קנז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קנז:, ר׳ חננאל שבת קנז: – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, ר׳ נסים גאון שבת קנז:, רי"ף שבת קנז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י שבת קנז:, תוספות שבת קנז:, ספר הנר שבת קנז: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קנז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי שבת קנז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות שבת קנז:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קנז:, אסופת מאמרים שבת קנז:

Shabbat 157b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 157b, R. Chananel Shabbat 157b, R. Nissim Gaon Shabbat 157b, Rif by Bavli Shabbat 157b, Rashi Shabbat 157b, Tosafot Shabbat 157b, Sefer HaNer Shabbat 157b, Ri MiLunel Shabbat 157b, Meiri Shabbat 157b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 157b, Steinsaltz Commentary Shabbat 157b, Collected Articles Shabbat 157b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144