×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קְצוּצֵי תְפִילִּין נִמְצְאוּ בְּרָאשֵׁי הֲרוּגֵי בֵיתֵּר רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים סְאָה בְּמַתְנִיתָא תָּנָא אַרְבָּעִים קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין.
of phylactery boxes were found on the heads of those killed in Beitar. Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, says: There were found three large baskets each holding forty se’a of phylactery boxes. And it was taught in a baraita: There were forty large baskets each holding three se’a.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין נח ע״א-ע״ב} לקח מסיקריקון1 כו׳2. אמר רב לא שנו אלא דאמר ליה לך3 חזק וקנה4 אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב5 אחריות ואותבינן עליה דרב מהא דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר לקח מן האשה בכתובתה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל עד6 שיכתוב אחריות ופריק מאי אחריות נמי שטר7 והלכתא כשמואל דקימא לן כל8 היכא דפליגי רב ושמואל ולא9 איתמר הילכתא כחד מינייהו הלכה10 כשמואל בדיני ועוד דתניא מסייעא11 ליה ופירוקא דרב שינויא הוא ולא סמכינן אשינויא ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בחזקת הבתים {בבלי בבא בתרא מח ע״א-ע״ב} אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני ואותיב רב המנונא עליה דרב הונא מהא מתניתין12 לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואמאי התם נמי לימא13 אגב אונסיה גמר ומקני ופריק הא איתמר עלה אמר רב לא שאנו אלא דאמר14 ליה לך חזק וקנה15 אבל בשטר קנה ואקשינן ולשמואל דאמר אף בשטר לא קנה מאי איכא למימר ופריק מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ואסיקנא [והילכתא]⁠16 בכולהו תלויה וזבין17 זביניה זביני ואפי׳ בשדה זו בין ארצי ליה זוזי בין לא ארצי ליה זוזי אלא18 בשטר בלבד קנה וכי אמר ליה בתר הכי19 תא שקול20 זוזך לא מצי למיהדר21 ביה למימרא דהילכתא כואתיה דרב22 דאמר לא23 צריכינן לכתיבת אחריות ההיא לא קשיא מידי [דהא אמרינן]⁠24 מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ואף על גב דאיפסיקא הלכתא25 בין ארצי ליה26 זוזי בין לא ארצי ליה זוזי התם גבי תליוה וזבין דעתיה למיתן ליה זוזי ודעתיה דמוכר למישקל מיניה זוזי אבל הכא גבי אשה וסיקריקון ליכא מאן דיהיב להו27 זוזי הילכך לא מהניא כתיבת שטר עלייהו עד דכתבי28 אחריות:
1. מסיקריקון: כ״י נ: ״מן הסיקריקון״.
2. גיג ממשיך: ״וחזר ולקח מבעל הבית מקחו [...]״.
3. לך: חסר בכ״י נ לפני הגהה, ובספה״ב לפני הגהה.
4. וקנה: וכן דפוסים, ספה״ב. גיג, כ״י נ: ״וקני״.
5. שיכתוב: דפוסים: שיכתוב לו.
6. עד: דפוס קושטא: כדי.
7. שטר: כ״י נ: ״בשטר״.
8. כל: דפוסים: דכל.
9. ולא: כ״י נ: ״ולאו״.
10. הלכה: דפוסים: הילכתא.
11. מסייעא: כ״י נ: ״דמסייעא״.
12. מתניתין: גיג: ״מתניתא״.
13. לימא: וכן ספה״ב. גיג, כ״י נ, דפוסים: ״נימא״.
14. דאמר: כ״י נ: ״דלא אמ׳⁠ ⁠״.
15. וקנה: גיג, כ״י נ: ״וקני״.
16. והילכתא: כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״הילכתא״.
17. תלויה וזבין: וכן ספה״ב. חסר בכ״י נ, דפוסים.
18. אלא: דפוס קושטא: אבל.
19. הכי: וכן גיג. כ״י נ, דפוסים: ״הכין״.
20. שקול: כ״י נ: ״שקיל״.
21. למיהדר: וכן גיג. כ״י נ, דפוסים: ״למהדר״.
22. כואתיה דרב: גיג, כ״י נ, דפוסים: ״כרב״.
23. דאמר לא: כ״י נ: ״ולא״.
24. דהא אמרינן: גיג, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״דקאמר״.
25. הלכתא: גיג: ״הלכה״.
26. ליה: חסר בכ״י נ.
27. להו: כ״י נ: ״ליה״.
28. דכתבי: דפוסים: דכתיבי.
קצוצי תפילין – דפוסי תפילין חוץ מן הרצועה קרוי קציצה כדאמרי׳ במסכת סוכה (דף כו:) אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה.
קצוצי תפילין כו׳. עיין פרש״י ובערוך בערך קץ וז״ל וכל בית שמו קצוצה לפי שהוא קצוצה מחברתה כו׳ עכ״ל ע״ש:
מאי קרא בת גו׳ אשרי שיאחז ונפץ את עוללוך גו׳. ודאי דהאי קרא לא מתפרש אלא בניפוץ עוללים דבני בבל על הסלע אבל מרישא דקרא מפורש שגם הם עשו כן בבני ישראל כמ״ש אשרו שישלם לך את גמולך שגמלת לנו דהיינו שישולם לך מדה כנגד מדה ומפרש לה דהיינו בניפוץ עוללים גו׳ וק״ל:
מאי מסולאים בפז כו׳. דלפי פשוטו ה״ל למכתב המסולאים מפז במ״ם כמו הנחמדים מפז או כפז בכ׳ אבל בפז משמע שמסולאים ע״י הפז דהיינו ע״י תכשיטי פז שהיה עליהם ולכך מקשה והלא תרתי מתקלי אסתירי פיזא כו׳ וקאמר אלא שהיו מגנון את הפז ביופיין מעיקרא כו׳ ויהיה ב׳ בפז כמו תחת הפז שהיו משמשים משמשי ערסותיהם מעיקרא כנגדו מייתו בני ישראל. ואמר דא״ל חד לחבריה הא היכא כתיבא כו׳ מדבריו מוכח דקרא כבר בקללות ואם התחיל גם בהנך דמשנה תורה והפסיק בהן דף ופלגא מהאי קרא לא היה לו לומר היכא כתיבא דאימא במה שלפניו שלא קרא עדיין כתיבא אלא נראה דלא התחיל כלל בהנך דמשנה תורה ולא קרא אלא הנך קללות דת״כ ולא ידע כלל אי כתיבי גם במשנה תורה ולכך קאמר והיכא כתיבא בת״כ וא״ל
גם כל חלי וכל וגו׳ דלזה רמזה התורה ולפו שהוא דבר מגונה לא נכתב במפורש
ושא״ל או מטאי לגבוה לא איצטרוכי לך. דהיינו שגם אני הייתי מבין שעד״ז רמז הכתוב וק״ל:
עיני עוללה לנפשי מכל בנות גו׳ ד׳ מאות בתי כנסיות כו׳. ופי׳ שהוא נשתייר לבד מכל הני תינוקות ובנות עירי כי ביתר ושאר עיירות נקראים בנות לגבי ירושלים וכה״ג מייתי רשב״ג להאי קרא בפ׳ מרובה ובסוף מסכת סוטה גבי ת״ק ילדים כו׳ ע״ש: אמר
מי נתן למשיסה יעקב כו׳. אמר האי קרא לידע בו אם בן חכים הוא להשיב לו סיפא דקרא הלא ה׳ זו חטאנו גו׳ כדמסיק מובטחנו בו כו׳ ואיני זז מכאן עד שאפדנו כו׳ דמופלג בחכמה היה כמ״ש התוספות ויש לדקדק בקרא ענין הכפל ושינוי שאמר לבוזזים ולא לביזה כמו למשיסה ע״ד שאמרו בסוף כתובות בזוזו ובזוזי דבזוזי ואמר שע״כ באה להם כפולה הצרה על חטא הכפול דלא אבו בדרכיו הלוך הם מצות השכלוות שהה מדותיו ית׳ ב״ה שגם שכל האנושו ודת הנימוסית תודה בהן ולא שמעו בתורתו הם מצות השמעיות שאילו לא נכתבו לא הוה שכל האנושו עומד עליהן:
ועליהן קונן ירמוה על אלה אנו בוכיה גו׳. דלעיל מיניה כתוב קרא עלו מועד דהיינו שנתוועדו ונזדווגו שני אדונים מב׳ השבוים אח ואחות למקום אחד והיינו לשבור בחורי גת דרך ה׳ לבתולת בת יהודה וע״ז אמר על אלה שהם הבן והבתולה אני בוכיה וה״ל למכתב אני בוכה אבל הרמז הוא מאמר הבן אני בוכה עליה על הבת אחותי ועיני עיני יורדה מים הוא מאמר ירמיה שב׳ עיני יורדין מים על הזוג הכשר הזה:
ועליה קונן ירמיה בת עמי חגרי שק גו׳. אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כו׳. כי האי קרא כתוב גבו מפלת צור ביחזקאל בשינוי קצת מהכא דכתיב אבל יחוד ותמרורים במקום מר שאמר כו הצרה שנתהוה בבת עמי היא אבל יחיד שלא נעשה כן בשאר אומות וע״ד צרת רבים חצו נחמה ומספד תמרורים כי כפל בבת עמי המרה והצרה כי יבא השודד עלינו דכיון דאבל יחיד קרא לה לא הל״ל עלינו אלא עליך אבל אמר עלינו שבזה יתגדל צרתי שובואו גם עליך:
מ״ד ועשקו גבר וביתו ואיש גו׳ מעשה כו׳. ושוליא דנגרי הוה כו׳. כל ענין זה מפורש בהאי קרא ודלעיל מיניה שאמר הוי חושבי און ופועלי רע דהיינו זה שהיה פועל אצל רבו ואמר כי יש לאל ודם שעי״ז בא שהלוה לרבו ואמר וחמדו שדות גו׳ שעי״ז שחמד ונתן עיניו באשת רבו עשק הגבר שהוא רבו דמלת גבר נופל בו כמו בן הגבירה וביתו שהיא אשתו בכ״מ דביתו ממש כבר כתוב וכתוב ונשאו ואולי ששינה לפי פשוטו לכתוב ונשאו במקום ולקחו דכתיב במקום הזה הוא אשת רבו שנשאה על ידי שהלוה לו ולא היה לאל ידו לשלם לו ואמר ושמעתי שהתינוקות נתעללו כו׳ אמר כן שודאו לא היתה אנוסה מהתינוקות אלו אלא שהוא הרגילה אותם עמה לדבר עבירה ורצון הוה ואסורה לך. ואמר
ועל אותה שעה נתחתם גזר דין ואמרו לה על ב׳ פתילות כו׳. ונראה לפרש דבלישנא דעל אותה שעה נתחתם כו׳ אפשר הא דשהה ג׳ ימים מעיקרא לא עבר עמה עבורה והיתה מותרת לו לאחר שנתגרשה אלא שעל אותה שעה שעסקו להסיתו לגרשה ולשעבד בו ע״י כתובתה נתחתם גזר דין וללישנא דאמרו לה כו׳ אותה שעה אין זה עיקר עבורה אבל בשהתה אצלו מעיקרא ג׳ ימים עבר בה עבורה (ונעשית) [כשהיתה] א״א דהיינו ב׳ פתילות בנר א׳ שעי״ז אסורה לו גם אחר שנתגרשה נתחתם גזר דון ונראה גם שעבירת יחיד היה כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו נחתם גזר דין לכלם:
קצוצי (בתי) תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר. ר׳ ינאי בר׳ ישמעאל אמר: שלש קופות (סלים גדולים) של ארבעים ארבעים סאה של תפילין. במתניתא תנא [בברייתא שנו]: ארבעים קופות של שלש שלש סאין.
of phylactery boxes were found on the heads of those killed in Beitar. Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, says: There were found three large baskets each holding forty se’a of phylactery boxes. And it was taught in a baraita: There were forty large baskets each holding three se’a.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְלָא פְּלִיגִי הָא דְּרֵישָׁא הָא דִּדְרָעָא.

The Gemara notes: And these Sages do not disagree: This Sage is referring to phylacteries of the head, whereas this Sage is referring to phylacteries of the arm, for owing to the different manners in which they are fashioned, they are also different in size.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דדרעא – מ׳ סאה ודרישא שהם גדולים ד׳ בתים בכל קציצה הוו ג׳ זימני מ׳ סאה וא״ת ד׳ לא היא שבית אחד של זרוע גדול מאחד מבתי הראש לפי שכאן כל ארבע פרשיות בבית אחד ובשל ראש פרשה אחת בבית אחד ומ״מ דפוס של ראש מתוך שצריך לחלק הבתים ולהיות ריוח ביניהן וקבועין על מושב אחד הוצרך המושב להיות רחב והוי על אחד שלשה שבזרוע.
ומעירים: ולא פליגי [חלוקים] ר׳ יוחנן ור׳ ינאי: הא דרישא, הא דדרעא [זו בתפילין של ראש, זו בתפילין של יד] שבגלל ההבדל בדרך עשייתן היו גם נבדלות בגודלן.
The Gemara notes: And these Sages do not disagree: This Sage is referring to phylacteries of the head, whereas this Sage is referring to phylacteries of the arm, for owing to the different manners in which they are fashioned, they are also different in size.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבִּי אַסִּי אַרְבָּעָה קַבִּין מוֹחַ נִמְצְאוּ עַל אֶבֶן אַחַת עוּלָּא אָמַר תִּשְׁעַת קַבִּין אָמַר רַב כָּהֲנָא וְאִיתֵּימָא שֵׁילָא בַּר מָרִי מַאי קְרָאָה {תהלים קל״ז:ח׳} בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ וְגוֹ׳ אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עוֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע.:

Rabbi Asi says: Four kav of brains from children whose skulls were smashed were found on one stone. Ulla says: Nine kav. Rav Kahana said, and some say that it was Sheila bar Mari who said: What is the verse from which it is derived? “O daughter of Babylon, marked for devastation; happy is he who shall repay you your recompense for what you have done to us. Happy is he who shall seize and dash your little ones against the rock” (Psalms 137:8–9).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארבעה קבין – בחורבן בית ראשון.
אמר ר׳ אסי: ארבעה קבין מוח של תינוקות שרוצצו את גולגולותיהם נמצאו על אבן אחת. עולא אמר: תשעת קבין. אמר רב כהנא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת שילא בר מרי: מאי קראה [מהו הכתוב] המרמז על כך? — ״בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו אשרי שי אחז ונפץ את עלליך אל הסלע״ (תהלים קלז, ח-ט).
Rabbi Asi says: Four kav of brains from children whose skulls were smashed were found on one stone. Ulla says: Nine kav. Rav Kahana said, and some say that it was Sheila bar Mari who said: What is the verse from which it is derived? “O daughter of Babylon, marked for devastation; happy is he who shall repay you your recompense for what you have done to us. Happy is he who shall seize and dash your little ones against the rock” (Psalms 137:8–9).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {איכה ד׳:ב׳} בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסוּלָּאִים בַּפָּז מַאי מְסוּלָּאִים בַּפָּז אִילֵּימָא דַּהֲווֹ מְחַפִּי בְּפִיזָּא וְהָאָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא תַּרְתֵּי מַתְקָלֵי אִיסְתֵּירֵי פִּיזָּא נְחוּת בְּעָלְמָא חֲדָא בְּרוֹמִי וַחֲדָא בְּכוּלֵּי עָלְמָא אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְגַנִּין אֶת הַפָּז בְּיוֹפְיָין.

§ The verse states: “The precious sons of Zion, comparable to fine gold” (Lamentations 4:2). What is the meaning of the expression “comparable to fine gold”? If we say that it means they were covered in fine gold [piza], this is difficult; but didn’t the school of Rabbi Sheila say: Two istira weights of fine gold came down into the world, one in Rome and one in all the rest of the world. If so, it is certainly impossible to cover the inhabitants of Jerusalem with fine gold, as there is not enough of it in the entire world to do so. Rather, this means that they would be so attractive that they would disgrace fine gold because of their beauty.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פז
פזא(עבודה זרה יא:) מייתו מתקל ארבע זוזי פוזי ותלו ליהבצואריה (גיטין נח.). מאי מסלאים בפז אילימא דהוה מחפן בפזא וכו׳ עד אלא שהיו מגנין את הפז ביופין:
א. [גערייניגטעס גאלד.]
איסתרי – סלעים.
שהיו מגנין את הפז ביופיין – והיינו מסולאים לשון סולו לרוכב (תהלים סח) לא תסולה בכתם אופיר משובחין היו ביופיין מן הפז.
א נאמר: ״בני ציון היקרים המסלאים בפז״ (איכה ד, ב), מאי [מה] פירוש ״מסלאים בפז״? אילימא [אם תאמר] דהוו מחפי בפיזא [שהיו מחופים מכוסים ממש בפז], והאמרי דבי [והרי אמרו בבית] מדרשו של ר׳ שילא: תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא [שני משקלות איסרי פז ירדו לעולם], חדא ברומי וחדא בכולי עלמא [אחד ברומא ואחד בכל העולם] אם כן, בודאי אי אפשר היה לחפות את בני ירושלים בפז, שהרי אין די פז בעולם כולו! אלא הכוונה היא שהיו מהוללים (״מסולאים״) ביופיים עד שהיו מגנין (משפילים) את הפז ביופיין.
§ The verse states: “The precious sons of Zion, comparable to fine gold” (Lamentations 4:2). What is the meaning of the expression “comparable to fine gold”? If we say that it means they were covered in fine gold [piza], this is difficult; but didn’t the school of Rabbi Sheila say: Two istira weights of fine gold came down into the world, one in Rome and one in all the rest of the world. If so, it is certainly impossible to cover the inhabitants of Jerusalem with fine gold, as there is not enough of it in the entire world to do so. Rather, this means that they would be so attractive that they would disgrace fine gold because of their beauty.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵעִיקָּרָא חֲשִׁיבִי דְרוֹמָאֵי הֲווֹ נָקְטִי בִּלְיוֹנָא דְגוּשְׁפַּנְקָא וּמְשַׁמְּשִׁי עַרְסַיְיהוּ מִכָּאן וְאֵילָךְ מַיְיתוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסְרִי בְּכַרְעֵי דְּפוּרַיְיהוּ וּמְשַׁמְּשִׁי.

The Gemara relates that initially the noblemen of Rome would keep an image imprinted on a seal by their beds and engage in sexual intercourse opposite that image, so that they would beget children of similar beauty. From this point forward, from the time of the Great Revolt, they would bring Jewish children, tie them to the foot of their beds, and engage in sexual intercourse across from them, because they were so handsome.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בליוני דגושפנקי – צורות נאות שבחותמיהן כדי שתתעברנה כנגדן.
ומספרים: מעיקרא חשיבי דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא ומשמשי ערסייהו [מתחילה חשובי הרומאים היו מחזיקים תבליט של חותם והיו משמשים מיטתם] כנגד התמונה היפה, כדי שיהיו להם ילדים יפים כיוצא בה, מכאן ואילך, מזמן המלחמה, מייתו [היו מביאים] בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי [ואוסרים אותם ברגלי מיטותיהם והיו משמשים מיטתם] כנגדם, משום שהיו יפים כל כך.
The Gemara relates that initially the noblemen of Rome would keep an image imprinted on a seal by their beds and engage in sexual intercourse opposite that image, so that they would beget children of similar beauty. From this point forward, from the time of the Great Revolt, they would bring Jewish children, tie them to the foot of their beds, and engage in sexual intercourse across from them, because they were so handsome.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ הָא הֵיכָא כְּתִיבָא אֲמַר לֵיהּ {דברים כ״ח:ס״א} גַּם כׇּל חֳלִי וְכׇל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲמַר כַּמָּה מְרַחַיקְנָא מִדּוּכְתָּא פְּלָן אֲמַר לֵיהּ אִינְּגֵד פּוּסְתָּא וּפַלְגָא אֲמַר לֵיהּ אִי מְטַאי לְגַבֵּיהּ לָא אִיצְטְרִיכִי לָךְ.

It is related that it once happened that they did this to two children, and one of them said to the other: Where is this affliction written in the Torah? The other said to him: As it is written: “Also every sickness, and every plague, which is not written in the book of this Torah” (Deuteronomy 28:61). The first one said: How far am I in my studies from this, i.e., how much more would I have had to learn in order to reach this verse? The other said: Had you gone on one and a half columns [pusta], you would have reached this. The first child said to the other: Had I reached this verse, I would not have needed you, as I would have known on my own that the verse was speaking about this.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אינגד
אינגדאמסכת גיטין פרק הניזקין (גיטין נח.) כמה כמה רחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פירוש מעט:
א. [ווייניג.]
כמה מרחיקנא מההוא דוכתא – שלא הגעתי ללמוד אותו פסוק.
אינגד – מעט.
פוסתא ופלגא – דף וחצי.
היה מעשה שעשו כך לשני ילדים, אמר ליה חד לחבריה [אמר לו אחד לחבירו]: הא, היכא כתיבא [צרה זו, היכן היא כתובה]? אמר ליה [לו]: כפי שנאמר: ״גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת״ (דברים כח, סא). אמר: כמה מרחיקנא מדוכתא פלן [כמה אני רחוק מהמקום הזה], כלומר, בלימודי שלמדתי, כמה עוד היה לי ללמוד כדי להגיע לשם, לאותו פסוק? אמר ליה [לו]: אינגד פוסתא ופלגא [אם היית מושך דף וחצי] היית מגיע לשם. אמר ליה [לו] הילד ששאלו: אי מטאי לגביה [אם הייתי מגיע אצלו, לפסוק זה] לא איצטריכי לך [הייתי צריך אותך], שהייתי יודע מעצמי שעל כך מדובר בכתוב.
It is related that it once happened that they did this to two children, and one of them said to the other: Where is this affliction written in the Torah? The other said to him: As it is written: “Also every sickness, and every plague, which is not written in the book of this Torah” (Deuteronomy 28:61). The first one said: How far am I in my studies from this, i.e., how much more would I have had to learn in order to reach this verse? The other said: Had you gone on one and a half columns [pusta], you would have reached this. The first child said to the other: Had I reached this verse, I would not have needed you, as I would have known on my own that the verse was speaking about this.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַאי דִּכְתִיב {איכה ג׳:נ״א} עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי אַרְבַּע מֵאוֹת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּכְרַךְ בֵּיתֵּר וּבְכׇל אַחַת וְאַחַת הָיוּ בָּהּ אַרְבַּע מֵאוֹת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד הָיוּ לְפָנָיו אַרְבַּע מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן.

Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel: What is the meaning of that which is written: “My eye affects my soul because of all the daughters of my city” (Lamentations 3:51)? There were four hundred synagogues in the city of Beitar, and in each and every one of them there were four hundred schoolteachers, and each and every one of these teachers had four hundred schoolchildren.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי״ (איכה ג, נא)? ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות (ילדים), וכל אחד ואחד מהמלמדים הללו היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן,
Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel: What is the meaning of that which is written: “My eye affects my soul because of all the daughters of my city” (Lamentations 3:51)? There were four hundred synagogues in the city of Beitar, and in each and every one of them there were four hundred schoolteachers, and each and every one of these teachers had four hundred schoolchildren.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּכְשֶׁהָיָה אוֹיֵב נִכְנָס לְשָׁם הָיוּ דּוֹקְרִין אוֹתָן בְּחוֹטְרֵיהֶן וּכְשֶׁגָּבַר אוֹיֵב וּלְכָדוּם כְּרָכוּם בְּסִפְרֵיהֶם וְהִצִּיתוּם בָּאֵשׁ.:

And when the enemy entered there, these schoolchildren stabbed them with their pens [beḥotreihen]. And when the enemy prevailed and caught them, they wrapped the children in their scrolls and lit them on fire.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשהיה אויב נכנס לשם היו התינוקות דוקרין אותן בחוטריהן (קני הכתיבה שבידם), וכשגבר אויב ולכדום, כרכום את כל התינוקות הללו בספריהם והציתום באש.
And when the enemy entered there, these schoolchildren stabbed them with their pens [beḥotreihen]. And when the enemy prevailed and caught them, they wrapped the children in their scrolls and lit them on fire.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי אָמְרוּ לוֹ תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּית הָאֲסוּרִים אָמַר {ישעיהו מ״ב:כ״ד} מִי נָתַן לִמְשִׁיסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים עָנָה אוֹתוֹ תִּינוֹק וְאָמַר הֲלֹא ה׳ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ.

The Sages taught another baraita (Tosefta, Horayot 2:5) relating to the fate of the Jewish children: There was an incident involving Rabbi Yehoshua ben Ḥananya who once went to the great city of Rome, where they said to him: There is a child in prison with beautiful eyes and an attractive appearance, and his curly hair is arranged in locks. Rabbi Yehoshua went and stood by the entrance to the prison. He said, as if speaking to himself: “Who gave Jacob for a spoil, and Israel to the robbers?” (Isaiah 42:24). That child answered by reciting the continuation of the verse: “Did not the Lord, He against Whom we have sinned, and in Whose ways they would not walk, neither were they obedient to His law?”
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בענין ילדי ירושלים, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בר׳ יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו: תינוק (ילד) אחד יש בבית האסורים, והוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר כאילו לעצמו: ״מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים״ (ישעיה מב, כד)? ענה אותו תינוק ואמר את המשך הכתוב: ״הלא ה׳ זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו״ (ישעיה מב, כד).
The Sages taught another baraita (Tosefta, Horayot 2:5) relating to the fate of the Jewish children: There was an incident involving Rabbi Yehoshua ben Ḥananya who once went to the great city of Rome, where they said to him: There is a child in prison with beautiful eyes and an attractive appearance, and his curly hair is arranged in locks. Rabbi Yehoshua went and stood by the entrance to the prison. He said, as if speaking to himself: “Who gave Jacob for a spoil, and Israel to the robbers?” (Isaiah 42:24). That child answered by reciting the continuation of the verse: “Did not the Lord, He against Whom we have sinned, and in Whose ways they would not walk, neither were they obedient to His law?”
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר מוּבְטְחַנִי בּוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל הָעֲבוֹדָה שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכׇל מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו אָמְרוּ לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפְּדָאוֹ בְּמָמוֹן הַרְבֵּה וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִין עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל וּמַנּוּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע.

Rabbi Yehoshua said: I am certain that, if given the opportunity, this child will issue halakhic rulings in Israel, as he is already exceedingly wise. He said: I take an oath by the Temple service that I will not move from here until I ransom him for whatever sum of money they set for him. They said that he did not move from there until he ransomed him for a great sum of money, and not even a few days had passed when this child then issued halakhic rulings in Israel. And who was this child? This was Rabbi Yishmael ben Elisha.
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל ממון שפוסקין עליו – כי איכא סכנת נפשות פודין שבויין יותר על כדי דמיהן כדאמרינן בפרק השולח (לעיל דף מד.) גבי מוכר עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים כ״ש הכא דאיכא קטלא אי נמי משום דמופלג בחכמה היה.
אמר ר׳ יהושע: מובטחני בו שיהיה מורה הוראה בישראל אם יתנו לו את ההזדמנות לכך, שהרי כבר עתה הוא חכם כל כך. ונשבע: העבודה (בעבודת המקדש)! שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין (שקובעים) עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ואכן, לא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו [ומי הוא זה]?ר׳ ישמעאל בן אלישע.
Rabbi Yehoshua said: I am certain that, if given the opportunity, this child will issue halakhic rulings in Israel, as he is already exceedingly wise. He said: I take an oath by the Temple service that I will not move from here until I ransom him for whatever sum of money they set for him. They said that he did not move from there until he ransomed him for a great sum of money, and not even a few days had passed when this child then issued halakhic rulings in Israel. And who was this child? This was Rabbi Yishmael ben Elisha.
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ וּבְבִתּוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע שֶׁנִּשְׁבּוּ לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים לְיָמִים נִזְדַּוְּוגוּ שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹם אֶחָד זֶה אוֹמֵר יֵשׁ לִי עֶבֶד שֶׁאֵין כְּיוֹפְיוֹ בְּכׇל הָעוֹלָם וְזֶה אוֹמֵר יֵשׁ לִי שִׁפְחָה שֶׁאֵין בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּיוֹפְיָהּ.

Rav Yehuda says that Rav says: There was an incident involving the son and the daughter of Rabbi Yishmael ben Elisha the High Priest, who were taken captive and sold into slavery to two different masters. After some time the two masters met in a certain place. This master said: I have a male slave whose beauty is unmatched in all of the world, and that master said: I have a female slave whose beauty is unmatched in all of the world.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בבנו ובבתו של הכהן הגדול ר׳ ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים שונים. לימים נזדווגו (נפגשו) שניהם במקום אחד, אדון זה אומר: יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר: יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה,
Rav Yehuda says that Rav says: There was an incident involving the son and the daughter of Rabbi Yishmael ben Elisha the High Priest, who were taken captive and sold into slavery to two different masters. After some time the two masters met in a certain place. This master said: I have a male slave whose beauty is unmatched in all of the world, and that master said: I have a female slave whose beauty is unmatched in all of the world.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמְרוּ בּוֹא וְנַשִּׂיאֵם זֶה לָזֶה וּנְחַלֵּק בַּוְּולָדוֹת הִכְנִיסוּם לְחֶדֶר זֶה יָשַׁב בְּקֶרֶן זָוִית זֶה וְזוֹ יָשְׁבָה בְּקֶרֶן זָוִית זֶה זֶה אוֹמֵר אֲנִי כֹּהֵן בֶּן כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים אֶשָּׂא שִׁפְחָה וְזֹאת אוֹמֶרֶת אֲנִי כֹּהֶנֶת בַּת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים אֶנָּשֵׂא לְעֶבֶד וּבָכוּ כׇּל הַלַּיְלָה.

The two masters said: Come, let us marry these two slaves to one another and divide the children born to them between us, as they will certainly be very beautiful. They secluded them in a room. This one, the son, sat in one corner, and that one, the daughter, sat in the other corner. He said: I am a priest and the descendant of High Priests. Shall I marry a female slave? And she said: I am the daughter of a priest and the descendant of High Priests. Shall I be married to a male slave? And they wept all through the night.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו האדונים: בוא ונשיאם את העבד והשפחה זה לזה, ונחלק בינינו בוולדות שיוולדו להם, שודאי יהיו יפים מאד. הכניסום לחדר להתייחד, זה הבן ישב בקרן זוית (פינה) זה, וזו הבת ישבה בקרן זוית זה, זה אומר: אני כהן בן כהנים גדולים, אני אשא שפחה? וזאת אומרת: אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד? ובכו כל הלילה.
The two masters said: Come, let us marry these two slaves to one another and divide the children born to them between us, as they will certainly be very beautiful. They secluded them in a room. This one, the son, sat in one corner, and that one, the daughter, sat in the other corner. He said: I am a priest and the descendant of High Priests. Shall I marry a female slave? And she said: I am the daughter of a priest and the descendant of High Priests. Shall I be married to a male slave? And they wept all through the night.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה וְנָפְלוּ זֶה עַל זֶה וְגָעוּ בִּבְכִיָּה עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן וַעֲלֵיהֶן קוֹנֵן יִרְמְיָה {איכה א׳:ט״ז} עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַּיִם.

When dawn arrived they recognized each other and saw that they were brother and sister. They fell on each other and burst into tears until their souls departed due to their great distress. And with regard to them and others like them, Jeremiah lamented: “For these things I weep; my eye, my eye runs down with water” (Lamentations 1:16).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שעלה עמוד השחר, הכירו זה את זה שהם אח ואחות, ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן מרוב צער. ועליהן קונן ירמיה: ״על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים״ (איכה א, טו).
When dawn arrived they recognized each other and saw that they were brother and sister. They fell on each other and burst into tears until their souls departed due to their great distress. And with regard to them and others like them, Jeremiah lamented: “For these things I weep; my eye, my eye runs down with water” (Lamentations 1:16).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת וְצָפְנַת בַּת פְּנִיאֵל שְׁמָהּ צָפְנַת שֶׁהַכֹּל צוֹפִין בְּיוֹפְיָהּ בַּת פְּנִיאֵל בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁשִּׁימֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים.

Reish Lakish says: There was an incident involving a certain woman named Tzafenat bat Peniel. And why was she called this? She was called Tzafenat because they would all gaze [tzofin] at her beauty, and she was called bat Peniel because she was the daughter [bat] of the High Priest who served in the innermost sanctum [lifnai velefnim] of the Temple.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ריש לקיש: מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה, ולמה קראו לה כך? צפנתשהיו הכל צופין ביופיה, בת פניאל — שהיתה בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים בקודש הקדשים בבית המקדש,
Reish Lakish says: There was an incident involving a certain woman named Tzafenat bat Peniel. And why was she called this? She was called Tzafenat because they would all gaze [tzofin] at her beauty, and she was called bat Peniel because she was the daughter [bat] of the High Priest who served in the innermost sanctum [lifnai velefnim] of the Temple.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שֶׁנִּתְעַלֵּל בָּהּ שַׁבַּאי כׇּל הַלַּיְלָה לְמָחָר הִלְבִּישָׁה שִׁבְעָה חֲלוּקִים וְהוֹצִיאָהּ לְמוֹכְרָהּ בָּא אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכוֹעָר בְּיוֹתֵר אָמַר לוֹ הַרְאֵנִי אֶת יוֹפְיָהּ אָמַר לוֹ רֵיקָא אִם אַתָּה רוֹצֶה לִיקַּח קַח שֶׁאֵין כְּיוֹפְיָהּ בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.

And it happened that she was taken captive and her captor abused and raped her all night. The next day he dressed her in seven garments and took her out to sell her. A certain man who was especially ugly came and said to the man who was selling her: Show me her beauty. He said to him: Good-for-nothing, if you wish to buy her then buy her, for there is no beauty like hers in all of the world.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנתעלל בה ואנסה שבאי (שודד) כל הלילה. למחר הלבישה שבעה חלוקים והוציאה למוכרה. בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו האיש למוכר: הראני את יופיה, אמר לו: ריקא! אם אתה רוצה ליקח (לקנות) אותה — קח (קנה), שאין כיופיה בכל העולם כולו.
And it happened that she was taken captive and her captor abused and raped her all night. The next day he dressed her in seven garments and took her out to sell her. A certain man who was especially ugly came and said to the man who was selling her: Show me her beauty. He said to him: Good-for-nothing, if you wish to buy her then buy her, for there is no beauty like hers in all of the world.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵן הִפְשִׁיטָהּ שִׁשָּׁה חֲלוּקִים וּשְׁבִיעִי קרעתה וְנִתְפַּלְּשָׁה בָּאֵפֶר אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם עָלֵינוּ לֹא חַסְתָּ עַל קְדוּשַּׁת שִׁמְךָ הַגִּבּוֹר לָמָּה לֹא תָּחוּס.

The potential buyer said to the seller: Even so, I wish to see for myself. He removed the six outermost garments, and she herself tore the seventh, and rolled in ashes. She said before God: Master of the Universe, even if You have shown no pity to us, and have allowed us to be disgraced in this way, why have You not shown pity to the sanctity of Your mighty name by which we are called?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כבוד שמך הגבור – והיכן גבורתך.
אמר לו: אף על פי כן רוצה אני לראות. הפשיטה ששת חלוקים, ושביעי קרעתה היא עצמה ונתפלשה באפר, אמרה לפניו, לפני ה׳: רבונו של עולם, אם עלינו לא חסת וכך אתה מבזה אותנו, על קדושת שמך הגבור שנקרא עלינו למה לא תחוס?
The potential buyer said to the seller: Even so, I wish to see for myself. He removed the six outermost garments, and she herself tore the seventh, and rolled in ashes. She said before God: Master of the Universe, even if You have shown no pity to us, and have allowed us to be disgraced in this way, why have You not shown pity to the sanctity of Your mighty name by which we are called?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה {ירמיהו ו׳:כ״ו} בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאוֹם יָבֹא הַשּׁוֹדֵד עָלֵינוּ עָלַיִךְ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא עָלֵינוּ כִּבְיָכוֹל עָלַי וְעָלֶיךָ בָּא שׁוֹדֵד.

And with regard to her and others like her, Jeremiah lamented: “O daughter of My people, gird yourself with sackcloth and roll in ashes; make you mourning as for an only son, most bitter lamentation, for the spoiler shall suddenly come upon us” (Jeremiah 6:26). It is not stated: Upon you, but rather “upon us,” for the spoiler shall come, as it were, both over Me and over you. God Himself shares this pain and His name is also disgraced.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עלי ועליך – ששמי נתחלל בכך.
ועליה קונן ירמיה: ״בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השודד עלינו״ (ירמיה ו, כו), ״עליך״ לא נאמר אלא ״עלינו״, כביכול, עלי, על הקדוש ברוך הוא, ועליך בא שודד, שגם הקדוש ברוך הוא משתתף בצער זה, ואף שמו מתבזה.
And with regard to her and others like her, Jeremiah lamented: “O daughter of My people, gird yourself with sackcloth and roll in ashes; make you mourning as for an only son, most bitter lamentation, for the spoiler shall suddenly come upon us” (Jeremiah 6:26). It is not stated: Upon you, but rather “upon us,” for the spoiler shall come, as it were, both over Me and over you. God Himself shares this pain and His name is also disgraced.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב {מיכה ב׳:ב׳} וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאֵשֶׁת רַבּוֹ וּשְׁוַלְיָא דְנַגָּרֵי הֲוָה.

§ Rav Yehuda says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “And they covet fields, and take them by violence; and houses, and take them away; so they oppress a man and his house, even a man and his heritage” (Micah 2:2)? There was an incident involving a certain man who set his eyes on his master’s wife, and he was a carpenter’s apprentice [shulya].
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שוליא דנגרי הוה – לא היה רבו לתורה אלא רבו לאומנות של נגרים.
שוליא – אינדרי״ן.
ב אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו״ (מיכה ב, ב)? — מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו (המורה שלו), ושוליא דנגרי הוה [ושוליית אומנים היה], שלמד אצלו מלאכת הנגרות.
§ Rav Yehuda says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “And they covet fields, and take them by violence; and houses, and take them away; so they oppress a man and his house, even a man and his heritage” (Micah 2:2)? There was an incident involving a certain man who set his eyes on his master’s wife, and he was a carpenter’s apprentice [shulya].
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) פַּעַם אַחַת הוּצְרַךְ (רַבּוֹ) לִלְוֹת אָמַר לוֹ שַׁגֵּר אִשְׁתְּךָ אֶצְלִי וְאַלְוֶנָּה שִׁיגֵּר אִשְׁתּוֹ אֶצְלוֹ שָׁהָה עִמָּהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים קָדַם וּבָא אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ אִשְׁתִּי שֶׁשִּׁיגַּרְתִּי לְךָ הֵיכָן הִיא אָמַר לוֹ אֲנִי פְּטַרְתִּיהָ לְאַלְתַּר וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהַתִּינוֹקוֹת נִתְעַלְּלוּ בָּהּ בַּדֶּרֶךְ.

One time his master needed to borrow some money, and his apprentice said to him: Send your wife to me and I will lend her the money. He sent his wife to him, and the apprentice stayed with her for three days. He then went back to his master before she did, and the master said to him: Where is my wife whom I sent to you? The apprentice said to him: I sent her back immediately, but I heard that the youth abused and raped her on the way.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סבן
סבןא(גיטין נח.) שיגר לו בן ננס לרבי סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה. סובני וחומס סובני כאמגוזא ופלגו אמגוזא. סלסלה ומלמלא כפיסתקא ופלגו פיסתקא מאי מלמלה דבר הנמלל ונמתח אמר הגאון הכין לישנא דגמרא (עירובין פה:) בן ננס איקלע לקמיה דרבי ואמר דהאי לשון אחרת הוא ולאו לשון חכמים הוא ופי׳ סובני בגד דק מאד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בקליפת אגוז וחומס סובני בגד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בחצי קליפת אגוז ודומה כי סובני שם האגוז בלשון זה וחומס חצי בל׳ זה וכן סלסלה שמו של פיסתקא והוא בל׳ ערבי פיסתקא. וכן שיגר לו קליפת אגוז שיש בה בגד וחצי קליפת אגוז שיש בה בגד ופיסתקא שיש בה בגד. ומלמלה הוא מל׳ מלתחה שאם נמלל יהא קטן ואם נמתח יהא גדול ור״ח פי׳ סובני הוא לשון יון כגון סבניתא שמתעטף בה כשיוצא מהמרחץ כל אדם לפי כבודו וז״ש סלסלה ומלמלה כי אמגוזא ופלגי אמגוזא כי פיסתקא ופלגו פיסתקא יתכן שיהו בגדים דקים נתונים בקליפת אגוז הבאים מהינדי שהן גדולים ורבי׳ גרשם פי׳ לישנא דגמרא שיגר לו בונייס בן בונייס לרבי סובני וחומס סלסלה ומלמלה פי׳ סדינין דקין הרבה לצורך מלבושין וקורין הכי לשמות אותן סדינים סבני וכל כך דק שמקופל הוא שיעור אגוז ומלבוש ששמו חומס היה דק ממנו שקיפולו אינו אלא כחצי אגוז סלסלה ומלמלה היו כמו כן תכשיטין דקין שקיפול סלסלה כשיעור פוסתקא גרעיני פרי שקורין גלדנש. ומלמלה מחזיק קיפולו חצי פיסתקא דבר הנמלל ונמתח שהיה מפשתן טוב ודק וכשטווה אותו נמתח החוט כמו מאליו (שבת קמו:) סבניתא אמר רבי יוחנן צריך לקשור שני ראשיה למטה פי׳ סדין שמתעטפין בה צריך לקשר שני ראשיה למטה שמא תפול ואתי לאיתויי למטה מכתפים צריך להתעטף ולקשר דאי לא מיחזי כמשאוי ובלעז סנדנ״י (בפסיקתא ויהי בשלח פרעה) אפי׳ סבניתא לא הוה יכול. (ירושלמי בפרק במה אשה) המטפחות סבניי׳ רברבן (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מין בגד):
א. [ארט פיינעטע וועב.]
הוצרך ללוות – הרב.
קידם – השכים.
פעם אחת הוצרך (רבו) ללות כסף, אמר לו התלמיד שהיה עשיר: שגר (שלח) אשתך אצלי ואלונה, שיגר אשתו אצלו, שהה וזנה עמה שלשה ימים. קדם השוליה ובא אצלו אצל המורה, אמר לו המורה: אשתי ששיגרתי לך היכן היא? אמר לו: אני פטרתיה לאלתר (שלחתי אותה מייד), ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך ואנסוה.
One time his master needed to borrow some money, and his apprentice said to him: Send your wife to me and I will lend her the money. He sent his wife to him, and the apprentice stayed with her for three days. He then went back to his master before she did, and the master said to him: Where is my wife whom I sent to you? The apprentice said to him: I sent her back immediately, but I heard that the youth abused and raped her on the way.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר לוֹ מָה אֶעֱשֶׂה אָמַר לוֹ אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי גָּרְשָׁהּ אָמַר לוֹ כְּתוּבָּתָהּ מְרוּבָּה אָמַר לוֹ אֲנִי אַלְוְוךָ וְתֵן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ עָמַד זֶה וְגֵרְשָׁהּ הָלַךְ הוּא וּנְשָׂאָהּ.

The master said to his apprentice: What shall I do? The apprentice said to him: If you listen to my advice, divorce her. He said to him: But her marriage contract is large and I do not have the money to pay it. The apprentice said to him: I will lend you the money, and you will give her payment of her marriage contract. The master arose and divorced her, and the apprentice went and married her.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו: מה אעשה? אמר לו התלמיד: אם אתה שומע לעצתי גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה ואין לי כסף. אמר לו התלמיד: אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגרשה, הלך הוא התלמיד ונשאה.
The master said to his apprentice: What shall I do? The apprentice said to him: If you listen to my advice, divorce her. He said to him: But her marriage contract is large and I do not have the money to pay it. The apprentice said to him: I will lend you the money, and you will give her payment of her marriage contract. The master arose and divorced her, and the apprentice went and married her.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ לְפוֹרְעוֹ אָמַר לוֹ בֹּא וַעֲשֵׂה עִמִּי בְּחוֹבְךָ וְהָיוּ הֵם יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִין וְהוּא הָיָה עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶן וְהָיוּ דְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵעֵינָיו וְנוֹפְלוֹת בְּכוֹסֵיהֶן וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין וְאָמְרִי לַהּ עַל שְׁתֵּי פְתִילוֹת בְּנֵר אֶחָד.:

When the time came that the debt was due, and he did not have the means with which to repay it, the apprentice said to his master: Come and work off your debt with me. And they, the apprentice and his wife, would sit and eat and drink, while he, the woman’s first husband, would stand over them and serve them their drinks. And tears would drop from his eyes and fall into their cups, and at that time the Jewish people’s sentence was sealed, for remaining silent in the face of this injustice. And some say that the Jewish people were punished for two wicks in one lamp, a euphemism for the sin of adultery committed by this couple while the master was still married to the woman.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתי פתילות בנר אחד – אשת איש.
כיון שהגיע זמנו של החוב להיפרע ולא היה לו לפורעו, אמר לו התלמיד: בא ועשה (עבוד) עמי בחובך. והיו הם, האיש והאישה, יושבים ואוכלים ושותין, והוא, הבעל הקודם, היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל אותה שעה נתחתם גזר דין של ישראל. ואמרי לה [ויש אומרים] שהדין נגזר על שתי פתילות בנר אחד, בלשון נקיה: על עוון אשת איש.
When the time came that the debt was due, and he did not have the means with which to repay it, the apprentice said to his master: Come and work off your debt with me. And they, the apprentice and his wife, would sit and eat and drink, while he, the woman’s first husband, would stand over them and serve them their drinks. And tears would drop from his eyes and fall into their cups, and at that time the Jewish people’s sentence was sealed, for remaining silent in the face of this injustice. And some say that the Jewish people were punished for two wicks in one lamp, a euphemism for the sin of adultery committed by this couple while the master was still married to the woman.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) לָקַח מִן הַסִּיקָרִיקוֹן וְכוּ׳.: אאָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לוֹ לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי אֲבָל בִּשְׁטָר קָנָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר באַף בִּשְׁטָר נָמֵי לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לוֹ אַחְרָיוּת

The Gemara returns to the mishna, which states: If one first purchased land from a Sicarius, and afterward returned and purchased the same field from the prior landowner, so that he will be considered the legal owner of the field, his purchase is void. Rav says: They taught that the purchase is void only in a case where the prior owner says to the buyer when he came to acquire the field from him: Go, take possession of the field and thereby acquire it, as in such a case the prior owner can say that he did not actually mean to sell him the field. But if he sold it to him with a bill of sale, the buyer acquires the field. And Shmuel says: Even if he sold it to him with a bill of sale, the buyer does not acquire it unless the prior owner writes him a guarantee that if the field is repossessed by a creditor of the prior owner, the prior owner, who sold him the field, will compensate him for his loss, as by writing this guarantee he demonstrates that this is a true sale.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו – דמקחו בטל.
אלא דאמרו ליה – בעלים לזה שלקח מסיקריקון.
לך חזק וקני – בחזקה דכיון דדיבורא בעלמא הוא איכא למימר השני נוח לי.
אבל – אי כתב ליה שטרא בשמיה.
קני – דכולי האי לא הוה ליה למיעבד אי לאו דזבנה ליה מכר גמור ומדעת.
אחריות – דאי טרפו לה מיניה לגבייה דמי ארעא.
אבל בשטר קנה – אאשה נמי קאי כדמוכח בסמוך והא דאמר בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צה.) כתב לראשון ולא חתמה לו ולשני וחתמה לו איבדה כתובתה משמע דבחד לוקח יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי התם כשחתמה על שטר של בעלה והכא כשכתבה שטר בפני עצמה ועוד דחתמה דהתם שנתרצית במכירת הבעל או שמחלה לו השעבוד אבל הכא כשכתבה שטר מכירה שהיא מוכרת לו ולמאי דמפרש ה״ר אליעזר משנז״א דרב ושמואל פליגי הכא באחריות טעות סופר הוא דשמואל לטעמיה דאמר בפ״ק דב״מ (דף יד.) דאחריות לאו טעות סופר הוא בשטרי מקח וממכר ורב סבר אחריות ט״ס הוא ובסתם שטר ככתבה לו אחריות דמי וההיא דכתובות כשפירשה דלא קבלה אחריות מידי.
אמר רב ל״ש אלא דא״ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות וקי״ל הלכה כשמואל בדיני ועוד דאמרינן בחזקת הבתים אמר רב הונא אמר לי רב נחמן כולן שהביאו ראיה ראייתן ראיה ומעמידין שדה בידם גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו מאי קמ״ל תנינא לקח מסיקריקון וחזר ולקח מב״ה מקחו בטל לאפוקי מדרב דאמר רב ל״ש אלא דאמר ליה לך חזק וקני אבל בשטר קנה קא משמע לן כדשמואל דאמר שמואל אף בשטר לא קנה:
והא דאמר שמואל עד שיכתוב לו אחריות – לאו לטעמיה אזיל דאמרא אחריות לאו טעות סופר הואב, אלאג אף ע״ג דטעות סופר הוא בעלמא הכא ודאי שלא היה סיקריקון כופהו לכתוב לו הוא אחריות ומעצמו כתב ש״מ אחולי אחיל גביה. ועודד דסיקריקון מזבין ואיהו מקבל עליה אחריות. ורבינו הגאון ז״ל כתב בשער ל׳ מספר המקח דכל שלא פירש בלא אחריות כותב אחריות מקרי, ולא מחוורה.
א. ב״מ יד א.
ב. כפירוש זה דאזיל שמואל לטעמיה פי׳ ר׳ אליעזר משנז״א בתוד״ה אבל, וברשב״א בשם יש מי שפירש.
ג. כן פי׳ הרשב״א והר״ן.
ד. השווה עם ב׳ הפי׳ בר״ן, ופי׳ הרשב״א.
ה. עיין רשב״א מה שהק׳ על כך.
גמרא: אמר רב לא שנו אלא דאמר ליה לך חזק וקני. פירש רש״י ז״ל דכיון דבדיבורא בעלמא הוא דאיכא למימר השני נוח לי אבל אי כתב ליה שטרא בשמיה קנה כולי האי לא הוה ליה למיעבד אי לאו דזבנה ליה מוכר גמור ומדעת, עד כאן, ותמיהא לי דהאי ודאי לא הוי טעמא אלא משום דאמר ליה נחת רוח עשיתי לסיקריקון משום איבה ויראה הוא שמכר ומשום הכי סמכו לו דין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה שהוא משום טענת נחת רוח עשיתי לבעלי כדאיתא בבבא בתרא (ב״ב עט:) ובכתובות (כתובות צה.) ובשאר מקומות, ועוד שהרי אותיב מינה רב המנונא לרב הונא דאמר תלוה וזבין זביניה זביני כדאיתא התם בפרק חזקת דאלמא משמע דאונס הוא ולא משום טענת השני נוח לי, ועוד דבמכר לא שייך למימר השני נוח לי, ועוד דאם כן שמואל דאמר עד שיכתוב לו אחריות סבירא ליה דאף על גב דקא עביד מעשה דהיינו כתיבת השטר מצי למימר השני נוח לי ואם כן שמואל דאמר כאדמון דאילו לרבנן כיון דקא עביד מעשה לא מצי למימר השני נח לי וכדאיתא בבבא בתרא בריש פרק חזקת והאי דקאמר רב [בנדפס: אשי] אף בשטר קנה אף על גב שנאנס אכתיבת השטר קאמר דכיון דאנסוהו עד שכתב את השטר שוב אינו מצפה שתחזור לו, ואגב אונסיה ואגב כתיבת השטר גמר ומקנה. והכי מוכח בבבא בתרא בפרק חזקת דאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני ואותיב עלה רב המנונא ממתניתין דהכא דקתני לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל אלמא דאף על גב דאניס לא גמר ומקני, ופריק הא אמר רב לא שנו אלא דאמר לו לך חזק וקני אבל בשטר קנה, אלמא כי כתב ליה שטרא אף על גב דאניס קנה מדאמרינן לה להא דרב הונא, אבל שמואל דאמר דכתיבת השטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות נכסים אי אנסוהו לכתוב אחריות וכתב לא קנה דכיון שנאנס כשם שלא גמר להקנות אגב אונס כתיבת השטר כך לא גמר להקנות אגב אונס האחריות והיינו טעמא דשמואל דכתיבת השטר אף על פי שלא אנסו סיקריקון בהדיא על כתיבתו מכל מקום הוא לא כתב אלא מחמת אימת סיקריקון דמקפיד אם יסרב על כתיבתו דאמר ליה עיניך נתת שתחזור לך, אבל באחריות ודאי לא קפיד דאמר ליה את מזבנת קרקע דידך ואנא מקבלינא אחריות הילכך מסתמא לאו מחמת יראת סיקריקון כתב לו את האחריות אלא מדעת גמר ומקנה. כך כתב רבינו הרב בבבא בתרא. והא דאמר שמואל עד שיכתוב לו את האחריות יש מי שפירש דאזיל לטעמיה דאמר בבבא מציעא (ב״מ טו:) אחריות לאו טעות סופר הוא, ולדידן דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא כל שלא כתב בלא אחריות מפורש היינו כתיבת אחריות וקנה, וזה דעת רבינו האי גאון בספר המקח בשער ל׳ דכל שלא פירש בלא אחריות היינו כותב אחריות, ולא מיחוור, דבעלמא קיימא לן כמאן דאמר אחריות טעות סופר הוא ודלא כשמואל, והכא מותבינן עליה דרב ולסיועיה לשמואל, אלא ודאי הכא כיון דמחמת יראת סיקריקון כתב לו את השטר, אף על גב דבעלמא קיימא לן דמן הסתם אחריות טעות סופר הוא, הכא לא אמרינן, דהתם היינו טעמא משום דלא שדי איניש זוזי בכדי ומוכר כי שקיל מיניה דלוקח זוזיה אדעתא דמקבל עליה אחריות שקלינהו, אבל הכא דמינס אנוס מוכר זה על כתיבת השטר דמשום נחת רוח דסיקריקון כתב ליה עד דמפרש ליה את האחריות ודאי לא אמרינן ביה אחריות טעות סופר הוא, והוא הדין בלוקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה.
בפרש״י בד״ה לך חזק וקני כו׳ איכא למימר השני נוח לי עכ״ל ובמתני׳ כתב רש״י בפי׳ ראשון מקחו בטל דאמרינן מיראה עבד אי נמי כו׳ ואפשר דהיינו לשמואל דבשטר נמי לא קני דמיראה עבד אבל לרב דבשטר קנה ע״כ בלך חזק וקני ליכא טעמא אלא דהשני נוח לי דהאי טעמא לא משמע ליה בשטר וק״ל:
פיסקא לקח מן הסיקריקון כו׳ אמר רב לא שנו אלא דא״ל לך חזק וקני ופירש״י ז״ל דכיון דדיבורא בעלמא הוא איכא למימר השני נוח לי עכ״ל. ובמשנה לעיל מפרש רש״י ז״ל שני פירושים בהא דמקחו בטל אי משום דאמרינן מיראה עביד אי נמי השני נוח לי כו׳ אלא דהרשב״א ז״ל בחידושיו הקשה כמה קושיות על מה שמפרש רש״י ז״ל הטעם משום דהשני נוח לי ובבבא בתרא דף מ״ז מקשה הש״ס מהך מתני׳ דהכא אדרב הונא דאמר תלוה וזבין זביניה זבינא אלמא שאין הטעם משום דהשני נוח לי אלא משום דמכירה באונס הוא ע״ש שהקשה עוד קושיות אחרים ואבארם לאחד אחד. אמנם לענ״ד אף שאיני כדי להשיב על דברי הרשב״א ז״ל מ״מ ללמוד אני צריך דלכאורה לא ידענא מאי קשיא ליה מהסוגיא דפרק חזקת דאדרבה הך סוגיא מסייע טובא לפירש״י ז״ל דהכא ואפשר דמהך סוגיא הוכרח רש״י ז״ל לפרש כן דהא מקשה התם אדרב הונא ממתני׳ ומשני התם לאו איתמר עלה אמר רב לא שנו אלא דאמר לך חזק וקני אבל בשטר קנה ומקשה התם ולשמואל דאמר אף בשטר לא קנה מאי איכא למימר ומסיק מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ע״כ נמצינו למידין דמעיקרא אליבא דרב אתי ליה שפיר בלאו האי שינויא דיהיב זוזי דאף אם נאמר דמתניתין נמי איירי אף בדיהיב זוזי או שנאמר דרב הונא דאמר תלוה וזבין לאו דוקא אלא אפילו תלוה ויהיב מתנה אפ״ה אתי שפיר אליבא דרב דאמר אבל בשטר קנה וע״כ לפ״ז דרב הונא דקאמר סתמא תלוה וזבין זביניה זבינא ויהיב טעמא דאגב אונסא גמיר ומקנה א״כ אפילו בע״פ סבור רב הונא הכי כמו שהוא האמת ממשמעות כל הפוסקים שלא חילקו בכך וא״כ אכתי לא משני התם מידי אליבא דרב אמתניתין דסיקריקון בהא דמפליג רב בין א״ל לך חזק וקני ובין קנין שטר וכמו שהקשו שם בתוספות דלטעמא דרב הונא אין לחלק דאידי ואידי גמר ומקנה ומה שתירצו שם התוספות דע״י השטר מוכח שנתן דמים לא מיסתבר ליה לרש״י ז״ל לפרש כן דפשטא דסוגייא לא איירי בהכי שיש כפירה והודאה ביניהם אם נתן לו מעות או לא לכך הוכרח רש״י ז״ל לפרש דטעמא דרב דבא״ל לך חזק וקני לא קנה ע״כ היינו משום דמצי א״ל השני נוח לי כיון דדיבורא בעלמא הוא משא״כ בדרב הונא גופא דאיירי מתליוה וזבין לגזלן גופא דלא שייך הך מילתא דהשני נוח לי מש״ה לא מפליג רב הונא בין שטר לבע״פ דא״ל לך חזק וקני כן נ״ל בשיטת רש״י ז״ל. ומה שהקשה הרשב״א ז״ל עוד דאם כן שמואל דאמר אף בשטר לא קנה משמע דס״ל דאף שכתב לו שטר נמי מצי למימר השני נוח לי וקשה אטו שמואל דאמר כאדמון דלרבנן בשטר לא מצי למימר השני נוח לי כדאיתא פ׳ חזקת ולמאי דפרישית לא קשה מידי דודאי עיקר פירש״י אינו אלא אליבא דרב משא״כ לשמואל נמי הוי טעמא דמתני׳ דכיון דלא יהיב זוזי לא גמיר ומקני אף אגב אונסא כדמסקינן פרק חזקת מודה שמואל היכא דיהיב זוזי. ועוד דבר מן דין מצינן לחלק בפשיטות דהא דרבנן דאדמון ס״ל דשטרא לא עביד אינש משום טענה דהשני נוח לי היינו לענין ערעור דעלמא דישראל לישראל שיכול להעמיד הישראל הראשון בדין משא״כ הכא בסיקריקון דא״א לישראל להציל את שלו מידו ולא משתעי דינא בהדיה ועוד דישראל הלוקח עשה שלא כהוגן לקנות מהסיקריקון אחר שהכיר בו שהיא גזולה א״כ שפיר סבר שמואל דאף בשטר מצי למימר השני נוח לי דאנן סהדי דכל טצדקי דאית ליה למיעבד עביד ביה לגבי דהאי שעשה בו שלא כהוגן כן נ״ל נכון ליישב שיטת רש״י ז״ל ולדעתי לשון הרשב״א ז״ל בזה צ״ע ודו״ק:
תוספות בד״ה אבל בשטר כו׳ ולמאי דמפרש הר״ר אלעזר משנז״א דרב ושמואל פליגי כו׳ דרב סבר אחריות ט״ס הוא עכ״ל. ואע״ג דמסקינן התם דטעמא דמ״ד אחריות ט״ס הוא היינו בשטר מכר דוקא דלא שדי אינש זוזי בכדי משא״כ בשטר מתנה אדרבא אין כותבין בו אחריות וא״כ יש להקשות לכאורה דהכא ע״כ איירי שלא נתן הלוקח מעות לבע״ה כדמסקינן פר׳ חזקת דמודה שמואל היכא דיהיב זוזי אלא דאפ״ה יש ליישב פירוש רבינו אלעזר לפי שיטת התוספות דפרק חזקת שהבאתי בסמוך דעיקר פלוגתא דרב ושמואל היינו היכא דלא ידעינן אי יהיב הלוקח זוזי לבע״ה או לא וא״כ מסתמא איירי שכתב לו השטר בלשון מכר ואזלי שפיר לטעמייהו דרב דאמר אחריות ט״ס הוא מסתמא יהיב ליה זוזי מדכתב בלשון מכר ולשמואל דאחריות לאו ט״ס הוא מסתמא הו״ל כשטר מתנה ומש״ה בטל לגמרי דלא גמיר ומקנה כן נ״ל וע״ש בתוספות:
ג ומעתה חוזרים לפירוש המשנה: שנינו לקח (קנה) מן הסיקריקון וחזר וקנה מבעל הבית — אין מיקח זה מועיל. אמר רב: לא שנו שאין זה אלא שאמר לו בעל הבית הראשון כשהלה קנה ממנו: ״לך חזק וקני״ [החזק וקנה בקנין חזקה], שיכול הוא לומר שלא התכוון למכור לו בכך, אבל אם כתב ומכר לו בשטרקנה. ושמואל אמר: אף בשטר נמי [גם כן] לא קנה, עד שיכתוב לו בעל הבית הראשון אחריות על נכסיו, שבכך הוא מראה שזוהי מכירה אמיתית.
The Gemara returns to the mishna, which states: If one first purchased land from a Sicarius, and afterward returned and purchased the same field from the prior landowner, so that he will be considered the legal owner of the field, his purchase is void. Rav says: They taught that the purchase is void only in a case where the prior owner says to the buyer when he came to acquire the field from him: Go, take possession of the field and thereby acquire it, as in such a case the prior owner can say that he did not actually mean to sell him the field. But if he sold it to him with a bill of sale, the buyer acquires the field. And Shmuel says: Even if he sold it to him with a bill of sale, the buyer does not acquire it unless the prior owner writes him a guarantee that if the field is repossessed by a creditor of the prior owner, the prior owner, who sold him the field, will compensate him for his loss, as by writing this guarantee he demonstrates that this is a true sale.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין נח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין נח., רי"ף גיטין נח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין נח., רש"י גיטין נח., תוספות גיטין נח., פסקי רי"ד גיטין נח., רמב"ן גיטין נח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין נח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), מהרש"א חידושי הלכות גיטין נח., מהרש"א חידושי אגדות גיטין נח., פני יהושע גיטין נח., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין נח., אסופת מאמרים גיטין נח.

Gittin 58a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 58a, Rif by Bavli Gittin 58a, Collected from HeArukh Gittin 58a, Rashi Gittin 58a, Tosafot Gittin 58a, Piskei Rid Gittin 58a, Ramban Gittin 58a, Rashba Gittin 58a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 58a, Maharsha Chidushei Aggadot Gittin 58a, Penei Yehoshua Gittin 58a, Steinsaltz Commentary Gittin 58a, Collected Articles Gittin 58a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144