×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְתַמְנֵי לְזִיבָה אֲתַאי קַמַּן בְּלֵילָוָתָא יָהֲבִינַן לַהּ תַּמְנֵי לְנִדָּה וְשַׁב לְזִיבָה.
And she requires eight immersions during the day to purify her from her ziva, as it is possible that she experienced bleeding for three consecutive days, rendering her a greater zava, and one of those was on this day that she came before the court, and it is also possible that the day she arrived she did not experience bleeding, and she was a zava during her last clean day and had to immerse that day. If she comes before us at night, we give her eight immersions to purify herself from her menstruation, including one on the night that she comes before the court, and seven immersions during the day to purify herself from her ziva.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ותמני לזיבה – בשבת גופה אתאי מטבילין לה שמא שלשה ימים ראתה בימות זוב והיום כלין ספורין וכן למחר וכן ביום שבת הבאה יש לומר ביום שבאתה לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבה והיום כלו ספורין שלה.
בלילותא – אם באת לפנינו בלילה תמני לנדה באת בלילי שבת טובלת מיד שמא הלילה כלו ימי נדה וכן כל לילות שבוע זה ולילי יום שבת הבא משום דשמא בליל שבאת לפנינו ראתה הרי ח׳.
ושב לזיבה – לאו מילתא היא דהא פרכינן זבה תמני הויין דהא למחר בשבת טבלה ויום שבת הבא נמי טבלה שמא בלילי שבת כשבאת לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבתה והיום כלין ימי הספירה.
רש״י בד״ה ותמני לזיבה כו׳ ספורין שלה הס״ד ואח״כ מ״ה כלילותא אם בא לפנינו כו׳:
בד״ה ושב לזיבה כו׳ ימי הספירה הס״ד:
ותמני [ושמונה] טבילות של יום לטומאת זיבה. שאפשר שראתה אף ביום שבאה לפנינו, והריהי זבה גדולה, ולכך מתחילים ימי נקיותה מיום שלמחרת בואה, וטובלת לזיבתה ביום השמיני. והרי אלה חמש עשרה טבילות. וכמו כן כאשר אתאי קמן בלילותא [באה לפנינו בלילה] יהבינן [נותנים אנו] לה תמני [שמונה] טבילות לטומאת נדה, האחת כבר בלילה זה (שמא כבר הסתיימו שבעת ימי נקיותה), ועוד שבע טבילות בשבעת הלילות הבאים (שמא ראתה בלילה קודם שבאה אלינו, ומסתיימים שבעת ימי נקיותה רק ביום השמיני, ובלילו היא טובלת), וכן מצריכים אנו אותה שתטבול שב[שבע] טבילות לטומאת זיבה, החל מהבוקר שלאחר בואה לפנינו, במשך שבעה ימים, והרי אלה חמש עשרה טבילות.
And she requires eight immersions during the day to purify her from her ziva, as it is possible that she experienced bleeding for three consecutive days, rendering her a greater zava, and one of those was on this day that she came before the court, and it is also possible that the day she arrived she did not experience bleeding, and she was a zava during her last clean day and had to immerse that day. If she comes before us at night, we give her eight immersions to purify herself from her menstruation, including one on the night that she comes before the court, and seven immersions during the day to purify herself from her ziva.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) זִיבָה תַּמְנֵי בָּעֲיָא אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי שַׁב לְנִדָּה וְתַמְנֵי לְזִיבָה.

The Gemara raises a difficulty: With regard to her ziva, she still requires eight immersions. Since it is possible that she experienced bleeding for the third day on the day before coming to the court, she might be a greater zava, who starts her clean days only the day after she arrived. In addition, any of the first seven days may be the last clean day, on which she has to immerse herself. The Gemara answers: Rather, in both this case and that case she requires seven immersions to purify herself from the impurity of menstruation, and eight immersions to purify herself from the impurity of ziva.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אידי ואידי – בין באת לפנינו ביום בין באת לפנינו בלילה. וקא פריך נדה בלילותא כו׳ כלומר כשבאת לפנינו בלילה איכא טבילה יתירתא שטובלת מיד משום נדה. ומהדר ומשום זיבה דפסיקא ליה טבילה ספק זיבה דפסיקא ליה דתמני נינהו לעולם חשיב להו כתמני.
בד״ה אידי ואידי כו׳ בלילה וקא פריך כו׳ משום נדה ומהדר כו׳ הד״א:
ותוהים: כאשר היא באה לפנינו בלילה, מדוע היא טובלת רק שבע טבילות לטומאת זיבה, והלא תמני בעיא [שמונה טבילות היא צריכה], שהרי יתכן שראתה בלילה לפני שבאה לפנינו ראיה של זיבה, והריהי איפוא זבה גדולה, וצריכה שבעה ימי נקיים קודם לטבילתה! אלא יש לומר כי אידי ואידי [זה וזה], הן זו הבאה לפנינו ביום והן זו הבאה לפנינו בלילה נותנים אנו לה שב[שבע] טבילות לטומאת נדה ותמני [ושמונה] טבילות לטומאת זיבה.
The Gemara raises a difficulty: With regard to her ziva, she still requires eight immersions. Since it is possible that she experienced bleeding for the third day on the day before coming to the court, she might be a greater zava, who starts her clean days only the day after she arrived. In addition, any of the first seven days may be the last clean day, on which she has to immerse herself. The Gemara answers: Rather, in both this case and that case she requires seven immersions to purify herself from the impurity of menstruation, and eight immersions to purify herself from the impurity of ziva.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בְּלֵילָוָתָא תַּמְנֵי לְנִדָּה בָּעֵי.

The Gemara raises a further difficulty: If the woman comes at night to the court, she requires eight immersions to purify herself from her impurity of menstruation. Why does the baraita require her to immerse a total of only fifteen times when there are cases where she must immerse sixteen times?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים על תירוץ זה: ומדוע לזו הבאה לפנינו בלילותא [בלילות] נותנים אנו לטבול שבע טבילות לטומאת נדתה, והלא תמני [שמונה] טבילות לטומאת נדה היא בעי [צריכה], ואם כך שש עשרה טבילות הן, ואילו הברייתא אומרת שחייבת היא בחמש עשרה טבילות!
The Gemara raises a further difficulty: If the woman comes at night to the court, she requires eight immersions to purify herself from her impurity of menstruation. Why does the baraita require her to immerse a total of only fifteen times when there are cases where she must immerse sixteen times?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) זִיבָה דִּפְסִיקָא לֵיהּ דְּלָא שְׁנָא כִּי אָתְיָא קַמַּן בִּימָמָא לָא שְׁנָא כִּי אָתְיָא קַמַּן בְּלֵילְיָא חֲשִׁיב לַהּ נִדָּה דְּלָא פְּסִיקָא לֵיהּ דְּכִי אָתְיָא קַמַּן בְּלֵילָוָתָא בָּעֵי תַּמְנֵי בִּימָמָא לָא קָבָעֵי תַּמְנֵי לָא קָחָשֵׁיב לַהּ.

The Gemara answers: With regard to purifying herself from the impurity of ziva, which can be taught in a distinct manner, as there is no difference whether she comes before us during the day and there is no difference whether she comes before us at night, the baraita counts the fixed amount of eight immersions. By contrast, with regard to purifying herself from menstruation, which the tanna cannot teach in a distinct manner, as when she comes before us at night she requires eight immersions but if she comes before us during the day she does not require eight immersions, the tanna did not count both options, but mentioned only seven immersions, which is the minimum number required.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: הטעם שהזכירה הברייתא חמש עשרה טבילות, שכן מספר הטבילות שטובלת זו לטומאת זיבה דפסיקא ליה [שפסוק, שקצוב וקבוע הוא], דלא שנא כי אתיא קמן ביממא, לא שנא כי אתיא קמן בליליא כן אין זה משנה כאשר באה לפנינו ביום, אין זה משנה כאשר באה לפנינו בלילה], בכל מקרה היא טובלת שמונה טבילות — חשיב לה [מונה אותה] התנא כמספר קבוע, שמונה טבילות. ואולם מספר הטבילות שטובלת זו לטומאת נדה דלא פסיקא ליה [שלא פסוק, קצוב וקבוע הוא], דכי אתיא קמן בלילותא כן כאשר היא באה לפנינו בלילה]בעי תמני [צריכה שמונה] טבילות, וכאשר באה לפנינו ביממא [ביום]לא קבעי תמני [אין היא צריכה שמונה] טבילות אלא שבע, לכך לא קחשיב לה [אין התנא מונה אותה] את מספר שמונה טבילות, אלא הריהו מונה שבע טבילות (שבכל האופנים היא טובלתן), ועולה כלל הטבילות לחמש עשרה.
The Gemara answers: With regard to purifying herself from the impurity of ziva, which can be taught in a distinct manner, as there is no difference whether she comes before us during the day and there is no difference whether she comes before us at night, the baraita counts the fixed amount of eight immersions. By contrast, with regard to purifying herself from menstruation, which the tanna cannot teach in a distinct manner, as when she comes before us at night she requires eight immersions but if she comes before us during the day she does not require eight immersions, the tanna did not count both options, but mentioned only seven immersions, which is the minimum number required.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ סְפוּרִין לְפָנֵינוּ בָּעֵינַן כֹּל הָנֵי טְבִילוֹת לְמָה לִי תִּסְפּוֹר ז׳שַׁב וַהֲדַר תִּטְבּוֹל אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ רַבָּנַן הִיא דְּאָמְרִי לָא בָּעֵינַן סְפוּרִין לְפָנֵינוּ.

The Gemara returns to the initial purpose of this discussion, which was to indicate that the Rabbis do not require all seven days of counting before the court. And if it enters your mind that we require seven days of counting before us, why do I need all of these immersions? She should count seven clean days and only afterward immerse. Rather, must one not conclude from this that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva and who say that we do not require seven days of counting before us?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה לי – כל הני טבילות. אטבילות דיממי דזיבה קא פריך לספור שבעה קמן ולטבלה בשביעי ומקמי הכי לא דאפילו שלמי נקיים דילה לאו בת טבילה היא הואיל ולא בדקה.
אלא לאו ש״מ רבנן היא – דפליגי עליה דרבי עקיבא ורבי דאמר לא בעינן ספורין לפנינו כרבנן סבירא ליה.
גמ׳ אלא לאו ש״מ רבנן היא כו׳ מי לא מטמא במשא אלא מאי כו׳ כצ״ל:
ועתה מסכמים כי לדעת חכמים (החולקים על ר׳ עקיבא) אין אנו צריכים שיהיו שבעת ימי נקיים ספורים לפנינו, שכן אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר כי שבעת ימים הספורין לפנינו בעינן [אנו צריכים]כל הני [אלה] הטבילות המנויות בברייתא בדינה של זו שבאה לפנינו, שהריהי נדרשת לטבול מזמן שבאה לפנינו, למה לי? והרי כיון שלא ספרה לפנינו, דינה שתספור תחילה שבעה ימי נקיים, ורק לאחר מכן הדר [תחזור] ותטבול! אלא לאו שמע מינה [האם לא נלמד מכאן] כי ברייתא זו כדעת רבנן [חכמים] היא, דאמרי [שאומרים] כי לא בעינן [אין אנו צריכים] שיהיו אלה שבעה ימים הספורין לפנינו.
The Gemara returns to the initial purpose of this discussion, which was to indicate that the Rabbis do not require all seven days of counting before the court. And if it enters your mind that we require seven days of counting before us, why do I need all of these immersions? She should count seven clean days and only afterward immerse. Rather, must one not conclude from this that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva and who say that we do not require seven days of counting before us?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי לָאו תָּרוֹצֵי קָמְתָרְצִינַן לַהּ תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי סָפַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת כַּמָּה סָפַרְתִּי אִם בִּימֵי נִדָּה סָפַרְתִּי וְאִם בִּימֵי זִיבָה סָפַרְתִּי מַטְבִּילִין אוֹתָהּ ט״וחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת.

Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi, in rejection of this proof: But didn’t you resolve a difficulty in the baraita? Since you admit that the baraita in any event requires revision, resolve this difficulty too, and say this: If a woman comes and says: I counted clean days but I do not know how many days I counted, and I do not know whether I counted during the days of menstruation or whether I counted during the days of ziva, the court instructs her to immerse fifteen immersions. If so, there is no proof that the Rabbis hold that the counting does not need to be before the court.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ספרתי – בדקתי קצת נקיים או כולן ואיני יודעת כמה או שמא נקיים שראיתי לאו אחר ימי הזוב היו אלא לאחר ימי נדות מטבילין אותה ט״ו טבילות שמא עכשיו כלין וכדפרישית.
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב יוסף לרב אשי בדחיית הוכחה זו: לאו תרוצי קמתרצינן לה [האם לא תירצנו, העמדנו נוסח דברים שונה של אותה ברייתא] באומרת ״לא ראיתי״? אף כאן תריץ ואימא הכי [תרץ, תקן, ואמור כך]: האומרת ״ספרתי ימי נקיים כדין, ואולם איני יודעת כמה ימים ספרתי. וכן אין אני יודעת אם בתקופת ימי נדה ספרתי ואם בתקופת ימי זיבה ספרתי״מטבילין אותה חמש עשרה טבילות. ונמצא לפי נוסח זה, שאין להביא מכאן ראיה לענין ספירת שבעה ימי נקיות שיכולה להיעשות אף שלא בפנינו, שכן אפשר להעמיד ברייתא זו אף כר׳ עקיבא האומר שצריכים שבעת ימי הנקיות להיות ספורים לפנינו.
Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi, in rejection of this proof: But didn’t you resolve a difficulty in the baraita? Since you admit that the baraita in any event requires revision, resolve this difficulty too, and say this: If a woman comes and says: I counted clean days but I do not know how many days I counted, and I do not know whether I counted during the days of menstruation or whether I counted during the days of ziva, the court instructs her to immerse fifteen immersions. If so, there is no proof that the Rabbis hold that the counting does not need to be before the court.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) סָפַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת כַּמָּה סָפַרְתִּי חַד יוֹמָא מִיהָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא סָפְרָה חָסְרָה לָהּ טְבִילָה.

The Gemara raises a difficulty with regard to this interpretation of the baraita: If it is referring to a case where the woman said: I counted clean days but I do not know how many days I counted, it is impossible that she did not count at least one clean day. If so, she should not be required to immerse on the eighth day, in which case she is lacking one immersion, as the baraita rules that she must immerse fifteen times.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד יומא מיהא אי אפשר דלא ספרה – וליכא לספוקה ברואה יום שבאת לפנינו ובצרי להו טבילות דשביעי.
בד״ה חד יומא כו׳ טבילות דשביעי הס״ד:
ומקשים על העמדה זו של דברי הברייתא: והרי במקרה של האומרת ״ספרתי, ואיני יודעת כמה ספרתי״חד יומא מיהא [יום אחד, הוא היום שבאה לפנינו, לפחות] אי אפשר שלא ספרה בו, שהרי הוא ספור לפנינו, ומדוע היא צריכה לטבול אף ביום השמיני לבואה, ונמצא שחסרה לה טבילה אחת!
The Gemara raises a difficulty with regard to this interpretation of the baraita: If it is referring to a case where the woman said: I counted clean days but I do not know how many days I counted, it is impossible that she did not count at least one clean day. If so, she should not be required to immerse on the eighth day, in which case she is lacking one immersion, as the baraita rules that she must immerse fifteen times.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא אֵימָא אֵינִי יוֹדַעַת אִם סָפַרְתִּי אִם לֹא סָפַרְתִּי.:

The Gemara answers: Rather, say that she claims: I do not know if I counted any clean days or I did not count any clean days. Likewise, she does not know whether she saw the blood during her days of menstruation or during her days of ziva. Therefore, she must immerse fifteen times, as it is possible that she has not yet counted at all.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא איני יודעת אם ספרתי אם לא ספרתי – הלכך אפילו יומא קמא טבלה דלמא כל ז׳ שלפנינו ספרה ובדקה דהא קאמרה שמא ספרתי ויום ז׳ נמי טבלה שמא לא ספרה קודם לכן.
בד״ה אימא איני יודע כו׳ דלמא כל ז׳ שלא לפנינו ספרה כו׳ עכ״ל כך מצאתי מוגה:
אלא כך אימא [אמור, תקן]: ״איני יודעת אם ספרתי, אם לא ספרתי. ואם היה זה בתקופת ימי נדה או בתקופת ימי זיבה — הריהי טובלת אף ביום השביעי, שכן יתכן שלא ספרה כלל.
The Gemara answers: Rather, say that she claims: I do not know if I counted any clean days or I did not count any clean days. Likewise, she does not know whether she saw the blood during her days of menstruation or during her days of ziva. Therefore, she must immerse fifteen times, as it is possible that she has not yet counted at all.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְּצוֹרָע שֶׁמֵּתוּ מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא עַד שֶׁיִּמּוֹק הַבָּשָׂר בנׇכְרִי1 שֶׁמֵּת טָהוֹר מִלְּטַמֵּא.

MISHNA: The corpses of a zav, and a zava, and a menstruating woman, and a woman after childbirth, and a leper, who died, transmit ritual impurity by carrying their corpses, until the flesh decays. With regard to the corpse of a gentile who died, although when alive he transmits impurity like a zav, once he dies he is ritually pure and is prevented from transmitting impurity.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מק
מקא(בכורים פרק א) הפריש בכורים נימוקו נבוזו (נדה סט:) עד שימוק הבשר פי׳ עד שימס הבשר (שבת סב:) תחת בושם מק מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים (שבת צ) מקק מטפחות פי׳ תולעת שמתליעין הספרים והמטפחות:
ערך אבן מסמא
אבן מסמאב(בפרק קמא דמסכת כלים שבת עב, נדה סט) פירוש כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרס אפילו על גב אבן מסמא הרי הוא טמא מחמת הסיטו ותניא בספרא מנין לעשרה מרכבות זה על גב זה אפילו על גב אבן מסמא ת״ל כל המרכב פירוש אפילו שמו אבן על עשרה מרכבות ורכב הזב על גב האבן כל המרכבות שתחת האבן טמאות זה פי׳ אבן מסמא וכיון שאם רכב הזב עליהן טימאן על גב אבן מסמא הכי נמי טהור אם רכב עליהו על גב אבן מסמא נטמא דתנן באבות הטמאות למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא ותניא בסיפרא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא זה פי׳ רב ניסים זצ״ל. ורב האי גאון ז״ל פירש בפרק אמר רבי עקיבא לענין עבודה זרה אבן מסמא כמו אבן שומ׳ על מושב ועל האבן עבודה זרה וניטלה עבודה זרה וניטלה האבן ובא אדם וישב על אותו המושב והאי הוא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב ותני עלה אפילו ישב על עשרה מצעו׳ זה על גבי זה אפילו על גבי אבן מסמא אף על גב דהא בזב אמור׳ נדה נמי ומושב נדה מטמ׳ כאבן מסמ׳ וקאמר רבה דקסבר רבי עקיבא עבודה זרה כנד׳. פירוש אחר אבן מסמא כדכתיב ושומת על פום גובא שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב אדם על האבן אף על פי שלא נגע אדם במשכב שהאבן חוצצת טמא אף על פי שהאבן אינה מקבלת טומאה כדתני׳ אפילו ישב על עשר מצעות זה על גב זה ואפילו על אבן מסמא. פירוש אחר אבן מסמא דריש פרק דם הנדה אבן גדולה שאינ׳ מטלטלת דכתיב ושומת על פום גובא והנדה יושבת עליה מה שתחת האבן טמא (א״ב וכן פי׳ מכסימא בל״י גדול׳ מאוד). ובית אבן היתה נקראת (בפ״ג דפרה צה) ופי׳ בריש יומא למה נקרא שמה לשכת בית אבן לפי שכל מעשיה בכלי גללי׳ ובכלי אבני׳ וכלי אדמה ויש מפרשים כמו משם רועה אבן ישראל:
א. [צערפליעסען פערפוילען.]
ב. [רוה שטיין איין שטיין אוף דעם איין געצן בילד איזט. איין שטיין דאס ליגט אוף איין אומריינו זאך. איין גאנץ גרויסר שטיין.]
מתני׳ מטמאין במשא – בגמרא פריך כל מת נמי מטמא במשא ומשנינן באבן מסמא דשאר מתים לא מטמו הכא מטמו מדרבנן הואיל ומחיים מטמו באבן מסמא מדאורייתא שהרי מטמאין מושב כל שתחתיהם גזור בהו רבנן לאחר מיתה כדמפרש טעמא בגמרא גזרה שמא יתעלפה.
עד שימוק הבשר – דמהשתא הוי מת ודאי.
עובד כוכבים שמת – אע״ג דמחיים הרי הוא כזב לכל דבריו ולטמא באבן מסמא משמת טהור מלטמא באבן מסמא כדמפרש בגמרא הואיל וטומאת זיבה שעליו מחיים אינה אלא מדברי סופרים.
המשנה השלישית והיא מענין החלק השני במה שנתגלגל בה בדינין שבשאר טמאות והוא שאמר הזב והזבה פירוש והוא הדין לנדה ויולדת והמצורע והמצורעת שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר ושאלו בגמרא אטו כל מת מי לא מטמא במשא ופירשוה באבן מוסמא והוא שכל אלו מטמאין משכב ומושב ר״ל כל מצעות שתחתיהם אף אותם התחתונים שאין נוגעין בהם ואפילו באבן מוסמא והוא אבן המונחת על גבי יתדות וכלים תחתיה שאם אחד מאלו יושב עליה ניטמאו הכלים שתחתיה אע״פ שאינם נדרסים במשכבו וכן לדעת קצת אפילו לא היו הכלים נוגעים באבן כמו שביארנו במסכת שבת פרק ר׳ עקיבא ובמסכתא זו ובהרבה מקומות והדבר ידוע שהמת אינו מטמא משכב ומושב ואמר על אלו שאם מתו הואיל ובעודם חיים היו מטמאין משכב ומושב אף במיתתם כן שאם לא כן יבאו להקל בהם בחייהם בזמן שהיא מתעלפה ודומה להם למת ואפילו נבקע מ״מ גוזרין בכך ולא כדברי האומר בגמרא עד שיבקע אלא עד שימוק הבשר כמו שכתבנו הא משנימוק הבשר אין מטמאין משכב ומושב ואין כאן כדי לטעות ואע״פ שמצינו בכמה מקומות שהמצורע אינו עושה משכב ומושב כבר ביארנו בפרק דם הנדה שזו שבכאן לטמא אוכלין ומשקין אבל לטמא אדם אינו עושה משכב ומושב נכרי שמת טהור מלטמא במשא ואף זו פירושה באבן מוסמא שאלו משא ממש טמא שהנכרי לא נפקע במיתתו אלא מטומאת אהל אבל מטומאת משא לא אלא מטומאת אבן מוסמא קאמר שבחייו דינו כזב לכל דבר ומטמא באבן מוסמא וכשמת נפקע ממנה כשאר המתים שאין כאן גזרה דנכרי בישראל לא מחלף בית שמאי אומרים כל הנשים מתות נדות ר״ל ומטמאות באבן מושמא ובית הלל אומרים אינה נדה אלא שמתה נדה ומ״מ בגמרא שאלו בית שמאי מאי טעמיהו ואי משום דאגב ביעתותא חזיא וכדכתיב ותתחלחל המלכה מלמד שפרסה נדה ואע״פ שאמרנו בפרק ראשון מסלקת את הדמים כך הוא הענין פחדא צמית אבל ביעתותא ר״ל הבהלה הפתאומית מרפיא כמו שביארנו שם הרי במקום אחר אמרו שהאנשים מתים זבים ולטמאם באבן מוסמא ואי משום זיבה הרי מחמת אונס הוא ואקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו ופירשו שאין דברי בית שמאי אמורים אלא לענין מה שאמרו בבריתא בראשונה היו מטבילין את הכלים על גב הנשים המתות נדות ר״ל אע״פ שלא נגעו בהן משמתו ומצד הנדות והיו נדות חיות מתייבשות לומר אף לאחר מיתה אנו חלוקות משאר חברותינו התקינו שיהו מטבילין אף על אותן שאינן נדות שלא לבייש את הנדות חיות וכן בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי אנשים מתים זבים והיו זבים חיים מתביישין והתקינו שיהו מטבילין על הכל ואף בית הלל מודים בתקנה זו אלא שבית שמאי סוברים כשם שהתקינו להחזיק את כולן כנדות לענין הטבילה כך לענין אבן מושמא ולבית הלל לענין טבילה התקינו לענין אבן מוסמא לא התקינו וכן הלכה:
הזב והזב והיולדת והמצורע. והא דלא תני והמצורעת בכ״מ כדקתני זב וזבה. מפרש בברייתא פרק ד׳ מחוסרי כפרה משום דזב וזבה חלוקין בטומאתן דזב מטמא בראיות וזבה בימים זב טהור באונס וזבה טמאה באונס אבל מצורע ומצורעת אין חלוקין בעיקר טומאתן. ומה שמדקדק התלמוד שם יותר מבשאר מקומות משום דקתני התם מטמא ד׳ מחוסרי כפרה. ומדקדק אמאי חשיב זב וזבה בתרי ומצורע ומצורעת לא חשיב בתרי:
בד״ה מטמאין במשא כו׳ לא מטמו מדרבנן כו׳ שמא יתעלפה כצ״ל והס״ד:
בד״ה עד שימוק כו׳ ומת ודאי הס״ד:
א משנה הזב, והזבה, והנדה, והיולדת, והמצורע שמתו בעודם טמאים — הריהם מטמאין בטומאת משא, ונוהג בהם דין זה עד לשלב התבלות גוף המת שבו ימוק (ירקב) הבשר. גופתו של גוי שמת — אף שבחייו הריהו מטמא כזב, משעה שמת הריהו טהור מלטמא.
MISHNA: The corpses of a zav, and a zava, and a menstruating woman, and a woman after childbirth, and a leper, who died, transmit ritual impurity by carrying their corpses, until the flesh decays. With regard to the corpse of a gentile who died, although when alive he transmits impurity like a zav, once he dies he is ritually pure and is prevented from transmitting impurity.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כׇּל הַנָּשִׁים מֵתוֹת נִדּוֹת וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין נִדָּה אֶלָּא שֶׁמֵּתָה נִדָּה.:

Beit Shammai say: The status of all women when they die is as though they were menstruating women at the time of death. Therefore, the garments that they were wearing before they died are impure and require immersion. And Beit Hillel say: Only a woman who died with the impurity of a menstruating woman has the status of a menstruating woman after death.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל הנשים – מחזקינן להו כנדות ומטבילין כלים שהיו עליהן סמוך ליציאת נשמה וטעמא מפרש בגמרא.
הא דתנן בית שמאי אומרים כל הנשים מתות נדות – אוקימנא בגמראא טעמייהו דבית שמאי כדתניא בראשונה היו מטביליןב על גבי נדות מתות, והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין על הכלג, ולאו למימרא דבית הלל פליגו אהך תקנתא, אלא בית שמאי סברי גזרינן בכולהו לעשותן כנדות בין בחיים בין במיתה לטמא באבן מוסמא, ובית הלל סברי לענין הטבלת כלים עשאום כנדות, אבל לא לשאר טומאת דחיים ולא לאבן מוסמא במיתהד.
ויש מפרשיםה שחזרו בית הלל ותקנו כב״ש, ואינו נכון כלל. ואחריםו העמידו ברייתא זו כב״ש, וגם זה שבוש.
א. לקמן עא, א.
ב. לפנינו: מטבילין כלים.
ג. לפנינו: על גבי כל הנשים.
ד. וכ״כ בתוס׳ שם ד״ה אלא וכן בחידושי הר״ן.
ה. כ״כ בתוס׳ שם בפי׳ הב׳.
ו. כ״כ הר״מ בפי׳ המשניות שמשנתנו לב״ש קאי. וכ״מ בפ״ו מהל׳ משכב ומושב ה״ד שהביא רישא דמשנתנו והשמיט הסיפא דטבילת כלים בנשים המתות ש״מ שס״ל דסיפא כב״ש, כ״כ בחכמת בצלאל.
בית שמאי אומרים: כל הנשים המתות נחשבות כאילו היו נדות בשעת מותן, ולכך הבגדים שהיו עליהן בשעת מותן נטמאו, ויש להטבילם. ואילו בית הלל אומרים כי אין דין זה של טומאת האשה הנדה אמור אלא באשה שמתה כשהיא טמאת נדה, ולא בנשים אחרות.
Beit Shammai say: The status of all women when they die is as though they were menstruating women at the time of death. Therefore, the garments that they were wearing before they died are impure and require immersion. And Beit Hillel say: Only a woman who died with the impurity of a menstruating woman has the status of a menstruating woman after death.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גמ׳גְּמָרָא: מַאי בְּמַשָּׂא אִילֵּימָא בְּמַשָּׂא מַמָּשׁ אַטּוּ כֹּל מֵת מִי לָא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא.

GEMARA: The mishna teaches that the corpse of one of these impure people transmits ritual impurity by carrying. The Gemara asks: What does the mishna mean by the term: By carrying? If we say that it literally means by carrying, that is difficult: Is that to say that every other corpse does not impart ritual impurity by carrying? Since every corpse imparts impurity through carrying, why does the mishna need to specify this halakha in these specific cases?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב גמרא שנינו במשנתנו בטמאים שמתו שהריהם מטמאים במשא. ודנים בדבר: מאי [מה] הכוונה שהריהם מטמאים במשא? אילימא [אם תאמר] שהכוונה שמטמאים במשא ממשאטו [וכי] כל מת (ולא רק הטמא שמת) מי [האם] לא מטמא במשא! ואין איפוא צורך להשמיענו שכך היא הלכה באלה הטמאים שמתו!
GEMARA: The mishna teaches that the corpse of one of these impure people transmits ritual impurity by carrying. The Gemara asks: What does the mishna mean by the term: By carrying? If we say that it literally means by carrying, that is difficult: Is that to say that every other corpse does not impart ritual impurity by carrying? Since every corpse imparts impurity through carrying, why does the mishna need to specify this halakha in these specific cases?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא מַאי בְּמַשָּׂא גבְּאֶבֶן מְסָמָא.

Rather, what does the mishna mean when it states: By carrying [bemassa]? It means imparting impurity through a very heavy stone [even mesama]. There is a unique halakha with regard to the ritual impurity of a zav and a menstruating woman. If they sit on an item, even one that cannot become ritually impure, and beneath that item there is a vessel, although the weight of the zav or the menstruating woman has no physical effect on the vessel, it becomes ritually impure.
עין משפט נר מצוהתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומטמא באבן מוסמא. תימה דמשמע הכא דמצורע מטמא משכב ומושב דאבן מוסמא מדין משכב ומושב מטמא דתניא בת״כ מנין לרבות י׳ מצעות זו על גב זו ואפי׳ באבן מסמא ת״ל בכל המשכב. ואמרינן נמי בריש בכל מערבין כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם אלמא דאבן מסמא נמי בעיא דחזיא למשכב ומושב. ובת״כ בתחלת פרשה זאת תהיה דריש התם דמצורע [עושה] משכב ומושב. וקשה דבפסחים בריש אלו דברים קאמר דמצורע אינו עושה משכב ומושב ואינו מטמא כלי חרס בהיסט ואומר ר״ת דמצורע [עושה] משכב ומושב לטמא אוכלין ומשקין אבל [לא] לטמא אדם וכלים. וכן פרש״י במסכת פסחים ונראה דממעטי ליה מהזב ולא מצורע כי היכי דמתמעטי בבית המנוגעת לעיל בפרק דם הנדה. ודוקא מטומאה חמורה אבל אוכלין ומשקין מטמא. ולעיל בפרק דם הנדה פרש״י דאבן מסמא דהכא לאו מדין משכב ומושב מטמא מדקרי ליה משא:
אלא מאי [מה] הכוונה שהריהם מטמאים במשאבאבן מסמא (אבן כבדה, שלא נועדה לטלטול, אלא להנחה במקום אחד).
Rather, what does the mishna mean when it states: By carrying [bemassa]? It means imparting impurity through a very heavy stone [even mesama]. There is a unique halakha with regard to the ritual impurity of a zav and a menstruating woman. If they sit on an item, even one that cannot become ritually impure, and beneath that item there is a vessel, although the weight of the zav or the menstruating woman has no physical effect on the vessel, it becomes ritually impure.
עין משפט נר מצוהתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דִּכְתִיב {דניאל ו׳:י״ח} וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָא וְשׂוּמַת עַל פּוּם גּוּבָּא.

The Gemara notes that the word mesama is based on a verse, as it is written: “And a stone was brought and placed [vesumat] upon the mouth of the den; and the king sealed it with his own signet and with the signet of his lords, that nothing might be changed concerning Daniel” (Daniel 6:18). Accordingly, the mishna is teaching that although a corpse does not normally impart ritual impurity to vessels under a heavy stone, these specific types of corpses do transmit impurity in this manner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ כדכתיב והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא – לשון מסמא קא מפרש דהיינו אבן כבדה העשויה להינוח ואינה מטלטלת הלכך כשהיא על גבי כלים ומת נתון עליה אין זה משא הואיל ואינה ראויה להטלטל עמו.
ומסבירים שכן מובנו של הביטוי ״אבן מסמא״ דכתיב כן נאמר] בדניאל שהושלך אל גוב האריות, ״והתית אבן חדא ושמת על פם גבא״ [והובאה אבן אחת והושמה על פי הבור] (דניאל ו, יח). ונלמד ממשנתנו שאף שסתם מת הנמצא על אבן זו אינו מטמא את הנמצא תחתיה (שהרי אין אבן זו נועדת לטלטול ולמשא), מכל מקום הטמאים שמתו, כשנמצאים הם על אבן זו הריהם מטמאים את הדבר הטהור הנמצא תחתיה.
The Gemara notes that the word mesama is based on a verse, as it is written: “And a stone was brought and placed [vesumat] upon the mouth of the den; and the king sealed it with his own signet and with the signet of his lords, that nothing might be changed concerning Daniel” (Daniel 6:18). Accordingly, the mishna is teaching that although a corpse does not normally impart ritual impurity to vessels under a heavy stone, these specific types of corpses do transmit impurity in this manner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי טַעְמָא אָמַר רַב דגְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְעַלְּפֶה.

The Gemara asks: What is the reason that the Sages decreed that these specific types of corpses impart ritual impurity through a heavy stone? Rav said: It is a decree due to the possibility that perhaps one of these people might faint while sitting on the heavy stone, and it might be mistakenly thought they are dead and do not impart impurity to the vessels beneath.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא – גזור רבנן בזב וזבה לטמא אף לאחר מיתה באבן מסמא.
גזרה שמא יתעלפה – פאשמיי״ר ודומה למת ואי אמרת זב מת לא מטמא בזב חי אתי נמי לטהורי כי האי.
ומבררים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמר רב: גזרה היא שגזרו חכמים, משום שמא יתעלפה (יתעלף) הזב (או שאר הטמאים הנזכרים במשנתנו) בעודו יושב על אבן מסמא, ויחשבוהו למת, ויבואו שלא לטמא את הנמצא תחתיו, אף שלמעשה הוא נטמא (בטומאת מושבו של הזב). לכך גזרו חכמים שהזב (ושאר הטמאים שבמשנתנו) יטמאו באבן מסמא, אף כשמתו.
The Gemara asks: What is the reason that the Sages decreed that these specific types of corpses impart ritual impurity through a heavy stone? Rav said: It is a decree due to the possibility that perhaps one of these people might faint while sitting on the heavy stone, and it might be mistakenly thought they are dead and do not impart impurity to the vessels beneath.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תָּנָא מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ עַד שֶׁיִּבָּקַע כְּרֵיסוֹ.:

A tanna taught in a baraita that the Sages said in the name of Rabbi Eliezer: All of these types of corpses listed in the mishna impart ritual impurity through a heavy stone until the belly of the corpse bursts. The Sages imposed their decree only in cases where the corpse resembles a person who has fainted. Once the corpse is clearly no longer alive, it no longer imparts ritual impurity through a heavy stone.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומביאים ראיה, שכן תנא [שנה החכם בברייתא] כי משום [בשם] ר׳ אליעזר אמרו חכמים שכל אלה הטמאים שמתו הריהם מטמאים, עד שיבקע כריסו, שכן לא גזרו חכמים אלא על המתים הדומים במצבם ובמראיהם לאדם החי שהתעלף. ואילו מת זה שהתבקעה כריסו, שאינו נראה כמתעלף, לא נאמרה בו גזירה זו.
A tanna taught in a baraita that the Sages said in the name of Rabbi Eliezer: All of these types of corpses listed in the mishna impart ritual impurity through a heavy stone until the belly of the corpse bursts. The Sages imposed their decree only in cases where the corpse resembles a person who has fainted. Once the corpse is clearly no longer alive, it no longer imparts ritual impurity through a heavy stone.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) נׇכְרִי1 שֶׁמֵּת [כּוּ׳].: תַּנְיָא אָמַר רַבִּי מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ נׇכְרִי2 שֶׁמֵּת טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא הלְפִי שֶׁאֵין טוּמְאָתוֹ מֵחַיִּים מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

§ The mishna teaches: With regard to the corpse of a gentile who died, although when alive he transmits impurity like a zav, once he dies he is ritually pure and is prevented from transmitting impurity. It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: For what reason did the Sages say that the corpse of a gentile who died is ritually pure and is prevented from transmitting impurity by carrying? Because his impurity that he transmits even when alive is not by Torah law, but by rabbinic law. The Sages decreed that every living gentile imparts ritual impurity in the manner of a zav; they did not extend their decree to include the corpse of a gentile in the manner of the corpse of a zav.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג שנינו במשנתנו בדינו של הגוי שמת שאין הוא מטמא במשא. תניא [שנויה ברייתא], אמר רבי: מפני מה אמרו חכמים כי גוי שמת נחשב כטהור מלטמא במשאלפי שאין טומאתו אף מחיים מדברי תורה, אלא מדברי סופרים, שאף שגזרו חכמים בגוי החי שהריהו נחשב כזב לכל דבריו, לא הוסיפו חכמים לגזור בו שיטמא משמת.
§ The mishna teaches: With regard to the corpse of a gentile who died, although when alive he transmits impurity like a zav, once he dies he is ritually pure and is prevented from transmitting impurity. It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: For what reason did the Sages say that the corpse of a gentile who died is ritually pure and is prevented from transmitting impurity by carrying? Because his impurity that he transmits even when alive is not by Torah law, but by rabbinic law. The Sages decreed that every living gentile imparts ritual impurity in the manner of a zav; they did not extend their decree to include the corpse of a gentile in the manner of the corpse of a zav.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שְׁנֵים עָשָׂר דְּבָרִים שָׁאֲלוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חִינָּנָא ג׳שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי חָכְמָה ג׳שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי הַגָּדָה ג׳שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי בוּרוּת ג׳שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

§ The Sages taught: The wise people of Alexandria asked twelve matters of Rabbi Yehoshua ben Ḥinnana. Three of them were matters of wisdom, three were matters of aggada, three were matters of ignorance, and three were matters of behavior.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברי חכמה – הלכה.
דברי בורות – שטות.
י״ב דברים שאלו כו׳ שלשה דברי חכמה כו׳. יראה בזה דנקט בכאן ד׳ חלוקות בתורתנו הקדושה חלק הא׳ הוא הנגלה ממצות התורה והוא הנקרא כאן דברי חכמה ועוד ב׳ חלקים שהם נסתרים הא׳ הוא בדרכי הש״י ובמדותיו שקראו כאן דברי אגדה לפי שענין זה מסתירים בדברי אגדותיהם והב׳ הוא בחכמת היצירה והטבעיים ולפי שבזו רבים מן הפלוסופים טעו כמו שאפרש שגם אנשי אלכסנדריא טעו בחלק הזה ע״כ אמר דברי בורות לפי טעותם ועוד חלק אחד והוא דרך ארץ איך יתנהג האדם עצמו במדותיו שיש ללמדו ג״כ מתוך התורה ועל ענין זה רמזו בפרק עושין פסין דזכריה ראה ד׳ חלקי התורה כ״א לפי ענינה שאמר אני רואה מגילה עפה ארוכה עשרים אמה ורחבה י׳ אמה וכי פשטת לה ה״ל עשרין בעשרין וכתיב והיא כתובה פנים ואחור וכי קלפת ליה כמה היא הויא ליה מ׳ בכ׳ כו׳ ע״ש המאמר באורך והוא מבואר שראה אותה בענין זה כי הפנים הוא הנגלה במצות התורה והוא שקראו דברי חכמה ושוב שהיתה המגילה עפה ובקל אם יתפשט יתגלה עוד חלק אחד כראשון והוא חלק דרך ארץ שבקל יש ללמדו מהתורה ושוב שהיתה כתובה גם באחור שאחר הקילוף יתגלו עוד שני חלקים אחרים כראשונים והם חלק דברי אגדה וחלק חכמת היצירה שהם קשים להגלות עד אחר רב העיון כמו שלא נתגלה האחור הזה עד אחר הקילוף והנה שאלו ג׳ מדברי חכמה שהן גופי הלכות ועיקר החכמה כדמפרש להו בגמרא ומה שיש לדקדק בהם כבר פירשנום בחדושי הלכות ע״ש:
וששאלו ג׳ דברי אגדה. הם דברים נסתרים בדרכי ה׳ ומדותיו הא׳ כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כו׳. כאן בעושין תשובה כו׳ יראה דלא משני הכא תלמודא כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין כדמשני אקראי דלקמן כמו שהקשו התוספות משום דקשיא להו לישנא דקרא מאי במות המת דהל״ל במות הרשע וכה״ג דרשו ביומת המת וזה הביאם לומר דהאי קרא בסוד הגלגול איירי ופירושו כי לא אחפוץ במות עכשיו בגוף שני אותו המת כבר בגוף ראשון אף שכבר עבר עליו גזר דין של מיתה ומוקי ליה בעשה תשובה דכל עצמו לא נברא שנית אלא לעשות תשובה ולתקן מה שעוות בגוף ראשון הב׳ כתוב אחד אומר כי לא ישא פנים וכתוב אחד אומר ישא ה׳ פניו וגו׳ וכתבו התוס׳ לפי הפשט לא משמע שהקב״ה נושא את פניהם כו׳ מיהו תלמודא חשיב ליה כאילו כתיב פניך וטפי ה״ל לאקשויי כו׳ עכ״ל ואני לא אבין מי הגיד להם דלא ישא פנים הוא פנים של אדם ועוד כיון דבאומות עולם אפי׳ קודם גזר דין אינו נושא כמ״ש לקמן התוספות היאך מיתרצן כלל הני קראי דלוט ודאיוב למ״ד דאיוב נמי כותי הוה וע״כ הנראה דודאי הקב״ה נושא פנים של אדם אפילו באומות העולם כדמוכחין קראי דלוט ודאיוב ולא ישא פנים ע״כ בפנים של מעלה קמיירי ובלאחר גזר דין כדמוקמינן ליה וכן ישא ה׳ פניו כפשטיה בפנים של מעלה ובקודם גזר דין בישראל כדאיתא בברכות וענין נשיאות פנים של מעלה מבואר בספרי ישא ה׳ פניו יהפוך ה׳ פניו אליך אינו דומה שואל מחבירו תוך פניו כשואל מהצדדים הג׳ כתוב אחד אומר כי בחר ה׳ בציון וכתוב אחד אומר כי על אפי גו׳ למן היום אשר בנו אותה כאן לאחר שנשא כו׳ הענין מבואר קודם שנשא בת פרעה היה הקדושה בציון כמ״ש וישב שלמה על כסא ה׳ כי אז היה השם שלם והכסא שלם כנרמז בהאי קרא כי בחר ה׳ בציון איוה גו׳ אבל משנשא בת פרעה נתן יד וכח לצד כישוף וטומאה להתגבר אמר כי על אפי גו׳ למן היום אשר בנו אותה כינוי דאותה קאי על בנין רומי שע״י שנשא בת פרעה נבנית רומי כדאמרינן פ׳ כ״ג בשעה שנשא שלמה בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה שירטון ועליו נבנית כרך גדול של רומי:
דברי בורות בחכמת היצירה וטבעית וקראום דברי בורות לפי שהם נטו לטעות בהם כדעת הפילוסופים הא׳ אשתו של לוט מהו שתטמא שהם חשבו שאף שנשתנית להיות נציב מלח בצורתה החומר הראשון שהוא בשר עדיין קיים ותיטמא והשיב להם דאין נציב מלח מטמא שמה שמשנה הש״י במעשה בראשית בשינוי הטבעיים הוא שינוי גמור כאילו הוא בריאה חדשה ואין כאן חומר ראשון כלל שיטמא:
הב׳ בן שונמית מהו שיטמא שהם טעו לומר כי הגוף חשוב כמת ואלו החיים אשר באו לו ע״י תפלת אלישע אינם אלא מקריים והגוף הוא עדיין מת ויטמא טומאת מת והשיב להם דאין חי מטמא דאין כאן חיים מקריים כי ע״י הנביא ג״כ אפשר שישנה מעשה בראשית וכאילו לא מת כלל ואין כאן טומאת מת כלל:
הג׳ מתים לעתיד לבא צריכין הזאה ג׳ וז׳ כו׳ לא שאלו מעיקרא במתים לעתיד לבא מהו שיטמאו טומאת מת כמו ששאלו בבן השונמית כיון דאין במתים לעתיד לבא גוף הראשון שהבשר כבר נתעכל אין כאן טומאת מת שזה הגוף היא בריה חדשה אבל שאלו אם צריכין הזאה ג׳ וז׳ כדין מי שנטמא במת דכמה מתים שיחיו לעתיד לבא שנטמאו בהיותם בחיים במת ונעשו טמאי מתים ומתו אחר כך בלא הזאה ג׳ וז׳ ואותה הטומאה שהיתה מחיים להיכן אזלה ובבן שונמית דאיירו בה לא שאלו זה כמ״ש התוספות דהא כיון דגוף הראשון היה קיים ודאי אם כבר נטמא בחיים במת ולא היה לו הזאה קודם מותו שצריך עכשיו הזאה דאותה טומאה להיכן אזלה דלא עדיף מאלו לא מת כלל וא״ל לכשיחיו כו׳ דחה אותם דודאי כיון דבמתים לעתיד לבא אין כאן גוף ראשון אין כאן טומאת טמא מת לגוף שני אבל הם חשבו כי הנשמה מחיים כשנעשו טמאי מתים ג״כ נטמאה היא וזה טעותם שהנשמה טהורה והיא רוחנית ואין כאן טומאה כלל:
ג׳ דרך ארץ איך יתנהג אדם במדותיו ואלו הג׳ דברים דנקט הכא אמרינן בפ׳ כל היד שהם תחת הגזירה שמלאך הממונה על ההריון אומר טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש עשיר או עני ואמרינן נמי בעלמא חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא אבל אמרו הכא מה יעשה אדם ויחכם לשנות הגזירה שנגזרה עליו להיות טפש ואמר שירבה בישיבה כו׳ כי בהשתדלות ועסק גדול ע״י סיוע דשמיא בתפלה ובזכיות אפשר לשנות הגזירה כדמסיק דהא בלא הא לא סגיא וכן הוא הענין בעושר ובבנים שאפשר לשנות הגזירה בהשתדלות עם סייעתא דשמיא כדמסיק:
ד תנו רבנן [שנו חכמים]: שנים עשר דברים שאלו אנשי העיר אלכסנדריא שבמצרים את ר׳ יהושע בן חיננא, שלשה מהם דברי חכמה, שלשה אחרים דברי הגדה, ושלשה נוספים דברי בורות, ועוד שלשה היו דברי דרך ארץ.
§ The Sages taught: The wise people of Alexandria asked twelve matters of Rabbi Yehoshua ben Ḥinnana. Three of them were matters of wisdom, three were matters of aggada, three were matters of ignorance, and three were matters of behavior.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ג׳שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי חָכְמָה הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְּצוֹרָע שֶׁמֵּתוּ עַד מָתַי מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא אָמַר לָהֶן עַד שֶׁיִּמּוֹק הַבָּשָׂר.

The Gemara lists the questions. Three were matters of wisdom: The first question was with regard to a zav and a zava and a menstruating woman and a woman after childbirth and the leper, who died: Until when do they transmit ritual impurity by carrying? Rabbi Yehoshua said to them: Until the flesh decays. This is the halakha taught in the mishna.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפרטים: שלשה דברי חכמה: האחד, הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו, עד מתי הריהם מטמאין במשא? אמר להן: עד שימוק הבשר, וכהלכה השנויה במשנתנו.
The Gemara lists the questions. Three were matters of wisdom: The first question was with regard to a zav and a zava and a menstruating woman and a woman after childbirth and the leper, who died: Until when do they transmit ritual impurity by carrying? Rabbi Yehoshua said to them: Until the flesh decays. This is the halakha taught in the mishna.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בַּת מְשׁוּלַּחַת מָה הִיא לְכֹהֵן.

The second question referred to the daughter of a wife who had been sent away by her husband, i.e., divorced, who then married another, but after her divorce from her second husband or his death she returned and remarried her first husband, to whom she is forbidden (see Deuteronomy 24:1–4), and a daughter was born from this marriage. What is her, i.e., the daughter’s, status with regard to marrying a priest?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בת משולחת – ישראל שהחזיר גרושתו משניסת לאחר והוליד בת.
בד״ה בת משולחת כו׳ והוליד בת הס״ד:
והדבר השני, ששאלו, בת האשה המשולחת (שהתגרשה מבעלה), שלאחר שהתגרשה נישאה לבעל אחר, ואף ממנו התגרשה או שמת בעלה זה, ושב בעלה הראשונה ונשאה (שלא כהלכה, שכן אסורה היא על בעלה הראשון משעה שנישאה לאיש אחר), ונולדה להם בת מנישואין אסורים אלה, מה היא ההלכה, האם בת זו יכולה להינשא לכהן?
The second question referred to the daughter of a wife who had been sent away by her husband, i.e., divorced, who then married another, but after her divorce from her second husband or his death she returned and remarried her first husband, to whom she is forbidden (see Deuteronomy 24:1–4), and a daughter was born from this marriage. What is her, i.e., the daughter’s, status with regard to marrying a priest?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מִי אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר וּמָה אַלְמָנָה לכ״גלְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל בְּנָהּ פָּגוּם זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם אוֹ דִילְמָא מָה לְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת.

Do we say an a fortiori inference: And if in the case of a widow married to a High Priest, whose prohibition does not apply to all, i.e., it is prohibited for her only to marry a High Priest (see Leviticus 21:13–15), and yet the lineage of her son is flawed, as he is disqualified from the priesthood, then in the case of this daughter of a remarried divorcée, whose prohibition applies equally to all men, is it not right that her son should be of flawed lineage? Or perhaps this comparison can be refuted: What is notable about a widow married to a High Priest? It is notable in that she herself is disqualified from the priesthood, i.e., if a High Priest engages in intercourse with her she is disqualified from partaking of teruma, whereas a remarried divorcée is not disqualified from partaking of teruma.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמנה אינה אסורה אלא לכ״ג.
בנה פגום – חלל דכתיב (ויקרא כא) לא יחלל זרעו.
זו שאיסורה שוה בכל – בישראל ובכהנים אסור להחזיר גרושתו משניסת.
היא עצמה – משניסת לכהן גדול מתחללת שאם מת אסורה להנשא להדיוט ואם היתה כהנת נפסלת מן התרומה בביאתו דכתיב לא יחלל זרעו בעמיו ועמיו זו אשתו.
מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת תאמר במחזיר גרושתו שאינה מתחללת – פי׳ מן התרומה לפירוש רש״י דכי תהיה לאיש זר דמיניה ילפינן (יבמות דף סח.) כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה איירי באלמנה לכ״ג דלא מיירי במחזיר גרושתו דלאו זר מעיקרא הוא אצלה מיהו קשה דנהי דלא מצינן למילף מהאי קרא מ״מ תתחלל מהאי קל וחומר גופיה וכן בפ׳ החולץ (שם דף מד.) דיליף לר׳ יהושע דחייבי כריתות בנה פגום מהאי קל וחומר דאלמנה לכ״ג ופריך כי הכא לימא היא עצמה מתחללת מק״ו ותאסר אף מתרומה וי״ל כיון דאין חלל אלא מאיסור כהונה ליכא למילף בעלמא לפסול האשה עצמה מאיסור כהונה דלהכי אייתר התם חללה למימר דאין חללה אלא מאיסור כהונה דהיינו פסול האשה שהיתה כשרה ונתחללה ואף ע״ג דגר עמוני ומואבי פוסלין אע״ג דלא הוו איסור כהונה התם מקרא דרשינן ליה אבל מק״ו ליכא למילף ומיהו קשה נילף מאלמנה לכה״ג ומעובד כוכבים ועבד אי נמי מחלל ועובד כוכבים ועבד או גר עמוני ומצרי ואדומי במה הצד דהיא עצמה מתחללת דכי פרכינן מה לאלמנה לכ״ג או לחלל שכן איסור כהונה איכא למימר עובד כוכבים ועבד יוכיחו דלאו איסור כהונה ופוסלין בביאתם מה לעובד כוכבים ועבד שכן אסורין לבא בקהל או דלא תפסי בהו קדושין אלמנה לכ״ג או חלל יוכיחו הצד השוה שבהן שאינם ברוב הקהל ופוסלין בביאתן אף מחזיר גרושתו יפסלנה בביאתו והכי מייתי ר׳ יהודה דגר פוסל בביאתו בפ׳ בתרא דקדושין (קידושין עח.) במה הצד דאיסור כהונה ומילתא אחריתי בהדה דהיינו מחלל ומצרי ראשון וכן נמי תקשה אמאי מצריך בפ׳ אלמנה לכה״ג (יבמות דף סח.) קרא דוכי תהיה לאיש זר לגר עמוני ומואבי דפוסלין בביאתם נילף במה הצד מחלל ועובד כוכבים ועבד כדפירשתי ויש לומר כיון דבעובד כוכבים ועבד הולד ממזר ליכא למילף תו מינייהו פסול ביאה כיון דחמירי כולי האי דוולדן ממזר דדוקא רבי יהודה יליף בקדושין (שם) דגר פוסל בביאתו ממצרי ראשון אף על גב דבתו פסולה לבא בקהל אבל רבנן פליגי עליה דלית להו הך סברא ומתוך האי שינויא מתרצא נמי קושיא אחריתי בפרק הערל (יבמות דף עז.) דקאמר עמוני שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה ופריך ונימא דפסול במה הצד דאלמנה לכה״ג וחלל ומשני דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה ואמאי לא קאמר מצרי ראשון יוכיח דהכי יליף בקדושין (דף עח.) לר׳ יהודה אלא כיון דבתו פסולה לא ילפינן מיניה פסול ביאה אלא דוקא לר׳ יהודה וא״ת למאן דאמר (יבמות דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אם כן נילף דהיא עצמה מתחללת כדפי׳ ויש לומר דלא ילפינן מאיסור כהונה ומילתא אחריתי בהדה אלא לר׳ יהודה דוקא כדאשכחן בקדושין אבל לרבנן לית להו הך סברא.
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
מחזיר גרושתו משנשאת והוליד ממנה בת והיא הנקרא בת משולחת ר״ל בתה של משולחת כשרה לכהונה שאין חללה אלא מאיסור המיוחד לכהונה ומה שהוצרכנו למעטה מקרא דהיא תועבה ואין בניה תועבין כבר ביארנוה בראשון של יבמות:
אלמנה שנשאת לכהן גדול נעשית חללה בביאתו ונפסלה מן הכהונה ומלאכול מן התרומה אם היא כהנת וזהו שאמרו כאן היא עצמה מתחללת אבל כהן שהחזיר גרושתו משנשאת אע״פ שביאה פסולה היא לא נפסלה מן התרומה שאין פסול תרומה אלא בזר מעיקרו וזו כבר היה לה אצלו שעת הכושר משנתגרשה והוא קודם שנשאת ואם מפני שנפסלה לכהנה בביאה זו הרי משנתגרשה נאסרה לכהנה ואין ביאה זו מחדשת בה כלום וכבר ביארנוה בפרק החולץ בסוגיית המשנה העשירית:
מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת. ותימה היא גופה ניליף שתתחלל מק״ו מאלמנה. ור״ש פי׳ בפ״ק דיבמות תאמר במחזיר גרושתו דאינה מתחללת דאי להנשא לכהן כבר נפסלה משעת גירושין ואי לתרומה דנטמא לא מיפסלא כדאמרי׳ בפרק אלמנה דאינה מתחללת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא לאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר אצלה מעיקרא הוא. וקשה לפירושו דנהי דלא ילפינן מכי תהיה לאיש זר אלא דהוי זר אצלה מעיקרו מ״מ תתחלל מק״ו. ונראה מפרש דמק״ו לא מצי למילף שתתחלל דאין חללה אלא מאיסורי כהונה כדאמרינן בפ׳ י׳ יוחסין ישראל הבא על אחותו זונה משוי לה ולא חללה משוי לה. משום דאין חללה אלא מאיסור כהונה אע״ג דאשכחן שמתחללת בלא איסור כהונה כדאמרינן בפ׳ אלמנה גר עמוני ומואבי ומצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על הכהנת על הלויה ועל הישראלית שפסלוה התם מקרא דריש לה אבל מק״ו לא שייך למילף מחללות אלא מאיסור כהונה דלהכי אייתר לן חללה לומר דלא ילפינן מק״ו אע״ג דילפינן מק״ו דבנה פגום היינו דוקא פסול הזרע אבל פסול האשה דהיינו לשון חללות שהיתה כשרה ונתחללה לא ילפינן:
בד״ה זו כו׳ משום נשאת הס״ד:
תוס׳ בד״ה מה לאלמנה לכ״ג כו׳ דחייבי כריתות בנה פגום כו׳ לימא היא עצמה תתחלל מק״ו כו׳ עכ״ל ומכי תהיה לאיש זר ליכא למילף דאיכא חייבי כריתות הלאו זר מעיקרא הוא אצלה וק״ל:
בא״ד וי״ל כיון דבנכרי ועבד הולד ממזר ליכא למילף תו מנייהו פסול ביאה כו׳ עכ״ל ומגר עמוני ומואבי נמי כיון דבנו פסול לבא בקהל והוי כמו ממזר ליכא למילף מנייהו נמי פסול ביאה ולר״י דיליף בכה״ג לא חשו לתרץ הכא הך קושיא אליבי׳ דל״ל כי תהיה לאיש זר לגר עמוני ומואבי הא איכא למילף במה הצד מחלל ונכרי ועבד ואיכא למימר דההיא סוגיא אתיא כרבנן אבל בתוס׳ פ״ק דיבמות תירצו זה דלר״י נמי יליף גר עמוני ומואבי מנכרי ומעבד וחלל כיון דולד נכרי ועבד הוא ממזר גרע טפי מולד גר עמוני ומואבי והיינו משום דיש הכשר לבתו וק״ל:
בא״ד בפרק הערל דקאמר גר עמוני בתו כשרה לכהונה ופריך כו׳ אלא כיון דבתו פסולה לקהל לא ילפינן מיניה פסול כהונה אלא דוקא לר״י וא״ת כו׳ עכ״ל כצ״ל מתוך סוגיא שם וכ״מ מוגה וע״ש:
והסבירו את שאלתם, מי אמרינן [האם אומרים אנו] קל וחומר הוא: ומה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל, שהרי היא אסורה רק לכהן גדול — בנה הנולד מנישואין אסורים שכאלה הריהו פגום לכהונה, שהתחלל מכהונתו. זו (הגרושה שנישאה לאחר) שאיסורה שוה בכל אדם מישראל — אינו דין שבנה הנולד מנישואין אסורים אלה יהא פגום, ולכך תיחשב הבת הנולדת כפגומה לנישואין עם כהן. או דילמא [שמא] יש לפרוך קל וחומר זה, שכן מה לאלמנה לכהן גדולשהיא עצמה מתחללת בנישואיה לכהן גדול, שהיא נפסלת מאכילת תרומה, ולכשתתאלמן מכהן גדול זה הריהי אסורה להינשא לכהן הדיוט.
Do we say an a fortiori inference: And if in the case of a widow married to a High Priest, whose prohibition does not apply to all, i.e., it is prohibited for her only to marry a High Priest (see Leviticus 21:13–15), and yet the lineage of her son is flawed, as he is disqualified from the priesthood, then in the case of this daughter of a remarried divorcée, whose prohibition applies equally to all men, is it not right that her son should be of flawed lineage? Or perhaps this comparison can be refuted: What is notable about a widow married to a High Priest? It is notable in that she herself is disqualified from the priesthood, i.e., if a High Priest engages in intercourse with her she is disqualified from partaking of teruma, whereas a remarried divorcée is not disqualified from partaking of teruma.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר לָהֶן

Rabbi Yehoshua said to them:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להן:
Rabbi Yehoshua said to them:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה סט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה סט:, עין משפט נר מצוה נדה סט: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדה סט:, רש"י נדה סט:, תוספות נדה סט:, רמב"ן נדה סט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי נדה סט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה סט:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה סט:, מהרש"א חידושי הלכות נדה סט:, מהרש"א חידושי אגדות נדה סט:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה סט:, אסופת מאמרים נדה סט:

Niddah 69b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 69b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 69b, Collected from HeArukh Niddah 69b, Rashi Niddah 69b, Tosafot Niddah 69b, Ramban Niddah 69b, Meiri Niddah 69b, Tosefot Rosh Niddah 69b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 69b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 69b, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 69b, Steinsaltz Commentary Niddah 69b, Collected Articles Niddah 69b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144