×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַהוּ תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בָּעֵינַן וְהָכָא תְּחִלָּתָן אִיכָּא סוֹפָן לֵיכָּא אוֹ דִילְמָא תְּחִלָּתָן אַף עַל גַּב שֶׁאֵין סוֹפָן.
according to the opinion of Rabbi Eliezer, that if they examined themselves on the first and seventh days they are considered to be pure during the intermediate days as well, what is the halakha? Do we require the first and last days of the seven, and if so, here there is an examination on the first day, and yet there is no examination on the last day, but only on the eighth day? Or perhaps Rabbi Eliezer requires an examination only on the first of the days, and this is sufficient even though there is no examination on the last of the seven days.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
לרבי אליעזר – דמכשר בבדיקת שביעי עם הראשון.
מהו – דלרבי יהושע ודאי אין להם אלא שמיני בלבד דאף ע״ג דתליא מילתיה בבדיקה ומונה ימים הבדוקין אפילו בסירוגין הני מילי בראשון ושביעי דחזו לאיצטרופי לחד מנינא אבל שמיני לאו מסדר ספירת הראשון הוא ולא מצטרף ולר׳ עקיבא נמי אין לו אלא שמיני בלבד שמא ראה בינתים ומכאן ואילך צריך לספור ששה אלא לרבי אליעזר מי מחזקינן כל ז׳ בטהרה משום בדיקת ראשון דהוו תחלתן בטהרה או לא.
לשיטת ר׳ אליעזר שזבים שבדקו עצמם ביום הראשון וביום השביעי לימי נקיותם ומצאו שהם טהורים, נחשבים שהיו כל הימים בחזקת טהרה, מהו הדין במקרה זה שלא בדקו ביום השביעי אלא ביום השמיני? ומציגים את צדדי הבעיה: האם לשיטת ר׳ אליעזר בדיקה שהיתה בתחלתן של שבעת ימי הנקיות (ביום הראשון) ובדיקה שהיתה בסופן (ביום השביעי) בעינן [צריכים אנו] כדי לקבוע שכל הימים הם בחזקת טהרה, ואילו הכא [כאן] בנדון בעייתנו — בדיקה בתחלתן אמנם איכא [יש], אבל בדיקה בסופן ליכא [אין], שהרי בסוף (ביום השביעי) לא היתה בדיקה, ולכך לא יאמר ר׳ אליעזר במקרה זה שכל הימים בחזקת טהרה. או דילמא [שמא] יש לומר לשיטת ר׳ אליעזר כי די בבדיקה בתחלתן של שבעת הימים, אף על גב [אף על פי] שאין בדיקה בסופן ולכך אף כאן יאמר ר׳ אליעזר שכל הימים בחזקת טהרה.
according to the opinion of Rabbi Eliezer, that if they examined themselves on the first and seventh days they are considered to be pure during the intermediate days as well, what is the halakha? Do we require the first and last days of the seven, and if so, here there is an examination on the first day, and yet there is no examination on the last day, but only on the eighth day? Or perhaps Rabbi Eliezer requires an examination only on the first of the days, and this is sufficient even though there is no examination on the last of the seven days.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב אהִיא הִיא תְּחִלָּתָן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפָן וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בָּעֵינַן הָכָא תְּחִלָּתָן אִיכָּא סוֹפָן לֵיכָּא.

Rav said: This case of examining on the first and eighth days is the same as that of examining on the first and seventh days, i.e., Rabbi Eliezer requires an examination only on the first of the days, and this examination is sufficient even though there is no examination on the last of the days. And Rabbi Ḥanina said: We require an examination on the first and last days of the seven, and here there is an examination on the first day but there is no examination on the last day. Consequently, Rabbi Eliezer would not permit a zav or a zava to count any of the days in this case.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היא היא – טהורין.
רב אמר היא היא תחלתן אע״פ שאין סופן. והאי דקתני במתניתין ביום השביעי משום ר׳ יהושע נקטיה:
ונחלקו חכמים בהכרעת הבעייה, שכן אמר רב כי כך היא שיטת ר׳ אליעזר כשהיתה בדיקה בתחילתן ובסופן, וכך היא שיטתו אף כשהיתה בדיקה רק בתחלתן של שבעת הימים אף על פי שאין בדיקה בסופן. ואילו ר׳ חנינא אמר כי לשיטת ר׳ אליעזר שתהא בדיקה הן בתחלתן של שבעת הימים והן בסופן בעינן [צריכים אנו], וכיון שהכא [כאן] — בדיקה בתחלתן אמנם איכא [יש], אבל בדיקה בסופן ליכא [אין], ולכך לא יאמר ר׳ אליעזר במקרה זה שכל הימים בחזקת טהרה.
Rav said: This case of examining on the first and eighth days is the same as that of examining on the first and seventh days, i.e., Rabbi Eliezer requires an examination only on the first of the days, and this examination is sufficient even though there is no examination on the last of the days. And Rabbi Ḥanina said: We require an examination on the first and last days of the seven, and here there is an examination on the first day but there is no examination on the last day. Consequently, Rabbi Eliezer would not permit a zav or a zava to count any of the days in this case.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵיתִיבִי וְשָׁוִין בְּזָב וּבְזָבָה שֶׁבָּדְקוּ עַצְמָן יוֹם רִאשׁוֹן וְיוֹם שְׁמִינִי וּמָצְאוּ טָהוֹר שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שְׁמִינִי בִּלְבַד מַאן שָׁוִין לָאו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita: And the Sages agree with regard to a zav and a zava who examined themselves on the first day and on the eighth day and found themselves to be ritually pure, that they have only the eighth day as part of their count. The Gemara asks: Who are the Sages who agree to this? Are they not Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua? These two Sages, who disagree in a case where the zav and zava examined themselves on the first and seventh days, are evidently the ones who agree in the case of a woman who performed an examination on the first and the eighth days. This seems to contradict Rav’s opinion.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו רבי אליעזר ורבי יהושע – דאע״ג דפליגי עליה דרבי עקיבא בראשון ושביעי הכא מודו.
מיתיבי [מקשים] על דעתו של רב ממה ששנינו: ושוין (מסכימים) חכמים בדינו של הזב ובדינה של הזבה שבדקו עצמן ביום הראשון וביום השמיני ומצאו טהורשאין מחשבים להם במנין שבעת ימי נקיים אלא יום השמיני בלבד. ויש לברר: מאן [מי הם] אלה החכמים החולקים בענין אחר, ואולם הריהם שוין בענין זה? לאו [האם לא] הכוונה היא לר׳ אליעזר ור׳ יהושע, החלוקים במקרה שבדקו ביום הראשון וביום השביעי, ואולם במקרה זה שלפנינו שניהם (ואף ר׳ אליעזר בכלל) מסכימים (״שוין״) שאין הימים שלפני הבדיקה האחרונה עולים למנין שבעת ימי נקיים. הרי שלשיטת ר׳ אליעזר צריכים בדיקה הן בתחילה והן בסוף שבעת הימים הנקיים כדי להחשיב את כל הימים בחזקת טהרה, ושלא כרב!
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita: And the Sages agree with regard to a zav and a zava who examined themselves on the first day and on the eighth day and found themselves to be ritually pure, that they have only the eighth day as part of their count. The Gemara asks: Who are the Sages who agree to this? Are they not Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua? These two Sages, who disagree in a case where the zav and zava examined themselves on the first and seventh days, are evidently the ones who agree in the case of a woman who performed an examination on the first and the eighth days. This seems to contradict Rav’s opinion.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ור׳וְרַבִּי עֲקִיבָא.

The Gemara rejects this suggestion: No, the Sages referred to here are Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva. Both of them agree that in this case the first day is not included in the count. Conversely, Rabbi Eliezer would say that the first seven days are included in the count and the eighth day is unnecessary, as there is a presumptive status of ritual purity from her examination on the first day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא רבי יהושע ורבי עקיבא – כדפרישית אבל לרבי אליעזר הואיל ותחלתן בטהרה מחזקינן לכולהו בטהרה.
ומשיבים: לא, הכוונה היא לר׳ יהושע ור׳ עקיבא, שבמקרה זה מודה ר׳ יהושע לר׳ עקיבא שאין מחשיבים את היום הראשון לכלל מנין שבעת ימי נקיות. ואולם לדעת ר׳ אליעזר אף באופן זה מחשיבים אנו את כל הימים בחזקת טהרה.
The Gemara rejects this suggestion: No, the Sages referred to here are Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva. Both of them agree that in this case the first day is not included in the count. Conversely, Rabbi Eliezer would say that the first seven days are included in the count and the eighth day is unnecessary, as there is a presumptive status of ritual purity from her examination on the first day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב נִדָּה שֶׁהִפְרִישָׁה בְּטׇהֳרָה בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁלָּהּ סוֹפַרְתּוֹ לְמִנְיַן שִׁבְעָה נְקִיִּים.

§ The Gemara cites another discussion with regard to which days are included in the count of seven clean days. Rav Sheshet says that Rav Yirmeya bar Abba says that Rav says: A menstruating woman who performed the examination marking the first step in her transition from ritual impurity to ritual purity on her third day counts that day as part of the number of seven clean days.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א מתוך שהובאו דברי רב לענין תחילתם אף על פי שאין סופם, מביאים עוד מדבריו בענין דומה. שכן אמר רב ששת, אמר רב ירמיה בר אבא, אמר רב: נדה שהפרישה בטהרה (שבדקה עצמה לקראת טבילה, בהפסק טהרה) ביום השלישי שלה — הריהי סופרתו ליום זה בכלל מנין שבעה נקיים.
§ The Gemara cites another discussion with regard to which days are included in the count of seven clean days. Rav Sheshet says that Rav Yirmeya bar Abba says that Rav says: A menstruating woman who performed the examination marking the first step in her transition from ritual impurity to ritual purity on her third day counts that day as part of the number of seven clean days.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) נִדָּה סְפִירָה לְמָה לַהּ אֶלָּא אֵימָא זָבָה שֶׁהִפְרִישָׁה בְּטׇהֳרָה בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁלָּהּ בסוֹפַרְתּוֹ לְמִנְיַן ז׳שִׁבְעָה נְקִיִּים.

The Gemara asks: Why does a menstruating woman require any kind of counting? If this is during her days when she is expected to menstruate she may immerse after the conclusion of seven days, whether or not those days were clean. Rather, say that Rav meant as follows: A zava who performed the examination marking the first step in her transition from ritual impurity to ritual purity on her third day counts that day as part of the number of seven clean days.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גרס
גרסא(סנהדרין מט) (נדה סט.) שבעה סממנים מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין. (פרק י״ז בכלים) גריס נגעים כגרים הקלקי פירוש אם יש לאדם בגופו נגע כשיעור חצי פול טמא (מועד קטן יג:) והגרוסות עושין בצינעה לצורך אוכל במועד (מנחות סו) נתנוהו לריחים של גרוסות פי׳ הריחים שטוחנים בהן פולין (בבא בתרא כב) אביי אמר אנא ענשתיה דאמר להו לרבנן עד דמגרסיתי גרמי ביה אביי אתו אכלו בשרא בי רבא (א״ב תרגום בפסוק ישנו עם אחד ואמרין אייתיאו גרוסא והוא לשון מקרא גרש כרמל)
א. [געמאהלענע בויהנען. גרויפין.]
ותוהים על הדברים: בטומאת נדה, ספירה של שבעה נקיים למה לה, שהרי דין ספירת שבעה נקיים נאמר רק בזבה? ומתקנים: אלא כך אימא [אמור] שאמר רב: זבה שהפרישה בטהרה ביום השלישי שלה — הריהי סופרתו ליום זה בכלל מנין שבעה נקיים.
The Gemara asks: Why does a menstruating woman require any kind of counting? If this is during her days when she is expected to menstruate she may immerse after the conclusion of seven days, whether or not those days were clean. Rather, say that Rav meant as follows: A zava who performed the examination marking the first step in her transition from ritual impurity to ritual purity on her third day counts that day as part of the number of seven clean days.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא רַב כְּכוּתָאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ דְּאָמְרִי יוֹם שֶׁפּוֹסֶקֶת בּוֹ סוֹפַרְתּוֹ לְמִנְיַן ז׳שִׁבְעָה.

Rav Sheshet said to Rav Yirmeya bar Abba: Did Rav say his halakha in accordance with the opinion of the Samaritans, who say that the day on which a zava ceases to experience the emission of ziva counts toward the number of seven clean days, and she does not need to count seven complete days?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ככותאי אמרה לשמעתיה – בפרק בנות כותים (לעיל דף לג.).
אמר ליה [לו] רב ששת לרב ירמיה בר אבא בתמיהה על הלכה זו שמסר בשמו של רב: רב ככותאי [ככותים] אמרה לשמעתיה [את שמועתו, הלכתו] זו! דאמרי כן הכותים אומרים] כי שבאותו יום שפוסקת בו לאחר שראתה זיבה בשלושה ימים רצופים שלאחר שבעת ימי נדתה, וביניהם יום זה, היא סופרתו למנין שבעה ימים של זיבה, ואינה צריכה לספור שבעה ימים שלמים לזיבה.
Rav Sheshet said to Rav Yirmeya bar Abba: Did Rav say his halakha in accordance with the opinion of the Samaritans, who say that the day on which a zava ceases to experience the emission of ziva counts toward the number of seven clean days, and she does not need to count seven complete days?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כִּי קָאָמַר רַב גלְבַר מִשְּׁלִישִׁי בַּר מִשְּׁלִישִׁי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דכְּגוֹן דְּלֹא בָּדְקָה עַד שְׁבִיעִי.

Rav Yirmeya bar Abba replied: When Rav says his halakha, he meant apart from the third day. Rav Sheshet challenged: If Rav meant apart from the third day, that is obvious; there is no need for him to issue such a statement at all. Rav Yirmeya bar Abba replied: No, the statement that she begins counting immediately after the third day is necessary for a case where once she saw that she was clean after the third day of her ziva emissions she did not examine herself again until the seventh day.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלא בדקה עד שביעי – דלא הוי תחילת ימי ספירה בטהרה דלא בדקה בראשון משהפרישה בבין השמשות של שלישי לזיבה שראתה בו ביום עד ז׳ לספירה ותרי קולי אשמועי׳ רב בספירה.
מה שהקשו כאן משמועת הטועה האמורה בפרק שלישי וממה ואמרו שם שבוע קמא דאתא לקמן בלילותא מטבילין לה ביממי לא מטבלינן לה דאוקמה אחזקה והקשו שם נטבלה נמי ביממי דלמא כל יומא שלימו ספורין דידה ואוקימנא אליבא דר׳ עקיבא דלא בעי ספורין כבר ביארנו שם הענין:
השיב לו רב ירמיה בר אבא בהסבר דברי רב: כי קאמר [כאשר אמר] רב שהריהי סופרת שבעה ימים — הרי זה לבר [חוץ] מיום שלישי זה שבו עשתה הפסק טהרה. שאל רב ששת: אם כוונת דברי רב שמונה בר [חוץ] מיום השלישי שבו עשתה הפסק טהרה — פשיטא [פשוט] הדבר, ואין צורך להשמיעו! השיב לו רב ירמיה בר אבא: לא צריכא [נצרך] הדבר להיאמר אלא בכגון שלאחר הפסק הטהרה שעשתה ביום השלישי, שוב לא בדקה את עצמה עד ליום השביעי,
Rav Yirmeya bar Abba replied: When Rav says his halakha, he meant apart from the third day. Rav Sheshet challenged: If Rav meant apart from the third day, that is obvious; there is no need for him to issue such a statement at all. Rav Yirmeya bar Abba replied: No, the statement that she begins counting immediately after the third day is necessary for a case where once she saw that she was clean after the third day of her ziva emissions she did not examine herself again until the seventh day.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ואשמועינן הָתָם תְּחִלָּתָן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפָן וְהָכָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן סוֹפָן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתָן.

And Rav is teaching us two halakhot. There, in the previous discussion with regard to the opinion of Rabbi Eliezer, Rav stated that an examination at the beginning is sufficient, even though there is no examination at the end of the seven days. And here he teaches us that an examination at the end of the seven days is sufficient, even though there is no examination at the beginning of the seven days, but only on the day when she ceased experiencing bleeding.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם – דאמר רב לעיל דמטהר רבי אליעזר בבודק ראשון ושמיני אשמועינן תחלתן אע״פ שאין סופן.
והכא אשמועינן סופן אע״פ שאין תחלתן – דמשום בדיקת ז׳ מחזקינן כל ששה לפניו בטהרה הואיל ופסקה בשלישי. ומיהו הפרשה בטהרה בעינן דמשהוחזק מעין פתוח ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא שפסק כדאמרינן במתני׳ דהפרשה בטהרה בעינן.
והכא קמ״ל סופן אע״פ שאין תחלתן – ואם תאמר (א״כ) לרב כל זבה צריכה הפרשה ביום שפוסקת בו כמו נדה ואמאי קתני במתני׳ שבדקה עצמה יום ראשון הא כבר בדקה עצמה מאתמול והפרישה בטהרה ואי הוה אומר ד׳ לא בעינן הפרשה ביום ג׳ הוה ניחא וי״ל דליכא למידק הכי דאפי׳ אי סגי בהפרשת שלישי לרבי אליעזר לא סגי דלא תני שבדקה ביום ראשון משום פלוגתא דרבי יהושע ורבי עקיבא כמו ראשון ושמיני דקאמר רב לרבי אליעזר היא היא ולא תני במתני׳ אע״ג דלר׳ אליעזר הוי רבותא טפי משום דלא מיתני ליה תו פלוגתא דר׳ יהושע ור׳ עקיבא.
הכא קמ״ל סופן אע״פ שאין תחלתן. והאי דנקט מתניתין יום ראשון משום ר׳ יהושע ור׳ עקיבא נקטיה:
פרש״י בד״ה והכא אשמועינן סופן כו׳ כדאמרי׳ במתני׳ דהפרשה בטהרה בעינן עכ״ל לגבי נדה תני ליה לעיל במתני׳ ומשמע דה״ה בזבה דבעיא הפרשה בטהרה דמאי שנא וכן מ״ש התוס׳ וא״ת לרב כל זבה צריכה הפרשה כו׳ עכ״ל מדברי רב ודאי דליכא הוכחה דכל זבה צריכה הפרשה דרב לא קאמר אלא שאם הפרישה בטהרה דלא בעי׳ ספירה בתחלתן אלא דאמתני׳ סמכו ושיעור דבריהם כ״ה וא״ת לרב תקשי כיון דכל זבה צריכה הפרשה כדמשמע במתני׳ לגבי נדה אמאי קתני במתני׳ הכא בזבה שבדקה עצמה יום ראשון כו׳ וק״ל:
ואשמועינן [והשמיענו] רב שתי הלכות: התם [שם, בסוגיה הקודמת] — השמיענו רב שדי בבדיקה בתחלתן של שבעת ימי נקיות, אף על פי שאין בדיקה בסופן, כדי להחשיב את כל הימים בחזקת טהרה. והכא קא משמע לן [וכאן הוא, רב משמיע לנו] — שדי בבדיקה בסופן של שבעת ימי נקיות, אף על פי שאין בדיקה בתחלתן.
And Rav is teaching us two halakhot. There, in the previous discussion with regard to the opinion of Rabbi Eliezer, Rav stated that an examination at the beginning is sufficient, even though there is no examination at the end of the seven days. And here he teaches us that an examination at the end of the seven days is sufficient, even though there is no examination at the beginning of the seven days, but only on the day when she ceased experiencing bleeding.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דְּמַהוּ דְּתֵימָא תְּחִלָּתָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפָן הוּא דְּאָמְרִינַן דְּאוֹקְמִינְהוּ אַחֶזְקַיְיהוּ אֲבָל סוֹפָן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתָן לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

Rav Yirmeya adds that it is necessary to teach both halakhot, lest you say that we say that an examination at the beginning is sufficient even though there is no examination at the end of the seven days, as we establish the clean days in accordance with their presumptive status. But one might have thought that Rav would not permit her to consider all the days to have been clean in a case of an examination at the end of the seven days even though there is no examination at the beginning of the seven days, where no presumptive status was established. Therefore, this second statement of Rav teaches us that even if she only examined herself at the end of the seven clean days it is sufficient.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי מהו דתימא [שתאמר, היה מקום לומר] שדווקא בבדיקה בתחלתן אף על פי שאין בסופן הוא דאמרינן [שאומרים אנו] שכל הימים בחזקת טהרה, ומשום דאוקמינהו אחזקייהו [שהעמידום על חזקתם], שמאחר שנמצאה בבדיקת היום הראשון שאינה רואה דם, מחזיקים אנו אותה כן אף בימים שלא בדקה בהם. אבל בבדיקה בסופן אף על פי שאין תחלתןלא אומרים כך. לכך קא משמע לן [הוא משמיע לנו], שכך הלכה אף באופן זה.
Rav Yirmeya adds that it is necessary to teach both halakhot, lest you say that we say that an examination at the beginning is sufficient even though there is no examination at the end of the seven days, as we establish the clean days in accordance with their presumptive status. But one might have thought that Rav would not permit her to consider all the days to have been clean in a case of an examination at the end of the seven days even though there is no examination at the beginning of the seven days, where no presumptive status was established. Therefore, this second statement of Rav teaches us that even if she only examined herself at the end of the seven clean days it is sufficient.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִינִי וְהָא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר מֵתִיב ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא טוֹעָה.

The Gemara raises a difficulty with regard to Rav Yirmeya’s explanation. Is that so? But when Ravin came from Eretz Yisrael he said: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised an objection to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, that a woman who is uncertain whether or not she miscarried an actual fetus must bring an offering (see 29a). The reason is that the majority of pregnant women carry actual fetuses. Rabbi Yosef objected to this from the case of a woman who was forgetful, i.e., a woman who left town when she was pregnant, and later returned no longer pregnant. It is unknown whether she miscarried an actual fetus, and if it was a fetus, whether it was male or female. The conclusion there was that she does not have any days when blood she discharges is considered ritually pure, which is the halakha following a birth, as her miscarriage might not have been a fetus at all. Apparently, here one does not follow the principle that the majority of pregnant women carry actual fetuses.
רש״יתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איני – לרב פריך דלא בעי ספורין ובודקין ודאי וקיימא לן בהמפלת (לעיל דף כט:) דשבוע קמא בלילותא מטבלינן לה כל ליליא דילמא השתא שלמו שבעה של טומאת זכר ביממא לא מטבילין לה לספוקה ביולדת בזוב ולמימר בכל יומא היום כלין ז׳ נקיים שאחר טומאת לידה ומשום הכי לא מטבילין לה דאי נמי מתרמי האידנא ז׳ של נקיים משום דטבילה בזמנה מצוה ונדה ויולדת טבילתן בלילה וזבה טבילתה ביום לא הויא ספירה הואיל ולא ספרה בפנינו עד שתשב בפנינו שבוע טהור.
איני והא כי אתא רבין כו׳. אע״ג דאליביה דר׳ אליעזר קאמר מ״מ פריך ליה דלא אשכחן תנא דס״ל סופן אע״פ שאין תחלתן הלכך לא מיבעיא ליה לפרושי דברי ר׳ אליעזר הכי:
גמ׳ ולא ידענא מה תיובתא דקי״ל שבוע קמא כו׳ ראיתי סגי לה אי בתשע כו׳ ואיני יודע כמה ראיתי כו׳ כצ״ל:
ושואלים: איני [האמנם] כך היא שיטת רב שדי בבדיקה ביום הראשון או ביום השביעי בלבד, ואין צורך בבדיקה בכל שבעת הימים שיהיו ספורים לפנינו, והא כי אתא [והרי כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, והביא מדברים שנאמרו בבית המדרש, אמר: מתיב [הקשה] ר׳ יוסי בר׳ חנינא על שיטת ר׳ יהושע בן לוי האומר (לעיל כט,א) שאשה הרה שהפילה, ואין היא יודעת מה הפילה, אם ולד של ממש או רוח שמביאה קרבן יולדת (ומשום שרוב הנשים ההרות מעוברות בולד של ממש), מדינה של אשה הטועה שיצאה מביתה כשהיא הרה, ושבה לאחר מכן שלא בהריון, ואין ידוע אם ילדה ולד או רוח, ואפילו היה זה ולד האם היה זה בן או בת, והרי הדברים נוגעים למספר ימי טהרתה. ונקבע בה שאין לה ימי טוהר כלל, שמא לא ילדה ולד אלא הפילה רוח. הרי שאין הולכים אחר הכלל שרוב הנשים ההרות יולדות ולד.
The Gemara raises a difficulty with regard to Rav Yirmeya’s explanation. Is that so? But when Ravin came from Eretz Yisrael he said: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised an objection to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, that a woman who is uncertain whether or not she miscarried an actual fetus must bring an offering (see 29a). The reason is that the majority of pregnant women carry actual fetuses. Rabbi Yosef objected to this from the case of a woman who was forgetful, i.e., a woman who left town when she was pregnant, and later returned no longer pregnant. It is unknown whether she miscarried an actual fetus, and if it was a fetus, whether it was male or female. The conclusion there was that she does not have any days when blood she discharges is considered ritually pure, which is the halakha following a birth, as her miscarriage might not have been a fetus at all. Apparently, here one does not follow the principle that the majority of pregnant women carry actual fetuses.
רש״יתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְלָא יָדַעְנָא מַאי תְּיוּבְתֵּיהּ דקי״לדְּקַיְימָא לַן שָׁבוּעַ קַמָּא דְּאָתְיָא לְקַמַּן בְּלֵילָוָתָא מַטְבְּלִינַן לַהּ בִּימָמָא לָא מַטְבְּלִינַן לַהּ.

Ravin continues: And I do not know what his objection is, as the reason that she does not have any days when blood she discharges is considered ritually pure is not only due to the uncertainty as to whether or not she miscarried a fetus, but because it is also unknown when that miscarriage occurred, i.e., even if she miscarried a fetus, perhaps the days when blood she discharges is considered ritually pure had already been completed. As we maintain that the first week that she comes before us, when the court is uncertain with regard to her impurity, we tell her to immerse every night of that week, in the manner of a woman purifying herself after menstruation or childbirth, but we do not tell her to immerse during the daytime, as she has not counted seven clean days (see 29b).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וציין רבין כי לא ידענא מאי תיובתיה [איני יודע מה קושייתו], שהרי ההסבר לכך שאין נותנים לה ימי טוהר אינו משום שמסופקים אנו מה ילדה, אלא משום שאין אנו יודעים מתי ילדה אותו הולד, ואולי כבר עברו ימי הטוהר. דקיימא לן מקובל לנו], שכך סיכמו בסוגיית הגמרא (לעיל כט,ב) בבירור דברי הברייתא כי שבוע קמא דאתיא לקמן [ראשון שבאה לפנינו] אשה זו, שאנו מסופקים לענין טומאתה — בלילותא מטבלינן לה כל הלילות של שבוע זה, אנו מטבילים אותה], כטבילת הנדה והיולדת (שהיא בלילה), שהרי בכל לילה ולילה אפשר שבו הסתיימו ימי טומאת לידתה, וטבילה בזמנה הריהי מצוה. ואולם ביממא לא מטבלינן לה [בימים של שבוע זה, אין אנו מטבילים אותה], אף שיתכן שביום זה הסתיימה לה טומאת הזיבה והזבה טובלת ביום, שכן עדיין לא ספרה אשה זו שבעה ימים נקיים.
Ravin continues: And I do not know what his objection is, as the reason that she does not have any days when blood she discharges is considered ritually pure is not only due to the uncertainty as to whether or not she miscarried a fetus, but because it is also unknown when that miscarriage occurred, i.e., even if she miscarried a fetus, perhaps the days when blood she discharges is considered ritually pure had already been completed. As we maintain that the first week that she comes before us, when the court is uncertain with regard to her impurity, we tell her to immerse every night of that week, in the manner of a woman purifying herself after menstruation or childbirth, but we do not tell her to immerse during the daytime, as she has not counted seven clean days (see 29b).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ לָא בָּעֵינַן סְפוּרִין לְפָנֵינוּ בִּימָמָא נָמֵי נַטְבְּלִינַהּ דִּילְמָא יוֹלֶדֶת זָכָר בְּזוֹב הִיא וְעָבְדָה לַהּ סְפוּרִין אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵינַן סְפוּרִין בְּפָנֵינוּ.

The Gemara explains how this discussion apparently contradicts Rav Yirmeya’s explanation. And if it enters your mind that we do not require all seven clean days to be counted before us, i.e., if an examination on the seventh day is sufficient, let us tell her to immerse also during the daytime, as perhaps she gave birth to a male baby during her days of ziva, and already performed her seven days of counting before she came before the court. The Gemara concludes: Rather, must one not conclude from this statement of Ravin that we require that her seven clean days be counted before us, which is why the court does not instruct her to immerse during the daytime.
תוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי ס״ד לא בעינן ספורי׳ לפנינו ביממי ליטבלה. ואי משום דבעינן הפסקה בשלישי כדקאמר רבא לעיל נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה אלמא בלא הפרשה אינה יכולה לספור. חומרא בעלמא היא ומדרבנן ואינה נמנעת בשביל זה מלטבול כיון שטבילה בזמנה מצוה ואפילו בעיא הפסקה מן התורה טובלת דשמא הפסיקה ולאו אדעתה כיון דבאיזה יום שהפסיקה מועלת הפסקתה אבל אין לחוש ולומר שמא בדקה ביום ראשון של ספירה ואיכא תחלתן וסופן שבאתה שעתה שבדקה לפנינו יום שביעי של יום זה:
גמ׳ ואי ס״ד דלא בעי ספורין לפנינו ביממא נמי נטבלינהו כו׳ ואע״ג דרב נמי לא קאמר דלא בעי ספורין לפנינו מתחלתן אלא היכא שהפרישה בטהרה והך טועה איכא לאוקמא דלא הפרישה בטהרה בודאי י״ל דרב נמי לא קאמר דבעי הפרשה בטהרה בודאי אלא להחמיר שלא לטהרה לבעלה בסופן אע״פ שאין תחלתן אלא בהפרישה בטהרה בודאי אבל לגבי טבילת מצוה בזמנה אף בלא הפרישה בטהרה בודאי ע״י בדיקה משום ספיקא דשמא הפרישה בטהרה צריכה טבילה בזמנה וכן נראה מדברי התוס׳ שכתבו אהא דז׳ לנדה וב׳ לזיבה מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורין לפנינו מדטובלת אע״פ שלא הפסיקה כו׳ עכ״ל הרי לך בהדיא לרב דבלא הפסיקה בטהרה כלל נמי לא בעינן ספורין לפנינו וטובלת משום טבילה בזמנה דשמא הפרישה בטהרה באותו יום:
ואולם אי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר, כשיטת רב, שלא בעינן [אין צריכים] שיהיו כל שבעת ימי הנקיות ספורין לפנינוביממא נמי נטבלינה [ביום גם כן נטביל אותה], דילמא [שמא] יולדת זכר בזוב היא, ועבדה [ועשתה] לה כבר שבעה ימים הספורין שלא בפנינו! אלא לאו שמע מינה [האם לא נלמד מכאן] כי בעינן [צריכים אנו] שיהיו ימים הספורין בפנינו!
The Gemara explains how this discussion apparently contradicts Rav Yirmeya’s explanation. And if it enters your mind that we do not require all seven clean days to be counted before us, i.e., if an examination on the seventh day is sufficient, let us tell her to immerse also during the daytime, as perhaps she gave birth to a male baby during her days of ziva, and already performed her seven days of counting before she came before the court. The Gemara concludes: Rather, must one not conclude from this statement of Ravin that we require that her seven clean days be counted before us, which is why the court does not instruct her to immerse during the daytime.
תוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְלָאו מִי אוֹקֵימְנָא כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר בָּעֵינַן סְפוּרִין לְפָנֵינוּ.

The Gemara rejects this contention. But didn’t we interpret that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that we require her seven clean days to be counted before us? By contrast, Rav’s statement was in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that the days do not need to be counted before us.
תוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו מי אוקימנא כר׳ עקיבא. משמע דר׳ חנינא לא מיבעי ליה לאוקומי כר׳ עקיבא דאתיא שפיר כר׳ אליעזר. מתוך כך נראה דהלכה כרב דסופן אע״פ שאין תחלתן. דסוגיין דסוף המפלת כוותיה וכ״ש בתחלתן ואע״פ שאין סופן. מיהו יש לדחות דר׳ חנינא נמי לא מיתוקמא כר׳ אליעזר דכיון דלא בעינן ספורי׳ לפנינו בכל הימים א״כ חומרא בעלמא היא דבעי סופן ותחלתן ולאו מדאורייתא הלכך מטבלינן לה משום טבילה בזמנה מצוה. וכי פריך הכא לרב הוה מצי לאקשויי. ולטעמיך היכי מצי מוקמת לה בשום ענין כר׳ אליעזר ולישנא משמע כן דקאמר לאו מי אוקימנא כר׳ עקיבא משמע אפי׳ ליתא לדרב:
ודוחים: ולאו מי אוקימנא [והאם לא העמדנו] אותה ברייתא כשיטת ר׳ עקיבא שאמר כי בעינן [צריכים אנו] שיהיו ספורין לפנינו?! ורב הלא אמר את דבריו לשיטת ר׳ אליעזר, הסבור שאין צורך שיהיו שבעת הימים ספורים לפנינו.
The Gemara rejects this contention. But didn’t we interpret that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that we require her seven clean days to be counted before us? By contrast, Rav’s statement was in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that the days do not need to be counted before us.
תוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמְנָא תֵּימְרָא דִּלְרַבָּנַן לָא בָּעֵינַן סְפוּרִין לְפָנֵינוּ דִּתְנַן טוֹעָה שֶׁאָמְרָה יוֹם אֶחָד טָמֵא רָאִיתִי מַטְבִּילִין אוֹתָהּ ט׳תֵּשַׁע טְבִילוֹת.

§ The Gemara stated earlier that according to the opinion of the Rabbis, the seven clean days do not need to be counted before us. The Gemara analyzes their opinion: And from where do you say that according to the opinion of the Rabbis we do not require that the seven days be counted before us? This is as we learned in a baraita: With regard to a woman who was forgetful and does not know whether she is now in her days of menstruation or days of ziva, who said: I saw blood on one day of impurity, the court instructs her to immerse nine immersions.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יום אחד טמא ראיתי – ואיני יודע אימתי ואפילו היום י״ל זהו ואינה יודעת אם יום ראייתה בימי נדה אם בימי זבה מטבילין אותה משום טבילה בזמנה מצוה.
תשע טבילות ז׳ לנדה ותרתי לזיבה – וכגון דאתאי לקמן ביממא ומטבילין אותה הלילה שמא נדה היא והלילה כלו ז׳ ימי נדה וכן לליל יום ז׳ וכן כל ליל שבוע זה וטפי לא איכא לספוקי ותרתי לזיבה ביממא ביומא דאתאי לקמן מטבילין לה דלמא אתמול חזאי וימי זיבה הוו והואי שומרת יום כנגד יום ולמחר נמי טבלה דילמא ביומא דאתאי לקמן הוא דחזאי וטפי ליכא לספוקי. אבל אתיא לקמן בליליא איכא י׳ טבילות ח׳ לנדה וב׳ לזיבה דההוא ליליא גופיה איכא לספוקי השתא זמן טבילתה וכן כל לילות שבוע זה ולמוצאי שביעי נמי טבלה משום דילמא בליליא דאתאי קמן חזאי והשתא הואי זמן טבילה. והאי דלא קא תני י׳ טבילות משום מילתא דלא פסיקא היא דהא כי אתיא ביממא ליכא אלא ט׳ אבל ט׳ פסיקא ליה דבציר מהכי ליכא והכי מוקי לקמן.
שבעה לנדה ושנים לזיבה – מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורים בפנינו מדטובלת אע״פ שלא הפסיקה בטהרה ולא בדקה נמי בתחלת ספורים דאע״ג דלא בעינן ספורים בפנינו בזבה קטנה בזבה גדולה בעינן ועוד דסוף סוף סגי לה במה שבדקה ביום הספירה ומצאה טהורה דאי אין בדיקת סוף היום עולה לספירה לא היה תקנה לבנות ישראל אלא אם כן יבדקו בעליית עמוד השחר דספירת לילה אינה ספירה.
הא דמקשי׳ טועה דר׳ יוסי בר חנינא לרב דאמר סופן אף על פי שאין תחלתן – אף על גב דרב מכל מקום בדיקה דהפסקה בעי, שאני התם דכיון דילדה ודאי (פסיקא) [הפסיקה]⁠א. אלא טועה דיום א׳ לא ידענא מאי סייעתא, דאדרבא קשיא דהא התם לא הפסיקה טהרה, שהרי אנן חוששין שמא עכשיו כשבאת לפנינו ראתה, ולמה כל הני טבילות תפריש ותספור ותטבול לזבה. ואיכא למימר דהות משמע ליה מעיקרא דהכי קתני, יום אחד טמא ראיתי והפסקתי ואיני יודעת כמה ראיתי והפסקתי, דבלא הפסקה לא אפשרב.
א. במהרש״א כיון לקושית רבנו. ועי׳ בחכמת בצלאל שכתב ביאור תי׳ רבנו דכיון דקישתה ודאי הפסיקה. מיהו ברבנו מבואר דלא כמהרש״א, דהנה אדוננו המהרש״א חידש דאף דבלא הפרישה בודאי ע״י בדיקה מ״מ משום ספיקא דשמא הפרישה בטהרה צריכה טבילה בזמנה [וכ״ה גם בתוס׳ הרא״ש בתי׳ הב׳ דכתב דאפילו בעיא הפסקה מן התורה טובלת דשמא הפסיקה ולאו אדעתא]. והביאור דאין דין הפסקה אלא מציאות שתהא טהורה וממילא אפילו מספק איכא חיוב טבילה בזמנה, והביא המהרש״א ראיה לדבריו מטועה דאף דל״ה הפסקה מ״מ מטבלינן מספק, ורבנו כתב דביולדת ודאי הפסיקה וכן בטועה כתב בסמוך דקאמרה נמי דהפסיקה משום דבלא הפסקה א״א. והנה המהרש״א כתב דילפי׳ דין הפסק טהרה בזבה מנדה, ועי׳ תוס׳, ולפי״ז אפשר דמועיל גם מספק, מיהו ברבנו אפשר דבזבה הוא מדין נקיים, ובעי ספורים ע״י בדיקה וספירה וא״מ מספק. ועיין חת״ס ולחם ושמלה שכ׳ דה״ט בעי׳ רק לרב להחזיקה בטהרה, אבל לר״ח מתחזקת ע״י בדיקת יום ראשון. ועי׳ נובי״ק יו״ד סי׳ נז שכ׳ שאחר הפס״ט אם יש לה דין טהורה תלוי במחלוקת רש״י ותוספות למסכת זבחים דף כט ע״ב עיין שם, ועי׳ מ״ת סי׳ קסז ובאריכות בח״ס כאן ושו״ת סי׳ קעח, ועי׳ חיו״ד סי׳ פג ואחרונים בזה.
ב. עי׳ חי׳ הר״ן שכתב דכיון דקתני יום א׳ טמא ראיתי משמע שפסיקה בטהרה דאל״ה היאך היא יודעת שיום אחד בלבד ראתה.
טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אותה ט׳ טבילות. וא״ת והא לכולי עלמא בעינן הפסק טהרה, יש לומר דמעיקרא סבר מדקאמרה יום אחר טמא ראיתי ופסקתי קאמרה דאי לא היכי ידעה אי יום אחד או יותר. ובין השמשות ראיתי קתני למאי דאוקימנא שבאת לפנינו בין השמשות לאו ראיתי בין השמשות קאמרה, אלא שבאה לפנינו בין השמשות ואמרה יום אחד טמא ראיתי והפסקתי בטהרה.
ולענין ביאור זה שלא הזכיר הבריתא עצמה הזכירוה בלשון מותיב ר׳ חנינא טועה הוא מפני שאותה בריתא לא נודעה להם אלא מפיו של ר׳ יוסי וכבר ביארנו שם שאין הלכה כר׳ עקיבא אלא כרבנן ר״ל ר׳ אליעזר דלא בעינן ספורין והוא שהביאו עליה שמועת טועה הנזכרת בסוגיא זו וביאור השמועה טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי ואיני יודעת אם בימי נדה אם בימי זיבה ור״ל ראיתי ופסקתי שהרי לכלי עלמא הפסק טהרה בעי מטבילין אותה לדעת האומר טבילה בזמנה מצוה תשע טבילות שבע לנדה שבכל יום אתה מספקה בסוף נדה ר״ל שמא עכשו שלמו ימי נדה וטובלת ואלו באה בלילה אתה מטבילה שמונה לנדה שהרי אתה מטבילה בלילה שבאה לפנינו וטובלת עד מוצאי שמונה שמא בלילה שבאה לפנינו ראתה אלא שאינה מונה אלא שבע טבילות דפסיקן ליה בין בבאת בין בראת ושתים לזיבה מדין שומרת יום כנגד יום שמא התחלת זיבה היא ואתמל ראתה והיום יום טבילה או שמא ביום שבע ראתה ולמחר יום טבילה מדין שומרת יום כנגד יום ואין טבילה שמשום נדה מפקיעתה שהרי זו זמנה בלילה וזו זמנה ביום אמרה בין השמשות טמא ראיתי מטבילין אותה י״א טבילות שהרי ביארנו שאם באה בלילה יש כאן שמונה טבילות לנדה ובין השמשות ספק לילה הוא ומ״מ שאל בה עשרה הוא דהווין שמנה לנדות ושתים לזיבות ששנים של זבה אין להם מקום להוסיף משום ספק לילה ופירשוה כגון שאמרה בין השמשות ראיתי ואיני יודעת אם בין השמשות אם זה של אתמול דאיכא טבילה יתירתא תמני לנדה ותלת לזיבה כיצד הרי שבאת לפנינו בין השמשות של ערב שבת וטובלת מיד בליל שבת שמא עכשו זמן טבילתה וכן כל שבעה ואף לילי שבת הבאה טובלת שמא באותה בין השמשות שבאה לפנינו ראתה והיה יום שבת תחלת נדותה ומשכו שבעת ימי נדה עד עכשו והרי שמנה טבילות לנדה ושלשה לזיבה שמא בין השמשות של אתמל ראתה והוא מיום חמשי ונמצא יום ששי יום שמור וטבילה וטובלת עכשו שמא יום הוא וראוי לטבילת חוב ואינה ראויה להמתין עד שיהא לילה ודאי ותעלה לה טבילת הנדה שטבילה בזמנה מצוה או שמא בין השמשות זה ראתה ויום הוא ונמצא מיום ששי וטובלת בשבת שהוא יום שמור וטבילה וכן טובלת באחד בשבת שמא בין השמשות ראתה ולילה הוה ונמצא אחד בשבת יום שימור וטבילה ואמר אחר כך שאם אמרה לא ראיתי כל עיקר מטבילין אותה ט״ו טבילות ואמרו עליה בלשון זה דינא דלאו דינא הוא זה והרי הוא כעין מה שדנין במקום פלני הנקרא דלקי מאן דאית ליה תורא לירעי כל בהמות העיר חד יומא ויחזרו חלילה ומאן דלית ליה תורא לירעינהו תרי יומי ויחזרו חלילה ואזל יתמא דלא הוי ליה תורא והזקיקוהו לשמור שני ימים ואזל ונכסינהו לכולהו תורא ואמר דאית ליה תורא לשקיל חדא משכא דלית ליה תורא לשקול תרי סוף דינא כתחלת דינא ואף כאן יש לתמוה במקום שאומרת ראיתי אתה פוטרה בתשע או בעשרה או באחת עשרה ובמקום שאומרת לא ראיתי כלל אתה מצריכה ט״ו ותירץ הכי קאמר ראיתי ואינה יודעת כמה ר״ל אם אחד אם שלשה וכן אם בימי נדה אם בימי זיבה ונמצאת ספק נדה ספק שומרת יום כנגד יום ספק זבה גדולה וכל דאתיא לקמן ביממא יהבי לה שבע משום נדה ותמני משום זיבה ואע״ג דכי אתיא לקמן בלילואתא יהבינן לה תמני אף משום נדה שהרי תכף שבאת מטבילין אותה משום נדה ומטעמא דכתיבנא לעיל זבה דבין בליליא בין ביממי יהבינן לה תמני חשיב לה בתמני נדה דכי אתיא ביממי מיהא לא יהבינן לה אלא שבע לא חשיב להו אלא בשבע והדברים פשוטים וכמו שנתבררו בפירושי גדולי הרבנים ומ״מ למדת דלא בעינן ספורין דאי הכי טבילות דביממי מיהא היאך מטבלינן לה משום זבה והרי אין כאן ספורין ורב אחא אקשי דמכל מקום איכא לאוקמה באומרת ספרתי ר״ל בדקתי ואיני יודעת כמה ספרתי ואם בימי נדה אם בימי זיבה והשיבוהו דמדקאמר ספרתי אי אפשר דלא ספרה מיהא חד יומא ובצרי לה מיהא טבילות שאם תבא באחד בשבת ותאמר יום אחד ספרתי ודאי דנין שמערב שבת מיהא פסקה ויום שבת הוא שספרה ובצרי להו טבילות שנים של נדה ושנים של זבה ואף אם תספק שמא יום הספירה הוא הוא יום שבאת מכל מקום דנין שמאתמל פסקה ובצרי להו חדא דנדה וחדא דזבה ואע״ג דאיהו דחיק לאוקומה באיני יודעת כמה שספרתי ואם ספרתי דברים דחוקים הם אלא שהדברים ברורים דלא בעינן ספורים וכמו שכתבנו:
ב למעלה למדנו כי לשיטת חכמים אין צריכים להיות שבעת ימי הנקיות ספורים לפנינו דווקא. ומבררים את דעת חכמים: ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן [ומנין תאמר שלחכמים אין אנו צריכים] שיהיו שבעת ימי נקיות ספורין לפנינודתנן כן שנינו במשנה]: האשה הטועה, שאינה יודעת אם היא בתקופת ימי נדה, או בתקופת ימי זיבה, שבאה לפנינו ביום ואמרה ״יום אחד טמא (טומאת דם) ראיתי״, ולא ציינה מתי היה יום זה שראתה בו — כיון שאין אנו יודעים מתי ראתה, הרינו מטבילין אותה תשע טבילות,
§ The Gemara stated earlier that according to the opinion of the Rabbis, the seven clean days do not need to be counted before us. The Gemara analyzes their opinion: And from where do you say that according to the opinion of the Rabbis we do not require that the seven days be counted before us? This is as we learned in a baraita: With regard to a woman who was forgetful and does not know whether she is now in her days of menstruation or days of ziva, who said: I saw blood on one day of impurity, the court instructs her to immerse nine immersions.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ז׳שְׁבַע לְנִדָּה וּתְרֵי לְזִיבָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת טָמֵא רָאִיתִי מַטְבִּילִין אוֹתָהּ י״אאַחַת עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת.

The baraita clarifies: Since there is no way of knowing whether she is a woman purifying herself after menstruation or after ziva, she must immerse seven immersions on the following seven nights, for purification from menstruation, as each of these days might be the last of the seven days of menstruation. And she must also immerse during two days as purification from ziva, i.e., on the day that she arrives, in case she experienced bleeding the day before, and on the following day, as perhaps she experienced bleeding on the day of her arrival. But if this woman says: I saw blood at twilight that renders me impure, the court instructs her to immerse eleven immersions.
רמב״ןתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דקתני ברייתא בין השמשות טמא ראיתי ואמר רב ירמיה מדיפתי שבאת לפנינו בין השמשות – נראה לי דהכי אמר ברייתא דקתני בין השמשות לאו לראיה אלא לביאה, והכי קתני באה בין השמשות ואמרה טמא ראיתי, ואמר רב ירמיה מטבילין אותה אחד עשר טבילות, שהרי כל שבאה בין השמשות אפילו אמרה סתם יום אחד טמא ראיתי אחד עשר טבילות הן. אי נמי בין השמשות טמא ראיתי דקתני שאם אמרה מבעוד יום ראיתי אין כאן י״א, ולאו מילתא היא.
ז׳ לנדה ותרי לזבה. מכאן אינו יכול לדקדק דלא בעינן ספורים לפנינו דחשבינן להך יום ספירה אע״פ שלא הפסיקה בטהרה אתמול בתחלת יום הספירה משום שאין לחוש מה שלא הפסיקה בטהרה כיון שיום הספירה בדקה ומצאה טמא טהור. א״נ אפי׳ לא בעינן ספורים לפנינו לגמרי גבי שומרת יום לענין זבה גדולה אפשר דבעינן ספורים לפנינו כגון שבאת לפנינו בין השמשות. והא דקתני בין השמשות אמרה ראיתי ה״פ באתה לפנינו בין השמשות ואמרה טמא ראיתי אבל לא אמרה שהראיה היתה בין השמשות:
שבע מהן לטומאת נדה (שבכל לילה בשבוע זה יש לומר שבו הסתיימו ימי נדתה), כשהראשונה כבר בלילה זה, בטבילת נדה שהיא בלילה (שמא ראתה דם נדה לפני שבעה ימים ובלילה זה כלו שבעת ימי נדתה) ותרי [ושתי] טבילות אותן היא טובלת ביום, לטומאת זיבה, אחת ביום שבאה לפנינו (שמא אתמול ראתה, ובתקופת ימי זיבה היא, והריהי איפוא זבה קטנה, הטובלת למחרת יום ראייתה), והאחת למחרת היום שבאה לפנינו (שמא ביום זה שבאה לפנינו הוא שראתה ראיה של זבה קטנה). ואם באה לפנינו (בין ביום, בין בלילה) ואמרה ״בין השמשות טמא ראיתי״מטבילין אותה אחת עשרה טבילות.
The baraita clarifies: Since there is no way of knowing whether she is a woman purifying herself after menstruation or after ziva, she must immerse seven immersions on the following seven nights, for purification from menstruation, as each of these days might be the last of the seven days of menstruation. And she must also immerse during two days as purification from ziva, i.e., on the day that she arrives, in case she experienced bleeding the day before, and on the following day, as perhaps she experienced bleeding on the day of her arrival. But if this woman says: I saw blood at twilight that renders me impure, the court instructs her to immerse eleven immersions.
רמב״ןתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) י״אאַחַת עֶשְׂרֵה מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי כְּגוֹן שֶׁבָּאת לְפָנֵינוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

The Gemara asks: These eleven days, what is their purpose? If she would normally require nine immersions, why does she require an extra two immersions if she experienced bleeding at twilight? Rav Yirmeya of Difti said: The baraita is referring specifically to a case where she came before us at twilight and says that she also experienced bleeding at twilight, but it is not clear whether she experienced bleeding on a previous day at twilight, or today at twilight.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי עבידתייהו – אם באתה ביום או בלילה ואומרת בין השמשות טמא ראיתי אין כאן טבילה יתירתא דהא כי אמרה נמי יום טמא ראיתי ואיני יודע מתי אם בימי נדה ואם בימי זיבה מספקי ליה דילמא האידנא ביום שבאת לפנינו חזאי.
רש״י בד״ה לא ר׳ יהושע כו׳ כדפרישית אבל כו׳ הד״א:
בד״ה איני לרב כו׳ טומאת זכר ביממי לה כו׳ הד״א:
בד״ה תמני לנדה כו׳ הרי ח׳ טבילות לנדה כו׳ כצ״ל:
ותוהים: אחת עשרה מאי עבידתייהו [מה מעשיהן, מהו עניינן]? שהרי גם כשאמרה ״יום אחד טמא ראיתי״ ואין אנו יודעים בה אם בימי נדה אם בימי זיבה היא, הריהי טובלת תשע טבילות, וכיון שראתה בבין השמשות ויש להסתפק ביומיים — תטבול עשר טבילות! אמר רב ירמיה מדפתי: מדובר כגון שבאת (באה) לפנינו בין השמשות, ואומרת שבין השמשות ראתה, שאמנם אפשר שמתכוונת לבין השמשות שבעבר, ואולם אפשר גם שכוונתה לבין השמשות של עתה, שהריהו ספק יום ספק לילה.
The Gemara asks: These eleven days, what is their purpose? If she would normally require nine immersions, why does she require an extra two immersions if she experienced bleeding at twilight? Rav Yirmeya of Difti said: The baraita is referring specifically to a case where she came before us at twilight and says that she also experienced bleeding at twilight, but it is not clear whether she experienced bleeding on a previous day at twilight, or today at twilight.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהָוְיָין תַּמְנֵי לְנִדָּה וּתְלָת לְזִיבָה.

Rav Yirmeya explains: Therefore, she requires eight immersions to purify herself from menstruation, seven in case each of the following nights is the night after the seventh day of menstruation, and the eighth in case she experienced bleeding during twilight of the day she arrived, and this occurred in a time which was actually part of the next day, such that she needs to immerse also on the eighth night from her arrival, and three additional immersions during the day to purify herself from ziva. She must immerse during the day three times: She must immerse immediately, because if she experienced bleeding on the previous day during twilight it may have still been day, and right now, at twilight, it might still be day; she must immerse on the next day, because if she experienced bleeding on the previous day during twilight it may have already been night; and she must immerse during the day following the next day, because perhaps she experienced bleeding this twilight after it was night.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תמני לנדה – כגון באת לפנינו בין השמשות של ערב שבת טובלת מיד בלילי שבת שמא השתא זמן טבילתה וכן כל שבוע זה ולילי שבת הבאה שמא בין השמשות שבאת לפנינו ראתה ולילה היא ומשכה ז׳ ימי נדה עד עכשיו ולפי שיום שבת היה תחלת נדתה הרי ח׳ טבילות לנדה ותלת לזבה דמטבילין לה בין השמשות דאתאי לקמן דילמא בין השמשות דאתמול חזאי ומיום ה׳ בשבת היה ושמרה ערב שבת כנגד יום ה׳ וטובלת בין השמשות עד שלא תחשך דשמא עדיין יום הוא וראוי לטבילת זוב ולמחר בשבת נמי טבלה שמא בין השמשות דאתמול כשבאת לפנינו ראתה ומיום ששי היה והיום טובלת ליום כנגד יום ובאחד בשבת נמי טבלה משום ספק ההוא בין השמשות גופיה שמא לילה הוא כשראתה ובאת לפנינו ובכל יום השבת הוי ראשון וא׳ בשבת הוי שימור וטבלה.
פרש״י בד״ה תמני׳ לנדה כגון באת לפנינו כו׳ דלמא בין השמשות דאתמול חזאי ומיום חמישי כו׳ עכ״ל לא הוה צריך לפרש ספיקא דראיית יום חמישי ויום ששי שהיה בין השמשות אלא משום ראיית יום שבת דליכא לספוקי אלא בראתה ב״ה נקט נמי הכא כן:
ובאופן שכזה הויין תמני [הריהן שמונה] טבילות לנדה, שהרי אפשרי הדבר שראתה בזמן שהוא כבר לילה, ונצרכת היא איפוא לטבילה נוספת לטומאת נדתה, וכן נצרכת משום כך גם לטבילה נוספת, והרי אלה תלת [שלוש] טבילות לזיבה.
Rav Yirmeya explains: Therefore, she requires eight immersions to purify herself from menstruation, seven in case each of the following nights is the night after the seventh day of menstruation, and the eighth in case she experienced bleeding during twilight of the day she arrived, and this occurred in a time which was actually part of the next day, such that she needs to immerse also on the eighth night from her arrival, and three additional immersions during the day to purify herself from ziva. She must immerse during the day three times: She must immerse immediately, because if she experienced bleeding on the previous day during twilight it may have still been day, and right now, at twilight, it might still be day; she must immerse on the next day, because if she experienced bleeding on the previous day during twilight it may have already been night; and she must immerse during the day following the next day, because perhaps she experienced bleeding this twilight after it was night.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) לֹא רָאִיתִי כׇּל עִיקָּר מַטְבִּילִין אוֹתָהּ ט״וחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת אָמַר רָבָא הַאי דִּינָא דְּלָא דִּינָא דָּיְינִי בְּגַלָּחֵי דְּאִית לֵיהּ תּוֹרָא לִירְעֵי חַד יוֹמָא דְּלֵית לֵיהּ תּוֹרָא לִירְעֵי תְּרֵי יוֹמֵי.

If this woman who is forgetful with regard to her cycle of menstruation and ziva says: I have not seen any blood at all, the court instructs her to immerse fifteen immersions. Rava said, in reference to this final halakha in the baraita: This halakha is not a logical halakha. Rather, it is like the halakha that they judge in a place named Galaḥi. In that place they follow the behavior of Sodom, and say that with regard to one who has one ox, he must shepherd the local flocks one day, and one who does not have an ox must shepherd the local flocks for two days. It is not logical that a woman who has not experienced a flow of blood must immerse more times than one who has experienced a flow of blood.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אית
איתאדאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה מרעי תרי יומי (סנהדרין קט:, נדה סט.). (א״ב: תרגום אולי יש חמשים צדיקים מאים אית חמשין ולית כמו לא אית:)
א. [איז דא.]
האי דינא דלא דינא דייני בגלחי – דין זה שאינו דין היו דנין באותו מקום.
לירעי חד יומא – כל בהמות העיר.
ואם אשה זו הטועה בדעתה באה לפנינו ואמרה ״לא ראיתי כל עיקר״מטבילין אותה חמש עשרה טבילות, שהן שמונה טבילות בלילה לטומאת נדתה, ושבע טבילות ביום לטומאת זיבתה. על הלכה זו שבברייתא אמר רבא: האי דינא דלא דינא, דייני [דין כמו זה שאינו דין, דנים] במקום הנקרא גלחי. שבאותו מקום היו דנים במידת סדום. שכך אמרו שם: מי דאית ליה תורא [שיש לו שור]לירעי חד יומא [שירעה יום אחד] את בהמות כל אנשי העיר. ומי דלית ליה תורא [שאין לו שור]לירעי תרי יומי [שירעה שני ימים] את בהמות אנשי העיר.
If this woman who is forgetful with regard to her cycle of menstruation and ziva says: I have not seen any blood at all, the court instructs her to immerse fifteen immersions. Rava said, in reference to this final halakha in the baraita: This halakha is not a logical halakha. Rather, it is like the halakha that they judge in a place named Galaḥi. In that place they follow the behavior of Sodom, and say that with regard to one who has one ox, he must shepherd the local flocks one day, and one who does not have an ox must shepherd the local flocks for two days. It is not logical that a woman who has not experienced a flow of blood must immerse more times than one who has experienced a flow of blood.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אִתְרְמִי לְהוּ יַתְמָא בַּר אַרְמַלְתָּא יָהֲבִי לֵיהּ תּוֹרֵי אֲזַל נַכְסִינְהוּ אֲמַר לְהוּ דְּאִית לֵיהּ תּוֹרָא לִשְׁקוֹל חַד מַשְׁכָּא דְּלֵית לֵיהּ תּוֹרָא לִשְׁקוֹל תְּרֵי מַשְׁכֵי אָמְרִי לֵיהּ מַאי הַאי דְּקָאָמְרַתְּ אֲמַר לְהוּ סוֹף דִּינָא כִּתְחִלַּת דִּינָא תְּחִלַּת דִּינָא לָאו מַאן דְּלֵית לֵיהּ עֲדִיף סוֹף דִּינָא נָמֵי מַאן דְּלֵית לֵיהּ עָדִיף.

Apropos the mention of Galaḥi, the Gemara relates an incident that occurred in that place. There was an orphan in that town, the son of a widow [armelata], who had no oxen of his own. The people of that town gave him their oxen to shepherd. This orphan went and slaughtered all of the oxen. He said to the townspeople: Whoever has an ox should take one skin, while one who does not have an ox should take two skins. The people of Galaḥi said to the orphan: What is this that you are saying, i.e., what is the reason? He said to them: The end of the law is like the beginning of the law: Isn’t the beginning of the law that one who has no ox is preferred, and must shepherd the oxen for two days? So too, with regard to the end of the law, one who has no ox is preferred and should receive two hides.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אזל יתמא – שלא היה לו שור וכפאוהו לרעות בהמותיהן ב׳ ימים.
נכסינהו – שחטן.
ומסופר כי אתרמי להו יתמא בר ארמלתא [הזדמן להם באותו מקום יתום בן אלמנה], שלא היה לו שור משלו, ויהבי ליה תורי [נתנו לו אנשי העיר את השוורים שלהם לרעותם שני ימים], אזל נכסינהו [הלך אותו יתום ושחטם], אמר להו [להם, לבעלי השוורים]: זה דאית ליה תורא [שיש לו שור]לשקול חד משכא [שיקח עור אחד], זה דלית ליה תורא [שאין לו שור]לשקול תרי משכי [שיקח שני עורות]. אמרי ליה [אמרו לו] אנשי העיר לאותו יתום: מאי האי דקאמרת [מה הוא זה שאמרת]? אמר להו [להם]: סוף דינא [דין] כתחלת דינא [דין]. כשם שבתחלת דינא [הדין, לענין חובת רעיית השוורים], לאו מאן דלית ליה [האם לא קבעתם כי מי שאין לו שוורים] עדיף על זה שיש לו שוורים, שהרי זה שיש לו שוורים רועה יום אחד, ואילו זה שאין לו שוורים הריהו רועה יומיים? סוף דינא נמי [הדין, לענין דרך חלוקת העורות, גם כן] יש לקבוע כי מאן דלית ליה [מי שאין לו] עדיף על מי שיש לו!
Apropos the mention of Galaḥi, the Gemara relates an incident that occurred in that place. There was an orphan in that town, the son of a widow [armelata], who had no oxen of his own. The people of that town gave him their oxen to shepherd. This orphan went and slaughtered all of the oxen. He said to the townspeople: Whoever has an ox should take one skin, while one who does not have an ox should take two skins. The people of Galaḥi said to the orphan: What is this that you are saying, i.e., what is the reason? He said to them: The end of the law is like the beginning of the law: Isn’t the beginning of the law that one who has no ox is preferred, and must shepherd the oxen for two days? So too, with regard to the end of the law, one who has no ox is preferred and should receive two hides.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) הָכָא נָמֵי וּמָה הֵיכָא דְּאָמְרָה רָאִיתִי סַגִּי לָהּ אִי בְּתֵשַׁע טְבִילוֹת אִי בי״אבְּאַחַת עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת הֵיכָא דְּקָאָמְרָה אִיהִי לָא רָאִיתִי בָּעֲיָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת.

The Gemara returns to discuss Rava’s comment with regard to the ruling of the baraita: Here too one can claim: And if in a case where she says: I saw blood, it is sufficient for her to immerse either nine immersions or eleven immersions, so too, in a case where she says: I did not see any flow of blood at all, is it logical that she requires fifteen immersions?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוסיף רבא ואמר: הכא נמי [כאן גם כן], לענין טבילותיה של זו, יש לומר באופן זה, ומה היכא [היכן, במקרה] שאמרה ״ראיתי טומאה יום אחד״ או שאמרה ״בין השמשות ראיתי טומאה״ — סגי [די] לה אי [או] בתשע טבילות (במקרה הראשון) אי [או] באחת עשרה טבילות (במקרה השני), מעתה היכא דקאמרה איהי [היכן שאמרה היא] ״לא ראיתי כל עיקר״ בעיא [צריכה] היא לטבול חמש עשרה טבילות?
The Gemara returns to discuss Rava’s comment with regard to the ruling of the baraita: Here too one can claim: And if in a case where she says: I saw blood, it is sufficient for her to immerse either nine immersions or eleven immersions, so too, in a case where she says: I did not see any flow of blood at all, is it logical that she requires fifteen immersions?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אֶלָּא אֵימָא הָכִי רָאִיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה רָאִיתִי אִי בִּימֵי נִדָּה רָאִיתִי אוֹ בִּימֵי זִיבָה רָאִיתִי מַטְבִּילִין אוֹתָהּ ט״וחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת אֲתַאי קַמַּן בִּימָמָא יָהֲבִינַן לַהּ שַׁב לְנִדָּה

Rather, say that this is what the baraita means: If a woman says: I saw a flow of blood but I do not know how many days I saw blood, and likewise I do not know whether I saw the flow during the days of menstruation or if I saw the flow during the days of ziva, in such a case, the court instructs her to immerse fifteen immersions. The reason for these immersions is as follows: If she comes before us during the daytime, we give her seven immersions, beginning from that night, to remove the impurity of menstruation. Any of those seven nights might be the night after the last of her days of menstruation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמה ראיתי – אם א׳ אם ג׳.
שב לנדה – באתה בשבת טובלת למוצאי שבת שמא באחד בשבת ראתה תחלה וכן עד לילי שבת הבאה ולילי שבת בכלל שמא בשבת שבאת לפנינו ראתה ואותו היום לבד ראתה.
אלא אימא הכי [אמור, תקן כך] את לשון הברייתא: אשה הטועה הבאה לפנינו ואומרת ״ראיתי, ואיני יודע כמה ימים היו אלה שראיתי בהם, וכן איני יודעת אי [אם] בתקופת ימי נדה ראיתי ראייה זו, או בתקופת ימי זיבה ראיתי״מטבילין אותה חמש עשרה טבילות. ומפרטים את סדר טבילותיה: אם אתאי קמן ביממא [באה לפנינו ביום]יהבינן [נותנים אנו] לה לטבול החל מלילה זה שב[שבע] טבילות בלילה, לטומאת נדה. שכן אפשר שביום זה נסתיימו שבעת ימי נקיות.
Rather, say that this is what the baraita means: If a woman says: I saw a flow of blood but I do not know how many days I saw blood, and likewise I do not know whether I saw the flow during the days of menstruation or if I saw the flow during the days of ziva, in such a case, the court instructs her to immerse fifteen immersions. The reason for these immersions is as follows: If she comes before us during the daytime, we give her seven immersions, beginning from that night, to remove the impurity of menstruation. Any of those seven nights might be the night after the last of her days of menstruation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה סט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה סט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדה סט., רש"י נדה סט., תוספות נדה סט., רמב"ן נדה סט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה סט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה סט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה סט., מהרש"ל חכמת שלמה נדה סט., מהרש"א חידושי הלכות נדה סט., פירוש הרב שטיינזלץ נדה סט., אסופת מאמרים נדה סט.

Niddah 69a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 69a, Collected from HeArukh Niddah 69a, Rashi Niddah 69a, Tosafot Niddah 69a, Ramban Niddah 69a, Rashba Niddah 69a, Meiri Niddah 69a, Tosefot Rosh Niddah 69a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 69a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 69a, Steinsaltz Commentary Niddah 69a, Collected Articles Niddah 69a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144