×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְחַלֵּק בֵּין עֵרֶךְ אִישׁ לְעֵרֶךְ אִשָּׁה.:
in order to differentiate between the valuation of a man and the valuation of a woman. Therefore, it could not have been derived from that verse that a tumtum and a hermaphrodite are excluded from the halakha of valuations, were it not for the superfluous words “the” and “if.”
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שלד
שלדא(מועד קטן כה.) כאן כששלדו קיימת כאן כשאין שלדו קיימת. (נדה כט) מת שנשרף ושלדו קיימת טמאה (נדה נו.) הני זבזגי דמחיזא כי שלדן קיימת טמאין פי׳ השדרה וצלעותיה הן שלדו (בבא קמא לא) רב פפא אמר דפסקא לאורחא בשלדא פי׳ כגון שפשט ידיו ורגליו לרחבה של דרך ופסקה מלעבור בה בני אדם וימטר עלימו בלחומו תרגום ויחית עליהון מטרין דפירענותא בשלדיה:
א. [ריק גראד.]
לחלק – הילכך אי לאו ה״א ואם לא ממעט טומטום אבל הכא מדה״ל למכתב אדם תשלחו וכתיב זכר ונקבה ש״מ לדרשא.
גמ׳ אבל הראש עמהן הרי הוא כילוד כצ״ל ונ״ב נ״ל:
שיש לחלק בין ערך איש לערך אשה.
in order to differentiate between the valuation of a man and the valuation of a woman. Therefore, it could not have been derived from that verse that a tumtum and a hermaphrodite are excluded from the halakha of valuations, were it not for the superfluous words “the” and “if.”
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס וְכוּ׳.: א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֲפִילּוּ הָרֹאשׁ עִמָּהֶן.

§ The mishna teaches that if the fetus emerged in pieces, or if it emerged reversed, i.e., feetfirst rather than headfirst; when most of its limbs emerge, its status is like that of a child born, with regard to the impurity of a woman after childbirth. Rabbi Elazar says: Even if the head is among the limbs that emerged, provided that the majority of the limbs did not yet emerge, the fetus is not considered born.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳. יצא מחותך או מסורס, משיצא רובו הרי הוא כיל⁠[וד]. אפיר׳ מסורס, שלא כסידורו, כדתנן במגילהב קראה סירוסין. פיר׳ יצא מחותך, כדרך בריתו, הראש ואחריו הכתפים והחזה והשזרה והירכות והשוקים והרגלים. מסורס שלא כבריתו, יצא הראש ואחריו הרגל, וכיוצא באילו, יצא שלא כסדר בריתו.
אמ׳ ר׳ אלעזר, ואפילו יצאה הראש לא פטרה, עד דיפקי איברים אחרים להשלימו לרוב לא חשיב כילוד. ור׳ יוחנן אמ׳, לא שנו דבענן רוב האברים, אלא שאין הראש מכלל איברים שיצאו, אבל אם יצאה הראש פוטרתג, וכיון שיצאה הראש טמאה משום לידה, לא בענן רובו. ואסיקנהד, בנפל שיצא שלם כולי עלמא, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר, לית להו דשמואל דאמ׳ אין הראש פוטר בנפלים, אלא תרויהו סבירא להו בשיצא שלם הראש פוטר, דחשיבה, וכל היכא דנפקא הראש לא בענן רובו. כי פליגי, בשיצא מחותך או מסורס.
א. הובא בערוך ערך סרס א.
ב. יח, ב. ובר״ח שם: סירוסין, חדא פרא חדא - אחד זולתי אחד - כגון שקורא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק שלישי וחוזר קורא פסוק שהניח. ומסורס היינו מחותך שיצא שלא כבריתו. וכן כתב הרמב״ם בפירוש המשנה כאן ובפרק י מהל׳ איסורי ביאה הל׳ ו. ולשון הגמרא להלן ׳הכי קאמר יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס׳ צ״ב לפירושם, ומדברי הרמב״ם בפירוש המשנה נראה שהיה לפניו גרסה אחרת, זה לשונו: ואמרו מחותך או מסורס, אמרו שענינו, או שלם מסורס. וענין דבר זה שאם נתחתכו אבריו בפנים ויצאו אבריו שלא כסדר, כגון שיצאה יד ואחר כך רגל ואחר כך זרוע, וזה הוא מסורס, או שיצא כסדר, וזה הוא מחותך, אינה נעשית יולדת עד שיצא רובו. וראשו כרובו. ע״כ. ופירש ׳שלם מסורס׳, שיצאו כל אבריו, אלא שיצאו שלא כסדרם. ורש״י פירש מסורס מהופך, שיצא דרך מרגלותיו, וגם הנולד שלם יתכן שיצא מסורס.
ג. כגרסה שלפנינו, הראש פוטר.
ד. ככל הנראה לא גרס ר״ח את הלישנא אחרינא, וגרס רק, לימא בדשמואל קמיפלגי וכו׳. והשמיט ר״ח לגמרי את האיכא דאמרי דפליגי בדשמואל, וכתב להדיא שלמסקנת הגמרא פליגי ביצא מחותך או מסורס (ומסורס היינו גם כן מחותך), אבל יצא שלם אפילו הוא נפל, מודה ר׳ אלעזר שהראש פוטר.
ה. ואין הטעם משום שהגוף נגרר לצאת אחר הראש, אלא משום דחשיבותו של הראש הוא כשהוא מחובר.
ואפילו הראש עמהם – אמחותך קאי דהיכא דיצא מחותך אפי׳ יצא הראש אין חשוב ולד עד שיצא רובו.
אפי׳ הראש עמהן – פי׳ אמחותך קאי וסבר דאפילו בנפלים הראש חשוב כלידה ור״י אמר שאין הראש חשוב כלידה שגם הוא אין פוטר בבכורה והשגרת לישן דההיא דבבכורות נקט הכי לישנא דהראש פוטר ולהאי לישנא אסקינן דבמחותך בלחוד פליגי אבל בשלם דכ״ע הראש פוטר בנפלים ודלא כשמואל דמסכת בכורות וכאידך לישנא אמר דבשמעת׳ באנפי נפשה אפליגו ר״א ור׳ יוחנן בין בשלם בין במחותך ולאו אמתני׳ קיימי דמיירי במחותך דוקא ור״א ס״ל דשמואל אפי׳ בשלם אין הראש כרוב האיברים להיותו פוטר ור׳ יוחנן סבר דהראש כרוב איברים ופוטר אפי׳ במחותך.
מתקיף לה רב זביד מכלל דמסורס רובו נמי לא פוטר – וא״ת דילמא הכי קאמר דאפילו כתקנו שיצא הראש כעין רובו ולאשמועינן שאין הראש פוטר אבל ה״ה דמסורס נמי סגי ברובו וי״ל דא״כ ק״ל למתני משיצא רובו אפי׳ כתקנו וק״ל דכיון דלהקל בא לומר דלא סגי ביציאת רובו היכי קתני משיצא רובו עד שיצא רובו כתקנו מבעי׳ ליה וי״ל דאת״ק קאי וה״ק משיצא רובו ששמעת שהוא כילוד כתקנו הוא ולא במסורס.
אלא אמר רב זביד וכו׳ עד רבי יוסי אומר משיצא כתקנו לחיים – פירש״י ז״ל משיצא כדרך שיוצא לחיים דהיינו שיוצא שלם או הראש פטור אבל במחותך אין הראש פוטר ולפי׳ זה אף לרב זביד נמי הוי דר׳ יוחנן ור״א תנאי והא דקתני איזהו כתקונו לאו פי׳ דתקונו הוא דהא ידעינן שר״ל שיצא שלם אלא בא לפרש באיזה שיעור מן הראש הוא פוטר כשיצא שלם כתקנו לחיים ואינו מחוור לכך הנכון כפי׳ התוס׳ דרב זביד לא מוקים כתנאי אלא תרוייהו מוקי להו כר׳ יוחנן דס״ל דהראש פוטר בנפלים וכשיעור יציאת הראש הוא דפליגי דה״ק סבר דאינו פוטר עד שיצא כלו או רובו ור׳ יוסי סבר שהוא פוטר משיצא ממנו מה שהוא כתקנו לחיים כלו׳ שהחיים תלויין בו והיינו דקתני במתני׳ דמייתי איזהו כתקנו לחיים ואפליגו תנאי בשיעור וכל א׳ מן התנאים הוא מחמיר והולך ופוחת מן השיעור לחשבו כילוד ונר׳ דהלכתא כר׳ יוסי דהא כל הני תנאי לפרושי לישנא דיליה אתו ונקטי׳ דיש אומר לחומרא אבל י״א דהלכא כרבנן במחותך דבעינן כלו או רובו ומיהו בשלם מודו רבנן לר׳ יוסי דסגי בחד מהני שיעורי והיינו דטרחו הני תנאי לפרש איזהו כתקנו וראוי להחמיר ויש לר״ח ז״ל גרס׳ אחרת בשמעתין ופי׳ אחר כי הוא גורס בבריתא שהביא ר״פ יצא מחותך או מסורס ופירשה כדרך שפירשו בגמרא על משנתי׳ יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס ואלישנא בתרא קאי ואוקמא כתנאי ופליגי בדשמואל ובהא דרב זביד פי׳ דמשיצא כתקנו לחיים היינו שהוא בן קיימא ולו׳ דבנפלים אין הראש פוטר כלל ואתי׳ כשמואל וכר׳ אליעזר דקאי כותיה אבל בתוס׳ שבשו פי׳ זה וא״כ היכי אסקוה למימרא דשמואל כתיובתא בפ׳ יש בכור ולא אוקמוה כתנאי במסקנא דהכא כשמואל דאמר כר׳ יוסי אלא ודאי ליתא להאי פירושא ועוד דבכלהו נסחי אשכחן הגרסא כפי׳ רש״י ז״ל יצא מחותך מסורס.
אמר ר״י ב״ל וכו׳ – הא דאמרינן והא פשוט הוא לא שייך גבי בכור בהמה ובהשגרת לישן דבכור אדם נקטוה ואיכא דלא גריס ליה וזו הואיל ולא טנפה פי׳ ומיירי כשבאה ריקנית תוך זמן שאפי׳ טנפה היה ניכר בה.
בפרש״י בד״ה ואפי׳ הראש עמהם כו׳ כגון יולדת תאומים לז׳ כו׳ עכ״ל דביולדת תאומים לט׳ חדשים אפי׳ מת כיון דכלו לו חדשיו הראש פוטר בנפלים לכ״ע כדאיתא ר״פ יש בכור:
א שנינו במשנתנו שאם יצא הולד מרחם אמו כשהוא מחותך (איברים איברים) או שהוא שלם אבל מסורס (הפוך, שיצא דרך רגליו ולא דרך ראשו) דינו הוא שמשעה שיצא רובו הריהו נחשב לענין טומאת לידה כילוד. ובהגדרת ״רובו״ של היוצא מחותך, נחלקו חכמים. שכן אמר ר׳ אלעזר: אפילו אם יצא הראש עמהן עם שאר האיברים, ולא יצא עדיין רובו — אינו נחשב כילוד.
§ The mishna teaches that if the fetus emerged in pieces, or if it emerged reversed, i.e., feetfirst rather than headfirst; when most of its limbs emerge, its status is like that of a child born, with regard to the impurity of a woman after childbirth. Rabbi Elazar says: Even if the head is among the limbs that emerged, provided that the majority of the limbs did not yet emerge, the fetus is not considered born.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין הָרֹאשׁ עִמָּהֶן אֲבָל הָרֹאשׁ עִמָּהֶן (הָרֹאשׁ פּוֹטֵר).

And Rabbi Yoḥanan says: They taught in the mishna that the woman is not impure unless most of the fetus’s limbs emerged only in a case where the head is not among the limbs that emerged; but if the head is among them, the head exempts the woman’s future offspring from the obligation of primogeniture, as the fetus is considered born.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הראש פוטר אף בנפלים ר״ל שאם נתעברה תאומים ונגמרה צורת האחד לשבעה והאחר לא נגמרה צורתו ויצא ראש הנפל והחזירו ויצא אחיו אינו בכור לכהן שראש הנפל פוטר הבא אחריו מדין בכורה וכן התבאר במקומו בפרק יש בכור:
ואילו ר׳ יוחנן אמר: לא שנו במשנתנו שהולד נחשב כילוד רק אם יצא רובו אלא בזמן שאין הראש עמהן עם האיברים שיצאו, אבל אם יצא הראש עמהןהראש פוטר (לענין בכורה), והריהו נחשב כילוד, אף שלא יצאו עדיין רוב איבריו.
And Rabbi Yoḥanan says: They taught in the mishna that the woman is not impure unless most of the fetus’s limbs emerged only in a case where the head is not among the limbs that emerged; but if the head is among them, the head exempts the woman’s future offspring from the obligation of primogeniture, as the fetus is considered born.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לֵימָא בְּדִשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הָרֹאשׁ פּוֹטֵר בִּנְפָלִים.

The Gemara asks: Shall we say that these Sages disagree with regard to the opinion of Shmuel? As Shmuel said that if a woman is pregnant with twins, and the head of one of the fetuses emerges and then disappears back into the womb, this does not exempt the other fetus from the obligation of primogeniture should it be born first. Shmuel says this specifically in a case of non-viable newborns, i.e., where the fetus whose head emerged was a non-viable newborn and the one that was eventually born first is a viable offspring. But if both are viable offspring, the emergence of the head is considered birth. The suggestion is that Rabbi Elazar agrees with the opinion of Shmuel, whereas Rabbi Yoḥanan disagrees with the opinion of Shmuel and maintains that the emergence of the head is considered birth even in the case of a non-viable newborn.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין הראש פוטר בנפלים – יצא ראש הנפל כגון יולדת תאומים לשבעה אחד נגמרה צורתו ואחד לא נגמרה צורתו ויצא ראש הנפל והחזירו ואח״כ יצא אחיו הוי בכור לכהן שאין ראש הנפל פוטר את הבא אחריו מן הבכורה ורבי אלעזר אית ליה דשמואל.
רש״י בד״ה אין הראש כו׳ מן הבכורה ורבי אליעזר כו׳ כצ״ל:
ומציעים: לימא [אמור] שבשיטת שמואל קמיפלגי [הם חולקים], שכן אמר שמואל בדין קדושת בכור: היולדת תאומים, והוציא האחד תחילה את ראשו וחזר למעי אמו — אין הראש שיצא פוטר את הולד הבא אחריו מן הבכורה, ואמורים הדברים דווקא בנפלים, שהולד הראשון שהוציא את ראשו היה נפל, והבא אחריו הריהו ולד בן קיימא. ואולם בלידת ולדות שאינם נפלים, לידת הראש הריהי נחשבת לידה. ומעתה נאמר, כי ר׳ אלעזר סבור כשמואל, שאין הוצאת הראש בנפלים נחשבת כלידה, ואילו ר׳ יוחנן סבור כי הוצאת הראש נחשבת לידה אף בנפלים, שלא כשמואל.
The Gemara asks: Shall we say that these Sages disagree with regard to the opinion of Shmuel? As Shmuel said that if a woman is pregnant with twins, and the head of one of the fetuses emerges and then disappears back into the womb, this does not exempt the other fetus from the obligation of primogeniture should it be born first. Shmuel says this specifically in a case of non-viable newborns, i.e., where the fetus whose head emerged was a non-viable newborn and the one that was eventually born first is a viable offspring. But if both are viable offspring, the emergence of the head is considered birth. The suggestion is that Rabbi Elazar agrees with the opinion of Shmuel, whereas Rabbi Yoḥanan disagrees with the opinion of Shmuel and maintains that the emergence of the head is considered birth even in the case of a non-viable newborn.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּשָׁלֵם דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּי פְּלִיגִי בִּמְחוּתָּךְ דְּמָר סָבַר בְּשָׁלֵם הוּא דְּקָחָשֵׁיב בִּמְחוּתָּךְ לָא קָחָשֵׁיב וּמָר סָבַר בַּמְחוּתָּךְ נָמֵי חָשֵׁיב.

The Gemara rejects this suggestion, as it is possible that in the case of a whole non-viable newborn, everyone, i.e., Rabbi Elazar and Rabbi Yoḥanan, agrees that the emergence of the head is considered a birth, contrary to the opinion of Shmuel. When they disagree, it is in the case of a fetus that emerged in pieces. As one Sage, Rabbi Elazar, holds that it is specifically in the case of a whole non-viable newborn that the emergence of the head is considered birth, whereas with regard to a fetus that emerged in pieces it is not considered birth; and one Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that in the case of a fetus that emerged in pieces as well, the emergence of the head is considered birth.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: אין להסיק כן, שהרי אפשר לומר כי בנפל הנולד כשהוא שלםדכולי עלמא לא פליגי [כולם, הן ר׳ אלעזר והן ר׳ יוחנן אינם חולקים] שהוצאת הראש נחשבת ללידה, וחלוקים שניהם על שמואל. וכי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בנפל שנולד מחותך. ובכך נחלקו, שמר [חכם זה, ר׳ אלעזר] סבר [סבור] כי דווקא בנולד כשהוא שלם הוא דקחשיב [שהוא נחשב] לידת הראש כלידה, אבל במחותךלא קחשיב [נחשב]. ואילו מר [חכם זה] סבר [סבור] כי במחותך נמי חשיב [גם כן נחשב].
The Gemara rejects this suggestion, as it is possible that in the case of a whole non-viable newborn, everyone, i.e., Rabbi Elazar and Rabbi Yoḥanan, agrees that the emergence of the head is considered a birth, contrary to the opinion of Shmuel. When they disagree, it is in the case of a fetus that emerged in pieces. As one Sage, Rabbi Elazar, holds that it is specifically in the case of a whole non-viable newborn that the emergence of the head is considered birth, whereas with regard to a fetus that emerged in pieces it is not considered birth; and one Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that in the case of a fetus that emerged in pieces as well, the emergence of the head is considered birth.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) (לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא טַעְמָא דְּיָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס הָא כְּתִקְנוֹ הָרֹאשׁ פּוֹטֵר תַּרְוַיְיהוּ לֵית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הָרֹאשׁ פּוֹטֵר בִּנְפָלִים).

The Gemara cites another version of this discussion. The reason it is necessary for most of the limbs of the fetus to emerge for it to be considered born is that it emerged in pieces, or that it emerged reversed, i.e., feet first. It may be inferred from here that if it emerged in its proper manner, headfirst and whole, it is considered born, even according to Rabbi Elazar. Therefore, if the woman is pregnant with twins, the emergence of the head exempts the other twin from the obligations of primogeniture. Evidently, both Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar do not hold in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said that the emergence of the head of one of the twins does not exempt the other in a case of non-viable newborns.
רשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וטעמא דיצא מחותך ומסורס הא יצא כתקנו הראש פוטר ותרוייהו לית להו דשמואל איכא דמתני לה להא שמעתא בפני עצמה וכו׳. וקא מפלגי בדשמואל והא דאמר רב פפא כתנאי אלישנא קמא קא מהדר דפליגי במחותך ומסורס ולית להו הא דשמואל ובברייתא דקא מייתי יצא מחותך מסורס גרסינן ולא גרסי, או מסורס, ופרשה רב פפא לברייתא דהכי קאמר יצא מחותך מסורס משיצא חתוך רובו הרי זה כילוד הא כתקנו הראש פוטר והיינו כר׳ יוחנן דאמר דאפילו במחותך הראש פוטר ור׳ יוסי אומר משיצא רובו כתקנו כלומר אפילו יצא כתקנו לומר שאם יצא הראש תחלה אינו פוטר עד שיצא רובו דאין ראש פוטר והיינו דר׳ אלעזר אבל בשלם כולי עלמא מודו דהראש פוטר ודלא כשמואל ואתקיף ליה רב זביד לר׳ יוסי דאמר רובו כתקנו פוטר מכלל דמסורס רובו נמי לא פטר וא״ת ומאי קושיא דילמא ר׳ יוסי הכי קאמר דאפילו כתקנו בעינן רובו ולאפוקי מדתנא קמא דאמר הראש פוטר והוא הדין דמסורס רובו ככולו, וי״ל דלישנא דאמר ר׳ יוסי משיצא רובו כתקנו קשיתיה דמהאי לישנא משמע דר׳ יוסי מיקל בהא לומר דכיון שיצא כתקנו רובו פוטר דאי לאשמעינן דאפילו כתקנו במחותך אין הראש פוטר עד שיצא רובו היכי הוי ליה למימר ר׳ יוסי אומר אפילו כתקנו עד שיצא רובו. ופירש רב זביד דהכי קאמר יצא מחותך ומסורס משיצא רובו הרי זה כילוד הא כתקנו לחיים הוא דפוטר הראש כלומר אם יצא כדרך שהחיים יוצאין כלומר שיצא שלם אז הראש פוטר שלא לחיים כלומר שיצא מחותך אין הראש פוטר כר׳ אלעזר דאפילו לרב זביד נמי הויא פלוגתייהו בהני תנאי פי׳ מסורס מהופך והא דקתני בברייתא איזהו כתקנו לחיים משיצא רוב ראשו לאו למימרא דרוב ראשו זהו פירושו כתקנו לחיים דא״ר יוסי אלא הכי קאמר הא דאמר ר׳ יוסי דמשיצא כדרך כל החיים הראש פוטר בו באי זה שיעור אמר בראש כלו או במקצתו ופירשו משיצא רוב ראשו ובזה ר׳ יוסי להקל ורבנן להחמיר דלרבנן משמע דכל שאינו יוצא חי אין הראש פוטר בו אלא ראשו כולו דלדידהו אין הפרש בין נפל שלם למחותך בהוצאת הראש דבין כך ובין כך הראש פוטר כענין אחד והוא שיצא כולו ראש ור׳ יוסי סבר דראש מחותך לא פטר ובנפל שלם פוטר כשל ולד חי משיצא רוב ראשו אבל מ״מ בשלם לכולי עלמא הראש פוטר ודלא כשמואל. ומדברי התוס׳ משמע דהם ז״ל מפרשים דהאי משיצא לחיים היינו פי׳ ראשו משיצא מה שהחיים תלויים בו וכפשטה דברייתא ממש ובמחותך עצמו ר׳ יוסי להקל ורבנן להחמיר דרבנן בעו כוליה רישיה ור׳ יוסי סבר דמשיצא מראשו מה שהחיים תלויין בו הרי זה כילוד והיינו דקתני בברייתא ואיזהו כתקנו לחיים משיצא רוב ראשו שר׳ יוסי אומר רוב ראשו ור׳ יוסי להקל אפילו במחותך ולפי דבריהם לאוקימתיה דרב זביד לא הויא פלוגתייהו דר׳ יוחנן ור׳ אלעזר בהני תנאי. ור״ח ז״ל גריס בברייתא יצא מחותך או מסורס ותנאי דאמר רב פפא קאי אלישנא בתרא דר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דפליגי בדשמואל וכתקונו לחיים דאמר ר׳ יוסי פירושו שאיפשר להתקיים ואז הראש פוטר מפני שהוא בן קיימא והיינו דשמואל וכר׳ אלעזר דקאי כותיה. והקשו עליו בתוספות דא״כ היכי אסקה למימריה דשמואל בתיובתא בפרק יש בכור (בכורות מו:) במסכת בכורות דהא איכא ר׳ יוסי דאית ליה הכין. ויותר מזה אני תמה במה שמצאתי בפרושיו בלשון הזה וקי״ל כדר׳ יוסי וכדמתרץ רב זביד דהא ר׳ יוחנן קאי כותיה ע״כ ואדרבה ר׳ יוחנן כת״ק הוא דקאי דמיקל טפי.
גמ׳ לישנא אחרינא טעמא כו׳ עד איכא דמתני לה כו׳ אינו בגמרות ישנות וק״ל:
לישנא אחרינא [לשון אחרת] נשנית בסוגיה זו, ובאופן זה: טעמא [הטעם] שאין בהוצאת הראש כשלעצמו להחשיבו כלידה אם לא יצא רובו, הריהו דווקא בנפל שיצא מחותך או מסורס, הא [הרי] אם היה כתקנו (שלם ויצא בדרך הרגילה) — הראש פוטר, ונמצא שתרוייהו לית להו [שניהם אין להם, אינם סבורים] כדעת שמואל, שכן אמר שמואל: אין הראש פוטר כלל בנפלים.
The Gemara cites another version of this discussion. The reason it is necessary for most of the limbs of the fetus to emerge for it to be considered born is that it emerged in pieces, or that it emerged reversed, i.e., feet first. It may be inferred from here that if it emerged in its proper manner, headfirst and whole, it is considered born, even according to Rabbi Elazar. Therefore, if the woman is pregnant with twins, the emergence of the head exempts the other twin from the obligations of primogeniture. Evidently, both Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar do not hold in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said that the emergence of the head of one of the twins does not exempt the other in a case of non-viable newborns.
רשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין הָרֹאשׁ כְּרוֹב אֵבָרִים וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אהָרֹאשׁ כְּרוֹב אֵבָרִים וְקָמִיפַּלְגִי בְּדִשְׁמוּאֵל.

There are those who teach this halakha by itself, i.e., not in reference to the mishna: Rabbi Elazar says: The emergence of the head of a non-viable newborn is not considered like the emergence of most of the limbs; and Rabbi Yoḥanan says: The emergence of the head of a non-viable newborn is considered like the emergence of most of the limbs. And they disagree with regard to the opinion of Shmuel; Rabbi Elazar holds in accordance with Shmuel’s opinion, whereas Rabbi Yoḥanan does not accept the opinion of Shmuel.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באנפי נפשיה – ולא אמתניתין. ואיכא בינייהו מאן דמתני לה אמתניתין משמע דאמחותך קא פליגי ואיכא למימר כדאמרן דבשלם אפי׳ ר׳ אלעזר מודה דלית ליה דשמואל ומאן דמתני לה באנפי נפשיה משמע דאשלם נמי פליגי ובדשמואל.
אין הראש כרוב אברים – יצא הראש אינו כילוד. ובנפל קאי דאי בבן קיימא ליכא למ״ד דהא מתניתין היא יצא כדרכו משיצא רוב ראשו.
בד״ה באנפי נפשיה ולאו אמתניתין ואיכא כו׳ כצ״ל:
ב איכא דמתני לה להא שמעתתא באפי נפשה [יש ששונים אותה, את השמועה הזו, בפני עצמה], ולא כמתייחסת אל משנתנו, ובאופן זה, אמר ר׳ אלעזר: אין יציאת הראש של הנפל נחשבת כיציאת רוב אברים, ואילו ר׳ יוחנן אמר: יציאת הראש נחשבת כיציאת רוב אברים, והריהו כילוד. ומסבירים את מחלוקתם, קמיפלגי [חלוקים הם] בשיטת שמואל, שר׳ אלעזר סבור כשיטת שמואל, ור׳ יוחנן אינו סבור כמותה.
There are those who teach this halakha by itself, i.e., not in reference to the mishna: Rabbi Elazar says: The emergence of the head of a non-viable newborn is not considered like the emergence of most of the limbs; and Rabbi Yoḥanan says: The emergence of the head of a non-viable newborn is considered like the emergence of most of the limbs. And they disagree with regard to the opinion of Shmuel; Rabbi Elazar holds in accordance with Shmuel’s opinion, whereas Rabbi Yoḥanan does not accept the opinion of Shmuel.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תְּנַן יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד מִדְּקָאָמַר מְסוֹרָס מִכְּלָל דִּמְחוּתָּךְ כְּתִקְנוֹ וְקָאָמַר מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹחָנָן.

The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna that if the fetus emerged in pieces or if it emerged reversed, when most of its limbs emerge, its status is like that of a child born. The Gemara infers: From the fact that the mishna states: Or reversed, by inference in the case of a fetus that emerged in pieces it emerged in its proper manner, i.e., the head first and then the body, and nevertheless the mishna states that it is only when most of its limbs emerge that its status is like that of a child born. This is difficult for the opinion of Rabbi Yoḥanan, as he maintains that once the head emerges, the fetus is considered born.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שם מכלל דמחותך כתקנו כו׳ קשיא לר״י כו׳ לתרוייהו לישני פריך דללישנא בתרא נמי רבי יוחנן בין בשלם בין במחותך קאמר דהראש כרוב אברים דסתמא קאמר וק״ל:
ושואלים: תנן [שנינו במשנתנו]: יצא מחותך או מסורס, משיצא רובוהרי הוא כילוד. ויש לדייק בלשון זו: מדקאמר מה שאמר] התנא ״מחותך או מסורס״ מכלל הדברים אתה למד שהמחותך הנדון במשנתנו הוא שנולד איברים איברים, אבל אופן הלידה כשלעצמו היה כתקנו, שיצא תחילה הראש, וקאמר [והוא התנא אמר] בדינו של זה שרק משיצא רובוהרי זה כילוד. הרי זה איפוא קשיא [קשה] לשיטת ר׳ יוחנן הסבור שביציאת הראש נחשב כילוד!
The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna that if the fetus emerged in pieces or if it emerged reversed, when most of its limbs emerge, its status is like that of a child born. The Gemara infers: From the fact that the mishna states: Or reversed, by inference in the case of a fetus that emerged in pieces it emerged in its proper manner, i.e., the head first and then the body, and nevertheless the mishna states that it is only when most of its limbs emerge that its status is like that of a child born. This is difficult for the opinion of Rabbi Yoḥanan, as he maintains that once the head emerges, the fetus is considered born.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן אֵימָא יָצָא מְחוּתָּךְ וּמְסוֹרָס.

The Gemara explains that Rabbi Yoḥanan could have said to you: Say that the mishna is referring to a case where the fetus emerged in pieces and reversed, whereas if it emerged with its head first, it is considered born even if most of its limbs did not emerge yet.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך ר׳ י וחנן בתשובה לשאלה זו: אימא [אמור, בהבנת משנתנו]: ״יצא מחותך ומסורס״, אבל אילו יצא מחותך ואינו מסורס, שראשו יצא תחילה — די בכך, כדי להחשיבו כילוד, אף שלא יצאו רוב איברים.
The Gemara explains that Rabbi Yoḥanan could have said to you: Say that the mishna is referring to a case where the fetus emerged in pieces and reversed, whereas if it emerged with its head first, it is considered born even if most of its limbs did not emerge yet.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהָא אוֹ קָתָנֵי הָכִי קָאָמַר יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ שָׁלֵם וְזֶה וָזֶה מְסוֹרָס מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד.

The Gemara asks: But doesn’t the mishna teach that the fetus emerged in pieces or reversed? If so, it cannot be explained as referring to a case where the fetus emerged both in pieces and reversed. The Gemara answers that this is what the mishna is saying: If the fetus emerged in pieces or whole, and in both this case and that case it emerged reversed, then when most of its limbs emerge, its status is like that of a child born.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ק יצא מחותך או שלם וזה מסורס וכו׳ – ק״ל היכי לא אקשינין והא לא קתני הכי וכדאקשי׳ בהא או מחותך ולא אמר נמי דמחסורי מחסרא וי״ל דהכי פירושו דמתני׳ דיצא אפי׳ מחותך או מסורס לבדו בלא מחותך ולעולם מחותך דומיה דמסורים דתני בהדיא.
ומקשים על כך: והא [והרי] ״מחותך או מסורס״ קתני [שנינו] במשנתנו, ולא ״מחותך ומסורס״! ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר, זו כוונת דברי התנא]: יצא כשהוא מחותך (איברים איברים) או בגוף שלם, וזה וזה, בשני מקרים אלה, מדובר כשיצא מסורס — דינו הוא שרק משיצא רובו הרי זה כילוד. ואולם אם יצא ראשו — די בכך להחשיבו כילוד.
The Gemara asks: But doesn’t the mishna teach that the fetus emerged in pieces or reversed? If so, it cannot be explained as referring to a case where the fetus emerged both in pieces and reversed. The Gemara answers that this is what the mishna is saying: If the fetus emerged in pieces or whole, and in both this case and that case it emerged reversed, then when most of its limbs emerge, its status is like that of a child born.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב פָּפָּא כְּתַנָּאֵי יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁיֵּצֵא כְּתִקְנוֹ מַאי קָאָמַר.

Rav Pappa says: This dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Yoḥanan is parallel to a dispute between tanna’im, as it is stated in a baraita: If the fetus emerged in pieces or reversed, when most of its limbs emerge its status is like that of a child born. Rabbi Yosei says: Its status is like that of a child born when it emerges in its proper manner. The Gemara asks: What is Rabbi Yosei saying? His statement apparently indicates that if a fetus emerges with its feet first, then even after most of its limbs emerge it is not considered born.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רב פפא כתנאי, יצא מחותך אאו מסורס משיצא רובו כול׳, ותרצה רב זביד הכיב, יצא מחותך מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד, הא כתיקונו הראש פוטר. ר׳ יוסי אומ׳, כתיקונו לחיים, דאיפשר להתקיים הוא דפטר הראש, דהוא בן קיימאג, שלא לחיים, אין הראש פוטר אלא רובו.
א. כתב הרשב״א: יצא מחותך מסורס גרסינן, ולא גרסינן או מסורס. ופירש הרשב״א דהא דאמר רב פפא כתנאי, הוא לפי לישנא קמא דפליגי במחותך ומסורס, אבל במסורס שאינו מחותך לא פליגי, דכולי עלמא לית להו דשמואל. ובהמשך דבריו כתב, ורבינו חננאל ז״ל גריס בברייתא יצא מחותך או מסורס. ופירש הרשב״א דבריו, דרב פפא קאי אלישנא בתרא דר׳ אלעזר ור׳ יוחנן פליגי גם במסורס שאינו מחותך, ופליגי בדשמואל, ור׳ יוסי דאמר משיצא כתקנו סובר, שאין הראש פוטר בנפלים אפילו יצא כדרכו, ור׳ אלעזר כר׳ יוסי. אלא שתמה עליו הרשב״א וכתב: ויותר מזה אני תמה, במה שמצאתי בפירושיו בלשון הזה, וקיימא לן כרבי יוסי וכדמתרץ רב זביד דהא רבי יוחנן קאי כותיה. ותמה, דאדרבה ר׳ יוחנן כתנא קמא הוא דקאי. ע״כ. ודברי הרשב״א צ״ע דלכאורה אי אפשר לפרש כלל בדעת ר״ח דלימא כתנאי קאי אליבא דלישנא בתרא, מלבד מה שר״ח לא הביא כלל את הלישנא בתרא, עוד כתב בפירוש דאסיקנה דר׳ אלעזר ור׳ יוחנן לא נחלקו ביצא שלם שהראש פוטר דלא כשמואל. ומה שגרס ר״ח מחותך או מסורס, כי לפירוש ר״ח מסורס היינו מחותך ומסורס, ואינו ענין לדשמואל. וצ״ע.
ב. מדברי ר״ח נראה שרב פפא ורב זביד נחלקו בפירוש דברי ר׳ יוסי, וכמו שכתב ר״ח בסוף דבריו דקיימא לן כר׳ יוסי וכדמתרץ רב זביד, ולדעת רב פפא נחלקו תנא קמא ור׳ יוסי במחותך שיצא ראשו. אבל בפירוש דברי ר׳ יוסי אליבא דרב זביד דברי ר״ח מסותמין, ובעוד שפשטות לשונו משמע שאין הראש פוטר אלא בבן קיימא, כשמואל, וכמו שכתבו התוספות בשמו, הרי שסוף דבריו מפורשים שלדברי רב זביד ר׳ יוחנן קאי כותיה דר׳ יוסי (וכמו שתמה הרשב״א). ואפשר שדברי ר״ח הם על דרך מה שכתב הרמב״ם בפרק י מהל׳ איסורי ביאה הל׳ ו שבמחותך אין הראש פוטר אלא רובו, וכיון שיצא הראש כולו כאחת כאילו יצא רובו, אבל אם אינו מחותך ויצא כדרכו, כיון שיצא רוב פדחתו הרי זה כילוד. וכך מפרש ר״ח את דברי ר׳ יוסי, ׳כתיקונו לחיים׳ שאין הראש פוטר אלא בבן קימא, שכיון שיצא הראש יצא לחיים, ולכן די ברוב ראשו שבכך יצא לחיים. אבל בנפל עד שיצא רובו, ולדעת ר׳ יוחנן אם הוציא כל הראש הרי זה כמי שיצאו רוב איבריו.
ג. תוס׳ ד״ה מכלל כתב ורבינו חננאל פירש לחיים בר קיימא, דדוקא בר קיימא הראש פוטר אבל לא בנפלים. וקשה א״כ אמאי איתותב שמואל פרק יש בכור כיון דר׳ יוסי קאי כוותיה. וראה מה שנתבאר לעיל בהערה.
כתקנו – ראש יצא תחלה וקאמר דבעינן רובא וקשיא לר׳ יוחנן.
מאי קאמר – רבי יוסי משיצא כתקנו ס״ד דמסורס ברובא לאו ילוד הוא.
ה״ג אמר רב פפא כתנאי יצא מחותך או מסורס כו׳ מאי קאמר – דאין סברא דברוב שלם ומסורס או ברוב כתקנו ומחותך לא הוי לרבי יוסי כילוד וקאמר רב פפא דגרסינן בברייתא מחותך ומסורס הא מחותך ויצא כתקנו הראש פוטר ולרבי יוסי אין הראש פוטר והיינו פלוגתייהו דרבי יוחנן ורבי אלעזר.
והא דאמר רב פפא כתנאי יצא מחותך או מסורס – אלישנא קמא דר׳ אלעזר ור׳ יוחנן קאי דפליגי במחותךא. והא דאקשי ליה רב זביד למאי דמוקי ר׳ יוסי אומר משיצא רובו כתקנו מכלל דמסורס רובו נמי לא פטר, קשיא ולימא ר׳ יוסי אכתקנו פליג, דלא מיפטר בראש עד שיצא רובו ומחמיר הואב.
וי״ל מדקתני ברייתא בדר׳ יוסי משיצא [רובו] כתקנו משמע דלאיפלוגי אמסורס אתא, דה״ל למימר ר׳ יוסי אומר כתקנו משיצא רובו וליפלוג אכתקנו, והשתא פלוגתא אמסורס משמע ואוקומא רב זביד משיצא לתקנו בחיים, ופלוגתא בדלחיים היא, והיינו נמי תנאי דת״ק סבר מחותך ומסורס משיצא רובו הרי זה כילוד, כתקנו אע״פ שמחותך הראש פוטר, ר׳ יוסי אומר משיצא כתקנו לחיים. כלומר אין הראש פוטר במחותך אלא בשלם שכיוצא בו יוצא כתקנו לחיים, ולכ״ע לית להו דשמואל אלא ס״ל בשלם הראש פוטר, והא דקתני איזהו כתקנו לחיים משיצא ראשו, ה״ק איזהו כתקנו שיוציא ראשו תחלה ויוציא כדרך שהחיים מוציאין, שר׳ יוסי אומר רוב ראשו וזהו שיעור, אבל משיצא ראשוג לאו לשיעור קתני אלא לדרך לידה קתניד. ואם באנו לפרש משיצא כתקנו לחיים לאפוקי נפל אפילו שלם כדשמואל, ומאי כתנאי אפי׳ ללישנא בתרא דר״א ור״יה, תיקשי לן במס׳ בכורות פ׳ יש בכורו לנחלה סלקא דשמואל בתיובתא ולא איתוקמא התם כתנאי. אלא שיש כיוצא בה בתלמוד תיובתא בחד דוכתא ותנאי בדוכתא אחריתי במס׳ תמורהז. ועוד יש במסכת פסחים תיובתא בדריש שמעתא, ותניא כותיה בשלהי דידה בפ׳ ערבי פסחיםח, אלא שאנו קיימנו שתיהן תיובתא. ותניא כותיה בשתי שמועות של ר׳ יוחנן וכבר כתבנו זה בספר המלחמותט.
א. עי׳ מהרש״א. והנה יש לעיין בדין רוב ראשו, דהא ודאי דרוב גופו הוי כילוד הוא משום דקיי״ל רובו ככולו וכדלקמן. מיהו בדין ראשו דהוי כילוד אפשר דה״נ הוא מדין רובו, והיינו דהשיעור נאמר דיציאות ראשו הוי לידה, ומצד ההלכה דרובו ככולו הוי לידה ברוב ראשו [או רוב פדחתו כגיר׳ הראשונים ברמב״ם). ואפשר דהא דרוב ראשו דהוי כילוד הוא מעיקר השיעורים שנמסרו בסיני, דראשו אין חשוב ככולו מצד עצמו דנידון בו דרובו ככולו. ונראה דנחלקו בזה הראשונים, דהר״מ כתב פ״י מאיסו״ב היו דביצא מחותך הלכה כריו״ח מיהו כתב שם דוקא דיצא ראשו כולו כאחד הרי זה כרובו, והיינו דמחותך אין מועיל רוב ראשו אלא כולו בעינן וכמש״כ במ״מ שם, והרשב״א חולק דרוב ראשו פוטר גם במחותך [ועי׳ בעל״נ]. ונראה דנחלקו בהאי סברא דהר״מ ס״ל דגם הדין דרוב ראשו הוא מצד רובו ככולו, ומשו״ה דוקא כשיש כולו דראש וחשיבות ראש, אבל הרשב״א ס״ל דהוא דין השיעורים מצד עצם שיעור הרוב ואפילו במחותך. ומה שכתב הרמב״ם שיצא ראשו כולו כאחד וכו׳ אין הכוונה שיצא הראש שלם, דאפילו מחותך דינא הכי, דאל״ה הא דאקשינן לקמן מכלל דמחותך כתקנו לריו״ח נימא דמיירי בראש מחותך דאז גם ריו״ח בעי רובו וע״כ דאפילו בראש מחותך נמי הוי כילוד ומה שכ׳ הר״מ כאחד, היינו שיצאו החתיכות בב״א, דאל״ה לא חשיב יציאת ראש, ובפוסקים מבואר דאפילו אם נימא דבמחותך בעי כל הרא״ש, מ״מ בנפלים אע״ג דמדמינן לה בגמ׳ לד״ה ברוב הראש סגי, [עי׳ מהרי״ט אלגזי הל׳ בכורות פ״ח אות סג].
ב. וכן הקשו בתוס׳.
ג. לפנינו: רוב ראשו.
ד. בחי׳ הר״א הקשה דזהו דוחק דכיון דאמר ת״ק כתקנו למה הוצרך ר׳ יוסי לומר פירושו מהו כתקנו, ונראה שלאו אדר׳ יוסי בלחוד קאי אלא לכולהו לפ׳ דכתקנו מקרי היכא שיצא ראשו תחלה וכו׳ ע״ש.
ה. פי׳ זה של ר״ח בתוס׳ ותוס׳ הרא״ש והראשונים, ועי׳ חכמת בצלאל.
ו. מו, ב.
ז. כה, רע״ב ועי׳ תוס׳ סנהדרין פ, ב ד״ה עובר, ורבנו חולין נח, א ד״ה והא.
ח. קא, רע״ב.
ט. עיי״ש במלחמות (כ, א).
ר׳ יוסי אומר משיצא כתקנו מאי קאמר. פרש״י וכי ס״ד דמסורס ברובא לאו ילוד הוא ומפרש רב פפא ר׳ יוסי אדיוקא דת״ק קאי הא דקאמר הא כתקנו הראש פוטר וקאמר ר׳ יוסי משיצא רובו כתקנו דאפילו כתקנו בעי׳ רובא ומיהו גם במסורס נמי הוי כילוד ברובו ורב זביד פריך ליה לרב פפא דמשמע ליה (כלומר דלפי דברי רב פפא ר׳ יוסי לא קאי אדיוקא) דע״כ ר׳ יוסי לא קאי אדיוקא דת״ק דא״כ הו״ל למימר אפי׳ כתקנו עד שיצא רובו אבל מדקאמר משיצא משמע שבא להקל דבקל הוי לידה טפי מלת״ק. ותימה אי קאי אמאי דקאמר ת״ק יצא מחותך מסורס משיצא רובו (כלומר אלא) [כמו] דס״ד מעיקרא מקמי דדייק רב פפא וקאמר ר׳ יוסי משיצא כתקנו אז מהני רוב אבל מסורס לא מהני רוב א״כ אז לא בא ר׳ יוסי להקל והו״ל למימר עד שיצא רובו כתקנו. וי״ל דהא לא קשה ליה משום דר׳ יוסי לא קאי אמאי דקאמר הת״ק (כלומר) לפי פשט הברייתא מקמי דאיירי רב פפא דת״ק איירי במחותך [או] מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד וקאמר ר׳ יוסי אני אומר דוקא משיצא רובו כתקנו אבל רב פפא שמגיה בדברי ת״ק הא כתקנו הראש פוטר אי איתא דר׳ יוסי (אתא) [עלה] קאי הו״ל למימר עד שיצא רובו כתקנו הילכך משני רב זביד דר׳ יוסי אמר משיצא כתקנו לחיים דהיינו משיצא רוב ראשו ומיקל ר׳ יוסי וחשיב ליה בקל ילוד טפי מת״ק. ולא כמו שפר״ח מחיים בר קיימא אבל בנפל אין הראש פוטר דלפי [זה] אמאי איתותב שמואל בבכורות דקאמר אין הראש פוטר בנפלים בפ׳ יש בכור הא איכא ר׳ יוסי הכא דקאי כוותיה:
אר״פ כתנאי יצא מחותך מסורס – כן גר׳ רש״י וכן היא בכל הספרים ול״ג או מסורס ולישנא קמא דאוקימ׳ פלוגתייהו במחותך דוהא עבדי תנאי ולא ללישנא בתרא.
בד״ה מאי קאמר כו׳ סלקא דעתך דמסורס ברובא כו׳. נ״ב וה״ה מחותך כתקנו כמ״ש התוס׳ נ״ל:
בא״ד לאו ילוד הוא הס״ד:
בפרש״י בד״ה מאי קאמר ר״י משיצא כתקנו ס״ד דמסורס ברובא לאו ילוד הוא עכ״ל כתב מהרש״ל וה״ה מחותך כתקנו כמו שפי׳ התוספות עכ״ל וקשה לפי זה כיון דעיקר קושיא אמחותך אמאי שבק רש״י העיקר ונקט מסורס דממסורס לא משני רב פפא מידי כדאתקיף ליה רב זביד וע״כ הנראה לשיטת רש״י דודאי ה״ג א״ר פפא כתנאי יצא מחותך או מסורס כו׳ כגירסת התוספות וכ״ה בגמרות ישנות אלא דלשיטתו מעיקרא נמי ר״י הכי מתפרש משיצא כתקנו מהני במחותך ברובא אבל במסורס אפי׳ שלם לא מהני רוב ופליג את״ק דאית ליה דבמסורס ושלם דמהני ברובו ואהא קאמר מאי קאמר דאין סברא דברוב שלם מסורס דלא הוי כילוד לר״י וקאמר רב פפא דגרסינן בברייתא מחותך ומסורס דהשתא ר״י אדקתני בגווה יצא מחותך ומסורס קאי דבכה״ג לא מהני רוב אלא משיצא מחותך כתקונו וה״ה מסורס ושלם ורב זביד אתקיף ליה מכלל דבמסורס כו׳ ר״ל מכלל דקאמר רוב במחותך כתקונו שמעינן דבמסורס לא הוי רוב כילוד במחותך והא קיימא לן רובו ככולו בכל דוכתי ובהכי ניחא דברוב שלם קאמר מאי קאמר מכח סברא והכא במסורס ומחותך האריך בקושייתו משום דרובו ככולו ותו לא מידי:
ועוד במחלוקת זו של ר׳ אלעזר ור׳ יוחנן, אמר רב פפא: מחלוקת זו של האמוראים הריהי כמחלוקת שנחלקו בה תנאי [תנאים]. שכך שנינו: יצא מחותך או מסורסמשיצא רובו הרי הוא כילוד. ר׳ יוסי אומר: משיצא כתקנו. ויש לדון בדברי ר׳ יוסי, מאי קאמר [מה הוא אומר], שמדבריו נראה שרק משיצא כתקנו הריהו נחשב כילוד, ואם לא יצא כתקנו אינו נחשב כילוד ואפילו יצאו רוב איבריו.
Rav Pappa says: This dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Yoḥanan is parallel to a dispute between tanna’im, as it is stated in a baraita: If the fetus emerged in pieces or reversed, when most of its limbs emerge its status is like that of a child born. Rabbi Yosei says: Its status is like that of a child born when it emerges in its proper manner. The Gemara asks: What is Rabbi Yosei saying? His statement apparently indicates that if a fetus emerges with its feet first, then even after most of its limbs emerge it is not considered born.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב פָּפָּא הָכִי קָאָמַר יָצָא מְחוּתָּךְ וּמְסוֹרָס מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד הָא כְּתִקְנוֹ הָרֹאשׁ פּוֹטֵר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ כְּתִקְנוֹ.

Rav Pappa says that this is what the baraita is saying: If the fetus emerged in pieces or reversed, when most of its limbs emerge its status is like that of a child born; but by inference, if the fetus emerged in its proper manner, then the emergence of the head exempts its twin, should it eventually be born first, from the obligations of primogeniture. And Rabbi Yosei says: The status of a fetus that emerged in pieces is like that of a child born when most of its limbs emerge, provided that it emerged in its proper manner, i.e., both requirements are necessary. The suggestion is that the opinion of Rabbi Yoḥanan is in accordance with the ruling of the first tanna, that even if a fetus emerges in pieces, once its head emerges it is considered born; whereas the opinion of Rabbi Elazar follows the ruling of Rabbi Yosei that even if such a fetus emerges headfirst, it is not considered born.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחותך ומסורס – מחותך ודרך מרגלותיו.
הא כתקנו – דרך ראשו אפי׳ מחותך הראש פוטר.
רובו כתקנו – תרוייהו בעינן במחותך.
אמר רב פפא, הכי קאמר [כך הוא אומר, זו כוונת דברי התנאים]: יצא מחותך ומסורסמשיצא רובו הרי הוא כילוד, וכל זאת משום שיצא מסורס, ומכאן נסיק לשיטת חכמים: הא [הרי] מכאן שאם יצא כתקנו, וראשו יצא תחילה — הראש פוטר את הבא אחריו מקדושת בכורה. ועל כך בא ר׳ יוסי ואומר: אין המחותך נחשב כילוד אלא משיצא רובו, כתקנו. ומעתה נמצאנו איפוא למדים, לשיטת רב פפא זו, כי מחלוקת ר׳ אלעזר ור׳ יוחנן הריהי כמחלוקת תנאים זו. ששיטת ר׳ יוחנן הריהי כשיטת חכמים שאפילו הנולד מחותך, יציאת הראש מחשיבתו כילוד. ואילו שיטת ר׳ אלעזר הריהי כשיטת ר׳ יוסי שכל שנולד מחותך, אפילו יצא הראש בתחילה (כתקנו) אינו נחשב בכך כילוד.
Rav Pappa says that this is what the baraita is saying: If the fetus emerged in pieces or reversed, when most of its limbs emerge its status is like that of a child born; but by inference, if the fetus emerged in its proper manner, then the emergence of the head exempts its twin, should it eventually be born first, from the obligations of primogeniture. And Rabbi Yosei says: The status of a fetus that emerged in pieces is like that of a child born when most of its limbs emerge, provided that it emerged in its proper manner, i.e., both requirements are necessary. The suggestion is that the opinion of Rabbi Yoḥanan is in accordance with the ruling of the first tanna, that even if a fetus emerges in pieces, once its head emerges it is considered born; whereas the opinion of Rabbi Elazar follows the ruling of Rabbi Yosei that even if such a fetus emerges headfirst, it is not considered born.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַתְקֵיף לַהּ רַב זְבִיד מִכְּלָל דְּבִמְסוֹרָס רוּבּוֹ נָמֵי לֹא פּוֹטֵר הָא קי״לקַיְימָא לַן בדְּרוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ.

Rav Zevid objects to Rav Pappa’s interpretation of the baraita: Since Rabbi Yosei issued his statement that both requirements are necessary, i.e., a majority of limbs and emergence in the proper manner, with regard to the two cases mentioned by the first tanna, by inference in the other case, where the fetus emerged reversed, even when most of its limbs emerge it does not exempt its twin from the obligations of primogeniture. But this is difficult, as we maintain that the majority of an item is considered like all of it. Accordingly, when most of the fetus’s limbs emerge it should be considered born even if it came out feetfirst.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתקיף לה רב זביד – לתירוצא דמתרצינן אליבא דרבי יוסי.
מכלל דמסורס רובו נמי לא פטר – בתמיה. כיון דרבי יוסי לאו אדיוקא קאי אלא אדקתני בגווה יצא מחותך ומסורס משיצא רובו ועלה קאי דרבי יוסי ואמר אע״ג דנפיק רובו בעינן נמי כתקנו מכלל דמסורס רובו נמי לא פטר בתמיה.
מכלל דבמסורס רובו נמי לא פוטר – וא״ת ודלמא ר׳ יוסי אתא למימר דאפי׳ כתקנו בעינן רוב ואין הראש פוטר וה״ה דבמסורס נמי סגי ברוב וי״ל דא״כ הוה ליה לרבי יוסי למימר אפילו כתקנו עד שיצא רובו והוה משמע שבא להחמיר לכך משני רב זביד מדקאמר משיצא רובו כתקנו ולא קאמר עד שיצא משמע דרבי יוסי בא להקל וה״ק יצא מחותך מסורס עד שיצא רובו הא כתקנו הראש פוטר ור׳ יוסי מקיל וקאמר (או עד שיצא) כתקנו לחיים פירוש מה שחשוב חיים דהיינו רוב ראשו כדמפרש בברייתא בסמוך ר׳ יוסי אומר משיצא רוב ראשו ורבינו חננאל פירש לחיים בר קיימא דדוקא בר קיימא הראש פוטר אבל לא בנפלים וקשה א״כ אמאי איתותב שמואל פרק יש בכור (בכורות דף מז:) כיון דרבי יוסי קאי כוותיה.
במאי קאמר – כלומר כיון דבמחותך וגם במסורס מיירי היכי שייך לומר כאן שיצא כתקנו דהא אין כאן צד תקנו כלל אבל יש מפרשים דפרכי׳ הכי משום מאי דפריך רב זביד בסמוך דמכלל דמסורס רובו נמי לא פטר אין זה נכון כלל.
תוס׳ בד״ה מכלל דבמסורס כו׳ לכך משני רב זביד מדקאמר משיצא כתקנו כו׳ עד שיצא רובו הא כתקנו כו׳ ור״י מיקל וקאמר משיצא כתקנו לחיים כו׳ עכ״ל וכצ״ל:
מתקיף לה [מקשה עליה, על הבנה זו של רב פפא] רב זביד: זה שאמר ר׳ יוסי שאין המחותך נחשב כילוד אלא אם כן יצאו רוב איבריו כתקנו, מכלל הדברים אתה למד שבנולד מסורס, שאין ראשו יוצא בתחילה — רובו נמי [גם כן] לא פוטר, וקשה, שכן הא קיימא לן [הרי כלל קיים לנו] כי רובו של דבר הריהו נחשב ככולו, ואף כאן צריך להיחשב כילוד, כיון שיצאו רוב איבריו, אף שנולד כשהוא מחותך ומסורס!
Rav Zevid objects to Rav Pappa’s interpretation of the baraita: Since Rabbi Yosei issued his statement that both requirements are necessary, i.e., a majority of limbs and emergence in the proper manner, with regard to the two cases mentioned by the first tanna, by inference in the other case, where the fetus emerged reversed, even when most of its limbs emerge it does not exempt its twin from the obligations of primogeniture. But this is difficult, as we maintain that the majority of an item is considered like all of it. Accordingly, when most of the fetus’s limbs emerge it should be considered born even if it came out feetfirst.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא אָמַר רַב זְבִיד הָכִי קָאָמַר יָצָא מְחוּתָּךְ וּמְסוֹרָס מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד הָא כְּתִקְנוֹ הָרֹאשׁ פּוֹטֵר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁיֵּצֵא כְּתִקְנוֹ לְחַיִּים.

Rather, Rav Zevid says that this is what the baraita is saying: If the fetus emerged in pieces and reversed, when most of its limbs emerge its status is like that of a child born; but by inference, if the fetus emerged in its proper manner then the emergence of the head exempts its twin from the obligations of primogeniture, even if it was born in pieces. Rabbi Yosei says: The fetus is considered born once its head emerges only in a case when it emerges in its proper manner alive; if it emerges in pieces, the fetus is considered born only when most of its limbs emerge.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר רב זביד – רבי יוסי אדיוקא דת״ק קאי דאמר הא כתקנו הראש פוטר ואע״ג דמחותך וקאמר ר׳ יוסי אין הראש פוטר אלא שיצא כתקנו וכשאר ולדות שיוצאין לחיים אבל מחותך אפילו כתקנו אין הראש פוטר.
כתקנו – אפי׳ מחותך הראש פוטר.
ולענין פסק בכלן הראש פוטר כמו שביארנו במשנה ויש לגאוני הראשונים בסוגיא זו הן לענין פירוש הן לענין פסק דברים שאי אפשר לישבן:
אמר ר״פ הכי קאמר יצא מחותך מסורס משיצא רובו הוי כילוד הא כתקנו כלומר שלא יצא מסורס אלא שיצא הראש תחלה הראש פוטר ר׳ יוסי אומר משיצא רובו כתקנו כלומר שיצא הראש תחלה כתקנו ותרוייהו בעינן שיצא רובו וכתקנו דהיינו הראש תחלה.
בד״ה אלא אמר רב זביד כו׳ אין הראש פוטר הס״ד:
אלא אמר רב זביד, הכי קאמר [כך הוא אומר, זו כוונת דבריהם]: יצא מחותך ומסורסמשיצא רובו הרי זה כילוד, ומכאן נסיק: הא [הרי] אם נולד כתקנו — ביציאת הראש כשלעצמו הריהו פוטר את הבא אחריו מן הבכורה. ואילו ר׳ יוסי אומר: אף בנולד כתקנו, אין יציאת הראש מחשיבתו כילוד, אלא משיצא כתקנו לחיים, אבל הנולד שלא לחיים, כנולד מחותך באיברים איברים, אינו פוטר ביציאת הראש, אלא רק ביציאת רוב איבריו.
Rather, Rav Zevid says that this is what the baraita is saying: If the fetus emerged in pieces and reversed, when most of its limbs emerge its status is like that of a child born; but by inference, if the fetus emerged in its proper manner then the emergence of the head exempts its twin from the obligations of primogeniture, even if it was born in pieces. Rabbi Yosei says: The fetus is considered born once its head emerges only in a case when it emerges in its proper manner alive; if it emerges in pieces, the fetus is considered born only when most of its limbs emerge.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי יָצָא מְחוּתָּךְ (אוֹ) מְסוֹרָס מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד הָא כְּתִקְנוֹ הָרֹאשׁ פּוֹטֵר ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁיֵּצֵא כְּתִקְנוֹ לְחַיִּים.

This explanation is also taught explicitly in another baraita: If the fetus emerged in pieces and reversed, then when most of its limbs emerge its status is like that of a child born; but if the fetus emerged in its proper manner, the emergence of the head exempts its twin. Rabbi Yosei says: The fetus is considered born once its head emerges only in a case where it emerges in its proper manner alive.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא נמי הכי. יצא מחותך מסורס, משיצא רובו הרי זה כילוד, כתיקונו הראש פוטר. ר׳ יוסי אומ׳, משיצא כתיקונו לחיים, ואי זה הוא כתיקונו לחיים משיצא רוב ראשו, ואי זה הוא רוב ראשו, אאבה יוסי בן חנן אומ׳ משייראו צד⁠[עיו], ר׳ יונתן בן יוסי אומ׳ משתצא פדחתו, ויש אומ׳ (משיכראו) [משיראו] [ק]⁠רני ראשו. בוקיימא לן כר׳ יוסי וכדמתריץ רב זביד ר׳ יוחנן [קא]⁠יי כואתיה.
א. כבכי״ר ב׳. ולפנינו, ר׳ יוסי אומר וכו׳ אבא חנן משום רבי יהושע וכו׳.
ב. מכאן הובא ברשב״א בלשון זה: וקיימא לן כרבי יוסי וכדמתרץ רב זביד ׳דהא׳ ר׳ יוחנן קאי כותיה. ותמה עליו (כמו שהובא בהערה לעיל). אולם מהנוסח שלפנינו נראה שר״ח מכריע כר׳ יוסי כיון שלדברי רב זביד ר׳ יוחנן קאי כותיה דר׳ יוסי. אבל לפי רב פפא אי אפשר לפסוק כר׳ יוסי (אף שנמוקו עמו) כיון שלדבריו ר׳ יוחנן חולק על ר׳ יוסי, והלכה כר׳ יוחנן.
מי שיצא כתקנו לחיים – הוא דראש פוטר אבל מחותך אפילו כתקנו בעינן רובו.
שם תניא נמי הכי יצא מחותך מסורס משיצא כו׳ כצ״ל:
ומביאים ראיה להסברו של רב זביד, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] כשיטת הסבר זו: יצא מחותך (או) מסורסמשיצא רובו הרי זה כילוד, הא [הרי] נלמד מכאן שאם יצא כתקנוהראש פוטר. ר׳ יוסי אומר: משיצא כתקנו לחיים.
This explanation is also taught explicitly in another baraita: If the fetus emerged in pieces and reversed, then when most of its limbs emerge its status is like that of a child born; but if the fetus emerged in its proper manner, the emergence of the head exempts its twin. Rabbi Yosei says: The fetus is considered born once its head emerges only in a case where it emerges in its proper manner alive.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאֵיזֶהוּ כְּתִקְנוֹ לְחַיִּים מִשֶּׁיֵּצֵא רוֹב רֹאשׁוֹ וְאֵיזֶהוּ רוֹב רֹאשׁוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁיֵּצְאוּ צְדָעָיו אַבָּא חָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר גמִשֶּׁיֵּצֵא פַּדַּחְתּוֹ וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים מִשֶּׁיֵּרָאוּ קַרְנֵי רֹאשׁוֹ.:

And what is the exact stage when a fetus that emerged in its proper manner alive is considered born? When most of its head emerges. And what is the stage when most of its head emerges? Rabbi Yosei says: When its temples emerge. Abba Ḥanan says in the name of Rabbi Yehoshua: When its forehead emerges. And some say: When the corners of its head, i.e., the projection of the head above the neck, are visible.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צדעיו – טנפל״ש.
קרני ראשו – גובה ראשו שאצל העורף.
ומעתה נדון: ואיזהו הנולד שהוא בכלל הגדרה זו של ״כתקנו לחיים״משיצא רוב ראשו. ואיזהו רוב ראשו? ר׳ יוסי אומר: משיצאו צדעיו (רקותיו). אבא חנן משום (בשם) ר׳ יהושע אומר: משיצא פדחתו (החלק הקדמי של הגולגולת, המצח). ויש אומרים: משיראו קרני ראשו (גובה ראשו שבצד העורף).
And what is the exact stage when a fetus that emerged in its proper manner alive is considered born? When most of its head emerges. And what is the stage when most of its head emerges? Rabbi Yosei says: When its temples emerge. Abba Ḥanan says in the name of Rabbi Yehoshua: When its forehead emerges. And some say: When the corners of its head, i.e., the projection of the head above the neck, are visible.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מתני׳מַתְנִיתִין: דהַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַהוּ תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה אֵין יָדוּעַ אִם וָלָד הָיָה אִם לָאו תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה.:

MISHNA: In the case of a woman who discharges and it is not known what is the fetus’s sex, she shall observe the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female. She is impure for fourteen days, like a woman who gave birth to a female, and any blood the woman sees only until forty days after birth, not eighty days thereafter, is pure, like a woman who gave birth to a male. If it is unknown whether it was a male or female offspring or whether it was not an offspring at all, she shall observe the period of impurity for a woman who gave birth to a male and for a woman who gave birth to a female; and for any blood that she sees, she observes the halakhot of a menstruating woman. Since it is possible that what she discharged was not an offspring at all, any blood she sees might be due to menstruation, not childbirth.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳. המפלת ולד ואין ידוע מה הוא, תשב לזכר ולנקבה. אין ידוע אם ולד הוה אם לאו, תשב לזכר ולנקבה ולנידה. פיר׳, מטמאין אותה י״ד יום אע״פ שאינה רואה דם, דאמרינן י⁠[ו]⁠לדת נקבה היא, ואין נותנין לה ימי טוהר, דכל דם שרואה מח⁠[ז]⁠קינן לה נידה, דאמרינן לא היה ולד. לזכר, שאם ראתה יום ל״ד, [ו]⁠עוד ראתה יום מ״א, אם נחזיקה בחזקת נידה מיום ל״[ד] עד תשלום ארבעים יום שבעת ימי נידה, זה שראתה יום מ״א הוא מכלל ימי זיבה, שומרת יום כנגד יום ודיי לה, אלא מחמירין עליה, ואומ׳ יולדת זכר היא, ואותו הדם שראת ביום שלשים וארבע דם טוהר היה, וזה שראתה ביום ארבעים ואחד הוא תחלת נידה, וכן אומ׳ עד תשלום מ״אא יום. והוא הדין ברואה יום ארבעה ושבעים, ובפ״א ימים, שמחזיקין אותה יולדת נקבה, ותחלת נידתה מיום פ״א.
א. אצ״ל, מ״ח. וכדאמרינן להלן דף ל,ב שאם תראה יום מ״א מקולקלת עד יום מ״ח.
מתני׳ ואין ידוע מהו – אם זכר אם נקבה אבל יודעת היא שהוא ולד.
לזכר ולנקבה – ימי טוהר דזכר וימי טומאה דנקבה.
אין ידוע אם ולד היה אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה – כלומר כשתראה תהא נדה שאין לה ימי טוהר דשמא לאו ולד הוא. ובגמרא מפרש למה הוזכר זכר הואיל ואין לה דם טוהר דאי משום טומאת לידה הא קתני נקבה.
תשב לזכר ולנקבה ולנדה – אע״ג דהוי ספק ספקא תשב לנקבה דאי מטהרת לה מטומאת נקבה משום ספק ספקא הכי נמי נטהרנה אם ראתה בל״ד ומ״א מספק ספקא ולא ניחוש לזכר והוי תרי קולי דסתרן אהדדי כדפרשינן לעיל (דף כד:) ומיהו בטועה בגמ׳ מחמרינן אע״ג דאיכא כמה ספיקי.
לענין ביאור זה שאמרו יצא כתקנו לחיים הראש פוטר פירושו שיצא כדרך שהחיים יוצאים כלומר שיצא שלם אבל יצא מחותך לא וי״מ אף במחתך ופירוש יצא לחיים שיצא מה שהחיים תלויים בו וזהו רוב ראשו ועקר הדברים כדעת ראשון:
תשב לזכר ולנקבה ולנדה. ותימה אמאי תשב שבועים לנקבה והא ספק ספיקא הוא דשמא לא ילדה ואת״ל ילדה אימור זכר הואי ובפ״ק דב״ק משמע שיש לנו להקל בספק ספיקא גבי שליא שיצתה מקצתה ביום הראשון וי״ל דא״כ אם תראה ביום ל״ד ותחזור ותראה ביום מ״א אמרינן בגמרא דמשום חששא דזכר מקולקלת עד יום מ״ח ואמאי (לא) תהא מקולקלת דשמא לא ילדה כלל ואת״ל ילדה אימור נקבה הואי אלא ודאי לא אמרינן הכא תרי קולי דסתרי אהדדי אלא מוקמינן כל חד וחד אדיניה וטמאה שבועים משום חומרא דנקבה ומקולקלת למנינה משום חומרא דזכר. ואע״ג דבשמעתא דטועה מחמירינן אע״ג דאיכא כמה ספיקות יש לחלק היכא דנחתא כבר לתורת טומאה:
תוס׳ בד״ה תשב לזכר כו׳ כדפריך לעיל (נדה כו׳.) נ״ב גבי חומר ב׳ ולדות:
ג משנה המפלת ולד, ואולם אין ידוע מהו מינו, אם זכר או נקבה — תשב ימי טהרה שלושים ושלושה ימים, כדין ליולדת זכר, ותשב ימי טומאה ארבעה עשר ימים, כדין ליולדת נקבה. האשה המפלת ואין ידוע מה הפילה, אם ולד היה ואפשר שהיה זכר או נקבה, ואם לאו [לא], שלא היה זה כלל ולד אלא רוח — תשב ימי טהרה לזכר וימי טומאה לנקבה, ולנדה שאם תראה לאחר שבועיים של ימי טומאה, הרי היא טמאה טומאת נדה, שאין לה ימי טהרה.
MISHNA: In the case of a woman who discharges and it is not known what is the fetus’s sex, she shall observe the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female. She is impure for fourteen days, like a woman who gave birth to a female, and any blood the woman sees only until forty days after birth, not eighty days thereafter, is pure, like a woman who gave birth to a male. If it is unknown whether it was a male or female offspring or whether it was not an offspring at all, she shall observe the period of impurity for a woman who gave birth to a male and for a woman who gave birth to a female; and for any blood that she sees, she observes the halakhot of a menstruating woman. Since it is possible that what she discharged was not an offspring at all, any blood she sees might be due to menstruation, not childbirth.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גמ׳גְּמָרָא: א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי העָבְרָה נָהָר וְהִפִּילָה מְבִיאָה קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים וְרוֹב נָשִׁים וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן.

GEMARA: Rabbi Yehoshua ben Levi says: With regard to a pregnant woman who passed across a river and she discharged her fetus into the river, and she does not know whether the fetus was fully formed, she brings the offering of a woman after childbirth, which is a burnt offering and a sin offering. And the sin offering, which is a bird, is eaten after the nape of its neck has been pinched, in the manner of a regular bird sin offering. This is the halakha despite the uncertainty that this fetus might not have been fully formed, in which case the woman would not be obligated to bring this offering, and a bird that is not an offering may not be eaten if its nape was pinched. Rabbi Yehoshua ben Levi explains the reasoning behind this ruling: One must follow the majority of pregnant women, and most pregnant women give birth to full-fledged offspring.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ והפילה – ואינה יודעת מה אם נפל אם רוח שהרי נפל למים.
הא דאמר ר׳ יהושע בן לוי עברה בנהר והפילה וכו׳ – בדין הוא דנירמי עליה מהא דתניא בריש פירקיןא ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה מביאה קרבן ואינו נאכל, אלמא לכ״ע הלך אחר רוב נשים לא אמרינן. אלא מתוקמא ההיא כדתרצינן למתני׳ בשלא הוחזקה עוברה לפנינו, ודמתני׳ עדיפא לן למירמיב.
א. לעיל כא, א. ועי׳ בחידושי הר״ן.
ב. עי׳ תוס׳.
גמ׳ אריב״ל עברה נהר וכו׳. לעיל יח ע״א:
ד גמרא שנינו במשנתנו דינה של האשה המפלת ולד ואינה יודעת מה הפילה, אם זכר או נקבה או רוח, לענין ימי טומאה וימי טהרה. ובענין זה אמר ר׳ יהושע בן לוי: עברה האשה בנהר והפילה שם, ואין ידוע מה היה טיבו של הולד שהפילה — הריהי נוהגת ככל יולדת ומביאה קרבן יולדת, ואין חוששים שמביאה חולין לעזרה, וקרבן זה נאכל ככל קרבן יולדת ודאי. וטעם הדבר: משום שהלך (לך) בדין אחר רוב הנשים, ורוב הנשים ולד מעליא ילדן [מעולה הן יולדות].
GEMARA: Rabbi Yehoshua ben Levi says: With regard to a pregnant woman who passed across a river and she discharged her fetus into the river, and she does not know whether the fetus was fully formed, she brings the offering of a woman after childbirth, which is a burnt offering and a sin offering. And the sin offering, which is a bird, is eaten after the nape of its neck has been pinched, in the manner of a regular bird sin offering. This is the halakha despite the uncertainty that this fetus might not have been fully formed, in which case the woman would not be obligated to bring this offering, and a bird that is not an offering may not be eaten if its nape was pinched. Rabbi Yehoshua ben Levi explains the reasoning behind this ruling: One must follow the majority of pregnant women, and most pregnant women give birth to full-fledged offspring.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) תְּנַן אֵין יָדוּעַ אִם וָלָד הָיָה תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה אַמַּאי תֵּשֵׁב לְנִדָּה לֵימָא הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים וְרוֹב נָשִׁים וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן.

The Gemara analyzes this claim. We learned in the mishna: If it is unknown whether what the woman discharged was a male or female offspring or whether it was not an offspring at all, she shall observe the period of impurity for a woman who gave birth to a male and for a woman who gave birth to a female; and for any blood that she sees, she observes the halakhot of a menstruating woman. The Gemara asks: According to the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, why must the woman observe the halakhot of a menstruating woman? Let us say that one must follow the majority of women, and the majority of women give birth to full-fledged offspring. If so, she should observe a period of purity, during which any blood she sees is pure, after her period of impurity, like all women after childbirth.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמאי תשב לנדה – ניתיב לה מיהא ימי טוהר דזכר.
ודנים בדבריו: תנן [שנינו במשנתנו] שהמפלת ואין ידוע אם ולד היהתשב לזכר ולנקבה ולנדה. ומעתה יש מקום להקשות על ר׳ יהושע בן לוי: אמאי [מדוע] תשב לנדה? לימא [אמור]: הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן [מעולה יולדות], ויש לה איפוא ימי טהרה (לאחר שתשב ארבעה עשר של ימי טומאה כיולדת נקבה), ככל יולדת ולד שלם, ומדוע אם ראתה דם לאחר ימי טומאה הריהי טמאת נדה?
The Gemara analyzes this claim. We learned in the mishna: If it is unknown whether what the woman discharged was a male or female offspring or whether it was not an offspring at all, she shall observe the period of impurity for a woman who gave birth to a male and for a woman who gave birth to a female; and for any blood that she sees, she observes the halakhot of a menstruating woman. The Gemara asks: According to the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, why must the woman observe the halakhot of a menstruating woman? Let us say that one must follow the majority of women, and the majority of women give birth to full-fledged offspring. If so, she should observe a period of purity, during which any blood she sees is pure, after her period of impurity, like all women after childbirth.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) ומתני׳מַתְנִיתִין בְּשֶׁלֹּא הוּחְזְקָה עוּבָּרָה וְכִי קָאָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זכְּשֶׁהוּחְזְקָה עוּבָּרָה.

The Gemara answers: The halakha in the mishna is referring to a case where the woman had not been presumed to be pregnant prior to her miscarriage; and when Rabbi Yehoshua ben Levi says that a woman who discharges is presumed to have discharged an offspring, he was speaking of a case where the woman had been presumed to be pregnant prior to her miscarriage.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוקמה ר׳ יהושע בן לוי למתניתין, דקתני אין ידוע אם הוא ולד תשב לזכר ולנקבה ולנידה, בשלא הוחזקה מעוברת בפנינו, אבל אם הוחזקה מעוברת בפנינו, ועברה בנהר והפילה, ונפל הנפל בתוך הנהר ואין ידוע מה היה, מביאה קרבן ונאכל, מאי טעמ׳ אמרינן לך אחר (רבו) [רוב] נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן. תא שמע. בהמה שיצאה מלאה ובאת ריקנית, כלומ׳, ילדה ביער או במקום אחרא, ואין ידוע מה ילדה, הבא אחריו בכור מספק. ואמאי, כול׳. ופשוטה היא.
א. וכתב בתוספת הרא״ש וכגון שלא שהתה בחוץ כי אם מעט, שאם שהתה הרבה אימור טנפה וילדה. ורש״י כתב, ובאה בו ביום.
ומשיבים: אין להקשות ממשנתנו, שכן מתניתין [משנתנו] עוסקת במקרה שלא הוחזקה האשה כעוברה (הרה), וכי קאמר [וכאשר אמר] ר׳ יהושע בן לוי, הרי זה דווקא כשהוחזקה עוברה.
The Gemara answers: The halakha in the mishna is referring to a case where the woman had not been presumed to be pregnant prior to her miscarriage; and when Rabbi Yehoshua ben Levi says that a woman who discharges is presumed to have discharged an offspring, he was speaking of a case where the woman had been presumed to be pregnant prior to her miscarriage.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) ת״שתָּא שְׁמַע חבְּהֵמָה שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וּבָאָה רֵיקָנִית הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר מִסָּפֵק.

The Gemara suggests: Come and hear a difficulty with regard to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi from a baraita: There is the case of a kosher animal that had not yet given birth, which went to the pasture full, i.e., pregnant, and came back the same day empty, i.e., with no live offspring. It clearly discharged, but it is unknown whether or not it discharged an offspring, which would exempt the animal’s subsequent offspring from the status of a firstborn. In this case, the offspring that comes after it is a firstborn of uncertain status.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיצאה מלאה – כשהיתה מעוברת יצתה לאפר.
ובאה – בו ביום ריקנית.
בכור מספק – שמא זה היה ולד והבא אחריו אינו בכור או שמא רוח הפילה והבא אחריו בכור מעליא הוא הילכך ספק הוא ויאכל במומו לבעלים ולא לכהן דהמוציא מחבירו עליו הראיה.
המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר המפלת ואינה יודעת מה הוא ר״ל אם זכר אם נקבה אבל יודעת היא שולד הוא תשב לזכר ולנקבה ר״ל שבועים לטומאה ועשרים וששה לטהרה לתשלום ארבעים ואם אינה יודעת אם ולד אם רוח תשב לזכר ולנקבה ולנדה ר״ל שיושבת שבועים לטומאה מדין נקבה ואם ראתה אחריהן הרי היא נדה שאין נותנין לה דם טוהר כלל ושאלו בגמ׳ א״כ זכר למה הוזכר שאם לטומאה הרי יושבת לנקבה ופירשו בה שאם ראתה ביום שלשים וארבעה וחזרה וראתה ביום ארבעים ואחד אם נאמר שהיא נדה בראיית יום שלשים וארבעה הרי בראיית ארבעים ואחד נכנסה לימי זיבה ודיה בספירת יום אחד ואם תשב לנקבה הרי בימי טהרה היא אלא חוששין אף לזכר וראיית שלשים וארבעה טוהר וראיית ארבעים ואחד תחלת נדה וכן אם ראתה ביום שבעים וארבעה וחזרה וראתה ביום שמונים ואחד בדין זה עצמו ולענין קרבן בראשונה מביאה קרבן ונאכל שהרי הוחזק עוברה וודאי ולד הוא אלא שאינו נכר אם זכר אם נקבה ומ״מ לפי הסוגיא האמורה למעלה בשמועת מפלת יד חתוכה אף זו אין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה אלא שיש אומרין שדרך סוגיא נאמרה ואין חוששין להרחק לידה אלא במפלת אבר וכן נראה ובשניה הואיל ולא הוחזקה עוברה מביאה קרבן ואינו נאכל:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
הוחזקה עוברה ועברה בנהר והפילה ונפל העובר בנהר ולא נודע אם זכר אם נקבה אם רוח הואיל והוחזקה עוברה מביאה קרבן ונאכל ודנין אותה בולד גמור כענין רוב הנשים אלא שיושבת לזכר ולנקבה ומה ששנינו אם אין ידוע אם ולד אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה שמשמען של דברים שמביאה קרבן ואינו נאכל שמא אין כאן לידה והרי הוא חלין ומליקה בחלין נבלה כבר העמדנוה בשלא הוחזקה עוברה:
בהמה שיצאה מלאה היום ובאתה רקנית באותו היום בעצמו ולא נודע לנו מה הפילה הבא אחריו בכור מספק ויאכל במומו לבעלים שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה ושמא תאמר הואיל והוחזקה עוברה וכדקאמרת שיצאה מליאה הלך אחר רוב בהמות שיולדות או מפילות דבר שפוטר הואיל ורוב יולדות מיטנפות בשפע ליחה קודם לידתן וזו לא טינפה בשעה שיצאה איתרע ליה רובא ואין לפרש רוב יולדות מטנפות אחר לידה שאם כן אף זו היאך נודע לנו שלא טינפה ומה שאמרו סימן ולד בבהמה דקה טנוף פירושו טנוף של לידה שמאחר שראינוה מטונפת אע״פ שאין בה ולד חוששין שמא נימוח וטינוף זה מן הולד הוא בא אלא שנימוח בתוך מעיה והוא הענין ששנאה בדמיון שיליא בבהמה גסה ולמדת שאם טנפה או שלא חזרה ביום שיצאה אין הבא אחריו בכור הואיל והוחזקה עוברה:
ודנים עוד בשיטת ר׳ יהושע בן לוי, תא שמע [בא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: בהמה טהורה שטרם המליטה, והעובר הראשון שתמליט יהיה בקדושת בכור, שיצאה מן הדיר אל מקום המרעה כשהיא מלאה (מעוברת), ולאחר מכן, באותו יום באה (חזרה) כשהיא ריקנית (ללא עובר במעיה), ואין ידוע מה הפילה, אם ולד (ואין הולד הבא אחריו בכור) או רוח (והנולד אחריו הריהו בכור) — הבא אחריו הריהו בכור מספק.
The Gemara suggests: Come and hear a difficulty with regard to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi from a baraita: There is the case of a kosher animal that had not yet given birth, which went to the pasture full, i.e., pregnant, and came back the same day empty, i.e., with no live offspring. It clearly discharged, but it is unknown whether or not it discharged an offspring, which would exempt the animal’s subsequent offspring from the status of a firstborn. In this case, the offspring that comes after it is a firstborn of uncertain status.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְאַמַּאי הַלֵּךְ אַחַר רוֹב בְּהֵמוֹת וְרוֹב בְּהֵמוֹת וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן וְהַאי פָּשׁוּט הוּא.

The Gemara asks: But why is this the halakha? According to Rabbi Yehoshua ben Levi, one should follow the reality among the majority of animals, and the majority of animals give birth to full-fledged offspring. And if so, this subsequent offspring of the animal is a regular offspring, i.e., it is definitely not a firstborn.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאי פשוט הוא – ויאכל בלא מום.
ולשיטת ר׳ יהושע בן לוי יש לשאול: אמאי [מדוע כן הדין]? והרי יש לנהוג לפי הכלל: הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות ולד מעליא ילדן [מעולה יולדות], והאי [וזה] שהפילה היה ולד שלם, והבא אחריו פשוט (שאינו בכור) הוא!
The Gemara asks: But why is this the halakha? According to Rabbi Yehoshua ben Levi, one should follow the reality among the majority of animals, and the majority of animals give birth to full-fledged offspring. And if so, this subsequent offspring of the animal is a regular offspring, i.e., it is definitely not a firstborn.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אָמַר רָבִינָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר רוֹב בְּהֵמוֹת יוֹלְדוֹת דָּבָר הַפּוֹטֵר מִבְּכוֹרָה וּמִעוּטָן יוֹלְדוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר מִבְּכוֹרָה וְכׇל הַיּוֹלְדוֹת מְטַנְּפוֹת וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא טִנְּפָה אִתְּרַע לֵהּ רוּבָּא.

Ravina says in response: In this case, the halakha does not follow the majority of animals, because it can be said that the majority of animals give birth to an item that exempts the animal’s subsequent offspring from firstborn status, but a minority of animals give birth to an item that does not exempt the animal’s subsequent offspring from firstborn status, i.e., an item that is not a full-fledged offspring. And an additional factor is that all animals that give birth to full-fledged offspring discharge turbid liquids one day before giving birth, and since this animal did not discharge turbid liquids before going to the pasture, the effect of the majority is undermined. Consequently, the status of the animal’s birth is uncertain, and for this reason its subsequent offspring is considered a firstborn of uncertain status.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מטנפות – יום אחד קודם לידה כעין גלייר״א.
וזו הואיל ולא טנפה – וכגון שלא שהתה הבהמה בחוץ דאם שהתה אימור טנפה וילדה.
אמר רבינא בתירוץ לשאלה זו: משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] שרוב בהמות אכן יולדות ולד שלם שהוא דבר הפוטר מבכורה את הנולד אחריו, ואולם מעוטן יולדות דבר שאינו פוטר מבכורה. ואולם על כך יש להוסיף גורם נוסף, שכן כל הבהמות היולדותמטנפות (מפרישות לכלוכים שונים) לפני ההמלטה, ואילו הבהמה הזו שיצאה אל המרעה, הואיל ולא טנפה לפני שיצאה, בכך אתרע לה רובא [התקלקל, נחלש לו הרוב], ויש לנהוג איפוא בבהמה זו כבספק, והבא אחריו הריהו בכור מספק.
Ravina says in response: In this case, the halakha does not follow the majority of animals, because it can be said that the majority of animals give birth to an item that exempts the animal’s subsequent offspring from firstborn status, but a minority of animals give birth to an item that does not exempt the animal’s subsequent offspring from firstborn status, i.e., an item that is not a full-fledged offspring. And an additional factor is that all animals that give birth to full-fledged offspring discharge turbid liquids one day before giving birth, and since this animal did not discharge turbid liquids before going to the pasture, the effect of the majority is undermined. Consequently, the status of the animal’s birth is uncertain, and for this reason its subsequent offspring is considered a firstborn of uncertain status.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אִי כׇּל הַיּוֹלְדוֹת מְטַנְּפוֹת הָא מִדְּלָא מְטַנְּפָה בְּכוֹר מְעַלְּיָא הוּא אֶלָּא אֵימָא רוֹב יוֹלְדוֹת מְטַנְּפוֹת וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא טִנְּפָה אִתְּרַע לֵהּ רוּבָּא.

The Gemara raises a difficulty: If all animals that give birth to full-fledged offspring discharge turbid liquids before giving birth, then it should be concluded from the fact that this animal did not discharge turbid liquids that it did not discharge a full-fledged offspring, and therefore the animal’s subsequent offspring is a proper firstborn, not a firstborn of uncertain status. Rather, one should say that Ravina meant the following: The majority of animals that give birth discharge turbid liquids beforehand, and therefore, since this animal did not discharge turbid liquids, the effect of the majority is undermined.
תוספות רא״שגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רוב היולדות מטנפות. האי טינוף הוי קודם לידה ולא כמו טינוף דלעיל דהוי מיהוי הולד עצמו. ומיירי בשלא שהתה בחוץ כ״א מעט דאם שהתה הרבה אימור טינפה וילדה:
שם אי כל היולדות. כעין זה כתובות טז ע״א:
ושואלים על דברי רבינא אלו: אי [אם] כדבריו שכל היולדות מטנפות לפני הלידה, אם כן יש להסיק כי הא [זו] הבהמה מזה שלא מטנפה [טנפה], ראיה היא שלא ילדה ולד ממש, והבא אחריו בכור מעליא [מעולה, שלם] הוא! אלא אימא [אמור] כך בדברי רבינא, שרוב היולדות מטנפות, וזו הואיל ולא טנפהאתרע לה רובא [התקלקל לו הרוב].
The Gemara raises a difficulty: If all animals that give birth to full-fledged offspring discharge turbid liquids before giving birth, then it should be concluded from the fact that this animal did not discharge turbid liquids that it did not discharge a full-fledged offspring, and therefore the animal’s subsequent offspring is a proper firstborn, not a firstborn of uncertain status. Rather, one should say that Ravina meant the following: The majority of animals that give birth discharge turbid liquids beforehand, and therefore, since this animal did not discharge turbid liquids, the effect of the majority is undermined.
תוספות רא״שגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) כִּי אֲתָא רַבִּין אָמַר מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא טוֹעָה וְלָא יָדַעְנָא מַאי תְּיוּבְתָּא מַאי הִיא דְּתַנְיָא

§ When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raises an objection to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi from the halakha of a forgetful woman; but I do not know what the objection is. The Gemara asks: This halakha of a forgetful woman, which forms the basis of the objection, what is it? The Gemara explains: As it is taught in a baraita:
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי את⁠[א] רבון אמ׳, מותיב ר׳ יוסי ביר׳ חנינה טועה, ולא ידענא מאי תיובתיה. דתניא,
מתיב רבי יוסי – אדר׳ יהושע בן לוי.
טועה – ממתניתא דמיירי באשה טועה שלא ידעה עת לידתה.
בד״ה מתיב רבי יוסי כו׳ בן לוי הס״ד:
ועוד בשיטת ר׳ יהושע בן לוי, נמסר: כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר: מתיב [מקשה] ר׳ יוסי בר׳ חנינא על שיטת ר׳ יהושע בן לוי מענין טועה, והוסיף רבין ואמר: ואולם לא ידענא מאי תיובתא [אין אני יודע מה הקושיה], ומסבירים: מאי [מה] היא אותה קושיה, דתניא כן שנויה ברייתא],
§ When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raises an objection to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi from the halakha of a forgetful woman; but I do not know what the objection is. The Gemara asks: This halakha of a forgetful woman, which forms the basis of the objection, what is it? The Gemara explains: As it is taught in a baraita:
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה כט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה כט., עין משפט נר מצוה נדה כט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה כט. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה כט., רש"י נדה כט., תוספות נדה כט., רמב"ן נדה כט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה כט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה כט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה כט., ריטב"א נדה כט., מהרש"ל חכמת שלמה נדה כט., מהרש"א חידושי הלכות נדה כט., גליון הש"ס לרע"א נדה כט., פירוש הרב שטיינזלץ נדה כט.

Niddah 29a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 29a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 29a, R. Chananel Niddah 29a, Collected from HeArukh Niddah 29a, Rashi Niddah 29a, Tosafot Niddah 29a, Ramban Niddah 29a, Rashba Niddah 29a, Meiri Niddah 29a, Tosefot Rosh Niddah 29a, Ritva Niddah 29a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 29a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 29a, Gilyon HaShas Niddah 29a, Steinsaltz Commentary Niddah 29a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144