×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּטוּמְאָה מָה לִי א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִי אָמְרִינַן עַד כָּאן לָא קא״ל ר׳רַבִּי יְהוּדָה וָלָד שֵׁנִי כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי אֶלָּא לְעִנְיַן קׇרְבָּן כֵּיוָן דְּלֹא יָצְאָה שָׁעָה שֶׁרְאוּיָה לְהַקְרִיב בָּהּ קׇרְבָּן הוֹאִיל וְכֵן וָלָד שֵׁנִי כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי אֲבָל לְעִנְיַן טוּמְאָה וְטׇהֳרָה אֵימָא סְבִירָא לֵיהּ כְּמַאן דְּאִיתֵיהּ דָּמֵי וּמַפְסְקָא טוּמְאָה דְּשֵׁנִי וּמְמַלֵּא יוֹמֵי טׇהֳרָה דְּרִאשׁוֹן וַהֲדַר מונה יומי טׇהֳרָה לְשֵׁנִי.
Concerning ritual impurity, what does Rabbi Yehuda say? Do we say that Rabbi Yehuda says that the second offspring is considered as though it does not exist only with regard to the matter of an offering? In other words, since the time in which it was possible to sacrifice an offering for the second fetus had not yet emerged, since that is so, the second offspring is considered as though it does not exist. But concerning the matter of ritual impurity and purity, we say that he holds that it is considered as something that does exist, and accordingly, the days of impurity brought on by the second birth interrupt the days of purity following the first birth. The woman must therefore observe the days of impurity for the second birth, and afterward she completes the days of purity for the first birth, and then counts the days of purity brought on by the second fetus.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 בטומאה וטהרה. לענין ימי טומאה וימי טהרה מאי קא חשיב ר׳ יהודה וולד שני:
דכיון דלא יצא שעה הראויה להקריב קרבן של ראשון קודם שהפילה שני אלא בתוך מלאות הפילתו:
ומפסקי ימי טומאה דשני ימי טהרה של ראשון וכששלמו ימי טומאה של שני ממלא ימי טהרה דראשון ומוסיף ליה ימי טהרה כנגד אותן ימי טומאה של שני שהיו בימי טהרה דראשון ואחר כך הדר מני ימי טהרה לשני והיינו קולא שהראשון אינו מאבד כלום מימי טהרה אע״פ שהיו ימי טומאה של שני בתוכם:
1. ע״כ שייך לדף ט ע״ב.
בטומאה מה לי א״ר יהודה – מי אית ליה מלאת לשני לענין ימי טוהר.
לא קאמר ר״י אלא לענין קרבן – הוא דלית ליה מלאת לשני הואיל ובתוך זמן קרבן ראשון נולד.
אבל לענין טומאה וטהרה – מונה לעצמו לבד אותן של ראשון ונקראין ימי הטומאה על שמו ומסולקין ממלאת של ראשון.
ומיפסקא טומאה דשני – את ימי טוהר של ראשון וממלא ימי טוהר דראשון דהא מלאת דראשון א״א דלא מלינן ליה לר׳ יהודה דהוא עיקר והדר מני שמונים ימים ימי טוהר לשני.
בטומאה מה לי אמר ר׳ יהודה? מה סבור הוא? מי אמרינן [האם אומרים אנו]: עד כאן לא קאמר ליה [אומר לו] ר׳ יהודה שולד שני כמאן דליתיה דמי [כמי שאינו נחשב]אלא לענין קרבן, וטעמו: כיון שלא יצאה שעה שראויה להקריב בה קרבן על הוולד הראשון, הואיל וכן ולד שני כמאן דליתיה דמי [כמי שאינו הוא נחשב], אבל לענין ימי טומאה וימי טהרה אימא סבירא ליה [אמור שהוא סבור] שהוולד השני כמאן דאיתיה דמי [כמי שישנו הוא נחשב], ולפיכך כשיולדת את השני מפסקא [מפסיקה] ספירת ימי הטומאה של השני את ימי הטהרה של הראשון, ולאחר מכן חוזרת וממלא יומי [ממלאה, משלימה ימי] טהרה של הראשון, והדר מונה יומי [ואחר כך מונה ימי] טהרה לשני.
Concerning ritual impurity, what does Rabbi Yehuda say? Do we say that Rabbi Yehuda says that the second offspring is considered as though it does not exist only with regard to the matter of an offering? In other words, since the time in which it was possible to sacrifice an offering for the second fetus had not yet emerged, since that is so, the second offspring is considered as though it does not exist. But concerning the matter of ritual impurity and purity, we say that he holds that it is considered as something that does exist, and accordingly, the days of impurity brought on by the second birth interrupt the days of purity following the first birth. The woman must therefore observe the days of impurity for the second birth, and afterward she completes the days of purity for the first birth, and then counts the days of purity brought on by the second fetus.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אוֹ דִלְמָא לְרַבִּי יְהוּדָה חוּמְרָא הוּא דְּאִית לֵיהּ אֲבָל הָכָא קוּלָּא הוּא וְקוּלָּא לֵית לֵיהּ.

Or perhaps, according to Rabbi Yehuda, the second offspring is considered as though it exists only where there is a stringency that results from that definition. But here, if the woman would complete the days of purity of the first birth after the days of impurity of the second, this is a leniency, as she is deemed pure even if she sees blood during these days, and therefore, perhaps Rabbi Yehuda does not hold that the offspring is considered existent where this results in a leniency.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או דילמא לר׳ יהודה חומרא הוא דאית ליה – שהוא מחמיר יותר מרבנן דלרבנן אינה מביאה קרבן לעולם אלא על האחרון ולר׳ יהודה מביאה על הראשון ועל השלישי וכיון שמחמיר גבי קרבן מחמיר נמי לענין טומאה וטהרה דאין פורעין לראשון ימי טהרה כנגד ימי הטומאה דשני אלא ימי טומאה דשני לא מפסקי אלא עולין בחשבון ימי טהרה דראשון דאמרינן לענין טומאה ולד שני כמאן דליתי׳ דמי:
או דלמא חומרא אית ליה – לאפושי לקרבנות ויהיב ימי טומאה וימי טהרה לשני משעת לידתה ואילך ומעוכבת לאכול בקדשים עד מלאת ימי טומאה וטהרה אבל קולא לית ליה להיות ימי הטומאה נקראין על שמו דשני להיות גומרין השלמה לראשון תחתיהן דלהאי מילתא נמי כמאן דליתיה דמי וימי טוהר דראשון לא ממלינן ותימלי לשני ימי טוהר אחריני תחתיהן דהא מילתא קולא היא להאריך טוהר דמיה וקולא לית ליה והא ליכא למימר דליהוי שני בטל לגמרי מתורת מלאת דהא נמי קולא היא דהא אם כן מכשרת לאכול טבולת יום בקדשים ועל כרחיך בעית למיתב ימי טוהר לשני הלכך אי יהבת לראשון השלמת ימי טוהר קולא היא.
וקולא לית ליה – להשלים ימי טוהר לראשון (ימי טוהר לראשון) במספר ימי טומאת השני פירש״י ובשני נמי אינו בטל לגמרי דהוי קולא דמכשרת לאכול בקדשים להכי בעי למיתב ימי טוהר לשני כו׳ ואין נראה מדמייתי עלה שוחטין וזורקין כו׳ ובעי למפשט מינה דולד שני כמאן דליתיה והשתא אי יהבת ימי טוהר לשני אמאי שוחטין עליה ביום מ׳ לשני אכתי טבולת יום היא ואינה ראויה להביא קרבן לידה עד למחר יום מ״א לשני ועוד לפירושו דבעי למימר חומרא הוא לגבי קדשים למיתב לה ימי טוהר חומרא דאתי לידי קולא הוא שאתה מתירה לשמש עם בעלה כל אותן הימים אע״פ שהיא רואה לכן נראה דלר׳ יהודה לא יהבינן לשני ימי טוהר כלל ולרבנן היכי דימי טוהר דשני נמשכין אחר ימי טוהר דראשון מנינן משני ואם ימי טוהר דשני אין נמשכין אחר הראשון מנינן מראשון דאע״ג דס״ל דמנינן משני מודו היכי דמשכו ימי טוהר דראשון טפי דמיניה מנינן וכן משמע לקמן דמוקי כרבנן ההיא דששים רצופין וקדמה נקבה וזכר בתרא ויולדת לזכר בעשרים לימי טהרה וכו׳ ולרבנן הוו להו ימי טומאה וימי טהרה שוין ומאחרון מנינן שמניינו נמשך מחבירו וכדתני בתוספתא וילדה וטמאה שתספור מן האחרון כמו שאם נטמא במת שסופר לטומאה אחרונה או אינו אלא כנדה שסופר מן הראשון ת״ל כו׳ דנדה סופרת מראשון ויולדת מאחרון ואינן שוות ולכך נראה אם ראתה בתוך ז׳ ימי לידתה לא חשבינן כרואה בתוך ימי נדתה לספור מראשון אלא סופרת ז׳ ימים מראיה ואילך וכן אם ילדה בתוך ימי נדתה אינה מונה אלא מיום לידתה והא דאמר בולד אחר ולד שסופרת אחר אחרון הא כשנמשכין ימי טומאת ולד אחרון אחר ימי טומאת ולד ראשון דומיא דטומאת הזב וטומאת נדה דמייתי עלה בתוספתא אבל אם ילדה זכר אחר [צ״ל ד׳] ז׳ ימים או ה׳ ללידת נקבה לא אמרי׳ מנין הנקבה בטל ולא תמנה אלא ז׳ ימים מיום לידת זכר אחרון שהן כלים ליום י״א או י״ב לנקבה ויתחילו ימי טוהר מכאן ואילך דכיון דז׳ ימי טומאת זכר נבלעין בתוך (ז׳) שבועים של נקבה אין ימי טומאת נקבה בטלין.
או דלמא [שמא] לר׳ יהודה, גם אם הוא מחשיב את הוולד השני כמי שישנו, חומרא הוא דאית ליה [צד חומרה בזה הוא שיש לו], שנוהגת ימי טומאתו של שני בתוך ימי טהרה של הראשון, אבל הכא [כאן], אם נאמר שחוזרת ומשלימה ימי טהרה לראשון — קולא הוא, שאפילו אם רואה דם בימים אלו טהורה היא, וקולא לית ליה [אין לו], שהוא חושש רק להחמיר.
Or perhaps, according to Rabbi Yehuda, the second offspring is considered as though it exists only where there is a stringency that results from that definition. But here, if the woman would complete the days of purity of the first birth after the days of impurity of the second, this is a leniency, as she is deemed pure even if she sees blood during these days, and therefore, perhaps Rabbi Yehuda does not hold that the offspring is considered existent where this results in a leniency.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב הוּנָא מִסּוּרָא ת״שתָּא שְׁמַע יוֹלֶדֶת אשׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עָלֶיהָ בְּיוֹם מ׳אַרְבָּעִים לַזָּכָר וּבְיוֹם שְׁמוֹנִים לַנְּקֵבָה.

Rav Huna from Sura said: Come and hear a proof from a baraita: In the case of a woman after childbirth, one slaughters the Paschal offering and sprinkles its blood on her account on the fourteenth of Nisan, if this occurs on the fortieth day after giving birth to a male or on the eightieth day after giving birth to a female. Although she is still impure at the time of the sacrifice, she will be able to partake of the Paschal offering on the night of the fifteenth of Nisan.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יולדת שוחטין את פסחה וזורקין דמו בשבילה ביום מ׳ לזכר וביום פ׳ לנקבה וקשה לר׳ לא מישתכח היכא הוי1 האי וק״ל ביום מ׳ לזכר וביום פ׳ לנקבה היכי שוחטין עלה עד כאן טמאה היא לענין קרבן דעדיין לא יצאת שעה שראויה להביא בה קרבן שאינה מביאה קרבן עד יום מ״א או עד יום פ״א:
1. תיבות אלו הם משוללי הבנה וצ״ע.
שוחטין – את הפסח וזורקים עליה ביום ארבעים לזכר. קס״ד ביום מ׳ דימי טוהר דזכר.
אמר רב הונא מסורא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: יולדת, שוחטין עליה את הפסח בארבעה עשר בניסן וזורקין עליה את דמו ביום ארבעים ללידת זכר וביום שמונים לנקבה, מפני שהיא יכולה לאכול ממנו בליל חמישה עשר.
Rav Huna from Sura said: Come and hear a proof from a baraita: In the case of a woman after childbirth, one slaughters the Paschal offering and sprinkles its blood on her account on the fourteenth of Nisan, if this occurs on the fortieth day after giving birth to a male or on the eightieth day after giving birth to a female. Although she is still impure at the time of the sacrifice, she will be able to partake of the Paschal offering on the night of the fifteenth of Nisan.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) עַד כָּאן טְמֵאָה הִיא וְאָמַר רַב חִסְדָּא הָא מַנִּי ר׳רַבִּי יְהוּדָה הוא דְּאָמַר וָלָד שֵׁנִי כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי.

The Sages challenged this baraita: Is that so? But she is still impure on the night of the fifteenth of Nisan, and she may not partake of sacrificial meat until she brings her offering on the forty-first day for a male or the eighty-first day for a female. And Rav Ḥisda said in response: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that the second offspring is deemed as though it does not exist. The baraita is dealing with a case where the woman gave birth to two male offspring on two consecutive days, and the fourteenth of Nisan occurred on the fortieth day after the birth of the second offspring, which is the forty-first day following the birth of the first.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רב חסדא הא – מתניתא תניא כלומר הא ברייתא דשוחטין עליה ביום מ׳ מתרצתא היא והכי הויא כגון דילדה תאומים בב׳ ימים והאי דקתני ביום ארבעים לזכר ביום מ׳ לזכר שני דהוא יום מ״א לזכר ראשון ויום פ״א לנקבה ראשונית ור׳ יהודה היא דאמר ולד שני כמאן דליתיה דמי וכבר הוי יום מ״א הלכך שוחטין עליה דאי אמרת בטומאה סבירא ליה לר׳ יהודה כו׳:
והוינן בה עד כאן טמאה היא – דמחוסרת כפרה.
אמר רב חסדא הא מני ר׳ יהודה היא דאמר ולד שני כמאן דליתיה דמי – ומוקים הא מתניתא ביולדת תאומים היום אחד ושני למחר דמ׳ דשני הוי מ״א לראשון והיום ראויה להביא קרבנה על הראשון ואשמועינן דשוחטין עליה ואפי׳ מחוסרת כפרה ולאחר שחיטת פסחה תביא כפרתה ותאכל לערב פסחה אלמא ולד שני כמאן דליתיה להיות מעכב עליה שתהא מונה לו וימשכו ימי טוהר שלה עד למחר.
והיינו מתקשים בדבר: עד כאן אתה מתיר? והלוא בליל חמישה עשר עדיין טמאה היא, שהרי היא מביאה את קרבנה ביום הארבעים ואחד (לזכר), ורק אז מותרת לאכול קדשים! ואמר רב חסדא: הא מני [וברייתא זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ יהודה הוא, שאמר במשנתנו: ולד שני כמאן דליתיה דמי [כמי שאינו הוא נחשב]. ומדובר באשה שילדה שני זכרים יום אחר יום, וערב הפסח חל ביום הארבעים לוולד השני, שהוא היום הארבעים ואחד לוולד הראשון.
The Sages challenged this baraita: Is that so? But she is still impure on the night of the fifteenth of Nisan, and she may not partake of sacrificial meat until she brings her offering on the forty-first day for a male or the eighty-first day for a female. And Rav Ḥisda said in response: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that the second offspring is deemed as though it does not exist. The baraita is dealing with a case where the woman gave birth to two male offspring on two consecutive days, and the fourteenth of Nisan occurred on the fortieth day after the birth of the second offspring, which is the forty-first day following the birth of the first.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאִי אָמְרַתְּ בְּטוּמְאָה ס״לסְבִירָא לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה וָלָד שֵׁנִי כְּמַאן דְּאִיתֵיהּ דָּמֵי הֵיכִי שָׁחֲטִינַן עֲלַהּ בְּיוֹם מ׳אַרְבָּעִים לְאוּרְתָּא נָמֵי לָא מָצְיָא אָכְלָה אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינָּה לְטׇהֳרָה וּלְטוּמְאָה ס״לסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה וָלָד שֵׁנִי כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי.

And if you say that concerning impurity, Rabbi Yehuda holds that the second offspring is considered as though it is extant, which means that the days of purity following the first birth are delayed by the second birth and the mother does not become pure until the second term is complete, how may one slaughter the Paschal offering on her account on the fortieth day? After all, in the evening of the fifteenth she also may not eat the Paschal offering, because only forty days will have passed from the time of the second birth, and she would still be impure. Rather, must one not conclude from it that concerning ritual purity and impurity, Rabbi Yehuda holds that the second offspring is considered as though it does not exist?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאורתא נמי – ליל פ״א שהוא פסח לא מצי אכלה דאע״ג דלמחר מתיא קרבן לילה מחוסר זמן להקרבה הוא ומחוסרת כפורים היא אלא לאו ש״מ כו׳:
ואי אמרת בטומאה סבירא ליה לר׳ יהודה כמאן דאיתיה דמי – לגרום ימי טומאה שלו השלמה לימי טוהר של ראשון היכי שחטינן לאורתא נמי לא מציא אכלה שהולד השני גרם להאריך ימי טוהר של ראשון יום אחד שהרי שמיני לראשון הוא שביעי לשני ומימי טומאתו הוא והפסיק מניינו של ראשון וצריכה להשלימו ועד יום מ׳ ושנים לראשון אינה ראויה להביא כפרתה אלא לאו ש״מ כמאן דליתא דמי ועולין ימי טומאה וטהרה שלו למנין ימי טוהר של ראשון.
ואי אמרת [ואם אתה אומר] שבטומאה סבירא ליה [סבור] ר׳ יהודה שולד שני כמאן דאיתיה דמי [כמי שישנו הוא נחשב], היכי שחטינן עלה [איך אנו שוחטים עליה] ביום ארבעים ללידתו? הלוא לאורתא נמי לא מציא אכלה [לערב גם כן אינה יכולה לאכול] בקדשים עד שתביא קרבנה למחרת! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שגם לענין טהרה ולטומאה סבירא ליה [סבור] ר׳ יהודה שולד שני כמאן דליתיה דמי [כמי שאינו הוא נחשב]!
And if you say that concerning impurity, Rabbi Yehuda holds that the second offspring is considered as though it is extant, which means that the days of purity following the first birth are delayed by the second birth and the mother does not become pure until the second term is complete, how may one slaughter the Paschal offering on her account on the fortieth day? After all, in the evening of the fifteenth she also may not eat the Paschal offering, because only forty days will have passed from the time of the second birth, and she would still be impure. Rather, must one not conclude from it that concerning ritual purity and impurity, Rabbi Yehuda holds that the second offspring is considered as though it does not exist?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ לְטוּמְאָה וּלְטׇהֳרָה סְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּוָלָד שֵׁנִי כְּמַאן דְּאִיתֵיהּ דָּמֵי וְכִי תַנְיָא הַהִיא בְּפֶסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה.

The Gemara rejects this proof: Actually, I could say to you: Even concerning impurity and purity, Rabbi Yehuda holds that the second offspring is considered as something that does exist; and when that baraita is taught, it is dealing with a case of a woman who gave birth to one child, and it is referring to a case of a Paschal offering that is brought in impurity. When the majority of a community is impure, the Paschal offering is brought even in impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם – סבירא ליה כמאן דאיתיה דמי [ודקשיא לך] אמאי שוחטין עליה דכי תניא ההיא דשוחטין עליה בפסח הבא בטומאה דרוב צבור טמאי מתים היו ועשוהו בטומאה והואיל ובא בטומאה מצי אכלה מיניה:
לעולם אימא לך כו׳ – וההיא ברייתא לאו בולד שני מיתוקמא אלא בכל ולדות דעלמא ודקשיא לך הא לאורתא נמי מחוסרת כפורים היא בפסח הבא בטומאה עסקינן דנטמא רוב הקהל ואישתראי טומאה לגביה.
ודוחים: לעולם אימא לך [אומר לך]: לטומאה ולטהרה סבירא ליה [סבור] ר׳ יהודה שולד שני כמאן דאיתיה דמי [כמי שישנו הוא נחשב], וכי תניא ההיא [וכאשר שנויה אותה ברייתא] ששוחטים עליה את הפסח ביום הארבעים לזכר — הרי זה בפסח הבא בטומאה, כאשר רוב העם או הכהנים נטמאו בטומאת מת, ואז הפסח נאכל בטומאה.
The Gemara rejects this proof: Actually, I could say to you: Even concerning impurity and purity, Rabbi Yehuda holds that the second offspring is considered as something that does exist; and when that baraita is taught, it is dealing with a case of a woman who gave birth to one child, and it is referring to a case of a Paschal offering that is brought in impurity. When the majority of a community is impure, the Paschal offering is brought even in impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמִי אָכְלָה וְהָתְנַן בפֶּסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת.

The Gemara objects: And in that case, does she partake of it, as the baraita suggests? But didn’t we learn in a mishna (Pesaḥim 95b): With regard to a Paschal offering brought in impurity, men who experience a gonorrhea-like discharge [zavim], women who experience a discharge of uterine blood after their menstrual periods [zavot], menstruating women, and women after childbirth may not partake of it?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי אכלה והתנן – לא יאכלו ממנו זבין וזבות נידות ויולדות דאינו נאכל בטומאה אלא לציבור טמאי מתים בלבד:
האי דקתני לא יאכלו הימנו זבין וזבות נדות ויולדות דלא אכלי בימי טומאה בדלא טבילו כשעדין לא טבלו וכי קתני דשוחטין עליה ביום מ׳ משום דכבר טבלה:
לא יאכלו ממנו כו׳ – דכי אישתראי טומאה בצבור לגבי טומאת מת אישתראי דכתיב (במדבר ט) איש כי יהיה טמא לנפש וגו׳ ועלה דרשינן (פסחים דף סו:) איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין אלא עושין בטומאה.
ושואלים: ומי אכלה [והאם במקרה זה יולדת אוכלת ממנו]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: פסח הבא בטומאה, לא יאכלו ממנו זבים וזבות, נדות ויולדות, אלא רק טמאי מת!
The Gemara objects: And in that case, does she partake of it, as the baraita suggests? But didn’t we learn in a mishna (Pesaḥim 95b): With regard to a Paschal offering brought in impurity, men who experience a gonorrhea-like discharge [zavim], women who experience a discharge of uterine blood after their menstrual periods [zavot], menstruating women, and women after childbirth may not partake of it?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָהִיא לָא אכלי כִּי לָא טְבִילָן כִּי תַּנְיָא הַהִיא דְּשׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עָלֶיהָ דְּהָא טָבְלָה א״האִי הָכִי מִשְּׁמִינִי דִּילַיהּ הוּא דְּחַזְיָא.

The Gemara explains: In that case, they do not partake of it because they did not immerse themselves in a ritual bath. But when that mishna is taught, that one slaughters the Paschal offering and sprinkles its blood on her account, the reason is that she had already immersed herself on the eighth day after giving birth. The Gemara objects: If that is so, then it is from the eighth day following his birth that she is fit to eat a Paschal offering brought in impurity, and there is no reason for the baraita to specify that the offering is slaughtered on the fortieth day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא יאכלו בדלא טבלו – דלא פסקו מזיבה או פסקו ולא ספרו ז׳ ולא טבלו אבל יולדת ביום ארבעים היא טבלה בשמיני ללידתה.
א״ה – אמאי נקט יום מ׳ לזכר או שמונים לנקבה משמיני ללידתה נמי חזיא.
ומשיבים: מה שנאמר במשנה ההיא שזבים וזבות וכו׳ לא אכלי [אוכלים] מן הפסח הבא בטומאה הרי זה כי לא טבילן [כאשר עדיין לא טבלו] מטומאתם. לעומת זאת, כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] לגבי יולדת, ששוחטין וזורקין עליה ביום הארבעים לזכר, טעם הדבר הוא — דהא [שהרי] כבר טבלה בליל השמיני ללידה, בגמר ימי טומאתה. ושואלים: אי הכי [אם כך], מדוע מדובר בברייתא ביום הארבעים ללידת הזכר? והלוא כבר משמיני דיליה [שלו], שאז היא טובלת מטומאתה, הוא דחזיא היא ראויה] שישחטו עליה, ותאכל את הפסח!
The Gemara explains: In that case, they do not partake of it because they did not immerse themselves in a ritual bath. But when that mishna is taught, that one slaughters the Paschal offering and sprinkles its blood on her account, the reason is that she had already immersed herself on the eighth day after giving birth. The Gemara objects: If that is so, then it is from the eighth day following his birth that she is fit to eat a Paschal offering brought in impurity, and there is no reason for the baraita to specify that the offering is slaughtered on the fortieth day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִשְּׁמִינִי לָא חַזְיָא גקָסָבַר טְבוּל יוֹם דְּזָב כְּזָב דָּמֵי.

The Gemara explains: Actually, she is not fit from the eighth day, because the tanna maintains that a zav who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed is considered to have the status of a zav and may not partake of a Paschal offering brought in ritual impurity. Similarly, a woman who immerses after giving birth is considered like one who immersed that day, and therefore she cannot partake of sacrificial meat until the end of the forty-day period.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: משמיני לא חזיא [עדיין אינה ראויה], שכן קסבר [סבור הוא] התנא: טבול יום של זב, זב ביום שטבל מטומאתו — כזב שלא טבל דמי [הוא נחשב], ואינו אוכל מן הפסח הבא בטומאה. והוא הדין ליולדת זכר, שמהיום השמיני ועד סוף יום הארבעים הריהי ״טבולת יום ארוך״.
The Gemara explains: Actually, she is not fit from the eighth day, because the tanna maintains that a zav who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed is considered to have the status of a zav and may not partake of a Paschal offering brought in ritual impurity. Similarly, a woman who immerses after giving birth is considered like one who immersed that day, and therefore she cannot partake of sacrificial meat until the end of the forty-day period.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִי הָכִי בְּיוֹם מ׳אַרְבָּעִים נָמֵי לָא חַזְיָא לָאיֵי בְּיוֹם מ׳אַרְבָּעִים חַזְיָא דקָסָבַר מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב לָאו כְּזָב דָּמֵי.

The Gemara objects: If that is so, then on the fortieth day she is also not fit to eat the Paschal offering. The Gemara explains: This is not so; on the fortieth day she is fit to partake of the Paschal offering after nightfall, because the tanna holds that a zav who has immersed himself and waited for nightfall but is lacking atonement, i.e., he has not yet brought an atonement offering to complete the purification process, is not considered to have the status of a zav. Therefore, after completing the purification period, the woman may partake of the offering, despite the fact that she has not yet brought her atonement offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי – דטבילה גורמת משמיני דילה כשטבלה בו חזיא למשחט עליה ואמאי נקט יום מ׳ משום דכבר טבלה לזכר לא משמיני ועד מ׳ לא חזיא למשחט עליה דקסבר טבול יום דזב כזב גמור דמי דלא מצי למישחט עליה עד העריב שמשו הכא נמי טבול יום דיולדת כיולדת דמיא משמיני ועד יום מ׳ הוי כיומא אריכא והיינו טבול יום ארוך דאמר במס׳ נדה. ולא חשיב לה הערב שמש עד יום מ׳ לערב:
אי הכי ביום מ׳ נמי לא חזיא למיכל לאורתא דהא מחסרא כפרה:
לאיי ביום מ׳ חזיא – לאורתא דקסבר מחוסר כפורים (דכזב) [דזב] לא כזב דמי ומצי שחיט עליה אף מחוסר כפורים דיולדת נמי:
ביום מ׳ נמי לא חזיא – אפי׳ לאורתא דהא מיחסרא כפרה וקס״ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי ואינו אוכל בפסח הבא בטומאה.
ומקשים: אי הכי [אם כך], ביום ארבעים נמי [גם כן] לא חזיא [עדיין אינה ראויה]! ודוחים: לאיי [לא כן], ביום ארבעים חזיא [ראויה היא], מפני שהיא יכולה לאכול מן הפסח בערב, שכן קסבר [סבור הוא] התנא של ברייתא זו: מחוסר כפורים של זב, שטבל וכבר העריב שמשו, ואינו מחוסר אלא קרבן — לאו כזב דמי [אינו נחשב כזב], ומותר לאכול מן הפסח הבא בטומאה, והוא הדין ליולדת במוצאי יום הארבעים לזכר.
The Gemara objects: If that is so, then on the fortieth day she is also not fit to eat the Paschal offering. The Gemara explains: This is not so; on the fortieth day she is fit to partake of the Paschal offering after nightfall, because the tanna holds that a zav who has immersed himself and waited for nightfall but is lacking atonement, i.e., he has not yet brought an atonement offering to complete the purification process, is not considered to have the status of a zav. Therefore, after completing the purification period, the woman may partake of the offering, despite the fact that she has not yet brought her atonement offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּלְרָבָא דְּאָמַר מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב כְּזָב דָּמֵי הָא מַתְנִייתָא הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ אָמַר רַב אָשֵׁי רָבָא מְתָרֵץ לַהּ בְּיוֹם מ׳אַרְבָּעִים לִיצִירַת זָכָר וּבְיוֹם שְׁמוֹנִים לִיצִירַת נְקֵבָה ור׳וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּאָמַר לְזָכָר מ׳אַרְבָּעִים וְאֶחָד לִנְקֵבָה שְׁמוֹנִים וְאֶחָד.

The Gemara asks: But according to Rava, who says that a zav who is lacking atonement is considered to have the status of a zav, how does he resolve the problem in this baraita? Rav Ashi said that Rava resolves it as follows: The baraita is not referring to the fortieth day after the birth of a male, but to a miscarriage that occurred on the fortieth day after the conception of a male, or the eightieth day after the conception of a female. And it is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that it takes forty-one days for a male fetus to be formed, and eighty-one days for a female fetus to be formed. Since the miscarriage occurred before the forty-first or eighty-first day, it does not render the woman impure with the impurity of childbirth, and therefore she may partake of the Paschal offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולרבא דאמר – במסכת זבחים מחוסר כפורים דזב כזב דמי היכי מתריץ לה ביום מ׳ לזכר:
רבא מתריץ לה – שוחטין עליה ביום מ׳ ליצירת זכר כלומר אם מיום שטבלה ונתעברה והפילה ליום מ׳ שיש לחוש ליצירת זכר שאם היתה מפלת למחר ליום מ״א ואם היה זכר היתה צורתו ניכרת כר׳ ישמעאל דאמר דזכר נגמרת ליום מ״א ונקבה לפ״א ועכשיו כיון שהפילה יום אחד קודם גמר הצורה לא חשיב ולד הילכך שוחטין עליה כשהפילה ביום מ׳ ליצירת זכר או ביום פ׳ ליצירת נקבה:
הא דרבא בשחיטת קדשים בתחילת פ״ב (דף יז:).
אמר רב אשי רבא – לא מתרץ לה ביום מ׳ דימי טוהר כלל אלא הכי מוקים לה ביולדת ביום מ׳ להריונה וילדה זכר שוחטין עליה בו ביום ור׳ ישמעאל היא דאמר בפרק המפלת חתיכה (נדה ל.) בריית נקבה לפ״א.
ביום מ׳ ליצירת זכר – אף שאין יכולין לידע יום ארבעים ליצירה דהלא שכבת זרע שוהה לקלוט פעמים עד שלשה ימים ומיהו שמואל היה בקי כדאמרינן פרק המפלת (נדה כה:) שאני שמואל דרב גובריה.
ושואלים, ולרבא שאמר: מחוסר כפורים של זב כזב דמי [נחשב], הא מתנייתא היכי מתרץ לה [אותה ברייתא איך הוא מתרץ, מיישב אותה]? אמר רב אשי: רבא אינו מסביר ברייתא זו ביום הארבעים או השמונים ללידה, אלא הוא מתרץ לה [אותה] באשה שהפילה ביום ארבעים ליצירת כלומר, להריון של זכר וביום שמונים ליצירת נקבה, ודעת ר׳ ישמעאל היא, שאמר: לזכר זמן היצירה הוא ארבעים ואחד, לנקבה שמונים ואחד, והמפילה ביום ארבעים ליצירת זכר, או שמונים ליצירת נקבה — אינה טמאה טומאת לידה.
The Gemara asks: But according to Rava, who says that a zav who is lacking atonement is considered to have the status of a zav, how does he resolve the problem in this baraita? Rav Ashi said that Rava resolves it as follows: The baraita is not referring to the fortieth day after the birth of a male, but to a miscarriage that occurred on the fortieth day after the conception of a male, or the eightieth day after the conception of a female. And it is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that it takes forty-one days for a male fetus to be formed, and eighty-one days for a female fetus to be formed. Since the miscarriage occurred before the forty-first or eighty-first day, it does not render the woman impure with the impurity of childbirth, and therefore she may partake of the Paschal offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) סוֹף סוֹף תִּיפּוֹק לִי דִּטְמֵאָה הִיא מִשּׁוּם נִדָּה בְּלֵידָה יַבִּישְׁתָּא אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא אִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּאֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם.

The Gemara objects: But ultimately, one should conclude that she is impure because she has the status of a menstruating woman. The Gemara explains: The mishna was stated with regard to the case of a dry birth, in which no blood was expelled, and therefore no impurity imparted. The Gemara asks: If that is so, then what is the purpose of stating it? The ruling in such a case is obvious. The Gemara answers: It was necessary to state it, lest you say that it is impossible for the womb to open without blood being expelled. The tanna therefore teaches us that it is possible for the womb to open without blood being expelled. Accordingly, Rabbi Yehuda’s opinion with regard to the impurity of a second birth cannot be deduced from this mishna.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוף סוף – אמאי שוחטין עליה בשהפילה ביום מ׳ תיפוק לי דאין שוחטין בטומאה משום נדה דכל יולדת נדה היא:
בלידה יבישתא – שלא היה בה דם כלל:
אי הכי דליכא דם פשיטא דשוחטין:
מהו דתימא אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם – וראתה דם ואיבדתו:
קמ״ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם:
יבשתא – בלא דם.
הקבר – רחם.
קא משמע לן – פירוש אפשר לפתיחת הקבר בלא דם והכי פסיק בשאלתות דרב אחאי מהאי דהכא מדשוחטין וזורקין.
אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם – תימה א״כ למאי איצטריך למיכתב גבי זכר וטמאה ז׳ ימים ואומר רבי דאי לאו קרא ה״א תטמא שבועיים מק״ו מנקבה דטהרתה מרובה ואפ״ה שבועיים כ״ש זכר שהוא מועט וכה״ג איכא בת״כ.
גמ׳ קמ״ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. מדברי הרשב״א בתה״א הובא בב״י רסי׳ קצד מבואר דהי׳ לו הגי׳ כאן קמ״ל ולד דגמר צורתו מפתח טפי פחות ממ׳ לא נפתח טפי:
ומקשים: סוף סוף מדוע שוחטים עליה את הפסח? תיפוק [תצא] לי שטמאה היא משום נדה, שראתה דם בזמן הלידה! ומשיבים: מדובר בלידה יבישתא [יבישה], שלא היה בה דם. ומקשים: אי הכי, מאי למימרא [אם כך, מה בא התנא לומר]? ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: אי אפשר לפתיחת הקבר (הרחם) בלא דם, לכן קא משמע לן [משמיע לנו] שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ושבים לדיון בדעת ר׳ יהודה, האם לשיטתו משלימים ימי טהרה לוולד הראשון.
The Gemara objects: But ultimately, one should conclude that she is impure because she has the status of a menstruating woman. The Gemara explains: The mishna was stated with regard to the case of a dry birth, in which no blood was expelled, and therefore no impurity imparted. The Gemara asks: If that is so, then what is the purpose of stating it? The ruling in such a case is obvious. The Gemara answers: It was necessary to state it, lest you say that it is impossible for the womb to open without blood being expelled. The tanna therefore teaches us that it is possible for the womb to open without blood being expelled. Accordingly, Rabbi Yehuda’s opinion with regard to the impurity of a second birth cannot be deduced from this mishna.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה ת״שתָּא שְׁמַע {ויקרא י״ב:ה׳} שִׁשִּׁים יָכוֹל בֵּין רְצוּפִין בֵּין מְפוּזָּרִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר יוֹם מָה יוֹם רָצוּף אַף שִׁשִּׁים כּוּלָּן רְצוּפִין מַנִּי אִלֵּימָא רַבָּנַן מִי אִית לְרַבָּנַן מְפוּזָּרִין.

Rabbi Shemaya said: Come and hear a proof from a baraita: The verse states with regard to a woman who gave birth to a female: “And she shall continue in the blood of purification sixty days and six days” (Leviticus 12:5). One might have thought that she counts the days whether they are continuous or dispersed. Therefore, the verse states: “Sixty days and six days,” to teach that just as a day is a continuous time period, so too all sixty days are continuous. And whose opinion is this? If we say it is the opinion of the Rabbis, that cannot be correct, as are the Rabbis of the opinion that it is possible for a woman who gave birth to count dispersed days? This is not the case, as the Rabbis count the days of purification from the second birth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול בין רצופין – (כולן) כולן ששים בלא הפסק והוא חומרא דהיינו כגון שילדה נקבה וחזרה והפילה בתוך ימי טהרתה של ראשונה ובאו ימי טומאה של שני בתוך ימי טהרה של ראשון. אי אמרינן ששים בעינן רצופין עולין ימי טומאה של שני בחשבון הששים ונפחתו בימי טהרה של ראשון:
או יכול ששים בין מפוזרים היינו לקולא כלומר שמפסיקין ימי טומאה של שני ימי טהרה של ראשון וחוזרין ומשלימין ימי טהרה דראשון לאחר ימי טומאה דשני ואינה מפסדת כלום מימי טהרה:
ת״ל יום מה יום כולו רצוף אף ששים כולן רצופין – כלומר דאין משלימין לאחר מיכן:
מי אית להו לרבנן מפוזרין – כלל והא אמרי לעולם דמוולד שני מונה אלמא לרבנן לעולם רצופין הוו דאין בהן שום הפסק:
יכול בין רצופין – כגון שלא הפילה בינתיים.
בין מפוזרין – כגון אם הפילה לסוף נ״ד יכול יפסיקו לה טומאת הנפל וישלימו לה ששים יום של טהרה ללידה הראשונה לבד מימי טומאת הנפל המפסיקין בינתיים.
תלמוד לומר יום מה יום כולו רצוף – אם טמא טמא ואם טהור טהור אף ששים יום כולם רצופים לטהרה.
מי אית להו מפוזרין – הא מוולד שני מניא ולא משלמו ימי טוהר דראשון אלא אחר אחרון הולכין הלכך לא משכחת להו מפוזרין לעולם.
אמר ר׳ שמעיה, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: נאמר ביולדת נקבה ״וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה״ (ויקרא יב, ה)יכול מונה ששים ימים אלה בין רצופין בין מפוזרין, וכגון שהפילה באמצעם, ונטמאה, שמשלימה לאחר מכן את ימי הטהרה של הראשון? תלמוד לומר: ״י ום״, ומלה זו מיותרת, אלא באה ללמדנו: מה יום רצוףאף ששים כולן רצופין. ונברר: מני [כשיטת מי היא]? אלימא רבנן [אם תאמר לשיטת חכמים], מי אית לרבנן [האם יש לחכמים] אפשרות של ימי טהרה מפוזרין? והלוא לשיטתם, המפלת בתוך מלאת — מונה רק לוולד השני!
Rabbi Shemaya said: Come and hear a proof from a baraita: The verse states with regard to a woman who gave birth to a female: “And she shall continue in the blood of purification sixty days and six days” (Leviticus 12:5). One might have thought that she counts the days whether they are continuous or dispersed. Therefore, the verse states: “Sixty days and six days,” to teach that just as a day is a continuous time period, so too all sixty days are continuous. And whose opinion is this? If we say it is the opinion of the Rabbis, that cannot be correct, as are the Rabbis of the opinion that it is possible for a woman who gave birth to count dispersed days? This is not the case, as the Rabbis count the days of purification from the second birth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא וּמִדְּקָא יָהֵיב לַהּ שִׁשִּׁים רְצוּפִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי ש״משְׁמַע מִינָּה חוּמְרָא אִית לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה קוּלָּא לֵית לֵיהּ.

Rather, is it not the opinion of Rabbi Yehuda? And from the fact that he prescribes for her sixty continuous days to be counted together, conclude from it that Rabbi Yehuda maintains that the second offspring is considered extant only where a stringency results, but where a leniency results, in that she continues counting the days of purity of the first birth after completing the days of impurity for the second birth, he does not maintain that the second offspring is considered as though it exists.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לאו ר׳ יהודה היא – דאמר מוולד ראשון מונה ולטעמיה קא יכיל למיבעי אי רצופין אי מפוזרין ומדקא יהיב ששים רצופין בהדדי דקאמר מה יום כולו רצוף ש״מ לחומרא אית ליה דימי טומאה דשני עולין בחשבון ששים דראשון:
אלא לאו ר׳ יהודה היא – דאית ליה ימי טוהר דראשון דלדידיה ראשון עיקר לענין קרבן ואשמועי׳ הכא דלענין טומאה וטהרה לית ליה ימי טוהר לראשון דא״כ לא משכחת לה טהורין רצופין אלא משני מניא וש״מ חומרא בעלמא אית ליה במתני׳ לאפושי קרבנות ולענין קרבן לחודיה הוא דמני לראשון אבל לגבי טומאה להשלים ימי טוהר לראשון למנותן מפוזרין לית ליה דקולא היא דהדר בעיא למיתב ימי טוהר לשני.
ש״מ חומר כו׳ – דליכא למימר רצופין היינו כימי ספורו של זב שלא יהא טומאה מפסיק ביניהם ה״נ ל״ג יום יהיו נקיים דכתיב תשב על דמי טהרה אלמא דאין צריכין נקיים.
אלא לאו [האם לא] דעת ר׳ יהודה היא. ומדקא יהיב לה [וממה שהוא נותן לה] ששים רצופים בהדי הדדי [יחד], שמע מינה [למד מכאן] שגם אם חומרא אית ליה [יש לו] לר׳ יהודה, לנהוג ימי טומאה לשני, אבל קולא לית ליה [אין לו] להשלים לראשון ימי טהרה!
Rather, is it not the opinion of Rabbi Yehuda? And from the fact that he prescribes for her sixty continuous days to be counted together, conclude from it that Rabbi Yehuda maintains that the second offspring is considered extant only where a stringency results, but where a leniency results, in that she continues counting the days of purity of the first birth after completing the days of impurity for the second birth, he does not maintain that the second offspring is considered as though it exists.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לָא לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא וְהָכָא בְמַאי עָסְקִינַן לְיוֹלֶדֶת זָכָר מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה.

The Gemara rejects this proof: No, actually, the baraita is stated in accordance with the opinion of the Rabbis. And what are we dealing with here? We are dealing with a woman who gives birth to a male within the eighty-day period following the birth of a female, so that the forty-day period for the male is entirely subsumed within the purification period for the female. In such a case, even the Rabbis would maintain that the second birth does not interrupt the term following the first. She would observe the seven days of impurity for the male, and then complete the days of purity for the female. Consequently, the verse teaches that the sixty-six days of purity following the first birth are observed continuously, and there is no need to observe additional days due to the intervening days of impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם רבנן היא ודקא אמרת מי אית להו מפוזרין כלל הכא במאי עסקינן דילדה זכר ביום פ׳ של נקבה שימי טהרתה של נקבה מושכין לאחר ימי טהרתה של זכר דימי טהרתה דזכר ל״ג ודנקבה ס״ו מהו דתימא כי אמרו רבנן דביטל שני הראשון הני מילי כשמושכין ימי טהרתה של שני לאחר ימי טהרתה של ראשון אבל הכא דימי טהרה דראשון מושכין לאחר טהרה [של] שני אמרינן דאית בהו דין מפוזרין דמשלימין לאחר ימי טומאה דשני ימי טהרה דראשון:
לעולם רבנן היא – וה״ד מפוזרין ביולדת זכר בתוך שמונים של נקבה שימי טוהר של זכר כלין קודם לשמונים דנקבה ראשונה ובכה״ג דימי טוהר של שני כלין קודם לימי טוהר דראשון לית להו לרבנן דמוולד שני לימנו ובעיא לאשלומי ימי טוהר דראשון ואתא קרא לאשמועינן דלא משלימין לבתר פ׳ דלידה ראשונה שבעה כנגד ז׳ ימי טומאה דזכר שהפסיקו בינתיים אלא משני מונה.
ודוחים: לא, לעולם ברייתא זו רבנן [דעת חכמים] היא, הסבורים שמונה ימי טומאה וטהרה לוולד השני. והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים]? ליולדת (מפילה) זכר מתוך שמונים של נקבה, שבתוך שמונים היום של הנקבה נשלמו ימי טומאה וטהרה של הזכר. ובמקרה זה היה מקום לומר שאין מניינו של השני מבטל את הראשון, אלא לאחר שתמנה לזכר ימי טומאה תשלים את ימי הטהרה של הנקבה. לכן נאמר שצריך שיהיו שישים ושישה הימים רצופים, ומונה רק שישים ושישה ימי טהרה של הנקבה, ולא יותר.
The Gemara rejects this proof: No, actually, the baraita is stated in accordance with the opinion of the Rabbis. And what are we dealing with here? We are dealing with a woman who gives birth to a male within the eighty-day period following the birth of a female, so that the forty-day period for the male is entirely subsumed within the purification period for the female. In such a case, even the Rabbis would maintain that the second birth does not interrupt the term following the first. She would observe the seven days of impurity for the male, and then complete the days of purity for the female. Consequently, the verse teaches that the sixty-six days of purity following the first birth are observed continuously, and there is no need to observe additional days due to the intervening days of impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) סוֹף סוֹף שָׁלְמִין יוֹמֵי דְּקַדְמָאָה וְעַד כָּאן דְּבָתְרָאָה לָא שָׁלְמִין דְּהָא רַבָּנַן הלְוָלָד שֵׁנִי מָנוּ אֶלָּא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לְרַבָּנַן בְּיוֹלֶדֶת תְּאוֹמִים נְקֵבָה קַדְמָיְיתָא וְזָכָר בָּתְרָאָה וּכְגוֹן דִּילֵידְתֵּיהּ לְזָכָר בָּתְרָאָה בְּעֶשְׂרִים לְיוֹמֵי טׇהֳרָה דְּבָעֲיָא מִינְקָט לֵיהּ שִׁבְעָה יוֹמֵי טוּמְאָה דְּלֵידָה תאומים נקבה.

The Gemara objects: But ultimately, this scenario is impossible; the reason is that the days of the first birth are completed while the days of the latter birth are not completed, as the Rabbis count the days following the second birth, and therefore the term relating to the first birth is abandoned. The Gemara offers a different explanation of the baraita: Rather, you find a case of counting dispersed days according to the Rabbis in a case where a woman gives birth to twins, first a female and then a male, and for example, she gives birth to the latter offspring, the male, on the twentieth day of the days of purity for the female, as she is required to observe for him seven days of impurity for birth.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוף סוף – מי מצית אמרת הכי הא לעולם שלמין ימי טהרה דקדמאה ועד כען בתראה לא שלמי ובהא היכא דימי טהרה דשני מושכין לאחר ימי טהרה דראשון רבנן לולד שני מנו. והכא ימי טהרה דשני משכי שפי׳ מן קדמאי כיצד נתעברה זכר לאחר י״ד ימי טומאה דנקבה והפילה למ״א נשתיירו מן ס״ו ימי טהרה דנקבה כ״ה ימים וימי טהרה דזכר מושכין עד מ׳ יום ובהא קסברי רבנן דביטל שני הראשון והיכי משכחת מפוזרין לרבנן:
אלא משכחת לה לרבנן כגון ביולדת תאומים אחד נקבה אחד זכר וילדה נקבה קודם ואח״כ נשתהא הזכר במעי אמו עד עשרים יום לימי טהרה של נקבה ונולד ביום עשרין ועדיין לאחר לידת הזכר נשתיירו מ״ז ימי טהרה לנקבה ויום עשרים שהוא של לידה חושב בכלל:
ובעיא למינקט לזכר ז׳ ימי טומאה דלידה בתוך הנך מ״ז ימי טהרה שנשתיירו לנקבה וכאן מושכין ימי טהרה דנקבה ז׳ יום לאחר ימי טהרה דזכר והכא לא מצי למימר ביטל שני את הראשון דימי טהרה דראשון מאוחרין:
סוף סוף – לא משכחת הכי דשלמין שמונים דנקבה קמייתא ועד כאן מ׳ דזכר לא שלמין דלא משכחת לידת זכר עד נ״ד דנקבה י״ד דטומאה דנקבה ומ׳ דיצירת הזכר וכיון (דרבינן לוולד שני משום דלא) משכחת מפוזרין.
ביולדת תאומין – שנתעברו.
לעשרים לימי טהרה – עשרים לאו דוקא דהוא הדין לבציר מהכי או טפי מהכי.
ומקשים: סוף סוף לא תיתכן מציאות כזו שנעמיד בה את הברייתא, שהרי שלמין יומי דקדמאה [נשלמים שמונים הימים של הראשון, הנקבה] ועד כאן דבתראה לא שלמין [ועדיין הימים של האחרון לא נשלמים], ואם כן, אין להעמיד ברייתא זו כשיטת חכמים, דהא רבנן [שהרי חכמים] לולד שני מנו [מונים הם]! ומתרצים: אלא משכחת לה לרבנן [מוצא אתה לחכמים] אפשרות עקרונית לימי טהרה מפוזרים — ביולדת תאומים, נקבה קדמייתא [ראשונה] וזכר בתראה [אחרון], וכגון דילידתיה [שילדה את] הזכר בתראה [האחרון] ביום העשרים ליומי [לימי] טהרה של הנקבה, דבעיא מינקט ליה [שצריכה לשמור לו] שבעה יומי [ימי] טומאה של לידה (תאומים נקבה),
The Gemara objects: But ultimately, this scenario is impossible; the reason is that the days of the first birth are completed while the days of the latter birth are not completed, as the Rabbis count the days following the second birth, and therefore the term relating to the first birth is abandoned. The Gemara offers a different explanation of the baraita: Rather, you find a case of counting dispersed days according to the Rabbis in a case where a woman gives birth to twins, first a female and then a male, and for example, she gives birth to the latter offspring, the male, on the twentieth day of the days of purity for the female, as she is required to observe for him seven days of impurity for birth.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וה״קוְהָכִי קָאָמַר יָכוֹל הֵיכָא דְּיָלְדָה תְּאוֹמִים נְקֵבָה מֵעִיקָּרָא וְזָכָר לְבַסּוֹף תַּפְסֵיק טוּמְאָה דְּלֵידָה בְּמִיצְעֵי וְנִימְנֵי לַהּ שִׁשָּׁה וְשִׁשִּׁים מְפוּזָּרִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר יוֹם מָה יוֹם כּוּלּוֹ רָצוּף אַף שִׁשִּׁים כּוּלָּם רְצוּפִין.

The Gemara explains: And this is what the baraita is saying: One might have thought that where she gave birth to twins, a female initially and a male afterward, that the impurity of the second birth interrupts the term following the first birth in the middle, and she counts sixty-six dispersed days. Therefore, the verse states: “Sixty days and six days,” to teach that just as a day is an entirely continuous time period, so too all sixty days are to be continuous. Since the baraita could be in accordance with the opinion of the Rabbis, no proof can be inferred with regard to the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והכי קאמר יכול היכא דילדה תאומים נקבה מעיקרא וזכר לבסוף – לאחר כ׳ יום של טהרה אימא תיפסוק טומאה דלידה זכר במיצעי ונימני להו ששים וששה מפוזרין כלומר י״ד ימים לאחר מ׳ דזכר דשבעה שנשתיירו לנקבה לאחר ימי טהרה דזכר ועוד ז׳ ימים משלימין לה מפני ז׳ ימי טומאה דלידה זכר שהפסיקום והיינו מפוזרין (דאינין) [דאינן] מפסיקין ימי טהרה (דאינן אין):
יכול מפוזרין – דמפסקי והא מיירי כגון שילדה תאומים זה ביום ראשון ואחד ביום שני שסוף ימי טומאה דשני נכנס ביום טהרה דראשון וקא בעי אי משלימין אותו יום טהרה דראשון שטימאו השני אי לא וקאמר ת״ל יום דכולן רצופין וש״מ חומרא אית ליה לר׳ יהודה דרצופין:
1מפוזרין – כלומר שפסקו לה שבעה ימי טומאה דזכר לימי טוהר דנקבה וליתיב לה שבעה אחריני לאחר שמונים ללידה הראשונה ת״ל יום.
1. שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בתחילת דף י׳:
והכי קאמר [וכך הוא אומר]: יכול היכא [במקום] שילדה תאומים, נקבה מעיקרא [בתחילה] וזכר לבסוף, תפסיק טומאה של לידה של הזכר במיצעי [באמצע], ונימני [ונספור] לה לנקבה ששה וששים מפוזרין? תלמוד לומר: ״יום״, מה יום כולו רצוףאף ששים כולם רצופין. ושבים לבירור שיטת ר׳ יהודה, האם לדעתו משלימים ימי טהרה לוולד הראשון.
The Gemara explains: And this is what the baraita is saying: One might have thought that where she gave birth to twins, a female initially and a male afterward, that the impurity of the second birth interrupts the term following the first birth in the middle, and she counts sixty-six dispersed days. Therefore, the verse states: “Sixty days and six days,” to teach that just as a day is an entirely continuous time period, so too all sixty days are to be continuous. Since the baraita could be in accordance with the opinion of the Rabbis, no proof can be inferred with regard to the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר אַבָּיֵי ת״שתָּא שְׁמַע {ויקרא י״ב:ד׳} שְׁלֹשִׁים יָכוֹל בֵּין רְצוּפִין בֵּין מְפוּזָּרִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר יוֹם מָה יוֹם כּוּלּוֹ רָצוּף אַף שְׁלֹשִׁים רְצוּפִין מַנִּי הָא אִלֵּימָא רַבָּנַן וּמִי אִית לְהוּ לְרַבָּנַן

Abaye said: Come and hear a proof from a baraita which discusses a woman who gave birth to a male. The verse states: “And she shall continue in the blood of purification three days and thirty days” (Leviticus 12:4). One might have thought that she counts the days whether they are continuous or dispersed. Therefore, the verse states: “Three days and thirty days,” to teach that just as a day is an entirely continuous time period, so too all thirty days are to be continuous. And whose opinion is this? If we say it is the Rabbis, that cannot be correct, as are the Rabbis of the opinion that
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלושים דזכר מפוזרין – כגון יולדת תאומים וילדה שני בתוך ל׳ דזכר ראשון יכול יתנו לה שבעה לבד מ׳ ללידה הראשונה כגון ז׳ ימי טומאה דשני דהשתא הוו ל׳ מפוזרין שהרי הפסיקו ימי טומאה בינתיים שלא עלו למנין.
אמר אביי, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא לענין יולדת זכר: ״ו שלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה״ (ויקרא ה, ד)יכול שלושים בין רצופין בין מפוזרין? תלמוד לומר: ״י ום״, מה יום כולו רצוףאף שלשים רצופין. ונברר: מני הא [כשיטת מי היא]? אלימא רבנן [אם תאמר כשיטת חכמים], ומי אית להו לרבנן [והאם יש להם לחכמים] אפשרות של ימי טהרה
Abaye said: Come and hear a proof from a baraita which discusses a woman who gave birth to a male. The verse states: “And she shall continue in the blood of purification three days and thirty days” (Leviticus 12:4). One might have thought that she counts the days whether they are continuous or dispersed. Therefore, the verse states: “Three days and thirty days,” to teach that just as a day is an entirely continuous time period, so too all thirty days are to be continuous. And whose opinion is this? If we say it is the Rabbis, that cannot be correct, as are the Rabbis of the opinion that
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כריתות י. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות י., רש"י כריתות י., תוספות כריתות י., תוספות ישנים כריתות י., גליון הש"ס לרע"א כריתות י., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות י.

Keritot 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 10a, Attributed to R. Gershom Keritot 10a, Rashi Keritot 10a, Tosafot Keritot 10a, Tosefot Yeshanim Keritot 10a, Gilyon HaShas Keritot 10a, Steinsaltz Commentary Keritot 10a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144