×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּזְמַן שֶׁהֵן סְתוּמִין וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְפוֹרָשִׁין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ד׳:כ״ג,כ״ח,ל״ב} קׇרְבָּנוֹ בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא אוְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו.
when they are unallocated and not when they are allocated. Consequently, the same should apply to one whose father separated money for a regular sin-offering, i.e., he should be able to use them for his own sin-offering. Therefore, the verse states: “His offering” (Leviticus 4:32), which serves to emphasize: He fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation with the money separated for his father’s offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בזמן שהן סתומין – כדתנן בשילהי מתני׳.
ת״ל – ואם כבש יביא קרבנו בקרבנו יוצא כו׳ ואית דדרשי ליה מקרבנו קמא.
בזמן שהן סתומין ולא בזמן שהן מפורשין, ואם כן הוא הדין למי שאביו הפריש מעות לחטאת סתם, שיצא בהם לשם חטאו — תלמוד לומר: ״קרבנו״ (ויקרא ד, לב) להדגיש: בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא אף במעות שהופרשו לצורך קרבן אביו.
when they are unallocated and not when they are allocated. Consequently, the same should apply to one whose father separated money for a regular sin-offering, i.e., he should be able to use them for his own sin-offering. Therefore, the verse states: “His offering” (Leviticus 4:32), which serves to emphasize: He fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation with the money separated for his father’s offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אפי׳אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה אֲבָל יוֹצֵא בְּקׇרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ד׳:כ״ג,כ״ח,ל״ב} קׇרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשׁוּם חֶטְאוֹ.

The baraita continues this line of argument: One might have thought that he does not fulfill his obligation with the money that his father separated if it is from money the father set aside to atone for a minor transgression and the son atones for a minor one, or from money the father set aside to atone for a major transgression and the son atones for a major one. However, the son may fulfill his obligation with the offering he separated for himself. From animals he set aside to atone for a minor transgression, he many atone for a major one, or from animals he set aside to atone for a major transgression he may atone for a minor one. Therefore, the verse states: “Then he shall bring for his offering a goat, a female without blemish, for his sin” (Leviticus 4:28), which indicates that he does not fulfill his obligation unless his offering is for the sake of his particular sin, not for some other transgression.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מן הקלה על הקלה – משבועת העדות לשבועת הפקדון או לשבועת ביטוי.
מן החמורה על החמורה – מחלב לדם מחייבי מיתות לחייבי כריתות בשוגג.
1אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו – לעבירה זו ויביאנו לעבירה אחרת.
1. תוס׳ ד״ה ״אבל יוצא בקרבן״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ז:.
ת״ל על חטאתו דכתיב קרבנו על חטאתו בפ׳ שעירה כתיב והביא קרבנו שעירת עזים על חטאתו:
וממשיכים עוד לברר: יכול לא יצא במעות שהפריש אביו אפילו כאשר שוות בחומרתן העבירות של האב והבן, כגון מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, אבל יוצא הוא בקרבן שהפריש לעצמו מן הקלה על החמורה, מן החמורה על הקלה — תלמוד לומר: ״קרבנו... על חטאתו״ (ויקרא ד, כח) לומר: עד שיהא קרבנו לשום (לשם) חטאו המסויים, ולא על חטא אחר.
The baraita continues this line of argument: One might have thought that he does not fulfill his obligation with the money that his father separated if it is from money the father set aside to atone for a minor transgression and the son atones for a minor one, or from money the father set aside to atone for a major transgression and the son atones for a major one. However, the son may fulfill his obligation with the offering he separated for himself. From animals he set aside to atone for a minor transgression, he many atone for a major one, or from animals he set aside to atone for a major transgression he may atone for a minor one. Therefore, the verse states: “Then he shall bring for his offering a goat, a female without blemish, for his sin” (Leviticus 4:28), which indicates that he does not fulfill his obligation unless his offering is for the sake of his particular sin, not for some other transgression.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) יָכוֹל לֹא יֵצֵא בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה אפי׳אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה.

One might have thought that he does not fulfill his obligation with the animal he separated for himself, from animals he set aside to atone for a minor transgression to atone for a minor one; or from animals he set aside to atone for a major transgression, to atone for a major one; or even when from animals he set aside to atone for a minor transgression to atone for a major one; or from animals he set aside to atone for a major transgression to atone for a minor one.
שיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו אפילו מן הקל על הקל. שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא בשוגג על הדם או איפכא. והוא הדין מן החלב על החלב ומן הדם על הדם דין הוא שלא כיפר כשמשנה מקדושה לקדושה שהרי לא מעל ולא כיפר בפרק בתרא דכריתות. דכיון דלא מצי מעל כפורי נמי לא מצי מכפר. שאם הפריש בהמה על החלב ושגג ונתנה לכהן להקריב על הדם דלא מעל דאכתי בקדושתייהו קיימי ולא נפקא לחולין בהכי. אי נמי אפילו מכרה כל היכא דאיתיה ברשותיה דהקדש איתא ולא מעל כיון דלא נהנה ממנה. ומיהו אם נהנה ממנה מעל אף על גב דלא נפקא לחולין. וכיון דלא מעל לא כיפר שהרי הוא עצמו לא נתכוון לצאת בחטאת זו. הלכך אפילו הביא מדעת על הדם קרבן שהפריש על החלב או על הדם שניה ומתכוין לכפר דין הוא שלא כפר כלל. אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה כו׳. שאם הפריש מעות לעצמו על החלב ושגג שהיה סבור שהן חולין ולקח מהן בהמה לחטאת דם כפר שהרי מעל שמוציאה לחולין. ולכך כפר משום דהרי הן מעות חולין שלקח מהן בהמה על הדם דקיימא לן כל היכא דמעיל נפקי לחולין. ואי נמי דאהני שינוי להתכפר בשגג במזיד נמי ובמתכוין לקח בהמה להקריב על חטאת דם ממעות שהפריש על החלב או מן החלב על החלב יתכפר על השניה בין מעל בין לא מעל. תלמוד לומר וכפר על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו ממש. וכן תניא בתוספתא דכריתות הפריש מעות לחטאת חלב והביאו לחטאת דם או אפכא בשוגג מעל לפיכך כפר. במזיד לא מעל לפיכך לא כיפר. הר׳ עזריאל ז״ל:
יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, או אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה,
One might have thought that he does not fulfill his obligation with the animal he separated for himself, from animals he set aside to atone for a minor transgression to atone for a minor one; or from animals he set aside to atone for a major transgression, to atone for a major one; or even when from animals he set aside to atone for a minor transgression to atone for a major one; or from animals he set aside to atone for a major transgression to atone for a minor one.
שיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ בְּהֵמָה עַל הַחֵלֶב וְהֵבִיא עַל הַדָּם אוֹ עַל הַדָּם וְהֵבִיא עַל הַחֵלֶב בשֶׁהֲרֵי לֹא מָעַל וְלֹא כִּיפֵּר.

The reason is that if he separated an animal to bring as an offering for unintentionally eating forbidden fat and he instead brought that sin-offering for unintentionally consuming blood, or if he separated an animal to bring as an offering to atone for blood and instead brought it for eating forbidden fat, in that case he has not misused consecrated property, as the animal cannot lose its consecrated status. And just as it cannot lose its consecrated status, so too it cannot be redesignated to atone for a different sin, and therefore this animal also does not atone for him.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן אם הפריש בהמה על – החלב. שאכל בשוגג והביאה על הדם שאכל בשוגג.
שהרי לא מעל – לפי שהוא קדושת הגוף ואי אפשר לו להוציאה לחולין לפיכך לא כיפר וכדאמרי׳ בפרק [בתרא] דכריתות דכיון דלא מצי מעיל כפורי נמי לא מכפר.
שהרי מעל וכפר – דכיון דלקח בהן חטאת אחר שלא הופרש לשמן הוה ליה כמפיק להו לחולין ומעל וכיון דמעל בו אמרי׳ וכפר דהוא קרבן מעליא.
שהרי לא מעל – בשוגג אם שגג והקריב קרבן על הדם קרבן של חלב דאכתי בקדושתייהו קאי כיון דבהמה קדושה קדושת הגוף ולא נפק לחולין בהכי כיון שלא נהנה ממנה לא כיפר במזיד דלא עשה כלום שאינו יכול להתכפר בקרבן של דם כלל לא מעל אם עשה (בו) בשוגג הואיל ואינו מוציאו מרשות הקדש אלא מהקדש זה להקדש אחר ומתוך שלא מעל לא כיפר והכי מפרש ליה בפרק בתרא דכריתות (כריתות כז:) ואחרי שאנו רואין בשוגג דלא כיפר דין הוא כשנתכוון לעקר חטאת חלב ולעשות חטאת דם דלא כיפר.
לא מעל ולא כיפר לא מעל בעושה כן בשוגג דאין מעילה אלא במשנה מרשות הקדש לרשות הדיוט בשוגג. והכא מהקדש להקדש קא משני ולא מעל הלכך לא כפר דלא יצא הקרבן מחזקתו. וכיון דבשוגג לא כפר דין הוא נמי במתכוין לעקור חטאת חלב ולעשותו חטאת דם דלא כיפר:
שכן אם הפריש בהמה על החלב שאכל בשגגה והביא את החטאת הזו על הדם שאכל בשגגה, או הפריש על הדם והביא על החלב — שהרי במקרה זה דינו הוא שלא מעל, כיון שאין אפשרות לשנות בהמה זו מקדושתה לחולין, ומשום כך יש לומר שגם לא כיפר במקרה שנשתנה קרבן זה לשם חטא אחר,
The reason is that if he separated an animal to bring as an offering for unintentionally eating forbidden fat and he instead brought that sin-offering for unintentionally consuming blood, or if he separated an animal to bring as an offering to atone for blood and instead brought it for eating forbidden fat, in that case he has not misused consecrated property, as the animal cannot lose its consecrated status. And just as it cannot lose its consecrated status, so too it cannot be redesignated to atone for a different sin, and therefore this animal also does not atone for him.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲבָל יוֹצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה מִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה וּמִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה.

However, one might think that he fulfills his obligation with the money he separated for himself, from money he set aside to atone for a minor transgression to atone for a different minor transgression; or from money he set aside to atone for a major transgression to atone for a different major transgression; or from money he set aside to atone for a major transgression to atone for a minor one; or from money he set aside to atone for a minor transgression to atone for a major one.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה, ומן החמורה לחמורה, מן החמורה לקלה, ומן הקלה לחמורה,
However, one might think that he fulfills his obligation with the money he separated for himself, from money he set aside to atone for a minor transgression to atone for a different minor transgression; or from money he set aside to atone for a major transgression to atone for a different major transgression; or from money he set aside to atone for a major transgression to atone for a minor one; or from money he set aside to atone for a minor transgression to atone for a major one.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מָעוֹת מִן הַחֵלֶב וְהֵבִיא עַל הַדָּם עַל הַדָּם וְהֵבִיא עַל הַחֵלֶב גשֶׁהֲרֵי מָעַל וְכִיפֵּר.

The reason is that if he separated money for himself to purchase a sin-offering to atone for unintentionally eating forbidden fat and he instead brought a sin-offering with that money for unintentionally consuming blood, or if he separated money to purchase a sin-offering to atone for consuming blood and with that money he instead brought a sin-offering for unintentionally eating forbidden fat, in that case he has misused consecrated property if he uses that money for a non-sacred purpose, as money can lose its sacred status when misappropriated. And just as it can lose its consecrated status, it can be redesignated to atone for a different sin; therefore this money atones for him if it was used to purchase an offering for a different transgression.
עין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהרי מעל וכיפר – שהמעות אין בהם קדושת הגוף כשנתנן לקנות בהם בהמה לצורך קרבן אחר יצאו לחולין הילכך כיפר:
שכן אם הפריש לעצמו מעות מן החלב (כדי לקנות חטאת לכפר על אכילת חלב בשגגה) והביא במעות אלה קרבן חטאת על הדם שאכל בשגגה, או הפריש על הדם והביא על החלב — שהרי מעל במעות אלה אם השתמש בהם לצורך חולין, כיון שיש ביכולתו לשנות מקדושתם של המעות, ומשום כך נאמר שגם כיפר אם נשתמש בהם לצורך קרבן על חטא אחר —
The reason is that if he separated money for himself to purchase a sin-offering to atone for unintentionally eating forbidden fat and he instead brought a sin-offering with that money for unintentionally consuming blood, or if he separated money to purchase a sin-offering to atone for consuming blood and with that money he instead brought a sin-offering for unintentionally eating forbidden fat, in that case he has misused consecrated property if he uses that money for a non-sacred purpose, as money can lose its sacred status when misappropriated. And just as it can lose its consecrated status, it can be redesignated to atone for a different sin; therefore this money atones for him if it was used to purchase an offering for a different transgression.
עין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עַל חַטָּאתוֹ דעַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ.

Therefore, the verse states: “For his sin” (Leviticus 4:35), which indicates that he does not fulfill his obligation unless his offering is for the sake of his particular sin, and he is not permitted to use money he consecrated for one type of sin to atone for a different sin. This concludes the baraita.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל – וכפר עליו הכהן על חטאתו דלעולם לא כפר עד שיהא קרבנו לשום חטאו שאע״פ שמעל לא כיפר שהרי מעל במעות כל דבר שיוצא לחולין אית ביה מעילה והואיל דאית ביה מעילה כיפר.
על חטאתו – וכפר הכהן על חטאתו בכבשה דיחיד כתיב אלמא דבמזיד אינו יכול לשנות אפי׳ במעות וכן תניא בתוספתא דכריתות [פ״ד] הפריש מעות לחטאת חלב והביאום על חטאת דם לחטאת דם והביאום לחטאת חלב בשוגג מעל לפיכך כיפר במזיד לא מעל לפיכך לא כיפר [אלמא] במזיד אף במעות לא כיפר וכ״ש בהמה דלא מצי משנה ולפי׳ זו התוספתא משמע דנסיבא קרא אחרינא על חטאתו ולא פסוק ראשון שדרש כבר: ה״ג שהרי מעל וכפר שהמעות אין בהם קדושת הגוף ויוצאין מקדושתן בקל וכשמשנה אותו לקרבן אחר נפקי המעות לחולין והרי הן חולין ביד מוכר הבהמה דאי לא נפקא לחולין לא מעל ולכך נמי כפר בשוגג ולכך במזיד נמי נימא דכפר הואיל ושייך בהו שנוי בשוגג אמר ומעל וכיפר ולא במזיד ומיהו אי לא הוה ילפי׳ [קרא ה״א] מזיד וכפר אע״ג שדרשנו וכפר על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו תרתי שמעינן מיניה כדאמרינן בעלמא (גיטין דף נב.) אתם ולא שותפין אתם ולא אפוטרופסים אתם ולא התורם את שאינו שלו וכולהון דרשינן מחד אתם.
תלמוד לומר על חטאתו [בשעירת עזים] לא כתיב אלא חד זימנא על חטאתו. אבל גבי כשבה כתי׳ יביא קרבנו לחטאת. וכתיב בסוף הפרשה וכפר עליו הכהן על חטאתו:
תלמוד לומר על חטאתו. לא כתיב אלא חדא זימנא על חטאתו אבל גבי כשבה כתיב יביא קרבנו לחטאת וכתוב בפרשה וכפר עליו הכהן על חטאתו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
תלמוד לומר: ״על חטאתו״ (ויקרא ד, לה)עד שיהא קרבנו לשם חטאו, ואינו רשאי להוציא מעות שהקדיש לשם חטאת אחת כדי לכפר על חטאת אחרת. עד כאן לשון הברייתא.
Therefore, the verse states: “For his sin” (Leviticus 4:35), which indicates that he does not fulfill his obligation unless his offering is for the sake of his particular sin, and he is not permitted to use money he consecrated for one type of sin to atone for a different sin. This concludes the baraita.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) קָתָנֵי מִיהַת בְּהֵמָה מַאי לָאו אפי׳אֲפִילּוּ בַּעֲלַת מוּם לָא תְּמִימָה.

Rava now asks his question: In any event, the baraita teaches that a son may not use an animal separated by his father for his naziriteship offering. What, is it not referring even to a blemished animal? The fact that the baraita does not differentiate between types of animals indicates that a blemished animal has the status of allocated funds, as opposed to Rav Naḥman’s ruling that this animal is like his father’s unallocated funds, which the son himself may use. The Gemara rejects this: No; the baraita refers solely to an unblemished animal that is fit to be sacrificed; only an animal of this kind is considered allocated.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קתני מיהת בהמה – שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו מאי טעמא לאו משום דכמפורשת דמיא מאי לאו אפי׳ בעלת מום.
קתני מיהא – לעיל דאינו מגלח על בהמת אביו מאי לאו אפילו בעלת מום אלמא כמפורשין דמיין דאי כסתומין לגלח כמו על מעות סתומין ומדמי הילכתא דה״ה דלענין אותה ההלכה נתקבלה דמעות סתומין יפלו לנדבה נימא דוקא מעות ולא בהמה ואפילו בעלת מום וליכא למידחי דהא דקתני לעיל דאינו מגלח על בהמת אביו היינו במפורשין דאם כן היכי מסיק אבל יוצא במעות אביו שהרי מגלח על מעות אביו והא אין מגלח אלא על מעות סתומין של אביו כדקתני בהדיא במתניתין (לקמן דף ל.).
לא תמימים – עליהם אינו מגלח דהויא כמפורשים.
קתני מיהת בהמה – שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו:
קתני מיהא בהמה. שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזיר. מאי לאו בעלת מום. ואי כסתומה דמיא אמאי אין מגלח הא למעות קיימא. ולא מצית למימר דמיירי שפירש זו לחטאתי וזה לעולתי וזו לשלמי אבל בסתומה הוי כמעות ומגלח. דאם כן אמאי תנא בסיפא אבל מגלח על מעות אביו סתומה אפילו בבהמה בעלת מום נמי סתומה מגלח. וליכא לשנויי כיון דחזיא לדמי היינו מעות דהא תנא ברישא אין מגלח על בהמת אביו דמיירי בבעלת מום ואפילו הכי אין מגלח משום דמיירי שפירש בהדיא. הר׳ עזריאל ז״ל:
ושאלת רבא היא: לענייננו קתני מיהת [שנה על כל פנים] שם בהמה, שאין אדם מגלח על בהמה שהפריש אביו לקרבן נזירות, מאי לאו [האם לא] נאמר הדבר אפילו היתה הבהמה בעלת מום? שהרי לא חילקו בדבר. ונמצא שדינה כמפורשת, ולא כדברי רב נחמן שדינה כמעות סתומים של אביו, שאדם מגלח עליהם. ודוחים: לא, מדובר דווקא בבהמה תמימה הראויה להקרבה, ורק היא נחשבת כמפורשת.
Rava now asks his question: In any event, the baraita teaches that a son may not use an animal separated by his father for his naziriteship offering. What, is it not referring even to a blemished animal? The fact that the baraita does not differentiate between types of animals indicates that a blemished animal has the status of allocated funds, as opposed to Rav Naḥman’s ruling that this animal is like his father’s unallocated funds, which the son himself may use. The Gemara rejects this: No; the baraita refers solely to an unblemished animal that is fit to be sacrificed; only an animal of this kind is considered allocated.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲבָל בַּעֲלַת מוּם מַאי כִּסְתוּמָה דָּמְיָא מַאי אִירְיָא דְּקָתָנֵי מָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו לִיתְנֵי בַּעֲלַת מוּם הָכִי נָמֵי דִּלְמַאי חַזְיָא לִדְמֵי דְּמֵי הַיְינוּ מָעוֹת.:

The Gemara asks: However, according to this explanation, what is the halakha of a blemished animal? Is it considered like an unallocated animal? If so, why does the baraita specifically teach that one may purchase an offering with the unallocated funds that his father separated? Let the baraita teach this halakha with regard to a blemished animal, and one would infer that the same applies to money. The Gemara answers as above: So too, this is the case; there is no difference between the two. The reason is that what is a blemished animal fit for? It is fit for its value, and this value is essentially money. Consequently, this baraita does not contradict Rav Naḥman’s opinion that a blemished animal has the status of unallocated funds.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי איריא דתני – אבל יוצא במעות שהפריש כו׳.
ושואלים: ולדבריך, אבל בעלת מום מאי [מה] יהא דינה — האם כסתומה דמיא [היא נחשבת]? אם כן מאי איריא דקתני [מה שייך, מדוע דווקא, ששנה] בברייתא שאדם מגלח על מעות סתומים שהפריש אביו? ליתני [שישנה] דין זה בבהמה בעלת מום ומשם היינו למדים אף למעות! ומשיבים: הכי נמי [כך הוא גם כן] ואין הבדל בין הדברים, דלמאי חזיא הרי למה ראויה] בהמה בעלת מום — לדמי [לדמים], דמי היינו [דמים הם] מעות. ונמצא שאין מכאן ראיה נגד דברי רב נחמן, שבהמה בעלת מום הריהי כמעות סתומים.
The Gemara asks: However, according to this explanation, what is the halakha of a blemished animal? Is it considered like an unallocated animal? If so, why does the baraita specifically teach that one may purchase an offering with the unallocated funds that his father separated? Let the baraita teach this halakha with regard to a blemished animal, and one would infer that the same applies to money. The Gemara answers as above: So too, this is the case; there is no difference between the two. The reason is that what is a blemished animal fit for? It is fit for its value, and this value is essentially money. Consequently, this baraita does not contradict Rav Naḥman’s opinion that a blemished animal has the status of unallocated funds.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר האֲפִילּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכׇּל הַבְּהֵמוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

MISHNA: The previous mishna discussed the case of a husband who nullified his wife’s vow after she separated her offerings of naziriteship. This mishna deals with a husband who nullified his wife’s naziriteship after she had completed her term and brought her offerings to the Temple. If the blood from one of her naziriteship offerings was sprinkled on the altar on her behalf, the husband cannot nullify her vow at this point. Rabbi Akiva says: Even before the sprinkling of the blood, he cannot nullify the vow as soon as any one of the animals for her offerings has been slaughtered on her behalf.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נזרק עליה אחד מן הדמים – כגון שגמרה נזירות בטהרה והביאה קרבנות נזירות טהרה שהן ג׳ בהמות כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים ונזרק עליה אחד מן הדמים חטאת או עולה או שלמים אינו יכול להפר נדרה לענין שלא תצטרך לגלח ולהביא שאר קרבנות דלפי שאין כאן עוד עינוי נפש דביין מותרת ואי משום שצריכה לגלח ומטו עליה אשה מתגלחת אפשר לה בפאה נכרית הכי מפרש בגמרא אבל אי לא נזרק הדם עדיין דאסורה [ביין] מיקרי שפיר עינוי נפש אע״ג דלא מיתסרא אלא שעתא פורתא.
רבי עקיבא אומר אפילו נשחט – ולא נזרק הדם אינו יכול להפר בגמרא מפרש משום הפסד קדשים ומסיק בגמרא כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השריפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יוכל לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה יש להסתפק אם היפר לה אם מופר או שמא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.
[מתני׳] נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר שלאחר זריקת אחד מהדמים היא מותרת ביין וליטמא למתים וליכא תו עינוי נפש הלכך לא מצי מפר. ור״ע סבר שאפי׳ שנשחט ולא נזרק אינו יכול להפר ומפרש בגמ׳ משום הפסד קדשים מ״מ אם הפיר מופר. ומי׳ משמע אינו יכול להפר דר״ע כמו אינו יכול להפר דת״ק. ותימה הוא דאם נטמאת שתביא קרבן טומאה:
מתני׳ נזרק עליה אחד מן הדמים. או חטאת או שלמים אינו יכול להפר כדי לפוטרה משאר קרבנות ומגילוח. דכיון דנזרק אחד מן הדמים ראויה היא לגלח מיד. וקודם גילוח נמי מותרת לשתות כיון דתגלחת לא מעכבא ואם כן אין כאן נדרי עינוי נפש. ודברים שבינו לבינה נמי מן הגילוח ליכא דאפשר בפאה נכרית כדמוקי בגמרא. אבל קודם זריקה אף לאחר שחיטה כיון דהשתא אסורה ביין הוי עינוי נפש ויכול להפר. הר׳ עזריאל ז״ל:
ור׳ עקיבא סבר דאפילו נשחט ולא נזרק אינו יכול להפר. ומפרש בגמרא משום הפסד קדשים. ואפשר דאף על גב דאמרו חכמים דאין לו להפר משום הפסד קדשים מכל מקום אם הפר מופר. ומיהו משמע אינו יכול להפר דר׳ עקיבא כמו אינו יכול להפר דתנא קמא. ותימה הוא דאם נטמאת שתביא קרבן טומאה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ר׳ עקיבא אומר נשחט עליה אחת מן הבהמות אינו יכול להפר. בגמרא מוקי לה בחטאת שאין לו תקנה ואיכא הפסד קדשים. וכיון דמותרת לשתות ביין לאחר זריקה בהאי פורתא ליכא למיחש לעינוי נפש נגד הפסד קדשים. וגם איפשר בפאה נכרית סבירא ליה כתנא קמא.
א משנה בהמשך למשנה הקודמת, הדנה בהפרת בעל לאשתו לאחר שהפרישה קרבן נזירותה, דנה משנתנו בהפרת בעל נדר אשתו לאחר שסיימה את נזירותה והביאה את קרבנותיה למקדש. אם כבר נזרק על המזבח עליה (עבורה) אחד מן הדמים של קרבנות נזירותה, הבעל אינו יכול עוד להפר את הנדר. ר׳ עקיבא אומר: אפילו טרם זריקת הדם, אם כבר נשחטה עליה אחת מכל הבהמות של קרבנותיה — שוב אינו יכול עוד להפר.
MISHNA: The previous mishna discussed the case of a husband who nullified his wife’s vow after she separated her offerings of naziriteship. This mishna deals with a husband who nullified his wife’s naziriteship after she had completed her term and brought her offerings to the Temple. If the blood from one of her naziriteship offerings was sprinkled on the altar on her behalf, the husband cannot nullify her vow at this point. Rabbi Akiva says: Even before the sprinkling of the blood, he cannot nullify the vow as soon as any one of the animals for her offerings has been slaughtered on her behalf.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה יָפֵר שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּולֶת רַבִּי (מֵאִיר) אוֹמֵר אַף בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה יָפֵר שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגַלַּחַת.:

The mishna continues: In what case is this statement, that he can no longer nullify the vow, said? It is when she is bringing the offerings for her shaving of ritual purity, when she has completed her term of naziriteship without becoming ritually impure (see Numbers 6:18). However, if she is sacrificing the offerings for her shaving of impurity, when she became ritually impure during her term of naziriteship, after which she restarts her naziriteship (see Numbers 6:9), her husband can nullify her vow. The reason is that he can say: I do not want a downcast [menuvvelet] wife, who does not drink wine. She would have to refrain from wine for a lengthy period if she were to begin her naziriteship anew. Rabbi Meir says: He can nullify her vow even at the stage of her shaving of purity, after she has begun sacrificing her offerings, as he can say: I do not want a shaven wife, and a nazirite is obligated to shave after bringing his or her offerings.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אפשי
אפשיא(נזיר כח.) אי אפשי באשה מנוולת פירוש רצוני:
א. [מיין וויל. פערלאנגן.]
מתני׳ באשה מנוולת – שאינה שותה יין.
בד״א – שאינו יכול להפר אחר שנזרק אחד מן הדמים בתגלחת טהרה כדפי׳ שגמרה נזירות בטהרה אבל בתגלחת טומאה כגון שנטמאת בנזירותה והביאה קרבנותיה בטומאה אע״פ שנזרקו דמים יכול להפר מפני שאפשר לומר לה אי אפשי באשה מנוולת כלומר שהיא צריכה למנות מעתה נזירות טהרה ותאסר ביין ויש כאן עינוי נפש וה״נ בגמרא מצינו לשון ניוול שר״ל עינוי וקשה לישנא (דעינוי) דאי אפשי דהוי ליה למימר משום עינוי וצ״ל דקאי אדר״ע דקאמר שנשחטה אחת מן הבהמות אינו יכול להפר מפני שאפשר [לבוא] להפסד קדשים אע״ג דאסורה ביין עד שישחטו שאר הבהמות ויזרוק דמן ויש כאן ענוי נפש פורתא בשביל ההוא פורתא אינו יכול להפר בשביל הפסד קדשים אבל בתגלחת דטומאה דאיכא עינוי נפש גדול שסותרת ובעי למימני נזירות אחרת [מודה] שיכול לומר לה אי אפשי [בעינוי] גדול א״נ משום דר״מ קאמר האי לישנא אי איפשי קאמר ת״ק נמי אי אפשי.
ה״ג אי אפשי באשה מגלחת – שצריכה לגלח בסוף נזירות טהרה כדכתיב בהדיא ולת״ק אפשר בפאה נכרית הכי מפרש בגמרא.
בד״א בתגלחת טהרה – דהוי סוף נזירותה אבל תגלחת טומאה יפר. שצריכה לחזור ולמנות נזי׳ טהרה:
ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת – פי׳ מעונה ומנועה משתיית יין:
ור״מ אומר דאף בתגלחת הטהרה יפר משום דגלוח לאשה נוול ויפר כדי שלא תצטרך להתנוול בגלוח. ונ״ל דאפי׳ נזרק [עליה] כל הדמים מיפר כל זמן שלא גלחה:
ומוסיפה המשנה: במה דברים אמורים שאינו יכול עוד להפר — כשהיתה מביאה את הקרבנות בתגלחת הטהרה שבסוף נזירותה, אבל בתגלחת הטומאה שלאחריה עליה לנהוג שוב נזירות כבתחילה — יפר יכול הבעל להפר, מפני שהוא יכול לומר: אי אפשי (אין רצוני) באשה מנוולת שאינה שותה יין, ואם תנהג נזירות שלימה מחדש, הריהי נמצאת זמן ארוך בלא שתיית יין. ר׳ מאיר אומר: אף בתגלחת הטהרה יפר לאחר שכבר החלה הקרבת הקרבנות, לפי שהוא יכול לומר: אי אפשי (אין רצוני) באשה מגלחת, והרי לאחר הקרבת הקרבנות צריכה הנזירה לגלח את שערה.
The mishna continues: In what case is this statement, that he can no longer nullify the vow, said? It is when she is bringing the offerings for her shaving of ritual purity, when she has completed her term of naziriteship without becoming ritually impure (see Numbers 6:18). However, if she is sacrificing the offerings for her shaving of impurity, when she became ritually impure during her term of naziriteship, after which she restarts her naziriteship (see Numbers 6:9), her husband can nullify her vow. The reason is that he can say: I do not want a downcast [menuvvelet] wife, who does not drink wine. She would have to refrain from wine for a lengthy period if she were to begin her naziriteship anew. Rabbi Meir says: He can nullify her vow even at the stage of her shaving of purity, after she has begun sacrificing her offerings, as he can say: I do not want a shaven wife, and a nazirite is obligated to shave after bringing his or her offerings.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאִי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָאָמַר תִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת וְכֵיוָן דְּלָא גִּילְּחָה אֲסִירָה בְּחַמְרָא וְכֵיוָן דְּאִית לַהּ נִיוּוּל מָצֵי מֵיפַר (וּבְהָא פְּלִיגִי)

GEMARA: The Gemara comments: The mishna, which rules that a husband cannot nullify his wife’s naziriteship after the blood of her offering has been sprinkled at the end of the naziriteship term, is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. As, if it followed the ruling of Rabbi Eliezer, didn’t he say that shaving is indispensable for the end of a nazirite’s term, i.e., a nazirite at the end of his naziriteship is prohibited from drinking wine and becoming impure from the dead until he actually shaves? And in this case, since she has not yet shaved, she remains prohibited from drinking wine. And since she becomes downcast through her abstinence from wine, evidently the husband can nullify her vow even after the sprinkling of the blood of her offerings of purity.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ דאי ר״א – כיון דתגלחת מעכבתה שלא לשתות יין כדאמרינן בפרק ג׳ מינין (לקמן דף מו.) ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולן דברי ר״א הילכך כיון דלא גילחה אסורה ביין והוה לה ניוול כדכתיב (זכריה ט) ותירוש ינובב בתולות הילכך מצי מפר אע״פ שנזרקו עליה כל הדמים.
תגלחת מעכבת – מלשתות ביין וכיון דאי לא גילחה אסורה ואית לה ניוול פי׳ צער עינוי נפש שצריכה להיות מעונה מן היין עד שתגלח מצי מיפר בעבור ההיא שעתא פורתא דאסירה ביין.
ב גמרא ומעירים: מתניתין [משנתנו] לפיה משנזרק הדם שוב אין הבעל יכול להפר, שכן כבר נגמרה נזירותה, הריהי שלא כשיטת ר׳ אליעזר. דאי [שאם היא] כשיטת ר׳ אליעזר — האמר [הרי אמר]: תגלחת מעכבת, שכל עוד הנזיר לא גילח את שערו הוא עדיין אסור בשתיית יין ובטומאת המת, וכיון שלא גילחה עדיין — אסירה בחמרא [אסורה ביין], וכיון דאית [שיש] לה ניוול בגלל אי שתיית יין מצי מיפר [יכול להפר] אפילו בתגלחת הטהרה לאחר זריקת הדם. ומסבירים את המשך המשנה: ובהא פליגי [ובענין זה חלוקים הם] סתם משנה ור׳ עקיבא, שאינם סבורים כר׳ אליעזר;
GEMARA: The Gemara comments: The mishna, which rules that a husband cannot nullify his wife’s naziriteship after the blood of her offering has been sprinkled at the end of the naziriteship term, is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. As, if it followed the ruling of Rabbi Eliezer, didn’t he say that shaving is indispensable for the end of a nazirite’s term, i.e., a nazirite at the end of his naziriteship is prohibited from drinking wine and becoming impure from the dead until he actually shaves? And in this case, since she has not yet shaved, she remains prohibited from drinking wine. And since she becomes downcast through her abstinence from wine, evidently the husband can nullify her vow even after the sprinkling of the blood of her offerings of purity.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144