×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּלְאִמּוֹ לִגְזֵירָה שָׁוָה לְכִדְרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר גַּבֵּי נָזִיר בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִיטַּמֵּא אאֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם וְאֵין לִי אֶלָּא בְּנָזִיר בְּכֹהֵן גָּדוֹל מִנַּיִן.
The phrase “or for his mother” serves as a verbal analogy, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: It states with regard to a nazirite: “He shall not become defiled for them when they die” (Numbers 6:7), which indicates: It is only when his relatives die that he may not become impure for them. However, he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav, i.e., a nazirite is not forbidden to contract those forms of ritual impurity. And I have derived only that this halakha applies to a nazirite, the subject of this verse. From where do I derive that this applies to a High Priest as well?
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אח
אחאולאחותו מת״ל (נזיר מח, מגילה ג׳, ברכות כ) פירוש ולאחותו מה תלמוד לומר בנזיר כלומר לאחיו אינו מטמא לאחותו לא כל שכן אם כן מה ת״ל ולאחותו הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שבשתיהן אע״פ שהן מ״ע שהוא חייב עליהן כרת כדתנן בכריתות הפסח והמילה מ״ע והן בכרת דכתיב וערל זכר אשר לא ימול וגו׳ וכתיב וחדל לעשות הפסח ונכרתה וגו׳ ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא דייקינן מדכתיב והאיש אשר הוא טהור וגו׳ ומן וערל זכר אשר לא ימול כלום אינו רשאי להטמא למתו ולבטל המצוה יכול אף למת מצוה לא יטמא שאם נטמא נמצא בטל מן המצוה ת״ל ולאחותו הנה הנזיר מצווה שלא להטמאות וכתיב ולאחותו מופנה ללמד ממנה לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה אע״פ שמבטל העבודה ע״א ולאחותו מה ת״ל מופנה הוא דלא הוה צריך ליה ומה אם לאביו ולאמו ולאחיו אינו מטמא לאחותו לא כ״ש למה בא לומר לך הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא כשם שאינו מטמא הנזיר בימי נזרו שהוא מוזהר בהן בלי ליטמאות שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול את בנו ביום שמיני לפיכך יתעכב במצוה ואל יטמא למתו כמו הנזיר שמשמר טהרתו ואינו מטמא לאחותו יכול כשם שאינו מטמא למתו כך אינו מטמא למת מצוה ת״ל ולאחותו לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה. אחותו הגדולה (חולין קיד) פירוש אחותו הגדולה בת שנה אחת ומה אמה שנכנסה עמה לדיר להתעשר כלל גדייה עם בניה כדגרסינן (בכורות כו:) תנו רבנן גדייה שילדה שלשה בנות ובנותיה ג׳ ג׳ נכנסות לדיר להתעשר ובלבד שיהיו כולן בני שנה אחת. כדכתיב ואחותו (חולין סט) פירוש היו תואמים בבטנה זכר ונקבה ונתברכה הנקבה בזכר והוציאתו הנקבה והוא פטר הרחם ואם יצא ראש הנקבה תחילה פטרה. מעשה באחד שהיה מצטער על אחת (בסוף כתובות) פירוש על אשה אחת שבחוצה לארץ כיון ששמע דיעקב מפחד ממחילות לא יצא:
א. [ברודר, פריינד.]
לגזירה שוה לכדרבי דתניא רבי אומר – לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר וגו׳ והאי קרא בנזיר כתיב.
אין לי – שמיטמא לאביו ולאמו בנגעם ובזיבתם אלא נזיר כ״ג מנין.
ולאמו שנכתב בכ״ג לגזירה שוה – לנזיר דכתיב בנזיר לא יטמא להם במותם ודרשינן במותם יתירא דהא כתיב ברישיה דקרא על כל נפשות מת למה לי במותם לומר לך במותם הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם נראה דעיקר קרא לנגעם איצטריך דס״ד אמינא דמצורע חשיב כמת ולזיבתם נקט אגב נגעם.
ואין לי אלא בנזיר – שמותר ליטמא לנגעם ולזיבתם כ״ג מנין אמרת לא יאמר אמו בכ״ג דאינו צריך ומה במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו דכתיב לאחיו וסבירא ליה דגמר אחוה אחוה מבני יעקב כי היכי דילפינן לענין יבום ביבמות (דף יז:) הרי עדיפא משפחת אב ממשפחת אם לגבי כהן הדיוט אין כ״ג מיטמא לאביו [מקום] שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו מאמו אינו דין שאין כ״ג מיטמא לאמו אם זכיתה מן הדין א״כ מה ת״ל אמו בכ״ג וא״ת ומה צריך קל וחומר הרי כבר אמר דעל כל נפשות מת אזהר רחמנא אקרובים ועל כרחך כדפרישי׳ ואמו נמי בכלל כל הקרובי׳ א״כ למה כתיב אמו בפירוש על כרחיך מייתרא לג״ש וי״ל דאי לאו ק״ו הוה אמינא אע״ג דאסר קרובים מעל כל נפשות מת וכתיב נמי לאביו לאו למעוטי מת מצוה אלא למעוטי אם דמיטמא לה דהוה אמינא דווקא קרובים דמצד האב דגריעי טפי משום דאינה קורבא ודאית אלא חזקה בעלמא אבל אמו דודאי ילדתו ליטמא לה כדאמר לקמן האי סברא ע״כ איצטריך קל וחומר ללמד דאין זו סברא שהרי בכהן הדיוט אנו מחשיבים קורבא דאב טפי מן האם ומהשתא אייתר אביו ואמו בכהן גדול אביו לומר דמיטמא למת מצוה ואמו לגזירה שוה ואם תאמר אכתי מנלן דאביו בא למת מצוה הא איצטריך לגופיה דלא לימא דלאמו למעוטי לאביו דיטמא לאביו דקורבא דאב עדיפא דמתייחס אחריו כדלקמן ונראה לומר דהתנא תפס לדין ק״ו לרווחא דמלתא כק״ו דלעיל והך ברייתא כרבי ישמעאל דבסמוך ולית ליה האי צריכותא דלקמן דאמו ודאי ילדתו דלקמן אליבא דר״ע קאמר ליה אבל לר׳ ישמעאל בלאו ק״ו אייתר לאמו שהיא בכלל שאר קרובים דאפי׳ אי נכתב לאביו לא הוה אמינא דלמעוטי אמו קאתי משום דודאי ילדתו דלית ליה הנך סברות דלקמן הלכך כי כתיב על כל נפשות מת כולהו קרובים במשמע אייתר לאביו למת מצוה ואייתר לאמו לגזירה שוה וקל וחומר לרווחא דמילתא.
כבר ביארנו שאין כהן ונזיר מוזהרין אלא על טומאת מת הא שאר טמאות הרי הן כשאר בני אדם והוא שנאמר בנזיר במותם ודרשו בו במותם הוא דלא מטמא אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם אפילו כהן גדול וכן אמרו על כל נפשות מת לא יבוא יכול אפילו נפש בהמה תלמוד לומר לא יבא במטמא בביאה ר״ל באהל הכתוב מדבר והיינו מת וכהן הדיוט מיהא מטמא על שבעה מתים והם אב ואם ואח ואחות ובן ובת ואשתו ואח ואחות מיהא דוקא מאביו אבל אחיו ואחותו מאמו אינו מטמא עליהן וטומאת מת מצוה מיהא דחויה אצל הכל אפילו היה אחד כהן גדול ונזיר ושהיה הולך לשחוט את פסחו או למול את בנו ששתיהן מצות עשה שיש כרת במניעתן או אפילו היה הולך לשתיהן כאחד שהרי מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מאכילת הפסח אף בכל אלו מטמא הוא למת מצוה ואיסור טומאה שבכהן ונזיר ענינם בין במגע בין במשא בין באהל ורביעית דם הבאה משני מתים כבר ביארנו שאינה מטמאה באהל:
מטמא לקרובים כדכתי׳ לאמו ולאביו וגו׳ לה יטמא:
לנגעם ולזיבתם להני אצטריך דסד״א מצורע חשוב כמת ולזיבתם אגב נגע נקט – שכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו. דילפינן אחוה מבני יעקב כי היכי דילפינן לענין יבום ביבמות. נמצא דעדיפא משפחת אב ממשפחת אם. א״כ כיון דגלי קרא שאינו מטמא לאביו כ״ש שאינו מטמא לאמו:
״ולאמו״ — בא לצורך לימוד גזירה שוה, לכ מו ששנה רבי. דתניא כן שנינו בברייתא], רבי אומר: נאמר גבי [אצל] נזיר ״לא יטמא להם במותם״ (במדבר ו, ז), לומר: דווקא במותם של קרוביו אינו מיטמא להם, אבל מיטמא הוא לנגעם (אם נצטרעו) ולזיבתם. ואין לי הלכה זו אלא בנזיר, שדבר זה מפורש בו, בכהן גדול מנין?
The phrase “or for his mother” serves as a verbal analogy, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: It states with regard to a nazirite: “He shall not become defiled for them when they die” (Numbers 6:7), which indicates: It is only when his relatives die that he may not become impure for them. However, he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav, i.e., a nazirite is not forbidden to contract those forms of ritual impurity. And I have derived only that this halakha applies to a nazirite, the subject of this verse. From where do I derive that this applies to a High Priest as well?
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַרְתָּ לֹא יֵאָמֵר אִמּוֹ בכ״גבְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר שֶׁהֲרֵי ק״וקַל וָחוֹמֶר הוּא וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט מִיטַּמֵּא לְאָחִיו מֵאָבִיו אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִיטַּמֵּא לְאָבִיו מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן הֶדְיוֹט מִיטַּמֵּא לְאָחִיו מֵאִמּוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל מִיטַּמֵּא לְאִמּוֹ.

You can say as follows: The verse need not say “his mother” with regard to a High Priest, as there is no need for the verse to state this, since this halakha is derived a fortiori: And if in a case where a common priest becomes impure to bury his paternal brother, a High Priest may not become impure even to bury his father, then in a case where a common priest may not become impure to bury his maternal brother, who is not considered a relative with regard to impurity, is it not logical that a High Priest may not become impure to bury his mother herself?
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרת לא יאמר אמו בכ״ג – שיש לנו ללמוד מן הדין שאינו מיטמא שהרי ק״ו הוא כו׳.
אין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא אם כן ישנו אחיו מאביו.
אין כ״ג מיטמא לאחיו מאמו ולא מאביו ולא אפי׳ לאביו אע״פ שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא בשביל שבא מכח אביו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרת: לא יאמר ״אמו״ בכהן גדול, שאין תלמוד לומר, שאין הכתוב הזה מלמדנו דבר, ומובן שכך הדין שהרי קל וחומר הוא: ומה אם במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו — אין כהן גדול מיטמא אפילו לאביו, מקום שאין כהן הדיוט מיטמא אפילו לאחיו מאמו שאינו נחשב קרוב לענין היתר טומאה — אינו דין שאין כהן גדול מיטמא לאמו עצמה?
You can say as follows: The verse need not say “his mother” with regard to a High Priest, as there is no need for the verse to state this, since this halakha is derived a fortiori: And if in a case where a common priest becomes impure to bury his paternal brother, a High Priest may not become impure even to bury his father, then in a case where a common priest may not become impure to bury his maternal brother, who is not considered a relative with regard to impurity, is it not logical that a High Priest may not become impure to bury his mother herself?
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִם זָכִיתָה מֵהַדִּין מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִמּוֹ בְּכֹהֵן גָּדוֹל מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן הֵימֶנּוּ גְּזֵירָה שָׁוָה נֶאֱמַר אִמּוֹ בְּנָזִיר וְנֶאֱמַר אִמּוֹ בכ״גבְּכֹהֵן גָּדוֹל.

And if you have successfully derived this halakha from the a fortiori inference, what is the meaning when the verse states “his mother” with regard to a High Priest? It is free to teach a novel halakha, and one can compare and learn a verbal analogy from it as fol-lows: It is stated “his mother” with regard to a nazirite (Numbers 6:7), and it is stated “his mother” with regard to a High Priest (Leviticus 21:11).
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם זכיתה מן הדין – אם למדת מן הדין שאין כ״ג מיטמא לאמו מה תלמוד לומר אמו אלא מופנה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם זכיתה מהדין, כלומר, אם אכן הצלחת להוכיח את הדברים האלה לפי קל וחומר זה — אם כן מה תלמוד לומר ״אמו״ בכהן גדול? הרי זה מופנה (מיותר) להקיש ולדון הימנו גזירה שוה: נאמר ״אמו״ בנזיר (במדבר ו, ז) ונאמר ״אמו״ בכהן גדול (ויקרא כא, יא),
And if you have successfully derived this halakha from the a fortiori inference, what is the meaning when the verse states “his mother” with regard to a High Priest? It is free to teach a novel halakha, and one can compare and learn a verbal analogy from it as fol-lows: It is stated “his mother” with regard to a nazirite (Numbers 6:7), and it is stated “his mother” with regard to a High Priest (Leviticus 21:11).
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מָה אִמּוֹ הָאָמוּר בְּנָזִיר בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִיטַּמֵּא באֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם אַף אִמּוֹ הָאָמוּר בכ״גבְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִיטַּמֵּא אֲבָל מִיטַּמֵּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם.

The Gemara explains: Just as the phrase “his mother” stated with regard to a nazirite teaches that in his parents’ death he may not become impure to bury them but he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav, as a nazirite is not prohibited from contracting these impurities, so too, the phrase “his mother” stated with regard to a High Priest means that in his parents’ death he may not become impure, but he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה ״אמו״ האמור בנזיר הכוונה היא — שבמותם אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם שהרי אין הנזיר מוזהר כלל על טומאה זו — אף ״אמו״ האמור בכהן גדול ללמד: במותם אינו מיטמא, אבל מיטמא לנגעם ולזיבתם.
The Gemara explains: Just as the phrase “his mother” stated with regard to a nazirite teaches that in his parents’ death he may not become impure to bury them but he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav, as a nazirite is not prohibited from contracting these impurities, so too, the phrase “his mother” stated with regard to a High Priest means that in his parents’ death he may not become impure, but he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַשְׁכְּחַן כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל נָזִיר מְנָלַן דְּתַנְיָא {במדבר ו׳:ו׳} כׇּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה׳ עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא.

The Gemara clarifies: We found a source for the halakha that a High Priest must become impure for a met mitzva; from where do we derive that a nazirite is likewise obligated? As it is taught in a baraita that it is stated with regard to a nazirite: “All the days that he consecrated himself to the Lord he shall not come near to a dead body [nefesh met]” (Numbers 6:6).
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכחן כ״ג – דמיטמא למת מצוה נזיר מנלן.
הכי גרסינן אשכחנא כהן גדול דמיטמא למת מצוה נזיר מנלן – תימה תיפוק ליה מגזירה שוה דאמו אמו כמו שאנו לומדים כהן גדול מנזיר לענין נגעם וזיבתם ה״נ ניהדר ונילף נזיר מכהן גדול לענין מת מצוה דאין גזירה שוה למחצה נראה למהר״ף אי לאו דנפקא לן מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא הוה אמינא דכולה גזירה שוה דאמו אמו אתיא למת מצוה אבל לענין למעוטי נגעם וזיבתם בין בכהן הדיוט ובין בכהן גדול כיון דמצורע איתקש למת דהוה ליה כעוקר קרא ממשמעותיה ע״י ג״ש להכי איצטריך למילף מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא.
כל ימי הזירו לה׳ על (כל) נפש מת לא יבא שומע אני נפש בהמה במשמע – אי לא כתיב מת אלא נפש שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת״ל נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר דבהמה לא איקרי מת אע״ג דכתיב (שמות כא) והמת יהיה לו מת סתמא איקרי נפש מת לא איקרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשכחן כ״ג נזיר מנלן – הוה מצי למימר מנ״ש דאמו אמו אלא ניחה ליה לאשכחיה בגופיה. ת״ל נפש מת ובהמה לא אקרי נפש מת. בנפשות המטמאות בביאה. באהל:
אשכחן כהן גדול נזיר מנא לן. הוה מצי למימר מגזרה שוה דאמו אמו אלא דניחא ליה לאשכוחי בגופיה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
א ומבררים עוד: אשכחן [מצאנו] איפוא את מקורו של הדין בכהן גדול שמיטמא למת מצוה. נזיר מנלן [מניין לנו] שמיטמא למת מצוה? דתניא כן שנינו בברייתא]: נאמר בנזיר ״כל ימי הזירו לה׳ על נפש מת לא יבא״ (במדבר ו, ו),
The Gemara clarifies: We found a source for the halakha that a High Priest must become impure for a met mitzva; from where do we derive that a nazirite is likewise obligated? As it is taught in a baraita that it is stated with regard to a nazirite: “All the days that he consecrated himself to the Lord he shall not come near to a dead body [nefesh met]” (Numbers 6:6).
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שׁוֹמֵעַ אֲנִי אפי׳אֲפִילּוּ נֶפֶשׁ בְּהֵמָה בַּמַּשְׁמָע כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ד:י״ח} מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא בְּנֶפֶשׁ אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לֹא יָבֹא בִּנְפָשׁוֹת הַמְטַמְּאוֹת בְּבִיאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

I would derive from this verse that a nazirite is prohibited from coming near all bodies, including even the body of an animal, similar to that which is stated: “And he who smites the body [nefesh] of an animal” (Leviticus 24:18). Therefore, the verse states: “He shall not come near to a dead body,” employing the dual term nefesh met, which indicates that the verse is speaking of the body of a person. Rabbi Yishmael says: This exposition is unnecessary, as the verse states: “He shall not come near,” indicating that the verse is speaking only of bodies that render people and items ritually impure through going in, i.e., entering. In other words, the verse is referring solely to corpses. Entering into a tent in which the corpse is contained renders one impure. By contrast, an animal carcass imparts impurity only by means of contact and carrying.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל על (כל) נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר – שלא מצינו שנקרא נפש מת אלא אדם בלבד.
בנפש המטמאה לו לאדם בביאה – כיון שנכנס עמהם באהל הכתוב מדבר ואיזו זו נפש אדם ולא נפש בהמה וכיון דעל נפש מת לא יבא מדבר בנפש אדם ומשמע בין קרובי׳ בין רחוקים ולמה חזר הכתוב ואמר לאביו ולאמו אלא לאביו הוא דלא מיטמא כו׳.
ר׳ ישמעאל אומר אין צריך – למעוטי בהמה מנפש מת דהא הוא אומר לא יבא בנפש המטמא בביאה היינו באהל הכתוב מדבר ואילו נבילה לא מטמאה באוהל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע. כלומר אפילו נבלה דבהמה איקרי נפש מכה נפש בהמה. תלמוד לומר נפש מת ובהמה לא איקרי נפש מת. ולא גרסינן תלמוד לומר (נפש) מת דבהמה איקרי שפיר מת דכתיב והמת יהיה לו:
גמ׳ שומע אני אפי׳ נפש בהמה. עי׳ ביצה דף כא ע״א:
שומע אני איסור לגבי כל הנפשות, ואפילו נפש בהמה במשמע, שהרי אף היא קרויה נפש, כענין שנאמר ״ומכה נפש בהמה״ (ויקרא כד, יח)תלמוד לומר: ״על נפש מת לא יבא״ — בנפש אדם הכתוב מדבר. ר׳ ישמעאל אומר: אינו צריך ללימוד זה, הרי הוא אומר ״לא יבא״ ללמד כי דווקא בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר, כלומר באלה שבמותם מטמאים טומאת אוהל, שאם בא למקום שבו מצוי מת זה בתוכו — נטמא. ואילו בהמה מתה אינה מטמאה אלא במגע ובמשא.
I would derive from this verse that a nazirite is prohibited from coming near all bodies, including even the body of an animal, similar to that which is stated: “And he who smites the body [nefesh] of an animal” (Leviticus 24:18). Therefore, the verse states: “He shall not come near to a dead body,” employing the dual term nefesh met, which indicates that the verse is speaking of the body of a person. Rabbi Yishmael says: This exposition is unnecessary, as the verse states: “He shall not come near,” indicating that the verse is speaking only of bodies that render people and items ritually impure through going in, i.e., entering. In other words, the verse is referring solely to corpses. Entering into a tent in which the corpse is contained renders one impure. By contrast, an animal carcass imparts impurity only by means of contact and carrying.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.

In any case, once it has been derived that a nazirite is prohibited from becoming impure to bury any person, both relatives and non-relatives, the passage “he shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7) is available to teach another halakha, that it is for only them that a nazirite may not become impure, but he may become impure to bury a met mitzva.
תוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאביו ולאמו – בנזיר כתיב ד׳ פרטי לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה מסקנא דברייתא זו דלאביו בא לגלויי על נפש מת דאיירי בקרובין ולאמו לגזירה שוה לכדרבי ולאחיו למת מצוה ומפיק ליה האי סברא כמו שנושא ונותן בברייתא עד דיליף ליה מאחיו אי נמי התנא ידע בטוב דלא נפיק מת מצוה אלא מלאחיו והאי דקאמר לאביו ולאמו הוי כמו [וגו׳] ולעולם סומך אלאחיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה – לאמו כדי נקטי׳ דדרשי׳ ליה לקמן לג״ש. עד שלא יאמר שיטמא למת מצוה יש לי בדין. אבל מטמא הוא לשאר מתים משום דכתיב גזר אלהיו על ראשו הלכך לרחוקים שאינו עציב עליהם כ״כ יטמא. אמרת קל וחומר ומה כ״ג שמטמא לקרובים אינו מטמא לשאר מתים הרי גלה הכתוב שדין הוא שיטמא לקרובים יותר מלרחוקים ומחמת סברא כל דהו אין לנו שיטמא לרחוקים אף על פי שאינו מטמא לקרובים:
נאמרו כללות בכ״ג על כל נפשות מת לא יבא – כללות בנזיר על כל נפש מת גללות בכהן הדיוט לנפש לא יטמא. לאביו מבעי ליה לגופיה דלא ניליף מכהן הדיוט שיטמא לאביו. ולאחותו מה ת״ל. ולאחותו דכתיב בנזיר. הרי שהיה הולך ישראל ואינו נזיר. יכול יטמא דאתי עשה דטומאת קרובים דכתיב בכהן הדיוט לה יטמא ודחי עשה דפסח ומילה. אמרת לא יטמא. דחמיר עש דידהו דאית בהו כרת:
ר״ע אומר נפש אלו הרחוקים דסברא הוא לאוקמה דוקא ברחוקים מידי דהוה אכהן הדיוט – מת אלו הקרובים לאוסרו אף בקרובים. לאביו ולאמו וכו׳ אבל מטמא הוא למת מצוה ותרווייהו צריכי להך דרשא דמצריך להו לקמן בשמעת׳. לאחיו שאם היה כ״ג ונזיר וכו׳ ולא מצריך קרא לכהן הדיוט ונזיר. כיון דקילא קדושת כהן הדיוט דמטמא לקרובים לא בעי קרא אם נתוספה קדושתו על נזירות. ולאחותו לכדתניא הרי שהיה הולך וכו׳. מה לי כ״ג ומה לי כ״ג ונדר דכיון דכ״ג ונזיר מטמא למת מצוה כ״ש כ״ג לחודיה. ולא איצטריך אמו דכ״ג להתירו במת מצוה ומופנה הוא לג״ש:
ולר׳ ישמעאל כ״ג ונזיר מנ״ל – דלאביו מבעי ליה לגופיה לאמו לג״ש לאחיו שמטמא למת מצוה:
ולאחותו לכדתניא ולא אייתיר ליה קרא לכ״ג שמטמא למת מצוה:
כיון דשרא רחמנא חד לאו לאביו מת מצוה – כ״ג לחודיה ה״ה כששניהם יחד דמה לי חד לאו מה לי תרי לאוי. א״כ דלא בעי קרא להולך לשחוט פסחו ולמול בנו. אבל מילה ופסח דכרת. דבמילה נמי איכא כרת דגדול מיחייב כרת. ולר״א מכדי ל״ש כ״ג לחודיה ול״ש כ״ג ונזיר נפקא ליה מלאחיו לאביו ולאמו דכ״ג למה לי נהי דלאמו צריך לג״ש לאביו למה לי וה״ה דמצי למבעי לאביו ולאמו דנזיר אמאי צריך תרוייהו למת מצוה:
משום דחזקה בעלמא הוא דרוב בעילות אחר הבעל אבל אמו דודאי ילידתי׳ אימא ליטמא לה והאי דדרשי׳ מת אלו הקרובים הוה מוקמי׳ לה בקרובים מצד האב דמדכתיב לאביו הוה ממעטינן אמו וקרוביה שיטמא להם כיון שהם ודאים:
כיון דכתיב למשפחותם לבית אבותם ודרשי׳ מינה פ׳ יש נוחלין משפחת אב קרויה משפחה הוה אמינא דלאמו אתא למעוטי אב וקרובים דידיה שיטמא להם ומת אלו הקרובים הוה מוקמי׳ בקרובי האם אבל השתא דכתיב תרוייהו מעל כל נפשות מת דכ״ג ומנפש מת דנזיר שמעי׳ כל קרובים ולאמו דכ״ג הוצרך לכתוב לג״ש וכיון דהוצרך לכתוב לאמו הוצרך לכתוב [לאביו] למדרש מיניה דמטמא למת מצוה ואצטריך נמי למכתב לאמו דלא תימא מאביו ממעטי׳ אמו ואית ליה לר״ע מופנה מצד א׳ למדים ואין משיבין א״נ כיון דגלי קרא גבי כ״ג דאביו ואמו שקולים הם ה״ה גבי נזיר ואייתר לאמו דנזיר להפנות ג״ש מב׳ צדדים:
על כל נפשות מת למה לי אגב דדריש נפש מת דנזיר בעי נמי למדרש דכהן גדול על כל לאפוקי רחוקים ולעבור עליו בב׳ לאוין דבלאו האי קרא ידעי׳ ליה דלא גרע מכהן הדיוט נפשות לאפוקי רביעית דם הבאה מב׳ מתים שאסור ליטמא להם דדרשינן נפשות מת ב׳ נפשות משום מת א׳ דהיינו רביעית א׳ דאין אדם יכול להיות בפחות מרביעית דם:
כך כתוב במקצת ספרים לאפוקי רביעית דם וכו׳ – והצריכו המפרשים לפרושי לאפוקי שלא יטמא לה וברוב ספרים כתיב לאיתויי וניחא הך גיר׳ טפי לאיתויי שמטמא באוהל:
אלא לקפחני בהלכות – לצערנא:
כך שנה לנו רבי מאיר ור׳ יהודה לא היה שונה אלא כזית מן המת ונפל שלא נתקשרו אבריו בגידין. דעל אבר ממנו אינו מגלח כיון דאין בו גידין דאמרינן דאינו מטמא באהל עד שיהא בו משהו בשר וגידין ועצמות:
לרוב בנינו ורוב מנינו – רוב בנינו מפרש לקמן שני שוקים וירך א׳ ורוב מנינו היינו קכ״ב אברי׳ אע״פ שאין בהם רובע עצמות אבל אם לא היה רוב הבנין או רוב המנין אינו מגלח עד שיהיה בהם חצי קב:
ויס״ג כדאמר רבא לא נצרכה וכו׳ – ור׳ יוחנן ורבא אמרי למלתייהו אמתני׳ דאהלות דקתני אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת ואיכא למפרך כדפריך הכא כזית ממנו מטמא באהל כולו לכ״ש וא״א לגרוס כן דהא באהלות קתני בהדיא רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין ויס״ג לא נצרכה אלא לשדרה ולגלגולת דהא לקמן פריך והא רבא הוא דאמר לא נצרכה אלא לשדרה וגלגולת שאין בהם רובע עצמות ולא מצינו בשום מקום שאמר רבא אם לא שאמרה בכאן וליתא להך גירסא דהא תנא במתני׳ שדרה וגלגולת והא דפריך לקמן והא רבא פשיטא ליה דרבא לא מצריך רובע לשדרה וגלגולת כי היכי דלא מצריך לרוב בנינו ולרוב מנינו ולא נהירא לי דאי פריך משום דנראה לו להשוות השדרה וגלגולת לרוב בנינו מאי פריך והאמר רבא מתני׳ היא באהלות רוב בנינו ורוב מנינו שדאין בהם רובע וי״ל דהתם לענין אהל מתניא אבל הכא מייתי ראיה מגלוח נזיר אגילוח נזיר ואע״ג דלרבא נמי מיבעי ליה לשנויי מתני׳ דאהלות כדתרצה רבי יוחנן מ״מ מסתברא לי׳ דנזיר מגלח על רוב בנין ורוב מנין ולהכי אוקי מתני׳ דהכא לאיתויי רוב בנין ורוב מנין:
בשר המת שקדיש – שנימוח הבשר תחלה ואח״כ הקדיש:
ומוהל שהרתיח – מוהל שנמצא אצל המת ואינו יודע אם מבשר המת הוא או כיחו וניעו אם מעלה רתיחות כשמשימין אותו על האור בידוע שהוא מבשר המת:
היכי דמי בשר המת אי דלא ידעינן שבא מבשר המת כי קדיש מאי הוי – היאך הנזיר מגלח עליו מספק שמא מכיחו וניעו הוא ואי דידעינן דדידיה שמבשרו בא אפילו לא קדש נמי א״ר ירמיה בסתם כגון שנמצא אצל המת וידוע הוא שבא מן המת אבל אין ידוע אם מבשר המת שנימוח או מכיחו וניעו אי קדיש ודאי מוהל הוא וכו׳:
יש נצל לבהמה – בשר נבלה שנימוח מי מטמא במגע ובמשא או לא:
טומאה חמורה טומאת נבלות לטמא אדם וכלים עד לגר עד שתפסל מאכילת הגר שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה:
טומאה קלה – כלומר לבטלה מותרת אוכל שאם תגע בשרץ לא תקבל טומאה אחר שנפסל מאכילת הגר עד לכלב כל זמן שראויה לכלב תורת אוכל יש עליה ומקבלת טומאה וכן דין כל אוכל:
שפיר – לדידיה ודאי אין נצל לבהמה דכבר נפסל מאכילת הגר כשנימוח אלא למ״ד טומאה חמורה עד לכלב מאי מי הוי (של) כבשר שעדיין הוה ראוי לכלב:
המחהו באוד גבי נבלת עוף טהור מתניא המחהו לשומן של נבלת העוף באור טמא דעדיין ראוי לאדם בהמה טהור וכשנימוח בחמה הוא מסריח מחום החמה ואינו ראוי לאכילת אדם (ואף אם) [ואי ס״ד] יש נצל לבהמה בחמה נמי ליטמי דאכתי ראוי לכלב. דכיון דאסרח מחמת חמה הוי עפרא ואפילו לכלב לא חזי:
כל הנצוק טהור – משנה היא פ״ה דמכשירין כל הנצוק טהור אם משקים טהורים לתוך משקים טמאים העליונים טהורים אם שפך משקים טהורים לתוך משקים טמאים העליונים טהורים ואין הנצוק מחברם חוץ מדבש הזיפים ובפ׳ בתרא דסוטה מפרש ר׳ יוחנן מאי זיפים שמזייפין אותו לפי שהוא עב ביותר ומשימים בו מים ואינו ניכר רשב״ל אומר על שם מקומו דכתיב וזיף וטלם וכו׳ וצפחת כמו כצפיחית בדבש ומפ׳ (במדות) [בערוך] בעיסה שמטוגנת בדבש ומתוך שהוא עב הנצוק מחברן:
ומעתה, שנאסר על הנזיר להיטמא לכל אדם, בין קרובים ובין רחוקים, מה שנוסף מיד אחר כך ״לאביו ולאמו לא יטמא״ (ויקרא כא, יא) בא להשמיענו דין נוסף: להם אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה.
In any case, once it has been derived that a nazirite is prohibited from becoming impure to bury any person, both relatives and non-relatives, the passage “he shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7) is available to teach another halakha, that it is for only them that a nazirite may not become impure, but he may become impure to bury a met mitzva.
תוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר יֵשׁ לִי בַּדִּין וּמָה כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה נָזִיר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה.

The baraita asks: Even if the verse had not stated this halakha, I have a way of deriving it by right, i.e., logically, with an a fortiori inference: And if a High Priest, whose sanctity is permanent, may become ritually impure to bury a met mitzva, then in the case of a nazirite, whose sanctity is not permanent, is it not logical that he may become impure to bury a met mitzva as well?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שלא יאמר – שמיטמא למת מצוה הייתי מביאו מן הדין שנזיר מיטמא למת מצוה מה כ״ג כו׳.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״נאמרו״ שמופיע במהדורתנו בדף מ״ח:
עד שלא יאמר – קרא בנזיר דמיטמא למת מצוה יש לי בדין בקל וחומר למשמע מיניה דנזיר מיטמא למת מצוה ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם מיטמא למת מצוה מקרא כדלעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש מקום לשאול: ולכאורה עד שלא יאמר הכתוב בדרך זו, יש לי בדין, אפשר היה ללמוד זאת מעצמנו בדרך קל וחומר: ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם — מיטמא למת מצוה, נזיר שאין קדושתו קדושת עולם, אינו דין שמיטמא למת מצוה?
The baraita asks: Even if the verse had not stated this halakha, I have a way of deriving it by right, i.e., logically, with an a fortiori inference: And if a High Priest, whose sanctity is permanent, may become ritually impure to bury a met mitzva, then in the case of a nazirite, whose sanctity is not permanent, is it not logical that he may become impure to bury a met mitzva as well?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לֹא אִם אָמַרְתָּ בכ״גבְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁכֵּן אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ תֹּאמַר בְּנָזִיר שֶׁמֵּבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ הוֹאִיל וּמֵבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ לֹא יִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא אֲבָל מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה.

The baraita rejects this inference: No; if you say that this is true with regard to a High Priest, who does not bring an offering for his impurity, shall you also say that this is the case with regard to a nazirite, who does bring an offering for his impurity? Since a nazirite brings an offering for his impurity, perhaps he should not become impure to bury a met mitzva? Therefore, the verse states: “He shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7). However, he does become impure to bury a met mitzva.
בית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא אם אמרת בכהן גדול שאינו מביא קרבן כו׳. לכך יטמא תאמר בנזיר תלמוד לומר לאביו ולאמו. השתא הוה מצי למפרך הא דפריך בסמוך האי מיבעיא ליה כו׳ אלא מפיק ליה בפירכא אחרינא.
ויש לדחות: לא, אם אמרת בכהן גדול — שכן אינו מביא קרבן על טומאתו (אם נטמא), תאמר בנזיר שמביא קרבן על טומאתו. הואיל ומביא קרבן על טומאתו שמא לא יטמא למת מצוה? על כן תלמוד לומר: ״לאביו ולאמו לא יטמא״ — אבל מיטמא הוא למת מצוה.
The baraita rejects this inference: No; if you say that this is true with regard to a High Priest, who does not bring an offering for his impurity, shall you also say that this is the case with regard to a nazirite, who does bring an offering for his impurity? Since a nazirite brings an offering for his impurity, perhaps he should not become impure to bury a met mitzva? Therefore, the verse states: “He shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7). However, he does become impure to bury a met mitzva.
בית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אוֹ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֲבָל יִטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים אָמַרְתָּ ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁמִּיטַּמֵּא לִקְרוֹבִין אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים נָזִיר שֶׁאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לִקְרוֹבִין אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לִשְׁאָר מתי׳מֵתִים

The baraita suggests: Or perhaps one should expound this verse differently: He may not become impure to bury his father or for his mother; however, he may become impure to bury other dead people. The Gemara rejects this suggestion: You can say that this argument can be refuted a fortiori: And if a common priest, who becomes impure to bury his relatives, nevertheless may not become impure to bury other dead people (see Leviticus 21:1–2), then in the case of a nazirite, who may not become impure to bury his relatives, is it not logical that also he should not become impure to bury other dead people?
תוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או אינו – אלא לכך כתיב לאביו ולאמו לומר לך דמותר ליטמא לשאר מתים רחוקים וטעמא איכא למימר דשמא אקרובים אזהריה רחמנא מפני [שמיצר] עליהם וזהו זילותא דנזיר דאיקרי קדוש אבל רחוקים שאינו נעצב עליהם לא אזהריה רחמנא אמרת ק״ו מכהן גדול דעל כרחיך סברא זאת לא אמיתית היא שהרי [בכ״ג] הוא איפכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או אינו אלא לאביו ולאמו. אתא למימר דדוקא להם אינו מטמא משום שמצטער יותר הא לשאר מתים אפילו לרחוקים מטמא דאיכא למימר הכי על כל נפשות מת כלל לאביו ולאמו פרט הני אין מידי אחרינא לא. אמרת קל וחומר. כלומר אין סברא לדונו בכלל ופרט ויטמא לרחוקים שיש להשיב קל וחומר על זה ומה כהן הדיוט. וליכא למיפרך מה לכהן הדיוט שקדושתו קדושת עולם ודין הוא שלא יטמא לרחוקים תאמר בנזיר. דלא אתא אלא למימר דלא נימא דקרובים חמירי טפי מרחוקים. הר׳ עזריאל ז״ל:
אבל מטמא (היא) הוא לשאר מתים. אומר ר״י הטעם דמאחר דכתיב בנזיר נזר אלהיו על ראשו אומר לרחוקים יטמא שאינו עצב עליהם כל כך. וצריך עיון הרי כבר נאמר על נפש מת לא יבא והדר אמר לאביו כו׳ אם כן ממעט קרובים ורחוקים. ויש לומר דתרוייהו בקרובים חד בשאר קרובים שאינו מצער כל כך וחד לאביו. אבל רחוקים שאינו עצב עליהם יטמא:
או שמא תלמד מכאן באופן אחר: אינו מיטמא לאביו ולאמו — אבל יטמא לשאר מתים! ויש לדחות: אמרת קל וחומר הוא: ומה כהן הדיוט שמיטמא לקרובין — אינו מיטמא לשאר מתים שאינם קרוביו (ראה ויקרא כא, א-ב), נזיר שאינו מיטמא לקרובין אינו דין שלא יטמא לשאר מתים?
The baraita suggests: Or perhaps one should expound this verse differently: He may not become impure to bury his father or for his mother; however, he may become impure to bury other dead people. The Gemara rejects this suggestion: You can say that this argument can be refuted a fortiori: And if a common priest, who becomes impure to bury his relatives, nevertheless may not become impure to bury other dead people (see Leviticus 21:1–2), then in the case of a nazirite, who may not become impure to bury his relatives, is it not logical that also he should not become impure to bury other dead people?
תוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר מח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר מח., הערוך על סדר הש"ס נזיר מח., מיוחס לרש"י נזיר מח., תוספות נזיר מח., בית הבחירה למאירי נזיר מח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר מח., שיטה מקובצת נזיר מח., גליון הש"ס לרע"א נזיר מח., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר מח.

Nazir 48a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 48a, Collected from HeArukh Nazir 48a, Attributed to Rashi Nazir 48a, Tosafot Nazir 48a, Meiri Nazir 48a, Peirush HaRosh Nazir 48a, Shitah Mekubetzet Nazir 48a, Gilyon HaShas Nazir 48a, Steinsaltz Commentary Nazir 48a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144