×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת אֵין מַפְסִיקִין בִּקְלָלוֹת אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כּוּלָּן.
they read the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 26). One should not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them.
רי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מגילה לא ע״א} בפסח קורין בפרשת מועדות1 שבתורת כהנים2: והאידנא נהוג3 עלמא [למקרי]⁠4 משך תורה קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא ומפטירין ביום טוב5 הראשון [בפסח]⁠6 גלגל ביום טוב שני7 [בפסח]⁠8 יאשיהו וביום טוב9 האחרון מפטירין10 {שמואל ב כב:א} וידבר דוד ליי׳י11 ולמחר {ישעיהו י:לב} עוד היום בנוב לעמוד12: בעצרת ביום טוב הראשון (קורין) {שמות יט:א} בחדש השלישי ומפטירין במרכבה וביום טוב שני (קורין13) {דברים טז:ט} שבעה שבועות ומפטרין בחבקוק. בראש השנה ביום14 הראשון {בראשית כא:א} ויי׳י פקד את שרה ומפטירין בחנה [ביום]⁠15 השני {בראשית כב:א} ויהי אחר הדברים האלה16 והאלהים נסה את אברהם17 ומפטירין {ירמיהו לא:יט} הבן יקיר לי אפרים18. ביום הכיפורים שחרית19 קורין {ויקרא טז:א} אחרי מות ומפטירין {ישעיהו נז:טו} כי כה אמר רם ונשא במנחה20 בעריות ומפטירין21 ביונה בן אמתי. בחג בשני ימים טובים הראשונים קורים22 בפרשת מועדות23 שבתורת כהנים ומפטירין {זכריה יד:א} ביום ראשון24 הנה יום בא ליי׳י וביום טוב שני25 מפטירין26 {מלכים א ח:ב} ויקהלו אל המלך שלמה ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג:
{בבלי מגילה לא ע״א} ביום27 טוב האחרון של חג {דברים טו:יט} כל הבכור ומפטירין {מלכים א ח:נד} ויהי ככלות שלמה ולמחר28 קורין וזאת הברכה ומפטירין {מלכים א ח:כב} ויעמוד שלמה לפני מזבח יי׳י29. {גאונים30} ס״א31 {יהושע א:א} ויהי אחרי מות משה:
אמר רב נחמן בר אבה שבת שחלה להיות בחולו של-מועד בין בניסן בין בתשרי מקרא32 קרינן {שמות לג:יב} ראה אתה אומר אלי אפטורי (מפטרינן33) בניסן {יחזקאל לז:ד} העצמות היבשות בחג בתשרי {יחזקאל לח:יח} והיה ביום ההוא ביום בוא גוג:
{בבלי מגילה לא ע״א-ע״ב} גמ׳ בחנוכה בנשיאים: ומפטירין בנרות דזכריה34 ואי מקלעי [שתי] שבתות35 [שבת ראשונה]⁠36 בנרות דזכריה37 ובשבת שניה38 בנרות דשלמה39:
בפורים קורין40 ויבא עמלק בראשי חדשים ובראשי חדשיכם41: ואי42 מיקלע43 בשבת מפטירין {ישעיהו סו:כג} והיה מידי חדש בחדשו: אמ׳ רב הונא ראש חדש שחל להיות באחד [בשבת]⁠44 מאתמול קרינן45 {שמואל א כ:יח} ויאמר לו יהונתן מחר חדש. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב46 ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין {ישעיהו א:יד} חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי47 ובתשעה באב קורין {דברים ד:כה} כי48 תוליד בנים ובני בנים ומפטירין {ירמיהו ח:יג} אסוף49 אסיפם נאם ה׳50.
1. מועדות: גכא, גכב, דפוסים: ״המועדות״. ראה משנה.
2. בפסח...כהנים: ההקדמה חסרה בכ״י א לפני הגהה. גיד עד: ״בפרשת וכל׳⁠ ⁠⁠״. גכב עד: ״המועדות״. גט עד: ״מועדות וכול׳⁠ ⁠⁠״.
3. נהוג: לשון הגמרא בכל מקום, וכן בר״ח. גכב: ״נהגי״ (כלשון רבינו, תעניות פרק ד (דף י ע״א) ועוד).
4. למקרי: גט, גיג, דפוס קושטא. גא, גיד, גכב, גכא, כ״י נ, דפוסים: ״למיקרי״. גלח: ״למקרי׳⁠ ⁠⁠״. כ״י א: ״למקרא״.
5. טוב: חסר ב-גלח, דפוסים. וכן בהמשך המאמר שם. ראה משנה.
6. בפסח: גלח: ״של פסח״.
7. ביום טוב שני: כך בכל כה״י. דפוסים: ובשני.
8. בפסח, בפסח: גא, גט, גיג, גיד, גכא, גכב, כ״י נ. כ״י א: ״של-פסח, של-פסח״. גלח: ״של פסח, בפסח״. דפוסים: בפסח, פסח.
9. טוב: חסר בכ״י נ.
10. מפטירין: וכן בכל כה״י. חסר בדפוסים.
11. וידבר דוד ליי׳י: וכן ב-גיד, גלח. גא, גט, גיג, גכב, כ״י נ, דפוסים עד: ״דוד״.
12. עוד...לעמוד: כ״י נ עד: ״בנוב״.
13. קורין, קורין: רק כ״י א.
14. ביום: וכן ב-גא, גט, גיד, גכב, כ״י נ, רמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יג:י). גלח, דפוסים: בי״ט. ראה משנה ראש השנה ד:א; עירובין ג:ט.
15. ביום: גא, גט, גיד, גכב, גלח, כ״י נ. כ״י א: ״וביום״.
16. ויהי אחר הדברים האלה: וכן ב-גא, גט, גיג, גיד, גכב, גלח. חסר בכ״י נ.
17. ויהי אחר...את אברהם: וכן ב-גט, דפוסים. גיג, גכב, גלח עד: ״האלה״. כ״י נ רק: ״והאלהים נסה את אברהם״. גא רק: ״והאלהים נסה״.
18. הבן יקיר לי אפרים: גכב עד: ״יקיר וג׳⁠ ⁠⁠״. גיד ממשיך: ״אם״.
19. שחרית: גלח: ״בשחרית״, כברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יג:יא).
20. במנחה: גכב: ״ובמנחה״.
21. ומפטירין: דפוסים: ומפטיר, וכן רמב״ם שם.
22. קורים: חסר ב-גלח.
23. מועדות: וכן ב-גא, גט, גיד, גכב, גלח. גיג, כ״י נ, דפוסים: ״המועדות״. ראה משנה.
24. ביום ראשון: חסר בדפוסים.
25. וביום טוב שני: גיג: ״וביום השני״. כ״י נ: ״וביום שני״.
26. מפטירין: חסר ב-גיד, גלח.
27. ביום: גיד: ״וביום״.
28. ולמחר: גכא: ״למחר״.
29. ויעמוד שלמה...יי׳י: גיד עד: ״שלמה״.
30. ראה אוצר הגאונים כאן (סימנים רל״ה-רל״ז), וכן מוזכר בהלכות ריצ״ג.
31. ס״א: גיד: ״נ״א״. ואכן בשני כתבי היד של תלמוד סדר מועד, הכתובים בכתיבה ספרדית: כ״י לונדון ״ויעמוד שלמה״, כ״י גטינגן: ״ויהי אחרי מות משה״. ואכן הר״ן כאן העתיק לשון רבינו: ״נסחא אחרינא״, משמע שני הנוסחאות נמצאות בין עותקי התלמוד. ושניהם מובאים ברמב״ם הל׳ תפילה יג:יב. לפי הרי״ף שלפנינו אין הלשון השני בהכרח נמצא בין נוסחאות התלמוד, אלא אפשר שמצאו רבינו בספרי הגאונים. בתוס׳ (ד״ה למחר) קריאת ויהי אחרי מות משה היא תקנת ר׳ האי גאון.
32. מקרא: וכן בכל כה״י. חסר בדפוסים.
33. אפטורי מפטרינן: גיד, גלח, כ״י נ רק: ״אפטורי״. דפוסים: ואפטורי.
34. דזכריה: גיד, גלט: ״זכריה״, וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יא:יז).
35. שתי שבתות: גיד, גכד, גלח, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״תרתי שבתות״. ושם לפני הגהה: ״תרתי שב״.
36. שבת ראשונה: גיד, גלח, דפוסים, וכן ברמב״ם שם. גכד, כ״י נ: ״שבת ראשון״. כ״י א: ״קורין בראשונה״.
37. דזכריה: כ״י נ: ״זכריה״.
38. ובשבת שניה: וכן ב-גכד, כ״י א אחר הגהה, דפוסים. גיד: ״ובשניה קורין״. גלח: ״ושבת שנייה״. חסר בכ״י א לפני הגהה.
39. בנרות דשלמה: גלט: ״קורין בשלמה״.
40. קורין: חסר ב-גיד, כפי שחסר במשנה.
41. בפורים...חדשיכם: גלח חסר עד ״בראשי חדשים״.
42. ואי: גיד: ״וכי״, כבאשכול (הל׳ ר״ח): ״וכד״.
43. מיקלע: גלח: ״מיקלע ר״ח״, וכן באשכול.
44. בשבת: גיד, גכא, גלח, גלא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״בשבא״.
45. קרינן: וכן גיד, כ״י נ. גלח, דפוסים: מפטירין.
46. דרב: וכן בכל כה״י. דפוסים: דרב אשי.
47. חדשיכם...נפשי: וכן ב-גלח. גיד עד: ״ומועדיכם וג׳⁠ ⁠⁠״. כ״י נ, גלט עד: ״ומועדיכם״.
48. כי: גיד, גלח, גלט, כ״י נ: ״בכי״.
49. אסוף: גלח: ״באסוף״.
50. נאם ה׳: חסר ב-גיד, גלח, כ״י נ.
ברכות וקללות – דאם בחקותי להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה.
אין מפסיקין בקללות – כדמפרש מילתא שאין שנים קורין בהן אלא אחד קורא את כולן ושנים הראשונים קורין פרשת ברכות.
מתני׳. בתעניות ברכות וקללות. משמע אם בחקותי, כדי שיוסרו כולם ויכנע לבבם הערל. או פרשה שבוהיה כי תבוא, דכתיב בה ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. ולא משמע, דהא לא כתיב בפירוש ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, אף על פי שידענו באמת שכך אמר בהר גרזים, אבל אין העם מבינים אותו אם לא ישמעו בפירוש.
ואין מפסיקין בקללות. שיהיו שנים מן השלשה שקורין בספר תורה בו ביום, קוראין בין שניהם, לפי שאין מברכין על הפורענות, אלא אחד קורא את כולן. ומתחיל הקורא מפסוקים שלפניהם אחד, ומסיים בפסוק אחד של אחריהם, נמצא שאינו מברך על הפורעניות.
ברכות וקללות. אם בחקותי, להודיע שעל עסקי החטא בא הפורענות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרתם שהם מתענים עליה.
ברכות וקללות. דאם1 בחוקותי2 להודיע שע״י החטא פורענות בא לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרתם שהם מתענין עליה3.
בתעניו׳ ברכות וקללות. היינו תעניות שמתענין על הגשמים אבל בשאר תעניות4 קורין ויחל5 כדאית׳ במסכ׳ סופרין6. וי״מ שאין קורין ברכות וקללות אלא בז׳ תעניות אחרונים שמוציאין ס״ת ברחבה של עיר וקורין ברכות וקללות ונתתי גשמיכם (בעיתן) [בעתם] ואם לא תשמעו לי והיו שמיך נחושת אבל בראשונות קורין ויחל וכן או׳ רב סעדי׳ ורב שלום7.
אין מפסיקין בקללות. כדמפרש בגמר׳8 שאין קורא אלא אחד ושנים הראשונים קורין סדר פרש׳ ברכות9.
1. ויקרא כ״ו.
2. עיין בפי׳ ר״י מלוניל (פ״ג מ״ה) שכתב דמשמע אם בחוקתי או פרשה שבוהיה כי תבוא דכתיב בה ארור אשר לא יקים את דברי תורה הזאת ולא משמע דהא לא כתיב בפירוש ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת אף על פי שידענו באמת שכך אומר בהר גריזים אבל אין העם מבינים אותו אם לא ישמעו בפירוש.
3. כ״פ רש״י ד״ה ברכות וקללות. וכעי״ז כתב הר״ן (דף יא,א ד״ה ובתעניות) כדי לכוף לבו של אדם.
4. עיין בר״ן (דף יא,א) שכתב בתעניות ברכות וקללות וכו׳ ומיהו אין אנו נוהגין כן אלא קורין ויחל משה. וכ״כ התוס׳ (דף לא,ב ד״ה ראש חדש) וכן אנו נוהגין ע״פ מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות. ומשמע דס״ל דמתני׳ איירי בכל תענית אלא שמ״ס חלוק על תנא דמתני׳ ועבדינן כמ״ס. ועיין ברא״ש (פ״ד ס״י) שכתב דאנן עבדינן כמסכת סופרים ובסוף דבריו כתב ומיהו איכא למימר דמתני׳ נמי איירי בט׳ באב ובשבעה תעניות אחרונות ולא פליגי. וכעי״ז כתב בספר המנהיג (הל׳ תענית אות ט׳).
5. מבואר מדברי רבינו שרק בתענית גשמים קורין ברכות וקללות אבל בשאר צרות לא. אמנם עיין ברמב״ם (פי״ג מהל׳ תפלה הי״ח) שבתעניות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו קורין ויחל ובתעניות שגוזרין מפני הצרות קורין ברכות וקללות [וכן מבואר בפ״א מהל׳ תעניות הי״ז].
6. פי״ז ה״ז וז״ל המסכת סופרים ובתעניות של ט׳ באב וז׳ אחרונות של עצירת גשמים ברכות וקללות אבל תעניות אחרות ויחל משה.
7. עיין בטור סימן תקס״ו שהביא [וכן הביא בלשון ריא״ז (דף יא,א)] בשם רב שר שלום שבכל תעניות ציבור וכל תעניות שגוזרים על הגשמים וכל דבר הצריך להם אומרים ויחל בשחרית ומנחה בין בב׳ ובה׳ בין בשאר ימים עכ״ל והתם לא חילק בין ו׳ ראשונות לז׳ אחרונות. אמנם עיין בב״ח סימן תקע״ה גבי מה שכתב הטור שבו׳ הראשונות קורין ויחל והיינו כדברי רב שר שלום ואף שבסימן תקע״ט כתב הטור גבי תעניות אחרונות שבשחרית קורין ומפטירין בתוכחות מכל מקום בראשונות אינו כן וכו׳ עכ״ל. ומשמע שדעת הטור בדברי רב שר שלום דהא דקורין ויחל איירי רק בו׳ הראשונות ומשא״כ בז׳ אחרונות שקורין ברכות וקללות. [ועיין באור הגר״א סי׳ תקס״ד ס״א ובעמק שאלה שאילתא כו אות ל׳].
8. דף לא,ב.
9. כ״פ רש״י ד״ה אין מפסיקין.
ואין מפסיקין בקללות אלא א׳ קורא את כולם ופרשוה בגמ׳ דוקא בשל תורת כהנים כמו שיתבאר וכן פי׳ הטעם מפני שאין אומרי׳ ברכה על הפורענו׳ אלא כשהוא מתחיל מתחיל בפסו׳ שלפניהם וכשהוא מסיי׳ מסיים בפס׳ שלאחריהם ובהגדה פי׳ למה אין מפסיקין בקללות על שם אל תעמוד בדבר רע רבי יהושע אומר על שם עמו אנכי בצרה אמר הקדוש ברוך הוא אינו בדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ר״ל כסדר השבוע ואין עולה להם מן המנין כלומר שיקרא בב׳ ממקום שסיים בשבת במנחה ושיקרא בה׳ ממקום שסיים בשני אלא מקום שמתחיל במנחה מתחיל בב׳ וה׳ ובשבת הבאה שנאמר וידבר וגו׳ כלומר מה שאנו מזקיקין לקרוא בכל זמן מעניינו של יום הוא מטעם מ״ש וידבר משה את מועדי יי׳ אל בני ישראל:
ברכות וקללות – להודיע שעל עסקי החטא פורענות באה לעולם.
בשני ובחמשי קורין כסדרן – בענין סדר פרשיו׳ ותנאי פליגי בברית׳ היכא מתחיל בשני ובחמשי.
ואין עולה מן המנין – כשיגיע ימי המועד יחזרו ויקראו מה שקראו בשבת זו. שנאמר וידבר משה את מועדי י״י וגו׳. אכולא מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מענין המועד. גמרא שבת ראשונה בנרות דזכריה. לפי שעיקר נבואת זכריה היתה בבית שני ובבית שני נעשה הנס אנו מקדימין נרות דזכריה לנרות דשלמה.
גמרא בחדש השביעי כו׳ כצ״ל:
ברכות וקללות (ויקרא פרק כו). אין מפסיקין באמצע פרשת הקללות לקרוא לאדם אחר שישלים את קריאתה, אלא אחד קורא את כולן. בימים
they read the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 26). One should not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them.
רי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין כְּסִדְרָן וְאֵין עוֹלִים לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן.

On Mondays, and on Thursdays, and on Shabbat during the afternoon service, they read in accordance with the regular weekly order, i.e., they proceed to read the first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. However, these readings are not counted as a progression in the reckoning of reading the Torah portions, i.e., they do not proceed on Monday to read the section that immediately follows the section read on Shabbat during the afternoon, and then the following section on Thursday. Rather, until the reading on the following Shabbat morning, they return to and read the same first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning.
רי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קורין כסדרן – בענין סדר הפרשיות ותנאי פליגי בה בברייתא בגמרא היכן מתחיל בשני ובחמישי.
ואין עולה להן מן החשבון – כשיגיע יום שבת יחזרו מה שקראו בשבת במנחה ובשני ובחמישי.
בשני ובחמשי ובשבת במנחה קורין כסדרן. כלומר שקורין בספר הפרשה של אותה שבת.
ואין עולין מן המנין. כשיגיע יום השבת יחזרו ויקראו כל מה שקראו במנחה של שבת ובשני ובחמשי בשבת, כלומר יתחילו מראש הסדר ויגמרו את כולה. ותנאי פליגי בזה בגמרא, שיש מי שאומר שכיון שקראו במנחה של שבת עשרה פסוקים מן הסדר של שבת הבאה, שיקראו עשרה פסוקים אחריהם ביום חמשי, כשיבא שבת הבאה ידלג אותן השלשים פסוקים, ויקראו המותר, וקמ״ל סתמא זו דלית הלכתא הכי, אלא יתחילו ביום שני מראש הסדר, וכן ביום חמשי, וכן בשבת.
קורין כסדרן. בעניין הפרשיות ופליגי בה בגמר׳1 בבריית׳ מהיכן מתחיל בשבת מנחה ובשיני וחמישי2.
ואין עולה להם. מה שקראו וכשיגיע שבת יחזרו ויקראו מה שקראו בשבת במנחה ובשיני וחמישי3.
1. דף לא,ב.
2. כ״פ רש״י ד״ה קורין.
3. כ״פ רש״י ד״ה ואין עולה. [ובכי״ק ואין עולה להן מן החשבון פי׳ אותן השלשה שקוראין במנחה בשבת ובשני ובחמישי אין עולין מחשבון השבעה שצריכין לקרות הסדר בשבת ולא יצטרכו לקרוא בשבת כי אם ארבעה בלבד ממקום שפסקו בו השלשה אלא קורין שבעה מתחלת הסדר].
בשני ובחמישי ובשבת (ו)במנחה קורין שלשה כסדרן. פי׳ פלוגתא דר׳ מאיר ור׳ יהודה היא לקמן (לא,ב) דר׳ מאיר סבר מקום שמפסיקין בו בשחרית בשבת משם מתחילין במנחה, ומקום שמפסיקים בו במנחה משם מתחילין ביום שני ומקום שמפסיקין בו בשני משם מתחיל בחמישי ומקום שמפסיק בו בחמישי משם מתחילין בשבת ועל דרך זו הם קורין בתורה, ור׳ יהודה סבר 1 מקום שמפסיקין בו שחרית בשבת שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה ואתא האי סתאמא דמתניתין לאשמועינן דהילכתא כר׳ יהודה.ואין עולה להם מן החשבון, פי׳ אותן השלשה שקורין במנחה בשבת ובשני ובחמישי אין עולין מחשבון השבעה שצריכין לקרות הסדר בשבת ולא יצטרכו לקרות בשבת כי אם ארבעה בלבד ממקום שפסקו בו השלשה אלא קורין שבעה מתחלת הסדר כמו שנתפשט המנהג. שנאמר וידבר משה את מועדי יי׳ אל בני ישראל מצותן שיהו קורין אותם כל אחד לאחד. כלומר כל ענין וענין בזמנו.
ירושלמי (פ״ד ה״א והובא ברי״ף לקמן יג,א בדפי הרי״ף) משה תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי, ואמרינן בפרק מרובה (ב״ק פב,א) מכלל עשר תקנות שתיקן עזרא שיהו קורין בתורה במנחה בשבת ובשני ובחמישי, ומתמהינן וכי עזרא הוא שתיקן והא מעיקרא הוה מתקנא כדתניא ״וילכו שלשה ימים במדבר ולא מצאו מים״ (שמות טו,כב) דורשי רשומות פי׳ דורשי הפסוקים הרשומים אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה,א) ״הוי כל צמא לכו למים״ כיון שהלכו שלשה ימים במדבר בלא תורה מיד נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין אחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין חמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה. ופשטינן מעיקרא תיקנו חד גברי למיקרי תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברא תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים אתא עזרא תקן תלתה גברי עשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנים. [ע״כ שייך לעיל].
1. כאן מתחיל דף 2ב2.
שני ובחמישי וכן בשבת במנחה קורין (קוראים) כסדרן לפי סדר הפרשות שבאותו שבוע, ואין עולים להם מן החשבון כלומר, אין מה שקוראים נחשב שימשיכו לקרוא ממקום שהפסיקו בו, אלא חוזרים וקוראים מהיכן שהפסיקו בקריאת הבוקר בשבת שעברה. והקריאה שבינתיים אינה נחשבת.
On Mondays, and on Thursdays, and on Shabbat during the afternoon service, they read in accordance with the regular weekly order, i.e., they proceed to read the first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. However, these readings are not counted as a progression in the reckoning of reading the Torah portions, i.e., they do not proceed on Monday to read the section that immediately follows the section read on Shabbat during the afternoon, and then the following section on Thursday. Rather, until the reading on the following Shabbat morning, they return to and read the same first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning.
רי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה׳ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא כ״ג:מ״ד) מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כׇּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ.:

On Festivals and holidays, they read a portion relating to the character of the day, as it is stated: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44), which indicates that part of the mitzva of the Festivals is that the people should read the portion relating to them, each one in its appointed time.
רי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנאמר וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל – אכולה מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות.
שנאמר וידבר משה את מועדי יי אל בני ישראל. אכולה מתניתין קאי, ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מענין המועד.
שנ׳ וידבר מועדי ה׳ אל בני ישראל. אכולה מתני׳ ללמוד מכאן שמצוה לקרות במועד1 מעניין המועד2.
תוס׳ מה דיבר מעתה והלא כולם נתפרשו למעלה ומהו וידבר אלא פי׳ להם מה קורין בהם.
1. עיין ברי״ף (דף יג,א) שהביא בשם הירושלמי משה תקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד שנא׳ וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל עכ״ל. ומ״מ לא הזכיר לתעניות ומעמדות. ועיין בפמ״ג (א״א סימן קל״ה) שכתב שתעניות אינו מתקנת משה רבינו אלא תקנת הגמ׳.
2. כ״פ רש״י ד״ה שנאמר.
ורמז לכך שקוראים במועדים מעניינו של יום — שנאמר: ״וידבר משה את מעדי ה׳ אל בני ישראל״ (ויקרא כג, מד), כלומר, מצותן שיהו קורין אותן (״וידבר״) כל אחד ואחד בזמנו.
On Festivals and holidays, they read a portion relating to the character of the day, as it is stated: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44), which indicates that part of the mitzva of the Festivals is that the people should read the portion relating to them, each one in its appointed time.
רי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בְּפֶסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח גִּלְגָּל (יהושע ה׳:י׳) וְהָאִידָּנָא דְּאִיכָּא תְּרֵי יוֹמֵי איוֹמָא קַמָּא בְּפֶסַח גִּלְגָּל בוּלְמָחָר בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ (מלכים ב כ״ג:ט״ז-ל״ד).

GEMARA: The Sages taught in a baraita: On the first day of Passover, the congregation reads from the portion of the Festivals (Leviticus 22:26–23:44), and they read as the haftara the account of the Passover celebrated at Gilgal (Joshua 5:2–14). The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two Festival days of Passover, on the first day they read as the haftara the account of the Passover celebrated at Gilgal, and on the next day they read from the account of the Passover observed by Josiah (II Kings 23).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(4-7) בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים אסיקנא והאידנא נהוג עלמא: משך, תורא, קדש, בכספא, פסל, מדברא, שלח, בוכרא – וקורין ומפטירין כאשר כתוב בגמרא, ופשוטה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ הכי גרסינן ת״ר בפסח קורין בפרשת מועדות כו׳ – ברייתא שלימה היא עד ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג אלא שבעלי הגמרא אפסיקוה לפרש בכל מועד יום ביום מה תיקנו האחרונים שנהגו לעשות ב׳ ימים לקרות ביום שני לפי שהברייתא נשנית בארץ ישראל שאין עושין י״ט אלא יום אחד.
בפסח גלגל – ביהושע.
פיסקא: בפסח קורין בפרשת מועדות כול׳ אמר אביי והוא דלא נהוג עלמא למיקרי משך תורא כול׳ – אמר רבינו שמעון קיירא זצוק״ל בהלכות גדולות שחיבר בסידור פרשיות של ימים טובים ובהלין ארבעה יומי דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרין סיפרי בחד קרי1 תלתא גברי בעינינא דיומא וחד קרי בפנחס מן והקרבתם אשה דפסח עד סוף פיסקא וכמה2 חיזרתי בהלכה למצוא מקום לקריאת המוספין ולא מצאתי לא במשנה ולא בבריתא ולא בגמרא שקריאת כל המועדות מפורשת בגמרא וכמה בני אדם קורין במועדות מפורש לקמן במתני׳ וקריאת המוספין אינה נזכרת כלל בשום מקום. ונראה לי שאינו לא תיקון הגאונים שיקרא המפטיר במוספין כדי לגורסם שליח ציבור ויאמר אותם בתפילה. ומפני שהמפטיר אינו קורא בתורה אלא לכבוד התורה לא חששו שיקרא במה שקראו הראשונים אלא תיקנו שיקרא במוספין ובאילו ארבעת ימי המועד שאין הפטרה תיקנו שיקרא הרביעי במוספין כדי לגורסם שליח ציבור אף על פי שאינו מכח ההלכה.⁠3
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י ששון 557: ״קרן״.
2. כן בכ״י ששון 557. ושם נתווספה אות ד׳ עם סימן למחיקה.
3. בכ״י ששון 557 מופיע כאן הביאור לדף ל׳: ״ושאר כל ימות״.
א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח גלגל (יהושע ה׳ ב-יד). ומעירים: והאידנא דאיכא תרי יומי [ועכשיו שיש שני ימים טובים של פסח] בחוץ לארץ, יומא קמא [ביום הראשון] של פסח מפטירים בפסח גלגל, ולמחר — בפסח שעשה יאשיהו (מלכים ב׳ פרק כג).
GEMARA: The Sages taught in a baraita: On the first day of Passover, the congregation reads from the portion of the Festivals (Leviticus 22:26–23:44), and they read as the haftara the account of the Passover celebrated at Gilgal (Joshua 5:2–14). The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two Festival days of Passover, on the first day they read as the haftara the account of the Passover celebrated at Gilgal, and on the next day they read from the account of the Passover observed by Josiah (II Kings 23).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּשְׁאָר יְמוֹת הַפֶּסַח מְלַקֵּט וְקוֹרֵא מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל פֶּסַח מַאי הִיא אָמַר רַב פָּפָּא מֵאַפּ״וֹ סִימָן.

The baraita continues: And on the other days of Passover, one collects and reads from various Torah portions of matters relating to Passover. The Gemara asks: What are these portions? Rav Pappa said: A mnemonic for them is mem, alef, peh vav. Each letter stands for a different reading: Mem for the portion of: “Draw out [mishkhu] and take your lambs” (Exodus 12:21–51); alef for the portion of “If [im] you lend money to any of My people” (Exodus 22:24–23:19); peh for the portion of “Hew [pesol] for yourself” (Exodus 34:1–26); and vav for the portion “And the Lord spoke [vaydabber]” (Numbers 9:1–14).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושאר כל ימות הפסח סימן מאפ״ו – משכו וקחו לכם צאן, אם כסף תלוה את עמי, פסל לך, וידבר שבבהעלותך. ויום טוב שני קורין כיום ראשון שור או כשב.
ושאר ימות הפסח מלקט וקורא בנושאים שונים מענינו של פסח מכל מה שכתוב בתורה. ושואלים: מאי היא [מה הוא] שמלקטים? אמר רב פפא: מאפ״ו הוא סימן. כלומר, ״מ שכו וקחו לכם צאן״ (שמות יב.
The baraita continues: And on the other days of Passover, one collects and reads from various Torah portions of matters relating to Passover. The Gemara asks: What are these portions? Rav Pappa said: A mnemonic for them is mem, alef, peh vav. Each letter stands for a different reading: Mem for the portion of: “Draw out [mishkhu] and take your lambs” (Exodus 12:21–51); alef for the portion of “If [im] you lend money to any of My people” (Exodus 22:24–23:19); peh for the portion of “Hew [pesol] for yourself” (Exodus 34:1–26); and vav for the portion “And the Lord spoke [vaydabber]” (Numbers 9:1–14).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח קוֹרִין ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח״ (שמות י״ג:י״ז) וּמַפְטִירִין ״וַיְדַבֵּר דָּוִד״ (שמואל ב כ״ב:א׳) וּלְמָחָר ״כׇּל הַבְּכוֹר״ (דברים ט״ו:י״ט) וּמַפְטִירִין ״עוֹד הַיּוֹם״ (ישעיהו י׳:ל״ב).

The baraita continues: On the last Festival day of Passover, they read the portion of “And it came to pass, when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17–15:26), because it includes the account of the splitting of the Red Sea, and they read as the haftara the portion “And David spoke” (II Samuel 22), which is the song of David. And in the Diaspora, on the next day, the eighth day of Passover, they read the portion “All the firstborns” (Deuteronomy 15:19–16:17), and they read as the haftara the portion of “This very day” (Isaiah 10:32–12:6), because it discusses the downfall of Sennacherib, which occurred on the night of Passover.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויהי בשלח פרעה – לפי שביום ז׳ של פסח אמרו שירה על הים.
ומפטירין וידבר דוד – שהיא שירה כמותה ומדבר בה מיציאת מצרים עלה עשן באפו וגו׳ וישלח חציו ויפיצם וגו׳.
עוד היום – לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה.
כא ואילך) ״אם כסף תלוה את עמי״ (שמות כב, כד-כג, יט) ״פ סל לך״ (שמות לד, א-כו) ו״ו ידבר״ (במדבר ט, א-טו). ביום טוב אחרון של פסח קורין ״ויהי בשלח״ (שמות טו, א-כו), לפי שבו היתה קריעת ים סוף, ומפטירין ״וידבר דוד״ (שמואל ב׳ פרק כב), שהוא שירת דוד. ולמחר ביום השני (שהוא היום השמיני של פסח בחוץ לארץ) קוראים ״כל הבכור״ (דברים טו, יט - טז, ח), ומפטירין ״עוד היום״ (ישעיהו י, לב), מפני שמדבר שם בסנחריב, שמפלתו היתה בליל פסח.
The baraita continues: On the last Festival day of Passover, they read the portion of “And it came to pass, when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17–15:26), because it includes the account of the splitting of the Red Sea, and they read as the haftara the portion “And David spoke” (II Samuel 22), which is the song of David. And in the Diaspora, on the next day, the eighth day of Passover, they read the portion “All the firstborns” (Deuteronomy 15:19–16:17), and they read as the haftara the portion of “This very day” (Isaiah 10:32–12:6), because it discusses the downfall of Sennacherib, which occurred on the night of Passover.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר אַבָּיֵי וְהָאִידָּנָא גנְהוּג עָלְמָא לְמִיקְרֵי מְשַׁךְ תּוֹרָא קַדֵּשׁ בְּכַסְפָּא פְּסַל בְּמַדְבְּרָא שַׁלַּח בּוּכְרָא.

Abaye said: And nowadays, on the eight days of Passover in the Diaspora, everyone is accustomed to read portions that are indicated by the mnemonic phrase: Draw the bull, sanctify with money, hew in the wilderness, send the firstborn. This alludes to the following portions: “Draw out and take your lambs” (Exodus 12:21–51) and “A bull or a sheep” (Leviticus 22:26–23:44); “Sanctify to Me all the firstborn” (Exodus 13:1–16) and “If you lend money to any of My people” (Exodus 22:24–23:19); “Hew for yourself” (Exodus 34:1–26) and “And the Lord spoke to Moses in the wilderness of Sinai” (Numbers 9:1–14); “And it came to pass, when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17–15:26) and “All the firstborns” (Deuteronomy 15:19–16:17).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאידנא נהוג עלמא למקרי משך תורא וכו׳ – אומר ר״י דזה הסדר לא ישתנה רק כשחל פסח ביום חמישי שא׳ ב׳ קורין משך תורא וביום שלישי שהוא שבת של חול המועד קורין ראה אתה אומר אלי ובכללה הוי פסל לך כדאמרינן לקמן דשבת של חול המועד בין בניסן בין בתשרי קורין ראה אתה אומר אלי וביום ד׳ וחמישי וששי של פסח שהוא אב״ג דשבת לא יקראו פסל לך בחמישי של פסח כמו שרגילין בשאר שנים אלא ביום ארבע וחמישי וששי יקראו קדש בכספא במדברא.
גמרא אמר אביי נהוג עלמא למיקרי בפסח הלין עניני ואנחו בהו סימני משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא, ופרטן, ביום הראשון של פסח קורין ״ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם מישכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח״ (שמות יב,כא), עד ״הוציא יי׳ את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם״ (שם נא), וביום השיני קורין ״שור או כשב או עז״ (ויקרא כב,כז) עד ״וידבר משה את מועדי אל בני ישראל״ וביום השלישי שהוא חולו של מועד1 כהן ולוי וישראל קורין ״קדש לי כל בכור״ (שמות יג,ב) והרביעי קורא ״והקרבתם אשה עולה״ (במדבר כח,יט) וכן בכל יום מחולו של מועד שלשה קורין בענין, והרביעי קורא והקרבתם, וביום הרביעי קורין ״אם כסף תלוה את עמי״ (שמות כב,כד) עד ״לא תבשל גדי״ (שם כג,יט), וביום החמישי קורא ״פסל לך״ (שמות לג,א), וביום השישי קורא ״וידבר יי׳ אל משה במדבר סיני״ (במדבר ט,א) עד ״ולגר ולאזרח הארץ״ (שם,יד), וביום השביעי שהוא יום טוב האחרון קורא פרשת (וישלח) [בשלח] עד ״כי אני יי׳ רופאיך״(שמות טו,כו) וביום השמיני2 קורא ״מכל הבכור״ עד סוף הסדר. וזה שאמרו3 ״משך תורא״ מורה שהבהמה נקנית במשיכה בלבד (קידושין כה,ב), ״קדש בכספא״ שלא יקדש בביאה ואע״פ (שקידושיו) [שקידושין] בביאה קידושין גמורין הן, משום חוצפה אסרו לקדש בביאה דרב הונא4 מנגיד מאן דמקדש בביאה כדאיתה בפרק האשה נקנית (קידושין יב,ב), ״פסל במדברא״ פי׳ כשתצטרך לכרות עצים או לחצוב אבנים קח לך מן ההפקר לא מן הישוב משום גזל, ויש לומר כמו כן כשתחטוב עיצים תחטוב שלא מן הישוב כדי שלא תזיק ותתחייב, ״שלח בוכרא״ פי׳ בכורי הבהמות שלך שלחם מעליך ותנם לכהן, וכגון זה הוא שאמרנו בפרק הישן תחת המטה (סוכה כא,ב) ״שיחת חכמים צריכה תלמוד שנאמר (תהילים א,ג) ועליהו לא יבול״.
ומפטירין ביום טוב הראשון של פסח בפסח גלגל5 והיא ״בעת ההיא אמר יי׳ ליהושע״ בספר יהושע (ג) אחר שקורא המפטיר ״והקרבתם אשה עולה״ וביום השני בפסח יאשיהו והיא ״בן שמונה שנה יאשיהו במלכו״ בספר מלאכים (מלכים ב כ״ג:א׳). וביום טוב האחרון מפטירין ״וידבר דוד לד׳ את דברי השירה הזאת״ בספר שמואל (ב,כב). ולמחר עוד היום בנוב לעמוד״ בספר ישעיה (י,לב).
1. דהשני הוי יו״ט שני של גליות.
2. דהינו יו״ט שני של גליות.
3. מכאן ואילך הוא פי׳ מחודש של רבינו לבאר הסימן, ועיין לבוש או״ח סימן ת״צ סעיף ט ומתת א-להים (סיניגליה) באופ״א.
4. לפנינו בגמ׳ ׳רב׳.
5. ע״פ לשון הרי״ף.
גמרא והאידנא נהגו עלמא למקרי מש״ך תור״א קד״ש בכספ״א פס״ל במדבר״א של״ח בוכר״א – כתב הראב״ד ז״ל היינו טעמא דלא קרינן שלח בתר קדש כסדר הכתוב בתורה משום דביום הז׳ בעי׳ למקריה וביום הז׳ היתה קריעת ים סוף ואמרו שירה כמו שפירש רש״י בפירוש החומש. ותורא היינו טעמא דקדים בתר משך דהיינו ביום שני משום דכתיב בה וספרתם לכם ממחרת דהיינו ביום שני. וזה הסדר כשחל הפסח בא׳ ג׳ ז׳ אבל חל בה׳ הסדר משך תורא פסל במדברא קדש בכספא שלח בוכרא. בעל העיטור.
ומוציאין בכל יום שני ספרי תורה וקורין בא׳ על הסדר הזה ובשל מוסף קורין בחודש הראשון.
בעצרת ביום טוב ראשון וכו׳ – מוציאין בכל יום שני ס״ת ובשל מוסף קורין וביום הביכורים.
אמר אביי: והאידנא [ועכשיו, בימינו] נהוג עלמא למיקרי [נוהגים הכל לקרוא] באופן זה שסימנו: ״משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא״ [משוך שור, קדש בכסף, פסול במדבר, שלח בכור] והוא בפרשיות הבאות: ״משכו וקחו לכם״, ״שור או כשב״ (פרשת המועדות ויקרא כב, כו - כג, מד), ״קדש לי כל בכור״, ״אם כסף תלווה את עמי״, ״פסל לך״, ״וידבר״ שבספר במדבר, ״בשלח פרעה את העם״, ו״כל בכור״ שבספר דברים.
Abaye said: And nowadays, on the eight days of Passover in the Diaspora, everyone is accustomed to read portions that are indicated by the mnemonic phrase: Draw the bull, sanctify with money, hew in the wilderness, send the firstborn. This alludes to the following portions: “Draw out and take your lambs” (Exodus 12:21–51) and “A bull or a sheep” (Leviticus 22:26–23:44); “Sanctify to Me all the firstborn” (Exodus 13:1–16) and “If you lend money to any of My people” (Exodus 22:24–23:19); “Hew for yourself” (Exodus 34:1–26) and “And the Lord spoke to Moses in the wilderness of Sinai” (Numbers 9:1–14); “And it came to pass, when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17–15:26) and “All the firstborns” (Deuteronomy 15:19–16:17).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בָּעֲצֶרֶת ״שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת״ (דברים ט״ז:ט׳) וּמַפְטִירִין בַּחֲבַקּוּק (חבקוק ג׳:א׳) אֲחֵרִים אוֹמְרִים ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי״ (שמות י״ט:א׳) וּמַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה (יחזקאל א׳) וְהָאִידָּנָא דדְּאִיכָּא תְּרֵי יוֹמֵי עָבְדִינַן כְּתַרְוַיְיהוּ וְאִיפְכָּא.

The baraita continues: On Shavuot they read the portion of “Seven weeks,” and they read as the haftara from Habakkuk, chapter 2, since it mentions the giving of the Torah at Sinai. Others say: They read the portion of “In the third month” (Exodus 19:1–20:23), which describes the giving of the Torah, and they read as the haftara from the account of the Divine Chariot (Ezekiel 1). The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two days of Shavuot, we act in accordance with both opinions, but in the reverse order. On the first day they read the portion of “In the third month,” and on the second day they read the portion of “Seven weeks.”
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפטירין בחבקוק – שמדבר במתן תורה אלוה מתימן יבוא במתן תורה.
במרכבה – דיחזקאל על שם שנגלה בסיני ברבוא רבבות אלפי שנאן.
והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו ואיפכא – דקאמרי אחרים דאינהו בתראי לתנא קמא בחדש השלישי ומפטיר במרכבה ביום הראשון קרינן להו ודקאמר תנא קמא בעצרת שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק קרינן ביום השני ואיפכא דמתן תורה בששי בסיון.
גמ׳. ומפטירין במרכבה. היינו ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש.
בעצרת מנהג פשוט1 שביום טוב הראשון קורין ״בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים״ (שמות יט,א) עד סוף הסדר. ומפטירין במרכבה פי׳ והמפטיר קורא ״וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לד׳⁠ ⁠⁠״(במדבר כח,כו) עד [סוף] הפרשה וההפטרה ״ויהי בשלושה שנה בתחלת ספר יחזקאל (א). וביום טוב שני ״שבעה שבועות״. 2כלומר ״כל הבכור״ (דברים טו) עד סוף הסדר. ומפטירין בחבקוק הנביא פי׳ והמפטיר קורא ״וביום הביכורים״ וההפטרה קורא ״תפלה לחבקוק הנביא״ בתרי עשר (חבקוק ג).
1. ״מנהג פשוט״ הוא לשון הרמב״ם פי״ג מהלכות תפלה ה״ט והוא מסקנת הגמ׳ בסוגין, אבל מלשון הרמב״ם משמע שבין קהילות שנהגו אחרת, וכעי״ז בהע׳ שבסמוך.
2. כאן מתחיל דף 6א2.
בעצרת (בחג השבועות) קוראים ״שבעה שבועות״ (דברים טו, יט - טז, יז) ומפטירין בחבקוק (פרק ב) שיש בו הזכרת מעמד הר סיני. אחרים אומרים: קוראים ״בחדש השלישי״ (שמות יט, א-כ, כג) בענין מתן תורה, ומפטירין במרכבה (יחזקאל פרק א). ומעירים: והאידנא דאיכא תרי יומי, עבדינן כתרוייהו [ועכשיו בימינו שיש בחוץ לארץ שני ימים, עושים אנו כשניהם] ואיפכא [ולהיפך]. כלומר, נוהגים כאחרים ביום ראשון וכתנא קמא ביום שני.
The baraita continues: On Shavuot they read the portion of “Seven weeks,” and they read as the haftara from Habakkuk, chapter 2, since it mentions the giving of the Torah at Sinai. Others say: They read the portion of “In the third month” (Exodus 19:1–20:23), which describes the giving of the Torah, and they read as the haftara from the account of the Divine Chariot (Ezekiel 1). The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two days of Shavuot, we act in accordance with both opinions, but in the reverse order. On the first day they read the portion of “In the third month,” and on the second day they read the portion of “Seven weeks.”
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי״ (במדבר כ״ט:א׳) וּמַפְטִירִין ״הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם״ (ירמיהו ל״א:י״ט) וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״ (בראשית כ״א:א׳) וּמַפְטִירִין בְּחַנָּה (שמואל א א׳).

The baraita continues: On Rosh HaShana they read the portion of “On the seventh month on the first of the month” (Numbers 29:1–6) and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?” (Jeremiah 31:1–20), as it contains the verse: “I earnestly remember him still,” which recalls God’s love for His people. And some say that they read “And the Lord visited Sarah” (Genesis 21), which describes how God blessed her that she should have a child, and, according to tradition, God blessed her on Rosh HaShana. And they read as the haftara from the account of Hannah (I Samuel 1:1–2:10), who, according to tradition, was also blessed on Rosh HaShana that she should have a child.
רי״ףרש״יר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הבן יקיר לי אפרים – משום זכור אזכרנו רחם ארחמנו.
מפטירין בחנה – לפי שפקידתה היתה בראש השנה ועקידת יצחק מזכירין כדי שתזכר לנו היום במשפט.
בראש השנה מנהג פשוט1 הוא שקורין ביום ראשון ״וד׳ פקד את שרה״ (בראשית כא, י) עד ויגר אברהם בארץ פלישתים ימים רבים (שם לג). ומפטירין בחנה פי׳ והמפטיר קורא ״ובחדש השביעי באחד לחדש״ (במדבר כט,א) עד סוף הפרשה וההפטרה ״ויהי איש אחד מן הרמתים״ בספר שמואל (שמואל א א׳:א׳). וביום השני קורין ״ויהי אחר הדברים האלה והא-להים ניסה את אברהם״ (בראשית כב,א) עד סוף הסדר. ומפטירין ״הבן יקיר לי אפרים״ פי׳ והמפטיר קורא ״ובחדש השביעי״ וההפטרה ״כה אמר יי׳ מצא חן במדבר״ בספר ירמיה (לא,א).
ביום הכפורים בשחרית קורין בפרשת אחרי מות עד ״ויעש כאשר צוה יי׳ את משה״ (ויקרא טז,לד). ומפטירין כי כה אמר רם ונשא. פי׳ קורא המפטיר ״ובעשור לחדש השביעי״ עד סוף הפרשה, וההפטרה ״ואמר סלו סלו פנו דרך״ בספר ישעיה (נז,טו). במנחה בעריות פי׳ קורין בפרשת אחרי מות פרשת עריות והוא מ״כמעשה ארץ מצרים״ עד סוף הסדר, ומפטירין ביונה. פי׳ והמפטיר שהוא השלישי מהשלושה שקורין בספר תורה במנחה, ביונה בן אמיתי בתרי עשר.
בחג בשני ימים טובים הראשונים קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים. ומפטירין ביום הראשון ״הנה יום בא לד׳⁠ ⁠⁠״ בתרי עשר (זכריה יד,א) אחר שקורא המפטיר ״ובחמשה עשר יום לחדש השביעי״ (במדבר כט,יב) עד סוף הפרשה. וביום טוב שני מפטירין ״ויקהלו אל המלך שלמה״ כלומר ״ותשלם כל המלאכה״ בספר מלכים (מלכים א,ח). ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג.
(לשון הרי״ף י,ב בדפי הרי״ף) גרסינן בסוכה בפרק אחרון אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי בקרבנות החג וקמפריש גאון כך המנהג בשתי ישיבות ש⁠[ב]⁠בבל פום בדיתא ומתא מחסיא2. ביום ראשון וביום שני קורא המפטיר ובחמשה עשר יום (במדבר כט,יב) וכו׳. וביום טוב האחרון. והוא יום שמיני עצרת קורין כל הבכור (דברים טו,יט) ומפטירין ״ויהי ככלות שלמה״ פי׳ והמפטיר קורא וביום3 השמיני עצרת (במדבר כט,לה) עד סוף הסדר, וההפטרה ״ויהי ככלות שלמה״ בספר מלאכים (מ״א ט,יא) ולמחר קורין וזאת הברכה (דברים לג,א) ומפטירין ״ויעמד שלמה לפני מזבח יי׳ נגד כל קהל ישראל ויפרוש כפיו השמים״ בספר מלכים (מ״א ח,כב) ספר אחר כתב רבינו הרב4 וכן כתב הר״ח ז״ל ויהי אחרי מות משה (יהושע א,א) והר״ם במז״ל (פי״ג מהלכות תפלה הי״ב) כתב כמו כן ״ויעמד שלמה ויש מי שמפטיר אחרי מות משה״.
1. לשון הרמב״ם פי״ג מהלכות תפלה ה״י, והוא מסקנת הגמ׳ בסוגין וכעי״ז בהע׳ שלפני הקודמת.
2. הביטוי ״שתי ישיבות״ (או: ״תרי מתיבתא״). מופיע הרבה בגאונים, וכאן מפרש רבינו שהכונה לפומבדיתא ומתא מחסיא, וכן מבואר ברמב״ן ורשב״א גיטין פג,א, וכן מבואר בספר יוחסין מאמר שלישי סדר רבנן סבוראי והגאונים ד״ה הדור השלישי (ושם מבואר שסורא היא מתא מחסיא וכן מבואר באגרת רב שרירא גאון רבנן סבוראי אות פז ועוד הרבה ראשונים) ודלא כאברמסון (הביאו י׳ ברודי, תשובות רב נטוראי גאון, ירושלים תשע״א, מבוא עמ׳ 29, ונ׳ דנציג, מבוא לספר הלכות פסוקות, ניו יורק וירושלים תשנ״ט 2, עמ׳ 122 והערה 48, ובהוספות שבסוף הספר, עמ׳ 715. תודה לפרופסור שמחה עמנואל על הפניות אלו) שהכונה לשתי ישיבות בסורא עצמה, וכאן לפנינו מסורת מזרחית קדומה דלא כדבריו.
3. בפסוק ׳ביום׳.
4. דהיינו שהרי״ף כתב כן בשם ספר אחר וכ״ה לפנינו ברי״ף בשם ספרים אחרים. ועיין בתוס׳ ד״ה למחר.
בראש השנה – מוציאין שני ס״ת וקורין בשל מוסף ובחדש השביעי.
בראש השנה קוראים: ״ובחדש השביעי״ (במדבר פרק כט), ומפטירין: ״הבן יקיר לי אפרים״ (ירמיהו לא, ב-כ). שנאמר שם ״זכור אזכרנו״, ויש אומרים שקוראים: ״וה׳ פקד את שרה״ (בראשית פרק כא), שלפי המסורת היה הדבר בראש השנה, ומפטירין בענין דומה לו בפרשת חנה (שמואל א׳ א, א - ב, י).
The baraita continues: On Rosh HaShana they read the portion of “On the seventh month on the first of the month” (Numbers 29:1–6) and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?” (Jeremiah 31:1–20), as it contains the verse: “I earnestly remember him still,” which recalls God’s love for His people. And some say that they read “And the Lord visited Sarah” (Genesis 21), which describes how God blessed her that she should have a child, and, according to tradition, God blessed her on Rosh HaShana. And they read as the haftara from the account of Hannah (I Samuel 1:1–2:10), who, according to tradition, was also blessed on Rosh HaShana that she should have a child.
רי״ףרש״יר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הוְהָאִידָּנָא דְּאִיכָּא תְּרֵי יוֹמֵי יוֹמָא קַמָּא כְּיֵשׁ אוֹמְרִים לִמְחַר ״וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם״ (בראשית כ״ב:א׳) וּמַפְטִירִין ״הַבֵּן יַקִּיר״ (ירמיהו ל״א:י״ט).

The Gemara comments: And nowadays, when there are two days of Rosh HaShana, on the first day they read Genesis 21 in accordance with the opinion cited as: Some say. And on the next day they read “And God tested Abraham” (Genesis 22), in order to mention the merit of the binding of Isaac on the day of God’s judgment, and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?”
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאידנא דאיכא תרי יומי [ועכשיו בימינו שיש שני ימים של ראש השנה]יומא קמא [היום הראשון] של ראש השנה קוראים כיש אומרים, ולמחר קוראים ״והאלהים נסה את אברהם״ (בראשית פרק כב), שמזכירים את זכות העקידה ביום הדין, ומפטירין ״הבן יקיר״.
The Gemara comments: And nowadays, when there are two days of Rosh HaShana, on the first day they read Genesis 21 in accordance with the opinion cited as: Some say. And on the next day they read “And God tested Abraham” (Genesis 22), in order to mention the merit of the binding of Isaac on the day of God’s judgment, and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?”
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קוֹרִין ״אַחֲרֵי מוֹת״ (ויקרא ט״ז:א׳) וּמַפְטִירִין ״כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא״ (ישעיהו נ״ז:ט״ו) זוּבַמִּנְחָה קוֹרִין בָּעֲרָיוֹת וּמַפְטִירִין בְּיוֹנָה.

The baraita continues: On Yom Kippur they read the portion of “After the death” (Leviticus 16), and they read as the haftara the portion of “For thus says the High and Lofty One” (Isaiah 57:14–58:14), which deals with fasting and repentance. And during the afternoon service they read from the portion detailing forbidden sexual relations (Leviticus 18) to convey the severity of these transgressions, so that if anyone transgressed any of these prohibitions he will repent on Yom Kippur. And they read as the haftara the book of Jonah, which mentions the repentance of the people of Nineveh.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי כה אמר רם ונשא – ואמר סולו סולו שמדבר במדת התשובה הלא זה צום אבחרהו (ישעיהו נח).
קורין בעריות – שמי שיש עבירות בידו יפרוש מהן לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו.
במנחה קורין בעריות – לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן ובמדרש יש שלכך קורין בעריות לפי שישראל עושין רמז להקב״ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעונותם.
ביום הכפורים קורין פרשת ״אחרי מות״ (ויקרא טז), ומפטירין ״כי כה אמר רם ונשא״ (ישעיהו נז, יד - נח, יד) העוסק בענייני צום ותשובה. ובמנחה קורין בפרשת עריות (ויקרא פרק יח) להודיע חומרת עבירות אלה, שאם חטא אדם בהן שישוב ביום הכיפורים. ומפטירין בכל ספר יונה, שמוזכרת שם התשובה של אנשי נינוה.
The baraita continues: On Yom Kippur they read the portion of “After the death” (Leviticus 16), and they read as the haftara the portion of “For thus says the High and Lofty One” (Isaiah 57:14–58:14), which deals with fasting and repentance. And during the afternoon service they read from the portion detailing forbidden sexual relations (Leviticus 18) to convey the severity of these transgressions, so that if anyone transgressed any of these prohibitions he will repent on Yom Kippur. And they read as the haftara the book of Jonah, which mentions the repentance of the people of Nineveh.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְותָנוּתוֹ דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים.

Having mentioned the haftara read on Yom Kippur, the Gemara cites that which Rabbi Yoḥanan said: Wherever you find a reference in the Bible to the might of the Holy One, Blessed be He, you also find a reference to His humility adjacent to it. Evidence of this fact is written in the Torah, repeated in the Prophets, and stated a third time in the Writings.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זהו ביאור המשנה וזהו מה שבא בגמרא להשלים ענין המכוון בה:
כ״מ שאתה מוצא גבורתו של כו׳. לאו דוקא כל מקום דבכמה מקראות מצינו גבורתו של הקב״ה ולא כתיב בתריה ענותנותו אלא דכל מקום ר״ל בין בתורה ובין בנביאים ובין בכתובים כדמסיק ולאו דוקא נקט גבורתו דבהני קראי דמייתי מנביאים וכתובים לא כתיב לשון גבורה אלא דר״ל בכ״מ שהזכיר התרוממות מעלתו של הקב״ה אבל משום דבהאי קרא דתורה כתיב בי׳ האל הגדול הגבור והנורא נקט טפי גבור דר״ל דאין מדתו ית׳ ב״ה כמדת ב״ו שהגבור מרחיק הנדכאים ושפלי רוח כגון יתומים ואלמנות ומדתו ית׳ ב״ה אינו כן אלא שהוא מקרבן ומשגיח בהן ביותר ורש״י בחומש לקח לעצמו דרך אחרת שפירש עושה משפט יתום ואלמנה הרי גבור׳ ואצל גבורתו אתה מוצא ענותנותו ואוהב גר וכו׳ אבל סוגיא דשמעתי׳ אינה כן אלא דגבורתו אתה מוצא בקרא דלעיל מיניה כי ה׳ אלהיכם וגו׳ ובקרא דבתריה עושה משפט יתום וגו׳ היא ענותנותו שמשגיח בחולשי ונדכאי רוח ואין דברי רש״י בחומש סובל לפרש כן ודו״ק:
כיון שהוזכרה הפטרת יום הכיפורים מביאים מה שאמר ר׳ יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא נזכרת בכתוב, אתה מוצא ענוותנותו כתובה בצידה. ודבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים.
Having mentioned the haftara read on Yom Kippur, the Gemara cites that which Rabbi Yoḥanan said: Wherever you find a reference in the Bible to the might of the Holy One, Blessed be He, you also find a reference to His humility adjacent to it. Evidence of this fact is written in the Torah, repeated in the Prophets, and stated a third time in the Writings.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כָּתוּב בַּתּוֹרָה ״כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים״ (דברים י׳:י״ז) וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ ״עוֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה״ (דברים י׳:י״ח) שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים ״כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ״ וְגוֹ׳ (ישעיהו נ״ז:ט״ו) וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ ״וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ״ (ישעיהו נ״ז:ט״ו) מְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים דִּכְתִיב ״סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ״ (תהלים ס״ח:ה׳) וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ ״אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּין אַלְמָנוֹת״ (תהלים ס״ח:ו׳).

It is written in the Torah: “For the Lord your God is the God of gods and the Lord of lords” (Deuteronomy 10:17), and it is written immediately afterward: “He executes the judgment of the fatherless and widow” (Deuteronomy 10:18), displaying his humility in caring for even the weakest parts of society. It is repeated in the Prophets: “For thus says the High and Lofty One that inhabits eternity, Whose name is sacred” (Isaiah 57:15), and it is written immediately afterward: “In the high and holy place I dwell with him that is of a contrite and humble spirit, to revive the spirit of the humble, and to revive the heart of the contrite ones” (Isaiah 57:15). It is stated a third time in the Writings, as it is written: “Extol Him Who rides upon the clouds, Whose name is the Lord” (Psalms 68:5), and it is written immediately afterward: “A father of the fatherless, and a judge of widows” (Psalms 68:6).
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בימות הפסח שהם ח׳ בגולה קורין מש״ך תור״א קד״ש בכספ״א פס״ל במדבר״א של״ח בוכר״א וסדר זה כשחל פסח באג״ז אבל אם חל בה׳ צריכין לקרות בשבת שבחול המועד שהוא יום ג׳ ראה אתה אומר אלי וכו׳ וקבעו בה הגאונים שהסדר משתנה מש״ך תור״א פס״ל במדבר״א קדש בכספא שלח בוכרא שלא להפריד אחת מהן מבת זוגה ויש נוהגין בה משך תורא פסל קד״ש בכספ״א במדבר״א וכו׳ ביום א׳ מפטירין בפסח גלגל ומחרתו בפסח יאשיהו, ביום ז׳ בשירת דוד כנגד שירת הים ויום אחרון בעוד היום שמפלתו של סנחריב בפסח היתה בעצרת יום א׳ בחדש השלישי ומפטירין במרכבה יום שני בכל הבכור ומפטירין בחבקוק בראש השנה יום א׳ וה׳ פקד את שרה ומפטירין בחנה [יום שני והאלהים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר לי אפרים וכו׳ ביה״כ שחרית אחרי מות ומפטירין סולו סולו] במנחה בעריות ומפטירין ביונה בחג בשני ימים הראשונים קורין שור או כשב ומפטירין ביום א׳ הנה יום בא ליי׳ ויום שני ויקהלו אל המלך שלמה ובחולו של מועד בקרבנות החג והתבאר במס׳ סוכה שמדלגין בהם ופרשו הגאונים בענין זה שבשני ימי׳ הראשונים קורין בספר שני ובחמשה עשר יום בלבד וביום ג׳ שהוא ראשון לחה״מ והוא ג׳ ספק שני קורא כהן וביום השני ולוי קורא וביום השלישי וד׳ קורא וביום השני וביום השלישי ועל פי סדר זה עד יום שביעי ושביעי בכלל ונמצא שלא קראו אלא הלכת היום או ספקו וגדולי הרבנים מסדרין שבראשון של חה״מ קורא כהן ביום השני ולוי ביום השלישי וישראל קורא בשל מחר ביום הד׳ ורביעי חוזר וקורא שני ושלישי וכן בכל הימים חוץ מיום אחרון שא״א לקרוא של קדש בחול ומסדרין בו שיהא כהן קורא בחמישי ולוי בששי וישראל בשביעי ורביעי בששי ושביעי ואין זה סדר נכון כלל והיאך יקרא בכל יום בהלכת מחר וכן היאך קורא ביום השביעי בשל חמישי והעיקר כדברי הגאונים וכן יש שמשנין את הסדר בדרכים אחרים שאין נראים וכבר כתבנום בפירושנו ושמיני עצרת קורין בכל הבכור ובספרים ישנים ראיתי מצות וחוקים ובכורות ור״ל שמתחילין בעשר תעשר שיש שם מצות וחוקים וכל הבכור ולא נהגו כן אלא כשחל בשבת ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר וזאת הברכה ומפטירין באחרי מות משה שבת שחל להיות בחה״מ בין בפסח בין בסוכות קורין ראה אתה אומר אלי ומפטירין בפסח היתה עלי ובתשרי ביום בא גוג בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנרות זכריה ואם יש בה ב׳ שבתות מפטירין בא׳ בנרות זכריה ובב׳ בנרות שלמה בפורים ויבא עמלק בר״ח ובראשי חדשיכם ואם חל בשבת מפטירין בהשמים כסאי ור״ח שחל להיות בא׳ בשבת מפטירין בשבת שלפניו מחר חדש:
ומפרטים: כתוב בתורה — שנאמר: ״כי ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים״ (דברים י, יז), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״עשה משפט יתום ואלמנה״ (דברים י, יח), הרי שהוא ענוותן ודואג לקטנים ולעלובים. שנוי בנביאים — מצד אחד נאמר: ״כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו״ (ישעיהו נז, טו), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים״ (ישעיהו נז, טו). משולש בכתובים — דכתיב [שנאמר]: ״סלו לרכב בערבות ביה שמו״ (תהלים סח, ה), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״אבי יתומים ודין אלמנות״ (תהלים סח, ו).
It is written in the Torah: “For the Lord your God is the God of gods and the Lord of lords” (Deuteronomy 10:17), and it is written immediately afterward: “He executes the judgment of the fatherless and widow” (Deuteronomy 10:18), displaying his humility in caring for even the weakest parts of society. It is repeated in the Prophets: “For thus says the High and Lofty One that inhabits eternity, Whose name is sacred” (Isaiah 57:15), and it is written immediately afterward: “In the high and holy place I dwell with him that is of a contrite and humble spirit, to revive the spirit of the humble, and to revive the heart of the contrite ones” (Isaiah 57:15). It is stated a third time in the Writings, as it is written: “Extol Him Who rides upon the clouds, Whose name is the Lord” (Psalms 68:5), and it is written immediately afterward: “A father of the fatherless, and a judge of widows” (Psalms 68:6).
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) חיו״טיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּמַפְטִירִין ״הִנֵּה יוֹם בָּא לַה׳⁠ ⁠⁠״ (זכריה י״ד:א׳) וְהָאִידָּנָא דְּאִיכָּא תְּרֵי יוֹמֵי טלִמְחַר מִיקְרָא ה״נהָכִי נָמֵי קָרֵינַן אַפְטוֹרֵי מַאי מַפְטִירִין י״וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה״ (מלכים א ח׳:ב׳).

The baraita continues: On the first Festival day of Sukkot, they read from the portion of the Festivals found in Leviticus (Leviticus 22:26–23:44), and they read as the haftara the portion of “Behold the day of the Lord comes” (Zechariah 14), which mentions the festival of Sukkot. The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two Festival days of Sukkot, on the next day, they read the same Torah portion. But what do they read as the haftara? They read the portion of “And all the men of Israel assembled themselves to King Solomon” (I Kings 8:2–21), which describes events that took place on the festival of Sukkot.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנה יום בא לה׳ – דכתיב ביה לחוג את חג הסוכות.
ויקהלו – על שם שחנוכת הבית היתה באותה אסיפה ובחג הסוכות.
ביום טוב האחרון של חג קורין כל הבכור – זו היא גירסת הרי״ף. אבל בספרים שלנו גרסינן בי״ט האחרון של חג קורין מצות וחוקים. שמתחילין בעשר תעשר שיש בו כמה מצות. ואומר כל הבכור עד סוף הסדר ולהכי צריך להתחיל מעשר תעשר משום דסוכות זמן אסיפה היא.
ושוב להמשך הברייתא: יום טוב הראשון של חג הסוכות קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים (ויקרא פרק כג), ומפטירין ״הנה יום בא לה׳⁠ ⁠⁠״ (זכריה פרק יד), שבסיומו נזכר במיוחד חג הסוכות. והאידנא דאיכא תרי יומי [ועכשיו שיש בחוץ לארץ שני ימים], למחר מיקרא הכי נמי קרינן [לקרוא כך גם כן קוראים אנו] שקוראים אנו אותו דבר, אפטורי מאי [להפטיר מה] אנו מפטירין״ויקהלו אל המלך שלמה״ (מלכים א׳ ח, ב-כא), על שם המאורע, שהיה בחג הסוכות.
The baraita continues: On the first Festival day of Sukkot, they read from the portion of the Festivals found in Leviticus (Leviticus 22:26–23:44), and they read as the haftara the portion of “Behold the day of the Lord comes” (Zechariah 14), which mentions the festival of Sukkot. The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two Festival days of Sukkot, on the next day, they read the same Torah portion. But what do they read as the haftara? They read the portion of “And all the men of Israel assembled themselves to King Solomon” (I Kings 8:2–21), which describes events that took place on the festival of Sukkot.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כוּשְׁאָר כׇּל יְמוֹת הַחַג קוֹרִין בְּקׇרְבְּנוֹת הֶחָג ליו״טיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן קוֹרִין כׇּל הַבְּכוֹר מִצְוֹת וְחוּקִּים וּבְכוֹר וּמַפְטִירִין ״וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה״ (מלכים א ט׳:א׳) מלְמָחָר קוֹרִין וְזֹאת הַבְּרָכָה וּמַפְטִירִין ״וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה״ (מלכים א ח׳:כ״ב).

The baraita continues: And on all the other days of Sukkot, they read selections from the portion of the offerings of Sukkot found in the book of Numbers, chapter 29. On the last Festival day of Sukkot, i.e., the Eighth Day of Assembly, they read the portion of “All the firstborns,” starting with the portion of “You shall tithe,” since it includes many mitzvot and statutes relating to gifts for the poor, who should be helped during this period of rejoicing, and it concludes with the halakhot governing firstborns (Deuteronomy 14:22–16:17). And they read as the haftara the portion of “And it was so, that when Solomon had made an end of praying” (I Kings 8:54–9:1), which occurred on that day. On the next day, the second day of the Eighth Day of Assembly in the Diaspora, they read the portion of “And this is the blessing” (Deuteronomy, chapters 33–34) until the end of the Torah, and they read as the haftara “And Solomon stood” (I Kings 8:22–53).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קורין כל הבכור – אלא שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן שהוא זמן אסיף ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לביתם ועוד יש באותה פרשה מצות מעשר עני ומצות נתון תתן ופתוח תפתח והענק תעניק לעבד עברי ושילוח חפשי והעבט תעביטנו.
ויהי ככלות שלמה – על שם ביום השמיני שלח את העם.
למחר קרינן וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה – ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ושיבוש הוא שהרי הש״ס אין אומר כן ויש אומרים שרב האי גאון תקן לומר ויהי אחרי מות משה אבל אינן יודעין הסברא אמאי שנה סדר הש״ס.
ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. בכולה שמעתין משמע שלא היו מוציאין בשאר המועדות ספר תורה לקרות בו פרשת הקרבנות ואנו נוהגין להוציא בפסח ובעצרת וביום ראשון של חג ובראש השנה ויום הכפורים ספר שני לקרות בו בקרבן היום אבל בסדר רב עמרם ישנו ואנו נוהגין כן על פי הקבלה. ואולי נלמוד מראש חדש וחנוכה, דאמרינן לעיל (מגילה כט:) מוציאין שלש תורות וקורין אחד בענינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בכי תשא וכן בחנוכה אחד בענינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בחנוכה. ומה שאנו נוהגין כן בכל החגים ואין אנו נוהגין כן בשבת שאין מוציאין ספר תורה שני לקרות בו וביום השבת, יש נותנין טעם לפי שאין בפרשת קרבן שבת רק שני פסוקים ואין קורין משל מעלה ושל מטה הימנו לפי שאינו מענין של יום, ויש אומרים משום דלא קרינן בפרשת קרבנות אלא משום דאמרינן לקמן בסמוך (עמוד ב) כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהן מעלה אני עליהן כאילו הקריבו לפני וכו׳ ובקרבן שבת אין בו לכפר ואינו בא אלא לרצון.
ובענין קריאת קרבנות החג יש מחלוקת בין הגאונים ז״ל לדברי רש״י ז״ל, לפי שהגאונים ז״ל אומרים שהראשון קורא וביום השני והשני קורא וביום השלישי והשלישי דולג וחוזר וקורא וביום השלישי והרביעי חוזר ודולג את הכל וקורא וביום השני וביום השלישי שהוא ספק היום אם שני ואם שלישי ורש״י ז״ל כתב שהראשון קורא ביום השני והשני קורא ביום השלישי והשלישי קורא ביום הרביעי והרביעי שהוא נוסף בשביל חולו של מועד הוא קורא ספקו של יום ומה הן וביום השני וביום השלישי.
ביום טוב האחרון של חג קורין מצות וחוקים וכל הבכור. כלומר שמתחיל בפרשת עשר תעשר. מכאן משמע שלעולם מתחיל עשר תעשר, ואין אנו נוהגין כן אלא בשחל להיות בשבת.
ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג – ואין מוציאין אלא ס״ת אחת.
למחר קורין וזאת הברכה – משום אסוקי אוריתא.
שם כל הבכור מצות וחוקים כו׳. עי׳ בר״ן שיש נוסחות כן אבל ברי״ף ורא״ש אינו וכן נראה מפרש״י:
ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג שבספר במדבר (פרק כט). ביום טוב האחרון של חג הסוכות (שמיני עצרת) קורין ״כל הבכור״ (דברים טו, יט - טז, ט) ומתחילים ב״עשר תעשר״ (יד, כב) לפי שיש בה הרבה מצות וחוקים של מתנות עניים, להזכירם בימי שמחה, ומסיימים בפרשת בכור, ומפטירין בפרשת ״ויהי ככלות שלמה״ (מלכים א׳ ח, נד-סו) שהיתה באותו יום. ולמחר ביום טוב שני של שמיני עצרת (שמחת תורה) קורין ב״וזאת הברכה״ (דברים פרקים לג-לד), עד סוף התורה ומפטירין ״ויעמד שלמה״ (מלכים א׳ ח, כב-לג).
The baraita continues: And on all the other days of Sukkot, they read selections from the portion of the offerings of Sukkot found in the book of Numbers, chapter 29. On the last Festival day of Sukkot, i.e., the Eighth Day of Assembly, they read the portion of “All the firstborns,” starting with the portion of “You shall tithe,” since it includes many mitzvot and statutes relating to gifts for the poor, who should be helped during this period of rejoicing, and it concludes with the halakhot governing firstborns (Deuteronomy 14:22–16:17). And they read as the haftara the portion of “And it was so, that when Solomon had made an end of praying” (I Kings 8:54–9:1), which occurred on that day. On the next day, the second day of the Eighth Day of Assembly in the Diaspora, they read the portion of “And this is the blessing” (Deuteronomy, chapters 33–34) until the end of the Torah, and they read as the haftara “And Solomon stood” (I Kings 8:22–53).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב נשַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד בֵּין בַּפֶּסַח בֵּין בַּסּוּכּוֹת מִקְרָא קָרֵינַן ״רְאֵה אַתָּה״ (שמות ל״ג:י״ב) אַפְטוֹרֵי בַּפֶּסַח ״הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת״ (יחזקאל ל״ז:ד׳) וּבַסּוּכּוֹת ״בְּיוֹם בֹּא גוֹג״ (יחזקאל ל״ח:י״ח).

Rav Huna said that Rav said: When Shabbat occurs on one of the intermediate days of a Festival, whether on Passover or on Sukkot, they read the Torah portion of “See, You say to me” (Exodus 33:12–34:26), as it includes the halakhot of the Festivals and the intermediate days. They read as the haftara, on Passover, from the portion of the dry bones (Ezekiel 37:1–14), which portrays redemption from servitude, and on Sukkot they read “And it shall come to pass on that day when Gog shall come” (Ezekiel 38:18–39:16), which speaks of the future redemption.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקרא קרינן ראה אתה – שיש שם מצות שבת ורגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה (דף יח.).
בעצמות היבשות – שיצאו ממצרים לפני הקץ.
ביום בא גוג – והיא המלחמה האמורה בזכריה בהנה יום בא לה׳.
ר״ח שחל להיות בא׳ בשבת. או׳ רב סעדיה ר״ח שחל להיות (להיות) בשבת ובאחד בשבת קורין השמים כסאי ומניחין מחר חודש1.
1. עיין שו״ע או״ח סי׳ תכה ס״ב שכתב הרמ״א כן בשם מנהגים שאין דוחין עניה סוערה מפני מחר חודש. אמנם דעת השו״ע שקורא פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חודש לזכר שגם מחר ראש חודש והרמ״א כתב שאין נוהגין כן. ועיין בארחות חיים (הלכות קס״ת אות ס׳) שכתב שלא נהגו להפטיר מחר חודש אלא בהיות ר״ח בשבת ויום א׳ ואז הוא מענינא דיומא ומזכירין גם שלמחרת יהיה ר״ח וכן נהגו גדולי צרפת.
שבת שחלה להיות בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי מקרא קרינן בספר באותה 1שבת ״ראה אתה אומר אלי״ (שמות לג,יב) עד ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ (שם לד,כו). אפטורי בניסן העצמות. פי׳ בשבת של חולו של פסח מפטירין ״היתה עלי יד יי׳⁠ ⁠⁠״ בספר יחזקאל (לז). ואם שבת של חולו של חג הסוכות מפטירין ביום בא גוג בספר יחזקאל כמו כן (לח,יח).
מתניתין [לעיל ל,ב לא,א] בחנוכה בנשיאים פי׳ קורין בקרבנות הנשיאים שהקריבו לחנוכת המזבח בפרשת נשא, וזה הוא סדור קריאתן, ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד ״זה קרבן נחשון בן עמינדב״, וביום השני כהן קורא מן ״ביום השני הקריב נתנאל בן צוער״ עד ״פר אחד בן בקר״ ולוי קורא מ״פר אחד בן בקר״ עד סוף הפרשה, וישראל חוזר וקורא כמו כן פרשת ביום השני. ובכל יום משאר ימות החנוכה קורין עניינו עד יום השמיני, וביום השמיני קוראין מן ״ביום השמיני״ עד סוף הסדר, ונהגו שקוראים מן סדר בהעלותך עד ״כן עשה את המנורה״2. וזה המנהג לא כתבו הר״ם במז״ל3 (פי״ג מהלכות תפלה הי״ז).
1. כאן מתחיל דף 6ב1.
2. מנהג זה נזכר במסכת סופרים פרק כ׳ משנה י׳, ובאבודרהם הלכות חנוכה ובטור או״ח סימן תרפ״ד. וכן מנהג הספרדים והאשכנזים, וכן נוהגים התימנים כיום, אך בעבר לא נהגו כן, ראה: מ׳ גברא, מחקרים בסדורי תימן, ב״ב תש״ע, עמ׳ 556-544.
3. וכן משמע בסידור רס״ג עמ׳ שע״ג שאין לאומרו, ראה: גברא שם.
מקרא קרינן ראה אתה אומר אלי – שיש בו מצות רגלים ורמז חולו של מועד דכתי׳ את חג המצות תשמור שבעת ימים למדנו מכאן איסור מלאכה בחולו של מועד במסכת חגיגה.
איפטורי בניסן העצמות היבשות – מפני אותן שיצאו ממצרים קודם הקץ וחיו בימי יחזקאל.
בתשרי והיה ביום ההוא ביום בוא גוג – שאותה מלחמה תהיה בסוכות.
אמר רב הונא אמר רב: שבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בפסח, בין בסוכותמקרא קרינן [לקרוא, קוראים אנו] את פרשת ״ראה אתה אומר אלי״ (שמות לג, יב - לד, כו), שיש בה דיני הרגלים וחול המועד, ואפטורי [ומפטירים] בפסח בפרשת ״העצמות היבשות״ (יחזקאל לז, א-יד), שמדברת בענין הגאולה מן השעבוד. ובסוכות מפטירים ״ביום בוא גוג״ (יחזקאל לח, יח - לט, ט) המדברת על הגאולה לעתיד.
Rav Huna said that Rav said: When Shabbat occurs on one of the intermediate days of a Festival, whether on Passover or on Sukkot, they read the Torah portion of “See, You say to me” (Exodus 33:12–34:26), as it includes the halakhot of the Festivals and the intermediate days. They read as the haftara, on Passover, from the portion of the dry bones (Ezekiel 37:1–14), which portrays redemption from servitude, and on Sukkot they read “And it shall come to pass on that day when Gog shall come” (Ezekiel 38:18–39:16), which speaks of the future redemption.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) סבַּחֲנוּכָּה בַּנְּשִׂיאִים וּמַפְטִירִין בְּנֵרוֹת דִּזְכַרְיָה (זכריה ב׳:י״ד) עוְאִי מִיקַּלְעִי שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת קַמַּיְיתָא בְּנֵרוֹת דִּזְכַרְיָה בָּתְרָיְיתָא בְּנֵרוֹת שְׁלֹמֹה (מלכים א ז׳:מ׳).

The baraita continues: On each day of Hanukkah they read a selection from the portion of the dedication of the altar by the tribal princes (Numbers 7), and they read as the haftara from the portion of the lamps of Zechariah (Zechariah 2:14–4:7). The Gemara comments: And if it occurs that there are two Shabbatot during Hanukkah, on the first Shabbat they read from the portion of the lamps of Zechariah, and on the latter one they read from the portion of the lamps of Solomon (I Kings 7:40–50), which discusses the lamps in the Temple.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נרות דזכריה – רני ושמחי על שם ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגו׳.
נרות דשלמה – ויעש חירום [וגו׳] ואת המנורות חמש מימין וגו׳.
נרות דזכריה. (רוני ושימחי) [רני ושמחי] על שם שכתוב בה1 (והנה) ראיתי [והנה] מנורת זהב כולה.
נרות דשלמה. ויעש חירום2 [ו]⁠את3 המנורות [חמש] מימין וגו׳.
1. זכריה ד,ב.
2. בפרש״י ויעש חירום וגו׳ ואת המנורות חמש מימין וגו׳.
3. מלכים א,ז,מט.
גמרא בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנרות דזכריה פי׳ ובשבת של חנוכה מפטירין ״רוני ושמחי בת ציון״ בתרי עשר שבה נרות דזכריה (זכריה ב,יב). ואי מקלעי שתי שבתות בחנוכה. שבת ראשונה1 מפטירין בנרות דזכריה, ובשבת שניה2 קוראין בנרות דשלמה והוא ״ויעש חירם את הכיורות״ בספר מלכים (א ז,יח). ואם חל להיות ראש חודש טבת וחנוכה בשבת אחת מוציאין שלשה ספרים3 בראשון קורין ששה הסדר, ובשני קורא שביעי ענין ראש חדש, ובשלישי קורא המפטיר ענין חנוכה, אבל חנוכה וראש חדש שחל להיות בחול מוציאין שני ספרים האחד קורין בו שלשה עניין ראש חדש, והרביעי קורא בספר השני ענין חנוכה4.
פיסקה בפורים ״ויבוא עמלק״, בראשי חדשים ״ובראשי חדשיכם״ ואי מיקלע ראש חדש [בשבת] מפטירין והיה מידי חדש בחדשו. והוא ״כה אמר יי׳ השמים כסאי״ בספר ישעיה (סו,כג) ראש חדש שחל להיות באחד בשבת מאיתמל קרינן ויאמר לו 5יהונתן מחר חדש בספר שמואל (א,כ).
1. כ״ה לשון הרי״ף ולפנינו ״קמייתא״.
2. כ״ה לשון הרי״ף ולפנינו ״בתרייתא״.
3. ע״פ הברייתא לעיל כט,ב.
4. מסקנת הסוגיא לעיל כט סוע״ב.
5. כאן מתחיל דף 2א1.
ובחנוכה קוראים בתורה בפרשת הנשיאים שהביאו לחנוכת המשכן (במדבר פרק ז), ומפטירין בנרות של זכריה (זכריה ב, יד - ד, ז). ואי מיקלעי [ואם מזדמנות] שתי שבתות בתוך חנוכה — קמייתא [בשבת הראשונה] קוראים בנרות של זכריה, בתרייתא [באחרונה] בנרות שלמה (מלכים א׳, פרק ז) המדברת במנורות המקדש.
The baraita continues: On each day of Hanukkah they read a selection from the portion of the dedication of the altar by the tribal princes (Numbers 7), and they read as the haftara from the portion of the lamps of Zechariah (Zechariah 2:14–4:7). The Gemara comments: And if it occurs that there are two Shabbatot during Hanukkah, on the first Shabbat they read from the portion of the lamps of Zechariah, and on the latter one they read from the portion of the lamps of Solomon (I Kings 7:40–50), which discusses the lamps in the Temple.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) פבַּפּוּרִים ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק״ (שמות י״ז:ח׳) צבְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים ״וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם״ (במדבר כ״ח:י״א) קרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין ״וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ״ (ישעיהו ס״ו:כ״ג) רחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת מֵאֶתְמוֹל מַפְטִירִין ״וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ״ (שמואל א כ׳:י״ח).

The baraita continues: On Purim they read the portion of “And Amalek came” (Exodus 17:8–16). On the New Moon they read the portion of “And in the beginnings of your month” (Numbers 28:11–15). When the New Moon occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that concludes with “And it shall come to pass that every New Moon, and every Shabbat, shall all flesh come to bow down on the ground before Me” (Isaiah 66), as it mentions both Shabbat and the New Moon. When the New Moon occurs on Sunday, on the previous day, i.e., Shabbat, they read as the haftara the portion of “And Jonathan said to him: Tomorrow is the New Moon” (I Samuel 20:18–42), which describes events that took place on the eve of the New Moon.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפטיר ויאמר לו יהונתן מחר חדש – קשיא אמאי אין עושין כן כשחל ר״ח אדר וראש חדש ניסן באחד בשבת ואמאי מפטירין ביהוידע ובראשון באחד לחדש וי״ל משום דהפטרה דיהוידע מדברת בשקלים ומזכרת שראש חדש אדר יהיה באותו שבוע.
בפורים ויבא עמלק. בראשי חדשים ובראשי חדשיכם. פי׳ קורין פרשת צו עד ״ובראשי חודשיכם״ כמו שיתבאר בפרק שלפנינו, ואם1 חל ראש חדש להיות בשבת מוציאין שני ספרים בשחרית באחד קורין בו סדר אותה שבת ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם ואם קרא הפטיר ענין ראש חדש קורא2.
במעמדות קורין במעשה בראשית כמו שנתבאר בפרק רביעי ממסכת תעניות (כו,א). בתעניות שגוזרין אותן על הציבור מפני הצרות כגון בצורת ודבר כיוצא בהן קורין ברכות וקללות כדי שישובו העם ויכנע לבם כשישמעו אותן, אבל בשאר התעניות שאנו מתענים אותם על מה שאירע לאבותינו, קורין בשחרית ובמנחה ויחל משה (שמות לב,יא), הראשון קורא ויחל ארבעה פסוקים, וקורא השני והשלישי ״מפסול לך״ עד ״אשר אני עושה עמך״, חוץ מתשעה באב בשחרית כמו שמפורש לפנינו (לקמן לא,ב). זה שאנו קורין היום בתעניות שגוזרין על הציבור ויחל משה ואין קורין בקללות. לפי שאין בחוצה לארץ תענית ציבור דאמר שמואל בפרק מקום שנהגו (פסחים נד,ב) אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד. אין מפסיקין בקללות. כדי שלא יראה כמו שקצה נפשו בהם אלא אחד קורא את כולן.
1. מכאן הוא לשון הרמב״ם פי״ג מהלכות תפלה ה״ד.
2. כלומר שלא חייב המשלים (השביעי) לקרוא ענין ר״ח אלא יכול המפטיר (השמיני) לקרוא ענין ראש חדש, וכן פירש רבנו מנוח לשון הרמב״ם שם.
מתניתין בפורים ויבא עמלק – ואע״פ ששנינו אין פוחתין מעשרה פסוקים הא פריך בירושלמי ומשני שניא היא שהוא סדרן של יום פי׳ כיון דסליק ענינא פוחתין.
במעמדות – שהיו עומדים על הקרבן בשעת הקרבתו.
תוס׳ בד״ה מפטיר ויאמר לו יהונתן כו׳ קשיא אמאי כו׳ וי״ל משום דהפטורת יהוידע מדברת בשקלים ומזכרת כו׳ עכ״ל ובמרדכי מסיים וכן הפטורת בראשון באחד לחדש היא מוכחת שבאותה שבוע יהיה ר״ח ניסן עכ״ל מיהו עיקר קושייתם אינה מבוררת לן מאי אולמיה הפטורת דמחר חדש מהפטורת שקלים והחדש שתדחה אותם ועוד אמאי לא תיקשי להו כן בר״ח אדר או ניסן שחל בשבת דלא מפטירין בר״ח וי״ל דודאי בראש חדש אדר או ניסן שחל בשבת הוי הפטורת יהוידע או בראשון לחדש טפי מענין הקריאה במאי דסליק מיניה שהמפטיר קרא בס״ת שלישי בשקלים ובפרשת החדש אבל הפטורת מחר חדש אינה כלל מענין הקריאה ואפ״ה היא דוחה כל הפטרות של סדר השנה שהם מענין הקריאה אמאי לא תדחה גם אלו וק״ל:
בפורים קוראים ב״ויבא עמלק״ (שמות יז, ח-טז). בראשי חדשים קוראים ״ובראשי חדשיכם״ (במדבר כח, יא). ראש חדש שחל להיות בשבת, מפטירין ״והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו״ (ישעיהו פרק סו), שבסופה יש הזכרת שבת וראש חודש יחד. חל להיות ראש חודש באחד בשבת (ביום ראשון), מאתמול בשבת ערב ראש חודש מפטירין ״ויאמר לו יהונתן מחר חדש״ (שמואל א׳ כ, יח-מב), המספר על דבר שאירע בערב ראש חודש.
The baraita continues: On Purim they read the portion of “And Amalek came” (Exodus 17:8–16). On the New Moon they read the portion of “And in the beginnings of your month” (Numbers 28:11–15). When the New Moon occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that concludes with “And it shall come to pass that every New Moon, and every Shabbat, shall all flesh come to bow down on the ground before Me” (Isaiah 66), as it mentions both Shabbat and the New Moon. When the New Moon occurs on Sunday, on the previous day, i.e., Shabbat, they read as the haftara the portion of “And Jonathan said to him: Tomorrow is the New Moon” (I Samuel 20:18–42), which describes events that took place on the eve of the New Moon.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רַב הוּנָא

Rav Huna said:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב הונא:
Rav Huna said:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה לא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מגילה לא., ר׳ חננאל מגילה לא., רי"ף מגילה לא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י מגילה לא., תוספות מגילה לא., ר"י מלוניל מגילה לא. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה לא. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מגילה לא., ר׳ ישמעאל בן חכמון מגילה לא. – מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), רשב"א מגילה לא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה לא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר"ן מגילה לא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות מגילה לא., מהרש"א חידושי אגדות מגילה לא., פירוש הרב שטיינזלץ מגילה לא., אסופת מאמרים מגילה לא.

Megillah 31a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Megillah 31a, R. Chananel Megillah 31a, Rif by Bavli Megillah 31a, Rashi Megillah 31a, Tosafot Megillah 31a, Ri MiLunel Megillah 31a, R. Yehuda Almadari Megillah 31a, Tosefot Rid Megillah 31a, R. Yishmael b. Chakhmon Megillah 31a, Rashba Megillah 31a, Meiri Megillah 31a, Ran Megillah 31a, Maharsha Chidushei Halakhot Megillah 31a, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 31a, Steinsaltz Commentary Megillah 31a, Collected Articles Megillah 31a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×