×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) ארֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין {ישעיהו א׳:י״ד} חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטוֹרַח מַאי הָיוּ עָלַי לָטוֹרַח אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַּיָּין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטְאִין לְפָנַי אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לֵידַע אֵיזוֹ גְּזֵירָה קָשָׁה אָבִיא עֲלֵיהֶם.
When the New Moon of Av occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that includes the verse “Your New Moons and your Festivals, My soul hated; they were a burden to Me” (Isaiah 1:14). The Gemara asks: What is the meaning of: “They were a burden to Me”? The Gemara explains: The Holy One, Blessed be He, said: It is not enough for the Jewish people that they sin before Me, but in addition, they burden Me to reconsider what harsh decree I shall bring upon them, for they are petitioning Me to annul those decrees.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ופשוטה היא אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן שנאמר אל תקוץ בתוכחתו מאי טעמא שאין מפסיקין.
{בבלי מגילה לא ע״ב} בתעניות ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות: מנא הני מילי אמר רב אחא בר גמדא1 אמ׳ ר׳ סימא2 דאמר קרא {משלי ג:יא} מוסר יי׳י בני אל תמאס ואל תקוץ תוכחתו3. ר׳ שמעון בן לקיש4 אמר5 לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד6 תאנא7 כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהן וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי לא שנו8 אלא לקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה9 פוסק מאי טעמ׳ אמר אביי הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן10 והללו בלשון יחיד אמורות11 ומשה מפי12 עצמו אמרן13. תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר עזרא תקן להם לישראל [שיהו]⁠14 קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ר׳ שמעון בן לקיש15 כדי שתכלה שנה וקללותיה דעצרת16 נמי ראש השנה לאילן הוא17 כדתנן ובעצרת על פירות האילן:
בשני ובחמישי18: תנו רבנן מקום שמפסיקין בשבת שחרית19 שם20 קורין במנחה בשבת במנחה21 בשני בשני בחמישי בחמישי22 לשבת הבאה23 דברי ר׳
מאיר רבי יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית24 שם קורין במנחה ובשני25 ובחמישי ולשבת26 הבאה {כפי׳ ר״ח} וכן הלכה.
1. גמדא: וכן גלט. גיד, גלח, כ״י נ: ״גמרא״.
2. סימא: וכן ב-גיד. גלח, גלט, כ״י נ, דפוסים: ״סימאי״.
3. מוסר...בתוכחתו: דפוסים עד: תמאס. בר״ח רק: ״אל תקוץ בתוכחתו״.
4. בן לקיש: וכן בכל כה״י. חסר בדפוסים.
5. אמר: גיד, גלח: ״אומ׳⁠ ⁠״.
6. עביד: גלח: ״נעביד״.
7. תאנא: וכן בר״ח. חסר ב-גיד.
8. שנו: גיד: ״שאני״.
9. לקללות, קללות של משנה: גיד: ״קללות, קללות שבמשנה תורה״. גלח, גלט: ״קללות, שבמשנה תורה״, וכן בר״ח. כ״י נ: ״בקללות, שבמשנה תורה״. דפוסים: קללות, בקללות של משנה תורה.
10. ומשה מפי הגבורה אמרן: כ״י א לפני הגהה רק: ״מפי הגבורה״.
11. אמורות, אמורות: גיד: ״אמורין, אמורין״. בדפוסים חסר שניהם.
12. מפי: חסר בדפוס קושטא. וכן חסר בכ״י א לפני הגהה.
13. הללו בלשון, ומשה... אמרן, והללו בלשון, ומשה... אמרן: כסדר בכתבי היד גם בר״ח. דפוסים: הללו בלשון, והללו בלשון, הללו משה, והללו משה....
14. שיהו: גיד, גכד, גלח, גלט, דפוס קושטא. כ״י א, כ״י נ, דפוסים: ״שיהיו״.
15. ר׳ שמעון בן לקיש: וכן ב-גלח, דפוסים, כ״י נ. גיד, גכד: ״ריש לקיש״. גלט: ״ר׳ שמעון״.
16. דעצרת: גלח: ״ועצרת״.
17. הוא: חסר ב-גכד.
18. ב-גלח, גלט כאן מקומה של כל המשנה: ״ובשבת במנחה...בזמנו״.
19. שחרית: דפוסים: בשחרית.
20. שם: גלט: ״[ש]⁠ם אחריו״.
21. במנחה: חסר בכ״י א.
22. בשני בשני בחמישי בחמישי: ״גלט: בשני ובחמישי ובמקום שמפסיקין לשם היו קורין״.
23. לשבת הבאה: חסר ב-גיד.
24. שחרית: גט, גלח, כ״י נ. גלט, גיד, דפוסים: ״בשחרית״.
25. ובשני: כ״י נגלט: ״בשני״.
26. ולשבת: גיד, גלט: ״ובשבת״.
ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו׳ – ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה שמעו דבר ה׳ ובשבת שלפני ט״ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג׳ דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה׳ חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך מקדימין עניה סוערה קודם רני עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש״ח נו״ע אר״ק שד״ש ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר״ה לפי שהוא סוף הנחמות ודרשו בצום גדליה ושובה בשבת שלפני יום הכפורים וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים משום דכתיב ביה דרשו ה׳ בהמצאו והיינו בימי תשובה ושובה בין כפור לסוכות דכתיב בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה׳ נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים דשייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג לא ישתנה לעולם ע״פ הפסיקתא וכן פירש ר״ת ולא כדברי רב החובל ההופך ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר״ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט״ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר״ח ואין הלכה כן וכן פירש הר״ר אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין שמעו וכן אנו נוהגין ע״פ מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות.
ר״ח אב שחל בשבת מפטירין חדשיכ׳ ומועדיכם שנאה נפשי. והוא חזון ישעיהו1.
תו׳2 ואין אנו נוהגין כן אלא שבת שלפני ט׳ באב אנו מפטירין חזון ישעיהו3 ויש לפר׳ הטעם משו׳ דרב סבר לה כר׳ מאיר דאמ׳ פ׳ בתרא דתענית4 אסור לספר ולכבס מן ר״ח ועד התענית ולפיכך מפטירין חזון ישעי׳ דחייל אבלות מר״ח אב וק״ל כרבא דא׳ הת׳5 הלכה כר׳ מאיר והלכ׳ כרשב״ג ותרוייהו לקולא דאין אסור אלא אות׳ שבת בלבד לא לפניו ולא לאחריו ואין מתחיל האבלות עד השבת שלפני ט׳ באב ולעולם חזון בשבת שלפני ט׳ באב6.
1. וכ״כ הר״ן (דף יא,א ד״ה ר״ח אב). [ובכי״ק פי׳ מפטירין חזון ישעיהו שיש בה חדשיכם ומועדיכם].
2. עיין תוס׳ ד״ה ראש חודש אב וברא״ש (פ״ד ס״י) ובר״ן שם וברשב״א שכתבו כן ועיין מאירי.
3. הנה לא פי׳ מה כן קוראים בשבת ר״ח אב ובתוס׳ (ד״ה ר״ח אב) כתבו שמפטיר בירמיה שמעו ובשבת קודם ת״ב מפטיר חזון וכדברי הפסיקתא. וכ״כ הרא״ש והר״ן. אמנם עיין ברמ״א (סימן תכה ס״א) שכתב שר״ח אב שחל להיות בשבת במקום שאין מנהג קורין השמים כסאי. ומקור דבריו מדברי התרומת הדשן (סי׳ י״ט) בשם התוס׳ בפסחים (דף מ,ב ד״ה אבל). וכ״כ בהג״מ (פי״ג מהל׳ תפלה ה״ד). ועיין בבאור הגר״א שם.
4. דף כט,ב.
6. אמנם ברמב״ם (פי״ג מהל׳ תפלה ה״ד) כתב שר״ח אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם וכדברי הגמ׳. וכן הביא בהגהות מימוניות שם בשם רבינו אפרים וכן רבי יצחק ב״ר יהודה יצא מביהכנ״ס בכעס שלא שמעו לעשות כן בגרמיז״א.
ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין (ישעיה א,יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי פי׳ מפטירין חזון ישעיהו (ישעיה א,א) שיש בה ״חדשיכם ומועדיכם״. אמ׳ הר״ם במז״ל (פי״ג מהלכות תפלה הי״ט) ״נהגו ישראל1 להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלוש שבתות בדברי תוכחה, שבת ראשונה מפטירין דברי ירמיהו, שניה חזון ישעיהו, שלישית איכה היתה לזונה שבפרשת חזון [עכ״ל]. ובמקומות אלו2 נהגו לקרות בשבת שניה ״שמעו דבר יי׳ בית יעקב״ שבספר ירמיה, ובשבת שלישית קורין חזון ישעיהו בן אמוץ. ויש מי שקורא3 ״משא גיא חזיון״ בספר (ירמיה) [ישעיה] (כב,א).
1. כ״ה ברמב״ם בחלק מכת״י תימן ועוד, עיין שנו״ס פרנקל שם, אבל בכת״י החתום ״נהגו כל ישראל״.
2. כ״כ בהגמ״י על הרב״ם שם שכ״ה מנהגם ושכ״ה בפסיקתא, ובסידור רשב״נ כתב כן על שבת שניה (אבל בשלישית כתב כרמב״ם).
3. כ״ה בשם ״יש מפטירין״ בתשובות הגאונים גאוני מזרח ומערב סימן קנח, ובתשובות הגאונים (הרכבי) סימן כב, וכן מנהג ג׳רבא ככתוב בתיקון סופרים איש מצליח.
ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם וכו׳. ואנו נוהגין על פי הפסיקתא ומתקנת הראשונים ז״ל להיות קורין לפני תשעה באב תלת דפורענותא שמעו דבר ה׳ דברי ירמיהו חזון ישעיהו ולאחר תשעה באב שבע דנחמתא ותרתי דתיובתא.
וכן מה ששנינו במשנתינו (מגילה ל:-לא.) בתעניות בברכות וקללות אין אנו נוהגין כן אלא קורין ויחל.
ר״ח אב שחל בשבת מפטירין בחזון ישעיהו ועכשיו נהגו להפטיר כן בכל שבת שלפני ט׳ באב וט׳ באב עצמו קורין בכי תוליד בנים ומפטירין באסוף אסיפם במעמדות קורין במעשה בראשית שאלמלא קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ ומ״מ יי׳ יראה ללבב וכשאין קרבנות זכירתן עולה לנו במקום הקרבתן שלא הקרבן מכפר אלא התשובה הבאה בסבתו והרי אף הזכירה משמשת כך ואף התפלה עומדת להם בזו:
לעולם יהא אדם רך ואל יתמיד בשררה וילמד אדם ממדת קונו שכל מקום שאתה מוצא גבורתו שם אתה מוצא ענותנותו ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים:
בד״ה ר״ח אב כו׳ ושובה באחריתו וי״א שאין אנו מפטירין חזון כו׳ עכ״ל כצ״ל והוא טעם שאף לפי התלמוד יפה אנו נוהגין שאין אנו קורין חזון בראש חדש אב שחל בשבת ועיין ברא״ש ובמרדכי:
בא״ד ורב דאמר דמפטיר חזון כו׳ עכ״ל כן היה בנוסחא שלהם בשמעתין אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אמר רב ר״ח אב שחל בשבת מפטירין חדשיכם כו׳ וכ״ה ברא״ש ע״ש:
מאי היו עלי לטורח כו׳ לא דיין כו׳ אלא שמטריחין כו׳. דלשון לטורח לא שייך כאן לפי פשוטו וע״כ דרשו חדשיכם ומועדיכם דהיינו החודש והחג אשר בדה ירבעם מלבו שנאה נפשי והוא עלי לטורח וע״פ מה שאחז״ל שהקב״ה משלם במדה שאדם מודד העונש כעין עבירה שעשה ומטעם שידע האדם שלא במקרה בא לו העונש בשביל שהעבירה זו כעין העונש שעשה ונמצא שעל חטא זה שעשה ירבעם שהחטיא רבים בעגלי זהב גם בביטול החודש והמועד ועוד כמה עבירות שעשה כמפורש פ׳ חלק רבו בו העונשים כפי העבירות וע״ז אמר היו עלי לטורח שמטריחים אותי בעבירות הרבה שעשו להודיע לבריות איזה גזירה קשה יהיה עונשם לפי העבירה גם שבדיני אדם בד״נ אם חייב אדם שני מיתות נידון בחמורה כדאמרי׳ פ״ד מיתות מ״מ בד״ש כדי להודיע העונש כעין העבירה נידון במדה שמדד דעל העבירות שעשה האדם מביא הקב״ה עליו גזירה קשה כעין כל עבירותיו:
ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין ״חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח״ (ישעיהו א, יד) ושואלים: מאי [מה פירוש] ״היו עלי לטרח״ מה טירחה יש בדבר? ומסבירים: אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם, שהרי אנשים אלה מתענים לבטל אותן גזירות.
When the New Moon of Av occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that includes the verse “Your New Moons and your Festivals, My soul hated; they were a burden to Me” (Isaiah 1:14). The Gemara asks: What is the meaning of: “They were a burden to Me”? The Gemara explains: The Holy One, Blessed be He, said: It is not enough for the Jewish people that they sin before Me, but in addition, they burden Me to reconsider what harsh decree I shall bring upon them, for they are petitioning Me to annul those decrees.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בְּתִשְׁעָה בְּאָב גּוּפֵיהּ מַאי מַפְטְרִינַן אָמַר רַב {ישעיהו א׳:כ״א} אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה מִקְרָא מַאי תַּנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים {ויקרא כ״ו:י״ד} וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי ר׳רַבִּי נָתָן בַּר יוֹסֵף אוֹמֵר {במדבר י״ד:י״א} עַד אָנָה יְנַאֲצוּנִי הָעָם הַזֶּה וְיֵשׁ אוֹמְרִים {במדבר י״ד:כ״ז} עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אָמַר אַבָּיֵי בהָאִידָּנָא נְהוּג עָלְמָא לְמִיקְרֵי {דברים ד׳:כ״ה} כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּמַפְטִירִין {ירמיהו ח׳:י״ג} אָסוֹף אֲסִיפֵם.:

The Gemara asks: On the Ninth of Av itself, what do we read as the haftara? Rav said: The portion containing the verse “How did the faithful city become a harlot?” (Isaiah 1:21). The Gemara asks: What Torah portion do they read? It is taught in a baraita that others say: They read the portion containing the verse “But if you will not hearken to me” (Leviticus 26:14). Rabbi Natan bar Yosef said: They read the portion containing the verse: “How long will this people provoke me?” (Numbers 14:11). And some say: They read the portion containing the verse: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). The Gemara comments that Abaye said: Nowadays, everyone is accustomed to read the portion of “When you shall beget children” (Deuteronomy 4:25–40), and they read as the haftara the portion of “I will utterly consume them” (Jeremiah 8:13–9:23).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד אנה ינאצוני ועד מתי לעדה הרעה – תרוייהו במרגלים והם חזרו בט״ב כדאמרינן במסכת תענית (דף כט.).
ומפטיר אסוף אסיפם. והשלישי הוא המפטיר.
מנה״מ. דאין מפסיקין בקללות1.
1. כ״פ רש״י ד״ה מה״מ.
וביום תשעה באב קורא בשחרית כי תוליד בנים ובני בנים, ומפטירין אסוף אסיפים בירמיה (ח,יג). נהגו מקומות אלו שלא לברך המפטיר בנביא ביום תשעה באב כי אם ברכה ראשונה שהיא ״אשר בחר בנביאים טובים״ ואחר שמפטיר מברך ״רחם יי׳ על העיר החרבה האבילה״ וכו׳ כדרך שמתפלל בשמונה עשרה1. ויש שאין מברכין כלל וזו טעות היא ותמה אני מאי זה טעם נראה להם עד שבאו לעקור תקנת חכמי התלמוד2. ושמעתי שאומרים זה שאין אנו מברכים מפני שאותו היום מתו הנביאים, וזה אינו טעם וכי לא ידעו חכמי התלמוד שבאותו יום מתו הנביאים היה להם לומר לנו חוץ מתשעה באב שאין מברכין בו על הנביא, ועוד לא היה לנו כמו כן להתפלל שהתפלה כמו כן נביאים תיקנוה שהם אנשי כנסת הגדולה שהן מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים (לעיל יז,ב), ועוד אפי׳ על ספר תורה לא היה לנו לברך ביום תשעה באב שתקנת נביאים היא הברכה על הספר, אלא ודאי טעות היא הוראה זו דתקנתא לתקנתא לא עבדינן3 וכן זה שקורין ביום תשעה באב סדר היום בלא פסוק ובא לציון גואל4, וזה כמו כן שנהגו לקרות סדר היום בליל תשעה באב5, אינו מנהג, שאין קורין סדר היום בליל תשעה באב אלא אם היה מוצאי שבת, וכן בליל פורים אין קורין בו סדר היום6 אלא אם היה מוצאי שבת, שלא תקנו סדר היום לאומרו בלילה כי אם במוצאי שבתות. ובמנחה בתשעה באב קורין ״ויחל משה״, כשאר ימי התעניות שאנו מתענים בהם על מה שאירע לאבותינו7, ובשבת שאחר תשעה באב מפטירין בנחמו נחמו עמי8, ובנחמות ישעיה מפטירין עד ראש השנה9 ובשבת תשובה10 מפטירין שובה ישראל עד יי׳ אלוקיך בתרי עשר11 ויש מי שקורא אותה כשיהיה הסדר וילך משה, אבל כשיהיה הסדר האזינו קורא דרשו יי׳ בהמצאו בספר ישעיה12.
1. זה כעין נוסח הרמב״ם בסדור התפלה עיי״ש.
2. מסכת סופרים פי״ג ה״ט.
3. וכן מבואר בכלבו סימן סב, והו״ד בב״י סימן תקמט, שמברכים בת״ב כל ברכות ההפטרה מלבד ברכה אחרונה.
4. בספר הרוקח הלכות ת״ב סימן ש״י כתב שידלג בת״ב פסוק ״ואני זאת בריתי״ ועיין בשבלי הלקט סדר תענית סימן רט״ז.
5. כ״כ באבודרהם נפילת אפיים אשרי למנצח ובא לציון ד״ה והטעם שאין, ובשבלי הלקט סדר תענית סימן רט״ז.
6. דלא כבאבודרהם שבלי הלקט שם, ורע״ג בסדר פורים ד״ה ולאחר שקורין, בשם ״מנהג בשתי ישיבות״ וכ״ה בהרבה ראשונים.
7. לשון הרמב״ם פי״ג מהלכות תפלה הי״ח.
8. רמב״ם שם הי״ט.
9. רמב״ם שם.
10. כ״ה בכתב יד, אבל בב״י או״ח סימן תכח אות ח׳ ד״ה ומ״ש, כתב שהפוסקים קוראים אותו ״שבת שובה״, אבל גם במהרי״ל ׳הלכות עשי״ת׳ איתא שבת ״תשובה״. וכן הוא במקורות נוספים.
11. רמב״ם שם.
12. עיין בב״י שם, ובאנציקלופדיה תלמודית ערך הפטרה עמ׳ כא-כב.
ושואלים: בתשעה באב גופיה [עצמו] מאי מפטרינן [מה אנו מפטירים]? אמר רב: ״איכה היתה לזונה״ (ישעיהו א, כא). ושואלים: מקרא מאי [מה קוראים] בתורה? תניא [שנויה ברייתא], אחרים אומרים: קוראים ״ואם לא תשמעו לי״ (ויקרא כו, יד) ר׳ נתן בר יוסף אומר: קוראים ״עד אנה ינאצני העם הזה״ (במדבר יד, יא) ויש אומרים שקוראים: ״עד מתי לעדה הרעה הזאת״ (במדבר יד, כז). אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי [עכשיו נוהגים הכל לקרוא] ״כי תוליד בנים״ (דברים ד, כה-מ), ומפטירין ״אסף אסיפם״ (ירמיהו ח, יג - ט, כג).
The Gemara asks: On the Ninth of Av itself, what do we read as the haftara? Rav said: The portion containing the verse “How did the faithful city become a harlot?” (Isaiah 1:21). The Gemara asks: What Torah portion do they read? It is taught in a baraita that others say: They read the portion containing the verse “But if you will not hearken to me” (Leviticus 26:14). Rabbi Natan bar Yosef said: They read the portion containing the verse: “How long will this people provoke me?” (Numbers 14:11). And some say: They read the portion containing the verse: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). The Gemara comments that Abaye said: Nowadays, everyone is accustomed to read the portion of “When you shall beget children” (Deuteronomy 4:25–40), and they read as the haftara the portion of “I will utterly consume them” (Jeremiah 8:13–9:23).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) [בְּמַעֲמָדוֹת] גבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְכוּ׳.: מְנָהָנֵי מִילֵּי א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי אִלְמָלֵא מַעֲמָדוֹת לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ל״ג:כ״ה} אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חוּקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.

§ The mishna states: In the non-priestly watches they read the act of Creation. The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., why do they read the account of Creation? Rabbi Ami said: To allude to the fact that were it not for the non-priestly watches, heaven and earth would not endure, as it is stated: “Were it not for My covenant day and night, I would not have set the statutes of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). God’s covenant is referring to the offerings sacrificed in the Temple, which sustain the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנהני מילי – מה ענין בראשית אצל מעמדות.
א שנינו במשנה: במעמדות קוראים במעשה בראשית, ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו] שקוראים במעמדות קריאה זו, ומה היא קשורה למעמדות? אמר ר׳ אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״ (ירמיהו לג, כה), שהקרבת הקרבנות יומם ולילה היא המקיימת את העולם.
§ The mishna states: In the non-priestly watches they read the act of Creation. The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., why do they read the account of Creation? Rabbi Ami said: To allude to the fact that were it not for the non-priestly watches, heaven and earth would not endure, as it is stated: “Were it not for My covenant day and night, I would not have set the statutes of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). God’s covenant is referring to the offerings sacrificed in the Temple, which sustain the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּכְתִיב {בראשית ט״ו:ח׳} וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהִים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁמָּא ח״וחַס וְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים לְפָנֶיךָ וְאַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַפְּלַגָּה אָמַר לוֹ לָאו.

And with regard to Abraham it is written: “And he said, O Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, perhaps, Heaven forbid, the Jewish people will sin before You, and You will do to them as You did to the generation of the Flood and as You did to the generation of the Dispersion, i.e., You will completely destroy them? God said to him: No, I will not do that.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במה אדע – מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפרו בו עונותיהן.
אלמלא מעמדות כו׳ אמר לפניו רבש״ע במה אדע כו׳. מפורש פ׳ ב׳ דתענית:
וכתיב [ונאמר]: ״ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה״ (בראשית טו, ח), אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה ומשמיד אותם כליל? אמר לו: לאו [לא].
And with regard to Abraham it is written: “And he said, O Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, perhaps, Heaven forbid, the Jewish people will sin before You, and You will do to them as You did to the generation of the Flood and as You did to the generation of the Dispersion, i.e., You will completely destroy them? God said to him: No, I will not do that.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּמֶּה אֵדַע אָמַר לוֹ קְחָה לִי עֶגְלָה מְשׁוּלֶּשֶׁת וְגוֹ׳ אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם אָמַר לוֹ כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קׇרְבָּנוֹת כׇּל זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶן כְּאִילּוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי קׇרְבָּן וּמוֹחֵל אֲנִי עַל כׇּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם.:

Abraham then said before Him: Master of the Universe: “By what shall I know this?” God said to him: “Take Me a heifer of three years old” (Genesis 15:9). With this, God intimated to Abraham that even if his descendants will sin, they will be able to achieve atonement through sacrificing offerings. Abraham said before Him: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing and offerings can be brought to achieve atonement, but when the Temple will no longer be standing, what will become of them? God said to him: I have already established for them the order of offerings, i.e., the verses of the Torah pertaining to the halakhot of the offerings. Whenever they read those portions, I will deem it as if they sacrificed an offering before Me, and I will pardon them for all of their iniquities.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קחה לי עגלה משולשת – כלומר הקרבנות יכפרו עליהן.
אמר לפניו: רבונו של עולם, ״במה אדע״? אמר לו: ״קחה לי עגלה משלשת״ (בראשית טו, ט), כלומר, רמז לו שיקריבו קרבנות ויתרצו לפניו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח [נניח] בזמן שבית המקדש קיים ואז הקרבנות מכפרים עליהם, אולם בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כלומר שיקראו בתורה דיני קרבנות, כל זמן שקוראים בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.
Abraham then said before Him: Master of the Universe: “By what shall I know this?” God said to him: “Take Me a heifer of three years old” (Genesis 15:9). With this, God intimated to Abraham that even if his descendants will sin, they will be able to achieve atonement through sacrificing offerings. Abraham said before Him: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing and offerings can be brought to achieve atonement, but when the Temple will no longer be standing, what will become of them? God said to him: I have already established for them the order of offerings, i.e., the verses of the Torah pertaining to the halakhot of the offerings. Whenever they read those portions, I will deem it as if they sacrificed an offering before Me, and I will pardon them for all of their iniquities.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דבְּתַעֲנִיּוֹת בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת הוְאֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת.: מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמָּדָא אָמַר רַבִּי אַסִּי דְּאָמַר קְרָא {משלי ג׳:י״א} מוּסַר ה׳ בְּנִי אַל תִּמְאָס.

§ The mishna states: On fast days the congregation reads the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 16), and one may not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. The Gemara asks: From where are these matters derived? Why does one not interrupt the reading of the curses? Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Asi said: For the verse states: “My son, do not despise the chastening of the Lord, nor be weary of His correction” (Proverbs 3:11). If one makes a break in the middle of the curses, it appears as if he loathes rebuke.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנהני מילי – דאין מפסיקים בקללות.
אל תמאס – והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמסכת סופרים (פי״ב) יליף לה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה.
אין מפסיקין בקללות – וקורין אחד משום דכתיב מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו א״ר אחא אל תעש התוכחה קוצים קוצים וא״ר יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחילה וסוף.
ואין מפסיקין בקללות. מפרשינן שאין שנים קורין בהן אלא אחד קורא את כולן, ושנים הראשונים קורין בפרשת ברכות.
מנא הני מילי. דאין מפסיקין בקללות, דאמר קרא מוסר יי בני אל תמאס וגו׳, אם יפסיק בהן נראה שקץ בהם.
אל תמאס. והמפסיק בהן נר׳ כאילו קץ בם1 לשון קוצים כמו2 וקצותה [את] כפה3.
1. מדברי רבינו נראה דיליף מסיפא דקרא דכתיב ואל תקוץ. אמנם בפרש״י כתב והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמסכת סופרים (פי״ב) יליף לה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה ומשמע דבגמ׳ הכא ילפינן מאל תמאס ובמסכת סופרים ילפינן מאל תקוץ.
2. דברים כה,יב.
3. צ״ב בדברי רבינו שבתחילה כתב מלשון קוצים ומייתי קרא וקצותה את כפה שהוא לשון קציצה. ועיין ברבינו מנוח (פי״ג מהל׳ תפלה ה״ז) שהעתיק סוף דברי רש״י וז״ל ואל תקוץ בתוכחתו והוא לשון פסיקה וחתיכה כמו וקצותה את כפה עכ״ל. ושמא אף בדברי רבינו צ״ל שהוא ב׳ באורים א׳ לשון קוצים ב׳ לשון קציצה ופסיקה.
פיסקה בתעניות ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות מנא 1הני מילי דקוראין בתעניות ברכות וקללות. אמר ר׳ סימאי2 דאמר קרא (משלי ג,יא) מוסר יי׳ בני אל תמאס. ומנין שאין מפסיקין בקללות שנאמר (שם) ואל תקוץ בתוכחתו3. מאי טעמא אין מפסיקין בקללות אמרינן בגמ׳ אמר אביי4 לפי שאין אומרין ברכה על הפרעונות, ובהלכות רבינו הרב כתוב5 אמר ריש לקיש אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם.
1. כאן מתחיל דף 3ב2.
2. כ״ה ברי״ף ובדק״ס, ולפנינו ״אסי״.
3. גירסת רבינו שיש כאן שני לימודים: מהרישא שקורין בקללות, מהסיפא דאין מפסיקין, אבל לפנינו (וכן בדק״ס) יש רק לימוד אחד מנין שאין מפסיקין, ועיין רש״י שיש שתי דעות אם נלמד מהרישא או מהסיפא.
4. לפנינו ״ריש לקיש״ ועיין בסמוך.
5. וכ״ה בגמ׳ לפנינו ובדק״ס, וכנראה בגמרת רבינו היה חסר זה.
מה שביארנו במשנה שאין מפסיקין בקללות דוקא של ת״כ אבל משנה תורה פוסק מה בין אלו לאלו הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן [והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרו] ר״ל בלשון עצמו מ״מ עכשו נהגו שלא להפסיק אף באלו עזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת״כ קודם עצרת ושל משנה תורה קודם ר״ה כדי שתכלה שנה וקללותיה:
מוסר י״י בני אל תמאס וגו׳ – והמפסיק בהם מראה בעצמו שקשה בעיניו לקרותן.
ר׳ יהודה [אומר] מקום שמפסיק וכו׳. כמו שאנו נוהגין היום והיינו דאמרינן במתניתין אין עולה להם מן החשבון.
ב שנינו במשנה: בתעניות קוראים את פרשת ברכות וקללות, ואין מפסיקין באמצע פרשת הקללות לקרוא לאדם אחר שישלים את הקריאה. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שאין מפסיקים בקללות? אמר ר׳ חייא בר גמדא אמר ר׳ אסי: שאמר קרא [הכתוב]: ״מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו״ (משלי ג, יא), ואם מפסיק באמצע — נראה כאילו מאס בתוכחה.
§ The mishna states: On fast days the congregation reads the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 16), and one may not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. The Gemara asks: From where are these matters derived? Why does one not interrupt the reading of the curses? Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Asi said: For the verse states: “My son, do not despise the chastening of the Lord, nor be weary of His correction” (Proverbs 3:11). If one makes a break in the middle of the curses, it appears as if he loathes rebuke.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה עַל הַפּוּרְעָנוּת אֶלָּא הֵיכִי עָבֵיד תָּנָא כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּכְשֶׁהוּא מְסַיֵּים מְסַיֵּים בַּפָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן.

Reish Lakish said a different answer: It is because one does not say a blessing over a calamity. If a second person were to begin to read in the middle of the portion of the curses, the blessing upon his reading would be considered a blessing over a calamity. Rather, what does one do? It is taught in a baraita: When one begins the reading, one begins with the verse before the curses, and when one concludes the reading, one concludes with the verse after them. In this way, neither the blessing before the reading nor after it relates directly to verses of calamity.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין אומרים ברכה על הפורענות. היכי עבדינן תנא כשמתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשמסיים מסיים בפסוק שלאחריהם ואמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים והן אם בחקותי תלכו שנאמר בלשון רבים ומשה רבינו מפני הגבורה אמרן אבל שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא דבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן להיכתב. וכן אמר רב הונא ללוי בר בוטא דהוה מגמגם וקורא בארורי דמשנה תורה. א״ל אכנפשך קללות שבמשנה תורה פוסק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתחיל בפסוק שלפניהם – לאו דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות משלשה פסוקים.
הקורא מתחיל בפסוק שלפניהם. נראה דדי לו בפסוק א׳, דהא ליכא משום היוצאין והנכנסין, שהרי ראו היוצאין שסיים כל פרשת ברכות, ולא שייר בה פסוק אחד ומשום הנכנסין נמי ליכא, שהרי הטעם דאין משיירין בפרשת פחות מג׳ פסוקים, אינו כי אם מפני היוצאין, שיהו סבורין שלא יקרא לשני כי אם אותם שנים פסוקים ששייר מן הפרשה, אבל מפני הנכנסין ליכא, שהרי רואין שקוראין לו גם מפרשה השנית.
לפי שאין אומרי׳ וכו׳. אמ׳ ר׳1 אמ׳ הקב״ה אין דין שבני מתקללין ואני מתברך ר׳ יוסי בר (אבן) [אבין] אמר לא מן הטעם הזה אלא זה שעומד לקרות בתורה צריך לפתוח בדבר טוב ולחתום בדבר טוב ומפיק לי׳ במדרש קוהלת2 מואל תעמוד בדבר רע ריב״ל או׳ על שם3 עמו אנכי בצרה.
1. במסכת סופרים (פי״ב ה״ב) א״ר לוי אמר הקב״ה וכו׳ וכן איתא שם להא דר׳ יוסי בר אבין.
2. קה״ר פ״ח,ג. והביאו רבינו מנוח שם. ועיין בתוס׳ (ד״ה אין מפסיקין) שהביאו בשם ר׳ יהושע דסכנין משום עמו אנכי בצרה וכו׳.
3. תהלים צא,טו.
לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות כו׳. כמ״ש התוס׳ בשם הירושלמי אני אמרתי עמו אנכי בצרה וא״כ אין דין שיברכוני על הצרות שלהם עכ״ל:
ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות, וכיון שמברך לפני הקריאה ואחרי הקריאה, צריך לברך על דבר שאינו פורענות. ושואלים: אלא היכי עביד [כיצד הוא עושה]? שיוכל אף אדם אחד לברך על התוכחה? תנא [שנה] החכם בתוספתא: כשהוא מתחיל — מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם.
Reish Lakish said a different answer: It is because one does not say a blessing over a calamity. If a second person were to begin to read in the middle of the portion of the curses, the blessing upon his reading would be considered a blessing over a calamity. Rather, what does one do? It is taught in a baraita: When one begins the reading, one begins with the verse before the curses, and when one concludes the reading, one concludes with the verse after them. In this way, neither the blessing before the reading nor after it relates directly to verses of calamity.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר אַבָּיֵי ולֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּקְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֲבָל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק מַאי טַעְמָא הַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן וְהַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן.

Abaye said: They taught this only with regard to the curses that are recorded in Leviticus, but with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them. What is the reason for this distinction? These curses in Leviticus are stated in the plural, and Moses pronounced them from the mouth of the Almighty. As such, they are more severe. However, these curses in Deuteronomy are stated in the singular, and Moses said them on his own, like the rest of the book of Deuteronomy. They are therefore less harsh and may be interrupted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דר׳ ישמעאל בן חכמוןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משה מפי הגבורה אמרן – ונעשה שליח לומר כך אמר לי הקב״ה שהרי אמורין בלשון ונתתי והפקדתי ושלחתי מי שהיכולת בידו לעשות אבל במשנה תורה כתיב יככה ה׳ ידבק ה׳ בך משה אמרן מאליו אם תעברו על מצותיו הוא יפקיד עליכם.
משה מעצמו אמרם – וברוח הקדש.
הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן. נעשה שליח לומר, כך אמר הב״ה, שהרי אומרן בלשון ממשלה ונתתי והפקדתי והשלחתי, מי שיש יכולת בידו לעשות. אבל במשנה תוה [כתיב] יככה יי, ידבק יי בך, ישלח יי בך, משה אומר מאליו אם תעבירו על מצותיו הוא יפקוד אליכם.
משה מפי הגבורה אמרן. נעשה שליח לומ׳ כך אמ׳ הקב״ה שהרי אמורין בלשון שליחות1 ונתתי והפקדתי ושלחתי וכו׳ אבל במשנ׳ תורה כתי׳2 יככה ידבק בך וכן כולם משה אמרן מאיליו אם תעברו התורה הוא יפקוד עליכ׳3 כך וכך.
כך4 קיבל המיימוני מרבי׳ יוסף.
אמ׳ אביי הללו כו׳. דבר ידוע וברור ואין בו מחלוקת שהתורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל5 משה רבי׳ ע״ה כתבה מפי הקב״ה וחסירות ויתירות שבתיבות ותגין שבאותיות וקרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי הכל ציוה הקב״ה למשה ע״ה ולפיכך אם שינה בפרש׳ מזוזה בתגין6 או בחסרות ויתירות וגם בתפילין אם שינה מסדר (?)⁠7 שנכתבו בתורה או שסתם הפתוחה או פתח הסתומה יגניזו8. ויש נמי דברים שאמ׳ הקב״ה למשה לכותבם כאילו הוא מדבר הקב״ה עם ישראל בלא שליח כגון9 אנכי ה׳ אלוקיך וגו׳ וכגון קללות דת״כ10 אם באלה לא תוסרו לי והפקדתי והבאתי וגו׳ ויש דברים כאילו הקב״ה מדבר עם משה לבדו כגון מה שיעשה לישראל כגון11 יען (ו)⁠במשפטי מאסו ויש דברי׳ שאמ׳ הקב״ה למשה לכותבן כאילו הוא מדבר לישראל כגון12 שמע ישראל ה׳ אלוקי׳ וכגון13 כי ה׳ אלוקיכם הוא אלוק׳ האלקי׳ וכגון קללות שבמשנה תורה כגון יככה ה׳ ישא ה׳ עליך ישלח בך וגו׳ וזוהי דברי אביי דא׳ הללו בלשון רבים אמורין שאמ׳ הקב״ה למשה לכותבן כאילו הקב״ה מדבר עם ישרא׳.
והללו בלשון יחיד אמורי׳. שא״ל הקב״ה לכותבן כאילו הוא משה אמרן מפי עצמו שנ׳14 אם לא תשמעו לקול ה׳ אלקיכ׳ וגו׳ ומ״מ הכל מפי הקב״ה15.
1. ויקרא כ״ו.
2. דברים כ״ח.
3. כ״פ רש״י ד״ה משה מפי.
4. לא ברור האם התיבות כך קבלה המיימוני וכו׳ שייכות לקטע הקודם או לקטע הבא והנה הקטע הקודם הוא מדברי רש״י וצ״ב מדוע הביאו רבינו בשם הרמב״ם ולכך נראה שמילים אלו הם הקדמה לקטע הבא. [אך בכה״י נראה קצת שהם סיום הקטע הקודם].
5. עיין בבא בתרא דף טו,א דאיכא פלוגתא דתנאי מי כתב שמונה פסוקים אחרונים שבתורה וצ״ב בדברי רבינו.
6. וכ״כ הטור (יו״ד סימן רע״ד) שאם חסר תגין של שעטנ״ז ג״ץ שמוזכרים בתלמוד פסול וכן דעת ר״ת. אמנם דעת הרמב״ם (פ״ה מהל׳ תפילין ה״ג) שאם לא עשה תגין או שהוסיף או גרע בהן כשר [ועיין ב״ח (או״ח סי׳ ל״ו)].
7. בכתה״י תיבה מטושטשת אולי: שבתי׳.
8. וכ״כ הרמב״ם (פ״ב מהל׳ תפילין ה״ב) שאם עשה הפתוחה סתומה או הסתומה פתוחה פסלה. אמנם ברמ״א (או״ח סימן לב סל״ו) כתב שיש מכשירים אם עשה כולם פתוחות. ומ״מ כתב המשנ״ב שלהיפך אם עשה איזה פרשה מהשלש פרשיות סתומה לכו״ע פסול. ועיין שבת דף קג,ב.
9. שמות כ,ב.
10. ויקרא כו,כג.
11. ויקרא כו,מג.
12. דברים ו,ד.
13. דברים י,יז.
14. דברים יא,כח.
15. עיין בתוס׳ (ד״ה משה) שברוח הקודש אמרן. ובר״ן (דף יא,א ד״ה הללו משה) כתב ואע״פ שהסכים הקב״ה שיכתוב בתורה לא חשיב פורענות כולי האי. אמנם בתוס׳ רי״ד כתב אי קשיא היכי מצינן למימר דמשה מפי עצמו אמרן והא כתיב בהו אלה דברי הברית אשר צוה ד׳ לכרות את בני ישראל מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב תשובה ציווהו הבורא שיכרות עמהם באלות ובקללות אבל מ״מ אלה האלות עצמן לא ציוהו הבורא אלא ציוהו שיקללם אם יעברו על התורה ומשה קיללם מפי עצמו ומש״ה לא כתיב בהו והכיתי אתכם אלא יככה ה׳.
אבל במשנה התורה דבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן פוסק – אי קשיא: היכי מצינן למימר דמשה מפי עצמו אמרן והא כתיב בהו אלה דברי הברית אשר צוה י״י לכרות את בני ישראל מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. תשובה: ציוהו הבורא שיכרות עמהם באלות ובקללות אבל מכל מקום אלה האלות עצמן לא ציוהו הבורא אלא ציוהו שיקללם אם יעברו על התורה ומשה קיללם מפי עצמו ומשום הכי לא כתיב בהו והכיתי אתכם אלא יככה י״י.
אמר אביי לא שנו שאין מפסיקין אלא קללות שבתורת כהנים אבל במשנה תורה פוסק, מאי טעמא אמ׳ אביי הללו שבתורת כהנים בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה משמע שאמרן והללו שבמשנה תורה בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן כלומר אע״פ שהתורה כלה מבי״ת בראשית עד למ״ד לעיני כל ישראל מפי הגבורה נאמר, כיון שנאמרו בלשון יחיד משמע שבלשון עצמו אמרן וליכא למימר בהו ״ואל תקוץ בתוכחתו״, וראיה לדברינו השמונה פסוקים שבסוף התורה שאמרנו שאע״פ שכל התורה מפי הגבורה נאמרה אמרנו כיון שמשמע שאחר מיתת משה רבינו נאמרו מותר ליחיד לקרותן בבית הכנסת שלא בעשרה1, והר״ם במז״ל (פי״ג מהלכות תפלה ה״ז) אמר וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהן אלא יחיד קורא אותם.
1. ע״פ לשון הרמב״ם פי״ג מהלכות תפלה ה״ו.
בד״ה משה מעצמו כו׳ וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין כו׳ עכ״ל כצ״ל:
הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה כו׳. נראה שהם ב׳ טעמים כיון דהללו שכתב בלשון רבים הם יש לחוש לקללה למדבר לרבים ולא כן יש לחוש לקללה ליחיד ועוד דהללו שבת״כ מפי הגבורה דיש לחוש יותר לקללתו מקללות שמפי משה אע״ג דמשה נמי ודאי ברוח הקדש אמרן כמ״ש התוס׳ ועיין בזה בחידושינו פרק הספינה:
אמר אביי: לא שנו הלכות אלה אלא בקללות שבתורת כהנים (ספר ויקרא), אבל קללות שבמשנה תורה — פוסק אם רוצה. מאי טעמא [מה טעם הדבר]הללו שבספר ויקרא בלשון רבים אמורות והן מכוונות לכל ישראל ומשה מפי הגבורה (מפי ה׳) אמרן, ולכן הן חמורות וקשות יותר, והללו שבספר דברים בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן ככל ספר דברים.
Abaye said: They taught this only with regard to the curses that are recorded in Leviticus, but with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them. What is the reason for this distinction? These curses in Leviticus are stated in the plural, and Moses pronounced them from the mouth of the Almighty. As such, they are more severe. However, these curses in Deuteronomy are stated in the singular, and Moses said them on his own, like the rest of the book of Deuteronomy. They are therefore less harsh and may be interrupted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דר׳ ישמעאל בן חכמוןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לֵוִי בַּר בּוּטֵי הֲוָה קָרֵי וְקָא מְגַמְגֵּם קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בַּאֲרוּרֵי אָמַר לוֹ אַכְּנַפְשָׁךְ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֲבָל שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק.

It was related that Levi bar Buti was once reading the portion of the curses before Rav Huna, and he was stammering in his reading, as it was difficult for him to utter such harsh pronouncements. Rav Huna said to him: If you wish, you may stop where you are and a different reader will continue, for they taught one may not have two people read the curses only with regard to the curses that are recorded in Leviticus. But with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מגמגם
מגמגםא(מגילה לא:) מגמגם וקרא בארורי (א״ב פי׳ בלשון ישמעאל מי שאינו מבטא המלה בפעם אחד אלא הוא עמוס בלשונו ואולי נאמר כן מאות גמא יונית כי העלגים חוזרים ואומרים אות גמל פעם אחר פעם עיין ערך גמגם):
ערך זביל
זבילב(מגילה לא) הני זבילי דחומשי פי׳ עושין סביב הספר מסגרת של עור לשמור הספר ענין מדור היא כמו יזבלני אישי:
ערך קץ
קץג(מגילה לא) ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים פי׳ ענין חתיכות כלומר אל תחתרם אלא כולן ביחד (חלה פ״ב נדה עא:) האשה יושבת וקוצת לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות את עצמה (חגיגה יד:) אחר קיצץ בנטיעה פי׳ כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעה כלומר דבר כלפי למעלה (משנה מדות ד, סנהדרין נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו וכו׳ עד רב הונא קץ ידא (מכות כב.) וליחשוב נמי הקוצץ בהרתו ואזהרתיה מהכא השמר בנגע הצרעת (כתובות פח) שאכלנו בקצצה של בית פלוני כיצד קצצה וכו׳ מה שיבא חולץ וקוצה וטח כבר פי׳ בערך בא (בבא מציעא סח) אלא במאי ניכול בקיצותא היכי דמיקיצות אוכו׳ (יומא טו) האי לשכה אקצוי מקציא פי׳ מוקצה היתה מקרנים ולא היה במקצוע צפונית מערבית ולא במקצוע מערבית דרומית אלא באמצע רוח מערבית מאן דאתי מצפון כיון שלא היה מוצאה בצפון מיחזיא בדרום ומאן דאתי מדרום כיון שלא מצאה בדרום מיחזיא בצפון ומסתרא אע״פ שלא היתה בקרנים ממש ולא היתה בכוון בחצי רוח מערבי אלא יותר מקורבת למערבי דרומי ממאי מדמינן וכו׳ זה הפי׳ קבלתי מר׳ משה הדרשן מעיר נרבונא (כלים פי״א) ר׳ יוחנן בן נורי אומר מן הקוצצות פי׳ מל׳ וקצץ פתולי׳ פתות אותה פתים תרגום ירושלמי מקציא תיקצי יתה קציין:
א. [שטאממלען.]
ב. [בהעלטניס.]
ג. [שטיקער.]
מגמגם – קרא אותן במרוצה ובקושי.
בארורי – במשנה תורה.
אכנפשך – אם רצונך להפסיק פסוק הואיל ואתה קץ בקריאתן.
מסופר: לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה [היה קורא בתורה והיה מגמגם בלשונו כשהיה קורא לפני] רב הונא בארורי [את ה״ארורין״] שבדברי התוכחה, שהיה קשה לו לומר דברים חמורים אלה. אמר לו רב הונא: אכנפשך [אם רצונך] יכול אתה להפסיק, שכן ההלכה היא: לא שנו שאין להפסיק בקללות, אלא בקללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק.
It was related that Levi bar Buti was once reading the portion of the curses before Rav Huna, and he was stammering in his reading, as it was difficult for him to utter such harsh pronouncements. Rav Huna said to him: If you wish, you may stop where you are and a different reader will continue, for they taught one may not have two people read the curses only with regard to the curses that are recorded in Leviticus. But with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר זעֶזְרָא תִּיקֵּן לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים קוֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה קוֹדֶם ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַאי טַעְמָא אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רֵישׁ לָקִישׁ כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ.

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should read the portion of the curses that are recorded in Leviticus before Shavuot and the portion of the curses that are recorded in Deuteronomy before Rosh HaShana. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye said, and some say that it was Reish Lakish who said: In order that the year may conclude together with its curses, and the new year may begin without the ominous reading of the curses.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל להיות קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת שהיא ראש השנה לדין האילנות דתנן בד׳ פרקים העולם נידון.
ובעצרת על פירות האילן. וקללות שבמשנה תורה קודם ראש השנה כדי שתכלה שנה וקללותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קודם עצרת – שהוא זמן קציר וזמן פירות האילן כדמפרש ואזיל.
קללות שבת״כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה – שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב׳ שבתות בין ר״ה לסוכות בלא יוה״כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר״ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב״ב דף פח: ושם) א״ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו הקב״ה בירך ישראל בכ״ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר״ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר״ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר״ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת:
ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר הפרשה ג׳ פעמים שנאמר (איוב כח) אז ראה ויספרה חקרה והכינה ואחרי כן ויאמר לאדם ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד.
קודם עצרת. שהוא זמן האסיף1 והוא זמן דין פירות האילן כדמפר׳ ואזיל2.
וקללות שבמשנה תורה קודם ר״ה. תוס׳3 במגיל׳ סתרים לרב ניסים שאלו תלמידיו מפני מה מחברין מטות (ומסעה) [ומסעי] שהם ארוכות וצריכין לחלק וילך והאזינו כשיש ב׳ שבתו׳ בין ר״ה לסוכות וקורין אתם ניצבים לפני ר״ה והשיב להם לפי שבאתם נצבים יש גם כן תוכחות כי אז יעשן וגו׳ גופרית ומלח וגו׳ וק׳4 לפירושו שאין מן הקללות כ״א עד ואין קונה כדאית׳ פ׳ המוכר הספינ׳5 ויש לפרש הטעם לפי שאין רוצין שתכלה שנה בקללה ואעפ״י שאינן מן התוכחו׳ ומפסיקין באתם ניצבים בין קללות שבוהיה כי תבוא לר״ה וכן בעצרת שקורין בחוקותי קודם עצרת ומפסיקין לקרות במדבר סיני להפסיקן בין קללות לעצרת וכן אמ׳ רב עמרם6 לעולם קורין פר׳ צו את אהרן קודם הפסח ופרש׳ במדבר סיני קודם עצרת וצום ט׳ באב קודם ואתחנן וסימנ׳ פקיד ופסח מנו ועצרו צומו וצלו קורא ותקעו וזוהי שאמ׳ ר׳ שמעון ב״א עזרה תיקן לישראל וכו׳.
ר׳ יהוד׳ או׳ וכו׳. וסת׳ מתני׳ ר׳ יהודה היא.
1. בפרש״י שהוא זמן קציר.
2. כ״פ רש״י ד״ה קודם עצרת.
3. וכ״ה בתוס׳ (ד״ה קללות שבת״כ) שאלו בבית המדרש של רבינו ניסים וכו׳. וברא״ש (פ״ד ס״י) ובמרדכי.
4. ובתוס׳ הקשו עוד אמאי אין קורין האזינו קודם ר״ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף.
5. בבא בתרא דף פח,ב ועיין ברא״ש בסוגיין מה שהאריך בזה.
6. עיין בהג״מ (פי״ג מהל׳ תפלה ה״ב) שהביא כדברי רבנו וז״ל בסדר רב עמרם כתב סימן פקי״ד ופס״ח מנ״ה ועצ״ר צו״ם וצל״י קו״ם ותק״ע הא לך פרושו פקיד תרגומו של צו ואח״כ פסח מנ״ה מנין שבמדבר סיני ואח״כ עצרת צום תענית ט׳ באב ואח״כ צל״י שהוא ואתחנן קו״ם שהוא נצבים ואחר כך תק״ע ראש השנה. [וכעי״ז עיין בר״ן (דף יא,א ד״ה ובעצרת)]. ועיין בטור (או״ח סימן תכח) וסימן לפשוטה פקדו ופסחו ולמעוברת סגרו ופסחו מנו ועצורו צומו וצלו קומו ותקעו. [והיינו שבמעוברת קורין קודם פסח מצורע וזהו סגיר ועיין מחזור ויטרי סימן רנו].
עזרא תיקן להם לישראל שיהו מקדימין וקורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה – והכפילות שאנו כופלין קודם הפסח משום פקד ופסח וקודם התענית משום צומו וצלו לא ידעתי טעמם.
ואף על גב דבין תקנות שתיקן עזרא לא מיחשבא הא בפרק מרובה, יש לומר דכל תקנת הקריאות חדא מחשב להו והתם אמרינן דעזרא תיקן שיהו קורין בשיני ובחמישי.
תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר עזרא תקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, מאי טעמא אמר ריש לקיש כדי שתכלה שנה וקללותיה דעצרת נמי ראש השנה לאילן היא ואיכא למימר בה כדי שתכלה שנה וקללותיה דתנן בהוא השנה בפרקא קמא (ב,א) בארבעה פרקים העולם נדון בעצרת על פירות האילן, ומנהג פשוט הוא כמו כן שקורין ״צו את אהרן״ בשנה פשוטה קודם הפסח, ו״זאת תהיה תורת המצורע״ בשנה מעוברת, וקורין ״במדבר סיני״ קודם עצרת, ואחר תשעה באב קורין ואתחנן, וקודם ראש השנה אתם נצבים, לפיכך יש שבתות שקורין בהן בשחרית שני סדרים1 והסדרים שפעמים מתחברין ופעמים מתפרדים הם עשרה2 ויקהל עם אלה פקודי, ואשה כי תזריע וזאת תהיה, ואחרי מות קדושים, ובהר סיני ואם בחוקתי, ויקח עם חצי חקת, וחצי חקת והוא מן ויסעו מקדש עד וירא בלק, ויש מי שקורא חקת שלימה ואינו חולקה עם וירא בלק, אבל ראשי המטות ואלה מסעי לעולם אינן נפרדים.
1. רמב״ם שם ה״ב.
2. עיין רמב״ם שם ומקו״צ שם.
לעולם יהא אדם שומע לעצת גדוליו אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה:
כדי שתכלה השנה וקללותיה כו׳. עיין בתוס׳ שכתבו דר״ל שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר״ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללה שלא להסמיך הקללות לר״ה וכן במדבר אנו קורין קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבחקותי לעצרת כו׳ ע״ש וק״ק לפירושם דאם ר״ל מקודם זה לקרות זה א״א לפי סדר הפרשיות ואם לאחר ר״ה ר״ל לקרות זה א״א בפ׳ כי תבא דא״כ אימתי יקראו פ׳ נצבים וילך והאזינו אחר כך ועוד לפי׳ התוס׳ הל״ל שלא להסמיך הקללות וכדי שתכלה לא משמע כן ונראה דעיקר קושיא כיון שר״ה תחלת השנה הוא ה״ל להתחיל פרשת בראשית שהיא תחלת התורה ובריאת עולם וה״ל להתחיל בה מיד בשבת ראשון שאחר ר״ה ותירץ כדי שתכלה שנה כו׳ ע״פ מ״ש שקללות שבחקותי נאמרו על בית ראשון שהיה להם כבר זכות אבות וכמפורש ביה וזכרתי את בריתי יעקב וגו׳ אבל קללות שבכי תבוא נאמרו על בית שני לכך לא נזכר בהו זכות אבות שכבר תמו בבית ראשון וז״ש דלכך תקן כן פרשת במדבר קודם עצרת כדי שתכלה קללות של בית ראשון קודם עצרת שישובו ישראל למספרם הנזכר בפרשת במדבר ותקן פרשת נצבים קודם ר״ה כדי שתכלה קללות שבכי תבא הנאמר על בית שני קודם ר״ה שלעתיד יהיו נגאלים ע״י התשובה כמפורש פרשת נצבים ושבת עד ה׳ וגו׳ ושב ה׳ וגו׳:
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין (קוראים) קללות שבתורת כהנים קודם עצרת (חג השבועות) וקללות שבמשנה תורה קודם ראש השנה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה ולא תתחיל שנה חדשה בסימן קללה.
It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should read the portion of the curses that are recorded in Leviticus before Shavuot and the portion of the curses that are recorded in Deuteronomy before Rosh HaShana. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye said, and some say that it was Reish Lakish who said: In order that the year may conclude together with its curses, and the new year may begin without the ominous reading of the curses.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בִּשְׁלָמָא שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה אִיכָּא כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ אֶלָּא שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אַטּוּ עֲצֶרֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא אִין עֲצֶרֶת נָמֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא דִּתְנַן וּבַעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן.

The Gemara asks: Granted, with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, there is relevance to the reason: In order that the year may conclude together with its curses, for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. However, with regard to the curses that are recorded in Leviticus, what relevance does that reason have? Is that to say Shavuot is a new year? The Gemara answers: Yes, indeed, Shavuot is also a new year, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 16a): And on Shavuot, divine judgment is made concerning the fruit of the trees, which indicates that Shavuot also has the status of a new year.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח] קללות שבמשנה תורה איכא [יש טעם] בנימוק כדי שתכלה שנה וקללותיה. אלא שבתורת כהנים, אטו [וכי] עצרת ראש השנה היא? ומשיבים: אין [כן] עצרת נמי [גם כן] ראש השנה היא. דתנן כן שנינו במשנה]: ובעצרת נידונין על פירות האילן, משמע שהוא ראש השנה לענין זה.
The Gemara asks: Granted, with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, there is relevance to the reason: In order that the year may conclude together with its curses, for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. However, with regard to the curses that are recorded in Leviticus, what relevance does that reason have? Is that to say Shavuot is a new year? The Gemara answers: Yes, indeed, Shavuot is also a new year, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 16a): And on Shavuot, divine judgment is made concerning the fruit of the trees, which indicates that Shavuot also has the status of a new year.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם יֹאמְרוּ לָךְ זְקֵנִים סְתוֹר וִילָדִים בְּנֵה סְתוֹר וְאַל תִּבְנֶה מִפְּנֵי שֶׁסְּתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן וּבִנְיַן נְעָרִים סְתִירָה וְסִימָן לַדָּבָר {מלכים א יב} רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה.

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: If old men say to you: Demolish, and children say to you: Build, then demolish and do not build, because the demolishing of old men is ultimately as constructive as building, despite the fact that it appears destructive, and the building of children is as destructive as demolishing. An indication of this matter is Rehoboam, son of Solomon. He ignored the advice of the Elders and did not lower himself before his people, which ultimately led to the people rebelling against him.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה כו׳.
בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן כו׳ – אמר שמואל מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשבת ובשני ובחמישי ובשבת הבאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קצת בקשר לזה תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים ״סתור״ וילדים יאמרו ״בנה״ — סתור ואל תבנה, אף שלכאורה הוא דבר של קלקול, מפני שסתירת זקנים היא בנין, ובנין נערים הוא סתירה. וסימן לדבררחבעם בן שלמה שלא הלך בעצת זקנים אלא בעצת הצעירים, ולא הכניע עצמו בפני העם, ולכן מרדו בו כל ישראל.
It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: If old men say to you: Demolish, and children say to you: Build, then demolish and do not build, because the demolishing of old men is ultimately as constructive as building, despite the fact that it appears destructive, and the building of children is as destructive as demolishing. An indication of this matter is Rehoboam, son of Solomon. He ignored the advice of the Elders and did not lower himself before his people, which ultimately led to the people rebelling against him.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בַּשַּׁבָּת שַׁחֲרִית שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה בְּמִנְחָה שָׁם קוֹרִין בְּשֵׁנִי בְּשֵׁנִי שָׁם קוֹרִין בַּחֲמִישִׁי בַּחֲמִישִׁי שָׁם קוֹרִין לַשַּׁבָּת הַבָּאָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בַּשַּׁבָּת שַׁחֲרִית שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה וּבַשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וְלַשַּׁבָּת הַבָּאָה.

The Sages taught in a baraita: With regard to the place in the Torah where the congregation concludes the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. Where they conclude in the afternoon service on Shabbat, from there they continue to read on Monday morning. Where they conclude on Monday, from there they continue to read on Thursday morning. Where they conclude on Thursday, from there they continue to read on the coming Shabbat. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to the place in the Torah where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat.
רי״ףראב״ןר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ר רבי יהודה אומר מקום שמפסיקין בו בשבת שחרית, שם קורין במנחה בשבת ובשיני ובחמישי ולשבת הבאה.
מקום שמפסיקין בשבת שחרית. דהיינו סוף הסדר.
שם קורין במנחה. עשרה פסוקים לכל הפחות.
במנחה שם קורין בשני. עוד עשרה פסוקים אחרים.
בשני שם קורין בחמשי. עוד עשרה פסוקים אחרים.
בחמשי שם קורין לשבת הבאה. שדולג כל אותן שלשים פסוקים, דברי ר׳ מאיר.
ר׳ יהודה אומר מקום וכו׳. כלומר לעולם מתחיל והולך מראש הסדר.
פיסקה בשני ובחמישי וכו׳ ת״ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה. פי׳ כגון שקראו 1בשחרית פרשת בראשית, במנחה קורין מאלה תולדות נח עשרה פסוקין, וכן בשני ובחמישי ובשבת הבאה קורא מה שנשאר לו מהסדר. ר׳ יהודה אומר מה שקרא במנחה חוזר וקורהו בשני ובחמישי וממנו חוזר ומתחיל בשבת הבאה וגומר את הסדר כמו שביארנו.
1. כאן מתחיל דף 3א1.
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: מקום שמפסיקים בקריאה בשבת שחריתשם קורין במנחה בשבת, מקום שהפסיקו במנחהשם קורין בשני, מקום שהפסיקו בשני — שם קורין בחמישי, מקום שהפסיקו בחמישי — שם קורין לשבת הבאה, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: מקום שהפסיקו שבת שחרית — שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.
The Sages taught in a baraita: With regard to the place in the Torah where the congregation concludes the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. Where they conclude in the afternoon service on Shabbat, from there they continue to read on Monday morning. Where they conclude on Monday, from there they continue to read on Thursday morning. Where they conclude on Thursday, from there they continue to read on the coming Shabbat. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to the place in the Torah where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat.
רי״ףראב״ןר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַבִּי זֵירָא הֲלָכָה חמָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בַּשַּׁבָּת שַׁחֲרִית שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וְלַשַּׁבָּת הַבָּאָה וְלֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה

The Gemara notes that Rabbi Zeira said: The halakha is that with regard to the place where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha?
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכה מקום שמפסיקין בשבת בשחרית וכו׳, ולימא הלכה כרבי יהודה משום דאפכי להו. ואם תאמר לימא הלכה כתנא דמתניתין (לעיל עמוד א) דקתני ואין עולה להם מן החשבון. יש לומר דהוה אמינא דמתניתין הכי קתני בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן דמקום שמסיים בשני שם מתחיל בחמישי ואין עולה להם לשבת הבאה מן המנין אלא חוזר וקורא מראש הסדר, וזו מחלוקת שלישי, והלכך לאפוקי מילתיה מכל ספק אמר הכין בהדיא.
אמר ר׳ זירא: הלכה היא שבמקום שמפסיקים בשבת שחרית — שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה, שחוזרים וקוראים אותם דברים עצמם שלוש פעמים וחוזרים וקוראים אותם עם כל הפרשה בשבת הבאה. ושואלים: מדוע הוצרך ר׳ זירא לומר את ההלכה במפורט, ולימא [ושיאמר] בפשטות: הלכה כר׳ יהודה!
The Gemara notes that Rabbi Zeira said: The halakha is that with regard to the place where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha?
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה לא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מגילה לא:, ר׳ חננאל מגילה לא:, רי"ף מגילה לא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מגילה לא:, רש"י מגילה לא:, ראב"ן מגילה לא: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות מגילה לא:, ר"י מלוניל מגילה לא: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה לא: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מגילה לא:, ר׳ ישמעאל בן חכמון מגילה לא: – מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), רשב"א מגילה לא: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה לא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר"ן מגילה לא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות מגילה לא:, מהרש"א חידושי אגדות מגילה לא:, פירוש הרב שטיינזלץ מגילה לא:, אסופת מאמרים מגילה לא:

Megillah 31b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Megillah 31b, R. Chananel Megillah 31b, Rif by Bavli Megillah 31b, Collected from HeArukh Megillah 31b, Rashi Megillah 31b, Raavan Megillah 31b, Tosafot Megillah 31b, Ri MiLunel Megillah 31b, R. Yehuda Almadari Megillah 31b, Tosefot Rid Megillah 31b, R. Yishmael b. Chakhmon Megillah 31b, Rashba Megillah 31b, Meiri Megillah 31b, Ran Megillah 31b, Maharsha Chidushei Halakhot Megillah 31b, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 31b, Steinsaltz Commentary Megillah 31b, Collected Articles Megillah 31b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144