×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּנֶגְדּוֹ נָמֵי לָא בָּעֵי.
it is not necessary to also add corresponding verses in the haftara.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כנגדו לא צריך והדעת נוטה שאינו עולה. ואי סליק עניין ההפטרה לא חיישינן לכ״א פסוקים. וכן אי איכא תורגמן אפילו לא קרא מזה ההפטרה1 אלא בעשרה פסוקים פוסק כר׳ יוחנן ודיו.
1. כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״הפטרה״.
{משנה מגילה ד:ג} מתני׳ אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה
ואין נושאין את כפיהן ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרין ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן:
{בבלי מגילה כג ע״ב} גמ׳ מנא הני מילי אמ׳ ר׳ חייה בר אבה אמר ר׳ יוחנן דאמר קרא {ויקרא כב:לב} ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות1 מעשרה:
[ואין]⁠2 עושין מעמד ומושב: מאי טעמ׳ כיון דבעי למימר עמדו יקרים עמודו3 שבו יקרים שבו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא:
{ירושלמי מגילה ד:ד4} ירוש׳ אין פורסין על שמע5 פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומר. אין6 עוברין לפני התיבה פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו [להן]⁠7 מקצתן גומר8. אין נושאין את כפיהן פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להן מקצתם גומר9. אין קורין בתורה פחות מעשרה התחיל בעשרה והלכו להן מקצתן גומר10. אין מפטירין בנביא פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומר ועל כולן [הוא אומר]⁠11 {ישעיה א:כח} ועוזבי ייָ׳י יכלו:
{בבלי מגילה כג ע״ב} ואין אומרין ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים12: מאי ברכת אבלים [ברכת]⁠13 רחבה דאמ׳14 ר׳ יצחק אמ׳ ר׳ יוחנן ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים15 מן המנין:
ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה16: מאי טעמא כיון דבעי [למימר]⁠17 נברך לאלהינו בציר18 מעשרה לאו אורח ארעא:
{משנה מגילה ד:ד} מתני׳ הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקין ולא יקרא לתורגמן יתר19 מפסוק אחד ובנביא שלשה (פסוקין20)
ואם היו שלשתן שלוש פרשיות [קוראן]⁠21 אחד אחד. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד22 כמה הוא23 מדלג בכדי שלא יפסיק התורגמן:
{בבלי מגילה כג ע״ב} גרסינן במגלה אין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה מאי טעמ׳ כיון דבאעי [למימר]⁠24 עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא
1. פחות: גא: ״בפחות״.
2. ואין: גא, כ״י נ, דפוסים, כבמשנה. כ״י א: ״אין״.
3. עמודו: גא, דפוסים: ״עמדו״. ראה רי״ף מו״ק פרק ג (דף יז ע״ב).
4. בר״ח בקיצור, ודומה לו באשכול (תחילת הלכות קריאת התורה). באשכול סדר המאמרים: פורסין, מפטירין, קורין, נושאין כפיהן, עוברין.
5. על שמע: גא: ״לשמע״. (ר״ח: ״את שמע״).
6. אין: גא: ״ואין״.
7. להן: גא, וכן בדפוסים: להם, כבהלכה הקודמת. חסר בכ״י א.
8. אין עוברין...גומר: חסר בכ״י נ.
9. אין נושאין...גומר: חסר ב-גא לפני הגהה.
10. אין קורין בתורה...מקצתן גומר: חסר בכ״י א לפני הגהה. חסר בדפוסים.
11. הוא אומר: גא, כ״י נ, דפוסים. וכן בר״ח. כ״י א: ״נאמר״.
12. ואין אומרין...ותנחומי אבלים וברכת חתנים: גא, כ״י נ עד: ״ברכת אבלים״. בדפוסים חסר ״ותנחומי אבלים״.
13. ברכת: גא, כ״י נ, דפוסים, ר״ח. כ״י א, דפוס קושטא: ״ברכה״.
14. דאמ׳: כ״י נ: ״אמ׳⁠ ⁠⁠״.
15. ואין אבלים: וכן בר״ח. כ״י נ: ״ואבלים״. דפוסים: ואבלים אינם. ראה במקביל רי״ף כתובות פרק א (דף ג ע״א).
16. ואין מזמנין... פחות מעשרה: דפוסים עד: המזון. גא, כ״י נ עד: ״בשם״.
17. למימר: גא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״מימר״.
18. בציר: גא, כ״י נ: ״בבציר״. ראה רי״ף מו״ק פרק ג׳ (דף יז ע״ב), ובריצ״ג שם (עמ׳ ריט).
19. יתר: וכן גא, כברמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ, דפוסים: יותר.
20. פסוקין: חסר ב-גא, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש.
21. קוראן: גא: ״קוראן״, בכ״י א, רמב״ם פיהמ״ש: ״קוראם״. כ״י נ, עיתים (סי׳ קעט, קפד), דפוסים: ״קורין״. כ״י א (כאן): ״קורא״.
22. ועד: גא, עיתים (סי׳ קפד): ״עד״, כברמב״ם פיהמ״ש.
23. הוא: חסר בדפוסים.
24. למימר: גח גיג, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״מימר״.
כנגדו נמי לא בעינן – לקבוע ג׳ פסוקים בנביא כנגד אותן שקורא המפטיר בתורה.
ואם נשלם הענין בפחות מכ״א פסוקים כגון הפטרת עולותיכם ספו על זבחיכם אין בכך כלום ומ״מ מקום שקורין אותה בתרגום די לו בעשרה פסוקים שהתרגום משלימו לעשרים וחוזר פסוק אחרון בלשון הקדש ונשלם מנין הכ״א ועל זו אמרו מקום שיש בו תורגמן פוסק וי״מ שכל מקום שיש שם תורגמן לקריאת התורה אין מקפידין על קריאת נביא אם אין שם כ״א פסוקים מפני טורח צבור ואפי׳ בעשרה פסוקים דיו ויש אומרים בפחות מעשרה והעיקר כדעת ראשון:
(1-12) א״ר הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללים אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש״ץ למודים יתחיל ואם לאו לא יתחיל (ברכות כ״א:) – פי׳ ואף על פי שאינו אומ׳ קדוש עם הציבור וכדאמרן וכולי עלמא מיפסק לא פסקי׳ ור׳ יהושע בן לוי אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש״ץ לקדוש יתפלל ואם לאו אל יתפלל כדי שיאמר קדושה עם הציבור ואמרינן במאי קא מפלגי מר סבר היחיד אומר קדוש ומר סבר אין היחיד אומ׳ קדוש דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה אינו פחות מי׳ והשתא ניחזי אנן רב הונא דהוה אמורא היכי סבר דהיחיד אומר קדוש והלא משנה שלמה שנינו הבא שאין עוברי׳ בפני התיבה בפחות מי׳ והיינו משום קדושה דאית ביה וכדמפרשו בגמרא ולי׳ למי׳ בה נמי טעמא אחרינא אלא ודאי כדפירש רש״י ז״ל התם דרב הונה סבר כי היחיד המתפלל בתוך הציבור אומר קדוש׳ ואף על פי שאינו אומרו עמהם ולא עונים כלום ולא מצטרפין לו שהרי עסוקים בתפלתם לעצמם והיינו לישנא דהיחיד או׳ קדוש׳ שאלו היה או׳ בקול רם והקהל עונים אחריו או שותקין לאו יחיד הוא אלא ודאי הוא אומרה יחידי בתפלה והצבור עסוקים בתפלתם שהרי עדיין לא גמרו ואפ״ה סבר דכיון דבתוך י׳ הוא ששכינה ביניהם רשאי ולא נאמר ואין עוברין לפני התיבה בפחות מי׳ אלא לאפוקי יחיד המתפלל שלא בציבור וע״כ לא פליגי עליה דר״י אלא מטעמא דאין היחיד או׳ קדוש כשהוא ביחיד אפילו בתוך צבור הא כשאו׳ בתוך הציבור ועונין אחריו רשאי ואפילו הם קורין לעצמם בשליח עמהם שאומ׳ להם קדושה בפני עצמן ואף על פי שיש כאן ב׳ קדושות וכבר יצאו בראשונה ואי ס״ד דבעי׳ י׳ ממש לצירוף וז׳ שלא יצאו היכי טעי רב הונא כלי האי דיחיד לעצמו או׳ קדוש וכי תימא ולדברי רש״י ז״ל אפילו לר׳ יהושע למה אמר שאם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש״ץ לקדוש אל יתפלל יחיד יתפלל בלא קדושה וכשישלימו הציבור יפרוס עמהם על שמע הא בורכא דמ״ל דלינטרו ליה ציבורא בתר הכי כולי האי ועוד אפילו תימא דמנטרי ליה למה לי לאטרוחי ציבור כולי האי מסתייה דלינטר איהו השתא עד דמצלי צבורא בלחישה וכי מסדר שליחא דצבורא לצלותא ואפילו בהדה מילתא ואו׳ קדושה עם הציבור וכדכתבי רבנן ז״ל וכי תימא ודלמא פלוגתא דרב הונא ור״י לא שיתיר רב הונא ליחיד המתפלל בלחש לו׳ קדוש בתפלתו אלא שהיה סבור שלאחר שישלימו צבור תפלתם עומד היחיד ואומר קדוש בתוך הציבור ור״י סבר שאינו אומר כיון שכבר התפללו הציבור והלכתא כר׳ יהושע בן לוי הא נמי בורכא וסתרא כל מאי דפרישו רבנן ז״ל בהא דיחיד או׳ קדוש יחיד לגמרי בתפלתו משמע ועוד היכי תיסק אדעתין שעל סמך זה שימתינוהו צבור לאחר תפלתם יתיר רב הונא להתפלל ביחיד ושלא להמתין לש״ץ עד שיסדר תפלתו ויענה קדושתו עם הציבור ואם הוא יסמוך שימתינו לו גם כן למודים ולמה אמר שאם לא יוכל לגמור עד שלא יגיע ש״ץ למודים אל יתפלל הרי צבור שטרחו בשבילו עד קדושה אין תימה שיטרחו גם כן עד שיגיע למודים שהרי הוא גם כן יסיים את התפלה שלא יפסיק בסדר קדושה בלבד אף על פי שכבר התפלל שזה לא מצי׳ בכל מקום ובברכה של ק״ש הוא שאפשר לומר כן שהרי אינם מעכבות זו את זו כדאיתא בברכות בפ״ק אלא ודאי דהא ליכא למימר כלל כנ״ל ועלה בידינו כדברי רש״י ז״ל שאפילו ט׳ שכבר התפללו מצטרפים עם היחיד שלא התפלל כדי שיאמר קדושה וקדיש או ברכו. מכל מקום לענין פי׳ פורסין על שמע אינו שלשון פורסין אינו משמע לדלג הברכות ולומר מקצתם בלבד ועוד שהרי אמ׳ במשנתינו המפטיר בנביא הוא יפרוס על שמע או משום כבוד או משום אנצויי ואי פורס על שמע הוא כדאמרנא לא סגיא בלאו הכי עד דלימא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והא דמיא לא מתרמיא מלתא ותו מאי כבוד ומאי אינצויי אי׳ וכדאמרי׳ נמי איכא ביניהו דעביד הפורס על שמע בחנם דמשמע דזימנין דעביד בשכר וכי מלתא קביעא הוא שיטלו עליה שכר דמינצו עליה. לכך הנכון כמו שמפרש מורי רבי׳ נר״ו בשם רבי׳ הגדול ז״ל שפורסין על שמע כמו מברכין על שמע כלו׳ שמתחיל בקדיש וברכו וק״ש וברכותיה כלן וכדמתרגמינן כי הוא יברך הזבח הרי הוא פורס על מזונא לפי שהוא מברך והאחרים נפטרין ואף כאן לפי שש״ץ האומר ברכות של ק״ש בקול רם והם עונין אחריו אמן נפטרין בברכותיו ובלבד שיקראו את שמע כדי שישננו בפיהם כדאיתא בירושלמי הוה ס״ד דסגי כפחות מי׳ נמי קמ״ל דהא בהא נמי לא אפשר משום דכל בה״ג לא סגי בלא ברכות שאינו בפחות מי׳ וגם שיחיד אינו מוציא לחברו את הברכות של ק״ש אלא בציבור וכ״ש בברכות ק״ש של שחרית דאין קדושה. וראיה לפי׳ זה הא דגרסי׳ במסכת סוטה כיצד אמרו ישראל שירה על הים ר״ע אומר בגדול שקורא את ההלל ועונים אחריו מה שהוא או׳ ר׳ נחמיה אומר כפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והן אומרים את שמע בלחש וזה מסייע לפירושנו.
והא דקתני בתר הכי אין עוברין לפני התיבה – היינו לסדר את התפלה שדרכם היה שלא לעבור לפני התיבה עד תפלת המנחה ופעמים שא׳ פורס על שמע וא׳ מסדר התפלה ולענין מה שנוהגין בקצת המקומות לומר ברכו אחר תפלה מפני שקצת בני אדם שלא היו שם בפתיחות ברכות אמר מורי רבי׳ נר״ו שהוא טעות שלא תקנו לומר ברכו אלא בראשי ברכות ובאומר ברכו אחריו להוציא לאחרים כעין זימון של ברכת המזון וכעין הקורא בתורה והמפטיר בנביא וכן מברך של ק״ש ומדברי רבותינו ז״ל למדנו שקדושת ברכה ראשונה של ק״ש שחרית אינה נאמרת אלא בי׳ והיחיד מדלג ואומר בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כא׳ עונים באימה ואומרים ביראה קדושה והאופנים וכו׳ לעומתם משבחים לאל ברוך ונעימות יאמרו ויש מביאים ראיה לזה מהא דתנן אין פורסין על שמע בפחות מי׳ ואמרינן עלה בירוש׳ התחיל בי׳ לומר ברכו גומר מיהת הא לאו הכי לא ואינה ראיה דהא פרישנא דפורסין היינו לברך ברכות ק״ש להוציא אחרים ובעי׳ י׳ לפי שאין יחיד מוציא לאחרים מברכות ק״ש גם כן אלא בי׳ אף על פי כן אם התחילו בי׳ והלכו להם מקצתם גומר ומוציא וי״א דכיון שאין זו אלא ספור דברים היאך מלאכי עליון מקדישין אפילו יחיד גומר וכן דעת מורי נר״ו ובסדר קדושה של אחר כל התפלות והתחנונים לא מצי׳ שיהא צריך י׳ שאינו אלא כקורא בנביא ומתרגם וכן דעת מורי נר״ו.
כנגדו נמי לא בעי [גם כן אינו צריך] להוסיף בפסוקי ההפטרה.
it is not necessary to also add corresponding verses in the haftara.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַתְקֵיף לַהּ רָבָא וַהֲרֵי ״עוֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ״ (ירמיהו ז׳:כ״א) דְּלָא הָוְיִין עֶשְׂרִין וְחַד וְקָרֵינַן אשָׁאנֵי הָתָם דִּסְלֵיק עִנְיָינָא.

Rava strongly objects to this baraita: But there is the haftara that begins with the words: “Add your burnt offerings” (Jeremiah 7:21–28), which does not have twenty-one verses, and nevertheless we read it. The Gemara answers: There it is different, as the topic is completed in fewer than twenty-one verses, and it is not necessary to begin another topic merely to complete the number of verses.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה עליה] על ברייתא זו רבא: והרי ההפטרה המתחילה ״עלותיכם ספו״ (ירמיהו ז, כא-כח) דלא הויין עשרין וחד, וקרינן [שאין הם עשרים ואחד פסוקים, ואנו קוראים אותה]! ומשיבים: שאני התם דסליק עניינא [שונה שם שנגמר הענין] אחרי כן, ואין מוסיפים מנושא אחר רק כדי להשלים את מספר הפסוקים.
Rava strongly objects to this baraita: But there is the haftara that begins with the words: “Add your burnt offerings” (Jeremiah 7:21–28), which does not have twenty-one verses, and nevertheless we read it. The Gemara answers: There it is different, as the topic is completed in fewer than twenty-one verses, and it is not necessary to begin another topic merely to complete the number of verses.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהֵיכָא דְּלָא סָלֵיק עִנְיָינָא לָא וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא זִמְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְכִי הֲוָה קָרֵינַן עֲשָׂרָה פְּסוּקֵי אֲמַר לַן אַפְּסִיקוֹ מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תּוּרְגְּמָן שָׁאנֵי דְּתָנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין תּוּרְגְּמָן באֲבָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תּוּרְגְּמָן פּוֹסֵק.:

The Gemara asks: But is it true that where the topic is not completed, we do not read fewer than twenty-one verses? Didn’t Rav Shmuel bar Abba say: Many times I stood before Rabbi Yoḥanan as a translator, and when we had read ten verses he would say to us: Stop. This indicates that a haftara need not be twenty-one verses. The Gemara answers: In a place where there is a translator, who translates each verse into Aramaic and adds additional explanation, it is different. In that case, it is not necessary for the haftara to consist of twenty-one verses, so as not to overburden the congregation, as Rav Taḥalifa bar Shmuel taught: They taught that twenty-one verses must be read from the haftara only in a place where there is no translator; but in a place where there is a translator, one may stop even before that.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקום שיש תורגמן שאני – שיש טורח לצבור.
לא שנו אלא במקום שאין מתרגמין – ועל זה אנו סומכין שאין אנו מתרגמין הפטרות שבכל ימות השנה וכן הפרשיות.
אבל [במקום ש]⁠יש תורגמן פוסק. לפי שעם התרגום יעלו כ׳ פסוקים, וחוזר וקורא הפסוק האחרון בלשון הקדש הרי כ״א.
עזרא תיקן שיהו קורין ג׳ פסוקין וכו׳. משום דכתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, וכתיב בתריה ויבא עמלק, לפיכך תיקן שלא יעמדו ג׳ ימים בלא תורה. ובמנחה תיקן משום עמי הארץ שמבטלין מדברי תורה כל ימי השבוע, ובעבור שלא יתעסקו בשבת בשכרות ובניגונין [נ״א: ובספורים], תיקן שידרשו להם בשבת במנחה ויקראו בתורה.
אבל במקום שיש תורגמן פוסק. משו׳ טורח ציבור1.
משה ע״ה תיקן וכו׳2. במרוב׳3 פרי׳ גבי י׳ תקנו׳ עזר׳ והא מיעקר׳ מיתקנ׳ דכתי׳ וילכו ג׳ ימים תלת׳ פסוקי כנגד כהני׳ לויים וישראלי׳ ואת׳ עזר׳ ותיקן י׳ פסוקי׳ כנגד י׳ בטלני׳.
1. כעי״ז פרש״י. ועיין בר״ן (דף יג,א ד״ה ואי איכא תורגמן) שכתב משום דבהדי תרגום הוו עשרין ופסוק אחרון שחוזר וכופל אשורית קרי עשרים ואחד. אמנם עיין מאירי שהביא י״מ שכל מקום שיש שם תורגמן לקריאת התורה אין מקפידין על קריאת נביא אם אין שם כ״א פסוקים מפני טורח צבור ואפי׳ בעשרה פסוקים דיו ויש אומרים בפחות מעשרה והעיקר כדעת ראשונה. וכונת המאירי לדברי הירושלמי (ירושלמי מגילה ד׳:ג׳) דבמקום שיש תורגמן סגי אפילו בשלשה. ועיין הגה״מ (פי״ב מהל׳ תפילה הי״ג) בשם רבינו שמואל דעשרה דנקט הכא לאו דוקא אלא סגי בג׳ וכדברי הירושלמי.
2. איירי על דברי הרי״ף (דף יג,א) ירושלמי משה תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשבתות וביו״ט ובחולו של מועד וכו׳.
ואי סליק ענינא בבציר מעשרים ואחד. פירוש ואם גמר הענין בפחות מעשרים ואחד פסוקים כגון (ירמיה ז,כא) ״עולתיכם ספו על זבחיכם״ שבה מפטירין בשבת צו את אהרון, עד ״כי באלה חפצתי״, שאין בה כי אם עשרה פסוקים מתחילתה עד ״כי אבדה האמונה ונכרתה מפיהם״ ושני פסוקים אחרים והם ״כה אמר יי׳ אל יתהלל חכם בחכמתו״ וכו׳ ופסוק שאחריו (והם) [והוא] ״כי אם בזאת יתהלל המתהלל״ וכו׳. לא בעינן עשרים וחד פסוקי. דהא סליק עניינא. ואי איכא תרגמן נמי לא בעינן עשרים וחד. פירוש יש מי שאומר1 לפי שעם התורגמן יעלו עשרים ואחד לפי שחוזר המפטיר וקורא הפסוק האחרון בלשון הקדש כדי שישלים עשרים ואחד2.
3ירושלמי משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות וימים טובים וכו׳ עזרא תקן שיהו קורין שלשה בתורה בשני ובחמישי כמו שביארנו4 ובשבת במנחה מפני יושבי קרנות שכיון שהן בטילין בשבת יושבין לשוח שיחה בטילה לפי שאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת שנאמר (ישעיה נח,יג) ״ודבר דבר״ שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול5 ולפיכך תקן עזרא שיהיו קורין במנחה בשבת כדי שיקומו יושבי קרנות ויבואו לשמוע דברי תורה.
1. ר״י מלוניל ועיי״ש בהערות המהדיר.
2. מכאן סמך למנהג הספרדים כשקוראים לחתן פרשת ׳ואברהם זקן׳ עם תרגום, חוזרים על הפסוק האחרון אחרי התרגום כדי לסיים בקריאה בתורה, אך התימנים כשמתרגמים הפרשה אין נוהגים כן.
3. מכאן ואילך הוא לשון הרי״ף.
4. דף לא,א ד״ה ירושלמי.
5. שבת קיג,ב ועיין תוס׳ שם ד״ה שלא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

אבל במקום שיש תורגמן פוסק – מפני טורח צבור.
תוס׳ ד״ה לא שנו וכו׳ שבכל ימות השנה. עי׳ לקמן דף כד ע״א תוס׳ ד״ה ואם היו:
ושואלים: והיכא [והיכן] שלא סליק עניינא [נגמר הענין] לא מפסיקים? והאמר [והרי אמר] רב שמואל בר אבא: זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה [פעמים רבות הייתי עומד לפני] ר׳ יוחנן כמתורגמן, וכי הוה קרינן [וכאשר היינו קוראים] עשרה פסוקי [פסוקים] אמר לן [לנו]: אפסיקו [הפסיקו], הרי שמפסיקים אף בפחות! ומשיבים: במקום שיש תורגמן [מתורגמן] שאני [שונה], שכיון שהמתרגם מאריך ומוסיף בדברים, מקצרים לעיתים מפני טורח הציבור. דתני [ששנה] רב תחליפא בר שמואל: לא שנו שיש לקרוא בהפטרה עשרים ואחד פסוקים אלא במקום שאין תורגמן, אבל מקום שיש תורגמן — פוסק אפילו בפחות.
The Gemara asks: But is it true that where the topic is not completed, we do not read fewer than twenty-one verses? Didn’t Rav Shmuel bar Abba say: Many times I stood before Rabbi Yoḥanan as a translator, and when we had read ten verses he would say to us: Stop. This indicates that a haftara need not be twenty-one verses. The Gemara answers: In a place where there is a translator, who translates each verse into Aramaic and adds additional explanation, it is different. In that case, it is not necessary for the haftara to consist of twenty-one verses, so as not to overburden the congregation, as Rav Taḥalifa bar Shmuel taught: They taught that twenty-one verses must be read from the haftara only in a place where there is no translator; but in a place where there is a translator, one may stop even before that.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: גאֵין פּוֹרְסִין עַל שְׁמַע דוְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה הוְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם ווְאֵין קוֹרִין בְּתוֹרָה זוְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא.

MISHNA: One does not recite the introductory prayers and blessing [poresin] before Shema; nor does one pass before the ark to repeat the Amida prayer; nor do the priests lift their hands to recite the Priestly Benediction; nor is the Torah read in public; nor does one conclude with a reading from the Prophets [haftara] in the presence of fewer than ten men.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה. ואין נושאין כפיהן ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פרס
פרסא(מגילה כג:) אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה וכו׳ עד פחות מעשרה רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע מיהת שמעינן לא יפרוס על שמע לא יברך ברכת יוצר אור כי הוא יברך הזבח מתרגמינן ארי הוא יפריס נכסתא ועיקר הדבר על כן אין פורסין על שמע פחות מעשרה ופרקינן לכן צריכת כהדא דתני אין פורסין על שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומרין וכן כולם השנויים במשנתינו כיוצא בהן ועל כולן הוא אומר ועוזבי ה׳ יכלו.
א. [דען זעגען ערטיילען.]
מתני׳ אין פורסין על שמע – מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע. פורסין לשון חצי הדבר.
ואין עוברין לפני התיבה – שליח צבור.
ואין נושאין כפיהן – הכהנים.
אין קורין בתורה – בצבור.
אין פורסין על שמע, כגוןא שאנו נוהגין שהבאין לבית הכנסת לאחר שעמד החזן בתפילה אומר ברכו עד יוצר המאורות. ופורס לשון פרוסה שאינו משלים הברכות.
ואין עובר לפני התיבה בפחות מי׳, שליח ציבור העובר לפני התיבה.
א. כפירוש רש״י אלא שרש״י כתב מנין הבא לביהכנ״ס ועי׳ תוס׳ ד״ה ואין.
אין פורסין על שמע פחות מעשרה – בירושלמי מפרש שאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן אפ״ה גומרין ועל היוצאים הוא אומר ועוזבי ה׳ יכלו (ישעיהו א) וכן הלכה.
ואין פורסין על שמע – הקונטרס פירש בני אדם שבאו בבית הכנסת אחר שהתפללו הצבור ורוצים לומר קדיש וברכו צריך עשרה ור״ת פירש דבשבעה שלא שמעו עם שלש אחרים סגי וה״נ איתא במס׳ סופרים רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונותנים טעם לדבריהם דכתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳ (שופטים ה) דאיכא שבע תיבות וי״א אפילו בששה משום דברכו הוי הששי ור״ת כתב בספר הישר בחמשה משום דליכא אלא חמש תיבות עד ברכו ונ״ל אפילו בשלשה שלא שמעו והכי פירושו דקרא בפרוע פרעות בישראל שלא עשו מה שמוטל עליהם לעשות אז יתנדב העם לברך ה׳ וליכא אלא שלש תיבות עד בהתנדב ותלמידי רש״י פירשו משמו דאפילו בשביל אחד שלא שמע יכולים הם לפרוס על שמע ואפילו אותו ששמע כבר יכול להוציא אותן שלא שמעו כמו שאנו רואים שליח צבור שאף על פי שהתפלל כבר השמונה עשרה ברכות בלחש חוזר ומתפלל בקול רם ואע״פ שכולנו בקיאין עכשיו מ״מ י״ל דאין זה ראייה כל כך דשאני השמונה עשרה ברכות שהרי אם היה מתפלל מתחילה בקול רם שמא לא יכוונו לבם להגיע עם שליח צבור במקום קדושה ומודים ור״ת לא היה רוצה לעשות אפילו לעצמו.
מתני׳ ג. אין פורסין על שמע. כלומר מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו צבור את שמע, עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני קריאת שמע. ולשון פורסין הוא חצי הדבר כמו מנה ופרס. ובפחות מעשרה אסור לעשות, דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, וילפינן תוך תוך מהתם, דכתיב הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת, [וכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת], מה להלן עשרה, דהא יהושע וכלב לא היו נחשבין מהן, אף כאן עשרה, דכל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה.
ואין עוברין לפני התיבה. היינו שליח צבור.
מתני׳ אין פורסין על שמע. אין מברכין ברכת יוצר המאורו׳ בקדושה1. וממאי מדא׳ ר׳ יהודה2 כל שלא ראה מאורו׳ מימיו לא יפרוס על שמע אלמ׳ דהאי פורסין על שמע ברכת יוצר אור היא.
אין פורסין. אין מברכין3. כי הוא יברך הזבח גבי שמואל4 מתר׳ כי הוא יפרוס על זיבח׳ בערוך5.
ואין עוברין לפני התיבה. שליח ציבור6.
ואין נושאין כפיהן. כהנים7.
ואין קורין בתור׳ ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב. למת8 לקוברו9 שהיו יושבין ז׳ פעמים לכבוד המת והרוצה לסופדו סופד והכי תני׳ במסכ׳ ברכו׳10 אין פוחתין מז׳ מעמדות ומושבות כגון עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו11 והטעם של ז׳ פעמי׳ כנגד ז׳ הבלים שאמ׳ קוהלת בפסוק ראשון12.
אין פורסין. כת׳ ר״ח בירוש׳13 פרי׳ כיון דתנינן אין פורסין על שמע מי לא תנינן אין עוברין לפני התיבה בפחו׳ מי׳ ומשני לומ׳ לך שאם התחילו בי׳ והלכו מקצתן שגומרין וה״ה לכל השנויין במתני׳ ועל ההולכין14 נא׳15 ועוזבי י״י יכלו.
ברכ׳ רחב׳. פ״ק דכתובו׳16 מפר׳ לה. אבל ברכ׳ המזון של אבלים שאו׳ נברך מנחם אבלים ושאו׳ י״י אמת דיין אמת שופט בצדק שמוסיפין בהטוב [ו]⁠המטיב כדא׳ בג׳ שאכלו17 לא בעי י׳18.
1. לכאו׳ כונת רבינו שאין מזכיר קדושה בברכת יוצר המאורות ביחיד ומשמע היינו אפילו לעצמו שלא להוציא אחרים אין מזכיר בלא עשרה. וכ״כ הריטב״א בשם רבותיו שקדושת ברכה ראשונה של ק״ש אינה נאמרת אלא בי׳ והיחיד מדלג ואומר בשפה ברורה ובנעימה קדושה כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה קדושה והאופנים וכו׳ לעומתם משבחים לקל ברוך נעימות יאמרו. אמנם בפירש״י (ד״ה אין פורסין) משמע דהיינו דוקא להוציא אחרים יד״ח אין מוציא שלא בעשרה וכ״כ הריטב״א בשם הרמב״ן ועיין מאירי.
2. לקמן דף כד,א.
3. בפירש״י (ד״ה אין פורסין) לשון חצי הדבר. וכ״כ הר״ן (דף יג,א ד״ה אין פורסין) אמנם בסוף דבריו הביא בשם הגאונים אין פורסים אין מתחילים. [ועיין פירש״י לרי״ף (דף יג,א) אין פורסין לשון אכילת פרס]. ועיין פיה״מ להרמב״ם.
4. שמואל א,ט,יג.
5. ערך פרס וכ״כ המאירי.
6. כ״פ רש״י ד״ה ואין עוברין.
7. כ״פ רש״י ד״ה ואין נושאין.
8. בפירש״י כשנושאין את המת לקוברו.
9. מבואר דהיינו קודם הקבורה. וכ״כ בפירש״י לכתובות (דף כח,א ד״ה מעמד ומספד). אמנם במאירי הביא שי״א שהוא בשעה שחוזרין מבית הקברות. וכ״כ הרשב״ם בב״ב (דף ק,ב ד״ה משבעה) עיי״ש מש״כ בזה.
10. לכאו׳ צ״ל ב״ב דף ק,ב.
11. כ״פ רש״י ד״ה אין עושין.
12. כ״ה בגמ׳ ב״ב שם.
13. ירושלמי מגילה ד׳:ד׳.
14. בירושלמי ובר״ח ועל כולן הוא אומר.
15. ישעיה א,כח.
16. דף ח,ב.
18. כעי״ז כתבו התוס׳ ד״ה ואמר ר׳ יצחק. אמנם בתוס׳ בכתובות (דף ח,ב ד״ה כי תניא) הוכיחו מדברי הגמ׳ שם דברכת המזון דאבלים בעי עשרה. ועיין מאירי בסוגיין מש״כ בזה.
מתניתין. אין פורסין על שמע. פירוש פורסין לשון הצעה כמו ״ויפרוש אותה לפני״ (יחזקאל ב,י), כלומר אין אחד מברך ברכות של קרית שמע והכל שומעין ועונין אמן1, או קורין עימו כמלמד תנוקות, אלא בעשרה. תרגום (שמואל א ט,יג) ״כי הוא יברך הזבח״ ״ארי הוא יפרוס על נכסתא״. ואין עוברין לפני התיבה. פירוש אומר קדיש ועובר אחד לפני התיבה שעליה ספר תורה או שבה ספר תורה להתפלל בצבור2 ואין נושאין את כפיהם הכהנים לברך את העם. ואין קורין בתורה. בצבור. ואין מפטירין בנביא. בצבור.
1. ע״פ רמב״ם פ״ה מהלכות תפלה ה״ה, ודלא כרש״י ור״י מלוניל שפירשו באופ״א.
2. כמנהג הספרדים שהחזן עומד בתיבה שעליה קורים בתורה, ולא כמנהג האשכנזים שעומד החזן בעמוד מיוחד ליד ארון הקודש.
מתני׳: אין פורסין על שמע פחות מעשרה. פירוש בני אדם שבאין בבית הכנסת אחר שקראו הצבור את שמע [עומד אחד] ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של קרית שמע מפני שיש בה קדושה, והלכך אין פורסין אותה בפחות מעשרה דכל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה. ולשון פורס חוצה כלומר שאומרים מחצית הברכות, וכדאמרינן (בכורות נז:) בפרס הפסח דהיינו ט״ו יום שהן מחצית השלשים יום שכבר חל זמנו של פסח כדאמרינן (מגילה כט:) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום.
ובשם רש״י ז״ל פירשו תלמידיו, שאפילו בשביל אחד פורסין על שמע אע״פ שכל השאר כבר שמעו קדיש וברכו וקדושה, ואפילו קרא הוא עצמו את שמע אפילו הכי יכול לחזור ולפרוס על שמע כדי שיאמר קדיש וברכו וקדושה. וכן כתוב במסכת סופרים (פ״י ה״ז) ובמקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר תפלה חוזר האחד בפני אלו ואומר קדיש או ברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו. אבל רבינו תם ז״ל לא היה נוהג כן עד שיהו שם ששה שלא שמעו קדיש וברכו, ומביא ראיה ממה שאמרו במסכת סופרים (שם) ואין אומרין קדיש וברכו פחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים אותו בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳ (שופטים ה:) כמנין התיבות ויש אומרים בששה שברכו ששי הוא עד כאן, ופירש הוא ז״ל הני שבעה וששה שלא שמעו קדיש וברכו דאילו כן שבעה בין כולם יחלוק עם משנתינו.
ומיהו אם נפרש כדברי רבינו תם ז״ל יקשה ממה שאמרו שם אפילו יחידי בתוך תשעה או עשרה שחזר בפני אלו ואומר קדיש או ברכו וענו אלו אחריו יצא, כמו שכתבנו למעלה. ועל כן נראה למקצת מרבותינו הצרפתים ז״ל דאפילו אין שם בין כולם אלא שבעה או ששה בלבד פורסין על שמע לדברי מסכת סופרים, וחולק על תלמוד שלנו בזה, וכמו שהתחיל אין אומרין קדיש וברכו פחות מעשרה דאלמא משמע דרבותינו שבמערב חולקין בזה שאין מצריכין בין כולם אלא שבעה או ששה. ועוד הביא בספר הישר אגדה אין אומרים ברכו אלא אם כן יש שם חמשה בני אדם שלא שמעו שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳.
ואין נושאין את כפיהם. פירוש: משום דמזכיר את השם ואומר יברכך השם, והוה ליה כזימון בעשרה דצריך עשרה משום דאמרינן נברך לאלקינו.
ואין מפטירין בנביא. צריך עיון למה צריך עשרה בהפטרה.
המשנה השלישית אין פורסין על שמע וכו׳ כונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר אותם הדברים שאינם נעשים בפחות מעשרה ואמר שאין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה וענין פריסת שמע יש מי שפירש בו על עשרה שבאו לבית הכנסת שמצאו צבור שכבר התפללו וגם הם התפללו בינם לבין עצמן אלא שהיו עושין כן לשמוע קדיש וברכו שלא שמעוה אחד מהם וי״מ אף בששמעו קצת מהם הואיל ולא שמעוה רובם והוא שאמרו במס׳ סופרי׳ אין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אמרו שבעה ויש אומרים ששה והם מפרשים שאי אפשר לומר שבעה לבד או ששה לבד אלא שבזו נחלקו שלדעת תנא קמא אין עושין כן אלא בעשרה ר״ל שלא שמעוה אחד מהם ולדעת רבותי׳ שבעה כלומר הואיל והיו שם שבעה שלא שמעוה שהם רוב ורוב הניכר וי״א ששה כלומר רובא בעינן רובא דמינכר לא בעינן וגדולי הרבנים פירשו אפילו בששמעו רובם כל זמן שיש שם אחד מהם שלא שמעה אע״פ שכל התשעה שמעוה:
וענין פריסת שמע הוא שעומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של ק״ש עד יוצר המאורות שיש בה קדושה ומדלג אהבת עולם וק״ש שאין מתפללין אותה בתורת נדבה ומדלגין משם לי״ח שאפשר לחזור בהם מתורת נדבה ואומר קדושה ואף לדעת הפוסקים שאין נדבה בצבור כמו שביארנו בפר׳ מי שמתו קדיש וקדושה מיהא כעין חובה הוא וי״מ בשיטה זו שלא נאמרו הדברים אלא כשהיו שם באותם עשרה קצת שלא התפללו כלל אפי׳ לא היה שם בענין זה אלא אחד ולשון פורסין מענין פרוסה כלומר מחלקין את הברכות של שמע כלומר שמברכין חצי הברכות שעל שמע והוא אותה שיש בה קדושה שכשהתפללו ביחיד לא אמרוה בקדושה כך פירשו רבים אלא שאנו פסקנו במס׳ ברכות שהיחיד אומרה בקדושתה וכך היא שנויה במס׳ סופרים וענין עובר לפני התיבה הוא שליח צבור המתפלל תפלה שלימה ואמרו ששני אלו דבר שבקדושה הם ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ויש חולקין בענין פריסת שמע במה שביארנו שאי אפשר לעשות כך ופי׳ פריסת שמע בברכות סדורות ובקריאת שמע ובתפלת י״ח ולשון פורסין מברכין מלשון כי הוא יברך על הזבח שמתרגמין ארי הוא יפרוס על דיבחא וענין עובר לפני התיבה הוא לתפלת י״ח והענין הוא שהיה מנהגם ששליח צבור היה עומד רחוק מן התיבה בעוד שהיה קורא את שמע וברכותיה וכשמגיע לי״ח היה עובר לפני התיבה ומתקרב לשם להודיע ששני ענינים הם ואמר על שניהם שאין נעשים בפחות מעשרה ובתלמוד המערב פירשו על כל אלו הנזכרות במשנה שאם התחילו בעשרה והלכו להם מקצתם גומר מעתה יש מי שאומר הואיל וק״ש וברכותיה ענין אחד ותפלת י״ח הוא ענין אחר אם התחיל קריאת שמע וברכותיה והלכו להם גומר קריאת שמע וברכותיה אבל אינו מתפלל י״ח שאינו גומר אלא מתחיל ואם התחיל בי״ח בעשרה והלכו להם גומר ויש מי שאומר הואיל והתחיל בברכות ק״ש גומר עד סוף שמונה עשרה:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

מתניתין אין פורסין על שמע – יש מפרשים אין מברכין. תרגום והוא יברך הזבח והוא יפרוס על דבחא אלמא פורס מברך הוא. ע״א לשון פרוסה והיינו כשאדם בא לבית הכנסת לאחר שקראו צבור את שמע ועומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני ק״ש מפני הקדושה. אין פורסין בפחות מי׳ כתב רבינו יעקב שאם יש כאן ששה שלא שמעו קדיש וברכו אעפ״י שהשאר שמעו יכולין הן לפרוס על שמע והביא ראיה מהא דאמרינן במסכת סופרים אין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה. רבותינו שבמערב אומרים אותו בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו י״י כמנין התיבות וי״א אפילו ששה שברכו ששי הוא פירוש אם יש ששה שלא שמעו והשאר שמעו אבל בשם רש״י פירשו תלמידיו שאפילו בשביל א׳ פורסין על שמע ואפילו קרא את שמע יכול לחזור ולפרוס על השמע בעמדו לפני התיבה ועוד כתיב במסכת סופרים ובמקום שיש ט׳ או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר תפלה עמד א׳ בפני אלו ואמר קדיש וברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו.
אין עוברין לפני התיבה – ש״צ.
ואין נושאים כפיהם – כהנים.
ואין קורים בתורה – בצבור. בספר הישר בעי אמאי צריך למתני אין פורסין ואין עוברים [לפני התיבה] (בתור׳) ואמאי צריך אין מפטירין כיון דאמר אין קורין. וי״ל דאיצטריך למיגרס הכי משום הא דגרסינן בירושלמי התחילו בי׳ והלכו להם מקצתם וגמר את שמע אפילו הכי לא יעבור לפני התיב׳ לומר שמנה עשרה דמילת׳ אחריתי היא. וכן אין קורין ואין מפטירין.
א משנה אין פורסים על שמע, שהמאחרים לבוא לבית הכנסת אחר שסיימו הציבור לומר קריאת שמע — הותר להם לדלג על חלק מברכותיה כדי שיוכלו להתפלל תפילת שמונה עשרה עם הציבור, ועומד אחד מהם ואומר קדיש ו״ברכו״ וברכה ראשונה מברכות קריאת שמע, וכיון שאינם אומרים את כל הברכות נחשב הדבר כפרס (מחצית), ואין עוברים לפני התיבה בתפילת שמונה עשרה, ואין כהנים נושאים את כפיהם, ואין קוראין בתורה, ואין מפטירין בנביא,
MISHNA: One does not recite the introductory prayers and blessing [poresin] before Shema; nor does one pass before the ark to repeat the Amida prayer; nor do the priests lift their hands to recite the Priestly Benediction; nor is the Torah read in public; nor does one conclude with a reading from the Prophets [haftara] in the presence of fewer than ten men.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) חוְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים טוְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים יוּבִרְכַּת חֲתָנִים כוְאֵין מְזַמְּנִין בַּשֵּׁם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה לוּבְקַרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן מוְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.:

And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service; nor does one recite the mourners’ blessing or comfort mourners in two lines after the funeral; or recite the bridegrooms’ blessing; and one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun, with the name of God, with fewer than ten men present. If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine men and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין אומרים ברכת אבילים – שהיא ברכת רחבה. ואמר ר׳ יוחנן ברכת אבילים בעשרה ואין אבלים מן המיניין.
ותנחומי אבילים, וברכת חתנים, ואין מזמנין על המזון בשם פחות מי׳ – מנא לן? וא׳ משום ר׳ יוחנן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת, וכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת – יצאו יהושע וכלב נשארו המרגלים י׳, והן שנקראו העדה. ומפורש בתלמוד ארץ ישראל (ירושלמי מגילה ד׳:ד׳:ו׳) מהאי קרא: בבני יעקב לשבור בר בתוך הבאים (בראשית מ״ב:ה׳), וכתיב וירדו1 אחי יוסף עשרה (בראשית מ״ב:ג׳). ומקשי׳2 בירושלמי (ירושלמי מגילה ד׳:ד׳:ב׳): מכיון דתנינן אין פורשין את שמע ליודה מילה תנינן אין עוברין לפני התיבה3 פחות מי׳.
ופרקינן: לכן צריכה בהדה דתני אין פורסין את שמע פחות מי׳ התחילו בי׳ והלכו מקצתן גומרין וכן כולם השנויים במשנתינו כיוצא בהן. ועל כולן הוא אומר ועוזבי י״י יכלו.
1. כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״ויבאו״.
2. כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״ומקשי״ (בלי גרש).
3. כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126 חסר: ״התיבה״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין עושין מעמד ומושב – למת כשנושאין את המת לקוברו היו יושבין ז׳ פעמים לבכות את המת והרוצה לסופדו יספוד והכי תניא (ב״ב דף ק:) אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כגון עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו.
ברכת אבלים – מפרש בגמ׳.
ותנחומי אבלים – כשחוזרין מן הקברות עומדין ומנחמין את האבל ואין שורה פחותה מעשרה במסכת סנהדרין (דף יט.).
ואין מזמנין על המזון בשם – נברך אלהינו.
והקרקעות – של הקדש הבא לפדותן צריך עשרה ואחד מהן כהן.
ואדם כיוצא בהן – אם בא לפדות מיד הקדש ובגמ׳ מפרש לה.
ואין עושין מעמד ומושב. למת, כשנושאין המת לקבורה היו יושבין ז׳ פעמים לכבוד המת, והרוצה לספדו סופדו, והכי תניא במסכת (ברכות) [ב״ב] אין פוחתין מז׳ מעמדות ומושבות למת, כגון עמדו יקרים עמודו, שבו יקרים שבו. ולשון כבוד כזה אין ראוי בפחות מעשרה.
ותנחומי אבלים. עומדין בשורה כשחוזרים מקבור את המת ומנחמין את האבל, ואין שורה פחותה מעשרה.
וברכת חתנים. היינו שבע ברכות הידועות. ואין מזמנין על המזון בשם. כלומר נברך לאלהינו, דכיון דבעי למימר אלהינו, בבציר מעשרה לאו אורח ארעא.
ברכ׳ אבלים. מפר׳ בגמר׳.
תנחומי אבלים. עומדין בשורה כשחוזרין מקבורת המת ומנחמין האבלים. ואין שורה פחותה מעשרה [במסכת1] סנהדרין2.
ברכת חתנים. שבע ברכות ופ״ק דכתובו׳3 יליף מדכתי׳4 ויקח בועז עשרה אנשים א״נ5 ברכו אלקי׳ [ה׳] ממקור ישראל.
בשם. לומר נברך אלקינו6.
וקרקעות. של הקדש הבא לפדותן צריך י׳ ואחד מהן כהן7. ומפיק לי׳ שמואל בגמר׳ מי׳ כהנים הכתובין בפרשה חד לגופי׳ אידך הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות דאפי׳ ט׳ ישראל ואחד כהן וי׳ כהנים כתובי׳ בפר׳ הקדישות בפרש׳ בחוקותי שלשה בערכין ושלשה בבהמה וארבעה בקרקעות וכיון דמשלמי בהו י׳ בעינן י׳ גברי8 חד לגופי׳ לומר דכהן בעינן ואידך ט׳ ישראל.
ואדם כיוצא בהם. אם אמ׳ דמי עלי או דמי פלו׳ עלי שמין אותו כעבד ועבד הוקש לקרקעות דכתי׳9 והתנחלתם [אותם] לבניכ׳ אחריכ׳ לרשת אחוזה.
מנ׳ הא דבעינן י׳ דכתי׳ ונקדשתי וגו׳ ובגמר׳ מסייע׳ מאי משמע אתי׳ תוך תוך כתי׳ הכ׳ ונקדשתי בתוך וכתי׳ התם הבדלו מתוך העדה וגו׳ ואין עדה פחות׳ מי׳ דכתי׳ גבי י״ב מרגלים עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב הרי נשארו י׳.
1. כ״ה בפרש״י.
2. כ״פ רש״י ד״ה ותנחומי אבלים.
3. דף ז,ב.
4. רות ד,ב.
5. תהילים סח,כז.
6. כ״פ רש״י ד״ה על המזון.
7. כ״פ רש״י ד״ה והקרקעות.
8. כ״פ רש״י לגמ׳ ד״ה י׳ כהנים.
9. ויקרא כה,מו.
ואין עושין מעמד ומושב למת. פירוש אין קורין קינות בעמידה ובישיבה בצד בית 1הקברות, במקום שהתקינו להם בצד בית הקברות לקרות בו, שעושין בו מעמד ומושב למת קודם שקוברין אותו, וכיצד עושין מעמידין שאר הקרובים ובני המשפחה שאינן בני האבל, ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהם, באותו מקום שקבעו להם בצד בית הקברות לקרות בו קינות שהוא מעותד לדבר, ואחר כך אומרים ״שבו יקרים שבו״, ואומרים לפניהם דברים אחרים כשהם יושבין ואחר כך אומרים ״עמדו יקרים עמודו״ ואומרים כשהן עומדין, וחוזרין ואומרין כן שבעה פעמים2, דגרסינן בפרק המוכר פירות לחברו (ב״ב ק,ב) ת״ר אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כגון הבל הבלים אמר קוהלת ״הבל הבלים הכל הבל״ שהם שבעה הבלים, ואוקימנה התם שאין עושין אלא בקרובין, ואין עושין אלא ביום ראשון, ואין עושין אלא בבית הקברות, ואין עושין אלא במקום שנהגו.
ואין אומרים ברכת אבילים פירוש ברכת אבלים דברים שאומרין בבית האבל או ברחבה במקום שנהגו לאמרן ברחבה. כלומר המנהג היה שאחר שקוברין את המת מתקבצין האבלים ועומדין בצד בית הקברות, וכל המלוין את המת עומדין מסביב להם שורה לפני שורה, ואין שורה פחותה מעשרה ואין אבלים מן המנין, כמו שנתבאר בסנהדרין בפרק כהן גדול (דף יט,א), האבלים עומדין לשמאל המנחמים, וכל המנחמים באין אצל האבלים אחד אחד, ואומרין להם ״תנוחמו מן השמים״3, ואחר כך הולך האבל לביתו, וזה הוא תנחומי אבלים, ובכל יום ויום משבעת ימי אבלות באין בני אדם לנחמו, בין שבאו פנים חדשות בין שלא באו, והאבל מסב בראש, ואין המנחמים רשאין לישב אלא על גבי קרקע, שנאמר (איוב ב,יג) ״וישבו אתו לארץ״, ואין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל את פיו תחלה שנאמר (שם) ״ואין דובר אליו דבר אחרי כן פתח איוב את פיהו וגו׳ ויען אליפז״4, כמו שנתבאר בפרק ואלו מגלחין (מו״ק כח,ב)5 ואותן דברים שאומרים בבית האבל הם שנקראין ברכת אבלים כמו שכתב שם רבינו הרב (=הרי״ף מו״ק טו,ב בדפי הרי״ף) מן הירושלמי (פסחים פ״ח ה״ח). ואין אומרין אותם אלא בעשרה לפי שיש בהם צדוק הדין והודאה לשם יתברך ולקמן (במתניתין) מפורש ברכת אבלים היא ברכת רחבה, דגרסינן בפרקא קמא דכתובות (ח,ב) ר׳ חייא בר אבא מיקרי בניה דריש לקיש הוה (ואמרי׳) [ואמרי] לה מתני בניה דריש לקיש הוה שכיב ליה ינוקא יומא קמא לא אזל לגביה משום דאמור רבנן (אבות פ״ד מי״ח) ״ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו״, למחר אמר ליה ליהודה בר נחמני מתורגמניה קום ניזיל לגביה, קם ואזל לגביה, אמר ליה קום אימא מילתא כנגד שבחו של הקב״ה, פתח ואמר האל הגדול ברב גדלו אדיר וחזק ברוב נוראו6 מחיה מתים במאמרו 7עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר ברוך מחיה המתים, אמר ליה קום אימא מילתא כנגד אבלים, פתח ואמר אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב היא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים אחינו בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים, אמר ליה קום אימא מילתא כנגד מנחמי אבלים, פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יי׳ לעשות צדקה ומשפט אחינו בעל הגמול ישלם גמולכם ברוך משלם הגמול, אמר ליה קום אימא מילתא כנגד ישראל, פתח ואמר רבון כל העולמים פדה והצל והושע ומלט את עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הרעב ומן השבי ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא לעולם טרם נקרא אתה תענה ברוך עוצר המגפה.
1. כאן מתחיל דף 3א2.
2. מ״כיצד עושין״ ע״כ הוא לשון הרמב״ם פי״ב מהלכות אבל ה״ד.
3. וכעי״ז מנהג הספרדים לומר ״מן השמים תנוחמו״ אבל האשכנזים אומרים נוסח ארוך יותר ״המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד״ וכעי״ז בפרישה סימן שצ״ג.
4. מתיבות ״מתקבצין האבלים״ עד כאן הוא לשון הרמב״ם פי״ג מהלכות תפלה ה״א - ה״ג.
5. כנוסח הגליון שם עיי״ש.
6. כ״ה בדק״ס שם ולפנינו ׳נוראות׳.
7. כאן מתחיל דף 3ב1.
ובקרקעות תשעה וכהן. הקשה רבינו אלחנן דהוה לן לאצרוכי אחד עשר ככל בית דין של ממון ושל נפשות דאמרינן (סנהדרין ב:, ג:) אין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. ועלתה לו בקושיא. ולי נראה שאני הכא שפרט לך הכתוב עשרה כהנים בפרשה, ואילו כן הוה ליה למכתב אחד עשר. ואינו דומה למה שאמרו בריש פרק ראוהו ב״ד בראש השנה החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב:) ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד ואע״ג דכתיב (שם פסוק א) ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן, זה אינו פורט לפי שהדיבור אינו אלא עמהן ואין כאן מקום להזכיר השלישי אלא סמך על הדבר הידוע שאין בית שקול אבל כאן כיון דנחת הכתוב למנינא ימנה גם האחד עשר ולמה שיירו. וטעמא דמילתא משום דשומא היא ואינו כדין ממש.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ואין עושין מעמד ומושב – למת.
והקרקעות של הקדש – הבא לפדותן צריך שם עשרה ואחד מהם כהן ובגמ׳ מפרש טעמא.
ואדם כיוצא בהן – באומר דמי עלי דעשרה פעמים כהן כתיב בפרשת ערכין ור״ל כהן ולא ישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות הילכך בט׳ ישראל וא׳ כהן סגיא. כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. ושמעתי בשם הראב״ד כי קדושה של יוצר אור לא צריכה עשרה משום דאופנים הוא דקאמרי לה ואינו אלא ספור דברים. אבל שאר קדושות צריכות עשרה.
ואין עושים מעמד ומושב כאשר חוזרים מקבורת המת, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים לאבלים, וכן אין אומרים ברכת חתנים, ואין מזמנים בברכת המזון בהזכרת שם שמים — אם היה בכל אחד מאלה פחות מעשרה אנשים. ובפדיון קרקעות מן ההקדש צריך שיהיו שם תשעה אנשים (אפילו שאינם כהנים) ועוד כהן אחד בנוסף להם (והרי הם עשרה יחד), וכן באדם כיוצא בהן בפדיונו, שכשיש לפדותו מן ההקדש, צריכים שיהיו תשעה וכהן.
And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service; nor does one recite the mourners’ blessing or comfort mourners in two lines after the funeral; or recite the bridegrooms’ blessing; and one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun, with the name of God, with fewer than ten men present. If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine men and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא כ״ב:ל״ב) נכׇּל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לֹא יְהֵא פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה.

GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that ten people are needed in each of these cases, derived? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is as the verse states: “And I shall be hallowed among the children of Israel” (Leviticus 22:32), which indicates that any expression of sanctity may not be recited in a quorum of fewer than ten men.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנהני מילי אמר ר׳ יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מי׳.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שצריכים עשרה למנין? אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: שאמר קרא [הכתוב]: ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ (ויקרא כב, לב), ללמדנו שכל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה אנשים.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that ten people are needed in each of these cases, derived? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is as the verse states: “And I shall be hallowed among the children of Israel” (Leviticus 22:32), which indicates that any expression of sanctity may not be recited in a quorum of fewer than ten men.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי מַשְׁמַע דְּתָנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא אָתְיָא תּוֹךְ תּוֹךְ כְּתִיב הָכָא וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּכְתִיב הָתָם ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״ (במדבר ט״ז:כ״א).

The Gemara asks: From where in the verse may this be inferred? The Gemara responds that it must be understood as Rabbi Ḥiyya taught: It is inferred by means of a verbal analogy [gezera shava] between the words “among,” “among.” Here, it is written: “And I shall be hallowed among the children of Israel,” and there, with regard to Korah’s congregation, it is written “Separate yourselves from among this congregation” (Numbers 16:21). Just as with regard to Korah the reference is to ten men, so too, the name of God is to be hallowed in a quorum of ten men.
רי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב הכא בתוך וכתב התם הבדלו מתוך העדה הזאת וגו׳ איצאו יהושע וכלב ונשארו עשרה.
א. רש״י.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות], כיצד למדים מפסוק זה שיש צורך במנין של עשרה? ומסבירים, דתני [ששנה] ר׳ חייא: אתיא [בא, נלמד הדבר] מגזירה שווה של המילים ׳תוך׳ ׳תוך׳, כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״, וכתיב התם [ונאמר שם] בענין מות קורח וכל עדתו: ״הבדלו מתוך העדה״ (במדבר טז, כא),
The Gemara asks: From where in the verse may this be inferred? The Gemara responds that it must be understood as Rabbi Ḥiyya taught: It is inferred by means of a verbal analogy [gezera shava] between the words “among,” “among.” Here, it is written: “And I shall be hallowed among the children of Israel,” and there, with regard to Korah’s congregation, it is written “Separate yourselves from among this congregation” (Numbers 16:21). Just as with regard to Korah the reference is to ten men, so too, the name of God is to be hallowed in a quorum of ten men.
רי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָתְיָא עֵדָה עֵדָה דִּכְתִיב הָתָם ״עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת״ (במדבר י״ד:כ״ז) מָה לְהַלָּן עֲשָׂרָה אַף כָּאן עֲשָׂרָה.:

The connotation of ten associated with the word “among” in the portion of Korah is, in turn, inferred by means of another verbal analogy between the word “congregation” written there and the word “congregation” written in reference to the ten spies who slandered Eretz Yisrael, as it is written there: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). Consequently, just as there, in the case of the spies, it was a congregation of ten people, as there were twelve spies altogether, and Joshua and Caleb were not included in the evil congregation, so too, here, in the case of Korah, the reference is to a congregation of ten people. The first several items mentioned in the mishna are expressions of sanctity, and they consequently require a quorum of ten.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ עדה – אין פחותה מעשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ואתיא [ובאה, נלמדת] גזירה שווה ׳עדה׳ ׳עדה׳, דכתיב התם [שנאמר שם] במרגלים: ״עד מתי לעדה הרעה הזאת״ (במדבר יד, כז), מה להלן במרגלים היו באותה עדה עשרה אנשים (שהרי שנים עשר היו, ויהושע וכלב אינם בכלל העדה הרעה) אף כאן ״העדה״ היא עשרה, ואנחנו למדים ש״בתוך בני ישראל״ הוא כמו ״מתוך העדה״, משמע שפחות מעשרה אינו קרוי קהל, ואין אומרים בו דבר שבקדושה (״ונקדשתי״).
The connotation of ten associated with the word “among” in the portion of Korah is, in turn, inferred by means of another verbal analogy between the word “congregation” written there and the word “congregation” written in reference to the ten spies who slandered Eretz Yisrael, as it is written there: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). Consequently, just as there, in the case of the spies, it was a congregation of ten people, as there were twelve spies altogether, and Joshua and Caleb were not included in the evil congregation, so too, here, in the case of Korah, the reference is to a congregation of ten people. The first several items mentioned in the mishna are expressions of sanctity, and they consequently require a quorum of ten.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה.: כֵּיוָן דְּבָעֵי לְמֵימַר עִמְדוּ יְקָרִים עֲמוֹדוּ שְׁבוּ יְקָרִים שֵׁבוּ בְּצִיר מֵעֲשָׂרָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא.:

§ We learned in the mishna: And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service with fewer than ten men present. As this is not an expression of sanctity, it is therefore necessary to explain why a quorum is required. The Gemara explains: Since the leader of the funeral procession is required to say: Stand, dear friends, stand; sit down, dear friends, sit down, when there are fewer than ten it is not proper conduct to speak in such a dignified style.
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאו אורח ארעא – להטריח שליח לכך ולקרותן יקרים דא״כ מה הנחת למרובין.
לאו אורח ארע׳. להטריח ש״צ בכך לקרותו יקרים דא״כ מה הנחתה למרובין1.
1. כ״פ רש״י ד״ה לאו אורח ארעא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ג על ידי הסבר זה מובנים דברים רבים שנאמרו במשנה שיש בהם משום דברים שבקדושה הנאמרים בקהל. שנינו בה: ואין עושים מעמד ומושב פחות מעשרה, והרי דבר זה אינו דבר שבקדושה, אלא טעמו כיון דבעי למימר הוא צריך לומר] כפי הנוסח הרגיל של מעמד ומושב: ״עמדו יקרים עמודו, שבו יקרים שבו״, בציר [בפחות] מעשרה לאו אורח ארעא [לא דרך ארץ] הוא לומר בסגנון מכובד רק למספר מועט של אנשים.
§ We learned in the mishna: And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service with fewer than ten men present. As this is not an expression of sanctity, it is therefore necessary to explain why a quorum is required. The Gemara explains: Since the leader of the funeral procession is required to say: Stand, dear friends, stand; sit down, dear friends, sit down, when there are fewer than ten it is not proper conduct to speak in such a dignified style.
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים וּבִרְכַּת חֲתָנִים (וְכוּ׳).: מַאי בִּרְכַּת אֲבֵלִים בִּרְכַּת רְחָבָה דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּעֲשָׂרָה סוְאֵין אֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן בִּרְכַּת חֲתָנִים בַּעֲשָׂרָה עוַחֲתָנִים מִן הַמִּנְיָן.:

We also learned in the mishna that one does not recite the mourners’ blessing and the bridegrooms’ blessing with fewer than ten men present. The Gemara asks: What is the mourners’ blessing? The blessing recited in the square next to the cemetery. Following the burial, those who participated in the funeral would assemble in the square and bless the mourners that God should comfort them, as Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: The mourners’ blessing is recited only with ten men present, and mourners themselves are not included in the count. The bridegrooms’ blessing is also recited only with ten men present, and bridegrooms themselves are included in the count. Consequently, only nine other men are needed.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין אבלים מן המנין – שהרי הוא אומר ברכה למנחמים בפני עצמן אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם הטוב בא״י משלם הגמול ולאבלים בפני עצמן אחינו בעל נחמות ינחם אתכם בא״י מנחם אבלים ואינו כוללן יחד.
ואמר ר׳ יצחק א״ר יוחנן ברכת אבלים בעשרה – פירש ר״י דלא מיירי בברכת המזון שהרי לא היתה ברחוב העיר כדפי׳ פרק קמא דכתובות (דף ח: ושם) אלא מיירי בברכות שהיו אומרים ברחוב העיר במעמדות שהיו עושין לנחם אבלים אבל בשל ברכת המזון סגי בשלשה והוא עצמו מצטרף כדפירש הטעם שם.
ברכת אבלים, ברכת רחבה. והיא מפורשת במס׳ כתובות אחינו בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים. וברכה אחרת כנגד המנחמין בפני עצמה, בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך משלם הגמול.
ואין אבלים מן המניין. שהרי הוא או׳ למנחמין בפני עצמן אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך משלם הגמול ולאבלים עצמן אחינו בעל הנחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים ואינו כוללם יחד1.
1. כ״פ רש״י ד״ה אין אבלים. וכעי״ז כתב המאירי. ועיין בר״ן (דף יג,ב ד״ה ברכת אבלים) שכתב לפי שיש בה דברים כלפי אבלים ואינו בדין שיהיו אבלים מן המנין.
ירושלמי (פ״ג ה״ד) אין פורשׂין על שמע פחות מעשרה וכו׳ התחילו בעשרה והלכו להם מקצתם גומר, ועל כולם הוא אומר (ישעיה א,כח) ועוזבי יי׳ יכלו. לפי שאין רשאין בדבר שבקדושה לצאת בשאין שם כי אם עשרה עד שישלימו שהרי פחות מעשרה אינן נקראין עדה שנאמר (במדבר יד,כז) ״עד מתי לעדה״ והיו עשרה שהרי יצאו מכללם יהושע וכלב שלא היו ממוציאי דיבה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ואין אבלים מן המנין – שהרי הוא אומר ברכה למנחמים בפני עצמן ולאבלים בפני עצמן.
עוד שנינו: ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים, ומסבירים: מאי [מה היא] ברכת אבלים — ברכת רחבה, שהיו המלווים באים לרחבה מיוחדת ומברכים את האבלים שהמקום ינחם אותם. וכפי שאמר ר׳ יצחק אמר ר׳ יוחנן: ברכת אבלים נאמרת בעשרה, ואין האבלים עצמם נחשבים מן המנין, שצריך עשרה מלבדם. וברכת חתנים אף היא נאמרת בעשרה, ואולם החתנים עצמם נחשבים מן המנין.
We also learned in the mishna that one does not recite the mourners’ blessing and the bridegrooms’ blessing with fewer than ten men present. The Gemara asks: What is the mourners’ blessing? The blessing recited in the square next to the cemetery. Following the burial, those who participated in the funeral would assemble in the square and bless the mourners that God should comfort them, as Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: The mourners’ blessing is recited only with ten men present, and mourners themselves are not included in the count. The bridegrooms’ blessing is also recited only with ten men present, and bridegrooms themselves are included in the count. Consequently, only nine other men are needed.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאֵין מְזַמְּנִין עַל הַמָּזוֹן בַּשֵּׁם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה (וְכוּ׳).: כֵּיוָן דְּבָעֵי לְמֵימַר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ בְּצִיר מֵעֲשָׂרָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא.:

We learned further in the mishna: And one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun, in order to thank God for one’s nourishment, with the name of God, with fewer than ten men present. Since one is required to say: Let us bless our Lord, in the presence of fewer than ten it is not proper conduct to mention the name of God.
רי״ףר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין מזמנין על המזון בשם. כלומר שאומר ״נברך לא-להינו1 שאכלנו משלו״, ועונין אחריו ״ברוך א-להינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו״. פחות מעשרה. ותנן נמי בפרק שלשה שאכלו כאחת (ברכות מט,ב) בעשרה אומר נברך לא-להינו.
גמרא. מנא הני מילי. דתנן במתניתין דלא יהו אלא בעשרה. אמר ר׳ יוחנן אמר קרא (ויקרא כב,לב) ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ וכו׳.
[לשון הריף יג,ב בדפי הרי״ף]
1. כ״ה בלמ״ד, ברמב״ם פ״ה מהלכות ברכות ה״ד, וכ״ה בגמ׳ כאן בדפוסים שלפנינו (ועיי״ש הגו״צ).
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כיון דבעי למימר נברך לאלהינו. עי׳ ברכות דף מט ע״ב תוס׳ ד״ה נברך:
עוד שנינו: ואין מזמנים על המזון בהזכרת שם שמים בפחות מעשרה. וטעמו: כיון דבעי למימר הוא צריך לומר] את הנוסח ״נברך לאלהינו״, בציר [בפחות] מעשרה לאו אורח ארעא [לא דרך ארץ] הוא להזכיר שם שמים למספר מועט של אנשים.
We learned further in the mishna: And one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun, in order to thank God for one’s nourishment, with the name of God, with fewer than ten men present. Since one is required to say: Let us bless our Lord, in the presence of fewer than ten it is not proper conduct to mention the name of God.
רי״ףר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן (וְכוּ׳).: מנה״מ.

§ If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine Israelites and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. The Gemara asks: From where are these matters, that consecrated land must be assessed by ten people, one of whom is a priest, derived?
רי״ףר״י מלונילריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והקרקעות. של הקדש, הרוצה לפדותן צריך בשומא שלהן עשרה, ואחד מהן כהן.
ואדם שאמר דמי עלי, ששמין אותו כעבד הנמכר בשוק, ונותן אותן הדמים להקדש, צריך בשומא שלו עשרה בני אדם הבקיאין בשומא, ואחד מהן כהן. מה שאין כן בפדיון מטלטלי הקדש, דסגי להו בג׳. ומפרש בגמ׳ [ד]⁠להכי צריך עשרה, דעשרה כהנים כתובים בפרשת הקדשות, שלשה בערכין, ושלשה בבהמה, וארבעה בהקדש קרקעות, בין פרשת שדה מקנה ופרשת שדה אחוזה. וכיון דמשלמי בהו עשרה בעי עשרה גברי, אבל לא בעינן שיהיו כולן כהנים, משום דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וראשון דוקא, דבעינן חד כהן.
ואדם נמי כיון דשיימינן ליה כעבדא ועבדא איתקש לקרקעות, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, לכך צריך בשומא שלהן עשרה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

והקרקעות – פי׳ כשפודים אותם מן ההקדש ט׳ וכהן דעשרה כהנים כתובים בפרשה וכדאיתא בגמרא והקשו בתוספות נימא כיון דכתיב י׳ ואין בית דין שקול הוו להו י״א דבכל דיני ממונות בעי׳ שלא יהא בית דין שקול וכדאמרי׳ פרק ראוהו בית דין דבעי קדוש החדש ג׳ מדכתיב החדש הזה לכם ואין בית דין שקול כמשה ואהרן מוסיפין עוד א׳ והנכון דשאני הכא דפריט קרא בהדיא י׳ ולא יותר ואלו היה צריך עוד א׳ היה פורט אותו מש״כ התם שהדבור עם משה ואהרן ולא היה מקום להזכיר שלישי וסמך לדבר הידוע שאין בית דין שקול וטעם הדבר שהרי דבר של שומא הוא ולא שכיחא בה פלוגתא שלא יסכימו כולם או רובם לדעת א׳ ואם יחלקו או מוסיפין עליהם.
ואדם כיוצא בהם – אוקי׳ באומר דמי עלי ששמין אותו כעבד ומכר הוקש לקרקע אבל אין מקדיש עצמו ולא אוקימנא במקדיש עבדו משום דלא מיקרי אדם סתם אלא בן חורין ובירוש׳ פי׳ שאין שמין עבד בי׳ דאוושא מילתא שמא ישמעו ויברחו.
גמרא מנ׳ ה״מ וכו׳ – כלה סוגיא פשוטה וברכת רחבה וטעמא דבעי׳ פרשתי בפ״ק דכתובות והא דאקשי׳.
ואימא ה׳ כהנים וה׳ ישראלים – י״מ משום דמסתמא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואחרים פירשו משום דכהן ראשון דוקא והב׳ מיעוט אחר מיעוט וכן כלם וכן פירש רש״י ז״ל.
ד עוד שנינו במשנה: ולפדיון הקרקעות מן ההקדש צריך שיהיו תשעה אנשים וכהן, ופדיון אדם כיוצא בהן. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים האלו] שצריך עשרה בפדיון קרקעות ואחד מהם כהן?
§ If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine Israelites and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. The Gemara asks: From where are these matters, that consecrated land must be assessed by ten people, one of whom is a priest, derived?
רי״ףר״י מלונילריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר שְׁמוּאֵל עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים כְּתוּבִים בַּפָּרָשָׁה חַד לְגוּפֵיהּ (וְחַד לְמַעוֹטֵי) וְאִידַּךְ הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת תִּשְׁעָה יִשְׂרְאֵלִים וְחַד כֹּהֵן.

Shmuel said: The word priest is written ten times in the Torah portion that addresses the redemption of consecrated property, indicating that ten people are required to assess the value of such property (Leviticus, chapter 27). One instance of the word is needed for itself, to indicate that a priest must participate in the assessment. And one instance is needed to exclude all non-priests from fulfilling that role. And all the other instances of the word are restrictions following other restrictions, and there is a general hermeneutical principle that one restriction after another serves only to amplify. Therefore, each additional time the word priest is repeated, it extends the criteria applied to appraisers, so as to allow non-priests to participate. Consequently, the assessment may be carried out by nine ordinary Israelites and one priest.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

י׳ כהנים כתובים – בפרשת הקדשות שלשה בערכין ושלשה בבהמה וארבעה בקרקעות וכיון דמשלמי בהו עשרה בעינן עשרה גברי.
חד לגופיה – דכהן בעינן.
עשרה כהנים כו׳ – קשיא לי אמאי לא בעי אחד עשר דאין ב״ד שקול בכל דבר שהוא תלוי שעומד בשקול הדעת.
אמר שמואל: עשרה כהנים כתובים בפרשה, כלומר, עשר פעמים נאמר בפרשה זו שהכהן מעריך את ההקדשות, ופירוט הדברים: חד לגופיה [פעם אחת נלמד לגופו] שצריך שיהיה כהן אחד בפדיון זה, וחד למעוטי [ואחד כדי למעט] שיהא זה רק כהן, ואידך יתר האחרים] הוי [הרי] מיעוט אחר מיעוט, וכלל הוא שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. שכיון שמזכיר כמה וכמה פעמים ״כהן״, שמשמעו לכאורה להוציא ולמעט את הישראלים, אנו מפרשים שמיעוט אחר מיעוט בא לרבות כל אדם, ולכן אנו מרבים שיהיו תשעה ישראלים וחד [ואחד] כהן.
Shmuel said: The word priest is written ten times in the Torah portion that addresses the redemption of consecrated property, indicating that ten people are required to assess the value of such property (Leviticus, chapter 27). One instance of the word is needed for itself, to indicate that a priest must participate in the assessment. And one instance is needed to exclude all non-priests from fulfilling that role. And all the other instances of the word are restrictions following other restrictions, and there is a general hermeneutical principle that one restriction after another serves only to amplify. Therefore, each additional time the word priest is repeated, it extends the criteria applied to appraisers, so as to allow non-priests to participate. Consequently, the assessment may be carried out by nine ordinary Israelites and one priest.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֵימָא חֲמִשָּׁה כֹּהֲנִים וַחֲמִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִים קַשְׁיָא.:

The Gemara asks: And on the basis of this principle, say that the first usage of the term is restrictive and requires a priest for the assessment; the second usage amplifies and allows for a non-priest; the third usage again requires a priest; the fourth usage allows for a non-priest; and so on. Consequently, the assessment must be carried out by five priests and five ordinary Israelites. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult, as the derivation has not been sufficiently explained.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראלים – כיון דטעמא משום מיעוט אחר מיעוט הוא השלישי אינו מיעוט אחר מיעוט וכיון דדרשת ליה שני מיעוט אחר מיעוט איתרבי לישראל כי הדר אתא כהן שלישי אשמועינן דליהוי כהן ולא ישראל וכן ה׳ וכן ז׳ וכן ט׳.
ושואלים: אם נלמד בדרך של מיעוט אחר מיעוט, אם כן ואימא [ואמור] באופן אחר שיש כאן מיעוט ואחריו שוב מיעוט, ושוב מוזכר כהן ושוב מיעוט, ואם כן יצטרכו שיהיו לפי חשבון זה חמשה כהנים וחמשה ישראלים! ואומרים: אכן, קשיא [קשה], שאין ההסבר ברור דיו בנקודה זו.
The Gemara asks: And on the basis of this principle, say that the first usage of the term is restrictive and requires a priest for the assessment; the second usage amplifies and allows for a non-priest; the third usage again requires a priest; the fourth usage allows for a non-priest; and so on. Consequently, the assessment must be carried out by five priests and five ordinary Israelites. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult, as the derivation has not been sufficiently explained.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.: אָדָם מִי קָדוֹשׁ.

We learned in the mishna: And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. The Gemara asks: Can a person become consecrated and thereby require redemption?
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואדם מי קדוש – פירש הקונטרס פ״ק דסנהדרין (דף טו) והא אין נמכר בשוק כעבד לכן אין קדוש וקשיא אמאי לא קאמר דמיירי בעבד כנעני שיכול אדם להקדישו דהא עבד כנעני שפיר קרוי אדם כדאמרינן פ׳ השולח (גיטין לח: ושם) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה לרבות עבדו ושפחתו הכנענים וי״ל דאי איתא דמיירי בעבד כנעני סגי בשלשה אבל בעשרה לא כדאיתא בירושלמי גזרה שמא ישמעו ויברחו וא״ת אימא דההיא ירושלמי איירי בדינא דרבנן אבל בדינא דאורייתא צריך עשרה וא״כ הדר קושיין לדוכתיה דכי פריך אדם מי קדיש לישני דמיירי בעבד כנעני וי״ל דפשיטא ליה דמתניתין חשיב ותני הדינין שצריך לעשות וא״כ אי איתא דאיירי בעבד הא הוה בשלשה ועוד נראה דסבר ליה למקשן דאי איתא דמיירי בעבד הוה ליה לפרושי בהדיא הקרקעות והעבדים תשעה וכהן כדקתני בכל מקום הקרקעות והעבדים [וע״ע תוספות סנהדרין טו. ד״ה אדם].
שנינו: ואדם כיוצא בהן. ושואלים: אדם מי [האם] הוא נעשה קדוש שצריך לדון בפדיונו?
We learned in the mishna: And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. The Gemara asks: Can a person become consecrated and thereby require redemption?
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּאוֹמֵר דְּמֵי עָלַי דְּתַנְיָא פהָאוֹמֵר דְּמֵי עָלַי שָׁמִין אוֹתוֹ כְּעֶבֶד וְעֶבֶד אִיתַּקַּשׁ לְקַרְקָעוֹת דִּכְתִיב ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָּה״ (ויקרא כ״ה:מ״ו).:

Rabbi Abbahu said: The mishna is referring to one who says: My assessment is incumbent upon me, and thereby pledges to donate a sum of money equivalent to his own monetary value to the Temple treasury, as it is taught in a baraita: With regard to one who says: My assessment is incumbent upon me, the court assesses him as though he were a slave in order to determine the amount he is obligated to donate to the Temple treasury. And a slave is compared to land, as it is written with regard to slaves: “And you shall take them as an inheritance for your children after you, to inherit them for a possession” (Leviticus 25:46). Consequently, the same criteria that apply to assessing consecrated land apply to assessing the monetary value of an individual.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן אדם שאמר דמי עלי שמין אותו כעבד – ולא יהיה פחות מעשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עבד איתקש לקרקעות – שנאמר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו.
שמין אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם וגו׳ – משמע דעבד עברי איתקש לקרקעות והכי נמי משמע פרק קמא דקדושין (דף ז. ושם) דאשה הוה לה נכסים שיש להן אחריות מטעם דעבד איתקש לקרקע וקשיא דהיינו דווקא עבד כנעני דעליה כתיב קרא דוהתנחלתם אבל עבד עברי לא מצינו כלל דאיתקש לקרקע ודאי ההיא דקדושין יש לדחות כדפירש׳ שם אבל הכא קשיא.
בד״ה שמין אותו כו׳ משמע דעבד עברי איתקש לקרקעות כו׳ עכ״ל אין זה מדוקדק דהא ודאי שמין אותו כעבד דקאמר היינו כעבד כנעני אלא דבן חורין האומר דמי עלי כיון דשמין אותו כעבד כנעני מקשינן ליה לקרקעות דבעי ט׳ וכהן וכ״ה לשון תוס׳ פ״ק דקדושין אבל ע״ע לא שייך כאן וק״ל:
אמר ר׳ אבהו: מדובר באדם שאומר ״דמי עלי״, כלומר, אני נודר למקדש את הכסף שאני שווה. דתניא כן שנינו בברייתא]: האומר ״דמי עלי״ שמין (מעריכים) אותו כעבד, ולפי ערכו כעבד כך נותן למקדש. ועבד איתקש [הוקש, הושווה] במקרא לקרקעות, דכתיב [שנאמר]: ״והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה״ (ויקרא כה, מו), ולכן, כשם שפדיון קרקעות בעשרה — אף פדיון האדם בעשרה.
Rabbi Abbahu said: The mishna is referring to one who says: My assessment is incumbent upon me, and thereby pledges to donate a sum of money equivalent to his own monetary value to the Temple treasury, as it is taught in a baraita: With regard to one who says: My assessment is incumbent upon me, the court assesses him as though he were a slave in order to determine the amount he is obligated to donate to the Temple treasury. And a slave is compared to land, as it is written with regard to slaves: “And you shall take them as an inheritance for your children after you, to inherit them for a possession” (Leviticus 25:46). Consequently, the same criteria that apply to assessing consecrated land apply to assessing the monetary value of an individual.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מתני׳מַתְנִיתִין: צהַקּוֹרֵא בְּתוֹרָה לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים קוְלֹא יִקְרָא לִמְתוּרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד

MISHNA: One who reads from the Torah in the synagogue should not read fewer than three verses. And when it is being translated, he should not read to the translator more than one verse at a time, so that the translator will not become confused.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הקורא בתורה לא יפחות לו מג׳ פסוקים. כנגד תורה נביאים וכתובים. ולא יקרא לתורגמן בתורה יותר מפסוק אחד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד – שלא יטעה מתורגמן (מן) המתרגם על פה.
מתני׳ ד. הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים. מפרש בגמרא כנגד כהנים לוים וישראלים, וכנגד תורה נביאים וכתובים.
ולא יקרא לתורגמן יותר מפסוק אחד. שלא יטעה התורגמן, שהרי הוא מתרגם על פה. והתרגום הוא להבין לעם דברי תורה, שהוא לעז שלהם. [ואם טעה המתרגם לא יתנו לב להבין].
מתני׳ יותר מפסוק. שלא יטעה התורגמן שמתרגם על פה1.
1. כ״פ רש״י ד״ה ולא יקרא.
מתניתין. הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקין ולא יקרא לתרגמן בתורה יותר מפסוק אחד אלא קורא פסוק אחד ושותק עד שיתרגמנו המתרגם והתרגום הוא פירוש לדברי תורה כדי שיבינו העם דברי תורה מפני שהתרגום הוא שהיה לשונם ואם יטעה התרגמן לא יתנו לבם להבין1 והם חייבים שיתנו לב לשמוע למה שקורא הקורא בתורה.
1. ע״פ לשון ר״י מלוניל.
ונשוב לביאור המשנה והוא שאין הכהנים נושאין את כפיהם אלא בעשרה אף זו דבר שבקדושה היא וכן בקריאת התורה שהרי צריך לומר ברכו ואין מפטירין וכו׳ שהרי אף המפטיר צריך לומר ברכו ואין עושין מעמד ומושב וי״מ שכשהיו מוליכין את המת לקברו היו יושבין עם המטה שבעה פעמים להספיד ולקונן שם מי שירצה ומכיון שצריך לומר שם שבו יקרים שבו עמדו יקרים עמודו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא ועיקר הפי׳ בענין מעמדות ומושבות שבשעה שחוזרין מבית הקברות הוא וכן פירשנוהו בחבור התשובה וכבר בארנו ענין זה בבתרא פרק פירות (ב״ב ק׳:) ברכת אבלים פי׳ בגמ׳ ברכת רחבה והוא שהיו עושין סעודה לאבלים ברחובה של עיר ואומרי׳ שם ברכת המזון בנוסח מחודש מעניני אבלות ואמרו עליה שאינה אלא בעשרה ואין אבלים מן המנין שהרי כלם באים לנחם ואין אבלים בכלל מנחמין וי״מ שלא ברכת המזון היתה אלא ברכה בפני עצמה וקודם ההבראה היו מברכין אותה תנחומי אבלים וכו׳ כשהיו חוזרין מן הקבורה היו מקיפין את האבלים בשורה של עשרה ומנחמין ואין דבר זה בפחות מעשרה ברכת חתנים וכו׳ והוא שבע ברכות ליום ראשון ובכל יום שיש בו פנים חדשות או ברכת אשר ברא מיום ראשון ואילך אם אין שם פנים חדשות ואמרו עליה שהיא צריכה עשרה אלא שחתנים מן המנין שהרי הכל לשמחה נתקן והרי הוא בכלל השמחה ומ״מ שהשמחה במעונו אינו בכלל ברכת המזון וכל שיש ברכת זמון אומרה כמו שיתבאר במקומו ולדעת השאלתות שמצריכין עשרה אף בברכת אירוסין נפרש כאן ברכת אירוסין בכלל ברכת חתנים אלא שיש חולקין שלא להצריך עשרה בברכת אירוסין כמו שביארנו בראשון של כתובות ואין מזמנין על המזון בשם ר״ל נברך לאלהינו אלא בעשרה והקרקעות תשעה וכהן פירושו אם הקדיש קרקע ובא לפדותו מיד גזבר ובשדה מקנה שהוא נפדה בשוויו וצריך שומא צריכין להיות בשומא שלו עשרה ושיהיה אחד מהם כהן ובגמ׳ מביא כן מכח המקראות ומ״מ פדיון שדה אחוזה הואיל ואינו נפדה בשוויו אלא לפי חשבון זרע חומר שעורים אין צריך שמאין כלל ואדם כיוצא בהן פירוש במי שאמר דמי עלי ששמין אותו כעבד הנמכר בשוק אבל אם אמר ערכי עלי אין צריך שומא אלא לחשבון ערכין הקצובים בתורה לפי שניו והוא הדין אם הקדיש עבד ורוצה לפדותו כמו שיתבאר במסכת סנהדרין:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה הרביעית והיא חוזרת לענין החלק השני הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים וכו׳ כוונת המשנה לבאר חשבון הפסוקי׳ שאנו צריכין לקרות בתורה ובנביאים ועל איזה סדר הם נקראים ומתורגמין ואמר שהקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים כנגד תורה נביאים וכתובים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד פירושו שהיה מנהגם לתרגם את הפסוקים כדי להבין לעם ואמר שלא יקרא הקורא שנים ושלשה פסוקים כאחד ויתרגם אותם המתרגם כאחד שמא יטעה המתורגמן שהוא מתרגם על פה ויכשלו השומעים אלא קורא פסוק אחד ומתרגמו המתרגם:
מתניתין יותר מפסוק א׳ – שלא יטעה התורגמן.
ה משנה הקורא בתורהלא יפחות משלשה פסוקים, וכשמתרגם — לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, כדי שלא יתבלבל.
MISHNA: One who reads from the Torah in the synagogue should not read fewer than three verses. And when it is being translated, he should not read to the translator more than one verse at a time, so that the translator will not become confused.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה כג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מגילה כג:, עין משפט נר מצוה מגילה כג:, ר׳ חננאל מגילה כג:, רי"ף מגילה כג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מגילה כג:, רש"י מגילה כג:, ראב"ן מגילה כג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות מגילה כג:, ר"י מלוניל מגילה כג: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה כג: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ר׳ ישמעאל בן חכמון מגילה כג: – מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), רשב"א מגילה כג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה כג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מגילה כג:, ר"ן מגילה כג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות מגילה כג:, גליון הש"ס לרע"א מגילה כג:, פירוש הרב שטיינזלץ מגילה כג:, אסופת מאמרים מגילה כג:

Megillah 23b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Megillah 23b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Megillah 23b, R. Chananel Megillah 23b, Rif by Bavli Megillah 23b, Collected from HeArukh Megillah 23b, Rashi Megillah 23b, Raavan Megillah 23b, Tosafot Megillah 23b, Ri MiLunel Megillah 23b, R. Yehuda Almadari Megillah 23b, R. Yishmael b. Chakhmon Megillah 23b, Rashba Megillah 23b, Meiri Megillah 23b, Ritva Megillah 23b, Ran Megillah 23b, Maharsha Chidushei Halakhot Megillah 23b, Gilyon HaShas Megillah 23b, Steinsaltz Commentary Megillah 23b, Collected Articles Megillah 23b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144