דתנינא כל הבא דבר כו׳ גבורי כח עושי דברו לשמוע וגו׳ נראה דכל זה מלשון הברייתא ומייתי דכל כו׳ וניצל הימנו עושין לו נס ורישא דהאי קרא ברכו ה׳ מלאכיו גו׳ ומשמע ליה דבצדיקים איירי מדכתיב לעיל מיניה לשומרי בריתו ולזוכרי פקדיו לעשותם והם קרוים מלאכים כמ״ש כי מלאך ה׳ צבאות הוא ואמר שהם כמלאכים לכבוש את יצרם דהיינו גבורי כח כמ״ש איזו גבור הכובש את יצרו ואמר עושי דברו לשמוע גו׳ הקדים בקרא עשיה לשמיעה דלפי ענינו ה״ל למכתב בהיפך שומעים בקול דברו לעשות דברו אבל פי׳ הכתוב שהצדיקים הם עושי דברו של הקב״ה ע״י כוחם וכבישת יצרם ואז הש״י גוזר לשמוע לו בקול דברו כינוי דברו על הצדיק דהיינו לשמוע תפלתו ולעשות לו נס להצילו מהמזיקים כדלעיל בר״ח בר פפא ולהצילו משאר כל דבר צרה כעובדא דרבי צדוק ורב כהנא ולפי זה יש לפרש בקרא ברכו ה׳ מלאכיו גו׳ מלאכים ממש דהיינו ששומעין בקולו ובאים לעשות לו נס ולהצילו כעובדא דר״ח בר פפא ורב כהנא ודו״ק:

[תנן אלו דברים שאדם כו׳ אלו הן כיבוד אב ואם כו׳ בסדר המשנה במס׳ פאה לא חשיב להו הכי ובר״פ מפנין יבואר שם בחידושינו]:

בג״ח כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד כו׳ ביבמות פרק ב״ש פרש״י חיים בעוה״ב וכבוד בעוה״ז עכ״ל ולולי פירושו נראה להקדים העוה״ז והיינו חיים בעוה״ז וכבוד בעוה״ב כדאמרי׳ שהצדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם וכן גבי תורה כי היא חייך בעוה״ז ואורך ימיך לעוה״ב:

בשילוח הקן נמי כתיב למען ייטב לך גו׳. יש לדקדק הך מתני׳ דפאה ע״כ כרבי יעקב לא אתי דלדידיה אפי׳ בכבוד אב ואם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ממעשה דחזא כדאמר רבא גופיה לעיל אלא כרבנן דמתני׳ דהכא דאיכא שכר מצוה בהאי עלמא וא״כ מאי קשיא ליה ליתני נמי שילוח הקן הא אמרי׳ לעיל דהנך דקתני היינו לענין דשקולה מכרעת משא״כ בכל שאר מצות דבעינן רוב זכיות כדקתני במתני׳ וי״ל דהכי פריך כיון דלא פרט הני דהתם אלא משום דשקולה מכרעת ומכפל הלשון דכתיב בהו א״כ בשילוח הקן נמי דכתיב בכה״ג כפל לשון למען ייטב לך והארכת גו׳ ניתני ליה נמי ביה דשקולה מכרעת ומשני כיון דאין לשילוח הקן פירי אלא קרן לחוד לא תני ליה דלא נימא דשקולה מכרעת אלא היכא דאיכא פירי דהיינו טוב לשמים ולבריות כדמסיק משא״כ בשילוח הקן דלא הוי רק טוב לשמים אין לו פירי והכפל דכתיב ביה בשילוח הקן היינו שיהיה לו מן הקרן שכר טוב בעוה״ז וגם אריכות ימים לעוה״ב ולכך שינה הלשון דבכבוד אב כתיב למען יאריכון ימיך ואח״כ למען ייטב לך והכא כתיב למען ייטב לך ואח״כ והארכת ימים דלשון טוב נאמר על הקרן ובהנהו שאוכל מפירותיהן בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב כתיב למען ייטב בסוף ובכל שאר מצות דאוכל גם מקרן בעוה״ז כתיב למען ייטב ברישא ועד״ז מייתי האי קרא אמרו צדיק כי טוב גו׳ דהיינו שהקרן קיימת לו לעוה״ב שכולו טוב כי בעוה״ז לא יצטרך לכך כי יאכל בעוה״ז הפירי וזהו צדיק טוב דקאמר היינו זהו צדיק שהטוב שהוא הקרן כולו קיים לו לעוה״ב מצורף לזה ע״פ מ״ש בחגיגה ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם כ״א יש לו ב׳ חלקים אחד בג״ע ואחד בגיהנם זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג״ע שנאמר בארצם משנה ירשון נתחייב הרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם שנאמר משנה שברון שברם והשתא צדיק וטוב לשמים ולבריות הקרן קיימת לעוה״ב ויורש גם חלק חבירו הרשע בג״ע וע״כ אמרו צדיק כי טוב שיש לו חלק טוב וכפול לעוה״ב ובהיפך הרע לשמים ולבריות נקרא רשע רע כי חלקו הוא כפול ברע שיורש גם חלק הצדיק בגיהנם ועד״ז יש לפרש קרא וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה וגו׳ ע״י שנגדע ונכרת קרן וחלק של הרשע בגן עדן תרוממנה קרן של צדיק בגן עדן שיהיה חלקו כפול שם:

ואלא מה אני מקיים ויאכלו מפרי וגו׳ עבירה שעושה פירות כו׳ אבל קרא דאמר צדיק כי טוב וגו׳ ליכא לאוקמי במצוה שעושה פירות דהאי קרא דומיא דאידך דכתיב לגביה אוי לרשע רע כי גמול וגו׳ דאיירי בעבירה שאינה עושה פירות והיינו משום דהטובה מרובה בכ״מ ממדת פורענות וכה״ג אמרי׳ נמי בסמוך לענין צירוף מחשבה וק״ל:

אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס כו׳ קאמר אפילו לגבי לא עשאה אבל נאנס דוקא נקט דאם לא עשאה בלא אונס הרי עבר אמצות עשה ואין להקשות דאם כן מאי מייתי במחשבה רעה דומיא דהכי דאין הקב״ה מצרפה למעשה ואימא דההוא קרא לא איירי אלא שלא עשה העבירה בלא נאנס אבל אם לא עשאה ע״י אונס ואם לא נאנס היה עשאה הקב״ה מצרפה נמי למעשה כמו במחשבה טובה וי״ל ע״פ מ״ש בפ׳ גט פשוט בג׳ דברים אין אדם ניצול בכל יום מהרהור עבירה ועיון תפלה ואבק לשון הרע והשתא האי קרא און אם ראיתי בלבי גו׳ לא אצטריך לאשמועינן בשלא עשאה בלא נאנס דהא מלתא דפשיטא היא כיון דא״א בלא הרהור ולא אצטריך לאשמועינן אלא בשלא עשאה ע״י אונס ואם לא נאנס היה עשאה ואפ״ה אשמועינן דאין הקב״ה מצרפה למעשה וע״פ דרכנו נתכוין בקרא דבתר הכי אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי ר״ל ולא עוד גם תפלתי הקשיב אע״פ שאין אדם ניצול מהרהור עבירה בתפלה כמו שפירשו התוס׳ שם עיון תפלה היינו הרהור רע בתפלה וסיים ברוך ה׳ אשר לא הסיר תפלתי בשביל הרהור עבירה וזה ודאי חסדו ששומע תפלתי בכה״ג וק״ל:

מחשבה שעושה מעשה כו׳ ושאין עושה מעשה כו׳ מפרש״י נראה דגרסי׳ מחשבה שעושה פירות כו׳ ושאין עושה פירות כו׳ והענין א׳ דהמעשה ודאי הוא פרי המחשבה והלב ודפריך מתפוש ישראל בלבם משמע ליה מחשבת הלב לחוד בלא המעשה דלא הוזכר שם פרי הלב והמחשבה ועד״ז יש לפרש קרא שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך גו׳ גם שכמה עונשים אמורים בעובד עבודת כוכבים. יתברך זה בלבבו כשיחשוב מחשבת עבודת כוכבי׳ שלום יהיה לי מעונשים הנאמרים כי בשרירות לבי אלך ואיני נענש על המחשבה ועל זה אמר שאינו כן דודאי נענש הוא למען ספות הרוה את הצמאה שהקב״ה מוסיף ומצרף עונש הרוה שהוא המחשבה לחוד כאילו היה רוה כיון שלא בא לידי מעשה את הצמאה דהיינו לעובד עבודת כוכבים שהיה צמא ומתאוה לכך וק״ל:

כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה כו׳ בפ׳ יוה״כ מסמיך ליה אקרא ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו ע״ש:

ויעשה כמו שלבו חפץ בתוס׳ פר״ח ח״ו שהותר לו לעבור כו׳ יגיעת דרכים והאכסנאות ולבישת שחורים כו׳ עכ״ל ובתוס׳ פרק אין דורשין דחו פירושו דלא משמע כן משמעתי׳ שם ובמ״ק אלא לגמרי משמע דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר כו׳ עכ״ל ונראה לקיים פירושו דודאי לפירושו נמי קאמר דאם לא מצי כייף יצריה דמוטב לו לאדם שיעשה בסתר אבל הא דלבישת שחורים ויכסה שחורים ע״כ אינו אלא משום דלכוף יצרו בדבר המשברו ולא יחטא כלל וכן נראה מפרש״י מיהו מה שפירש דיגיעת דרכים ואכסנאות משברים יצה״ר לא אצטריך לפרש דיעשה משום שבירת רוח אלא דאם לא מצי משברו בלבישת וכיסוי שחורים צריך לילך למקום שאין מכירין אותו כדי שיעבור בסתר ולא בפרהסיא ודו״ק:

והתנן כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם כמ״ש כל מה שברא הקב״ה לכבודו בראו שנאמר כו׳ נמצא כל שלא חס על כבוד הבורא לחנם הוא נברא ללא תכלית ודו״ק:

רבה אמר זה המסתכל בקשת כו׳ מפורש פ׳ אין דורשין ע״ש:

אין מקיפין כו׳ שאין עושין לו כחנוני כו׳ פרש״י המקיף לאדם פעמים רבות וגובה כל הקפותיו יחד כו׳ אלא נפרעים מיד עכ״ל וקשה לפירושו דטבא ליה עבדי למחלל השם כדאמרינן פ״ק דע״ז אפסוק רק אתכם ידעתי גו׳ על כן אפקוד עליכם עונותיכם משל כו׳ מאוהבו נפרע ממנו מעט מעט ומשונאו נפרע ממנו בבת אחת ובערוך פירש בע״א אין ממתין לו עד שיעשה זכות כנגד אותה העבירה כדי לדחותה כמו הנוטל מן החנוני היום ומחר פורע עכ״ל ותו לק״מ. ודע שמה שאמר הכא. אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם חלילה לומר בדרכי ה׳ שיהיה שוה עונש שוגג כמזיד אלא דהשוגג ודאי קצת חוטא הוא וצריך כפרה ועונש אבל אין לו עונש גדול כמזיד ולא קאמר אחד שוגג ואחד מזיד כו׳ אלא דבחילול השם אין מקיפין עונשו של שוגג כמו שאין מקיפין עונשו של מזיד וכך הם דברי הרמב״ם בפ״ד דאבות לענין דנפרעין ממנו בגלוי:

בתוס׳ אין מקיפין כו׳ פי׳ רבינו חננאל משנה כו׳ אבל לשון מקיפין קשה כו׳ עכ״ל ונראה ליישב דבגלוי ממש ודאי דלא קאמר אלא דר״ל שהוא גלוי לכל שעונש שיבא על אותו מחלל השם הוא בשביל עון זה והיינו כי נפרעין ממנו מיד אחר שחילל השם יתלו העונש בו אבל אם יקיפו לו גם אם יבא לו עונש לאחר זמן לא יתלו אותו בעונש חילול השם וטעם הענין כי הוא מדה כנגד מדה כי הוא חילל ש״ש בפרהסיא יבא לו העונש נמי בגלוי ובפרהסיא ועוד נראה בזה דלמ״ד נמי שאם היתה שקולה מכרעת הוא דחוק לפרש לשון מקיפין מלשון עיוני כו׳ כפרש״י אלא דפירושו נמי מלשון הקפה והמתנה אלא דמר זוטרא קאמר אין מקיפין כחנוני שיעשה זכות כנגד אותה העבירה כו׳ כפירוש הערוך שכתבנו לעיל ומר בריה דרבינא קאמר דלענין זה קאמר דאין מקיפין שאם היתה שקולה מכרעת ואין מקיפין וממתינין לו עד שיעשה עוד עבירה להכריע לחובה דבשקולה נמי בחילול השם הוי כאילו יש הכרע לחובה כאילו הוי רוב עונות ונפרעין ממנו מיד ודו״ק: