×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לַאֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ לוֹמַר שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.
to teach the halakha in the case of his sister who is both his father’s daughter and his mother’s daughter, and this serves to say that one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Although the verses state a punishment both for one who engages in intercourse with his half sister who is his father’s daughter and for his half sister who is his mother’s daughter, one cannot learn via an a fortiori inference that he should also be punished for engaging in intercourse with his sister from both parents, as punishments are applied only when the Torah expressly imposes them.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין עונשין מן הדין – דלא אמרינן מה אחותו מן האב גרידא או מן האם גרידתא ענש עליה מן האב ומן האם לא כ״ש.
לומר שאין עונשין מן הדין – תימה דלעיל משמע דאיצטריך אחותו לחלק על אחותו שהיא אחות אביו כו׳ הא חדא מיהא מחייב ואמאי הא אין עונשין מן הדין מיהו איכא למימר דמהא יליף כיון דגלי הכא ה״ה לעיל אך קשה דלקמן פ״ג (דף יג:) תנן יש אוכל אכילה אחת וחייב כו׳ ואמאי דלמא לא מחייב כיון דחמיר טפי וכ״ת דיליף מהכא מה לאחותו שכן לא הותרה מכללה ויש מתרצין דשאני הכא דליכא אלא איסור אחותו וחמירא טפי ב׳ צדדין מצד א׳ להכי אמרי׳ אין עונשין מן הדין אבל לקמן פ״ג דאיכא איסורין אחרים חייל שפיר ע״י כולל ומוסיף בבת אחת תימה מ״ש גבי בתו מאנוסתו דיליף ק״ו (בסנהדרין עז.) מבת בתו דחשיב גלוי מילתא ולא הוי אזהרה מן הדין וי״ל משום דבת בתו באה מכח קורבת בתו וא״א לבת בתו בלא בתו אבל הכא משכחת אחותו בת אביו שלא בת אמו או להפך.
לאחותו שהיא גם בת אביו וגם בת אמו, לומר שאין עונשין מן הדין, בדרך קל וחומר. שאף שנתפרש בתורה עונש גם לבא על אחותו בת אביו וגם לבא על אחותו בת אמו, אין למדים בקל וחומר כרת לבא על זו שהיא גם בת אביו וגם בת אמו, שאין עונשים אלא מגזירת הכתוב.
to teach the halakha in the case of his sister who is both his father’s daughter and his mother’s daughter, and this serves to say that one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Although the verses state a punishment both for one who engages in intercourse with his half sister who is his father’s daughter and for his half sister who is his mother’s daughter, one cannot learn via an a fortiori inference that he should also be punished for engaging in intercourse with his sister from both parents, as punishments are applied only when the Torah expressly imposes them.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) ור׳וְרַבִּי יִצְחָק סָבַר עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין וְאִיבָּעֵית אֵימָא יָלֵיף עוֹנֶשׁ מֵאַזְהָרָה.

The Gemara notes: And Rabbi Yitzḥak, who does not interpret the verses in this manner, maintains that one administers punishment based on an a fortiori inference. And if you wish, say instead a different reason why Rabbi Yitzḥak does not require this exposition: He derives the punishment of karet for engaging in intercourse with a sister from both parents from the warning, i.e., the prohibition that is stated with regard to her. Just as the verse explicitly prohibited engaging in intercourse with a sister from both parents, so too, the same punishment of karet applies to engaging in intercourse with her as it does to engaging in intercourse with other forbidden relatives.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי בעית אימא – לר״י אין עונשין מן הדין ועונש באחותו מן האב ומן האם לר׳ יצחק נפקא ליה דיליף עונש מאזהרה כשם שהזהיר עליה כשאר עריות כך ענש עליה ואזהרה דידה מפרש במסכת מכות (דף יד.) דאמר קרא ערות בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביך שלא בת אמך ובת אמך שלא בת אביך בת אביך ואמך מנין ת״ל אחותך היא לא תגלה ערותה וכשם שהזהיר עליה כך ענש עליה.
ומעירים: ור׳ יצחק, שאינו למד מכאן דין זה, סבר [סבור]: עונשין מן הדין. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: טעם אחר שאינו נצרך לכתוב מיוחד לדין זה, משום שהוא יליף [לומד] עונש כרת באשה זו מאזהרה, ממצות ״לא תעשה״ שנאמרה בה, שכשם שהזהיר עליה כשאר עריות — כך ענש עליה כמותן.
The Gemara notes: And Rabbi Yitzḥak, who does not interpret the verses in this manner, maintains that one administers punishment based on an a fortiori inference. And if you wish, say instead a different reason why Rabbi Yitzḥak does not require this exposition: He derives the punishment of karet for engaging in intercourse with a sister from both parents from the warning, i.e., the prohibition that is stated with regard to her. Just as the verse explicitly prohibited engaging in intercourse with a sister from both parents, so too, the same punishment of karet applies to engaging in intercourse with her as it does to engaging in intercourse with other forbidden relatives.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר א״ראָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא ב׳שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֵת אֶחָד חַלֵּק חַטָּאת בֵּינֵיהֶן וּמַאי הִיא אמְפַטֵּם וְסָךְ דִּכְתִיב {שמות ל׳:ל״ב} עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכּוּנְתּוֹ וְגוֹ׳ כָּרֵת אֶחָד דִּכְתִיב {שמות ל׳:ל״ג} אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמוֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

§ Rabbi Elazar says that Rabbi Hoshaya says: Anywhere you find two different prohibitions, and only one punishment of karet is stated for both of them, you should divide the sin offering between them, i.e., if one transgressed both prohibitions unwittingly he is liable to bring a sin offering for each. And what is this case? One who blends the anointing oil according to the specifications of the oil prepared by Moses in the wilderness, for purposes other than use in the Temple, and one who applies this anointing oil to the skin of a person, as it is written: “Upon the flesh of man it shall not be applied, neither shall you make any like it according to its composition” (Exodus 30:32). These are two prohibitions, one for applying the oil and the other for blending it, and one karet is stated with regard to both, as it is written: “Whoever compounds any like it, or whoever puts any of it upon a stranger, he shall be cut off from his people” (Exodus 30:33).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חילוק חטאות ביניהן – אע״ג דחטאת לא אתי אלא במקום כרת אפי׳ [הכי] כיון דכתיבי ב׳ לאוין וכרת אחת משמע כרת אכל לאו לאו. וכי מאחר דלאוין מחלקין לחטאות הוא הדין לעריות דאית בהו הרבה לאוין וכרת אחת. אלא כרת באחותו אמאי איצטריך וקסבר ר׳ יצחק אחותו דרישיה דקרא לאו לדרשא אתי אלא אורחיה דקרא הוא ולגופיה איצטריך איש אשר יקח את אחותו ואחות דסיפיה מיבעי ליה לחלק. ואי קשיא אמאי קאמר ר׳ יצחק אחותו דרישא אורחיה דקרא הוא הא מפיק ליה לדונו בכרת ולא במלקות. ההוא לא מפיק אלא מכרת ולא מאחותו. ואמרי לן ר׳ דמס׳ מכות קא מהדר האי אי בעית תימא יליף עונש מאזהרה עלה דר׳ יצחק דאמר עונשין מן הדין וקאמר אי בעית תימא אחותו בת אביו ובת אמו יליף עונש מאזהרה ולא מן הדין שהרי כתיב אזהרה באחותו בת אביו ובת אמו דכתיב ערות בת אשת אביך מולדת אביך ויליף עונש מאזהרה. והכא לא מיתוקמא הכי משום דרבנן לא בעי ילפי הכי עונשין מאזהרה אלא מיתבעי להו כרת באחותו לומר שאין עונשין מן הדין:
א״ר אלעזר חלוק חטאות – שאם עשאן שניהם בהעלם אחת חייב שתים.
א עוד בענין כרת שכתבה התורה באחותו בנפרד, מביאים אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא: כל מקום שאתה מוצא שני לאוין שונים ועונש כרת אחד בלבד ביחס לשניהם — חלק חטאת ביניהן, שאם עשה שניהם בשגגה אחת — יש בכל אחד מהם חיוב חטאת לעצמו. ומאי היא [ומהו] המקרה הזה? מי שמפטם (רוקח) לצורך עצמו את שמן המשחה שנצטווה משה וגם סך ממנו, דכתיב [שנאמר]: ״על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו״ (שמות ל, לב) — הרי כאן שני לאוים, אחד על סיכה, ואחד על פיטום, וכרת אחדדכתיב [שנאמר]: ״אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו״ (שם לג).
§ Rabbi Elazar says that Rabbi Hoshaya says: Anywhere you find two different prohibitions, and only one punishment of karet is stated for both of them, you should divide the sin offering between them, i.e., if one transgressed both prohibitions unwittingly he is liable to bring a sin offering for each. And what is this case? One who blends the anointing oil according to the specifications of the oil prepared by Moses in the wilderness, for purposes other than use in the Temple, and one who applies this anointing oil to the skin of a person, as it is written: “Upon the flesh of man it shall not be applied, neither shall you make any like it according to its composition” (Exodus 30:32). These are two prohibitions, one for applying the oil and the other for blending it, and one karet is stated with regard to both, as it is written: “Whoever compounds any like it, or whoever puts any of it upon a stranger, he shall be cut off from his people” (Exodus 30:33).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכִי מֵאַחַר דְּלָאוִין מוּחְלָקִים כָּרֵת דַּאֲחוֹתוֹ דִּכְתַב רַחֲמָנָא ל״ללְמָה לִי.

The Gemara challenges this statement: But accordingly, once there are separate prohibitions stated in the Torah with regard to engaging in intercourse with all forbidden relatives (Leviticus, chapter 18), and at the conclusion of that passage it is written: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29), it is indicated that the punishments of karet or a sin offering apply to all these prohibitions. If so, why do I need the punishment of karet that the Merciful One writes with regard to one’s sister, in a separate passage: “And they shall be cut off in the sight of the children of their people; he has uncovered his sister’s nakedness” (Leviticus 20:17)?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כרת באחותו – דפרט בה קרא למאי אתא.
הגה״ה: כיון דלאוין מחלקין לא מיבעי ליה לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו שהרי יש בה ג׳ לאוין.
ה״ג: לר׳ יצחק כדאית ליה לרבנן מיבעי להו לאחותו בת אביו ואמו לומר שאין עונשין מן הדין – וכוליה קרא משום אחותו דסיפא אתא ובשביל חדוש אחד דרך לשנות פרשה שנאמרה.
לרבי יצחק מיבעי ליה כו׳ עד סיפא ל״ג לה ופירוש משובש הוא מתלמידים טועין. עד כאן הגה״ה.
ושואלים: לפי דרך זו, וכי מאחר שיש לאוין מוחלקים (נפרדים) בכל העריות, בפרשת ״אחרי מות״ (ויקרא פרק יח), ובסופה נאמר: ״כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו״ (שם כט), הרי די בכך לחייב חטאת על כל אחת, ואם כן, כרת באחותו דכתב רחמנא [שכתבה התורה] בנפרד בפרשת ״קדושים״: ״ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחותו גילה״ (שם כ, יז) למה לי?
The Gemara challenges this statement: But accordingly, once there are separate prohibitions stated in the Torah with regard to engaging in intercourse with all forbidden relatives (Leviticus, chapter 18), and at the conclusion of that passage it is written: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29), it is indicated that the punishments of karet or a sin offering apply to all these prohibitions. If so, why do I need the punishment of karet that the Merciful One writes with regard to one’s sister, in a separate passage: “And they shall be cut off in the sight of the children of their people; he has uncovered his sister’s nakedness” (Leviticus 20:17)?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לר״ילְרַבִּי יִצְחָק כִּדְאִית לֵיהּ לְרַבָּנַן מִיבַּעְיָא לְהוּ לוֹמַר שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין (לר׳לְרַבִּי יִצְחָק מַפֵּיק לֵיהּ לְחַיֵּיב עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו וְשֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ.

The Gemara explains: This verse is required to teach one halakha according to the opinion of the Rabbis, and one halakha according to Rabbi Yitzḥak, per his opinion. The Gemara elaborates: According to the opinion of the Rabbis, they require this verse to say that one does not administer punishment based on an a fortiori inference. According to Rabbi Yitzḥak, he derives that this verse comes to deem one liable to bring three separate sin offerings for unwittingly engaging in intercourse with his own sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: כפי שנאמר לעיל, לשיטת חכמים — כפי שהם סבורים, לשיטת ר׳ יצחק כדאית ליה [כמו שיש לו], כפי שהוא סבור. ומפרטים: לרבנן מיבעיא להו [לחכמים נצרכה להם] לומר שאין עונשין מן הדין, לר׳ יצחק, הוא מפיק ליה [מוציא אותו, למד ממנו] לחייב שלוש חטאות נפרדות על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו.
The Gemara explains: This verse is required to teach one halakha according to the opinion of the Rabbis, and one halakha according to Rabbi Yitzḥak, per his opinion. The Gemara elaborates: According to the opinion of the Rabbis, they require this verse to say that one does not administer punishment based on an a fortiori inference. According to Rabbi Yitzḥak, he derives that this verse comes to deem one liable to bring three separate sin offerings for unwittingly engaging in intercourse with his own sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרַבָּנַן דְּנָפְקָא לְהוֹן מִן אֲחוֹתוֹ דְרֵישָׁא ור׳וְרַבִּי יִצְחָק סָבַר אֲחוֹתוֹ דְרֵישָׁא אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הִיא וּמַפֵּיק לְחַלֵּק מֵאֲחוֹתוֹ דְּסֵיפֵיהּ דִּקְרָא לְחַלֵּק עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו וְשֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ).

The Gemara asks: And as for the Rabbis, from where do they derive this halakha? The Gemara answers: One can say that they derive it from the term “his sister” written in the first clause of the verse: “And if a man shall take his sister” (Leviticus 20:17). And Rabbi Yitzḥak holds that one cannot derive a halakha from the term “his sister” written in the first clause, as it is the manner of the verse to describe the case in detail before stating the prohibition that applies to it. And therefore he derives from the term “his sister” written in the latter clause of the verse that this comes to separate between the prohibitions and render one liable to bring three separate sin offerings for engaging in intercourse with his own sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בור
בורא(כריתות ג.) תנו רבנן קטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בימות החמ׳ בוזרה שלא תתעפש כלומר מפזר׳ (א״ב: לשון מקרא הוא בזר עמי׳ (תהלים סח)):
א. [צערשטרייען.]
ושואלים: ורבנן [וחכמים], כיצד למדים הם הלכה זו? ומסבירים: דנפקא להון היא יוצאת להם] מן ״אחתו״ דרישא [שבתחילת הפסוק], שנאמר שם: ״ואיש אשר יקח את אחותו״. ולעומתם ר׳ יצחק סבר [סבור] שאחותו דרישא [שבתחילת הפסוק] אורחיה דקרא [דרכו של הכתוב] היא, שמתאר את המקרה עליו מדובר, ואין ללמוד מכאן, ולכן מפיק [מוציא] את ההלכה הזו לחלק מ״אחתו״ שכתוב דסיפיה דקרא [בסופו של המקרא], לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו. ושבים לעיקר דברי ר׳ אלעזר שהמפטם וסך בהעלם אחד חייב שתי חטאות.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, from where do they derive this halakha? The Gemara answers: One can say that they derive it from the term “his sister” written in the first clause of the verse: “And if a man shall take his sister” (Leviticus 20:17). And Rabbi Yitzḥak holds that one cannot derive a halakha from the term “his sister” written in the first clause, as it is the manner of the verse to describe the case in detail before stating the prohibition that applies to it. And therefore he derives from the term “his sister” written in the latter clause of the verse that this comes to separate between the prohibitions and render one liable to bring three separate sin offerings for engaging in intercourse with his own sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רנב״ירַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא הַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

§ The Gemara returns to Rabbi Elazar’s statement that one who unwittingly blends the anointing oil and applies it to the skin is liable to bring two sin offerings. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: We learn in the mishna as well: And one who blends the anointing oil, and one who blends the incense, and one who applies the anointing oil to his skin.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף אנן נמי תנינא – כר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא דלאוין מחלקין:
אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] ברשימת הכריתות שבמשנתנו כדבריו: המפטם את השמן, המפטם את הקטרת, והסך בשמן המשחה.
§ The Gemara returns to Rabbi Elazar’s statement that one who unwittingly blends the anointing oil and applies it to the skin is liable to bring two sin offerings. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: We learn in the mishna as well: And one who blends the anointing oil, and one who blends the incense, and one who applies the anointing oil to his skin.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ל״ללְמָה לִי דְּתַנְיָא הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת בְּמִיצְעָא לָאו הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן מָה קְטֹרֶת לָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְחַיָּיבִים עָלֶיהָ כָּרֵת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אַף מְפַטֵּם שֶׁמֶן וְסָךְ נָמֵי כֵּיוָן דְּלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ חַיָּיבִים עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

Rav Naḥman bar Yitzḥak explains his inference: Why do I need the tanna to teach the clause: One who blends the incense, in the middle, between the two cases concerning the anointing oil? Is it not correct that this is what the mishna teaches us: Just as blending the incense is an independent prohibition and one is liable to receive karet for it by itself, and to bring a sin offering for its unwitting transgression, so too, with regard to one who blends the anointing oil and one who applies the anointing oil to his skin, since they are each an independent prohibition, one is liable to receive karet for each action by itself, and to bring a sin offering for the unwitting transgression of each of them.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמה קטרת לאו בפ״ע דכתיב והקטרת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו וחייב עליה בפ״ע כדכתיב איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת:
וחייבין עליהן בפני עצמה – על כל אחד כי עביד להו בהעלם אחת.
ויש לשאול: למה לי דתניא [מפני מה שנויה] המפטם את הקטרת במיצעא [באמצע], בין שתי כריתות הנוגעות לשמן המשחה? לאו הא קא משמע לן [האם לא דבר זה הוא משמיע לנו]: מה קטרת יש בה לאו בפני עצמו וחייבים עליה כרת, וחטאת בשוגג, בפני עצמואף מפטם שמן המשחה וסך מן השמן נמי [גם כן], כיון שכל אחד מהם לאו בפני עצמוחייבים עליו כרת, וחטאת בשוגג, בפני עצמה?
Rav Naḥman bar Yitzḥak explains his inference: Why do I need the tanna to teach the clause: One who blends the incense, in the middle, between the two cases concerning the anointing oil? Is it not correct that this is what the mishna teaches us: Just as blending the incense is an independent prohibition and one is liable to receive karet for it by itself, and to bring a sin offering for its unwitting transgression, so too, with regard to one who blends the anointing oil and one who applies the anointing oil to his skin, since they are each an independent prohibition, one is liable to receive karet for each action by itself, and to bring a sin offering for the unwitting transgression of each of them.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וכ״תוְכִי תֵּימָא דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנָא פִּיטּוּמִין בַּהֲדֵי הֲדָדֵי נִיתְנִהוּ אֵיפוֹךְ הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן וְהַסָּךְ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אַמַּאי פַּלְּגֵיהּ לְשֶׁמֶן לָאו הָא קָמַשְׁמַע לַן דְּיֵשׁ חִילּוּק חַטָּאוֹת בֵּינֵיהֶן ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

And if you would say the mishna uses this order because it wants to teach the two cases involving blending together, let the tanna teach those two halakhot in the reverse order: One who blends the incense, and one who blends the anointing oil, and one who applies the anointing oil. In this manner the two clauses addressing blending would be adjacent, and likewise the two clauses addressing the anointing oil would be adjacent. Why did the tanna divide the cases involving the anointing oil by teaching the halakha of one who blends the incense in between them? Is it not correct that this teaches us that there is a separation between the two prohibitions, requiring one to bring two sin offerings? The Gemara affirms: Conclude from the mishna that this is the case.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא מיהא לא איריא דמשום הכי תנא מפטם את הקטרת במיצעי משום דקא בעי למיתנייא פיטומין גבי הדדי א״כ נתנהו איפוך:
וכי תימא [ואם תאמר] הסבר אחר לדבר, דקא בעי למיתנא פיטומין בהדי הדדי [משום שהוא רוצה לשנות את שני הפיטומים זה עם זה]ניתנהו איפוך [שישנה אותם להיפך]: המפטם את הקטרת, והמפטם את השמן, והסך שמן המשחה, ויסמוך פיטום לפיטום, ושמן לשמן, אמאי פלגיה [מדוע חילק] את השמן, ושנה את הקטורת באמצע? לאו הא קמשמע לן [האם לא דבר זה הוא משמיע לנו] שיש חילוק חטאות ביניהן? ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
And if you would say the mishna uses this order because it wants to teach the two cases involving blending together, let the tanna teach those two halakhot in the reverse order: One who blends the incense, and one who blends the anointing oil, and one who applies the anointing oil. In this manner the two clauses addressing blending would be adjacent, and likewise the two clauses addressing the anointing oil would be adjacent. Why did the tanna divide the cases involving the anointing oil by teaching the halakha of one who blends the incense in between them? Is it not correct that this teaches us that there is a separation between the two prohibitions, requiring one to bring two sin offerings? The Gemara affirms: Conclude from the mishna that this is the case.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הַבָּא עַל הַזָּכוּר.: תַּנָּא בְּמַאי קָא חָשֵׁיב.

§ The mishna included in its list of those liable to receive karet a male who engages in intercourse with another male or one who copulates with an animal, and a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality. The Gemara asks: According to what criteria does the tanna of the mishna tally the prohibitions in the mishna? Rabbi Yoḥanan explained that the tally stated in the mishna serves to teach that one who violated every prohibition against engaging in forbidden intercourse in a single lapse of awareness is liable to receive punishment for each and every one. Which individual could have committed all these transgressions?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא מאי קחשיב – מכדי אמרן לעיל מניינא להכי אתא שאם עשאן כולן כו׳ היכי משכחת לה לשלשים וארבע חטאות בחד.
ב שנינו במשנה ברשימת הכריתות: הבא על הזכור ועל הבהמה ואשה המביאה הבהמה עליה. ושואלים: התנא של משנתנו, במאי קא חשיב [במה במי הוא מונה] את הכריתות שבמשנה?
§ The mishna included in its list of those liable to receive karet a male who engages in intercourse with another male or one who copulates with an animal, and a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality. The Gemara asks: According to what criteria does the tanna of the mishna tally the prohibitions in the mishna? Rabbi Yoḥanan explained that the tally stated in the mishna serves to teach that one who violated every prohibition against engaging in forbidden intercourse in a single lapse of awareness is liable to receive punishment for each and every one. Which individual could have committed all these transgressions?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי בְּגַבְרֵי דַּל הָאִשָּׁה הַנִּרְבַּעַת וּבָצְרָא לַהּ חֲדָא אִי בִּנְשֵׁי קָחָשֵׁיב דַּל מִינְּהוֹן הַבָּא עַל הַזָּכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה וּבָצְרִי לְהוּ תַּרְתֵּי.

The Gemara elaborates: If he is referring to prohibitions transgressed by men, then one should remove the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality, and if so, one case of karet is lacking from the tally. If he is referring to prohibitions transgressed by women, one should remove from them the case of a male who engages in intercourse with another male or with an animal, and if so, two cases of karet are lacking from the tally.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי בגברי – קא חשיב דהני ל״ו כריתות אי עבדי להו ל״ו גברי מיחייבי כל חד כרת א״כ דל אשה הנרבעת לבהמה מבינייהו:
אי בנשי קא חשיב – דאי עבדי להו ל״ו נשי גבי [הדדי] מיחייבא כל חדא כרת:
דל מיניהון הבא על הזכור ועל הבהמה – דהני לא מיתוקמי אלא בגברי ובצר להו תרתי אי אמרת מילה נמי הא ליתא בנשי:
גברא – הוא דרבע לבהמה.
איתתא – כגון שנבעלה לבנה ולבן בעלה ולחמיה ולחתנה ולבהמה וכן כולם.
הבא על הזכור ועל הבהמה – דאין כאן צד אשה. פסח ומילה לא מצי למיפרך דלאו משום חטאות נקט להו דהא לאו בני קרבן נינהו דאין קרבן אלא על לאו כדמפרש לקמן.
אי בגברי [אם באנשים]דל [הורד] את האשה הנרבעת לבהמה, ובצרא לה חדא [וחסרה לה כרת אחת] מן המנין! אי בנשי קחשיב [אם בנשים הוא מונה]דל מינהון [הורד מהן] את הבא על הזכור ועל הבהמה, ובצרי להו תרתי [וחסרות להן שתים]!
The Gemara elaborates: If he is referring to prohibitions transgressed by men, then one should remove the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality, and if so, one case of karet is lacking from the tally. If he is referring to prohibitions transgressed by women, one should remove from them the case of a male who engages in intercourse with another male or with an animal, and if so, two cases of karet are lacking from the tally.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם תַּנָּא גַּבְרֵי קָחָשֵׁיב וְתָנֵי הָכִי הַבָּא עַל הַזָּכוּר וְהֵבִיא זָכוּר עָלָיו ור׳וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּאָמַר חַיָּיב שְׁתַּיִם.

Rabbi Yoḥanan said: Actually, the tanna is referring to prohibitions transgressed by men. One should remove the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality, and instead teach the mishna like this: A male who engages in intercourse with another male, and a male who brings another male upon him to engage in intercourse. And this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that one who transgresses both of these prohibitions in a single lapse of awareness is liable to bring two sin offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא לא קשיא דלא מיירי אלא בלאוין1 ותני הכי דל אשה הנרבעת ותני הכי במקומה והביא זכור עליו דהוא נשכב לזכר:
ור׳ ישמעאל הוא דאמר חייב שתים דנפיק ליה מתרי קראי כדאמר לקמן – והא מדקתני מגדף בהני ומוקמי׳ לה כר׳ עקיבא דלא בעי מעשה אלא רישא נמי ר׳ עקיבא היא ור׳ עקיבא סבירא ליה בהבא על הזכור והביא זכור עליו דאינו חייב אלא אחת א״כ בצרא להו חדא:
1. נראה דצ״ל לעולם בגברי קחשיב והא דמקשת דל האשה הנרבעת תני הכי במקומה וכו׳.
ור׳ ישמעאל היא – בפרק ד׳ מיתות.
אמר ר׳ יוחנן: לעולם תנא גברי קחשיב [אנשים הוא מונה], ויש להוריד מן הרשימה את האשה הנרבעת לבהמה, ותני הכי [ושנה כך] בלשון זו: הבא על הזכור והביא זכור עליו. ושיטת ר׳ ישמעאל היא, שאמר: מי שעושה שתי עבירות אלה בהעלם (שגגה) אחד — חייב שתים, שתי חטאות.
Rabbi Yoḥanan said: Actually, the tanna is referring to prohibitions transgressed by men. One should remove the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality, and instead teach the mishna like this: A male who engages in intercourse with another male, and a male who brings another male upon him to engage in intercourse. And this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that one who transgresses both of these prohibitions in a single lapse of awareness is liable to bring two sin offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהָא מִדְּקָתָנֵי מְגַדֵּף בְּסֵיפֵיהּ וּמוֹקְמִינַן לַהּ כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא רֵישָׁא נָמֵי ר׳רַבִּי עֲקִיבָא.

The Gemara raises a difficulty: But from the fact that the mishna teaches in its latter clause the case of one who blasphemes, and we interpret this clause in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, it may be inferred that the first clause of the mishna is also in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא מדקתני – בכלל כריתות מגדף לאשמועינן דמביא קרבן ומוקמי לה לקמן כר״ע דאמר בסוף פירקין (כריתות ז.) מגדף מביא קרבן רישא נמי ר״ע.
ושואלים: והא מדקתני [והרי ממה שהוא שונה] מגדף בסיפיה [בסופו, בסוף המשנה], ומוקמינן לה [ומעמידים אנו אותה] כדעת ר׳ עקיבארישא נמי [תחילתה של המשנה גם כן] שיטת ר׳ עקיבא היא!
The Gemara raises a difficulty: But from the fact that the mishna teaches in its latter clause the case of one who blasphemes, and we interpret this clause in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, it may be inferred that the first clause of the mishna is also in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וכ״תוְכִי תֵּימָא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הִיא וּבְרֵישָׁא סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְהָאָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ הַבָּא עַל הַזָּכוּר וְהֵבִיא זָכוּר עָלָיו לר׳לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּמַפֵּיק לֵיהּ מִתַּרְתֵּי קְרָאֵי {ויקרא י״ח:כ״ב} מִוְּאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב {דברים כ״ג:י״ח} וּמִוְּלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חַיָּיב שְׁתַּיִם.

The Gemara suggests: And if you would say the entire mishna is in fact in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and with regard to the halakha listed in the first clause he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, that is not tenable, as doesn’t Rabbi Abbahu say: In the case of a male who engages in intercourse with another male, and a male who brings another male upon him to engage in intercourse, according to the statement of Rabbi Yishmael, who derives these prohibitions from two separate verses, from: “And you shall not lie with a man as with a woman” (Leviticus 18:22), and from: “There shall not be a sodomite of the sons of Israel” (Deuteronomy 23:18), which is referring to one who engages in homosexual intercourse passively, one who transgresses both of these prohibitions in a single lapse of awareness is liable to bring two sin offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא כולה מתניתין ר׳ עקיבא וברישא בהבא על הזכור סבר לה ר׳ עקיבא כר׳ ישמעאל דחייב שתים – ומן לא יהיה קדש היינו שלא יהא נשכב כזונה:
דאמר רבי אבהו – בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין נד:) לא יהיה קדש אזהרה לנשכב ועונש מגזירה שוה דכתיב וגם קדש היה בארץ. ואי קשיא גבי עריות היכן מצינו אזהרה לאשה כמו לזכר דאשכחן בכולהו לאו פריק הכי שאני התם כיון דאיהי נמי מיתהנייא משכיבה קרינא בה הנפשות העושות אבל משכב זכר דלא מתהני בעי אזהרה. ובגברי כתיב דאין זכור לבהמה ולא מיקרי קדישות.
לר׳ ישמעאל דמפיק ליה כו׳ – תימה מתני׳ היכי מתוקמא דהא אלא יהיה קדש לא כתיב כרת והיכי משכחת בה חיוב חטאת וי״ל דכיון דכתיב כרת אמשכב זכור הוי ליה ב׳ לאוין וכרת אחד.
וכי תימא [ואם תאמר]: אכן, משנתנו שיטת ר׳ עקיבא היא, וברישא [ובהתחלה], בענין זכור, סבר לה [הוא סבור] כדעת ר׳ ישמעאלוהאמר [והרי אמר] ר׳ אבהו: הבא על הזכור והביא זכור עליו, לדעת ר׳ ישמעאל דמפיק ליה מתרתי קראי [שמוציא לו את האיסורים הללו משני מקראות] נבדלים, את הבא על הזכור מ״ואת זכר לא תשכב משכבי אשה״ (ויקרא יח, כב), ואת המביא זכור עליו מ״ולא יהיה קדש (זונה ממין זכר) מבני ישראל״ (דברים כג, יח), לכן הוא חייב שתים, ואילו
The Gemara suggests: And if you would say the entire mishna is in fact in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and with regard to the halakha listed in the first clause he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, that is not tenable, as doesn’t Rabbi Abbahu say: In the case of a male who engages in intercourse with another male, and a male who brings another male upon him to engage in intercourse, according to the statement of Rabbi Yishmael, who derives these prohibitions from two separate verses, from: “And you shall not lie with a man as with a woman” (Leviticus 18:22), and from: “There shall not be a sodomite of the sons of Israel” (Deuteronomy 23:18), which is referring to one who engages in homosexual intercourse passively, one who transgresses both of these prohibitions in a single lapse of awareness is liable to bring two sin offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לר״עלְרַבִּי עֲקִיבָא באֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת דְּמֵחַד קְרָא נָפֵיק לֵיהּ אֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב קְרִי בֵּיהּ לֹא תִשָּׁכֵיב.

Rabbi Abbahu continues: By contrast, according to the opinion of Rabbi Akiva, he is liable to bring only one sin offering, as he derives both prohibitions from one verse: “You shall not lie [tishkhav] with a man,” in the active form, as one can read the verb in this verse, written in the Torah without vowels, as though it stated: Enable your being lain with [tishakheiv], in the passive. Evidently, Rabbi Akiva disagrees with the opinion of Rabbi Yishmael with regard to a male who engages in intercourse with another male and a male who brings another male upon him to engage in intercourse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולר׳ עקיבא – דמפיק ליה מחד [קרא] אינו חייב אלא אחת:
לר׳ עקיבא אינו חייב אלא חטאת אחת, דמחד קרא נפיק ליה [שמאותו כתוב יוצא לו] גבי המביא זכר עליו: ״את זכר לא תשכב״, קרי ביה [קרא בו] גם: לא תשכיב!
Rabbi Abbahu continues: By contrast, according to the opinion of Rabbi Akiva, he is liable to bring only one sin offering, as he derives both prohibitions from one verse: “You shall not lie [tishkhav] with a man,” in the active form, as one can read the verb in this verse, written in the Torah without vowels, as though it stated: Enable your being lain with [tishakheiv], in the passive. Evidently, Rabbi Akiva disagrees with the opinion of Rabbi Yishmael with regard to a male who engages in intercourse with another male and a male who brings another male upon him to engage in intercourse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא רֵישָׁא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבִמְגַדֵּף סָבַר לַהּ כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא אִי הָכִי נִיתְנֵי נָמֵי הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו.

The Gemara suggests: Rather, the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and with regard to one who blasphemes he holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara raises a difficulty: If so, let the tanna also teach two additional cases with regard to bestiality: One who copulates with an animal, derived from the verse: “And you shall not lie with any beast” (Leviticus 18:23); and a man who brings an animal upon him for bestiality, derived from: “There shall not be a sodomite of the sons of Israel” (Deuteronomy 23:18), which can be interpreted as applying to all forms of male anal intercourse, including with animals.
מיוחס לר׳ גרשוםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמא לא סבר לה כר׳ ישמעאל אלא רישא וסיפא ר׳ ישמעאל ובמגדף סבר לה כר׳ עקיבא דלא בעי מעשה אע״ג דכתיב בעשותה ועשה אחת:
אי הכי – לר׳ ישמעאל דמיחייב ב׳ ליתני נמי והביא בהמה עליו וטפייה חדא:
גמ׳ ובמגדף ס״ל כר״ע. ע׳ סנהדרין סד ע״ב תד״ה וכי ושם צ ע״ב ברש״י ד״ה וכי ובבאר שבע שם:
אלא כך צריך לומר: רישא [תחילתה של המשנה] היא שיטת ר׳ ישמעאל, הסבור שיש שתי חטאות בבא על הזכור ובמביא את הזכר עליו, אבל בענין מגדף סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר׳ עקיבא. ומקשים: אי הכי [אם כך] שמשנה זו לשיטת ר׳ ישמעאל, הלמד אזהרה לנשכב מ״לא יהיה קדש״ (דברים כג, יח), ניתני נמי [שישנה גם כן] שתי כריתות נפרדות לגבי בהמה: הבא על הבהמה (מ״ובכל בהמה לא תתן שכבתך״, ויקרא יח, כג), והביא בהמה עליו (מ״לא יהיה קדש״)!
The Gemara suggests: Rather, the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and with regard to one who blasphemes he holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara raises a difficulty: If so, let the tanna also teach two additional cases with regard to bestiality: One who copulates with an animal, derived from the verse: “And you shall not lie with any beast” (Leviticus 18:23); and a man who brings an animal upon him for bestiality, derived from: “There shall not be a sodomite of the sons of Israel” (Deuteronomy 23:18), which can be interpreted as applying to all forms of male anal intercourse, including with animals.
מיוחס לר׳ גרשוםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָא אָמַר אַבָּיֵי הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו אַף לר׳לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת דְּכִי כְּתִיב קְרָא בְּגַבְרֵי כְּתִיב.

The Gemara answers: Didn’t Abaye say: With regard to one who copulates with an animal, and who brings an animal upon him to engage in bestiality, even according to the opinion of Rabbi Yishmael he is liable to bring only one sin offering, as when the verse: “There shall not be a sodomite,” is written, it is written with regard to men, i.e., the term sodomite does not include one who engages in bestiality. In conclusion, according to Rabbi Yoḥanan, the mishna is listing prohibitions transgressed by men, and therefore one should remove from the tally the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality, and add the case of a man who brings another male upon him to engage in intercourse, in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האמר אביי כו׳ היינו תירוצא – וכי כתיב לא יהיה קדש בגברי כתיב. דלא יהא נשכב לאדם ולא לבהמה. והאי דקא בעי הכא בזכר אזהרה לנשכב מה שאין כן בשאר עריות היינו טעמא דבשאר עריות סגיא לתרוייהו בחדא אזהרה שהרי הנשכב נהנה כשוכב הבא על הזכר הנשכב אינו נהנה:
ודוחים: הא [הרי] כבר אמר אביי: הבא על הבהמה והביא בהמה עליו, אף לר׳ ישמעאל, שמחייב שתים בזכר, בענין זה אינו חייב אלא אחת, דכי כתיב קרא [שכאשר נאמר הכתוב] ״לא יהיה קדש״ — בגברי כתיב [באנשים נאמר], שמושג הזנות (״קדש״) לא שייך בבהמה. זה היה הסברו של ר׳ יוחנן, שמדובר במשנתנו באנשים, ולכן יש למחוק מן הרשימה במשנתנו את האשה המביאה בהמה עליה, ולהוסיף את המביא זכור עליו, וכשיטת ר׳ ישמעאל.
The Gemara answers: Didn’t Abaye say: With regard to one who copulates with an animal, and who brings an animal upon him to engage in bestiality, even according to the opinion of Rabbi Yishmael he is liable to bring only one sin offering, as when the verse: “There shall not be a sodomite,” is written, it is written with regard to men, i.e., the term sodomite does not include one who engages in bestiality. In conclusion, according to Rabbi Yoḥanan, the mishna is listing prohibitions transgressed by men, and therefore one should remove from the tally the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality, and add the case of a man who brings another male upon him to engage in intercourse, in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר תַּנָּא תְּנִי שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת וּתְנִי שָׁלֹשׁ כָּרֵיתוֹת לְסַיּוֹמִינְהוּ בְּכָרֵיתוֹת.

The Gemara cites another interpretation: Rabbi Elazar said in the name of Rav: The mishna is listing prohibitions transgressed by men and not women, but one should not remove from the tally the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality. The reason is that the tanna of the mishna teaches thirty-three prohibitions for which a man brings sin offerings, and he teaches another three instances of karet in order to complete the list of transgressions for which one is liable to be punished with karet. Those three do not meet the same criteria as the other thirty-three, and the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality is one of those three.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אלעזר משמיה דרבא אמר – לעולם בגברי קא חשיב ולא צריך לאפוקי אשה הנרבעת דתנא תנא ל״ג חטאות ותנא ג׳ כריתות דלית בהו חטאת לסיומינהו להשלים ל״ו כריתות וממאי דתנא כריתות בלא חטאות מדקתני סיפא פסח ומילה דלית בהו חטאת דהני מצות קום עשה נינהו:
ר״א אמר – בגברי חשיב ודקא קשיא לך דאשה נרבעת תנא ל״ג חטאות חשיב בחד גברא בהעלם אחד ותנא אשה נרבעת ופסח ומילה לסיומינהו לכריתות.
לסיומינהו לכריתות – תימה א״כ ליחשוב נמי הביא זכור עליו והביא בהמה עליו.
ר׳ אלעזר משמיה [משמו] של רב אמר: משנתנו אמנם עוסקת באנשים ולא בנשים, ומכל מקום אין למחוק אשה הנרבעת לבהמה מן המשנה, שכן התנא תני [שונה] במשנתנו רק שלשים ושלש חטאות, עבירות כרת שמביא עליהן חטאת, ותני הוא שונה] עוד שלש כריתות שאינן בכלל רשימה זו, ובכללן אשה הנרבעת לבהמה, כדי לסיומינהו [לסיים, להכליל אותן] ברשימת כריתות שבתורה. ומנין?
The Gemara cites another interpretation: Rabbi Elazar said in the name of Rav: The mishna is listing prohibitions transgressed by men and not women, but one should not remove from the tally the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality. The reason is that the tanna of the mishna teaches thirty-three prohibitions for which a man brings sin offerings, and he teaches another three instances of karet in order to complete the list of transgressions for which one is liable to be punished with karet. Those three do not meet the same criteria as the other thirty-three, and the case of a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality is one of those three.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) דְּקָתָנֵי סֵיפָא פֶּסַח וּמִילָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה פֶּסַח וּמִילָה אַמַּאי קָתָנֵי לְהוּ.

What supports this interpretation? As the mishna teaches in the latter clause: And one is liable to receive karet for failure to fulfill the mitzva of bringing the Paschal offering and the mitzva of circumcision, which unlike the cases of prohibitions enumerated in the mishna, are positive mitzvot. Why does the tanna teach the cases of the Paschal offering and circumcision?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דקתני סיפא הרי הוא שונה בסוף המשנה]: פסח ומילה במצות עשה, ויש לשאול: פסח ומילה אמאי קתני להו [מדוע שונה אותם]?
What supports this interpretation? As the mishna teaches in the latter clause: And one is liable to receive karet for failure to fulfill the mitzva of bringing the Paschal offering and the mitzva of circumcision, which unlike the cases of prohibitions enumerated in the mishna, are positive mitzvot. Why does the tanna teach the cases of the Paschal offering and circumcision?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְאִיתֵּימָא לְאֵיתוֹיֵי קׇרְבָּן עֲלֵיהוֹן מִי מַיְיתֵי והתני׳וְהָתַנְיָא הוּקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה1 דִּכְתִיב {במדבר ט״ו:כ״ט} תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה.

And if you say the mishna mentions these positive mitzvot to teach that one brings an offering for unwittingly failing to perform them, does one in fact bring an offering in such a case? But isn’t it taught in a baraita: The entire Torah is juxtaposed to idolatry, as it is written: “You shall have one law [torah] for him that does unwittingly. But the soul that does with a high hand, whether he be home-born or a stranger, he blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off from among his people” (Numbers 15:29–30).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוקשה כל התורה לע״ז – משום דכי דבר ה׳ בזה היינו שבזה על דבור ראשון לא יהיה. ותנא נמי כרת בהאשה הנרבעת לסיומא דכיון דליתה בגברי לית בה חטאת:
והנפש אשר תעשה ביד רמה – בעבודת כוכבים הכתוב מדבר.
ואיתימא לאיתויי קרבן עליהון [ואם תאמר כדי להביא קרבן עליהם], אם ביטל אותן בשגגה, מי מייתי [האם הוא מביא]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הוקשה (הושוותה) כל התורה כולה לעבודה זרה לענין קרבן חטאת לעובר בשגגה, דכתיב [שנאמר] בקרבן חטאת: ״תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. והנפש אשר תעשה ביד רמה וכו׳ את ה׳ הוא מגדף״ (במדבר טו, כט — ל), והיא עבודה זרה:
And if you say the mishna mentions these positive mitzvot to teach that one brings an offering for unwittingly failing to perform them, does one in fact bring an offering in such a case? But isn’t it taught in a baraita: The entire Torah is juxtaposed to idolatry, as it is written: “You shall have one law [torah] for him that does unwittingly. But the soul that does with a high hand, whether he be home-born or a stranger, he blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off from among his people” (Numbers 15:29–30).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מָה עֲבוֹדָה זָרָה1 שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה אַף כֹּל שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה.

The phrase “But the soul that does with a high hand, whether he be home-born or a stranger, he blasphemes the Lord” is referring to one who engages in idol worship, and it is derived from here: Just as idol worship is a situation in which the Torah says to a person: Sit and refrain from action, and one who transgresses this prohibition unwittingly must bring a sin offering, so too, with regard to every transgression in which the Torah says that one must sit and refrain from action, one is liable to bring a sin offering for performing the act. Accordingly, one is not liable to bring an offering for the unwitting failure to perform a positive mitzva, such as bringing the Paschal offering or circumcision.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והנך אחריני דהוו לא תעשה ואיתנהו בגברי אית בהו כרת וחטאת:
מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה – וחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת כדכתיב לעיל מיניה עז בת שנתה לחטאת.
אף כל שב ואל תעשה – שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
מה עבודה זרה היא ציווי של שב ואל תעשה, ומתחייב חטאת אם עשאה בשגגה — אף כל עבירות שחייבים עליהן חטאת בשגגה, הן דברים שהתורה מצווה בשב ואל תעשה, ולא במצוות עשה!
The phrase “But the soul that does with a high hand, whether he be home-born or a stranger, he blasphemes the Lord” is referring to one who engages in idol worship, and it is derived from here: Just as idol worship is a situation in which the Torah says to a person: Sit and refrain from action, and one who transgresses this prohibition unwittingly must bring a sin offering, so too, with regard to every transgression in which the Torah says that one must sit and refrain from action, one is liable to bring a sin offering for performing the act. Accordingly, one is not liable to bring an offering for the unwitting failure to perform a positive mitzva, such as bringing the Paschal offering or circumcision.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ תְּנָא שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת מַאן דְּעָבְדִי בְּשׁוֹגֵג וַהֲדַר תְּנָא שָׁלֹשׁ כָּרֵיתוֹת לְסַיּוֹמִינְהוּ לְכָרֵיתוֹת ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

The Gemara concludes its statement: Rather, isn’t it correct to conclude from the mishna that the tanna of the mishna taught thirty-three prohibitions for which a man brings sin offerings, which apply to one who acts unwittingly, and he taught another three instances of karet in order to complete the list of transgressions for which one is liable to be punished with karet? These three instances are a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality, one who fails to bring the Paschal offering, and one who fails to perform circumcision. The Gemara affirms: Conclude from the mishna that this is the case.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לאו שמע מינה [האם לא נלמד מכאן] כי תנא [שנה] שלשים ושלש חטאות מאן דעבדי [למי שעושים] אותן בשוגג, והדר תנא [וחזר ושנה] עוד שלש כריתות כדי לסיומינהו [לסיים, להכליל אותן] בתוך רשימת הכריתות שבתורה, והן: אשה הנרבעת, פסח ומילה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
The Gemara concludes its statement: Rather, isn’t it correct to conclude from the mishna that the tanna of the mishna taught thirty-three prohibitions for which a man brings sin offerings, which apply to one who acts unwittingly, and he taught another three instances of karet in order to complete the list of transgressions for which one is liable to be punished with karet? These three instances are a woman who brings an animal upon her to engage in bestiality, one who fails to bring the Paschal offering, and one who fails to perform circumcision. The Gemara affirms: Conclude from the mishna that this is the case.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.: אָמְרִי שַׁבָּת מ׳אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת הָוְויָין א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תַּנָּא שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת דְּלָא מִחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא.

§ The mishna’s list of prohibitions for whose unwitting violation one must bring a sin offering includes one who desecrates Shabbat. The Sages express their surprise at this ruling and say: The primary labors of Shabbat are forty-less-one, and one is liable to bring a sin offering for each primary labor he violates. That alone totals more than the thirty-six cases mentioned in the mishna. Rabbi Yoḥanan said: The tanna taught a case where his action was unwitting with regard to Shabbat, i.e., he was unaware it was Shabbat, and his action was intentional with regard to the prohibited labors, in that he was aware that the acts he performed were labors that are prohibited on Shabbat. In that case, the halakha is that he is liable to bring only one sin offering, as he committed only a single error.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המחלל את השבת – קא חשיב ליה בכרת אחת. אמרי והא שבת יש בו ל״ט כריתות לאבות מלאכות שלו:
אמר ר׳ יוחנן תנא דידן קא חשיב למחלל שבת בחד כרת קא מיירי בשגגת שבת וזדון מלאכה כדתניא הנה שהיא אחת בשעשה מלאכות הרבה ואינו חייב אלא אחת היינו שגגת שבת וזדון מלאכה שאינו יודע שהוא שבת אבל יודע שמלאכות אלו אסורי׳ בשבת וכיון דעשאן בזדון בידיעה אין בהן קרבן אלא על שגגת שבת בלבד. ואמאי מוקים המחלל את השבת דבשגגת שבת וזדון מלאכה מיירי דאינו חייב אלא אחת וניתני בזדון שבת ושגגת מלאכה דליחייבה ל״ט כו׳:
מ׳ חסר אחת הן – ליתני ע״ה כריתות.
תנא שגגת שבת – דסבור שהיום חול.
וזדון מלאכות – שיודע שמלאכות הללו אסורות בשבת דא״נ עביד לכולהו אבות מלאכות אינו חייב אלא אחת דליכא אלא חדא שגגה ומתניתין בתר חיוב חטאת נקטינהו לכריתות.
ג שנינו במשנה ברשימת הכריתות שמביאים על כל אחת מהן חטאת: המחלל את השבת. אמרי [אומרים] על כך בתמיהה: הרי מלאכות שבת ארבעים חסר אחת הוויין [הן], ומתחייב חטאת על כל אחת ואחת מהן! אמר ר׳ יוחנן: תנא [שנה] במשנתנו מקרה שהיתה שגגת שבת, ששכח ששבת היא, וזדון מלאכות, שיודע שמלאכות אלה אסורות בשבת, שבמקרה זה לא מחייב אלא חדא [אינו מתחייב אלא חטאת אחת], משום שהיתה רק שגגה יסודית אחת, ולא כמה שגגות נבדלות.
§ The mishna’s list of prohibitions for whose unwitting violation one must bring a sin offering includes one who desecrates Shabbat. The Sages express their surprise at this ruling and say: The primary labors of Shabbat are forty-less-one, and one is liable to bring a sin offering for each primary labor he violates. That alone totals more than the thirty-six cases mentioned in the mishna. Rabbi Yoḥanan said: The tanna taught a case where his action was unwitting with regard to Shabbat, i.e., he was unaware it was Shabbat, and his action was intentional with regard to the prohibited labors, in that he was aware that the acts he performed were labors that are prohibited on Shabbat. In that case, the halakha is that he is liable to bring only one sin offering, as he committed only a single error.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) דְּתַנְיָא הֵנָּה שֶׁהִיא אַחַת גשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת.

As it is taught in a baraita: The verse states: “Speak to the children of Israel, saying: A soul that sins in error, from all the commandments of God that may not be performed, and performs from one of them [me’aḥat mehena]” (Leviticus 4:2). The expression “me’aḥat mehena” is interpreted in several ways. One of them is: There is an instance of “them [hena],” i.e., many unwitting transgressions, which is like “one [aḥat],” a single unwitting transgression, in that one is liable to bring only one sin offering. How so? When one performed many labors where his action was unwitting with regard to Shabbat but his action was intentional with regard to the prohibited labors, he brings only one sin offering. That is the case referred to in the mishna.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנה שהיא אחת – דכתיב ועשה מאחת מהנה וה״ל למיכתב אחת מהנה מאי מאחת משמע פעמים שחייב מעבירה אחת הנה כלומר כמה חטאות ומהנה מעבירות הרבה חטאת אחת.
שגגת שבת וזדון מלאכות – ועשה מלאכות הרבה אינו חייב אלא אחת.
דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר לגבי קרבן חטאת ״נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה׳ אשר לא תיעשנה ועשה מאחת מהנה״ (ויקרא ד, ב), ודרשו חכמים את ״מאחת מהנה״ בכמה אופנים, וביניהן כאילו נאמר ״ועשה אחת הנה״, שיש ״הנה״ (שגגות רבות) שהיא ״אחת״ (שגגה אחת) שמתחייב עליה רק חטאת אחת, כיצד? כאשר עשה מלאכות רבות בשגגת שבת וזדון מלאכות, שידע שהן אסורות בשבת.
As it is taught in a baraita: The verse states: “Speak to the children of Israel, saying: A soul that sins in error, from all the commandments of God that may not be performed, and performs from one of them [me’aḥat mehena]” (Leviticus 4:2). The expression “me’aḥat mehena” is interpreted in several ways. One of them is: There is an instance of “them [hena],” i.e., many unwitting transgressions, which is like “one [aḥat],” a single unwitting transgression, in that one is liable to bring only one sin offering. How so? When one performed many labors where his action was unwitting with regard to Shabbat but his action was intentional with regard to the prohibited labors, he brings only one sin offering. That is the case referred to in the mishna.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וְנִיתְנֵי זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת דְּמִחַיַּיב מ׳אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת.

The Gemara challenges: But let the tanna teach a case where his action was intentional with regard to Shabbat, i.e., he knew it was Shabbat, but his action was unwitting with regard to the prohibited labors, as he was unaware they were prohibited. In that case, the halakha is that he is liable to bring forty-less-one sin offerings, one for each primary category of labor.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זדון שבת – דיודע שהיום שבת.
ושגגת מלאכות – דאינו יודע שמלאכות הללו אסורות אבל יודע מצות שבת בדבר אחד כגון דידע שאסור לצאת חוץ לתחום.
ושואלים: וניתני [ושישנה] כאן התנא זדון שבת ושגגת מלאכות, שהוא יודע ששבת היום, אבל שגג בכל אחת מהמלאכות, שלא ידע שהן אסורות, דמחייב [שמתחייב] אז ארבעים חסר אחת חטאות!
The Gemara challenges: But let the tanna teach a case where his action was intentional with regard to Shabbat, i.e., he knew it was Shabbat, but his action was unwitting with regard to the prohibited labors, as he was unaware they were prohibited. In that case, the halakha is that he is liable to bring forty-less-one sin offerings, one for each primary category of labor.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) דְּתַנְיָא {ויקרא ד׳:ב׳} וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה פְּעָמִים שֶׁחַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן וּפְעָמִים שֶׁחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת (דְּתַנְיָא) אַחַת שֶׁהִיא הֵנָּה זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת.

The Gemara elaborates that this is as it is taught in a baraita: The verse states: “And performs from one of them.” This teaches that there are times when one is liable to bring one sin offering for all of his transgressions, and there are times when one is liable to bring a sin offering for each and every transgression. And it is further taught in a baraita: There is “one [aḥat],” i.e., the transgression of one prohibition, which is like “them [hena],” i.e., many unwitting transgressions, in that one is liable to bring multiple sin offerings. How so? When one performs many labors where his action was intentional with regard to Shabbat but his action was unwitting with regard to the prohibited labors, he brings multiple sin offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחת שהיא הנה – על מצוה אחת כגון שבת חייב כמה חטאות.
דתניא [ששנויה ברייתא]: ״ועשה מאחת מהנה״פעמים שחייב חטאת אחת על כולן, ופעמים שחייב חטאת על כל אחת ואחת. וכן מצאנו דתניא [ששנויה ברייתא]: ״אחת״ שהיא ״הנה״, שיש שאדם שוגג שגגה אחת ומביא עליה חטאות רבות, בזדון שבת ושגגת מלאכות!
The Gemara elaborates that this is as it is taught in a baraita: The verse states: “And performs from one of them.” This teaches that there are times when one is liable to bring one sin offering for all of his transgressions, and there are times when one is liable to bring a sin offering for each and every transgression. And it is further taught in a baraita: There is “one [aḥat],” i.e., the transgression of one prohibition, which is like “them [hena],” i.e., many unwitting transgressions, in that one is liable to bring multiple sin offerings. How so? When one performs many labors where his action was intentional with regard to Shabbat but his action was unwitting with regard to the prohibited labors, he brings multiple sin offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) תְּנָא שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת עֲדִיפָא לֵיהּ דְּמֵחַטָּאת מִיהָא לָא מִיפְּטַר.

The Gemara answers: The tanna prefers to state the case of one who performed many labors where his action was unwitting with regard to Shabbat but it was intentional with regard to the prohibited labors, in order to emphasize that he is not exempt from bringing at least one sin offering, even though he performed the acts of labor intentionally.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא – דמתניתא שגגת שבת וזדון מלאכה עדיפא ליה למיתני לאשמועינן רבותא דאף על גב דהזיד במלאכות מן חד חטאת מיהא לא מיפטר ט״א משום הכי עדיפא ליה1 דבין שגג בשבת מיפטר לאפוקי זדון שבת ושגגת מלאכה דאם הזיד נמי במלאכה פטור לגמרי מחטאת:
1. נראה דצ״ל דכי נמי שגג גם במלאכות מ״מ מחדא מיהת לא מיפטר לאפוקי וכו׳.
שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה – למיתני לאשמעינן חדוש דאע״ג דהזיד במלאכות לא מפטר מחד חטאת.
לישנא אחרינא שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה דמילתא פסיקא ליה דמכי שגג אשבת לא מיפטר מיהא מחד חיובא חטאת דא״נ שגג אף במלאכות מחייב חדא אבל שגגת מלאכות דליחייב בכל חדא וחדא לא פסיקא ליה דזימנין דמיפטר מהך חיובא כגון שגג אף בשבת דהעלם זה וזה בידו ואמרינן במסכת שבת (דף ע:) דלא מחייב אלא חדא והכי מסתברא דבשגגת שבת קמיירי מדחשיב גבי עבודת כוכבים במתני׳ חדא ותו לא מכלל דבשגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות קמיירי דאי בשגגת עבודה איכא ד׳ חטאות בד׳ עבודות זיבח וקיטור וניסך והשתחוה.
ומשיבים: התנא שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה [עדיף לו] לשנות, כדי להדגיש דמחטאת מיהא לא מיפטר בכל מקרה ששגג בשבת מחטאת אחת על כל פנים לא נפטר].
The Gemara answers: The tanna prefers to state the case of one who performed many labors where his action was unwitting with regard to Shabbat but it was intentional with regard to the prohibited labors, in order to emphasize that he is not exempt from bringing at least one sin offering, even though he performed the acts of labor intentionally.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה1 דדְּקָתָנֵי שִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה2 וּזְדוֹן עֲבוֹדוֹת.

The Gemara notes: And likewise, you find that the tanna of the mishna taught in this manner with regard to idol worship, as he teaches liability to bring one sin offering, despite the fact that the sinner may have performed four prohibited rites: Slaughtering, burning incense, pouring libations, and bowing. How so? This was a case where, as with Shabbat, his actions were unwitting with regard to idol worship, as he did not know he was worshipping an idol, but they were intentional with regard to the prohibited rites, i.e., he was aware these rites are prohibited.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן אתה מוצא גבי – העובד עבודת כוכבים דקתני במתני׳ דלא מיחייבי אלא חדא משום דבשגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות מיירי:
ומעירים: וכן אתה מוצא שהתנא הולך במשנתנו בדרך זו גבי [אצל] עבודה זרה, דקתני [שהוא שונה] בה כרת אחת, למרות שחייב על כל אחת מדרכי עבודתה: שחיטה, הקטרה, ניסוך והשתחווייה, וכיצד — כאשר היתה שגגת עבודה זרה, שלא ידע שהוא עובד עבודה זרה, וזדון עבודות, שיודע שעבודות אלה אסורות לעבודה זרה.
The Gemara notes: And likewise, you find that the tanna of the mishna taught in this manner with regard to idol worship, as he teaches liability to bring one sin offering, despite the fact that the sinner may have performed four prohibited rites: Slaughtering, burning incense, pouring libations, and bowing. How so? This was a case where, as with Shabbat, his actions were unwitting with regard to idol worship, as he did not know he was worshipping an idol, but they were intentional with regard to the prohibited rites, i.e., he was aware these rites are prohibited.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(29) שִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה1 הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּעָמַד בְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה2 וְסָבַר בֵּית הַכְּנֶסֶת הִיא וְהִשְׁתַּחֲוָה הֲרֵי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.

The Gemara asks: What are the circumstances of performing an act unwittingly with regard to idol worship? If we say it is referring to a case where he was standing in a house of idol worship and thought that it was a synagogue and bowed there, and it turned out that he bowed toward an idol, in this situation he commits no transgression: Since his heart was directed toward Heaven it is not even an unwitting transgression.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והרי לבו לשמים – דהא סבור בית הכנסת הוא ולא מיחייב מידי:
הרי לבו לשמים – דאי נמי בבית עבודת כוכבים השתחוה לשמים לאו איסורא עבד וליכא חטאת.
ושואלים: שגגת עבודה זרה היכי דמי [כיצד היא בדיוק]? אילימא [אם תאמר] שעמד בבית עבודה זרה וסבר בית הכנסת היא, והשתחוה שם לה׳ — הרי לבו לשמים, שהשתחווה לה׳, ולא לעבודה זרה, ואין מקום לחייבו כלל!
The Gemara asks: What are the circumstances of performing an act unwittingly with regard to idol worship? If we say it is referring to a case where he was standing in a house of idol worship and thought that it was a synagogue and bowed there, and it turned out that he bowed toward an idol, in this situation he commits no transgression: Since his heart was directed toward Heaven it is not even an unwitting transgression.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(30) וְאֶלָּא דַּחֲזָא אִנְדְּרָטָא וּסְגֵיד לֵהּ אִי דְּקַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ בַּר סְקִילָה הוּא וְאִי דְּלָא קַבְּלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ לָאו מִידֵּי הוּא.

Rather, one might say it is referring to a case where he saw a statue [andarta] in the image of the king and bowed to it. Again, what are the circumstances of this case? If the baraita is referring to a situation where he bowed because he accepted that image upon himself as a god, he engaged in idol worship intentionally and therefore he is subject to death by stoning, and he is not required to bring a sin offering. And if he did not accept that image upon himself as a god and bowed merely in deference to the monarch, it is a meaningless act, not idol worship at all.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא דחזא אנדרטא צלם שאינו עשוי לשם עבודת כוכבים וסגיד ליה מאי שוגג איכא הכא כיון שאינו עבודת כוכבים בהכי תליא מילתא אי דקבליה מזיד הוא ואי לא קבליה לאו מידי עביד ולא מיחייב:
אלא כגון דשגג בעבודת כוכבים דסבר מותר לעובדה [משום] שאינו עושה אלא מאהבה של שלטון או מיראה וזדון (מלאכות) [עבודות] הכא ליכא זדון (מלאכות) [עבודות] דהא לא עביד במזיד אלא להכי קרי זדון (מלאכות) [עבודות] דמתכוין לעבוד מאהבה:
ה״ג: אי דלא קבליה עליה באלוה לאו כלום הוא – דכיון דלא נעשה לשם עבודת כוכבים השתחואה דידיה לאו כלום היא.
ואלא תאמר דחזא אנדרטא וסגיד לה [שראה פסל אדם, שלא נעשה לשם עבודה זרה, והשתחווה לו], גם על כך יש לתמוה: במה מדובר? אי דקבליה עליה [אם קיבל אותו עליו] באלוה, שהוא משתחווה לו לשם פולחן — בר [בן] סקילה הוא, כלומר, מזיד הוא ולא שוגג! ואי דלא קבליה [ואם שלא קיבל אותו] באלוה, אלא רק משתחווה מחמת הנימוס — לאו מידי הוא [אין זה כלום], אין זו עבודה זרה כלל!
Rather, one might say it is referring to a case where he saw a statue [andarta] in the image of the king and bowed to it. Again, what are the circumstances of this case? If the baraita is referring to a situation where he bowed because he accepted that image upon himself as a god, he engaged in idol worship intentionally and therefore he is subject to death by stoning, and he is not required to bring a sin offering. And if he did not accept that image upon himself as a god and bowed merely in deference to the monarch, it is a meaningless act, not idol worship at all.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(31) אֶלָּא מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה.

Rather, it is referring to a case where one bowed out of love for someone who requested that he bow before the statue, or out of fear of someone demanding of him to do so. He was under the impression that unless he wholeheartedly has the intention to worship the idol there is no prohibition involved. This is an unwitting transgression.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – השתחוה לעבודת כוכבים מאהבת אדם ומיראת אדם דסבר מותר לעבוד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה וזדון מלאכות קרי משמתכוין לעבוד.
אלא הכוונה היא שהשתחווה לעבודה זרה, וידע שהיא עבודה זרה, ואולם עשה זאת לא מתוך שקיבלה כאלוה, אלא מאהבה ומיראה, משום שהוא אוהב או מתיירא מאדם, ועושה זאת למענו, ובזה היתה שגגתו.
Rather, it is referring to a case where one bowed out of love for someone who requested that he bow before the statue, or out of fear of someone demanding of him to do so. He was under the impression that unless he wholeheartedly has the intention to worship the idol there is no prohibition involved. This is an unwitting transgression.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(32) הָנִיחָא לְאַבַּיֵּי דְּאָמַר חַיָּיב אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר פָּטוּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר

The Gemara comments: This works out well according to Abaye, who says: One who bows to an idol out of love or fear is liable to bring a sin offering. But according to Rava, who says: One who bows to an idol out of love or fear is exempt from bringing a sin offering, what can be said? What are the circumstances of an unwitting transgression with regard to idol worship?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא לאביי דאמר חייב – העובד מאהבה ומיראה ומתוקמ׳ מתני׳ בהכי דהיינו שגגת עבודת כוכבים:
ושואלים: הניחא [זה נוח, מובן] לשיטת אביי שאמר שבמקרה כזה חייב חטאת, אלא לשיטת רבא שאמר שבכגון זה פטור, מפני שאינו מקבלה עליו כאלוה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?
The Gemara comments: This works out well according to Abaye, who says: One who bows to an idol out of love or fear is liable to bring a sin offering. But according to Rava, who says: One who bows to an idol out of love or fear is exempt from bringing a sin offering, what can be said? What are the circumstances of an unwitting transgression with regard to idol worship?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות ג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כריתות ג. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות ג., הערוך על סדר הש"ס כריתות ג., רש"י כריתות ג., תוספות ישנים כריתות ג., גליון הש"ס לרע"א כריתות ג., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות ג.

Keritot 3a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 3a, Attributed to R. Gershom Keritot 3a, Collected from HeArukh Keritot 3a, Rashi Keritot 3a, Tosefot Yeshanim Keritot 3a, Gilyon HaShas Keritot 3a, Steinsaltz Commentary Keritot 3a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144