×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כִּדְאָמְרִינַן מֵעִיקָּרָא, שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, ב״דבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מוֹחֲלִין לָהֶן. מַאי אָמְרַתְּ? הָא לָא עַבוּד תְּשׁוּבָה, לָא פְסִיקָא מִילְּתָא לַכָּרֵת.
as we stated initially, that if they repented the heavenly court absolves them of the punishment of karet, and therefore this is not a case of two punishments for one transgression, and there is no exemption from lashes. What do you say in response, that they did not yet repent? Nevertheless, since the matter is not clear-cut with regard to karet, as perhaps they repented, they are therefore not exempt from lashes.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
רבינא אמ׳: ר׳ עקיבה לעולםא שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן, מאי קושיא הא לא עשו תשובה, לא פסיקא מילתא דכרת – דכל אימת דעבד תשובה מוחלין לו, אבל מיתות בית דין אינן כן.
א. המהרש״א הקשה על הא דאמר רבא בהתרו ביה כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בלא התרו ביה, והרי גם בלא התרו בו הוא חייב כרת, ואם כן אכתי לא לילקי משום ב׳ רשעיות. ולכאורה צריך לומר דגם רבא מודה דטעמא דר׳ עקיבה הוא משום שאינה רשעה המסורה לבית דין, ולא פליג רבא אלא בטעמא דר׳ ישמעאל וקאמר שאין טעמו של ר׳ ישמעאל משום דמלקות ומיתה הוי מיתה אריכתא, אלא איירי בלא התרו בו. ופליגי ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבה בלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אי לוקין עליו. וגם דברי רבינא מתפרשים כפשוטם, לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה וכו׳, וכלומר דבין לר׳ אבא ובין לרבא טעמא דר׳ עקיבה הוא משום דברשעה שאינה מסורה בבית דין אפשר לחייבו גם ב׳ רשעיות. ובזה פליג רבינא לעולם טעמא משום שאם עשו תשובה, ומשום דלא פסיקא מילתא דכרת.
אולם רש״י פירש הא דאמר רבינא ׳לעולם כדאמרינן מעיקרא׳ לעולם ר׳ עקיבא משום שתי רשעיות, וכלומר דרבא פליג בזה וסבירא ליה דטעמא דר׳ עקיבה אינו משום שתי רשעיות. וצריך לומר דרבא לית ליה כלל הא דאמרינן שאי אפשר לחייב מיתה ומלקות משום כדי רשעתו, ולכן סבירא ליה שחייבי כריתות לוקין אף שמתחייבים בכרת. והא דאמר רבא בדאתרו ביה למיתה כולי עלמא לא פליגי דאינו לוקה ומת אינו מטעם שתי רשעיות, אלא כמו שכתב הרש״ש דכיון שכבר נענש על הלאו אין אנו מענישים אותו עוד. וכן כתב בחידושי הרמב״ן לפרש לשון הגמרא לעיל ׳אי הכי חייבי כריתות נמי׳ כלומר אי אמרת דטעמא דר׳ עקיבה שחייבי מיתה אינן לוקין משום כדי רשעתו אם כן חייבי כריתות נמי, אבל בהוה אמינא סברנו דחייבי מיתה אינם לוקין לר׳ עקיבה מפני שכבר קיימנו בהם דינם על הלאו שעברו עליו. וכן כתב הרמב״ן לעיל ד,א לפרש הא דאמר ר׳ מאיר שלא השם המביאן לידי מלקות מביאן לידי תשלומין, דאילו לא תענה היה אזהרה לעדים זוממין לא היה לוקה, ולאו משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין שהרי גלי קרא דוהצדיקו דלוקין על לא תענה, אלא משום שכבר פירש הכתוב ענשו של לא תענה, ורק במקום שאי אפשר לקיים עונש דהזמה לוקין על הלאו. וכתב הרש״ש דכן משמע מתוספות שם בעמוד ב שפירשו קושיית הגמרא, ורבנן האי לא תענה מאי דרשי ליה – מאי עביד ליה, למה אין לוקין לרבנן על לא תענה. ומשני משום דהוי אזהרה לעדים זוממין. (אמנם הקושי שיש בפירוש זה הוא שאם כן רבא חולק על ר׳ יוחנן וריש לקיש בחולין פא,ב דאמרי תרוויהו שאי אפשר לחייב מיתה ומלקות, ופליגי בחייבי מיתה שוגגין אם לוקין. וחיוב מיתה ומלקות דינו כמלקות וממון ושניהם נלמדים מכדי רשעתו, וכמו שכתבו תוספות בכתובות לז,ב, ובשניהם נחלקו ר׳ יוחנן וריש לקיש אם גם בשוגג מיפטר. וכמו שחייבי מלקות שוגגין חייבים לשלם לר׳ יוחנן כן חייבי מיתה שוגגין לוקין לר׳ יוחנן, ולפירוש הרש״ש רבא חולק גם על ר׳ יוחנן. אבל לפי הפירוש הראשון רבא כר׳ יוחנן).
ולפירוש רש״י רבינא אינו בא לחלוק על הא דאמר רבא דכרת לא בעי אזהרה. אבל מדברי הרמב״ם בפירוש המשנה משמע שפירש דלמסקנה קיימא לן דכרת בעי אזהרה, והלחם משנה בפרק יח מהל׳ סנהדרין כתב שהרמב״ם מפרש דרבינא פליג בזה ארבא וסבירא ליה דאין הטעם משום דכרת לא בעי אזהרה וחייבי מיתות בעי אזהרה, אלא כולהו בעי אזהרה (וכמו שכתבו התוספות בזבחים קו,א דאפשר דרבינא סבירא ליה דקרבן בעי אזהרה), ואפילו הכי לקי משום דגמר לעיני מלעיניך. והיינו טעמא דלא גמרינן גם חייבי מיתות משום דהוי שתי רשעיות. וכרת לא הוי שתי רשעיות משום שאם עשו תשובה לא פסיקא ליה מילתא. ומדברי הרמב״ם בפירוש המשנה נראה דשאני מלקות דחייבי כריתות משאר חייבי לאוין, והרמב״ם מבדיל בין לאו לאזהרה, ואזהרה איננה לאו פשוט אלא באה לגלות על מעשה שהוא מעשה אסור, ואין לוקין על אזהרה אלא על לאו פשוט ומשום שעבר על מצוות המלך הוא שלוקה, אבל מלקות דחייבי כריתות הוא עונש על עבירת הלאו ובית דין מענישים על עבירת לאו שיש בה כרת במלקות. ראה גם בפירוש רבנו חננאל על מסכת סנהדרין מ,ב על הא דאמרינן שם בגמרא מנין להתראה מן התורה שנ׳ ואיש אשר יקח את אחותו וכו׳ אם אינו ענין לכרת תנהו ענין למלקות. ופירש ר״ח: וזה בכרת, וקיימא לן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן. ע״כ. וכלומר, ולכן הבא על אחותו חייב מלקות כיון שהוא חייב כרת.
ומצינו בכמה פרטי דינים דשאני חיוב מלקות דחייבי כריתות מחייבי לאוין. א) דעת בעל המאור להלן טו,א דריש לקיש סבירא ליה דחייבי כריתות לקי משום גזירה שוה דלעיני מלעיניך, ולוקין אפילו על לאו הניתק לעשה. ב) בדין קבלת התראה. בפרק יב מהל׳ סנהדרין כתב הרמב״ם וכיצד מתרין בו וכו׳ מיתת בית דין או מלקות וכו׳ אפילו אמר יודע אני פטור עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר על מנת כן אני עושה ואחר כך יהרג. ובלחם משנה דייק שם מדברי הרמב״ם שאינו לוקה עד שיתיר עצמו. אבל התומים בסימן לח כתב שבמלקות אין צריך שיתיר עצמו למלקות. ובשדי חמד מערכת מ כלל לא ד״ה והתומים דייק כן מדברי הרמב״ם הנ״ל שפתח במלקות ומיתה וסיים במיתה, דדוקא במיתה בעינן שיתיר עצמו ולא במלקות. ולענין קבלת התראה הקשה בסתירת דברי הרמב״ם שבפרק יח מהל׳ סנהדרין הל׳ ה כתב שאם לא קיבל עליו את ההתראה אינו לוקה. ובפרק ב מהל׳ שבועות הל׳ יב מוכרח בדבר הרמב״ם שיתכן מלקות על השבועה אפילו ללא קבלת התראה עיין שם. ותירץ בשדה חמד דשאני חייבי כריתות שיש דררא דמיתה בחיוב מלקות שלהם שהרי אחר שלקה כמה פעמים מכניסין אותו לכיפה. ואפשר להטעים כנ״ל דשאני מלקות דחייבי כריתות שהמלקות הוא על העונש כרת, ועל עונש של העבירה בעינן קבלת התראה, אבל מלקות דחייבי לאוין די בכך שעבר על מימרא דרחמנא במזיד שילקה, ואין המלקות עונש על מעשה העבירה. ובאמרי בינה שחיטה סי׳ ד הוכיח גם כן דלא בעינן קבלת התראה במלקות מדברי הרמב״ם בפרק טז מהל׳ סנהדרין הל׳ ו שכתב דהאיסור עצמו בעד אחד יוחזק, במה דברים אמורים בשלא הכחיש העד אבל אמר זה אינו חלב וכו׳ אינו לוקה עד שיקבע האיסור בשני עדים. ולהדיא ברמב״ם שאם הוקבע האיסור בשני עדים והתרו בו ואמר אינו חלב לוקה אף שלא קיבל עליו ההתראה. וצריך עיון דהרי חלב הוא חייבי כריתות ובחייבי כריתות כתב הרמב״ם להדיא שאם לא קיבל עליו התראה אינו לוקה. ואולי יש לומר שסיום דברי הרמב״ם עד שיקבע האיסור בשני עדים קאי רק על שאר הדברים שהוזכרו שם בהלכה ולא על חלב, וצריך עיון.
אלא שבדברי הרמב״ם בפירוש המשנה מבואר דדין חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן הוא גם בחייבי מיתה בידי שמים, וכתב שם דמהאי טעמא לא הוי מיתה בידי שמים ומלקות שתי רשעיות. ומלקות דמיתה בידי שמים הוא לכאורה רק על הלאו שהרי ליכא גזירה שוה כלל במיתה בידי שמים. ועל כרחך דהא דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אינו מטעם שהמלקות הוא עונש על החיוב כרת, אלא כמו מלקות דשאר לאוין. עוד יש להוכיח כן ממה שכתב הרמב״ם בפרק יח מהל׳ פסולי המוקדשין הל׳ יד דטבול יום ומחוסר כיפורים שאכלו קודש חייבים מלקות אף שאינם חייבים כרת. ועדיין אפשר לומר שבחייבי כריתות המלקות הוא עונש על העבירה. וכמו כן מה שכתב הרדב״ז (הל׳ תרומות פרק ו הלכה ו ופרק י הלכה ה) שלדעת הרמב״ם כל מקום שיש חיוב מלקות עם חיוב תשלומין הדין הוא שמשלם ואינו לוקה, לבד מחייבי כריתות שלוקין ואינם משלמים (ראה להלן הערה 217), כן הוא גם בחייבי מיתה בידי שמים כמו תרומה. אלא דתקשי הא דמשני ר׳ אבהו בפירוש רבתה תורה לעיני מלעיניך אם כן למה חייבי מיתה בידי שמים לוקין אף דליכא בהו גזירה שוה. וצריך עיון.
והטעם שאין בזה משום ב׳ רשעיות כתב הרמב״ם בפירוש המשנה, כיון דחייבי כריתות שלקו ועשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להם, ופירש את דברי ר׳ עקיבא כר׳ חנניה שבסוף הפרק דכיון שלקה נפטר מידי כריתתו, אלא שאין המלקות פוטרת ללא תשובה וכמו שחייבי מיתות בית דין לא נמחל להם אלא אם עשו תשובה. וכן כתב בפירוש ר״י אלמדרי. (ואף שבתשובה לבד נפטר מידי כריתתו, כבר הקשה כן בלחם משנה פרק ב מהל׳ טוען על סתירת דברי הרמב״ם לענין פסולי עדות, שבהלכות עדות פסק שאם עשה תשובה או קיבל מלקות חזר לכשרותו, ובהל׳ טוען כתב שאם לקה ועשה תשובה חזר לכשרותו. וצריך לומר דשאני תשובה דמלקות דדי בקבלת העונש בחרטה בכדי שיהא אחיך, ואין צריך שיתגבר על יצרו ושיעיד על עצמו יודע תעלומות שלא יחזור לסורו עוד). וקושיית הגמרא הא לא עשו תשובה יפרש הרמב״ם איך אנו מענישים את החייב כרת אף אם אינו מתחרט והרי אם לא עשה תשובה לא נתכפר לו ואנו מחייבים אותו שתי רשעיות, ועל זה אמר רבינא לא פסיקא מילתא דכרת.
לעיל כתבנו שני דרכים לפרש דברי רבינא. א, שבא לחלוק על רבא ור׳ אבא בר ממל דקאמרי דטעמא דר׳ עקיבה הוא דבכרת ליכא משום שתי רשעיות כיון שאינה רשעה המסורה לבית דין. ב, פירוש רש״י שרבינא בא לחלוק על רבא שלית ליה טעמא דשתי רשעיות כלל, וסבירא ליה לעולם טעמא משום שתי רשעיות, ושאני כרת דלא פסיקא ליה. אמנם מדברי הריטב״א נראה שפירש את דברי רבינא בדרך אחרת, שכתב דרבינא לא בא לחלוק על רבא, דהלכתא כרבא שאין לוקין על לאו שניתן לאזהרת כרת, ולרווחא דמילתא הוא דקאמר לה. וכפי הנראה מדבריו לטעמא דרבא ליכא בכרת כלל משום שתי רשעיות. והמעיין בדברי המהרש״א יראה דקשיא ליה רק למסקנה דחייבי כריתות לא בעי התראה. וכפי הנראה פירש את דברי רבא בהתרו ביה למיתה כולי עלמא לא פליגי היינו בין בהתרו בו למיתה בין בהתרו בו לחיוב כרת. ואפשר לר׳ יוחנן דהתרו בו למלקות ושגג בכרת חייב קרבן ואינו חייב כרת, אם כן כל שלא התרו בו לכרת יתכן שהוא שוגג על כרת, ובכהאי גונא אפשר דאין לפטרו ממלקות מספק חיוב כרת. והיינו טעמא דרבא דליכא משום שתי רשעיות. והרמב״ן בכתובות לה,ב הקשה על הא דאמרינן בגמרא שם אי כר׳ נחוניה בן הקנה (שפוטר חייבי כריתות מתשלומין) קשיא אחותו, והקשה רמב״ן ולוקמה בשגג באיסור כרת, וכיון דליכא כרת חייב בתשלומין. אמנם גם הראב״ד בכתוב שם כתב שר׳ נחוניה בן הקנה אינו פוטר מתשלומין רק במזיד, מכל מקום כתב שאין צריך התראה ואם הוא מזיד פטור מתשלומין. ואיני יודע איך נחייבו מספק ולא יהיה נאמן לומר שהיה מזיד. אבל כל פנים מבואר בדבריהם שאפשר לאוקמה למתניתין בשגג בכרת ומטעם זה חייב בתשלומין. וכמו כן אוקמה רבא בשגג בכרת ולכן חייב מלקות.
אולם יתכן לפרש את דברי הריטב״א באופן אחר, והוא דפירש את דברי רבינא שר׳ עקיבה בא ליתן טעם מאי שנא חייבי כריתות מחייבי מיתות, ורבא פירש דר׳ עקיבה קאמר טעמא דקרא, משום שאם עשה תשובה נפטרו לכן חייבתו התורה במלקות ומה שאין כן בחייבי מיתות, אבל לרבינא טעמו של ר׳ עקיבה לחלק בין חייבי מיתה לחייבי כריתות הוא מפני שאם עשה תשובה אינו נכרת ולכן לא הוי שתי רשעיות, אבל לולי הטעם דשתי רשעיות היו חייבי מיתות גם כן לוקין, והיינו דקאמר ריטב״א דלרווחא דמילתא קאמר לה.
ומדברי הרמב״ן בספר המלחמות ובחידושים מבואר שפירש שלדעת ר׳ אבהו ורבא כרת ומלקות לא הוי שתי רשעיות משום דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, ולא באו אלא ליישב למה נותנים לו מלקות ואין משאירים אותו בחיוב כרת החמורה. וקאמרי משום דבפירוש רבתה תורה חייבי כריתות במלקות בגזירה שוה. ואת קושיית ר׳ אבא בר ממל אם כן חייבי מיתות נמי מיישב רבא דחייבי מיתות אי אפשר להלקותם משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין.
כדאמרינן מעיקרא – טעמיה דר׳ עקיבא משום שתי רשעיות הוא ודקאמרת חייבי כריתות נמי שתי רשעיות הן דאכתי עונש כרת עליו לא פסיקא מילתא לכרת הואיל והוא תלוי בתשובה.
עשה הרבה מעבירות אלו בהעלם אחד אפי׳ עשאם כלם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת שהרי חייבי כריתות של עריות כלן היו בכלל מה שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו הנפשות וכו׳ למה יצאה כרת באחותו מן הכלל לחלק ולחייב עליה בפני עצמה וכל שהיה בכלל ויצא ללמד הרי הוא מלמד על הכלל כלו כמו שידעת:
רבינא אמר לעולם כדאמרינן מעיקר׳ וכו׳ מאי אמרת הא לא עביד תשוב׳ – פירוש: דכיון דאפשר שיפטר מן הכרת לא קרינן ליה שתי רשעיו׳. והאי דרבינא לאו משום דלית ליה דרבא דלעיל דהא טעמא דרבא טעמא תריצא הוא אלא דלרווחא דמילתא שני הכי והכין אורחא דתלמודא ותדע דסוגיין בעלמא כרבא וכן פסקו הגאונים ז״ל דכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו ואפילו היכא דלית ביה מיתו׳ בית דין אפילו במזיד כגון לאו דמחמר ולאו דתחומין אפילו למאן דאמר תחומין דאוריי׳ כדאמרינן במסכת שבת ובמסכת כתובות ובמסכת עירובין וכדכתיבנ׳ התם בס״ד.
בגמרא אמר רבה בב״ח א״ר יוחנן כל ל״ת שקדמו עשה לוקין עליו ופירש״י הא אתא לאשמעינן דאפי׳ למ״ד לאו שניתק לעשה אין לוקין כדתניא לא תותירו כו׳ ואשמעינן ר׳ יוחנן הני מילי כו׳ אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתק הלאו כו׳. ולכאורה ל׳ רש״י תמוה טובא דמי הכריחו לפרש כן דהא פשטא דלישנא דגמרא ודאי משמע דעיקר מימרא דרבב״ח משמיה דר״י היינו דכל עשה דכתיב קודם הל״ת לוקין והיינו דומיא דוישלחו מן המחנה דמייתי ר׳ יוחנן מקרא ומתניתין דהתם העשה נכתב קודם הל״ת והיינו דבעו למימר מעיקרא דהדר ביה ר׳ יוחנן והיינו מברייתא דאונס שגירש דהתם כתיב נמי העשה קודם הל״ת ומפירש״י ודאי לא משמע הכי דמלשונו משמע דהאי שקדמו עשה היינו דוקא בענין שיוכל לקיים העשה קודם הל״ת ומנ״ל לרש״י הך מלתא. ויותר קשה על פירושו במאי שמפרש דעיקר מימרא דר״י היינו למ״ד דל״ת הניתק לעשה אין לוקין והיינו האי תנא דברייתא דנותר ומאן שמעת ליה דאמר הכי היינו ר״י כדלקמן וא״כ מאי איצטריך ר׳ יוחנן לאשמעינן הך מלתא אליבא דר׳ יהודה ולסייע מקרא ומתניתין דטמא ומקשינן עליה מברייתא דאונס שגירש ולמימר דהדר ביה ר׳ יוחנן ותיפוק לי׳ דממילתא דר׳ יהודה גופא מוכח הך מלתא דר׳ יוחנן מדאשכחן דר׳ יהודה פוטר בנותר מה״ט דניתק לעשה ואפ״ה אשכחן נמי לר׳ יהודה לקמן במתני׳ ובשלהי שילוח הקן דאם נטל לוקה ואינו משלח וקשיא דר׳ יהודה אדר״י אע״כ כדמסקינן התם דטעמא דר״י דשלח מעיקרא משמע והוי כאילו נכתב העשה קודם הלאו וא״כ כ״ש היכא דנכתב ממש העשה קודם הלאו דלוקה ובפשיטות ה״ל לרש״י לפרש דעיקר מימרא דר״י היינו אליבא דרבנן בשילוח הקן דפטרו ממלקות וע״כ היינו טעמא משום דל״ת קודם לעשה למאי דלית להו דשלח מעיקרא משמע משא״כ היכא דהעשה קודם הל״ת אשמעינן ר׳ יוחנן דרבנן נמי מודו כדמוכח ממתני׳ דטמא הבא למקדש. ועוד דלמאי דמפרש רש״י בסוף דבריו דעיקר מלתא דר׳ יוחנן היינו משום דאפשר לקיים העשה קודם הלאו הוי שלא אליבא דהלכתא דהא מסתמא ודאי קי״ל כרבנן דשילוח הקן דפטרו ממלקות מטעמא דניתק אע״ג דיוכל לקיים העשה קודם הלאו. והנלע״ד בכוונת רש״י שהוכרח לפרש כן משום דמלישנא דר׳ יוחנן גופא מוכח הכי והיינו משום דבלא״ה קשיא לי טובא אמאי דבעי תלמודא למימר מעיקרא דר׳ יוחנן הדר ביה משמעתי׳ משום ברייתא דאונס שגירש ואכתי מאי אולמא הך ברייתא טפי מקרא ומתני׳ דהבא אל המקדש טמא כיון דבלאו מימרא דר״י נמי קשי׳ מתני׳ אברייתא אע״כ דהא דבעו למימר דהדר ביה ר״י לאו מעיקר מלתא הדר ביה לגמרי אלא דהדר ביה ממאי דקאמר כל ל״ת שקדמו עשה בלשון כללי דהא ליתא דהא אונס שגירש נמי קדמו עשה ואפ״ה אינו לוקה אע״כ שיש איזה חילוק בין אונס לטמא וסוף סוף לאו כללא היא ואהא מסיק רבא ור׳ יוחנן גופא דשאני אונס משום דגלי קרא דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי והוי לאו הניתק לעשה וא״כ לפ״ז נ״ל ברור דמש״ה הוכרח רש״י לפרש כאן דבאפשר לקיימו קודם הלאו תליא מלתא דאלת״ה הדרא קושיא לדוכתא היאך קאמר ר׳ יוחנן בלשון כללי הא אשכחן אונס דפטור אע״ג דעשה קודם ללאו אע״כ דלעולם לא קאמר ר׳ יוחנן דלוקה אלא היכא דאיכא תרתי שהעשה נכתב קודם הלאו ואפשר נמי לקיים העשה בהיתר קודם עבירת הלאו דכך הדעת נותנת לאוקמי העשה בהיתירא כגון וישלחו מן המחנה משא״כ באונס לא מיקרי כלל ל״ת שקדמו עשה כיון דאכתי לא שייך לקיים העשה קודם עבירת הלאו ורש״י אזל לשיטתיה דמפרש לקמן בשמעתין ובפ״ק דתמורה דע״כ דהאי כל ימיו אשמעינן דאף לאחר שגירשה צריך להחזיר׳ דאי קודם גירושין לא שייך לישנא דכל ימיו כלל דמן לא יוכל לשלחה לחוד שמעינן שפיר דלעולם אסור לגרשה אע״כ דהאי עשה דכל ימיו היינו עשה באפי נפשה לאחר ששילחה מביתה שצריך להחזירה ולעולם היכא דאפשר לקיים העשה קודם הלאו שפיר שייך האי כללא דרבי יוחנן. ועוד נראה לי דעיקר מלתא דר׳ יוחנן דקאמר בל׳ כללא אמתניתין דסוגיא דלעיל קאי דאף על גב דקתני טמא שנכנס למקדש דלוקה ואמרי׳ לעיל בסמוך היינו לאו דלא יטמאו את מחניהם ומשמע לכאורה דדייקינן מינה דוקא טמא שנכנס למקדש הוא דחייב מלקות אבל מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור כדאמר רב חסדא בפסחים בפ׳ אלו דברים (פסחים דף ס״ח) והיינו משום דניתק לעשה דבדד ישב ואשמעינן ר׳ יוחנן דאפ״ה חייב וכהאי תנא דברייתא שם בפסחים דמצורע שנכנס לפנים ממחיצתו סופג את הארבעים וכן פסק הרמב״ם ז״ל ומשמע ליה לרש״י דהיינו מה״ט גופא דלא מיקרי ניתק לעשה כיון דאפשר לקיים העשה בהיתר קודם עבירת הלאו והא דקתני הבא אל המקדש טמא ולא קתני נמי שאר מחנות היינו משום דמלתא דפסיקא קתני במידי דשייך בכל הטמאים אפי׳ בטמא מת כדכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא נפש והרבה יש לי להאריך בזה אלא שאין כאן מקומו ובדעתי לבאר אי״ה בפ״ב דשבועות ועיין עוד בלשון רש״י בפסחים בפ׳ אלו דברים שדבריו נוטין למה שכתבתי כאן בכוונתו ועיין שם בתוס׳ ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:
כדאמרינן מעיקרא [כמו שאמרנו מתחילה], שחייבי כריתות ישנם בכלל מלקות משום שאם עשו תשובה, בית דין של מעלה מוחלין להן, ולכן אין כאן ״שתי רשעיות״, כדי לפוטרם ממלקות. מאי אמרת [מה אתה אומר], מה טענת כנגד זה? הא [הרי] עדיין לא עבוד [עשו] תשובה — יש לומר כי מכל מקום לא פסיקא מילתא [חתוך, מוחלט הדבר] לכרת, וכיון שאין כאן כרת ברור — אין פוטרים אותם ממלקות משום כך.
as we stated initially, that if they repented the heavenly court absolves them of the punishment of karet, and therefore this is not a case of two punishments for one transgression, and there is no exemption from lashes. What do you say in response, that they did not yet repent? Nevertheless, since the matter is not clear-cut with regard to karet, as perhaps they repented, they are therefore not exempt from lashes.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת בַּכְּלָל הָיוּ, וְלָמָּה יָצַאת כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ? לְדוּנוֹ בְכָרֵת וְלֹא בְמַלְקוּת.

§ It is taught in the baraita that Rabbi Yitzḥak says: Those liable to receive karet in cases of incest were included in the principle: “For anyone who performs any of these abominations, the souls who do so shall be excised from among their people” (Leviticus 18:29). And why was the punishment of karet, when administered to one who engages in intercourse with his sister, excluded from this verse and mentioned independently (Leviticus 20:17)? It is to sentence him to be punished with karet and not to be punished with lashes.
ר׳ חננאלפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יצחק אמר: חייבי כריתות בכלל היו כו׳ – פירוש אילו שפירשה בהן התורה כרת כגון אחותו וכיוצא בה הן בכלל כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם.⁠א ולמה יצא כרת ונכתבה באחותו? לדונן בכרת ולא במלקות.ב
א. כפירוש רש״י.
ב. וזה לשון ר״ח בכתובות לה,ב: אי ר׳ יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות, דייקינן מינה דר׳ יצחק סבר דמלקות חמור מכרת, ומלקות במקום מיתה עומדת, וכשם שאין מת ומשלם כך אין לוקה ומשלם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו בברייתא לעיל, ר׳ יצחק אומר: כל חייבי כריתות המנויים בפרשת אחרי מות (ויקרא יח) בכלל אחד היו, ובכללם אחותו, ולמה יצאת שוב כרת באחותו בפרשת קדושים (ויקרא כ, יז)לדונו בכרת ולא במלקות. שלדעתו גם חייבי כריתות, כמו חייבי מיתות בית דין, אינם לוקים.
§ It is taught in the baraita that Rabbi Yitzḥak says: Those liable to receive karet in cases of incest were included in the principle: “For anyone who performs any of these abominations, the souls who do so shall be excised from among their people” (Leviticus 18:29). And why was the punishment of karet, when administered to one who engages in intercourse with his sister, excluded from this verse and mentioned independently (Leviticus 20:17)? It is to sentence him to be punished with karet and not to be punished with lashes.
ר׳ חננאלפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְרַבָּנַן, כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ לָמָּה לִי? לְחַלֵּק, וְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אשֶׁאִם עֲשָׂאָן כּוּלָּם בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

The Gemara asks: And according to the Rabbis, i.e., Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva, who maintain that those liable to receive karet are flogged, why do I need karet to be written in the case of one who engages in intercourse with his sister; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to divide the various prohibitions of sexual intercourse with forbidden relatives, and is in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says that if one performed all the transgressions described in the passage in the Torah enumerating forbidden relatives during one lapse of awareness, he is liable to bring a separate sin-offering for each and every one, as one is liable to receive karet for each and every one.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן כרת באחותו למה להו? לחייבו על אחותו שהיא היא אחות אביו והיא אחות אמו, משכחת לה ברשיעא בן רשיעא. אאמר רב אדא בר אהבה: כגון שבא אביו על אמו והוליד שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן. ובא אותו הבן על אחות אמו שהיא אחותו מאביו והיא אחות אביו מן האם. וזהו רשיעא בן רשיעא, ומפורש בכריתות פרק שלישי (טו, א).⁠ב
אבל לחלק – שאם שגג מביא קרבן על כל אחת מהן, נפקא להו מואל אשה בנדת טומאתה לחלק על כל אשה ואשה.
א. בכי״מ גרס כל זה בגמרא, אבל מפירוש ר״ח נראה שכתב כן על פי הגמרא בכריתות.
ב. כלומר, אף שכאן לשון הגמרא סתום אבל בכריתות הוא מפורש.
ורבנן – רבי ישמעאל ור״ע.
לחלק – לפי שכלל כל העריות בכרת אחת הייתי אומר אם עשאן כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת לכך יצאה כרת באחותו לחלק דהוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו שמתחייב עליה לעצמה אם עשא⁠[ה](ם) עם חברותיה ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה.
עשה עבירה אחת בגוף אחד הרבה פעמים בהעלם אחד אפי׳ היה הפסק כמה בין זו לזו הואיל ולא נודע לו בנתים אינו חייב אלא אחת שהרי אין כאן אלא גוף אחד ושם אחד אבל אם היתה לו ידיעה בנתים חייב על כל אחת ואחת שהידיעות מחלקות כמו שהתבאר:
ורבנן כרת באחותו למה לי לחל׳ וכדר׳ יוחנן שאם עשאם כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת – פירוש: הא דר׳ יוחנן איתא בפ״ק דכריתי׳ (כריתות ב׳:) על מתניתין דמנין ל״ו כריתות ובודאי לר׳ יוחנן לא צריך קרא לעריות שהן חלוקות בלאוין והן בכרת אחת דהא לר׳ יוחנן חלוקו׳ לאו שמה חלוקה כדאי׳ בפ״ד מיתות (סנהדרין ס״ב) ולא איצטריך ליה קרא לחל׳ אלא שאם בא על חמש נדות שהם בני לאו אחד בהעלם אחד שחייב על כל אחת ואחת ואף על גב דרבנן דהכא דפליגו אדר׳ יצחק דאמרינן דמוקמי כרת באחותו אליבא דידהו לחלק אפשר דלית להו חלוקו׳ לאו שמה חלוק׳ ואתי קרא דאחותו אפילו על העריו׳ החלוקו׳ בלאוין לא קשיא דאנן הכי קאמרינן דמיבעי להו לחל׳ לדידהו בעריות חלוקו׳ כי היכי דמוקים ליה ר׳ יוחנן לחל׳ לחמש נדות כן פי׳ תוספות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן [וחכמים] כלומר, ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא, שאינם סבורים כך, אלא שחייבי כריתות לוקים, כרת שנאמרה במיוחד באחותו למה לי ומה הוא בא ללמד? ומשיבים: לחלק כלומר, ללמד שיש עונש נפרד על כל אחת מן העריות (ושאר הכריתות) לחוד, וכדברי ר׳ יוחנן, שאמר ר׳ יוחנן: שאם עשאן כולם, שעבר על כל העבירות המנויות שם בהעלם (חוסר ידיעה) אחד, שעשה את כולן בשגגה אחת — חייב להביא קרבן על כל אחת ואחת מהן, משום שיש חיוב כרת בכל אחת לעצמה.
The Gemara asks: And according to the Rabbis, i.e., Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva, who maintain that those liable to receive karet are flogged, why do I need karet to be written in the case of one who engages in intercourse with his sister; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to divide the various prohibitions of sexual intercourse with forbidden relatives, and is in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says that if one performed all the transgressions described in the passage in the Torah enumerating forbidden relatives during one lapse of awareness, he is liable to bring a separate sin-offering for each and every one, as one is liable to receive karet for each and every one.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבִּי יִצְחָק, לְחַלֵּק מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ {ויקרא י״ח:י״ט} מִ״וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ״, לְחַיֵּיב עַל כָּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה.

The Gemara asks: And concerning Rabbi Yitzḥak, who derives the halakha that one who is liable to receive karet is not flogged from the fact that karet for one who engages in intercourse with his sister emerged from the generalization, from where does he derive the concept to divide the various prohibitions? The Gemara answers: He derives it from the verse written with regard to a menstruating woman: “And to a woman in the separation of her impurity you shall not approach” (Leviticus 18:19). From the superfluous expression “and to a woman,” Rabbi Yitzḥak derives that one is liable for intercourse with each and every forbidden woman.
רש״יריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מואל אשה – דמצי למכתב ולנדה לא תקרב.
מואל אשה בנדת טומאתה – פירוש: דמיותר להאי דרשא לחל׳ אפילו בה׳ נדות שהן מלאו אחד שיהא חייב על כל אשה ואש׳ כדאי׳ בכריתו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ יצחק, הלומד מכרת האמור באחותו את שיטתו, דין זה לחלק לקרבנות, מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו] ממקור אחר, שנאמר ״ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב״ (ויקרא יח, יט), שמייתור הלשון הזה יש ללמוד לחייב על כל אשה ואשה.
The Gemara asks: And concerning Rabbi Yitzḥak, who derives the halakha that one who is liable to receive karet is not flogged from the fact that karet for one who engages in intercourse with his sister emerged from the generalization, from where does he derive the concept to divide the various prohibitions? The Gemara answers: He derives it from the verse written with regard to a menstruating woman: “And to a woman in the separation of her impurity you shall not approach” (Leviticus 18:19). From the superfluous expression “and to a woman,” Rabbi Yitzḥak derives that one is liable for intercourse with each and every forbidden woman.
רש״יריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרַבָּנַן נַמֵי, תִּיפּוּק לֵיהּ מֵהָא! אִין, הָכֵי נַמֵי, וְאֵלָּא, כָּרֵת דְּאֲחוֹתוֹ לָמָּה לִי? לְחַיְּיבוֹ עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ.

The Gemara asks: And with regard to the Rabbis as well, let them derive the division of the prohibitions from this verse, rather than from the fact that karet for one who engages in intercourse with his sister emerged from the generalization. The Gemara answers: Yes, it is indeed so, they derive division from the verse with regard to a menstruating woman; but rather, the question again arises: Why do I need karet to be written in the case of one who engages in intercourse with his sister; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to render him liable to bring three separate sin-offerings for engaging in intercourse with his sister, and with his father’s sister, and with his mother’s sister, during a single lapse of awareness.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחייבו על אחותו ועל אחות אביו כו׳ – אם בא על שלשתן בהעלם אחד.
לאפוקי הני – פסח ומילה דבקום עשה נינהו קשה ל״ל היקשא לאפוקי פסח ומילה תיפוק ליה מדאמרינן בת״כ ועשה אחת יצא מסית ומדיח ומקלל אביו ואמו ועדים זוממין שאין בהן מעשה דאין בהן קרבן וה״ה פסח ומילה דאי מימנע ולא עביד ליכא מעשה ושמא י״ל דאצטריך דרשא דהכא משום דבת״כ איכא דרשא אחריתי דמפרש מסית ומדיח דלאו בני קרבן נינהו משום דבעינן דומיא דעבודת כוכבים דיש בו כרת ופסח ומילה הוו בכרת והוה אמילא דהויין בקרבן מיהו ממילה קשה למה לי קרא דהא לא הויא בכרת דומיא דעבודת כוכבים דהא לעולם לא יתברר שיהא בכרת עד שימות דלעולם יכול למול עצמו וליפטר מכרת וי״ל דלעולם כל זמן שלא מל עונש כרת עליו.
ההוא מיבעי ליה לחייבו על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו – וא״ת ל״ל בקדושים תיפוק ליה גבי אזהרה כתיב אחותך היא יתירא לאחותו בת אביו ובת אמו וכתיב (ויקרא יח) ונכרתו הנפשות העושות וי״ל דונכרתו לא קאי אלא אעריות המפורשות בהדיא ונהי דבקרא כתיב ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא מ״מ מיירי טפי מאחותו שהיא מאשת אביו ובת אביו אבל בת אביו ובת אמו (ומאונסים) לא ידעינן אלא מיתורא דקרא אחותך היא.
תוס׳ בד״ה לאפוקי הני פסח ומילה דקום עשה נינהו כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה ההוא מבעי ליה כו׳ ל״ל קרא דקדושים תיפוק ליה גבי כו׳ לאחותו בת אביו ובת אמו כו׳ ומאונסים לא כו׳ עכ״ל הכי איתא בפ״ב דיבמות דרבנן דרשי אחותך לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו לומר כו׳ ומהרש״ל מחק מדברי התוס׳ ומאונסים ואולי נעלם ממנו פרש״י דהתם שפי׳ לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו מן האונסין כגון שנולדו הוא והיא מן האנוסה כו׳ וה״נ בת אשת אביך דמשמע בין אמו ובין שאינו אמו באישות הוא דכתיב כו׳ עכ״ל ע״ש:
בד״ה ה״ג רש״י כו׳ אחותו דסיפא דדריש לחלק כו׳ עיקר קרא דכרת באחותו לדונו כו׳ ואחותו דסיפא לאחותו שהיא כו׳ ואחותו דרישא לא איצטריך כו׳ כרת באחותו ל״ל פי׳ דדרשינן מינה חילוק כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל חילוק בעריות על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ולפי זה לא גרסי׳ התם כמו שהיא בגמרות שלפנינו לרבי יצחק מבעי ליה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו כו׳ גם רש״י שם פי׳ שהוא פי׳ משובש מתלמידים טועין וה״ג לר׳ יצחק כדאית ליה לרבנן מבעי ליה לאחותו בת אביו ובת אמו כו׳ עכ״ל רש״י שם וכ״נ מדברי התוס׳ לקמן דה״ג בשמעתין ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן נמי תיפוק ליה מהא [וחכמים גם כן, תצא להם הלכה זו מפסוק זה] ולא מכרת האמור באחותו! ומשיבים: אין הכי נמי [כן כך הוא גם כן], שגם הם למדים מפסוק זה לחלק בקרבנות. וחוזרת השאלה: אלא לשיטתם, כרת שכתוב אחותו למה לי? ומשיבים: לחייבו שלושה קרבנות נפרדים אם בא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד.
The Gemara asks: And with regard to the Rabbis as well, let them derive the division of the prohibitions from this verse, rather than from the fact that karet for one who engages in intercourse with his sister emerged from the generalization. The Gemara answers: Yes, it is indeed so, they derive division from the verse with regard to a menstruating woman; but rather, the question again arises: Why do I need karet to be written in the case of one who engages in intercourse with his sister; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to render him liable to bring three separate sin-offerings for engaging in intercourse with his sister, and with his father’s sister, and with his mother’s sister, during a single lapse of awareness.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) פְּשִׁיטָא, הֲרֵי גּוּפִין מוּחְלָקִין, הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִין! אֵלָּא, בלְחַיְּיבוֹ עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ. וְהֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? גבְּרַשִּׁיעָא בַּר רַשִּׁיעָא.

The Gemara asks: Isn’t the fact that he is liable to bring three sin-offerings obvious? The actions were performed with separate bodies, i.e., three different women, and those actions violated the names of three separate prohibitions; no derivation is required. Rather, it is to render him liable to bring three separate sin-offerings for engaging in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister. The Gemara inquires: And how can you find these circumstances? The Gemara answers: It is found in the case of a wicked person, son of a wicked person. How so? If a man engages in intercourse with his mother, and she bears him two daughters, and he then engages in intercourse with one of the daughters and fathers a son, that son could engage in intercourse with the other daughter, who is his half sister through his father, as well as being his father’s half sister and his mother’s half sister.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי שמות מוחלקין – שיש אזהרה בכל אחת והרי הן כשאר כל העריות.
ברשיעא בר רשיעא – הבא על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא הבן על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו.
היו הגופין מוחלקין אע״פ שהכל שם אחד כגון שבא על אחיות הרבה או על כמה נדות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ואין צריך לומר בגופין מוחלקין ושמות מוחלקים כגון בא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו והדומה לזה:
היה גוף אחד ושמות מוחלקים כגון אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו חייב על כל אחת ואחת ונמצא חייב בביאה אחת שלש חטאות אחת משום אחותו ואחת משום אחות אביו ואחת משום אחות אמו ושאלו בסוגיא זו היאך דבר זה באפשר ופרשוה כגון שבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות ובא על אחת מבנותיו והוליד בן פריץ וכשיבא הפריץ הזה והוא הנקרא רשיעא בר רשיעא על הבת האחרת ונמצא שבא על אחותו מצד האב ועל אחות אביו מצד האם ועל אחות אמו משני צדדין וכל שאתה מחייב קרבנות הרבה בגוף אחד משום ב׳ שמות דוקא כשבאו האיסורין כאחד או באיסור מוסיף או באיסור כולל כיצד בא על אשת אחיו והיא נדה חייב שלש משום אשת אח ומשום אשת איש ומשום נדה משום אשת איש ומשום אשת אח שהרי שניהם כאחד באו ועל הנדה מפני שיש בו איסור מוסיף ר״ל שמתוך שניתוסף באיסור זה איסור לבעלה אף הוא נוסף אצל יבמה וכן כל כיוצא בזה ויצא מכלל הרבה שמות לחטאת אחת מי שהיה נשוי שלש נשים ובא על אמה של אחת מהן שהיא אם אמה של שניה ואם אביה של שלישית שאע״פ שזו חמותו ואם חמותו ואם חמיו הואיל וכלן משום בת אחת באו אינו חייב אלא אחת כמו שיתבאר במקומו:
עריות כל אחוה שבהן אין בה חילוק בין מצד האב למצד האם אלא הכל שוה שנאמר אחותך בת אביך או בת אמך ובא להזכיר אחות סתם במה שאמר אחותך היא וכן ערות אחותו גלה ללמד על אחות שמשני צדדין ואע״פ שקל וחומר הוא אין מזהירין מן הדין ולא עונשין מן הדין:
פשיטא הרי גופין מחולקין וכו׳ – פשיטא דהא אפילו בה׳ נדות שהן לאו אחד חייב על כל אחת ואחת מפני שהן גופין מחולקין כל שכן על גופו׳ דגופין מחולקין ושמו׳ מחולקין. והיכי משכח׳ לה ברשיעא וכו׳ פירש רש״י ז״ל כגון שבא על אמו והוליד ממנה ב׳ בנות ונמצ׳ שתיהן אחיותיו מאם וחזר ובא על אחת מהם והוליד ממנ׳ בן וחז׳ הבן ובא על האחר׳ שהיא אחותו מאביו והיא אחות אמו בין מאב בין מאם והיא אחו׳ אביו מאמו וכן פי׳ ר״מ הלוי ז״ל בתוספות. וה״ה דמשכחת לה כי זה שבא על אמו לא הוליד ממנה אלא בת אחת והיתה לו אחות כשרה ובא זה הרשע על הכשרה והוליד ממנה בן וחזר זה הבן ובא על הפסולה שהיא אחותו מאביו והיא אחו׳ אביו מאמו והיא אחות אמו מאמה. והא דלא נקטה בהכי משום דאיכא מאן דאמר ביבמות דאחות האם מן האם שניה מדברי סופרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, הרי גופין מוחלקים שהרי הן שלוש נשים נפרדות, הרי שמות מוחלקין שיש כאן שלוש עבירות שונות, ומה החידוש בדבר? אלא, לחייבו שלושה קרבנות על אחותו, שהיא גם אחות אביו, שהיא גם אחות אמו. ומסבירים: והיכי משכחת לה [ואיך אתה מוצא אותה] שיהיה דבר כזה? ברשיעא בר רשיעא [ברשע בן רשע]. כיצד? בא אדם על אמו, והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהבנות הללו, והוליד ממנה בן, ואותו בן בא על אחות אמו, שהיא גם אחותו (שהרי היא בת אביו) וגם אחות אביו (שמצד אמה היא אחות אביו, אחות האיש שבא על אמו).
The Gemara asks: Isn’t the fact that he is liable to bring three sin-offerings obvious? The actions were performed with separate bodies, i.e., three different women, and those actions violated the names of three separate prohibitions; no derivation is required. Rather, it is to render him liable to bring three separate sin-offerings for engaging in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister. The Gemara inquires: And how can you find these circumstances? The Gemara answers: It is found in the case of a wicked person, son of a wicked person. How so? If a man engages in intercourse with his mother, and she bears him two daughters, and he then engages in intercourse with one of the daughters and fathers a son, that son could engage in intercourse with the other daughter, who is his half sister through his father, as well as being his father’s half sister and his mother’s half sister.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ור׳וְרַבִּי יִצְחָק, הָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר, [דִּתְנַן] (דְּתַנְיָא): אָמַר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִיטְלִיז שֶׁל עִימָּאוּם,⁠1 שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ, מַהוּ? [אֵינוֹ] חַיָּיב עַל כּוּלָּן אֵלָּא אַחַת, אוֹ חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?

The Gemara asks: And with regard to Rabbi Yitzḥak, from where does he derive this? He derives it by means of an a fortiori inference, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: I asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua a question in the meat market [itliz] of the town of Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of Rabban Gamliel’s son. Rabbi Akiva asked: In the case of one who engages in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, what is the halakha with regard to bringing a sin-offering? Is he liable to bring only one sin-offering for engaging in intercourse that violated all of the prohibitions, or is he liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated when he engaged in intercourse with that woman?
1. כן בדפוס וילנא. בכ״י: ״אמאוס״.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באטליז – במקום שמוכרין הבשר במקולין.
גמ׳ שהיא אחות אמו מהו חייב אחת על כולן כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ יצחק הא מנא ליה [דבר זה מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו] הדבר מקל וחומר, דתניא [כמו ששנויה ברייתא]: אמר ר׳ עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ור׳ יהושע באיטליז (מקום ממכר הבשר) של העיר עימאום, בשעה שהלכו שניהם ליקח (לקנות) בהמה לצורך משתה (סעודת החתונה) של בנו של רבן גמליאל. וכך היתה השאלה: הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, מהו דינו לגבי קרבן? האם [אינו] חייב על כולן אלא אחת, או חייב על כל אחת ואחת?
The Gemara asks: And with regard to Rabbi Yitzḥak, from where does he derive this? He derives it by means of an a fortiori inference, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: I asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua a question in the meat market [itliz] of the town of Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of Rabban Gamliel’s son. Rabbi Akiva asked: In the case of one who engages in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, what is the halakha with regard to bringing a sin-offering? Is he liable to bring only one sin-offering for engaging in intercourse that violated all of the prohibitions, or is he liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated when he engaged in intercourse with that woman?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמְרוּ לוֹ: זוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, אֲבָל שָׁמַעְנוּ: דהַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשִׁים נִדּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁחַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְנִרְאִין דְּבָרִים מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר: וּמַה נִּדָּה, שֶׁהִיא שֵׁם אֶחָד, חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּאן שֶׁשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, לֹא כָל שֶׁכֵּן?

Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said to him: We did not hear the halakha in that case. But we heard the halakha in a similar case: One who engages in intercourse with five menstruating women during one lapse of awareness is liable to bring a sin-offering for each and every one of the women with whom he engaged in intercourse, and it appears with regard to the matter of your inquiry that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition, by means of an a fortiori inference. How so? If in the case of a menstruating woman, which involves violation of the name of one prohibition, he is liable for intercourse with each and every one, here, where the woman is forbidden due to the names of three prohibitions, is it not all the more so logical that he is liable to bring three sin-offerings?
עין משפט נר מצוהריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והלא דברים קל וחומר וכו׳ – וא״ת אין עונשין מן הדין. י״ל דקרבן עונשין אי נמי כדפריש הר״א אב ב״ד ז״ל דכיון דלחלק בעלמא הוא דילפינן מקל וחומר גילויי מילתא בעלמא ודיינינן מדין קל וחומר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו לו: זו לא שמענו, לא קיבלנו מסורת בהלכה מסויימת זו, אבל שמענו הלכה בענין דומה: הבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד, שחייב להביא קרבן חטאת על כל אחת ואחת מהן, ונראין דברים לגבי המקרה ששאלת, שחייב על כל אחת מקל וחומר, כיצד? ומה נדה שהיא שם אחד כלומר סוג אחד של איסור — חייב על כל אחת ואחת, כאן באשה זו ששלשה שמות (איסורים) הן — לא כל שכן שיהיה חייב עליה שלוש חטאות?
Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said to him: We did not hear the halakha in that case. But we heard the halakha in a similar case: One who engages in intercourse with five menstruating women during one lapse of awareness is liable to bring a sin-offering for each and every one of the women with whom he engaged in intercourse, and it appears with regard to the matter of your inquiry that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition, by means of an a fortiori inference. How so? If in the case of a menstruating woman, which involves violation of the name of one prohibition, he is liable for intercourse with each and every one, here, where the woman is forbidden due to the names of three prohibitions, is it not all the more so logical that he is liable to bring three sin-offerings?
עין משפט נר מצוהריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִידַּךְ? ק״וקַל וָחוֹמֶר פְּרִיכָא הוּא: מַה לַּנִּדָּה, שֶׁכֵּן גּוּפִין מוּחְלָקִין.

The Gemara explains: And according to the other opinion of the Rabbis, who maintain that liability for intercourse with each and every one is derived from an explicit verse, it is a refuted a fortiori inference: What is notable about the case of a menstruating woman? It is notable in that the actions were performed with separate bodies, i.e., different women, while in the case in question, the person engaged in intercourse with one woman.
תוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואידך – רבי יצחק גמר עונש מאזהרה. תימה דבכריתות פ״ק (דף נ.) א״ר יצחק עונשין מן הדין דקאמר לר׳ יצחק כדאית ליה ולרבנן כדאית להו לומר דאין עונשין מן הדין וכן לקמן בפרקין (מכות יז:) דקאמר אפי׳ למאן דאמר עונשין מן הדין כו׳ ופי׳ דהיינו ר׳ יצחק ותימה דבכל שינויי דהכא משמע דשפיר אית ליה לר׳ יצחק דאין עונשין מן הדין ונראה דלהאי שינויא דקאמר גמר עונש מאזהרה סבר ר׳ יצחק עונשין מן הדין דהכי פירושא גמר עונש מאזהרה משום דאיכא קל וחומר להענישן וכיון דהשוום באזהרה הוא הדין נמי בעונש כיון דאיכא קל וחומר להענישן ומעתה אמר רבי יצחק בכל דוכתי נמי עונשין מן הדין דהיינו היכא שאין צריך לענין אזהרה ומהאי טעמא היכא דגמיר עונש מאזהרה היינו דוקא דאיכא להענישו מן הדין דאם לא כן בחייבי לאוין נמי כגון גבי ממזר עמוני נילף בהם עונש כרת מהאי טעמא דגמר עונש מאזהרה דכי היכי דהשוום לענין אזהרה הוא הדין לענין עונש אלא כדפי׳ דדוקא משום דאיכא להענישו מן הדין קאמר גמר (גמר) עונש מאזהרה כך נראה למשי״ח וצריך עיון.
ואידך – פי׳ דהיינו ר׳ יצחק.
תוס׳ ד״ה מה עבודת כוכבים כו׳ דמ״מ קשה נהי דקרבן כו׳ כצ״ל:
בד״ה הכי גריס רש״י כו׳ עוד יש מפרשים כו׳ נ״ב זהו פי׳ רש״י שלנו:
בד״ה ואידך כו׳ דקאמר גמר עונש מאזהרה כו׳ כצ״ל:
בד״ה ואידך ר״י כו׳ דקאמר לר׳ יצחק כדאית ליה ולרבנן כו׳ עכ״ל ה״ג רש״י שם כמ״ש לעיל ולפי נוסחת הגמרא שלפנינו גרסינן שם לעיל מיניה רבי יצחק סבר עונשין מן הדין ואיבעית אימא יליף עונש מאזהרה גם זה סותר קצת מה שכתבו הכא בתירוצם דלהאי שנוייא דקאמר גמר עונש מאזהרה סבר רבי יצחק עונשין מן הדין כו׳ מיהו בכמה דברים מתחלף סוגיא דהכא מדהתם ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: ואידך [והאחר, חכמים] הסבורים שצריך ללמוד דבר זה מפסוק מפורש, סבורים כי קל וחומר פריכא [שביר] הוא, שאינו קל וחומר שעומד בפני ביקורת, שהרי אפשר לטעון כנגדו: מה לנדהשכן גופין מוחלקין, שהרי מדובר כשבא על נשים שונות, מה שאין כן במקרה שלנו שמדובר באשה אחת.
The Gemara explains: And according to the other opinion of the Rabbis, who maintain that liability for intercourse with each and every one is derived from an explicit verse, it is a refuted a fortiori inference: What is notable about the case of a menstruating woman? It is notable in that the actions were performed with separate bodies, i.e., different women, while in the case in question, the person engaged in intercourse with one woman.
תוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּלְאִידַּךְ נַמֵי, הַאי וַדַּאי ק״וקַל וָחוֹמֶר פְּרִיכָא הוּא! אֵלָּא נָפְקָא לֵיהּ {ויקרא כ׳:י״ז} מֵאֲחוֹתוֹ דְּסֵיפָא.

The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yitzḥak too, this is certainly a refuted a fortiori inference, from which no halakha can be derived. Rather, as for the halakha that a person is liable to bring three sin-offerings for engaging in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, Rabbi Yitzḥak derives it from the phrase “his sister” written in the latter clause of that verse. The verse begins: “And a man who takes his sister, the daughter of his father or the daughter of his mother…and they shall be excised…the nakedness of his sister he has revealed, he shall bear his transgression” (Leviticus 20:17). From the repetition of the term sister, it is derived that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאחותו דסיפא – ערות אחותו גלה (ויקרא כ).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולאידך נמי [ולשיטת האחר, ר׳ יצחק, גם כן], האי [הרי] ודאי קל וחומר פריכא [שביר] הוא, שאי אפשר ללמוד ממנו! אלא, צריך לומר שדין זה, לחייב שלוש חטאות על אחותו שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו, נפקא ליה [יוצא, נלמד לו] מ״אחתו״ דסיפא [שבסוף אותו פסוק]. שנאמר בתחילה ״ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו... ונכרתו״, ואחר כך נאמר ״ערות אחותו גילה עוונו ישא״ (ויקרא כ, יז), וחזרה זו על המלה ״אחותו״, באה ללמד שחייב על כל איסור ואיסור לעצמו.
The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yitzḥak too, this is certainly a refuted a fortiori inference, from which no halakha can be derived. Rather, as for the halakha that a person is liable to bring three sin-offerings for engaging in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, Rabbi Yitzḥak derives it from the phrase “his sister” written in the latter clause of that verse. The verse begins: “And a man who takes his sister, the daughter of his father or the daughter of his mother…and they shall be excised…the nakedness of his sister he has revealed, he shall bear his transgression” (Leviticus 20:17). From the repetition of the term sister, it is derived that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִידַּךְ, אֲחוֹתוֹ דְּסֵיפָא לָמָּה לִי? לְחַיְּיבוֹ עַל אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ, לוֹמַר שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.

The Gemara asks: And according to the other opinion of the Rabbis, who derive this halakha from the term “sister” at the beginning of the verse, why do I need the phrase “his sister” to be written in the latter clause of that verse; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to render him liable for engaging in intercourse with his sister who is also the daughter of his father and the daughter of his mother, which comes to say that one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Although the Torah specified liability for one who engaged in intercourse with his paternal sister and for one who engaged in intercourse with his maternal sister, an independent derivation is necessary for liability for one who engaged in intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין עונשין מן הדין – שהרי ענש על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו שנא׳ (שם) בת אביו או בת אמו ויש לומר כ״ש שענש על בת אביו ובת אמו אבל אם אמרת כך ענשת מן הדין לכך נאמר אחותו דסיפא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך [והאחר, חכמים] שלמדו דין זה מ״אחותו״ הראשון, ״אחותו״ דסיפא [שבסוף] למה לי, מה הוא בא ללמד? ומשיבים: לחייבו על אחותו שהיא גם בת אביו וגם בת אמו, לומר שאין עונשין מן הדין (מקל וחומר). שהרי פרטה התורה עונש לגבי אחותו בת אביו לחוד, וגם לגבי אחותו בת אמו לחוד, ומכל מקום צריך ללמדנו שאם אחות זו היא גם בת אביו וגם בת אמו חייב עליה.
The Gemara asks: And according to the other opinion of the Rabbis, who derive this halakha from the term “sister” at the beginning of the verse, why do I need the phrase “his sister” to be written in the latter clause of that verse; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to render him liable for engaging in intercourse with his sister who is also the daughter of his father and the daughter of his mother, which comes to say that one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Although the Torah specified liability for one who engaged in intercourse with his paternal sister and for one who engaged in intercourse with his maternal sister, an independent derivation is necessary for liability for one who engaged in intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִידַּךְ? אִיבָעֵית, אֵימָא: גְּמַר עוֹנֶשׁ מֵאַזְהָרָה, וְאִיבָעֵית, אֵימָא: נָפְקָא לֵיהּ

The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yitzḥak, who derives another matter from the term “sister” in the latter verse, from where does he derive liability for one who engaged in intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister? The Gemara answers: If you wish, say he derives the punishment from the prohibition; just as the prohibition includes intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister, the same applies to the punishment. And if you wish, say instead that he derives it
רש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמר עונש מאזהרה – דלענין אזהרה כתיב אחותך היא יתירא להזהיר על אחותו בת אביו ובת אמו שנאמר (שם יח) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא ומה אזהרה לא חלק בין אחותו בת אביו שלא בת אמו [ובת אמו שלא בת אביו] ולאחותו שהיא בת אביו ובת אמו אף בעונש ענש על אחותו בת אביו ואמו כאחותו דבת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו.
איבעית אימא גמר עונש מאזהרה – פי׳ דבאזהר׳ דכתיב אחותך היא מיותר להזהיר על אחותו בת אביו ובת אמו ויליף עונש מינה במה מצינו באזהרה עשה אחותו בת אביו ואמו כאחותו בת אביו שלא בת אמו כך בעונש וכן פירש רש״י ז״ל. ויש שפירש דגמר בגזירה שוה משום דאחותך דרישיה דקרא דאזהרה מיותר דמצי למכתב ערות בת אביך או בת אמך אחותך למה לי אלא מופנה לגזירה שוה ואף על גב דאחותו דעונש לאו מופנה והוי מופנה מצד אחד כל למילף עונש מאזהרה מצד אחד סגי לדברי הכל ואפילו למאן דבעי מופנה משני צדדין. ור״מ הלוי ז״ל הוסיף ופי׳ עוד דבלאו מה מצינו וגזירה שוה יליף שפיר עונש מאזהרתו לאו מעונש הכתוב באחותו אלא בעונש הכתוב דרך כלל על כל העריות דכתיב ונכרתו הנפשות העושו׳ ואותו כרת על כל עריו׳ הכתובות למעלה באזהרה קאי וכיון שכבר נתרבת׳ אחותו בת אביו ובת אמו באזהר׳ ממילא הויא בכלל ונכרתו. ופי׳ נכון הוא. אלא שלשון עונש מאזהרה לא משמע הכין דמשמע דגמיר בשום מדה מי״ג מדות ומשמ׳ נמי על עונש אחותו דאיירי בה בסוגיין. ואפשר לומר דלא חש תלמודא למידק בלישנא כולי האי ונקטיה באשגרת לישן.
ואיבעית אימא – ר׳ יצחק נפקא ליה אחותו בת אביו ובת אמו מאחותו דרישיה דקרא דכרת דכתיב אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו דמיסתייה דלכתוב את בת אביו או בת אמו והוה ליה אחותו מיות׳ לדין אתא אחותו בת אביו ובת אמו.
רש״י בד״ה גמר עונש מאזהרה כו׳ ולאחותו שהיא בת אביו כו״ נ״ב יש מוסיפין ברש״י ובת אמו שלא בת אביו ואומר אני כל המוסיף גורע דבהאי אידך קרא שנכתב באחרי מות באזהרה בת אשת אביך וגו׳ לא איירי אלא באחותו מאביו ולא מאמו ובא אחותך היא לרבוי מאביו ומאמו אבל קרא קמא דאחרי מות דכתיב ערות אחותך וגו׳ ביה כתיב בת אביך או בת אמך וכהאי גוונא כתיב בעונש תרוייהו ומשום הכי הבא על בת אביו ובת אמו חייב שנים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו כדאיתא להדיא בסנהדרין:
בפרש״י בד״ה גמר עונש כו׳ בת אשת אביך מולדת כו׳ שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו ולאחותו שהיא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך [והאחר, ר׳ יצחק] שלמד מכתוב זה דבר אחר, מנין לו שחייב על אחותו מאב ומאם? ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] גמר [הריהו למד] כעין גזירה שווה עונש מאזהרה, שכשם שבאזהרה= באיסור למדנו שיש איסור גם באחותו בת אביו ובת אמו, כן הוא גם בעונש. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור], נפקא ליה [יוצא לו] הדבר
The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yitzḥak, who derives another matter from the term “sister” in the latter verse, from where does he derive liability for one who engaged in intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister? The Gemara answers: If you wish, say he derives the punishment from the prohibition; just as the prohibition includes intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister, the same applies to the punishment. And if you wish, say instead that he derives it
רש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מכות יד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מכות יד., ר׳ חננאל מכות יד. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י מכות יד., תוספות מכות יד., בית הבחירה למאירי מכות יד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מכות יד., מהרש"ל חכמת שלמה מכות יד., מהרש"א חידושי הלכות מכות יד., פני יהושע מכות יד., פירוש הרב שטיינזלץ מכות יד., אסופת מאמרים מכות יד.

Makkot 14a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Makkot 14a, R. Chananel Makkot 14a, Rashi Makkot 14a, Tosafot Makkot 14a, Meiri Makkot 14a, Ritva Makkot 14a, Maharshal Chokhmat Shelomo Makkot 14a, Maharsha Chidushei Halakhot Makkot 14a, Penei Yehoshua Makkot 14a, Steinsaltz Commentary Makkot 14a, Collected Articles Makkot 14a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144