×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות ע״ט.גמרא
;?!
אָ
אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן קַרְעֵיהּ ר״נרַב נַחְמָן לִשְׁטָרָא אֲזַל רַב עָנָן לְקַמֵּיהּ דְּמָר עוּקְבָא א״לאֲמַר לֵיהּ חֲזִי מָר נַחְמָן חַקְלָאָה הֵיכִי מְקָרַע שְׁטָרֵי דְאִינָשֵׁי א״לאֲמַר לֵיהּ אֵימָא לִי אִיזִי גּוּפָא דְעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה. א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי וְהָכִי הֲוָה א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁטַר מַבְרַחַת קָא אָמְרַתְּ הָכִי א״ראָמַר רַב חֲנִילַאי בַּר אִידִי אָמַר שְׁמוּאֵל מוֹרֶה הוֹרָאָה אֲנִי אאִם יָבֹא שְׁטַר מַבְרַחַת לְיָדִי אֶקְרָעֶנּוּ. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן טַעְמָא מַאי דְּלָא שָׁבֵיק אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ וְיָהֵיב לְאַחֲרִינֵי ה״מהָנֵי מִילֵּי לְאַחֲרִינֵי אֲבָל לִבְרַתַּהּ יָהֲיבָא אפ״האֲפִילּוּ הָכִי בִּמְקוֹם בְּרַתַּהּ נַפְשָׁהּ עֲדִיפָא לַהּ. מֵיתִיבִי הָרוֹצָה שֶׁתַּבְרִיחַ נְכָסֶיהָ מִבַּעְלָהּ כֵּיצַד הִיא עוֹשָׂה כּוֹתֶבֶת שְׁטַר פַּסִּים לַאֲחֵרִים דִּבְרֵי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים רָצָה מְצַחֵק בָּהּ עַד בשֶׁתִּכְתּוֹב לוֹ מֵהַיּוֹם וְלִכְשֶׁאֶרְצֶה. טַעְמָא דְּכָתְבָה לֵיהּ הָכִי הָא לָא כָּתְבָה לֵיהּ הָכִי קְנַנְהִי לוֹקֵחַ. א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא לָא קַשְׁיָא גהָא בְּכוּלַּהּ הָא בְּמִקְצָתַהּ. וְאִי לָא קְנַנְהִי לוֹקֵחַ נִיקְנִינְהוּ בַּעַל אָמַר אַבָּיֵי עֲשָׂאוּם כִּנְכָסִים שֶׁאֵין יְדוּעִין לַבַּעַל וְאַלִּיבָּא דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.: מתני׳מַתְנִיתִין: דנָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. [פֵּירוֹת] הַמְחוּבָּרִים בַּקַּרְקַע א״ראָמַר רַבִּי מֵאִיר שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הִיא יָפָה בְּפֵירוֹת וְכַמָּה הִיא יָפָה בְּלֹא פֵּירוֹת וּמוֹתַר יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת הוחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמְחוּבָּרִים לַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע שֶׁלָּהּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ הוֹרַע כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ יִפָּה כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ כֵּיצַד פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִים לַקַּרְקַע בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ.: גמ׳גְּמָרָא: ופְּשִׁיטָא אַרְעָא וּבָתֵּי אַרְעָא בָּתֵּי וְדִיקְלֵי בָּתֵּי דִּיקְלֵי וְאִילָנֵי דִּיקְלֵי אִילָנֵי וְגוּפְנֵי אִילָנֵי. אִבָּא זַרְדְּתָא וּפִירָא דְכַוְורֵי אָמְרִי לַהּ פֵּירָא וְאָמְרִי לַהּ קַרְנָא זכְּלָלָא דְּמִילְּתָא גִּזְעוֹ מַחְלִיף פֵּירָא אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף קַרְנָא. א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר ר׳רַבִּי יַנַּאי וְאָמְרִי לַהּ אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי הַגּוֹנֵבמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אתאי לקמיה [באה לפני] רב נחמן קרעיה [קרעו] רב נחמן לשטרא [את שטר] המתנה, כי הסכים לדעת האם שלא התכוונה להקנות לבתה בשטר זה. אזל [הלך] רב ענן לקמיה [לפני] מר עוקבא ראש הגולה, אמר ליה [לו]: חזי מר [יראה אדוני] את נחמן חקלאה [האיכר] היכי מקרע שטרי דאינשי [איך הוא קורע שטרות של בני אדם], שהתרעם עליו כיצד עשה מעשה וקרע שטר שהיה כתוב כהלכה. אמר ליה [לו] מר עוקבא: אימא לי איזי, גופא דעובדא היכי הוה [אמור לי בבקשה, גוף המעשה איך היה]? אמר ליה [לו]: הכי והכי הוה [כך וכך היה המעשה] וסיפר לו את כל הפרטים. אמר ליה [לו]: שטר מברחת קא אמרת [אומר אתה]? הכי [כך] אמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל: מורה הוראה אני ומודיע הוראה זו לרבים: אם יבא שטר מברחת לידיאקרענו, שברור ששטר כזה לא נועד לשם נתינה גמורה, ואינו אלא להברחה. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן כשראה שקרע את השטר: טעמא מאי [מה הטעם בדבר]?דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני [שאין אדם מניח את עצמו ונותן מתנה לאחרים], ולכן אנו מניחים שלא היתה זו מתנה אמיתית, אולם הני מילי לאחריני, אבל לברתה יהיבא [דברים אלה אמורים דווקא כשנותן לאחרים, לזרים, אבל לבתה האם דווקא נותנת]! אמר לו רב נחמן: אפילו הכי [כך], אפילו במקום ברתה [בתה], טובת נפשה [עצמה] עדיפא [עדיפה] לה, לאם, ובודאי לא התכוונה לוותר על זכותה. מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה?כותבת נכסיה בשטר פסים (שטר של הסכם, שמקבלו מבטיח שלא ייפרע) לאחרים, וכך אין הבעל יכול לשלוט בנכסיה, אלו דברי רבן שמעון בן גמליאל. וחכמים אומרים: תקנה זו אינה טובה, כי אם רצה המקבל — מצחק בה, שהרי אם השטר נכתב כדין יכול המקבל לצחוק עליה ולהחזיק בנכסים ואין לה תקנה. עד שתכתוב לו שטר בנוסח שמתנה זו ניתנת לו מהיום ולכשארצה. כך שבכל עת יכולה היא לומר שאינה רוצה, ולבטל את השטר. ומדייק רבא: טעמא [הטעם, דווקא], שכתבה ליה הכי [לו כך], הא [הרי] אם לא כתבה ליה הכי [לו כך] — קננהי [קנה אותם] הלוקח, משמע ששטר מברחת יש בו ממש, ושלא כהוראת שמואל! אמר ר׳ זירא: לא קשיא [אין זה קשה] הא [זה] ששטר מברחת מתבטל — בכולה, שנכתב לגבי כל הנכסים, וברור שאין אדם נותן את כל נכסיו במתנה ואינו משייר לעצמו דבר. הא [זה] שאין השטר בטל — במקצתה שכתבה השטר על מקצת הנכסים, שבאופן כזה צריך לעשות תקנה, שאם לא כן יקנה המקבל את המתנה לגמרי. ומקשים: אם כן, כיון שכאשר כותב את הנכסים כולם אין השטר עושה קנין, על כן ואי [ואם] לא קננהי [קנה אותם] הלוקח — ניקנינהו [שיקנה אותם] הבעל! אמר אביי: עשאום את הנכסים הללו שנתנה במתנה כנכסים שאין ידועין לבעל, ואליבא [ועל פי שיטת] ר׳ שמעון במשנתנו, שאם מכרה נכסים כאלה לאחר שנשאת, מכרה קיים. ואף אלה שנתנה במתנה, כיון שיש שטר עליהם — אין לבעל עוד שליטה בהם. א משנה נפלו לה כספים בירושה בזמן שהיא נשואה — ילקח (ייקנה) בהן קרקע, והוא (הבעל) אוכל את פירות הקרקע והקרן עצמה קיימת לה. נפלו לה פירות התלושין מן הקרקע — דינם ככספים וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות. פירות המחוברים בקרקע מה דינם? אמר ר׳ מאיר: שמין (מעריכים) אותה את הקרקע כמה היא יפה (שווה) בזמן שהפירות בתוכה, וכמה היא יפה לכשתהיה בלא פירות, וההבדל בין סכומים אלה שהוא המותר שייך לאשה, ולכן ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים: המחוברים לקרקע — שלו, והוא אוכל אותם, שהרי הבעל זוכה בפירות נכסיה. והתלושין מן הקרקע — שלה הם, והם נחשבים כשאר כספים שמכניסה לו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ר׳ שמעון אומר: מקום שיפה כחו בכניסתה (בנישואיה) — הורע כחו ביציאתה (בגירושיה), ולהיפך: מקום שהורע כחו בכניסתה — יפה כחו ביציאתה. כיצד? פירות המחוברים לקרקע, בכניסתה, כשהיא נישאת, והיו בנכסיה פירות כאלה — הרי הם נחשבים לשלו, כחכמים. וביציאתה כשמגרשה, הפירות הללו כשהם מחוברים הם שלה משום שהם נחשבים כחלק מן הנכסים. ואילו התלושין מן הקרקע — בכניסתה הם שלה, וביציאתה פירות שנתלשו לפני שגירשה, הם שלו, שהרי כבר זכה בפירות נכסיה. ב גמרא שנינו במשנה שכאשר נפלו לאשה כספים, קונים בהם נכסים הנותנים פירות. ורוצים לברר מה עושים כאשר אין הבעל והאשה מסכימים אלו נכסים יקנו בהם. ועל כך אמרו: פשיטא [פשוט לנו] אם אחד מהם אומר לקנות ארעא [קרקע] והשני אומר בתי [בתים] — קונים ארעא [קרקע], שקיימת תמיד. בתי ודיקלי [בתים או דקלים] — קונים בתי [בתים]. דיקלי ואילני [דקלים או שאר אילנות] — קונים דיקלי [דקלים]. אילני וגופני [אילנות או גפנים] — קונים אילני [אילנות]. וכללו של דבר: קונים דבר שהוא מתקיים יותר, ולא דבר שכלה עם הזמן. נפלו לאשה בירושה אבא [יער] של עצי סרק, זרדתא [עץ עוזרד], שאין פירותיו חשובים, או פירא דכוורי [בריכת דגים], נחלקו מה דינם, אמרי לה פירא [יש אומרים שכל אלה נחשבים כפירות] ואמרי לה קרנא [ויש אומרים שהם נחשבים כקרן], משום שאינם מתחדשים, ולבסוף הכל כלה. כללא דמילתא [כללו של דבר]: כל דבר שכאשר כורתים אותו ונוטלים אותו גזעו מחליף וצומח מחדש — הרי הוא נחשב פירא [פרי] ודבר שאין גזעו מחליף — נחשב כקרנא [קרן]. אמר ר׳ זירא שאמר ר׳ אושעיא שאמר ר׳ ינאי ואמרי לה [ויש אומרים] אמר ר׳ אבא שאמר ר׳ אושעיא שאמר ר׳ ינאי: הגונבמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144