×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {ויקרא כ״ה:ט״ו} בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ.
“According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15), meaning that it is not the field itself that is sold, but rather, what is sold is the right to consume the produce for a specific number of years.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פרק ה – הניזקין
{משנה גיטין ה:א-ב} הנזקין1 שמין להן בעדית2 ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית3 ר׳ מאיר אומר אף כתובת אשה בבינונית אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש4 נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית:
{משנה גיטין ה:ג5} מתני׳ אין מוציאין לאכילת פירות6 ולשבח הקרקעות7 ולמזון אשה ולבנות8 מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם:
{בבלי גיטין מח ע״ב} גרסינן בפרק השולח גט לאשתו אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ולא אמרן אלא דליכא פירא בארעא אבל איכא פירא בארעא מיגו דמישתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא:
1. הנזקין: וכן כ״י נ. גכב, ספה״ב, דפוסים: ״הניזקין״ וכן בהמשך.
2. בעדית: ספה״ב, דפוסים: ״בעידית״. וכן בהמשך.
3. וכתובת אשה בזיבורית: חסר בכ״י נ.
4. שיש: כ״י נ: ״שיש שם״.
5. ראה על משנה זו, רי״ף בבא בתרא פרק ה (דף ס ע״ב).
6. פירות: גכב: ״הפירות״, כברמב״ם פיהמ״ש.
7. הקרקעות: כ״י נ: ״קרקעות״.
8. אשה ולבנות: כלשון הברייתא, כתובות נא ע״א ושם סח ע״ב. כ״י נ, דפוסים: ״האשה והבנות״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
במספר שני תבואות – ובשעת היובל משתעי כדכתיב במספר שנים אחר היובל וגו׳ אלמא אין גוף הקרקע מכור אלא תבואות של כל שנה.
״במספר שני תבואת ימכר לך״ (ויקרא כה, טו), משמע שלא גוף השדה נמכר אלא רק הזכות לאכילת התבואה משך מספר שנים (״שני תבואות״).
“According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15), meaning that it is not the field itself that is sold, but rather, what is sold is the right to consume the produce for a specific number of years.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַתְנִיתָא דְּתַנְיָא בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּשָׂדֶה הַחוֹזֶרֶת לְאָבִיו בְּיוֹבֵל.

A baraita supports the opinion of Reish Lakish, as it is taught: A firstborn son takes a double portion in a field that returns to his father in the Jubilee Year, i.e., a field that his father sold, and he subsequently died, and the field therefore returns to his sons in the Jubilee Year. The halakha is that a firstborn son receives a double portion only of property that the father possessed at the time of his death, but not of property that was due to the father. If the acquisition of the produce is considered to be like the acquisition of the item itself, then the field the father sold would not be considered to have been in his possession at the time of his death.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכור נוטל כו׳ בשדה החוזרת לאביו ביובל – כלומר בשדה החוזרת לאחים מחמת שמכרה אביהן דאי דחזרה בחיי האב פשיטא ואשמועינן דגוף הקרקע לא היה קנוי ללוקח והוה ליה מוחזק לאביו לפני מותו דאי כקנין הגוף דמי הוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי דכתיב (דברים כא) בכל אשר ימצא לו במוחזק בידו.
הבכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו שאע״פ שלא חזרה לו בחייו מ״מ הואיל והתורה זכתהו בחזרה הרי הוא כמוחזק בידו ואינו בכלל נכסים הראויים אלא בכלל המוחזקים וכן בכורו של לוקח נוטל בה פי שנים לזמן הקצוב לו עד היובל:
מתניתא [ברייתא] מסייעת לו לריש לקיש, דתניא כן שנינו בברייתא]: בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל, כלומר, בשדה שמכר אותה האב וחוזרת לידי הבנים ביובל אם מת אביהם. משמע שאף על פי שמכר האב את השדה והפירות שייכים לאחר, אין אנו רואים שדה זו כדבר שהוא ״ראוי״ (שאינו של האב אלא רק ראוי להיות שלו, ובמקרה זה אין הבכור נוטל בו פי שנים), אלא כ״מוחזק״ בידי האב גם עתה, ולכן נוטל הבכור פי שנים. והטעם הוא מפני שאנו סבורים שבעצם גוף השדה לא נמכר.
A baraita supports the opinion of Reish Lakish, as it is taught: A firstborn son takes a double portion in a field that returns to his father in the Jubilee Year, i.e., a field that his father sold, and he subsequently died, and the field therefore returns to his sons in the Jubilee Year. The halakha is that a firstborn son receives a double portion only of property that the father possessed at the time of his death, but not of property that was due to the father. If the acquisition of the produce is considered to be like the acquisition of the item itself, then the field the father sold would not be considered to have been in his possession at the time of his death.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר אַבָּיֵי אנָקְטִינַן בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ צָרִיךְ הַרְשָׁאָה.

Abaye said: We have a tradition that a husband requires authorization with regard to his wife’s property, meaning that if there is a legal dispute between the husband and another person with regard to the usufruct property the husband received from his wife, he requires authorization from his wife that he may act on her behalf in order to present himself in court as a litigant. If he does not receive such authorization, the other litigant has the right to claim that he is not legally answerable to the husband, and may insist that the wife come before the court herself. This indicates that the acquisition of the produce is not considered to be like the acquisition of the item itself, and therefore the husband is not the owner of the property.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צריך הרשאה – מאשתו אם בא לדון עם שום אדם בגוף הקרקע דאי ליכא הרשאה מצי א״ל לאו בעל דברים דידי את דקנין פירות לאו כקנין הגוף הוא.
אמר אביי נקיטינן בעל בניכסי אשתו צריך הרשאה, אם בא לידון עם אחר שמחזיק בניכסי מלוג שלה.
אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כר״ל ולא אמרן אלא דליכא פירא אבל איכא פירא מיגו דמשתעי דינא אפירא משתעי נמי דינא אגופא:
סליק פירקא הניזקין שמין להן בעידית וב״ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית רבי מאיר אומר אף כתובת אשה בבינונית אין נפרעין מנכסים משועבדים מקום שיש נכסים ב״ח אפילו הן זיבורית אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית. פי׳ אם אינו רוצה המזיק להגבותו מטלטלים דמי נזקו אלא קרקע מגבהו כשומת נזקו מן העידית שבנכסיו כדכתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ועידית היא הנאה שבכל קרקעותיו את כל נאות יעקב תרגומא ית כל עידית יעקב וכל מה שגובה בשומא גובה אלא שיותר אדם רוצה מעט עידית מהרבה זיבורית אבל אם רוצה להגבותו מטלטלין מגבהו ממה שהוא רוצה ואפילו סובין כדאמרינן בפ׳ ארבעה אבות נזיקין כסף ישיב ואפילו שוה כסף ואפילו סובין וזהו במטלטלין אבל בקרקע נותן לו מן העידית והרשות ביד המזיק ליתן לו או קרקע או מטלטלין:
אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו בעי הרשאה ואי איכא פירא אארעא מגו דמשתעי דינא אפירי משתעי דינא אארעא. מסתברא מדאתי לה בטעמא דמגו משמע דמדין [מדין] ההוא דינא אחרינא דאיתמר בכתובות פרק מי שהיא נשוי (כתובות צד.) נגעו בה דאמרינן התם הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד וקם חד מינייהו בהדיה לדינא לאו מצי אידך למימר ליה לאו בעל דברים דידי את אלא שליחותיה קא עביד והכא נמי כיון דאית ליה פירי בהאי ארעא הרי הוא כשותף ויכול הוא לידון על הכל, ודוקא בדאיתה במתא אבל ליתה במתא מצית אמרה אי הוינא התם הוה טעיננא טפי כדאמרינן גבי תרי אחי ותרי שותפין ואין דאין איהו על הכל בדליתה במתא אי נמי בדאיתה ועמדה ומיחת שלא ידון בעלה עם בעל דינה, אם נתחייב בדין מה שעשה בגופה של קרקע לא עשה ולא כלום אבל לגבי הפירות שהם שלו מה שעשה עשוי. ואי קשיא לך ואפילו לגבי פירות כל זמן שהיא מוחה היאך הוא יכול לדון עליהם ואפילו לא מיחת היאך הוא יכול לדון ולחייב לה והלא בעל שמכר בנכסי מלוג לא עשה ולא כלום לא משום רווח ביתא כדאמרינן בכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות פ:) ובמה שאין ממכרו היאך דיננו דין שאם אתה אומר כן אף הוא יכול להפסיד את הפירות וכלל גדול אמרו במקום שחב לאחרים אינו נאמן. ונראה לי דהכי נמי היכא שנתחייב בהודאת פיו יכולה היא לבטל שהוא אינו יכול לחוב לה במה שיש לה בו זכות אבל הכא במאי עסקינן בשנתחייב בעדים, והיכא דליכא פירא בארעא ואינו יכול אלא בהרשאה ואפילו על פי עדים משום דלאו בעל דברים בגופו של קרקע ואינו אלא כאחר ואין מקבלים עדים בפניו אלא דוקא בפני אשתו ואם קבלו בפניו הרי זה כאילו קבלום שלא בפני בעל דין אלא אם כן בא בהרשאה, אבל היכא דאיכא פירא בארעא הוה ליה כשותף ומקבלים עדים בפניו דהרי הוא כבעל דבר בכל עד שתמחה היא ואי ליתיה במתא יכולה היא לבטל הדין ולומר לו לאו בעל דברים דידי את ואי הוינא התם הוה טעיננא טפי.
ומסתברא דאפילו בנכסי צאן ברזל גם כן כיון שהוא משועבד לה יכולה היא לומר כלי אני נוטלת משום שבח בית אביה כדאיתא ביבמות פרק אלמנה (יבמות סו.) ואם הוא הודה לבעל דינו שאותו כקרקע גזול הוא ביד אשתו וביד מורישיה אין הודאתו כלום כיון שהוא אינו יכול להפסידו ממנה ולהפקיעו ממנה על ידי מכר, וכדאמרינן התם מכרו שניהן לפרנסה כלומר בשלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה זה היה מעשה לפני רבי עקיבא ורבן שמעון בן גמליאל ואמרו הבעל מוציא מיד הלקוחות כלומר אפילו הבעל וכל שכן היא מפני שהמכר בטל מעתה וכיון שכן אינו יכול להפסידו ולהוציאו מידי שעבודה על ידי הודאתו בבית דין אלא שהוא ודאי יכול לדון עליו בבית דין ואם נתחייב בו כעדים מה שעשה עשוי דבעל דברים הוא בו. כן נראה לי.
בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ר״ל שאם בא לדון עם אדם בגוף קרקע מקרקעות שלה של נכסי מלוג בלא הרשאה יכול שכנגדו לומר לאו בעל דברים דידי את שקנין פירות שלו אינו כקנין הגוף ומ״מ אם היה לו לדון על הפירות מתוך שהוא בא עמו לדון על הפירות יכול לדון עמו אף על גופו של קרקע ולדעת זה אנו גורסין ולא אמרן אלא דלא נחית לפירא אבל דנחית לפירא מגו דמשתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא ומ״מ כל שאין לו דין על הפירות אע״פ שהיו שם פירות הואיל ואין לו דין עליהם אינו דן על הגוף ומ״מ יש פוסקים שכל שיש שם פירות הואיל ויכול לדון על הפירות שהם שלו לגמרי דן על העקר ואינו צריך הרשאה והם גורסין ולא אמרן אלא דליכא פירא אבל איכא פירא מגו דמשתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא:
אמר אביי, נקטינן [מוחזקים אנו]: בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה, שאם הוא רוצה לדון עם אדם אחר לגבי הקרקע של נכסי מלוג שלה, שהוא אוכל פירותיהם, צריך הוא לקבל הרשאה מיוחדת מאשתו. שכיון שזכותו בשדה היא רק לאכול מן הפירות, הרי אנו פוסקים שקנין פירות אינו כקנין הגוף, ומשום כך יכול הצד שכנגד לטעון שאין הבעל צד בדין זה כיון שאינו בעל הקרקע.
Abaye said: We have a tradition that a husband requires authorization with regard to his wife’s property, meaning that if there is a legal dispute between the husband and another person with regard to the usufruct property the husband received from his wife, he requires authorization from his wife that he may act on her behalf in order to present himself in court as a litigant. If he does not receive such authorization, the other litigant has the right to claim that he is not legally answerable to the husband, and may insist that the wife come before the court herself. This indicates that the acquisition of the produce is not considered to be like the acquisition of the item itself, and therefore the husband is not the owner of the property.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא נָחֵית אַפֵּירֵי אֲבָל נָחֵית אַפֵּירֵי מִיגּוֹ דְּמִשְׁתַּעֵי דִּינָא אַפֵּירֵי מִשְׁתַּעֵי דִּינָא אַגּוּפָא.:

The Gemara explains: And we said this halakha only when the other litigant did not go down to court with a claim concerning the produce, and the case addresses only the ownership of the land itself. But if he went down to court with a claim concerning the produce, with regard to which the husband is definitely the interested party, then since the husband speaks in front of the court about the law concerning the produce, he also speaks in front of the court about the law concerning the land itself, and therefore he does not require authorization from his wife.
רי״ףרש״יראב״ןרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא נחית – לדון לפירא שאין לו לדון עמו כלום בפירות שאין לו טענה עם אותו האיש בפירות כלל.
ולא אמרן אלא דלא נחית לדון עמו על הפירות, שאין שם פירות באותן נכסים, אבל היו שם פירות ונחית לדון על הפירות שהן שלו, מיגו דנחית לפירא נחית לגופא. וכן אם אדם אחר מערער על ניכסי מלוג שלה, אם אוכל הבעל פירותיהן מיגו דמשתעי הבעל עמו על הפירות שאכל מישתעי על הגוף ואינו צריך הרשאה, ואם לא אכל פירות לא מישתעי אלא בהרשאה.
פרק חמישי: הניזקין
ומסבירים: ולא אמרן [אמרנו] הלכה זו אלא שלא נחית אפירי [ירד לדין לגבי הפירות] אלא רק על גוף הקרקע, אבל אם נחית אפירי [ירד לדין על הפירות] שעליהם יש לו זכות ממונית ברורה, מיגו דמשתעי דינא אפירי [מתוך שמדבר בדין על הפירות]משתעי דינא אגופא [מדבר גם בדין על גופה] של הקרקע ואינו צריך להרשאה מיוחדת.
The Gemara explains: And we said this halakha only when the other litigant did not go down to court with a claim concerning the produce, and the case addresses only the ownership of the land itself. But if he went down to court with a claim concerning the produce, with regard to which the husband is definitely the interested party, then since the husband speaks in front of the court about the law concerning the produce, he also speaks in front of the court about the law concerning the land itself, and therefore he does not require authorization from his wife.
רי״ףרש״יראב״ןרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ה – הניזקין
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: בהַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית גוּבַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית דוּכְתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוּרִית ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּבֵינוֹנִית.

Chapter 5
MISHNA: The court appraises land of superior quality [iddit] for payment to injured parties. And a creditor collects his debt from the debtor’s intermediate-quality land. And payment of a woman’s marriage contract is collected from her husband’s inferior-quality land. Rabbi Meir says: Payment of a woman’s marriage contract is also collected from intermediate-quality land.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ הניזקין שמין להן – ניזקן וגובין דמי ניזקן.
בעידית – שבנכסי המזיק שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא לגבות הרבה מזיבורית וכולהו מפני תיקון העולם כדמפרש בגמ׳.
מתני׳ הניזקין שמין להן בעידית – אין ענין נזקין אצל גיטין אלא משום דתנא לעיל בהשולח מילי דתיקון העולם תנא ליה הכא וגט פשוט דתנא בבבא בתרא ולא תנאה הכא במכילתין משום דאיירי התם במילי שטרות כיצד נעשין תנא התם.
וכתובת אשה בזיבורית – בגמ׳ מפרש טעמא משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא וקשה דלמאן דאמר כתובה דאורייתא דיליף לה בפ׳ קמא דכתובות (כתובות י.) מכמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה מדאורייתא דינה בעידית ואמאי הפקיעו חכמים דינה מהאי טעמא ור״מ נמי דאמר דינה בבינונית קסבר כתובה דאורייתא בפ׳ אע״פ (כתובות דף נו.) וי״ל דטעמא דהפקיעו חכמים דינה כדאמר בגמ׳ (לקמן מט.) גבי בעל חוב שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלוונו הכי נמי חשו חכמים באשה שמא תקניטנו כדי שיגרשנה ותגבה כתובה וטעמא דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא לא הוי אלא משום דלא תימא כמו שבעל חוב בבינונית משום נעילת דלת אשה נמי משום חינא תהא בבינונית.
וב״ח בבינונית פי׳ בדלית ליה זוזי אבל אי אית ליה זוזי לא מצי פטר נפשיה לא בקרקע ולא במטלטלין אלא בזוזי דדוקא גבי מזיק הוא דאקיל רחמנא ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין אבל גבי ב״ח עבד לוה לאיש מלוה כדכתבינן בכתובות בפ׳ הכותב ובבבא בתרא בפ׳ המוכר בית כור עפר ואי לית ליה זוזי ואית ליה מטלטלין ה״נ דלא מצי מגבי ליה קרקע אבל (אית) [אי לית] ליה זוזי ולא מטלטלין מגבהו מן הקרקע ומן הבינונית:
וכתובת אשה בזיבורית. פי׳ כתובת אשה לא גביא אלא מן הקרקע ואי לא משכחא קרקע מפסדא ואפילו מיניה ולא אמרינן מיניה ואפילו מן גלימא דעל כתפיה אלא גבי ב״ח אבל אשה אין דינה אלא מן הקרקע ואפילו מיניה כדכתבינן בפ׳ הכותב וזיבורית היא הגרועה שבקרקעות כמו זו בורית:
מתניתין וכתובת אשה בזיבורית – פי׳א, מפני תקון העולם כדקתני סיפא אכולהו. וא״תב הא מדאורייתא היא כבעל חוב וליכא משום נעילת דלת, הכי נמי קאמר, כך הוא מפני תקון העולם שניחוש בבעל חוב משום נעילת דלת ולא ניחוש לכתובה משום שאין בו משום נעילת דלת. ועוד י״ל, שאם גובות בבינונית ממנעי ולא נסבי.
ויש שמקשיםג, למ״ד כתובה דאורייתאד מדכתיבה כמהר הבתולות, תגבה בעידית כאונס ומפתה, ולאו מילתא היאו, שאין אנו אומרים שתהא כתובה כאונס, דהתם חמשים כסף צורי וכאן סלע מדינהז, והתם נמי בעידית וכאן בבינונית, אלא משום דאפקיה רחמנ׳ בלשון מהר סמכו חכמים שיש מהר לבתולות, והיינו כתובה, אלא שאין לו שיעור וכל א׳ כותב כרצונו, וחכמים תקנו מאתים, ומפורש לה בכתובותח.
א. וכן פירש ד״ה מפני, ועיין ר״ן וריטב״א שכתבו דכן מוכח בגמ׳.
ב. וכן הק׳ ותירצו הרשב״א הריטב״א וחי׳ הר״ן.
ג. כן הקשו התוס׳ בד״ה וכתובת, ובכתובות י א ד״ה הואיל, ועיין רשב״א ריטב״א ור״ן, ובתשב״ץ ח״ב סי׳ קפד.
ד. כתובות י א, נו ב.
ה. שמות כב טז.
ו. וכ״כ רבינו בחי׳ לכתובות (בט״ו שיטות) קי ב ד״ה נשא, ועיין הגהות מרדכי בכתובות רמז שיב ובריטב״א שם, ובבעל העיטור כתובות ל א, ובחלקת מחוקק אבהע״ז סי׳ סו ס״ק כד.
ז. ודעת רבינו תם הובא בטור אבהע״ז סי׳ סו דלמ״ד דאורייתא הוי כסף צורי.
ח. בחידושי רבינו שם קי ב.
מתני׳: וכתובת אשה בזיבורית. ואכולהו תנן בסיפא מפני תיקון העולם. ואם תאמר והלא דינא מדאורייתא כך הוא שהרי היא כבעלת חוב, וליכא משום נעילת דלת דיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא, ומאי מפני תקון העולם. יש לומר דהכי קאמר בעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית אף על פי ששניהם בעלי חוב לפי שכך הוא קיום העולם שאף על פי שלא נחוש לכתובת אשה לפי שאין בה משום נעילת דלת דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא נחוש לבעל חוב כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכן פירש הרמב״ם ז״ל בפירוש המשנה שלו. ויש מתרצים שאם היו גובות מן הבינונית ממנעי [בנדפס: אינשי] ולא נסבי.
ובתוספות מקשין למאן דאמר כתובת אשה דאורייתא ונפקא ליה מדכתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה, אם כן כיון דמאונס גמרינן לה אף היא תגבה מן העדית כאונס ומפתה ולמה גרעוה מדינה, ותירצו שם דהיינו תיקון העולם כדי שלא תתקוטט עם בעלה כדי להתגרש ולגבות את העדית. ויפה תירץ הרמב״ן נ״ר שאין אנו אומרים שהתא כתובה כאונס דהתם בחמשים כסף צורי וכאן סלע מדינה והתם נמי בעידית וכאן בבינונית, אלא משום דאפקיה רחמנא בלשון מהר סמכו חכמים שיש מהר לבתולות והיינו כתובה אלא שאין לה שיעור וכל אחד כתב כרצונו וחכמים תקנו מאתים, עד כאן. ולפי דברי רבינו נ״ר הא דאמרינן בריש פרק קמא דכתובות הואיל ותקנת חכמים היא לא תגבה כתובתה אלא מן הזיבורית, לאו למימרא דלמאן דאמר דאורייתא תגבה כתובתה מן העידית אלא מן הבינונית כמו שכתבתי שם בסייעתא דשמיא.
קשיא לי אמאי לא תנא במשנתנו המלוה את חברו בעדים גובה מנכסים בני חורין. וזה גם כן מפני תקון העולם דמשום תקנת לקוחות היא. וניחא לי דלמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא ההוא דשאינו גובה מנכסים משועבדים מדינא הוא ואפילו למאן דאמר שעבודא דאורייתא איתיה בכלל אין מוציאין לאכילת פירות וכל שכן היא שאפילו פירות דכתיבי כיון דלית להו קלא לא חשבינן להו ככתובין ואינו גובה מנכסים משועבדים כל שכן מלוה על פה שאינה כתובה כלל, ורבי חנינא דמפרש טעמא משום שאינן קצובין, דילמא סבירא ליה שעבודא לאו דאורייתא ולפיכך לא הוצרך לשנות מלוה על פה.
פרק חמשי בע״ה ובישועתו אמן ואמן:
והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית ר׳ מאיר אומר אף כתובת אשה בבינונית:
אמר הר״ם פי׳ עידית הטובה שבקרקעות והמשובחת והזבורית היותר פחותה והיותר רעה ואמר השם מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם נפל המחלקת בזאת הכונה למי אם שב על הניזק או על המזיק ואפי׳ למי שאמר מיטב שדהו על ניזק מפני תקון העולם יקח הנזק שעור הנזק בטוב מה שהיה אצל המזיק כדי שלא תתרבה ההיזק בין האנשים ובין בעל חוב מן התורה שיגבאו מן הזבורית לאמרו ית׳ בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה ולא יוציא אדם מביתו אלא היותר פחות והמעט מועיל אבל אמרנו בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין והעמדנו האשה בזבורית על עקר דין בעל חוב ולא נאמר שכתיבתה יהיה בזבורית לא תנשא לפי שהיא יותר משתדלת בנשואין יותר מן האיש ואין שם נעילת דלת ואין הלכה כר׳ מאיר:
אמר המאירי הניזקין ר״ל הן שהזיקו בגופן הן שהזיקו על ידי ממון ששמירתם עליו כגון ארבעה אבות נזיקין ותולדותיהם אם אין למזיק מעות או מטלטלין לפרוע דמי נזקו מהן והוא נצרך לפרעו מן הקרקע שמין לו מן העידית שבנכסיו בכדי נזקו לשלם את הנזק ופי׳ הענין ששמין לו בעידית של מזיק ואין צריך לומר אם נכסי המזיק פחותים עד שהעדית שלו כזיבורית של ניזק או של עולם שהרי אי אפשר לו לפרוע אלא מה שיש לו אלא אף כשנכסים שלו מושבחים עד שזיבורית שלו כעידית של ניזק או של אחרים משלם מעידית שבנכסיו ודבר זה אם הוא מן התקנה או מן הדין נחלקו בו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא שלדעת ר׳ ישמעאל מן התורה בדניזק שיימינן ר״ל שכל זמן שיהו נכסי המזיק מושבחים יותר משל ניזק נותן לו מנכסיו כעין עידית של ניזק שלדעתו מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם פירושו מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק ומשנתנו מדרבנן ומפני תקון העולם שיאמר אדם למה אני גוזל למה אני חומס למחר בית דין באין מצד תקנותיהם ויורדין בנכסי ונוטלין שדה נאה שלי ולר׳ עקיבא אף מן התורה כן וכמו שאמר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית ר״ל מעידית של מזיק ואם כן מה שנאמר במשנה זו מפני תקון העולם פירושו לענין ניזקין שהתורה אמרה כן לתקון העולם ולדעת ר׳ שמעון נאמרה שהיה רגיל תמיד למידרש טעמא דקרא והוא שאמרו ר׳ שמעון אומר מפני מה אמרה תורה הניזקין שמין להם בעידית מפני הגזלנים והחמסנים שיאמר אדם למה אני גוזל למה אני חומס למחר בית דין באין ויורדין לנכסי ונוטלים שדה נאה שלי וסומכים על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם וכבר ידעת שהלכה כר׳ עקיבא:
תוס׳ בד״ה וכתובת אשה כו׳ משום חינא כו׳. נ״ב האי חינא דקאמר היינו לפרש״י שפי׳ חינא לקמן כדי שימצאו האנשים חן בעיני הנשים וינשאו להם ואף שהתוס׳ מפרשים לקמן איפכא כדי שימצאו הנשים חן בעיני האנשים מ״מ הכא לפום רהיטא תפסי לישנא דרש״י שפירש חינא הוא ההיפך ממה שאמרו יותר משאיש רוצה לישא כו׳ כי בודאי התנא נשמר מזה הקסלקא דעתא דלא תימא איפכא כו׳ אבל החינא דלקמן שהוא כדי שימצאו הנשים חינא כו׳ מזה לא נשמר התנא ולא ס״ל כלל ודו״ק היטב:
תוספות בד״ה וכתובת אשה כו׳ גבי בע״ח שלא יראה כו׳ הכי נמי חשו חכמים באשה שמא תקניטנו כו׳ עכ״ל דמהאי טעמא ודאי איכא למימר שפיר דהפקיעו דינה דמדאורייתא בעידית אבל מטעם דקאמר דאשה רוצה להנשא יותר אין ראוי להפקיע דינה דמדאורייתא בעידית ואע״ג דלכאורה אינו דומה ממש דהתם בע״ח דינו מדאורייתא בזיבורית משא״כ באשה דדינה מדאורייתא בעידית הא איכא טעמא דבע״ח משום נעילת דלת והיה ראוי לו העידית ועדיפא להו האי טעמא דנעילת דלת בבע״ח ממאי דבאשה מדאורייתא בעידית דהא מהאי טעמא דבבע״ח שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה כו׳ לא נחתינן ליה אלא חד דרגא דהיינו מעידית (א) לבינונית ובאשה מהאי טעמא דשמא תקניטהו כדי כו׳ נחתינן לה תרי דרגא דהיינו מעידית לזיבורית ולא איצטריך לן טעמא דאשה רוצה להנשא יותר אלא דמשום חינא הוה ס״ד שתהא בבינונית ודו״ק:
תוס׳ ד״ה וכתובת אשה כו׳. וקשה דלמ״ד. עי׳ כתובות דף י ע״א תד״ה הואיל:

פרק ה

(6) א משנה הניזקין שמין להן הדיינים, לצורך גביית דמי ניזקם מן המזיק, בעידית (במובחר) שבנכסי המזיק, ובעל חוב גובה את חובו בבינונית של נכסי החייב לו, וכתובת אשה נגבית בזיבורית של נכסי הבעל. ר׳ מאיר אומר: אף כתובת אשה נגבית בבינונית.

Chapter 5

(6) MISHNA: The court appraises land of superior quality [iddit] for payment to injured parties. And a creditor collects his debt from the debtor’s intermediate-quality land. And payment of a woman’s marriage contract is collected from her husband’s inferior-quality land. Rabbi Meir says: Payment of a woman’s marriage contract is also collected from intermediate-quality land.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) האֵין נִפְרָעִין מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ נכסי׳נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וַאֲפִילּוּ הֵן זִיבּוּרִית.

Payment of a debt or other obligation is not collected from liened property that has been sold to a third party when the debtor still has unsold property, even when this unsold property is inferior-quality land. The creditor cannot collect his debt from liened property that the debtor has sold to another person as long as the debtor is still in possession of other property, even if the remaining assets are inferior to those to which the creditor would otherwise have been entitled.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין נפרעין מנכסים משועבדין כו׳ – ואע״ג דלמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא מדאורייתא נמי בלא תיקון העולם לא גבי ממשעבדי ואפילו למ״ד שעבודא דאורייתא מכל מקום בע״ח דינו בזיבורית מן התורה מ״מ אי לאו משום תיקון העולם היה גובה אפילו ממשעבדי בבינונית משום נעילת דלת להכי קאמר שפיר משום תיקון העולם.
ונשלם הפרק תהלה לאל. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:
ובעל חוב בבינונית אף זו נחלקו בגמ׳ שלדעת ר׳ שמעון דין תורה שיהא בעל חוב בעדית שמאחר שהלוה לו מעותיו שהם מיטב כל הנכסים דין הוא שיפרענו בעידית אלא שתקנו שלא ליפרע אלא מן הבינונית שלא יראה אדם שדה נאה לחברו ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבה בחובי ושמא תאמר היה להם לתקנו בזיבורית שמא תנעול דלת בפני לווין ולדעת עולא דבר תורה דין בעל חוב בזיבורית שנאמר בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכליו ואע״ג דמטלטלין כל מילי מיטב הוא מ״מ כשם שבמטלטלין מגבהו מן הפחות אף בקרקעות כן ועקר הדברים שלא נאמר במטלטלין כל מילי מיטב הוא אלא בפירעון שהוא עומד למכור ואי לא מיזדבן הכא אזיל ומזבין ליה בדוכתא אחריתי אבל קרא דבחוץ תעמד במשכון כתוב והואיל ואין בידו למכרו אין אומרים כל מידי מיטב הוא אע״פ דנוהו בפחות שבכלים והוא הדין לקרקעות וזהו שבתלמוד המערב אמרו על זה למדו קרקעות מן המשכונות ר״ל ליפרע מן הזיבורית אלא שתקנו ליפרע מן הבינונית שלא לנעול דלת בפני לווים וגדולי הפוסקים כתבוה כאן כלשון ראשון אלא שגדולי המחברים וגדולי המפרשים ורוב הפוסקים כתבוה כלשון אחרון:
בד״ה אין נפרעין כו׳ ואפילו למאן דאמר שיעבודא דאורייתא מ״מ בע״ח דינו בזיבורית כו׳ עכ״ל וכיון דהלוה גופיה יכול לדחותו אצל הזיבורית לוקח נמי יכול לדחותו דמה מכר הלוה לו כל זכות שיש לו בו וק״ל:
ועוד אמרו בענין זה של דרכי פרעון: אין נפרעין לתשלום חוב ולשאר התחייבויות מנכסים משועבדים (שכבר מכרם החייב לאדם אחר) במקום שיש לחייב נכסים בני חורין שאין עליהם שום שיעבוד אחר, ואפילו הן, אותם נכסים בני חורין זיבורית. שגם כאשר מן הדין היה צריך אותו חייב לפרוע מן העידית, והעידית משועבדת לו — מכל מקום נפרעים ממנו מנכסים בני חורין אפילו הם זיבורית.
Payment of a debt or other obligation is not collected from liened property that has been sold to a third party when the debtor still has unsold property, even when this unsold property is inferior-quality land. The creditor cannot collect his debt from liened property that the debtor has sold to another person as long as the debtor is still in possession of other property, even if the remaining assets are inferior to those to which the creditor would otherwise have been entitled.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ואֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית.

If one who owed money died and his children inherited his property, the father’s debt can be collected from the property of the orphans only from inferior-quality land.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין נפרעין מנכסי יתומים כו׳ – בבעל חוב ניחא דלא חיישינן לנעילת דלת כדאמרינן בגמרא (לקמן דף נ.) דלא מסיק מלוה אדעתיה דמית לוה אבל ניזקין דדינן מדאורייתא בעידית איך הפקיעו חכמים דינן משום יתומים ובגמרא אמר דמיתמי בזיבורית אפילו הן ניזקין ולרבא ניחא דמוקי לה כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק כו׳ ולאביי ולמר זוטרא דפליגי עליה איכא למימר דסברי שעבודא לאו דאורייתא אי נמי לא פלוג רבנן בין בעל חוב לנזקין.
בד״ה אין נפרעין כו׳ איכא למימר דסברי שיעבודא לאו דאורייתא כו׳ עכ״ל אע״ג דמיניה דידיה מדאורייתא בעידית דכתיב מיטב שדהו מ״מ כיון דשיעבודא לאו דאורייתא מיתמי לא הוה גבי כלום כמו שכתבו התוספות לקמן ואפילו היכא דכתב לו השבת דלקמן לא הוה גבי מיתמי כלל כיון דשיעבודא לאו דאורייתא וק״ל:
וכן אין נפרעין חוב של האבות שמתו מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית.
If one who owed money died and his children inherited his property, the father’s debt can be collected from the property of the orphans only from inferior-quality land.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) זאֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת וְלִשְׁבַח קַרְקָעוֹת.

The court does not appropriate liened property that has been sold to a third party for the consumption of produce or for the enhanced value of land. If one appropriated a field and sold it, and the buyer worked the land, enhanced it, and grew produce on it, and then the initial owner from whom the field had been stolen took back the land and the produce from the buyer, compensating him only for his expenses, then the buyer may go back to the seller, i.e., the robber, and collect his losses. He can collect the purchase price of the field even from property that the robber sold to another person. By contrast, the value of the produce and the enhancement in the value of the field, which resulted from his actions, may be collected only from the robber’s unsold property.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות – הגוזל שדה ומכרה לאחר וזרעה וצמחה ועשתה פירות ובא נגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח ואינו משלם ללוקח כי אם היציאה חוזר הלוקח על המוכר וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים שמכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה והרי היא מלוה בשטר ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים ובגמ׳ מפרש טעמא וכן לשבח קרקעות אם השביחה הלוקח בנטיעת אילנות או טייבה בזבל ודיירה.
וכתובת אשה בזבורית לטעם ראשון שהרי אף בעל חוב היו מורידין אותו לזיבורית מן התקנה אלא שנמנעו מטעם נעילת דלת ובאשה אין בה נעילת דלת שיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ולטעם אחרון הרי היא בדינה שהרי אף בעל חוב לא העלוהו בבינונית אלא מטעם נעילת דלת ואשה אין בה נעילת דלת כמו שכתבנו בטעם ראשון:
רש״י בד״ה אין מוציאין כו׳ או טייבה כו׳. נ״ב לעיל (גיטין דף מה ע״א):
בד״ה מפני תיקון העולם. נ״ב או שדברי רש״י מאוחרים הם וראוי הוא להיות מקומם קודם והמוצא מציאה או לא גרס מפני תיקון עולם קמא אבל בכל הספרים גרסינן תרוייהו נ״ל:
ועוד אמרו: אין מוציאין מן הגזלן לאכילת פירות ולשבח קרקעות, שאם גזל שדה ומכרה לאחר, והקונה עבד בשדה והשביחה, וגדלו פירות בשדה, ולאחר זמן בא הנגזל ולקח את הקרקע והפירות שבה מן הקונה, הרי אותו קונה חוזר לגזלן לגבות ממנו את מה שהפסיד. ואינו גובה את הכל מנכסים משועבדים או מבני חורין דווקא, אלא שאת מה ששילם לגזלן עבור השדה מוציאים גם מנכסים משועבדים של הגזלן, אבל אין מוציאים מנכסי הגזלן לצורך פרעון דמי הפירות שנלקחו מן הקונה, וההשבחה שהשביח את השדה.
The court does not appropriate liened property that has been sold to a third party for the consumption of produce or for the enhanced value of land. If one appropriated a field and sold it, and the buyer worked the land, enhanced it, and grew produce on it, and then the initial owner from whom the field had been stolen took back the land and the produce from the buyer, compensating him only for his expenses, then the buyer may go back to the seller, i.e., the robber, and collect his losses. He can collect the purchase price of the field even from property that the robber sold to another person. By contrast, the value of the produce and the enhancement in the value of the field, which resulted from his actions, may be collected only from the robber’s unsold property.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) חוְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִין מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.

And similarly, payment for the sustenance of a man’s wife and daughters cannot be collected from his liened property. One of the stipulations included in a marriage contract is that after the husband dies, his widow and daughters are entitled to sustenance from his estate. This sustenance cannot be collected from husband’s liened property that has been sold to another person, but only from his unsold property inherited by his heirs. All of these enactments were made for the betterment of the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משנה אין נפרעין מנכסים משועבדים מקום שיש נכסים בני חורין אפי׳ הן זבורית אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזבורית אמר הר״ם דמיון זה שהיה ראובן כבר הזיק לשמעון ונתחייב ואחר זה מכר ראובן עדית שלו ונשאר זבורית יקח שמעון שעור הנזק מן הזבורית הנמצא אשר הוא בן חורין ולא יאמר אני דיני בעדית וכבר מכר מה שהיה ראוי אלי הנה אוציא הקרקע ההוא מיד הקונה לא יעשה זה אלא אם כן לא ימצא אצל ראובן דבר שיפרע ממנו:
אמר המאירי אין נפרעין מנכסים משועבדים ר״ל אפי׳ לנזקין במקום שיש בני חורין אפי׳ היו הבני חורין זיבורית ואין הניזק יכול לומר כבר נשתעבד לי העדית שמכרת הואיל ואחר ההיזק מכרם וכן הדין בבעל חוב שאם מכר זה הבינונית שהיה דין הבעל חוב עליו ושאר הזיבורית ולא עוד אלא אפי׳ מכר אחר כן הזיבורית ונמצא עכשו הכל משועבד אינו גובה אלא מן הזיבורית שנמכר באחרונה שהרי הלה אומר לו הנחתי לך מקום כו׳ ומ״מ בדאישתדוף בני חרי חוזר למשועבד האחרון כמו שכתבנו בפרק מי שהיה נשאוי וכן אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית:
משנה אין מוציאין לאכילת הפירות ולשבח הקרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם אמר הר״ם כאשר גזל ראובן קרקע משמעון והיה מלא פירות ואכל ראובן הפירות והפסיד הארץ כשחפרה והרס אותה הנה כאשר בא שמעון ליפרע מראובן הפירות אשר אכל ומה שהפסיד בקרקע מנכסי ראובן ואפי׳ ממשעבדי וגובה את הפירות מנכסים בני חורין וזהו ענין אמרו לאכילת פירות וכן כאשר לווה ראובן לשמעון מאה דינרין דרך משל עוד מכר שמעון אחר לקיחת החוב מראובן קרקע ללוי בחמשים דינרין דרך משל עוד ירד לוי בזה הקרקע והשביח והוציא ממנה ממון עד שהשביחה וחזרה שוה מאה דינרין מפני השבח עד בא ראובן אחר זה וטרף מלוי את הארץ ההיא בק׳ דינרין אשר לו אצל שמעון בחמשים דינרין שהדין אצלנו בעל חוב גובה חצי שבח וישוב ראובן אל שמעון באותן ע״ה ויתבע אותן לפי שכבר הוציאו ראובן מידו ויפרע חמשים דינרין מממון שמעון ואפי׳ ממשעבדי והרי הם אשר קנה בו עקר הקרקע לפי שאם לא מצא דבר אצל שמעון יוציא מיד הקונה אשר קנה מן שמעון מאחר קניית לוי וכן הדין אצלנו ויפרע הכ״ה משמעון גם כן אבל מנכסים בני חורין ואם לא ימצא אצלו כלום תשאר על שמעון בדמיון החובות כלם וזהו ענין אמרו לשבח הקרקע ואמ׳ למזון האשה והבנות מבואר וכבר התבאר בכתובות וזה כלו מפני תקון העולם שלא יוציא מיד מי שקנה אלא בדבר מחויב מפורסם חוזק החיוב:
אמר המאירי אין מוציאין לאכילת הפירות וכו׳ מנכסים משועבדים אלא מבני חורי ואכילת פירות הוא בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי באחריות בא שמעון וטרף שדהו מלוי ומצא שם פירות ונטל הכל כשבא לגבות לוי משמעון את הקרן גובהו אף מנכסים ששעבד אח״כ הואיל ואין לו בני חורין אבל הפירות אינו גובה אלא מבני חרי ואם אין שם בני חורין הרי הן עליו חוב וכן הדין בשבח קרקעות על הדרך הנזכר ר״ל שהושבח הקרקע ביד הלוקח והרי הנגזל בא ונוטלו אלא שאם הושבח מאליו נוטלו בלא דמים ואם הושבח בהוצאה והשבח יתר נוטלו בהוצאה כשבא לגבות מן המוכר גובה הקרן מנכסים משועבדים והשבח מבני חורין אף בעל חוב הבא לטרוף מצד חובו אם יש שם פירות שלא נתלשו טורפם עם הקרקע וכן בשבח הבא מחמת הוצאה נוטל ממנו חציו כמו שביארנו דברים אלו כלם בראשון של מציעא ומעתה אף אתה יכול לפרש דבר זה בבעל חוב שבא לטרוף והלוקח חוזר למוכר וגובה הקרן ממה ששעבד אחר כן והפירות וחצי השבח מבני חרי אלא שאם תפרשה בבעל חוב אתה צריך לשאול אם מכר הלוה אחר שמכר לזה הנטרף היאך טרף זה ממנו וכבר הניח מקום ודבר זה כבר ביארנוהו במקומו בשעשאו אפותיקי מפורש ויש שפירשוה בדרכים אחרים כמו שכתבנו שם ומכל מקום אנו רגילים לפרשה כאן בנגזל אע״פ שבקצת סוגיאות שבתלמוד נאמרה בבעל חרב על הדרך שהזכרנו:
ומזון האשה והבנות כבר ידעת שהן תנאי כתבה להיות האלמנה ניזונת מנכסיו לאחר מותו כל זמן שתהא צרורה באלמנות והבנות עד שתנשאן ודברים אלו כלם לא נאמרו אלא מפני תקון העולם שלא לטרוף מן המשועבדים אלא דברים שנכתבו בהדיא שחיובם מפורסם כמו שיתבאר בגמרא וכן בזו שאמרו ביתומים שאין גובין מהם אלא מן הזבורית תקון העולם הוא להקל בדין היתומים:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
זה שאמרו לדעת ר׳ ישמעאל מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק לא לענין הדבר המוזק נאמר כלומר שאם הוזק בפחות ישתלם בשיעורו כחשוב אלא לענין הפירעון ר״ל שאם אכל שור של מזיק ערוגה פחותה אין אומרין שאע״פ שאכל פחותה שיהא הניזק בורר יפה שבערוגותיו או שאם אכל ערוגה בין הערוגות ולא נודע אם מן הפחותות אם מן החשובות שישלם דמי חשובה שהמוציא מחברו עליו הראיה אלא לא נאמר אלא לענין הפירעון ר״ל לשלם דמי מה שאכל מעידית שבנכסי הניזק עד שאם היתה עידית של ניזק כזיבורית של מזיק שלא יהא חייב לו לשלם אלא מזבורית שלו ולר׳ עקיבא מיהא שהלכה כדבריו בדמזיק שיימינן ומשלם לו דמי מה שהזיק מן העידית שלו ומ״מ לענין הערוגות יראה לי שאם אכל ערוגה בין הערוגות ולא נודע ערכה אם ערך כל הנשארות שוה נותן כדמי אחת מהן ואם אין הנשארות שוות משלם כדמי פחותה שבהם עד שיביא ראייה:
וכן אין מוציאים למזון האשה והבנות שהוא מתנאי הכתובה שאדם מחייב עצמו לשלם מנכסיו לאשה ולבנות לאחר מותו לצורך מחייתן, מנכסים משועבדים, וכל התקנות הללו נעשו מפני תיקון העולם.
And similarly, payment for the sustenance of a man’s wife and daughters cannot be collected from his liened property. One of the stipulations included in a marriage contract is that after the husband dies, his widow and daughters are entitled to sustenance from his estate. This sustenance cannot be collected from husband’s liened property that has been sold to another person, but only from his unsold property inherited by his heirs. All of these enactments were made for the betterment of the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) טוְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה לֹא יִשָּׁבַע מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.:

And it was further instituted that one who finds a lost item and returns it to its rightful owner is not required to take an oath that he did not keep any part of the lost item for himself. This ordinance was also instituted for the betterment of the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והמוצא מציאה – ומחזירה ובעלים אומרים שלא החזיר כולה לא ישבע.
מפני תיקון העולם – אכולהו קאי.
ועוד אמרו: המוצא מציאהלא ישבע שלא נטל ממנה כלום, מפני תיקון העולם.
And it was further instituted that one who finds a lost item and returns it to its rightful owner is not required to take an oath that he did not keep any part of the lost item for himself. This ordinance was also instituted for the betterment of the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גמ׳גְּמָרָא: מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם דְּאוֹרָיְיתָא הִיא דִּכְתִיב {שמות כ״ב:ד׳} מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.

GEMARA: When the mishna says: For the betterment of the world, it seems to be referring to all of the cases in mishna. The Gemara therefore asks: The first clause of the mishna states that compensation for damage is collected from superior-quality land. Is this ordinance also only for the betterment of the world? This is by Torah law, as it is written with regard to one who damages another person’s property: “Of the best of his own field, and of the best of his own vineyard, shall he pay” (Exodus 22:4).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא הטעם במשנה ״מפני תיקון העולם״ מובן כמתייחס לכל הדברים במשנה זו. ושואלים: וכי מה שאמרו בראשית המשנה שהניזקים שמים להם בעידית מפני תיקון העולם הוא? הלא דאורייתא היא [מן התורה הוא], דכתיב [שנאמר] במזיק ממון חבירו: ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״ (שמות כב, ד)!
GEMARA: When the mishna says: For the betterment of the world, it seems to be referring to all of the cases in mishna. The Gemara therefore asks: The first clause of the mishna states that compensation for damage is collected from superior-quality land. Is this ordinance also only for the betterment of the world? This is by Torah law, as it is written with regard to one who damages another person’s property: “Of the best of his own field, and of the best of his own vineyard, shall he pay” (Exodus 22:4).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר אַבָּיֵי לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר מִדְּאוֹרָיְיתָא בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם שָׁיְימִינַן בִּדְמַזִּיק.

Abaye said: This statement is necessary only according to Rabbi Yishmael, who said that by Torah law we appraise the property of the injured party, i.e., the injured party can collect payment only from property equal in quality to the best of his own, even if the one who caused the damage owns property of higher quality. Therefore, the tanna of the mishna teaches us that for the betterment of the world we appraise the property of the one who caused the damage.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בדניזק שיימינן – מדאורייתא שאם היתה זיבורית של מזיק כעידית של ניזק אינו מגבהו אלא מזיבורית שלו.
קמשמע לן – מדרבנן מפני תיקון העולם שיהו נזהרין מלהזיק דבמזיק שיימינן.
אמר אביי לא צריכא אלא לר׳ ישמעאל דאמר מדאורייתא בדניזק כו׳ – הקשה ר״ת דהכא משמע לאביי דפליגי ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא אי שיימינן בדניזק או בדמזיק וכן תנא בהדיא לקמן ובפ׳ הכונס (ב״ק דף נט.) מוקי אביי פלוגתייהו בנידון במשוייר שבו ונראה לפרש דאע״ג דפליגי אי שיימינן בדניזק או בדמזיק מ״מ משמע ליה לאביי דבנידון במשוייר שבו נמי פליגי מדקאמר ר״ע לא בא הכתוב משמע מתוך תשובתו שכך ר״ל לא בא הכתוב להחמיר על המזיק כמו שאמרת אלא לענין עידית לבד בא הכתוב ואי לא פליגי בנידון במשוייר שבו אלא בעידית לחודיה לא היה מחמיר ר׳ ישמעאל על המזיק בשום דבר טפי מר׳ עקיבא אלא אדרבה ר״ע דאמר בדמזיק שיימינן מחמיר טפי כמו שאפרש בסמוך ולהכי טעי טפי במילתיה דר׳ ישמעאל מדברי רבי עקיבא דקאמר ולר׳ ישמעאל אכל כחושה משלם שמנה דמתוך תשובתו של ר״ע משמע ששמע מרבי ישמעאל שבא הכתוב להחמיר על המזיק יותר ממה שהזיק כדפירשנו.
הנזיקין שמין להם בעידית וכו׳ זה הפרק כלו הוא שלא ממין המסכתא אלא שמתוך שנתגלגל בפרק השולח בדברים שנאמרו מפני תקון העולם היתה הכונה לבאר ממין ענינים אלו עוד כגון בניזקין ששמין בעידית מפני תקון העולם שלא יהו קופצים להזיק ושלא ליפרע ממשועבדים במקום בני חורין ושלא ליפרע מנכסי יתומים אלא מן הזבורית ושלא להוציא לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים וכן מוצא מציאה שלא ישבע שכל אלו מפני תקון העולם הם ומה שנאמר בסוף המשנה מפני תקון העולם על כלם הוא חוזר והיתה הכונה גם כן לבאר קצת דברים הדומים לתקון העולם שנאמרו מפני דרכי שלום ועל ידי שהוזקק להזכיר דין נכסי יתומים נתגלגל על ידי זה בענין אפטרופסות של יתומים וכן על ידי שהזכיר בדינין אלו הניזקין הזכיר גם כן דין היזק שאינו ניכר ודין קצת גזילות שתקנו בהן ליטול את דמיהן ונתגלגל מזה בהיזק הבא מגוי תקיף לישראל בדין סיקריקון ועל ידי שהוזכרו בו דברים אלו שתקנו בהם מצד התקנה כמו שאמרו הושיב רבי בית דין ונמנו הזכיר בו דין הקנאת חרש ופעוטות שהם מצד תקון הנהגה לא מצד דין גמור וכן באו עניני זה הפרק מגלגול לגלגול אחד על ידי חברו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון בדיני הנכסים לענין פירעון לאי זה ענין נפרעין מן העידית ולאי זה מן הבינונית ולאי זה מן הזבורית וכן לאי זה דבר נפרעין דוקא מן הבני חורין ולאי זה מן המשועבדים השני במוצא מציאה שלא ישבע השלישי בענין אפטרופסות של יתומים הרביעי בענין היזק שאינו נכר ועל יד שהזכיר בה כהנים שפגלו במקדש נתגלגל בה לעדותו של ר׳ יוחנן בחטאת גזולה ונמשכו עמה קצת ענינים אחרים שבאותה עדות וכן שהוצרך להביאה מצד מריש שגזלו ובנאו בבירה ליטול את דמיו מפני תקון העולם ר״ל תקנת השבים וכן אף בחטאת גזולה מפני תקנת המזבח החמישי בענין סיקריקון הששי בענין הקנאת חרש ופעוטות השביעי בענין הנאמרים מפני דרכי שלום זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שבאו בו קצת דברים אחרים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
בד״ה אמר אביי כו׳ ואי לא פליגי בנידון כו׳ לא היה מחמיר ר״י כו׳ בשום דבר טפי כו׳ עכ״ל מיהו בהך פלוגתא בדניזק שיימינן או בדמזיק נמי ודאי דפליגי כדתני בהדיא לקמן ולפי מה שכתבו התוספות לקמן ואיפכא לא מצי למימר כו׳ לפום הך סברא אי המ״ל איפכא והוה ר״ע מיקל טפי לא הוה איצטריך לן למימר דפליגי נמי בנידון במשוייר כו׳ ודו״ק:
בא״ד אלא אדרבה ר״ע כו׳ מחמיר טפי כמו שאפרש בסמוך כו׳ עכ״ל היינו ממה שכתבו לקמן דאיפכא לא מצי למימר כו׳ גם לפי מה שכתבו בסמוך דמצי למימר דא״ב כגון דעידית דמזיק כזיבורית דניזק דלר״י או כסף או מיטב משלם כסף ולר״ע משלם מיטב שלו אין זה חומרא לר״י וקולא לר״ע דאיכא דניחא ליה טפי בקרקע אפילו היא זיבורית מבכסף אבל למאי דמוקי לה דלר״ע נותן לו עידית דמזיק ודאי דהוא מחמיר לגבי ר״י דעידית ודאי עדיפא טפי מזיבורית ואי איכא (ב) דניחא ליה בזיבורית טפי פורתא כדאמרינן בעלמא בטלה דעתו אצל כל אדם ודו״ק:
אמר אביי: לא צריכא [נצרכה] אמירה זו שבמשנה אלא לשיטת ר׳ ישמעאל, שאמר: דאורייתא [מן התורה] בנכסי הניזק שיימינן [אנו מעריכים] ולפי ערך העידית שבנכסי הניזק משלם המזיק, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] התנא במשנתנו שמפני תיקון העולם שיימינן [מעריכים אנו] בעידית שבנכסי המזיק ולא לפי הניזק.
Abaye said: This statement is necessary only according to Rabbi Yishmael, who said that by Torah law we appraise the property of the injured party, i.e., the injured party can collect payment only from property equal in quality to the best of his own, even if the one who caused the damage owns property of higher quality. Therefore, the tanna of the mishna teaches us that for the betterment of the world we appraise the property of the one who caused the damage.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתַנְיָא מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם מֵיטַב שָׂדֵהוּ שֶׁל נִיזָּק וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁל נִיזָּק דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רע״ארַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לַגְבּוֹת לַנִּיזָּקִין מִן הָעִידִּית וק״ווְקַל וָחוֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁ.

The Gemara asks: What is this statement of Rabbi Yishmael alluded to by Abaye? It is as it is taught in a baraita: The verse: “Of the best of his own field, and of the best of his own vineyard, shall he pay,” teaches that the appraisal is of the best quality of the field of the injured party and of the best quality of the vineyard of the injured party. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The verse comes only to allow injured parties to collect compensation from superior-quality land belonging to the one who caused the damage, in the event that he has no money or movable property. And by means of an a fortiori inference one can derive that the Temple treasury collects from superior-quality land.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיטב שדהו – של ניזק השתא משמע שאם שילח בעירו ואכלה ערוגה של בית סאה בשדה חבירו שמין ערוגה יפה שבכל שדה הניזק ונותן לו דמיה ואפילו היתה זו כחושה ולקמן פריך אכל כחושה משלם שמנה.
לא בא הכתוב – להחמיר עליו לשלם יותר ממה שהזיק.
אלא לגבות לנזקין – שיעור דמי נזקו כמות שהוא.
מן העידית – שאם אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע בשומא צריך ליתן לו מקרקע מעולה שלו.
וקל וחומר להקדש – לקמן מפרש.
ומבררים: מאי [מה הם] דבריו אלה של ר׳ ישמעאל שרמז להם אביי? דתניא כן שנינו בברייתא]: הכתוב ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״ מובנו: מיטב שדהושל ניזק, ומיטב כרמושל ניזק, שמשלם כפי העידית שבנכסי הניזק, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית שבנכסי המזיק, אם אין לו מעות, וקל וחומר להקדש שגובה מן העידית.
The Gemara asks: What is this statement of Rabbi Yishmael alluded to by Abaye? It is as it is taught in a baraita: The verse: “Of the best of his own field, and of the best of his own vineyard, shall he pay,” teaches that the appraisal is of the best quality of the field of the injured party and of the best quality of the vineyard of the injured party. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The verse comes only to allow injured parties to collect compensation from superior-quality land belonging to the one who caused the damage, in the event that he has no money or movable property. And by means of an a fortiori inference one can derive that the Temple treasury collects from superior-quality land.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ולר׳וּלְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָכַל שְׁמֵנָה מְשַׁלֵּם שְׁמֵנָה אָכַל כְּחוּשָׁה מְשַׁלֵּם שְׁמֵנָה אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁאָכְלָה עֲרוּגָה בֵּין הָעֲרוּגוֹת וְלָא יָדְעִינַן אִי כְּחוּשָׁה אָכַל אִי שְׁמֵנָה אָכַל דִּמְשַׁלֵּם לֵיהּ מִמֵּיטַב.

The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yishmael, if one’s animal ate from a rich garden bed, it is understandable that he must pay the injured party the value of a rich garden bed. But if it ate from a poor garden bed, is it reasonable that he pays the value of a rich garden bed? Rav Idi bar Avin said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the animal that caused the damage ate from one garden bed among other garden beds, and we do not know whether it ate from a poor one or it ate from a rich one. In such a case, the animal’s owner pays the injured party the value of the latter’s best quality property.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אכל כחושה משלם שמנה – בתמיה.
ערוגה בין הערוגות – והיו בהן כחושות ושמנות מעורבות זו אצל זו.
ולא ידעינן – איזו.
ורבי ישמעאל אכל שמנה כו׳ – פירוש בשלמא אכל שמנה משלם שמנה אלא אכל כחושה אמאי משלם שמנה א״נ הכי פירושו כיון דבאכל שמנה אינו משלם אלא שמנה כמו שהזיקה ולא קנסינן ליה לשלם יותר ממה שהזיק אם כן כשאכל כחושה נמי לא לקנסיה לשלם שמנה.
גמרא ולר׳ ישמעאל אכל שמנה משלם שמנה אכל כחושה משלם שמנה – פי׳א, לר׳ ישמעאל כיון דכי אכל שמנה אינו משלם אלא כיוצא בה ואין אתה מחייבוב לשלם יותר ממה שהזיק, כשאכל כחושה היאך אפשר שמשלם שמנה ששוה יותר ממה שהזיק. וק״לג מנא ליה דלר׳ ישמעאל לפי מדה משלם ולא לפי דמים טפי מלר׳ עקיבא, כיון דפשיט׳ ליה דלר׳ עקיבא לפי דמים לר׳ ישמעאל נמי לפי דמים, א״ל לישנ׳ דבריית׳ אקשיתיה מדקא מהדר ליה ר׳ עקיבא לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית, ולא פי׳ מאיזה עידית אלמא שמעיה לר׳ ישמעאל דאמר משלם יותר, ואמר ליה איהו לא בא הכתוב לחייבו יותר אלא שיגבה כדי נזקו מן העידית. א״נ, בשלמא לר״ע סברא הוא שישלם לו מזיק מעידית שיש לו או שישלם שוה בשוה כמה שהזיק או עידית בעידית כיוצא בה או זיבורית בזיבורית כיוצא בה, אבל לשום לו בכיוצא בעידית של ניזק שלא היה בה לא נזק ולא תשלומין לא עלה על דעת.
א. וכ״כ התוס׳ בד״ה ורבי אי נמי, ובב״ק ו ב ד״ה ורבי.
ב. בנדפס: מחזירו.
ג. עיין תוס׳ ב״ק שם ובראשונים בסוגיין. ובתוס׳ שם כתב כעין מ״ש רבינו בתירוץ הראשון, וכן ברשב״א, ובחי׳ הר״ן כתב כרבינו בתי׳ זה וכן באי נמי.
גמרא: ולרבי ישמעאל אכל שמנה משלם שמנה אכל כחושה משלם שמנה. כלומר אי אפשר לומר דכי אכל אינו משלם לו יותר ממה שהזיק וכשהזיק כחושה ישלם לו דמי שמנה. ואם תאמר ומנא ליה דרבי ישמעאל סבירא ליה הכי דלפי מדה משלם ולא לפי דמים דילמא רבי ישמעאל נמי לפי דמים קאמר כרבי עקיבא ויש לומר דלישנא דרבי עקיבא קשיתיה דקא מהדר ליה לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית דלכאורה משמע דרבי ישמעאל לחומרא ואתיא רבי עקיבא למימר לא בא הכתוב להחמיר עליו כך אלמא משמע [בנדפס: דשמעיה] לרבי ישמעאל דאמר [בנדפס: דקאמר] דטפי ממה שהזיקו משלם לו ואהדר ליה איהו דלא בא הכתוב להגבותו יותר ממה שהזיקו אלא לגבות מן העידית.
ושואלים: ולדעת ר׳ ישמעאל, אם אכל (הזיק) המזיק מן הקרקע השמנה (המשובחת) שבנכסי הניזק — משלם שמנה, וגם אם אכל מן הקרקע הכחושהמשלם שמנה?! אמר רב אידי בר אבין: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]כגון שאכלה הבהמה המזיקה ערוגה בין הערוגות, ולא ידעינן [ואין אנו יודעים] אי [אם] כחושה אכל, אי [אם] שמנה אכל, שבמקרה זה משלם ליה [לו] המזיק ממיטב נכסיו.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yishmael, if one’s animal ate from a rich garden bed, it is understandable that he must pay the injured party the value of a rich garden bed. But if it ate from a poor garden bed, is it reasonable that he pays the value of a rich garden bed? Rav Idi bar Avin said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the animal that caused the damage ate from one garden bed among other garden beds, and we do not know whether it ate from a poor one or it ate from a rich one. In such a case, the animal’s owner pays the injured party the value of the latter’s best quality property.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רָבָא אִילּוּ יָדְעִינַן דִּכְחוּשָׁה אָכַל מְשַׁלֵּם כְּחוּשָׁה הַשְׁתָּא דְּלָא יָדְעִינַן מְשַׁלֵּם שְׁמֵנָה הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב

Rava raised a question and said: If we would know that the animal ate from a poor garden bed, its owner would have to pay only the value of a poor garden bed. Now that we do not know from which garden bed it ate, is it reasonable that he should have to pay the value of a rich garden bed? There is a principle governing monetary disputes that the burden of proof falls on the claimant. Therefore, so long as the injured party cannot prove that the animal ate from the rich garden bed, he should not be entitled to collect the value of such a garden bed. Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said:
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המוציא מחברו עליו הראיה – עליו להביא עדים לברר את הספק ודאורייתא היא בבבא קמא (דף מו:) מי בעל דברים יגש אליהם (שמות כד) יגיש ראיה אליהם.
על כך מקשים: אמר רבא: אילו ידעינן [אם היינו יודעים] שכחושה אכל — היה משלם כחושה, השתא דלא ידעינן [עכשיו שאין אנו יודעים] משלם דווקא שמנה? הלא כלל הוא: המוציא מחברו עליו הראיה, וכל עוד לא הביא הניזק ראיה שערוגה שמנה נאכלה לא יקבל מעידית! אלא אמר רב אחא בר יעקב:
Rava raised a question and said: If we would know that the animal ate from a poor garden bed, its owner would have to pay only the value of a poor garden bed. Now that we do not know from which garden bed it ate, is it reasonable that he should have to pay the value of a rich garden bed? There is a principle governing monetary disputes that the burden of proof falls on the claimant. Therefore, so long as the injured party cannot prove that the animal ate from the rich garden bed, he should not be entitled to collect the value of such a garden bed. Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said:
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין מח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין מח:, עין משפט נר מצוה גיטין מח:, רי"ף גיטין מח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י גיטין מח:, ראב"ן גיטין מח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין מח:, פסקי רי"ד גיטין מח:, רמב"ן גיטין מח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין מח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין מח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין מח:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין מח:, גליון הש"ס לרע"א גיטין מח:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין מח:, אסופת מאמרים גיטין מח:

Gittin 48b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 48b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 48b, Rif by Bavli Gittin 48b, Rashi Gittin 48b, Raavan Gittin 48b, Tosafot Gittin 48b, Piskei Rid Gittin 48b, Ramban Gittin 48b, Rashba Gittin 48b, Meiri Gittin 48b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 48b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 48b, Gilyon HaShas Gittin 48b, Steinsaltz Commentary Gittin 48b, Collected Articles Gittin 48b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144