×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְרַב עָנָן בָּרַיְיתָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ.
The Gemara says: And as for Rav Anan, who could not determine in which case the money of the sale is returned, the baraita was not known to him, so he was not able to use it in order to resolve his dilemma.
רי״ףרש״ירמב״ןפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה גיטין ד:ו} מתני׳ המוכר עבדו לגוים או לחוצה לארץ יצא בן חורין: אין פודין את השבוין יתר על דמיהן מפני תיקון
העולם. אין מבריחין את השבויין מפני תקון העולם רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויין אין לוקחין ספרים תפילין1 ומזוזות מן הגוים יתר על דמיהן מפני תקון העולם:
{בבלי גיטין מה ע״א} ההוא עבדא דערק מחוצה לארץ לארץ אזל מאריה בתריה ואשכחיה אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה [ליכתוב]⁠2 לך שטרא אדמיה וכתוב ליה גיטא דחירותא ואי לא מפקעינן ליה מינך מדרבי אחי3 ברבי יאשיה דאמר {דברים כג:טז} לא תסגיר עבד אל אדוניו4 בעבד שברח מחוצה לארץ [לארץ]⁠5 הכתוב מדבר:
1. תפילין: חסר בדפוסים. בגמ׳ כאן חסר גם ב-גח.
2. ליכתוב: כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״כתוב״.
3. אחי: כ״י נ: ״אחא״. דפוס קושטא: אמי.
4. כ״י נ ממשיך: ״אשר ינצל אליך וגו׳⁠ ⁠״.
5. [לארץ]: כך ב-גח, כ״י נ. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
ורב ענן – דלא ידע בהי מנייהו אמר ברייתא דלעיל לא הוה שמיע ליה דלפשוט מינה.
ורב ענן ברייתא לא שמיע ליה דשמואלא ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דילמא מעות מתנה מידי דהוה אמקדש אחותו – ואי קשיאב השתא דאמרת מעות חוזרין קשיא דשמואל אדשמואל, וא״ל דהתם אדם יודע שאין קדושין באחותו אבל כאן טועה וסבור שקנה, שכבר שבו איש אל אחוזתו ושוב אינו משמט יובל זה, א״נ טעי בדבר וסבור דמכורה וחוזרת היא.
א. לפנינו בגמרא הגירסא: ואי מדשמואל.
ב. וכן הקשו ותי׳ הראשונים, ועיין תוד״ה מידי.
גמרא דתניא לא ישבו בארצך יכול בעכו״ם שקיבל עליו שלא לעבוד עכו״ם הכתוב מדבר כו׳ ופירש״י ז״ל בשבעה אומות כתיב משמע מהכא דאי לאו קרא דלא תסגיר הוי משמע פשטא דקרא דלא ישבו בארצך בעכו״ם שקיבל עליו שלא לעבוד עכו״ם דהיינו ז׳ מצות והא דהוי מוקמינן לה בהכי היינו משום דאי בשלא קיבל לא שייך לומר לא ישבו בארצך דמשמע דלהחיותו מותר והא ליתא דכיון דבשבעה אומות מיירי הא כתיב לא תחיה כל נשמה אע״כ הוי מוקמינן לה בשקיבל דמותר להחיותו אלא שאסור לקיימן בא״י אלא לגרשם וכן משמע להדיא בפרק אלו נאמרין דף ל״ה דלא פליגי שם ר״ש ור״י אי מותר לקבל אותן כשעשו תשובה אלא דוקא בכנענים שבחו״ל כדאיתא שם וע״ש בלשון רש״י ז״ל ובל׳ התוספות ומשמע דבא״י לכ״ע אסור והיינו כמסקנא דהכא דמוקמינן דקרא דלא תסגיר לדרשא אחריתי וא״כ ממילא משמע דקרא דלא ישבו בארצך איירי כשקיבל עליו ז׳ מצות אבל האי תנא דברייתא דהכא דריש קרא דלא תסגיר להכי דכשקיבל מותר לקיימו אף בא״י ואם כן ע״כ קרא דלא ישבו בארצך איירי כשלא קיבל והא דמותר להחיותו ולא קאי עלייהו בלאו דלא תחיה כל נשמה אפשר דסבר האי תנא דהכא דלא תחיה כל נשמה היינו דוקא משעת הכיבוש ואילן אבל קודם כיבוש יהושע מותר להחיותן כמ״ש התוספות לקמן בדף מ״ו בד״ה כיון דאמרי מארץ רחוקה באנו מהירושלמי דשלת יהושע ג׳ פרוזדוגמאות ואע״ג דהתם משמע דשלח מי שרוצה לפנות יפנה והרוצה להשלים ישלים משמע דמי שרוצה להשלים מותר לישב אף בא״י ע״כ היינו כשקיבל מיהו האי תנא דהכא ע״כ סובר דקרא דלא ישבו איירי כשלא קיבל ונהי דמותר להחיותן כיון שהשלימו קודם הכיבוש אפ״ה אסור לקיימן בא״י וכשקיבל מותר אפילו לקיימן ומכאן קשה לי טובא על הרמב״ם ז״ל שכתב בפ״י מהלכות עכו״ם שאם קיבל ז׳ מצות מותר לקיימן בא״י וכתב שם להדיא דקרא דלא ישבו בארצך איירי כשלא קיבל והיינו כברייתא דהכא דמפיק לה מקרא דלא תסגיר ובפ״ח מהלכות עבדים כתב דקרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו היינו לענין עבד שברח מח״ל לא״י והיינו כרב אחי ברבי יאשיה דשמעתין ולפי זה הרמב״ם ז״ל מזכה שטרי לבי תרי דקרא דלא תסגיר מוקי לה להכי ומוקי לה להכי וצ״ע ותו קשיא לי אהא דמשמע הכא דכשקיבל עליו שלא לעבוד עכו״ם מותר לקיימו בא״י וכ״ש דלא קאי עלייהו בלאו דלא תחיה ובקידושין סוף פרק האומר מסקינן דהא דאמר ר״י באומות הלך אחר הזכר היינו לכדתניא מנין לכנעני שבא על אחת משאר אומות שאין אתה רשאי לקנותו בעבד ת״ל מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם א״כ משמע דכל שהוא משבעה אומות אסור לקנותו אפילו בעבד אע״ג דעבד חייב בכל מצות ל״ת ואפילו מצות עשה שהנשים חייבות ואין צ״ל דחייב בז׳ מצות בני נח ואפ״ה אסור לקנותו אלא קאי בלאו דלא תחיה אם לא שנאמר דר״י פליג אברייתא דהכא והיינו כדפרישית דבלא״ה לא אתיא ברייתא דהכא כהני תנאי דפרק אלו נאמרין ולשיטת הרמב״ם ז״ל נמי לא קשיא דבלא״ה יש לו גירסא אחרת ופי׳ אחר בההיא דר״י דפרק האומר כמבואר מדבריו בפ״ט מהלכות עבדים ע״ש בהשגת הראב״ד ובכ״מ באריכות וביותר נראה דשאני עבד נהי שחייב במצות איהו מיהא לאו להכי איכוון אלא שמכר עצמו או שמכרו רבו בתורת עבדות ועיקר מחשבתו לצורך פרנסתו ומשו״ה לא דמי לגר תושב שמקבל המצות מרצונו כנ״ל:
גמ׳ ורב ענן ברייתא לא שמיע ליה. עיין עירובין דף יט ע״ב:
ורב ענן שלא ידע להחליט באיזו מהן אמר שמואל שמעות חוזרות ובאיזו לא — את הברייתא שהביא רב יוסף לראיה שמעות אינן חוזרות במכירת עבד לחוצה לארץ לא שמיע ליה [שמע אותה], ומכיון שלא ידע את הברייתא, לא יכול היה לפתור ממנה את הבעיה.
The Gemara says: And as for Rav Anan, who could not determine in which case the money of the sale is returned, the baraita was not known to him, so he was not able to use it in order to resolve his dilemma.
מאמרים באתר אסיף
רי״ףרש״ירמב״ןפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאִי מִדִּשְׁמוּאֵל מִמַּאי דְּאֵינָהּ מְכוּרָה וּמָעוֹת חוֹזְרִין דִּילְמָא אֵינָהּ מְכוּרָה וּמָעוֹת מַתָּנָה נִינְהוּ מִידֵּי דְּהָוֵה אַמְּקַדֵּשׁ אֶת אֲחוֹתוֹ דְּאִיתְּמַר הַמְקַדֵּשׁ אֶת אֲחוֹתוֹ רַב אָמַר מָעוֹת חוֹזְרִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר אמָעוֹת מַתָּנָה.

And if Rav Anan would attempt to resolve his dilemma from the statement of Shmuel, who said that the sale does not take effect at all, this should mean that the money used in the sale is returned, it is possible to say: From where can you assume that it is not sold, and therefore the money is returned? Perhaps it is not sold and the money is considered to be a gift, just as it is according to the opinion of Shmuel in the case of one who betroths his sister. As it was stated with regard to one who betroths his sister, Rav said: The money he gave for the betrothal is returned, since the betrothal does not take effect; and Shmuel said: This money is a gift, meaning that he wished to give a gift to his sister and he did so in this manner. Therefore, Rav Anan remained uncertain as to when Shmuel required the money to be returned.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי מדשמואל – וא״ת לפשוט מדשמואל דאמר אינה מכורה כל עיקר אלמא כיון דלאו מכר הוא מעות חוזרין.
ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דילמא אינה מכורה – לענין דפרישית לעיל ומעות מתנה.
רב אמר מעות – של קידושין חוזרין דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם פקדון.
מידי דהוה אמקדש אחותו – ולפי האמת יש לחלק דלא שייך התם למימר אדם יודע כמו במקדש אחותו דהא רב קאמר דמכורה ויוצאה.
ואי מדשמואל ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דילמא אינה מכורה ומעות מתנה נינהו מידי דהוה אמקדש אחותו. ואם תאמר השתא מהא דאמרינן אינה מכורה ומעות חוזרין דילמא תיקשי דשמואל אדשמואל דמאי שנא ממקדש אחותו ויש לומר דשאני התם דכל אדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום מתנה, אבל הכא לא כולי עלמא דינא גמירי, אי נמי דילמא טעי בדרך וסבור שהיא מכורה וחוזרת וכשתמצא לומר דאינה מכורה כשמואל מעות נמי חוזרין, ואי לא מפקענא ליה מיניך לאו לגמרי קאמר דמפקע לה דלא אמרו אלא שאין מוסרין אותו לרבו להוציאו הא בארץ משתעבד בו או מוכרו לאחרים אלא דמפקענה ליה דכל שאין אתה עולה כאן לא תשתעבד בו ונמצא שאין לך לא דמיו ולא עבודתו.
ובמקדש את אחותו אמר שמואל מעות מתנה והלכה כמותו ושמא תאמר מה בין זו לזו אע״פ שבגמרא שאלוה ולא השיבו בה וכדקאמר דילמא אינה מכורה ומעות מתנה מידי דהוה אמקדש אחותו נראה הטעם מפני שבאחותו אדם יודע שאין קדושין תופשין באחותו וגמר ונתן לשם מתנה אבל זו אין כל אדם יודע שלא תהא מכירה חלה ביובל אדרבא סבור הוא הואיל וסוף יובל משמט שתהא מכירה חלה בכלו ואף לרב יש לך לשאול בה מפני מה לא אמר ביובל מעות פקדון כדקאמר לה בכולהו דוכתי אלא שבשאר מקומות אדם יודע כו׳ אבל זו אין אדם יודע וגמר ונתן לשם מכר גמור ואע״פ שבשני של קדושין במשנת בזו ובזו למדנו מעות בעלמא חוזרין וכן שבראשון של מציעא בהכיר בה שאינה שלו ולקחה פסקנו מעות יש לו ומפני שהוא יודע שקרקע אינו שלו וגמר ונתן לשום פקדון באלו לא עביד איניש דיהיב מתנה לאחריני אבל באחותו אדם נותן לה מתנה ואדם יודע וכו׳ וזהו שגדולי המחברים פסקו בהלכות זכייה ומתנה במקדש את אחותו שהן מתנה ובהלכות אישות הביאו זו של היתה אוכלת ראשונה ראשונה וכו׳ והצריכו בה שתהא באחרונה שוה פרוטה וכדעת האומר מעות חוזרים שלדעת האומר מתנה אף כשאי זו מהן תהא שוה פרוטה סאגי כמו שהתבאר שם אלא שנראין הדברים שאין לדמותם כאחותו ואלמלא כן היו דבריהם סותרים זה את זה ומכל מקום גדולי הפוסקים לא נתברר לנו דעתם בזו אלא שמגדולי תלמידיהם ראינו שפסקו אף במקדש אחותו מעות חוזרין וכפשוטה של משנת קדושין שהביאו עליה זו של מקדש אחותו ומ״מ לדעתנו לא הביאוה שם אלא לדוגמא שיש מחלקת במעות מתנה ומעות חוזרים לא שתהא האחת תלויה בחברתה:
בד״ה מידי דהוה אמקדש אחותו ולפי האמת יש לחלק כו׳ עכ״ל ר״ל יש לחלק לפי האמת לשמואל דבמקדש אחותו ודאי אדם כו׳ אבל בשדה אין אדם יודע דאינה מכורה שהרי לרב מכורה ויוצאה ואינו נותן בדרך מתנה אלא בדרך מקח וכיון שאינה מכורה לשמואל הרי המעות חוזרין וק״ל:
ואי [ואם] תאמר שיכול רב ענן לפתור את בעייתו זו מדברי שמואל עצמו, שהרי אמר שהשדה אינה מכורה כלל, וכדרך מכר שנתבטל המעות חוזרות לבעליהן. הרי אפשר לומר: ממאי [ממה] אתה מסיק שאינה מכורה ומשום כך מעות חוזרין? דילמא [שמא] אינה מכורה ואולם מעות מתנה נינהו [הם], כלומר, בכל זאת הכסף אינו חוזר והוא נחשב כמתנה. מידי דהוה [כפי שהוא] דעתו של שמואל בענין המקדש את אחותו, דאיתמר [שנאמר] שנחלקו בענין המקדש את אחותו, רב אמר: מעות שנתן לקידושין — חוזרין, שהרי אין הקידושין חלים, ושמואל אמר: מעות אלה מתנה הן, שרצה לתת לה מתנה ועשה זאת באופן כזה.
And if Rav Anan would attempt to resolve his dilemma from the statement of Shmuel, who said that the sale does not take effect at all, this should mean that the money used in the sale is returned, it is possible to say: From where can you assume that it is not sold, and therefore the money is returned? Perhaps it is not sold and the money is considered to be a gift, just as it is according to the opinion of Shmuel in the case of one who betroths his sister. As it was stated with regard to one who betroths his sister, Rav said: The money he gave for the betrothal is returned, since the betrothal does not take effect; and Shmuel said: This money is a gift, meaning that he wished to give a gift to his sister and he did so in this manner. Therefore, Rav Anan remained uncertain as to when Shmuel required the money to be returned.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף מַאי חָזֵית דְּקָנְסִינַן לְלוֹקֵחַ נִקְנְסֵיהּ לְמוֹכֵר א״לאֲמַר לֵיהּ לָאו עַכְבְּרָא גַּנָּב אֶלָּא חוֹרָא גַּנָּב א״לאֲמַר לֵיהּ אִי לָאו עַכְבְּרָא חוֹרָא מְנָא לֵיהּ.

With regard to the halakha that if one sells his slave to a Jew outside of Eretz Yisrael it is the purchaser who loses his money, Abaye said to Rav Yosef: What did you see to cause you to say that we apply the penalty to the purchaser, in that he is required to emancipate the slave and loses his money; we should apply the penalty to the seller, and he should be required to return the money. Rav Yosef answered Abaye with a parable and said to him: It is not the mouse that steals, but the hole that steals. In other words, a mouse cannot steal anything unless he has a hole for hiding the stolen items. Here too, the slave would not have been sold without the help of the purchaser. The Gemara questions this logic: But if not for the mouse, from where would the hole have the stolen item; since they both contribute to the prohibited act, each of them is deserving of being penalized.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חד
חדא(משנה פאה ד חולין קלב) חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית פי׳ ולא חשוב שכחה ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים דאמרינן נפלו בשעת קצירה והתחתונים של בעל הבית דאמרינן חורי נמלים הן. (ירושלמי) רבי יהודה בשם רבי שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקים פירוש לבנים הן המבושלים ואיכא למימר בשעת קצירה נפלו ירוקין שאינן מבושלים דודאי מקודם לכן נפלו ותנן איזה לקט הנושר בשעת בצירה וספק לקט לקט מנין שנאמר עני ורש הצדיקו עד ובמתנותיו לא תטה וכו׳. (גיטין מה. קידושין נו: ערכין ל.) לא עכברא גנב אלא חורא גנב אי לאו עכברא חורא מנא ליה וכו׳. (פרק ו׳ במקואות) כל המעורב למקוה כמקוה חורי
א. [לאך.]
מאי חזית – במכירת העבד דקנסת ללוקח.
חורא – חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו וניצול מפני רודפיו.
חורא מנא ליה – הגניבה.
א״ל אביי לרב יוסף מאי חזית דקנסית ליה ללוקח להפסיד דמיו ליקנסיה למוכר שיחזיר לו מעיקרו א״ל מסתברא היכא דאיכא איסורא התם קנסי׳ א״ר אבהו שנה לי ר׳ יוחנן עבד שיצא אחר רבו לסוריא ומכרו שם יצא לחירות פי׳ דהכי אמרן בפ״ק המוכר עבדו בסוריא כמוכר בחו״ל וסוריא נקרא ארם צובה דמשק ודמשק בכלל והתני ר׳ חייא אבד את זכותו מפני שהיה לו שלא לצאת לא קשיא כאן שדעת רבו לחזור פי׳ לא אבד את זכותו וכאן שאין דעת רבו לחזור איבד זכותו:
על הלכה זאת שהמוכר עבד להוציאו לחוץ לארץ מפסיד הקונה את דמיו אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מאי חזית [מה ראית] לומר דקנסינן [שקונסים אנו] את הלוקח (הקונה), שצריך לשחרר את העבד ובכל זאת הכסף אינו חוזר אליו? נקנסיה [נקנוס אותו], את המוכר שיחזיר את הכסף! אמר, השיב, ליה [לו] במשל: לאו עכברא גנב [לא העכבר גונב] אלא חורא גנב [החור גונב], כלומר, הגניבה נמצאת אצל הקונה ולא אצל המוכר. אמר ליה [לו] על דרך אותו משל: אי לאו עכברא, חורא מנא ליה [אם לא העכבר, חור מניין לו]? הרי החור אינו גונב בעצמו, משמע שעיקר הדבר תלוי במוכר ולא בלוקח!
With regard to the halakha that if one sells his slave to a Jew outside of Eretz Yisrael it is the purchaser who loses his money, Abaye said to Rav Yosef: What did you see to cause you to say that we apply the penalty to the purchaser, in that he is required to emancipate the slave and loses his money; we should apply the penalty to the seller, and he should be required to return the money. Rav Yosef answered Abaye with a parable and said to him: It is not the mouse that steals, but the hole that steals. In other words, a mouse cannot steal anything unless he has a hole for hiding the stolen items. Here too, the slave would not have been sold without the help of the purchaser. The Gemara questions this logic: But if not for the mouse, from where would the hole have the stolen item; since they both contribute to the prohibited act, each of them is deserving of being penalized.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) במִסְתַּבְּרָא הֵיכָא דְּאִיכָּא אִיסּוּרָא הָתָם קָנְסִינַן.:

Rav Yosef responded to him: It stands to reason that anywhere that the forbidden item, i.e., the slave, is, in this case, with the purchaser, there we should penalize.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היכא דאיכא איסורא – והנה העבד ביד הלוקח.
השיב לו רב יוסף: מסתברא, היכא דאיכא איסורא התם קנסינן [מסתבר הדבר שבמקום שנמצא האיסור שם אנו קונסים], וכיון שכעת העבד נמצא ברשות רבו השני, הרי הוא צריך לשחרר אותו.
Rav Yosef responded to him: It stands to reason that anywhere that the forbidden item, i.e., the slave, is, in this case, with the purchaser, there we should penalize.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָהוּא עַבְדָּא דַּעֲרַק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ אֲזַל מָרֵיהּ אַבָּתְרֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לֵיהּ נִכְתּוֹב לָךְ שְׁטָרָא אַדְּמֵיהּ וּכְתוֹב לֵיהּ גִּיטָּא דְחֵירוּתָא וְאִי לָא מפקנא לֵיהּ מִינָּךְ מִדְּרַבִּי אַחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה.

§ The Gemara relates: There was a certain slave who fled from his master from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael. His master followed him to Eretz Yisrael and came before Rabbi Ami. Rabbi Ami said to the master: We will write a promissory note for his value for you, and you should write a bill of manumission for him. And if you do not do this, I will remove him from you entirely, since he does not have to return to outside of Eretz Yisrael, based on the statement of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבתריה – להשיבו בחזקה: ה״ג מפקענא ליה מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה.
ההוא עבדא דערק מחו״ל לארץ אתא מריה ואשכחיה אתא לקמיה דר׳ אמי א״ל ליכתוב לך שטרא אדמיה וכתוב ליה גיטא דחירותא ואי לא מפקענא ליה מינך מדר׳ אחי בר׳ יאשיה דאמר לא תסגיר עבד אל אדוניו בעבד שברח מחו״ל הכתוב מדבר ואי קשה ליפקעיה לגמרי כר׳ אחי ואמאי כתיב ליה שטר אדמיה משום דמצי אמר ליה רביה אנא דדיירנא הכא בא״י ומישתעבדת לי אי נמי מצי אמר ליה מזביננא לך לאחריני דקיימי הכא מ״ה עבד ניחא ליה בהכי לכתוב ליה שטרא אדמיה וליפוק לחירותא לגמרי:
עבד שברח מחוצה לארץ לארץ לא יצא לחירות בכך אלא אם רצה האדון שיהא עומד שם ויהא עובדו לשם כמה שירצה מוטב ואם לאו ימכרהו למי שדר לשם ואם אינו רוצה כופין את העבד לכתוב שטר על דמיו וכופין אותו לכתוב גט שחרור ואם אינו רוצה לשחררו או שרצה להוציאו אחר התראתנו קונסין אותו ומפקיעין את שעבודו מעליו בלא כלום וכמו שאמרו כאן ואי לא מפקענא לך מדר׳ יאשיה ולעולם אין כופין את העבד לחזור אחריו ועל זו אמרה תורה לא תסגיר עבד אל אדניו הא אם הוא בארץ ישראל וברח ממנו או שהיה בחוצה לארץ אלא שלא ברח בארץ אלא באיזה מקום שבחוצה לארץ מסגירין אותו לבעליו ואפי׳ כשלקחו על מנת לשחררו כגון שכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשו שהרי מכל מקום דבר שלא בא לעולם הוא ואף לדעת הפוסקים למעלה שכל שכתב עליו אונו אינו צריך גט שחרור התם הרי הקנהו לגוי מעכשו ולא נשאר לו עליו אלא שם איסור ויכול להפקיעו מעכשו אבל זה שאף גוף מקנהו לעתיד דבר שלא בא לעולם הוא וזהו שבמסכת קדושין (ס״ג.) ובמסכת יבמות (צ״ג:) אמרו מזו על רבי שהוא סובר כר׳ מאיר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם והעמידוה כשיטה ולא הזכירו בה זו של רשב״ג בכתב עליו אונו שאמר לכשתברח ממנו אין לי עסק בך:
א מסופר: ההוא עבדא דערק [עבד אחד שברח] מאדוניו מחוצה לארץ לארץ, אזל מריה אבתריה [הלך אדוניו אחריו] לארץ ישראל, אתא לקמיה [בא לפני] ר׳ אמי. אמר ליה [לו] ר׳ אמי: נכתוב [יכתוב] לך עבדך שטרא אדמיה [שטר על דמיו, מחירו] וכתוב ליה [לו] אתה גיטא דחירותא [שטר שחרור], ואי [ואם] לא תעשה כן, מפקנא ליה מינך [אוציא אותו ממך לחירות לגמרי] ממה שאמר ר׳ אחי בר׳ יאשיה.
§ The Gemara relates: There was a certain slave who fled from his master from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael. His master followed him to Eretz Yisrael and came before Rabbi Ami. Rabbi Ami said to the master: We will write a promissory note for his value for you, and you should write a bill of manumission for him. And if you do not do this, I will remove him from you entirely, since he does not have to return to outside of Eretz Yisrael, based on the statement of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּתַנְיָא {שמות כ״ג:ל״ג} לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אוֹתְךָ לִי וגו׳ יָכוֹל בְּגוֹי1 שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה2 הַכָּתוּב מְדַבֵּר ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים כ״ג:ט״ז} לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדוֹנָיו מַאי תַּקָּנָתוֹ געִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ וְגוֹ׳.

As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the residents of the Land of Canaan: “They shall not dwell in your land lest they make you to sin against Me, for you will serve their gods; for they will be a snare to you” (Exodus 23:33). One might have thought that the verse is also speaking of a gentile who accepted upon himself not to engage in idol worship, and is teaching that such a gentile may not dwell in Eretz Yisrael as well; therefore the verse states: “You shall not deliver to his master a slave who escaped to you from his master” (Deuteronomy 23:16). The baraita understands that the verse is speaking in metaphoric terms about a gentile who has come to Eretz Yisrael, escaping his idolatrous past. The baraita continues: What is this gentile’s remedy? “He shall dwell with you in your midst” (Deuteronomy 23:17). This teaches that as long as he accepts upon himself not to engage in idol worship, he may remain in Eretz Yisrael.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ישבו בארצך – בשבעה אומות כתיב.
אל אדוניו – אל תוציאוהו מביניכם להשיבו לעבודת כוכבים שלו: הכי גרסינן וקשיא ליה לרבי יאשיה.
גוי שקבל עליו שלא לעבוד ע״ז אפי׳ היה משבעה עממין שנאמר בהם לא תחיה אין מוציאין אותו להשיבו לע״ז שלו ואע״פ שנדחה לא מן הדין נדחה אלא לומר שלא מן המקרא הוא יוצא שאם כן היה לו לומר מעם אלהיו אבל הדין מכל מקום כך הוא ומכאן אתה למד שכל שאינו עובד את האלילים והוזהר שלא וכו׳ שלא להונות שנאמר עמך ישב בקרבך כו׳ לא תוננו שהרי מ״מ אלמלא דכתוב אדניו הוא מעמידו בכך ולא נדחה אלא מדכתוב אדניו אבל עקר הדין כך הוא וכן במוכר עבדו בחוצה לארץ לא נדחה שהרי מוכר עבדו לחוצה לארץ יצא מיד לחירות ואין צריך לו שיברח:
דתניא כן שנינו בברייתא], נאמר על יושבי ארץ כנען: ״לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי״ (שמות כג, לג), יכול שגם בגוי שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה הכתוב מדבר שאף לו אין ישיבה בארץ — תלמוד לומר: ״לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו״ (דברים כג, טז) והפסוק עוסק באותו גוי הניצל מעבודה זרה שעבד אותה. מאי [מה] תקנתו?״עמך ישב בקרבך״ (דברים כג, יז). משמע שכל זמן שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה — אין מגרשים אותו מן הארץ.
As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the residents of the Land of Canaan: “They shall not dwell in your land lest they make you to sin against Me, for you will serve their gods; for they will be a snare to you” (Exodus 23:33). One might have thought that the verse is also speaking of a gentile who accepted upon himself not to engage in idol worship, and is teaching that such a gentile may not dwell in Eretz Yisrael as well; therefore the verse states: “You shall not deliver to his master a slave who escaped to you from his master” (Deuteronomy 23:16). The baraita understands that the verse is speaking in metaphoric terms about a gentile who has come to Eretz Yisrael, escaping his idolatrous past. The baraita continues: What is this gentile’s remedy? “He shall dwell with you in your midst” (Deuteronomy 23:17). This teaches that as long as he accepts upon himself not to engage in idol worship, he may remain in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְקַשְׁיָא לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה הַאי מֵעִם אֲדוֹנָיו מֵעִם אָבִיו מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה בְּמוֹכֵר עַבְדּוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

And the explanation of the verse in the baraita is difficult for Rabbi Yoshiya: This expression employed in the verse: “From his master,” is imprecise if it is speaking about a gentile who abandons idol worship, as it should have stated: From his father, as a father is a more apt metaphor for the religion in which one was raised. Rather, Rabbi Yoshiya explains differently and says: The verse is speaking of one who sells his slave to a Jew who lives outside of Eretz Yisrael, and the continuation of the verse: “He shall dwell with you,” means that he does not go to his new master outside of Eretz Yisrael, but is emancipated and remains in Eretz Yisrael.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במוכר עבדו לחוצה לארץ – כאן הזהיר הכתוב לבית דין שאם מכרו לא יסגירנו ללוקח אלא יצא לחירות: הכי גרסינן קשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה.
וקשיא ליה [והיה קשה לו] לר׳ יאשיה על פירוש זה של הפסוק: האי [זו] הלשון ״מעם אדניו״ אינה מדוייקת לענין שלנו, שמדובר בגוי שפרש מעבודה זרה, שכן ״מעם אביו״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר] שהוא עוזב את מורשת אבותיו, שהרי לשיטה זו לא מדובר בעבד שברח מאדוניו! אלא אמר ר׳ יאשיה: במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר וכדין משנתנו — ״עמך ישב״, שאינו יוצא לחוצה לארץ, אלא משתחרר ונשאר בארץ ישראל.
And the explanation of the verse in the baraita is difficult for Rabbi Yoshiya: This expression employed in the verse: “From his master,” is imprecise if it is speaking about a gentile who abandons idol worship, as it should have stated: From his father, as a father is a more apt metaphor for the religion in which one was raised. Rather, Rabbi Yoshiya explains differently and says: The verse is speaking of one who sells his slave to a Jew who lives outside of Eretz Yisrael, and the continuation of the verse: “He shall dwell with you,” means that he does not go to his new master outside of Eretz Yisrael, but is emancipated and remains in Eretz Yisrael.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְקַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אַחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה הַאי אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ אֲשֶׁר יִנָּצֵל מֵעִמְּךָ מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אָמַר רַבִּי אַחַי בר׳בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה דבְּעֶבֶד שֶׁבָּרַח מחו״למֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

And the explanation of Rabbi Yoshiya is difficult for Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya: If it is referring to a slave who is sold to one outside of Eretz Yisrael, then this expression: “Who escaped to you,” is not accurate, as he is leaving from Eretz Yisrael, not escaping to Eretz Yisrael. According to Rabbi Yoshiya’s explanation, it should have stated: Who escaped from you. Rather, Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, said: The verse is speaking of a slave who escaped from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, which indicates that in such a case he may dwell there and is not returned to his master. Based on this statement of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, Rabbi Ami told the master that the slave will in any case be emancipated.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעמך מיבעי ליה – אשר יתפרש מעמך מן ארץ ישראל להוציאו לחו״ל כמו אשר הציל אלהים מאבינו (בראשית לא).
שברח מחו״ל לארץ – דהיינו אשר ינצל אליך לארץ.
וקשיא ליה [והיה קשה לו] לר׳ אחי בר׳ יאשיה על פירוש זה: אם מדובר בעבד שברח מארץ ישראל לחוץ לארץ, אם כן האי [זו] הלשון ״אשר ינצל אליך״ אינה מדוייקת, ו״אשר ינצל מעמך״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא אמר ר׳ אחי בר׳ יאשיה: בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכתוב מדבר, ש״עמך ישב״ ואין מסגירים אותו. ובכך איים ר׳ אמי על אותו אדון.
And the explanation of Rabbi Yoshiya is difficult for Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya: If it is referring to a slave who is sold to one outside of Eretz Yisrael, then this expression: “Who escaped to you,” is not accurate, as he is leaving from Eretz Yisrael, not escaping to Eretz Yisrael. According to Rabbi Yoshiya’s explanation, it should have stated: Who escaped from you. Rather, Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, said: The verse is speaking of a slave who escaped from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, which indicates that in such a case he may dwell there and is not returned to his master. Based on this statement of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, Rabbi Ami told the master that the slave will in any case be emancipated.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא אִידַּךְ לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו רַבִּי אוֹמֵר בְּלוֹקֵחַ עֶבֶד ע״מעַל מְנָת לְשַׁחְרְרוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר הֵיכִי דָּמֵי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּכְתַב לֵיהּ הָכִי לִכְשֶׁאֶקָּחֲךָ הֲרֵי עַצְמְךָ קָנוּי לְךָ מֵעַכְשָׁיו.

It is taught in another baraita: The verse states: “You shall not deliver to his master a slave” (Deuteronomy 23:16); Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse is speaking of one who acquires a slave in order to emancipate him. The court may not deliver him to this master, because he is not his slave and he may not treat him as such. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: For example, when he wrote to the slave like this: When I will purchase you, you are hereby acquired to yourself from now. The new master does not take possession of the slave, as he is emancipated immediately upon being purchased.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ע״מ לשחררו – והזהיר הכתוב לבית דין שיכפוהו שלא להשתעבד בו.
הרי עצמך קנוי לך מעכשיו – לכשאקחך וכי זבין ליה הו״ל משוחרר למפרע ומהכא אמרי׳ ביבמות (דף צג:) דרבי כרבי מאיר סבירא ליה דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת] על הפסוק ״לא תסגיר עבד אל אדוניו״רבי אומר: בלוקח (קונה) עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר]? אמר רב נחמן בר יצחק: דכתב ליה הכי [שכותב לו בשטר כך]: ״לכשאקחך (לכשאקנה אותך), הרי עצמך קנוי לך מעכשיו״.
It is taught in another baraita: The verse states: “You shall not deliver to his master a slave” (Deuteronomy 23:16); Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse is speaking of one who acquires a slave in order to emancipate him. The court may not deliver him to this master, because he is not his slave and he may not treat him as such. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: For example, when he wrote to the slave like this: When I will purchase you, you are hereby acquired to yourself from now. The new master does not take possession of the slave, as he is emancipated immediately upon being purchased.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב חִסְדָּא עֲרַק לֵיהּ עַבְדָּא לְבֵי כוּתָאֵי שְׁלַח לְהוּ הדרוה נִיהֲלִי שְׁלַחוּ לֵיהּ לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו (שְׁלַח לְהוּ {דברים כ״ב:ג׳} וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכׇל אֲבֵידַת אָחִיךָ שְׁלַחוּ לֵיהּ וְהָכְתִיב לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו) שְׁלַח לְהוּ הַהוּא בְּעֶבֶד שֶׁבָּרַח מחו״למֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ וְכִדְרַבִּי אַחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה.

The Gemara relates that Rav Ḥisda’s slave escaped to Bei Kutai, a place where Samaritans lived. He sent a request to the residents of that place: Return him to me. They sent a response to him: The verse states: “You shall not deliver to his master a slave,” so we will not return this slave to you. He sent a response to them: The verse also states with regard to lost items: “And you shall restore it to him…and so you shall do for his donkey and so you shall do for his garment and so you shall do for anything your brother has lost” (Deuteronomy 22:2–3). They sent a response to him again: But isn’t it written: “You shall not deliver to his master a slave”? Rav Ḥisda sent a response to them: That verse is referring to a slave who escaped from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, and in accordance with the explanation of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, and my slave escaped from one location outside of Eretz Yisrael to another location outside of Eretz Yisrael.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לבי כותאי – חו״ל היא ורב חסדא נמי בבבל הוה: שלח להו כן תעשה לכל אבידת אחיך.
כבר ידעת שאין מחזירין אבדה אלא בסימן הראוי ולצורבא מרבנן בטביעות עינא אלא שאף במקום שאין שם טביעת עינא כגון שאינו במקום האבדה מקילין בתלמיד חכם להחזירה לו בסימן כל דהו ואף בלא סימן אלא שסומכין על טביעת עינא שלו בשעה שיראנה שאלמלא שהוא מכירה לא יקבלנה וזהו האמור כאן באביי אי לאו דנחמני את לא הוה משדרנא לך אטו כלהו חמרי לאו חיור כרסייהו:
כבר ביארנו שאין פודין את השבויים ביתר מכדי דמיהם ולא משום דוחקא דצבורא אלא מטעמא דלא ליגרו בהו וליתו טפי והילכך אף בשפודה עצמו משלו או שפדאוהו קרובים אין מרשין אותו ליפדות ביתר מכדי דמיו אלא שמכל מקום יש חולקין בפודה את עצמו שאין מונעין אותו מכלום הא בשאר קרובים מונעים ויש שואלים בה שהרי בפרק הניזקין אמרו העבדה לא אזוז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עלי ולא זזו משם עד שפדאו בממון הרבה זו בשעת חורבן הבית היתה וליכא למיחש דליגרי בהו טפי שהרי כלם גלו ונשבו או שמא כל שיש חשש מיתה אין לדבר קיצבא ואע״פ שאמרו (ב״ב ח׳:) דרך כלל שבי כולהו איתנהו ביה מכל מקום שבי שעיקרו לממון אין בו חשש מיתה ויש אומרים שאותו שפדה תלמיד היה וצורבא מרבנן חייבין לפדותו בכל ממון שבעולם וליכא משום איגרויי שתורתו משמרתו אע״פ שגרם החטא ונכשל עכשו וכל שכן שתלמיד חכם אין לו תמורה:
מסופר: רב חסדא ערק ליה עבדא [ברח לו עבד] לבי כותאי, מקום שם שכנו כותים, שלח להו [להם, לבני המקום]: הדרוה ניהלי [החזירו אותו לי], שלחו ליה [לו] בתשובה: הרי נאמר ״לא תסגיר עבד אל אדניו״, ולכן אין אנו מסגירים את העבד. שלח להו [להם]: הלא נאמר ״...והשבותו לו וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך״ (דברים כב, ב-ג). שלחו ליה [לו] שוב: והכתיב [והרי נאמר]: ״לא תסגיר עבד אל אדניו״, שלח להו [להם] בחזרה: ההוא, עבד זה ברח מחוצה לארץ למקום אחר בחוצה לארץ, ואילו אותו פסוק מדבר בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ, וכפירושו של ר׳ אחי בר׳ יאשיה.
The Gemara relates that Rav Ḥisda’s slave escaped to Bei Kutai, a place where Samaritans lived. He sent a request to the residents of that place: Return him to me. They sent a response to him: The verse states: “You shall not deliver to his master a slave,” so we will not return this slave to you. He sent a response to them: The verse also states with regard to lost items: “And you shall restore it to him…and so you shall do for his donkey and so you shall do for his garment and so you shall do for anything your brother has lost” (Deuteronomy 22:2–3). They sent a response to him again: But isn’t it written: “You shall not deliver to his master a slave”? Rav Ḥisda sent a response to them: That verse is referring to a slave who escaped from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, and in accordance with the explanation of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, and my slave escaped from one location outside of Eretz Yisrael to another location outside of Eretz Yisrael.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמַאי שְׁנָא דִּשְׁלַח לְהוּ כדר׳כִּדְרַבִּי אַחַי בר׳בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה מִשּׁוּם דְּמַשְׁמַע לְהוּ קְרָאֵי.

The Gemara asks: And what is different about this case that led him to send a response to them specifically in accordance with the explanation of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, and not in accordance with any other interpretation of the verse? The Gemara answers: Because that is how the Samaritans would understand the verse. Samaritans did not generally accept the explanations of the Sages, and this explanation accords with the straightforward reading of the verse, while the other explanations do not.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמשמע להו קראי – פשטיה דקרא הכי משמע להו טפי והן אינן שומעין לדברי חכמים להכי לא שלח להו כרבי.
שם ומ״ש דשלח. קשה לי הא י״ל דס״ל כפי ההלכה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא״א לפרש הקרא לכדדרש רבי:
ושואלים: ומאי שנא דשלח להו [ומה שונה, ששלח להם] דווקא כדברי ר׳ אחי בר׳ יאשיה בפירוש פסוק זה ולא כפירושו האחר של הפסוק? ומשיבים: משום דמשמע להו קראי [שנשמע להם הדבר יפה מן הכתובים עצמם] ולכן לקח פירוש שנובע כאילו מן הכתוב, שהרי הכותים אינם מודים בדברי חכמים.
The Gemara asks: And what is different about this case that led him to send a response to them specifically in accordance with the explanation of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, and not in accordance with any other interpretation of the verse? The Gemara answers: Because that is how the Samaritans would understand the verse. Samaritans did not generally accept the explanations of the Sages, and this explanation accords with the straightforward reading of the verse, while the other explanations do not.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַבָּיֵי אִירְכַס לֵיהּ חֲמָרָא בֵּי כוּתָאֵי שְׁלַח לְהוּ שַׁדְּרוּהּ לִי שְׁלַחוּ לֵיהּ שְׁלַח סִימָנָא שְׁלַח לְהוּ דְּחִיוָּורָא כְּרֵיסֵיהּ שְׁלַחוּ לֵיהּ אִי לָאו דְּנַחְמָנִי אַתְּ לָא הֲוָה מְשַׁדַּרְנָא לֵיהּ נִיהֲלָךְ אַטּוּ כּוּלֵּי חֲמָרֵי לָאו כְּרֵיסַיְיהוּ חיוורין נִינְהוּ.:

The Gemara relates that Abaye lost a donkey among the Samaritans in Bei Kutai. He sent a request to them: Send it to me. They sent a response to him: Send a distinguishing mark and we will return it to you. He sent the following distinguishing mark to them: That its belly is white. They sent a response to him: If not for the fact that you are Naḥmani, meaning that we know that you are a trustworthy man, we would not send it to you. Is that to say that bellies of all donkeys aren’t white? Therefore, it is not a true distinguishing mark.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דנחמני את – כלומר מכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר.
מסופר: אביי אירכס ליה חמרא בי כותאי [אבד לו חמור בין הכותים], שלח להו [להם]: שדרוה [שלחו אותו] לי. שלחו ליה [לו] בתשובה: שלח סימנא [סימן] וניתן לך אותו. שלח להו [להם] סימן: דחיוורא כריסיה [שכריסו לבנה]. שלחו ליה [לו]: אי לאו [אם לא] שנחמני את [אתה] שאנו יודעים שאדם צדיק וישר אתה, לא הוה משדרנא ליה ניהלך [היינו שולחים אותו אליך], אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו [וכי כל החמורים אין כריסם לבנה]? אלא לך אנו מאמינים שאכן החמור הוא שלך.
The Gemara relates that Abaye lost a donkey among the Samaritans in Bei Kutai. He sent a request to them: Send it to me. They sent a response to him: Send a distinguishing mark and we will return it to you. He sent the following distinguishing mark to them: That its belly is white. They sent a response to him: If not for the fact that you are Naḥmani, meaning that we know that you are a trustworthy man, we would not send it to you. Is that to say that bellies of all donkeys aren’t white? Therefore, it is not a true distinguishing mark.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: האֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יָתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם ווְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין.:

MISHNA: The captives are not redeemed for more than their actual monetary value, for the betterment of the world; and one may not aid the captives in their attempt to escape from their captors for the betterment of the world, so that kidnappers will not be more restrictive with their captives to prevent them from escaping. Rabban Shimon ben Gamliel says: For the betterment of the captives, so that kidnappers will not avenge the escape of the captives by treating other captives with cruelty.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מפני תקנת שבויין – בגמ׳ מפרש לה.
אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם, דלא ליתו וליגרבו טפי. וכן ספרים דלא ליתי למיגנב טפי.
מתני׳ י״א. ואין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תיקון העולם. מתפר׳ בגמ׳ משום דוחקא דציבורא, כלומ׳ דאין עלינו לדחוק את הציבור ולהביאן לידי עניות בשביל אלו, אבל אם היה לשבוי עצמו ממון או לאביו, שאין מוטלת פדיונו על הציבור, רשאי הוא לפדות את עצמו ביותר מכדי דמיו.
יותר מכדי דמיהם, מפני תקון העולם. כלומ׳ משום דוחקא דציבורא, [או] משום דלא ליגנבו ונייתי טפי, כיון שרואין שמוכ⁠(י)⁠רין אותן בי⁠[וקר. א]⁠ע״פ ששנינו (הכל ש..ון) [בכולן שאין] פודין אותן יותר מכדי דמיהם, שנינו בברייתא מעלין [בדמיה]⁠ן, [כלו]⁠מ׳ שנותנין דבר מועט על דמיהן כדי שלא יטמעו ולא ישתקעו ברשות גוים, [בדבר] מועט להעלות בדמיהן לא מוכח [מילתא כולי האי].
אין פודים את השבויים וכו׳ מפני תיקון העולם. פי׳ כדי שלא יתנו לבם לתופשם וגם מפני טורח הצבור ואין מבריחין את השבויים מפני תיקון העולם פי׳ שלא ישימו האחרים בכבלי ברזל אם יתפשום היום [או] למחר רבי שמעון בן גמליאל אומר מפני תיקון השבויים מאי בינייהו איכא בינייהו דליכא אלא חד לרבי שמעון בן גמליאל דאמר מפני תיקון השבויים טעמא דאיכא שבויים אחריני דאיכא למיחש שמא ישימו אותם בכבלי ברזל אבל היכא דליכא אלא חד מותר להבריחו ות״ק חייש לשבויים דעלמא לפיכך אין מבריחין וכו׳:
ב משנה אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן הרגילים, מפני תיקון העולם. ואין מבריחין את השבויין מן השבאים, מפני תיקון העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מפני תקנת השבויין.
MISHNA: The captives are not redeemed for more than their actual monetary value, for the betterment of the world; and one may not aid the captives in their attempt to escape from their captors for the betterment of the world, so that kidnappers will not be more restrictive with their captives to prevent them from escaping. Rabban Shimon ben Gamliel says: For the betterment of the captives, so that kidnappers will not avenge the escape of the captives by treating other captives with cruelty.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ הַאי מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם מִשּׁוּם דּוּחְקָא דְצִבּוּרָא הוּא אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם זדְּלָא לִגְרְבוּ וְלַיְיתוֹ טְפֵי.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: With regard to this expression: For the betterment of the world, is it due to the financial pressure of the community? Is the concern that the increase in price will lead to the community assuming financial pressures it will not be able to manage? Or perhaps it is because the result of this will be that they will not seize and bring additional captives, as they will see that it is not worthwhile for them to take Jews captive?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מפני דוחקא דציבורא הוא – אין לנו לדחוק הצבור ולהביאו לידי עניות בשביל אלו.
או דילמא – דלא ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו וליגרבו ולייתו טפי מפני שמוכרין אותן ביוקר ונפקא מינה אם יש לו אב עשיר או קרוב שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הצבור.
דלא ליגרבו ולייתו – והא דתניא בפ׳ נערה (כתובות נב.) נשבית והיו מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה פעם ראשון פודה שאני אשתו דהויא כגופו יותר מבתו דהכא ועל עצמו לא תיקנו שלא יתן כל אשר לו בעד נפשו ור׳ יהושע בן חנניא דפרקיה לההוא תינוק בממון הרבה בהניזקין (לקמן דף נח.) לפי שהיה מופלג בחכמה אי נמי בשעת חורבן הבית לא שייך דלא ליגרבו.
משום דוחקא דצבורא הוא או דילמא דלא ניגרי בהו טפיא – ונפקא מינה לעשיר שפודה את עצמו או שרצה חבירו לפדותו בממון מרובהב. וקשה ליג, ותפשוט ליה מדתניא בפרק נערה שנתפתתהד נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה וכו׳, רשב״ג אומר אין פודין את השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תקון עולם, ואוקימנא התם ואף ע״ג דפרקונה תחת כתובתה, אלמא אע״ג דליכא דוחקא דצבורא אין פודין, ואי אמרת משום דרבנן דפליגי עליה, תפשוט דתנאי היא. ויש מחלקיםה בה ודברי הבאי הם. וי״ל בטעמא דתקנתא פליגי התם, והכא הלכה או אין הלכה קא מיבעי ליה.
אבל מצאתי לר״ח ולרבינו יצחק ז״לו שפסקו שם הלכה כרשב״ג והשמיט רבינו בכאן בעיא זו. ומדבריהם למדנו דמתני׳ דהתם רשב״ג היא, וכן משמע מדקאמר התם כי האי לישנא דמתני׳ אין פודין את השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תיקון עולם, ש״מ דת״ק לית לי׳ תיקון העולם בזו, ומתני׳ רשב״ג היא, ואע״ג דפליג בסיפא לאו מכלל דרישא לאו רשב״ג. א״נ רבנן נמי כרשב״ג ס״ל בהא, ורישא דמתני׳ סתמא דרבים היא, וההיא סתמא לאו סתמא היא אלא יחידאה הוא. אלא שמן התימה שלא נפשטה בעיא זו בכאן, אבל מצינו כיוצא בה בתלמודז, שהרי בפ׳ זהח מעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה אם לאו בעיא ולא אפשיטא, ובפרק המביא אשם תלוי במס׳ כריתותט אסיקנא דרשב״ג סבר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה, וכן כתב הנגידי בהלכתא גברתא דמתני׳ סתמא כרשב״ג דהתם והלכה כותיה.
ואי קשיא הא דאמרי׳ בפרק הניזקיןכ העבודה לא אזוז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקים עלי, אמרו לא זז משם עד שפדאוהו בממון הרבה. וי״ל דהתם בשעת חרבן הבית וליכא משום דמיגרי בהו טפיל, שהרי כולם בשבי הלכו. א״נמ, ר׳ יהושע דעבד לגרמיה הוא דעבד, ות״ק דפליג עליה דרשב״ג היינו ר׳ יהושע ולא ס״ל כוותיה. וי״אנ דכל היכא דאיכא חששא דמיתה פודין אותן בכל ממון שיכולין לפדותן. ולא מסתברס, דכל שבי כולהו איתנהו ביהע, ועוד דגבי אשה איכא חששא דעריות ולא חששו, ואע״ג שקרקע עולם היאפ היה להם לחוש, ומסתבראצ תלמיד חכם פודין אותו בכל מקום שבעולם, וליכא משום דוחקא ולא משום איגרויי, שאם אבדו ישראל ממון או מתו משונאיהם הרבה יש לנו כיוצא בהם, ות״ח אין לנו כיוצא בוק וקודם לפדות למלך כדאיתא במסכת הוריותר, הילכך אין לחמוד כסף וזהב עליו, ור׳ יהושע משום שהכיר בו בוודאי שהוא תלמיד ותיק פדאו בממון הרבה.
א. וכ״ה גירסת הריטב״א ובמיוחסים, ולפנינו בגמרא: משום דלא לגרבו ולייתו טפי, וכ״ה בנדפס.
ב. עיין רש״י ד״ה או דילמא שכתב נפ״מ זו. ומש״כ רבינו בנפ״מ הראשונה בעשיר הפודה עצמו עיין תוד״ה דלא ובכתובות נב א ד״ה והיו דתירצו על הקושיא מכתובות, דעל האדם עצמו לא תקנו שלא יפדה עצמו ולא יתן כל אשר לו בעד נפשו, ורבינו חולק בזה. מכתובות.
ג. וכן הקשו תוס׳ בסוגיין ובכתובות. ועיין רשב״א וריטב״א כאן ובכתובות.
ה. כוונתו לתי׳ התוס׳ בד״ה דלא, דאשתו כגופו, ורבינו פליג כמבואר לעיל הערה 159. ועיין רא״ש בכתובות בשם הרמ״ה. ומשום שפשיטא לרבינו לחלוק בזה כתב שדברי הבאי הם, ועיין ים של שלמה סי׳ סו.
ו. רי״ף כתובות שם.
ז. עיין לרבינו במלחמות במס׳ ברכות כ (יב, א מדפי הרי״ף) שכתב כן והביא סוגיא דידן.
ח. לעיל מב ב, ועיי״ש בתוד״ה מעוכב.
ט. כד ב.
י. ראה הלכות הנגיד למ. מרגליות סימן סח.
כ. לקמן נח א.
ל. ומשום דוחקא דציבורא ליתא דהא ר׳ יהושע פדאו בעצמו.
מ. וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
נ. כ״כ התוס׳ להלן נח א ד״ה כל.
ס. עיין פתחי תשובה יו״ד סימן רנב סק״ד שהביא דעות הפוסקים האם משום סכנת נפשות פודין ביותר מכדי דמיהם.
ע. עיין ב״ב ח ב, אמנם שם לא נאמר דבכל שבי עצמו כולהו איתנהו אלא דקשה ממה שנזכר לפניו בפסוק.
צ. כ״כ התוס׳ בסוגיין ולהלן נח א, ובשא״ר בסוגיין. ועיין רא״ש שכתב שראהו חריף ומפולפל ואפשר שיהא אדם גדול וכ״ש מי שהוא כבר ארם גדול. וזה חידוש נוסף על דברי רבינו. והובאו ב׳ הדברים בשו״ע יו״ד רנב סעיף ד.
ק. מבואר מדברי רבינו וכן בריטב״א וברשב״א דאין זה דין בחכם מצד מעלתו, אלא משום שיש כאן לפנינו דבר שאין לו תמורה, ומזה למד בספר חסידים שבספרי חידושים שאין כיוצא בהם שפודין אותם יותר על כדי דמיהם.
ר. יג א.
(14-15) משום דוחקא דצבורא או דילמא משום דלא ניגרו וניתני1 טפי. ונפקא מינה היכא דאיכא איניש דבעי למיפרקיה ביתר מכדי דמיו, כי הא דלוי בר דרגא, וסלקא בתיקו. ואיכא למידק אמאי לא פשטא מדתניא פרק נערה שנתפתתה נשבית והיו מבקשים עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה מכאן ואילך רצה פודה רצה אינה פודה, אלמא משום דוחקא דצבורא הוא, ותירצו בתוספות דכל שפודה עצמו משל עצמו לא צריכא דלא אסרו כולי האי. וברתיה דלוי בר דרגא כאחר דמיא שאינה [נפדית משל עצמה אלא משל אם, אבל ההיא דפעם ראשונה פודה משל עצמה [בנדפס: בעל] דמתנאי כתובה הוא חייב לה, משום פירות דנכסי מלוג דידה. ויש מקשים אדרבה נפשוט מדרבן שמעון בן גמליאל דהתם דמשום דלא ניגרו בהוא הוא, דקתני רבן שמעון בן גמליאל אמר אין פודים את השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תקון העולם, ואסיקנא התם אפילו היתה כתובתה יותר על פרקונה. וכי תימא משום דפליגי רבנן עליה, הוה לן למימר הכא תנאי היא. ויש לומר דהתם פליגי בטעמא תנא קמא סבר משום דוחקא דצבורא ורבן שמעון בן גמליאל סבר משום דלא ניגרו, והכא בעי כמאן. ואינו מחוור בעיני, דאם איתא מאי קאמר התם רבן שמעון בן גמליאל אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם. דהא תנא קמא נמי תיקון העולם אית ליה אלא דמסבר סברי דתיקון העולם היינו משום דוחקא דצבורא ואי רבן שמעון בן גמליאל פליג עליה בטעמא בהדיא הוה ליה למיתני אף בזה יש מפני תקון העולם, אלא ודאי משמע דרבן שמעון בן גמליאל הוא דאית ליה תיקון העולם ולא תנא קמא וסתמא דמתניתין דהכא רבן שמעון בן גמליאל היא וקיימא לן כותיה דסתם מתניתין תני כותיה. אי נמי איכא למימר דסתמא דמתניתין דהכא סתמא דרבים היא, ותדע לך מדפליג רבן שמעון בן גמליאל דאין מבריחין את השבויין שמע מינה רישא לאו פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן היא וסתמא דהכא אפילו רבנן דאין מבריחין את השבויים מודין בה. ואתיא דלא כתנא קמא דברייתא דכתובות דתנא קמא דהתם לית לה תיקון העולם. וכן נראה מדברי הרב אלפאסי ז״ל שפסק שם כרבן שמעון בן גמליאל וכאן כתבה למשנתנו סתם ולא הביא בעיא דהכא דמהתם שמעינה לה דאשם דלא ניגרו וליתו הוא והא דלא פשטוה הכא מהתם דכותה איכא בתלמודא דקאי הכא בתיקו ומפשטא בדוכתא אחרינא, וחדא מינייהו לעיל דאיבעי לן מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה [בנדפס: או לא ולא איפשיטא הכא ובכריתות פרק אשם תלוי אמרו מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה] וגרסינן בירושלמי אין פודין את השבויים מפני תיקון העולם דלא ליגרו שבויי ומיתו. והא דאמרינן לקמן ברבי יהושע בן חנניה שפדה אותו תינוק בכרך גדול שברומי בממון גדול יש לומר רבי יהושע דעבד לגרמיה הוא דעבד ודילמה הוא ניהו דפליג עליה דרבן שמעון בן גמליאל בההיא דכתובות, ואי נמי יש לומר טעמא משום דחזה ביה דהוי צורבא מרבנן ולא אמרו בתלמיד חכם שאין פודין אותו אלא בדמיו, דתלמיד חכם שמת אין לו תמורתו והילכך פודין אותו עד עשרה בדמיו.
1. כן בכ״י מינכן 98. בדפוס ונציה: ״לגרבו ולייתי״.
תוספות בד״ה דלא לגרבו ולייתו הא דתניא בפ׳ נערה כו׳ שאני אשתו דהוי כגופו כו׳ עכ״ל. והקשה הרשב״א ז״ל בחידושיו אכתי קשה איפכא מדרשב״ג דפליג התם בפרק נערה וקאמר אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם אלמא דאפילו באשתו אין פודין וא״כ ע״כ טעמא משום דלא לגרבו ולייתו ומסיק שם הרשב״א ז״ל דבאמת אע״ג דלא איפשיטא האיבעיא בשמעתין אפ״ה איפשטא בכתובות מדרשב״ג דטעמא משום דלא לגרבו ולייתו ע״ש. ולענ״ד יש לתמוה דנהי דאשכתן כה״ג טובא בש״ס דאע״ג דלא איפשטא בדוכתיה איפשטא בדוכתא אחריתא היינו היכא דאיפשטא ממילא מחמת שקלא וטריא או מימרא דאמוראי משא״כ הכא דברייתא ערוכה היא נראה דוחק דאישתמיטא לתלמודא הכא האי ברייתא דרשב״ג ובר מן דין התמיה במקומה עומדת על רבותינו בעלי התוספות דמייתי הכא ושם בפרק נערה לדקדק דלא תיפשט האיבעיא מת״ק דברייתא דהתם ולא מייתו כלל מדרשב״ג ולולא דברי הרשב״א ז״ל היה נ״ל דמדרשב״ג לא מוכח מידי דאיהו נמי לא קאמר דאיכא איסורא לפדות את אשתו יותר מכדי דמיה אלא לענין דאין מחייבין אותו לפדותה ביותר מכדי דמיה והא דקיהיב טעמא דאין פודין יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם היינו משום דבכתובות אמרינן דתקנו חכמים פרקונה תחת פירות והיינו דתקנו מצוי למצוי נמצא כיון שכבר תקנו חכמים בכל מקום שאין פודין השבויים יותר מכדי דמיהן א״כ ע״כ מה שתקנו פרקונה היינו ג״כ בכדי דמיהן דוקא דהא יותר מכדי שוויים לא שכיח ואין זה דבר מצוי ומשו״ה לא מחייב אבל אם רוצה לפדותה לעולם דרשב״ג נמי איכא למימר דמודה דשרי ותדע דהכי הוא דהתם מקשה הש״ס מדדשב״ג אדרשב״ג אהא דקאמר אין פודין אותם יותר מכדי דמיהם הא בכדי דמיהם פודין ורמינהו דאשכחן לרשב״ג דקאמר אם פרקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינו פודה ומשני רשב״ג תרי קולי אית ליה ואי איתא דלרשב״ג ביתר מכדי דמיה איסורא איכא א״כ מאי דייק כלל מעיקרא דבכדי דמיה פודין אף ע״ג דיתר מכתובתה דהא לקושטא דמילתא התם ביתר מכתובתה חיובא הוא דליכא לפדותה אבל אם רצה ודאי לא שייך איסורא וביתר מכדי דמיה איכא איסורא אלא ע״כ דביתר מכדי דמיה נמי ליכא איסורא לרשב״ג אי משום דטעמא משום דוחקא דצבורא או משום דאשתו כגופו והיינו דלא איפשטא האיבעיא בשמעתין כנ״ל ועיין מ״ש הר״ן ז״ל ותלי״ת שכוונתי קצת לדעתו:
תוד״ה דלא ליגרבו וכו׳. עיין במלחמות פ״ג דברכות באיבעיא דנשים בבהמ״ז דאורייתא:
ג גמרא איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האי [זה] הביטוי ״מפני תיקון העולם״, האם כוונתו משום דוחקא דצבורא [דוחק הציבור] הוא, שאם עולים המחירים ביותר הרי זה גורם דוחק לציבור שצריכים לפדות אותם, או דילמא [שמא] משום שלא לגרבו ולייתו טפי [יחטפו ויביאו שבויים יותר], כדי שלא יהיה כדאי לשובים לשבות דווקא שבויים יהודים?
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: With regard to this expression: For the betterment of the world, is it due to the financial pressure of the community? Is the concern that the increase in price will lead to the community assuming financial pressures it will not be able to manage? Or perhaps it is because the result of this will be that they will not seize and bring additional captives, as they will see that it is not worthwhile for them to take Jews captive?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״שתָּא שְׁמַע דְּלֵוִי בַּר דַּרְגָּא פַּרְקַא לִבְרַתֵּיהּ בִּתְלֵיסַר אַלְפֵי דִּינְרֵי זָהָב.

The Gemara suggests: Come and hear an answer based on the fact that Levi bar Darga redeemed his daughter who was taken captive with thirteen thousand gold dinars. This indicates that private citizens may pay excessive sums to redeem a captive if they so choose. Therefore, it must be that the reason for the ordinance was to avoid an excessive burden being placed upon the community. If the ordinance was instituted to remove the incentive for kidnappers to capture Jews, a private citizen would also not be permitted to pay an excessive sum.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתליסר אלפי דינרי – אלמא משום דוחקא דציבורא הוא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 14]

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לשאלה זו ממה שלוי בר דרגא פרקא לברתיה [פדה את בתו] שנשבתה בתליסר [בשלושה עשר] אלפי דינרי זהב, משמע שפודים את השבויים יותר מדמיהם אם אדם פרטי רוצה בכך. ומכאן עולה שסיבת התקנה היא דוחק הציבור ואינה ענין לאדם פרטי. שאם מן הסיבה השניה — גם לאדם פרטי יהיה אסור לפדות ביותר מדמי השבוי.
The Gemara suggests: Come and hear an answer based on the fact that Levi bar Darga redeemed his daughter who was taken captive with thirteen thousand gold dinars. This indicates that private citizens may pay excessive sums to redeem a captive if they so choose. Therefore, it must be that the reason for the ordinance was to avoid an excessive burden being placed upon the community. If the ordinance was instituted to remove the incentive for kidnappers to capture Jews, a private citizen would also not be permitted to pay an excessive sum.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר אַבָּיֵי וּמַאן לֵימָא לַן דְּבִרְצוֹן חֲכָמִים עֲבַד דִּילְמָא שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים עֲבַד.:

Abaye said: And who told us that he acted in accordance with the wishes of the Sages? Perhaps he acted against the wishes of the Sages, and this anecdote cannot serve as a proof.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי: ומאן לימא לן [ומי יאמר לנו] שברצון חכמים עבד [עשה] דבר זה? דילמא [שמא] שלא ברצון חכמים עבד [עשה], ואם כן, אין מכאן הוכחה.
Abaye said: And who told us that he acted in accordance with the wishes of the Sages? Perhaps he acted against the wishes of the Sages, and this anecdote cannot serve as a proof.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין חמִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַּקָּנַת שְׁבוּיִין.: מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּלֵיכָּא אֶלָּא חַד.:

The mishna taught: And one may not aid the captives in their attempt to escape from their captors, for the betterment of the world. Rabban Shimon ben Gamliel says: For the betterment of the captives. The Gemara asks: What is the difference between the two reasons given? The Gemara answers: There is a difference between them when there is only one captive. If this ordinance was instituted for the benefit of the other captives, so that the kidnappers should not avenge a captive’s escape by treating the others with cruelty, then if there is only one captive to begin with, one may help him to escape. If it was instituted so that kidnappers in general will not act restrictively with their captives, it would be prohibited in this case as well.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דליכא אלא חד – שבוי ת״ק חייש לתיקון העולם כולו שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצים ורבי שמעון לא חייש אלא אם כן יש שבויין אחרים עמו שמא יקצפו השבאין לייסרן ביסורין.
ואין מבריחין את השבויין מפני תקנת שבויין אחראין שלא יריעו להם פעם אחרת כשישבו.
י״ב. ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. כלומ׳ אם יש כח בישר׳ להבריח את השבוי מיד השבאי.
מפני תיקון העולם. כלומר שאם עושה כן, כשיודע לגוי כל ישר׳ שימצא, יהרוג אותו. ואע״פ שאין שם עוד (שם) שבוי, אפי׳ הכי אין מבר⁠[י]⁠חין אותן. ורשב״ג פליג ואמ׳ דאי ליכא שם [אלא] שבוי זה, מבריחין אותו, לפי שלא תקנו חכמ׳ אלא מפני תקנת שבויים, שאם יבריחום, השבויים [שנשארו] שם שאינם יכולין לבר⁠[וח יהרגו] אותם מיד מחמת כעס.
ד שנינו במשנה: ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מפני תקנת שבויין. ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] אם זה או זה הטעם? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], דליכא [שאין] אלא חד [שבוי אחד], שאם הטעם מפני תקנת שבויים אין אנו חוששים שהרי אין שבוי אחר שינקמו בו, אבל מפני תיקון העולם שלא יתאכזרו להבא לשבויים אין מבריחים אותו.
The mishna taught: And one may not aid the captives in their attempt to escape from their captors, for the betterment of the world. Rabban Shimon ben Gamliel says: For the betterment of the captives. The Gemara asks: What is the difference between the two reasons given? The Gemara answers: There is a difference between them when there is only one captive. If this ordinance was instituted for the benefit of the other captives, so that the kidnappers should not avenge a captive’s escape by treating the others with cruelty, then if there is only one captive to begin with, one may help him to escape. If it was instituted so that kidnappers in general will not act restrictively with their captives, it would be prohibited in this case as well.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בְּנָתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בָּחֲשָׁן קִדְרָא בִּידַיְיהוּ קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַב עִילִישׁ כְּתִיב {קהלת ז׳:כ״ח} אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכׇל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי הָא אִיכָּא בְּנָתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן גְּרַמָא לְהוּ מִילְּתָא וְאִשְׁתַּבְיָין וְאִישְׁתְּבִאי אִיהוּ נָמֵי בַּהֲדַיְיהוּ.

§ The Gemara relates that Rav Naḥman’s daughters would stir a boiling pot with their bare hands, and people thought that the heat did not harm them due to their righteousness. Rav Ilish had a difficulty with a verse, as it is written: “A man one of a thousand I have found, and a woman among all those have I not found” (Ecclesiastes 7:28). Aren’t there Rav Naḥman’s daughters, who were exceptionally righteous? These words caused them to be taken captive, due to the evil eye, and Rav Ilish was also taken captive with them.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בחש
בחשא(ברכות לח.) בוחשי׳ את השתות פי׳ מערבין את השתות במים ושותין אותו. פ״א נותן השתות שהוא קלי בכלי ונותן בו חומץ ומערבבו שתי וערב. (גיטין מה.) בחשן קידרא בכשפין פירוש כשהיתה הקדירה רותחת היו מכניסות ידיהן לתוכה וגוששות כל מה שבתוכה ונראה שמחמת צדקותן הוא ולא הוה אלא מחמת כשפים. (גיטין סט) ניבחשיה בגואזא דמרמהון (סנהדרין לט) איתיבתיה קמיה בביחושיה. (שבת ק״מ) ובחשי ליה בשופתא דתומא (א״ב: תרגום בפסוק מרסנא ממוכן הוו מרסן ובחשן ית דמא פי׳ מערבין):
א. [אויס מישען.]
בחשן קידרא בידייהו – מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת והרואה סבור שאין האור שולטת בהן שצדקניות הן.
אחד מאלף מצאתי – שהוא צדיק.
גרמא להו מלתא ואשתביין כו׳. ר״ל דהך מלתא גופה דבחשן קידרא ומראין עצמן צדקניות הוא גרמה להו דאשתביין ואשתבאי איהו בהדייהו כדי שיתברר לו שלא עשו כן רק ע״י כשפים כדמסיק:
ה מסופר: בנתיה [בנותיו] של רב נחמן בחשן קדרא בידייהו [היו בוחשות קדירה רותחת בידיהן] ואנשים חשבו שהן צדקניות כל כך שאין האש שולטת בהן. קשיא ליה [היה קשה לו] לרב עיליש, כתיב [נאמר]: ״אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי״ (קהלת ז, כח), הא איכא בנתיה [הרי ישנן בנותיו] של רב נחמן שהן צדקניות מופלאות כאלה! גרמא להו מילתא ואשתביין [גרם להן הדבר ונישבו], ואישתבאי איהו נמי בהדייהו [ונישבה גם הוא, רב עיליש, יחד איתן].
§ The Gemara relates that Rav Naḥman’s daughters would stir a boiling pot with their bare hands, and people thought that the heat did not harm them due to their righteousness. Rav Ilish had a difficulty with a verse, as it is written: “A man one of a thousand I have found, and a woman among all those have I not found” (Ecclesiastes 7:28). Aren’t there Rav Naḥman’s daughters, who were exceptionally righteous? These words caused them to be taken captive, due to the evil eye, and Rav Ilish was also taken captive with them.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) יוֹמָא חַד הֲוָה יָתֵיב גַּבֵּיהּ הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה יָדַע בְּלִישָּׁנָא דְצִיפּוֹרֵי אֲתָא עוֹרְבָא וְקָא קָרֵי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי קָאָמַר אֲמַר לֵיהּ עִילִישׁ בְּרַח עִילִישׁ בְּרַח אָמַר עוֹרְבָא שיקרא הוּא וְלָא סָמֵיכְנָא עֲלֵיהּ.

One day a certain man was sitting with him in captivity who knew the language of birds. A raven came and called to Rav Ilish. Rav Ilish said to the man: What is the raven saying? He said to him that it is saying: Ilish, escape; Ilish, escape. Rav Ilish said: It is a lying raven, and I do not rely on it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טייר
טיירא(בפסיקתא דפרה) מה היתה חכמתם של בני קדם שהיו יודעין במזל וערומים בטייר מאי בטייר אסטרולוגין. טייר (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת סביב רשעים יתהלכון) כי עוף השמים יוליך את הקול אמר רבי אלעזר זה העורב בחכמת טיירין פי׳ בלשון ישמעאל קורין לטוף טייר והואיוליך את הקול כמעשה דרב עיליש (גיטין מה.) אתא יונה קא קריא אמר ליה מאי קאמר א״ל עיליש ברח עיליש ברח (א״ב תרגום ירושלמי נחש ינחש בו מטיירא מטייר ביה):
א. [פויגל.]
אמר ליה – רב עיליש לההוא גברא.
מאי קאמרה – ההיא עורבא.
א״ל עיליש ברח כו׳. כפל הדבור לקיים הדבר והוא לא האמינו כי כן דרכו של עורב לשקר בשליחותיה כענין נח ואמר אדהכי אתא יונה כו׳ וזה היונה ודאי אינו משקר בשליחותיה כמפורש גבי נח אבל אמר דשמא ההוא גברא משקר אלא שאמר שהאמין בדבר כיון דכ״י מתילא ליונה ש״מ דקושטא הוא ומתרחיש לי ניסא. ואמר
שם אתא עורבא וקא קרי. בערוך ערך מל ח׳ הביא מסוגיא זו דרב עיליש ידע שיחת העופות וכבר השיגו בסדר הדורות דכאן משמע בהיפוך:
יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי [יום אחד ישב איתו בשבי אדם אחד שהיה יודע בלשון הציפורים]. אתא עורבא וקא קרי ליה [בא עורב וקרא, השמיע קול, לו], לרב עיליש. אמר ליה [לו] רב עיליש לאותו אדם: מאי קאמר [מה אומר העורב]? אמר ליה [לו], אומר הוא: ״עיליש ברח, עיליש ברח״, אמר רב עיליש: עורבא שיקרא [העורב שקרן] הוא ולא סמיכנא עליה [ואין אני סומך עליו].
One day a certain man was sitting with him in captivity who knew the language of birds. A raven came and called to Rav Ilish. Rav Ilish said to the man: What is the raven saying? He said to him that it is saying: Ilish, escape; Ilish, escape. Rav Ilish said: It is a lying raven, and I do not rely on it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אַדְּהָכִי אֲתָא יוֹנָה וְקָא קָרְיָא אֲמַר לֵיהּ מַאי קָאָמְרָה א״לאֲמַר לֵיהּ עִילִישׁ בְּרַח עִילִישׁ בְּרַח אָמַר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּיוֹנָה מְתִילָא ש״משְׁמַע מִינַּהּ מִתְרְחִישׁ לִי נִיסָּא אָמַר אֵיזִיל אֶחְזֵי בְּנָתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אִי קָיְימָן בְּהֵימָנוּתַיְיהוּ אַהְדְּרִינְהוּ.

In the meantime, a dove came and was calling out. Rav Ilish said to the man: What is it saying? He said to him that the dove said: Ilish, escape; Ilish, escape. Ilish said: The Congregation of Israel is compared to a dove; I conclude from the dove’s words that a miracle will happen for me, and I can attempt to escape. Rav Ilish said: Before I leave, I will go and I will see Rav Naḥman’s daughters. If they remained steadfast in their faith and are acting appropriately, then I will take them with me and I will return them to their home.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיונה מתילא – כיונה נמשלה דכתיב יונתי תמתי (שיר השירים ה).
אי קיימן בהמנותייהו אהדרינהו כו׳. ר״ל דודאי ידע שהן נבעלות לשבאין אלא דאחזי אי קמו בהמנותייהו עם גברייהו הישראלים ואין נבעלות אלא באונס אהדרינהו עמי לברוח עמי כי קחזא דנבעלות ברצון כמ״ש דלרחקינהו מהכא כו׳ ערק הוא לבדו וההוא גברא כו׳ ואמר כי הדרן דהיינו בעל כרחן ע״י פירוקא הוו חזי בהו דלא הוה בחשן קדרא מעיקרא אלא בכשפים וק״ל:
אדהכי אתא [בינתיים באה] יונה וקא קריא [וקראה, השמיעה קול]. אמר ליה [לו] רב עיליש לאותו אדם: מאי קאמרה [מה אומרת היא]? אמר ליה [לו]: אומרת היא: ״עיליש ברח, עיליש ברח״. אמר: כנסת ישראל כיונה מתילא [משולה], שמע מינה מתרחיש [למד מכאן שמתרחש] לי ניסא [נס] ואני יכול לסמוך על כך ולברוח. אמר: לפני שאני הולך איזיל אחזי בנתיה [אלך ואראה את בנותיו] של רב נחמן, אי קיימן בהימנותייהואהדרינהו [אם עומדות הן בנאמנותן ונוהגות כהוגן — אחזירן], אבריחן יחד איתי.
In the meantime, a dove came and was calling out. Rav Ilish said to the man: What is it saying? He said to him that the dove said: Ilish, escape; Ilish, escape. Ilish said: The Congregation of Israel is compared to a dove; I conclude from the dove’s words that a miracle will happen for me, and I can attempt to escape. Rav Ilish said: Before I leave, I will go and I will see Rav Naḥman’s daughters. If they remained steadfast in their faith and are acting appropriately, then I will take them with me and I will return them to their home.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אֲמַר נְשֵׁי כׇּל מִילֵּי דְּאִית לְהוּ סָדְרָן לַהֲדָדֵי בְּבֵית הַכִּסֵּא שַׁמְעִינְהוּ דְּקָאָמְרָן עָדֵי גּוּבְרִין וּנְהַרְדָּעֵי גּוּבְרִין לֵימָא לְהוּ לְשָׁבוֹיַיְהוּ דְּלִירַחֲקִינְהוּ מֵהָכָא דְּלָא לֵיתוֹ אִינָשִׁין וְלִישְׁמְעִי וְלִיפְרְקִינַן.

He said: Women tell all of their secret matters to each other in the bathroom, so he went there to eavesdrop on them. He heard them saying: These captors are now our husbands, and the men of Neharde’a to whom we are married are our husbands. We should tell our captors to distance us from here so that our husbands should not come to this area and hear that we are here, and redeem us, and take us home. They preferred to remain with their captors.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סדרן להדדי – נועצות יחד בבית הכסא.
עדי גוברין – אלו השבאין בעלינו הן.
ונהרדעי גוברין – ישראלים אנשינו שבנהרדעא בעלינו היו כלומר כשם שהם היו בעלינו כך אלו בעלינו אין אנו צריכין עוד להם.
עדי – אלו כמו עדא אמרה זאת אומרת (פסחים דף נג:).
לרחקינהו מהכא – שירחיקונו מכאן.
אמר: נשי, כל מילי דאית להו [נשים, כל דברים של סוד שיש להן] סדרן להדדי [מספרות הן זו לזו] בבית הכסא, והלך והקשיב. שמעינהו דקאמרן [שמע אותן שהן אומרות]: עדי גוברין ונהרדעי גוברין [אלה, השובים, הם גברים שלנו, ואנשי נהרדעא שהתחתנו איתם הם גברים שלנו], לימא להו לשבוייהו דלירחקינהו מהכא [נאמר להם לשובים שלנו שירחיקו אותנו מכאן], שלא ליתו אינשין ולישמעי וליפרקינן [יבואו הבעלים שלנו וישמעו ויפדו אותנו] ויחזירו אותנו הביתה.
He said: Women tell all of their secret matters to each other in the bathroom, so he went there to eavesdrop on them. He heard them saying: These captors are now our husbands, and the men of Neharde’a to whom we are married are our husbands. We should tell our captors to distance us from here so that our husbands should not come to this area and hear that we are here, and redeem us, and take us home. They preferred to remain with their captors.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) קָם עֲרַק אֲתָא אִיהוּ וְהָהוּא גַּבְרָא לְדִידֵיהּ אִיתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא עֲבַר בְּמַבָּרָא וְהָהוּא גַּבְרָא אַשְׁכְּחוּהּ וְקַטְלוּהּ כִּי הָדְרָן וְאָתָן אֲמַר1 הֲווֹ קָא בָחֲשָׁן קִידְרָא בִּכְשָׁפִים.:

Upon hearing this Rav Ilish arose and escaped. He and that man who knew the language of the birds came to a river crossing. A miracle happened for him and he crossed the river on a ferry, and the captors found that man and killed him. When Rav Naḥman’s daughters were returned and they came back from their captivity, Rav Ilish said: They would stir the pot with witchcraft, and that is why they were not burned by the boiling pot, but it was not due to their righteousness.
1. מלת ״אמר״ מופיעה רק בדפוס וילנא ולא בכ״י ובדפוסים ראשונים.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איהו וההוא גברא – רב עיליש ואותו האיש המבין בלשון העופות.
עבר מברא – מעבר המים ולא יכלו להשיגו עוד.
שמע זאת רב עיליש, קם, ערק [ברח], אתא איהו וההוא גברא [הלך הוא ואותו אדם] שידע בלשון הציפורים. לדידיה איתרחיש ליה ניסא [לו עצמו התרחש לו נס] עבר במברא [במעבורת] וברח, וההוא גברא אשכחוה וקטלוה [ואותו אדם מצאו אותו והרגו אותו]. כי הדרן ואתן [כאשר חזרו בנות רב נחמן ובאו] בסוף מבית השבי. אמר רב עיליש: הוו קא בחשן קידרא [היו בוחשות את הקדירה] בכשפים ולא מחמת צידקות עשו כן.
Upon hearing this Rav Ilish arose and escaped. He and that man who knew the language of the birds came to a river crossing. A miracle happened for him and he crossed the river on a ferry, and the captors found that man and killed him. When Rav Naḥman’s daughters were returned and they came back from their captivity, Rav Ilish said: They would stir the pot with witchcraft, and that is why they were not burned by the boiling pot, but it was not due to their righteousness.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) מתני׳מַתְנִיתִין: טוְאֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם1 יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן

MISHNA: And Torah scrolls, phylacteries, or mezuzot are not purchased from the gentiles when they acquire these objects, if they request more than their actual monetary value,
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

י״ג. ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים. [כ]⁠לומ׳ [ממה שלקחו הגוים] בשביה או גנבו.
אין לוקחין ספרים וכו׳ אמר רב בודיא לרב אשי יותר על דמיהם הוא דאין לוקחים. פי׳ מפני טורח הצבור אי נמי שלא יתגרו לשלול אותו הא בכדי דמיהן לוקחין ש״מ ס״ת שנמצא ביד עובד כוכבים קורים בו דילמא ליגנז. אמר רב נחמן נקטי׳ ס״ת שכתבו אפיקורוס ישרף. פי׳ שהוא אדוק לע״ז וכל מחשבתו הוא לה וכותב האזכרות לשם ע״ז שלו. כתבו עובד כוכבים יגנז פי׳ דלא אמרי׳ סתם מחשבת עובד כוכבים לע״ז אלא הדבר ספק הילכך אין שורפין אותו ואין קורין בו אלא טעון גניזה נמצא ביד אפיקורוס יגנז פי׳ שאין ידוע מי כתבו נמצא ביד עובד כוכבים אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו מ״ד קורין בו דאמרי׳ מישראל זבניה או שקליה באונס כדי למוכרו לישראל ומ״ד יגנז שמא הוא כתבו ופסול. תני חנינא בריה דרבא מפשרוניא ס״ת ותפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ועובד כוכבים ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל משומד פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. ואשה אינה בקשירה דה״ל מצות עשה שהזמן גרמא דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו ומסור וישראל אפיקורוס פרקו מעליהן עול שמים ואע״ג דאשה מחייבא במזוזה כדתנן בברכות (דף כ) וחייבים במזוזה כיון דאינה רשאית לכתוב תורה ותפילין אינה רשאית לכתוב מזוזה דלא גרועה כתיבת מזוזה מכתיבת ס״ת ותפילין וכל שפסול בזה פסול בזה:
ו משנה ואין לוקחין (קונים) ספרים (ספרי תורה), תפילין ומזוזות מן הגוים שאיכשהו הגיעו הדברים לידם, באופן שנדרשים לשלם עבורם יותר על כדי דמיהן,
MISHNA: And Torah scrolls, phylacteries, or mezuzot are not purchased from the gentiles when they acquire these objects, if they request more than their actual monetary value,
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין מה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין מה., עין משפט נר מצוה גיטין מה., רי"ף גיטין מה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין מה., רש"י גיטין מה., ראב"ן גיטין מה. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין מה., ר"י מלוניל גיטין מה. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד גיטין מה., רמב"ן גיטין מה. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין מה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין מה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות גיטין מה., מהרש"א חידושי אגדות גיטין מה., פני יהושע גיטין מה., גליון הש"ס לרע"א גיטין מה., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין מה., אסופת מאמרים גיטין מה.

Gittin 45a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 45a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 45a, Rif by Bavli Gittin 45a, Collected from HeArukh Gittin 45a, Rashi Gittin 45a, Raavan Gittin 45a, Tosafot Gittin 45a, Ri MiLunel Gittin 45a, Piskei Rid Gittin 45a, Ramban Gittin 45a, Rashba Gittin 45a, Meiri Gittin 45a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 45a, Maharsha Chidushei Aggadot Gittin 45a, Penei Yehoshua Gittin 45a, Gilyon HaShas Gittin 45a, Steinsaltz Commentary Gittin 45a, Collected Articles Gittin 45a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144