לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה אותה בחוץ – דקי״ל בהשוחט (לקמן דף קו.) דחייב על שחיטתה ועל עלייתה.
(1) 
לֹא תְּהֵא פְּחוּתָה מִשּׁוֹחֵט בַּחוּץ וּמַעֲלֶה בַּחוּץ.
לֹא תְּהֵא פְּחוּתָה מִשּׁוֹחֵט בַּחוּץ וּמַעֲלֶה בַּחוּץ.nevertheless, the halakha with regard to one who slaughters an animal at night should not be less stringent than that of one who slaughters an animal outside the Temple and offers it up outside. With regard to that case, the mishna (106a) states that such a person is liable, even though an animal slaughtered outside the Temple is not fit to be offered on the altar inside the Temple and shall descend from the altar even if it has ascended.
לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ – תימה אמאי איתותב הכא לימא אנא דאמרי כרבי שמעון דפ׳ השוחט והמעלה (לקמן קיא.) דאמר זעירי שחיטת לילה איכא בינייהו דלרבי שמעון חייב וי״ל דהכא קאמר אפי׳ לרבי יהודה דאי לרבי שמעון דוקא למה לי טעמא דלא תהא פחותה תיפוק לי משום דראוי להתקבל בפנים וא״ת הא דתניא לקמן בפ׳ השוחט והמעלה (זבחים קט.) מנין לרבות פסולין כגון הלן והיוצא כו׳ ת״ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ ל״ל קרא תיפוק לי דלא תהוי פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ וכ״ת דההיא כרבי שמעון דלית ליה האי טעמא א״כ ליתני שחיטת לילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים וי״ל דבלן ויוצא וטמא לא שייך לא תהא פחותה משוחט בחוץ.
לא תהא שחיטה בלילה פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ, שחייב על ההעלאה, כמבואר במשנה להלן (קו,א), למרות שאינה מתקבלת בפנים, וגם אם עלתה תרד.
nevertheless, the halakha with regard to one who slaughters an animal at night should not be less stringent than that of one who slaughters an animal outside the Temple and offers it up outside. With regard to that case, the mishna (106a) states that such a person is liable, even though an animal slaughtered outside the Temple is not fit to be offered on the altar inside the Temple and shall descend from the altar even if it has ascended.
הכל
(2) מֵתִיב רַב חִיָּיא בַּר אָבִין הַשּׁוֹחֵט עוֹף בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ פָּטוּר שֹׁחֵט בַּחוּץ וּמַעֲלֶה בַּחוּץ חַיָּיב נֵימָא לֹא תְּהֵא פְּחוּתָה מִשּׁוֹחֵט וּמַעֲלֶה בַּחוּץ.
Rav Ḥiyya bar Avin raises an objection to the statement of Rabbi Yoḥanan from a mishna (111a): One who slaughters a bird inside the Temple courtyard and then offers it up on an altar outside the Temple is exempt, as a bird offering is supposed to be pinched at the nape of the neck and not slaughtered with a knife. But if he slaughtered the bird outside the Temple courtyard and offered it up outside the Temple courtyard, he is liable to receive karet. According to Rabbi Yoḥanan, let us say that the halakha with regard to one who slaughters an animal inside the Temple should not be less stringent than that of one who slaughters an animal and offers it up outside the Temple. Why, then, is such a person exempt?
Rav Ḥiyya bar Avin raises an objection to the statement of Rabbi Yoḥanan from a mishna (111a): One who slaughters a bird inside the Temple courtyard and then offers it up on an altar outside the Temple is exempt, as a bird offering is supposed to be pinched at the nape of the neck and not slaughtered with a knife. But if he slaughtered the bird outside the Temple courtyard and offered it up outside the Temple courtyard, he is liable to receive karet. According to Rabbi Yoḥanan, let us say that the halakha with regard to one who slaughters an animal inside the Temple should not be less stringent than that of one who slaughters an animal and offers it up outside the Temple. Why, then, is such a person exempt?
השוחט עוף קדשים בפנים והעלהו בחוץ פטור – על העלייתה דאינו מתקבל בפנים אלא מלוק.
שחטו בחוץ והעלהו בחוץ חייב – על שתיהן דהשוחט עוף קדשים בחוץ חייב דאיתרבי מאו אשר ישחט בפ׳ השוחט (שם דף קז.) וכי העלהו בחוץ חייב דמרבינן בהשוחט (שם) לענין העלאת כל הנשחטין דכי היכי דחייב על שחיטתן חייב על העלאתן דכתיב ואליהם תאמר לערב פרשיות.
ואמאי השוחטו בפנים והעלהו בחוץ פטור נימא לא תהא פחותה כו׳.
מתיב [מקשה] על כך רב חייא בר אבין ממה ששנינו: השוחט עוף בפנים, ומעלה בחוץ — פטור על ההעלאה, שהרי עוף של קרבן נמלק ולא נשחט. אבל אם שחט את העוף בחוץ, ומעלה בחוץ — חייב. ולפי דברי ר׳ יוחנן, גם כאן נימא [נאמר]: לא תהא שחיטה בפנים פחותה משוחט ומעלה בחוץ, ומדוע הוא פטור!
Rav Ḥiyya bar Avin raises an objection to the statement of Rabbi Yoḥanan from a mishna (111a): One who slaughters a bird inside the Temple courtyard and then offers it up on an altar outside the Temple is exempt, as a bird offering is supposed to be pinched at the nape of the neck and not slaughtered with a knife. But if he slaughtered the bird outside the Temple courtyard and offered it up outside the Temple courtyard, he is liable to receive karet. According to Rabbi Yoḥanan, let us say that the halakha with regard to one who slaughters an animal inside the Temple should not be less stringent than that of one who slaughters an animal and offers it up outside the Temple. Why, then, is such a person exempt?
הכל
(3) תְּיוּבְתָּא אִיבָּעֵית אֵימָא שְׁחִיטַת הָעוֹף בִּפְנִים מִיקְטָל קַטְלֵיהּ.
The Gemara responds: This is indeed a conclusive refutation, and the statement of Rabbi Yoḥanan is rejected. The Gemara adds a possible explanation: If you wish, say that one cannot derive the halakha of a bird slaughtered inside the Temple from that of a bird slaughtered outside of it, because in the case of the slaughter of a bird inside the Temple, it is considered as if he killed it. By contrast, in the case of an animal slaughtered at night within the Temple, although it is disqualified, it is still considered a slaughtered animal, and its status may therefore be derived from that of an animal that is slaughtered outside the Temple.
The Gemara responds: This is indeed a conclusive refutation, and the statement of Rabbi Yoḥanan is rejected. The Gemara adds a possible explanation: If you wish, say that one cannot derive the halakha of a bird slaughtered inside the Temple from that of a bird slaughtered outside of it, because in the case of the slaughter of a bird inside the Temple, it is considered as if he killed it. By contrast, in the case of an animal slaughtered at night within the Temple, although it is disqualified, it is still considered a slaughtered animal, and its status may therefore be derived from that of an animal that is slaughtered outside the Temple.
מיקטל קטליה – לא שייכא שחיטה בפנים כלל לא בחולין ולא בקדשים אבל שחיטת לילה שחיטה היא בחולין הלכך בקדשים שחיטה פסולה היא קרויה.
ואומרים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דברי ר׳ יוחנן. איבעית אימא [אם תרצה אמור] תירוץ לקושיה זו: אין מקום ללמוד משחיטת עוף בחוץ לשחיטת עוף בפנים, שכן שחיטת העוף בפנים הרי זה כאילו מיקטל קטליה [הרג אותו]. מה שאין כן בשחיטת בהמה בלילה בפנים, אף שהיא פסולה, הרי זו שחיטה, ויש ללומדה משחיטת חוץ.
The Gemara responds: This is indeed a conclusive refutation, and the statement of Rabbi Yoḥanan is rejected. The Gemara adds a possible explanation: If you wish, say that one cannot derive the halakha of a bird slaughtered inside the Temple from that of a bird slaughtered outside of it, because in the case of the slaughter of a bird inside the Temple, it is considered as if he killed it. By contrast, in the case of an animal slaughtered at night within the Temple, although it is disqualified, it is still considered a slaughtered animal, and its status may therefore be derived from that of an animal that is slaughtered outside the Temple.
הכל
(4) אָמַר עוּלָּא אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֶעֱלָן לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמָן לֹא יֵרְדוּ נַעֲשׂוּ לַחְמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.
§ Concerning items that were inappropriately placed on the altar, Ulla says: Sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that one offered up upon the altar before the sprinkling of their blood, which is the act that sanctifies such portions for the altar, shall not descend, as they have become the bread of the altar.
§ Concerning items that were inappropriately placed on the altar, Ulla says: Sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that one offered up upon the altar before the sprinkling of their blood, which is the act that sanctifies such portions for the altar, shall not descend, as they have become the bread of the altar.
א ועוד בדינם של דברים שעלו על המזבח שלא כהלכתם, אמר עולא: אימורי (חלקי הקרבן הנשרפים במזבח) קדשים קלים שהעלן למזבח לפני זריקת דמן, שהיא המקדשתם למזבח — לא ירדו, כיון שנעשו לחמו של מזבח.
§ Concerning items that were inappropriately placed on the altar, Ulla says: Sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that one offered up upon the altar before the sprinkling of their blood, which is the act that sanctifies such portions for the altar, shall not descend, as they have become the bread of the altar.
הכל
(5) א״ר אָמַר רַבִּי זֵירָא אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ וְשֶׁיָּצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים וּמָה הָתָם דְּאִם בָּא לִזְרוֹק אֵין לוֹ לִזְרוֹק אָמַרְתָּ אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ הָכָא דְּאִם בָּא לִזְרוֹק זוֹרֵק לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
Rabbi Zeira said in support of Ulla: We learn in the mishna as well: The sacrificial portions of an offering whose blood was spilled, or whose blood emerged outside the curtains, shall not descend if they ascended. From this one can infer: And if there, where the blood was spilled, if he comes to sprinkle it he cannot sprinkle it, as there is no blood with which to do so, and you said that if they ascended the altar they shall not descend, then here, where the blood is intact such that if he comes to sprinkle it he sprinkles it, which renders the sacrificial portions permitted for sacrifice upon the altar, is it not all the more so that if they ascended they shall not descend?
Rabbi Zeira said in support of Ulla: We learn in the mishna as well: The sacrificial portions of an offering whose blood was spilled, or whose blood emerged outside the curtains, shall not descend if they ascended. From this one can infer: And if there, where the blood was spilled, if he comes to sprinkle it he cannot sprinkle it, as there is no blood with which to do so, and you said that if they ascended the altar they shall not descend, then here, where the blood is intact such that if he comes to sprinkle it he sprinkles it, which renders the sacrificial portions permitted for sacrifice upon the altar, is it not all the more so that if they ascended they shall not descend?
שנשפך דמה – לא תרד הבשר אם עלה וקא ס״ד דבאימורי קדשים קלים נמי קאי.
ומה – נשפך דמה דהוי עליית בשר לפני זריקה דהא אין כאן זריקה וגריעא משאר עולין לפני זריקה דהתם אם בא לזרוק יש לו מה לזרוק והכא אם בא לזרוק אין לו מה לזרוק ואפ״ה לא תרד וכ״ש היכא דלא נשפך.
אמר ר׳ זירא: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] במשנתנו: שנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים בכל אלו, אם עלו האימורים לא ירדו. ומעתה יש ללמוד: ומה התם [שם] שאם בא לזרוק את הדם אין לו אפשרות לזרוק ולהכשירם להקרבה, שהרי נשפך הדם, בכל זאת אמרת [אומר אתה]: אם עלו לא ירדו, הכא [כאן] שהדם קיים, ואם בא לזרוק זורק ומכשירם להקרבה, לא כל שכן שאם עלו לא ירדו?
Rabbi Zeira said in support of Ulla: We learn in the mishna as well: The sacrificial portions of an offering whose blood was spilled, or whose blood emerged outside the curtains, shall not descend if they ascended. From this one can infer: And if there, where the blood was spilled, if he comes to sprinkle it he cannot sprinkle it, as there is no blood with which to do so, and you said that if they ascended the altar they shall not descend, then here, where the blood is intact such that if he comes to sprinkle it he sprinkles it, which renders the sacrificial portions permitted for sacrifice upon the altar, is it not all the more so that if they ascended they shall not descend?
הכל
(6) תַּרְגְּמַא אַקׇּדְשֵׁי קָדָשִׁים.
The Gemara rejects the inference of Rabbi Zeira: Interpret the mishna as referring specifically to offerings of the most sacred order, whose sacrificial portions are sanctified for the sake of the altar before their blood is presented. Therefore, such sacrificial portions are considered fit for the altar and shall not descend if they ascended. It may be that the sacrificial portions of offerings of lesser sanctity are entirely unfit for the altar before the presentation of their blood.
The Gemara rejects the inference of Rabbi Zeira: Interpret the mishna as referring specifically to offerings of the most sacred order, whose sacrificial portions are sanctified for the sake of the altar before their blood is presented. Therefore, such sacrificial portions are considered fit for the altar and shall not descend if they ascended. It may be that the sacrificial portions of offerings of lesser sanctity are entirely unfit for the altar before the presentation of their blood.
ודוחים: תרגמא [תרגם, הסבר אותה] הלכה זו שבמשנה דווקא בקדשי קדשים שכן אימוריהם מקודשים למזבח אף לפני זריקת הדם, ולכן אם עלו לא ירדו. אבל אימורי קדשים קלים אינם ראויים כלל למזבח קודם זריקת הדם.
The Gemara rejects the inference of Rabbi Zeira: Interpret the mishna as referring specifically to offerings of the most sacred order, whose sacrificial portions are sanctified for the sake of the altar before their blood is presented. Therefore, such sacrificial portions are considered fit for the altar and shall not descend if they ascended. It may be that the sacrificial portions of offerings of lesser sanctity are entirely unfit for the altar before the presentation of their blood.
הכל
(7) הֲרֵי פֶּסַח דְּקָדָשִׁים קַלִּים הוּא תַּרְגְּמַא בְּשֶׁלֹּא לִשְׁמָן.
The Gemara challenges: But there is a Paschal offering, which is an offering of lesser sanctity, and it is mentioned in the same list of items that shall not descend if they ascended. The Gemara explains: Interpret the case of a Paschal offering as referring to where it was slaughtered not for its sake, but not to where its blood was spilled or emerged outside the curtains.
The Gemara challenges: But there is a Paschal offering, which is an offering of lesser sanctity, and it is mentioned in the same list of items that shall not descend if they ascended. The Gemara explains: Interpret the case of a Paschal offering as referring to where it was slaughtered not for its sake, but not to where its blood was spilled or emerged outside the curtains.
והרי פסח – שנינו בה דקתני סיפא והפסח והחטאת כו׳ וקא ס״ד דאפסולי דקתני ברישא נמי קאי כגון אם נשפך דמו או יצא.
תרגמא אשלא לשמו – פסח לא תנא ליה אלא אפסולא דשלא לשמו כדקתני בה ששחטן שלא לשמן.
ומקשים: הרי קרבן פסח, שנזכר באותה רשימה של דברים שאם עלו לא ירדו, שקדשים קלים הוא! ודוחים: תרגמא [תרגם, הסבר] שהוזכר שם פסח רק בענין אם נשחט שלא לשמן, ולא לענין נשפך ויצא הדם.
The Gemara challenges: But there is a Paschal offering, which is an offering of lesser sanctity, and it is mentioned in the same list of items that shall not descend if they ascended. The Gemara explains: Interpret the case of a Paschal offering as referring to where it was slaughtered not for its sake, but not to where its blood was spilled or emerged outside the curtains.
הכל
(8) תְּנַן וְכוּלָּן שֶׁעָלוּ חַיִּין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ יֵרְדוּ הָא שְׁחוּטִין לֹא יֵרְדוּ מַאי לָאו ל״ש לָא שְׁנָא קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים לָא שְׁנָא קָדָשִׁים קַלִּים.
We learned in the mishna: And all of them that if they ascend they do not descend, if they ascended to the top of the altar alive, they descend. But it may be inferred from here that slaughtered animals shall not descend, even if their blood was not presented. What, is it not that this inference applies to all offerings, and the halakha is not different with regard to offerings of the most sacred order, and it is not different with regard to offerings of lesser sanctity?
We learned in the mishna: And all of them that if they ascend they do not descend, if they ascended to the top of the altar alive, they descend. But it may be inferred from here that slaughtered animals shall not descend, even if their blood was not presented. What, is it not that this inference applies to all offerings, and the halakha is not different with regard to offerings of the most sacred order, and it is not different with regard to offerings of lesser sanctity?
הכי גרסינן: תנן וכולן שעלו חיין לגבי מזבח ירדו הא שחוטין לא ירדו מאי לאו לא שנא קדשי קדשים ל״ש קדשים קלים לא הא שחוטין מהן ירדו ומהן לא ירדו והא כולן קתני כולן אחיין פשיטא לעולם ובדוקין שבעין כו׳.
תנן וכולן שעלו חיין – קא סלקא דעתך הא כולן אכל קדשים קאמר ואכשרין קאי ולא אפסולין דתני ברישא קאי דלא שייך בהו חיין דבכל הפסולין הנזכרים באם עלו לא ירדו אין בהן פסול מחיים הלכך אכשרין קאי והאי כולן ע״כ כל הקדשים קאמר לא שנא קדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים וקאמר הא שחוטין לא ירדו ובלאחר זריקת דמים לא איצטריך לאשמועינן דאמאי ירדו.
תנן [שנינו במשנתנו]: וכולן שעלו חיין לגבי מזבח — ירדו, ונדייק מכאן: הא [אבל] שחוטין — לא ירדו גם אם לא נזרק דמם. מאי לאו [האם אין] דיוק זה חל על כל הקדשים, לא שנא [אינו שונה] בקדשי קדשים, לא שנא [אינו שונה] בקדשים קלים?
We learned in the mishna: And all of them that if they ascend they do not descend, if they ascended to the top of the altar alive, they descend. But it may be inferred from here that slaughtered animals shall not descend, even if their blood was not presented. What, is it not that this inference applies to all offerings, and the halakha is not different with regard to offerings of the most sacred order, and it is not different with regard to offerings of lesser sanctity?
הכל
(9) לָא הָא שְׁחוּטִין מֵהֶן יֵרְדוּ מֵהֶן לֹא יֵרְדוּ וְהָא כּוּלָּן קָתָנֵי כּוּלָּם אַחַיִּין.
The Gemara responds: No, it is possible to infer as follows: But with regard to slaughtered animals, some of them shall descend and some of them shall not descend. The Gemara challenges: But the mishna teaches that all of them shall descend if they ascended alive, in which case it must be inferred with regard to all of them that if they were slaughtered they shall not descend. The Gemara explains: When the mishna states: All of them shall descend, it is referring only to animals that ascended upon the altar while still alive, in order to emphasize that all fit animals that ascended while still alive shall descend and are not slaughtered atop the altar. The mishna did not intend to teach the halakha with regard to all slaughtered animals.
The Gemara responds: No, it is possible to infer as follows: But with regard to slaughtered animals, some of them shall descend and some of them shall not descend. The Gemara challenges: But the mishna teaches that all of them shall descend if they ascended alive, in which case it must be inferred with regard to all of them that if they were slaughtered they shall not descend. The Gemara explains: When the mishna states: All of them shall descend, it is referring only to animals that ascended upon the altar while still alive, in order to emphasize that all fit animals that ascended while still alive shall descend and are not slaughtered atop the altar. The mishna did not intend to teach the halakha with regard to all slaughtered animals.
ומשני לא תימא הא שחוטין כולן לא ירדו אלא אימא הא שחוטין יש מהן ירדו ויש מהן לא ירדו קדשי קדשים לא ירדו קדשים קלים ירדו.
והא כולן קתני – מאי לאו אדוקיא דהא שחוטין לא ירדו נמי קאי.
כולן משום חיין – נקט לה למימר דירדו דאין מזבח מקדש חיין.
ודוחים: לא, אפשר לומר: הא [אבל] שחוטין — מהן ירדו, מהן לא ירדו. ומקשים: והא [והרי] ״כולן״ קתני [שנה], ועל כולם יש לדייק שאם היו שחוטים לא ירדו! ומשיבים: מה ששנינו ״כולם״ מתייחס רק לחיין, להשמיענו שכל הקרבנות הכשרים שעלו למזבח — ירדו, ואין צורך לשוחטם על המזבח, ואינה מלמדת לגבי שחוטים.
The Gemara responds: No, it is possible to infer as follows: But with regard to slaughtered animals, some of them shall descend and some of them shall not descend. The Gemara challenges: But the mishna teaches that all of them shall descend if they ascended alive, in which case it must be inferred with regard to all of them that if they were slaughtered they shall not descend. The Gemara explains: When the mishna states: All of them shall descend, it is referring only to animals that ascended upon the altar while still alive, in order to emphasize that all fit animals that ascended while still alive shall descend and are not slaughtered atop the altar. The mishna did not intend to teach the halakha with regard to all slaughtered animals.
הכל
(10) פְּשִׁיטָא לְעוֹלָם אַחַיִּין וּבְדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן וְאַלִּיבָּא דר״ע דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that live animals that ascended upon the altar shall descend? The Gemara answers: Actually, the mishna intends to teach the halakha with regard to living animals but is referring specifically to animals blemished on the cornea of the eye, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that in the case of such a small blemish, if they ascended the altar they shall not descend. The phrase: All of them shall descend, teaches that even Rabbi Akiva agrees that such animals that ascended while still alive shall descend.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that live animals that ascended upon the altar shall descend? The Gemara answers: Actually, the mishna intends to teach the halakha with regard to living animals but is referring specifically to animals blemished on the cornea of the eye, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that in the case of such a small blemish, if they ascended the altar they shall not descend. The phrase: All of them shall descend, teaches that even Rabbi Akiva agrees that such animals that ascended while still alive shall descend.
ערך דק
דק – אדוקין שבעין ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו (זבחים פה. עבודה זרה ה: ונא) אלימא בדוקין שבעין השתא לבני נח לגבוה חזיא בבמה דידהו לארורה מיבעיא. (בכורות לח) סח לי רבי יאשי׳ דמן אושא דק שחור משוקע הרי זה מום צף אינו מום לבן צף הרי מום משוקע אינו מום. (בכורות מד) ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן פי׳ דק בלעז מלי״א פעמים גבוה פעמים משוקע כדמפורש בגמרא.
א. [איין הויט איבער דיא אויגין.]
פשיטא – דירדו דהא חוזרין ועולין לאחר שחיטה הואיל ובכשרין קיימי.
לעולם אחיין – נקט כולן ולאשמועינן דירדו ובדוקין שבעין איצטריך לאשמועינן שפסולין מחיים וכי מחתינן להו תו לא מסקי דקי״ל (לעיל דף פד.) בפסולין כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואפי׳ הכי ירדו דאין מזבח מקדש חיים.
ואליבא דר״ע – נקט לה דאמר במתניתין בעלי מומין אם עלו לא ירדו ומוקמינן לה לקמן בדוקין שבעין ואשמעינן מתניתין עלו חיים ירדו הא שחוטין לא ירדו.
ושואלים: ומדוע הוצרכה המשנה לאמר זאת? פשיטא [פשוט] שירדו! ומשיבים: לעולם מדובר על החיין, אבל לא בבעלי חיים כשרים, אלא בבעלי מום בדוקין (קרום) שבעין, ואליבא [ולפי שיטתו] של ר׳ עקיבא, שאמר קודם לכן במשנה שאם עלו לא ירדו, ובאה המשנה להשמיענו כי בחיים מודה הוא שירדו.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that live animals that ascended upon the altar shall descend? The Gemara answers: Actually, the mishna intends to teach the halakha with regard to living animals but is referring specifically to animals blemished on the cornea of the eye, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that in the case of such a small blemish, if they ascended the altar they shall not descend. The phrase: All of them shall descend, teaches that even Rabbi Akiva agrees that such animals that ascended while still alive shall descend.
הכל
(11) בְּמַאי אוֹקֵימְתַּא בִּפְסוּלִין אֵימָא סֵיפָא וְכֵן עוֹלָה שֶׁעָלְתָה חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ תֵּרֵד שְׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ יַפְשִׁיט וִינַתֵּחַ בִּמְקוֹמָהּ וְאִי פְּסוּלָה בַּת הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ הִיא {ויקרא א׳:ו׳} וְנִתַּח אוֹתָהּ אָמַר רַחֲמָנָא אוֹתָהּ כְּשֵׁרָה וְלָא פְּסוּלָה.
The Gemara asks: To what case did you interpret this halakha in the mishna to be referring? You interpreted it as referring to disqualified offerings. Say the latter clause: And likewise, a burnt offering that ascended to the top of the altar alive shall descend. But if one slaughtered the animal at the top of the altar, he should flay it and cut it into pieces in its place, and it is not removed from the altar. And if the mishna is referring to a disqualified offering one must ask: Is a disqualified offering fit for flaying and cutting? The Merciful One states: “And he shall flay the burnt offering, and cut it into its pieces” (Leviticus 1:6), and the word “it” indicates an exclusion: Only fit offerings are flayed and cut, and not those that are disqualified.
The Gemara asks: To what case did you interpret this halakha in the mishna to be referring? You interpreted it as referring to disqualified offerings. Say the latter clause: And likewise, a burnt offering that ascended to the top of the altar alive shall descend. But if one slaughtered the animal at the top of the altar, he should flay it and cut it into pieces in its place, and it is not removed from the altar. And if the mishna is referring to a disqualified offering one must ask: Is a disqualified offering fit for flaying and cutting? The Merciful One states: “And he shall flay the burnt offering, and cut it into its pieces” (Leviticus 1:6), and the word “it” indicates an exclusion: Only fit offerings are flayed and cut, and not those that are disqualified.
ונתח אותה – אמרינן בתורת כהנים כשרה ולא פסולה שאם נפסלה קודם הפשט שורפה בעזרה והא נמי בראש המזבח נהי דלא תרד דקדשה מזבח מיהו לא בעי הפשט ונתוח.
ומקשים: במאי אוקימתא [במה העמדת] את ההלכה הזו במשנה — בפסולין, אימא סיפא [אמור את סופה]: וכן עולה שעלתה חיה לראש המזבח — תרד, שחטה בראש המזבח — יפשיט וינתח במקומה. ואי [ואם] פסולה היא, כדבריך, יש לתמוה: וכי בת הפשט ונתוח היא? הלוא ״והפשיט את העולה ונתח אתה״ (ויקרא א, ו) אמר רחמנא [אמרה התורה], ״אתה״ — הרי זה מיעוט: כשרה ולא פסולה!
The Gemara asks: To what case did you interpret this halakha in the mishna to be referring? You interpreted it as referring to disqualified offerings. Say the latter clause: And likewise, a burnt offering that ascended to the top of the altar alive shall descend. But if one slaughtered the animal at the top of the altar, he should flay it and cut it into pieces in its place, and it is not removed from the altar. And if the mishna is referring to a disqualified offering one must ask: Is a disqualified offering fit for flaying and cutting? The Merciful One states: “And he shall flay the burnt offering, and cut it into its pieces” (Leviticus 1:6), and the word “it” indicates an exclusion: Only fit offerings are flayed and cut, and not those that are disqualified.
הכל
(12) סֵיפָא אֲתָאן לִכְשֵׁרָה וּמַאי קָמַשְׁמַע לַן דְּיֵשׁ הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
The Gemara answers: In the latter clause we come to refer to a fit offering. The Gemara asks: And what does this teach us? The Gemara answers: It teaches that there is flaying and cutting at the top of the altar, and it is not considered degrading to the altar.
The Gemara answers: In the latter clause we come to refer to a fit offering. The Gemara asks: And what does this teach us? The Gemara answers: It teaches that there is flaying and cutting at the top of the altar, and it is not considered degrading to the altar.
סיפא דמתני׳ אתאן לכשרים – והכי קאמר וכן עולה חיה כשרה שעלתה כו׳ ומאי קא משמע לן פשיטא דתרד דהא הדרא סלקא.
ומשני הא קמ״ל דהיכא דשחטה בראש המזבח לא צריך לאחותה ואסוקה ואע״ג דהדר סלקא אלא מפשיטה בראש המזבח.
דיש הפשט – בכשרות.
ומאי קמ״ל דיש הפשט ונתוח בראש המזבח הניחא למ״ד כו׳ – תימה דהך קושיא יכול להקשות בלאו הכי דהיכי דמי אי בפסולים ונתח אותו אמר רחמנא ואי בכשרין הניחא כו׳ ומפרש ה״ר חיים דאם עלתה בראש המזבח לכ״ע יש הפשט ונתוח וכשהיא למטה פליגי מהו להעלותה ולהפשיטה והכי פירושא בשלמא אי מיירי רישא בכשרין ותיהוי סייעתא לעולא ותנא סיפא לגלויי רישא דבכשרים אף על גב דסיפא לא אשמועינן מידי דלכ״ע יש הפשט ונתוח בראש המזבח ולא תניא אלא לגלויי ארישא אלא אי אמרת רישא בפסולין סיפא במאי אי בפסולין ונתח אותה אמר רחמנא ואי בכשרין מאי קא משמע לן אי קא משמע לן דיש הפשט ונתוח בראש המזבח כלומר אפילו הורידה יעלנה להפשיטה הניחא למאן דאמר כו׳.
ומשיבים: סיפא אתאן [בסוף, בהלכה זו לגבי עולה, באנו] לכשרה. ושואלים: ומאי קמשמע לן [מה משמיע לנו]? ומשיבים: שיש הפשט ונתוח גם בראש המזבח, ואין בכך גנאי.
The Gemara answers: In the latter clause we come to refer to a fit offering. The Gemara asks: And what does this teach us? The Gemara answers: It teaches that there is flaying and cutting at the top of the altar, and it is not considered degrading to the altar.
הכל
(13) וּלְמַאן דְּאָמַר אֵין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק הַדָּם וְהוּרְצָה בָּשָׂר שָׁעָה אַחַת יַפְשִׁיטֶנָּה וְעוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים.
The Gemara asks: But according to the one who says that there is no flaying and cutting at the top of the altar, what can be said? The Gemara answers: According to that opinion, what are we dealing with here? We are dealing with a case where the animal that ascended while still alive had a time of fitness, during which it was slaughtered atop the altar and its blood was presented, and thereafter it became disqualified. And the last clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who says: Since the blood was sprinkled, thereby effecting acceptance of the flesh of the offering for a moment, even if the offering then became disqualified, he shall flay it and its hide is given to the priests, and its flesh is burned.
The Gemara asks: But according to the one who says that there is no flaying and cutting at the top of the altar, what can be said? The Gemara answers: According to that opinion, what are we dealing with here? We are dealing with a case where the animal that ascended while still alive had a time of fitness, during which it was slaughtered atop the altar and its blood was presented, and thereafter it became disqualified. And the last clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who says: Since the blood was sprinkled, thereby effecting acceptance of the flesh of the offering for a moment, even if the offering then became disqualified, he shall flay it and its hide is given to the priests, and its flesh is burned.
אין הפשט – הואיל והדר מצי לאסוקה לאו אורח ארעא להפשיט שם.
הכא במאי עסקינן – לעולם כשעלתה כשרה חיה ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה הלכך יפשיט וינתח במקומה דאי מחית לה תו לא סלקא ודקשיא לך פסולה לאו בת הפשט היא.
כגון דהיתה לו שעת הכושר – להפשט קודם פסולה בת הפשט ונתוח היא ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף וכרבי אלעזר בר״ש דאמר לקמן בפרק טבול יום (דף קד.) כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת להקטיר ונפסלה יפשיטנה ועורה לכהנים ואין עורה נשרף עמה הילכך השתא נמי כי איתא בראש המזבח ונקטרת בעיא הפשט ונתוח.
עורה לכהנים גרסינן – כדכתיב (ויקרא ז) עור העולה אשר הקריב לכהן.
ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר]: אין הפשט ונתוח בראש המזבח, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: לשיטתו, הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שהיתה לו שעת הכושר ונפסלה, שעלתה חיה, ושחטה בראש המזבח וזרק דמה, ואחר כך אירע בה פסול. ומשנה זו לדעת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון היא, שאמר: כיון שנזרק הדם ובכך הורצה בשר להקרבה שעה אחת, הרי אף שנפסלה לאחר מכן — יפשיטנה ועורה לכהנים, ובשרה מוקטר.
The Gemara asks: But according to the one who says that there is no flaying and cutting at the top of the altar, what can be said? The Gemara answers: According to that opinion, what are we dealing with here? We are dealing with a case where the animal that ascended while still alive had a time of fitness, during which it was slaughtered atop the altar and its blood was presented, and thereafter it became disqualified. And the last clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who says: Since the blood was sprinkled, thereby effecting acceptance of the flesh of the offering for a moment, even if the offering then became disqualified, he shall flay it and its hide is given to the priests, and its flesh is burned.
הכל
(14) וְאֶלָּא דְּקָתָנֵי כֵּיצַד עוֹשֶׂה מוֹרִיד אֶת הַקְּרָבַיִם לְמַטָּה וּמַדִּיחָן לְמָה לִי.
The Gemara asks: But if the mishna is referring to an offering that became disqualified, then with regard to that which is taught in a baraita concerning the mishna: What shall he do with such an offering? He takes the innards down from the altar, placing them below it, and thereafter rinses them, why do I need to do so? Since the innards of a disqualified offering may not be returned to the altar once they have been removed from it, why should they be removed from the altar?
The Gemara asks: But if the mishna is referring to an offering that became disqualified, then with regard to that which is taught in a baraita concerning the mishna: What shall he do with such an offering? He takes the innards down from the altar, placing them below it, and thereafter rinses them, why do I need to do so? Since the innards of a disqualified offering may not be returned to the altar once they have been removed from it, why should they be removed from the altar?
אלא הא דקתני כיצד הוא עושה כו׳ – בברייתא דזבחים גרסינן ליה גבי עולה שעלתה חיה למזבח ושחטה וקאמר יפשוט וינתח במקומה וקתני סיפא מוריד את הקרביים למטה ומדיחן ואי בפסולה מכי מחית לה תו לא סלקא.
ושואלים: ואלא, אם בפסולה מדובר, דקתני [מה שהוא שונה] בתוספתא על משנתנו: כיצד עושה? מוריד את הקרבים למטה ומדיחן, למה לי? כלומר, מדוע? הרי לאחר שמורידם שוב לא יעלו!
The Gemara asks: But if the mishna is referring to an offering that became disqualified, then with regard to that which is taught in a baraita concerning the mishna: What shall he do with such an offering? He takes the innards down from the altar, placing them below it, and thereafter rinses them, why do I need to do so? Since the innards of a disqualified offering may not be returned to the altar once they have been removed from it, why should they be removed from the altar?
הכל
(15) הֵיכִי נַעֲבֵיד נַקְרְבִינְהוּ בְּפִרְתַּיְיהוּ {מלאכי א׳:ח׳} הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ.
The Gemara responds: Rather, what should we do? Should we offer them with their dung? Doesn’t the verse state: “Present it now to your governor; will he be pleased with you? Or will he accept your person?” (Malachi 1:8), and isn’t it derived from this verse that items considered repulsive to people are not fit for use as an offering for the Most High?
The Gemara responds: Rather, what should we do? Should we offer them with their dung? Doesn’t the verse state: “Present it now to your governor; will he be pleased with you? Or will he accept your person?” (Malachi 1:8), and isn’t it derived from this verse that items considered repulsive to people are not fit for use as an offering for the Most High?
ומשיבים: אלא היכי נעביד [כיצד נעשה]? נקרבינהו בפרתייהו [נקריב אותם עם הפרש שבתוכם]? הלוא על כיוצא בזה כבר נאמר: ״הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך״ (מלאכי א, ח), שדבר המאוס לפני בשר ודם אין ראוי להקריבו לגבוה!
The Gemara responds: Rather, what should we do? Should we offer them with their dung? Doesn’t the verse state: “Present it now to your governor; will he be pleased with you? Or will he accept your person?” (Malachi 1:8), and isn’t it derived from this verse that items considered repulsive to people are not fit for use as an offering for the Most High?
הכל
(16) אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן מַדִּיחָן לְמָה לִי דְּאִי מִיתְרְמֵי כֹּהֵן אַחֲרִינָא וְלָא יָדַע נַסְּקִינְהוּ
The Gemara clarifies: This is what we are saying: Since one removes the innards of a disqualified offering from atop the altar and they may not be returned, why do I need to rinse them? The Gemara answers: The concern is that if another priest chances upon these innards and does not know that they are disqualified for the altar, he will sacrifice them upon the altar with their dung.
The Gemara clarifies: This is what we are saying: Since one removes the innards of a disqualified offering from atop the altar and they may not be returned, why do I need to rinse them? The Gemara answers: The concern is that if another priest chances upon these innards and does not know that they are disqualified for the altar, he will sacrifice them upon the altar with their dung.
אנן הכי קאמרינן מדיחן למה לי – הואיל ולא הדרי סלקי.
ומשני: דאי מתרמי כהן אחרינא דלא ידע – שנפסלה ניסקינהו.
ומסבירים: אנן הכי קאמרינן [אנו כך אומרים, תמהים]: הואיל ומורידים את הקרביים, מדיחן למה לי? והרי כיון שפסולים הם, שוב אין מעלים אותם! ומשיבים: משום חשש דאי מיתרמי [שאם מזדמן] כהן אחרינא [אחר] ולא ידע שהם פסולים — נסקינהו [יעלה אותם] כשהפרש בתוכם.
The Gemara clarifies: This is what we are saying: Since one removes the innards of a disqualified offering from atop the altar and they may not be returned, why do I need to rinse them? The Gemara answers: The concern is that if another priest chances upon these innards and does not know that they are disqualified for the altar, he will sacrifice them upon the altar with their dung.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים פה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), הערוך על סדר הש"ס זבחים פה., רש"י זבחים פה., תוספות זבחים פה., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים פה.
Zevachim 85a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Collected from HeArukh Zevachim 85a, Rashi Zevachim 85a, Tosafot Zevachim 85a, Steinsaltz Commentary Zevachim 85a