Zevachim 74a – זבחים עד.‏ – Shas HaMeforash

(1)

וּתְנַן ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם קָרַב הָרֹאשׁ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יִקְרְבוּ כָּל הָרָאשִׁים.

And we learned in a mishna (77b) that in a case where sacrificial portions from unblemished burnt offerings became mixed with sacrificial portions from blemished burnt offerings, which are disqualified, Rabbi Eliezer says: If the head of one of them was sacrificed on the altar before they knew of the blemish, all the heads should be sacrificed, as it is assumed that the head of the disqualified animal was the one already sacrificed on the altar. This indicates that even with regard to slaughtered animals, if they were rejected from the altar due to being in a mixture, they are not permanently rejected, but are fit after the fact.

הערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך עמד

עמד – ^א(תמיד פרק ה) ראש המעמד היה מעמיד את טמאים פי׳ היו עומדין ישראל על הקרבנות בירושלים. ויש להם ראש להעמידם לתפלה ורואין התמיד כדתנן (תענית כו.) אלו הן המעמדות וכבר פי׳ בערך אנש. (כתובות כח.) מעמד ומושב היה לפלוני במקום הזה (בבא קמא ק) ת״ר אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כנגד הבל הבלים וכבר פי׳ בערך ברך (בראשית רבה פ״ו) ויהי בהקשותה כתוב אחד אומר נצב לריב ה׳ ועומד לדין עמים וכתוב אחד אומר כי שם אשב לשפוט את כל הגוים כשדן את ישראל מעומד מקצר הדין ומפשר הדין ולאומות דן מיושב מאריך ומדקדק בו (יבמות קו) ישיבתה זו היא עמידתה פי׳ ישיבתם בלא יבום זו היא עמידתה וכן תתקיים יפה אמר לה והא ידעה כלום יודעת זו כלום שאינו מתכוין לשם יבום (נגעים פרק א) להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון כדכתיב ואם בעיניו עמד הנגע (זבחים עד) נפילה נמי ניבדקה קסבר עמדה צריכה מעל״ע הלכך צריכה בדיקה. עמוד החוזר פי׳ הרעי היוצא משפת החלחולת ולח ובהיותו יבש יוצא כמין עמוד סילון הוא קלוח השתן שיוצא כמו הסילון כבר פי׳ בערך הדרוקן וירקון (ברכות כח) נר ישראל עמוד סימיני פי׳ שני עמודים היו במקדש ועליהן כל הבנין (ערלה פרק א) המעמיד בשרף העלין פי׳ המדבק שברי כלים בקומום של ערלה וי״א המעמיד בו חלב ומקפהו (א״ב לא דקדק המפרש מדבק שברי כלים כי בפי׳ איתמר (עבודה זרה לה) מפני מה אסרו גבינות של עכו״ם רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף של ערלה) (ידים פרק ב) ר׳ יהודה אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה עמוד (בריש עוקצים) העמוד שהוא מכוון כנגד האוכל פי׳ כשיזקינו הכרישים והקפלוטות והבצלים יעשו באמצעיתם מין עמוד ובראשו תרמל ובו הזרע.

ערך שקל

שקל – ^ב(בבא קמא ג. ובסיפרי בפרשת חטאת נשיא) מכדי שקול הוא ויבואו שניהם פי׳ מכדי דין השן והרגל שוה זה יש הנאה להיזיקו וזה היזיקו מצוי אין אחד מכריע על חברו באיזה דרך אתה יכול לרבות האחד ולמעט האחד אי אפשר לך לרבות אלא שניהם (סוטה מד: סנהדרין יד.) אין ב״ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד אין עושין ב״ד שקול לכתחילה פי׳ כגון שנים אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב כיון שאין מי שיכריע ביניהן נמצא הדבר שקול וכן ד׳ וכן ו׳ אין עושין ב״ד זוגות אלא עד שיהא אחד מכריע שנאמר אחרי רבים להטות היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועביד כאידך היינו שיקול הדעת (ברכות לג) מתוך ששקול׳ כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים (ירושלמי) כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם רבי חייא כרוזא שמע לה מן הדא יחיינו מיומים וגו׳ ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ (זבחים עד) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות וכתיב ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד גבה מכל שבט נ׳ והן ת״ר ואכתי קשיין אהדדי התם זהב הכא כסף אלא הכי קאמר גבה כסף במשקל ת״ר זהב רבי יוסי אומר משום אבא יוסי בן דוסא בקר ומקום מזבח בנ׳ וכל הבית בת״ר רבי אלעזר בן שמוע אמר בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית בו׳ מאות.

א. [שאפירי זיילע.]

ב. [וועגען, גלייכן, געוויכט.]

ותנן ר״א אומר כו׳ – לא שייך למימר אדפריך מר׳ אליעזר לסייעיה מדרבנן דאמרו אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצאו לבית השריפה וגבי כוסות ישפך לאמה דלמא דרבנן לאו משום דחייה פסלי אלא מטעם אחרינא.

ומכל מקום תנן [שנינו במשנה] שבמקרה שנתערב איבר של בהמה בעלת מום באיברי עולה העומדים להקרבה, כגון ראש בראשים, ולכתחילה אסור להקריב אף לא אחד מהם, ר׳ אליעזר אומר: אם כבר קרב הראש של אחד מהן — יקרבו כל שאר הראשים. שכן יש לתלות ולומר שאותו הראש שקרב הוא ראשו של בעל המום. הרי איפוא, שגם איברים של שחוטים, שנדחים לגמרי, אם נדחו מהקרבה מחמת איסור שנתערב בהם — אין הם נדחים לגמרי, וכשרים בדיעבד!

And we learned in a mishna (77b) that in a case where sacrificial portions from unblemished burnt offerings became mixed with sacrificial portions from blemished burnt offerings, which are disqualified, Rabbi Eliezer says: If the head of one of them was sacrificed on the altar before they knew of the blemish, all the heads should be sacrificed, as it is assumed that the head of the disqualified animal was the one already sacrificed on the altar. This indicates that even with regard to slaughtered animals, if they were rejected from the altar due to being in a mixture, they are not permanently rejected, but are fit after the fact.

הערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) הוּא דְּאָמַר כְּחָנָן הַמִּצְרִי דְּתַנְיָא חָנָן הַמִּצְרִי אוֹמֵר אֲפִילּוּ דָּם בְּכוֹס מֵבִיא חֲבֵירוֹ וּמְזַוֵּוג לוֹ.

The Gemara explains that this mishna affords no proof, as Rabbi Eliezer states his ruling in accordance with the opinion of Ḥanan the Egyptian, who maintains that even slaughtered animals are not permanently rejected. As it is taught in a baraita that Ḥanan the Egyptian says, with regard to the two goats of Yom Kippur, the one sacrificed to God and the scapegoat designated to be sent to Azazel: Even if the blood of the sacrificed goat is already in the cup where it was collected and the scapegoat dies, the sacrificed goat is still a fit offering, and the priest brings another goat and joins it to this slaughtered goat to serve as the scapegoat. By contrast, the other tanna’im, who maintain that slaughtered animals are rejected, hold that once they have become rejected due to being in a mixture they are no longer fit for sacrifice, as stated by Rava.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הוא דאמר – ר״א כחנן המצרי ס״ל דאפילו בשחוטין לית ליה דחייה.

אפילו דם – שעיר הנעשה בפנים בכוס שכבר נשחט אם מת המשתלח מביא חבירו מן השוק ומזווג לדם ולא אמרינן הואיל ונדחה הדם במיתת חבירו ישפך ויביא שנים ויגריל עליהן ויתכפר בהן.

ומשיבים: אין מכאן ראיה, שכן הוא ר׳ אליעזר אומר את דבריו כשיטת חנן המצרי, שאמר שאף שחוטים אינם נדחים. דתניא [שכך שנויה ברייתא], חנן המצרי אמר: אפילו כבר נשחט שעיר יום הכיפורים, שמזים מדמו בקודש הקדשים, והדם שלו כבר נמצא בתוך הכוס, ומת בן זוגו (השעיר המשתלח לעזאזל) ובאותה שעה לא ניתן לזרוק את הדם — אין הדם נדחה בכך, אלא מביא חבירו (שעיר אחר), ומזווג (מצרף) לו שישמש כשעיר המשתלח לעזאזל. אך לדעת הסבורים שיש דחייה בקרבנות, הרי גם אם נאסרו לכתחילה מחמת תערובת — שוב אין הם כשרים להקרבה, וכדברי רבא.

The Gemara explains that this mishna affords no proof, as Rabbi Eliezer states his ruling in accordance with the opinion of Ḥanan the Egyptian, who maintains that even slaughtered animals are not permanently rejected. As it is taught in a baraita that Ḥanan the Egyptian says, with regard to the two goats of Yom Kippur, the one sacrificed to God and the scapegoat designated to be sent to Azazel: Even if the blood of the sacrificed goat is already in the cup where it was collected and the scapegoat dies, the sacrificed goat is still a fit offering, and the priest brings another goat and joins it to this slaughtered goat to serve as the scapegoat. By contrast, the other tanna’im, who maintain that slaughtered animals are rejected, hold that once they have become rejected due to being in a mixture they are no longer fit for sacrifice, as stated by Rava.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אָמַר ר״נרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב ^אטַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה¹ שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת וְנָפְלָה אַחַת מֵהֶם לַיָּם הַגָּדוֹל הוּתְּרוּ כּוּלָּן דְּאָמְרִינַן הָךְ דִּנְפַל הַיְינוּ דְּאִיסּוּרָא.

§ Concerning a similar case, Rav Naḥman says that Rava bar Avuh says that Rav says: With regard to a ring used in idol worship, from which it is prohibited to derive benefit and which is not nullified even in a ratio of one in one hundred, that was intermingled with one hundred permitted rings, and subsequently one of them fell into the Great Sea [Yam HaGadol], they are all permitted. The reason is that we say: That ring that fell into the Great Sea is the prohibited ring.

א. רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ז׳:י׳
טור יורה דעה ק״מ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ז׳:י׳
טור יורה דעה ק״מ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א׳

¹טבעת של עבודת כוכבים – שנתקשטה בה עבודת כוכבים.

1. בדפוס וילנא ד״ה זה מופיע לאחר ד״ה ״והא אמר ר״א״.

ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן – משום דמדאורייתא ברובא בטיל כדפירשנו [מש״ה] הקילו כאן ודוקא נפלה ממילא אבל הפילה אפילו שוגג קנסינן אטו מזיד ודוקא לים הגדול שאינה בעין אבל פירשה לא כדמוכח בההיא ופרשו ארבעים למקום אחד דלא מהניא פרישתה להתיר השאר וכן מוכח דקאמר רב דאמר כר״א וגבי אין המדומע מדמע אלא לפי החשבון שמעינן ליה לר״א בפ״ק דתרומות דאמר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה אבל האחרים לא נתקנו.

א ועוד בענין זה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: טבעת של עבודה זרה, שהיא אסורה בהנאה ואינה בטילה אפילו באלף, שנתערבה במאה טבעות של היתר, ולאחר מכן נפלה אחת מהם לים הגדול — הותרו כולן, משום דאמרינן [שאומרים אנו]: הך דנפל היינו דאיסורא [זו שנפלה זוהי הטבעת של האיסור].

§ Concerning a similar case, Rav Naḥman says that Rava bar Avuh says that Rav says: With regard to a ring used in idol worship, from which it is prohibited to derive benefit and which is not nullified even in a ratio of one in one hundred, that was intermingled with one hundred permitted rings, and subsequently one of them fell into the Great Sea [Yam HaGadol], they are all permitted. The reason is that we say: That ring that fell into the Great Sea is the prohibited ring.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן אֲפִילּוּ אַחַת בְּרִיבּוֹא יָמוּתוּ כּוּלָּן אַמַּאי נֵימָא דְּמִית אִיסּוּרָא מִית.

Rava raised an objection to Rav Naḥman from the mishna: With regard to all the offerings that were intermingled with animals from which deriving benefit is prohibited, even if the ratio is one in ten thousand, they all must die. According to the opinion of Rav, that we say the one that was lost is the prohibited item, why must they all die? Let us say, with regard to the first animal that died, that the prohibited animal died, and the rest should be permitted.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואמאי ימותו כולן – מכיון שמת אחד מהן ליתלי ביה ונימא דאיסורא מית והנותרים יקרבו.

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן ממה ששנינו במשנתנו: כל הזבחים שנתערבה בהם חטאת המתה או שור הנסקל, אפילו התערבה אחת בריבוא — נאסרה כל התערובת וימותו כולן. ולשיטת רב, שתולים לומר שזה שאבד הוא האסור, אמאי [מדוע] ימותו כולם? נמתין שימות אחד מהם, ונימא [נאמר]: זה דמית [שמת] — איסורא מית [האיסור הוא שמת], והשאר יהיו מותרים!

Rava raised an objection to Rav Naḥman from the mishna: With regard to all the offerings that were intermingled with animals from which deriving benefit is prohibited, even if the ratio is one in ten thousand, they all must die. According to the opinion of Rav, that we say the one that was lost is the prohibited item, why must they all die? Let us say, with regard to the first animal that died, that the prohibited animal died, and the rest should be permitted.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב דְּאָמַר כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם קָרַב הָרֹאשׁ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יִקְרְבוּ כָּל הָרָאשִׁים כּוּלָּן.

Rav Naḥman said to Rava: Rav states his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as we learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: If the head of one of them is sacrificed on the altar before the priests knew of the blemish, all the heads should be sacrificed, as it is assumed that the head of the disqualified animal was the one already sacrificed on the altar.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כר״א דאמר אם קירב כו׳ – ומתניתין היא אלמא תלינן איסורא בהאי דאזיל.

רב דאמר כר״א – תימה הא טעמא דר״א משום דכתיב (ויקרא כב) מום בם הוא דלא ירצו הא ע״י תערובת ירצו כדמפרש ביומא פ׳ שני שעירים (יומא סד.) אבל בעלמא לא וי״ל דהא דאיצטריך לן קרא לא לחד בתרי אצטריך דבלאו קרא ברובא בטיל אלא לחד בחד אצטריך והש״ס מייתי ליה לקרא משום דכיון דכל כך התיר הכתוב אין ראוי להחמיר מדרבנן לגבוה.

אמר ליה [לו] רב נחמן לרבא: רב שאומר הלכה זו שיש לתלות שהאיסור הוא שנפל, הריהו סבור כשיטת ר׳ אליעזר. דתנן [שכן שנינו במשנה], ר׳ אליעזר אומר: כשנתערבו איברים של בעל מום באיברי עולות כשרות, אם כבר קרב הראש של אחד מהן — יקרבו כל הראשים כולן, משום שאנו תולים שהראש שקרב הוא הראש הפסול.

Rav Naḥman said to Rava: Rav states his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as we learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: If the head of one of them is sacrificed on the altar before the priests knew of the blemish, all the heads should be sacrificed, as it is assumed that the head of the disqualified animal was the one already sacrificed on the altar.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) וְהָא אָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הִתִּיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא ^בשְׁנַיִם שְׁנַיִם אֲבָל אֶחָד אֶחָד לָא א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא תַּרְתֵּי קָאָמֵינָא.

Rava asked Rav Naḥman: But doesn’t Rabbi Elazar say: Rabbi Eliezer permitted the sacrifice of all the heads only if they were sacrificed two by two, as at least one of them is certainly permitted; but he did not permit them to be sacrificed one by one, in case the priest sacrifices the prohibited head by itself? How, then, can Rav Naḥman permit the rings without qualification? Rav Naḥman said to Rava: I too am saying that Rav permits the rings only if they are sold two at a time, in which case one of them is certainly not from idol worship.

ב. רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ז׳:י׳
טור יורה דעה ק״מ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ז׳:י׳
טור יורה דעה ק״מ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א׳

והא אמר ר״א – לקמן בפירקין דלא התיר ר׳ אליעזר להקריב את הנותרים אלא שנים שנים דודאי חד מינייהו דהיתירא שהרי לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא הוא וההוא דאיסורא אזל ליה בהקרבה ראשונה שקרב אחד מהן אבל אחד ואחד לא יקריבו הראשים דבכל חד מספקינן דלמא דאיסורא הוא דליכא למימר מגו.⁠¹

תרתי תרתי קאמינא – שימכור הטבעות שנים שנים.

1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״טבעת של״ שמופיע במהדורתנו לעיל.

הקשה לו רבא לרב נחמן על תירוצו זה: והא [והרי] אמר ר׳ אלעזר: לא התיר ר׳ אליעזר את כל הראשים להקרבה אלא רק כאשר הם מוקרבים שנים שנים, משום שאחד מהם בודאי מותר להקרבה, אבל להקריב אותם אחד אחד — לא התיר, שמא את הפסול הוא מקריב! אמר ליה [לו]: גם אנא [אני] שאמרתי בשם רב, להתיר את כל שאר הטבעות — תרתי קאמינא [שתים שתים אמרתי], שמוכר כל פעם שתי טבעות, שאז יש לומר שאחת מהם בודאי אינה של עבודה זרה.

Rava asked Rav Naḥman: But doesn’t Rabbi Elazar say: Rabbi Eliezer permitted the sacrifice of all the heads only if they were sacrificed two by two, as at least one of them is certainly permitted; but he did not permit them to be sacrificed one by one, in case the priest sacrifices the prohibited head by itself? How, then, can Rav Naḥman permit the rings without qualification? Rav Naḥman said to Rava: I too am saying that Rav permits the rings only if they are sold two at a time, in which case one of them is certainly not from idol worship.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אָמַר רַב טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה¹ שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת וּפֵרְשׁוּ אַרְבָּעִים לְמָקוֹם אֶחָד וְשִׁשִּׁים לְמָקוֹם אַחֵר פֵּרְשָׁה אַחַת מֵאַרְבָּעִים אֵינָהּ אוֹסֶרֶת אַחַת מִשִּׁשִּׁים אוֹסֶרֶת.

The Gemara discusses a similar case. Rav says: With regard to a ring used in idol worship that was intermingled with one hundred permitted rings, and then forty of them became separated to one place, and the other sixty became separated to another place, so that they are now two distinct groups of rings, if one ring from the group of forty became separated from them and then became intermingled with other rings, it does not render them prohibited. But if one ring from the other sixty became separated from its group and became mixed with other rings, it renders them prohibited.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

פירשה אחת מארבעים – ונתערבה באחרות אינן נאסרות וכולה מפרש לה ואזיל.

ב ועוד בענין זה, אמר רב: טבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות של היתר, ונאסרו כולן, ולאחר מכן פרשו ארבעים מהן למקום אחד, והששים האחרות פרשו למקום אחר, והריהן עתה שתי קבוצות נפרדות של טבעות. אם פרשה טבעת אחת מהארבעים, והתערבה בין טבעות אחרות — אינה אוסרת אותן. אבל אם פרשה טבעת אחת מששים האחרות, ונתערבה בטבעות אחרות — אוסרת אותן.

The Gemara discusses a similar case. Rav says: With regard to a ring used in idol worship that was intermingled with one hundred permitted rings, and then forty of them became separated to one place, and the other sixty became separated to another place, so that they are now two distinct groups of rings, if one ring from the group of forty became separated from them and then became intermingled with other rings, it does not render them prohibited. But if one ring from the other sixty became separated from its group and became mixed with other rings, it renders them prohibited.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) מַאי שְׁנָא אַחַת מֵאַרְבָּעִים דְּלָא דְּאָמְרִינַן אִיסּוּרָא בְּרוּבָּא אִיתֵיהּ אַחַת מִשִּׁשִּׁים נָמֵי אָמְרִינַן אִיסּוּרָא בְּרוּבָּא אִיתֵיהּ אֶלָּא אִם ^גפֵּרְשׁוּ אַרְבָּעִים כּוּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד אֵין אוֹסְרוֹת שִׁשִּׁים לְמָקוֹם אֶחָד אוֹסְרוֹת.

The Gemara asks: What is different concerning the case in which one ring from the group of forty separated, that it does not render the other rings prohibited? The reason is that we say: The prohibited ring is in the group that contains the majority of the rings, i.e., it is in the group of sixty. If so, in the case where one ring from the group of sixty became separated and became intermingled with the other rings, we should also say that the prohibited ring is still in the group that contains the majority of the rings, i.e., it is one of the fifty-nine remaining rings. Rather, Rav’s statement was as follows: If all forty became separated to one place, where they became intermingled with other rings, the forty rings do not render those other rings prohibited, as it is assumed that the prohibited ring is in the group of sixty. Conversely, if all of the sixty rings became separated to one place, where they became intermingled with other rings, the sixty rings render those other rings prohibited.

ג. רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ז׳:י׳
טור יורה דעה ק״מ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ז׳:י׳
טור יורה דעה ק״מ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א׳

מאי שנא אחד מהארבעים – דלא אסרה תערובתה דאמרינן איסורא ברובא איתיה בששים.

א׳ מששים – נימא נמי הך דפריש דהיתירא הוא ואיסורא ברובא איתיה בחמשים ותשע הנותרים.

אלא – ה״ק פירשו הארבעים כולם למקום אחד ונתערבו בשאר טבעות אינן אוסרים דאמרינן איסורא בששים איתיה ונהי דהנך עצמם אם לא נתערבו באחרות אסורות לעולם דאפילו ר׳ אליעזר לא אמר תולין את האיסור אלא בדבר שאבד כגון שנפלה אחת מהן לים הגדול דומיא דקרב הראש של אחד מהן אבל לא לתלותו בששים ולהתיר את הארבעים דאין ביטול ברוב לעבודת כוכבים והוו כולהו ספק עבודת כוכבים אבל כי נתערבו באחרות הוו להו ספק ספיקא של עבודת כוכבים.

פירשו ששים למקום אחד אסורות – דכיון דאיסורא ברובא איתיה הוו כולהו ספק עבודת כוכבים.

ותוהים על כך: מאי שנא [במה שונה] אחת מארבעים שלא אוסרת? משום דאמרינן [שאנו תולים ואומרים]: איסורא ברובא איתיה [האיסור ישנו, נמצא, ברוב] בתוך ששים הטבעות. אם כן אף בפרשה טבעת אחת מהששים נמי אמרינן [גם כן אומרים אנו]: איסורא ברובא איתיה [האיסור ישנו ברוב] בחמישים ותשע שנותרו, וטבעת זו של היתר היא! אלא יש לתקן את לשון השמועה, וכך לומר בה: אם פרשו ארבעים כולן למקום אחד ונתערבו שם בתוך טבעות אחרות — אין אוסרות את אותן טבעות אחרות, ומותר לו ליטול מן התערובת, שאנו תולים ואומרים שהטבעת האסורה נמצאת בתוך קבוצת ששים הטבעות. ואולם אם פרשו ששים הטבעות למקום אחד ונתערבו שם בטבעות אחרות — אוסרות את התערובת.

The Gemara asks: What is different concerning the case in which one ring from the group of forty separated, that it does not render the other rings prohibited? The reason is that we say: The prohibited ring is in the group that contains the majority of the rings, i.e., it is in the group of sixty. If so, in the case where one ring from the group of sixty became separated and became intermingled with the other rings, we should also say that the prohibited ring is still in the group that contains the majority of the rings, i.e., it is one of the fifty-nine remaining rings. Rather, Rav’s statement was as follows: If all forty became separated to one place, where they became intermingled with other rings, the forty rings do not render those other rings prohibited, as it is assumed that the prohibited ring is in the group of sixty. Conversely, if all of the sixty rings became separated to one place, where they became intermingled with other rings, the sixty rings render those other rings prohibited.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל א״לאָמַר לִי הַנַּח לַעֲבוֹדָה זָרָה¹ שֶׁסְּפֵיקָהּ וּסְפֵק סְפֵיקָהּ אֲסוּרָה עַד סוֹף הָעוֹלָם.

Rav Yehuda, who said this statement citing Rav, added: When I said this ruling in the presence of Shmuel, that if the forty rings became intermingled with others they do not render them prohibited, he said to me: Disregard this halakha with regard to the case of idol worship, as this prohibition is so stringent that its uncertainty and its compound uncertainty are prohibited forever, i.e., no matter how many uncertainties are added they are all prohibited.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הנח לעבודת כוכבים – מלהקל בספק ספיקא כשאר איסורין ואפילו פירשו ארבעים למקום אחד אסורות.

ואמר רב יהודה, שמסר שמועה זו של רב: כי אמריתה קמיה [כאשר אמרתי אותה לפני] שמואל, שאם נפלו הארבעים למקום אחר אינן אוסרות את הטבעות שנתערבו בהן. אמר לי: הנח להלכה זו מלומר אותה באיסור עבודה זרה, שאיסורה חמור וספיקה וספק ספיקה אסורה, ואף הלאה והלאה עד סוף העולם.

Rav Yehuda, who said this statement citing Rav, added: When I said this ruling in the presence of Shmuel, that if the forty rings became intermingled with others they do not render them prohibited, he said to me: Disregard this halakha with regard to the case of idol worship, as this prohibition is so stringent that its uncertainty and its compound uncertainty are prohibited forever, i.e., no matter how many uncertainties are added they are all prohibited.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) מֵיתִיבִי ^דסְפֵק עֲבוֹדָה זָרָה¹ אֲסוּרָה וּסְפֵק סְפֵיקָהּ מוּתֶּרֶת כֵּיצַד כּוֹס שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה² שֶׁנָּפַל לְאוֹצָר מָלֵא כּוֹסוֹת כּוּלָּן אֲסוּרִין פֵּירַשׁ אֶחָד מֵהֶן לְרִיבּוֹא וּמֵרִיבּוֹא לְרִיבּוֹא מוּתָּרִין.

The Gemara raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: An uncertainty of idol worship is prohibited, but its compound uncertainty is permitted. How so? With regard to a cup used in idol worship that fell into a storeroom full of cups, they are all prohibited. If one of these cups separated from the rest and fell into a group of ten thousand other cups, and from that ten thousand cups a single cup fell into ten thousand other cups, they are permitted. This baraita teaches that only one uncertainty is prohibited, not a compound uncertainty.

ד. רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ז׳:י׳
טור יורה דעה ק״מ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.

2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.

עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ז׳:י׳
טור יורה דעה ק״מ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א׳

פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא מותרין – לא אצטריך מריבוא לריבוא אלא למימר מאן דאסר אסר בכולהו כדפרישית לעיל א״נ משום דיש חילוק בין ריבוא ראשון לריבוא שני דריבוא ראשון אי מתהני מכולהו בבת אחת אסור דקמתהני בחדא ספיקא כיון דבבת אחת מתהני אבל ריבוא שני אפילו נהנה מכולם בבת א׳ ספק ספיקא הוא ושרי וכן מריבוא לג׳ ומג׳ לג׳ מותר אבל אסור ליהנות מג׳ הראשונים בבת אחת ומן השניים שרי מהאי טעמא דפריש ובקונטרס לא פירש כן.

מיתיבי [מקשים] על שמואל ממה ששנינו בברייתא, ספק עבודה זרה — אסורה, וספק ספיקה — מותרת. כיצד? כוס של עבודה זרה שנפל לאוצר (מחסן) מלא כוסות — כולן אסורין, פירש אחד מהן מהכוסות המעורבים הללו ונפל לבין ריבוא (עשרת אלפים) כוסות אחרים, ומאותו ריבוא פרש כוס אחד ונפל לתוך ריבוא כוסות אחרים — מותרין. משמע שרק ספק אסור, אך ספק ספיקא מותר!

The Gemara raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: An uncertainty of idol worship is prohibited, but its compound uncertainty is permitted. How so? With regard to a cup used in idol worship that fell into a storeroom full of cups, they are all prohibited. If one of these cups separated from the rest and fell into a group of ten thousand other cups, and from that ten thousand cups a single cup fell into ten thousand other cups, they are permitted. This baraita teaches that only one uncertainty is prohibited, not a compound uncertainty.

עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ^הרִימּוֹנֵי בָאדָן אוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּא כֵּיצַד נָפַל אֶחָד מֵהֶן לְתוֹךְ רִיבּוֹא וּמֵרִיבּוֹא לְרִיבּוֹא אֲסוּרִין.

The Gemara explains: This is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita (Tosefta, Terumot 5:10) that Rabbi Yehuda says: Prohibited pomegranates from Badan, which are too significant to be nullified, prohibit a mixture in any amount. How so? If one of them fell into a group of ten thousand other pomegranates, and one of that group fell from that ten thousand into another ten thousand, they are all prohibited, despite the fact that this is a compound uncertainty.

ה. רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ז:ד׳
טור יורה דעה ק״י:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״י:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ז:ד׳
טור יורה דעה ק״י:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״י:א׳

ה״ג: תנאי היא דתניא ר׳ יהודה אומר רמוני בדן כו׳ – רמוני בדן אחד מששה דברים שאינן בטילים הן הלכך אוסרים בכל שהוא אם של ערלה או של תרומה הן כולן אסורין ואפילו אחרונים.

ר״ש אומר לריבוא אסורין – ריבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור אבל פירש אחד מאותו ריבוא לג׳ רמונים ומן השלישי פירש אחד למקום אחר מותר אף הג׳ אמצעיים דספק ספיקא בטיל.

ומשיבים: הלכה זו תנאי [מחלוקת תנאים] היא. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יהודה אומר: רימוני באדן, שהם חשובים במיוחד, אם היו אסורים, הריהם אוסרין את תערובתם אפילו בכל שהוא. כיצד? נפל אחד מהן אפילו לתוך ריבוא רימונים של היתר, ומאותו ריבוא פרש רימון אחד ונפל לריבוא רימונים אחרים — כולם אסורין, אף שהוא ספק ספיקא.

The Gemara explains: This is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita (Tosefta, Terumot 5:10) that Rabbi Yehuda says: Prohibited pomegranates from Badan, which are too significant to be nullified, prohibit a mixture in any amount. How so? If one of them fell into a group of ten thousand other pomegranates, and one of that group fell from that ten thousand into another ten thousand, they are all prohibited, despite the fact that this is a compound uncertainty.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן לְרִיבּוֹא אֲסוּרִין ^ווּמֵרִיבּוֹא לִשְׁלֹשָׁה וּמִשְּׁלֹשָׁה לְמָקוֹם אַחֵר מוּתָּר.

The baraita continues: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: If a prohibited pomegranate fell into a group of ten thousand pomegranates, they are all prohibited, as he concedes that these pomegranates are not nullified in a majority. But if one pomegranate from the ten thousand fell into a group of three pomegranates, and one of these three pomegranates fell into a different place, it is permitted, as this is a compound uncertainty.

ו. רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ז:י׳
טור יורה דעה ק״י:ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״י:ח׳

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ז:י׳
טור יורה דעה ק״י:ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״י:ח׳

ר׳ שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר׳ שמעון: אם נפל אחד מן הרימונים האסורים לריבוא — כולם אסורין, שאינם בטלים ברוב. אבל אם נפל אחד מהריבוא לתוך שלשה, ומהשלשה הללו חזר ונפל רימון אחד למקום אחר — מותר, משום ספק ספיקא.

The baraita continues: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: If a prohibited pomegranate fell into a group of ten thousand pomegranates, they are all prohibited, as he concedes that these pomegranates are not nullified in a majority. But if one pomegranate from the ten thousand fell into a group of three pomegranates, and one of these three pomegranates fell into a different place, it is permitted, as this is a compound uncertainty.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) שְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּמַאן אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה אֲפִילּוּ בִּשְׁאָר אִיסּוּרִים אָסוּר אִי כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילּוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה¹ נָמֵי שְׁרֵי.

The Gemara inquires: In accordance with the opinion of which of these tanna’im does Shmuel state his opinion that an item used in idol worship remains prohibited no matter how many uncertainties are involved? If you say that he stated his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then even with regard to other prohibitions a compound uncertainty should be prohibited, as Rabbi Yehuda stated his ruling with regard to a prohibited pomegranate, not an item of idol worship. And if Shmuel stated his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, then even in the case of idol worship a compound uncertainty should be permitted, as Rabbi Shimon did not differentiate between different types of prohibitions.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ופרכינן שמואל דאמר – הנח לעבודת כוכבים דמשמע דבשאר איסורין לית ליה ספק ספיקא.

כמאן – מהני תנאי סבירא ליה.

ומבררים: שמואל שאמר שגם ספק ספיקא של עבודה זרה אסור, כמאן [כדעת מי] מהתנאים הללו הוא סבור? אי [אם] סבור הוא כר׳ יהודה, הרי לדעתו של ר׳ יהודה, כל דבר שאינו בטל מפאת חשיבותו, כגון רימוני באדן, אפילו בשאר איסורים ספק ספיקו אסור! אי [אם] סבור הוא כר׳ שמעון, הרי לדעתו של ר׳ שמעון אפילו בעבודה זרה נמי שרי [גם כן מותר] ספק ספיקא, שהרי לא חילק בדבריו בין איסור לאיסור!

The Gemara inquires: In accordance with the opinion of which of these tanna’im does Shmuel state his opinion that an item used in idol worship remains prohibited no matter how many uncertainties are involved? If you say that he stated his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then even with regard to other prohibitions a compound uncertainty should be prohibited, as Rabbi Yehuda stated his ruling with regard to a prohibited pomegranate, not an item of idol worship. And if Shmuel stated his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, then even in the case of idol worship a compound uncertainty should be permitted, as Rabbi Shimon did not differentiate between different types of prohibitions.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וְכִי תֵּימָא שָׁאנֵי לֵיהּ לר״שלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֵּין עֲבוֹדָה זָרָה¹ לִשְׁאָר אִיסּוּרִים אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא סְפֵק עֲבוֹדָה זָרָה² אֲסוּרָה וּסְפֵק סְפֵיקָהּ מוּתֶּרֶת מַנִּי לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן.

And if you would say that there is a difference according to the opinion of Rabbi Shimon between idol worship and other prohibitions, and he prohibits compound uncertainties only in the case of idol worship, then if so, that which is taught in the baraita cited previously: An uncertainty of idol worship is prohibited but its compound uncertainty is permitted, whose opinion does this represent? It is neither the opinion of Rabbi Yehuda nor the opinion of Rabbi Shimon.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.

2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וכי תימא שני ליה לר״ש – ושמואל כר״ש אמר.

הך דתני – הך מתניתא דאותיבנא מינה לשמואל לעיל מיניה.

וכי תימא [ואם תאמר] כי אף שלא אמר כן במפורש, שאני ליה [שונה לו] לר׳ שמעון בין עבודה זרה שהוא מחמיר בספק ספיקה, לשאר איסורים, אלא מעתה הא דתניא [הלכה זו ששנויה בברייתא]: ספק עבודה זרה — אסורה, וספק ספיקה — מותרת, מני [כשיטת מי היא]? לא ר׳ יהודה ולא ר׳ שמעון!

And if you would say that there is a difference according to the opinion of Rabbi Shimon between idol worship and other prohibitions, and he prohibits compound uncertainties only in the case of idol worship, then if so, that which is taught in the baraita cited previously: An uncertainty of idol worship is prohibited but its compound uncertainty is permitted, whose opinion does this represent? It is neither the opinion of Rabbi Yehuda nor the opinion of Rabbi Shimon.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

The Gemara answers: Actually, that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as he permits a compound uncertainty in all cases. And Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to one matter, that a compound uncertainty is prohibited in the case of idol worship, and disagrees with him with regard to one matter, as Shmuel does not apply this stringency to other prohibitions.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומשיבים: לעולם ברייתא זו כשיטת ר׳ שמעון היא, שמתיר ספק ספיקא בכל האיסורים, וגם בעבודה זרה, ושמואל סבר לה [סבור] כר׳ יהודה בחדא [בדבר אחד], בעבודה זרה, שספק ספיקה אסור, ופליג עליה בחדא [וחולק עליו באחד], שאין הלכה זו נוהגת בשאר האיסורים.

The Gemara answers: Actually, that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as he permits a compound uncertainty in all cases. And Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to one matter, that a compound uncertainty is prohibited in the case of idol worship, and disagrees with him with regard to one matter, as Shmuel does not apply this stringency to other prohibitions.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) אָמַר מָר מֵרִיבּוֹא לִשְׁלֹשָׁה וּמִשְּׁלֹשָׁה לְמָקוֹם אַחֵר מוּתָּר

§ The Gemara continues its analysis. The Master, Rabbi Shimon ben Yehuda citing Rabbi Shimon, says above: If one pomegranate from the ten thousand fell into a group of three pomegranates, and one of these three pomegranates fell into a different place, the mixture is permitted.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג ודנים עוד בברייתא זו. אמר מר [החכם] ר׳ שמעון בר׳ יהודה בשם ר׳ שמעון: אם נפל אחד מתערובת הריבוא שנאסרה לתוך שלשה, ומאותם שלשה חזר ונפל אחד למקום אחר — מותר.

§ The Gemara continues its analysis. The Master, Rabbi Shimon ben Yehuda citing Rabbi Shimon, says above: If one pomegranate from the ten thousand fell into a group of three pomegranates, and one of these three pomegranates fell into a different place, the mixture is permitted.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים עד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים עד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים עד., רש"י זבחים עד., תוספות זבחים עד., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים עד.

Zevachim 74a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 74a, Collected from HeArukh Zevachim 74a, Rashi Zevachim 74a, Tosafot Zevachim 74a, Steinsaltz Commentary Zevachim 74a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון