×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָא אָמְרַתְּ בְּצִיבּוּר אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה.
Didn’t you say that with regard to an offering involving the public, even Rabbi Yehoshua concedes that ritual impurity is permitted?
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא אמרת מודה רבי יהושע בציבור – תימה לרשב״א מאי קושיא דילמא ה״ק רואה אני דברי רבי אליעזר בציבור שאף ר׳ יהושע לא אמר אלא ביחיד דכי האי גוונא אמרי׳ פ״ק דחולין (דף יב.) ובכמה דוכתי ואומר ר״י דהכא לא שייך למימר הכי דלא קתני בברייתא לא בציבור ולא ביחיד.
רש״י בד״ה ובמוקדשים כו׳ דהא תרתי איכא מתיר כו׳ כצ״ל:
בד״ה כי מודה בנטמא משום דציץ מרצה עכ״ל דמה״ט מחלק ר׳ יהושע בין נטמא ובין אבוד ושרוף דהכא ליכא לפרושי כפירש״י לעיל דטומאה הותרה דהא ביחיד קמיירי וק״ל:
הא אמרת [הרי כבר אמרת] בציבור אפילו ר׳ יהושע מודה.
Didn’t you say that with regard to an offering involving the public, even Rabbi Yehoshua concedes that ritual impurity is permitted?
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֶלָּא רוֹאֶה אֲנִי דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדִיעֲבַד וְדִבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְכַתְּחִלָּה דִּיעֲבַד אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי מוֹדֶה הוּא דְּקָתָנֵי מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם זָרַק הוּרְצָה.

Rather, Rabbi Yosei’s statement should be understood differently. When he said: I see as correct the statement of Rabbi Eliezer, he was referring to after the fact. When he said: I see as correct the statement of Rabbi Yehoshua, he meant ab initio. The Gemara asks: After the fact Rabbi Yehoshua also concedes, as it teaches: Rabbi Yehoshua concedes that if one sprinkled the blood, it was accepted and the offering is valid.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איני והא מדקתני ומודה ר׳ יהושע שאם זרק הורצה כלומר בדיעבד אפילו ר׳ יהושע מודה ומה הוצרך ר׳ יוסי לומר רואה אני דברי ר׳ אליעזר בדיעבד והוא דברי הכל הוא אמרינן מודה בדיעבד בנטמא בלבד אבל באבוד ושרוף פליג ר׳ יהושע דאפילו דיעבד לא הורצה ואאבוד ושרוף אומר ר׳ יוסי רואה אני דברי ר׳ אליעזר דאיעבד הורצה וכר׳ אליעזר ולכתחלה לא יעשה כר׳ יהושע.
אית לן למימר כיון דסוגיא דשמעתין ס״ד דציץ מרצה על אכילות אמאי תני הני חמשה דברים דתנינן במתני׳ אין נאכלין אית לן למימר הא דאמרי׳ דציץ מרצה על אכילת לאו להתירן להאכל בטומאה הוא דתני אלא לדברים אחרים כגון הא דתנינן במנחות נטמאת אחת מן החלות או אחת מן הסדרים ר׳ יהודה אומר שניהם ישרפו וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהו׳ יאכל ואמר רב פפא עלה בציץ מרצה על אכילות פליגי רבנן סברי כיון דאלו נאכל והציץ מרצה עליהן כטהורין חשבינן להו הלכך אותם שלא נטמאו אינן נפסלין בטומאות אלא הטהורין נאכלין והטמאין נשרפין. וסוגיא דשמעתא נמי אהאי אורחא אית לן לאסוקה.
אלא – תרווייהו ביחיד והא לכתחלה והא דיעבד והא דקתני אם זרק הורצה ואוקימנא ביחיד ה״מ דמודה רבי יהושע בדיעבד כשנטמא דהא עלה קאי ומשום דאיתיה בעינא אבל באבוד ושרוף לא ור׳ יוסי אפילו נשרפו או אבדו שיריה קאמר אם הקטיר קומצה כשירה.
כי מודה בנטמא – משום דציץ מרצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא כך יש ליישב: גם לר׳ אליעזר וגם לר׳ יהושע מדובר בקרבן יחיד, אלא שרואה אני את דברי ר׳ אליעזר בדיעבד, ודברי ר׳ יהושע לכתחלה. ומקשים: דיעבד אפילו ר׳ יהושע נמי [גם כן] מודה הוא, דקתני [ששנינו]: מודה ר׳ יהושע שאם זרק את הדם — הורצה ויצא בו.
Rather, Rabbi Yosei’s statement should be understood differently. When he said: I see as correct the statement of Rabbi Eliezer, he was referring to after the fact. When he said: I see as correct the statement of Rabbi Yehoshua, he meant ab initio. The Gemara asks: After the fact Rabbi Yehoshua also concedes, as it teaches: Rabbi Yehoshua concedes that if one sprinkled the blood, it was accepted and the offering is valid.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָא בְּטוּמְאָה הָא בְּאָבוּד וְשָׂרוּף כִּי קָתָנֵי מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם זָרַק הוּרְצָה בְּנִטְמָא אאֲבָל בְּאָבוּד וְשָׂרוּף לָא כִּי קָאָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדִיעֲבַד בְּאָבוּד וְשָׂרוּף.:

The Gemara responds: This case is with regard to ritual impurity, and that case is with regard to an offering that was lost or burned. The Gemara explains: When it teaches that Rabbi Yehoshua concedes that if one sprinkled the blood it is accepted, that is with regard to a case in which the meat of the offering became impure; but with regard to a case where the meat of the offering was lost or burned, he does not agree, even after the fact. When Rabbi Yosei said: I see as correct the opinion of Rabbi Eliezer after the fact, that was with regard to cases in which the meat was lost or burned, with regard to which Rabbi Yehoshua did not concede to Rabbi Eliezer.
עין משפט נר מצוהתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולעכב לא והתניא במכסת נפשות – תימה לר״י והא קרא בשחיטה כתיב ומהתם נפקא דמחשבת אוכלין פסלה בשחיטה אבל בזריקה אמרן לעיל דאין מחשבת אוכלין בזריקה והיכי פריך משחיטה אזריקה ואומר ר״י דווקא מחשבת אוכלין ליתא בזריקה אלא בשחיטה אבל כשאין לו אוכלין לגמרי אף בשעת זריקה סברא היא דפסול שהיא עיקר עבודה כיון דבשעת שחיטה הקפיד הכתוב אפילו אמחשבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הא [זה, שמודה] הוא בטומאה, הא [זה שנחלק בו] באבוד ושרוף. ומסבירים: כי קתני [כאשר שנינו] מודה ר׳ יהושע שאם זרק הורצה מדובר כאן בנטמא, אבל באבוד ושרוף — לא, ואפילו בדיעבד. כי קאמר [כאשר אמר] ר׳ יוסי רואה אני את דברי ר׳ אליעזר בדיעבד הרי היא באבוד ושרוף. שבזה לא הודה ר׳ יהושע.
The Gemara responds: This case is with regard to ritual impurity, and that case is with regard to an offering that was lost or burned. The Gemara explains: When it teaches that Rabbi Yehoshua concedes that if one sprinkled the blood it is accepted, that is with regard to a case in which the meat of the offering became impure; but with regard to a case where the meat of the offering was lost or burned, he does not agree, even after the fact. When Rabbi Yosei said: I see as correct the opinion of Rabbi Eliezer after the fact, that was with regard to cases in which the meat was lost or burned, with regard to which Rabbi Yehoshua did not concede to Rabbi Eliezer.
עין משפט נר מצוהתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: בנִטְמָא בָּשָׂר וְחֵלֶב קַיָּים אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם נִטְמָא הַחֵלֶב וְהַבָּשָׂר קַיָּים זוֹרֵק אֶת הַדָּם גוּבַמּוּקְדָּשִׁים אֵינוֹ כֵּן אֶלָּא אע״פאַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמָא הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב קַיָּים זוֹרֵק אֶת הַדָּם.:

MISHNA: If the meat of the Paschal lamb became ritually impure, and the fat remains pure and may be burned on the altar, one may not sprinkle the blood. On the other hand, if the fat became impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood because the meat remains fit to be eaten. This is the halakha with regard to a Paschal lamb, whose primary purpose is to be eaten by those who have registered for it. However, with regard to other offerings it is not so. Rather, although the meat has become impure and the fat remains pure, one may sprinkle the blood, because part of the offering still remains valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא חלב כו׳ אמר רב אם זרק הורצה ואף על פי שהבשר טמא אכילת פסחים לא מעכבא איני והכתיב איש לפי אכלו למצוה אבל לעכב לא והתניא במכסת מלמד כו׳ אמר רב דאמר כר׳ נתן דסבר כל ישראל יוצאין בפסח אחד וכי כל ישראל אוכלין מפסח אחד אלא שמע מינה אכילת פסחים לא מעכבא ודחי׳ להא ודילמא שאני התם דאי ממשכי הני חזי להני ואי ממשכי הני חזי להני אלא הא ר׳ נתן דתניא נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו ראשונים שיש להם כזית (חייבין לעשו׳ פסח) אוכלין ופטורין מלעשות פסח שני האחרונים שאין להם כזית חייבין לעשות פסח שני ר׳ נתן אומר אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני שכבר נזרק הדם שמע מינה לר׳ נתן אכילת פסחים לא מעכבא ומאי דוחקיה דרב לאוקמה למתני׳ דקתני אינו זורק לכתחלה הוא דאינו זורק הא אם זרק הורצה ואליבא דר׳ נתן דסבר אכילת פסחים לא מעכבא נוקמה אפילו דיעבד אם זרק לא הורצה דבעינן אכילת פסחים מעכבא [ובסוף שחיטת קדשים אמר רבא [בגליון רבינא] אכילת פסחים מעכבא] מדרבה בר רב הונא דאמר וכן ששמע אחר שקיעת החמה ואוקימ׳ שמע מינה אכילת פסחים מעכבא ודייק רבא מדקתני אינו זורק ולא קתני נטמא הבשר והחלב קיים פסול שמע מינה לכתחלה הוא דאינו זורק ואם זרק דאיעבד הורצה האי תנא סבר אכילת פסחים לא מעכבא.
מתני׳ נטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדם – אפי׳ לר׳ אליעזר דעיקר פסח לאכילת אדם קאתי.
ובמוקדשין אינו כן – אפילו לר׳ יהושע שאפילו נטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם דהא תרתי איכא מתיר ושיריים שהדם מתיר אימורין למזבח.
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם ובמוקדשין אינו כן אע״פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם אמר הר״ם כבר ידעת כי קרבן פסח לא בא אלא לאכילה ולפיכך אם נטמא הבשר אינו זורק את הדם כי לא נסמוך אלא על אכילת בשר:
אמר המאירי נטמא הבשר פי׳ בקרבן הפסח הוא אומר כן שאם נטמא בשר הפסח אינו זורק את הדם אע״פ שהאימורין טהורים שהרי עיקרו אינו בא אלא לאכילה ואין כאן אכילה וז״ש הפסח בא בטומאה ונאכל בטומאה פירושה בקרבן צבור כגון שהיו רוב צבור או הכהנים או כלי שרת טמאין במת אבל זה ששאר הפסחים טהורים ושלו נטמא אינו בא ולא נאכל בטומאה אחר שאין שם אכילה ופי׳ בגמ׳ שלדעת חכמים אף זה אם זרק לא הורצה שאכילת פסחים מעכבת ומזקיקתו לפסח שני ואם נטמא החלב ושאר האימורין והבשר טהור זורק את הדם לכתחלה שהרי עיקרו לדבר הנאכל ממנו ובשאר קדשים אינו כן אלא אפילו נטמא בשר והחלב טהור זורק לכתחלה אף ביחיד כמו שביארנו למעלה:
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שפרשנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה נטמא הבשר של קרבן הפסח וחלב קיים בטהרתו ואפשר להקטירו על המזבח — אינו זורק את הדם. ולהיפך: נטמא החלב והבשר קיים — זורק את הדם שהרי ראוי הבשר לאכילה. וכן הדין בקרבן פסח, שעיקרו לאכילה. למנויים עליו. אבל בשאר המוקדשים (קרבנות) אינו כן, אלא אף על פי שנטמא הבשר והחלב קיים — זורק את הדם, שהרי מקצת הקרבן נמצא.
MISHNA: If the meat of the Paschal lamb became ritually impure, and the fat remains pure and may be burned on the altar, one may not sprinkle the blood. On the other hand, if the fat became impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood because the meat remains fit to be eaten. This is the halakha with regard to a Paschal lamb, whose primary purpose is to be eaten by those who have registered for it. However, with regard to other offerings it is not so. Rather, although the meat has become impure and the fat remains pure, one may sprinkle the blood, because part of the offering still remains valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב אִם זָרַק הוּרְצָה וְהָא בָּעֵינַן אֲכִילָה אֲכִילָה לָא מְעַכְּבָא.

GEMARA: Rav Giddel said that Rav said: If one sprinkled the blood despite the fact that the meat was ritually impure, it was nonetheless accepted; one is not obligated to observe the second Pesaḥ. The Gemara asks: Don’t we require that the Paschal lamb be eaten, which could not occur in this case? The Gemara answers: Failure to engage in eating the offering does not preclude it from being accepted.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ הורצה – ופטור מלעשות פסח שני.
לא מעכבא – כפרה בדיעבד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא אמר רב גידל אמר רב: כשהבשר נטמא, אם זרק בכל זאת את הדם — הורצה, ואינו צריך לעשות פסח שני. ומקשים: והא בעינן [והרי צריכים אנו] אכילת קרבן הפסח, ולא היתה כאן! ומשיבים: אכילה לא מעכבא [מעכבת] וגם אם אין אפשרות לאכול — הורצה.
GEMARA: Rav Giddel said that Rav said: If one sprinkled the blood despite the fact that the meat was ritually impure, it was nonetheless accepted; one is not obligated to observe the second Pesaḥ. The Gemara asks: Don’t we require that the Paschal lamb be eaten, which could not occur in this case? The Gemara answers: Failure to engage in eating the offering does not preclude it from being accepted.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָא כְּתִיב {שמות י״ב:ד׳} אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ לְמִצְוָה.

The Gemara asks: Isn’t it written: “And if the household be too little for a lamb, then he and his neighbor who is close to his house shall take one according to the number of the souls; according to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4)? This indicates that the Torah requires one to eat the Paschal lamb. The Gemara responds: This verse is stated as a mitzva only. It should be fulfilled, but it does not preclude acceptance of the offering.
תוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כתיב איש לפי אכלו תכוסו כו׳ – פירוש: וקס״ד השתא דכי היכי דמחשבת אוכלין מעכבת הם הכי נמי אכילה מעכבת ואף על גב דבפירקין לעיל אמרן דר׳ אליעזר סבר דאכילת פסחים לא מעכבא ואפילו הכי סבירא ליה דמחשבת אוכלין מעכבא הם הכי נמי אכילה מעכבא ואנו מחזרים רב דאמר לא מעכבא כמאן סבירא ליה ואי לאו דלא שמעיניה לר׳ אליעזר דאמר כפירוש דאמר דלא מעכבא אלא אנן פרשינן טעמיה הכי אמאי אמר דהזאה לא מעכבא משום דסבר דאכילת פסחים לא מעכבא ולהכי אמר רב דאמר כר׳ נתן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והא כתיב [והרי נאמר]: ״ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו״ (שמות יב, ד) הרי שהקפידה על אכילת הפסח?! ודוחים: פסול זה נאמר למצוה בלבד. שלכתחילה צריך לעשות כן, אבל בדיעבד אינו מעכב.
The Gemara asks: Isn’t it written: “And if the household be too little for a lamb, then he and his neighbor who is close to his house shall take one according to the number of the souls; according to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4)? This indicates that the Torah requires one to eat the Paschal lamb. The Gemara responds: This verse is stated as a mitzva only. It should be fulfilled, but it does not preclude acceptance of the offering.
תוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּלְעַכֵּב לָא וְהָתַנְיָא {שמות י״ב:ד׳} בְּמִכְסַת מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט אֶלָּא לִמְנוּיָו יָכוֹל שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו יְהֵא כְּעוֹבֵר עַל הַמִּצְוָה וְכָשֵׁר ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ תָּכוֹסּוּ הַכָּתוּב שָׁנָה עָלָיו לְעַכֵּב.

The Gemara asks: And was it not stated to preclude acceptance of the offering if it cannot be eaten? Wasn’t it taught in a baraita: “According to the number of the souls”; this teaches that the Paschal lamb is slaughtered only for those who have registered for it and have thereby included themselves in advance in the number of the souls? I might have thought that if one slaughtered it for those who have not registered for it, he is merely like one who violates a mitzva, but the offering is still valid after the fact. Therefore, the verse states: “According to every man’s eating you shall make your count”; the verse repeated that the Paschal lamb is eaten only by those registered in order to underscore that failure to register precludes the offering from being valid.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני התם דאי מימשכי הני כו׳ – תימה לרשב״א והא בשעת זריקה אינם יכולים לימשך ונמצא דהשתא לא חזי לאכילה וי״ל דדילמא ר׳ נתן סבר כר״ש דתנן לקמן בפרק האשה (פסחים פט.) נמנין ומושכין ידיהם עד שיזרק הדם אי נמי נטמאו מקצתן או שמתו חזי להני.
אין הפסח נשחט אלא למנוייו ר״ל אותם שנמלכו להתמנות עליו כשהוא חי וכל ששחטו שלא למנוייו פסול וכן אין שוחטין אותו אלא לאוכליו אבל לא על שם בני אדם שאין ראוין לאכלו כגון חולה וזקן ואם עשה כן פסול שהאכילה מעכבת כמו שהתבאר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ולעכב לא כו׳ אבל כשאין לו אוכלין כו׳ סברא הוא דפסול כו׳ כיון דבשעת כו׳ אפילו אמחשבה עכ״ל ק״ק דע״כ ר״א דסבר לקמן לר״נ דלא בעי גברא חזי בזריקה אלא בשחיטה ע״כ לית ליה האי סברא וע״ק אברייתא דלקמן דחלים בשעת שחיטה וחולה בזריקה קאמר המקשה נימא רבנן ולא ר׳ נתן והיאך ס״ד למימר הכי הא כיון דבעי גברא חזי לאכילה ע״כ אפילו בשעת זריקה הוא כמ״ש התוספות הכא ודו״ק:
ושואלים: ולעכב לא נאמר? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: ״במכסת נפשות תכוסו על השה ״מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו שנכנסו מראש למכסת הנפשות. יכול שחטו שלא למנויו יהא רק כעובר על המצוה אבל כשר בדיעבד — תלמוד לומר: ״איש לפי אכלו תכסו״ הכתוב שנה עליו כדי לעכב.
The Gemara asks: And was it not stated to preclude acceptance of the offering if it cannot be eaten? Wasn’t it taught in a baraita: “According to the number of the souls”; this teaches that the Paschal lamb is slaughtered only for those who have registered for it and have thereby included themselves in advance in the number of the souls? I might have thought that if one slaughtered it for those who have not registered for it, he is merely like one who violates a mitzva, but the offering is still valid after the fact. Therefore, the verse states: “According to every man’s eating you shall make your count”; the verse repeated that the Paschal lamb is eaten only by those registered in order to underscore that failure to register precludes the offering from being valid.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִיתַּקַּשׁ אוֹכְלִין לִמְנוּיִין.

And those who are able to eat the offering, as opposed to the sick or elderly who are unable to eat it, are juxtaposed in the verse to those who registered. Therefore, just as a Paschal lamb is disqualified if it is slaughtered for those who did not register for it, it is disqualified if it cannot be eaten. This poses a difficulty for the opinion of Rav.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אוכלין – חולה וזקן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיתקש [והוקשו, הושוו] בכתוב אוכלין (הראויים לאכול, ולא חולה או זקן) למנויין, ולכן הפסול במנויין שאינם אוכלים פוסל גם באוכלים, וקשה לרב!
And those who are able to eat the offering, as opposed to the sick or elderly who are unable to eat it, are juxtaposed in the verse to those who registered. Therefore, just as a Paschal lamb is disqualified if it is slaughtered for those who did not register for it, it is disqualified if it cannot be eaten. This poses a difficulty for the opinion of Rav.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי נָתָן דְּאָמַר אֲכִילַת פְּסָחִים לָא מְעַכְּבָא.

The Gemara answers: Rather, Rav said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who said that failure to engage in eating the Paschal lamb does not preclude one from fulfilling one’s obligation to bring the offering, as the eating is a separate mitzva.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב – דאית ליה אכילת פסחים לא מעכבא דאמר כר׳ נתן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לומר כי רב שאמר דבריו כר׳ נתן הוא שאמרם, שאמר ר׳ נתן: אכילת פסחים לא מעכבא [מעכבת] והיא מצוה לעצמה ואינה מעכבת שיצא ידי חובה.
The Gemara answers: Rather, Rav said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who said that failure to engage in eating the Paschal lamb does not preclude one from fulfilling one’s obligation to bring the offering, as the eating is a separate mitzva.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הֵי רַבִּי נָתָן אִילֵּימָא הָא רַבִּי נָתָן דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין בְּפֶסַח אֶחָד ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:ו׳} וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם וְכִי כָּל הַקָּהָל שׁוֹחֲטִין וַהֲלֹא אֵין שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין בְּפֶסַח אֶחָד.

The Gemara asks: Which statement of Rabbi Natan is this referring to? If we say it is this statement of Rabbi Natan, as it was taught in a baraita that Rabbi Natan says: From where is it derived that all Jews may fulfill their obligation after the fact with one Paschal lamb? The verse states: “And the whole assembly of the congregation of Israel shall slaughter it in the afternoon” (Exodus 12:6). He asked: And does the entire assembly slaughter it? Is it a mitzva for each individual to slaughter his own Paschal lamb? Is it not true that only one person slaughters for the entire group? Rather, this formulation of the verse teaches that all Jews may fulfill their obligation with one Paschal lamb. It is considered as though they all slaughtered it and fulfilled their obligation, although they cannot all eat an olive-bulk of the offering.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יוצאין בפסח אחד – ואע״פ שאין בו כזית לכל אחד אלמא אכילה לא מעכבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: הי [איזה] ר׳ נתן? כלומר: היכן פירש שיטתו זו? אילימא הא [אם תאמר דבר זה] של ר׳ נתן. דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ נתן אומר: מניין שכל ישראל יוצאין בדיעבד בקרבן פסח אחד — תלמוד לומר: ״ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים״ (שמות יב, ו) ושאל: וכי כל הקהל שוחטין ומצוה שכל יחיד ישחט? והלא אין שוחט אלא אחד בשביל כל החבורה! אלא שימוש הלשון שבפסוק זה מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד ונחשב כאילו כולם שחטו אותו וכולם יוצאים בו, אף שאין כולם יכולים לאכול ממנו כזית.
The Gemara asks: Which statement of Rabbi Natan is this referring to? If we say it is this statement of Rabbi Natan, as it was taught in a baraita that Rabbi Natan says: From where is it derived that all Jews may fulfill their obligation after the fact with one Paschal lamb? The verse states: “And the whole assembly of the congregation of Israel shall slaughter it in the afternoon” (Exodus 12:6). He asked: And does the entire assembly slaughter it? Is it a mitzva for each individual to slaughter his own Paschal lamb? Is it not true that only one person slaughters for the entire group? Rather, this formulation of the verse teaches that all Jews may fulfill their obligation with one Paschal lamb. It is considered as though they all slaughtered it and fulfilled their obligation, although they cannot all eat an olive-bulk of the offering.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִי מִמַּשְׁכִי הָנֵי חֲזֵי לְהָנֵי וְאִי מִמַּשְׁכִי הָנֵי חֲזֵי לְהָנֵי.

The Gemara responds that this is not comparable to the case at hand: Perhaps it is different there, as, if these withdraw from the offering, it is fit for those, and if those withdraw it is fit for these. Although it is impossible for all Jews to partake of the same offering, the offering is fit for each individual, who could eat an olive-bulk of it if enough other people would withdraw.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאי מימשכי הני – מה שיש בהן יותר מכזית לכל אחד חזי להני הנשארים.
ואי מימשכי הני כו׳ – אישתכח דחזי לכולהו דהי מינייהו מפקת הלכך אע״ג דלא אימשיך חד מינייהו פטורין אבל ניטמא לא חזי אפילו לחד.
ולרבי נתן איש לפי אכלו למה לי דבעינן גברא דחזי לאכילה – וא״ת לרבנן נמי לישני הכי לעיל כי פריך ולעכב לא לימא כי אתא קרא לעכב היינו דבעינן גברא חזי לאכילה אבל בשר לא ולאו פירכא היא דרבנן בעו בשר חזי לאכילה כדתניא לעיל אחרונים שאין להם כזית אינם אוכלין וחייבין לעשות פסח שני והא נמי לא תיקשי אמאי לא משני לר׳ נתן איש לפי אכלו למצוה כדבעי למימר לעיל משום דלא אשכחן תנא דלא מקיש אוכלין למנויין אלא זקני דרום לחודייהו בפרק שני דזבחים (זבחים כג.) ולמאי דמוקי מתני׳ כר׳ נתן צ״ל דיוצאין בפסח אחד דקאמר היינו דוקא דיעבד.
דילמא שאני התם דאי מימשכי הני חזי להני כו׳ – פירוש: לעולם אימא לך דאכילה מעכבא ואם שחטו לשם כולם פסול דהא לית ביה כזית לכל חד וחד והכא דכשר משום דדמי כאלו אמר הריני שוחטו לשם כל אותן הראויין לוכל ממנו כזית ולא סימן מי ומי דכל חד וחד מצי למימר עלי נשחט אבל כשניטמא דלא חזי כלל לעולם אימא לך דאכילה מעכבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אינו דומה, דילמא שאני התם [שמא שונה שם] דאי ממשכי הני חזי להני, ואי ממשכי הני חזי להני [אם ימשכו אלה חלק מן המנויים עליו את ידיהם ממנו יהיה ראוי לאלה, ואם ימשכו אלה יהיה ראוי לאלה] שאף שאין כל ישראל כאחד יכולים לאכול את קרבן הפסח הזה, מכל מקום ראוי הוא לכל אחד ואחד בפני עצמו!
The Gemara responds that this is not comparable to the case at hand: Perhaps it is different there, as, if these withdraw from the offering, it is fit for those, and if those withdraw it is fit for these. Although it is impossible for all Jews to partake of the same offering, the offering is fit for each individual, who could eat an olive-bulk of it if enough other people would withdraw.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא הָא ר׳רַבִּי נָתָן דְּתַנְיָא דנִמְנוּ עָלָיו חֲבוּרָה אַחַת וְחָזְרוּ וְנִמְנוּ עָלָיו חֲבוּרָה אַחֶרֶת רִאשׁוֹנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן כְּזַיִת אוֹכְלִין וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי אַחֲרוֹנִים שֶׁאֵין לָהֶם כַּזַּיִת אֵין אוֹכְלִין וְחַיָּיבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

Rather, it is this statement of Rabbi Natan, as it was taught in a baraita: If one group registered for a Paschal lamb and then another group registered for it, and there was not enough meat to allow each person to eat an olive-bulk, the first ones, who have an olive-bulk of the Paschal lamb for each person, eat and are exempt from performing the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ; the latter ones, who do not have an olive-bulk available from the Paschal lamb for each person, do not eat and are obligated to perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נימנו עליו – עד שהיה כזית לכל אחד.
מאחר שהאכילה מעכבת אין נמנין על הפסח אלא בכדי שיהא בו אכילת כזית לכל אחד מן המנויים ואם נמנו ביתר מכן לא יצאו וכן אין היחיד שוחט את הפסח לעצמו אא״כ ראוי לאכול את כלו ואם שחט פסול ואף בראוי לאכול את כלו מצוה לשחטו עם אחרים שנאמר יעשו אותו נמנו עליו בכדי שיש יתר מכזית לכל אחד יכולים להוסיף בחבורתם עד שלא נשחט ולא עוד אלא שהמנויים יכולים למשוך ידיהם מזה ולימנות על אחר הא משנשחט אין מושכין ידיהם ממנו ואין מוסיפין אחרים במנינם נמנו עליו בכדי שיש בהם יותר מכזית וחזרו ונמנו עמהם אחרים עד שאין עכשיו כזית לכל אחד אותם שנמנו עליו תחלה כראוי נמנו והם אוכלים ויוצאים אבל האחרונים נמנו שלא כראוי ואין אוכלין ונדחין לפסח שני:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא הא [דבר זה] של ר׳ נתן דתניא כן שנינו בברייתא]: נמנו עליו על הפסח בני חבורה אחת, וחזרו ונמנו עליו עוד חבורה אחרת, ונתרבו כל כך שאין הפסח מספיק לכולם, ראשונים שיש להן כזית לכל אחד מן הפסח אוכלין — ופטורין מלעשות פסח שני, אחרונים שאין להם כבר כזית כל אחד אין אוכלין וחייבין לעשות פסח שני,
Rather, it is this statement of Rabbi Natan, as it was taught in a baraita: If one group registered for a Paschal lamb and then another group registered for it, and there was not enough meat to allow each person to eat an olive-bulk, the first ones, who have an olive-bulk of the Paschal lamb for each person, eat and are exempt from performing the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ; the latter ones, who do not have an olive-bulk available from the Paschal lamb for each person, do not eat and are obligated to perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אֵלּוּ וְאֵלּוּ פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי שֶׁכְּבָר נִזְרַק הַדָּם.

Rabbi Natan says: Both these and those are exempt from performing the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ, as the blood has already been sprinkled. Therefore, they have all fulfilled their obligation. This indicates that, according to the opinion of Rabbi Natan, eating is not essential.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ נתן אומר: אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני, שכבר נזרק הדם ויצאו כולם ידי חובתם. משמע שלר׳ נתן אין אכילה מעכבת.
Rabbi Natan says: Both these and those are exempt from performing the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ, as the blood has already been sprinkled. Therefore, they have all fulfilled their obligation. This indicates that, according to the opinion of Rabbi Natan, eating is not essential.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אַכַּתִּי דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִי מִמַּשְׁכִי הָנֵי חֲזֵי לְהוּ א״כאִם כֵּן לִיתְנֵי הוֹאִיל וּרְאוּיִים לִימָּשֵׁךְ מַאי שֶׁכְּבָר נִזְרַק הַדָּם ש״משְׁמַע מִינַּהּ בְּדָם תַּלְיָא מִילְּתָא אֲבָל אֲכִילָה לָא מְעַכְּבָא.

The Gemara responds that one can still ask: Perhaps it is different there, as, if these members of the first group withdraw, it is fit for the members of the second group. The Gemara rejects the question: If so, let it teach that the second group is exempt from the second Pesaḥ since the members of the first group are fit to withdraw. What is the reason for the statement of the baraita that the blood has already been sprinkled? Learn from this that the matter depends on the blood, but failure to engage in eating the Paschal lamb does not preclude one from fulfilling his obligation.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אכתי [עדיין] מקשים: דילמא שאני התם [שמא שונה שם] דאי ממשכי הני חזי להו [שמא ימשכו אלה הראשונים את ידם יהיה ראוי להם לאחרונים]. את הקושיה הזו דוחים: אם כן, אם זה הוא הטעם ליתני [שישנה] הואיל וראויים לימשך [להימשך], מאי [מה טעם] ההדגשה שכבר נזרק הדם? שמע מינה [למד מכאן] בדם תליא מילתא [תלוי הדבר] אבל אכילה לא מעכבא [מעכבת].
The Gemara responds that one can still ask: Perhaps it is different there, as, if these members of the first group withdraw, it is fit for the members of the second group. The Gemara rejects the question: If so, let it teach that the second group is exempt from the second Pesaḥ since the members of the first group are fit to withdraw. What is the reason for the statement of the baraita that the blood has already been sprinkled? Learn from this that the matter depends on the blood, but failure to engage in eating the Paschal lamb does not preclude one from fulfilling his obligation.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַב דְּמוֹקֵים לַהּ מתני׳מַתְנִיתִין לְכַתְּחִלָּה ור׳וְרַבִּי נָתָן נוֹקְמַהּ כְּרַבָּנַן הוַאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא רַב מתני׳מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ אַמַּאי (תָּנֵי) אֵין זוֹרֵק אֶת הַדָּם לִיתְנֵי ׳פָּסוּל׳ אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ אֵין זוֹרֵק לְכַתְּחִלָּה אֲבָל דִּיעֲבַד שַׁפִּיר דָּמֵי.

The Gemara asks: What compelled Rav to establish the mishna as teaching that the blood may not be sprinkled on the altar ab initio, in accordance with the opinion of Rabbi Natan? Let us establish the mishna in accordance with the view of the Rabbis and say that even after the fact, no, one does not fulfill his obligation. The Gemara answers: Rav had difficulty with the mishna: Why does it teach that one may not sprinkle the blood? It should teach that the offering is disqualified. Rather, learn from this use of language that one may not sprinkle the blood on the altar ab initio, but after the fact it seems well.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי דוחקיה דרב – לאוקמא למתני׳ כר׳ נתן דלא מעכבא ולמימרא דמתני׳ לכתחילה קאמר הא אם זרק הורצה.
נוקמה כרבנן – ונימא דמתני׳ אפי׳ בדיעבד פסול.
ומאי דוחקיה דרב לאוקומה כר׳ נתן ולכתחלה לוקמה כרבנן ודיעבד – פירוש: נראה לי דאפילו רבנן מודו במתני׳ דאם זרק הורצה דאכילת פסחים לא מעכבא דעד כאן לא פליגי אלא בדליכא כזית לכל חד וחד אבל בניטמא מודו דציץ מרצה על טומאת בשר ועושה אותו כאלו היה טהור ולבסוף מסיק דרב דאמר כר׳ יהושע ולא מצאנו שום תנא שיאמר בניטמא שאם זרק לא הורצה מפני שהציץ מרצה אלא משום דבעי לאוקומי רב דאמר כר׳ נתן מקשה ליה הכי שיאמר רב אם זרק לא הורצה דאכילה מעכבא כדאמרי רבנן הכא.
אמר רבא מתני׳ קשתיה כו׳ – פירוש: רבותא עושה רבא דדייק הכי מגופה דמתני׳ דסיפא דמתניתן תני בפירוש לקמן הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא הציץ מרצה דאלמא לכתחלה לא יזרוק אבל אם זרק הורצה ואין לומר דההיא בדם מיירי אבל אם ניטמא כשר אם זרק לא הורצה דאכילה מעכבא דמדקתני התם ניטמא הגוף אין הציץ מרצה שמע מינה דטמא דרישא בין אדם בין אבשר קאמר דאי ס״ד דבשר לא אדמפלג בין טומאת הפסח לטומאת הגוף ליפלוג וליתני בדידיה בין דם לבשר אלא לאו שמע מינה גם ניטמא בשר הורצה שהציץ מרצה על טומאת הדם והבשר. ונתברר דליכא שום תנא דסבר שאם ניטמא בשר וזרק שלא הורצה דאף על גב דאכילת פסחים מעכבא הציץ מרצה עליו ועושה אותו כאלו היה טהור לרצות אף על גב דלא חזי לאכילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי דוחקיה דרב דמוקים לה מתניתין [מה הדוחק שמביא את רב להעמיד להסביר את משנתנו] שכוונתה שזורק את הדם לכתחלה, וכשיטת ר׳ נתן? נוקמה כרבנן [נעמיד נסביר את המשנה כשיטת חכמים], ונאמר שאפילו בדיעבד נמי [גם כן] לא יוצא? ומשיבים: רב מתניתין קשיתיה [משנתנו היתה קשה לו] אמאי תני [מדוע שנה] ״אין זורק את הדם״? ליתני [שישנה] פסול. אלא שמע מינה [למד מכאן] מדיוק הלשון: אין זורק משמעו — לכתחלה, אבל דיעבד — שפיר דמי [יפה].
The Gemara asks: What compelled Rav to establish the mishna as teaching that the blood may not be sprinkled on the altar ab initio, in accordance with the opinion of Rabbi Natan? Let us establish the mishna in accordance with the view of the Rabbis and say that even after the fact, no, one does not fulfill his obligation. The Gemara answers: Rav had difficulty with the mishna: Why does it teach that one may not sprinkle the blood? It should teach that the offering is disqualified. Rather, learn from this use of language that one may not sprinkle the blood on the altar ab initio, but after the fact it seems well.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ולר׳וּלְרַבִּי נָתָן אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ לְמָה לִי דְּבָעֵינַן גַּבְרָא דַּחֲזֵי לַאֲכִילָה.

The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Natan, why do I need the phrase “according to every man’s eating,” if it does not teach that the eating is essential? The Gemara answers: It is necessary, even according to the opinion of Rabbi Natan, to teach that we require a person who is fit for eating. Although it is possible to fulfill one’s obligation without actually eating the Paschal lamb, if one is physically unable to eat some of it, e.g., one who is sick or elderly, he does not fulfill his obligation.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימא ר׳ נתן היא כו׳ – תימה לר״י והיכי מיתוקמא כר׳ נתן והא ר׳ נתן ורבנן לא פליגי אלא בבשר אבל בגברא לכ״ע בעינן גברא דחזי לאכילה ועוד א״כ אפילו שחטו שלא לאוכליו נמי ואמאי נקט שחטו לאוכליו ועוד היכי תיסק אדעתיה למימר השתא דיש מחשבת אוכלין בזריקה הא פשוט בכולי גמרא דאין מחשבת אוכלין בזריקה כדמוכח בזבחים (דף ד.) ובתמיד נשחט לעיל (דס״ח.) ושם הבאתי ונראה לר״י דה״פ נזרק דמו שלא לאוכליו לא שנזרק שלא לשם אוכליו אלא שבשעת זריקה היו הבעלים חולים והשתא קאמר כמאן כר׳ נתן דמשמע ליה כיון דר׳ נתן מיקל כולי האי ולא בעי שיהא בשר ראוי לאכילה ה״נ לא חייש אם אין בעלים ראויין בשעת זריקה אבל רבנן דמחמרי ובעו שיהא בשר ראוי לאכילה ה״ה דבעו שיהו הבעלים ראויים לאכילה בשעת זריקה וה״נ סבר ר׳ אלעזר בסמוך דלא בעי ר׳ נתן גברא חזי אלא בשחיטה דווקא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולר׳ נתן, פסוק זה ״איש לפי אכלו״ למה לי לשם מה צריך הוא, אם אכילה אינה מעכבת? ומשיבים שאף לדעת ר׳ נתן נצרכה, דבעינן גברא דחזי [שצריכים אנו אדם הראוי] לאכילה, שאם אינו ראוי כלל לאכילה כגון: חולה או זקן — אינו יוצא בקרבן.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Natan, why do I need the phrase “according to every man’s eating,” if it does not teach that the eating is essential? The Gemara answers: It is necessary, even according to the opinion of Rabbi Natan, to teach that we require a person who is fit for eating. Although it is possible to fulfill one’s obligation without actually eating the Paschal lamb, if one is physically unable to eat some of it, e.g., one who is sick or elderly, he does not fulfill his obligation.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן ושְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְזָרְקוּ דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו הַפֶּסַח עַצְמוֹ כָּשֵׁר וְאָדָם יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּמַאן נֵימָא רַבִּי נָתָן הִיא וְלָא רַבָּנַן.

The Gemara raises a discussion based on the views cited above. Who is the tanna that taught this baraita? As the Sages taught: If one slaughtered it for individuals who are able to eat it and sprinkled its blood for individuals who cannot eat it, the Paschal lamb itself is valid, and one fulfills his obligation with it. In accordance with whose opinion is this baraita? Let us say it is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who holds that eating is not essential, and not in accordance with the opinion of the Rabbis?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ נתן האי איש לפי אכלו למה לי אמר לך בעינן גברא דחזי לאכלו ואי לא אכיל לא חיישינן והא דתנו רבנן שחטו לאכליו לזרוק דמו שלא לאכליו הפסח עצמו כשר ואדם יוצא ידי חובתו נימא ר׳ נתן היא ולא רבנן אפילו תימא רבנן אין מחשבת אוכלין בזריקה והא דתנו רבנן שחטו בטהרה ואחר כך נטמאו בעליו יזרק הדם בטהרה ואין הבשר נאכל בטומאה אינה לדברי הכל אלא במחלוקת שנויא ור׳ נתן היא ר׳ יוחנן אמר אפילו תימא רבנן והא מתניתא בציבור היא דעבדו בטומאה ואמאי אין הבשר נאכל גזרה שמא יטמאו בעליו לאחר זריקה ויאמרו אשתקד זמנינו ואכלנו השתא נמי ניכול ואינהו לא ידעו דאשתקד נטמאו קודם זריקה ונזרק הדם והן טמאין והשתא בשעת זריקה טהורין הן ואין רשאין לאכלו בטומאה אחרי שנזרק הדם והן טהורין.
פסח עצמו כשר – קס״ד לזרוק דמו ולהקטיר חלבו אבל לאכילה לא וקתני ואדם יוצא בו ידי חובתו.
שחטו לאוכלים על דעת שיעשה אחת משאר עבודות כגון זריקה וכיוצא בה לשם מי שאינו יכול לאכול או שעשה כן ר״ל ששחט לאוכלין וזרק שלא לאוכלים כשר שאין מחשבת אכילה פוסלת בזריקה כמו שביארנו בפרק ראשון ומ״מ היה הוא בריא בשעת שחיטה ובשעת זריקה חלה ואינו ראוי לאכול אין זורקין עליו ואין צריך לומר חולה בשעת שחיטה ובריא בשעת זריקה עד שיהא בריא משעת שחיטה עד שעת זריקה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג על פי הדברים שאמרנו דנים: מאן תנא להא [מי שנה דבר זה] דתנו רבנן [ששנו חכמים]: שחטו לאוכליו (הראויים לאוכלו) וזרקו דמו שלא לשם אוכליו — הפסח עצמו כשר ואדם יוצא בו ידי חובתו. כמאן שיטת מי] נימא [האם נאמר] כשיטת ר׳ נתן היא שאין אכילה מעכבת, ולא רבנן?
The Gemara raises a discussion based on the views cited above. Who is the tanna that taught this baraita? As the Sages taught: If one slaughtered it for individuals who are able to eat it and sprinkled its blood for individuals who cannot eat it, the Paschal lamb itself is valid, and one fulfills his obligation with it. In accordance with whose opinion is this baraita? Let us say it is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who holds that eating is not essential, and not in accordance with the opinion of the Rabbis?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן זאֵין מַחְשְׁבֶת אוֹכְלִין בִּזְרִיקָה.

The Gemara rejects this suggestion: The baraita can be understood even if you say it is in accordance with the opinion of the Rabbis. Everyone agrees that improper intent pertaining to those who will eat the offering disqualifies the offering only if it occurs during the slaughter; it does not disqualify the offering if it occurs during the sprinkling of the blood.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מחשבת אוכלין – חולה וזקן בזריקת דם דאיש לפי אכלו לגבי שחיטה כתיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אפילו תימא [תאמר] רבנן [כשיטת חכמים], אלא שהכל מודים כי אין מחשבת אוכלין שאינם ראויים פוסלת בזריקה, אלא בשעת שחיטה בלבד.
The Gemara rejects this suggestion: The baraita can be understood even if you say it is in accordance with the opinion of the Rabbis. Everyone agrees that improper intent pertaining to those who will eat the offering disqualifies the offering only if it occurs during the slaughter; it does not disqualify the offering if it occurs during the sprinkling of the blood.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן חהֲרֵי שֶׁהָיָה חוֹלֶה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְחָלִים בִּשְׁעַת זְרִיקָה חָלִים בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְחוֹלֶה בִּשְׁעַת זְרִיקָה אֵין שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא חָלִים מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה עַד שְׁעַת זְרִיקָה כְּמַאן נֵימָא רַבָּנַן הִיא וְלָא רַבִּי נָתָן אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי נָתָן גַּבְרָא דַּחֲזֵי לַאֲכִילָה בָּעֵינַן.

The Gemara asks: Who is the tanna that taught this baraita? As the Sages taught: With regard to one who was sick and not able to eat meat at the time of the slaughter and was healthy at the time of the sprinkling of the blood, or one who was healthy at the time of the slaughter and sick at the time of the sprinkling of the blood, one may not slaughter or sprinkle blood for him until he is healthy from the time of slaughter until the time of the sprinkling of the blood. In accordance with whose opinion is this? Let us say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that eating the Paschal lamb is essential, and not in accordance with the opinion of Rabbi Natan. The Gemara rejects this suggestion: The baraita can be understood even if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, because even Rabbi Natan holds that we require a person who is fit for eating.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חלים – בריא.
גברא דחזי לאכילה בעי׳ – דכי כתיב איש לפי אכלו אגברא כתיב דליהוי גברא בר אכילה אבל פסח לא איכפת לן אי לא חזי.
עד שיהא חלום משעת שחיטה ועד שעת זריקה – פירוש: ולא בענן עד שעת אכילה שאם היה בשר בעת הזריקה אף על פי שניטמא טומאת הגוף שאינו יכול לוכל כבר הורצה ולא אמרינן דאכילה מעכבא אלא קודם זריקה אבל לאחר זריקה כבר הורצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד דנים: מאן תנא להא [מי שנה דבר זה] דתנו רבנן [ששנו חכמים]: הרי שהיה חולה בשעת שחיטה ואינו יכול לאכול וחלים (בריא) בשעת זריקה, או חלים בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה — אין שוחטין וזורקין עליו, עד שיהא חלים משעת שחיטה עד שעת זריקה. כמאן שיטת מי הוא] נימא רבנן היא [נאמר כשיטת חכמים] המקפידים על אכילת הפסח ולא כשיטת ר׳ נתן? ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר׳ נתן ואף לדעתו גברא דחזי [איש הראוי] לאכילה בעינן [צריכים אנו].
The Gemara asks: Who is the tanna that taught this baraita? As the Sages taught: With regard to one who was sick and not able to eat meat at the time of the slaughter and was healthy at the time of the sprinkling of the blood, or one who was healthy at the time of the slaughter and sick at the time of the sprinkling of the blood, one may not slaughter or sprinkle blood for him until he is healthy from the time of slaughter until the time of the sprinkling of the blood. In accordance with whose opinion is this? Let us say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that eating the Paschal lamb is essential, and not in accordance with the opinion of Rabbi Natan. The Gemara rejects this suggestion: The baraita can be understood even if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, because even Rabbi Natan holds that we require a person who is fit for eating.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן טשְׁחָטוֹ בְּטׇהֳרָה וְאַחַר כָּךְ נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים יִזָּרֵק הַדָּם בְּטׇהֳרָה וְאַל יֵאָכֵל בָּשָׂר בְּטוּמְאָה כְּמַאן.

The Gemara records a further discussion: Who is the tanna that taught this baraita? As the Sages taught: If one slaughtered the Paschal lamb in ritual purity, and after that the owners became ritually impure, the blood should be sprinkled in purity and the meat should not be eaten in impurity. In accordance with whose opinion is this baraita?
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יזרק בטהרה – בכהנים וכלי שרת טהורין.
זה שביארנו במשנתנו שהפסח הבא בטומאה נאכל בטומאה שטומאת מת דחויה בצבור ומקריבין פסחיהם ואוכלים דוקא שנטמאו קודם זריקת הדם אבל אם נטמאו לאחר זריקת הדם אינו נאכל הא נטמאו קודם זריקת הדם אע״פ שכבר נשחט בטהרה ונטמאו בין שחיטה לזריקה נאכל בטומאה מן הדין אלא שחכמים גזרו עליו כלל שלא ליאכל מחשש שמא יבאו לאכול אף כשנטמאו לאחר זריקה הא כל שנטמאו קודם שחיטה אין גזירה כלל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד דנים: מאן תנא להא דתנו רבנן [מי שנה דבר זה ששנו חכמים]: שחטו בטהרה ואחר כך נטמאו הבעלים — יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה. כמאן [כמי]
The Gemara records a further discussion: Who is the tanna that taught this baraita? As the Sages taught: If one slaughtered the Paschal lamb in ritual purity, and after that the owners became ritually impure, the blood should be sprinkled in purity and the meat should not be eaten in impurity. In accordance with whose opinion is this baraita?
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה וְרַבִּי נָתָן הִיא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן הִיא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן יבְּצִיבּוּר דַּאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה נָמֵי עָבְדִי.

Rabbi Eliezer said: This halakha is subject to dispute, and it is taught in this baraita in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who holds that eating is not essential, and not in accordance with the opinion of the Rabbis. And Rabbi Yoḥanan said: The baraita can be understood even if you say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis. With what are we dealing here? With a situation in which the majority of the public is ritually impure, in which case everyone agrees that they perform the ritual of the Paschal lamb even in a state of impurity.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ נתן היא – דאמר אכילה לא מעכבא ולא בעי ר׳ נתן גברא דחזי לאכילה ומתניתא קמייתא מוקי ר׳ אלעזר כרבנן.
הכא במאי עסקינן בציבור – שנטמאו רוב ציבור בין שחיטה לזריקה כגון שמת הנשיא ונטמאו הילכך גברי דחזו לאכילה נינהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אלעזר: דבר זה במחלוקת שנויה, כלומר אינו כדעת כל החכמים אלא כשיטת ר׳ נתן היא שאכילה אינה מעכבת. ור׳ יוחנן אמר: אפילו תימא [תאמר] כשיטת רבנן היא. הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] בציבור שנטמא רוב הציבור, שאפילו בטומאה נמי עבדי [גם כן עושים] והלכה זו כדברי הכל.
Rabbi Eliezer said: This halakha is subject to dispute, and it is taught in this baraita in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who holds that eating is not essential, and not in accordance with the opinion of the Rabbis. And Rabbi Yoḥanan said: The baraita can be understood even if you say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis. With what are we dealing here? With a situation in which the majority of the public is ritually impure, in which case everyone agrees that they perform the ritual of the Paschal lamb even in a state of impurity.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אִי בְּצִיבּוּר אַמַּאי אֵין הַבָּשָׂר נֶאֱכָל בְּטוּמְאָה גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטָּמְאוּ הַבְּעָלִים לְאַחַר זְרִיקָה וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתָּקַד לֹא נִטְמֵאנוּ וְאָכַלְנוּ הַשְׁתָּא נָמֵי נֵיכוֹל וְלָא יָדְעִי דְּאֶשְׁתָּקַד כִּי אִיזְדְּרִיק דָּם בְּעָלִים טְמֵאִים הֲווֹ הַשְׁתָּא בְּעָלִים טְהוֹרִין הָווּ

The Gemara asks: If it is in a case involving the public, why is the meat not eaten in a state of impurity? When the majority of the public is impure, they may sacrifice and even consume the Paschal lamb. The Gemara answers that this prohibition is due to a rabbinic decree lest the owners become impure after the sprinkling of the blood, and they will say: Last year, didn’t we become impure, and nevertheless we ate the Paschal lamb? Now too, we will eat. And they will not know that last year, when the blood was sprinkled the owners were already impure, and therefore the offering could be consumed in a state of impurity. Now, the owners were pure when the blood was sprinkled and became impure only afterward, and a Paschal lamb sacrificed in a state of purity cannot be eaten in a state of impurity, even if everyone is impure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גזירה שמא – לשנה אחרת יטמאו ציבור אחר זריקה.
ויאמרו אשתקד – מי לא היינו טמאין בשעת אכילה ואכלנו ואע״פ ששחיטתו בטהרה השתא נמי אע״פ ששחיטתו וזריקתו בטהרה ניכול בשר בטומאה ולא ידעי דאשתקד בעידנא דהוי זריקת הדם טמאין הוו והוה ליה פסח הבא בטומאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי בציבור אמאי [אם בצבור מדוע] אין הבשר נאכל בטומאה? הלוא טומאה לפחות דחויה בצבור, וכל הקהל אוכל פסח טמא! ומשיבים איסור זה משום גזירה מיוחדת היא שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה, ויאמרו: אשתקד [בשנה שעברה] האם לא נטמאנו ואכלנו? שהרי כשהכל טמאים היו, הפסח נעשה ונאכל בטומאה. השתא נמי ניכול [עכשיו גם כן נאכל] בטומאה, ולא ידעי [ואינם יודעים] ההבדל דאשתקד כי איזדריק [שבשנה שעברה כאשר נזרק] הדם, הבעלים טמאים הוו [היו], השתא [עכשיו, השנה] בעלים טהורים הוו [הם] שנטמאו רק לאחר זמן זריקת הדם ופסח שנעשה בטהרה אסור לאוכלו בטומאה, אפילו הכל טמאים.
The Gemara asks: If it is in a case involving the public, why is the meat not eaten in a state of impurity? When the majority of the public is impure, they may sacrifice and even consume the Paschal lamb. The Gemara answers that this prohibition is due to a rabbinic decree lest the owners become impure after the sprinkling of the blood, and they will say: Last year, didn’t we become impure, and nevertheless we ate the Paschal lamb? Now too, we will eat. And they will not know that last year, when the blood was sprinkled the owners were already impure, and therefore the offering could be consumed in a state of impurity. Now, the owners were pure when the blood was sprinkled and became impure only afterward, and a Paschal lamb sacrificed in a state of purity cannot be eaten in a state of impurity, even if everyone is impure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144