גמרא
פירוש
לְפִי אׇכְלוֹ לְמִצְוָה.
וּלְעַכּוֹבֵי לָא וְהָתַנְיָא {שמות י״ב:ד׳} בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת מְלַמֵּד אשֶׁאֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט אֶלָּא לִמְנוּיָיו שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו יָכוֹל יְהֵא כְּעוֹבֵר עַל הַמִּצְוָה תַּלְמוּד לוֹמַר תָּכוֹסּוּ הַכָּתוּב שָׁנָה עָלָיו לְעַכֵּב וְאִיתַּקַּשׁ אוֹכְלִין לִמְנוּיִין.
זִקְנֵי דָרוֹם לָא מַקְּשִׁי וְכִי לָא מַקְּשִׁי נָמֵי מֵהָא נָמֵי אִית לְהוּ פִּירְכָא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּשֶׁרֶץ שֶׁמְּשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶם לְכַתְּחִילָּה כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּשֶׁרֶץ אֵינוֹ מְרַצֶּה מְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת שֶׁאֵין מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶן לְכַתְּחִילָּה כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ מְרַצֶּה.
מֵיתִיבִי במִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ נָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טוּמְאַת דָּם וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טוּמְאַת הַגּוּף.
בְּמַאי אִילֵּימָא בְּטוּמְאַת שֶׁרֶץ הָאָמְרַתְּ שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טוּמְאַת שֶׁרֶץ אֶלָּא טוּמְאַת מֵת וְקָתָנֵי אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה אַלְמָא נִטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת אֵין מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶם.
לָא אִי דְּאִיטַּמּוֹ בְּעָלִים בְּמֵת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
לפי אכלו – הראוי לאכילה תכוסו עליו דהיינו שחיטה.
במכסת – לשון מנין כמו מכסת ערכך (ויקרא כז).
ואיתקש אוכלין למנויין – מה מנויין מעכבי אף אוכלים מעכבי שאם שחטו לטמאים ולערלים וחולה וזקן שאין יכולין לאכול כזית פסול ואפי׳ הן מנויין דהא לפי אכלו בהאי קרא כתיב לגבי מנויין. וכי לא מקשי נמי – וסברי טמא מת משלח קרבנותיו בדיעבד אית להו הך פירכא גופא דפרכינן לעיל אמילתייהו דמוקמינן מתניתין בכהן טמא שרץ אבל כהן טמא מת הציץ מרצה דהא מודה מיהא דלכתחילה אמר רחמנא טמא מת ידחה לשני וטמא שרץ אמרינן לעיל דשוחטין עליו לכתחילה.
ומה במקום כו׳ בעלים – יחיד. מיתיבי – לזקני דרום.
מפני שאמרו – משנה היא בכיצד צולין (פסחים דף פ:) שהנזיר ועושה פסח כו׳ קס״ד האי טומאת הגוף בבעלים קאמר ולהכי נקט נזיר ועושה פסח דאילו שאר קרבנות אין טומאת בעלים פסול בהן אבל עושה פסח אכילתו מעכבא ונזיר נמי כשנטמא במת שסתר נזירותו וצריך לחזור ולמנות כדכתיב (במדבר ו) וכי ימות מת עליו וגו׳ ואין ראוי לקרבנות תגלחתו עד שיטהר ויביא תחילה קרבנות נזירות טומאתו שתי תורים ואשם וימנה את נזירתו ואחר כך יביא קרבנות נזירות טהרה וקתני אין הציץ מרצה בדיעבד. אלמא נטמאו כו׳ – כלומר אם שלח קרבנו ושחטו וזרקו עליו לא נפטר מפסח שני. הכי נמי – דמרצה ציץ.
כגון שנטמא כהן בשרץ – כדתנן טמא פסול ואוקימנא בשרץ ותנן נזיר ועושה פסח וה״ה לכל קרבנות יחיד והא דנקט הני משום סיפא נקט דבעי מיתני נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה וכי גמירי היתר טומאת התהום בנזיר ועושה פסח גמירי לה בכיצד צולין וטומאת התהום טומאת ספק והתם מפרש איזוהי טומאת התהום כו׳ והילכתא גמירי לה דהותרה בנזיר ועושה פסח כדאמרי׳ בכיצד צולין (פסחים דף פ:). לא אמרו – דהותרה טומאת התהום בנזיר ועושה פסח אלא בטומאת המת בלבד.
מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ – דלא הותרה ומק״ו לא אתיא שאין דנין ק״ו מהלכה. טומאת התהום דזיבה – כגון ראה בין השמשות ספק כולה מן היום או כולה מן הלילה ואין כאן אלא ראייה אחת ספק חציה מן היום וחציה מן הלילה והוי לה כשתי ראיות דזב מטמא בימים ובראיות והך טומאת התהום הוא דממעט משום דחמירא דיוצאה עליו מגופו. דבעי רמי בר חמא – בכיצד צולין.
כהן המרצה בקרבנותיהן – של נזיר ועושה פסח הותרה לו טומאת התהום אם נטמא בה.
והא הכא בכהן אוקמא לה – לרישא דקתני אין הציץ מרצה על טומאת הגוף ועלה קתני נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה. דרמי בר חמא פליג הוא – אדזקני דרום הוא מוקים לההיא בטומאת בעלים וסבירא דאין יחיד טמא מת משלח קרבנותיו דאכילת פסחים מעכב. תא שמע – תיובתא לרמי בר חמא.
ונשא אהרן – בציץ כתיב.
את עון הקדשים – פסול קרבנות ירצה בציץ.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואיתקש אוכלין למנויין – מה מנויין מעכבי אף אוכלים מעכבי שאם שחטו לטמאים ולערלים וחולה וזקן שאין יכולין לאכול כזית פסול ואפי׳ הן מנויין דהא לפי אכלו בהאי קרא כתיב לגבי מנויין. וכי לא מקשי נמי – וסברי טמא מת משלח קרבנותיו בדיעבד אית להו הך פירכא גופא דפרכינן לעיל אמילתייהו דמוקמינן מתניתין בכהן טמא שרץ אבל כהן טמא מת הציץ מרצה דהא מודה מיהא דלכתחילה אמר רחמנא טמא מת ידחה לשני וטמא שרץ אמרינן לעיל דשוחטין עליו לכתחילה.
ומה במקום כו׳ בעלים – יחיד. מיתיבי – לזקני דרום.
מפני שאמרו – משנה היא בכיצד צולין (פסחים דף פ:) שהנזיר ועושה פסח כו׳ קס״ד האי טומאת הגוף בבעלים קאמר ולהכי נקט נזיר ועושה פסח דאילו שאר קרבנות אין טומאת בעלים פסול בהן אבל עושה פסח אכילתו מעכבא ונזיר נמי כשנטמא במת שסתר נזירותו וצריך לחזור ולמנות כדכתיב (במדבר ו) וכי ימות מת עליו וגו׳ ואין ראוי לקרבנות תגלחתו עד שיטהר ויביא תחילה קרבנות נזירות טומאתו שתי תורים ואשם וימנה את נזירתו ואחר כך יביא קרבנות נזירות טהרה וקתני אין הציץ מרצה בדיעבד. אלמא נטמאו כו׳ – כלומר אם שלח קרבנו ושחטו וזרקו עליו לא נפטר מפסח שני. הכי נמי – דמרצה ציץ.
כגון שנטמא כהן בשרץ – כדתנן טמא פסול ואוקימנא בשרץ ותנן נזיר ועושה פסח וה״ה לכל קרבנות יחיד והא דנקט הני משום סיפא נקט דבעי מיתני נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה וכי גמירי היתר טומאת התהום בנזיר ועושה פסח גמירי לה בכיצד צולין וטומאת התהום טומאת ספק והתם מפרש איזוהי טומאת התהום כו׳ והילכתא גמירי לה דהותרה בנזיר ועושה פסח כדאמרי׳ בכיצד צולין (פסחים דף פ:). לא אמרו – דהותרה טומאת התהום בנזיר ועושה פסח אלא בטומאת המת בלבד.
מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ – דלא הותרה ומק״ו לא אתיא שאין דנין ק״ו מהלכה. טומאת התהום דזיבה – כגון ראה בין השמשות ספק כולה מן היום או כולה מן הלילה ואין כאן אלא ראייה אחת ספק חציה מן היום וחציה מן הלילה והוי לה כשתי ראיות דזב מטמא בימים ובראיות והך טומאת התהום הוא דממעט משום דחמירא דיוצאה עליו מגופו. דבעי רמי בר חמא – בכיצד צולין.
כהן המרצה בקרבנותיהן – של נזיר ועושה פסח הותרה לו טומאת התהום אם נטמא בה.
והא הכא בכהן אוקמא לה – לרישא דקתני אין הציץ מרצה על טומאת הגוף ועלה קתני נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה. דרמי בר חמא פליג הוא – אדזקני דרום הוא מוקים לההיא בטומאת בעלים וסבירא דאין יחיד טמא מת משלח קרבנותיו דאכילת פסחים מעכב. תא שמע – תיובתא לרמי בר חמא.
ונשא אהרן – בציץ כתיב.
את עון הקדשים – פסול קרבנות ירצה בציץ.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush