אמר להם הממונה וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השלישי שבה הוא לבאר בפרט עבודת יום הכפורים בשלימות עניניה מתחלה ועד סוף ושזה החלק יותחל ענינו בזה הפרק וימשך ענינו בכל הפרקים שאחריו עד פרק אחרון ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון בביאור עבודת השחר והשני בביאור עבודת פרו של אהרן ומתחיל בעבודת השעירים והוא שאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וכו׳ ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וכו׳ והקריב את פר החטאת אשר לו וכו׳ ולקח את שני השעירים והוא מבאר בחלק זה ענין הפר ומתחיל בענין השעירים והשלישי על ידי גורל השעירים שהיה בגורלות נתונים בקלפי והיה של עץ וכהן אחד עשאן של זהב נתגלגל לבאר קצת דברים מחודשים שעשו קצת כהנים במקדש זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכוונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר בורקי מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון הוא אומר הין אמר הר״ם מקום היה להם גבוה במקדש שבו היה עולה הצופה וכשהיה רואה פני מזרח מתחילין להשתנות היה אומר להם בורקי ענינו כמו התחיל האור להבריק והיו אומרי׳ לו אותם שהיו בעזרה עד שהוא בחברון כלומר הגיע האור לפי ראות עיניך בחברון והיה אומר להם הין ומיד היו שוחטין וממה שאתה חייב לדעת כי הזמן שזכר מתיא בן שמואל באמרו האיר פני מזרח הוא אחר זמן שזכר תנא קמא והלכה כמתיא בן שמואל ולמה הוצרכו לכך פעם אחת עלה מאור הלבנה ודמו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאהו לבית השריפה והורידו כהן גדול לבית הטבילה זה הכלל היה במקדש כל המסיך את רגליו טעון טבילה כל המטיל את המים טעון קדוש ידים ורגלים ידוע כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החדש ואמרו עלה מאור הלבנה אירע בסוף החדש משאר חדשי השנה ואירע בליל צום כפור גם כן פעם אחרת והוא כלל בכאן שני המעשים ואומר פעם אחת כלומר זולת ליל צום כפור עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור ועוד יתבאר כי כהן גדול טובל ושוחט בתמיד ביום צום כפור וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה נצטרך טבילה אחרת ואחר כך שחט את התמיד ומסך את רגליו כנוי לנקבים גדולים אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפי׳ טהור עד שהוא טובל חמש טבילות טובל בו ביום כלם בקדש בבית הפרוה חוץ מזו בלבד כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמרו חוץ מזו ר״ל בטבילה הראשונה והוא יגיד אותה פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו סדין של בוץ ענינו רדיד של פשתן:
אמר המאירי אמר להם הממונה ר״ל סגן הכהנים העומד בעזרה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה כלומר שיצאו וישאלו לגביני כרוז שהיה ממונה על כך והיה עולה במקום גבוה שבמקדש על החומה או על גג העזרה אם רואה פני המזרח מתחילין להאיר עד שיכירו מתוך האורה שעלה עמוד השחר לפי שהשחיטה אע״פ שהיא כשרה בזר פסולה בלילה דכתיב ביום זבחכם וכשהגיע על שיעור זה הרואה והוא אותו גביני כרוז היה אומר בקול רם בורקי ר״ל התחיל אור עמוד השחר להבריק והיו הולכין לשחוט מתיא בן שמואל אומר שאע״פ שהוא אומר ברקאי לא היו שוחטין עדיין אלא כשהלך זה לשאלו מה מלילה והוא השיבו האיר פני מזרח וההולך לשם חוזר ושואלו עד שבחברון כלומר הגיע האור לפי מראית עיניך עד חברון כלומר שיהא הוא רואה בכח אותה אורה עד חברון והוא אומר הן ומיד היו הולכין לשחוט ופרשו בתלמוד המערב שזה שהיו שואלין לו מחברון ולא ממגדל אחר לזכור ישיני חברון כלומר להזכיר זכות אבות שבחברון וזמן זה מ״מ גדול וסמוך ליום יותר משל ת״ק והלכה כמתיא ודבר זה לא ביום הכפורים בלבד היה אלא בכל הימים כן אלא שהוא מתחיל מ״מ סדר עבודת יום הכפורים היאך היא:
ולמה הוצרכו לכך כלומר שיאיר כל כך עד שיהא הצופה יכול לראות עד חברון שפעם אחת עלה אור הלבנה מצד המזרח ומעשה זה לא ביום הכפורים היה שהרי אין הלבנה עולה מן המזרח ואין הלבנה מתחלת לעלות סמוך ליום עד לאחר חצות החודש אלא בשאר הימי׳ היה וסמוך לסוף חודש היה ודימו ששקעה הלבנה והאיר פני מזרח ושחטו את התמיד ואחר שחיטתו הרגישו שעדיין לא עלה עמוד השחר ואור הלבנה היה והוציאוהו לבית השריפה ושחטו תמיד אחר ומאותה שעה ואילך הזקיקו לידע אם רואה מכחה של אורה עד חברון שאין אורה של לבנה משלטת העין בכך והיו עושין כן בכל השנה אף בזמן שאין הטעות מצויה בכך כגון יום הכפורים ומה שאמר אח״כ והורידו כהן גדול לבית הטבילה לא על אותו המעשה היה שהרי אותו מעשה לא ביום הכפורים היה ובשאר ימות השנה אין העבודה בכהן גדול ואע״פ שכל שנפסל התמיד ודאי טעון טבילה אחרת לשחוט תמיד אחר מ״מ פסול זה לא ביום הכפורים היה אלא על סדר עבודת יום הכפורים הוא חוזר כלומר כשנתברר להם שעלה עמוד השחר והוא כשהיה הצופה רואה מכח האורה עד חברון היו מורידין מיד כהן גדול לבית הטבילה והיא ראשונה לטבילותיו שחמש טבילות ועשרה קדושין היה כהן גדול עושה ביום הכפורים כמו שיתבאר ואע״פ שכבר תרמו את הדשן וסדרו את המערכה הואיל ואלו עבודות לילה הן וכל שכן ביום כפור שהיתה תרומת הדשן בחצות אינן צריכות טבילה ואף ביום זה אע״פ שכל העבודות היה בכהן גדול תרומת הדשן מיהא על ידי פייס היתה כשאר ימות השנה והזוכה תרם וסידר עצי מערכה עם שני הגזירים ואין כהן גדול מתחיל אלא משחיטת התמיד:
ואמר דרך כלל שכלל זה היה במקדש בכל השנה כל המיסך את רגליו והוא שבדק את עצמו בגדולים כדכתיב ויסך שאול את רגליו טעון טבילה ר״ל בארבעים סאה ואפילו כמה פעמים ביום הן שיצא מן העזרה לצורך כך הן שהסיך את רגליו בבית הכבוד שהיה בלשכה אחת מפני שמא נשארה צואה על בשרו וכל המטיל מים ר״ל שבדק את עצמו בקטנים טעון קדוש ידים ורגלים ופי׳ בגמ׳ לרגלים משום ניצוצות ולידים מפני שמצוה לשפשף בידים הניצוצות של מי רגלים הניתזין על רגליו שלא יראה ככרות שפכה שאינו מקלח ויאמרו על בניו שאינן שלו שכרות שפכה אינו מוליד כמו שביארנו במקומו:
ואין אדם נכנס בעזרה אפילו היה טהור לגמרי ואפי׳ לא הסיך את רגליו עד שיטבול ולמדוה בגמ׳
(יומא ל׳.) מקל וחומר מכה״ג ביום הכפורים ומה המשנה מבגדי קדש לקדש כגון של זהב בלבן או של לבן בזהב וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת כגון מהיכל לדביר ומדביר להיכל טעון טבילה המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת לא כל שכן וכן הוזכר בה טעם אחר שאינה אלא סרך טבילה שיהא זוכר בעצמו אגבה אם יש טומאה בידו ויפרוש מעבודה עד שיעריב:
ולפי דרכך למדת שטבילה זו ראשונה של כהן גדול אף בלא הסך רגליו הוא שהרי אף בשאר הימים ובכל כהן כן אלא שבזו אם עבד ולא טבל לא חלל:
ואח״כ אמר דרך כלל שחמש טבילות ועשרה קדושין היה כהן גדול טובל באותו היום שהרי חמש פעמים שהוא משנה מבגדי זהב ללבן או מלבן לזהב צריך טבילה כדכתיב ופשט ורחץ וכל טבילה צריכה קדוש לפניה ולאחריה מק״ו שאף במקום שאין טעון טבילה כגון הטלת מים טעון קדוש מקום שטעון טבילה לא כל שכן:
וכולן ר״ל כל הטבילות בקדש ר״ל בעזרה שהרי כתיב בהן במקום קדוש ומקום טבילה היה על גג בית הפרוה שהיו באים שם מים מעין עיטם במחילה שתחת הקרקע וכשמגעת לשם מעלין אותה על גג אותה לשכה שכך ידוע שהמים יכול אדם להעלותם בגבהות המקום שיוצאת משם ועין עיטם היתה גבוהה יותר מקרקע העזרה כשיעור כ׳ אמה של גובה הלשכה וג׳ אמות של רום המקוה ועובי התקרה והמעזיבה ואמר על הטבילות שכולן היו בקדש חוץ מזו ר״ל הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים שהיתה בצד לשכתו מצד שלא היתה לעבודה המיוחדת ליום הכפורים אלא לעבודת התמיד: