×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וַהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים סוֹף עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תְּחִילַּת עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קִדֵּשׁ יָדָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן לְמָחָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ שֶׁכְּבָר קִדֵּשׁ מִתְּחִלַּת עֲבוֹדָה אֶלָּא קַשְׁיָא.
The Gemara expresses wonder at Rabbi Zeira’s equation of these two issues: But isn’t there the burning of the limbs and the fats? The Gemara answers: That is not difficult, because the burning of the limbs and the fats is the end of the daytime service. The Gemara asks further: But isn’t there the removal of the ashes? The Gemara rejects that argument: Removing the ashes is the start of the daytime service, as Rabbi Yoḥanan said: If a priest sanctified his hands at night by washing them for the removal of the ashes, the next day, i.e., after daybreak, he need not sanctify his hands again, as he already sanctified them at the start of the service. Rabbi Zeira’s equation between services that are incomplete by themselves and services for which a non-priest does not incur the death penalty therefore remains intact. If so, the question that he asked concerning Rabbi Yoḥanan’s statement remains difficult.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והרי תרומת הדשן כו׳ אמר רב אשי והא אנן לא תנינן לה דשני גזירין עבודת יום הוא דתנן אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה ואלו זמן ב׳ גזירין לא קתני. ופרקינן השחיטה דלית ליה תקנה שאחר שישחו׳ לא יתכן לו להחיותו קתני.
והרי איברים ופדרים – לא גרסינן לכוליה הך גירסא דאיברים ודתרומת הדשן הכא דהא מנינן להו לגבי פלוגתייהו דרב ולוי בעבודה שאין אחריה עבודה ואגב שיטפא דריהטא דגירסא דלעיל דלישנא קמא דרבי זירא הדר וגרסינהו בלישנא בתרא וה״ג יש לך עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר אלא אי איתמר כו׳.
(כז:) שכבר קדש מתחלת עבודה – פי׳ אלמא עבודת יום היא והא דלא משני דה״ק שכבר קדש מתחלה לעבודה כדמתרצי׳ בריש פירקי משום דההוא שינויא דחיקא הוא וליתיה אלא ללישנא קמא כדכתיב׳ התם.
בפרש״י בד״ה והרי כו׳ דאברים ודתרומת הדשן הכא דהא כו׳ ואגב שיטפא כו׳ כצ״ל:
והרי הקרבת אברים ופדרים שפסולה בזר, אף שיש אחריה עבודה! ומשיבים: אין מכך ראיה, כיון שהקטרת איברים ופדרים סוף עבודה דיממא [של היום] היא. ומקשים: והרי תרומת הדשן, שיש לאחריה הוצאת הדשן ופסולה בזר! ודוחים: תרומת הדשן חשובה, לפי שתחילת עבודה דיממא היא, שהרי אמר ר׳ יוחנן: מי שקדש ידיו לתרומת הדשן, למחר כשעלה השחר אינו צריך לקדש שנית שהרי כבר קדש ידיו מתחלת עבודה. כיון שנדחו הפירכות על קושיית ר׳ זירא, שואלים: אלא קשיא [קשה] על דברי ר׳ יוחנן!
The Gemara expresses wonder at Rabbi Zeira’s equation of these two issues: But isn’t there the burning of the limbs and the fats? The Gemara answers: That is not difficult, because the burning of the limbs and the fats is the end of the daytime service. The Gemara asks further: But isn’t there the removal of the ashes? The Gemara rejects that argument: Removing the ashes is the start of the daytime service, as Rabbi Yoḥanan said: If a priest sanctified his hands at night by washing them for the removal of the ashes, the next day, i.e., after daybreak, he need not sanctify his hands again, as he already sanctified them at the start of the service. Rabbi Zeira’s equation between services that are incomplete by themselves and services for which a non-priest does not incur the death penalty therefore remains intact. If so, the question that he asked concerning Rabbi Yoḥanan’s statement remains difficult.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֶלָּא אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זָר שֶׁסִּידֵּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים חַיָּיב הוֹאִיל וַעֲבוֹדָה תַּמָּה הִיא.

Rather, Rabbi Yoḥanan’s statement must be revised, and one must posit that when it was stated, this is how it was stated: Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: A non-priest who arranges the two logs is liable to receive the death penalty, since it is a service that is complete, i.e., it is not followed and completed by a subsequent service. Although the burning of the limbs upon the altar follows the placement of the logs, that is considered to be an independent act, not the completion of the service of placing the logs. This is because the placing of the logs is done while still night, while the burning of the limbs cannot be done until daybreak.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הואיל ועבודה תמה – דשלים ליה סידור.
אלא יש לומר שלא נמסרו דברי ר׳ יוחנן כראוי ואי אתמר הכי אתמר [אם נאמר כך נאמר]; אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים — חייב, הואיל ועבודה תמה היא כלומר עבודה גמורה ושלימה היא, שאין לאחריה סידור נוסף של המערכה.
Rather, Rabbi Yoḥanan’s statement must be revised, and one must posit that when it was stated, this is how it was stated: Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: A non-priest who arranges the two logs is liable to receive the death penalty, since it is a service that is complete, i.e., it is not followed and completed by a subsequent service. Although the burning of the limbs upon the altar follows the placement of the logs, that is considered to be an independent act, not the completion of the service of placing the logs. This is because the placing of the logs is done while still night, while the burning of the limbs cannot be done until daybreak.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַתְקֵיף לַהּ רָבָא אֶלָּא מֵעַתָּה תִּבְעֵי פַּיִיס וְלָא בָּעֲיָא פַּיִיס וְהָתַנְיָא מִי שֶׁזָּכָה בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן יִזְכֶּה בְּסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים.

Rava strongly objects to this: However, if that is so, the service of placing the two logs should require a lottery. The Gemara expresses surprise at Rava’s comment: And doesn’t it require a lottery? Wasn’t it taught in a baraita: Whoever was privileged to perform the removal of the ashes is also privileged to perform the arrangement of the two logs? There was in fact a lottery for arranging the two logs.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי מתקיף לה רבי זירא וכי יש לך עבודה וכו׳ – רש״י ז״ל לא גריס ולא והרי איברים כו׳ עד אלא אי איתמר וכו׳ וטעמו ז״ל משום דבפלוגתא דרב ולוי מוכח דתרומת הדשן ואיברים ופדרים עבדה תמה הן. ומאן דגריס לה נקט לה בריהטא אגב פירכי דלעיל ולא דק בהו ודכותה בתלמודא וכן אתה מפר׳ בהא דאמרי׳ בסמו׳ למימר דעבודה תמה היא וכו׳ אבל רש״י ז״ל לא גריס לה נמי לקמן.
מתקיף לה [מקשה עליה] רבא: אלא מעתה תבעי [תצטרך] פייס אף עבודה זו! ותוהים על דברי רבא: וכי לא בעיא [אינה צריכה] פייס? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מי שזכה בתרומת הדשן — יזכה אף בסידור שני גזירי עצים, הרי שיש פייס אף לסידור שני גזירי העצים!
Rava strongly objects to this: However, if that is so, the service of placing the two logs should require a lottery. The Gemara expresses surprise at Rava’s comment: And doesn’t it require a lottery? Wasn’t it taught in a baraita: Whoever was privileged to perform the removal of the ashes is also privileged to perform the arrangement of the two logs? There was in fact a lottery for arranging the two logs.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ה״קהָכִי קָאָמַר יְפַיְּיסוּ לָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ כִּדְאָמְרִינַן.

Rather, this is what Rava actually said: If placing the logs is considered a complete service and is therefore a task important enough to warrant the death penalty for a non-priest who performs it, they should hold a separate lottery for it by itself. The Gemara answers: It is as we said at the beginning of the chapter, that the task of placing the logs was added to the lottery for the removal of ashes as an incentive for the priests to rise before dawn (Rabbeinu Ḥananel).
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יפיסו לה בפני עצמה – כיון דעבודה תמה היא דעבודת לילה היא ועבודת התמיד שהן עבודת יום לא שייכא ליה הא דלא פריך מזריקה דעבודה תמה היא ואין מפיסין לה בפני עצמה י״ל נהי דאין אחריה עבודה לפי שהקטרת אימורין שאחריה לא מעכבי וזימנין דליתא כגון שנטמאו אימורין או שאבדו מ״מ כיון דכי איתנהו מעכבי לא חשיבא זריקה [עבודה] תמה כ״כ להפיס לה בפני עצמה ולהכי פריך והרי תרומת הדשן דאע״ג דהוצאת הדשן שהיא אחריה זימנין דליתא מ״מ כיון דזימנין דאיתא לא מיחשב להפיס לה בפני עצמה כדפרישית בזריקה א״נ י״ל שאני זריקה שיש אחריה עבודה בו ביום מה שאין כן בסידור שני גזירין שאין עוד עבודה כל הלילה וא״ת קטורת כיון דיש אחריה עבודה בו ביום אמאי מפייסים עליה בפני עצמה י״ל שאני קטורת משום דבעי כל שעתא חדשים ומאיכא דאמרי עד יפיסו לה בפני עצמה הוי הכל מאיכא דאמרי ועתה נחזור לסיומא דלעיל מכח קושיא דרבא דפריך ויפיסו לה בפני עצמה אלא אי איתמר הכי איתמר א״ר אסי א״ר יוחנן זר שסידר שני גזירין חייב מפני שהיא עבודת יום כו׳ כדלעיל אלא שהש״ס מאריך לדקדק יותר במילתיה דרבא למימרא דעבודה תמה בעיא פייס ואף אנן נמי תנינא דקא מסייע למילתיה דרבי יוחנן וכיון דדחי ליה לסייעתא תו לא מתוקמא מילתיה דרבי יוחנן מכח קשיא דרבא להכי צ״ל אלא אי איתמר הכי איתמר כדלעיל לפי שהיא עבודת יום והשתא לא מצי למיפרך יפיסו לה בפני עצמה דטובא איכא עבודת יום שאין מפיסין לה בפני עצמה וא״ת ה״נ איכא ניסוך היין והמים שהן עבודות תמות ואין מפיסין להן בפני עצמן י״ל כיון דיש אחריהן כמה עבודות בו ביום אין מפיסין להו בפני עצמם אבל סידור שני גזירין אין אחריהן עבודה עוד כל אותה הלילה ולהכי הוה לן למימר דחשיבא כולי האי להפיס עליה בפני עצמה ופריך והרי איברים ופדרים כו׳ ומשני סוף עבודה דיממא היא ואין עוד עבודה אחריה בו ביום ולהכי מפיסין לה בפני עצמה לפי דבפייס דשחרית היו מפיסין נמי אאיברי תמיד של בין הערבים והנך איברים אין אחריהם עבודה כל אותו היום ופריך והרי שחיטה דמפיס לה בפני עצמה דעיקר הפייס הוה [מי] שוחט ושאר אחיו הכהנים נמשכין עמו אגב גררא דידיה.
גמרא ה״ק יפייסו לה בפני עצמה אלא כדאמרי׳ כו׳ כצ״ל וכן נראה להגיה מדברי התוס׳ דמכח קושיא זו דיפייסו לה בפני עצמה חזר התלמוד מאיכא דאמרי וקאמר אלא כדאמרינן ללישנא קמא דזר שסידר ב׳ גזרי עצים חייב מפני שהיא עבודה דהשתא לא תקשי יפייסו לה בפני עצמה כמ״ש התוס׳ וק״ל:
תוס׳ בד״ה יפייסו כו׳ כיון דדחי לה לסייעתא כו׳ לפי דבפייס דשחרית היו מפיסין נמי אאברי תמיד כו׳ עכ״ל כצ״ל משום דר׳ יוחנן גופיה קאמר לעיל דאין מפיסין אתמיד של בין הערבים הוצרך לומר הכא דקאמר באברים ופדרים דמפיסין לה בפני עצמן היינו דבפייס דשחרית היו מפיסין נמי אאברי תמיד של בין הערבים ומאן דזכה באברים בשחרית זכה בהו בערבית וכולהו אברים בפייס אחד דשחרית נתפייסו ואין מפיסין בתמיד של בין הערבים דקאמר ר״י היינו דאין מפיסין שוב שנית בערבית ודו״ק:
סליק פרק בראשונה
ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר] כך היתה קושייתו של רבא: אם עבודה חשובה היא, אם כן יפייסו לה בפני עצמה! ומתרצים: כדאמרינן [כמו שאמרנו] בתחילת הפרק, שמתחילה לא היה פייס כלל לעבודות אלה משום שהן עבודות לילה (מהרשש״ן).
Rather, this is what Rava actually said: If placing the logs is considered a complete service and is therefore a task important enough to warrant the death penalty for a non-priest who performs it, they should hold a separate lottery for it by itself. The Gemara answers: It is as we said at the beginning of the chapter, that the task of placing the logs was added to the lottery for the removal of ashes as an incentive for the priests to rise before dawn (Rabbeinu Ḥananel).
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לְמֵימְרָא דַּעֲבוֹדָה תַּמָּה וְזָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה בָּעֲיָא פַּיִיס אֵין זָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה לָא בָּעֲיָא פַּיִיס וַהֲרֵי שְׁחִיטָה שָׁאנֵי שְׁחִיטָה דִּתְחִילַּת עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא.

Based on Rava’s comments, the Gemara asks: Is that to say that any service that is a complete service and for which a non-priest would be liable to receive the death penalty requires a lottery, but if a non-priest would not be liable to receive the death penalty it would not require a lottery? But isn’t there slaughtering, which may be performed by non-priest and yet requires a lottery? The Gemara rejects this point: Slaughtering is different, because it is the beginning of the daytime service, which gives it added importance.
רש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למימרא דעבודה תמה בעי פייס כו׳ עד משום מעשה שהיה לא גרסינן.
למימרא דעבודה שזר חייב עליה מיתה בעיא פיס אין זר חייב עליה מיתה לא בעיא פייס והרי שחיטה כו׳ – לא גרסינן ליה דהא כל עבודות דתנן דבעי פייס לאו עבודה תמה נינהו ואפילו הכי בעי פייס.
על פי דברי רבא שואלים: למימרא [האם לומר] שכל עבודה שהיא עבודה תמה וזר חייב עליה מיתה — בעיא [צריכה] פייס, ואם אין זר חייב עליה מיתה — לא בעיא [צריכה] פייס? והרי שחיטה, המותרת בזר וצריכה פייס! ומשיבים: שאני [שונה] השחיטה בכך שתחילת עבודה דיממא [של יום] היא ולכן היא חשובה.
Based on Rava’s comments, the Gemara asks: Is that to say that any service that is a complete service and for which a non-priest would be liable to receive the death penalty requires a lottery, but if a non-priest would not be liable to receive the death penalty it would not require a lottery? But isn’t there slaughtering, which may be performed by non-priest and yet requires a lottery? The Gemara rejects this point: Slaughtering is different, because it is the beginning of the daytime service, which gives it added importance.
רש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לְמֵימְרָא דַּעֲבוֹדָה תַּמָּה בעי פַּיִיס עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה לָא בעי פַּיִיס וַהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים סוֹף עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא הֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

The Gemara asks further on Rava’s statement: Is that to say that a service that is complete requires a lottery, whereas a service which is followed by a subsequent service that completes it does not require a lottery? But isn’t there the burning of the limbs and the fats? The Gemara answers: That is not difficult because the burning of the limbs and the fats is the end of the daytime service. The Gemara asks: Isn’t there the removal of the ashes? The Gemara answers: A lottery was established for that service only due to the incident that occurred when the priests came to danger.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים עוד: למימרא [האם לומר] שעבודה תמה בעיא [צריכה] פייס, ואילו עבודה שיש אחריה עבודה — לא בעיא [צריכה] פייס? והרי הקטרת אברים ופדרים שיש אחריה עבודה וצריכה פייס! ומשיבים: אין מכאן קושיה, כי הקטרת איברים ופדרים סוף עבודה דיממא [של היום] היא ולכן חשובה היא. ומקשים: הרי תרומת הדשן שיש אחריה עבודה, וצריכה פייס? ומשיבים: אכן לא תיקנו בה פייס אלא משום מעשה שהיה, שהסתכנו בה הכהנים ולכן תיקנו לה פייס מיוחד.
The Gemara asks further on Rava’s statement: Is that to say that a service that is complete requires a lottery, whereas a service which is followed by a subsequent service that completes it does not require a lottery? But isn’t there the burning of the limbs and the fats? The Gemara answers: That is not difficult because the burning of the limbs and the fats is the end of the daytime service. The Gemara asks: Isn’t there the removal of the ashes? The Gemara answers: A lottery was established for that service only due to the incident that occurred when the priests came to danger.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר מָר זוּטְרָא וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה וְאִילּוּ זְמַן סִידּוּר גְּזִירֵי עֵצִים לָא קָתָנֵי.

As explained above, the reason Rabbi Yoḥanan holds that the arrangement of the logs is a complete service, and is not considered a prelude to the burning of limbs, is because the former is a nighttime service and the latter is a daytime service. Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: We too have learned in a mishna that the arrangement of the two logs is a nighttime service. As we learned: The appointed priest said to them: Go out and see if the time for slaughtering has arrived, whereas the mishna did not teach: See whether the time for arranging the two logs has arrived. This shows that arranging the logs may be done while it is still night; it is therefore not considered to be connected to, and complemented by, the placing of the limbs the following day.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל סידור גזירין שיכול לפורקו לא קתני.
איכא דאמרי הכי אקשו ליה. וכי יש עבודה שיש אחריה עבודה בלילה ופסולה בזר ולא והרי אברים ופדרים שיש אחריה עבודה דלרבנן צריך להחזירן למערכה גדולה ולר׳ מאיר עביד לה מערכה בפ״ע. ודחי סוף עבודה דיממא היא. והרי תרומת הדשן שיש אחריה הוצאה חוץ למחנה וסידור המערכה ופרקינן תחלת עבודה דיממא היא כר׳ יוחנן דאמר קדש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש שכבר קדש מתחלת עבודה וקשיא לן ואמאי לא דחי הכי אימא שכבר קדש מתחלה לעבודה הנה ועבודת לילה ופסולה בזר אלא העלה בקושיא. ופרקינן משום דבתחלת הפרק נדחת זו השינויא וא׳ איבעית אימא לעולם תחלת עבודת יום הוא ואמאי לא תקינו לה פייס מעיקרא סבור כיון דאיכא אונס שינה לא אתו כיון דחזו דאתו ואתו נמי לסכנה תקינו לה פייסא. ותריצנא לר׳ יוחנן הכי זר שסידר ב׳ גזירין חייב הואיל ועבודה תמה היא אי הכי תיבעי פייס בפ״ע ופרקינן האי כבר שנינן לה כדאמרינן בתחלת הפרק כיון דתקינו פייס לתרומת הדשן לא הוו אתו שהיה כבד עליהן להניח השינה ולעמוד דהוו אמרי מי יימר דמיתרמי לי הדר תקינו מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין כלומר הוסיפו אלו העבודות כדי שיבואו למימרא דעבודה תמה בעיא פייס כו׳ כענין הראשון.
אף אנן נמי תנינא – דסידור גזירין עבודה תמה היא כרבי יוחנן ודלא כרב ולוי דלא מנו לה בעבודה שזר חייב עליה משום דיש אחריה סידור איברים.
ואילו זמן שני גזירין לא קתני – אלמא עבודת לילה היא והוא גמר סידור מערכה וסידור האיברים שהוא עבודת יום תחילת עבודה אחרת היא ולא גמר סידור המערכה היא.
אף אנן נמי תנינא וכו׳ – ואילו שני גזירין לא קתני אלמא עבודת לילה נינהו ואע״ג דכתיב בבקר בבקר י״ל כיון דכתיב בבקר בבקר תרי זימני נימא תן בקר לבקרו של לילה.
אמר להם הממונה. פירש בקונטרס גם כאן ממונה הוא הסגן ואינו נראה כדפירשתי לעיל אלא אדם אחר היה שהיה ממונה על כך:
פרק שלישי בעזרת הבורא:
אף אנן נמי תנינא – פרש״י ז״ל דשני גזירי עצים עבודה שאין אחריה עבודה מדלא קתני זמן גזירי עצים אלמא סוף עבודת לילה חשיבי ולא תחלת הולכת איברים דעבודת יום ויפה פי׳ ותו לא מידי.
פרק ג׳ אמר להם הממונה צאו וראו – כו׳ פרש״י ז״ל הממונה סגן צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה לפי שצריך לעשות שחיטת קדשים ביום כדכתיב וביום זבחכם אבל מביום צוותו לא נפקא שפיר כיון דשחיטה כשרה בזר.
אמר מר זוטרא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב אשי: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] שסידור שני גזירי העצים עבודה תמה היא, אלא שהיא עבודת לילה, שכן שנינו: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. ואילו ״זמן סידור גזירי עצים״ לא קתני [שנה], משמע שאין זמן עבודה זו ביום.
As explained above, the reason Rabbi Yoḥanan holds that the arrangement of the logs is a complete service, and is not considered a prelude to the burning of limbs, is because the former is a nighttime service and the latter is a daytime service. Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: We too have learned in a mishna that the arrangement of the two logs is a nighttime service. As we learned: The appointed priest said to them: Go out and see if the time for slaughtering has arrived, whereas the mishna did not teach: See whether the time for arranging the two logs has arrived. This shows that arranging the logs may be done while it is still night; it is therefore not considered to be connected to, and complemented by, the placing of the limbs the following day.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָךְ דְּלֵית לַהּ תַּקַּנְתָּא קָתָנֵי הָךְ דְּאִית לַהּ תַּקַּנְתָּא לָא קָתָנֵי.:

The Gemara rejects this proof: The reason the mishna mentions slaughtering is that it prefers to teach this statement with regard to that which has no rectification if it is done at night, such as slaughtering the offering, which is rendered irreparably invalid if performed before daybreak. It does not want to teach it with regard to something that has rectification if done at night, such as arranging the two logs, which can always be removed and replaced properly. However, it is possible that the proper time for arranging the logs is daytime, and therefore it may be regarded as a service that is completed by the subsequent burning of limbs on the altar.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: מכאן אין ראיה, כי הך דלית לה תקנתא [זו, השחיטה, שאין לה תקנה] אם יעשוה שלא בזמנה קתני [שנה], הך דאית לה תקנתא [זו שיש לה תקנה] על ידי שיסדרנה מחדש לא קתני [שנה], אבל יתכן שאף היא נחשבת כעבודת יום, אלא שאינה עבודה תמה.
The Gemara rejects this proof: The reason the mishna mentions slaughtering is that it prefers to teach this statement with regard to that which has no rectification if it is done at night, such as slaughtering the offering, which is rendered irreparably invalid if performed before daybreak. It does not want to teach it with regard to something that has rectification if done at night, such as arranging the two logs, which can always be removed and replaced properly. However, it is possible that the proper time for arranging the logs is daytime, and therefore it may be regarded as a service that is completed by the subsequent burning of limbs on the altar.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – אמר להם הממונה
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה אִם הִגִּיעַ אהָרוֹאֶה אוֹמֵר בַּרְקַאי מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן וְהוּא אוֹמֵר הֵן וְלָמָּה הוּצְרְכוּ לְכָךְ שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִימּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.

Chapter 3
MISHNA: The appointed priest said to the other priests: Go out and observe if it is day and the time for slaughter has arrived. If the time has arrived, the observer says: There is light [barkai]. Matya ben Shmuel says that the appointed priest phrased his question differently: Is the entire eastern sky illuminated even to Hebron? And the observer says: Yes. And why did they need to ascertain whether or not it is day, which is typically evident to all? It was necessary, as once, the light of the moon rose, and they imagined that the eastern sky was illuminated with sunlight, and they slaughtered the daily offering before its appropriate time. The animal was later taken out to the place designated for burning and burned because it was slaughtered too early. In order to prevent similar errors in the future, the Sages instituted that they would carefully assess the situation until they were certain that it was day.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אמר להם הממונה – הוא הסגן.
צאו וראו – על החומה או על הגג.
זמן השחיטה – שחיטת התמיד כלומר אם האיר המזרח שהשחיטה פסולה בלילה כדכתיב (ויקרא יט) ביום זבחכם.
הרואה – זה שעלה לגג.
ברקאי – לשון צוהר כמו למען (היות לה ברק (יחזקאל כא) האירו ברקים (תהלים עז).
עד שהוא בחברון – עד שנראה הצוהר עד חברון.
והוא אמר להן הן – מפרש בגמרא.
למה הוצרכו לכך – לעלות לגג ולראות.
עלה מאור הלבנה – צמח תואר הלבנה סמוך לשחרית.
ודימו – וחישבו.
והוציאוהו לבית השריפה – כשהבינו שנשחט בלילה.
מתיא בן שמואל אומר האיר. פירש״י במנחות פרק שתי הלחם (דף ק.) שהוא היה ממונה על הפייסות והיה אומר כן בבית המקדש ואמנם כן הוא שממונה עליהם היה כדמשמע במסכת שקלים (דף ז.) דקרי ליה ממונה על הפייסות והיה אומר כן בבית המקדש וכן בגמרא דקאמר מתיא בן שמואל על הפייסות וה״ר יב״ן ראיתי שפי׳ מתיא בן שמואל אומר הכי אומר הרואה ואין נראה לרבי דהא מסתמא אותו שהיה ממונה על הפייסות הוא שעומד אארעא ואומר להם צאו וראו כו׳ וא״כ תפשוט הא דמיבעיא לן בגמרא מי אומר האיר פני מזרח אי דקאי אארעא אי דקאי אאיגרא ותפשוט דהיינו דקאי אארעא ובגמרא בברייתא ה״ג מתיא בן שמואל (אומר) הממונה על הפייסות אומר כו׳ דהוא בעצמו היה ממונה על הפייסות כדפרי׳ ועוד למה הוזכר ממונה על הפייסות במילתיה דמתיא בן שמואל יותר מבשאר דברי התנאים אלא ש״מ כדפי׳ וגם רבינו מאיר כוותיה גרס:
אמר להם הממונה וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השלישי שבה הוא לבאר בפרט עבודת יום הכפורים בשלימות עניניה מתחלה ועד סוף ושזה החלק יותחל ענינו בזה הפרק וימשך ענינו בכל הפרקים שאחריו עד פרק אחרון ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון בביאור עבודת השחר והשני בביאור עבודת פרו של אהרן ומתחיל בעבודת השעירים והוא שאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וכו׳ ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וכו׳ והקריב את פר החטאת אשר לו וכו׳ ולקח את שני השעירים והוא מבאר בחלק זה ענין הפר ומתחיל בענין השעירים והשלישי על ידי גורל השעירים שהיה בגורלות נתונים בקלפי והיה של עץ וכהן אחד עשאן של זהב נתגלגל לבאר קצת דברים מחודשים שעשו קצת כהנים במקדש זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכוונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר בורקי מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון הוא אומר הין אמר הר״ם מקום היה להם גבוה במקדש שבו היה עולה הצופה וכשהיה רואה פני מזרח מתחילין להשתנות היה אומר להם בורקי ענינו כמו התחיל האור להבריק והיו אומרי׳ לו אותם שהיו בעזרה עד שהוא בחברון כלומר הגיע האור לפי ראות עיניך בחברון והיה אומר להם הין ומיד היו שוחטין וממה שאתה חייב לדעת כי הזמן שזכר מתיא בן שמואל באמרו האיר פני מזרח הוא אחר זמן שזכר תנא קמא והלכה כמתיא בן שמואל ולמה הוצרכו לכך פעם אחת עלה מאור הלבנה ודמו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאהו לבית השריפה והורידו כהן גדול לבית הטבילה זה הכלל היה במקדש כל המסיך את רגליו טעון טבילה כל המטיל את המים טעון קדוש ידים ורגלים ידוע כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החדש ואמרו עלה מאור הלבנה אירע בסוף החדש משאר חדשי השנה ואירע בליל צום כפור גם כן פעם אחרת והוא כלל בכאן שני המעשים ואומר פעם אחת כלומר זולת ליל צום כפור עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור ועוד יתבאר כי כהן גדול טובל ושוחט בתמיד ביום צום כפור וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה נצטרך טבילה אחרת ואחר כך שחט את התמיד ומסך את רגליו כנוי לנקבים גדולים אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפי׳ טהור עד שהוא טובל חמש טבילות טובל בו ביום כלם בקדש בבית הפרוה חוץ מזו בלבד כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמרו חוץ מזו ר״ל בטבילה הראשונה והוא יגיד אותה פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו סדין של בוץ ענינו רדיד של פשתן:
אמר המאירי אמר להם הממונה ר״ל סגן הכהנים העומד בעזרה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה כלומר שיצאו וישאלו לגביני כרוז שהיה ממונה על כך והיה עולה במקום גבוה שבמקדש על החומה או על גג העזרה אם רואה פני המזרח מתחילין להאיר עד שיכירו מתוך האורה שעלה עמוד השחר לפי שהשחיטה אע״פ שהיא כשרה בזר פסולה בלילה דכתיב ביום זבחכם וכשהגיע על שיעור זה הרואה והוא אותו גביני כרוז היה אומר בקול רם בורקי ר״ל התחיל אור עמוד השחר להבריק והיו הולכין לשחוט מתיא בן שמואל אומר שאע״פ שהוא אומר ברקאי לא היו שוחטין עדיין אלא כשהלך זה לשאלו מה מלילה והוא השיבו האיר פני מזרח וההולך לשם חוזר ושואלו עד שבחברון כלומר הגיע האור לפי מראית עיניך עד חברון כלומר שיהא הוא רואה בכח אותה אורה עד חברון והוא אומר הן ומיד היו הולכין לשחוט ופרשו בתלמוד המערב שזה שהיו שואלין לו מחברון ולא ממגדל אחר לזכור ישיני חברון כלומר להזכיר זכות אבות שבחברון וזמן זה מ״מ גדול וסמוך ליום יותר משל ת״ק והלכה כמתיא ודבר זה לא ביום הכפורים בלבד היה אלא בכל הימים כן אלא שהוא מתחיל מ״מ סדר עבודת יום הכפורים היאך היא:
ולמה הוצרכו לכך כלומר שיאיר כל כך עד שיהא הצופה יכול לראות עד חברון שפעם אחת עלה אור הלבנה מצד המזרח ומעשה זה לא ביום הכפורים היה שהרי אין הלבנה עולה מן המזרח ואין הלבנה מתחלת לעלות סמוך ליום עד לאחר חצות החודש אלא בשאר הימי׳ היה וסמוך לסוף חודש היה ודימו ששקעה הלבנה והאיר פני מזרח ושחטו את התמיד ואחר שחיטתו הרגישו שעדיין לא עלה עמוד השחר ואור הלבנה היה והוציאוהו לבית השריפה ושחטו תמיד אחר ומאותה שעה ואילך הזקיקו לידע אם רואה מכחה של אורה עד חברון שאין אורה של לבנה משלטת העין בכך והיו עושין כן בכל השנה אף בזמן שאין הטעות מצויה בכך כגון יום הכפורים ומה שאמר אח״כ והורידו כהן גדול לבית הטבילה לא על אותו המעשה היה שהרי אותו מעשה לא ביום הכפורים היה ובשאר ימות השנה אין העבודה בכהן גדול ואע״פ שכל שנפסל התמיד ודאי טעון טבילה אחרת לשחוט תמיד אחר מ״מ פסול זה לא ביום הכפורים היה אלא על סדר עבודת יום הכפורים הוא חוזר כלומר כשנתברר להם שעלה עמוד השחר והוא כשהיה הצופה רואה מכח האורה עד חברון היו מורידין מיד כהן גדול לבית הטבילה והיא ראשונה לטבילותיו שחמש טבילות ועשרה קדושין היה כהן גדול עושה ביום הכפורים כמו שיתבאר ואע״פ שכבר תרמו את הדשן וסדרו את המערכה הואיל ואלו עבודות לילה הן וכל שכן ביום כפור שהיתה תרומת הדשן בחצות אינן צריכות טבילה ואף ביום זה אע״פ שכל העבודות היה בכהן גדול תרומת הדשן מיהא על ידי פייס היתה כשאר ימות השנה והזוכה תרם וסידר עצי מערכה עם שני הגזירים ואין כהן גדול מתחיל אלא משחיטת התמיד:
ואמר דרך כלל שכלל זה היה במקדש בכל השנה כל המיסך את רגליו והוא שבדק את עצמו בגדולים כדכתיב ויסך שאול את רגליו טעון טבילה ר״ל בארבעים סאה ואפילו כמה פעמים ביום הן שיצא מן העזרה לצורך כך הן שהסיך את רגליו בבית הכבוד שהיה בלשכה אחת מפני שמא נשארה צואה על בשרו וכל המטיל מים ר״ל שבדק את עצמו בקטנים טעון קדוש ידים ורגלים ופי׳ בגמ׳ לרגלים משום ניצוצות ולידים מפני שמצוה לשפשף בידים הניצוצות של מי רגלים הניתזין על רגליו שלא יראה ככרות שפכה שאינו מקלח ויאמרו על בניו שאינן שלו שכרות שפכה אינו מוליד כמו שביארנו במקומו:
ואין אדם נכנס בעזרה אפילו היה טהור לגמרי ואפי׳ לא הסיך את רגליו עד שיטבול ולמדוה בגמ׳ (יומא ל׳.) מקל וחומר מכה״ג ביום הכפורים ומה המשנה מבגדי קדש לקדש כגון של זהב בלבן או של לבן בזהב וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת כגון מהיכל לדביר ומדביר להיכל טעון טבילה המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת לא כל שכן וכן הוזכר בה טעם אחר שאינה אלא סרך טבילה שיהא זוכר בעצמו אגבה אם יש טומאה בידו ויפרוש מעבודה עד שיעריב:
ולפי דרכך למדת שטבילה זו ראשונה של כהן גדול אף בלא הסך רגליו הוא שהרי אף בשאר הימים ובכל כהן כן אלא שבזו אם עבד ולא טבל לא חלל:
ואח״כ אמר דרך כלל שחמש טבילות ועשרה קדושין היה כהן גדול טובל באותו היום שהרי חמש פעמים שהוא משנה מבגדי זהב ללבן או מלבן לזהב צריך טבילה כדכתיב ופשט ורחץ וכל טבילה צריכה קדוש לפניה ולאחריה מק״ו שאף במקום שאין טעון טבילה כגון הטלת מים טעון קדוש מקום שטעון טבילה לא כל שכן:
וכולן ר״ל כל הטבילות בקדש ר״ל בעזרה שהרי כתיב בהן במקום קדוש ומקום טבילה היה על גג בית הפרוה שהיו באים שם מים מעין עיטם במחילה שתחת הקרקע וכשמגעת לשם מעלין אותה על גג אותה לשכה שכך ידוע שהמים יכול אדם להעלותם בגבהות המקום שיוצאת משם ועין עיטם היתה גבוהה יותר מקרקע העזרה כשיעור כ׳ אמה של גובה הלשכה וג׳ אמות של רום המקוה ועובי התקרה והמעזיבה ואמר על הטבילות שכולן היו בקדש חוץ מזו ר״ל הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים שהיתה בצד לשכתו מצד שלא היתה לעבודה המיוחדת ליום הכפורים אלא לעבודת התמיד:
אם הגיע הרואה אומר ברקאי – כלומר שהשחר הוציא ברקאי ולומר שמתחיל השחר לעלות מתיא בן שמואל או׳ האיר פני מזרח רש״י ז״ל פי׳ במסכת תמיד כי מתיא בן שמואל היה ממונה על כן והוא או׳ כן וכן משמע במסכת תמיד ובגמ׳ לקמן אמרי׳ מתיא בן שמואל ממונה על הפייסות ובתוספות הקשו על זה דהא בגמ׳ איכא חד לישנא שהרואה הוא האומ׳ האיר פני מזרח ומסתמא לא היה הממונה עולה לגג לראות מדקתני אמר להם הממונה צאו וראו ואין זו קושיא כל כך לפי מה שפרש״י ז״ל דהממונה דקתני רישא היינו סגן דכל היכא דקתני סתמ׳ הממונה היינו סגן כדאיתא התם ואלו מתיא בן שמואל לא היה סגן אלא ממונה על הפייסות כדאיתא בגמרא ואולי בזמנו הוא עצמו היה הרואה. אעפ״כ אין לשון המשנה ולשון הברייתא דגמ׳ מוכיח כן דהוה ליה למיתני מתיא בן שמואל היה אומר האיר פני מזרח לכך הנכון כי דברי מתיא בן שמואל בתורת תנא נשנו בכאן כי הוא היה אומר שכן היו רגילין לומר בבית המקדש וכן מוכיח בגמ׳ דבפלוגתא דתנאי מייתי לה למילתיה וכן נראה כאן מפי׳ רש״י ז״ל והא דקאמר האיר פני מזרח עד שבחברון לפום פשטא דגמרא דילן משמ׳ משום דכשהיה מאיר בחברון היה השחר ברור אבל בפי׳ רש״י ז״ל מייתי מה שאמרו בירושלמי ולמה מזכיר בחברון כדי להזכיר זכות ישני חברון כלומר זכות אבות הקבורין בחברון.
והוא אמר הן בגמ׳ מפרש מאן קאמ׳ לה אי מאן דקאי אארעא או מאן דקאי אאיגרא.
והוציאוהו לבית השרפה – פי׳ לפי ששחיטה בלילה פסולה מביום זבחכם כדאמרן.

פרק ג

(10) א משנה בהמשך סדר היום, אמר להם הממונה לכהנים: צאו ועמדו על הגג או על החומה וראו אם הגיע זמן השחיטה, כלומר: אם כבר האיר היום. כי שחיטה פסולה בלילה. אם הגיע כבר הזמן, הרואה אומר: ״ברקאי״ — הבריק האור. מתיא בן שמואל אומר: בלשון אחרת שהוא שואל את הרואהו: ״האיר פני כל המזרח עד שנראה האור אף בחברון״? והוא הרואה אומר: ״הן״! ולמה הוצרכו לכך לעלות ולבדוק אם האיר היום, שהוא לכאורה דבר הנראה לעין בכל מקום. משום שפעם אחת אירע שעלה מאור הלבנה, ודימו לחשוב שהאיר המזרח בזריחת השמש, ושחטו את התמיד לפני זמנו, ומשהבינו כי נשחט בלילה הוציאוהו לבית השריפה, שהרי נפסל בשחיטה שלא בזמנו. וכדי להמנע מטעות כגון זו תיקנו שלעולם יהיו בודקים היטב אם אכן זרחה השמש.

Chapter 3

(10) MISHNA: The appointed priest said to the other priests: Go out and observe if it is day and the time for slaughter has arrived. If the time has arrived, the observer says: There is light [barkai]. Matya ben Shmuel says that the appointed priest phrased his question differently: Is the entire eastern sky illuminated even to Hebron? And the observer says: Yes. And why did they need to ascertain whether or not it is day, which is typically evident to all? It was necessary, as once, the light of the moon rose, and they imagined that the eastern sky was illuminated with sunlight, and they slaughtered the daily offering before its appropriate time. The animal was later taken out to the place designated for burning and burned because it was slaughtered too early. In order to prevent similar errors in the future, the Sages instituted that they would carefully assess the situation until they were certain that it was day.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הוֹרִידוּ כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה זֶה הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ בכָּל הַמֵּיסֵךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה וְכׇל הַמֵּטִיל מַיִם טָעוּן קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.:

After the priests announced the start of the day, they led the High Priest down to the Hall of Immersion. The Gemara comments: This was the principle in the Temple: Anyone who covers his legs, a euphemism for defecating, requires immersion afterward; and anyone who urinates requires sanctification of the hands and feet with water from the basin afterward.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סך
סךא(יומא כח.) כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים מן ויבא שאול להסך את רגליו פירוש יציאת הגדולים הוא ובעלי מקרא פירשו שפיכה יציקה ומער:
א. [נאהטדורפט, פערריכטען.]
הורידו כ״ג כו׳ – מפרש לה בגמ׳.
מיסך רגליו – נקבים הגדולים ולשון מיסך כמו אילן המיסך על הארץ (נזיר דף נד:) לפי שהצריך לנקבים גדולים כורע על ברכיו ומכסה גופו את רגליו וכן בשאול כתיב (שמואל א כד) ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו.
קידוש ידים ורגלים – מן הכיור.
ואמר שכשהיה רוצה לטבול פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם דרך צניעות ופי׳ בגמ׳ (יומא ל״א:) כדי שיכיר שעבודת היום בבוץ מפני שאינו רגיל בבגדי בוץ לבד אלא בשמנה בגדים שיש בהן ארבעה בזהב והם חושן ואפוד וציץ ומעיל בפעמוני זהב ופשט בגדי חול וטבל ועלה ונסתפג ר״ל שנתעטף בבגד לשאוב מים שעליו ושינגב בו את בשרו והביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ואין זו צריכה קדוש לפניה שאין קדוש אלא לכבוד הבגדים שפושט או שלובש וטבילה זו הבגדים שהוא פושט של חול הם אבל אחריה צריך קדוש ומתחיל בעבודת התמיד על הדרך שיתבאר ושמא תאמר ואחר שאין לטבילה זו קדוש לפניה אין לך אלא תשעה קדושין פי׳ בגמ׳ שכשהשלים כל העבודות ופושט בגדי זהב ללבוש בגדי חול מקדש קדוש עשירי לכבוד הבגדים שפשט:
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
הורידו כהן גדול לבית הטבילה – פי׳ על יום הכפורים קאי שכל עבודת יום הכפורים אינה אלא בכהן גדול וארישא קאי כדאיתא בגמרא.
כל המסך את רגליו טעון טבילה אבל הכא אפילו בלא עבודה טעון טבילה. ואליבא דרש״י ז״ל שפי׳ דלקמ׳ אפילו בביאה ריקנית טעון טבילה. י״ל דהכא אפי׳ בשהסיך רגליו לפנים מן העזרה באותן לשכות כגון לשכת פרהדרין וכיוצא בו.
וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים הקשו בתוספות דהא במסכת גיטין איבעיא לן יציאה לחוץ אם היא פוסלת בקדוש ידים משום הסח הדעת או לא ולא איפשיטא ואמאי לא פשטוה מהכא דדוקא מפני שהטיל מים הא לאו הכי אינו טעון קדוש ותירצו דמשום שהיה מועטת כזו לא מיבעיא לן התם וכי מיבעיא לן כששהה יותר מהטלת מים ושמא הסיח דעתו עוד י״ל דהא מיירי אפילו בשלא יצא לחוץ והטיל מים בלשכת פלהדרין וכיוצא בה וסדר קדוש ידים ורגלים מפורש בפרק שני דזבחים דתניא כיצד מקדש מניח ידו הימנית על רגלו הימנית וידו השמאלית על רגלו השמאלית ומקדש ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר מניח שתי ידיו זו על גב זו ושתי רגליו זו על גב זו ומקדש ויעמוד מן הצד בסמיכה על גב חבירו דבלאו הכי לא היה יכול לעשות ובהא פליגי דר׳ יוסי ברבי יהודה סבר עמידה מן הצד שמיה עמידה וקרינא ביה לעמוד ולשרת ורבנן סברי עמידה מן הצד לא שמיה עמידה והלכתא כרבנן ומכאן הביא ראיה הר״י ז״ל כי הקורא בתורה צריך לעמוד כדאיתא במסכת מגלה צריך ליזהר שלא יסמוך דעמידה מן הצד לא שמה עמידה ורבנו יחיאל ז״ל היה דוחה דדוק׳ הכא שלא היה יכול לעמוד רק על ידי סיוע לא שמה עמידה אבל היכא שיכול לעמוד בלא סמיכה אף כי עושה סמיכה שמה עמידה ובירושלמי משמ׳ כפר״י ז״ל שאמרו שם על ההוא דקאי אעמודא וקרי כנתינת׳ כך קריאתה כשם שנתינתה באימה ובזיע אף קריאתה כן הלכך צריך ליזהר בדבר זה ואף לדברי ה״ר יחיאל ז״ל כל שהוא חגר וכיוצא בו שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה אין לו לקרוא בתורה. ולפי שטה זו כך צריך ליזהר לענין תפלה דבעינן מעומד.
גמרא אמר רב ספרא צלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי פירשו הגאוני׳ ז״ל וכן כתו׳ בספר הערוך דאברהם לאו דוקא אלא תפלת האבות ונקט אברהם שהוא אב לכולם ועקרם וא״ת והלא יצחק תקן תפלת המנחה כדאיתא בפרק תפלת השחר תירצו בתוספות דאף אברהם היה מתפלל אותה אלא מפני שיצחק תקן אותה לכל העולם תלה אותה הכתוב ביצחק כדכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה והא דאמרי׳ מכי משחרי׳ כותלי היינו מתחלת שבע שהוא חצי היום שהשמש עומד בחצי השמים והכותלים המערבים שהשמש זורח בהם בשחר משתחררים בתחלת חצי היום ונפק׳ לן מדכתיב לפנות ערב כשהשמש פונה למערב שזהו בתחלת חצי היום ורב ספרא ודאי בעקר הדין אתא לאשמועינן שיתפלל אדם בעת ההיא דאי לאשמועי׳ מאי דנהיגי אבות מאי קמ״ל מאי דהוה הוה.
לאחר שהיו מודיעים על תחילת היום, הורידו את הכהן הגדול לבית הטבילה. ומעירים: זה הכלל היה במקדש: כל המיסך את רגליו לצרכים גדולים — טעון טבילה לאחר מכן, וכל המטיל מים — טעון קידוש (רחיצת) ידים ורגלים לאחר מכן.
After the priests announced the start of the day, they led the High Priest down to the Hall of Immersion. The Gemara comments: This was the principle in the Temple: Anyone who covers his legs, a euphemism for defecating, requires immersion afterward; and anyone who urinates requires sanctification of the hands and feet with water from the basin afterward.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144