×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אוְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִים וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד וְקׇרְבָּן אֵין לוֹ בבֶּאֱמֶת אָמְרוּ יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ.:
and he does not negate the earlier days of his naziriteship, but they are considered part of his naziriteship term. And he starts counting the rest of his naziriteship to complete his term immediately after his purification, and he has no obligation to sacrifice an offering of impurity for these sources of ritual impurity. Actually they said an ancient tradition that these days of the impurity of the zav (Leviticus 15:1–15) and the zava (Leviticus 15:25–30) and the days of the confinement of a leper before he is confirmed as a full-fledged leper (Leviticus 13:4–5) count for him toward the period of his naziriteship.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואין סותר את הקודמין – והאי דתנן בפ׳ הריני נזיר מגלח (לעיל יט:) מי שנזר נזירות מרובה והשלים נזירותו ואחר כך בא לארץ כו׳ ב״ה אומרים נזיר כבתחלה וסותר את הקודמין התם הוי טעמא לפי שעשה נזירותו בח״ל ואין עיקר נזירות אלא בא״י אבל כאן שעשה ואחר כך יצא אינו צריך לסתור את הקודמים.
וספרו של מצורע – דהיינו אחר חלוטו הוא דהאי קרא וכבס בגדיו וגו׳ (ויקרא יד) בסוף ימי חלוטו כתיב דהיינו כשנתרפא מצרעתו כדכתיב ברישא דעניינא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא וגו׳ ואז הוא מגלח כדכתיב וגילח את כל שערו ומתחילין ימי ספירו ולאחר ימי ספירו מגלח פעם שנית כדכתיב בההוא קרא גופיה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו׳ וימי ספירו של מצורע אותן ימים שכתוב בהן וכבס המטהר וגלח את כל שערו ורחץ במים ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וימי גמרו של מצורע היינו ימי חלוטו דכתיב בהו (שם יג) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו אחר תגלחיות הללו של מצורע אינו סותר את הקודמין ואחר יתחיל למנות ימי נזירותו אלא למקום שפסק יתחיל והוא שתהא נזירות מרובה כדי שיהא בו גידול שיער ל׳ יום לאחר שנתגלח בתגלחיות שתים של מצורע ואף אותן ימים של ספרו ושל גמרו אין עולין לו למנין.
באמת אמרו – הלכה היא למשה מסיני ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע ימים הראשונים שכתוב בהן (שם) והסגיר הכהן שבעת ימים וכתי׳ והסגירו הכהן שבעת ימים שנית עולין לו ממנין ימי נזירותו ולקמן מפרש מהיכא גמיר.
ואינו סותר את הקודמים וגם אין עולין לו למנין נזירותו ומתחיל ומונה מיד – במקום שפסק למנות כשנטמא לא יתחיל למנות שימי טומאה אין עולין לו לימי נזירותו וגם קרבן שנזיר טמא מביא חטאת ועולת העוף ואשם זה אינו מביא וקשה לרש״י דבשלמא כולהון ניחא דכי נמי אינו סותר הקודמין אין עולין לו אלא כלים הנוגעים במת דאפי׳ כלי שטף קאמר כדמשמע בגמ׳ וכשנגע בהם הנזיר אינו טמא אלא טומאת ערב [אמאי] אין עולין לו.
באמת אמרו ימי הזה והזבה – נזיר שהתחיל למנות ונעשה זב וימי הסגרו שפרחה בו צרעת והסגיר אותו הכהן ועמד בעיניו או כיהה עולין לו לימי נזירותו.
(נד.) ואין עולין לו. קאי אכל הנך דמתניתין. ותמה הר׳ משה מאיברא הנוגע בכלים שנגעו במת אמאי אין עולה לו אותו היום אחר שטבל שהרי כשנטמא על ידי רביעית דם ורובע עצמות אמרינן בגמרא שיום שביעי אחר שטבל עולה לו מן המנין. ויש לחלק דיום שנטמא בו לא מסתבר דיעלה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
על אלו אין הנזיר מגלח. לא קאי אימי ספרו וימי גמרו שהרי הן מגלחין בשביל צרעתו ופשיטא דאין מגלחין פעם שלישית אנזירות משום טומאת צרעת דכי ימות מת עליו דוקא אמר רחמנא:
ואינו סותר את ימי הנזירות הקודמים, שעולים לו למנין הנזירות, ומתחיל ומונה מיד לאחר שנטהר מטומאתו, להשלים את מנין ימי נזירותו, וקרבן טומאה אין לו על כל אלה הטומאות. באמת אמרו, מסורת עתיקה היתה: ימי טומאת הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע כשהיה מצורע מוסגר בלבד, לפני שנתברר אם הוא מצורע מוחלט, הרי אלו עולין (נחשבים) לו למנין ימי הנזירות.
and he does not negate the earlier days of his naziriteship, but they are considered part of his naziriteship term. And he starts counting the rest of his naziriteship to complete his term immediately after his purification, and he has no obligation to sacrifice an offering of impurity for these sources of ritual impurity. Actually they said an ancient tradition that these days of the impurity of the zav (Leviticus 15:1–15) and the zava (Leviticus 15:25–30) and the days of the confinement of a leper before he is confirmed as a full-fledged leper (Leviticus 13:4–5) count for him toward the period of his naziriteship.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: וְאֵלּוּ הֵן הַסְּכָכוֹת גאִילָן הַמֵּיסֵךְ עַל הָאָרֶץ וּפְרָעוֹת דהַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר.:

GEMARA: The Gemara explains the terms hangings and projections by citing a mishna (Oholot 8:2). And these are the hangings: A tree that overhangs the earth. And the projections are stones that protrude from a fence.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילן המיסך על הארץ – בפ׳ דם הנדה (נדה נז.) אמר דמדאוריי׳ לאו אהל מעליא שהענפים רחוקים זה מזה ואין בהם פותח טפח אף כי יש בודאי כזית מן המת תחת אחת מהן ומן התורה טהור כי הלך תחת כולן ורבנן הוא דגזרו טומאה בהולך תחתיו.
ופרעות אבנים היוצאות מן הגדר – הסמוך לבית הקברות ויש שם נפל תחת אחת מן האבנים וגזרו חכמים טומאה למהלך תחת אחת מן האבנים אף כי ספק טומאה ברה״ר ספקו טהור ובמס׳ נדה (נדה נז:) משמע דמהלך על פני כולה טמא בודאי.
אילן המסך על הארץ וענפיו מובדלים ויש כזית מת תחת אחד מן הענפים ואין ידוע תחת איזו. וכן פרעות אבנים הבולטות מן הגדר ויש כזית מן המת תחת א׳ מהן ואין ידוע תחת איזו ומיירי שהן רחבות טפח דהכי משמע פ׳ דם הנדה בסופו שהמהלך תחת כולו טמא ודאי אלא שאויר מפסיק ביניהם והלך הנזיר תחת א׳ מהם. ויר׳ לי דמיירי שהאילן עומד ברה״ר וכן האבנים בולטים ברה״ר דספק טומאה ברה״ר טהור וחכמים גזרו עליו טומאה אבל ברה״י הוי טומאה דאורייתא וסותר ומביא קרבן כדמוכח לקמן רפ״ב נזירי׳:
משום אוירה גזרו שהאויר יטמא אפילו אינו מאהיל על הנושא כגון הנכנס לה בקרון ובספינה או בשידה תיבה ומגדל שמחזיקים מ׳ סאה שאינן מקבלים טומאה וחוצצין בפני הטומאה:
גמרא הסככות אילן כו׳. פרעות אבנים פרועות כו׳. מיירי שהיה בודאי טומאה תחת אחד מן הענפים או מן האבנים ולא ידעינן תחת איזו מהן. וכיון שמהלך ובא תחת כל הענפים והאבנים נאמן הוא לומר הוסרה ונסתלקה הטומאה מכאן. הרב עזריאל ו״ל:
ואלו הן סככות (פי׳) אילן המסך על הארץ. פירוש ענפיו מתפשטין על הארץ ויש כזית מת תחת אחד מן הענפים ויש הפרש בין נוף לחבירו ואין ידוע תחת איזו נוף היא הטומאה והלך הנזיר תחת אחד מהן ואין בהם פותח טפח. ומדרבנן הוא.
ופרעות אבנים היוצאות מן הגדר. פירוש אבנים בולטות מן הגדר ויש כזית מת תחת אחת מהן ואין ידוע תחת איזו מהן היא הטומאה. ומיירי שהן רחבות טפח דהכי משמע סוף פרק דם הנדה דמהלך תחת כולו טמא בודאי. אך יש אויר מפסיק ביניהם והלך הנזיר תחת אחת מהם דמן התורה טהור ואף על פי שאין בין כל אחת ואחת אלא פחות משלשה הוי הפסק דגבי טומאה לא אמרינן לבוד כדאמרינן תחת ארובה הבית טהור ואפילו אין בארובה פותח טפח. שיטה.
והרא״ש ז״ל כתב בפירושיו וז״ל: ומיירי שהן רחבות טפח דהכי משמע בנדה פרק דם הנדה בסופו שהמהלך תחת כולו טמא ודאי. אלא שאויר מפסיק ביניהם והלך הנזיר תחת אחת מהן. (וי״ל) ויראה לי דמיירי שהאילן עומד ברשות הרבים וכן האבנים בולטות לרשות הרבים דספק טומאה ברשות הרבים טהור וחכמים גזרו עליו טומאה. אבל ברשות היחיד הוי טמא דאורייתא וסותר ומביא קרבן כדמוכח לקמן בריש פרק שני נזירים. עד כאן:
א גמרא הוזכרו במשנתנו הסככות והפרעות. ומסבירים מהם דברים אלה ממה ששנינו במשנה במקום אחר: ואלו הן הסככות — זה אילן המיסך על הארץ. ופרעות — אלו אבנים היוצאות מן הגדר.
GEMARA: The Gemara explains the terms hangings and projections by citing a mishna (Oholot 8:2). And these are the hangings: A tree that overhangs the earth. And the projections are stones that protrude from a fence.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאֶרֶץ הָעַמִּים.: אִיבַּעְיָא לְהוּ אֶרֶץ הָעַמִּים מִשּׁוּם אַוֵּירָא גָּזְרוּ עָלֶיהָ אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם גּוּשָּׁא גָּזְרוּ עָלֶיהָ.

§ The mishna further taught: And the land of the nations does not render a nazirite obligated to shave, despite the fact that it is considered ritually impure. The Gemara inquires with regard to the nature of this impurity. A dilemma was raised before the Sages: Did the Sages decree the land of the nations impure with regard to the air, i.e., is one rendered impure merely by being there? Or perhaps they decreed it impure with regard to the earth, i.e., one who touches the ground or overlays it becomes impure.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאירישיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ איבעיא להו ארץ העמים משום אוירא – נמי גזרו עלה והיכא דאיכא אוירא בלא גושא כגון דנכנס בה בקרון או בספינה שלא פסע לארץ אלא נכנס בה באוירא קליש ליה טומאה.
או דילמא משום גושא – דטומאה חמורה הוא דגזרו עליה ולא משום אוירא דהיינו טומאה קלה ואם נכנס בה ברגליו כמאן דנגע בקבר דמי אבל בקרון לא.
ארץ העמים על אוירא גזרו – כגון מהלך בשידה תיבה ומגדל גדולות יותר ממ׳ סאה שאין מקבלין טומאה או על גשר ארץ העמים או הנכנס בקרון או בספינה שהחמירו בה יותר מבאהל המת כדי שלא יצא מארץ לחו״ל או דלמא משום גושא דוקא המאהיל על גושא גזרו כמי שמאהיל על המת מפני מתי מבול או מפני רוב מישראל שנהרגו בחו״ל אבל הנכנס בשידה תיבה ומגדל או בקרון או בספינה לא והא דמשמע בפ״ק דשבת (דף טו:) דגזרו על גושא ועל אוירא התם ה״פ בין לנוגע בגושא בין מאהיל על גושא בלא שום הפסק לגושא [אבל] בבא בשידה תיבה ומגדל שיש הפסק לא איירי והקשה הרב ר׳ יעקב מאורליינ״ש דתנן בפ״ק דאהלות ואלו מטמאין במגע ובמשא ולא באהל ארץ העמים ובית הפרס כו׳ והכא משמע דפשיטא לן דמטמא באהל כי מאהיל מיהא על גושא בלא הפסק שידה תיבה ומגדל ותירץ דהתם מיירי בגושא הבא מארץ העמים לא״י ור״ת אומר דהיא נשנית קודם גזרה אחרונה דשבת דאמר התם (בפ״ק דשבת שם) דמעיקרא לא גזרו על אוירא ולא כלום ועי״ל דאינו מטמא עד שיכנס שם ראשו ורובו כדמשמע בשלהי סוגיין ולא כשמכניס ידו לבד דאילו באהל המת מטמא אפי׳ במכניס ידו.
איבעיא להו ארץ העמים משום גזירה אוירה גזרו עליה כול׳ – עיין בפרק קמא דשבת במהדורה קמא מה שהישבתי על המורה בפתרון אוירה.
ארץ העמים עיקר טומאתה מחשש מגע עצמות שהרי טומאת אהל אין בה שלא היה דין גזרתה אלא כבית הפרס שמטמא במגע ובמשא ולא באהל ומתוך כך לא גזרו עליה מתחלה אלא בגושה למהלך בה או לנוגע או לנושא ומ״מ טומאת גושה שורפין עליה תרומה וקדשים והמטמא בה טמא טומאת שבעה והזאה שלישי ושביעי ואח״כ גזרו בה אף טומאת אויר כאהל ולא כחומר אהל דעלמא שבביאת מקצתו יטמא כלו אפילו בהכנסת אצבעו או חוטמו אלא דוקא בראשו ורובו מפני שלא היתה גזרה זו אלא שלא יכנס שם ואף בזו אין שורפין עליה אלא תולין לא אוכלין ולא שורפין וכן אין בה טומאת שבעה ולהזאות שלישי ושביעי אלא טבילה והערב השמש לבד ולענין ביאור סוגיא שאלו בכאן אם עיקר הגזירה היתה בגושה או באוירה והביאוה מדתנינן בה ומזה וכו׳ וטומאת אוירה ודאי הואיל ואינה אלא מחשש הכניסה אין כאן הזאה ונדחית מצד שלא נאמר דין הזאה אלא על השאר ומדתני בה נמי כלים הנוגעין במת סתמא דמשמע אף כלי עץ וכלי עץ הואיל ואינן אלא אב הטומאה אין הנוגע בהם אלא ראשון ואין תורת הזאה אלא בנוגע במת או בכלי מתכות והנוגעין במת ומדין חרב כחלל ואם תאמר שמשנתנו בכלי מתכות ודאי הנזיר מגלח עליה אלא בכלי עץ אף על פי שאין הנוגע בהם בתורת הזאה ומה שאמר הני כלים בני הזאה נינהו וכו׳ פירושו הנוגע בהם זו היא שיטת התוספות ומ״מ אנו מפרשים משנתנו אף בכלי מתכות ואעפ״כ לענין נזיר מיהא אינו בר הזאה שאין הנזיר מגלח בטומאת חרב כחלל דכי ימות עליו מת כתיבי ואף בתוספות הביא ראיה לסברה זו ממשנת אהלות במשנת שנים טמאים במת שכל סדר אותם הטמאות על ידי חרב הרי הוא כחלל אמורות ושנו עליה בתוספתא דוקא לתרומה וקדשים אבל לענין נזיר אין הנזיר מגלח אלא על טומאת מת וכן יש חולקין לומר שדין חרב כחלל לא בכלי מתכות לבד נאמרה אלא אף בכל הכלים וממה שאמרו בספרי וכל אשר יגע בו הטמא יטמא לפי שנאמר בחלל חרב לימד על חרב שהוא כחלל להיות הנוגע בו טמא טומאת שבעה למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלים מנין ר״ל אם חזרו כלים ונגעו באדם שנגע בכלים שנגעו במת מנין שטמאים טומאת שבעה שלעולם יהיו הכלים בטומאה מטמאה תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי אלמא אף בגדים בכלל זה להיות המטמא כמטמאו ומ״מ קצת רבנים העמידוהו בתכשיטין של מתכות וכדכתיב אלה הבגדים אשר יעשו וחשיב ציץ בהדייהו וכלל הדברים לשיטה זו שכלי מתכות במת הן כלים במת עצמו הן כלים באדם שנגע בו הרי הן כמטמאן אבל אדם במת או אדם באדם שנגע במת או בכלים שנגעו במת או כלים בכלים שנגעו במת יורדים מדרגה אחת:
או משום גושא גזרו. עשו גוש בארץ העמים כמת ואפילו רוכב על בהמה טמאה לפי שהאהיל על הגוש שהוא כמת. דגזרו עליה לטמא באהל כמת משום מתי מבול שהיו בארץ ובחוצה לארץ וגם נפלים שקוברים שם. ואפילו לר׳ שמעון בן יוחאי דאמר קברי נכרים אין מטמאין באהל מכל מקום רוב ישראל נהרגו ומתו בחוצה לארץ. אבל בשידה תיבה ומגדל או בקרון או בספינה שיש חלל תחתיה טפח טהור. הרב עזריאל ז״ל:
גמ׳ ארץ העמים משום אוירא. עיין לעיל דף כ ע״א:
עוד שנינו במשנה: ואף שארץ העמים מטמאה — אין הנזיר מגלח על טומאה זו. ומבררים מהו עניינה של טומאה זו, איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: ארץ העמים, משום אוירא [האויר, החלל שלה] גזרו עליה חכמים טומאה, כלומר, על עצם השהות בה. או דילמא [שמא] משום גושא [גושה, אדמתה] גזרו עליה כאילו היה שם מת, שרק אם נוגע בה או מאהיל עליה הריהו טמא?
§ The mishna further taught: And the land of the nations does not render a nazirite obligated to shave, despite the fact that it is considered ritually impure. The Gemara inquires with regard to the nature of this impurity. A dilemma was raised before the Sages: Did the Sages decree the land of the nations impure with regard to the air, i.e., is one rendered impure merely by being there? Or perhaps they decreed it impure with regard to the earth, i.e., one who touches the ground or overlays it becomes impure.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאירישיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״שתָּא שְׁמַע וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְאִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם אַוֵּירָא הַזָּאָה לְמָה לִי.

The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this question from the mishna, which lists one who enters the land of the nations and states: And one sprinkles on him on the third and on the seventh days. And if you say that the decree was with regard to the air, why do I need this sprinkling? He neither touched something ritually impure nor overlaid it.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי אמרת משום אוירא – היכא דאיכא אוירא בלא גושא מי הויא לה טומאה חמורה כולי האי דתיבעי הזאה שלישי ושביעי.
ת״ש ומזה בג׳ ובז׳ ואי אמרת משום אוירא הזאה ל״ל – דאינו סברא שיצטרכו בכה״ג הזאת ג׳ וז׳ הואיל ומטמא אף כי הפסק בינו ובין הגוש דאינו כלל מענין טומאת אהל המת להצריך הזאה ג׳ וז׳ ומשני כי קתני אשארא ה״נ מסתברא מדקתני וכלים הנוגעים במת הני כלים בני הזאה נינהו והלא אינו טמא הנוגע בהן רק טומאת ערב ולא טומאת ז׳ אלא ש״מ אשארא דמשמע ליה דאפילו בכלי שטף איירי דנגעו במת דהוו אב הטומאה והנוגע בהם טמא טומאת ערב כנוגע בטמא מת בעלמא דלא בעיא הזאה אלא ש״מ אשארא וא״ת ולישני ליה דהני כלים בכלי מתכות מיירי דאדם הנוגע בהם טמא טומאת ז׳ ובעי הזאה ג׳ וז׳ דחרב כחלל ואור״ת דע״כ לא מתוקמא מתני׳ בכלי מתכות דא״כ הנזיר מגלח דחרב הרי הוא כחלל. ושלח לו רבינו חיים כהן איזה בית אשר תבנו לי דאין נזיר מגלח עליו ה״ה דכהן מוזהר עליו ואין לך בית שאין בה שום כלי מתכות שהיה באהל המת או שום מסמר כדאמרי׳ במס׳ שמחות (פ״ד הל׳ כא) כל טומאה שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר עליה ותו דבהדיא תניא בתוספתא ובמס׳ אהלות (פ״א) דקחשיב התם ד׳ טומאות במת כיצד כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאים ז׳ והרביעי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב וקאמר בד״א לתרומה וקדשים אבל נזיר אין מגלח אלא על המת בלבד פי׳ למעוטי כלים הנוגעים במת דאיירי בהן דהא ודאי מגלח על אבר מן החי ואכל הני דתנן במתני׳ וע״כ מתני׳ דהתם בכלי מתכות איירי דבכלי שטף אי אפשר להיות טמאים ד׳ [אלא] דוקא בכלי מתכות דאמר רחמנא חרב כחלל משכחת להן כמו שמפורש אבל כלי שטף אינו כחלל אלמא דאין הנזיר מגלח עליהן והא דלא אוקי מתני׳ בכלי מתכות משום דבלאו הכי קים ליה דקתני אשארא דע״כ לאו אכולהו קאי ומזה בג׳ וז׳ דהא קתני נמי ימי ספרו וימי גמרו דלאו בני הזאה אינון. ומשמעתין קשה למה שפירש הר״ר יצחק מסימפונ״ט דמתני׳ דאהלות בין בכלי מתכות בין בשאר כלים דכולהו גמרי מכלי מתכות דאמר חרב הוא כחלל וה״ה לשאר כלים דבהדיא אמרי׳ בשמעתין הנוגע בשאר כלים אינו טמא אלא טומאת ערב ומיהו קצת יש לדחות דהא דפריך הכא בני הזאה נינהו לאו אכלים הנוגעים במת אלא אספרו ואגמרו קאי דבתר הכי והוי כמו וכו׳ ולא נ״ל וצ״ע מהרפ״ש. וה״ר יצחק הביא ראיה מתוספתא דכלים (פ״ו מב״ק) החמת שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור ועצם כשעורה כרוך בסיב או בנייר ונתון לתוכה הוא טהור והתנור טהור הוא טהור משום דכרוך בסיב והתנור טהור דתוכו ולא תוך תוכו בא הטהור ואחז בו והעלהו טמא לפי שהסיט עצם כשעורה וטמא את החמת חזרה החמת וטמאה את התנור אלמא דחמת כאדם ונעשית אב הטומאה לטמא את התנור ואע״ג דלאו כלי מתכות הוא משוינן ליה כאדם להיות אב הטומאה כמוהו שניטמא בעצם דהוי אבי אבות ויש לדחות דהתם משום דיקרב בדיקרב הוא דהאדם ניטמא במשא דעצם כשעורה ובשעה שהיה [נושא עצם המת שהוא] אבי אבות באותה שעה היה נוגע בהחמת והחמת בתנור. ועוד הביא מדאמר בספרי כל אשר יגע בו הטמא יטמא למה נאמר לפי שנאמר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהוא מטמא טומאת שבעה למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלים מנין ת״ל וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם פי׳ שהבגדים שנוגעין באדם שנוגע במת טמאים ז׳ והתם בגדים משמע אף בשאינן כלי מתכות ואור״ת דתכשיטי כלי מתכות שפיר מיקרו בגדים כדכתיב בבגדי כהונה (שמות כח) אלה הבגדים אשר יעשו וחשיב ציץ וכללא דמילתא כלים במת וכלים באדם ואדם בכלים (וכלים בכלים) הרי הן כמו אדם במת ואדם בכלים וכלים בכלים ואדם באדם ירדו מעלה אחת דאילו כלי מתכות במת הרי הן כמוהו דחרב כחלל וגם כלים באדם כדכתיב (במדבר לא) וכבסתם בגדיכם אבל כלים בכלים לא אשכחן שיעשו כיוצא בהן וכלים בכלים השלישי אינו אלא ערב בין אדם בין כלים (באדם) אבל כלים באדם הכלים כמו האדם מה האדם טמא ז׳ אף [כלים] הנוגע ז׳ וכלים במת הרי הן כמת מה המת אבי אבות לטמא אדם וכלים טומאת ז׳ אף כלי מטמא אדם וכלים טומאת ז׳ ותו לא מידי.
ואי אמרת אוירה גזור הזאה למה לי דכיון דאמרי׳ הנכנס בדבר החוצץ טמא א״כ לא גזרו עליה משום טומאה אלא חומרא בעלמא החמירו עליה כדי שלא יצא אדם מארץ לחו״ל וא״כ הזאה למה לי:
תא שמע. פירוש אי משום אוירא גזרו או משום גושא גזרו. ומזה בשלישי ובשביעי. ואי אמרת משום אוירא גזרו פירוש אויר אוירא למה לי הזאה. כלומר בשלישי ובשביעי הלא אינו אלא רק חומרא בעלמא. וא״ת להכי הצריכו הזאה הלא אתי לאיחלופי בטומאת מת ויאמרו העולם דבטומאת מת לא צריך הזאה. אין זה יכול להיות דאתי לאיחלופי בטומאת מת. כי דכולי עלמא ידעי דאינו אלא חומרא בעלמא מדקתני מטמאין באויר אוירא יותר ממת דמת אינו מטמא אלא באויר גושא ולא באויר אוירא. אלא לאו שמע מינה משום גושא. פירוש אויר גושא גזרו. ולא אוירא פירוש באויר אוירא. והשתא ניחא למה הצריכו הזאה גזירה משום טומאת מת ואתי לאיחלופי דהגזרה עתה משום מת. לא לעולם אימא לך משום אוירא גזרו. פירוש משום אויר אוירא. וא״ת למה הצריכו הזאה הא לא אתי לאיחלופי בטומאת מת. ומשני כי קתני ומזה בשלישי ובשביעי קאי אשארא לא קאי אכל מה שבמשנתנו. תוספות חיצונית:
תוס׳ ד״ה ת״ש וכו׳ והא דלא אוקי מתני׳ בכלי מתכות. עי׳ במאור פ״ד דחולין דף עא ע״ב ד״ה כי קאמר רבה דאדם נוגע בחרב שנטמא במת דאין לו הזיי׳ ג׳ וז׳:
בא״ד ולא נראה לי וצ״ע. עי׳ שבועות ד׳ ט׳ ע״ב תד״ה כדאמר. ושם דף מא ע״א ד״ה ומאן דתני. ובגיטין דף פ ע״ב ד״ה זו דברי ר״מ:
ומציעים תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנתנו, המונה גם את הנכנס בארץ העמים: ומזה בשלישי ובשביעי. ואי אמרת [ואם אומר אתה] משום אוירא [החלל] עצם השהות בה גזרו, הזאה למה לי? הרי לא נגע בטומאה, ולא האהיל עליה!
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this question from the mishna, which lists one who enters the land of the nations and states: And one sprinkles on him on the third and on the seventh days. And if you say that the decree was with regard to the air, why do I need this sprinkling? He neither touched something ritually impure nor overlaid it.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם גּוּשָּׁא לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מִשּׁוּם אַוֵּירָא וְכִי קָתָנֵי אַשְּׁאָרָא.

Rather, is it not with regard to the earth that the land of the nations was decreed impure? The Gemara rejects this proof: No, actually I could say to you that the decree is due to the air, and when the mishna teaches that he receives the sprinkling, it is referring to the other items listed in the mishna, e.g., the grave cover, the grave walls, and a quarter-log of blood.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי קתני – ומזה בשלישי ושביעי אשארא אסככות ופרעות ולאו אארץ העמים.
אלא לאו משום גושא – שגזרו עליה כמאהיל על המת לפי שאין מציינים בה קברים הוא דבעי הזאה:
וכי קתני ומזה אשארא רביעית דם ורובע עצמות וכיוצא בדם:
משום גושא. שגזרו עליה כמאהיל על המת לפי שאין מציינין בה קברים. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
אלא לאו [האם לא הכוונה] משום גושא [הגוש, האדמה עצמה]? ודוחים: לא, לעולם אימא [אומר] לך משום אוירא [החלל], וכי קתני [וכאשר שנה] שמזים עליו — הכוונה היא אשארא [על, לגבי, שאר] העניינים הנזכרים במשנה, כגון הגולל והדופק ורביעית דם.
Rather, is it not with regard to the earth that the land of the nations was decreed impure? The Gemara rejects this proof: No, actually I could say to you that the decree is due to the air, and when the mishna teaches that he receives the sprinkling, it is referring to the other items listed in the mishna, e.g., the grave cover, the grave walls, and a quarter-log of blood.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת ההָנֵי כֵּלִים בְּנֵי הַזָּאָה אִינּוּן אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ אַשְּׁאָרָא

The Gemara comments: So too, it is reasonable that this is the case, from the fact that the mishna also teaches: And vessels that are touching a corpse. Now do people who touch these vessels require sprinkling? Does one who touches a vessel that is ritually impure from a corpse require the sprinkling of purification water? This individual is impure only until that evening. Rather, learn from this that the halakha that he is sprinkled on the third and on the seventh days does not refer to all the cases in the mishna but only to some of the others.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי נמי מסתברא – דלא אכולהו קאי מדקתני כלים הנוגעים במת.
והני כלים בני הזאה נינהו – כלומר ואם נוגע נזיר בכלים הנוגעים במת צריך הזאה בתמיה.
אלא לאו שמע מינה – לאו אכולהו קאי אלא אשארא קאי אהנך [דבני] הזאה נינהו.
הכי נמי מסתברא מדקתני וכלים הנוגעין במת הני כלים בני הזאה נינהו – קשיא לי טובא וכלים הנוגעין במת לאו בני הזאה נינהו והא תנן בריש אהלות ארבעה טמאים במת כול׳ עד כיצד ארבעה כלים הנוגעין במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה רביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב וכל מי שטמא טומאת שבעה צריך הזאה שלישי ושביעי ונראה לי דטעות הוא בספרים וה״ג מדקתני וימי ספרו וימי גמור שעל אילו ודאי אינו צריך הזאה. עיין מה שכתבתי בפרק קמא דאהלות.
הני כלים בני הזאה נינהו פי׳ אדם הנוגע בכלים בר הזאה הוא בתמיה והלא הכלי אב הטומאה ואדם הנוגע בו ראשון וטמא טומאת ערב:
הכי גרסינן מסתברא דלא קאי אכולהו מדקתני וכלים הנוגעים במת והני כלים בני הזאה נינהו בתמיה. ולא הנוגע במת אינו טמא טומאת שבעה. דכלי שטף הנוגעים במת הנוגע בהם אין לו אלא טומאת ערב. והמקשה היה סבור היינו בכלים מיירי בין בכלי עץ בין בכלי מתכות ולהכי לא בעי לאוקמה בכלי מתכות דבעי הזאה אף כי אין הנזיר מגלח עליו. הר׳ עזריאל ז״ל:
כתוב בתוספות כדאמר במסכת שמחות כל טומאה שהנזיר כו׳. ואומר ר״ח דעל כרחין ההיא תוספתא משובשת היא דהא רביעית דם דאין הנזיר מגלח עליו וכהן מוזהר עליו כדכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא. ואומר ר״י דאין זו קושיא דשמא אותה תוספתא סברא כמקצת זקנים ראשונים שהיו אומרין רביעית דם לכל. או שמא סברא דגם כהן אינו מוזהר אלא על חצי לוג שהנזיר מגלח עליו. תוספי הרא״ש ז״ל.
והתוספות חיצוניות כתבו וזה לשונן. וקשיא דודאי דזה הכלל דוקא דכל דבר שנזיר מגלח עליו כהן מוזהר עליו. ומה שאנו רואים מרביעית דם ומרובע עצמות דאינם שוין אין הכי נמי דיכול להיות דשיעורן אינם שוין מפני ההלכה למשה מסיני. אבל מן הדבר הם שוין. והכלל מוכיח דכך היא דקתני כל דבר וכו׳ ולא קתני כל שיעור שהנזיר מגלח דכהן מוזהר אלא ודאי שוין נזיר וכהן לענין אותו דבר.
כתוב בתוספות ומשמעתין קשה למה שפירש הרב ר׳ יצחק כו׳. עוד הביא ראיה מדאמרינן בספרי וכל אשר יגע בו הטמא יטמא למה נאמר. לפי שנאמר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על האדם שהוא טמא שבעה. למדנו לכלים ואדם וכלים מנין. פירוש שמטמאין שבעה שהרי משמע קרא וכל אשר יגע בו הטמא פירוש אותו שנגע במת יטמא הנוגע בו טומאת שבעה והנפש הנוגע בו באותו שנטמא טומאת ערב. כלים ואדם וכלים מנין שהן טמאין טומאת שבעה תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם ביום השלישי. משמע שהבגדים שהוא לבוש טמאים שבעה מכח האדם. והך אדם מיירי שנטמא לאחד שנגע בחרב דכתיב בקרא לעיל מיניה דטמא. ומכאן למדנו ארבעה במת דכלים מטמאים לאדם ואדם כלים שלשתן טמאים שבעה. והתם בגדים משמע אף בשאינו כלי מתכות. ואומר ר״ת דתכשיטי מתכות מיקרו שפיר בגדים כדדרשינן גבי בגדי כהונה אלה הבגדים וכו׳. והשבצים הם מזהב. ובשמעתין אמרינן בהדיא דנוגע בשאר כלים דאינו מטמא אלא טומאת ערב. ועתה יש ללמוד מן הפסק הזה כל המשנה דאהלות דהכי איתמר התם שנים טמאים במת אחד טומאת שבעה ואחד ערב. כיצד אדם הנוגע במת (טמא) טמא טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב. שלשה טמאין במת שנים טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. כיצד כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה ושלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב. ארבעה טמאות במת שלשה מהן טמאים טומאת שבעה והרביעי טומאת ערב. כיצד שנים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה. שלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב. וכל זה הדין יש ללמוד מן הספרים שלא מצינו שיהיו טמאין שבעה רק כלים ואדם וכלים דוקא ולהכי קאמר שנים טמאין במת. וכשאדם נוגע במת אינו מטמא אדם אחר שבעה שלא מצינו שני אדם טמאין כי אם אחד. אבל ודאי אם היו כלים הנוגעים בראשון טמאין שבעה ולא גרע מאדם שקבל טומאה מכלים שיחזור ויטמא כלים שבעה. וכן שלשה טמאין במת שהכלים מטמאין כלים והא לא גריעי כלים שניים מכלים שנגעו באדם שקבל טומאה מכלים. ושלישי בין אדם ובין כלים טמאין טומאת ערב. שלא מצינו בהדיא שלשה כלים טמאים שבעה כי אם שנים וכן לא מצינו אדם שיהא טמא על ידי כלים שניים כי אם על ידי ראשון. וכן ארבעה טמאים במת כו׳ שכך מצינו בהדיא כלים ואדם וכלים ולא יותר. תוספי הרא״ש ז״ל:
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לפרש, מדקתני [ממה ששנה] במשנה גם: וכלים, הנוגעים במת. וכי הנוגעים בהני [אלה] הכלים בני הזאה אינון [הם]? האם הנוגע בכלי הטמא טומאת מת צריך הזאה? והרי אינו טמא אלא טומאת ערב בלבד! אלא שמע מינה [למד מכאן] אשארא [על השאר] מדובר, שאין ההלכה ״ומזה בשלישי ובשביעי״ מתייחסת לכל הדברים שנמנו במשנה, אלא לחלקם בלבד.
The Gemara comments: So too, it is reasonable that this is the case, from the fact that the mishna also teaches: And vessels that are touching a corpse. Now do people who touch these vessels require sprinkling? Does one who touches a vessel that is ritually impure from a corpse require the sprinkling of purification water? This individual is impure only until that evening. Rather, learn from this that the halakha that he is sprinkled on the third and on the seventh days does not refer to all the cases in the mishna but only to some of the others.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר נד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר נד:, מיוחס לרש"י נזיר נד:, תוספות נזיר נד:, תוספות רי"ד נזיר נד:, בית הבחירה למאירי נזיר נד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר נד:, שיטה מקובצת נזיר נד:, גליון הש"ס לרע"א נזיר נד:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר נד:, אסופת מאמרים נזיר נד:

Nazir 54b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 54b, Attributed to Rashi Nazir 54b, Tosafot Nazir 54b, Tosefot Rid Nazir 54b, Meiri Nazir 54b, Peirush HaRosh Nazir 54b, Shitah Mekubetzet Nazir 54b, Gilyon HaShas Nazir 54b, Steinsaltz Commentary Nazir 54b, Collected Articles Nazir 54b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144