לרבי מאיר דאמר קידושין פסלי חופה – בלא קידושין נמי פסלה.
חופה – אינה קונה בלא כסף או שטר או קידושי ביאה כדאיתא בפ״ק דקדושין (דף ה:).
(1) 
לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר קִדּוּשִׁין פָּסְלִי חוּפָּה נָמֵי פָּסְלָה לר׳ לְרַבִּי אֶלְעָזָר ור׳ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמְרִי קִדּוּשִׁין לָא פָּסְלִי חוּפָּה נָמֵי לָא פָּסְלָה.
לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר קִדּוּשִׁין פָּסְלִי חוּפָּה נָמֵי פָּסְלָה According to Rabbi Meir, who says that betrothal to a priest disqualifies a woman who is unfit to marry him from partaking of teruma even if she is the daughter of a priest, entering the wedding canopy with a priest also disqualifies her. Conversely, according to Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, who say that betrothal does not disqualify her, entering the wedding canopy also does not disqualify her.
ב) וקשה לקמן דמייתי דאמרה אמן שלא סטיתי וכו׳ ומסיק אלא דקני לה כשהיא ארוסה וכו׳ וש״מ יש חופה לפסולות ומאי מייתי סייעתא לרב לישני דהתם לאחר קדושין איירי דהא קאמר שלא שטיתי ארוסה וי״ל דמ״מ מייתי שפיר דכיון דמשום החופה עם הקדושין החופה חזקה כ״כ שתהא נקראת אשתו לענין שתשתה וקרינא בה והביא האיש את אשתו וגם היא חזקה כ״כ שיצאת מדין ארוסה שהיא בסקילה ונידונת בחנק א״כ חופה בלא קדושין נמי תועיל מיהא לפסול מתרומה דבי נשא ונראה לר״י דלרב אע״ג דיש חופה לפסולות מ״מ אינו מטמא לה כדאמרינן מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ומספקא ליה לר״י אם אינו יורשה. ונראה דכיון דאינו מטמא לה כדפרישית א״כ לא יירשנה דאם היה יורשה היה מטמא לה כיון דקריי׳ ולא ענו לה דהויא כמת מצוה דהכי אמרינן לקמן פ׳ האשה רבה גבי קטנה כיון דלא ירתי לה אחיה הוי קריא ולא ענו לה והויא כמת מצוה ולא נהירא דא״כ כ״ג ונזיר יטמאו לאחיהם כשמתו בלא בנים דאז ליכא דירית להו רק הם והוי מת מצוה כדפרישית וזה לא מצינו בכל התלמוד ונ״ל דדוקא היכא שהבעל ירית לה שלא כדין כגון לקמן גבי קטנה שאין לבעל בה קדושין רק מדרבנן א״כ כיון שהוא יורשה ואין קרוביה יורשין אותה קריא ולא ענו לה והויא מת מצוה אבל היכא דבדין אית ליה אין זה מת מצוה שאינם מקפידים וקרייא שפיר וענו לה כיון שאין מפסידים שום דבר מדינם. וא״ת הכא נמי שלא כדין ירית לה דהא ירושת הבעל דרבנן וי״ל דכיון שאין זאת האשה חלוקה מאחרות שהרי כל העולם הורגלו לירש נשותיהם אע״ג דאינן אלא מדרבנן נראה לקרובים שיורשה בדין ושפיר ענו לה קרוביה ולא הויא מת מצוה אבל בקטנה הכל יודעים כי קדושיה אינם כלום רק מפני שמא נהגו בה מנהג הפקר וא״כ לא ענו לה כיון דלא ירתי לה:
ודחינן ממאי דלמא לכולי עלמא אינה פוסלת כדשמואל דחופה פסולה אינה קונה כלל. אי נמי דלמא לכולי עלמא קונה כרב דאפילו לר״א ור״ש דמכשרי, בחופה מודו משום דכניסת חופה ככניסה דביאה היא וקונה ופוסלת. ואמרינן אלא אי איכא למימר בפלוגתא דהני תנאי היא וכו׳. דתנא קמא אמר אוכלת משלו ואוכלת בתרומה, כלומר בת ישראל לכהן, ומשמע דחופה פסולה קונה ואינה פוסלת. ומיהו לא אתיא כרב דאיהו אמר קונה ופוסלת וכל שכן שאינה מאכלת ותנא קמא סבר קונה לגמרי ומאכלת וכל שכן שאינה פוסלת. אלא מר׳ ישמעאל דייקינן דקאמר אינה מאכלת בבת ישראל לכהן. ולא מינה ממש דייקינן, דאינה מאכלת שמעינן מינה אלא פוסלת מנא לן, אלא מדמדמי חופה לביאה שמע מינה דכל שביאתה פוסלתה חופה נמי פוסלתה. ואינו מחוור מדאקשינן אדרב מר״מ ודלמא עד כאן לא קאמר ר׳ מאיר אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קני לא, דאלמא מיפשט פשיטא להו דחופה לא קניא ואם איתא דמשום חופה פסולה קאמר הכי הוה ליה למימר אבל חופה פסולה דלמא לא פסלה, אי נמי דלמא לא קניא. ועוד דממאי דרבי ישמעאל סבירא ליה קונה ופוסלת דלמא אינה פוסלת כלל סבירא ליה. ועוד דהא דרב ששת דאמר יש חופה לפסולות ומייתי לה ממתניתין דסוטה הא ודאי משמע דלפסול כרב קאמר, וכדאמרינן עלה מידי הוא טעמא אלא לרב, וההיא לא מייתי לה אלא שקונה, ופסול תרומה ליכא בההיא מתניתין, ואם איתא דאיכא מאן דאמר שקונה ואינה פוסלת ומאכלת מאי קא מסתייעי מינה רב ששת ורב, דלמא קונה ודאי ומאכלת כדתנא קמא דר׳ ישמעאל. ורבינו תם ז״ל (בתוס׳ ד״ה רב) פירש בחופה שאחר קדושין ולענין הא דתנן במתניתין נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות, דרב אמר יש חופה לפסולות וכמי שנבעלו דמי ופסולות לעולם. ושמואל אמר אין חופה לפסולות ואין כאן נשואין ואם נתארמלו כמי שנתארמלו מן האירוסין והן כשרות. ולר״א ור״ש כל שלא נבעלו ואפילו לא נתארמלו יאכלו בתרומה דבי נשי. ורמי בר חמא אמר דבמחלוקת שנוייה דלר׳ מאיר דאמר דאפילו באירוסין גרידי לא אכלה הא דמקרבה לביאה פסולה יותר נפסלה לגמרי ואפילו נתארמלה לא תאכל. ולר״א ור׳ שמעון דאמר באירוסין אכלה הא נמי אכלה, ולא שנתארמלה אלא אפילו במשמרת לביאתו וכדתנא קמא דר׳ ישמעאל אוכלת משלו ואוכלות בתרומה משום דאין חופה לפסולות. ואם תאמר מדקאמר אוכלות משלו משמע ודאי דבבת ישראל לכהן קא מיירי ולומר דאוכלות מחמתו בביתו של כהן, והאיך אפשר לומר כן שמאכלת דכיון דאין חופה לפסולות ארוסה היא ואינה אוכלת. יש לומר כיון שנכנסה לחופה ודאי נשואה היא ואוכלת. דליכא למגזר תו לא משום דעולא ולא משום סמפון. ומיהו אין לה חופה דמיפסלא, דביאה הוא דפסלה לה והא לא נבעלה. ור׳ ישמעאל דאמר כל שביאתה מאכילתה חופתה מאכילתה, קא סבר יש חופה לפסולות וכניסת חופה כביאה ונפסלה. גם זה אינו מתקבל, חדא דאם כן מאי קא פשיט רב ששת ממתניתין דסוטה, מהתם ודאי שמעינן דקונה, אלא היכי שמעינן מינה שתהא כבעולה לפוסלה. ועוד קשה לי רמי בר חמא מאי קסבר, אי קסבר דמשום חופה נחתינן לה דרגא, והלכך לר׳ מאיר דאמר דאפילו באירוסין גרידי לא אכלה כי נכנסה לחופה דמיקרבא טפי לביאה פסולה נחתינן לה דרגא ואפילו נתארמלה לא אכלה, אם כן לר״א ור״ש נמי נימא הכי דכי נכנסה לחופה מיהא ונתקרבה לביאה פסולה כל שהיא משמרת לאותה ביאה מיהא לא תיכול. ואי לר״א ור׳ שמעון חופה לא פסיל לה כלל אף לר״מ לא תוסיף בה פסול וכל שנתאלמנה תיכול.
מעתה זו שאמרו נישאו זו וזו ר״ל כשרה ופסולה ור״ל נישאו לכהן או שנכנסו לחפה ולא נבעלו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אי אפשר לפרש נישאו ממש דהא נישאת בפסול ליכא מאן דאמר דאכלה אלא פרושי קא מפרש נישאו ר״ל נכנסו לחפה בלא קדושין ולא נבעלו אוכלות בתרומה אחר שהיא בת כהן שאין חפה פסולה מעכבת ולאידך תנא כל שביאתה מאכילתה ר״ל שאינה פוסלתה כגון בת כהן לכהן אף חופתה אינה פוסלתה וכל שביאתה פוסלתה חופתה פוסלתה דיש חופה לפסולות כמו שביארנו:
המקנא לאשתו ונסתתרה עם אותו שקנא לה כשבא להשקותה ולהשביעה יכול לגלגל עליה כל חשד עבירה שאלו עשאתה תאסר לו בה והוא שאמרו אמן שלא שטיתי ארוסה אמן שלא שטיתי נשואה שהרי אף שטתה משנתארסה לו נאסרה לו אבל אינו מגלגל עליה חשד עבירה שאפילו עשאתה לא תאסר לו בה כגון אם שטתה קודם שנתארסה לו או אם גרשה והחזירה שאינו מגלגל עליה הזמן שעמדה בו גרושה שהרי לא נאסרה לו אלא דרך אישות וכן אם היא יבמתו וכנסה וקנא לה ונסתרה אינו מגלגל עליה הזמן שעמדה בו שומרת יבם שהרי שומרת יבם שזינתה לא נאסרה ליבמה וזו שאמרו כאן שומרת יבם וכנוסה לדעת ר׳ עקיבא נשנית שהיה אומר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אלא שמכל מקום יכול לגלגל עליה אם שטתה ברשות אחיו שאותה ביאה אוסרתה אף ליבם:
לפי דרכך למדת שכל שהוא משביעה על חשד אירוסין פירושו על ידי גלגול כגון שקנא לה לאחר שנשאה ונסתרה ומחמת שמשביעה אשעת נשואין מגלגל עליה כל שבשעת אירוסין הא כל שלא קנא לה ונסתרה בשעת נשואין הואיל ואינו מזקיקה לישבע על שעת נשואין אינו יכול להשקותה ולהשביעה על שעת אירוסין אפילו קנא לה ונסתרה בשעת אירוסין והוא שאמרו בסוגיא זו כשהיו סבורים שיכול לקנא לה באירוסין האי ארוסה היכי דמיא אילימא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרא כשהיא ארוסה ובא להשקותה ולהשביעה והתנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה ור״ל שומרת יבם אפילו לדעת ר׳ עקיבא אע״פ שמכל מקום אסורה לו שנאמר תחת אישך והני לאו תחתיו נינהו אלא דקני לה ואיסתתרא כשהיא ארוסה ובא להשקותה משנשאת על קנוי וסתירה שבשעת אירוסין והרי אין זה מנוקה מעון שהרי בא עליה אחר חשד הסתירה והיה מחזר להעמידה בקנוי וסתירה שבאירוסין ונכנסה לחפה ולא נבעלה ורוצה להשקותה שהרי נמצא מנוקה מעון והיה רוצה ללמוד הימנה דיש חפה לפסולות ואע״ג דהכא חפה דבתר קדושין היא מכל מקום אינה ראויה לביאה שהרי אסורה היא לו ואעפ״כ הויא לה חפה לשוייה אשתו עד דליתקרי בה והביא האיש את אשתו ויש לך לדון כן אף בחפה דעלמא שקודם קדושין ודחי לה דהא כי האי גונא לא בדקי לה מיא שהרי קדמה שכיבת בועל לבעל ומכל מקום לפי סוגיא זו אם בא עליה ארוס בבית אביה וקנא לה ונסתתרה באירוסין ונכנסה לחפה שיכול להשקותה על קנוי וסתירה שבשעת אירוסין וכן כתבנוה במסכת סוטה (כ״ד:) אע״ג דשמעתא דהכא לאו בהכי סלקא אלא על ידי גלגול על הדרך שביארנו עד שמתוך כך פירשו רבים שכל שלא הוזקק להשקותה ולהשביעה על שעת נשואין אינו יכול להשביעה ולהשקותה על קנוי וסתירה שבאירוסין אף במנוקה מעון ושקדמה שכיבת בעל ומכל מקום אף לדעת זה כתבו גאוני ספרד שאם בא עליה ארוס בבית אביה קודם שכיבת הבועל וכנסה לחפה ולא נבעלה וקנא לה ונסתרה משביעה על שבאירוסין ואין ביאת ארוסתו נקראת ביאה אסורה לומר שאינו מנוקה מעון וכבר הארכנו גם כן בעניני שמועה זו בראשון של קדושין:
חופה נמי פסלא. ש״מ דבלא קדושין עסיקי׳ דאי בקדושין, תיפוק לי משום קדושי. חופה דלא קני לה. דחופה בלא קדושין לא קנו לה. וש״מ דבחופה בלא קדושין עסיקינן כדפרישנא. וש״מ דליתא לדרב הונא דאמ׳ פ״ק דקדושין1 חופה קונה, דהכא עביד תלמודא מילתא פשיטא דאינה קונה. נשאו. לכהן. זו וזו. כשירות ופסולות. ופרושי קא מפרש. מכלל דנשאו ממש. כלומ׳ תמוהי מתמה מי איכא מאן דאמ׳ דבעילה לא פסלה לה. [אלא] לאו. פרושי קא מפרש והכי קאמ׳, נשאו כיצד כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אם הוא כהן, דהא נכנסו לחופה. ובחופה שאחר קידושין עסיקינן, ואפי׳ הכי קאמ׳ ת״ק שאעפ״י שזאת החופה גמורה לקנותה קנין גמור, ואע״ג דקיימ׳ עליה בעמוד והוצא אוכלת משלו עד שיוציאנה ואוכלת בתרומה, דאפי׳ חופה שאחר קדושין אינה פוסלת, וכל שכן חופה בלא קידושין. וסבירא להו כר׳ שמעון ור׳ אלעזר דקדושין לא פסלי. כל שביאתה מאכילתה. כלומ׳ שאם נבעלה לו לא נפסלה בבעילה זו לכהונה ומן התרומה. חופתה מאכילתה. אפי׳ לא נבעלה. וכל שאין ביאתה מאכילתה. שאם נבעלה לו נפסלה. אין חופתה. כלומ׳ אפי׳ נכנסה עמו לחופה נפסלה. וקס״ד השתא מדמקיש חופה לביאה, דחופה גרידא פסלא. ודחי דלמ׳ טעמ׳ דר׳ ישמעאל דסבירא ליה כר׳ מאיר, ואיירי בחופה שאחר קדושין כדפרישנא. והאי דפסיל בחופה, לאו משום חופה היא, דחופה בלא קדושין לא פסלה, אלא משום קדושין דפסלי. ודחי אם כן למה ליה לאדכורי חופה, הוה ליה למימר כספה, דהיינו קדושין, שאם נתקדשה לו לא נפסלה לאשמעינן כל שביאתה אין מאכילתה אם נתקדשה לא נפסלה, ודחי איידי דאמ׳ ת״ק חופה אתא לאשמועי׳ דאפי׳ חופה שאחר קדושין לא פסלי, וכל שכן קדושין לחודייהו או חופה לחודה, אמ׳ איהו נמי חופה, מיהו לא מטעמ׳ דחופה אלא מטעם הקדושין.
1. ה, א.
לר׳ מאיר שאמר כי קדושין פסלי [פוסלים], אם כן חופה נמי פסלה [גם כן פוסלת]. לר׳ אלעזר ור׳ שמעון דאמרי [שאומרים] כי קדושין לא פסלי [פוסלים], אם כן חופה נמי [גם כן] לא פסלה [פוסלת].
According to Rabbi Meir, who says that betrothal to a priest disqualifies a woman who is unfit to marry him from partaking of teruma even if she is the daughter of a priest, entering the wedding canopy with a priest also disqualifies her. Conversely, according to Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, who say that betrothal does not disqualify her, entering the wedding canopy also does not disqualify her.
הכל
(2) וּמִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר ר״מ רַבִּי מֵאִיר הָתָם אֶלָּא בְּקִדּוּשִׁין דְּקָנֵי לַהּ אֲבָל חוּפָּה דְּלָא קנה לַהּ לָא.
The Gemara refutes this claim: And from where do we know that these tanna’im would apply their opinions with regard to betrothal to entering the wedding canopy? Perhaps Rabbi Meir only stated his opinion there, with regard to betrothal, which acquires her. However, in the case of a wedding canopy, which does not acquire her, no, she is not disqualified.
The Gemara refutes this claim: And from where do we know that these tanna’im would apply their opinions with regard to betrothal to entering the wedding canopy? Perhaps Rabbi Meir only stated his opinion there, with regard to betrothal, which acquires her. However, in the case of a wedding canopy, which does not acquire her, no, she is not disqualified.
ועוד מאי קא דחינן דלמא עד כאן לא קאמר ר׳ מאיר התם אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קני לה לא. דמשמע דרמי בר חמא דמויי קא מדמי חופה לקדושין, ואיהו לא קא משוה להו אלא דכיון דקדושין פסלי לה חופה גומרת בה לפוסלה לעולם. ואם כדברי רבינו תם ז״ל הוה ליה למימר ודלמא עד כאן לא קאמר ר׳ מאיר התם אלא משום דמשמרת לביאה פסולה אבל הכא דאינה משמרת ולא נבעלה לא.
ועוד דמאי שייכא דהאי פלוגתא בהאי פסקא, לקמן הוה להו לאדכורה בפיסקת נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות. ועוד דלא הוה להו למימר בכי האי לישנא, אלא הכי הוה להו למימר מן הנשואין פסולות רב אמר לא נשואין נשואין ממש אלא נכנסו לחופה אף על פי שלא נבעלו, ושמואל אמר נשואין נשואין ממש כיון דבפירושא דמתניתין בלחוד הוא דפליגי.
ומסתברא לי דרב ושמואל בכל חופה פסולה פליגי בין בחופה גרידתא בין בחופה שלאחר קדושין, וכ״ע ל״ל דר״ה דאמר חופה קונה, אלא ודאי חופה בעלמא לא קניא דקל וחומר לית לן, והכא בחופה פסולה הוא דפליגי, רב אמר חופה גרידתא פוסלת ואפילו למאן דמכשר באירוסין הכא פסיל כיון שזמנה עצמה לביאה פסולה ונכנסה לחופה לשם כך, דכניסת חופה כביאה כיון דחופה לביאה קיימא, ומדרבנן היא גזרה אטו ביאה. וכל שכן חופה שלאחר קדושין דקניא לגמרי לכל מילי, שפוסלת בבת כהן, וכל שכן שבבת ישראל אינה מאכלת אף על פי שעושה נשואין גמורין. ושמואל אמר חופה גרידתא כיון דבעלמא לא קניא הכי נמי לא פסלה, ואפילו למאן דפסיל באירוסין גרידי התם הוא משום דכיון דקני לה אף היא משמרת לביאה פסולה אבל הכא כיון דלא קני לה מאי משמרת לביאה פסולה איכא וביאה ממש ליכא הכא שתפסל בה. וחופה שלאחר קדושין אף על גב דבעלמא קניא לגמרי כביאה ועושה נשואין גמורין לכל, הכא בפסולות אינה קונה לפי שאין חופה אלא הראויה לביאה, וזו הואיל ואינה ראויה לביאה אלא בפסול אינה חופה ועד שתבעל לו ממש אינה נשואה, אלא ארוסה בעלמא. ורמי בר חמא פליג אדרב ואדשמואל בחופה גרידתא ואוקמה במחלוקת שנויה. ותדע לך דבחופה גרידתא קאמר דהא ר׳ מאיר ור״א ור״ש לא איפליגו אלא במן האירוסין בלחוד אבל בין הנשואין לא איפליגו כלל. וקסבר רמי בר חמא דחופה גרידתא אינה פוסלת לגמרי כנשואה ולכולי עלמא כרב, אלא פוסלת כאירוסין ודלא כשמואל הואיל ושמרה לביאה פסולה בכניסת חופה כמשמרת לביאה פסולה. ודחינן דלמא עד כאן לא קאמר ר׳ מאיר אלא בקדושין קני לה ובכל שעה משמרת לביאתו דהא קנויה לו אבל חופה גרידתא כיון דלא קני לה אין זו משמרת לביאתו, ואף על פי ששמרה פעם אחת בשעת כניסה לחופה מכל מקום עכשיו אינה משמרת. ובשלמא לרב שעושה אותה כנשואה ניחא אבל לרמי בר חמא מאי טעמא אי כנשואה היא בין משמרת בין אינה משמרת לא תיכול כמן הנשואין וכרב, ואי לאו כנשואה היא אף כארוסה אינה דטעמא דארוסה משום שמור ביאת פסול וזו אינה משמרת. ואי נמי עד כאן לא קאמרי ר״א ור״ש אלא בקדושין דלא מיקרבא לביאה אבל חופה דמקרבא לביאה הכי נמי דלא אכלה לעולם. אלא איכא לאוקמה יש חופה ואין חופה בפלוגתא וכהני תנאי ובחופה של אחר קדושין דתניא נשאו וכו׳ כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו וקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, אלמא אין חופה דאי יש חופה לא היו אוכלות בתרומה דכל שחופתה חופה ועושה נשואין אינה אוכלת. ואם תאמר אם אין חופה למה אוכלות בתרומה, איכא למימר דאתיא כמשנה ראשונה, ואי נמי כמשנה אחרונה דכיון שנכנסה לרשות הבעל ליכא משום דעולא ולא משום סמפון דהא בדיק לה בחופה. ור׳ ישמעאל סבר יש חופה וכיון שנכנסה לחופה ונקנית לו לגמרי כנשואה היא לכל ואינה אוכלת כרב. ורב ששת דדייק לה ממתניתין דסוטה מהאי טעמא נמי הוא, דכיון דקרינן בה והביא האיש את אשתו ותחת אישך אלמא נשואה גמורה היא ואף אינה אוכלת לעולם ואף על פי שנתאלמנה דהרי זו כנתאלמנה מן הנשואין כן נראה לי. וכן נראה מדברי רבינו חננאל ז״ל שפירש רב אמר יש חופה לפסולות כגון אלמנה לכהן גדול וכיוצא בה שנכנסו לחופה בלא קדושין ולא נבעלו או בקדושין וחופה ואף על פי שלא נבעלו ע״כ.
גרסינן בתוספתא דמכלתין (תוספתא יבמות י׳:א׳) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנכנסה לשם נשואין ולא הספיק לבועלה עד שמת כשרה לכהונה וכשרה לאכול בתרומה בא עליה פסלה מן הכהונה ופסלה מלאכול בתרומה ע״כ. ואתיא כשמואל דאמר אין חופה לפסולות.
את ההסבר הזה דוחים: וממאי [וממה, מהיכן] מסיק אתה שזו דעתם בענין חופה? דלמא [שמא] עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר׳ מאיר התם [שם] אלא בקדושין, דקני לה [שקונים אותה] ולכן הם פוסלים אותה, אבל חופה שלא קנה לה [קונה אותה] — לא, שכן חופה כשלעצמה אין בה משום קנין, ולכן יש לומר שחופה בלבד אינה פוסלת.
The Gemara refutes this claim: And from where do we know that these tanna’im would apply their opinions with regard to betrothal to entering the wedding canopy? Perhaps Rabbi Meir only stated his opinion there, with regard to betrothal, which acquires her. However, in the case of a wedding canopy, which does not acquire her, no, she is not disqualified.
הכל
(3) א״נ אִי נָמֵי עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָתָם אֶלָּא בְּקִדּוּשִׁין דְּלָא קְרִיבִי לְבִיאָה אֲבָל חוּפָּה דִּקְרִיבָא לְבִיאָה הָכִי נָמֵי דְּפָסְלָה.
Alternatively, perhaps Rabbi Elazar and Rabbi Shimon stated their opinion only there, with regard to betrothal, as it is not close to an act of sexual intercourse. However, with regard to entering the wedding canopy, which is close to an act of sexual intercourse, as it is the place where the bride and groom are secluded together and symbolizes the woman’s entrance into her husband’s home, it is possible that it also disqualifies her from partaking of teruma.
Alternatively, perhaps Rabbi Elazar and Rabbi Shimon stated their opinion only there, with regard to betrothal, as it is not close to an act of sexual intercourse. However, with regard to entering the wedding canopy, which is close to an act of sexual intercourse, as it is the place where the bride and groom are secluded together and symbolizes the woman’s entrance into her husband’s home, it is possible that it also disqualifies her from partaking of teruma.
אי נמי [או גם כן] אפשר לומר מצד שני: עד כאן לא שמענו כי קאמרי [אמרו] ר׳ אלעזר ור׳ שמעון התם [שם] אלא בקדושין, דלא קריבי [שאינם קרובים] לביאה, ואינה נפסלת משום הקידושין עצמם, ומאחר שהם קנין הם מכשירים אותה לאכול בתרומה, אבל חופה דקריבא [שקרובה] לביאה, שכן החופה היא מקום הייחוד של הבעל והאשה, והוא ענין ״כניסה״ של האשה לבית בעלה — הכי נמי דפסלה [כך גם כן שפוסלת].
Alternatively, perhaps Rabbi Elazar and Rabbi Shimon stated their opinion only there, with regard to betrothal, as it is not close to an act of sexual intercourse. However, with regard to entering the wedding canopy, which is close to an act of sexual intercourse, as it is the place where the bride and groom are secluded together and symbolizes the woman’s entrance into her husband’s home, it is possible that it also disqualifies her from partaking of teruma.
הכל
(4) אֶלָּא אִי אִיכָּא לְמֵימַר בִּפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא נִישְּׂאוּ זוֹ וָזוֹ כְּשֵׁרוֹת וּפְסוּלוֹת אוֹ שֶׁנִּכְנְסוּ לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה.
Rather, if it can be said that this issue was already discussed by earlier Sages, it was in the dispute between these other tanna’im, as it is taught in a baraita: If they married one another, i.e., either a woman who is fit or a woman who is unfit married a priest, or they entered the wedding canopy and did not yet have intercourse with him, they are entitled to eat of his food and to partake of teruma.
Rather, if it can be said that this issue was already discussed by earlier Sages, it was in the dispute between these other tanna’im, as it is taught in a baraita: If they married one another, i.e., either a woman who is fit or a woman who is unfit married a priest, or they entered the wedding canopy and did not yet have intercourse with him, they are entitled to eat of his food and to partake of teruma.
דהני תנאי – דתנא קמא סבר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה דאין חופה פוסלתה מלאכול בתרומה דאין חופה לפסולות ורבי ישמעאל סבר דיש חופה דקאמר כל שאין ביאתה מאכילתה חופה נמי פוסלתה מן התרומה אפילו היא בת כהן דאי בבת ישראל קאמר דאין חופה מאכילתה בהא לא הוה פליג תנא קמא לפי מה שפירשתי דמתני׳ איירי בבת כהן ולפי מה שפי׳ בקונטרס דבבת ישראל נמי פליגי דאכלה לרבי אלעזר ורבי שמעון בהגעת הזמן אפילו היא פסולה יש לפרש כאן שמדקדק מדמקשינן חופה לביאה כדפי׳ בקונטרס דמשמע שאותה חופה כביאה וא״ת לת״ק כיון דאין חופה לפסולות אמאי אוכלות משלו וי״ל דלא גרע מהגעת זמן ואוכלות בתרומה כיון דנכנסה לחופה דליכא למיחש למזיגת כוס ולסימפון ואם תאמר דאכתי פסולות אמאי אוכלות משלו בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה כדאמרינן בריש יש מותרות (לקמן פה.) וי״ל דלצדדין קתני אוכלות משלו לאחר מיתה ואוכלות בתרומה מחיים.
תוד״ה דהני תנאי דת״ק סבר כו׳ וי״ל דלצדדין קתני אוכלת משלו לאחר מיתה ואוכלת בתרומה מחיים עכ״ל יש לדקדק דהכא אמרינן דאע״ג דאינה אוכלת משלו מחיים משום דבעמוד והוצא קאי כו׳ מ״מ אוכלת בתרומה מחיים בשבילו ולעיל במתני׳ הקשה הר״מ כהן בפשיטות לפרש״י דכיון דאינה אוכלת משלו משום דבעמוד והוצא קאי אינה אוכלת נמי בתרומה וי״ל דלעיל אין טעם להאכילה אלא משום הגעת זמן כמשנה ראשונה (ב) מסברא אית לן למימר כיון דאינה אוכלת משלו משום דבעמוד והוצא כו׳ אינה אוכלת נמי בתרומה בשבילו אבל הכא כיון דנכנסה לחופה איכא טעמא אחרינא דאוכלת בתרומה דהא ליכא למיחש כלל לסימפון ולמזיגת הכוס כמ״ש התוספות וא״נ דאינה אוכלת משלו משום דבעמוד והוצא קאי כו׳ מ״מ אוכלת בתרומה ודו״ק:
אלא אי איכא למימר [אם יש לומר] שנושא זה כבר נידון על ידי ראשונים, הרי הוא בפלוגתא דהני תנאי [במחלוקת של תנאים אלה], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נישאו זו וזו, כלומר, כשרות ופסולות שנישאו לכהן, או שנכנסו לחופה ולא נבעלו — אוכלות משלו, ואוכלות גם בתרומה. מתחילה מתקנים את לשון הברייתא כדי להעמידה בגירסה נכונה.
Rather, if it can be said that this issue was already discussed by earlier Sages, it was in the dispute between these other tanna’im, as it is taught in a baraita: If they married one another, i.e., either a woman who is fit or a woman who is unfit married a priest, or they entered the wedding canopy and did not yet have intercourse with him, they are entitled to eat of his food and to partake of teruma.
הכל
(5) נִכְנְסוּ מִכְּלָל דְּנִישְּׂאוּ נִישְּׂאוּ מַמָּשׁ.
The Gemara interrupts its presentation of the baraita to examine its wording. The fact that the baraita mentions a case where they entered the wedding canopy but did not yet have intercourse proves by inference that the earlier case, where they married, is referring to actual marriage. However, this is difficult because if they were actually married and had engaged in intercourse, the woman who was unfit to marry a priest is certainly disqualified from partaking of teruma due to the prohibited act of intercourse.
The Gemara interrupts its presentation of the baraita to examine its wording. The fact that the baraita mentions a case where they entered the wedding canopy but did not yet have intercourse proves by inference that the earlier case, where they married, is referring to actual marriage. However, this is difficult because if they were actually married and had engaged in intercourse, the woman who was unfit to marry a priest is certainly disqualified from partaking of teruma due to the prohibited act of intercourse.
מכלל דנישאו ממש – בבעילה בתמיה וכי ביאה בפסולה מי איכא למ״ד דלא פסלה מתרומה דבי נשא אלא פירושי קא מפרש נישאו כיצד כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו.
נאמר נכנסו לחופה ולא נבעלו, מכלל הדברים אתה למד שהאמור קודם ״נישאו״ כוונתו — נישאו ממש?! אולם אי אפשר לומר כך, שאם נישאו ונבעלו ממש — ודאי שנפסלו על ידי ביאה פסולה זו ואינן יכולות לאכול בתרומה.
The Gemara interrupts its presentation of the baraita to examine its wording. The fact that the baraita mentions a case where they entered the wedding canopy but did not yet have intercourse proves by inference that the earlier case, where they married, is referring to actual marriage. However, this is difficult because if they were actually married and had engaged in intercourse, the woman who was unfit to marry a priest is certainly disqualified from partaking of teruma due to the prohibited act of intercourse.
הכל
(6) אֶלָּא לָאו כְּגוֹן שֶׁנִּכְנְסוּ לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלוּ וְקָתָנֵי אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה.
Rather, is it not that the baraita is referring to a single case: Where they were married, and they entered the canopy, and had not had intercourse? And it is taught in the baraita that they are entitled to partake of his food and to partake of teruma. This indicates that entrance into the wedding canopy does not disqualify a woman who is unfit to marry a priest from eating teruma, although the act of intercourse does.
Rather, is it not that the baraita is referring to a single case: Where they were married, and they entered the canopy, and had not had intercourse? And it is taught in the baraita that they are entitled to partake of his food and to partake of teruma. This indicates that entrance into the wedding canopy does not disqualify a woman who is unfit to marry a priest from eating teruma, although the act of intercourse does.
אלא לאו [האם לא] יש לפרש כך: לא בשני עניינים אלא בענין אחד, נישאו — כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו. וקתני [ושנה] שם: אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, משמע שכניסתן לחופה (אף שביאתן תפסול אותן) אינה פוסלת אותן לאכול בתרומה.
Rather, is it not that the baraita is referring to a single case: Where they were married, and they entered the canopy, and had not had intercourse? And it is taught in the baraita that they are entitled to partake of his food and to partake of teruma. This indicates that entrance into the wedding canopy does not disqualify a woman who is unfit to marry a priest from eating teruma, although the act of intercourse does.
הכל
(7) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר כֹּל שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ חוּפָּתָהּ מַאֲכִילָתָהּ וְכֹל שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ אֵין חוּפָּתָהּ מַאֲכִילָתָהּ.
The baraita continues: Conversely, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Any woman whose act of intercourse entitles her to partake of teruma, her wedding canopy also entitles her to partake of teruma; and any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her wedding canopy also does not entitle her to partake of teruma. Consequently, it appears that the tanna’im cited in this baraita disagree over the very question of whether the entry of a priest and a woman unfit to marry him into the wedding canopy has legal significance.
The baraita continues: Conversely, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Any woman whose act of intercourse entitles her to partake of teruma, her wedding canopy also entitles her to partake of teruma; and any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her wedding canopy also does not entitle her to partake of teruma. Consequently, it appears that the tanna’im cited in this baraita disagree over the very question of whether the entry of a priest and a woman unfit to marry him into the wedding canopy has legal significance.
אין חופתה מאכילתה – אם בת ישראל היא ואליבא דמשנה אחרונה דתנן (כתובות דף נז.) ב״ד של אחריהם אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ואמר ר׳ ישמעאל חופה פסולה אינה מאכלת וה״ה ביאה. מדמקיש חופה לביאה משמע דאם בת כהן היא חופה פוסלתה כביאתה.
ורבי ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא סבר כרב דיש חופה לפסולות מדקתני כל שביאתה מאכילתה חופה מאכילתה ובבת ישראל מיירי כדפרש״י ז״ל מדקתני מאכילת׳ וכל שאין ביאתה מאכילת׳ אין חופה מאכילתה וכמשנה ראשונה ולא דייק לה דחופה פוסלת משום דקתני אין חופתה מאכילתה דדילמא נהי דלא מאכיל׳ מחמתו מיפסלא אלא כדפרש״י ז״ל מדאוריך כולי האי אשמועי׳ דחופה חשובה כביא׳ בין לעשות קנין בין להיות פסולות בתרומה ואפשר דאין מאכילתה פירוש שאין מניחת׳ לאכול ואיידי דקתני רישא דחופה כשרה מאכילתה תנא סיפא דחופה פסילה אינה מאכילתה.
הדר אתא רב עמרם וסייע לרב ממתני׳ דסוטה דיש חופה לפסול׳ ולעשותה כנשואה כשהיא אחר אירוסי׳ וכיון דכן היא הנותנ׳ שפוסלתה מן התרומה דהא בהא תליא כדפרישנ׳ זוהי שיטת התוספות בשם ר״י זכרונו לברכה וכבר הקשו עליו ז״ל הכא משמע מדר׳ ישמעאל דחופה קניא והיכא נקטיה להדיא דחופה לא קני לה ובמה שכתבנו נתברר דעת רבי׳ ז״ל ויש בזה שטות אחרו׳ לר״ת ז״ל ולשא׳ המפורשי׳ ז״ל והארכתי בהם במקום אחר וכבר הקשו עליו לשמואל דאמר אין חופה לפסולות אמאי אצטריך קרא למעוטי שלא יטמא בהם לאשתו פסולה פשיט׳ דכיון דאין לה חופה אינה אשתו שאין נשואין מן התורה בלא חופה וכדמוכח סוגיי׳ דבסמוך דהויא לה כארוסה שאין כהן מטמא לה ומפני זה היו סבורי׳ שלא נחלק שמואל אלא לומר שאין חופה לפסולו׳ מדרבנן אבל מדאורייתא יש חופה. והא דדייק רב עמרם לק׳ דאם איתא דאין חופה מדרבנן אע״ג דמדאורייתא יש לה חופה לא הוה משקי לה ואין זה מחוור ועוד יש בזה כמה תשובות אחרות יבין אותה המעיין בהלכה. ובעני׳ קושי׳ י״ל דאמר לך שמואל דכי מטמא רחמנא היינו משום היא גופא דאין חופה לפסולות והויא ליה כארוסה והיא גופה קמ״ל.
והשתא הדרינן לעיקר שמעתין דאמרינן אמר שמואל ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת ג׳ שנים ויום א׳ הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה – פרש״י ז״ל דכיון דאין ביאתה פוסלת׳ מן התרומה דלא חשיבא ביאה כ״ש דאין חופתה פוסלתה.
בד״ה דכוותה גבי שומרת יבם כו׳ דכרבי יאשיה אתיא מתניתא דשלא שטיתי שומרת כו׳ עכ״ל קושטא דמלתא קמפרשי דלרבי יאשיה שומרת יבם בת משתיא היא ואין אנו צריכין לפרש בשומרת יבם כפרש״י דמיירי נמי בנכנסה לחופה ולא נבעלה ועוד דנראה להם דחופה לא שייכא ביבמה כפרש״י בל״א ורש״י דמפרש בשומרת יבם נמי דמיירי בנכנסה לחופה ולא נבעלה צ״ל דסבירא ליה דסוגיא דהכא אתיא אליבא דרבי יונתן דסבר התם דאפילו בבא עליה בבית חמיה לא שתיא הכא כיון דנכנסה לחופה שתיא דלא מקריא שומרת יבם ואע״ג דחופה לא שייכא ביבמה היינו קודם ביאה אבל הכא דכבר בא עליה בבית חמיה קניה כארוסה ושייך שפיר בה חופה וכן צ״ל ללשון שני שפרש״י דקשיא ליה נמי הא לאו בת אשקויי ומוקים לה כגון שבא עליה היינו אליבא דרבי יונתן וכגון שנכנסה נמי לחופה אחר כך ואע״ג דללשון שני פרש״י דלא שייכא חופה היינו קודם ביאה אבל לאחר ביאה שפיר שייכא חופה תדע דהא כי בעי לאוקמי ללשון שני כגון שבא עליה וכשמואל הא אכתי לאו בת אשקויי היא דשומרת יבם אקריא אליבא דשמואל דהא לא קנה אותה אלא לדברים האמורים בפרשה ולא קנה אותה ליורשה וליטמא ולהפר נדריה ולא עדיפא היא מארוסה דאף אם בא עליה כבר בבית אביה לא מקריא תחת אישך עד שנכנסה לחופה אלא ע״כ דה״נ בשומרת יבם כדמוקי לה בבא עליה וכשמואל מיירי בנכנסה לחופה אח״כ דלאחר ביאה שייכא שפיר חופה ביבמה זהו הנראה לנו ליישב פרש״י אך קשה לן ללשון שני למסקנא דמוקי לה בעבד בה מאמר מאי פריך א״ה היינו ארוסה דמאי שייכא שומרת יבם לארוסה דהא לאו בגוונא חדא קאיירי דארוסה מיירי בבא עליה בבית אביה ונסתרה ואחר כך נכנסה לחופה ולא נבעלה ושומרת יבם לא מיירי כלל בבא עליה (ג) ולא בנכנסה לחופה אלא בנסתרה ואח״כ עבד בה מאמר וצ״ע:
ואילו ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: כל שביאתה מאכילתה בתרומה — חופתה מאכילתה, וכל שאין ביאתה מאכילתה — אין חופתה מאכילתה. משמע שהם חלוקים ממש בשאלה זו, אם יש חופה או אין חופה לפסולות.
The baraita continues: Conversely, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Any woman whose act of intercourse entitles her to partake of teruma, her wedding canopy also entitles her to partake of teruma; and any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her wedding canopy also does not entitle her to partake of teruma. Consequently, it appears that the tanna’im cited in this baraita disagree over the very question of whether the entry of a priest and a woman unfit to marry him into the wedding canopy has legal significance.
הכל
(8) מִמַּאי דִּלְמָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה כר׳ כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר קִדּוּשִׁין לָא אָכְלָה.
The Gemara refutes this claim: From where do we know that this is correct? Perhaps Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said that in the case of the betrothal of a woman unfit for a priest she may not partake of teruma?
The Gemara refutes this claim: From where do we know that this is correct? Perhaps Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said that in the case of the betrothal of a woman unfit for a priest she may not partake of teruma?
ודוחים: ממאי [ממה, מהיכן] מסיק אתה זאת? דלמא [שמא] ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה כשיטת ר׳ מאיר סבירא ליה [סבור הוא]? שאמר, שבקדושין של אשה המשתמרת לביאה פסולה לא אכלה [אינה אוכלת], שעצם הקידושין אינם מאכילים אותה בתרומה.
The Gemara refutes this claim: From where do we know that this is correct? Perhaps Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said that in the case of the betrothal of a woman unfit for a priest she may not partake of teruma?
הכל
(9) הַאי כֹּל שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ אֵין חוּפָּתָהּ מַאֲכִילָתָהּ כֹּל שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ אֵין כַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ דִּלְמָא אַיְּידֵי דְּאָמַר ת״ק תַּנָּא קַמָּא חוּפָּה אָמַר אִיהוּ נָמֵי חוּפָּה.
The Gemara expresses surprise: According to this suggestion, this expression in the baraita is difficult: Any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her wedding canopy also does not entitle her to partake of teruma. It should have said: Any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her betrothal money also does not entitle her to partake of teruma, as it was the betrothal that disqualified her. The Gemara counters this argument: Perhaps it can be suggested that since the first tanna said his ruling with regard to a wedding canopy, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, also said his ruling with regard to a wedding canopy, even though he holds that she was already disqualified from the time of her betrothal.
The Gemara expresses surprise: According to this suggestion, this expression in the baraita is difficult: Any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her wedding canopy also does not entitle her to partake of teruma. It should have said: Any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her betrothal money also does not entitle her to partake of teruma, as it was the betrothal that disqualified her. The Gemara counters this argument: Perhaps it can be suggested that since the first tanna said his ruling with regard to a wedding canopy, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, also said his ruling with regard to a wedding canopy, even though he holds that she was already disqualified from the time of her betrothal.
ותוהים: איך אפשר לומר כן? אם כן האי [זה] הביטוי בברייתא, ״כל שאין ביאתה מאכילתה אין חופתה מאכילתה״ אינו מתאים לשיטה זו, כי ״כל שאין ביאתה מאכילתה אין כספה (כסף קידושיה) מאכילתה״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר, שהרי לדעת ר׳ מאיר זה עיקר הטעם! ודוחים: זו אינה ראיה, כי דלמא, איידי [שמא מתוך] שאמר התנא קמא [הראשון] חופה — אמר איהו נמי [הוא גם כן] חופה, אבל לאמיתו של דבר הכוונה היא שנפסלה כבר משעת הקידושין.
The Gemara expresses surprise: According to this suggestion, this expression in the baraita is difficult: Any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her wedding canopy also does not entitle her to partake of teruma. It should have said: Any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma, her betrothal money also does not entitle her to partake of teruma, as it was the betrothal that disqualified her. The Gemara counters this argument: Perhaps it can be suggested that since the first tanna said his ruling with regard to a wedding canopy, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, also said his ruling with regard to a wedding canopy, even though he holds that she was already disqualified from the time of her betrothal.
הכל
(10) אָמַר רַב עַמְרָם הָא מִילְּתָא אֲמַר לַן רַב שֵׁשֶׁת וְאַנְהֲרִינְהוּ לְעַיְינִין מִמַּתְנִיתִין יֵשׁ חוּפָּה לִפְסוּלוֹת וּתְנָא תּוּנָא אָמֵן אשֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה.
§ Rav Amram said: This matter was said to us by Rav Sheshet, and he illuminated our eyes from the mishna, i.e., he demonstrated that the mishna serves as the basis for his opinion. Rav Sheshet’s statement was as follows: There is significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. And the tanna of the mishna also taught this halakha with regard to a sota (Sota 18a–b): When a sota is brought to the Temple to drink the bitter waters, she affirms the oath imposed on her by a priest that she has not committed adultery. The mishna explains that when she says amen, it is as though she herself states that: I did not go astray while betrothed, or married, or as a widow waiting for her yavam, or as a fully married woman.
§ Rav Amram said: This matter was said to us by Rav Sheshet, and he illuminated our eyes from the mishna, i.e., he demonstrated that the mishna serves as the basis for his opinion. Rav Sheshet’s statement was as follows: There is significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. And the tanna of the mishna also taught this halakha with regard to a sota (Sota 18a–b): When a sota is brought to the Temple to drink the bitter waters, she affirms the oath imposed on her by a priest that she has not committed adultery. The mishna explains that when she says amen, it is as though she herself states that: I did not go astray while betrothed, or married, or as a widow waiting for her yavam, or as a fully married woman.
ממתני׳ – דמסכת סוטה.
אמן – אמן תרי זימני לרבות כל הני.
שומרת יבם וכנוסה – כלומר ואם היתה יבמתו וכנסה היבם משקה אותה ומשביעה אף על סתירה שנסתרה בעודה שומרת יבם ומים בודקין אותה על שתיהן דהא אי זנאי בעודה שומרת יבם אסורה עליו וכר׳ עקיבא מוקמינן לה במסכת סוטה (דף יח:) דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דמשוי לה יבמה לשוק כאשת איש וכי היכי דאשת איש מיתסרא אגברא בזנות שומרת יבם נמי מיתסרא איבמה וכיון דמיתסרא עליה בת קינוי היא.
שומרת יבם וכנוסה – וא״ת היאך מתנה על זנות דיבמה הא תנן (סוטה דף יח:) כל שאילו תיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה וי״ל דהכא נמי נאסרה כדרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ובפ׳ שני דסוטה (דף יח: ושם) מייתי מינה סייעתא לרב המנונא ודחי הא מני ר׳ עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וא״ת והיכי מפיק כולהו מחד אמן יתירא אמן על האלה אמן על השבועה אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר וארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה וי״ל דחד אמן קאי אכל מה דכתיב בפרשה ואלה ושבועה כתיב בהדיא וכן מאיש אחר דכתיב מבלעדי אישך ואמן יתירא לשומרת יבם וארוסה קאתי.
אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה וכו׳ – האי ארוסה היכי דמי אלימא שקינא לה כשהיא ארוסה ואסתתרה וקא משקה לה כשהיא ארוסה ו השתא ארוסה ונשואה בחד שבועה מפיק דאיירי דנקט איידי הקנוי בארוסים וההשקאה בנשואים והשתא לא הוי דומיא דסיפא אמן מאיש זה אמן מאיש אחר דמיירי בתרתי ולמסקנא ניחא שפיר דמוקמי׳ לה ע״י גלגול והוי ארוסה ונשואה בתרתי:
מדאמרי׳ ואנהר לן עינין ממתניתין – מדקתני ארוסה ונשואה, שמעת מינה בלא ספק, דרב ושמואל לא לענין תרומה בלחוד פליגי, אלא אף לכל דבר אישות פליגי, דלשמואל אינו יורשה ואינה כנשואה לכל דבר, ולרב הרי היא כאשתו לכל דברא וקיי״ל כרבב. ולא היה לו לרבינו הגדול ז״ל להשמיטה, אלא כיון שלא הפריש בין אשה לאשה בכתובות, כשכתב חופה קונה, כולן במשמע.
א. רבינו מחזק כאן שיטתו שפירש לעיל מחלוקת רב ושמואל, בד״ה ולי נראה.
ב. עיין בר״ן ריש כתובות ובתחלת פרק אע״פ שם, שהקשה מכאן לדעת הרמב״ם דחופת נדה ל״ה חופה כיון שאינה ראויה לביאה, והרי כאן קיי״ל כרב דיש חופה לפסולות. אך הרמב״ם לשיטתו א״ש, דפירש כאן דאיירי בחופה ללא אירוסין ולענין לפסול מתרומה כמש״כ בפ״ז תרומות הכ״א.
הא מילתא. דיש חופה לפסולות. אמן. תרי אמן כתיבי בפרשה לרבויי הני. שומרת יבם. שמשקה אותה אחר שכנסה ומשביעה אף על סתירה שנסתרה כשהיתה שומרת יבם. דקסבר האי תנא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה. ומוקים לה התם בפרק היה מביא1 דר׳ עקיבא היא דקסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה. והואיל ונאסרה מתנה עמה על זה. כנוסה. שיך ביבמה. נשואה. שיך בארוסה. לא שותות. דבעינן תחת א[י]שך. מנוקה מעון. שלא בא עליה אחר שנסתרה, שהתורה אסרתה עליו דכתו׳2 והיא נטמאה. נכנסה לחופה. ובת שתיה היא, דתחת אישך קרינן בה, אע״ג דהויא חופה פסולה שאסורה לו. ולא נבעלה. וקרינן בה ונקה האיש מעון. אלמא חופה פסולה מהניא. איכא מאן דדיק3 מהכא דמילתא דרב דיש חופה לפסולות מתאמרה אף בחופה שאחר קדושין, וכגון שלא נפסלה מחמת הקדושין, דכי היכי דפליגי בפסולות פליגי נמי בפסולין, כגון בפצוע דכא וכרות שפכה, וכגון שנפצעו אחר הקדושין, דהא מוכח לה הכא מחופה שאחר קדושין. ואיכא מאן דאמ׳4 דלפסולות נמי, דהיינו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מפרשי׳ לה בחופה שאחר קדושין. ולר׳ מאיר נמי נפקא מינה אם נתארמלה, דמשום קידושי ליכא משום חופה איכא, דהואיל ואיכא חופה, מן הנשואין נתארמלו ופסילי. ולא נהיר, דודאי מהני ראיות דכתבי׳ בריש שמעתין משמע דבחופה בלא קדושין פליגי כדפרישנא. והא מילתא לא קשיא מידי, דבלא אירוסין לא מצי לקנא בה, דהא לא אסירא עליה אם זינתה. ואעפ״י שיכול לקנא בה אם נסתרה, אינו יכול להשקותה עד שיהא אישה, דהיינו עד שיבא עליה. וקאמרי׳ דהואיל ונכנסה לחופה, אעפ״י שהיא חופה פסולה, כלומ׳ שאסורה לו, הוי כאילו בא עליה הואיל וייחדה וקרינן ביה אישה, הכא נמי בהני חופות דפסולות הואיל וייחדה הוי כאילו בא עליה לפסלה לעולם מן התרומה ולכהונה. הילכך לרב דהלכתא כותיה אף בחופה גרידא פסלה לעולם. וכן כתב הר״ם בתרומות פרק ז׳5. ותסברא דהא מתני׳ [מתרצתא היא, היכי] משקה לה, הלא קדמה שכיבת בועל לבעל. הילכך משבשתא היא [והיכי תדו]ק מינה...6 ושני רמי לעולם מתרצתא היא, ומיירי שבא עליה ארוס לשם זנות קודם שנסתרה, ולא נעשית אשתו גמורה אלא מפני חופה זו שלא נבעלה, ושפיר דיק מינה רב ששת. ולא מצינן לאוקומה שבא עליה לשם אישות דקנאה בההיא ביאה קנין גמור כדכתבי׳ לעיל7. ומותיב דלעולם האי מתני׳ דארוסה ושומרת יבם דשותות משבשתא היא, דהיכי מוקמי הא דשומרת יבם, דקשיא לך נמי מה דמקשית בארוסה אם בא עליה הבועל קודם היבם אין משקה אותה, שהרי קדמה שכיבת בועל לבעל. ואי בא עליה היבם תחלה אין זו שומרת יבם אלא אשתו גמורה, דשומרת יבם לא שיכא בה חופה, והיכי קרי לה שומרת יבם, אלא מוקמת לה שבא עליה יבם לשם זנות, וקא קדמה שכיבת בעל לבועל, אכתי לאו שומרת יבם היא אלא אשתו גמורה.
1. סוטה יח, ב.
2. במדבר ה, יג.
3. תו״י לעיל נז, ב ד״ה רב, וראה תוס׳ ושא״ר שם.
4. ר״ת בתוד״ה אמר רב.
5. הכ״א.
6. תיבה מטושטשת, אולי: הכי.
7. נה, ב ד״ה אשה.
ואמר רבא אף אנן נמי – פי׳ אף אנן נמי תנינא כדברי שמואל שאין ביאתה פוסלתה וכדתנן דקטנה בת ג׳ שנים ויום א׳ אם בא עליה אחד מן הפסולי׳ פסולה הא פחותה מבת ג׳ שנים ויום א׳ לא פסלה והיינו סייעתא דשמואל דאידך דממילא משמע דכיון דאין ביאתה פוסלתה כ״ש שאין חופתה פוסלתה והיינו דאמרי בת ג׳ שנים ויום א׳ הוא דמפסלה בביאה וכו׳. ובתוס׳ הקשו על פי׳ זה דמה סייעתא לשמואל דאין ביאתה פוסלתה דהא פשיטא ומתני׳ היא בהדיא בסיפא דהא מתני׳ פחות מהן כנותן אצבע בעין דמי ועוד הא שמואל נמי פשיטא ליה הא לגמרי וכדקאמרי הואיל ואין לו ביאה. וי״ל דמשום דשמואל נקיט לה להדיא אצטריך רבא לברורי דהדין עמ׳ דפשיטא ליה דהא פשיטא דמתניתין תנן ולא מייתי לה מסיפא דקתני פחות מכן כנותן אצבע בעין דמי משום דדילמא ההיא לענין קנס אונס ומפתה ושאר דברים כגון לעשות זונה ובעולה וכיוצא בה אבל לעולם כשנבעלה לפסול לה בביאה גרועה זו מיהת פסלה קמ״ל דלהכי אוריך תנא כולי האי ברישא ואמר דבת ג׳ שנים ויום אחד הוא דפסלה אבל הא פחות מכן לא פסלה ובתוספות פי׳ דעיקר מימרא דרבה היינו דאין חופה משום דאין לה ביאה והא אתא רב לסיועי ממתני׳ סייעתא מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה ואין נשואין בלא חופה וש״מ משום דביאתה ביאה יש לה חופה ונשואין הא פחות׳ מכן שאין לה ביאה אין לה נשואין וחופ׳ ולדברי׳ הא דנקיט רבא בת ג׳ שנים ויום א׳ דמפסלה לביאה ומפסלה לחופה וכו׳ לא מפני שראייתו ממאי דקתני ואם בא עליה א׳ מן הפסולים פסלה אלא משום דמוכח מדקתני נשאת לכהן כי זו יש לה חופה אבל קטנה פחות מבת ג׳ שנים ויום א׳ אין לה חופה הדר אמר לברורי עיקר מילתא דההיא דמפסלא בביאה מפסלא בחופה מפני שחופתה חופה אבל פחותה מכן דלא מפסלה בביאה לא מפסלא בחופה.
א אמר רב עמרם: הא מילתא אמר לן [דבר זה אמר לנו] רב ששת, ואנהרינהו לעיינין ממתניתין [והאיר עינינו ממשנתנו] שבה מרומז הדבר, וכך אמר: יש חופה לפסולות. שאם לקח כהן אשה האסורה לו והיא בת כהן, והכניסה לחופה בלא שקידשה קודם לכן, אף שלא בא עליה, הרי עצם הכניסה לחופה עושה אותה כנשואה לו, והיא נפסלת משעה זו לכהונה ונאסרת לאכול בתרומת אביה. ותנא תונא [ושנה התנא שלנו] שהסוטה, כאשר מביאים אותה לבית המקדש לשתות את המים המרים, היא עונה אמן, על השבעת הכהן שמשביע אותה שלא זינתה. ופירושו: אמן שלא שטיתי בהיותי ארוסה, ולא בהיותי נשואה, ולא שומרת יבם, ולא כנוסה.
§ Rav Amram said: This matter was said to us by Rav Sheshet, and he illuminated our eyes from the mishna, i.e., he demonstrated that the mishna serves as the basis for his opinion. Rav Sheshet’s statement was as follows: There is significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. And the tanna of the mishna also taught this halakha with regard to a sota (Sota 18a–b): When a sota is brought to the Temple to drink the bitter waters, she affirms the oath imposed on her by a priest that she has not committed adultery. The mishna explains that when she says amen, it is as though she herself states that: I did not go astray while betrothed, or married, or as a widow waiting for her yavam, or as a fully married woman.
הכל
(11) הַאי אֲרוּסָה הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּקַנִּי לַהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה וְקָא מַשְׁקֵה לַהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה אֲרוּסָה בַּת מִשְׁתְּיָא הִיא וְהָא תְּנַן באֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה.
The Gemara inquires: This case of a betrothed woman, what are the circumstances? If we say that he was jealous of her and warned her not to seclude herself with a particular man when she was betrothed, and he also causes her to drink the waters when she is betrothed, is a betrothed woman fit to drink the waters of a sota? Didn’t we learn in a mishna (Sota 23b): A betrothed woman and a widow waiting for her yavam do not drink, as the halakha of the sota waters applies only to married women; and they do not collect their marriage contract if they secluded themselves after being warned, as they have acted in a licentious fashion?
The Gemara inquires: This case of a betrothed woman, what are the circumstances? If we say that he was jealous of her and warned her not to seclude herself with a particular man when she was betrothed, and he also causes her to drink the waters when she is betrothed, is a betrothed woman fit to drink the waters of a sota? Didn’t we learn in a mishna (Sota 23b): A betrothed woman and a widow waiting for her yavam do not drink, as the halakha of the sota waters applies only to married women; and they do not collect their marriage contract if they secluded themselves after being warned, as they have acted in a licentious fashion?
דקני לה – קינא לה והתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני.
לא שותות – דבעינן תחת אישך.
ולא נוטלות כתובה – אם קינא לה ונסתרה שהיא גרמה לאסור את עצמה עליו.
היכי דמי אילימא דקני לה כשהיא ארוסה. הא שמעתא כתבתיה בארוכה בפרק קמא דקדושין (קידושין כ״ז: ד״ה אלא).
הא דאמרינן דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה שומרת יבם קרית לה. מסתברא דהכי פירושא על כרחין לאו מתרצתא, דנהי דתרצת ארוסה אכתי שומרת יבם א״א לך לתרץ, דבשלא בא עליה יבם א״א לאוקמה דאף לכשתמצא לומר דאפילו לא בא עליה קרינא בה מבלעדי אישך, דשכיבת בעל ראשון לגבי הא כשכיבת היבם משום דמחמת בעל ראשון הקנוה ליבם מן השמים אכתי א״א, דהא לא קרינא בה והביא האיש את אשתו, וכן לא קרינא בה תחת אישך. וכן א״א לאוקמה בשהכניסה לחופה דיבמה אינה מחוסרת חופה. אל על כרחך כשבא עליה יבם בבית חמיה ואם כן האי לאו יבמה היא אלא אשתו מעלייתא לכל הדברים, ואפילו תמצא לומר שבא עליה שלא במתכוין דביאה גרועה היא ואחר כך קנה לה ונסתרה. אפילו הכי אשתו מעלייתא לכל הדברים כדרב, וכי תימא כשמואל דקאמר לא קנה אלא על דברים האמורים בפרשה וכשנפלה מן הארוסין אנן לרב קאמרינן. ותמיהא לי לוקמא כרב וכלישנא בתרא דאמרינן לעיל (יבמות נו.) דרב מודה במן הארוסין דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה וכסברא דשמואל ללשנא קמא. ויש לפרש דכיון דאסיקנא לההוא לישנא בקשיא לא בעי לאוקמה בהכי. מיהו אכתי קשיא לי כי מוקמינן לה כשמואל נמי היכי מתרצא. דאכתי כיון דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ותמצא לומר דאכתי מקרייא שומרת יבם, אם כן לא קרינא בה תחת אישך ולא והביא האיש את אשתו, ומאי אמרת כגון שקינא לה לאחר שבא עליה בבית חמיה ביאה גרועה דשלא במתכוין ונסתרה ואחר כך הכניסה לחופה הא אין חופה ליבמה. ואם בא עליה אחר כך בביתו ביאה גמורה במתכוין ונעשית אשתו לכל, היאך מים בודקים אותה והא בעינן ונקה האיש מעון. ויש לפרש דאין הכי נמי דהוה ליה לאקשויי הכי אלא דבעדיפא מינה דחי ליה דאנן לרב קאמרינן ורב האמר קנה לכל ואם כן לדידיה לאו מתרצתא היא. אלא דאכתי קשיא לי דאלו בסוטה בריש פרק ארוסה ושומרת יבם (סוטה כד.) איכא כי האי סוגייא ודחינן ואוקמה כשמואל ותו לא אקשי עלה מידי וצריך לי עיון [הוספה מקו״א].
האי ארוסה היכי דמיא – פי׳ קס״ד דמתני׳ או או קתני וכל חדא וחדא חזי לאשקוי וק׳ תיפוק ליה דכי שטית תחת אישך משמע שנסתר׳ בנשואין י״ל דהכי פירושו דקרא ואת כי שטית עכשו תחת אישך אלימא דקני לה וכו׳ ועוד אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקי׳ את אשתו פי׳ מעון טומאה זו שבא עליה לאחר סתירה ושמעי׳ מינה שאפי׳ בא עליה בשוגג אין המים בודקי׳ את אשתו הואיל וכבר קנא לה והיה לו ליזהר דאי לא לוקמ׳ כגון שבא עליה בשוגג או שלא באו עליה עדיין עדי סתירה.
ונברר: האי [זו] הארוסה היכי דמי [כיצד היא בדיוק]? אילימא [אם תאמר] דקני [שקינא] לה והזהיר אותה שלא תיסתר עם איש פלוני כשהיא ארוסה, וקא משקה לה [ומשקה אותה] את המים גם כן כשהיא ארוסה — אולם האם ארוסה בת משתיא [שתיה] היא שאפשר להשקותה? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: ארוסה ושומרת יבם, שקינא להן הבעל, או היבם — לא שותות, שאין דין שתיית המים אלא באשה נשואה בלבד, ולא נוטלות כתובה אם נסתרו, שהרי עברו על ההזהרה ונהגו בדרך של פריצות!
The Gemara inquires: This case of a betrothed woman, what are the circumstances? If we say that he was jealous of her and warned her not to seclude herself with a particular man when she was betrothed, and he also causes her to drink the waters when she is betrothed, is a betrothed woman fit to drink the waters of a sota? Didn’t we learn in a mishna (Sota 23b): A betrothed woman and a widow waiting for her yavam do not drink, as the halakha of the sota waters applies only to married women; and they do not collect their marriage contract if they secluded themselves after being warned, as they have acted in a licentious fashion?
הכל
(12) אֶלָּא דְּקַנִּי לַהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה ואיסתתרה וְקָמַשְׁקֵה לַהּ כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה מִי בָּדְקִי לַהּ מַיָּא וְהָתַנְיָא {במדבר ה׳:ל״א} וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן גבִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ אֵין הָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
Rather, the case in the first mishna cited above is that he was jealous of her and warned her not to seclude herself with a particular man when she was betrothed, and she secluded herself with that man, and her husband causes her to drink when she is already married. However, in that case do the waters examine her? Isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity” (Numbers 5:31), that when the man is clear of iniquity the waters examine his wife, but if the man is not clear of iniquity the waters do not examine his wife? By secluding herself with the other man when she was betrothed, the woman rendered herself forbidden to her husband. If he then married her, he cannot be described as clear of iniquity, and therefore the sota waters are ineffective.
Rather, the case in the first mishna cited above is that he was jealous of her and warned her not to seclude herself with a particular man when she was betrothed, and she secluded herself with that man, and her husband causes her to drink when she is already married. However, in that case do the waters examine her? Isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity” (Numbers 5:31), that when the man is clear of iniquity the waters examine his wife, but if the man is not clear of iniquity the waters do not examine his wife? By secluding herself with the other man when she was betrothed, the woman rendered herself forbidden to her husband. If he then married her, he cannot be described as clear of iniquity, and therefore the sota waters are ineffective.
אלא דקני לה כשהיא ארוסה וקא איסתתרה – באירוסיה ונשאה ומשקה לה.
ומי בדקי לה – והתניא כו׳.
מנוקה מעון – שלא בא עליה לאחר שנסתרה שהתורה אסרה עליו דכתיב (במדבר ה) והיא נטמאה.
אלא דקני לה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה – דהשתא לא ממעטינן מתחת אישך כיון דהשתא בשעת השקאה היא תחת בעלה וא״ת ומנלן דקרא משמע שהסתירה היא כשהיא נשואה דטומאה תחת אישך כתיב וי״ל דכי היכי דמרבה מאיש איש קינוי דאירוסין בריש ארוסה (סוטה כד. ושם) ה״נ נרבה סתירה.
ונקה האיש מעון – וא״ת ונוקמה כגון שבא עליה בשוגג וכשבא עליה לא ידע עדיין שנסתרה דכי האי גוונא חשיב מנוקה מעון דהא כי מוקי לה ע״י גלגול לא חשיב אין מנוקה מעון אם זינתה באירוסין וי״ל דהכא כיון דבשעת השקאה יודע שבא עליה באיסור אפילו בא עליה שוגג לא חשיב מנוקה מעון אבל על ידי גלגול שאינו יודע בשעת השקאה מנוקה מעון קרינן ביה.
אלא תאמר דקני [שקינא] לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה [ונסתרה], וקמשקה לה [ומשקה אותה] כשהיא נשואה כבר, אולם במקרה זה מי בדקי לה מיא [האם בודקים אותה המים]? והתניא [והרי שנינו בברייתא], נאמר בכתוב: ״ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עוונה״ (במדבר ה, לא), לומר: בזמן שהאיש מנוקה מעון — המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון — אין המים בודקין את אשתו. ומאחר שנסתרה ארוסה זו עם אחר, והיא חשודה כסוטה — אסורה היא על בעלה, וכיון שבכל זאת נשא אותה לאשה — כבר אינו נקי מעוון ואין שתיית המים פועלת עליה!
Rather, the case in the first mishna cited above is that he was jealous of her and warned her not to seclude herself with a particular man when she was betrothed, and she secluded herself with that man, and her husband causes her to drink when she is already married. However, in that case do the waters examine her? Isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity” (Numbers 5:31), that when the man is clear of iniquity the waters examine his wife, but if the man is not clear of iniquity the waters do not examine his wife? By secluding herself with the other man when she was betrothed, the woman rendered herself forbidden to her husband. If he then married her, he cannot be described as clear of iniquity, and therefore the sota waters are ineffective.
הכל
(13) אֶלָּא דְּקַנִּי לָהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה ואיסתתרה וְנִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה וּשְׁמַע מִינַּהּ יֵשׁ חוּפָּה לִפְסוּלוֹת.
Rather, it must be that he was jealous of her when she was betrothed, and she secluded herself with the other man anyway, and she had entered the wedding canopy but did not yet have intercourse with her husband when he brought her to the priest. Consequently, she is made to drink the sota waters as a married woman, and her husband has not committed a transgression, as he has not had intercourse with her. Learn from this that there is significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest, as demonstrated by the fact that the sota waters will examine her in these circumstances.
Rather, it must be that he was jealous of her when she was betrothed, and she secluded herself with the other man anyway, and she had entered the wedding canopy but did not yet have intercourse with her husband when he brought her to the priest. Consequently, she is made to drink the sota waters as a married woman, and her husband has not committed a transgression, as he has not had intercourse with her. Learn from this that there is significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest, as demonstrated by the fact that the sota waters will examine her in these circumstances.
וש״מ – מדמשקה לה יש חופה לפסולות וקרינן ביה תחת אישך דקני לה חופה ואף על גב דלא חזיא לביאה דהא אסורה לו משנסתרה.
ואלא לאו דקני לה כשהיא ארוסה וכנסה לחופה ולא נבעלה – פי׳ וכיון שנסתרה הרי היא פסולה לו וא״כ חופתה חופה לעשות אשתו וקרינן ביה בשעת השקאה תחת אישך דאי ארוסה היא שאין חופתה חופה הא לאו בת אשקויי היא וכו׳ וא״ת ולוקמ׳ כגון שקנא לה בעודה ארוסה ונכנסה לחופה ונבעלה ואח״כ נסתר׳ וי״ל דא״כ היכי קתני שלא שטית ארוסה הא ודאי כל שאין סתירה אין כאן סוטה מן האירוסי׳ אלא מן הנשואין. ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל וא״ת ותיפוק דכיון דביאת בעל מאוחרת שאין האיש מנוקה מעון. וי״ל דאיידי דנקט רישא שקדמה שכיבת בעל לבועל דאיתנהו לתרוייהו נקט ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ולא היתה שם שכיבת בעל כלל אחר בועל ומצינו לשון קדימה אף על פי שאין אחריו מאוחר כדאמרי׳ בפ״ק דחולין חידודה קודם לליבונה וכדפי׳ התם.
אלא, צריך לומר דקני לה [שקינא לה] כשהיא ארוסה, ואיסתתרה [ונסתרה], ונכנסה לחופה ולא נבעלה, ואז הביא אותה אל הכהן ונתקיימה אז השקייתה במים המאררים כשהיא נשואה, ובכל זאת לא עבר עבירה משום שלא בא עליה. אולם אם כן שמע מינה [למד ממנה, מכאן] כי יש חופה לפסולות, שחופה זו קונה את האשה הזו קנין גמור שתיחשב כאשתו למרות שביאתו היא ביאה פסולה שהרי קינא לה ונסתרה.
Rather, it must be that he was jealous of her when she was betrothed, and she secluded herself with the other man anyway, and she had entered the wedding canopy but did not yet have intercourse with her husband when he brought her to the priest. Consequently, she is made to drink the sota waters as a married woman, and her husband has not committed a transgression, as he has not had intercourse with her. Learn from this that there is significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest, as demonstrated by the fact that the sota waters will examine her in these circumstances.
הכל
(14) אָמַר רָבָא וְתִסְבְּרָא דְּהָא מְתָרַצְתָּא הִיא וְהָא כִּי אֲתָא רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא מִדָּרוֹמָא אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ {במדבר ה׳:כ׳} מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ דמִי שֶׁקָּדְמָה שְׁכִיבַת בַּעַל לַבּוֹעֵל וְלֹא שֶׁקָּדְמָה שְׁכִיבַת בּוֹעֵל לַבַּעַל.
Rava said: Do you hold that this baraita is sufficiently accurate to rely upon? But when Rabbi Aḥa bar Ḥanina came from the South, he came with this baraita in hand: The verse states with regard to the oath of the sota: “And some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20), which indicates that it applies only when the cohabitation of the husband preceded that of the adulterer, but not when the cohabitation of the adulterer preceded that of the husband. Consequently, in the case under discussion, drinking the sota waters would not be effective.
Rava said: Do you hold that this baraita is sufficiently accurate to rely upon? But when Rabbi Aḥa bar Ḥanina came from the South, he came with this baraita in hand: The verse states with regard to the oath of the sota: “And some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20), which indicates that it applies only when the cohabitation of the husband preceded that of the adulterer, but not when the cohabitation of the adulterer preceded that of the husband. Consequently, in the case under discussion, drinking the sota waters would not be effective.
אמר רבא: ותסברא דהא מתרצתא [וסבור אתה שברייתא זו מתורצת, מיושרת] היא, ואפשר לסמוך עליה? והא [והרי] כי אתא [כאשר בא] ר׳ אחא בר חנינא מדרומא [מן הדרום], אתא ואייתי מתניתא בידיה [בא והביא ברייתא בידו] וזו היא: נאמר בהשבעת הסוטה ״ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך״ (שם כ), לומר: מי שקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל. ובמקרה שלנו, כיון שקודם נסתרה עם אחר ועדיין לא בא עליה בעלה, נמצא שקדמה שכיבת הבועל לשכיבת הבעל, ובמצב זה אין המים בודקים!
Rava said: Do you hold that this baraita is sufficiently accurate to rely upon? But when Rabbi Aḥa bar Ḥanina came from the South, he came with this baraita in hand: The verse states with regard to the oath of the sota: “And some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20), which indicates that it applies only when the cohabitation of the husband preceded that of the adulterer, but not when the cohabitation of the adulterer preceded that of the husband. Consequently, in the case under discussion, drinking the sota waters would not be effective.
הכל
(15) אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲרוּסָהּ בְּבֵית אָבִיהָ.
Rami bar Ḥama said: You find it in a case such as where her betrothed had intercourse with her licentiously when she was a betrothed woman in her father’s house. Since the act of intercourse was committed licentiously rather than for the purpose of consummating the marriage, the woman is still considered betrothed. Subsequently, her betrothed warned her not to seclude herself with a particular man, and she disobeyed. Then, they entered the wedding canopy together, despite the fact that they are forbidden to one another. Once they entered the wedding canopy, the woman can be made to drink the bitter waters. This proves that there is significance to entering the wedding canopy with a woman that is unfit for one to marry.
Rami bar Ḥama said: You find it in a case such as where her betrothed had intercourse with her licentiously when she was a betrothed woman in her father’s house. Since the act of intercourse was committed licentiously rather than for the purpose of consummating the marriage, the woman is still considered betrothed. Subsequently, her betrothed warned her not to seclude herself with a particular man, and she disobeyed. Then, they entered the wedding canopy together, despite the fact that they are forbidden to one another. Once they entered the wedding canopy, the woman can be made to drink the bitter waters. This proves that there is significance to entering the wedding canopy with a woman that is unfit for one to marry.
שבא עליה ארוסה בבית חמיה – פי׳ הן קודם קנוי הן בין קנוי לסתירה ואחר כך נכנסה לחופה ולא נבעלה ומשקי לא כשהיא נשואה דכוותא גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה פי׳ בע״כ לית לן לאוקמי להכי ולא משום דדומיא דארוסה קתני לה דאדרבה הא כדאי׳ והא כדאיתא וכי היכי דלא הוו ארוסה ונשוא׳ בחדא גופ׳ אלא טעמ׳ דמילת׳ משו׳ דגבי שומר׳ יבם נמי בעי שתהא קודמת שכבת זרע לבועל ועוד שאם בא עלי׳ במ׳ קנא׳ שתהא אשתו ותהא בת אשקוי. ואם כשבא עליה בבית חמיה קודם לכן שומרת יבם קרית לה ואף על גב דהתם במ׳ סוטה קרי לה נמי שומרת יבם ומשקו לה נמי אפי׳ אליבא דרב התם משום דפליגי עליה אי שתיא בכה״ג ואיכא מ״ד דלא שתיא כיון דלא כניסה היינו דקארו לה שומרת יבם כדמוכח נמי התם אבל בהא דהכא כיון דאמרת דשתייא וקניא לגמרי אמאי קרית לה שומרת ייבם והא אשתו מעלייתא היא דהא אמר רב קנה לכל פי׳ דאפילו תימא דלוקמה כגון שבא עליה ביאת זנות דומיא דארוסה מ״מ קאמר רבי׳ דאפי׳ בביאת זנות קנה לכל ליורשה ולהטמא לה ואשתו כנוסה היא וכ״ש אי מוקמת לה בביאה גמורה דאפי׳ לשמואל קנה ופריק דלעולם בביאת זנות.
אמר רמי בר חמא: משכחת לה [יכול אתה למצוא אותה] באופן כזה: כגון שבא עליה ארוסה בבית אביה קודם שנסתרה, ואחר כך קינא לה ונסתרה, ואז קדמה שכיבת בעל לשכיבת הבועל, ועדיין נקראת ארוסה מכיון שלא בעל אותה בביתו.
Rami bar Ḥama said: You find it in a case such as where her betrothed had intercourse with her licentiously when she was a betrothed woman in her father’s house. Since the act of intercourse was committed licentiously rather than for the purpose of consummating the marriage, the woman is still considered betrothed. Subsequently, her betrothed warned her not to seclude herself with a particular man, and she disobeyed. Then, they entered the wedding canopy together, despite the fact that they are forbidden to one another. Once they entered the wedding canopy, the woman can be made to drink the bitter waters. This proves that there is significance to entering the wedding canopy with a woman that is unfit for one to marry.
הכל
(16) דִּכְוָותֵהּ גַּבֵּי שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁבָּא עָלֶיהָ יָבָם בְּבֵית חָמִיהָ
The Gemara asks: If so, in the corresponding case with regard to a widow waiting for her yavam, in which the yavam had licentious intercourse with her in her father-in-law’s house,
The Gemara asks: If so, in the corresponding case with regard to a widow waiting for her yavam, in which the yavam had licentious intercourse with her in her father-in-law’s house,
ופרכינן דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה – לשם זנות בבית חמיה באלמנותה והדר קינא לה ואיסתתרה והכניסה לחופה ולא נבעלה ומשקה לה ומשביעה שלא שטית בסתירה הראשונה.
דכוותה גבי שומרת יבם כו׳ – פי׳ בקונטרס בלישנא אחרינא דמוקי לה הכי כי היכי דלא תיקשי שומרת יבם בת משתיא היא אבל משום קדמה שכיבת בעל לבועל לא פריך דמה שקדמה שכיבת המת כשכיבת בעל היא ולשון דכוותה לא משמע הכי דמשמע דמאותו הטעם שאנו מעמידים דארוסה בבא עליה ארוסה בבית אביה דהיינו מטעם דבעינן שתקדים שכיבת בעל יש לנו להעמיד בשומרת יבם בבית חמיה ועוד דבריש פרק ארוסה (סוטה כד: ושם) קאמר בהדיא דכוותה שומרת יבם כו׳ אקושיא דקדמה שכיבת בעל לבועל דקאמר טעמא דכתיבי הני קראי הא לאו הכי הוה אמינא ארוסה שותה והא כי אתא כו׳ ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל אמר רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה ודכוותה גבי שומרת יבם כו׳ ונראה לר״י כפירוש ראשון שבקונטרס דמטעם שתקדום שכיבת בעל קאמר דכוותה בשומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה דכרבי יאשיה אתיא מתניתא דשלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה דלדידיה שומרת יבם בת משתיא היא כדיליף התם ולא צריך לאוקמא כשבא עליה יבם בבית חמיה אלא משום דליקדום שכיבת בעל דלרבי יונתן דפליג עליה התם אפילו בא עליה יבם בבית חמיה לא שתיא כדאמרינן התם ומוקי כוותיה ההיא דארוסה ושומרת יבם לא שותות כו׳ וא״ת וכיון דהני מתני׳ פליגי אהדדי א״כ מאי פריך לעיל אלא דקינא לה ומשקה לה כשהיא ארוסה והתנן ארוסה ושומרת יבם כו׳ ויש לומר דלא פליגי רבי יאשיה ורבי יונתן אלא בשומרת יבם אבל בארוסה ליכא מאן דפליג.
דכותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה – פירש״י ז״לא, דאי לאו הכי לאו בת משתיא היא, דבעינן תחת אישך, וכדתנן לא שותות ולא נוטלות כתובה, ומיהו לא קפיד בהקדמת שכיבת בועל לבעל, דהא קדמה שכיבת בעל ראשון לבועל. והיינו דמתרצינן לה בשעשה בה מאמר וכבית שמאי דאמרי קונה קנין גמור, כלומר וקסבר נשואין עושה וקרינן ביה תחת אישך, וקדמה שכיבת בעל ראשון לבועלב. ובתוס׳ג הקשו מסוגיא דפ׳ ארוסה ושומרת יבםד, דתניא, תחת אישך פרט לארוסה, יכול שאני מוציא אף שומרת יבם, ת״ל איש איש, דברי ר׳ יאשי׳. ר׳ יונתן אומר, תחת אישך פרט לשומרת יבם, אוציא שומרת יבם ולא אוציא ארוסה, ת״ל תחת אישה, פרט לארוסה. והוינן בהה, טעמא דכתב רחמנא תחת אישך, הא לאו הכי הוה אמינא ארוסה שתיא, והא כי אתא רב אחא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה וכו׳, ואמר רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביהו, ואקשינן דכותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמי׳ וכו׳, והתם ליכא למימר דקושיא משום תחת אישך, דהא לרבי יונתן מעוטי ממעטינן לה מיניה, ולר׳ יאשי׳ רחמנא רביי׳ מאיש איש ולית ליה מתניתין דלא שותות ולא נוטלות כתובה. אלא ה״פ, דכותה גבי שומרת יבם, שבא עליה יבם בבית חמיהז, דאי לאו הכי אינה שותה, משום שקדמה שכיבת בועלח.
א. לקמן בע״ב ד״ה דחבריה, לישנא אחרינא.
ב. כמש״כ רש״י שם ד״ה שומרת יבם קרית כו׳.
ג. ד״ה דכוותה.
ד. סוטה כד א.
ה. שם ע״ב.
ו. בכ״י א ב: חמיה.
ז. בנדפס בסוגריים מרובעות: קודם סתירה.
ח. כפירוש ראשון שברש״י. ועיין במהרש״א על דיבור תוס׳ זה, ובקרן אורה.
ושואלים: אם כן, אתה צריך לפרש דכוותה [כיוצא בה] גבי (אצל) שומרת יבם גם כן, ששומרת יבם זו, היא שבא עליה יבם בבית חמיה לשם זנות, ואחר כך קינא לה ונסתרה,
The Gemara asks: If so, in the corresponding case with regard to a widow waiting for her yavam, in which the yavam had licentious intercourse with her in her father-in-law’s house,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות נח. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות נח., רש"י יבמות נח., תוספות יבמות נח., תוספות ישנים יבמות נח., רמב"ן יבמות נח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות נח. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות נח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות נח. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות נח., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות נח., מהרש"א חידושי הלכות יבמות נח., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות נח., אסופת מאמרים יבמות נח.
Yevamot 58a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 58a, Rashi Yevamot 58a, Tosafot Yevamot 58a, Tosefot Yeshanim Yevamot 58a, Ramban Yevamot 58a, Rashba Yevamot 58a, Meiri Yevamot 58a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 58a, Ritva Yevamot 58a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 58a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 58a, Steinsaltz Commentary Yevamot 58a, Collected Articles Yevamot 58a