Yevamot 46b – יבמות מו:‏ – Shas HaMeforash

(1)

בְּטָבַל וְלֹא מָל כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמַהְנֵי כִּי פְּלִיגִי בְּמָל וְלֹא טָבַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָלֵיף מֵאָבוֹת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאָבוֹת נָמֵי טְבִילָה הֲוָה.

With regard to one who immersed but was not circumcised, everyone, i.e., both Rabbi Yehoshua and Rabbi Eliezer, agrees that the halakha is derived from the foremothers that immersion alone is effective. Where they disagree is with regard to one who was circumcised but had not immersed; Rabbi Eliezer derives that it is effective from the forefathers, and Rabbi Yehoshua disagrees because he maintains that in the conversion of the forefathers there was also an immersion.

תוספותתוספות ישניםר״י מלונילבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

בשטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי – ואם תאמר ור׳ יהושע אדמודי ליה אודויי לפלוג עליה לפלוגי דנקט טבל דמודי ר׳ אליעזר ולא נקט מילתא דפליג בה וכי האי גוונא פריך בסוף שבועת הפקדון (שבועות דף לח.) וי״ל דהתם לא דייק אלא משום דהתנא הראשון הזכיר הכל אבל הכא נקט שפיר ר׳ יהושע טבל ולא מל כיון דלא דבר בו ר׳ אליעזר.

כי פליגי במל ולא טבל – תימה דלקמן בריש הערל (דף עא.) ממעט ר״ע גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר והשתא כמאן סבר ר״ע אי כר׳ יהושע למה לי קרא פשיטא דלא אכיל בפסח דעובד כוכבים גמור הוא ואי כר׳ אליעזר כיון דגר מעליא הוא אין סברא למעטו מפסח כדמשמע התם וי״ל דלעולם כרבי יהושע סבירא לי׳ ולאו מטעמיה דאיהו סבר דבאבות נמי טבילה הוה ורבי עקיבא סבר מדמעטיה קרא בפסח שמע מינה דאין גר עד שימול ויטבול.

א) וי״ל דהתם היינו טעמא משום דמלקות תחת מיתה עומדת ולכך אין משלשין בו כמו במיתה וילפינן מינה אע״ג דלא אפשר:

ב) עוד פירש רבינו נתנאל דודאי ר׳ עקיבא פליג עלייהו וקמפלגי בגר שבא להתגייר בזמן הזה דר׳ אליעזר סבר דהוי גר שהרי כשאכלו בפסח אבותינו עדיין לא טבלו ומ״מ נפקו מתורת ערל מדאכלו בפסח א״כ מל ולא טבל הוי גר ור׳ יהושע סבר דלא הוי גר שהרי טבלו במתן תורה וכיון שנצטוו לטבול לא הוי גר אם לא טבל. ור׳ עקיבא סבר דמדאכלו בפסח טבלו דאל״ה הוו אסורים בו כדמרבינן מקרא מל ולא טבל שאינו אוכל וכו׳. ובזה ניחא מ״ש לקמן בסמוך:

טבל ולא מל כ״ע לא פליגי – ותימה אמאי קאמר לעיל טבל ולא מל ר׳ יהושע אומר וכו׳ דמשמע מהאי לישנא דפליגי בטבל ולא מל הול״ל על מלתיה דת״ק ר׳ יהושע אומר אינו גר ואין עוד וי״ל דניחא לי׳ להזכיר מילה בלא טבילה וטבילה בלא מילה משום דרבנן פליגי על הכל ואמרי דמצריכינן מילה וטבילה:

אתא לקמיהו גר שמל ולא טבל. ודוקא שברור לנו שישראל מל אותו, שאם לא היה ברור לנו בודאי אלא ספק ישראל ספק גוי, לא מהני ביה מילה כלל, דכל מילה שעשאה נכרי פסולה דכת׳ ואתה את בריתי תשמור יצא נכרי דלא⁠[ו] בר שימור הוא כלל.

אע״פ שביארנו באותם שמלו שאם באו להתגייר דים בטבילה דוקא במלו לשם מצוה שנצטוו עליה אבל אחד מן האומות שבא להתגייר והוא מהול הן שנימול על ידי חברו שמילתו פסולה הן שנולד כך צריך להטיף ממנו דם ברית לשם כניסת הדת ומעתה מי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי אין מטבילין אותו אלא אם כן בירר שנימול כראוי שמא מהול נולד או מילתו על ידי גוי היה ואין טבילתו מועלת עד שיטיף ממנו דם ברית ולכשיתברר שנימול כראוי מטבילין אותו וטבילה זו הואיל ואין הגרות נגמר אלא בה אינה נעשית בשבת וביום טוב שהרי נעשה מתוקן וכן מאחר שהטבילה צריך שלשה שהן בית דין אין מטבילין אותו בלילה ומכל מקום בכל אלו בדיעבד הרי זה גר אבל מומחין לא בעינן אע״ג דכתיב ביה משפט כדכתיב בפרשת שלח לך תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אלא אפילו בשלשה הדיוטות ואע״פ שצריך להודיעו ענין המצות כלם כלל המצות הכל יודעין אותן ואם כן הכל כמומחין לענין זה ולא עוד אלא שמכל מקום לתלמידי חכמים אנו צריכים כמו שיתבאר למטה (יבמות מ״ז:) אע״פ שאין סמוכין:

זה שביארנו שאין מטבילין בשבת אל תלמוד הימנה לשאר חייבי טבילות אלא שאר חייבי טבילות טובלין אף בשבת ואין זו דומה להם וטעם הדברים פירשו גאוני ספרד מפני שהטמא נראה ונדחה וחוזר ונראה אבל זה דחוי מעיקרו הוא ונעשה מתוקן גמור וכן שהטמא אינו דחוי לגמרי שהרי בן ברית הוא וראוי לכמה מצות אף בלא טבילה ואף לדברים הצריכים טבילה גברא מכל מקום חזי אלא דאריא הוא דרביע עליה ואין זה תקוני גברא לגמרי:

מי שהוחזק לנו בגוי ובא ואמר גר אני אינו נאמן להתירו בקהל עד שיביא עדים שראו שנתגייר כראוי ולא סוף דבר בארץ שיש לחשדו שמשום טובה דארץ ישראל שהיא ארץ משופעת בכל מיני טובה הוא מחזיק עצמו בגר אלא אף בחוצה לארץ צריך להביא ראיה הא כל שלא הוחזק בגוי ואמר גר אני נאמן מתוך שיכול לומר ישראל אני והפה שאסר הוא הפה שהתיר כמו שנתברר בראשון של פסחים (ג׳:) ויש חולקים לומר שאף בלא הוחזק בגוי כן וההוא דהוה אכיל פסחים בירושלם לאו דקאמר גר אני אלא בישראל גמור היה מחזיק עצמו וגדולי המחברים מכריעים בדבר שכל שלא הוחזק בגוי ואמר גר אני בארץ ישראל נאמן שרובן בחזקת ישראל בחוצה לארץ אינו נאמן ועיקר הדברים כדעת ראשון:

דהוי גר. דילפי׳ מאמהות. שאין טעון כבוס. כגון בעל קרי. ויזרוק על העם. הזאה הואי.

גרסי׳ בכריתות¹ וכו׳ ככם. דכתו׳² לכם ולגר הגר ככם יהיה לפני ה׳. לדורותיכם³ כתו׳⁴. אלמ׳ איכא גרים בכל זמן. ע״כ כריתות.

1. ט, א.

2. במדבר טו, טו.

3. שם פסוק יד.

4. כן הגירסא בשטמ״ק שם.

תוס׳ בד״ה כי פליגי במל ולא טבל כו׳ וי״ל דלעולם כר׳ יהושע כו׳ ור״ע סבר מדמעטיה קרא בפסח כו׳ עכ״ל יש להקשות אכתי בשמעתין אמאי דחק תלמודא למימר אליבא דרבי יהושע דבאבות נמי טבילה הוה הא איכא למימר דרבי יהושע נמי כר״ע סבירא ליה ומדמעטיה קרא בפסח ש״מ דאינו גר עד שימול ויטבול ר״ל דדוחק ליה לתלמודא למימר דסבר ר׳ יהושע כר״ע בההיא דרשא דפרק הערל דפליגי התם ר׳ אליעזר ור״ע למאי דדרשינן תושב ושכיר דא״כ ה״ל למיתני התם וכן רבי יהושע אומר כדברי ר״ע וכה״ג פרכינן בפרק י׳ יוחסין כמ״ש התוס׳ לקמן (יבמות דף מ״ט ע״א):

בטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי דמהני [הכל, גם ר׳ יהושע וגם ר׳ אליעזר, אינם חלוקים שהוא מועיל], כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה במל ולא טבל. ר׳ אליעזר יליף [למד] זאת מאבות, ור׳ יהושע סבור: באבות נמי [גם כן] טבילה הוה [היתה], ולכך אין איפוא ראיה מהם לזה שרק מל ולא טבל.

With regard to one who immersed but was not circumcised, everyone, i.e., both Rabbi Yehoshua and Rabbi Eliezer, agrees that the halakha is derived from the foremothers that immersion alone is effective. Where they disagree is with regard to one who was circumcised but had not immersed; Rabbi Eliezer derives that it is effective from the forefathers, and Rabbi Yehoshua disagrees because he maintains that in the conversion of the forefathers there was also an immersion.

מאמרים באתר אסיף

סקירת פסקי דין של בתי הדין הרבניים (צהר לט, צהר תשע״ו)

עבד כנעני - כניסתו לכלל ישראל / אביעד ברטוב (עלון שבות 175, הר עציון תשע״ג)

בית דין - לשאלת תפקיד בית הדין במעשה הגיור / הרב אורי רדמן (זרע אמוניך, כולל רצון יהודה תש״פ)

הרב פיינשטיין ושאלת הגיור / הרב אורי רדמן (זרע אמוניך, כולל רצון יהודה תש״פ)

מילה וטבילה בגר / איתמר דגן (בלכתך בדרך יז, כרם ביבנה תשס״א)

מילה וטבילה לשם גיור - האם הסדר מעכב / הרב דוד בס (מחניך ב, הרבנות הצבאית תשס״ח)

טבילה ומילה בגרות / חיים מאיר (כתלנו יד, הכותל תשנ״ב)

טבילת עבדות / הרב חיים נבון (מאמר יבמין, הר עציון תשס״ד)

קנין עבד כנעני / הרב יוחנן גבאי (אבני משפט ח, יד ברודמן - כולל ללימודי הוראה ודיינות, רחובות תשס״ח)

קרבן הגר / הרב יעקב אפשטיין (חבל נחלתו ו, תשס״ז)

נאמנות אדם לטעון על יהדותו לאור סוגיית ההוא ארמאה / הרב מיכאל ימר (שעלי דעת ז, שעלבים תש״נ)

גר כדיין בדיני ממונות ובקבלת גרים / הרב שלמה זאב פיק (אבני משפט יד, יד ברודמן, רחובות תשע״ב)

תוספותתוספות ישניםר״י מלונילבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) מְנָא לֵיהּ אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {שמות י״ט:י׳} לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלוֹתָם וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאֵין טָעוּן כִּבּוּס טָעוּן טְבִילָה מְקוֹם שֶׁטָּעוּן כִּבּוּס אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן טְבִילָה.

The Gemara asks: From where did he derive this? If we say that he derived it from the fact that it is written that in preparation for the revelation at Sinai, God commanded Moses: “Go unto the people and sanctify them today and tomorrow, and let them wash their garments” (Exodus 19:10), as Rabbi Yehoshua understands that the washing mentioned in this verse is the ritual immersion of clothes, this leads to the following a fortiori inference: Just as in a case where one became impure through contact with some source of impurity, washing, i.e., immersion, of clothes is not required but immersion of one’s body is required, then in a case where washing of clothes is required, as in the preparation for the revelation at Sinai, isn’t it logical that immersion of one’s body should also be required?

רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

במקום שאין טעון כיבוס – כגון בעל קרי בעלמא דכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב (ויקרא טו) ולא כתיב יכבס בגדיו.

מקום שטעון כיבוס – כגון בקבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אילימא מדכתיב לך אל העם וקדשתם כו׳ ת״ר מי שבא ואמר גר אני כו׳ ת״ל וכי יגור בארצכם כו׳ כצ״ל וכן כל בארץ על עמוד השני צ״ל בארצכם:

רש״י בד״ה לפיכך כו׳ סגיא מטבילין כו׳ כצ״ל והד״א. תוס׳ בד״ה משפט כתיב ביה ורבי יוחנן דהכא כו׳. נ״ב כמו ועוד י״ל:

ושואלים: מנא ליה [מניין לו] לר׳ יהושע דבר זה? אילימא מדכתיב [אם תאמר ממה שנאמר]: ״לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם״ (שמות יט, י), ונאמר, שהוא לומד בצורה זו: ומה בכל דיני טהרה במקום שאין טעון כבוס בגדים — טעון מכל מקום טבילה, מקום שטעון כבוס כמפורש בקבלת התורה — אינו דין שטעון טבילה, ומכאן שגם טבלו לפני קבלת התורה.

The Gemara asks: From where did he derive this? If we say that he derived it from the fact that it is written that in preparation for the revelation at Sinai, God commanded Moses: “Go unto the people and sanctify them today and tomorrow, and let them wash their garments” (Exodus 19:10), as Rabbi Yehoshua understands that the washing mentioned in this verse is the ritual immersion of clothes, this leads to the following a fortiori inference: Just as in a case where one became impure through contact with some source of impurity, washing, i.e., immersion, of clothes is not required but immersion of one’s body is required, then in a case where washing of clothes is required, as in the preparation for the revelation at Sinai, isn’t it logical that immersion of one’s body should also be required?

רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְדִלְמָא נְקִיּוּת בְּעָלְמָא.

The Gemara rejects the proof: But perhaps when the verse states that they had to wash their clothes, it was merely for cleanliness and not for the sake of ritual purity. If so, no a fortiori inference can be drawn from it to the case of immersion for ritual purity.

רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דלמא נקיות בעלמא – ההוא כיבוס לאו משום טומאה הוה דלטעון טבילה מק״ו אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אולם אפשר להקשות: ודלמא [ושמא] לא דובר שם בכיבוס בגדים לשם טהרה, אלא לנקיות בעלמא [בלבד], שאמר להם שיכינו את עצמם לקבלת התורה ויהיו נקיים אבל לא לענין טבילת בגדים לשם טהרה?!

The Gemara rejects the proof: But perhaps when the verse states that they had to wash their clothes, it was merely for cleanliness and not for the sake of ritual purity. If so, no a fortiori inference can be drawn from it to the case of immersion for ritual purity.

רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אֶלָּא מֵהָכָא {שמות כ״ד:ח׳} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרוֹק עַל הָעָם וּגְמִירִי דְּאֵין הַזָּאָה בְּלֹא טְבִילָה.

Rather, Rabbi Yehoshua derived it from here, where the verse states with regard to the formation of the covenant at Sinai: “And Moses took the blood and sprinkled it upon the people” (Exodus 24:8), and it is learned as a tradition that there is no ritual sprinkling without immersion. Therefore, our forefathers also must have immersed at Sinai, and consequently that is also an essential requirement for all conversions.

רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ויזרוק על העם – הזאה הוא.

דאין הזאה בלא טבילה – מפרש ר״ת בלא טבילה לפני הזאה כדי לקבל הזאה כדאמר בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ט.) מה אבותינו לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והזאת דמים ואותה טבילה כשרה אף בלילה כדתנן במסכת פרה (פי״ב מי״א) אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום ולענין טומאה יש עוד טבילה אחרת אחר הזאה שהיא כדי לטהר מטומאה כדכתיב בקרא והזה ברישא והדר ורחץ במים ואותה טבילה אינה כשרה אלא ביום כדתנן בפרק ב׳ דמגילה (דף כ. ושם) אין טובלין ואין מזין אלא ביום ויש מפרשים דהתם בטבילת אזוב איירי אין טובלים אזוב אלא ביום כדאמרינן בסוף מסכת פרה שאם טבל את האזוב בלילה אפי׳ הזה ביום הזאתו פסולה והשתא אתי שפיר הא דתנן טבילה קודם להזאה והא דקאמר התם בגמ׳ לא מזין אלא ביום דכתיב (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וגו׳ ואיתקש טבילה להזאה היינו בקרא דלקמיה דכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל וגו׳ וכן משמע בירושלמי דמגילה דאמר וטבל והזה מה הזאה ביום אף טבילה ביום ואין לתמוה כיון דבעי הזאה היאך מקבלים גרים בזמן הזה דבפ׳ ארבעה מחוסרי כפרה נפקא לן מקרא דלא בעינן.

ויקח משה את הדם ויזרוק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה – פי׳ דהיינו הזאה דקודם מתן תורה שעדיין לא הוו יודעין שמזין ממי חטאת והזו מן הדם על העם. ואליבא דר׳ אליעזר נימא דהאי קרא אינו ר״ל הזאה. ופי׳ הפסוק כמו דמתרגמי׳ וזרק על מדבחא לכפרא על עמא וא״כ אינו ר״ל שהזה על העם כי אם על המזבח לכפר על העם וזה הדוחק אין צ״ל לפי׳ רבינו נתנאל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין הזאה בלא טבילה – פי׳ וקסבר ר׳ יהושע דההיא קודם מ״ת הואי דפלוגתא דתנאי היא ואיכא למ״ד לאחר מ״ת הואי שאין מוקד׳ ומאוחר בתורה וזו סברת ר׳ אליעזר.

אלא מהכא [מכאן], שנאמר: ״ויקח משה את הדם ויזרק על העם״ (שם כד, ח), וגמירי [ולמודים אנו] שאין הזאה בלא טבילה, וכיון שהזה עליהם דם, ודאי טבלו.

Rather, Rabbi Yehoshua derived it from here, where the verse states with regard to the formation of the covenant at Sinai: “And Moses took the blood and sprinkled it upon the people” (Exodus 24:8), and it is learned as a tradition that there is no ritual sprinkling without immersion. Therefore, our forefathers also must have immersed at Sinai, and consequently that is also an essential requirement for all conversions.

רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ טְבִילָה בָּאִמָּהוֹת מְנָלַן סְבָרָא הוּא דְּאִם כֵּן בַּמֶּה נִכְנְסוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

The Gemara asks: And with regard to the opinion of Rabbi Yehoshua, from where do we derive that also in the case of our foremothers there was immersion? The Gemara answers: It is based on logical reasoning, as, if so, that they did not immerse, then with what were they brought under the wings of the Divine Presence? Therefore, they also must have immersed.

תוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ורבי יהושע טבילה באמהות מנא ליה – אע״ג דאית ליה דאין הזאה בלא טבילה שמא הנשים לא היו בכלל אותה הזאה אי נמי משום רבי אליעזר איצטריך האי טעמא דמסיק משום דאיהו נמי מודה דבטבילה לחוד סגי כדאמר לעיל בטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי דלית ליה דאין הזאה בלא טבילה.

ורבי יהושע טבילה באמהות מנא ליה – תימה לימא מויזרוק משה את הדם על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה ונשים בכלל. וי״ל דפסיקא ליה דעם לא אקרו נשים. עוי״ל דלשיטת רבינו נתנאל ניחא דהכי פריך טבילה באמהות מנא ליה כלומר בשעה שאכלו הפסח מנא ליה שהאמהות עשו טבילה דמסברא כל העם אכלו פסח בין אנשים בין נשים דא״ל דטבלו מדכתיב ויזרוק שהרי אותו הפסוק במתן תורה כתיב אבל בפסח היכי אכלו עדיין כיון שלא טבלו הא אינו גר עד שיטבול. וכיון דבאמהות לא שייכא בהו מילה מהיכא נפקו מתורת ערל דבשלמא באבות אע״ג דלא טבלו עד מתן תורה מ״מ כיון שמלו נפקו מתורת ערל כדי לאכול פסח אע״ג שלא היו יהודים גמורים עד שטבלו כדמשמע ליה לר׳ יהושע:

ג) וה״ה דהוה מצי למפרך לר׳ אליעזר גופיה מיהו פריך לר׳ יהושע מפני שהזכיר בהדיא שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו:

ורבי יהושע טבילת באמהות מנא ליה – פי׳ מנא ליה דמודה ביה ר׳ אליעזר דלודי ליה בטבל ולא מל^א, דלדידיה ודאי כי היכי דנפקא ליה באבות נפקא ליה באמהות משום הזאה^ב ובתוספות^ג אמרו, שמא לא היתה הזאה זו באמהות.

א. ע״פ כי״ב. בכי״א: מנא ליה דמזכה ביה ר׳ אליעזר דלודי בטבל ולא מל. בנדפס: מנ״ל דמזכי ביה לר׳ אליעזר בטבל ולא מל. ובריטב״א: שזכה בה לר׳ אליעזר והודה לו עליה כדאיתא לעיל.

ב. והוא כתירוץ השני בתוד״ה ורבי יהושע. ועיי״ש בתוס׳ ישנים. וכ״כ הריטב״א.

ג. ד״ה ורבי יהושע, ועיין בתו״י ד״ה ור׳ יהושע.

ור׳ יהושע טבילה באמהות מנא לן סברא הוא דאם כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה. קשיא לי דלמא בהזיה. וניחא לי דלכשתמצא לומר דהזיה הויא באמהות על כרחן טבילה נמי היתה, דהא גמירי דאין הזיה בלא טבילה, אלא דהכי קאמר אפילו תמצא לומר דלא היתה הזיה באמהות, מכל מקום על כרחך טבילה היתה דאם לא כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולרבי יהושע טבילה באמהות מנא לן – פי׳ שזכה בה לר׳ אליעזר והודה לו עליה כדאית לעיל דאלו בהא דזריקת הדם לא הודה לו מכיון שחולק עליו לגירותן של זכרים.

ושואלים: ור׳ יהושע, טבילה באמהות מנלן [מניין לנו] שהיתה? ומשיבים: סברא היא בדבר, שאם כן, שאתה אומר שלא טבלו, במה נכנסו תחת כנפי השכינה? אלא ודאי היה מעשה של כניסה ובודאי היה זה בטבילה כפי המקובל.

The Gemara asks: And with regard to the opinion of Rabbi Yehoshua, from where do we derive that also in the case of our foremothers there was immersion? The Gemara answers: It is based on logical reasoning, as, if so, that they did not immerse, then with what were they brought under the wings of the Divine Presence? Therefore, they also must have immersed.

תוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אֵינוֹ גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּוֹל פְּשִׁיטָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A man is never considered a convert until he is both circumcised and has immersed. The Gemara asks: Isn’t this obvious? In all disputes between an individual Sage and many Sages the halakha is in accordance with the opinion of the many Sages; it is therefore obvious that the halakha is in accordance with the Rabbis.

ראב״ןרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״ר יוחנן ^אצריך שלשה שיטבול ויקבל גירות בפניהם. ובין בארץ ובין חוצה לארץ צריך להביא ראיה שקיבל גירות וטבל בפני שלשה. |^בדמשפט כתיב ביה. ומה משפט ביום [ובשלשה] אף טבילת גר ביום ובשלשה^ג.| ואינו גר עד שימול ויטבול.

א. לפנינו גר צריך וכו׳.

ב. כל מה שבין הקוים שסימנתי נראה שמקומו אחרי ׳בפניהם׳ דלעיל.

ג. בגמ׳ אמרינן גר צריך ג׳ משפט כתיב ביה. ונקיט רבינו דלא רק לקבלת גירות ילפינן ממשפט אלא ה״ה לענין טבילה ביום וטבילה בפני שלשה. ועי׳ שיטות הראשונים בב״י יו״ד סי׳ רסח.

וש״מ אינו גר עד שימול ויטבול – אי קשיא ודילמא לכתחלה הוא דאמרו ליה, דלכתחלה ודאי צריך מילה וטבילה. איכא למימר, אי משום דכתחלה לא הוו אמרי ליה שהי כאן, דלא הוה צריך שלשה לטבילה, אלא בפני שנים או בינו לבין עצמו סגי ליה. אי נמי, משום דאי הוה גר במילה, מטבילין אותו בלילה, כשם שמטבילין אותן אפילו בשבת, דלאו דין הוא^א ומיהו קשה לי, נהי דשמעינן מינה דמל ולא טבל אינו גר, טבל ולא מל מנא לן דלא הוי^ב כר׳ יהושע. וי״ל מסברא קאמר דשקולין הן או כר׳ אליעזר או כרבנן הילכך כרבנן סברי ליה ובעיא^ג.

א. וכ״כ ברשב״א ובריטב״א תירוץ זה של רבינו.

ב. בנדפס נוספו כאן כמה מלים: דלא הוי גר דילמא ס״ל כר׳ יהושע.

ג. תירוץ זה של רבינו מופיע בנדפס כך: וי״ל מסברא קאמר דשקולין הן [מילה וטבילה] וע״כ סברינן או כר׳ אליעזר או כרבנן הילכך מוכח דכרבנן סבירא לה ובעיא מילה וטבילה. ועיין ברשב״א ובריטב״א שכתבו תירוץ זה. ועיין בתוס׳ ד״ה אינו גר.

הא דאמרינן אינו גר עד שימול ויטבול. אבל הרצאת דמים לא מעכבא. אף על גב דהויא באבותינו מדכתיב וכי יגור אתכם גר או לדורותיכם וכדאיתא בכריתות פ״ד מחוסרי כפרה (שם) שמע מינה שאינו גר עד שימול ויטבול. ואם תאמר דלמא לכתחלה דהא לכולי עלמא לכתחלה מילה וטבילה צריך. יש לומר דאי גר הוא בדיעבד אם כן למה לא הטבילו בלילה דהוה ליה כגמר דין ואפילו בלילה, ואם תאמר עוד מנא ליה מיהא דאינו גר עד שימול ויטבול דילמא טבילה עיקר וכדר׳ יהושע. יש לומר דסתמא דמלתא הא דר׳ יהושע ליתיה שתהא טבילה עיקר ומילה טפלה, אלא או כר׳ אלעזר או כרבנן או כר׳ יהודה דאמר או הא או הא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שימול ויטבול. דוקא, אבל טבילה דקודם מילה לא מהניא, דערל הוא, וצריך לחזור ולטבול אחר המילה¹. והעיקר דמהניא, דהא עבד הלקוח מן הגוי אם קדם וטבל לשם בן חורין, דהיינו לשם גירות, קנה עצמו, וודאי לא מל עדין. מטבילין אותו. והוי כישראל גמור, שאעפ״י שלא מל לשם מצוה מה בכך, בטבילה לחודה הוי גר או במילה לחודה. אין מטבילין. דתרויהו בעי, ושמא לא מל לשם מצוה וצריך להטיף ממנו דם ברית. ושמעי׳ מיהא דמי שהיה מהול ונתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית. בשבת. דלאו תקוני גברא הוא, דמתוקן ועומד הוא. אין מטבילין. דתקוני גברא הוא, דתרויהו בעינן, ותקוני גברא בשבתא לא מתקנינן.

בי ר׳ הושעיא. כלומ׳ הוא נמי הוה תמן. שלשה. מדאמ׳ רב ספרא דרב הושעיא נמי הוה בהדיהו. בלילה. שלא רצו להטבילו עד למחר. מומחין. לאו סמוכין, דהא הני לא סמוכין נינהו, אלא כי הני רבנן דהוו גברי רברבי. וש״מ דמומחה מקרי אדם גדול אעפ״י שאינו סמוך. דאקלעו. מעשה הוה דאתרמו רבנן כי הני. אבל תלתא ודאי חזינן, מדקא פליג רב כהנא ומוסיף עד דהוו תלתא. משפט. דכתו׳² משפט אחד יהיה לכם ולגר.

גר אנוכי. ואנו מכירין אותו שהיה גוי. אבל אי לא מוחזק מהימן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, דאי בעי אמ׳ ישראל אני ואבותי. וכן כתב הר״ם בקדושה פרק י״ג³. וכן משמע מההיא דלעיל⁴ דאמרי ליה זיל גלי או נסיב בת מינך, ובפ״ק דפסחים⁵ דההוא גוי דהוה אכיל פסחים, שמי שאין אנו מכירין אותו ואמ׳ ישראל אני ואבותי נאמן ואינו צריך לראיה.נקבלנו. ולא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה, כמו שנבאר לקמן. כי יגור. מכל מקום משמע. ולקמן⁶ פריך בא ועדיו קרא בעי.

1. רבינו מביא דעת בעל ההשלמה, וע״ז ממשיך והעיקר וכו׳.

2. במדבר טו, טז.

3. מהל׳ איסורי ביאה ה״י.

4. מה, א.

5. ג, ב.

6. מז, א.

אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול. ותוהים: פשיטא [פשוט] שכך ההלכה, ולשם מה היה עליו לפסוק כך? שהרי הדבר נובע מכללי ההלכה: יחיד ורבים — הלכה כרבים, והרי נאמר שזו היא דעת חכמים!

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A man is never considered a convert until he is both circumcised and has immersed. The Gemara asks: Isn’t this obvious? In all disputes between an individual Sage and many Sages the halakha is in accordance with the opinion of the many Sages; it is therefore obvious that the halakha is in accordance with the Rabbis.

ראב״ןרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) מַאן חֲכָמִים רַבִּי יוֹסֵי.

The Gemara explains: Who are the Rabbis referred to in the baraita? It is Rabbi Yosei. Since Rabbi Yosei is merely an individual Sage, it was necessarily for Rabbi Yoḥanan to state explicitly that the halakha is ruled in accordance with his opinion.

בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מאן [מי הם] חכמים האמורים באותה משנה — לא כל חכמי ישראל הם, אלא שיטת ר׳ יוסי היא.

The Gemara explains: Who are the Rabbis referred to in the baraita? It is Rabbi Yosei. Since Rabbi Yosei is merely an individual Sage, it was necessarily for Rabbi Yoḥanan to state explicitly that the halakha is ruled in accordance with his opinion.

בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) דְּתַנְיָא הֲרֵי שֶׁבָּא וְאָמַר מַלְתִּי וְלֹא טָבַלְתִּי מַטְבִּילִין אוֹתוֹ וּמָה בְּכָךְ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין מַטְבִּילִין.

Rabbi Yosei’s opinion is as it is taught in a baraita: With regard to a convert who came and said: I was circumcised for the sake of conversion but I did not immerse, the court should immerse him, as what would be the problem with that; this is the statement of Rabbi Yehuda. Since in any case the court immerses him, Rabbi Yehuda does not require proof of the convert’s claim that he was circumcised for the sake of conversion because he holds that it is sufficient to be either circumcised or immersed for the sake of conversion. Rabbi Yosei says: The court does not immerse him. He holds that both circumcision and immersion must be performed specifically for the sake of conversion and are indispensable parts of the conversion process. Therefore, since it is impossible to verify the convert’s claim with regard to his circumcision, there is no benefit to having him immerse.

רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מטבילים אותו – והוי כישראל מעליא ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה.

ומה בכך – אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי.

אין מטבילים – שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית דר׳ יוסי תרתי בעי.

רבי יוסי אומר אין מטבילין – פירוש דשמא ערבי מהול הוא ולא היתה מילה לשמה וצריך להטיף ממנו דם ברית. ותימה דמשמע דהלכה כן דהכי איתא במסקנא דהלכה כר׳ יוסי ובשבת משמע דגר שנתגייר כשהוא מהול ב״ה אומרים א״צ להטיף ממנו דם ברית גבי לא נחלקו על קטן כשהוא מהול וכו׳ וקיי״ל דהלכה כב״ה לכן נראה דודאי אין צריך. וטעמא דר׳ יוסי משום דבעי טבילה עם מילה וזה שמא לא מל לשמה אבל נתגייר כשהוא מהול מודה דא״צ להטיף ממנו דם ברית דהכא גרע משום דמל שלא לשמה מנולד מהול דהוי סתמא דלא עבד ולא מידי לכן נראה דגר [שנתגייר כשהוא מהול] אין צריך להטיף כדאמרי ב״ה בשבת וקטן שנולד מהול צריך להטיף כדקאמר התם לא נחלקו שצריך להטיף בנולד מהול:

ד) וצריך ליתן טעם לפ׳ ההלכות גדולות דדוקא גר כשבא לתורת יהדות אין לו ליכנס תחת כנפי השכינה כשנתגייר מהול אם לא בהטפת דם. אבל קטן שלא הוחזק בערלות לא צריך ודוחק הוא. אכן יש טעם ברור דמן הדין היו שניהם גר וקטן צריכין הטפת דם ברית אלא בקטן א״צ להטיף דדרשינן מדכתיב ערלתו וכיון שנולד מהול לא הוי ערלה וא״צ להטיף ודוקא בקטן דגלי קרא גלי אבל בגר דלא גלי לא גלי:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הרי שבא אדם ואמר מלתי ולא טבלתי — מטבילין אותו, ומה בכך. כלומר, שאם כבר מל לשם גירות — הרי זה בלבד מספיק אפילו לא טבל, ואם מילתו היתה לא לשם גירות — הרי הוא טובל עכשיו, וטבילה לבד גם כן מועילה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי אומר: אם מילתו שלא לשם גירות היתה — אין מטבילין, ואף אם הטבילו — אינו נעשה בכך גר, שבשביל גירות צריך שתהיה המילה וטבילה לשם גירות.

Rabbi Yosei’s opinion is as it is taught in a baraita: With regard to a convert who came and said: I was circumcised for the sake of conversion but I did not immerse, the court should immerse him, as what would be the problem with that; this is the statement of Rabbi Yehuda. Since in any case the court immerses him, Rabbi Yehuda does not require proof of the convert’s claim that he was circumcised for the sake of conversion because he holds that it is sufficient to be either circumcised or immersed for the sake of conversion. Rabbi Yosei says: The court does not immerse him. He holds that both circumcision and immersion must be performed specifically for the sake of conversion and are indispensable parts of the conversion process. Therefore, since it is impossible to verify the convert’s claim with regard to his circumcision, there is no benefit to having him immerse.

רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) לְפִיכָךְ מַטְבִּילִין גֵּר בְּשַׁבָּת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ^אאֵין מַטְבִּילִין.

The baraita states a ramification of their dispute: Therefore, the court may immerse a convert who was already circumcised on Shabbat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Since he holds that circumcision alone effected conversion, the immersion will not effect any further change in his status, and so it is permitted on Shabbat. And Rabbi Yosei says: The court may not immerse him. Since he holds that both circumcision and immersion are necessary to effect a conversion, the immersion will effect a change in his status by making him Jewish. Therefore it is prohibited to do so on Shabbat by rabbinic decree, because it appears similar to preparing a vessel for use.

א. רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור יורה דעה רס״ח:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:ד׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור יורה דעה רס״ח:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:ד׳

לפיכך – הואיל ולר׳ יהודה בחדא סגיא מטבילין בשבת גר שמל אתמול לפנינו דבמילה סגי ליה וכי מטבלי ליה בשבתא לא מתקני גברא.

לפיכך מטבילין גר בשבת – פי׳ היכא שמל בפנינו מטבילין לפי שהטבילה אינה עיקר תיקון:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפיכך מטבילין גר בשבת, אלו דברי ר׳ יהודה, שכיון שלדעתו אם כבר מל, הטבילה אינה מעכבת, רשאי הוא לטבול בשבת כדרך שטובל כל אדם מישראל בשבת, כיון שאין בטבילתו שם תיקון. ור׳ יוסי אומר: אין מטבילין אותו, משום שלדעתו עיקרה של הגירות הוא גם בטבילה, ונמצא שטבילתו היא מעשה של תיקון ושינוי, ואסורה בשבת.

The baraita states a ramification of their dispute: Therefore, the court may immerse a convert who was already circumcised on Shabbat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Since he holds that circumcision alone effected conversion, the immersion will not effect any further change in his status, and so it is permitted on Shabbat. And Rabbi Yosei says: The court may not immerse him. Since he holds that both circumcision and immersion are necessary to effect a conversion, the immersion will effect a change in his status by making him Jewish. Therefore it is prohibited to do so on Shabbat by rabbinic decree, because it appears similar to preparing a vessel for use.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר מָר לְפִיכָךְ מַטְבִּילִין גֵּר בְּשַׁבָּת פְּשִׁיטָא כֵּיוָן דא״רדְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּחֲדָא סַגִּיא הֵיכָא דְּמָל לְפָנֵינוּ מַטְבִּילִין מַאי לְפִיכָךְ.

The Gemara analyzes the latter clause: The Master said in the baraita: Therefore, the court may immerse a convert who was already circumcised on Shabbat. The Gemara asks: Isn’t this an obvious extension of his opinion; since Rabbi Yehuda said that either one of circumcision or immersion is sufficient, where a convert was circumcised in our presence the court may certainly immerse him, even on Shabbat. What, then, is the need for the baraita to include the clause that begins with: Therefore?

רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הכי גרסינן: אמר מר לפיכך מטבילין גר בשבת דברי רבי יהודה פשיטא כיון דלרבי יהודה בחדא סגי היכא דמל לפנינו מטבילים.

כיון דאמר רבי יהודה דבחדא סגי כו׳ – תימה דפריך פשיטא דמנא ליה דסגי במילה לחודה דלמא כר׳ יהושע סבר ליה דטבילה בלא מילה מהניא אבל מילה בלא טבילה לא מהני.

לפיכך אין מטבילין – תימה דאמרינן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בשבת בין ביוה״כ. י״ל דלא דמי דהתם לא הוי תיקון גדול כמו הכא שבא על ידי כן לתורת יהדות:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר מר [החכם]: לפיכך מטבילין גר בשבת. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], כיון שאמר ר׳ יהודה כי בחדא סגיא [באחת מהן די], במילה או בטבילה, אם כן היכא [היכן, במקרה] שמל לפנינו, כלומר, שהוא נימול כבר — מטבילין אפילו בשבת, אם כן מאי [מהי] התוספת ״לפיכך״? הלא מסקנה זו מובנת מאליה!

The Gemara analyzes the latter clause: The Master said in the baraita: Therefore, the court may immerse a convert who was already circumcised on Shabbat. The Gemara asks: Isn’t this an obvious extension of his opinion; since Rabbi Yehuda said that either one of circumcision or immersion is sufficient, where a convert was circumcised in our presence the court may certainly immerse him, even on Shabbat. What, then, is the need for the baraita to include the clause that begins with: Therefore?

רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) מַהוּ דְּתֵימָא לְרַבִּי יְהוּדָה טְבִילָה עִיקָּר וּטְבִילָה בְּשַׁבָּת לָא דְּקָא מְתַקֵּן גַּבְרָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹ הָא אוֹ הָא בָּעֵי.

The Gemara explains: It is necessary to explicitly teach this ramification lest you say that according to Rabbi Yehuda the immersion is in fact the principal act that effects conversion, and when he said in the first clause that a convert who claims to have been circumcised should be immersed since there is no problem with that, his reasoning was that he holds it is only immersion that effects the conversion. And therefore performing the immersion on Shabbat would not be permitted, as it establishes the person with a new status and so would be prohibited by a rabbinic decree because it appears similar to preparing a vessel for use. The latter clause is therefore necessary to teach us that Rabbi Yehuda requires either this or that, i.e., either immersion or circumcision alone is sufficient to effect a conversion.

רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

טבילה עיקר – דהא אמילה שמעינן ליה דקאמר ומה בכך.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי לדעת ר׳ יהודה טבילה היא באמת עיקר הגירות, ומה שאמר ״מטבילין אנו ומה בכך״ התכוון לומר שאין מעכבים אותו מלטבול, שהרי בכך הוא מתגייר, ולפי הבנה זו טבילה בשבת לא יעשו, דקא מתקן גברא [שהרי הוא מתקן, עושה תיקון, באדם] על ידיה כיון שהיא עיקר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלשיטת ר׳ יהודה או הא [זה] או הא בעי [זה הוא מצריך], שגם טבילה וגם מילה כל אחת לבדה מועילה, ולכן טבילה לאחר מילה אין בה עוד תיקון.

The Gemara explains: It is necessary to explicitly teach this ramification lest you say that according to Rabbi Yehuda the immersion is in fact the principal act that effects conversion, and when he said in the first clause that a convert who claims to have been circumcised should be immersed since there is no problem with that, his reasoning was that he holds it is only immersion that effects the conversion. And therefore performing the immersion on Shabbat would not be permitted, as it establishes the person with a new status and so would be prohibited by a rabbinic decree because it appears similar to preparing a vessel for use. The latter clause is therefore necessary to teach us that Rabbi Yehuda requires either this or that, i.e., either immersion or circumcision alone is sufficient to effect a conversion.

רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין מַטְבִּילִין פְּשִׁיטָא דְּכֵיוָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי תַּרְתֵּי בָּעֵינַן תַּקּוֹנֵי גַּבְרָא בְּשַׁבָּת לָא מְתַקְּנִינַן.

The Gemara analyzes the next statement in the baraita: Rabbi Yosei says: The court may not immerse him. The Gemara asks: Isn’t this an obvious extension of his opinion? As, since Rabbi Yosei requires two acts, both circumcision and immersion, to effect conversion, we may certainly not establish that person with a new status on Shabbat by completing his conversion by immersing him.

רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ר׳ יוסי אומר אין מטבילין – תרתי בעי ואע״ג דמל בפנינו טבילתו תקנתו.

תקוני גברא בשבתא לא מתקנינן – ואע״ג דלענין טומאה שרי לטבול בשבת משום דנראה כמיקר שאני הכא דבעי שני ת״ח לעמוד שם בשעת טבילה להודיעו המצות כדאמרינן לקמן (דף מז:).

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לתקוני גברא לא מתקינן – פי׳ ואיסור דרבא היא משום שבות וא״א והא אמרי׳ במסכת י״ט שאין מטבילי׳ כלי בשבת מפני שנר׳ כמתקן כלי אבל אדם טמא טובל מפני שנראה כמקר וי״ל דשאני הכא שהוא תיקון גמור להכניסו תחת כנפי השכינה ויש בו משום שבות אבל התם דלא הוי תקון גמור שריא מטעמא דנר׳ כמקר ולכ״ע לא מוהלים גר בשבת דמלאכה גמורה ומילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת ולא אפי׳ י״ט שני אבל הרמב״ן מתיר למול בי״ט שני למי שלא הי׳ יכול למול קודם לכן משום שהיא מצוה ואפי׳ הכי מסתבר דלא מקילי׳ בגר כיון שאינו גר עד שיטבול וימול דילמא פריש קודם טבילה וכן דנתי לפני מהר״ם והודה לדברי וש״מ אינו גר עד שימול ויטבול וק״ל דהא מדלא קאמר עד שיטבול משמע דשמעי׳ מהכא דתרוייהו בעי׳ ואלו לפום פשטא לא שמעי׳ מהכא אלא דלא סגי במילה בלא טבילה אבל אפשר הוא דסגי בטבילה לחודה וכדסבר ר׳ יהושע לעיל וי״ל דאמוראי בתראי פשיטא להו דטבילה לחודה לא סגיא ולא הוצרכו ללמוד אלא על מילה בלא טבילה וא״ת ומ״ל דמעכב בדיעבד שאינו גר דילמא הכא לכתחלה ולמצוה דהא אפי׳ לר׳ אליעזר מודה להטבילו ואפי׳ בשבת כדאית׳ לעיל י״ל דאם אינו מעכב ה״ל כגמר הדין שגומרים אותו בלילה ולמה הוצרכו להשהותם עד למחר.

תוס׳ ד״ה תקוני גברא כו׳ משום דנרא׳ כמיקר. כדאי׳ בביצה דף יח ע״א:

ר׳ יוסי אומר: אין מטבילין אותו בשבת, ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], שכיון שאמר ר׳ יוסי כי תרתי בעינן [שני דברים צריכים אנו] מילה וטבילה — תקוני גברא [לתקן אדם] בשבת לא מתקנינן [מתקנים אנו]?

The Gemara analyzes the next statement in the baraita: Rabbi Yosei says: The court may not immerse him. The Gemara asks: Isn’t this an obvious extension of his opinion? As, since Rabbi Yosei requires two acts, both circumcision and immersion, to effect conversion, we may certainly not establish that person with a new status on Shabbat by completing his conversion by immersing him.

רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) מַהוּ דְּתֵימָא לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי מִילָה עִיקָּר וְהָתָם הוּא דְּלָא הֲוַאי מִילָה בְּפָנֵינוּ אֲבָל הֵיכָא דהויא מִילָה בְּפָנֵינוּ אֵימָא לִיטְבֹּל זֶה בשבתא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּרַבִּי יוֹסֵי תַּרְתֵּי בָּעֵי.

The Gemara explains: It is necessary to explicitly teach this ramification lest you say that according to Rabbi Yosei circumcision is in fact the principal act that effects conversion, and it is only there, in the first clause of the baraita, where the circumcision was not performed in our presence and so there is no way to verify whether it was done for the sake of conversion, that Rabbi Yosei states that the court should not proceed to immerse him; however, where the circumcision was performed in our presence, one might say that the conversion was already effected by the circumcision, and therefore let us immerse this convert on Shabbat. The latter clause is therefore necessary to teach us that Rabbi Yosei requires two acts, both circumcision and immersion, to effect conversion.

תוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דרבי יוסי תרתי בעי – כתב בה״ג דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית וקטן שנולד כשהוא מהול אין צריך להטיף וטעמא דקטן שלא היתה לו ערלה מעולם אין צריך אבל גר שהיתה לו ערלה ומילתו אינה מילה צריך להטיף דם ברית ומיהו אם נכרת לו כל הגיד ובא להתגייר אין דומה שמילתו מעכבתו מלהתגייר ומודי רבי יוסי בההיא דסגי בטבילה לחודה ור״ח פסק במסכת שבת איפכא מה״ג וכן משמע בפרק ר״א דמילה (שבת דף קלה. ושם) דקאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול ונראה שעל זה סמכו ה״ג דסברי להו כאמוראי דהתם דאית להו דקטן אין צריך ובגר סברי כר׳ יוסי דשמעתין דמשמע דהלכתא כוותיה ובפרק הערל (לקמן דף עב.) פליגי רבי אלעזר בר״ש ורבנן בגר שנתגייר כשהוא מהול אם נמול ביום או אפי׳ בלילה אבל כולהו מודו דצריך הטפת דם ברית.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי לדעת ר׳ יוסי המילה היא עיקר הגירות, והתם [ושם], באותו מקרה שבא הגר כשהוא נימול, הוא שאין הדבר מועיל לו, כיון שלא הואי [היתה] המילה בפנינו, ואיננו יודעים אם מל לשם גירות, אבל היכא דהויא [היכן, במקרה, שהיתה] המילה בפנינו — אימא ליטבול [אמור שיטבול] זה בשבתא [בשבת], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שר׳ יוסי תרתי בעי [שני דברים הוא מצריך], מילה וטבילה, ושניהם חשובים בשווה.

The Gemara explains: It is necessary to explicitly teach this ramification lest you say that according to Rabbi Yosei circumcision is in fact the principal act that effects conversion, and it is only there, in the first clause of the baraita, where the circumcision was not performed in our presence and so there is no way to verify whether it was done for the sake of conversion, that Rabbi Yosei states that the court should not proceed to immerse him; however, where the circumcision was performed in our presence, one might say that the conversion was already effected by the circumcision, and therefore let us immerse this convert on Shabbat. The latter clause is therefore necessary to teach us that Rabbi Yosei requires two acts, both circumcision and immersion, to effect conversion.

תוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אָמַר רַבָּה עוֹבָדָא הֲוָה בֵּי רַבִּי חִיָּיא בַּר רַבִּי וְרַב יוֹסֵף מַתְנִי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בַּר רַבִּי וְרַב סָפְרָא מַתְנֵי ר׳רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בר׳בְּרַבִּי חִיָּיא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל א״לאָמַר לֵיהּ שְׁהִי כָּאן עַד לִמְחַר וְנַטְבְּלִינָךְ.

Rabba said: There was an incident in the house of Rabbi Ḥiyya bar Rabbi, and as Rav Yosef teaches it, Rabbi Oshaya bar Rabbi was also present, and as Rav Safra teaches it, a third Sage, Rabbi Oshaya, son of Rabbi Ḥiyya, was also present, in which a convert came before him who was circumcised but had not immersed. He said to the convert: Remain here with us until tomorrow, and then we will immerse you.

רש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עובדא הוה בי ר׳ חייא בר רבי ורב יוסף מתני בר׳ אושעיא ב״ר – כלומר ר׳ אושעיא נמי הוה בהדי ר׳ חייא.

ורב ספרא מתני – דאף רבי אושעיא בר׳ חייא הוה בהדייהו.

שהי האידנא – לילה היה.

ונטבלינך למחר. אבל לא עכשיו דהא לילה הוא, וי⁠[ליף] טבילה ממילה וממשפט, ומה התם ביום דכת׳ והיה ביום הנחילו את בניו ולא בלילה, אף כאן בטבילה נמי ביום ולא בלילה דכת׳ [משפ]⁠ט אחד יהיה לכם ולגר הגר בתוככם, מה משפט ביום אף ענין גר ביום.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה: עובדא הוה [מעשה היה] בי [בבית] ר׳ חייא בר רבי, ורב יוסף מתני [היה שונה] שהיה שם גם ר׳ אושעיא בר רבי, ורב ספרא מתני [היה שונה] שהיה בנוסף להם גם ר׳ אושעיא בר׳ חייא, דאתא לקמיה [שבא לפניו] גר שמל ולא טבל. אמר ליה [לו] לגר: שהי [שהה] כאן איתנו עד למחר ונטבלינך [ונטביל אותך].

Rabba said: There was an incident in the house of Rabbi Ḥiyya bar Rabbi, and as Rav Yosef teaches it, Rabbi Oshaya bar Rabbi was also present, and as Rav Safra teaches it, a third Sage, Rabbi Oshaya, son of Rabbi Ḥiyya, was also present, in which a convert came before him who was circumcised but had not immersed. He said to the convert: Remain here with us until tomorrow, and then we will immerse you.

רש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) ש״משְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת ^בש״משְׁמַע מִינַּהּ גֵּר צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ אֵינוֹ גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּוֹל וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ ^גאֵין מַטְבִּילִין גֵּר בַּלַּיְלָה וְנֵימָא ש״משְׁמַע מִינַּהּ נָמֵי בָּעֵינַן מוּמְחִין דִּלְמָא דְּאִיקְּלַעוּ.

Rabba said: Learn from this incident three principles: Learn from it that a convert requires a court of three people to preside over the conversion, as Rav Safra taught that the case involved three Sages. And learn from it that one is not considered to be a convert until he has been both circumcised and immersed. And learn from it that the court may not immerse a convert at night, as they instructed him to remain there until the following day. The Gemara suggests: And let us say that one should also learn from it that we require a court of experts to preside over the conversion, as Rav Safra identified that three expert Sages were present. The Gemara rejects this: Perhaps they simply happened to be there, but in fact three laymen would suffice.

ב. רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ו׳
טור יורה דעה רס״ח:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:ג׳-ד׳

ג. רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ו׳
טור יורה דעה רס״ח:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:ג׳-ד׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ו׳
טור יורה דעה רס״ח:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:ג׳-ד׳

ג רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ו׳
טור יורה דעה רס״ח:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:ג׳-ד׳

ש״מ – מדרב ספרא דאמר תלתא הוו גר צריך שלשה.

דבעינן מומחין – כי הנך תלתא גברי רבנן רברבי.

דלמא דאיקלעו – הכי הוה מעשה דאיתרמו רבנן כי הני. אבל ג׳ ודאי שמעינן מדקפליג רב ספרא ומוסיף עד דהוו תלתא.

שמע מינה דגר צריך שלשה – וא״ת ודלמא דאיקלעו וי״ל דמרב ספרא דייק שהרי ר׳ חייא הזכירו לפי שהיה בעל מעשה וראש ורב יוסף הזכיר רבי אושעיא חברו אבל רב ספרא למה הזכיר ר׳ אושעיא בר׳ חייא.

אינו גר עד שימול ויטבול – מהכא לא מצי לדקדק דלא תיסגי בטבילה לחודה ולא בא לדקדק אלא דמילה בלא טבילה לא מהניא.

אין מטבילין גר בלילה – דמשפט כתיב ביה ואע״פ שכבר מל חשיב ליה כתחילת דין.

שמעת מינה נמי דבעי׳ מומחין, דילמא דאקלעו – וקשיא לן, כיון דגר צריך שלשה משום משפט דכתיב ביה, ליבעי נמי מומחין, שהרי אפילו עשרה והן הדיוטות שדנו אין דיניהם דין מן התורה. וליכא למימר משפט דכתיב ביה אסמכתא^א דרבנן הוא, דהא מכאן אמר ר׳ יהודה^ב, נתגייר בינו לבין עצמו אינו גר. ואיכא למימר, מדאורייתא הכי נמי, אלא אנן שליחותייהו קא עבדינן^ג, מידי דהוה אגיטי דמעשינן ואקדושי דדיינינן בהו משום שליחותייהו, כדאיתא בפ׳ המגרש^ד. ולא דאיק, דשליחותא דהדיוטות משום תקנתא דרבנן הוא, וגבי קדושין וגיטין כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש^ה, אבל גבי גר היכי מנסבי׳ לי׳ בת ישראל. ואפשר דגר צריך שלשה גמרא, ומשפט כתיב ביה אסמכתא, וכי גמירי שלשה גמירי, מומחין לא גמירי^ו. ואי קשיא, למאי דאמרינן דבעינן מומחין, בזמן הזה דליכא מומחין בעונות, היכי מקבלינן גרים. איכא למימר, נפקא לן הא, מהיכא דנפקא לן הרצאת דמים, דגרסינן בכריתות בפ׳ ד׳ מחוסרי כפרה^ז, אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים, אמר רב אחא בר יעקב, וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם כתיב^ח. ואפשר דמן התורה, אפילו הדיוטות דנין בשליחותייהו דמומחין^ט.

וש״מ אין מטבילין גר בלילה – ואיני יודע אם הטבילוהו בדיעבד מהו, שהרי משפט כתיב ביה, ותחילת דין ביום הוא. והרב ר׳ משה ז״ל^י כתב, ואם הטבילוהו הרי זה גר. וכבר נתבאר לנו במסכת בבא בתרא^כ, שאם דנו בלילה אין דיניהם דין, הילכך מטבילין אותו פעם אחרת ביום^ל.

א. בכ״י ב: אסמכתא והוא הדין דרבנן הוא.

ב. לקמן מז א.

ג. כ״כ תוס׳ ד״ה משפט, ובקידושין סב ב תוד״ה גר, ובגיטין פח ב ד״ה במילתא דשכיחא.

ד. גיטין פח ב. ומה שכתב רבינו: ואקדושי דדיינינן להו משום שליחותייהו, צ״ע היכן מצינו שדנים בקידושין משום שליחותייהו. ועיין ברשב״א שכתב ג״כ בגיטין ובקידושין, וצ״ע.

ה. וכ״כ הרשב״א, ועיין בריטב״א. ועיין בנתיבות המשפט סי׳ א סק״א מש״כ בזה.

ו. וכ״כ הרשב״א.

ז. כריתות ט א.

ח. שכ״כ הרשב״א והריטב״א. וכ״ה שיטת ר׳ נתנאל בתוס׳ קידושין סב ב ד״ה גר.

ט. עיין בנתיבות המשפט סי׳ א סק״א. ובתומים שם אורים סק״ג.

י. פי״ג איסורי ביאה ה״ו.

כ. ב״ב קיד א.

ל. וכ״כ הרשב״א והריטב״א. ועיין במ״מ איסו״ב שם. ועיין בדברי רבינו לעיל מה ב בד״ה מי לא טבלה לנידותה. ועיי״ש בתוס׳ ד״ה מי.

דלמא דאיקלעי. איכא למידק כיון דגר צריך שלשה מדכתיב ביה משפט אם כן אדרבה על כרחין נבעי מומחין, שהרי אפילו עשרה והן הדיוטות אין דיניהן דין דבר תורה, ואי אפשר לומר דקרא אסמכתא בעלמא הוא, דהא מיכן א״ר יהודה (יבמות מז.) גר שנתגייר בינו לבין עצמו אינו גר. וליכא למימר נמי דאנן שליחותייהו קא עבדינן כדעבידנא בגיטין וקדושין וכדאיתא בפרק המגרש (גיטין פח:) דשאני התם דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, אבל הכא היאך אפשר למישרי עכו״ם בבת ישראל וכן כל שאר דיני דת משה ויהודית. ויש לומר דכי גמירי שלשה גמירי, מומחין לא גמירי. ואפשר דנפקא להו דשלשה בלחוד כתיב ביה רחמנא משפט ולא למומחין מדכתיב וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם לומר דבכל הדורות מקבלין גרים ואפילו בזמן דליכא מומחין. ומהאי קרא הוא דנפקא להו בפרק ארבע מחוסרי כרפה (כריתות ט.) דמקבלין גרים בזמן הזה אף על גב דליכא הרצאות דמים. (ועיין רשב״א גיטין שם ד״ה במילתא).

ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה. כתב הרמב״ן ז״ל איני יודע אם הטבילוהו בדיעבד מהו שהרי משפט כתיב ביה ותחלת דין ביום הוא והרמב״ם ז״ל (הלכות אסורי ביאה פרק יג הלכה ו) כתב ואם הטבילוהו הרי זה גר. וכבר נתבאר לנו במסכת בבא בתרא (בבא בתרא קיד.) שאם דנו בלילה אין דיניהם דין הלכך מטבילין אותו פעם אחרת ביום ע״כ. ונראה דלכתחלה קאמר דטבילה כגמר דין דמי כיון שכבר קיבל ומל, דאי לא כיון דקאמר שמע מינה גר צריך שלשה פשיטא דצריך טבילה ביום ואם טבל בלילה לא עלתה לו טבילה, דהא שלשה מדכתיב ביה משפט נפקא לן אלא דמשום דטבילה כגמר דין איצטריך לאשמועינן דלכתחלה צריך ביום כנ״ל (מובא במגיד משנה שם).

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וש״מ אין מטבילים גר בלילה ונחלקו המפרשים ז״ל אם הטבילהו בלילה אם עלה לו ונראים דברי האומר שאינה טבילה דכיון שהוא הגירות בתחלת דין הוא שאם דנו אותו בלילה שאין דינם דין והרמב״ם ז״ל כתב דיצא בדיעבד ואינו נכון.

דילמא דאקלעי – וא״ת שלשה נמי לימא דילמא איקלעי י״ל דא״כ לא היה מקפיד רב ספרא לומ׳ כי שלשה היו אלא ודאי לעכב אבל מה שהזכירם בשמותם משום דלא סגיא דלאו הכי וא״ת כיון דמשפט כתי׳ ביה היכי אפשר דסגי בלאו מומחי׳ דהא מאוריתא הדיוטות פסולות לדין ואין דיניהם דין אלא דשליחותייהו קא עבדי בדיני ממונות במילתא דשכיח׳ ואית בה חסרון כיס ובגיטי׳ וקדושי׳ משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ותו דההוי מילתא דשכיחא וצריכא תר״י ז״ל דנפקא לן ממאי דאמרי׳ בכריתות דגר בעי הרצאת דמים כי כן היתה באבותינו אבל בזמן הזה מעכבה דהא לדורותיכם כתיב ונודע מלדורותיכם.

שמע מינה [למד מכאן] ממעשה זה תלת [שלושה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] כי גר צריך שלשה אנשים שיהיו נוכחים בשעת הטבילה, שיהיו כבית דין, שהרי לדברי רב ספרא היו שם ר׳ חייא ברבי ור׳ אושעיא ברבי ור׳ אושעיא בר׳ חייא. ושמע מינה [ולמד מכאן] שאינו נעשה גר עד שימול ויטבול, ושמע מינה [ולמד מכאן] שאין מטבילין גר בלילה ולכן אמר לו להמתין למחר. ושואלים: ונימא [ונאמר]: כי שמע מינה נמי [למד מכן גם כן] כי בעינן [צריכים אנו] לצורך קבלת הגר שיהיו דיינים מומחין (סמוכים), שהרי אותם חכמים שמנה רב ספרא היו מומחים. ודוחים: מכאן אין ראיה, דלמא [שמא] כך היה המעשה, דאיקלעו [שנזדמנו] שלושה אלה אתו, שהיו חכמים, אבל מלכתחילה די גם בהדיוטות.

Rabba said: Learn from this incident three principles: Learn from it that a convert requires a court of three people to preside over the conversion, as Rav Safra taught that the case involved three Sages. And learn from it that one is not considered to be a convert until he has been both circumcised and immersed. And learn from it that the court may not immerse a convert at night, as they instructed him to remain there until the following day. The Gemara suggests: And let us say that one should also learn from it that we require a court of experts to preside over the conversion, as Rav Safra identified that three expert Sages were present. The Gemara rejects this: Perhaps they simply happened to be there, but in fact three laymen would suffice.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גֵּר צָרִיךְ ג׳שְׁלֹשָׁה מִשְׁפָּט כְּתִיב בֵּיהּ.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A convert requires a court of three to preside over conversion, because “judgment,” is written with regard to him, as the verse states: “And one judgment shall be both for you and for the convert that sojourns with you” (Numbers 15:16), and legal judgments require a court of three judges.

רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משפט כתיב ביה – משפט אחד יהיה לכם ולגר (במדבר טו) ואין משפט פחות מג׳.

משפט כתיב ביה – ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (דברים א) אי נמי משפט אחד יהיה לכם ולגר (במדבר טו) ואפי׳ למ״ד בסנהדרין (דף ג. ושם) דבר תורה חד נמי כשר הכא מדמין לגזילות וחבלות דבעינן שלשה לכ״ע ור׳ יוחנן דהכא אית ליה בהדיא בירושלמי דשנים שדנו אין דיניהם דין וא״ת ואנן היכי מקבלין גרים הא בעינן מומחין וי״ל דשליחותייהו עבדינן כדמשמע נמי בשילהי המגרש (גיטין דף פח: ושם) וכמו שחשו לנעילת דלת בפני לווין חשו נמי לנעילת דלת בפני גרים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: גר צריך שלשה שיהיו נוכחים בשעת קבלתו לגירות, כי ״משפט״ כתיב ביה [נאמר בו] כאמור: ״...ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם״ (במדבר טו, טז), ומשפט⁠־דין הוא בשלושה דיינים.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A convert requires a court of three to preside over conversion, because “judgment,” is written with regard to him, as the verse states: “And one judgment shall be both for you and for the convert that sojourns with you” (Numbers 15:16), and legal judgments require a court of three judges.

רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מִי שֶׁבָּא וְאָמַר גֵּר אֲנִי יָכוֹל נְקַבְּלֶנּוּ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִתְּךָ בְּמוּחְזָק לְךָ בָּא וְעֵדָיו עִמּוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ט:ל״ג} וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם

The Sages taught in a baraita: With regard to someone who came and said: I am a convert, one might have thought that we should accept him; therefore, the verse states: “And if a convert sojourns with you in your land, you shall not oppress him” (Leviticus 19:33). The emphasis on “with you” suggests that only someone who was already presumed by you to be a valid convert should be accepted as a convert. If he came and brought witnesses to his conversion with him, from where is it derived that he is to be accepted? It is from the beginning of that verse, which states: “And if a convert sojourns with you in your land.”

רש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

יכול מקבלין אותו – לא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה.

בא ועדיו עמו מנין – שנאמן.

תלמוד לומר וכי יגור – מכל מקום. ולקמן פריך כיון דעדיו עמו פשיטא ומי בעי קרא.

במוחזק לך – אומר רבינו תם דדוקא בדידעינן דהוה עובד כוכבים מעיקרא דאי לא הוה ידעינן מהימן מגו דאי בעי אמר ישראל אני דמהימן כדמשמע בריש מסכת פסחים (דף ג: ושם) גבי ההוא עובד כוכבים דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים ואין לומר שאני התם דהוו סמכי ארובא דהוו ישראל דהא בכל מקום נמי איכא רובא דרוב הבאין לפנינו בתורת יהדות ישראל הם ועוד ראיה משמעתין דאמר ליה ר״י אי אתה נאמן לפסול את בניך ואיהו גופיה כשר אלא דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא על בת כהן לא פסלה כדפי׳ לעיל ומההיא דלעיל (דף מה.) דא״ל זיל גלי אין ראיה דשמא לא היו בודקים אלא אם הוא ישראל אם לאו אבל במשפחתו לא היו בודקין.

מי שבא ואמר גר אני – פירשו רבותי ז״ל, גוי שאמר נתגיירתי, אבל מי שבא ואמר גר אני נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר^א כאותה ששנינו^ב, אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת, שאלו מתחלה בא ואמר ישראל אני נאמן, אבל ליוחסין צריך לבדוק, ולדברי חכמים שאמרו^ג כל המשפחות בחזקת מיוחסות הם, אף אשה משיאין לו, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל הרב ר׳ משה ז״ל כתב^ד, בחוצה לארץ צריך להביא ראיה ואחר כך ישא אשה ישראלית ואני אומר שזו מעלה ביוחסין^ה.

א. וכ״כ תוס׳ מז א ד״ה במוחזק, דנאמן מטעם מיגו, ובתוס׳ חד מקמאי הזכיר הפה שאסר. וכ״כ הרשב״א שכך הסכימו כל המפרשים. ועיין בריטב״א ובמאירי.

ב. כתובות כב א.

ג. קידושין עו ב. ושם: בחזקת כשרות הן עומדות.

ד. הרמב״ם בפי״ג איסורי ביאה ה״י. ועיי״ש במגדול עוז שמקורו ממסכת גרים.

ה. כ״ז לשון הרמב״ם ועיי״ש במ״מ, וע״ע בפ״כ שם ה״ה במ״מ שם.

מי שבא ואמר גר אני יכול תקבלנו תלמוד לומר אתך במוחזק לך. הסכימו כל המפרשים דוקא במוחזק לן בעכו״ם ובא ואמר נתגיירתי, אבל במי שלא נודע ובא ואמר עכו״ם הייתי ונתגיירתי נאמן משום מגו דאלו בעי אמר ישראל אני, דומה למה ששנינו (כתובות כב.) אשת איש הייתי וגרושה אני שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת, אבל הרמב״ם ז״ל (שם ה״י) כתב בחוצה לארץ צריך להביא ראיה ואחר כך נושא אשה ישראלית ואני אומר שזו מעלה ביוחסין.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א תנו רבנן [שנו חכמים]: מי מן הגויים שבא ואמר ״גר אני״, יכול נקבלנו ונחזיקנו כגר — תלמוד לומר: ״וכי יגור אתך גר״ (ויקרא יט, לג), לומר: במוחזק לך, שאנחנו יודעים בו שהוא גר. בא גר ועדיו עמו המעידים עליו שנתגייר כראוי — מנין שהוא נאמן — תלמוד לומר: ״וכי יגור אתך גר בארצכם״ (שם).

The Sages taught in a baraita: With regard to someone who came and said: I am a convert, one might have thought that we should accept him; therefore, the verse states: “And if a convert sojourns with you in your land, you shall not oppress him” (Leviticus 19:33). The emphasis on “with you” suggests that only someone who was already presumed by you to be a valid convert should be accepted as a convert. If he came and brought witnesses to his conversion with him, from where is it derived that he is to be accepted? It is from the beginning of that verse, which states: “And if a convert sojourns with you in your land.”

רש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות מו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות מו:, רש"י יבמות מו:, ראב"ן יבמות מו: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות מו:, תוספות ישנים יבמות מו:, ר"י מלוניל יבמות מו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן יבמות מו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות מו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות מו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מו: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מו:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות מו:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות מו:, גליון הש"ס לרע"א יבמות מו:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מו:, אסופת מאמרים יבמות מו:

Yevamot 46b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 46b, Rashi Yevamot 46b, Raavan Yevamot 46b, Tosafot Yevamot 46b, Tosefot Yeshanim Yevamot 46b, Ri MiLunel Yevamot 46b, Ramban Yevamot 46b, Rashba Yevamot 46b, Meiri Yevamot 46b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 46b, Ritva Yevamot 46b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 46b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 46b, Gilyon HaShas Yevamot 46b, Steinsaltz Commentary Yevamot 46b, Collected Articles Yevamot 46b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון