×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶלָּא, אֲתוֹ אאִינְהוּ גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִשְׂרוֹף, וְאַאֲוִירָא וְלֹא כְלוּם. וַאֲתוֹ רַבָּנַן דפ׳דִּ״שְׁמֹנִים שָׁנָה״ גְּזוּר אַאֲוִירָא לִתְלוֹת.
Rather, this decree was issued in stages. First, Yosei ben Yo’ezer and Yosei ben Yoḥanan came and issued a decree that teruma that comes into contact with a clump of earth of the land of the nations is to be burned, and they decreed nothing with regard to teruma that enters into the air space of the land of the nations. The Sages of the final eighty years prior to the destruction of the Temple came and issued a decree with regard to teruma that enters into the air space of the land of the nations that its legal status is in abeyance, and it is not burned.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
(1-3) ארץ העמיםיוסף בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו על גושה – שהוא קרקע עצמו, כדכתיב (איוב ז׳): וגוש עפר, לתלות – כלומר: טומאתה בספק, לפיכך קדשים הנוגעין בה – תולין: לא אוכלין ולא שורפין.
ועל אוירן ולא כלום – כלומר: אם נכנסה התרומה בשידה תיבה ומגדל, ולא נחה בקרקע חוצה לארץ אלא באוירה – ולא כלום.
אתו אינהו – יוסי ויוסי.
גזור אגושא לשרוף – תרומה הנוגעת בגוש העפר.
אתו אינהו גזור אגושא לשרוף כו׳ – וקשה דמכלי זכוכית לא תירץ כלום אפי׳ לפי המסקנא דהא ליכא למימר דמעיקרא גזור אזכוכית לתלות ולבסוף גזור לשרוף כדמסקינן אגושא דאכלי זכוכית לא שורפים כדאמרינן לקמן דעבוד רבנן היכרא דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים וי״ל דדוקא בטומאת גבן אמר לקמן דאין שורפין תרומה וקדשים דאינו טמא אלא משום דמדמי להו לכלי מתכות אבל שאר טומאות המטמאין מתורת כלי חרס שפיר שורפים תרומה וקדשים דהא דמו לגמרי לכלי חרס וכן בלאו הכי צריך לפרש כן לקמן ולספרים דגרסי הכא אלא מעיקרא גזור ולא קבלו מינייהו ואתו רבנן דשמונים שנה וגזרו וקבלו מינייהו למימרא דחדא גזרה הואי לשרוף והאמר אילפא כו׳ אתי שפיר דכלי זכוכית נמי בשינויא קמא תירץ.
על ששה ספקות שורפין את התרומה מדבריהם על בית הפרס ר״ל שהכניסוה לבית הפרס ועל עפר ארץ העמים אם נגעה בה תרומה ועל בגדי עם הארץ שטמאום לפרושים מחשש שמא ישבה עליהם אשתו נדה ועל כלים הנמצאים בשוקים וברחובות שגזרו עליהם להיות בחזקת טומאה שמא בזב נטמאו ועל רוק הנמצא שיש לחוש על רוק זה שמא של זב הוא ועל מי רגליו של אדם טמא שנתערבו במי רגלי בהמה מחצה למחצה ואין ידוע אם בטלו מראיהן אם לאו כל אלו שורפים את התרומה בודאי מגע אע״פ שהוא ספק טומאה אבל בספק מגען של אלו תולין שהרי שני ספקות הן ותולין בהם בין ברה״י בין ברה״ר:
מן התורה אין טומאה בכלים אלא בשבעה מינים בגד ושק ועור ועצם ועץ ומתכת וחרס אבל כלי זכוכית אינם ממין אלו כלל ואין מקבלים טומאה מן התורה ומ״מ חכמים גזרו עליהם טומאה מדמיון כלי חרס הואיל ותחלת בריתן מן החול ומ״מ לא גזרו עליהם טומאת אויר אלא עד שתגע הטומאה בהם בין מתוכם בין מגבם וכן לא על פשוטיהן אלא על מקבליהן וכן לא לשרוף אלא לתלות ומ״מ אין להם טהרה במקוה ואחר שכן אינך צריך לידע איזה דבר חוצץ בהם ומה שאמרו אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית לא כהלכה היא שנויה:
כלי זכוכית שנקב וטהר מטומאתו והתיך זה אבר או איזה מן המתכות וסתם אותו הנקב אין אומרים שיהא דינו ככלי מתכות עד שאם יחזיר ויטמא יהא הכלי מיטהר במקוה אלא הולכים אחר עקרו וכלי זכוכית הוא וכן בשאר כלים אלא שבכלי זכוכית היה דרכן בכך ואין צריך לומר שלא חזרו לטומאתן ישנה כדין כלי מתכות:
תוס׳ בד״ה אתו אינהו כו׳ והאמר אילפא כו׳. נ״ב פי׳ שהמקשן ידע ששורפין אגושא בודאי מכח המשנה דששה ספיקות וא״כ מאחר דשני ליה התרצן דאתו אינהו ולא קבלוה עד דאתו הלל ושמאי וא״כ בע״כ גזירה קדמאי הוה לשרוף כמו לבסוף ועל זה פריך למימרא דחדא גזירה הוא הא בע״כ גזירה קדמונית לא הוה לשרוף עד דמשני אלא תחלה לתלות ולבסוף לשרוף ודו״ק (עיין במהרש״א):
תוס׳ בד״ה אתו אינהו כו׳ דמכלי זכוכית לא תירץ כלום כו׳ עכ״ל. ולולי דבריהם אפשר לומר דמכלי זכוכית לא הוה קשיא ליה משום דאיכא למימר דמעיקרא גזור למקדש ואתו אינהו וגזור אף לתרומה כדמשני לעיל גבי ידים אבל לענין ארץ עמים ליכא למימר הכי דמילתא דלא שכיחא הוא כלל להביא גוש עפר ארץ עמים למקדש ובודאי משום מקדש לחוד לא הוו גזרי וק״ל:
בא״ד מעיקרא גזור ולא קבלו מנייהו ואתו רבנן כו׳ עכ״ל מפרש מהרש״ל דהמקשן ידע ששורפין אגושא מכח משנה דו׳ ספיקות כו׳ עכ״ל ע״ש הוצרך לזה משום דאימא דמעיקרא גזור לתלות אגושא ולא קבלו ואתו רבנן דפ׳ שנים וגזרו לתלות אגושא וקבלו ולזה פי׳ דידע המקשה דדין ידים הוא לשריפה מכח משנה דששה ספיקות אבל אין זה מספיק דכיון דהמקשה ידע דהך דו׳ ספיקות באושא גזור אכתי אימא דמעיקרא גזור לתלות אגושא ולא קבלו ואתו רבנן דפ׳ שנים וגזרו לתלות אגושא וקבלו ואתו באושא וגזרו אף לשרוף אלא דאית לן למימר כיון דסתמא אמר דמעיקרא גזור כו׳ ואתו רבנן דפ׳ שנים וגזור כו׳ משמע ליה דגזור לשריפה מיהו למאי דמפרש ומסיק דאתו אינהו וגזור אגושא לתלות אאוירא ולא כלום ואתו רבנן דפ׳ שנים גזרו אידי ואידי לתלות כו׳ מי הכריחו למתרץ להזכיר גזירת אוירא כלל לימא כדבעי למימר מעיקרא דאינהו גזור אגושא לתלות ולא קבלו ואתו רבנן דפ׳ שנים וגזרו לתלות אגושא וקבלו אבל אאוירא לא גזור כלל ובאושא גזור לשרוף ונ״ל דפסיקא להו משום דוכתא או ממנהגא דתולין אאוירא והיינו מרבנן דפ׳ שנים דרבנן קדמאי לא גזרו אאוירא כדמוכח הך מתניתין דאהלות דארץ עמים אינו מטמא באוהל כמ״ש התוס׳ ובזה יתישב במה שתירצו התוס׳ בשנוייא מציעא אמאי קאמר ועל אוירא ולא כלום לימא דמעיקרא גזור על תרווייהו כו׳ ותירצו בו דמוכח ממתני׳ דאהלות דלא גזרו מתחלה אאוירא דאכתי קשה דמי הכריח להמתרץ להזכיר גזירת אוירא כלל לימא דמעיקרא גזור לתלות אגושא ואאוירא ולא כלום ואתו רבנן דפ׳ שנים גזור לשרוף אגושא ואאוירא כדקאי קאי ולא כלום אלא ע״כ דקים ליה לתלמודא בשום דוכתא או ממנהגא דתולין אאוירא וע״כ מרבנן דפ׳ שנים דרבנן קדמאי לא גזרו אאוירא כלל כדמוכח מהך מתני׳ דאהלות כמ״ש התוס׳ ודו״ק:
בד״ה על ספק כו׳ וא״כ לחכמים אמאי קאמרי אף ספק מגע ברה״י תולין כו׳ עכ״ל לפי מ״ש הר״ש בפי׳ המשנה לפי הגירסא שלפנינו דגרסינן וחכ״א כו׳ דאיכא תלתא תנאי ה״מ לדקדק כן את״ק דקאמר על ודאי מגען כו׳ שורפין ואי הוה ספק דאורייתא אפילו על ספק מגען נמי שורפין אלא דניחא להו לדקדק אדברי חכמים בפשיטות ולא אדיוקא דת״ק ועוד דאפשר לפרש דאין כאן דעת שלישית אלא דמעיקרא תני דעל ודאי מגען לכ״ע שורפין אבל בספק מגען פליגי ר״י וחכמים והא דלא קשיא להו בפשיטות למאי דקאמר דגזרו על הו׳ ספיקות ואי הוה איירי בשדה שאבד בו קבר דהוי ספיקא דאורייתא למה להו למגזר כן דהא מדאורייתא נמי טמא מספק די״ל דאע״ג דמדאורייתא טמא מספק מכל מקום לא היו שורפין מספק דאסור לשרוף תרומה וקדשים ולכך הוצרכו למגזר בהו אף לשרוף על ספיקות אלו והא דלא תקשי להו אספק רוקין כפרש״י דדילמא דזב נינהו וכן ספק כלים הנמצאים דהוי ספיקא דאורייתא אמאי קאמרי חכמים דתולין אספק מגען ברה״י די״ל דהיכא דלא אתחזק לן טומאה כמו בספק רוק וספק כלים לא הוי ספיקא דאורייתא אפי׳ ליטמא דאית לן למיזל בתר רובא דעלמא דאינן זבין וכלים טהורים משא״כ בשדה שנאבד בה קבר דאתחזק שם טומאה דהוי ספיקא דאורייתא ודו״ק:
בד״ה ועל בגדי ע״ה דגזרו עליהן שיהיו כזבין כו׳ ועל ספק רוקין נמי דקאמר דחיישינן שמא של ע״ה הן כו׳ עכ״ל נראה מדבריהם דודאי בגדים של ע״ה נמי ספק הוא דגזרו ביה לשרוף משום דעשאום כזבים ודומיא דספק בית הפרס וספק ארץ עמים דוודאן נמי ספק הוא וא״כ מה שכתבו ועל ספק רוקין נמי דקאמר דחיישינן שמא של ע״ה כו׳ אין רצונם ברוק הנמצא דחיישינן דמספקא לן שמא של ע״ה הן דהא בודאי רוק של ע״ה נמי לא הוי רק ספק לשרוף כמו בבגדי ע״ה דמדינא לא הוו כזבים אלא דגזור בהו שיהיו כזבים לכל דבריהם וודאן נמי ספק הוא אבל שיעור דבריהם כן הוא ועל ספק רוקין נמי דקאמר דחיישינן לשרוף שמא דפירושו נמי בודאי רוק של ע״ה דהוי ספק רוק כמו בגדי ע״ה דמתפרש הכי דודאי נמי ספק הוא אלא הכא כיון דנקט סתם ספק רוקין איכא לפרושי בה נמי בספק ממש דדילמא דזב נינהו כפירש״י ודו״ק:
בד״ה אלמה תנן אלו כו׳ וליכא למימר דההיא טבילה לכלים חדשים כו׳ עכ״ל ויש לדקדק ומאי קושיא דלפום הך סברא דשוינהו ככלי חרס קושטא הוא דלא נצריך טבילה בכלי זכוכית חדשים כמו בכלי חרס חדשים דהא דקאמר התם דבעי טבילה בכלי זכוכית היינו מטעמא דכי נשתברו יש להם תקנה בכלי זכוכית שוינהו ככלי מתכות והכא אכתי לא אסיק אדעתיה הך טעמא אלא דלגמרי ככלי חרס דמי וא״כ לא בעי בהו טבילה בחדשים וי״ל דלענין להצריכן טבילה בכלים חדשים אסיק המקשה אדעתיה האי טעמא וכה״ג כתבו התוס׳ לקמן לרב אשי ע״ש ודו״ק:
בד״ה וחכמים מטהרין כו׳ אבל אין לפרש דרבנן מטהרין לגמרי כו׳ כלי חרס שטיהר שעה א׳ כו׳ דא״כ מנליה דר״מ אזיל כו׳ עכ״ל ויש להקשות כיון דמצינו דפליגי בהכי ר״מ וחכמים בתוספתא א״כ אימא דבהכי פליגי הכא ר״מ ורבנן דר״מ מטמא מתורת כלי חרס משום דמקבלים טומאה מכאן ולהבא ורבנן מטהרין לגמרי משום דכלי חרס שטיהר שעה א׳ כו׳ ומנליה לתלמודא למימר דר״מ אזיל בתר המעמיד וי״ל דאית ליה לתלמודא דלא אמרי רבנן בתוספתא הך סברא כיון שטיהר שעה א׳ כו׳ אלא בחתיכת חרס שפירש מן החבית ויש בה כשיעור ונקבה וסתמה אבל לא בכלי שלם שניקב וסתמו כמ״ש התוס׳ פ״ק דר״ה והר״ש בפ״ב דכלים ע״ש שכתבו ראיות בזה והכא בכלי שלם שניקבה וסתמה איירי ומדרבנן מיהת טמא מכאן ולהבא אפי׳ לחכמים מתורת כלי זכוכית ולר״מ מטמא מדאורייתא דאזיל בתר המעמיד ומשום שיש לבעל דין לחלוק ולומר דאין לחלק בין כלי שלם לשבר כלי ולכך רבנן מטהרין לגמרי כתבו דע״כ אין לפרש כן דע״כ תלמודא מחלק בין כלי שלם לשבר כלי דא״כ מנליה דר״מ כו׳ וק״ל:
בגמרא אלא אתו אינהו גזור אגושא לשרוף ואאוירא ולא כלום ואתו אינהו גזור אאוירא לתלות. ולכאורה יש לתמוה דמה דאמר אגושא לשרוף הוא מיותר ובקצרה הו״ל לתרץ מעיקרא גזור אגושא ובתר הכי גזרו אאוירא וכיוצא בזה קשה בסוף הסוגיא מעיקרא גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום והו״ל למימר אגושא לתלות. ע״ש בתוס׳ דאכלי זכוכית לא תירצו כלום ומחקו לספרים דגרסי מעיקרא גזור ולא קיבלו מינייהו והקשו כל המפרשים דא״כ מאי מקשה מדאילפא וכתב מהרש״ל בח״ש והמקשה הוי ידע דגזרו אגושא לשרוף בסוף ועיין במהרש״א ומהר״ם ז״ל ובהשקפה ראשונה היה נ״ל דמהרש״ל נמי מפרש כמהר״ם דמקשה והאמר אילפא אשקלא וטריא כיון דבלא״ה צ״ל דשתי גזירות הן חדא לשרוף וחדא לתלות תו לא צריך לשנויי דמעיקרא גזור ולא קיבלו מינייהו אלא דקשיא למהרש״ל דאכתי לא הוי מקשה מידי דשמא ניחא לי׳ לשנויי דגזור ולא קיבלו מינייהו כמו בידים ותו לא נצטרך לומר דגזרו כלל אגושא לשרוף ויותר מסתבר ליה לומר דלא גזרו כלל אלא לתלות לכך הוכרח מהרש״ל לפרש ג״כ דהמקשה הוי ידע דלקושטא דמילתא ע״כ בסוף גזרו לשרוף אלא דלא אסיק אדעתיה דאגושא גזרו ודלא כמו שהבין מהרש״א ז״ל וא״כ לפירוש מהרש״ל מקשה שפיר אשקלא וטריא ותו לא איצטריך לשנויי גזור ולא קיבלו מינייהו כיון דמוכח מדאילפא בלא״ה דשני גזירות היו כן נ״ל לכאורה בכוונת מהרש״ל ז״ל. אלא דאכתי קשיא לי דאשקלא וטריא נמי לא מקשה מידי דלמא אדרבא בכל השקלא וטריא הוי ידע דאילפא ולא הוי קשיא לי׳ כלל מידים אלא מכלי זכוכית לחוד דלא גזרו כלל לשרוף כדמוכחי התוספת מדלא מטמאין בפשוטי כלי זכוכית ואהא משני שפיר דלא קיבלו מינייהו:
לכך נלע״ד לעשות כל נוסחאות שהביא התוספת אחד דהמקשה שהקשה הא רבנן דפ׳ שנה גזור מקשה ממ״נ משום דמשמע ליה כיון דבשני הגזירות גזרו כא׳ על כלי זכוכית ועל ארץ העמים משמע דכי הדדי נינהו או אידי ואידי לתלות או תרווייהו לשרוף ובאמת הוי ידע דלפי האמת דכלי זכוכית לתלות ובארץ העמים ע״כ לשרוף כדאמר במשנה דששה ספיקות וס״ד דלא הוי אלא שתי תקנות וא״כ מאי שנא דהאי לתלות והאי לשרוף ע״ז משני שפיר מעיקרא גזור אגושא לשרוף ממילא דאכלי זכוכית נמי לשרוף אלא דלא קיבלו מינייהו אכלי זכוכית כלל ובתר הכי גזרו אאוירא לתלות וכן בכלי זכוכית לתלות דהוי נמי תרווייהו כהדדי וע״ז מקשה שפיר והאמר אילפא ידים תחילת גזירתן לשריפה מידי אחרינא לא וא״כ הדרא קושי׳ לדוכתא דממ״נ גזירה שניה לא הוי תרווייהו כהדדי דאגושא לשרוף וכלי זכוכית לתלות ואהא מסיק שהי׳ חדא דמעיקרא גזור אגושא לתלות וה״ה לכלי זכוכית אלא דבזכוכית לא קיבלו מינייהו ובתר הכי נמנו אאוירא א״כ גבי אגושא דהוי גזירה שנייה ממילא הוי לשרוף דבתחילה נמי היה ראוי לומר שריפה אלא דלא גזרו בשום דבר תחילתן לשריפה. וא״כ השתא מיהא לענין גושא בשניי׳ בשריפה משא״כ לענין אוירא דהוי ראשונה וכן בזכוכית כיון דלא קיבלו ה״ל ראשונה גזרו בשניהם לתלות. וכן הוא ג״כ לפי המסקנא דשלשה גזירות היו דבשני הראשונות הו״ל כלי זכוכית וארץ העמים כהדדי אלא דלא קיבלו זכוכית בראשונה ודוק היטב:
אלא יש לומר שגזירה זו נעשתה בשלבים שונים, ראשית אתו אינהו [באו הם] יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן וגזור אגושא [וגזרו על גוש עפר] של ארץ העמים שתרומה הנוגעת בו יש לשרוף אותה, ואאוירא [ועל אויר] ארץ העמים לא גזרו ולא כלום. ואתו רבנן [ובאו החכמים] שהיו בשמנים השנה האחרונים עד לחורבן הבית גזור אאוירא [גזרו על האויר] שתרומה שנכנסה לארץ העמים יש לתלות את דינה ולא לשורפה.
Rather, this decree was issued in stages. First, Yosei ben Yo’ezer and Yosei ben Yoḥanan came and issued a decree that teruma that comes into contact with a clump of earth of the land of the nations is to be burned, and they decreed nothing with regard to teruma that enters into the air space of the land of the nations. The Sages of the final eighty years prior to the destruction of the Temple came and issued a decree with regard to teruma that enters into the air space of the land of the nations that its legal status is in abeyance, and it is not burned.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לְמֵימְרָא דַּחֲדָא גְּזֵירְתָא הֲוָה לִשְׂרֵיפָה? וְהָאָמַר אִילְפָא: יָדַיִם תְּחִלַּת גְּזֵירָתָן לִשְׂרֵיפָה – יָדַיִם הוּא דִּתְחִלַּת גְּזֵירָתָן לִשְׂרֵיפָה, הָא מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא!?

The Gemara asks: Is that to say that there was one decree issued immediately to subject teruma to burning? Didn’t Ilfa say: With regard to hands, from the beginning their decree was that teruma that comes into contact with them is to be burned? The Gemara infers from this that, with regard to hands alone, the beginning of their decree was to render teruma that came into contact with them impure to the point of burning; however, with regard to other matters, they did not immediately issue so severe a decree.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: למימרא דחדא גזירתא הוה [האם לומר, מכאן, שגזירה אחת מיד היתה] לדון את התרומה בדין החמור של שריפה? והאמר [והרי אמר] אילפא כי ידים תחלת גזירתן לשריפה! ומכאן אפשר להסיק בדרך הדיוק כי ידים בלבד הוא שמתחלת גזירתן כבר גזרו עליהן שיטמאו טומאה גמורה עד לשריפה של תרומה הנוגעת בהן, הא מידי אחרינא [הרי דבר אחר]לא גזרו בו מיד בחומרה יתירה זו.
The Gemara asks: Is that to say that there was one decree issued immediately to subject teruma to burning? Didn’t Ilfa say: With regard to hands, from the beginning their decree was that teruma that comes into contact with them is to be burned? The Gemara infers from this that, with regard to hands alone, the beginning of their decree was to render teruma that came into contact with them impure to the point of burning; however, with regard to other matters, they did not immediately issue so severe a decree.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא אֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִתְלוֹת וְאַאֲוִירָא וְלֹא כְלוּם, וַאֲתוֹ רַבָּנַן דפ׳דִּשְׁמֹנִים שָׁנָה גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִשְׂרוֹף וְאַאֲוִירָא לִתְלוֹת.

Rather, the stages of the decree were as follows: Yosei ben Yo’ezer and Yosei ben Yoḥanan came and decreed that any item that came into contact with a clump of earth is to be in abeyance, and they decreed nothing with regard to teruma that enters into the air space of the land of the nations. The Sages of the last eighty years came and were stringent by one more level; they decreed that teruma that came into contact with a clump of earth of the land of the nations is to be burned, and, with regard to teruma that enters into the air space of the land of the nations, its legal status is in abeyance.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ואאוירא לתלות – תרומה הנכנסת באוירא ואין דבר מפסיק בינתים כגון שידה פרוצה מתחתיה.
ואאוירא לתלות – תימה דתנן במסכת אהלות (כ״ב מ״ג) אלו מטמאין במגע ובמשא ולא באהל עצם כשעורה וארץ העמים וי״ל דהתם מיירי כגון שהביא עפר מארץ העמים לארץ ישראל אי נמי כר׳ שמעון דאמר קברי עכו״ם אין מטמאין באהל דלא החמירו בארץ העמים יותר מקבריהם ועוד תירץ דההיא משנה נשנית קודם גזירה שגזרו על אוירה אלא על גושא בלבד וכן משמע מדקאמר על גושא לתלות ועל אוירה ולא כלום ואמאי קאמר ועל אוירה ולא כלום לימא דמעיקרא גזרו על תרוייהו לתלות ולבסוף גזרו על גושא לשרוף ועל אוירה כדקאי קאי אלא משום דמוכח ממתניתין דאהלות דמתחלה כשגזרו על גושא לא גזרו על אוירה והא דבעי בנזיר בפרק כהן גדול (דף נד: ושם) ארץ העמים משום אוירה גזרו עליה או משום גושא גזרו עליה הא פשיטא דאאוירה נמי גזרו כדקאמר הכא אלא התם ה״פ משום אוירה גזרו עליה שלא יכנס באויר ארץ העמים בשום ענין אפי׳ ע״י שידה תיבה ומגדל או משום גושא שהוא מאהיל על הגוש אבל כשאינו מאהיל על הגוש כגון ע״י שידה תיבה ומגדל טהור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה ואאוירא וכו׳ וי״ל דהתם מיירי כגון שהביא עפר. עי׳ סנהדרין די״ב ע״א תוס׳ ד״ה חוששין:
אלא כך יש לתאר את שלבי הגזירה: אתו אינהו גזור אגושא לתלות [באו הם, יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן וגזרו על הדבר שנגע בגוש] העפר לתלות, ואאוירא [ועל האויר] לא גזרו ולא כלום. ואתו רבנן [ובאו חכמים] של שמנים השנה האחרונות והחמירו דרגה אחת, שגזור אגושא [גזרו על תרומה הנוגעת בגוש עפר] ארץ העמים שיש לשרוף אותו, ואאוירא [ועל האויר] שהנכנס לאויר ארץ העמים שיש לתלות את דינו.
Rather, the stages of the decree were as follows: Yosei ben Yo’ezer and Yosei ben Yoḥanan came and decreed that any item that came into contact with a clump of earth is to be in abeyance, and they decreed nothing with regard to teruma that enters into the air space of the land of the nations. The Sages of the last eighty years came and were stringent by one more level; they decreed that teruma that came into contact with a clump of earth of the land of the nations is to be burned, and, with regard to teruma that enters into the air space of the land of the nations, its legal status is in abeyance.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאַכַּתִּי? בְּאוּשָׁא גְּזוּר!? דִּתְנַן: ב״עַל ו׳שִׁשָּׁה סְפֵקוֹת שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה: עַל סְפֵק בֵּית הַפְּרָס, וְעַל סְפֵק עָפָר הַבָּא מֵאֶרֶץ הָעַמִּים, וְעַל סְפֵק בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, וְעַל סְפֵק כֵּלִים הַנִּמְצָאִין, וְעַל סְפֵק הָרוּקִּין, וְעַל סְפֵק מֵי רַגְלֵי אָדָם שֶׁכְּנֶגֶד מֵי רַגְלֵי בְּהֵמָה; געַל וַדַּאי מַגָּעָן (וְעַל) סְפֵק טוּמְאָתָן – שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה.

The Gemara asked further: And still is the matter clear? Didn’t the Sages issue this decree in Usha, many years after the destruction of the Temple? As we learned in a mishna: For six cases of uncertain impurity one burns the teruma which came into contact with them:
For the uncertain case of beit haperas, meaning teruma that entered a field where a grave was plowed and the location of the bones of the corpse is unknown, and it is uncertain whether or not the teruma became impure;
And for the uncertain case of earth that comes from the land of the nations, whose impurity itself has the status of uncertain impurity. Therefore, teruma that came into contact with it also has the status of uncertain impurity;
And for the uncertain case of the clothes of an am ha’aretz. Since an am ha’aretz is not careful with regard to purity, we are concerned lest a menstruating woman touch his clothes. Due to that uncertainty, his clothes are considered impure with a severe degree of impurity. If teruma came into contact with them there is uncertainty with regard to whether or not they became impure;
And for the uncertain case of vessels that are not his that are found. Since he does not know whether or not those vessels are impure, if teruma came into contact with them, there is uncertainty whether or not they are impure;
And for the uncertain case of spittle, as perhaps it is the spittle of a zav and transmits impurity by Torah law. If teruma came into contact with it there is uncertainty whether or not it is impure;
And for the uncertain case of a person’s urine, even though it was adjacent to the urine of an animal, there is room for concern that perhaps it is the urine of a zav, and impure by Torah law. If teruma came into contact with it, there is uncertainty whether or not it is impure.
In all of these cases, the Sages established that for their definite contact, when it is clear that these came into contact with teruma, and although there is uncertainty with regard to their essential impurity, i.e., it is uncertain whether or not these items are impure, one burns the teruma that came into contact with them.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואכתי – אגושא לשרוף באושא גזור.
על ספק בית הפרס – כלומר על ספקו של בית הפרס כגון תרומה שנכנסת לבית הפרס דהוא שדה שאבד בה קבר היינו ספק דלא ידעינן אם האהילה על הקבר אם לאו.
ועל ספיקו של עפר ארץ העמים – דכל עפר ארץ העמים מספקא לן בקבר של מת.
ועל ספיקו של בגדי עם הארץ – דכולהו מספקא לן שמא ישבה עליהם אשתו נדה כדתנן (חגיגה דף יח:) בגדי ע״ה מדרס לפרושים.
ועל ספק כלים הנמצאים – דלא ידעינן אם טמאים הן.
ספק רוקין – כל רוקין מספקא לן דדילמא דזב נינהו.
ועל ספק מי רגלי אדם – הך ספק לא דמי להנך דלעיל אלא אפי׳ מספקא לן אם מי רגלי אדם הן אם מי רגלי בהמה הן דאיכא תרי ספיקי לקולא דאם תמצי לומר דאדם שמא טהור.
שכנגד מי רגלי בהמה – רבותא אשמעינן דלא תימא מדהני דבהמה הני נמי דבהמה.
ודאי מגען וספק טומאתן – יודע ודאי שנגע בהן תרומה אבל אינו יודע אם הם טמאים אם לאו כדמפרש בכולהו.
על ששה ספקות שורפין – אומר ר״י דאפי׳ איכא ספקות יותר ששורפין את התרומה עליהן כגון סככות ופרעות וכיוצא באלו הכא לא חשיב אלא הנהו דתקינו באושא.
על ספק בית הפרס – נראה לר״י דמיירי בשדה שנחרש בה קבר דטהור מדאורייתא ולא חיישינן לעצם כשעורה ולא הוי אלא מדרבנן אבל שדה שאבד בה קבר הוי ספיקא דאורייתא כדמוכח במ״ק (דף ה:) וא״כ לחכמים אמאי קאמרי אף ספק מגע ברשות היחיד תולין והתנן בפ׳ ו׳ דטהרות דכל ספקות ברשות היחיד טמא.
ועל בגדי עם הארץ – דגזרו עליהם שיהיו כזבין לכל דבריהם ואפילו רוק שלו טמא דאמר בפ׳ בתרא דחגיגה (חגיגה כג.) גזירה משום צינורא דעם הארץ ואפילו טמא מת רוק שלו אינו טמא אלא שעשאוהו כזב לבד מהיסט ומדרס שלא גזרו עליו כדתנן במסכת טהרות (משנה טהרות ז׳:ו׳) דקתני התם בגנבים שנכנסו לבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים ומה הן מטמאין אוכלים ומשקין אבל כלי חרס המוקף צמיד פתיל ומשכבות ומושבות טהור ואם יש עמהן נכרי או אשה הכל טמא ובהניזקין (גמין דף סא. ושש) משמע נמי הכי דפריך וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה משמע דהוא אינו מטמא בהיסט ועל ספק רוקין נמי דקאמר דחיישינן שמא של עם הארץ הן שרוקו טמא היינו כדפרישית ולא כפ״ה דפירש דבגד ע״ה טמא דחיישינן שמא ישבה עליו אשתו נדה.
ועל ספק מי רגלי אדם שכנגד מי רגלי בהמה – פ״ה דספק ספיקא הוא וקשה דבפרק בנות כותים (נדה דן לג: ושם) תנן דאין שורפין עליהן תרומה מפני שטומאתן בספק ורמינהו על ו׳ ספקות שורפין כו׳ ומשני דמתני׳ דהתם מיירי דאיכא ספק ספיקא ומש״ה אין שורפין ולפירוש הקונטרס הא על ספק מי רגלי אדם שורפין אע״ג דהוי ספק ספיקא ונראה לר״י דנקט מי רגלי בהמה משום דכשהן זה אצל זה הן ניכרות טפי שהן של אדם וליכא אלא ספק אחד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה על ששה ספיקות כו׳ כגון סככות ופרעות כו׳. נ״ב הוא ענף היוצא מן האילן והטומאה תחתיו ופרעות הוא אבן הבולט מן הכותל כו׳ כצ״ל:
גמ׳ ועל ספק בגדי ע״ה. עי׳ נדה דף לד ע״א תוד״ה וזובו:
ועוד שואלים: ואכתי [ועדיין] האם ברור הדבר? והרי גזירה זו באושא, שנים רבות לאחר החורבן, גזור [גזרו חכמים]! דתנן כן שנינו במשנה]: על ששה ספקות של טומאה שורפין את התרומה שנגעה בהם: על ספק בית הפרס, כלומר, תרומה שנכנסה למקום שנחרש בו קבר ואין ידוע היכן מצויות עצמות המת, וספק אם נטמאה התרומה. וכן על ספק עפר הבא מארץ העמים, שכל טומאתו הנה בבחינת ספק טומאה, ונגעה בו תרומה, וספק אם כן אם נטמאה. וכן על ספק בגדי עם הארץ, שמאחר שאינו נזהר לאכול בטהרה חוששים אנו שמא נגעה בבגדיו אשה נדה, ומחשיבים אותם כטמאים טומאה חמורה, ונגעה בהם תרומה, וספק הוא אם כן אם נטמאה. וכן על ספק כלים הנמצאין, שאינם שלו ומצאם, ומאחר שכן אינו יודע אם טמאים הם, ואם נגעה בהם תרומה הרי זה ספק אם נטמאה. וכן על ספק הרוקין, שמא רוק זה מרוקו של זב הוא ומטמא מן התורה. ואם נגעה בו תרומה, הריהי ספק טמאה. וספק מי רגלי אדם אף על פי שהיו כנגד מי רגלי בהמה, שאנו חוששים שמא הם של זב, וטמאים מן התורה, ואם נגעה בו תרומה, ספק הוא אם נטמאה. ובכל אלה קבעו חכמים כי על ודאי מגען, כאשר ברור שנגעו דברים אלה בתרומה, ועל אף שהוא ספק טומאתן, כלומר, שבכל אלה איננו יודעים טומאה ודאית, בכל זאת שורפין את התרומה שנגעה בהם.
The Gemara asked further: And still is the matter clear? Didn’t the Sages issue this decree in Usha, many years after the destruction of the Temple? As we learned in a mishna: For six cases of uncertain impurity one burns the teruma which came into contact with them:
For the uncertain case of beit haperas, meaning teruma that entered a field where a grave was plowed and the location of the bones of the corpse is unknown, and it is uncertain whether or not the teruma became impure;
And for the uncertain case of earth that comes from the land of the nations, whose impurity itself has the status of uncertain impurity. Therefore, teruma that came into contact with it also has the status of uncertain impurity;
And for the uncertain case of the clothes of an am ha’aretz. Since an am ha’aretz is not careful with regard to purity, we are concerned lest a menstruating woman touch his clothes. Due to that uncertainty, his clothes are considered impure with a severe degree of impurity. If teruma came into contact with them there is uncertainty with regard to whether or not they became impure;
And for the uncertain case of vessels that are not his that are found. Since he does not know whether or not those vessels are impure, if teruma came into contact with them, there is uncertainty whether or not they are impure;
And for the uncertain case of spittle, as perhaps it is the spittle of a zav and transmits impurity by Torah law. If teruma came into contact with it there is uncertainty whether or not it is impure;
And for the uncertain case of a person’s urine, even though it was adjacent to the urine of an animal, there is room for concern that perhaps it is the urine of a zav, and impure by Torah law. If teruma came into contact with it, there is uncertainty whether or not it is impure.
In all of these cases, the Sages established that for their definite contact, when it is clear that these came into contact with teruma, and although there is uncertainty with regard to their essential impurity, i.e., it is uncertain whether or not these items are impure, one burns the teruma that came into contact with them.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עַל סְפֵק מַגָּעָן – ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שׂוֹרְפִין. וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – תּוֹלִין, ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טְהוֹרִין.⁠״

Rabbi Yosei says: Even in a case of uncertain contact; if it was in the private domain one burns teruma that came into contact with it, as with regard to impurity by Torah law an uncertainty that developed in a private domain is also ruled impure. According to Rabbi Yosei, these decrees, even though they are fundamentally cases of uncertainty, are sufficiently stringent that the Sages applied Torah law to them. And the Rabbis say: Since these cases are only impure by rabbinic decree, in a case of uncertain contact in the private domain, one does not burn the teruma but rather places it in abeyance. While in the public domain, they are ritually pure.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גש
גשא(טהרות פרק ה׳) השרץ והצפררע ברשות הרבים וכן וכזית מן המת וכזית מן הנבילה עצם מן המת ועצם מן הנבילה גוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס גוש מארץ טהורה וגוש מארץ העמים וכו׳ עד רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין פי׳ חתיכה של עפר שנשרה במים ונתנגבה (שבת טו:) על גושה לשרוף פי׳ עפר כדכתיב וגוש עפר. (בבא מציעא קא.) אמר עולא אמר ר״ל לא שנו אלא שנעקרו בגושיהון פי׳ בעפר שהעיקרין של אילן שתולין בו ומשוקעין בתוכו כמו בטיט (פרק ג׳ בטהרות) וגוש של זיתים שנפל לתנור פי׳ חתיכה של זיתים כתושה אבל לא הוציא שמנה (פרק ב׳ בטבול יום) אימתי בזמן שהן גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכ׳ טהור פי׳ מקובצי׳ חתיכה אחת. (ובמגלת איכה) ראה ה׳ כי צר לי מעי חמרמרו ר״ש בר נחמן אמר עשאן גושין.
א. [שראללען.]
שורפים – והיינו אגושא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוסי אומר: אף על ספק מגען אם היה זה ברשות היחידשורפין את התרומה שנגעה בהם. שכן בטומאה האסורה מן התורה, ספיקה הנמצא ברשות היחיד אף הוא מטמא, ולדעת ר׳ יוסי חמורות גזירות אלה, אף שהן מספק, עד שהחמירו בהן כבדין תורה. וחכמים אומרים: מאחר שדברים אלה הינם טמאים רק מדברי סופרים, לכך ספק מגען ברשות היחיד אין שורפים אלא תולין, ואילו ברשות הרביםטהורין לגמרי.
Rabbi Yosei says: Even in a case of uncertain contact; if it was in the private domain one burns teruma that came into contact with it, as with regard to impurity by Torah law an uncertainty that developed in a private domain is also ruled impure. According to Rabbi Yosei, these decrees, even though they are fundamentally cases of uncertainty, are sufficiently stringent that the Sages applied Torah law to them. And the Rabbis say: Since these cases are only impure by rabbinic decree, in a case of uncertain contact in the private domain, one does not burn the teruma but rather places it in abeyance. While in the public domain, they are ritually pure.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאָמַר עוּלָּא: אֵלּוּ ו׳שִׁשָּׁה סְפֵיקוֹת בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ!? אֶלָּא אֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִתְלוֹת וְאַאֲוִירָא וְלֹא כְלוּם, וַאֲתוֹ רַבָּנַן דִּשְׁמֹנִים שָׁנָה גְּזוּר אִידֵּי וְאִידֵּי לִתְלוֹת, וַאֲתוֹ בְּאוּשָׁא גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִשְׂרוֹף וְאַאֲוִירָא – כִּדְקָאֵי קָאֵי.:

And Ulla said with regard to these six uncertain cases: In Usha they instituted how one must act in terms of practical halakha. If so, a clump of earth from the land of the nations transmits impurity from the time of the Usha ordinances and not from eighty years prior to the destruction of the Temple. Rather, Yosei ben Yo’ezer and Yosei ben Yoḥanan came and decreed that if teruma came into contact with a clump of earth from the land of the nations, its legal status is in abeyance and one does not burn it, and upon teruma that entered the air space of the land of the nations they decreed nothing. And the Sages of the last eighty years of the Temple came along and issued a decree upon this, earth, and upon that, air, that in both cases the teruma is in abeyance. And the Sages of the city of Usha came along and decreed that teruma that came into contact with a clump of earth from the land of the nations is burned. And teruma that entered the air space of the land of the nations, as it stood, it continues to stand in abeyance. They did not impose any greater stringency in this matter.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן דשמנים שנה גזרו על אוירה נמי לתלות. ואתו רבנן דבאושא גזרו: תרומה שנגעה בגוש חוצה לארץ לשריפה, ועל אוירה כדקאי לתלות.
באושא התקינו – כמה שנים אחר חורבן כדאמרינן בר״ה (פ״ד דף לא.) גבי י׳ מסעות נסעה שכינה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר עולא: אלו הששה ספיקות באושא התקינו איך צריך לנהוג בהם הלכה למעשה. ואם כן, הרי שגוש עפר ארץ העמים מטמא מזמן תקנת אושא ולא שמונים שנה לפני חורבן הבית! אלא יש להסביר כי אתו אינהו [באו הם] יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, גזור אגושא [גזרו על גוש] עפר חוץ לארץ שבתרומה שנגעה בו יש לתלות את דינה ולא לשורפה, ואאוירא [ועל אויר] ארץ העמים לא גזרו ולא כלום. ואתו רבנן [ובאו החכמים] של שמנים שנה האחרונות של הבית גזור אידי ואידי [וגזרו על זה ועל זה] לתלות. ואתו [ובאו] חכמי העיר אושא גזור אגושא [וגזרו על גוש עפר] ארץ העמים שתרומה הנוגעת בו יש לשרוף אותה. ואאוירא [ועל האויר]כדקאי קאי [כמו שהוא עומד יעמוד] שלא החמירו יותר בדבר זה.
And Ulla said with regard to these six uncertain cases: In Usha they instituted how one must act in terms of practical halakha. If so, a clump of earth from the land of the nations transmits impurity from the time of the Usha ordinances and not from eighty years prior to the destruction of the Temple. Rather, Yosei ben Yo’ezer and Yosei ben Yoḥanan came and decreed that if teruma came into contact with a clump of earth from the land of the nations, its legal status is in abeyance and one does not burn it, and upon teruma that entered the air space of the land of the nations they decreed nothing. And the Sages of the last eighty years of the Temple came along and issued a decree upon this, earth, and upon that, air, that in both cases the teruma is in abeyance. And the Sages of the city of Usha came along and decreed that teruma that came into contact with a clump of earth from the land of the nations is burned. And teruma that entered the air space of the land of the nations, as it stood, it continues to stand in abeyance. They did not impose any greater stringency in this matter.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דכְּלֵי זְכוּכִית מ״טמַאי טַעְמָא גְּזוּר בְּהוּ רַבָּנַן טוּמְאָה? א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אמרר״לאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הוֹאִיל וּתְחִלַּת בְּרִיָּיתָן מִן הַחוֹל, שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן כִּכְלֵי חֶרֶס. אֶלָּא מֵעַתָּה הלֹא תְּהֵא לָהֶן טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה? אַלְּמָה תְּנַן: ״וְאֵלּוּ וחוֹצְצִין בְּכֵלִים, הַזֶּפֶת וְהַמּוֹר בִּכְלֵי זְכוּכִית״!?

One of the matters mentioned above was the decree of impurity on glass vessels. With regard to glass vessels, what is the reason that the Sages decreed impurity upon them? Rabbi Yoḥanan said that Reish Lakish said: Since the beginning of the manufacture of glass vessels is from sand, the Sages equated them to earthenware vessels. The Gemara asks: But if what you say is so, if the Sages truly equated the impurity of glass vessels to the impurity of earthenware vessels, there should not be purification in the ritual bath for glass vessels, just as there is no purification for earthenware vessels. Why, then, did we learn in a mishna with regard to the halakhot of immersing vessels: And these materials interpose in vessels, i.e., if they were stuck to the vessel when it was immersed the vessel is not purified: The pitch and the myrrh that were stuck on glass vessels obstruct their immersion. Apparently, glass vessels are purified in a ritual bath.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על כלי זכוכית – מאי טעמא גזרו יוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן טומאה בהן?
ערך זכוכית
זכוכיתא(שבת טו:) כלי זכוכית מ״ט גזרו בהו רבנן טומאה הואיל ותחילת ברייתן מן החול שוינהו רבנן ככלי חרס.
ערך זפת
זפתב(שבת כ:) לא בזפת ולא בשעוה (שבת טו: מקואות פרק ט) אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית. מטפחת של זפתין ושל יוצרין ושל מפסלי אילנות אין חוצצין רבי יהודה אומר אף של קייצין פי׳ סודר שמשימים על בגדיהן הזפתין כדי לשמרן ושל קיצים לוקטי קוצין מפרשים קייצין מקייצי פירות.
א. [גלאז געשיהר.]
ב. [פעך.]
ואלו חוצצין – לגבי טבילה: הזפת והמור גרסינן.
בכלי זכוכית – שהן חלקין ואין אדם מקפיד על טיט ודבר אחר הנדבק בהן לפי שנופל מאיליו והני הוא דמדבקי טובא וקפיד עלייהו ואין חוצץ אלא דבר המקפיד עליו.
אלמה תנן אלו חוצצין בכלים – וליכא למימר דההיא טבילה בכלים חדשים מיירי כשקונים מן הנכרים כדאמר בסוף מסכת ע״ז (דף עה:) דצריכי טבילה דהא קתני סיפא בפ״ט דמסכת מקוואות (משנה ה) על השלחן ועל הטבלא ועל הדרגש (ועל הדולבקי) חוצצין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הזפת והחמר בכלי זכוכית – פרש״י ז״ל אבל לא בטיט דכיון שעתיד ליפול מאליו אינו מקפיד עליו. ואינו מחוור דהא ודאי טפי קפיד עליה מזפת ומר. והנכון דלרבו׳ נקט זפת ומר דהוה ס״ד דמבטל ליה התם שכן דרך לביטולו בכלים דעלמ׳. וכן פי׳ בתוספות.
שם כלי זכוכית מ״ט גזרו ביה רבנן טומאה. ולא משמע לתלמודא למימר דגזרו אכלי זכוכית אטו שאר כלים דמ״ש מכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מד״ת ולא מדברי סופרים כדאיתא בס״פ המצניע אלמא דלא שייך לגזור מדרבנן אטו שאר כלים וא״כ מ״ש כלי זכוכי׳ מהנך וע״ז משני הש״ס דשאני כלי זכוכי׳ כיון דתחלת ברייתן מן החול סברי אינשי דבכלל כלי חרס נינהו מש״ה גזרו רבנן טומאה דלא ליתי למטעי בכלי חרס ממש והשתא א״ש הא דמקשה הש״ס אלא מעתה לא תהא להן טהרה במקוה ומאי קשיא הא בפשיטות מצינן למימר דכיון דטומאה זו אינה אלא מדרבנן לא החמירו בה כל כך שלא תהא לה טהרה במקוה אבל למאי דפרישית א״ש דכיון דעיקר התקנה לא הוי אלא משום דסברי אינשי דכלי זכוכית בכלל כלי חרס הן א״כ מה״ט גופא כ״ש שיש לגזור שלא תהא להם טהרה במקוה כי היכי דלא ליתי למיטעי ולומר כלי חרס גמור ג״כ יש להם טהרה במקוה כמו שאר כל הכלים כנ״ל וק״ל:
בתוס׳ בד״ה אלמה תנן ואלו חוצצין וליכא למימר דאיירי בכלים חדשים כו׳ עכ״ל. וכתב מהרש״א ז״ל דהא דלא קשיא להו באמת על כלים חדשים גופא היינו משום דבהא הוי מסיק אדעתיה דיש לדמותו לכלי מתכות וכו׳ ע״ש. והביא ראיה מלשון התוספות לקמן בשינויא דרב אשי ובאמת לא כתבו טעם לדבר מה טעם יש לחלק בין כלים חדשים ובין טומאה דהכא אבל למאי דפרישית בסמוך א״ש טובא דכיון דעיקר קושיית הגמרא לא תהא להם טהרה במקוה היינו משום דכי היכי דעיקר גזרת טומאה הוי משום דסברי אינשי דכלי זכוכית ככלי חרס הן א״כ מה״ט כ״ש דשייך לגזור שלא תהא להן טהרה במקווה כי היכי דלא ליתי למיטעי בכ״ח גמור דמהני בהו טהרה במקוה ובאמ׳ נשאר׳ טומאתן מדאורייתא. וא״כ לפ״ז לא שייך הך חששא כלל בכלים חדשים שאף אם יטבלו כלי חרס חדשים במקוה לית לן בה כנ״ל נכון ודו״ק:
א אחד מן הדברים שהוזכרו קודם היתה גזירת הטומאה על כלי זכוכית. ושואלים: כלי זכוכית מאי טעמא [מה טעם] גזור בהו רבנן [גזרו בהם חכמים] טומאה? אמר ר׳ יוחנן אמר ריש לקיש: הואיל ותחלת ברייתן (עשייתם) של כלי זכוכית מן החול, לכך שוינהו רבנן [עשו אותם חכמים] ככלי חרס, שאף הם מיוצרים מאדמה. ושואלים: אלא אם אמנם השוו חכמים טומאת זכוכית לטומאת כלי חרס, אם כן מעתה לא תהא להן לכלי זכוכית טהרה במקוה כדרך שאין טהרה לכלי חרס. ואלמה תנן [מדוע שנינו] בדיני טבילת כלים: ואלו החומרים חוצצין בכלים, שאם היו דבוקים בכלי וטבלו אותו אינו נטהר: הזפת והמור שדבקו בכלי זכוכית מעכבים את הטבילה. ומכאן שלכלי זכוכית טהרה במקווה!
One of the matters mentioned above was the decree of impurity on glass vessels. With regard to glass vessels, what is the reason that the Sages decreed impurity upon them? Rabbi Yoḥanan said that Reish Lakish said: Since the beginning of the manufacture of glass vessels is from sand, the Sages equated them to earthenware vessels. The Gemara asks: But if what you say is so, if the Sages truly equated the impurity of glass vessels to the impurity of earthenware vessels, there should not be purification in the ritual bath for glass vessels, just as there is no purification for earthenware vessels. Why, then, did we learn in a mishna with regard to the halakhot of immersing vessels: And these materials interpose in vessels, i.e., if they were stuck to the vessel when it was immersed the vessel is not purified: The pitch and the myrrh that were stuck on glass vessels obstruct their immersion. Apparently, glass vessels are purified in a ritual bath.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁנִּיקְּבוּ וְהִטִּיף לְתוֹכָן אֲבָר, ור״מוְרַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּעֲמִיד. דְּתַנְיָא: ״כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּקְּבוּ וְהִטִּיף לְתוֹכָן אֲבָר, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן ב״גבֶּן גַּמְלִיאֵל: ר״מרַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.⁠״

The Gemara answers that glass cannot usually be purified in a ritual bath. However, with what are we dealing here? With a special case where the glass vessels were perforated and he dripped molten lead into them to seal the hole. This halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: Everything follows the nature of the facilitator, i.e., if an object that is not fit for use on its own is reinforced with a different material that facilitates its use, the entire object assumes the legal status of the that material. Therefore, since the substance that sealed the holes in these glass vessels is lead, which can be purified through immersion like other metals, these glass vessels can also be purified in a ritual bath. As it was taught in a baraita: Glass vessels that were perforated and one dripped lead into them; Rabban Shimon ben Gamliel said that Rabbi Meir deems them ritually impure and the Rabbis deem them ritually pure.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ שמעון בן לקיש: הואיל ותחילת ברייתן מן החול – שוינהו רבנן ככלי חרס.
ואקשינן: אם ככלי חרס הן – לא יטהרו במקוה, אלמא תנן: ואילו חוצצין בכלים: הזפת והחמר בכלי זכוכית. מכלל שאם אין בהן דבר חוצץ1 – עלתה להן טבילה, ונטהרו.
ושנינן: האי בכלי זכוכית שניקבו, והטיף לתוכן אבר וסתם הנקב והעמיד המשקין מלצאת.
ור׳ מאיר הוא, דאמר: כיון שהטיף לתוכן אבר – ככלי מתכות דמו, שהכל הולך אחר המעמיד. ומטמאין ומטהרין, דתניא כלי זכוכית שניקבו כו׳.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״חוצא״.
כגון שנקבו – וטהרו מתורת כלי חרס דכלי חרס שבירתו מטהרתו.
והטיף לתוכו אבר – דחשיב ליה ככלי מתכות דכל קבלת טומאתו משום אבר המעמידו הלכך אית ליה טהרה במקוה.
מטמא – ולא אמרינן בטיל ליה מתורת כלי כשאר כלי חרס הנשבר דקסבר הלך אחר המעמיד ותורת כלי מתכות עליו.
ורבי מאיר היא דאמר הכל הולך אחר המעמיד – ובפרק במה אשה (לקמן דף נט:) דקתני שהיה רבי נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה בעול הלך אחר סמלוניו בסולם הלך אחר שליבותיו כו׳ וחכמים אומרים הכל הולך אחר המעמיד לא מייתי הכא דהכא קרי מעמיד זה מה שנותנין לתוכם והתם קרי מעמיד דבר המעמיד כלי עצמו כגון עמודי סולם שמחברים את השליבות.
וחכמים מטהרין – ואם תאמר והיכי מוכח מהכא דרבי מאיר סבר הכל הולך כו׳ דילמא הא דמטמא ר׳ מאיר משום דחשיב סתימה מעלייתא ומטמא מדין כלי זכוכית ולא מדין כלי מתכות וחכמים לא חשבו ליה סתימה מעלייתא ולכך מטהרים לגמרי ויש לומר דמסתבר ליה דלכולי עלמא הוי סתימה מעלייתא ופליגי דר׳ מאיר מטמא טומאה דאורייתא מדין כלי מתכות דסבר הכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרין מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא טמא לפי שגזרו על כלי זכוכית דסתימה מעלייתא היא אבל אין לפרש דרבנן מטהרין לגמרי משום דחשיבי להו ככלי חרס דאמרי׳ בתוספתא כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם דא״כ מנלן דרבי מאיר אזיל בתר מעמיד דילמא לאו מדין כלי מתכות מטמא ליה אלא משום דאזיל לטעמיה דאית ליה בתוספתא דכלים דכלי חרס שטיהר שוב יש לו טומאה דתניא התם שולי המחצין ושולי הפחתים וקרקרות הכלים ודופנותיהן כו׳ שיפן ועשאן כלים ממלאין בהן כו׳ ומקבלים טומאה מכאן ולהבא דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים כל כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב כו׳ ורבינו שמואל גריס ור״מ היא דחשיב סתימה מעלייתא ולא גריס דאמר הכל הולך אחר המעמיד ומפרש דפליגי ר״מ ורבנן בהכי דר״מ חשיב ליה סתימה מעלייתא ורבנן לא חשיבי להו סתימה מעלייתא הלכך מטהרים לגמרי ודכ״ע אי הוה סתימה מעלייתא הוה אזלינן בתר מעמיד הלכך לר״מ יש לו טהרה במקוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״מ היא דאמר הכל הולך אחר המעמיד – פירוש: המעמי׳ המשקה ובהא הוא דפליגי רבנן אבל במעמי׳ דבפ׳ במה אשה יוצאה שהוא מעמי׳ כל הכלי אמרי׳ כגון שהולכים אחריו כדאית׳ התם......... בסולם אחר שליבותיו וכו׳.
כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכם אבר – דר״מ מטמא טומאה ישנה דרבנן ככלי מתכות מפני שהאבר וחכמים מטהרים דככלי זכוכית דיינן לה דלית להו טומאה ישנה. והקש׳ בתוספ׳ חדא דבתוספתא מייתי לה גבי כלי אבן דלא מקבלי טומאה ועוד דכיון שלא היה שם אבר זה כשנטמאו היאך יחזרו טומאה ישנה ככלי מתכות. והנכון דמיירי לענין טומאה דר״מ מטמא מן התורה ככלי מתכות וחכמים מטהרים מדאוריתא. א״נ כי לאחר שהטיף לתוכם אבר נטמאו וחזרו ונקבו ותיקנן דר״מ סבר מטמא מדרבנן טומאה ישנה ורבנן מטהרים לגמרי. וא״ת ומנא לן דפליגי בהכל הולך אחר המעמיד דילמא דכ״ע הלך אחר המעמ׳ ופלוגתיהו הכא אי חשיב אבר דזכוכית סתימה מעליא וי״ל דקים לית לתלמוד׳ דבהא פליגי דהא מסתמ׳ סתימ׳ מעליא היא. וי״ל ורבי שמואל ז״ל לא גריס אלא דר״מ היא ותו לא.
בד״ה וחכמים מטהרין וא״ת היכי מוכח מהכא וכו׳ וי״ל דמסתבר ליה דלכ״ע הוי סתימה מעלייתא ופליגי ר״מ מטמא כו׳ עכ״ל. ולא ניחא להו לפרש הכא כמו שפירש״י ז״ל בפ״ק דר״ה דף י״ט דהא דר״מ מטמא היינו אפילו לא נגעו בטומאה אלא שחזרו לטומאה ישנה שהיה עליהן משום דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרים לגמרי משום דלא ס״ל דהכל הולך אחר המעמיד ובכה״ג גופא הוי מצינן למימר נמי דטעמא דרבנן משום דלא חשיב סתימה מעלייתא והיינו משום דהתוספות לשיטתייהו שכתבו בפ״ק דר״ה והקשו על פירש״י דכיון דקדמה טומאה לסתימה מאי מהני סתימה לבסוף ע״ש או משום דלישנא דברייתא דקתני כלי זכוכית שנקבו ולא קתני כלי זכוכית טמאים שנקבו משמע להו דבכלים טהורים איירי וק״ל. כל דברי התוס׳ בזה הדיבור מבוארים יותר בפ״ק דר״ה ע״ש:
שם דתני׳ כלי זכוכית. עיין פרק בתרא דכלים מ״ג:
ומשיבים שכרגיל אין לזכוכית טהרה בטבילה אלא הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? — במקרה המיוחד כגון שניקבו כלי הזכוכית והטיף לתוכן אבר (עופרת) מותכת לסתום את החור. והלכה זו כשיטת ר׳ מאיר היא, שאמר: הכל הולך אחר המעמיד, כלומר, חפץ שהוא כשלעצמו אינו מסוגל או ראוי לשימוש, וחיזקו אותו בדבר אחר או בחומר אחר (״מעמיד״) — דנים את החפץ כולו על פי המעמיד. ולכן, כלי זכוכית אלה כיון שמעמידם הוא עופרת שהיא נטהרת בטבילה כשאר מתכות, אף כלי הזכוכית הללו יש להם טהרה במקווה. דתניא כן שנינו בברייתא]: כלי זכוכית שנקבו והטיף לתוכן אבר, אמר רבן שמעון בן גמליאל כי ר׳ מאיר מטמא וחכמים מטהרין.
The Gemara answers that glass cannot usually be purified in a ritual bath. However, with what are we dealing here? With a special case where the glass vessels were perforated and he dripped molten lead into them to seal the hole. This halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: Everything follows the nature of the facilitator, i.e., if an object that is not fit for use on its own is reinforced with a different material that facilitates its use, the entire object assumes the legal status of the that material. Therefore, since the substance that sealed the holes in these glass vessels is lead, which can be purified through immersion like other metals, these glass vessels can also be purified in a ritual bath. As it was taught in a baraita: Glass vessels that were perforated and one dripped lead into them; Rabban Shimon ben Gamliel said that Rabbi Meir deems them ritually impure and the Rabbis deem them ritually pure.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא מֵעַתָּה,

The Gemara asks further: But if that is so, and glass vessels are equated with earthenware vessels,
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מעתה – הואיל ושוינהו ככלי חרס.
אלא מעתה לא ליטמאו מגבן – וה״ה דה״מ למימר וליטמאו מאוירן וכי משני דהא דמיטמאו מגבן מפני שנראה תוכן כברן לא מצי למיפרך אכתי ליטמאו מאוירן דאיכא למימר אה״נ והא דלא תני בהדי נתר וכלי חרס משום דכלי זכוכית מיטמי מגבן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד שואלים: אלא מעתה, אם מדמים כלי זכוכית לכלי חרס, אם כן
The Gemara asks further: But if that is so, and glass vessels are equated with earthenware vessels,
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת טו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת טו:, ר׳ חננאל שבת טו: – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, הערוך על סדר הש"ס שבת טו:, רש"י שבת טו:, תוספות שבת טו:, בית הבחירה למאירי שבת טו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבת טו:, מהרש"ל חכמת שלמה שבת טו:, מהרש"א חידושי הלכות שבת טו:, פני יהושע שבת טו:, גליון הש"ס לרע"א שבת טו:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת טו:, אסופת מאמרים שבת טו:

Shabbat 15b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 15b, R. Chananel Shabbat 15b, Collected from HeArukh Shabbat 15b, Rashi Shabbat 15b, Tosafot Shabbat 15b, Meiri Shabbat 15b, Ritva Shabbat 15b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 15b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 15b, Penei Yehoshua Shabbat 15b, Gilyon HaShas Shabbat 15b, Steinsaltz Commentary Shabbat 15b, Collected Articles Shabbat 15b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144